Chaggai 2 – חגי ב‏ – Mikraot Gedolot

הָא יִטוֹל גְבַר בְּסַר קוּדְשָׁא בִכְנַף לְבוּשֵׁיהּ וְיַקְרֵיב בִּכְסוּתֵיהּ לְלַחְמָא וּלְתַבְשִׁילָא וּלְחַמְרָא וּלְמִשְׁחָא וְכָל דְמִתְאָכֵיל הֲיִסְתָּאָב וְאָתִיבוּ כַהֲנַיָא וַאֲמָרוּ לָא.

בשר קודש – בשר טומאת נבילה או שרץ.

ואל הנזיד – תבשיל.

היקדש – היסתאב.

לא – יטמא. נחלקו בה רב ושמואל (בבלי פסחים י״ז.): חד אמר אישתביש כהני, דבעי מנייהו רביעי בקדש ואמרו לו טהור. וחד אמר לא אישתביש כהני, חמישי בקודש בעי מינייהו; ונגע בכנפו – לא נגע בשרץ עצמו אלא בבגד שהוא ראשון.⁠¹

1. ביאור זה הוא כנראה אליבא דשמואל הסבור שמדובר בחמישי בקודש.

contaminated flesh flesh of contamination of a carcass as a creeping thing.

and the pottage a cooked food.

"No.⁠" It [the food] will [not] become contaminated. Rav and Shmuel disagree over this matter. One [Rav] says that the priests erred, for he [Chaggai] asked them concerning a fourth degree contamination in reference to hallowed things, and they replied that it [the food] is ritually pure. One [Shmuel] says that the priests did not err, that he [Chaggai] asked them concerning a fifth degree contamination in reference to hallowed things.

if it touches in his skirt It did not touch the creeping thing itself but the garment, which is the first degree of contamination.

will it become contaminated? Heb. הֲיִקְדָּשׁ

הן – בשר קדש – כמשמעו, קודש ממש. והפך יקדש יטמא, ואם יקדש יטמא למה ישנה, כי זה הכתוב אחר זה וכתוב: ולא תטמאו והייתם קדושים (ויקרא י״א:מ״ג-מ״ד), והיא מתקדשת מטומאתה (שמואל ב י״א:ד׳). ומלת פן תקדש את המלאה (דברים כ״ב:ט׳), קדש ממש, כי יתערב הכל וישוב קדש אם לא יוציאו הקדש בזמנו, כאשר באר זה מנחם בן סרוק הספרדי באר היטב, ומלת קדשה מתקדשת ומזמנת עצמה לכל חפץ, ואין פירוש המלה טמאה. גם קדש כמעשה המצרים בדברי הבתולות, כי תולדת המצרים היא רפה מפני היאור המרבה לחה שלהם, על כן אין בהם כח כשהן קרוב לארבעים או יותר לבעול הבתולה, עד שיביאו נער וישכב^א עמה מעט מעט עד שיהיה הפתח פתוח, והוא נקרא קדש דרך זנות אומנותו בכך, ועל כן צוה הכתוב כמעשה ארץ מצרים וגו׳ (ויקרא י״ח:ג׳).

והנה השאלה על בשר קדש שכתוב וכל אשר יגע בבשרה יקדש (ויקרא ו׳:כ׳), אם נגע הכלי הוא הכנף ששם הבשר הוא הקדש אל הלחם, או לאחד הנזכרים היקדש.

אז יענו הכהנים ויאמרו לא – ונכונה דברו אחרי שלא נגע בכל אלה לבד הכנף ולא בשר הקדש ממש נגע בהם, והוא^ב הדין כי לא נגעו בבשר קדש.

א. כך בכ״י וטיקן 75, ובדפוסים. בכ״י לונדון 24896 חסר מ״לארבעים... וישכב״

ב. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י וטיקן 75: ואין.

בכנף בגדו – וקידשו וטעון רחיצה כדכתיב כל אשר יגע בבשרה יקדש (ויקרא ו׳:כ׳) ובמגע טעון רחיצה ומבליעת הדם כיבוס וחיוור ומבליעת בישול כלי נחשת מריקה ושטיפה להעביר קדושתו, וכן הוא אומר הנוגע במזבח יקדש (שמות כ״ט:ל״ז) ולא יקדשו את העם בבגדיהם (יחזקאל מ״ד:י״ט) אל תגע^א בי כי קדשתיך (ישעיהו ס״ה:ה׳).

ונגע בכנפו – בלא בשר קודש אחרי כן.

ואל הנזיד – או אל הנזיד. וחולין הן כל אלו.

ויאמרו לא – ויפה השיבוהו כי ודאי אין מקדש אלא קדש עצמו.

א. בנוסחאות שלנו בישעיהו ס״ה:ה׳: ״תגש״, אך פרשני צרפת גרסו ״תגע״. עיין ברש״י, ר״י קרא, ור״א מבלגנצי על הפסוק בישעיהו, ועיין בר״י קרא ורשב״ם בראשית י״ט:ט׳.

הן ישא – שאלם תורת הטומאות אולי שכחום בגלות ושאלה אם ישא איש בשר קדש בכנף בגדו שנגע בשרץ ונשא בשר קדש בכנף בגדו והנה הכנף הראשון לטומאה ובשר קדש שני.

ונגע בכנפו אל הלחם – פי׳ במה שבכנפו והוא הבשר נגע בו אל הלחם או אל הנזיד או אל היין או אל השמן ונגע אל כל מאכל מאלו.

היקדש – פירוש היטמא המאכל הזה שהוא רביעי לטומאה כי השרץ הוא אב הטומאה והכנף ראשון ובשר קדש שני והלחם והנזיד והמשקים הללו שנגעו בבשר הם שלישי והמאכל שנגע באלו רביעי ועל זה שאלם על המאכל שהוא רביעי אם יטמא ויענו הכהנים ויאמרו לא והראיה כי על המאכל לבדו שאלם שאמר היקדש ולא אמר היקדשו ויש מרז״ל שאמרו כי טעו הכהנים בזו התשובה כי הרביעי טמא הוא בקדש אבל השאלה האחרת ששאלם אם יגע טמא נפש בכל אלה (חגי ב׳:י״ג) השיבו כראוי פירוש אם תהיה הכנף טמאה טומאת נפש שנמצא שהכנף אב הטומאה והבשר ולד הטומאה והלחם והנזיד והמשקים שני והמאכל שלישי ויענו הכהנים ויאמרו יטמא (חגי ב׳:י״ג) ושלישי בקדש היו יודעים שהוא טמא אבל רביעי בקדש לא היו יודעים שהוא טמא ובזה טעו לפיכך השיבם הנביא ואשר יקריבו שם טמא הוא (חגי ב׳:י״ד) ויש מרז״ל שאמר כי לא טעו באחת מהם יש מהם מי שאמר כי חמישי בקדש שאל בראשונה מהם וכראוי השיבוהו שאינו טמא ויש מהם מי שאמר כי קודם שגזרו רביעי בקדש שאלם וכראוי השיבוהו ומה שאמר ואשר יקריבו שם טמא הוא (חגי ב׳:י״ד) פי׳ אף על פי שהם יודעים הלכות טומאה וטהרה כל אשר יקריבו לפני כאלו הוא טמא הואיל והם מתעצלים בבנין הבית וענין הפרשה מוכיח זה הטעם שלא טעו שלא הוכיחם אלא על ענין הבית בכל הפרשה.

היקדש – פי׳ היטמא כלומר שאסור מפני טומאתו בקדש שהוא אסור וכן תרגם יונתן היתאסר ובמקצת נסחאות היסתאב.

הנזיד – התבשיל כמו ונזיד עדשים (בראשית כ״ה:ל״ד).

ופירשו בשר קדש טומאת נבילה או שרץ, וכן פירשו היקדש שענינו היטמא כמו שתרגם יונתן היסתאב ונחלקו בה רב ושמואל חד אמר אשתבוש כהני דבעא מניהו רביעי בקדש ואמרו ליה טהור וחד אמר לא אשתבוש כהני חמישי בקדש בעא מנייהו ופירשו ונגע בכנפו שלא נגע בשרץ עצמו אלא בבגד שהוא ראשון.

ישא – מלשון משא וסבל.

קדש – ר״ל מובדל מפני הטומאה כי לשון קדש יאמר על דבר המובדל בין לטהרה בין לטומאה בין לאיסור כמ״ש פן תקדש המלאה (דברים כ״ב:ט׳).

בכנף בגדו – בשולי בגדו.

הנזיד – התבשיל כמו ונזיד עדשים (בראשית כ״ה:ל״ד).

הן ישא – הנה אם ישא איש בכנף בגדו בשר מובדל מפני הטומאה כשרץ ונבלה.

ונגע בכנפו – עם כנפו שהוא ראשון לטומאה נגע אל הלחם ונעשה א״כ שני.

ואל הנזיד – ר״ל הלחם נגע בנזיד ונעשה א״כ שלישי.

ואל היין – ר״ל הנזיד נגע ביין ונעשה א״כ רביעי.

ואל שמן – ר״ל או הנזיד נגע בשמן אבל יין הוא משקה ואינו מטמא אחרים מן התורה אף אם היה ראשון לטומאה.

ואל כל מאכל – ר״ל או הנזיד נגע במאכל אחר.

היקדש – בשאלה אמר להם אם הרביעי נעשה מובדל וטמא.

ויאמרו לא – ובאמת טעו כי בקדש גם הרביעי טמא.

הן ישא איש בשר קדש בכנף בגדו – היינו בשר קדש ממש שנתקדש לגבוה, בשר הקרבנות ונגע בבשר הנמצא בכנפו אל הלחם או אל הנזיד וכו׳ היקדש – האם הדבר שנגע בבשר קדש מקבל את הקדושה להיות קדוש כמוהו, ויענו הכהנים ויאמרו לא – כי מ״ש כל אשר יגע בבשרה יקדש, פי׳ מה שנבלע בבשרה מבשר החטאת יקדש מפני שנתן בו טעם וטעם הוא כעקר כמש״פ חז״ל, לא אם נגע מבחוץ.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון