Chaggai 2 – חגי ב‏ – Mikraot Gedolot

וַאֲתִיב חַגַי וַאֲמַר כֵּן עַמָא הָדֵין וְכֵן כְּנִשְׁתָּא הָדָא קֳדָמַי אֲמַר יְיָ וְכֵן כָּל עוֹבָדֵי יְדֵיהוֹן וּדְיִקְרְבוּן תַּמָן מְסָאָב הוּא.

והא וכן כל מעשה ידיהם – כתיב, אמר מר זוטרא ואי תימא רב אשי מתוך שקלקלו מעשיהם מעלה עליהם הכתוב כאלו הקריבום בטומאה.

כן העם הזה – כמו שאתם טועים בזו כן אתם טועים בכמה הלכות.

ואשר יקריבו שם – אם לא יתנו לבם ללמוד.

So is this people Just as you err in this, so do you err in many halakhot.

and whatever they will sacrifice there if they do not put their hearts to learning.

מיד כשאמרו יטמא תפשם ואמר להם: כן העם הזה וכן הגוי הזה לפני נאם י״י וכן כל מעשה ידיהם ואשר יקריבו שם טמא הוא – והיכן היו מקריבין, והלא הבית הזה חרב, אלא אותו יסוד שעשו בבית^א המקדש שם היו מקריבין, והיו חושבין כדי^ב שֶיהא כל הבית בנוי. וזהו ששנינו (בבלי שבועות ט״ז.): שמעתי שמקריבין אף על פי שאין בית, אוכלין קדשים קלין אף על פי שאין חומה, אוכלין קודשי קדשים אף על פי שאין קלעים.⁠^ג אלא בשביל שקילקלו מעשיהם מעלה עליהן הכתוב כאילו מקריבין בטומאה.

א. כן בכ״י ברסלאו 104, פריס 162. בכ״י לוצקי 777: ״לבית״.

ב. כן בכ״י ברסלאו 104, פריס 162. בכ״י לוצקי 777: ״כמו״.

ג. כן בכ״י ברסלאו 104, פריס 162. בכ״י לוצקי 777: שמקריבין קדשי קדשים אף על פי שאין חומה, שאוכלין מעשרות אף על פי שאין קלעים.

ויען – הטעם שהיו ישראל המביאים קרבן חטאת על שגגתם היו מזידים אשמים בדברים קשים שהם חמורים, ולא היו נזכרים מהם, ויביאו קרבן על דבר שנעלם, והם עושים שלא כהוגן כדעתם בזדון. גם הכהנים דבר הטהרה והטומאה, על כן אמר חגי, כן העם הזה – הם הכהנים, וכן הגוי הזה – הם ישראל, ופירש זה וכן כל מעשה ידיהם.

ואשר יקריבו – במזבח לפני, וזהו שם, טמא הוא. והנה התברר כי אין כח בקודש לקדש מה שלא היה קדש על ידי מגע אמצעי, ככח טמא נפש לטמא. וזה היה דרך משל כדרך משל נתן אל דוד שתפסו בדבריו ואמר לו, אתה האיש (שמואל ב י״ב:ז׳).

כן העם הזה {וגו׳} לפני – כל זמן שביתי חרב אין בהם קדושה ע״י קדושה שקדשתי אותם לשעבר ולא בקרבנותיהם שיקריבו לפני, אלא כקדושת הכנף הנוגע בבשר קדש, שאינה אלא קדושה קלה ורעועה מאד שאין בה כח לקדש אחרים. ולא עוד אלא כל אשר יקריבו שם טמא הוא.

ויען חגי ויאמר כן העם הזה וכן הגוי הזה – הענין כפול במ״ש או פי׳ כן העם הזה על הכהנים וכן הגוי הזה על ישראל אמר כלם אשמים על בנין הבית כי הכהנים היה להם להזהיר העם לבנות וכמו שאמרתם שיטמא כן כל מעשה ידיהם טמא לפני וכן מה שיקריבו הכהנים טמא הוא לפני כי הם מקריבים במזבח בלא בית ואינם חוששים לכבודי.

והנביא ביאר הנמשל המכוון אצלו בשתי השאלות האלה באומרו כנגד הראשונה כן העם הזה וכן הגוי הזה לפני נאם ה׳ ורצה בזה שהם מפני הקרבנות שהיו מקריבים על המזבח שלהם היו חושבים שאותו בשר קדש יקריבו שם יקדש ויברך תבואותיהם בלחם וביין ובשאר הדברים, והיא מחשבה נפסדת הבל ורעות רוח כי כבר ענו הכהנים שבשר קדש לא יקדש באמצעות הכנף את שאר המאכלות כן הקרבן הנקרב על גבי המזבח שהוא בכנף בית השם עומד בקצהו לא יקדש ולא יברך את תבואותיהם. וכנגד השאלה השנית אמר וכן כל מעשה ידיהם ואשר יקריבו שם טמא הוא ר״ל וכן אמר מכח השאלה הב׳ ותשובתה שמעשה ידיהם של אלו המביאים קרבנות ואשר יקריבו שם על אותו מזבח לא די שאינו בשר קדש ושלא יקדש ולא יברך את התבואות אבל בהפך שטמא הוא מפני שאותו שנגע בהם ומביא אות הוא טמא נפש וקרא אותם טמא נפש לפי שהיו מתחייבים בנפשם בבנותם את ביתם והתעצלם בבנין בית ה׳.

העם הזה – בספרים כ״י וגם בדפוס קדמון המאריך בה״א לא בעי״ן וכן הגוי. ברוב המדוייקים אין מאריך במלת וכן.

כן העם הזה – על הכהנים אמר כמתרעם הנה כן העם הזה כמי שאתם רואים שאינם יודעים את התורה.

וכן הגוי הזה – כפל הדבר במ״ש.

לפני – ר״ל בדברי התורה הנתונה מאתי.

וכן כל מעשה ידיהם – כמו שטעו בזה כן טועים הם בכל מעשה ידיהם.

ואשר יקריבו שם – ומעתה אשר יקריבו שם במזבח נחשב לטמא אם לא יתנו לב ללמוד ולדעת.

העם הגוי – עם מעולה מן גוי, ושם גוי מורה ג״כ כלל האומה, ועם בא על חלק מן הגוי כמ״ש בארך (ישעיהו א׳ ד׳).

ויען חגי ויאמר ע״פ השאלה והתשובה הזאת א״ל תוכחת מוסר בשלשה פנים, א] כן העם הזה שהם הכהנים וכן הגוי הזה שהוא כלל האומה, הם דומים כפתרון השאלה הזאת שאם יתקרבו ויגעו בקדושה לא תתדבק הקדושה בם, ובעת שיתקרבו אל הטומאה תיכף תתדבק בם ויהיו טמאים כמו הטומאה שהתקרבו אליו ובאו בחברתו, ב] וכן כל מעשה ידיהם – כמו שבמשל הזה אם יגע חול בקדש לא יקדש כמוהו רק אם יבלע בבשרו ויכנס בו הקדש אל תוכו לא אם נגע מבחוץ, כן הקדושה לא תתדבק אל האדם רק אם תבלע בו ותכנס אל תוכו, ר״ל אם יתפסנה בלבו ובנפשו הפנימית לא אם תגע בו מבחוץ, שהגוף החיצוני אין לו קורבה עם הקדושה שהוא ענין נפשי, אבל הטומאה תדבק גם אם תגע מבחוץ על הגוף כי היא יש לה שייכות עם הגויה, וכן כל מעשה ידיהם באשר אינם עושים רק בידים החיצונים ואינו מעשה לבבם ונפשם, ולכן טמא הוא, יתדבקו בטומאה לא בקדושה, ג] ואשר יקריבו שם טמא הוא – אחר שאין מקריבים לפני ה׳ בקדושה שיהיה קרבן נפשי בכונה הראויה, רק יקריבו שם – שמלת שם מציין המקום הרחוק הגשמיי שיקריבו על האבנים קרבן גשמי בהמיי, ממילא טמא הוא, כי הטומאה של גוייתם ואדמתם תדבק בקרבנם, ובזה הראה להם כי עדן לא התקדשו להדבק אל הקדושה ולבנות מקדש ומזבח רוחני בלב ונפש אשר עליו יעלו את נפשם עולה לה׳.

כן העם הזה – הוא טמא מחמת מעשיו המכוערים, אולי רמז לנשים נכריות שנשאו; וא״כ הם מטמאים את הקרבן והמזבח (שבנו להם והקריבוהו עליו קודם יסד הבית, עזרא שם) אינו מקדש אותו; או גם כן כונתו שאי אפשר לשמור המזבח הבנוי במקום פתוח שלא יקרב אליו טמא מת ויטמאנו; ולכן יאזרו חיל לבנות הבית, שאז הכהנים הזריזים יוכלו לשמרו כראוי.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון