Divrei HaYamim I 1 – דברי הימים א א‏ – Mikraot Gedolot

בְּנוֹי דְיֶפֶת גמֶר וּמָגוֹג וּמָדַי וְיָוָן וְתוּבָל וּמֶשֶׁךְ וְתִירָס וְשׁוּם (ס״א אַפְרָכוּתְהוֹן אַפְרִיקָא וְגַרְמַיָא וַחְמָדָאֵי וּמוֹקְדוֹנְיָא וְיַתִּינְיָא וְאוֹסְיָא וְתֻרְקְיָא) אַפַרְכְּוָיַתְהוֹן אַפְקִיקֵי וְגַרְמָנַיָא וְהַמְדָאֵי וּמוֹקְדוֹנַיָא וִיתִינַיָא וּמוֹסַיָא וְתַרְקֵי. (ס״א גַרְמָנַיָא גִתַּיָה וְהַמְרֵן וְאוֹבִיסוּס וִיתָנַיָה וּמוֹסָיַה וְתַרְקֵי).

בני יפת – הוא ובניו חמשה עשר, חם ובניו שלשים ושנים^א, שם הוא ובניו עשרים ושבעה, ומאלה נפצה כל הארץ, מספרם שבעים וארבעה, ולא נחלק העולם אלא לשבעים שנ׳ יצב גבולות עמים למספר בני ישראל (דברים ל״ב:ח׳, ספרי שם), ויעקב ובניו בירידתם למצרים שבעים היו; בני לאה ל״ג, בני רחל י״ד, בני זלפה י״ו, בני בלהה ז׳^ב בכללם ע׳ ובפרט ס״ט^ג כאשר אמרו חכמים (סוטה י״ב.): זו יוכבד שהורתה בדרך ולידתה בין החומות. אמור מעתה^ד הללו ארבעה שלא נכללו ושלא נתחלקו בין^ה האומות אילו שם וארפכשד ושלח ועבר, ולפי^ו שצדיקים היו לא נכללו עם האומות.

ומשך – הוא [^זגם שם] אחר שכתוב [^חבתורה ומש (בראשית י׳:כ״ג), ך׳] זו היא אחת^ט מי״א אותיות שבאות בסוף^י המלה ובראשיתה ובאמצעיתה ואינם משמשות כלום, והם שמלאכת״ו בינ״ה שבאות בלא יסוד, וכמות זה: שָׁלָךְ (ויקרא י״א:י״ז) השולה דגים מן הים (חולין ס״ג.), נֶשֶׁךְ אשר ישה (דברים ט״ו:ב׳), עֶרְכְּךָ (ויקרא כ״ז:ב׳) ערך, חִכְּךָ (הושע ח׳:א׳) חיך, ובלשון המשנה: סכך סכוי.

א. כך במהדורת קירכהיים ובכ״י מוסקבה 853. בכ״י זלצבורג: ״שלשה עשר״.

ב. כך במהדורת קירכהיים ע״פ המופיע במקרא (בראשית מ״ו:י״ח-כ״ה). בכ״י זלצבורג, מוסקבה 853: ״בני זלפה י״ז, בני בלהה ד׳⁠ ⁠⁠״.

ג. כך במהדורת קירכהיים ובכ״י מוסקבה 853. בכ״י זלצבורג (במקום ״ס״ט״): ״חסר אחת״.

ד. כך במהדורת קירכהיים ובכ״י מוסקבה 853. בכ״י זלצבורג (במקום ״אמור מעתה״): ״אמו מעוברת״.

ה. כך במהדורת קירכהיים ובכ״י מוסקבה 853. בכ״י זלצבורג (במקום ״בין״): ״עם״.

ו. כך בכ״י זלצבורג. במהדורת קירכהיים (במקום ״ולפי... לא״: ״לפי... ולא״.

ז. נוסף במהדורת קירכהיים, חסר בכ״י זלצבורג ומוסקבה 853.

ח. נוסף במהדורת קירכהיים. חסר בכ״י זלצבורג ומוסקבה 853.

ט. כך בכ״י זלצבורג. במהדורת קירכהיים ובכ״י מוסקבה 853 חסר: ״אחת״.

י. כך במהדורת קירכהיים. בכ״י זלצבורג: ״בתוך״.

בני יפת – החל מיפת כמו שנכתב בתורה (בראשית י׳:ב׳), ¹והוא הקטן; ²כי בכל מקום מזכירם ״שם חם ויפת״ – דומה כי כן היה תולדותם. ומה שאמ׳ ״אחי יפת הגדול״ (בראשית י׳:כ״א), ³אינו אומר^א גדול בשני׳ אלא גדול במעלה; וכן נראה ביחשו שם אליו. ⁴והטעם שהחל להזכיר תולדת הקטן, לפי שעקר הספור אינו אלא על^ב אברהם שהוא מזרע שם, ובו יארך ספור היחשים; לפיכך זכר תולדת שם באחרונה. ⁵והקדים יפת לחם כי היה גדול ונכבד ממנו, ואם הוא קטן בשנים.

1. והוא הקטן וכו׳. כמו כן נמצא בפירוש רד״ק לבראשית י׳:כ״א; והיינו כשיטת ״יש מפרשים״ בראב״ע שם, וכן כ״יש אומרים״ במיוחס לתלמיד רס״ג כאן. והוא שלא כדברי המדרש (ראו בראשית רבה כ״ו:ג׳) וכמה מפרשים (ראו רש״י ורמב״ן לבראשית שם) הסוברים שיפת היה ״הגדול״ בשנים. גם רד״ק בפירושו לבראשית י׳:ו׳ מתחשב באפשרות שיפת הוא ״הגדול״ בשנים, לפחות יחסית לחם.

2. כי בכל מקום מזכירם וכו׳. ראו בראשית ה׳:ל״ב.

3. אינו אומר גדול בשנים וכו׳. בפירושו לבראשית י׳:כ״א, שהוא פירוש מאוחר, מוסיף רד״ק שאולי ״הגדול״ מתייחס לשֵם, והכוונה: בשנים או במעלה. אך בפירושו כאן הוא מודה לסוברים ש״הגדול״ מוסב על יפת, רק הוא מפרש שהכוונה: במעלה, ולא בשנים.

4. והטעם שהחל וכו׳. מהמיוחס לרש״י נשמע שהוא מבאר את הסדר בהתאם לשיטתו, היינו שהזכרת תולדות הטפל תחילה בקיצור תורמת להדגשת מעמדו של העיקר – והוא שֵם שממנו יצא אברהם (וכן נשמע מסוף דבריו של המיוחס לר״י קרא). לעומת כן, רד״ק, כמו בהקדמתו (ראו שם הערה ד״ה ״והחל״), אינו מזכיר את ענין השלכת הטפל לכבוד העיקר, אלא את הצורך להאריך בתולדות שֵם (וכן נמצא במיוחס לתלמיד רס״ג דברי הימים א א׳:ל״ד בדבר תולדות עשו וישראל). והשוו המיוחס לר״י קרא בתחילת דבריו: ״...כאן נחלק הסדר, שאם היה אומ׳ מיד בני שם, וחשבונם גדול, לא היה יכול לחשוב אילו; לפיכך תפס חשבונם של בני יפת...⁠״. והשוו גם רד״ק לבראשית י׳:ו׳.

5. והקדים יפת וכו׳. בפירושו לבראשית י׳:ו׳ הוא מוסיף: ״ואם יפת הוא הגדול בשנים ראוי גם כן להקדימו״.

א. אומר] ס ח׳ (הושלם ע״פ ארטומפ¹נ).

ב. על] סא עד (תוקן ע״פ רטומפנ).

The sons of Japheth. The genealogies begin with Japheth as they do in the Torah (Genesis 10:2), even though he is the youngest: because the text always refers to them as “Shem, Ham and Japheth,” it seems that this was the order of their births. When it says [that Shem was] “the brother of Japheth the gadol” (Genesis 10:21), this does not mean [that Japheth was] older (gadol) in years but that he was greater (gadol) in stature. The fact that it mentions Shem in reference to him lends support to this. The reason that the text begins by presenting the progeny of the youngest is that the only important part of the account concerns Abraham, and it is in connection with him that it will present the genealogies at length. This, then, is why it presents the lines of Shem only at the end. It places Japheth before Ham because he was greater and more honorable than him, even though Japheth was younger in years.

בני יפת וג׳ – זה אחד ממיני הסדור, רצה לומר, להתחיל במאי דסליק מיניה, וכן נהג נותן התורה בכאן, כמו שמפורש באלה תולדות נח. וגם זה ראוי גם בזה, גם בתורה, למען יהיה שֵם אחרון בסדר, כי אחריו ימשוך ענין זרעו שהוא אנו ואבותינו, ולזאת הסבה האחרונה יכתוב עוד: בני יצחק עשו וישראל (דברי הימים א א׳:ל״ד) ואחריו בני עשו (דברי הימים א א׳:ל״ה), וכאשר השלים ענין עשו ישוב ויאמר: אלה בני ישראל וג׳ (דברי הימים א ב׳:א׳). ואולם אומר לך כלל, כי אין ראוי לדקדק בזה הספר, כמו בהספר שכתב משה רבינו, שהיה מן השמים, כי אין זה רק קצור ובחירה מזה הכותב, ולכן ישמיט וישַנה ככל אשר בחר. הלא תראה אמרו: סדר השבטים בבלבול, גם יזכיר מות ער ולא אונן, גם יקצר בענין תמר, ועוד זולת זה רבים שנויים בזה הספר. ובכל ספר ראוי לדקדק כפי מעלות מחברו, ואם בלי ספק באו גם בזה הספר ענינים נכבדים, ולכן נכלול בחשבון ספרי הקודש.

ותבל – ברוב ספרים ישנים שלפני חסר וא״ו אחר תי״ו.

בני יפת – לפי שעיקר הספור הוא בעבור אברהם וזרע ישראל הבאים משם ויאריך בהם הספור לזה הניח מלהזכיר את בני שם עד לאחרונה אבל בני יפת ובני חם הספור בהם מעט לזה הקדימם בראשונה ופסק מהם.

בני יפת – נקיט הכא שמונים פלגשים וששים מלכות, שמונים פלגשים בני נח עד אברהם: בני יפת י״ד בני חם ל׳ בני שם כ״ו וכולן ראשי אומות הרי ע׳ אומות הוסיף עליהם שם חם ויפת, רעו שרוג נחור, תרח ושני בניו נחור הרן, ולוט הרי שמונים¹ ולא חשב כאן נחור והרן ולוט כדרך שלא חשב בששים מלכות שלשה מבני קטורה², הוא הטעם שתרגם אונקלוס (אונקלוס בראשית כ״ה ג׳) למשרין ולשכונין ולנגוון (עיין רש״י ורמב״ן שם) וי״ב בני נחור וב׳ בני לוט ומספרם ששים: ישמעאל ובניו י״ג בני קטורה ט״ז עשו ובניו י״ז בני נחור י״ב כמ״ש (בראשית כ״ב כ״ג) שמנה אלה ילדה מלכה לנחור ופלגשו וגו׳ ארבעה ובני לוט ב׳ הרי ששים.

1. (אמר נכדו המסדר: אפשר כוונתו ליישב מ״ש הרד״ק ובני גמר הניח מגוג ומדי וכו׳ כדי לקצר כי אין יחוסם בא לעיקר עד כאן לשונו ולכאורה גם אין עיקר בבני גמר אלא שבעים האומות קמ״ל וגם שמונים פלגשים.)

2. (אמר נכדו המסדר: היינו אשורים ולטושים ולאומים.)

בני יפת – כתב יחוסו של שם באחרונה מפני שבו יאריך, כי בו מצא את המרגלית שהם אברהם וזרעו כמ״ש חז״ל והביאם רש״י, שעקר כונת הספר לחשוב את הסגולה, והתחיל תמיד בהטפל כמו שכן דרכו בכל הספר, והקדים יפת שהיה גדול בשנים ובמעלה מחם.

בני יפת, ובני גומר – לא חשב בכאן רק ראשי השבעים אומות, שגומר היה לו כמה בנים חוץ מארבעה הנחשבים פה וכולם היו לאומה מיוחדת בשם גומר, וע״כ לא הזכירם כי לא היו אומות בפ״ע, רק אשכנז ודיפת ותוגרמה היו לאומות בפ״ע, עד שגומר וג׳ בניו היו לד׳ אומות, וכן יון היה לו כמה בנים ונכללו בשם יון, חוץ מארבעה בנים שחשב שהיו ראשי אומות בפ״ע, אבל בני מגוג ומדי לא היו לאומות מפורדים רק כולם היו לאומה אחת תחת שם אביהם מגוג ומדי, והיו מבני יפת י״ד אומות. ובטעם החלופים מריפת לדיפת, מדודנים לרודנים, שבעת כותב ספר דה״י נשתנה שמם וכתבם כמו שהם נקראים בימיו, ויש בזה דרש לחז״ל ב״ר פל״ז (א).

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון