Tehillim 30 – תהלים ל‏ – Mikraot Gedolot

(א) מִזְמ֡וֹר שִׁיר⁠־חֲנֻכַּ֖ת הַבַּ֣יִת לְדָוִֽד׃ ^א

A psalm. A song for the dedication of the house.⁠¹ Of David.⁠²

1. dedication of the house | חֲנֻכַּת הַבַּיִת – Commentators debate which "house" is referred to: the first Temple (Rashi, Radak), the future Temples (opinion brought by Ibn Ezra) or David's palace (Ibn Ezra). Cf. Malbim that the "house" is metaphoric for David's body which was restored (and hence "dedicated") after illness. For discussion of the various opinions and how the heading relates to the rest of the psalm, see Tehillim 30.

2. Of David | לְדָוִד – Many psalms include "לְדָוִד" in their title. See Ibn Ezra and Radak in their introductions to the book, that the term means that the psalm was composed either by David, about David, or in honor of David.

א. ‹ר4› פרשה פתוחה

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

תּוּשְׁבְּחַת שִׁירְתָא עַל חֲנוּכַּת בֵּית מַקְדְשָׁא לְדָוִד.

A praise song for the dedication of the sanctuary. Of David.

מזמור שיר חנוכת הבית לדוד – אמר רב חסדא לית מילתא פליגא שבית המקדש של מטה מכוון כנגד בית המקדש של מעלה. אמר רבי אבא מהו (תהלים כ״ח:ב׳) אל דביר קדשך. ממקום שהדברות יוצאות לעולם שנאמר (ישעיהו ב׳:ג׳) כי מציון תצא תורה ודבר ה׳ מירושלים. וכתיב (תהלים ס״ח:ל״ו) נורא אלהים ממקדשיך.

דבר אחר: מזמור שיר חנוכת הבית – זה שאמר הכתוב (איוב מ״א:ג׳) מי הקדימני ואשלם. מי חושב בלבו לעשות מצוה לפני ולא השלמתי לאחריו. מי עשה מילה ולא נתתי לו קודם הבן. מי עשה ציצית ולא נתתי לו קודם הטלית. מי עשה מעקה לגגו ולא נתתי לו אני קודם הבית. מי עשה צדקה ולא נתתי לו קודם הדינרים. מי שחשב בלבו לעשות מצוה ולא עשאה אני מעלה עליו כאלו עשאה. שהרי דוד חשב לבנות בית המקדש ונקרא על שמו שנאמר מזמור שיר חנוכת הבית לדוד.

דבר אחר: מזמור שיר חנוכת הבית לדוד – זה שאמר הכתוב (תהלים קמ״ט:ה׳) יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם. בשעה שהצדיקים נפטרין מן העולם שלש כתות של מלאכים מטפלין עמו. אחת אומרת (ישעיהו נ״ז:ב׳) יבא שלום. ואחת אומרת ירננו על משכבותם. ואחת אומרת הולך נכוחו. ומהלכות לפניו. א״ר יהודה ב״ר סימון בשם רבי יאשיה כביכול הקב״ה אומר לו שלום. וממי אתה למד מן הרשעים שנאמר (שם כ״א) אין שלום אמר ה׳ לרשעים. אם לרשעים אמר קל וחומר לצדיקים שהקב״ה אומר להם שלום. לכך יעלזו חסידים בכבוד. באיזה כבוד בכבוד שהקב״ה עושה לצדיקים בשעה שנפטרין מן העולם והם מקלסין להקב״ה. א״ר חייא בר׳ יוסי אין בין צדיקים חיים למתים אלא הדבור בלבד והם מקלסין להקב״ה ששם אותם בצרור החיים שנאמר (שמואל א כ״ה:כ״ט) והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים. ירננו על משכבותם. אין ירננו אלא קילוס. כמה דאמר (תהלים קי״ח:ט״ו) קול רנה וישועה באהלי צדיקים. א״ר יוחנן בשעה שהזקן יושב ודורש ואומר כך אמר פלוני שפתותיו רוחשות ודובבות בקבר שנאמר (שיר השירים ז׳:י׳) וחכך כיין הטוב. וכתיב (שם) דובב שפתי ישנים. לכך ירננו על משכבותם. אמר דוד (תהלים ס״א:ה׳) אגורה באהלך עולמים. וכי חשב דוד שהוא חי לעולמים. אלא א״ר יהודה שיהו אומרים משמי בבתי כנסיות ובתי מדרשות. אמר לו הקב״ה חייך אף על פי שאתה מת אין שמך זז מתוך ביתי לעולם אלא על כל קרבן וקרבן מזכירין אותך ואומרים שירים משלך מזמור לדוד. ולא עוד אלא אמר הקב״ה הואיל ואתה חשבת לבנות בית המקדש אף על פי ששלמה בנך בונה אותו על שמך אני קורא אותו ואני כותבו. שנאמר מזמור שיר חנוכת הבית לדוד. לשלמה אינו אומר אלא לדוד.

דבר אחר: מזמור שיר חנוכת – זה שאמר הכתוב (תהלים ס״ב:י״ג) ולך ה׳ חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו. רבי יהודה ורבי נחמיה אמרי מדת פורענות עקרה ואינה עושה פירות מדה טובה עושה פירות. שנאמר (הושע י׳:י״ב) זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד. מה הקב״ה עושה גובה מן האדם עונותיו וחוזר ונותן לו שכרו. רבנן אמרי אפילו עונותיו אינו גובה ממנו בבת אחת שנאמר (עזרא ט׳:י״ג) כי אתה אלהינו חשכת למטה מעונינו. ר׳ אלעזר ור׳ יוסי בר חנינא. ר׳ אלעזר אמר כף מעויין הוא כף עונות וכף זכיות. ומה הקב״ה עושה מטה כלפי חסד שנאמר (תהלים ס״ב:י״ג) ולך ה׳ חסד. ורבי יוסי בר חנינא אמר מה הקב״ה עושה חוטף שטר מן העוונות שהן בכף ומיד הזכיות מכריעות. וכן הוא אומר (מיכה ז׳:י״ח) מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע. ר׳ נחמיה אומר חשב עכו״ם לעשות עבירה אף על פי שלא עשאה הקב״ה חושבה כאילו עשאה. שכן הוא אומר (דברים כ״ו:ה׳) ארמי אובד אבי. וכי היכן איבד לבן ליעקב. אלא על ידי שחשב לעשות כן מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה. ואם חשב עכו״ם מצוה אינו כותבה עד שיעשנה. שנאמר (דניאל ו׳:ט״ו) ועד מעלי שמשא וגו׳. ולא חשב לו הקב״ה עד שעשאה. וישראל שחשב לעשות עבירה ולא עשאה אין הקב״ה כותבה עד שיעשנה. שנאמר (מיכה ב׳:א׳) חושבי און ופועלי רע. אמר דוד אם כן (תהלים ס״ו:י״ח) און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה׳. ואם חשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה הקב״ה מעלה עליו כאילו עשאה. תדע לך שהרי דוד חשב לבנות המקדש ואף על פי שלא בנאו נכתב על שמו. שנאמר מזמור שיר חנוכת הבית לדוד. מכאן שכל מי שמצטער על הדבר נקרא על שמו. שכן מצינו במשה על שנצטער בתורה וישב מ׳ יום ומ׳ לילה נקרא על שמו. שנאמר (מלאכי ג׳:כ״ב) זכרו תורת משה עבדי. וכן דוד שנצטער עליו תחלה נקרא על שמו. שנאמר מזמור שיר חנוכת הבית.

דבר אחר זה שאמר הכתוב (שם ט״ז) אז נדברו יראי ה׳ איש אל רעהו. רבי חייא בשם רבי אבא אמר בשעה שתלמידי חכמים יושבין ונכבשים אלו לאלו. כענין שנאמר (תהלים מ״ז:ד׳) ידבר עמים תחתנו. הקב״ה מצית לדבריהם שנאמר (מלאכי ג׳:ט״ז) ויקשב ה׳ וישמע. א״ר יעקב בר זבדי בשם רבי אבהו ולא עוד אלא הקב״ה מאיר להם מעונותיהן. א״ר אבא לכך הן אומר מר (אולי צ״ל - אומרים אמר מר) שהן קוראים למארי דעלמא מר.

דבר אחר: מזמור שיר – לפי ששני פעמים נבנה בית המקדש אחד בנה שלמה ואחד בנה עזרא. לפיכך מזמור שיר. מזמור על הראשון ושיר על השני.

רמז תשיג

מזמור שיר חנכת הבית לדוד – וכי דוד בנאו (ביהושע ברמז כ׳ ובשמואל ברמז מ״ו), למה מזמור שיר כנגד ביהמ״ק של מעלה וביהמ״ק של מטה, אמר רב חסדא לית מילתא פליגא שביהמ״ק של מטה מכוון כנגד ביהמ״ק של מעלה. אמר רבי חייא בר אבא מהו אל דביר קדשך מקום שהדברות יוצאות לעולם שנאמר כי מציון תצא תורה. רבי חנינא אמר מקום שהדבור יוצא לעולם שנאמר ודבר ה׳ מירושלים, א״ל הקב״ה אע״פ שאתה מת אין שמך יוצא מביתי לעולם אלא על כל קרבן וקרבן מזכירין את שמך ואומרים שירים משלך מזמור שיר חנכת הבית לדוד. ר׳ נחמיה אומר חשב ישראל לעשות עבירה אין הקב״ה כותבה עד שיעשנה ואם חשב לעשות מצוה מיד הקב״ה כותבה, אבל עובד אלילים אם חשב לעשות רעה אפילו לא עשאה הוא כותב עליו מיד כאלו עשאה, מנין שכן כתיב ארמי אובד אבי, והיכן אבדו לבן, אלא על ידי שחשב עליו כתב עליו הקב״ה כאלו עשה מעשה, וכה״א מחמס אחיך יעקב וגו׳ מקטל, וכי הרגו אלא חשב להרגו והעלה עליו הכתוב כאלו הרגו. ואילו חשב לעשות מצוה אינו כותבה עד שיעשנה דכתיב ועד מעלי שמשא הוה משתדר להצלותיה אע״פ שחשב לא כתב עליו הקב״ה עד שעשאה. וישראל שחשב עבירה ולא עשאה אין הקב״ה כותבה עד שיעשנה שנאמר הוי חושבי און ופועלי רע, א״ר הונא אמר דוד און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה׳ חשב לעשות מצוה אע״פ שלא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה, תדע לך שכן הוא שהרי דוד חשב לבנות ב״ה אע״פ שלא בנאו נכתב בשמו שנאמר מזמור שיר חנכת הבית לדוד. ד״א מזמור שיר לפי ששתי פעמים נבנה ב״ה אחד בנה שלמה ואחד בנה עזרא לכך מזמור על האחד ושיר על השני.

מג׳ד לדאוד יסבח בה פי דשן בית אללה.

שבח ששבח בו דוד ביום חינוך בית ה׳.

מזמור לדוד ישירו בו בחנוכת בית ה׳. תרגם חנכת ״דשן״ וכן תרגם בדברים כ ה. והכוונה שחנכת הבית היא אמירת השיר על הקרבן. וכתב ר׳ אברהם בן שלמה בפירושו למלכים א ח. כתב רבינו סעדיה ז״ל אמר הכתוב בחנוכת הבית עשו שבעת ימים והחג שבעת ימים. . . וכבר טעה מי שהוא בזה לפי שראו יום הכפורים של אותה שנה בכלל שבעת הימים הראשונים וחשבו שאכלו ביום הכפורים (ראה מועד קטן ט א) ונדחקו בכך מפני שחשבו שענין חניכה אכילה ושתיה, ואין הדבר כן אלא ענין החניכה כאן קרבן וכמו שנ׳ ויזבח שלמה את זבח השלמים ואמר בסופו ויחנכו את בית ה׳ המלך וכו׳, וכן תפלה ותושבחות שנ׳ וכל תפלה וכל תחנה.

(א-ב) מזמור שיר חנוכת

וקול פי אלמזמור אל⁠[דֺי י]⁠ליה שיר חנוכת הבית [28 א] לדוד [... …] דון אן יתביין מן מעני חנכת הבית שי. לאן דֺלך בתעריץׄ כׄפי ואמא לטיף אדֺ כאן דוד לא מחאלה קד חזן ענד מא קיל לה לא תבנה בית לשמי כי איש מלחמות אתה ודמים שפכת (דברי הימים א כב:ח) תֺם למא קיל לה שלמה בנך הוא יבנה ביתי וחצרותי (דברי הימים א כח:ו) עאד חזנה סרורא וגמה פרחא אדֺ לם תכן הדֺה אלפצֺילה תעדו נסלה אלי גירה פישמת בה אלעדו. ופי דֺלך יקול ולא שמחת איבי לי.

It says in the Psalm which follows “A song for the dedication of the House,” … without explaining anything about the meaning of “dedication of the House,” It secretly alludes to that. Now he was out of kindness, as David was inevitably saddened by what he was told by (Nathan); “you shall not build a House for My name, for you have shed much blood” (I Chr. 22:8). Furthermore, when he told him “It will be your son Solomon who will build My House and My courts” (I Chr. 28:6) his sadness changed to happiness and great joy, for this quality (of being a man of war) would not pass on to his descendants as his enemy gloats at his misfortune, therefore, it says “and not let my enemies rejoice over me.”

שיר חנוכת הבית – שיאמרוהו הלוים בחנוכת הבית בימי שלמה.

A song of dedication of the House which the Levites will say at the dedication of the House in the days of Solomon.

מזמור חנוכת הבית – יש אומרים: שצוה דוד שינגנו המשוררים^א זה המזמור בחנוכת הבית הראשון.

ויש אומרים: בחנוכת הבית השני או השלישי כי דמה ימי הגלות לימי החולי כאשר אפרש. והקרוב אלי כי זה המזמור חברו בחנוכת ביתו בית ארזים כי הכתוב לא הזכיר בית השם, וכמוהו: עור ופסח לא יבוא אל הבית (שמואל ב ה׳:ח׳) כאשר פירשתי במקומו ואותו הזמן חלה דוד ויחי מחליו.

ויאמר ר׳ משה: כי דוד התאבל כאשר אמר לו נתן כי הוא לא יבנה הבית לשם וכאשר אמר לו כי שלמה בנו יבנה הבית אז התאזר שמחה תחת אבלו כי בנו כמוהו ולא יחרפהו האויב. ואמר כי יגון הנפש נמשל לחולי הגוף ויותר קשה, כדרך: רוח איש יכלכל מחלהו (משלי י״ח:י״ד).

א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״המנגנים״.

A PSALM; A SONG AT THE DEDICATION OF THE HOUSE. Some say that David commanded that the singers play this psalm at the dedication of the first temple.⁠¹ Others say at the dedication of the second or the third temple,⁠² for David, as I will explain, compares the days of exile to days of illness.⁠³

It appears that David composed this psalm when he dedicated his house, the house of cedars,⁠⁴ for our psalm does not mention God’s house.⁠⁵ The same, as I have explained in its place, is the case with There are the blind and the lame; he cannot come into the house (Samuel II 5:8).⁠⁶ David fell ill at that time,⁠⁷ and recovered from his illness.

Rabbi Moses says that David mourned when Nathan told him that he would not build a house for God.⁠⁸ However, when the Lord told him that his son Solomon would build the house⁹ he girded himself with joy in place of mourning, for his son is like himself¹⁰ and the enemy¹¹ would not taunt David.⁠¹² Rabbi Moses says that affliction of the spirit is like the affliction of the body.⁠¹³ It is even worse. Compare, The spirit of a man will sustain his infirmity (Prov. 18:14).

1. Which was built after the death of David.

2. In other words this is a prophetic psalm.

3. This psalm speaks of David’s recovery from illness. These commentators believe that David’s illness is a metaphor for redemption from exile.

4. See Samuel II 5:11.

5. Our verse speaks of the dedication of the house. It does not speak of the dedication of God’s house.

6. There too house refers to David’s cedar house.

7. When he dedicated his house.

8. Samuel II 7:5.

9. Ibid. v. 13.

10. A person lives on in his children.

11. David’s enemies. See Samuel II 16:5-8.

12. By saying that he was unworthy to build God’s house.

13. In other words, the illness spoken of in this verse refers to David’s spiritual anguish.

מזמור שיר חנכת הבית לדוד – חברו דוד שיאמרוהו בחנכת בית המקדש. ואף על פי שאין בזה המזמור זכר הבית הזכיר בו סליחת פשעיו, שהיו חושבים איביו שלא תתקים לו המלוכה ולזרעו אחריו לעונש אותו עון. ואף על פי שנאמר לו על ידי נביא, כי בנו שימלוך אחריו הוא יבנה הבית, לא היו מאמינים שיוכל להיות כי בן שיולד לו מאותה האשה יהיה מלך ויבנה בית המקדש לי״י שיהיה מקום סליחה וכפרה. וכשמרד אדניה בסוף ימיו ורצה למלוך מעצמו בלא רשות היו סבורים שלא יהיה שלמה מלך. וכיון שהמלך וראו כי הצליח הדבר, כי הקושרים עם אדניה לא עמדו במרדם וברחו איש לאהליו, הכירו כל ישראל כי מי״י היא מלכות שלמה. וכיון שרצה האל כי בן שנולד לו מאותה האשה יהיה מלך על כל ישראל ידעו באמת כי נמחל לדוד אותו עון מחילה גמורה ושלמה. והראה לשלמה צורת הבית לעיני כל ישראל והתנדב הוא לבנין הבית והתנדבו בו בני ישראל לפניו. לפיכך חבר מזמור שיר חנכת הבית על זה הדרך שהזכיר בו סליחת חטאיו שהיא רפואת נפשו, כי בזה הענין נודעה הסליחה לכל אדם.

מזמור שיר חנוכת הבית וגו׳ נראה לי שאמרו דוד אחרי מות שאול, וששלח לו חירם מלך צור עצי ארזים וחרשי עץ ואבן ובנה לו בית, ונאמר שם (שמואל ב ה, יב) וידע דוד כי הכינו ה׳ למלך וכי נשא ממלכתו, כלומר, שהכיר שיצא שמו ונתפרסם מלכותו באומות והוטלה אימתו ונפל פחדו על כל העמים.

[מזמור] שיר חנוכת הבית. העתיד להיבנות במהרה בימינו¹:

1. בית המקדש השלישי. ויש שפירשו שדוד חיברו עבור הלויים שישירו בחנוכת הבית שיבנה בימי שלמה (אבע״ז). ועוד הביא אבע״ז ׳ויש אומרים בחנוכת הבית השני או השלישי, כי דימה ימי הגלות לימי החולי׳ [ולכן תוכן המזמור מדבר על רפואתו].

מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד. אמר הגאון, אחרי שדוד הפקיד¹ את כל עם ישראל על ידי יואב (שמואל ב׳ כד ב-ד) ונתגלגלה המגיפה ההיא בעם ותעצר המגפה, תיכף דוד בנה מזבח [כדברי] הפסוקים, כאמרו (שם פסוק כה) ׳ויבן שם דוד מזבח לה׳ ויעל עולות ושלמים׳ וגו׳, ואותו המקום נתייחד לבית המקדש, נמצא שדוד חנך בתחילה הבית ההוא ואותו המקום לבית ה׳, וכן [אמרו ז״ל (ברכות סב:) ׳מה] ראה – בית המקדש ראה׳². ולפי שדוד הוא היה אשר חנך את אותו המקום אשר לבסוף היה בית ה׳, לכך אמר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד, כי זה המזמור עשאו אחרי שהעלה עולות לה׳ והמגיפה נעצרה כנותן שבח והודיה לה׳, כי אמר לקצוף הרבה ועשה מעט³:

1. – פקד.

2. באותו העניין בדה״י א׳ (כא טו) כתוב: ׳וַיִּשְׁלַח הָאֱלֹהִים מַלְאָךְ לִירוּשָׁלִַם לְהַשְׁחִיתָהּ וּכְהַשְׁחִית רָאָה ה׳ וַיִּנָּחֶם עַל הָרָעָה וַיֹּאמֶר לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית רַב עַתָּה הֶרֶף יָדֶךָ וּמַלְאַךְ ה׳ עֹמֵד עִם גֹּרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי׳. ובגמרא ׳מאי ראה וכו׳, רבי יוחנן אמר – בית המקדש ראה׳, ע״ש. ובנדפס פירש מזמור זה ׳כנגד כל ישראל׳ על חנוכת הבית לעתיד, ועל הישועה והרפואה מצרות הגלות.

3. שדוד קיבל על עצמו שלושה ימים של דבר, ולבסוף לא היה אלא יום אחד, ולא כל היום, ועוד שלפירוש רבינו בסמוך היה צריך להיענש בשלושת העונשים שאמר גד החוזה, ולא באחד מהם בלבד. [ראה אלשיך שם שדוד היה חייב בשלושתם, אך לשון הכתוב מפורש ׳שלוש אנכי נוטל עליך בחר לך אחת מהם ואעשה לך׳, וכן ׳התבוא לך׳, ו׳אם היות׳, משמע כדברי המפרשים שניתן לו לבחור עונש אחד מתוך השלושה, וצ״ע].

מזמור שיר חנכת הבית – ב׳ בטעם פזר הדין ואידך שירו לה׳ שיר חדש סימן צ״ח ועיין זוהר פרשת בלק דף כ״א.

חנוכת – התחלת הדבר שעתיד לעמוד בה קרוי חנוך בלשון המקרא.

חנוכת הבית – המזמור הזה תקן לאמרו בעת חנוכת בית המקדש.

שיר חנוכת הבית – המזמור כולו יוסד לתת הודאה בחלותו ויחי מחליו, ולא נמצא בו שום ענין מחנוכת הבית? ומבואר שהבית המוזכר פה הוא הבית המשלי, הוא הגוף שהוא מעון לנפש ובית להאדם הפנימי השוכן ודר בקרבו, כי הנפש הוא האדם באמת, והגוף החמרי הוא רק בית חומר לשבתה כל ימי היותה במצודה, (כמ״ש אף כי שוכני בתי חומר, ביום שיזועו שומרי הבית), ועת חלה אז רופפו עמודי הבית ומכונותיו, ואחר שנתרפא נבנה הבית על תילו וישב לימי עלומיו, לכן ציין שם השיר בשם חנוכת הבית לדוד – ר״ל בית דוד העצמי, מעון נפשו שנתחנך בהרפאותו.

חנכת הבית – בשמואל ב׳ ה׳:י״א⁠־י״ב כתוב וישלח חירם מלך צר מלאכים אל דוד ועצי ארזים וחרשי עץ וחרשי אבן קיר ויבנו בית לדוד, וידע דוד כי הכינו לה׳ למלך על ישראל וכי נשא ממלכתו בעבור עמו ישראל – ר״ל עם כל הצלחתו ועשרו לא נתגאה, ובראותו כי כל אויביו נגפו לפניו ומלך כביר שולח אליו לבקש שלומו ולבנות לו ארמון (דבר לא נהיה קודם לכן בישראל) הודה לה׳ ואמר כי לא מצדקתו היתה זאת כי אם מאהבת ה׳ את ישראל; וביום חנכת ביתו (ששם נטה ג״כ אהל לאדון) חבר שיר זה להודות לה׳ על חסדו כי הצילו מכל צרותיו, שמתחלה בצאתו למלחמה על הפלשתים ובכל אשר ישלחנו שאול ישכיל (שמואל א׳ י״ח:ה׳ וי׳ וכ״ז, וי״ט:ח׳) היה בוטח בגבורתו, וכאשר התחיל שאול לבקש את נפשו, בדעת דוד כי לא מלבו ענה ה׳ ויגה בני איש, חשב כי זה עונש גאותו (ואני אמרתי בשלוי וגו׳ ה׳ ברצונך העמדת וגו׳), ודמה צרתו לאיש חולה ואנוש מרפואה (ויאמר דוד אל לבו עתה אספה יום אחד ביד שאול, שמואל א׳ כ״ז:א׳) ומתחנן לה׳ והוא רופאו; ונוכל להניח ג״כ שדוד חלה חולי אנוש בזמן ההוא (וגם מזמור מ״א מוכיח קצת על הדבר, רק מגמת מזמור זה נראית יותר, כהודעה על רפואת הנפש (הפכת מספדי וגו׳) מהודאה על רפואת הגוף, והבוחר יבחר; ומפסוק זה וגם מפרשת שופטים, מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו נראה שהיה מנהג בישראל לחנוך בתי מושביהם בהודעה ותחנונים לה׳.

(ב) אֲרוֹמִמְךָ֣ יְ֭הֹוָהי֭״י כִּ֣י דִלִּיתָ֑נִי וְלֹֽא⁠־שִׂמַּ֖חְתָּ אֹיְבַ֣י לִֽי׃

I will exalt you, Hashem, for You drew me up,⁠¹ and You did not let my enemies rejoice over me.⁠²

1. drew me up | דִלִּיתָנִי – The root "דלה" is normally used in reference to drawing water up from a well. It evokes an image of raising one from the depths of a pit. In the coming verses, too, the psalmist explicitly speaks of being raised from "Sheol", a "בוֹר" and a "שָׁחַת" (both terms referring to a pit).

2. rejoice over me | שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי – The language of "לשמח ל" often refers to rejoicing over the distress of another. See such usage in Tehillim 35:19, 24, Tehillim 38:17 and Mikhah 7:8.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אֲשַׁבְּחִנָךְ יְיָ אֲרוּם אַזְקֵפְתַּנִי וְלָא אַחְדֵיתָא בַּעֲלֵי דְבָבַי עֲלָי.

I will praise¹ you, O LORD, for you made me stand erect, and did not let my enemies rejoice over me.

1. Praise: exalt.

ארפעך יא רבי למא שלתני, ולם תשמת אעדאי בי.

אלוהי! ארוממך על אשר הרמת אותי ממקום נמוך. ולא נתת לאויבי לשמוח לאידי.

דליתני, הגבהתני.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

ארוממך י״י כי דליתני – הגבהתני.

ולא שמחת אויבי לי – [כמו: עלי,]⁠^א שהיו אומרים: אין לדוד חלק לעולם הבא. וכשראו שבשבילו נפתחו הדלתות לארון^ב ידעו שמחל לו הקב״ה^ג אותו עון ונהפכו פני שונאי דוד^ד כשולי קדירה.

א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161.

ב. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161. בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים נוסף כאן: ״אז״.

ג. כן בכ״י לוצקי 778, פריס 154, אוקספורד 34. בכ״י אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, ברלין 122, פרמא 3204, פריס 161, מוסקבה 104 נוסף כאן: ״על״.

ד. כן בכ״י אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161, מוסקבה 104. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״דוד״.

I will exalt You, O Lord, for You have raised me up Heb. דליתני, You have lifted me on high.

and You have not allowed my enemies to rejoice over me Heb. לי, like עלי, over me, for they would say, "David has no share in the world to come,⁠" but when they saw that the doors opened for the Ark because of me, then they knew that the Holy One, blessed be He, had forgiven me for that sin, and the faces of David's enemies became as black as the bottom of a pot.

ארוממך – כנגד דליתני^א כפי מחשבתו שהוא מת.

וטעם ולא שמחת – ככתוב במזמור אשרי משכיל אל דל (תהלים מ״א:ב׳) כי דרך אחד לשניהם.

א. כן בפסוק ובכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״דילתני״.

I WILL EXTOL THEE. I will extol Thee because Thou hast raised me up. David says, for Thou hast raised me up because he thought¹ that he was going to die.

And hast not suffered mine enemies to rejoice over me is similar to what is written in the psalm opening with Happy is he that considereth the poor (Psalms 41:2),⁠² for they both have one theme.

1. Reading machashavto, rather than machashavti. Ha-Keter.

2. Psalm 41 deals with David’s illness. It is there stated that David’s enemies were waiting for David to die (Psalms 41:6). However, God healed David and disappointed his enemies. This is the meaning of And hast not suffered mine enemies to rejoice over me.

ארוממך י״י כי דליתני – שטבעתי בבור החטא ואתה העליתני ממנו.

ולא שמחת איבי לי – שאם לא העליתני ולא סלחת לי היית משמח אותם בעבורי, ועתה לא שמחתם אלא העצבתם.

וכמודה ומשבח אמר ארוממך ה׳ כי דליתני, ר״ל הגבהתני ונשאתני. ולא שמחת איבי לי, שהיו חושבים להכניעני ולהפילני.

(ב-יג) ורבותינו דרשוהו (שוח״ט ל, ו) על בנין בית המקדש שהיה סבור לבנותו, והעלה עליו הכתוב כאלו עשאו. וכן קצת מפרשים פירשוהו בדרכים אחרים כמו שתמצא בפירושיהם. וכן בקצת מדרשות דרשוהו על מרדכי ואסתר והמן כמו שתמצא בקצת פירושי הראשונים, ואני פירשתי כמו שנראה לי.

ואצלי ג״כ באמרו ואני אמרתי וגו׳ ה׳ ברצונך וגו׳, ובכלל המזמור דרך אחרת. והוא, להזהיר לאדם להתבונן על כל הבא עליו שהוא כמשפט וביושר לא דרך עול חלילה ולא בדרך מקרה. ולכן אמר ארוממך וכו׳, כלומר, שאיחס הצלחתי לך לבדך, ושרפאתני בתשובתי ובתפלתי. והזכיר האחרים על זה, והוא כענין והודו לזכר קדשו. ואמר כי רגע באפו, ואפשר אצלי, שהוא מלשון עורי רגע וימאס (איוב ז, ה), כלומר, יש שברון באפו וברצונו חיים, כלומר, שהעונש והגמול הכל מאתו ומידותיו מתהפכות להתהפכות המקבל, ורמז להבטיחם בתשובתם ולהסתלק העונש. והוא ענין בערב ילין בכי ובבוקר רנה, אם ישוב. והוא שאמר ואני היית נסכל הידיעה ובשלוי הייתי סבור שתעמוד שלותי לעולם, ובל אמוט, אבל אח״כ הכרתי ובינותי כי כשעמד הררי בעוז, ברצונך היה, ואתה העמדתו, וכשהסתרת פניך ממני הייתי נבהל, שלחצוני הצרות. ואחר שכן אליך אקרא וכו׳, והכרתי שלו ארד אל שחת, אין תועלת בחיי, ולכן שבתי מחטאי ודבקתי אחריך. ונהפך מספדי למחול לי, ובפתוח שקי, ר״ל הסתרת העוונות, נאזרתי בשמחה, והיה לי סיבה לזמר לפניך בלא הפסק, ולכן לעולם אודך.

וכן אפשר לפרשו על גליות ועל נבואת הגאולה העתידה, והוא נזכר לשון עבר במקום עתיד והכל לפי לשון המפרש וציור שכלו בדבריו.

ארוממך ה׳ כי דליתני. נישאת אותי על כל אומות העולם¹: ולא שמחת [אויבי לי]. שחשבו לכלותנו²:

1. ׳דליתני׳ – הגבהתני (רש״י). ולעתיד לבוא ישלטו ישראל על כל העולם, הרי שיהיו נישאים על כל האומות.

2. הודאה זו היא על כל משך ימי הגלות שעומדים הגויים עלינו לכלותנו והקב״ה מצילנו מידם, ולכן בבניין בית שלישי יודו על כך שישראל עוד יהיה קיים. [ואולי עניין ׳דיליתני׳ כנגד שם ׳ישראל׳ – כי שרית עם אלקים ועם אנשים, שיהיו נישאים על כולם, ו׳לא שימחת׳ כנג שם ׳יעקב׳, שיישארו בעקב ובסוף כל האומות, למרות הרדיפות].

יאמר אם כן, אֲרוֹמִמְךָ ה׳ כִּי דִלִּיתָנִי מן המגיפה, וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי, כי נאמר לו על ידי גד החוזה (שמואל ב׳ כד יב-יג) ׳שָׁלֹשׁ אָנֹכִי נוֹטֵל עָלֶיךָ וגו׳ הֲתָבוֹא לְךָ שֶׁבַע שָׁנִים רָעָב בְּאַרְצֶךָ (ו)⁠אִם שְׁלשָׁה חֳדָשִׁים נֻסְךָ לִפְנֵי צָרֶיךָ וְהוּא רֹדְפֶךָ וְאִם הֱיוֹת שְׁלשֶׁת יָמִים דֶּבֶר בְּאַרְצֶךָ׳ וגו׳, ועל שלא הוצרך [לשלושתם]⁠¹ אמר ׳ולא שימחת אויבי לי׳:

1. התיבה נסתרת, ואולי יש להשלים ׳לנוס׳.

דליתני – רוממתני כמו דלו עיני למרום (ישעיהו ל״ח:י״ד).

דליתני – רוממתני במה ששלמה בני הבא מבת שבע בנה המקדש כי בזה ידעו הכל אשר מחלת לי על עון דבת שבע.

אויבי – האומרים עדיין העון הזה שמור בידי.

דליתני – רוממתני מן החולי, כמו מרוממי משערי מות (למעלה ט׳).

ארוממך – תחלה אמר בדרך כלל, שע״י חליו שמחו אויביו וחשבו שלא יחיה אחרי נפלו, (כמ״ש בסי׳ ל״ח ובסי׳ מ״א), ואתה דליתני מן החולי ולא שמחת אויבי לי.

כי דליתני – מלשון ארמי שבו דלא ענינו הרים ומזה שם דלי ושרש דלה הנפרד מן שאב כהפרש באר מן עין, ודל להוראת עני הוא ממקור זול בחילוף זי״ן בדל״ת (זרא⁠־דראון).

(ג) יְהֹוָ֥הי״י֥ אֱלֹהָ֑י שִׁוַּ֥עְתִּי אֵ֝לֶ֗יךָ וַתִּרְפָּאֵֽנִי׃

Hashem, my God, I cried to You and You healed me.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

יְיָ אֱלָהִי צַלֵיתִי קֳדָמָךְ וַאֲסֵתַנִי.

O LORD my God, I prayed in your presence and you healed me.

יא רבי ואלאהי טאל מא אסתגת׳ת בך ואשפיתני.

ה׳! ואלוהי רבות בקשתי ממך ישועה ואתה שלחת לי רפואה.

ה׳, ה׳ אלהי כל זמן שבקשתי תשועתך רפאתני.

ותרפאיני – היא סליחת עון, כמו ושב ורפא לו (ישעיהו ו׳:י׳).

and You have healed me That is the forgiving of iniquity, as, "and he repent and be healed" (Yeshayahu 6:10).

י״י – טעם שיועתי אליך – לבדך ולא לרופא ותרפאני.

O LORD. Its meaning is, I cried only unto You and not to a physician,⁠¹ and You healed me.

1. According to Ibn Ezra, the truly pious man has no need of physicians. See The Secret of the Torah, page 98.

י״י אלהי שועתי אליך – שתסלח לי וכן עשית.

וזהו ותרפאני – שרפאת אותי ממדוה הנפש. כי אף על פי שהענשתני בעולם הזה הכל הוא טוב בעיני כיון שרפאת נפשי שלא תרד לגיהנם.

וענין ותרפאני, ר״ל מחולי צרות האויבים והטרדותיהם ורוב מלחמותיהם עמי.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

ותרפאני. רפואת הנפש¹, כאמרו (דברים ל ו) ׳ומל ה׳ אלקיך את לבבך׳²:

1. כ״כ רש״י ׳היא סליחת עוון, כמו ושב ורפא לו (ישעיה ו)׳.

2. בפרשה המדברת על העתיד: ׳וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה, וְשַׁבְתָּ עַד ה׳ וגו׳, וְשָׁב ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים וגו׳, וּמָל ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ׳. ופירש רבינו: ׳ושב וקבצך - בקיבוץ גליות, ומל ה׳ אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה - יגלה עיניך לסור מכל טעות מערבב השכל מידיעת האמת׳.

ה׳ אֱלֹהָי שִׁוַּעְתִּי אֵלֶיךָ וַתִּרְפָּאֵנִי. כי אפילו שהרפה המלאך המשחית את ידו מבלע, מכל מקום היו רבים נשארים חולים, כמו שביאר הגאון במגיפת []¹, ועל זה אמר דוד ששיווע אליו וריפאהו, כי החולים נתרפאו²:

1. מוסתר בשוליים. והכוונה למגיפת המתלוננים אחר מעשה קורח, ראה מש״כ בבמדבר (טז יג-טו), ובשיעורים להלן (תהלים קז לב-לט).

2. נראה שמפרש כן בשמואל, שמקודם כתוב ׳וַיִּנָּחֶם ה׳ אֶל הָרָעָה וַיֹּאמֶר לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית בָּעָם רַב עַתָּה הֶרֶף יָדֶךָ׳, ואחרי זה נאמר שדוד הקריב בגורן ארוונה ׳ותיעצר המגיפה׳. וראה מלבי״ם שם.

שועתי – התפללתי על העון הזה.

ותרפאני – הוא מחילת העון שהיא רפואת הנפש וכן נאמר ושב ורפא לו (ישעיהו ו׳:י׳).

ה׳ אלהי – יאמר,

א. רפואתי לא היתה ע״י הטבע, רק שועתי אליך ואתה תרפאני – לא ע״י צרי ורופאים.

ותרפאני – פעל רפא בבנין קל ישמש לרפואה בידי האל שקל לו לרפא, ובבנין כבד לרפואה בידי אדם הקשה ויקרה.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ד) יְֽהֹוָ֗היֽ״י֗ הֶעֱלִ֣יתָ מִן⁠־שְׁא֣וֹל נַפְשִׁ֑י חִ֝יִּיתַ֗נִי [מִיׇּֽרְדִי] (מיורדי)⁠־בֽוֹר^א׃

Hashem, You raised my soul from Sheol; You kept me alive, that I did not descend to the Pit.⁠¹

1. Sheol... Pit | שְׁאוֹל... בוֹר – These words appear to be used by the psalmist synonymously, as proper names for the place where souls are believed to go after death, sometimes translated as "netherworld".

א. [מִיׇּֽרְדִי⁠־] (מיורדי) א=יתיר ו׳
• בפירוש דעת מקרא כתב המפרש (הערה 4): ״א. ׳מירדי׳ כתיב מלא וי״ו. אפשר לומר, שהוי״ו שבכתיב מורה על הקמץ שהוא קטון. ויש כמה פעמים שבאה וי״ו בקמץ קטן ובעלי המסורה ציינו זאת כחילוף של כתיב וקרי (כגון לקמן קא ה ועוד). ואפשר שהכתיב מכוון לניקוד מיוֹרְדֵי, כמו לעיל כח א. ב. ׳מירדי׳, היו״ד בגעיא על פי המסורה ועי׳ לעיל טז א על תבת ׳שמרני׳. ואף כאן מסורת הספרדים להגות קמץ גדול, וכן נוהגים למעשה כשאומרים מזמור זה בכל בוקר בתפלת שחרית. ואף על פי שיש מדקדקים שאין דעתם נוחה מכך, מכל מקום יש לקוראים קמץ קמץ גדול על מה שיסמוכו, ומסורת אבותם בידם, ואין לבטל מנהגם. – ואמנם במסורה תימנית (בתהלים עם תרגום ופירוש רס״ג מהד׳ הרב קאפח) כתוב, שהקמץ ביו״ד קטון, אפילו תהיה בו געיא. אולם לפי קריאת התימנים אין הבדל בין קמץ גדול לקטן, ואותה המסורת לא נכתבה אלא להודיע שהשוא ברי״ש הוא נח ולא נע, שלפי קריאת התימנים יש הבדל גדול מאוד בין שוא נח ובין שוא נע. – ולגופו של עניין כתוב במסורת ההיא שהגעיא אינה ביו״ד אלא במי״ם.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

יְיָ אַסֵקְתָּא מִן שְׁיוֹל נַפְשִׁי קַיֵמְתַּנִי מִן לְמֵחַת לְגוּבָא.

O LORD, you raised my soul out of Sheol; you preserved me from going down to the pit.¹

1. Pit: grave.

ואצעדת נפסי מן אלת׳רי ואחייתני מן ורוד אלביר.

וגם העלת מהעפר את נפשי והחיית אותי מלרדת אל הבור.

מירדי, מלרדת.

[28 ב] וקו׳ העלית משאול נפשי ליס יקתצֺי אחד⁠[.][א.] תֺם אצעדתני מתֺל מוריד שאול ויעל (א שמואל ב:ו) ואנמא יעני אנך לם תחדרני אליהא כמא קאל כי אני ייי רפאך (שמות טו:כו) ואלמעני אני אעאפיך מן אלמרץׄ פלא תחתאג שפא. ויוٴכﹺד דֺלך קו׳ חייתני מיררדי בור.

The phrase; “You brought me up from Sheol”, does not means, … furthermore he caused me to ascend as in “Casts down into Sheol and raises up.” (1 Sam. 2:6) Yet You do not force me to descend to them, as it says “for I the Lord am your healer” (Ex. 15:26). The meaning is, ‘God is the healer of illness therefore there is no needs for convalescence. He emphasizes this in the verse “preserved me from going down into the Pit.”

מִיָרְדִֿי בור – כמו מרידתי לגהנם שלא ארד לבור.⁠^א

א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161. בכ״י מוסקבה 104: ״כמו מירידתי לבור שלא ארד לגיהנם״.

from my descent into the Pit, etc. Heb. מירדי, like מִיְרִדָתִי, from my descent into the Pit, that I should not descend into Gehinnom.

י״י – הטעם כמעט וירד אל הקבר.

ומצאנו מירדי בור שלם, כמו: תחת רדפי טוב.

O LORD. Thou broughtest up my soul from the grave means, I almost went down to the grave.

We find the word yaredi (that I should go down)⁠¹ in that I should not go down to the pit to be fully spelled out.⁠² It is similar to the word radefi (I follow) in because I follow the thing that is good (Psalms 38:21).⁠³

1. Yaredi is the kere.

2. The ketib reads yoredi. Yoredi is spelled with a vav.

3. In the ketib, the ketib reads redofi. Redofi is spelled with a vav.

י״י העלית מן שאול נפשי חייתני מיורדי בור: שאול ובור פירושם: גיהנם. והוא משפט הרשעים.

מיורדי – כתיב כמו: ונמשלתי עם יורדי בור (תהלים כ״ח:א׳, קמ״ג:ז׳), וקרי מירדי והוא מקור. ונמשך הקמ״ץ תחת היו״ד כמו: תחת רדופי טוב (תהלים ל״ח:כ״א). וחייתני רצונו לומר: הבדלתני מהם.

ובמנה זו העלית מן שאול נפשי, רומז אל מיתת הנפש. כלומר, שעזרתני וסמכתני עד שהתבוננתי בדרכיך ושבתי מחטאי והתעסקתי בעבודתך, ובזה העלית מן שאול נפשי וחייתני מהיותי יורד בבור תחתיה, רומז לגיהינם. ומירדי, קרא בקמץ רחב תחת היו״ד הראשונה וחיריק תחת הדל״ת, והיו״ד אחרונה כנוי והוא מקור בא בשלימות ר״ל בגלוי יו״ד, והוא כמו מרדתי.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

העלית מן שאול. מן הגלות: [חייתני] מיורדי בור. שלא אנקש אחריהם¹:

1. שהחיית אותי ולא הפכתי להיות ׳מיורדי בור׳ – רשעי ארץ, כמו שפירש לעיל (כח א), שבעודי בבור הגלות לא התדרדרתי להיווקש וללמוד ממעשי הגויים, על דרך הכתוב ׳פן תיווקש בם׳, עד שנהפכתי למת, אלא ׳חייתני׳. ורש״י פירש ׳מיורדי בור - כמו מירידתי לבור, שלא ארד לגיהנם׳.

ה׳ הֶעֱלִיתָ מִן שְׁאוֹל נַפְשִׁי וגו׳. אמר זה על מה שלא בא עליו שבע שני הרעב. או יאמר כי [בעונשו] עליו נקה מעונשה של גיהנם¹:

1. כי ׳שאול׳ הוא גהינם (עיין עירובין יט.). וראה רש״י ורד״ק.

ה׳ העלית – בגעיא.

העלית – הלמ״ד בחירק וכן במסורת ג׳ בקריאה וסימן לך עלה מזה. ושמעו מצרים. העלית מן שאול נפשי.

מיורדי בור – מירדי קרי והיו״ד דגושה והוא מקור והיה ראוי בקמ״ץ חטוף ונמשך הקמץ בטעם כמו רדפי טוב והכתיב מיורדי בור ונמשלתי עם יורדי בור ונמסר עליו לית יתיר וא״ו.

העלית – הצלתני מן המיתה ע״י מחילת העון.

מירדי – מירידתי אל הבור כפל הדבר במ״ש.

נפשי – הרוחנית (כנ״ל ג׳), וכן אך אלהים יפדה נפשי מיד שאול (לקמן מ״ט).

ה׳ – (זאת שנית), סבת חליי היה ע״י העונות ותחלואי הנפש, שע״י שחלתה הנפש ונטתה למות מות נפשי ע״י עונותי עי״ז חלה גם הגוף, וע״י שהעלית מן שאול נפשי – שע״י כפרת עוני לא תרד נפשי הרוחנית לשאול ואבדון, עי״כ חייתני מירדי בור – עי״כ השגתי גם חיים הגופנים, כמ״ש לקמן ק״ג הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי.

מירדי בור – מ״ם השלילה – והו״ו הכתובה ולא נקראת מורה על הברת O ביו״ד, ואם כן קריאתנו הקמץ פעמים בהברת A ופעמים בהברת O נכונה מהקוראים אותו תמיד O שאם כן מה צורך לו״ו? או היה בדעת המחבר לכתוב מִיּוֹרְדֵי בור, ונכון מאד.

(ה) זַמְּר֣וּ לַיהֹוָ֣הי״י֣ חֲסִידָ֑יו וְ֝הוֹד֗וּ לְזֵ֣כֶר קׇדְשֽׁוֹ׃

Sing to Hashem, His faithful ones, and give thanks to His holy name.

שַׁבַּחוּ קֳדָם יְיָ חֲסִידוֹי וְאוֹדוּ אַדְכְּרוּת קָדְשֵׁיהּ.

Sing praise in the LORD's presence, you his devotees; and give thanks at the invocation of his holy one.

פאקול מג׳דו אללה יא אברארה, ואשכרוה בד׳כרה אלמקדס.

ואני אומר: חסידי [יראי] ה׳! תהללו אותו. ותודו לו בזכרו הקדוש.

זמרו, ולכן אומר זמרו ה׳ חסידיו והודוהו בזכרו המקודש, הבנה זו אם הקריאה ״בד׳כרה אל מקדס״ הדלת דגושה פתוחה, וכף מנוקד גם בנדפס. אך חוככני שהקריאה הנכונה היא ״בד׳כרה׳ אלמקדס״ בדלת נחה ושבורה, ולפי זה יש לתרגם ״בזכרון המקדש״ והכוונה כי בעת השיר יש להזכיר את בית המקדש מקום השכינה. סבי זצ״ל למדני שתי אפשרויות הקריאה אך הוא נוטה לקריאה הראשונה.

זמרו^א לי״י חסידיו – על מה שעשה לי, כי יכולים אתם לחסות בו^ב שייטיב לכם. ואפילו אתם שרויים בצרה אל תיראו.

א. כן בכ״י אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, ברלין 122, פרמא 3204, פריס 161, מוסקבה 104, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 778: ״הודו״. בכ״י אוקספורד 34 הנוסח תוקן.

ב. כן בכ״י אוקספורד 165, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161, מוסקבה 104. בכ״י לוצקי 778 (במקום ״לחסות בו״): ״לעשות כן״. בכ״י קמברידג׳ A3: ״לעשות לחסות בו״.

Sing to the Lord, His pious ones about what He did for me, because you can take refuge in Him, and He will benefit you; and even if you are experiencing pain, have no fear.

זמרו – בעבור היות דוד חסיד, ככתוב: ולא תתן חסידך (תהלים ט״ז:י׳), חסדי דוד (ישעיהו נ״ה:ג׳), יבשר החסידים שאם קרה להם כאשר קרהו השם יצילם.

SING PRAISE UNTO THE LORD. David says this because he was a godly person as it is written, Neither wilt Thou suffer Thy godly ones to see the pit¹ (Psalms 16:10) and the faithful godly deeds of David (Isaiah 55:3).⁠² David informs the godly that if what happened to him³ happens to them, then God will save them.

1. Translated literally.

2. Ps. 17:10 speaks of David.

3. What happened to David is described in verse 4.

זמרו לי״י חסידיו – לכל החסידים ראוי לזמר ולהודות לאל על זה, כי יסלח לשבים אליו שלא יאבד החסיד בחטאו פעם אחת אפילו יהיה החטא גדול אלא ישוב לאל בלבב שלם ויקבלנו.

והודו לזכר קדשו – כמו והודו לשמו, כי שמו הוא זכר קדשו כי בו נזכירהו. כי אמתת עצמו לא ידענו.

ואמר זמרו לה׳ חסידיו, כלומר, כי כשלמותם יגיע לשלמותכם.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

זמרו [לה׳ חסידיו]. ׳להודיע לבני האדם גבורותיו׳ (להלן קמה יב)¹: והודו. על כל הטובה²:

1. ולפני כן כתוב ׳וחסידיך יברכוך׳, וגם זה עולה על ׳וחסידיך׳ שיודיעו גבורותיו לבני אדם.

2. ׳מילת ׳זמרה׳ - תיאמר על השבח הנעשה לאל יתברך בהראות גדלו ואת ידו החזקה, ו׳הודיה׳ - היא על נתינת חן ושבח ותחנונים על הטוב שגמל׳ (שיעורים), וזו כוונתו גם כאן, ׳זמרו׳ – להודיע את גבורותיו, ו׳הודו׳ – על טובו.

אם כן יאמר דוד, זַמְּרוּ לַה׳ חֲסִידָיו כי נפלאות עשה. ומילת ׳זמרה׳ – תיאמר על השבח הנעשה לאל יתברך בהראות גדלו ואת ידו החזקה, ו׳הודיה׳ – היא על נתינת חן ושבח ותחנונים על הטוב שגמל, ולכן אמר וְהוֹדוּ לְזֵכֶר קָדְשׁוֹ, כי הציל כל יתר עם ה׳ מן המגפה¹. וכסבור היה דוד שתכלה אותה המגיפה קוצים מן הכרם². ואמרו ׳זכר קדשו׳, יאמר לפי שהשֵׁם, שהוא זכר ה׳, יורה על פעולותיו וגבורותיו³ כמו שפירש הגאון בפסוק ׳זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור׳ (שמות ג יג-טו):

1. ׳זמרו׳ – על המגיפה עצמה, שבה ניכרה גדלו וגבורתו, ׳והודו׳ – על חסדו שעצר את המגיפה.

2. ע״פ בבא מציעא (פג:). וראה בבא קמא (ס.) ׳אין פורענות באה לעולם וכו׳, שנאמר כי תצא אש ומצאה קוצים, אימתי אש יוצאה – בזמן שקוצים מצוין לה׳. וראה מש״כ להלן (תהלים קי״ט:ס״ה).

3. ׳שמו הוא זכר קדשו, כי בו נזכירהו, כי אמיתת עצמו לא ידענו׳ (רד״ק).

זמרו וגו׳ – בראותכם גודל חסדי ה׳.

זמרו עפ״ז יאמר שחסידי ה׳ יזמרו לה׳ לספר שבחו מצד עצמו, וגם הודו (שההודאה הוא על הטובות שעשה שזה מיוחס) לזכר קדשו – שע״י הטובות זוכרים מעשי ה׳ ונותנים הודאה לשמו.

לזכר קדשו – ע״ד זה שמי לעולם וזה זכרי לדר דר (פרשת שמות), ועיקר הוראת זכר היתה לפי שד״ל ריח (משתדל פרשת ויקרא), ומזה אזכרתה דבר המוליד ריח, יזכר כל מנחתיך (תהלים כ׳:ד׳) יריח, והושאל אח״כ להוראת זכרון ושם.

(ו) כִּ֤י רֶ֨גַע׀ בְּאַפּוֹ֮ חַיִּ֢ים בִּרְצ֫וֹנ֥וֹ בָּ֭עֶרֶב יָלִ֥ין בֶּ֗כִי וְלַבֹּ֥קֶר רִנָּֽה׃

For His anger is for but an instant, His favor for a lifetime.⁠¹ At night, weeping comes to lodge;⁠² but by morning – song!

1. His favor for a lifetime | חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ – This translation reads this clause as parallel to the previous one, with "רצון" (favor) contrasting with "אף" (anger), and "חיים" (life, or lifetime) with "רגע" (a moment). See Radak and Hoil Moshe who understand the verse similarly. Cf. Rashi: "There is [long] life in appeasing Him" with the psalmist calling on his audience to repent and thus be granted long life. Alternatively, one might translate: "life is His desire", with the psalmist saying that Hashem's anger lasts for just a short while since He really desires that one live and not die (see Malbim).

2. at night, weeping comes to lodge | בָּעֶרֶב יָלִין בֶּכִי – See Ibn Ezra, Malbim and Hoil Moshe. Alternatively, the subject of the word "יָלִין" (lie down / lodge) is an unstated "he" so that the clause would read: "He lies down with weeping; in the morning [he awakens] with song" (second opinion brought by Ibn Ezra, Radak). This assumes that the words "בֶּכִי" and "רִנָּה" should be read as if written with the preposition "ב" (for, as ibn Ezra notes, often the preposition "with" is absent and simply assumed by the verse).

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

מְטוּל דְשַׁעְתָּא רוּגְזֵהּ חַיֵי עַלְמָא בִּרְעוּתֵיהּ טָבָא בְרַמְשָׁא מְבִית בִּבְכוּתָא וּלְצַפְרָא מְקִים בְּתֻשְׁבַּחְתָּא.

For his anger is but a moment; eternal life is his good pleasure. In the evening one goes to bed in tears, but in the morning one rises in praise.

כי רגע באפו – כמה זעמו רגע (לעיל ברמז תרל״א).

פאן גצ׳בה כמקדאר טרפה ורצ׳אה אלחיאה אלדאימה, וטאל מא בתת לילא באכיא ופי צבאחהא צרת מרננא.

כי כעסו כמו זמן הרף עין. ו⁠[אילו] הרצון שלו זה החיים הנצחים. ורבות שישנתי בלילה כשאני בוכה [וכבר] בבוקר של אותו לילה נהפכתי מרנן.

בי, כי אפו כמו רגע, ורצונו החיים התמידיים, ויש אשר לנתי בלילה בוכה ולבוקרו נעשתי מרנן מפני שהרויח לי מצרתי שהיתה רק רגעית.

וקו׳ כי רגע באפו חיים ברצונו הפכת מספדי למחול לי (תהלים ל:יב) ווגב אן יסבק אלי חמד אללה מן קבל וצול שלמה אלי בניאנה לאן אלדֺי בנאה שלמה הו מא נבי דוד בגמיע שכלה וערצֺת לה צפאתה ואסלם בגמיע דֺלך אליה פאמתתֺלה כמא קאל הכל בכתב מיד ייי עלי השכיל כל מלאכות התבנית (דברי הימים א כח:יט). יקאל ויתן דוד לשלמה בנו את תבנית האולם ואת בתיו וגנזכיו ועליתיו וחדריו הפנימים ובית הכפרת תבנית כל אשר חיה ברוח עמו (דברי הימים א כח:יא). וקדם הדֺא אלמזמור פי אול כתאבה ואן כאן מוקעה פי אכׄר [ו]⁠מאנה אהתמאמא מנה באמרה וענאיה.

ויעני בקו׳ כי רגע באפו חיים ברצונו אלגז אלצגיר אלדֺי לא יחתמל פיה אלקליל מן סכׄטה קד יפצֺי אלי זמאן טויל מן רצֺאה לאן קולה בערב ילין בכי ינתהי אלי קו׳ ולבקר רנה. ואדֺא חצל פי לבקר רנה לם תנקרץׄ אלרנה אלי אנקראץׄ אלעמר והו מתֺל קול יעשיהו בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך ובחסד עולם רחמתיך (ישעיהו נד:ח).

The phrase “For He is angry but a moment and when he is pleased there is life”and “You turned my lament into dancing,” (David) preemptively praises God prior to Solomon’s building the Temple which Solomon built. David disclosed all the details of its construction and I revealed to him its description and he accepts all of this and copied it as it says “All this that the Lord made me understand by His hand on me, I give you in writing – the plan of all the works.” (I Chr. 28:19). It says “David gave his son Solomon the plan of the porch and its houses, its storerooms and its upper chambers and inner chambers; and of the place of the Ark-cover.” (I Chr. 28:11). This Psalm precedes the first (Psalm) of the books, but he (Solomon) placed it later. He carefully provided supplies for it (the Temple construction), through his command and his supervision

The verse “For He is angry but a moment and when He is pleased there is life” a brief moment that does not even contain a tiny amount of His anger, results in a long time (i.e., lifetime) of desires as states “On may lie down weeping at nightfall” and concludes with; “but at dawn there are shouts of joy.” It occurs “at dawn there are shouts of joy,” that the “joy” did not cease until the end of life. It is like the words of Isaiah “In slight anger, for a moment, I hid My face from you; But with everlasting kindness I will take you back in love” (Is. 54.8).

כי רגע – [קטן]⁠^א באפו, וחיים ארוכים בהרצותו ובהפייסו.

א. המלה בסוגריים המרובעים מופיעה בכ״י אוקספורד 165, פרמא 3204, פריס 161, מוסקבה 104 ובדפוסים, אך אינה מופיעה בכ״י לוצקי 778, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34.

For...but a moment [For] His wrath lasts but a short [moment];

life results from His favor, there is long life in appeasing and placating Him.

כי – טעם חיים – ארוכים, כמו: אנשי מדות (במדבר י״ג:ל״ב) – גדולות.

ודרך משל אמר כי הבכי ילין.

או יחסר הפועל, כמו: אשר ילדה אותה (במדבר כ״ו:נ״ט). והטעם בערב ילין – המלין בבכי ולבוקר ברינה כי חסרון הבי״ת בכל המקרא הרבה, כמו: הנמצא בית י״י (מלכים ב ט״ז:ח׳).

FOR HIS ANGER… For life means for a long life.⁠¹ It is similar to men of stature² (Num.14:33).⁠³ The latter means, men of great stature.

WEEPING TARRIES FOR THE NIGHT is a metaphor.⁠⁴ On the other hand the subject might have been omitted as in, whom she bore to Levi (Exodus 26:59).⁠⁵ The meaning of our clause is, the One who makes a person tarry in weeping, does so for the night, but in the morning He brings joy.⁠⁶ We may so interpret our verse because the prepositional bet is omitted in many places in Scripture.⁠⁷ Compare the word bet (house of) in, found in the house of the Lord (Kings II 12:11).⁠⁸

1. In other words life is short for a long life.

2. Translated literally.

3. For stature is short for great stature.

4. For weeping is personified.

5. Here too Scripture omits the subject, for Scripture does not identify the one who bore.

6. Literally, “in the morning in joy.”

7. Our verse reads: ba-erev yalin bekhi, ve-la-boker rinnah. Ibn Ezra suggests that this be read as if written: ba-erev yalin ha-melin be-vekhi, ve-laboker be-rinnah.

8. Kings II 12:11 literally reads, found in house (bet) of the Lord. Ibn Ezra says this should be read as if written, found house (be-vet) of the Lord. In other words a prepositional bet should be placed before the Hebrew word for house.

כי רגע באפו חיים ברצונו – כי אם יכעס על האדם רגע ומעט זמן יהיה כעסו. אבל רצונו: עם רצונו יהיה זמן רב וחיים ארוכים. וכן בשלש עשרה מדות הספורות עליו יתברך (שמות ל״ד:ו׳-ז׳) כלם לטובה חוץ ממדה אחת והיא: פוקד עון אבות. והיא עד שלשה דורות או ארבעה. והחסד לאלפים מן הדורות. ועל כל זה יתחיב האדם להודות לשמו לפיכך אמר: זמרו לי״י חסידיו, כי מדת הטובה ממנו מרובה ממדת הפורענות.

בערב ילין בכי ולבקר רנה – אם בערב ילין האדם בבכי לבקר יבשרנו ברנה. והמשיל עת הבכי והיגון לערב שהוא חשך, ועת הישועה והטובה לבקר שהוא אור ושמחה. וכן אמר דוד: האף שהראה לי על עוני והוא העונש שהענישני בעולם הזה היה בעיני כרגע ורצונו ובשורתו בסליחת העון חיים ארוכים שהם חיי העולם הבא.

ואמר כי רגע באפו, כלומר, גם כשיכעס לפעמים על ידידיו דרך עונש יהיה זה רגע. כלומר, בזה העולם, אינו רק לכוונת תועלתו, והוא אמרו חיים ברצונו, כלומר, כוונתו מחטאיו כדי להשלים שכרו לעולם הבא. ואם בערב, ר״ל העולם הזה שהוא דומה ללילה וחשכה, ילין הצדק בבכי, לבוקר ר״ל העולם הבא יעמד ברנה. ובכי ורנה חסרי הבי״ת כמו הנמצא בית ה׳ (מלכים ב יב, יא).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

כי רגע באפו. כי אמנם, גם שהגלות היה ארוך, הוא כ׳רגע׳ בערך אל הגאולה העתידה שתהיה לנצח¹:

1. ראה ישעיה (נד ז) ׳בְּרֶגַע קָטֹן [עזבתיך], בערך אל זמן נצחי׳. ולהלן (צ ד) ׳כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול [כי יעבור] וכאשמורה בלילה, שאף על פי שהבדל אורך הזמן רב ביניהם, הם על יחס אחד בערך אליו, בהיות מציאותך בלתי בעל תכלית ושנותיך לא יתמו. ׳כי רגע - קטן באפו: חיים ברצונו - וחיים ארוכים יש בהרצותו ובהפייסו׳ (רש״י). ונראה שמפרש גם המשך הפסוק כן בערב ילין ולבוקר רינה, כמו שכתב הרד״ק: והמשיל עת הבכי והיגון לערב שהוא חושך, ועת הישועה והטובה לבוקר שהוא אור ושמחה.

ואמר ׳הודו׳¹ אם כן, כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ, כי אפילו הזמן המועט מהשלושה ימים שאמר ליגוף² – נתמעט, ולא היתה המגיפה השלושה ימים, רק זמן מעט, כמו שאמרו ז״ל (ברכות סב:) ׳מהבוקר ועד עת מועד׳ (שמואל ב׳ שם פסוק טו) – היינו מתמיד של שחר למועד תמיד של בין הערביים, כאמרו (ראה במדבר כ״ח:ב׳) ׳תקריבו לי במועדו׳³: חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ. לא די שהשיב ידו מבלע, אבל נתן לנו ׳ברצונו חיים׳, כי הורה לנו המקום אשר יבחר לשכן שמו שם⁴: בָּעֶרֶב יָלִין בֶּכִי. כי רצה ה׳ יתברך אז קודם שנשלח גד הנביא אל דוד, לראות מה יעשה דוד, אם ניחם על הרעה אשר עשה⁵, וכן מעת שנאמר (שמואל ב׳ כ״ד:י׳) ׳ויך לב דוד אותו׳, נתעכב בצער כל הלילה הולך ובוכה על מריו⁶, וה׳ בחר בבכיו זה. וכן אמרו ז״ל (עיין ברכות יט. ותנא דבא״ר פ״ג) ׳אם ראית תלמיד חכם שסרח ביום, אל תהרהר אחריו בלילה, שוודאי עשה תשובה׳: וְלַבֹּקֶר רִנָּה. כי אחרי שבדמעתו ערשו המסה⁷, בא בבוקר גד הנביא ונתן לו הבחירה על השלוש הפורעניות, והיתה ׳רינה׳ לדוד בערך מה שהיה חושב מן הרעה הבאה עליו, ויבחר לו הדֶבֶר באמרו (שם פסוק יד) ׳נפלה נא ביד ה׳ כי רבים רחמיו וביד אדם אל אפולה׳:

1. הודאה על טובו, אף שמזמור זה נאמר על המגיפה.

2. כפי שאמר לו גד החוזה ׳וְאִם הֱיוֹת שְׁלֹשֶׁת יָמִים דֶּבֶר בְּאַרְצֶךָ׳.

3. בברכות שם איתא: ׳מאי עת מועד – אמר שמואל סבא חתניה דרבי חנינא משמיה דרבי חנינא, משעת שחיטת התמיד עד שעת זריקתו, רבי יוחנן אמר, עד חצות ממש׳. ומפרש דעת רבי יוחנן ׳עד חצות׳, שהוא עד תחילת זמן התמיד של בין הערביים. וכן פירש הרש״ש שם, דלא כמהרש״א שפירש בדעת רבי יוחנן שכוונתו עד סוף מועד תמיד של שחר. ועוד מבאר שההיקש לתמיד הוא מלשון ׳עת מועד׳, וגם בתמיד נאמר ׳במועדו׳.

4. לשה״כ בדברים (יד כג). שעל ידי המלאך התגלה לדוד היכן המקום שעתיד בית המקדש להיבנות.

5. מעצמו, ללא נביא.

6. כתוב: ׳ויך לב דוד אתו אחרי כן ספר את העם ויאמר דוד אל ה׳ חטאתי מאד אשר עשיתי ועתה ה׳ העבר נא את עון עבדך כי נסכלתי מאד, ויקם דוד בבוקר ודבר ה׳ היה אל גד הנביא חוזה דוד לאמר, הלוך ודברת אל דוד כה אמר ה׳ שלש אנכי נוטל עליך בחר לך אחת מהם ואעשה לך׳.

7. ע״פ לשה״כ לעיל (תהלים ו׳:ז׳).

כי רגע – רק רגע חרה עלי באפו.

חיים ברצונו – בעת נתרצה לי הבטיחני החיים.

בערב – רצה לומר כן דרכו מעולם כאשר יחטא האדם וילין עמו בערב בכי מהפורענות הבא ובשוב מדרכו יתרצה לו מיד לבוקר ישלח עזרתו לשמחו.

כי רגע באפו – שזמן האף לא נמשך הרבה רק רגע, וזאת שנית שגם בעת האף חיים ברצונו – היה רצונו שאחיה, שלא היה האף כדי להמיתני רק כדי שע״י ימחול עונותי ע״י היסורים וישוב יחייני, עד שקצב את הזמן שרק בערב ילין בכי, ולבקר יבא רנה – שהיה זמנם רק מערב עד בקר.

כי רגע וגו׳ – יעמוד בזעפו, ושאר כל חיי אדם יעמוד ה׳ ברצונו, וגם אם בערב יראה לאדם כאלו הבכי רוצה להתעכב אצלו לזמן מרובה, בבוקר כבר נהפך עליו הגלגל מיגון לשמחה, וייחס הצרה לערב וההצלה לבוקר.

(ז) וַ֭אֲנִי אָמַ֣רְתִּי בְשַׁלְוִ֑י בַּל⁠־אֶמּ֥וֹט לְעוֹלָֽם׃

And I said in my tranquility, "I shall never be shaken".

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וַאֲנָא אֲמַרֵית בְּמֵתְבִי בְּרוֹחֲצָנָא דְלָא אַזוּעַ לְעַלְמָא.

And I said when I dwelt in trust,¹ I will never be shaken.

1. Trust: security.

ורב מא כנת אקול פי חאל סלוי אני לא אמיל אבדא.

ורבות אמרתי במצב שלותי שאינני נוטה לעולם.

ואני, ויש שאולי הייתי אומר בשלותי לא אמוט לעולם.

ענין אמרו ואני אמרתי בשלוי וכו׳ ה׳ ברצונך, רצה בזה ההודאה שה׳ יתברך ויתעלה יכול להעבירו ממצב עמל למצב אושר כמו שראה זאת כמה פעמים שועתי אליך ותרפאני, ומאושר לעמל כמו שנוכח בעצמו ואמר בל אמוט לעולם, לפי שה׳ העמידו לצור מעוז ונהפך עליו מצבו כאמרו הסתרת פניך הייתי נבהל, והרי הוא אומר יודע אני שיש בידך היכולת על שני המצבים גם יחד הנני מתחנן לפניך שתשנה מצבי לטוב.

מעני קולה ואני אמרתי בשלוי וכו׳ ה׳ ברצונך, אראד בה אלאקראר באן אללה תבארך ותעלי קאדר עלי נקלתה מן חאל שקא אלי סעאדה כמא שאהד מרארא שועתי אליך ותרפאני, ומן סעאדה אלי שקא כמא שאהד נפסה יקול בל אמוט לעולם, לאן אללה קד אוקפה ג׳בל עז פתגייר אלאמר עליה כקולה הסתרת פניך הייתי נבהל, פהו יקול לעלמי אנך קאדר עלי אלחאלין ג׳מיעא הוד׳א אתצ׳רע אליך לתנקלני אלי כ׳יר.

וקו׳ ואני אמרתי בשלוי מעני בשלותי והדֺא אלקול יתצֺמן אלמעני אלמקול ענה ויהי כי ישב המלך בביתו וייי הניח לו מסביב (שמואל ב ז:א) פקאל ענד מא כון בדואם אלדﹺעה ואלהדﹼו לנתן ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וארון ברית ייי יושב בבית היריעה ודֺלך אלוקת קאל בשלותו בל ימוט לעולם ואגאבה נתן אל כל אשר בלבבך לך עשה (שמואל ב ז:ג).

It states “When I was untroubled (bə-šalwî)” intending bə-šalwāṯî. The statement intends the implied statement “When the king was settled in his palace and the Lord had granted him safety from all the enemies around him” (2 Sam. 7:1). Therefore, he it during a period of calm and peace ‘to Nathan, see I am dwell in a house a cedar, while the Ark of the covenant of the Lord abides dwells in the House of a tent.’ That time he says ‘his was untroubled, I shall never be shaken’. He responds “Nathan said to the king “Go and do whatever you have in mind” (2 Sam. 7:3).

ואני אמרתי בשלוי – בשלוותי הייתי חושב: לא אמוט לעולם.

(ז-יב) ורבותינו דרשו כל המזמור הזה על מרדכי ואסתר והמן, בפסיקתא זוטא: ואני אמרתי בשלוי – אמר המן, אליך^א אקרא – אמרה אסתר כו׳, עד היה עוזר לי. הפכת מספדי למחול לי^ב – אמר מרדכי וכל ישראל.

א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161. בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים נוסף כאן: ״י״י״.

ב. כן בכ״י אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161, מוסקבה 104. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״לי״.

And I said in my tranquility In my tranquility, I thought that I would never falter.

(7-12) Our Sages, however, explained the entire psalm as referring to Mordecai, Esther, and Haman, in Pesikta Zuta.

and I said in my tranquility Haman said this. To You, O Lord, I would call Esther said this etc. until "be my helper.⁠" You turned my lament into dancing for me Mordecai and all Israel said this.

ואני – אמר ר׳ משה: זה טעם ויהי כי ישב המלך בביתו (שמואל ב ז׳:א׳) כאשר ענהו נתן כל אשר בלבבך לך עשה (שמואל ב ז׳:ג׳). וזה רחוק.

והנכון: כאשר יקרה לבריא בגופו ובחזקתו שיחשוב שככה יהיה תמיד ולא יבוא לו חלי שיחלש כחו.

NOW I… Rabbi Moses explained this verse as referring to the time concerning which Scripture states, It came to pass, when the king¹ dwelt in his house (Samuel II 7:1)² and Nathan³ told him: Go, do all that is in your heart (ibid. v. 3).⁠⁴ However, this is far fetched. In my opinion our verse reflects the thinking of a strong healthy person who thinks that things shall always be the same. He believes that he will not fall ill and that his strength will never fail.

1. King David.

2. And wanted to build a temple to God on Mt. Moriah.

3. The prophet.

4. However, God soon told David that he would not build the temple.

ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם – כשהייתי שלו ושקט שלא משל בי יצר הרע הייתי חושב בעצמי שלא אמוט ולא אחטא לעולם. כי חשבתי שלא יהיה כח ביצר הרע להטותי מן הדרך הטובה, כי שכלי היה גובר על טבעי. והייתי מתפאר בזה בעצמי עד שהכרתי כי עזרתך עמדה לי. וכל זמן שהיה רצונך עמי העמדתה להררי עז,

בשלוי, ר״ל בעבור שלוי, כלומר, הצרה שנתן לי הוא בעבור שתהיה לי שלוה בסוף, ובל אמוט לעולם.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

(ז-ח) ואני אמרתי בשלוי. קודם הגלות, בל אמוט, והנה הודעת שברצונך העמדת להררי¹ עז – מלכות², ובהסתר פנים בלבד הייתי נבהל³, בלתי יודע דרך להמלט מיד האויבים⁴:

1. בדפו״ר: בהררי. ויל״ע כת״י.

2. שכאשר היינו לרצון לפניך נתת ל׳הררי׳, המלך שלנו [ראה לעיל נודי הרכם], את המלכות.

3. ׳הסתרת פניך׳, גם שבאמת ה׳ משגיח, בכך שמסתיר פניו בלבד מאתנו כבר אנחנו נבהלים. וראה ישעיה (נד ח) [בְּשֶׁצֶף קֶצֶף הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ]. וזה כי אמנם בְּשֶׁצֶף, בעוד שהיו צרות והשגת קֶצֶף בגלות, הִסְתַּרְתִּי פָנַי בלבד, וידי נטויה עליכם וזה היה רֶגַע וזמן מועט: וּבְחֶסֶד עוֹלָם [רִחַמְתִּיךְ]. כחפץ להיטיב לעולם׳.

4. הוא ע״ד האבע״ז שפירש ׳עתה [שנעשיתי חולה] אדע כי כחי מאתך היה בבריאותי, כי עת שהסתרת פניך הייתי נבהל׳.

(ז-ח) ואחר כך אמר דוד כמתנצל על מה שהפקיד העם, ואמר, אֲנִי אָמַרְתִּי בְשַׁלְוִי בַּל אֶמּוֹט לְעוֹלָם, כלומר, הייתי חושב שכל עמי צדיקים ואין צריכים לבקע לגולגולת¹, אמנם אני רואה, ה׳, שבִּרְצוֹנְךָ הֶעֱמַדְתָּה לְהַרְרִי עֹז – היינו שמלכותי ועוזי² לא יעמוד כי אם ׳ברצונך׳, ואין להישען על בינתי³ ולחלל ברית ה׳: הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ הָיִיתִי נִבְהָל. כי אתה לא עשית כאויב ומתנקם, אבל בהסתרת פניך לבד נבהלתי:

1. בשיעורים לתחילת פרשת כי תשא כתב: ׳אמר הגאון, כי סיבת הנגף במספר העם הוא זה, כי להיות שהמספר ומפקד העם הוא לסיבת ההעדר הקורה לבני האדם, כי לא היינו מונים אותם לולא שרצינו לידע אם חסרו מניינם או לאו, וההעדר הזה הקורה בא לרוע בני איש עד שגרמו ונקנסו מיתה לעצמם ומתים בעטיו של נחש, נמצא א״כ שמספר העם זוכר עוונותיהם ומעורר מידת הדין עליהם ובאה המגיפה, ולכן ציוה שלכפרה להם במניינם יתנו מחצית השקל ולא יהיה בהם נגף׳. ודוד חשב שדורו אינו זקוק לכך, כי כולם צדיקים.

2. ש׳אין עז אלא מלכות׳ (מכילתא שירה ט).

3. ע״פ משלי (ג ה) ׳ואל בינתך אל תשען׳.

בשלוי – כשהייתי בשלוה אמרתי לעולם לא אנטה לפול.

ואני – אני חשבתי שהחיים והבריאות הם טבעיים, עד שכל עוד שהגוף בריא הטבע נותנת שלא אחלה, וז״ש אני אמרתי בשלוי – ר״ל שכל עוד שאהיה שלו בגופי ולא ימצא בקרבי איזה הירוס ע״י ריב היסודות ומזגי הגוף ופרודם,

בל אמוט לעולם – אבל עתה נודע לי שהחיים הם השגחיים תלוים בחפץ ה׳ ורצונו, כי רק

(ח) יְֽהֹוָ֗היֽ״י֗ בִּרְצוֹנְךָ֮ הֶעֱמַ֢דְתָּה לְֽהַרְרִ֫י עֹ֥ז הִסְתַּ֥רְתָּ פָנֶ֗יךָ הָיִ֥יתִי נִבְהָֽל׃

Hashem, by Your favor,⁠¹ You established my mountain as a stronghold.⁠² When you hid Your face, I was terrified.

1. by your favor | בִּרְצוֹנְךָ – Alternatively: "when in Your favor". According to both, with this word the psalmist acknowledges that his success had been due only to Hashem's favor.

2. You established... | הֶעֱמַדְתָּה לְהַרְרִי עֹז – Or, similarly: "You made my mountain stand in strength". According to this translation, the word "mountain" might be a metaphor for the psalmist himself (Malbim), or it might refer to a literal mountain which the psalmist had set for himself as a refuge. Alternatively, the clause might read: "You have established me as a strong mountain". This translation must assume that "הֶעֱמַדְתָּה" is short for "העמדתני" (see R. Moshe ibn Chiquitilla) and that the "י" of the word "הַרְרִי" is extraneous, so that "הַרְרִי עֹז" is equivalent to "הר עז", a strong mountain. [Compare "בְּנִי אֲתֹנוֹ" in Bereshit 49:11 and "שֹׁכְנִי סְנֶה" in Devarim 33:16.]

יְיָ בִּרְעוּתָךְ אִתְעַתַּדְתָא לְטוּרַיָא עָשִׁינַיָא סָלֵיקְתָּא שְׁכִינְתָּךְ הֲוֵיתִי מִתְבְּהֵל.

O LORD, by your will you prepared the mighty mountains; you removed your presence, I became afraid.

ואנא יא רב ברצ׳אך אוקפתני לג׳בל עז, פחג׳בת נורך עני פצרת דהשא.

ואתה ה׳! ברצון שלך הצבת אותי כמו הר גבוה. וכאשר הסתרת את האור שלך ממני מיד נהייתי נבהל.

ה׳, ואתה ה׳ ברצונך העמדתני להר מעוז וכאשר הסתרת פניך ממני נהייתי מבוהל.

(ח-י) וקו׳ ייי ברצונך העמדתה להררי [29 א] עלי הדֺא אלקול מן נתן אלמתצֺמן ען דוד פי גמיע מראדה.

ודל קו׳ הסתרת פניך הייתי נבהל עלי קו׳ לה האתה תבנה לי בית (שמואל ב ז:ה) ומא תקדם מן מנעה ען דֺלך ותאכׄירה חתי לא ילחקה פי עמרה ולדֺלך יאסף בקו׳ מה בצע בדמי ברדתי אל שחת שוקא מנה אלי אן ימתד עמרה פישהדה ושביה במא ערץׄ למשה על אלס׳ מן אלתאסף עלי מא לם יכדי דכׄל בני ישראל בלד אלשאם.

ומע העמדת להררי עז העמדתני להר עז אי אסנדתני אלי טור מניע קוי פאליא מזידה פי הררי מתֺל חוצבי מרום (ישעיהו כב:טז) בני אתונו (בראשית מט:יא). וחדֺף אלצֺמיר פי העמדת ללעלם בה אנה יעני באלמפעול נפסה.

(8-10) It says “for You, O Lord, when You were pleased, made (me) firm as a mountain,” which is based upon Nathan’s response to all of his desires.

The proof is the phrase “When You hid Your face, I was terrified” based upon the verse “Are you the one to build a house for Me to dwell in?” (2 Sam. 7:5) and what occur previously prevented and delayed constructed (of the Temple), until it was no longer incumbent upon him during his lifetime. Consequently, he was sad as it says “from my death, from my descent into the pit?” It was a long-standing desire of his during his life time which can be attested to and compared to what happened to Moses, peace be upon him, who saddened because he was not allowed to lead the Children of Israel into the Land of Israel.

And with “made (me) firm as a mighty mountain,” means ‘made (me) firm as a mighty mountain’ as in you have established me for a mountain which is a strong-hold. The Y (Yôḏ) is pleonastic in “mountain (harerî)” as in “O you who have hewn on high (ḥôṣeḇî)” (Is. 22:16), “His ass’s foal (bęnî)” (Gen. 49:11). The subject of “made firm” is omitted; it includes it is its own predicate.

אבל אין הדבר ברשותי כי אם ברשותו של הקב״ה. ברצונו העמיד את הררי – את גדולתי להיות עז, וכיון שהסתיר פניו ממני מיד הייתי נבהל.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

However, the matter is not in my power, but in the power of the Holy One, blessed be He. With His will, He set up my mountain, my greatness to be [my] mightbut when He hid His countenance from me, I was immediately frightened.

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 7]

י״י – עתה אדע כי כחי מאתך היה בבריאותי כי עת שהסתרת פניך הייתי נבהל.

אמר ר׳ משה: כי העמדת הטעם העמדתני להררי עז, כמו: למען יזמרך כבוד (תהלים ל׳:י״ג) שהוא כבודי.

ואחרים אמרו: כי יו״ד להררי סימן המדבר והטעם לשום אותו כמו הר.

ור׳ יהודה הלוי אמר: כי להררי^א כמו: הררי בשדה (ירמיהו י״ז:ג׳) כי משקלי השמות שתים.

א. כן בפסוק ובכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896: ״הררי״.

O LORD. I now know that my strength came from You when I was healthy, for when You hid Your face; I was affrighted.

Rabbi Moses says that he’emadtah (Thou hast established) means, You have established me.⁠¹ Le-hareri (for a mountain)⁠² in le-hareri oz (for a mountain which is a stronghold) is similar to the word kavod (glory) in So that my glory (kavod) may sing praise to Thee (v. 13).⁠³ Kavod in the latter is to be interpreted as if written kevodi (my glory).

Others say that the yod of le-hareri (my mountain) is a first person suffix.⁠⁴ Its meaning is that God made David like a mountain.⁠⁵

Rabbi Judah Ha-Levi says that le-harri is similar to the word harari (My mountain)⁠⁶ in My mountain⁷ in the field (Jer. 17:3), for the forms of nouns change.⁠⁸

1. In other words he’emadtah (Thou hast established) is short for he’emadtani (Thou hast established me).

2. This interpretation explains le-harri (my mountain) as meaning, for a mountain (le-har). The word harri presents a problem. The word appears to mean, my mountain. However, the Hebrew word for my mountain in Jer. 17:3 is harari. Hence the various interpretations which follow.

3. Harri is to be read as if written har (mountain) in the same way that kavod is to be interpreted as if written kevodi. According to this interpretation our clause reads as follows: You have established me for a mountain stronghold.

4. In other words, harri means my mountain. According to this interpretation he’emadtah le-harri oz means, Thou hast established my mountain as a stronghold.

5. In other words mountain is a metaphor for David. This comment also applies to Rabbi Moses’ interpretation.

6. Thus hareri means, my mountain.

7. Translated lit.

8. Thus hareri and harari mean the same.

וזהו שאמר: י״י ברצונך העמדתה להררי עז הסתרת פניך הייתי נבהל – להררי פירושו: לשכלי, שהיה הררי, העמדתה בעזרתך בעז שלא נכשלתי בהשגבי בו ולא היה כח ביד יצר הרע לקחתו מידי, כי במקום עז היה. אבל כשהסתרתה פניך רגע ממני ולא היתה בעזרת שכלי או לנסותי לפי שהייתי מתפאר בעצמי או לענש חטא שקדם והרפית יד עזרתך ממני הייתי נבהל ונכשלתי במחשבתי וגבר יצרי על שכלי. לפיכך התפלל דוד ואמר: גם מזדים חשך עבדך אל ימשלו בי (תהלים י״ט:י״ד), כמו שפרשנו. ועז פרשנו אותו שם, והוא חסר בי״ת השמוש: בעז. ואפשר שהוא תאר בשקל לחם חם (שמואל א כ״א:ז׳), מעז לתם (משלי י׳:כ״ט).

ונמצא שברצונך ר״ל כוונתך, העמדת להררי עוז, ר״ל העמדת ההר שלי והוא הנפש בעוז וגבורה. ולוא הסתרת פניך לגמרי שלא להענישני כלל. הייתי נבהל, לעולם הבא. ואע״פ שהיה מתפלל הסתר פניך מחטאי (תהלים נא, יא), פירוש, שלא תכרת נפשו עליהם או שירחם עליו בהקל העונש.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

ה׳ ברצונך – בגעיא.

העמדת להררי – למ״ד בגעיא.

ה׳ ברצונך – עתה רואה אני אשר הכל ממך כשהיית מרוצה לי העמדתה להררי ולגדולתי להיות בה העוז וכאשר הסתרת פניך ממני בעבור העון הייתי נבהל וחרד מהצרות הבאות.

ברצונך העמדת להררי עז – העז שעליו עמד ההר שלי (היינו חיי גופי) על מכונו היה רצונך, על רצונך עמד ההר הנשגב, ובעת כי הסתרת פניך הייתי נבהל – כי התחיל ההר להתמוטט, כי מטו יסודותיו ואשיותיו, עד שהחולי לא היתה ע״י עונש השגחיי פעליי, רק ע״י הסתרת פנים וסור ההשגחה.

להררי – שלומי וחזקי שבו בטחתי כאיש ינצל על במותי הר מרודפו ושם יאמר בלבו אך בטוח אני ולא אמוט, אתה העמדת לו העוז כלומר הבטחון, וכאשר הסתרת פניך מלהשגיח עלי אבד עוזי ונבהלתי.

(ט) אֵלֶ֣יךָ יְהֹוָ֣הי״י֣ אֶקְרָ֑א וְאֶל⁠־אֲ֝דֹנָ֗י אֶתְחַנָּֽן׃

To You, Hashem, I call; to You I implore.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

קֳדָמָךְ יְיָ אֶקְרֵי וּלְוָתָךְ אֱלָהִי אֲצַלֵי.

In your presence, O LORD, I will cry out;¹ and to you, O my God, I will pray.

1. I will cry out: I cried out.

פאליך יא רב אדעו ואליך אתחנן.

ולכן אליך ה׳! אני אתפלל ואליך אלוהי! אני מתחנן.

אליך, לכן אליך ה׳ אקרא ואליך אתחנן.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 8]

(ט-יב) ואקרא אליך ואתחנן – תמיד, לאמר לפניך: מה בצע בדמי וגו׳. ואתה שמעת קולי והפכת מספדי למחול לי.

[פתחת – אלאקש בלעז, כמו: ויפתח את הגמלים (בראשית כ״ד:ל״ב).]⁠^א

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

(9-12) To You, O Lord, I would call I would call to You and supplicate constantly, saying before You: "What gain is there in my blood, etc.,⁠" and You heard my voice and turned my lament into dancing for me.

You loosened Heb. פתחת, alachas in Old French, to release, like: "and he untied (ויפתח) the camels" (Bereshit 24:32).

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 7]

(ט-י) אליך – יספר כי לא מצא מה לעשות כי אם לקרוא ולהתחנן ולומר: מה תועלת במותי, כי הדם הוא הנפש,⁠¹ וכתוב ושרט לנפש (ויקרא י״ט:כ״ח).

1. השוו ללשון הפסוק בדברים י״ב:כ״ג.

(9-10) UNTO THEE. David relates that he could not do any thing but call unto the Lord and make supplication unto Him and say: What profit is there in my death (v. 10).

What profit is there in my blood (v. 10) means, what profit is there in my death? for the blood is life (nefesh) (Deut. 12:23).⁠¹ Compare, Ye shall not make any cuttings in your flesh for a life² (nefesh)⁠³ (Lev. 19:28).

1. Translated literally.

2. Translated literally.

3. The meaning of Lev 19:28 is, Ye shall not make any cuttings in your flesh for a life (nefesh) that has passed away. We thus see that the meaning of nefesh is life.

אליך י״י אקרא ואל י״י אתחנן – וכשגבר עלי החטא: מה עשיתי? קראתי אליך כי ידעתי כי אין לי רפואה בלתך. וידעתי כי הייתי חיב מיתה בגיהנם והתחננתי אליך ואמרתי:

ועתה בהתבונני התכלית, אליך אקרא, ולא אבעט ביסורים. ואל ה׳ אתחנן, להיות עונותי נמרקים ונמחקים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

לכן¹ אליך ה׳ אקרא – שתושיע, [ואל ה׳] אתחנן. שלא תוסיף להגלותי²:

1. כיון שהכל מאתך, אין למי לפנות כי אם אליך.

2. ע״פ לא יוסיף להגלותך המובא בתורת רבינו כ״פ. והיינו הכפילות, א׳ שתושיע, ב׳ אתחנן שלא יהיו עוד צרות.

(ט-י) ועתה, אֵלֶיךָ ה׳ אֶקְרָא וגו׳, כי מַה בֶּצַע בְּדָמִי בְּרִדְתִּי אֶל שָׁחַת, הֲיוֹדְךָ עָפָר – כלומר, הרשעים שהם כולם ׳עפר׳, שאפילו בחייהם קרויים מתים (ברכות יח:) – היודוך¹, הֲיַגִּיד אֲמִתֶּךָ, וכן אמר (ישעיה ל״ח:י״ח) ׳כי לא שאול תודך מות יהללך (ו)⁠לא יְשַׂבְּרוּ יורדי בור אל אמיתך׳, כי אינם מכירים בגדלך ובטובך הגדול², לכן פדעני מרדת שחת³ ואודך ברבים שמך כי טוב נגד חסידיך⁴:

1. ראה מש״כ לעיל (תהלים ו ה-ז).

2. אך בפירושו שם פירש באופ״א.

3. ע״פ איוב (לג כד).

4. ע״פ לשה״כ להלן (תהלים נ״ב:י״א).

ואל אדני אתחנן – בספרים מדוייקים בשם של אדנות וכן נמסר במסורת הגדולה במנין קל״ד.

אל ה׳ – בעבור ה׳ וכבודו אליך אתחנן.

אליך ה׳ אקרא – תפלתי היא רק אליך לא לאחר, וגם אל ה׳ אתחנן – התפלה היתה בעבור ה׳ וכבוד שמו, ר״ל שלא התפללתי על החיים בעבורי, רק כדי שאוכל להודות לך ולעבדך, וזה היה אצלי התכלית שהתאויתי לחיות, כי כן היה נוסח תפלתי

אקרא – הייתי קורא ומתחנן.

(י) מַה⁠־בֶּ֥צַע בְּדָמִי֮ בְּרִדְתִּ֢י אֶ֫ל שָׁ֥חַת הֲיוֹדְךָ֥ עָפָ֑ר הֲיַגִּ֥יד אֲמִתֶּֽךָ׃

What gain is there in my blood¹ if I descend to the pit? Will the dust acknowledge You? Will it tell of Your truth?⁠²

1. in my blood | בְּדָמִי – In other words: "What profit is there in my death?⁠" Cf. Malbim: "in my being silent", reading "בְּדָמִי" as related to the root "דמם".

2. Your truth | אֲמִתֶּךָ – Or, similarly: "Your faithfulness" or "loyalty".

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

מַה מָמוֹן אִית בִּדְמִי בְּמֵחֲתִי לְבֵי קְבוּרְתָּא אֶפְשַׁר לְשַׁבְּחוּנָךְ נָחֲתֵי עַפְרָא הַחֲוֵיתוּן הֵימְנוּתָךְ.

<And I said,>¹ What profit is there in my blood, when I descend to the grave? Can those who descend to² the dust praise you?³ Will they tell of your faithfulness?⁴

1. And I said: Zamora; main text omits.

2. Descend to: lie in.

3. Praise you: give thanks in your presence.

4. Faithfulness: truth.

קאילא מא אלנפע פי קתלי וורודי אלהלאך, איחמדך אהל אלתראב או יכ׳ברון בחקך.

אני אומר: מה תועלת בהריגתי ובירידתי אל המות האם [אז] יודו לך אנשי העפר (המתים) או אם יגידו את האמת שלך.

מה, לאמר מה התועלת בהריגתי וירידתי אל שחת, היודוך שוכבי עפר או היספרו אמתך.

וענין אמרו מה בצע בדמי, שהוא מודה בחטאיו ואומר כבר נתחייבתי כליה, ואם תכלני אין בכך חסד ולא תודה כאמרו היודך עפר, אבל הדבר אשר אודך עליו הוא סליחתך את חטאי ועברך על פשעי.

ומעני מה בצע בדמי, הו אנה יקר בד׳נבה ויקול קד אסתחקאת אלהלאך, פאן אהלכתני פליס הד׳א הו אלפצ׳ל ולא אלשכר כקולה היודך עפר, ולכן אלסבב אלד׳י תשכר עליה הו צפחך לי ד׳נבי ותג׳אוזך ען כ׳טאיאי.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 8]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 9]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 7]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

היודך עפר^א – ככתוב וישוב העפר אל^ב הארץ (קהלת י״ב:ז׳).

א. כן בכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896 חסר: ״עפר״.

ב. כן בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896, וטיקן 78, וטיקן 82, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״על״.

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 9]

SHALL THE DUST PRAISE THEE? As Scripture states: And the dust returneth to the earth as it was (Ecc. 12:7).⁠¹

1. In other words dust refers to the human body. Shall the dust praise Thee therefore means, shall man who is ultimately buried in the dust praise You?

מה בצע בדמי ברדתי אל שחת היודך עפר היגיד אמתך – בדמי הוא נפשי כי הדם הוא הנפש (דברים י״ב:כ״ג), והנפש היא החיים הטבעיים. ובעבור כי הנפש המשכלת הנצחית שראה בה קראה בשמה ואמר: מה בצע בחיי אם ארד אל שחת? אם סופי לגהנם וארד במותי שמה למה לי חיים ולמה הבאתני בעולם אם לא לקנות העולם הבא. כי החטאים במותם לא ישאר אחריהם דבר חי, אלא הכל ירד לעפר כמו שאמר: וישב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה (קהלת י״ב:ז׳). והעפר לא יודך ולא יגיד אמתך, אלא הרוח שתשוב אל האלהים אשר נתנה. ואם לא זכתה בחיים לא תשוב אל האלהים. ואם תסלח לי אודך בחיים ובמות. וכן פרשתי: גם י״י העביר חטאתך לא תמות (שמואל ב י״ב:י״ג) – מיתת הנפש.

ויש מפרשים: לא תמות: מיתת הגוף. וכן מה בצע בדמי.

כי מה בצע בדמי, ר״ל בנפשי, אלו הייתי מיורדי שחת ר״ל הנכרתים והאובדים. היודך עפר, ר״ל היורד בעפר בבור תחתיה, ר״ל גיהינם, וכן היגיד אמיתך.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

היודך עפר. האומות שהם כמתים¹ בזה שלא ידעוך²: [היגיד] אמתך. אמיתה של תורה המורה במופתים שכליים את מעלתך:

1. רשעים בחייהם.

2. ראה (פח יא) ׳הלמתים תעשה פלא, לאומות העולם שהם ׳מתים׳ מכל חיות שכלי, אם רפאים, הנרפים מהתבונן׳.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

מה בצע – מה תועלת וחמדה כמו ומה בצע (מלאכי ג׳:י״ד).

מה בצע – מה תועלת כשישפך דמי.

היודך עפר – כשאדם שב להיות עפר וכי יודך אז וכי יגיד אמיתך הלא טוב להחיותו ושב ורפא לו ואז יודה לך.

בדמי – כמו ורשעים בחשך ידמו וכן ידמו לשאול (לקמן ל״א) ענין כריתה או שתיקה, כמו יזמרך כבוד ולא ידום, ועז״א מה בצע כשאדום.

מה בצע בדמי – הנה בחיי יש לך בצע ותועלת ממני במה שאני מודה ומשבח לך, אבל בדמי, דהיינו בשתיקתי והפסק תנועתי, מה בצע יהיה לך, וכן מה בצע יהיה לך ברדתי אל שחת – כי

א. כ״ז שאני חי אני נותן הודאה על טובותיך אבל היודך עפר

ב. כ״ז שאני חי אודיע האמתיות מכבוד ה׳ והשגחתו ונפלאותיו, אבל במותי היגיד אמתך – ולכן

היודך עפר – על פסוק כי לא שאול תודך (ישעיה ל״ח:י״ח) נתקשה מאור דורנו שד״ל קושיא עצומה, שמאחר שודאי וברור הוא שקדמונינו היו מאמינים בהשארת הנפש אחר המות כנראה מכמה מקומות ובפרט מסיפור העלאת שמואל ע״י בעלת אוב, איך יאמרו הנביאים היודך עפר, כי לא שאול תודך ומקראות רבים כהמה? והשיב שאולי לא היו מציירים לנשמה הנפרדת מן הגוף כי אם ידיעה ולא הרגשה ולא פעולה, עיין דבריו בפירושו על ישעיה (שם); ודעת תלמידו מוהר״ר יצחק פארדו נ״י שבעולם הנשמות גדולת הבורא ידועה ואין צורך להגידה; ויש להוסיף על דבריהם שכשם שבני אדם לא ישבע במה שיש בידו כבר ויתאוה מה שאין לו אף כי דבר גרוע הוא לערך מה שבידו, כן האל יתברך שמו כביכול יחפוץ יותר במהלל בני אדם העלולים לכחש בו ולשכוח אותו ואת טובותיו מחפצו במהלל המלאכים והנשמות שמטבעם להללו ולשבחו תמיד, וגם הנביאים בדברם לפני האל היו מדברים כדברם עם בני אדם כמוהם, כי איך ידבר האדם עם האלהים? והיו מציירים גם לאל יתברך שמו הנאה או צער במה שיהללוהו או יכחשו בו, וזהו ג״כ ענין אל קנא המיוחס לו בכמה מקומות; ועוד יש לומר שהאל שמח יותר במהלל אדם על הארץ, מידיעת הנשמות אמתו ושלמותו (שזה עונג הנשמה), מפני שע״י הודאת הצדיקים והודעת חסדו, גם שאר בני אדם ובפרט הפתיים ישאו נפשם אליו, וזה בעיני ה׳ יקר מאד להרוות הנשמות ממתק יראתו וידיעתו גם בעולם הזה החולף.

בצע – שכר הבא על דבר בלתי הגון, והבוצע קרוב להיות פוצע.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יא) שְׁמַע⁠־יְהֹוָ֥הי״י֥ וְחׇנֵּ֑נִי יְ֝הֹוָ֗הי֝״י֗ הֱֽיֵה⁠־עֹזֵ֥ר לִֽי׃

Listen, Hashem, and be gracious to me; Hashem be for me a help.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ירד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימלבי״ם ביאור העניןעודהכל

קַבֵּל יְיָ צְלוֹתִי וְחוּס עֲלַי יְיָ הֲוֵי סָעֵיד לִי.

Accept, O LORD, my prayer, and have mercy on me; O LORD, be my helper.

פאסמע לי יא רב, אללהם רפני וכן לי עונא.

אם כך [שאין המתים מודים וכו׳] ה׳! תשמע אותי. ה׳! תחוס עלי ותהיה לי לעזרה.

שמע, לכן שמע תפלתי ה׳ וחנני ה׳ והיה לי עוזר.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 9]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 7]

שמע י״י וחנני י״י היה עזר לי – קראתי אליך ואמרתי: שמע י״י וחנני. ואם מטה רגלי היה עזר לי והקימני וסלח לי

ולכן שמע ה׳ וכו׳ היה עוזר לי, להביאני חדריך להיות מיודעי שמך ואז אדע התכלית ולא אקפיד בחיי הגוף, אבל אשמח במיתת הגוף לעריבות חיי הנפש והשארותה,

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

(יא-יג) שמע [ה׳]. קבל תפילתי: וחנני. להושיע: [ה׳] היה עוזר לי. שלא יגברו עוד האומות עלי, כי אמנם כבר הפכת מספדי למחול לי עתה, אבל אני מבקש למען יזמרך כבוד - שהוא ׳צלם אלהים׳ השכלי¹ - שיהיה זה לעולם בלי הפסק², באופן שלעולם אודך:

1. ראה זכריה ב יב-יג, וישעיה מג ז. ולעיל כד. ואבע״ז כאן פירש ׳כבוד - נשמה חכמה, ובעבור כי המשכילים מעטים אמר כבוד ולא כל כבוד׳. רד״ק: למען יזמרך כבוד, והוא הנפש, כנגד מה שאמר: היודך עפר, אבל הכבוד יזמרך ויודך

2. אני מבקש למען ׳כבוד׳, שהיא השלמת הנפש השכלית, שיהיה כן לעולם, כדי שיוכלו להשיג שלימות הנפש המשכלת. רד״ק: ולא ידם, זָכַר הכבוד שאין לו דממה והפסק, לפיכך אמר: ה׳ אלהי לעולם אודך.

(יא-יב) וזאת היתה התפילה שהיה עושה בעת צרת הדֶבֶר: שְׁמַע ה׳ וְחָנֵּנִי – לשון מתנת חינם, אף על פי שאין דורי ראוי לכך: ה׳ הֱיֵה עֹזֵר לִי, אתה שהָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי ופִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה.

ואמר הגאון, שאז היו לובשים כמין סינר פנים ואחור מחציים ולמטה, והיו אוזרים אותם באיזור, ובעת אבלם, תמור הבגדים ההם היו לובשים ב⁠[גדים] שמהם עושים השק. ׳פתחת׳ הוא היפך האזירה, וכן ׳אל יתהלל חוגר כמפתח׳ (מלכים א׳ כ׳:י״א), ׳ויפתח (את) הגמלים׳ (בראשית כ״ד:ל״ב) ורבים כיוצא¹. ומה שאמר ׳ותאזרני שמחה׳, יאמר על שנתגלה מקום בית המקדש כמו שאמרנו, וחינכו. או, במה שראה שהיו לרצון עולותיו לפני ה׳ ומחל לו ונשלם אתו, אף על פי שגדול עוונו מנשוא:

1. כלומר, היו לובשים בגד משק במקום הבגד, והיו אוזרים את השק באיזור. ו׳פתחת׳ היינו שהוריד והפשיטו מן השק, ובמקום זאת חגר אותו באיזור בלבוש של שמחה. וראה רד״ק.

היה עזר – בגעיא בין השו״א לסגול בספרי ספרד.

שמע ה׳ וחנני להקימני מחליי וה׳ היה עוזר לי שאוכל להודות לך.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ירד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימלבי״ם ביאור העניןהכל

(יב) הָפַ֣כְתָּ מִסְפְּדִי֮ לְמָח֢וֹל לִ֥֫י^א פִּתַּ֥חְתָּ שַׂקִּ֑י וַֽתְּאַזְּרֵ֥נִי שִׂמְחָֽה׃

You have turned my lament into dancing; you untied¹ my sackcloth and girded me with joy,

1. untied | פִּתַּחְתָּ – See Rashi and Metzudat Zion, noting similar usage in Bereshit 24:32 and Tehillim 116:16.

א. לִ֥֫י א=לִ֥י (השמטת נקודת הרביע)

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אֲפֵכְתָּא אִלְיִי לְחִנְגִין לִי שְׁרֵיתָא סַקִי וּזְרַזְתַּנִי חֶדְוָא.

You turned my lament into my celebration; you loosened my sackcloth and girded me with joy.

הפכת מספדי למחול לי – הרואה חלום ונפשו עגומה עליו (בשמואל ברמז קי״ח).

כמא כת׳ירא מא קלבת נדבי לי תטבילא, וחללת מסחי פוזרתני מן דונה באלפרח.

ופעמים רבות שהפכת את המספד שלי לתיפוף (הכאה בתוף מתוך שמחה). והורדת ממני את השק של המסכנים [שהיה עלי]. ובמקומו חגרת אותי בשמחה.

הפכת, כפי שפעמים רבות הפכת מספדי לי למחול, ופתחת שקי ותחגרני במקומו בשמחה. תרגם ותורני ״פוזרתני״ ענין חגירה כמו ואזור עור אזור במתניו. מלכים ב א ח.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 9]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 7]

הפכת – שמח כי יחיה עד מלאת נשמתו לעבוד בוראו ולהכיר מעשיו כי בעבור זה נברא.

וטעם פתחת שקי – דרך משל כמתאבל על נפשו.

וטעם ותאזרני – לחיזוק.

THOU DIDST TURN FOR ME MY MOURNING INTO DANCING. David was happy because he would now live until his soul was satiated with serving God and recognizing His works, for this is the purpose that man was created for.

Thou didst loose my sackcloth is to be understood as a metaphor for one who mourns for his life.⁠¹

And gird me means, and strengthen me.

1. Our verse speaks of one who wears sackcloth because he expects to soon die.

הפכת מספדי למחול לי – שהייתי מתאבל על נפשי אם תאבד, ואתה בשרתני ואמרת לי על יד נביאך: גם י״י העביר חטאתך לא תמות (שמואל ב י״ב:י״ג) הנה הפכת מספדי למחול לי.

פתחת שקי – שאזרתי והתעניתי על חטאי פתחת אותו בבשורתך.

ותאזרני שמחה – תחת השק.

ונמצא מספד מיתת הגוף שיספדו עלי שהוא למחול לי.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

למחול – מלשון מחולות ורקוד.

פתחת – ענין התרת הקשר כמו פתחת למוסרי (תהלים קט״ז:ט״ז).

הפכת – הלא רבות פעמים הפכת מספדי למחול והשק אשר שמתי על מתני בעבור האבל והצער הלא התרת אותו מעלי ואזרתני בשמחה לזה גם עתה חנני.

הפכת – והנה ראיתי שגם אתה שמעת תפלתי בעבור תכלית זה, כי מה שהפכת מספדי למחול לי היה על הכונה למען יזמרך כבוד – ומצייר שכבר נתאספו כל העם להספידו כי חשבו שמת, ופתאום חזרה בו נשמה עד שהקבוץ שבאו להספידו ועמדו סביב מטתו התחילו לחול במחול ובמחולות, ולא זאת לבד כי גם פתחת שקי – שעד עתה היה לבוש שק מפני עונו ועתה הסיר את שקו כי ידע שנמחל לו העון,

ותאזרני שמחה תחת השק, וכ״ז עשית

מספדי – יגוני, וכן וצום ובכי ומספד (אסתר ד׳:ג׳) והוא לשון מושאל מהספד שעושים על המתים, כמו שהושאל שם מחול להוראת שמחה.

(יג) לְמַ֤עַן׀ יְזַמֶּרְךָ֣ כָ֭בוֹד וְלֹ֣א יִדֹּ֑ם יְהֹוָ֥הי״י֥ אֱ֝לֹהַ֗י לְעוֹלָ֥ם אוֹדֶֽךָּ׃

so that my being¹ will sing to You and not be silent. Hashem, my God, I will acknowledge You² forever.

1. my being | כָבוֹד – The word "my" appears to be assumed by the text. Alternatively: "human beings", "souls". Though the word "כָבוֹד" more literally means "glory", see Shadal on Bereshit 49:6 that "כבוד" is often a poetic designation for the body and refers to the essence of a person, pointing to such usage in Bereshit 49:6, Tehillim 7:6 and 16:9. See local commentators as well, who similarly suggest that the word means "soul".

2. I will acknowledge You | אוֹדֶךָּ – Alternatively: I will thank You.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג'יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

מִן בִּגְלַל דִישַׁבְּחוּן יַקִירֵי עַלְמָא וְלָא יִשְׁתְּקוּן יְיָ אֱלָהִי לְעַלְמָא אֲשַׁבְּחִנָךְ.

Because the nobles of the world will give you praise and not be silent, O LORD my God, I [too] will give you praise.¹

1. Give you praise: give thanks in your presence.

למען יזמרך כבוד – א״ר חלבו חייב אדם לקרוא את המגלה בלילה ולשנותה ביום שנאמר למען יזמרך כבוד ולא ידום י״י אלהי לעולם אודך. איתמר נמי אמר ריב״ל חייב אדם לקרוא המגלה בלילה ולשנותה ביום שנאמר אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי.

לקבל תסבחך נפסי ולא תסכת, כד׳אך יא רבי ואלאהי אבדא אשכרך.

בשביל שנפשי תהלל אותך ובשביל שהיא לא תשתוק מזה. באופן הזה [בתיפוף ובשמחה] ה׳! ואלוהי! אודה לך לעולם.

למען, למען תהלל נפשי ולא תדום, כך ה׳ אלהי לעולם אודך. והשוה פירוש הרמב״ם למשנה חגיגה פ״ג מ״א.

ופירשתי יזמרך כבוד, הנפש לפי שמצאתיו מכנה אותך בכך באמרו וכבודי לעפר ישכן סלה¹, לכן שמח לבי ויגל כבודי², ומה שאמר יעקב בקהלם אל תחד כבודי³ כנגד בסודם אל תבא נפשי.

1. לעיל ז ו.

2. לעיל טז ט.

3. בראשית מט ו.

ופסרת יזמרך כבוד, אלנפס למא וג׳דתה ילקבהא בד׳לך קולה וכבודי לעפר ישכן סלה, לכן שמח לבי ויגל כבודי, וקול יעקב בקהלם אל תחד כבודי מקאבל בסודם אל תבא נפשי.

וכדֺלך קו׳ יזמרך כבוד יעני כבודי מתֺל עזי וזמרת יה (שמות טו:ב) יעני וזמרתי כי כל ישעי וכל חפץ (שמואל ב כג:ה) יעני וכל חפצי.

Similarly, “body might sing hymns,” means ‘my whole’ similar to “My strength and might” (Ex. 15:2) intending ‘my strength and my might’ (and) “And (my) every desire to blossom” (2 Sam. 23:5) intending ‘my every desire.’

למען – והטעם אני אודך – כל ימי למען יודך.

ויזמרך – כל אדם שיש לו כבוד. והטעם נשמה חכמה ובעבור כי המשכילים מעטים.

אמר כבוד – ולא כל כבוד.

SO THAT… Glory (kavod) refers to the rational soul. The following is the meaning of our verse: I will praise You as long as I live, so that all people who posses a rational soul will sing praises and give thanks to You. Scripture reads glory and not all glory because the intelligent are few in number.

למען יזמרך כבוד – והוא הנפש כנגד מה שאמר: היודך עפר. אבל הכבוד יזמרך ויודך.

ולא ידם – זכר הכבוד שאין לו דממה והפסק לפיכך אמר:

י״י אלהי לעולם אודך – כל ימי חיי אודך בעבור זה שסלחת לי. וידעתי כי כבודי ישאר אחרי ויזמרך כבוד לעולם ולא ידם. ובמדרש (שוחר טוב בקצת שנוים): מי שחשב לעשות טובה הקדוש ברוך הוא כותבה כאלו עשאה. תדע לך שכן הוא, שהרי דוד שחשב לבנות בית המקדש נכתב בשמו, שנאמר: מזמור שיר חנכת הבית לדוד.

למען יזמרך כבוד ר״ל הנפש, כמו ויגל כבודי (תהלים טז, ט), ולא ידום, ר״ל בלא הפסק והוא ענין לעולם אודך.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

ואמר [] לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ הכָבוֹד – שהוא השכל¹, וְלֹא יִדֹּם, עֲשֵה ה׳ אֱלֹהַי שלְעוֹלָם אוֹדֶךָּ. ושיעור הכתוב כך הוא, ׳ה׳ אלקי לעולם אודך למען יזמרך כבוד ולא ידום׳. ומה שאמר ׳[לעולם] אודך׳, ירצה בזה שבכל עת בוא עליו תוכחה ונאצה, יפדהו ויצילהו מרעתו, באופן שיודה לה׳ כי טוב על כל תגמולוהי, ובאופן הזה הנפש המשכלת שלו תודה לה׳ ולא תתן דמי לה², כי תמיד תודֶה לה׳ חסדו ונפלאותיו לבני אדם:

1. הנקרא ׳כבוד׳ ו׳צלם אלקים׳, ראה מש״כ בזכריה (ב יב-יד), ובמצויין שם, וראה להלן (תהלים ע״ג:כ״ד), ובאבות (ו׳:ג׳) על המשנה ׳אין כבוד אלא תורה׳. וראה רד״ק.

2. ראה רד״ק.

כבוד – היא הנשמה שהיא כבוד הגוף.

למען יזמרך – ובעבור זה יזמר לך הנשמה ולא ישתוק מן הזמר ואודך לעולם.

למען יזמרך כבוד – כדי שהנפש שבי שנקראת בשם כבוד יוכל לזמרך,

ולא ידום ויפסק ע״י המיתה מן נעים זמירות ישראל, וא״כ אחר שעקר התכלית שבעבורו החיית אותי, היה כדי שאזמר לך לכן גם אני אעשה כן וה׳ אלהי לעולם אודך.

כבוד – כנוי לנשמה המשכלת שהיא המכבדת האדם על הבהמה, ולמען ר״ל באופן כמו למען יכרת (הושע ח׳:ד׳) ומקורו לשון עניה, דבר עונה לדבר.

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

תהלים ל – נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על⁠־התורה, תרגום כתובים תהלים ל, מדרש תהלים תהלים ל, ילקוט שמעוני תהלים ל, רס"ג תפסיר ערבית תהלים ל, רס"ג תפסיר תרגום לעברית תהלים ל, הערות הרב קאפח על תפסיר רס"ג תהלים ל, רס"ג פירוש תהלים ל – מהדורת הרב יוסף קאפח, באדיבות מכון מש"ה (כל הזכויות שמורות), רס"ג פירוש ערבית תהלים ל – מהדורת הרב יוסף קאפח, באדיבות מכון מש"ה ובסיוע פרויקט פרידברג (כל הזכויות שמורות), ר׳ משה אבן ג'יקטילה תהלים ל – ההדיר ותרגם ד"ר דניאל יצחק, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות). לדוקטורט שלו על הפירוש, הקליקו כאן., רש"י תהלים ל, אבן עזרא ב׳ תהלים ל, רד"ק תהלים ל, מאירי תהלים ל, ר"ע ספורנו תהלים ל – מהדורת הרב משה קרביץ (בהכנה), ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), שיעורי ספורנו תהלים ל – מהדורת הרב משה קרביץ, ספר אמר הגאון: שיעורי רבינו עובדיה ספורנו מכתב יד תלמידו על ספר תהלים (בית שמש, תש"פ), ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), מנחת שי תהלים ל, מצודת ציון תהלים ל, מצודת דוד תהלים ל, מלבי"ם ביאור המילות תהלים ל, מלבי"ם ביאור הענין תהלים ל, הואיל משה תהלים ל

Tehillim 30 – Translated and annotated by Neima Novetsky (all rights reserved), Targum Ketuvim Tehillim 30 – The Psalms Targum: An English Translation, by Prof. Edward M. Cook, with the gracious permission of the copyright holder, © 2001 Edward M. Cook, Midrash Tehillim Tehillim 30, Yalkut Shimoni Tehillim 30, R. Saadia Gaon Tafsir Arabic Tehillim 30, R. Saadia Gaon Tafsir Hebrew Translation Tehillim 30, Rav Kapach Notes on Tafsir Rasag Tehillim 30, R. Saadia Gaon Commentary Tehillim 30, R. Saadia Gaon Commentary Arabic Tehillim 30, R. Moshe ibn Chiquitilla Tehillim 30 – Translated and annotated by Dr. Daniel Isaac (all rights reserved). This is a first draft of a forthcoming critical edition – all comments and corrections are greatly appreciated. For his dissertation about this commentary, click here., Rashi Tehillim 30 – The Judaica Press complete Tanach with Rashi, translated by Rabbi A.J. Rosenberg (CC BY 3.0), Ibn Ezra Second Commentary Tehillim 30 – Translated and annotated by Rabbi Chaim (H. Norman) Strickman, with the gracious permission of Academic Studies Press (all rights reserved) and Touro University Press (all rights reserved), Radak Tehillim 30, Meiri Tehillim 30, Sforno Tehillim 30, Shiurei Sforno Tehillim 30, Minchat Shai Tehillim 30, Metzudat Zion Tehillim 30, Metzudat David Tehillim 30, Malbim Beur HaMilot Tehillim 30, Malbim Beur HaInyan Tehillim 30, Hoil Moshe Tehillim 30

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון