Tehillim 6 – תהלים ו‏ – Mikraot Gedolot

(א) לַמְנַצֵּ֣חַ בִּ֭נְגִינוֹת עַֽל⁠־הַשְּׁמִינִ֗ית⁠ ^אמִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃

For the conductor,⁠¹ to be accompanied by music² on the Sheminit.⁠³ A psalm of David.⁠⁴

1. For the conductor | לַמְנַצֵּחַ – See Rashi and Ibn Ezra on Tehillim 4:1 that the verb "לנצח" means to supervise, as per its usage in Ezra 3:8 and Divrei HaYamim II 2:1. As such, the term "מְנַצֵּחַ" might refer to a musical director. Cf. R. Saadia (cited by Ibn Ezra there) that the word is connected to the noun "נצח", eternity, and that the title implies that David established the psalm to be sung or played perpetually.

2. to be accompanied by music | בִּנְגִינוֹת – See Ibn Ezra on Tehillim 4:1 that "נְגִינוֹת" might refer to a melody (with the plural form indicating that the hymn was to be played to two tunes) or to an instrument which was so called.

3. on the Sheminit | עַל הַשְּׁמִינִית – The meaning of this word is debated. It might relate to the number "שְׁמֹנֶה" (eight) and refer to an instrument with eight holes or strings (Rashi, R"Y Kara). Alternatively, it might refer to a specific tune, perhaps the eighth of a known list (Ibn Ezra), or be a technical term referring to a certain pitch or span of notes, like the word "octave".

4. of David | לְדָוִד – Many psalms include "לְדָוִד" in their title. See Ibn Ezra and Radak in their introductions to the book, that the term means that the psalm was composed either by David, about David, or in honor of David. This psalm appears to be a request that Hashem save the author from some dire sickness (Rashi, Radak). However, the mention of enemies in verses 8-11 leads others to suggest that the plea to be cured is a metaphoric way of requesting salvation from foes. It is also possible that the author is beset by two dangers at once (Malbim), or that the poet refers to some other unknown source of distress which caused his enemies to rejoice.

א. ‹ר1› פרשה סתומה

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

לְשַׁבָּחָא בִּנְגִינָתָא עַל כִּנָרָא דִתְמַנְיָא נֵימַיָא תּוּשְׁבַּחְתָּא לְדָוִד.

For praise; with melodies on the harp of eight strings. A hymn of David.

למנצח על השמינית – זה שאמר הכתוב (תהלים קי״ט:קס״ד) שבע ביום הללתיך. א״ר יהושע בן לוי אלו שבע מצוות שבקריאת שמע. יוצר ואהבה רבה שמע והיה אם שמוע ויאמר אמת ויציב וגאל ישראל. ולפי שאין מצות ציצית בלילה מוסיף פורס סוכת שלום. ר׳ אבין בשם ר׳ נחמיה אמר אלו שבע מצוות שאדם עושה בכל יום. קורא קריאת שמע שתי פעמים ומתפלל שלש פעמים ואוכל ומברך שתי פעמים. היה ר׳ מאיר אומר חביבה המילה שנשבע הקב״ה לאברהם שכל מי שהוא מהול אינו יורד לגיהנם שנאמר (בראשית ט״ו:י״ח) ביום ההוא כרת ה׳ ברית את אברם וגו׳. ומי יורד לשם מה כתיב אחריו (שם י״ט) את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני. וכן יחזקאל אומר (יחזקאל ל״ב:י״ט) רדה והשכבה את ערלים וגו׳. וכן ישעיה אומר (ישעיהו ה׳:י״ד) לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק. למי שאין בו חק ברית מילה. ומנין שנקרא חק שנאמר (תהלים ק״ה:י׳) ויעמידה ליעקב לחק. אבל המינים ופושעי ישראל שכפרו בהקב״ה מושך להם ערלה ונופלים בגיהנם שנאמר (שם נ״ה:כ״א) שלח ידיו בשלומיו חלל בריתו. שהרי כל מצוות שהן בידינו אין אנו עוסקין בהן כאופן וכהלכה לדקדק על כל אחת ואחת (תימה הוא על הקב״ה על מה מעמיד אותם ומאריך עולמו כי אין מוחזקות בידינו) כי אם מצות מילה והבל פיהן של תינוקות של בית רבן שאין בם חטא שנאמר (ירמיהו ל״ג:כ״ה) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. שהרי אדם נכנס לבית הכנסת מתעטף בציצית ולובש תפילין בראשו ובזרועו וד׳ ציציות מקיפות אותו מד׳ רוחותיו. וכשהוא נכנס בבית המרחץ הוא מביט בעצמו ואומר הריני ערום מן המצוות. וכשהוא מסתכל במילה שהיא שקולה כנגד כל המצוות דעתו מתקררת. כיון שראה דוד כך אמר מזמור עליה. למנצח על השמינית על המילה שניתנה בשמיני. (המאמר נראה שהוא הוספה מאיזה מעתיק כי אין זה לשון המדרשות כידוע).

דבר אחר: למנצח על השמינית – על ארבע מלכיות שהם שמונה ואדום היא השמינית. הדא הוא דכתיב (דניאל ב׳:ל״ב) ראשיה די דהב טב ידוהי ודרעוהי תרין. מעוהי וירכתיה תרין. שקוהי תרין. ורגלוהי תרין. הרי שמונה שהן ארבעה. בבל וכשדים מדי ופרס ויון ומקדון אדום וישמעאל. הרי שמונה מלכיות. לכך נאמר על השמינית. רבי איבו אמר אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה רבונו של עולם אנו מקלסין אותך בשעה שאתה מציל אותנו משמונה מלכיות שנאמר (ישעיהו י״א:י״א) והיה ביום ההוא יוסיף ה׳ שנית ידו לקנות. וגו׳ לכך נאמר על השמינית.

רמז תרלג

למנצח בנגינות על השמינית – שנו רבותינו חביבין ישראל שסבבן הקב״ה במצות, תפילין בראשיהן ובזרועותיהן, ציצית בבגדיהן, ומזוזה בפתחיהן, ועליהם אמר דוד שבע ביום הללתיך, ובשעה שנכנס דוד לבית המרחץ וראה עצמו ערום אמר אוי לי שאני ערום מן המצות, כיון שנזכר במילה שבבשרו נתישבה דעתו ואמר עליה שירה שנאמר למנצח בנגינות על השמינית על מילה שנתנה בשמינית. רבי אליעזר אומר מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו בחזקת שלא יחטא שנאמר והחוט המשולש לא במהרה ינתק, ואומר חונה מלאך ה׳ סביב ליראיו ויחלצם. משל למלך בשר ודם שאמר לאשתו הוי מתוקנת בכל תכשיט כדי שתהא רצויה לי, כך אמר הקב״ה לישראל הוו מצויינין לי בכל מיני תכשיטי מצות כדי שתהיו רצויין לי, וכן הוא אומר יפה את רעיתי כתרצה כשאת רצויה לי.

דבר אחר: למנצח על השמינית – תרין אמוראים, חד אמר על שבע מצות שנצטוה אדם הראשון שנאמר ויצו ה׳ אלהים, ואברהם על המילה לכך נאמר על השמינית.

רמז תרלד

ד״א על ארבע מלכיות שהן שמונה, ואדום היא השמינית הדא הוא דכתיב רישה די דהב טב חדוהי ודרעוהי תרין, מעוהי וירכתה תרין, שקוהי תרין, רגלוהי תרין, הרי שמנה דאינון ארבעה, בבל כשדים, מדי פרס, יון מוקדון, אדום שעיר, הרי שמונה מלכיות לכך נאמר על השמינית. רבי איבו אמר אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה אנו מקלסין ומנגנין לפניך כשאתה מכנס אותנו מארבע מלכיות שבארץ והיה ביום ההוא יוסיף ה׳ שנית ידו לקנות את שאר עמו וגו׳. ד״א על השמינית על נימא שמינית, ר׳ יהודה אומר כנור של מקדש של שבעה נימין היה שנאמר שובע שמחות את פניך אל תקרי שובע אל שבע, ושל ימות המשיח שמונה למנצח על השמינית על נימא שמינית, ושל עוה״ב עשר שנאמר עלי עשור, ואומר בנבל עשור זמרו לו.

קול לדאוד, יסבח בה אלמואט׳בין באללחן אלת׳אמן.

מאמר לדוד בו משבח את המתמידים בלחן השמיני.

מאמר לדוד ישירו בו המתמידים במשמרותם בלחן השמיני.

אמרו על השמינית מלמדני כי הלוים היה להם במקדש שמונה לחנים, כל קבוצה מהם ממונים על אחד מהם.

קולה על השמינית ידלנא עלי אן אללוים כאן להם פי אלקדס ת׳מאניה אלחאן, כל קום מנהם מתוליין ואחד מנהא

למנצח בנגינות על השמינית

[7ב] השמינית אלה ימכן כונהא דׄאת ח׳ אותאר עלי סביל אלתצׄעיף לארבעתהא אלממאתׄלה ללארבע טבאיע פתתצׄאעף מן זירהא ובמהא ומתׄנאהא ומתׄלהא לתקויה אלדׄ טבאיע אלמנאסבה להא.

The “səmînîṯ” (Psalms 6:1) is an instrument that may possess eight bowstrings by means of doubling the four modes [mumâṯila] and (equal) to the four humours of the body’s equilibrium [ṭabâʾîʿ]. The doubling (starts) from its zîr, (followed by) bamm, maṯnâ, and maṯalaṯ, to strengthen the appropriate humors of the body’s equilibrium.

על השמינית – כנור של שמונה נימין ושמינית שמו, וכן מצינו בדברי הימים: פלוני ובניו על השמינית לנצח (דברי הימים א ט״ו:כ״א).

on the sheminith A harp of eight strings, known as sheminith, and so we find: "So-and-so and his sons on the sheminith to conduct" (Divrei HaYamim I 15:21).

למנצח בנגיגות על השמינית – על כינור של שמונה נימין. וכשנתרפא מחוליו אמר מזמור זה.

למנצח על השמינית – השמינית – יש אומרים: כלי ניגון יש לו שמנה יתרים.

או פיוט יש לו שמונה נעימות, על כן כתוב בנגינות וזה על הנועם השמיני.

FOR THE LEADER; WITH STRING MUSIC; ON THE SHEMINITH. Some say that the Sheminith was an instrument with eight strings.⁠¹ It is also possible that Sheminith refers to a song² that had eight tunes. Scripture therefore reads, be-niginot (with string-music).⁠³ This psalm was to be performed according to the eighth tune.⁠⁴

1. See Ibn Ezra on Ps. 4:1 and the notes thereto.

2. Lit., “or there was a song.”

3. Lit., “with tunes.”

4. Of that particular song. According to Ibn Ezra our verse should be rendered: For the leader; to be performed according to a song that has [many] tunes; [employing the] eighth tune, a psalm of David.

למנצח בנגינות על השמינית מזמור לדוד – כבר פרשנו טעם נגינות ושמינית ושאר מיני הנגון במזמור בקראי ענני.

ויש מפרשים (תרגום): שמינית כנור שהיו לו שמונה יתרים, ועל זה הנגון נאמר זה המזמור. והדרש (בבלי מנחות מ״ג:): על המילה שנתנה בשמינית. וזהו רחוק. והמזמור הזה אפשר שאמרו דוד על חליו, ואפשר גם כן שנאמר על לשון כל אדם המדוכא בחליים. כי הרבה מזמורים שהם תפלה ובקשה חברם דוד להיותם מזומנים לכל מתפלל. וכן דעתי בזה המזמור.

ויש אומרים (אבן עזרא): כי נאמר על הגלות, כי ישראל בגלות כמו חולים ומדוכאים.

For the Chief Musician, with Neginoth, on the Sheminith. A Psalm of David. – Already we have explained the sense of Neginoth and Sheminith and the other kinds of musical instruments in the Psalm Answer me when I call (Ps. 4). There are some (Targum ad loc.) who interpret Sheminith as a lyre which had eight strings, and the Psalm as being recited to the accompaniment of this music. The Haggadic interpretation (Bavli Menahoth 43b) (applies it) to circumcision, which was performed on the eighth day, but this is far–fetched. This Psalm possibly was uttered by David with reference to his sickness; it is also possible likewise that it was uttered in the language of anyone crushed by sickness, for David composed many of the Psalms which combine prayer and supplication that they might be suitable for any suppliant; and such, I think, is the case in this Psalm. And some say (Ibn Ezra ad loc.) that it was uttered with reference to the Exile, for Israel in exile was like those who are sick and crushed.

בזה המזמור התפלל שלא יגרום החטא להפילו ביד שאול. ואמר:

(א-ב) לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת וגו׳, ה׳ אַל בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנִי וגו׳. אמר הגאון, אחרי שעברו אלה הצרות והדאגות על דוד, התפלל אל ה׳ שישיב חמתו מהשחית דרכיו על עוונותיו, כי כבר פרץ עליו פרץ על פני פרץ¹ וכבר לקח מיד ה׳ כפליים בכל חטאותיו ונחלה מרוב הצרות, כי בוודאי יודע היה דוד כי עוונותיו ילכדונו וירדפוהו, כי ה׳ העידו² על זה ואמר על ידי נתן (שמואל ב׳ י״ב:י״א) ׳הנני מקים עליך רעה מביתך [ולקחתי את נשיך לעיניך ונתתי לרעיך] וגו׳ לעיני השמש הזאת׳, וביראתו דוד פן תחול עליו עוד הוה על הוה³, ויתנפל אל ה׳ בעת ההיא ויאמר⁴, ה׳, אַל בְּאַפְּךָ וגו׳:

1. צירוף לשה״כ בבראשית (לח כט) ׳מה פרצת עליך פרץ׳, ולשה״כ באיוב (טז יד) ׳יפרצני פרץ על פני פרץ׳.

2. – הזהיר אותו.

3. ע״פ יחזקאל (ז כו), כלומר שבר על שבר (ת״י ורד״ק שם).

4. ע״פ לשה״כ בדברים (ט כה) ׳ואתנפל לפני ה׳⁠ ⁠׳, ושם (ג כג) ׳ואתפלל לפני ה׳ בעת ההיא׳. ואולי נקט לשון זה לרמוז לנוהגים לומר מזמור זה בנפילת אפיים.

עַל השמינית – כן כתיב.

השמינית – כלי זמר בעלת שמונה נימין.

למנצח – מבואר כי מזמור זה התפלל עת חלה חולי כבד וארוך, אחר מעשה של בת שבע, כאשר קבלו חכמינו זכרונם לברכה, והתפלל על חליו (ב׳ ז׳) אבל גם אויביו שטמוהו וימררוהו בעת ההיא, עד שהורע זה בעיניו יותר מן חליו, והתפלל גם עליהם (ז׳ י״א), עד שהמזמור בכללו, ידבר על שני מיני האויבים המכתירים את האדם, האויב הדבוק בו מתולדתו, שהם מזגי גופו ולחותיו המתקוממים עליו להחליאו ולהמיתו, והאויבים החיצוניים שהם זולתו מבני אדם.

(ב) יְֽהֹוָ֗היְֽ⁠־⁠הֹוָ֗ה אַל⁠־בְּאַפְּךָ֥ תוֹכִיחֵ֑נִי⁠ וְֽאַל⁠־בַּחֲמָתְךָ֥ תְיַסְּרֵֽנִי׃

Hashem, do not reproach me in Your anger,⁠¹ and do not chastise me² in Your fury.⁠³

1. in Your anger | בְּאַפְּךָ – Sforno assumes that the psalm was written by David at some point after his sin with Batsheva. As such, he suggests that the multiple requests that Hashem not chastise David in anger be read in light of Hashem's punishment "I will raise up evil against you...⁠"

2. chastise me | תְיַסְּרֵנִי – Though the verbs "להוכיח" and "ליסר" appear to be somewhat synonymous, both referring to chastisement, Malbim suggests that the former usually refers to a lighter verbal rebuke whose goal is to prevent a future wrongdoing, while the latter tends to refer to physical discipline which serves to punish a past transgression.

3. in Your fury | בַּחֲמָתְךָ – Malbim differentiates between the similar nouns "אַף" and "חֵמָה", suggesting that "אַף" refers to visible anger that is expressed on one's face (or perhaps "nose", the literal meaning of"אַף") while "חֵמָה" (literally: "burning") is internal. Cf. Hoil Moshe who also differentiates between the various synonyms for "anger" suggesting that they describe differing degrees of intensity, arranging them as follows in order of increasing severity: אף, חמה, חרון, קצף, זעף.

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

יְיָ לָא בְּרוּגְזָךְ תַּכְנִיעֵנִי וְלָא בְּרִתְחָךְ תִּרְדֵי יָתִי.

O LORD, do not humble¹ me in your anger; and do not punish me in your wrath.

1. Humble: rebuke.

ר׳ יודן בשם ר׳ אמי אמר אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה רבונו של עולם אף על פי שכתוב בי (משלי ג׳:י״ב) כי את אשר יאהב ה׳ יוכיח.

אל באפך תוכיחני – ואף על פי שנאמר (תהלים צ״ד:י״ב) אשרי הגבר אשר תיסרנו יה.

ואל בחמתך תיסרני – א״ר יוחנן משל למלך שהיו לו שני קוסטנרין רעים וכל מדינה שכועס עליה הוא רודה אותה בהן. פעם אחת סרחה עליו מדינתו ובקש לשלוח עליה אותן שני קוסטנרין לרדותה התחילו מבקשין ממנו אדוננו המלך בכל מה שאתה מבקש רדה אותנו חוץ מאלו. כך אמרו ישראל רבונו של עולם אל באפך תוכיחני ואל בחמתך תיסרני. אמר להן אם כן למה לי אף וחימה. אמרו לו יש לך למי לשלוח (שם ע״ט:ו׳) שפוך חמתך אל הגוים אשר לא ידעוך. ואף הקב״ה מקבל מהם ואומר (מיכה ה׳:י״ד) ועשיתי באף ובחמה נקם את הגוים. אבל בישראל מה כתיב (הושע י״א:ט׳) לא אעשה חרון אפי. א״ר אליעזר משל למלך שכעס על בנו ובידו חרב הנדית ונשבע שהוא מעבירה על בנו על ידי שהכעיס לאביו. אמר המלך אם אני מעבירה על צואר בני אין לו חיים ואחר כך מי ירש אותי ומלכותי. וגם כן לבטל את גזירתי אי אפשר. מה עושה המלך הכניס החרב לנרתיקה והעבירה על ראשו. נמצא לא הזיק את בנו וגם כן לא ביטל את גזירתו. ר׳ חנינא אמר [משל] למלך שכעס על בנו היתה לפניו אבן גדולה ונשבע המלך שהוא זורקה בו. אמר המלך אם אני זורקה בו עוד אין לו חיים. מה עשה המלך כתתה ועשאה צרורות קטנות והיה זורקה בו אחת אחת. נמצא לא הזיק את בנו ולא ביטל את גזירתו. ורבנן אמרי משל למלך שכועס על בנו ונשבע שהוא מכה אותו מאה חבלים. אמר המלך אם אני מכה אותו עוד אין לו חיים. מה עושה נטל את החבל ונתנה על צוארו. לכך אמר אל בחמתך תיסרני.

רמז תרלה

ה׳ אל באפך תוכיחני – רבי יודן בשם רבי אמי אמר אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה רבש״ע אע״פ שכתבת כי את אשר יאהב ה׳ יוכיח אל באפך תוכיחני, ואע״פ שנאמר אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ואל בחמתך תיסרני. אמר רבי יוחנן משל למלך שהיו לו שני קוסטנרין רעים וכל עיר שכועס עליה הוא רודה אותה בהם, פעם אחת מרדה עליו מדינה ובקש לשלוח אותם שני קוסטנרין עליה לרדותה התחילו מבקשים ממנו ואומרים אדוננו ככל רצונך רדה אותנו חוץ מקוסטגרין אלו, כך אמרו ישראל רבש״ע אל באפך תוכיחני ואל בחמתך תיסרני, אמר הקב״ה אם כן אף וחמה למה, אמרו לפניו שפוך חמתך אל הגוים, והקב״ה מקבל מהם שנאמר ועשיתי באף ובחמה נקם את הגוים, אבל ישראל מה כתיב בהם לא אעשה חרון אפי, או אומר חמה אין לי. אמר ר׳ אלעזר משל למה הדבר דומה למלך שכעס על בנו ובידו חרב הנדית ונשבע להכותו על ראשו, חזר ואמר אם אכה אותו אין לו חיים מי יורש מלכותי ולבטל גזרתי אי אפשר, מה עשה המלך הכניס החרב לנרתקה והעבירה על ראש בנו נמצא לא הזיק את בנו ולא בטל את גזרתו. ר׳ לוי אמר משל למלך שכעס על בנו ונשבע להכותו מאה חבלים, אמר המלך אם ילקה בני מאה חבלים כלום יש לו חיים, מה עשה נטל את החבל וכפלו על מאה נמצא לא הזיק בנו ולא בטל את גזרתו, ורבנן אמרין נטל את החבל ותלאו בצוארו. רבי הונא אמר משל למלך שכעס על בנו ולפניו אבן גדולה ונשבע שהוא זורק בו על בנו, אמר המלך אם זורקו אני על בני אין לו חיים, מה עשה כתתו ועשאו צרורות קטנות והיה זורק בו אחד אחד נמצא לא הזיק בנו ולא בטל את גזרתו. חנני ה׳ כי אמלל אני, משל לאדם שתפסוהו לסטים והיה כל אחד מתעולל בהכאתו יש מהם בעצים ויש מהם באבנים ויש מהן באגרופין, וכשהניחוהו הגיע לביתו עלה למטה ואמר יבשו עצמותי, כך היו משעבדין לישראל בכל מלכות ומלכות בכל מיני גזרות ושעבודים.

אללהם לא תעט׳ני בגצ׳בך, ולא תודבני בחמיתך.

ה׳! אל תוכיח אותי בדברים בכעס שלך. ואל תוכיח אותי בחימה שלך.

(ב-ג) אל באפך תוכיחני ואל בחמתך {תיסרני} – ייסורין של חולי. וכן המזמור מוכיח שאמר: חונני יי׳ כי אומלל אני רפאני וגו׳.

י״י – הקרוב אלי כי זה המזמור חברו דוד בחלותו ויחי מחליו.

או היה דרך נבואה על ישראל שהן בגלות כמו חולים ואם על הדרך הראשון גם התנבא דוד שיתרפא כתפלת יונה^א אך אוסיף^ב להביט ובעבור העון יוכיח השם בתחלואיו, כמו: בתוכחות על עון יסרת איש (תהלים ל״ט:י״ב).

א. כן בכ״י פרמא 2062, פריס 1222. בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870, לונדון 24896: ״חנה״.

ב. כן בכ״י פרמא 2062. בכ״י מנטובה 13 המלה חסרה. בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896: ״יוסיף״.

O LORD. It appears to me that David composed this psalm when he was sick. He later recovered from his illness. It is also possible that this psalm was written as a prophecy concerning Israel who in exile are like those who are sick.

If we accept the first interpretation then David [in addition to praying] also prophesied that he would be healed. Jonah did the same in his prayer. Compare, Yet I will look again toward Thy holy temple (Jonah 2:5).⁠¹

God chastens for sin with His diseases. Compare, With rebukes dost Thou chasten man for iniquity (Psalms 39:12).

1. Jonah said this while he still in the belly of the fish.

י״י אל באפך תוכיחני – אם תוכיחני בעוני, אל באפך, רצונו לומר: לאט, כדי שאוכל לסבול, כמו שאמר ירמיהו הנביא: יסרני י״י אך במשפט וגומר (ירמיהו י׳:כ״ד).

ואל בחמתך תיסרני – כפל ענין במלות שונות כמנהג הלשון.

O Lord, rebuke me not in Thine anger – If Thou dost rebuke me for mine iniquity, let it not be in Thine anger. He means "gently,⁠" so that I may be able to bear it; as Jeremiah the Prophet says (Jer. 10:24): "O Lord, correct me, but with judgement,⁠" etc.

Neither chasten me in Thy hot displeasure – A duplication of the sense in different words in accordance with the idiom of the language.

אל באפך. בפקוד עון אבות¹: תוכיחני. להשיבני בתשובה²: ואל בחמתך. בעון הדור³: תיסרני. לעונש⁴:

1. ע״פ לשה״כ בשמות (כ ה, לד ז) ׳פוקד עון אבות על בנים׳, ופירש רבינו שאף שה׳ הוא ׳אל קנא׳, יש רשעים שמאריך להם אף, אך פוקד עוונם על בניהם אם מחזיקים מעשי אבותיהם בידיהם, ועל זה התפלל שלא יפקוד לו עון אבות שהאריך להם אפו, וידון אותו ׳באפו׳. והרד״ק כתב ׳אם תוכיחני בעווני, אל באפך, ר״ל, לאט, כדי שׁאוּכל לסבול׳.

2. לשון ׳תוכחה׳ הבא ליישר את האדם אל הדרך הנכונה. וראה מש״כ רבינו בבראשית (כד יד) ׳אותה הוכחת - יסרת והורית אותה מוסר השכל, באופן שתהיה ראויה לעבדך ליצחק׳.

3. כן מפרש ׳חמתך׳ להלן (לח ב). ויל״ע מה ההבדל בין ׳אף׳ – שמפרשו על עון אבות, ל׳חימה׳ שמפרשו על עון הדור.

4. ׳תוכיחני׳ - כשהייסורין אינם באים אלא להשיב את האדם בתשובה, ואילו ׳תיסרני׳ לשון ייסורין - כשבאים להעניש את האדם על הרעה שעשה. [וצ״ע, כי בישעיה (כז ז-ט) כתב רבינו שאין ה׳ מעניש את ישראל אלא להשיבם בתשובה, ורק את הגויים מעניש לשם עונש ולכלותם, ע״ש. וגם לשון ׳תייסרני׳ ניתן לפרש כמו ׳תוכיחני׳, כמו בדברים (ח ה) ׳ה׳ אלקיך מייסרך׳, ופירש רבינו ׳מייסרך - נותן לך במצוותיו מוסר נאות אל השלמות המכוון מאתו׳, וראה מש״כ עוד שם (ד לו). וראה גם בסמוך (פסוק ד)].

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

ה׳ אל באפך תוכיחני – יו״ד השם בגעיא.

ואל בחמתך תיסרני – הוא״ו בגעיא.

ואל בחמתך – כפל הדבר במ״ש.

באפך ובחמתך – החמה היא החמה הפנימית, ואף הוא הכעס החיצוני המתראה ויש אף בלא חמה אם לבו טוב עליו, וחמה בלא אף אם שומר הכעס בלבבו, כן בארתי בכ״מ בתנ״ך, ועיין לקמן (ל״ז ח׳, ע״ח ל״ח, צ׳ ז׳).

תוכיחני, תיסרני – התוכחה הוא דרך וכוח בדברים והיסור הוא ע״י יסורים, ואצל ה׳ לפעמים תהיה התוכחה גם כן ע״י יסורים, ואז בא להשיבו מרע בעתיד והיסור הוא על העבר, ורשמתי מקומותיהם ירמיה (ב׳:י״ט).

ה׳ אל באפך – יש הבדל בין אף ובין חמה, שהאף הוא הכעס הנגלה, והחמה היא תבערת אש הכעס בנסתר בנטירת שנאה ואיבה, ויהיה לפעמים אף בלא חמה אם רק מראה לו פנים נזעמים ואהבה במצפוניו, וחמה בלא אף אם מסתיר אפו ואיבתו, ויש הבדל בין תוכחה וייסור, התוכחה היא בדברים רכים, והייסור בו יאסור את נפשו בדברים קשים או ביסורים ממש, ותוכחת ה׳ עלי עון, הוא לפעמים שלא יחטא בעתיד, וזה נקרא תוכחה, ודוד בקש שתוכחה זו לא תהיה באף רק בדברים רכים כאב את בנו, ולא הוצרך לבקש שלא יהיה בחמה ונטירת איבה, כי האויב לא יוכיח ולא ישתדל להשיבו אל דרך הנכונה, והתוכחה המגולה תהיה תמיד מאהבה מסותרת, ולא בקש רק אל באפך תוכיחני – ולפעמים יביא ה׳ יסורים על האדם בעבור החטא שכבר חטא, ויסורים האלה בהכרח הם באף, כי המיסר מראה בנגלהו שקוצף על המיוסר, ולכן בקש שעל כל פנים אל בחמתך תיסרני – שלא יהיה מאיבה פנימית ונטירת שנאה כאויב המיסר, רק כמו שכתוב כי כאשר ייסר איש את בנו ה׳ אלהיך מיסרך, ואמר ואהבו שחרו מוסר.

באפך – אף לא ימשך כי אם רגע (כי רגע באפיו, למטה ל׳:ה׳) והתיבה משרש אנף המורה נשימה בכח, וחמה פתאומית גם היא, רק תמשך יותר מן אף, וחרון יותר חם ממנה, קצף יראה על השפתים המוציאות ריר (כקצף על פני מים, הושע י׳:ז׳) ותקיף הוא מחרון, זעף בפנים (וירא אתם והנם זעפים, וישב) כעס מתמיד ולא פתאומי (וכעסתה צרתה גם כעס, שמואל א׳ א׳:ו׳); וכן תוכיחני פחות מתיסרני, שמקור הראשון הוכחה בדברים, והשני ממקור אסר, אסור איש לעמוד להלקות אותו; וכן בפסוק שאחר זה אמלל פֻעַל משרש אמל או מלל, שההברה הקיימת בשניהם מל, כמו בשורש מול ונמל, לשון כריתה ונבהלו משרש בהל הקרוב לבול (בוש⁠־בהת, מול⁠־מהל, לוט⁠־להט או לאט) או נבל שהברתם הקיימת בל, שהוא נרדף לאל, א״כ תקיף השני מן הראשון, וגם מה שימולל איננו יבש מכל וכל כעלים הנובלים מן העץ היבשים, והראיה לערב ימולל ויבש כלומר יכרת ואח״כ ייבש, וכן הולך עוד ומוסיף, ואחר נבהלו עצמי, כלומר גופי נחלש, כתב ונפשי נבהלה שחולי הגוף ירפא בנקלה יותר מחולי הנפש אשר בהשתוחחה בודאי יגוע הגוף עמה.

(ג) חׇנֵּ֥נִי יְהֹוָה֮יְ⁠־⁠הֹוָה֮ כִּ֤י אֻמְלַ֫ל^א אָ֥נִי⁠ רְפָאֵ֥נִי יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה⁠ כִּ֖י נִבְהֲל֣וּ עֲצָמָֽי׃

Be gracious to me, Hashem, for I am frail;⁠¹ heal me, for my bones are terrified.⁠²

1. frail | אֻמְלַל – Though in modern Hebrew the word takes the connotation of "wretched" or "miserable", in Biblical Hebrew it appears to refer to a physical weakness or languishing, often used in the context of withering vegetation (see Machberet Menachem, Rashi, Malbim). See also Radak and Metzudat Zion that it might take the meaning of "cutting off" (hence: languishing), with the latter connecting it to the noun "מילה", circumcision. It is debated whether the word acts as an adjective or a verb, as the expected form of the adjective would have been "אֻמְלָל" vocalized with a kamatz. [See discussion in Ibn Ezra and Radak.]

2. my bones are terrified | נִבְהֲלוּ עֲצָמָי – Perhaps because it is somewhat unusual to speak of bones feeling fear, some suggest that the word "bones" stands in for the entire body (Ibn Ezra and Radak). It is also possible that "נִבְהֲל" takes the connotation of "shaking from fear", and compare Shemot 15:15 and Yechezkel 26:18 where the word is parallel to verbs meaning "to tremble".

א. אֻמְלַ֫ל =ל,ש1,ק13,ק-מ ומסורת טברנית ומ"ש (פתח באות למ"ד) וכמו כן בדפוסים, וכך הכריעו דותן וברויאר; ייתכן שבכתי"ל יש סימן מחיקה לנקודת קמץ מתחת לקו, ולכן ציין ברויאר ספק ברשימתו.
• א=אֻמְלָ֫ל (נקודת קמץ באות למ"ד); כל האזור מטושטש מאוד, אבל רואים את נקודת הקמץ בבירור (וכך הכריעו במג"ה).

תרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

חוּס עֲלַי יְיָ מְטוּל דְחַלָשׁ אֲנָא אַסִי יָתִי יְיָ מְטוּל דְאִתְבְּהִילוּ גַרְמָי.

Pity me, O LORD,⁠¹ for I am weak; heal me, O LORD, for my bones are terrified.

1. LORD: God.

חנני ה׳ כי אומלל אני – משל למה הדבר דומה לאדם שתפסוהו ליסטים והיה כל אחד ואחד מתעולל בו להכותו. יש מהן בעצים ויש מהן באגרופין. וכשהניחוהו הלך לביתו עלה למטה ואמר עצמו עצמותי. כך ישראל אומות העכו״ם משעבדין בהן בכל מלכות ומלכות בכל מיני שעבודין וכשיגיע לבנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו אומרים ישראל לפני הקב״ה חנני ה׳ כי אומלל אני.

בל רפני פאני כאלמנקצף, ואשפני פאן עט׳אמי קד תסוסת.

אלא תחמול עלי כי אני כמו הדבר השבור. ותרפא אותי כי עצמי כבר נבהלו (נ״א: נדרסו).

חנני, אלא חנני ה׳ כי אני כאומלל ורפאני כי עצמי כבר נחרו. תרגם אומלל ״כאלמנקצף״ כדבר הנשבר, וכן תרגם לקמן צ, ו לערב ימולל ״ינקצף״ ענין כריתה. ותרגם נבהלו ״תסווסת״ כאלו אכלם עש, רקובים, כמו שתרגם עששו לקמן לא יא. ותרגמתי ״גחרו״ להבהרת הענין, והוצרך לתרגם כן כי אין העצמות נבהלות כי זו תופעה נפשית, אך בכ״י כ. ״דהשת״ כמו אז נבהלו אלופי אדום, ושמא הוא ״תקון״ של איזה מגיה.

ואעלם אן אמלל אני פעל מאץׄ פי מעני אמללתי לאנה קד וצל באלפעל אלמאצׄי צׄמיר אלפאעל אלמנפצל מתׄל ונשאר¹ אני (יחזקאל ט:ח) אלדׄי מענאה ונשארתי אני לבדי לאן בניה אמלל מעדומה פי אלצפה ואנמא אלצפה אמלל מתׄל היהודים האמללים (נחמיה ג:לד) ולא יגׄוז האומללים אٴלא תרי אנה לם יתצל באמללים אלא צׄמיר אלגׄמאענה אלמאצׄיין אלפאעלין אעני אמללו מרום עם הארץ (ישעיהו כד:ד) וכדׄלך אלקול פי שדמות חשבון אמלל (ישעיהו טז:ח) אנה מאץׄ ואן כאן קמץ. אٴלאﹶ תרי אן כלמא בעדה בלפטׄ אלמצׄי אעני הלמו שרוקיה עד יעזר נגעו תעו מדבר נטישו נטשו שברו ים (ישעיהו טז:ח):

1. ונשאר] (1) 7ב MSS ונאשאר

Know that “for I languish (ʾumlal ʾānî)” (Psalms 6:3) is a perfect verb meaning “I languished (ʾumlaltî)” for it is a perfect verb with a missing the independent pronoun, as in “I remained (neŝar ʾānî)” (Ez. 9:8) which means ‘I remained (neŝartî) alone,’ as the morphology of ‘ʾumlal is non-existent for the attribute.⁠¹ Now the attribute of ʾumlāl is like “What are the miserable (hā-ʾamalālîm) Jews doing?” (Neh. 3:34), therefore ʾumlalîm’ cannot be. Do you not see, ʾumalalîm can only be combined with the plural suffix of perfect verbs, I mean “The most exalted people of the earth languish (ʾumlālû)” (Is. 24:4). Also, “The vineyards of Heshbon are withered (ʾumlāl)” (Is. 16:8) is perfect, vocalized with Ā (Qāmeṣ)’ Do you not see that the following word is perfect? I mean “Their tendrils spread and reached to Jazer, and strayed to the desert; their spread out and crossed the sea.” (Is. 16:8).

1. ʾumlal is vocalized with a Pattāḥ indicated it is a weak verb and not an adjective. It lacks a first-person suffix, meaning it is short of umlaltî See Ibn Ezra. ad. loc. And Ibn Ezra Is. 16:8 and Friedlander note 18, p. 17.

אומלל – נשחת ודל כח, קופונדוץ בלעז, כמו היהודים האמללים דעזרא (נחמיה ג׳:ל״ד).

languish אמלל, devastated, and poor in strength, konfondouc in Old French, confounded, perplexed as "these feeble Jews (האמללים),⁠" of Ezra (Nechemyah 3:34).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

חנני – בעבור שמצא ר׳ משה הכהן אמלל, פתח אמר כי איננו שם התאר רק הוא חסר, כמו: ונשאר אני (יחזקאל ט׳:ח׳) שהנכון: ונשארתי, על דרך אני הגבר ראה עני (איכה ג׳:א׳), הנני יוסיף על ימיך (ישעיהו ל״ח:ה׳). ונכון הדבר.

נבהלו עצמי – שהם מוסדי הגוף ולא ירגיש וכאילו הרגישו מכובד החולי. והנה עצמי – כנגד הגוף.

BE GRACIOUS UNTO ME, O LORD. Rabbi Moses Ha-Kohen notes that the word umlal (languish) is vocalized with a pattach. He therefore says that this indicates that the word is not an adjective¹ but is a deficient verb.⁠² Compare, ve-neshar ani (and I was left) (Ezk. 9:8). The latter should have read, ve-nisharti.⁠³ It is similar to ra’ah (hath seen)⁠⁴ in I am the man that hath seen affliction (Lam. 3:1) and to yosif (I will add)⁠⁵ in I will add unto thy days (Isaiah 38:5). Rabbi Moses is correct.

FOR MY BONES ARE AFFRIGHTED. The bones, which are the foundation of the body, do not feel anything.⁠⁶ My bones seemed to experience pain because of the severity of the illness. Observe, the bones stand for the body.⁠⁷

1. If umlal were an adjective then it would have been vocalized with a kametz.

2. It is lacking the first person perfect suffix. In other words umlal is short for umlalti. Umlalti literally means; I languished. The lamed of umlalti is vocalized with a pattach.

3. In other words ve-neshar is short for ve-nisharti.

4. Ra’ah is short for ra’iti. It too is thus a defective verb.

5. Yosif literally means, he will add. However, the context requires, I will add. Hence yosif is to be interpreted as if written, osif.

6. Ibn Ezra makes the same point in his comments on Gen. 3:18.

7. My bones are affrighted means, my body is affrighted. Ibn Ezra comments thus, because he believes that bones have no sensation.

חנני י״י כי אמלל אני אמלל – תאר. ואף על פי שהוא פתו״ח. וכמוהו: לב הותל הטהו (ישעיהו מ״ד:כ׳). והוא ענין תלישה וכריתה. כמו: ורבת בנים אמללה (שמואל א ב׳:ה׳), היהודים האמללים (נחמיה ג׳:ל״ד), אמללה ילדת השבעה (ירמיהו ט״ו:ט׳), והדומים להם.

רפאני י״י כי נבהלו עצמי – רצונו לומר הגוף. ואמר: עצמי שהם יסוד הגוף. או אומר כן על כאב האברים.

Have mercy upon me, Lord, for I am feeble (withered) – אֻמְלַל (feeble, withered) has the force of an adjective although written with a pathah; and a similar example is (the passage): "A heart deceived (הוּתַל) hath turned him aside" (Is. 44:20); and it (אֻמְלַל) has the sense of "uprooting" and "cutting off,⁠" as (in the passage): "And she that hath many children is withered away" (languisheth) (1 Sam. 2:5); "these feeble Jews" (Neh. 3:34); "she that hath borne seven is withered away" (languisheth) (Jer. 15:9); and (other) similar passages.

O Lord, heal me; for my bones are vexed He means his body. He says my bones, because they are the foundation of the body; or he speaks of the pain of his limbs.

[חנני ה׳ כי] אומלל [אני]. נוטה אל ההפסד¹: [רפאני ה׳ כי נבהלו] עצמי. הכוחות הטבעיות²:

1. שהאדם הוא בשר ודם, וגופו כלה ונפסד.

2. אין הכוונה לעצמות ממש, כי לפירוש רבינו אין תפילה זו על מחלה, אלא משל לרדיפות, ומבקש רחמים כי נבהלו כל כוחות הגוף מרוב פחד. וכעין זה כתב הרד״ק: ׳נבהלו עצמי – ר״ל הגוף, ואמר עצמי, שהם יסוד הגוף׳.

(ג-ד) רְפָאֵנִי ה׳. מעווני ומחוליי, כאמרו (תהלים מ״א:ה׳) ׳רפאה נפשי כי חטאתי לך׳, וכל שכן כי כבר נִבְהֲלוּ עֲצָמָי וְנַפְשִׁי נִבְהֲלָה מְאֹד, וְאַתָּה ה׳ עַד מָתָי תחשבני לאויב לך בההפוך עלי בלהות¹ תמיד לא תחשה²:

1. ע״פ איוב (ל טו).

2. ע״פ ישעיה (סב ו).

חנני – החי״ת בקמץ לבד והוא חטוף.

אמלל – בספר אחד כ״י הלמ״ד בקמ״ץ ובשאר ספרים בפתח וכ״כ ן׳ עזרא וכ״כ רד״ק בפי׳ וגם בשרשים כתב שנמצא פתוח ברוב הספרים וכן ראוי כפי המסורת.

אומלל – ענין כריתה כמו ימולל ויבש (תהלים צ׳:ו׳) והוא מלשון מילה.

חנני – לבל תוסיף עוד לחרות בי כי הלא אומלל אני ודי בזה.

רפאני – הוסיף לשאול ואמר רפאני מן המכות אשר עברו עלי מאז כי הלא נבהלו עצמי.

אומלל – מורה חלישות הכח (ישעיהו כ״ד).

חנני ה׳ כי אני אומלל וחלוש כח על ידי החולי, ומוסיף לאמר רפאני כי כבר נבהלו עצמי – כי נגע החולי עד העצמות, אבל אהה כי גם

(ד) וְ֭נַפְשִׁי נִבְהֲלָ֣ה מְאֹ֑ד⁠ [וְאַתָּ֥ה] (ואת) יְ֝הֹוָ֗היְ֝⁠־⁠הֹוָ֗ה עַד⁠־מָתָֽי׃

My soul also is very terrified. And You, Hashem, until when?

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְנַפְשִׁי אִתְבְּהִילַת לַחֲדָא וְאַנְתְּ יְיָ עַד אֵימָתַי רְוַח לִי.

And my soul is greatly terrified; and you, O LORD, when will you give me relief?

ונפשי נבהלה מאד (והטה אזנך) ואתה ה׳ עד מתי. ואתה ה׳ שהבטחתני (תהלים צ״א:ט״ו) עמו אנכי בצרה. ומהו עד מתי אמר רב כהנא משל למה הדבר דומה לחולה שהיה מתרפא על פי הרופא והיה אותו החולה מקוה לרופא מתי יבוא בארבע שעות או בחמש שעות או בשמונה עם דמדומי חמה הרי הוא ממשמש ובא. אמר לו אם שהית עוד ציבחר (פי׳ מעט) נפשי נפקת. כך אמר דוד ונפשי נבהלה מאד ואתה ה׳ שאתה הרופא נשתהית לבוא אלי.

נפשי נבהלה מאד – ואתה ה׳ הבטחתני עמו אנכי בצרה. מהו עד מתי, אמר רב כהנא משל לחולה שהיה מתרפא ע״פ רופא והיה מקוה מתי יבוא בארבע שעות או בה׳, בא ששית ולא בא, עשירית ולא בא, עם דמדומי המה שרי ממשמש ואתי, אמר לו אם ישהה עוד צבחר נפשי נפקת, כך אמר דוד ונפשי נבהלה מאד ואתה ה׳ עד מתי שאתה הוא הרופא ושהית לבוא אלי.

ונפסי קד דהשת ג׳דא, ואנת יא רב אלי כם תלקיני ד׳לך.

ונפשי כבר נבהלה מאוד. ואתה ה׳! עד מתי תביא עלי כל זאת.

עד מתי, עד מתי תמציאני את זה את היסורין.

וקו׳ ואתה ייי עד מתי באצׄמאר תחרש ומא אשבהה ממא יקתצׄי מענהא.

The phrase, “While You, O Lord, how long!” (Psalms 6:4) omitting ‘you be silent (têḥêraš)’¹ or something similar to it which is implies by it meaning.⁠²

1. Cf. Psalm 83:2, 35:22, 109:1, always refer to God. BDB 361. With אל 35:22.

2. Ellipsis identified by Ibn Ezra and Radaq.

ואתה י״י עד מתי – תביט ואינך רופא.

and You, O Lord, how long will You look on and not heal [me]?

ונפשי – שהיא קשורה בגוף נבהלה יותר מהגוף, על כן מלת מאד.

עד מתי – תהיה נפשי נבהלת כי אין כח בה לסבול.

MY SOUL. My soul, which is tied to the body, is more affrighted than my body.⁠¹ Scripture therefore reads, me’od (sore).

HOW LONG? How long shall my soul, which does not have the strength to bear its suffering, be terrified?

1. Lit., “the body.”

ונפשי נבהלה מאד עצמי נבהלו ונפשי נבהלה מאד – לפחדי ולדאגתי שאמות מזה החלי.

וְאַתָּ – כתיב בלא ה״א וקרי בה״א, ואחד הוא, כי נמצא בלא ה״א. וכן ואם ככה את עשה לי (במדבר י״א:ט״ו).

י״י עד מתי – תדכאני בחליים ולא תרפאני.

My soul also is sore vexed – My bones are vexed and my soul also is sore vexed with respect to my fear and anxiety that I shall die from this sickness.

And Thou (ואת), – written (Kethib) without he (ה), but to be read (Keri) with he (ה); but it is without significance, for it is found (written) without he; thus (for example): "And if Thou (אַתְּ) deal thus with me" (Num. 11:15).

O Lord, how long – wilt Thou crush me with sickness and not heal me?

ונפשי. הכוחות הנפשיות [נבהלה מאד]¹: [ואתה ה׳] עד מתי. תעניש ותייסר²:

1. ה׳כוחות הנפשיות׳ הם כוחות האדם ששורשם בשכלו ונפשו, ואילו ה׳כוחות הטבעיות׳ הם החושים הקיימים באדם כמו בכל בעלי החיים, ואינם שייכים לשכל האנושי. ראה בזה מש״כ בביאור לקהלת (ט ג-ו).

2. ׳תעניש׳ כנגד ׳תייסרני׳, ו׳תייסר׳ כנגד ׳תוכיחני׳, וראה מה שהערנו בפסוק ב׳.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

ונפשי – אין בו צנור.

ואת – ואתה קרי.

ונפשי – ואף נפשי נבהלה וא״כ עד מתי אהיה עוד נגוע ומוכה הלא עצם הפורעניות בא לגלות אוזן למוסר והנה כבר נבהלתי וקבלתי המוסר.

ונפשי – כולל גם הנפש הרוחנית (כנ״ל ג׳).

נפשי נבהלה מאד – וכבר הדבר נוגע אל הנפש,

ואתה ה׳ עד מתי לא תחונן אחר שגם נפשי בסכנה, אם כן

ואתה – כתוב חסר ע״ד ואם ככה את עשה לי (בהעלתך) ואת תדבר אלינו (ואתחנן), אולי בימים הקדמונים לא הפרישו תמיד בין זכר לנקבה בכנוים ורוב תיבות היא שבתורה הן בו״ו, ואני ואנכי בשניהם וכן אנחנו, ומי״ם ונו״ן משמשות זו במקום זו הרבה פעמים (ויבאו הרעים ויגרשום ויקם משה ויושיען וישק את צאנם, פרשת שמות).

עד מתי – תוכיחני ותיסרני, ולא השלים המליצה מפני כבוד של מעלה, שלא יראה כאלו מתקצף על ה׳.

(ה) שׁוּבָ֣ה יְ֭הֹוָהיְ֭⁠־⁠הֹוָה חַלְּצָ֣ה נַפְשִׁ֑י⁠ ה֝וֹשִׁיעֵ֗נִי לְמַ֣עַן חַסְדֶּֽךָ׃

Return Hashem!⁠¹ Rescue my soul; save me for the sake of Your kindness.⁠²

1. Return Hashem | שׁוּבָה – In other words: "Return from Your anger" (Rashi, Ibn Ezra). This elongated form of the imperative, including the ⁠־ָה ending, generally indicates intensity, marking a particularly emphatic request.

2. for the sake of your kindness | לְמַעַן חַסְדֶּךָ – See Radak and Malbim that the psalmist requests that Hashem save him out of kindness, since he is not deserving. Alternatively, "חסד" here refers to "faithfulness" (see Bereshit 32:11, Tehillim 36:6, and 88:12 where the term is paired with the words "אֱמֶת" or "אֱמוּנָה", steadfastness). If so, the psalmist might be reminding Hashem of past promises.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

תּוּב יְיָ פְּצֵי נַפְשִׁי פְּרַק לִי בִּגְלַל טוּבָךְ.

Turn, O LORD, save my soul, redeem me for the sake of your goodness.

אללהם תב עליי וכ׳לצני מן ד׳לך, ואגת׳ני לאנך אלמתפצ׳ל.

ה׳! תשוב אלי ותציל אותי מכל זה. ותושיע אותי לפי שאתה הוא הגומל חסדים.

שובה, ה׳ שובה עלי וחלצני מכך מן היסורין והושיעני כי עושה חסד אתה. תרגם שובה ״תב עלי״ ענינו שנה את מצבי. כדי להטות את התפעלות השיבה מכלפי מעלה.

שובה י״י – מחרונך.

חלצה נפשי – מחוליי.

Return, O Lord from Your anger.

rescue my soul from my illness.

שובה יי׳ חלצה נפשי – מחוליי.

שובה – שישוב מחרון אפו.

ולמען חסדך הושיעני – מחליי. לא כאשר אמר יחזקיהו.

RETURN, O LORD. Return from Your fierce anger¹ and for Thy mercy’s sake save me from my illness. David did not pray like Hezekiah did.⁠²

1. Lit. “He should return from his fierce anger.”

2. When King Hezekiah was ill, he asked God to remember his many good deeds (See Isaiah 38:1-3). However, David threw himself upon God’s mercies.

שובה – הטעם מלרע. והם חמשה מלרע וזה אחד מהם.

י״י חלצה נפשי – ופירושו: שוב מחרון אפך עלי, ושוב חלצה נפשי שלא אמות מזה החלי.

הושיעני למען חסדך – לא בצדקתי כי ידעתי כי אני חייב.

Return (שוב֫ה) – The accent is milra', of which this is one of five instances.

O Lord, deliver my soul – and its interpretation (is): Turn from Thy fierce wrath upon me, and, Turn, deliver my soul that I die not of this sickness.

Save me for Thy loving–kindness' sake – not for my righteousness, for I know that I am guilty.

חלצה [נפשי]. מן המוות: הושיעני. מן הצרה¹:

1. כי רבינו מפרש מזמור זה על רדיפת שאול, ובא ליישב הכפילות, ׳חלצה׳ שלא יצליח להרוג אותי, ו׳הושיעה׳ שתיפסק הרדיפה. אך רש״י ורד״ק פירשו ׳חלצה נפשי׳ מן המחלה.

(ה-ז) לכן שׁוּבָה ה׳ חַלְּצָה נַפְשִׁי, הוֹשִׁיעֵנִי לְמַעַן חַסְדֶּךָ אם גדול עווני מנשוא, יען וביען אֵין בַּמָּוֶת זִכְרֶךָ, כי אם הרשעים האלה יחיו, לא יזכרוך ה׳, ותשכח מפיהם, כאמרו (תהלים פ״ח:י״א) ׳הלמתים תעשה פלא אם רפאים יקומו יודוך סלה׳¹. ואמר ׳במוות׳, כי רשעים אפילו בחייהם קרויים מתים (ברכות יח:)²: בִּשְׁאוֹל מִי יוֹדֶה לָּךְ. כפל לעניין. וכל שכן שהרי כבר יָגַעְתִּי בְּאַנְחָתִי: אַשְׂחֶה בְכָל לַיְלָה מִטָּתִי. הוא מלשון ׳יחתך ויסחך׳ (תהלים נ״ב:ז׳)³. אי נמי מלשון שיחה, ואמר כי בכל לילה ישיח עם מיטתו כדרך הבעלי עצבון ודאגה:

1. ראה מש״כ שם בנדפס ובשיעורים, וראה להלן (תהלים ל׳:י׳) בנדפס ובשיעורים.

2. ראה בנדפס להלן (תהלים י״ז:י״ד) ופירוש רבינו לישעיה (כו יד-טו).

3. ׳אשחה׳ מלשון ׳יסחך׳. וצ״ל שמפרש ׳יסחך׳ לשון עקירה וטלטול, כתרגומו שם, ואולי הכוונה ׳אשחה מיטתי׳ – שמרוב צער לא יוכל לישון, אלא יטלטל מצד לצד.

שובה ה׳ – בטעם מלרע וסימן במסורת כאן וזה א׳ מהם.

חלצה – שלוף והוא כמו חלץ מהם (הושע ה׳:ו׳).

שובה ה׳ – לזה שובה להוציא נפשי מהצרה והושיעני למען חסדך אף אם עדיין לא נפרעתי כפי חטאי.

ה׳ שובה מקצפך,

חלצה את נפשי – ואם איני ראוי הושיעני מצד החסד.

שובה ה׳ – אלי, או שוב לחלצני, חלצני עוד הפעם, או פנה אלי וחלצני.

חלצה – שרש חלץ הפוך מן לחץ באותיותיו וענינו, שהראשון הוראתו הרחיב והרויח, והשני ענינו הציק, וכן חלוצי הצבא ר״ל מוצאים מהמון העם, וכן וחלצה נעלו, שהמנעל דוחק הרגל ובהסירו הרגל תצא לרוחה, והמליצה ע״ד אריק חרבי, שלפי האמת הרגל היא החלוצה ולא המנעל.

הושיעני – חלץ והציל הם לפי שעה, והושיע ומלט לעולם, ועיקר הפעל שע כמו בשרש שעה, ע״ד עתר ונעתר, בִּשְׁעוֹת אדם על ה׳ יִוָשֵׁעַ.

חסדך – ע״ד ויט אליו חסד (וישב) נרדף לחן, הושיעני כי מצאתי חן בעיניך ולא מצדקתי.

(ו) כִּ֤י אֵ֣ין בַּמָּ֣וֶת זִכְרֶ֑ךָ בִּ֝שְׁא֗וֹל מִ֣י יֽוֹדֶה⁠־לָּֽךְ׃

For, there is no remembrance of You in death. In Sheol¹ who will acknowledge² You?

1. In Sheol | בִּשְׁאוֹל – This word might simply refer to a grave (see Bereshit 37:35 and Rashi and Ibn Ezra there), but here it appears to be the proper name for the place where souls go after death, sometimes translated as "netherworld".

2. acknowledge | יוֹדֶה – Alternatively: "give thanks".

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

מְטוּל דְלֵית בְּמוֹתָא דָכְרָנָךְ בִּשְׁאוֹל מַן יוֹדֵי לָךְ.

For there is no memory of you in death; in Sheol who will give you thanks?

פאן ענד אלמות לא ד׳כר לפצ׳לך, ולא אלחמד ענד ורוד אלת׳רי עלי סביל אלעקאב.

לפי שבמוות אין זכר לחסד שלך. וגם אין תודה בירידה אל העפר דרך עונש (כי על ידי עונשים אלה אין לא זכרון לא לחסד ולא לתודה).

כי אין, כי עם חמות אין זכר לחסדך ולא תודה עם הירידה לשאול על דרך העונש.

וכונתו באמרו כי אין במות זכרך, כי בהשמידך את הרשע כפי שהוא ראוי לו היכן זכרך והיכן חסדך, אבל דרך החסד והזכר היא המחילה והסליחה.

ומענאה פי קולה כי אין במות זכרך, הו אנך אן אהלכת אלעאצי במא יסתחקה פאין אלד׳כר ואין אלפצ׳ל, ולכן טריק אלפצ׳ל ואלד׳כר הו אלצפח ואלגפראן.

וקו׳ כי אין במות זכרך יערב ען חאלהﹺ תלך לולא תלאפי אללה לה כאנת תודי אלי אלהאלך.

The phrase “For there is no recollection of You among the dead” (Psalms 6:6); he (David) expresses his view that were it not for God’s removal of (the danger), it would have led to destruction.

כי – הקשה עלי מאד במותי שלא אוכל להזכיר בלשוני ולא אודה לך בגלוי.

Death¹ will be very difficult for me because I will not be able to mention You with my lips,⁠² nor will I be able to publicly praise You.⁠³

1. Lit., “for my death.”

2. Ibn Ezra’s paraphrase of For in death there is no remembrance of Thee (V. 6). According to Ibn Ezra, remembrance of Thee means, mention of You.

3. Ibn Ezra’s paraphrase of In the nether-world who will give Thee thanks (v.6).

כי אין במות זכרך בשאול מי יודה לך – אם אמות לא אזכרך במות ולא אודה לך. ואם תרפאני אודה לך לעיני כל. כמו שאמר חזקיהו: כי לא שאול תודך מות יהללך וגומר (ישעיהו ל״ח:י״ח). ואמר דוד: לא אמות כי אחיה ואספר מעשי יה (תהלים קי״ח:י״ז). כי הגוף אחר צאת הנשמה כאבן דומם, והוא יורד שאולה. אבל הנשמה תעלה ותודה ותשבח לעד בלא הפסק. אבל יתאוה הצדיק לחיות לעשות רצון האל בעודנו חי להרבות שכר הנשמה לעולם הבא.

For in death there is no remembrance of Thee: In Sheol who shall give Thee thanks? – If I die, I shall not remember Thee in death, neither shall I give Thee thanks; and if Thou healest me, I will give Thee thanks before the eyes of all. As Hezekiah (Is. 38:18) says: "For Sheol cannot praise Thee, death cannot celebrate Thee" etc.; and David says (Ps. 118:17): "I shall not die, but live, and declare the works of the Lord.⁠" For the body after the departure of the spirit is as a dumb stone, and it descends to Sheol; but the spirit ascends and praises and glorifies forever without ceasing. But the righteous longs to live to do the will of God while he is yet alive in order to increase the reward of his soul in the world to come.

(ו-ז) בשאול. של יסורין¹: מי יודה לך. מי יוכל להודות, וזה כי יגעתי באנחתי, ובכן אי אפשר להזכיר² ולהודות:

1. אין הכוונה למוות (עיין רד״ק), אלא לייסורין, שגם מתוך הייסורין אין האדם מסוגל להודות לה׳. נמצא שכנגד ׳חלצה מן המוות׳ אמר ׳כי אין במוות זכרך׳, וכנגד ׳הושיעני מן הצרה׳ אמר ׳בשאול הייסורין מי יודה לך׳.

2. את ה׳, ׳כי אין במות זכרך׳.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

כי אין במות – כי אם אמות מהצרה הבאה שוב לא אזכיר שמך כי מי הוא הנותן הודאה בקבר הלא חי חי הוא יודוך.

מות, שאול – השאול הוא הקבר שהוא אחר המות, ויצייר שבמות עדיין יש הודאה, כי עד שם יגיעו טובותיו באיכות המות שיבחר לו מיתה קלה ויודה על טובותיו כל ימי חייו, רק התהלה וזכר גבורותיו נפסקו אז, ובשאול נפסק גם ההודאה וכה״א כי לא שאול תודך מות יהללך (ישעיהו ל״ח).

כי אין במות זכרך זכר שמך הוא על המציאות וההויה כי אתה ממציא ובורא, לא על העדר והאפס ולא על המות, כענין שאמרו אין ה׳ מיחד שמו על הרעה, וגם הלא בשאול מי יודה לך – כי הנעדר לא יקבל עוד טובך וחסדך, אשר זה תכלית הבריאה אשר בראת להיטיב להנמצאים שהם יודוך.

כי אין במות זכרך – כל גדולי קדמונינו דברו עם האל כדבר עם בני אדם כמוהם, כי איך ידבר האדם עם האלהים? והיו מציירים לאל יתברך שמו הנאה או צער במה שיהללוהו או יכחשו בו, וכשם שבן אדם לא ישבע במה שיש לו כבר ויתאוה מה שאין לו אף כי דבר גרוע הוא לערך מה שבידו, כן האל יתברך שמו כביכול יחפץ יותר במהלל בני אדם העלולים לכחש בו ולשבח אותו ואת טובו מחפצו במהלל המלאכים והנשמות שמטבעם להללו ולשבחו תמיד; ובכן גם קדמונינו בדברם אל האלוהים כדברם עם ב״ו אמרו כי אין במות זכרך, היודך עפר (למטה ל׳:י׳) כי לא שאול תודך (ישעיה ל״ח:י״ח) וכדומה; ועוד י״ל שהאל שמח במהלל אדם עלי ארץ יותר ממה שישמח בידיעת הנשמות אמתו ושלמותו (שזה עונג הנשמה), מפני הע״י הודעת הצדיקים והודעת חסדו גם שאר בני אדם ובפרט הפתיים ישאו נפשם אליו; וזה יקר מאד בעיני ה׳ להרוות הנשמות ממתק יראתו וידיעתו גם בעולם הזה החולף.

בשאול – שאול ענינו אל בתוספת שי״ן (להבת⁠־שלהבת, עבד⁠־שִׁעְבֵּד) מקום אבדון ואַיִן, וגם שרש שאל עיקרו אל הנמצא ג״כ במקום אן (אל פשטתם היום, שמואל א׳ כ״ז:י).

(ז) יָגַ֤עְתִּי׀ בְּֽאַנְחָתִ֗י⁠ אַשְׂחֶ֣ה בְכׇל⁠־לַ֭יְלָה מִטָּתִ֑י⁠ בְּ֝דִמְעָתִ֗י⁠ עַרְשִׂ֥י אַמְסֶֽה׃

I am weary of my sighing. I soak¹ my bed every night; with tears, I melt my couch.

1. soak | אַשְׂחֶה – See R"Y Kara who connects the word to the Aramaic "סחי", to wash (as per Targum Onkelos' translation of "יִרְחַץ" in Vayikra 1:9), with the clause referring to the psalmist's extensive crying. Cf. Rashi, R"Y of Trani, and Meiri who suggest: "sully", as per the phrase "סְחִי וּמָאוֹס" (filth and refuse) in Eikhah 3:45. Meiri suggests that the psalmist might be referring to his bed being sullied from his wounds or disease. Alternatively, the word is related to the verb "שחה", to swim, as per its usage in Yeshayahu 25:11, with the clause literally reading: "I made my bed swim", but meaning: "I drenched my bed" or the like.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אֶשְׁתַּלְהֵית בְּתִנְחָתִי אֲמַלֵל בְּצַעֲרִי בְּכָל לֵילְיָא עַל שִׁווּיִי בְדִמְעֲתִי דַרְגָשִׁי אַטְמֵשׁ.

I am wearied with my groaning; I will speak¹ in my sorrow every night on my bed; I will drown my couch with my tears.

1. I will speak: Tg llm) suggests Heb hxy#).

יגעתי באנחתי אשחה בכל לילה מטתי בדמעתי ערשי אמסה – אמר רב אפילו בחליו של דוד קיים י״ח עונות.

רמז תרלו

יגעתי באנחתי – זה רבי זכריה בן הקצב שאמר לחכמים המעון הזה לא זזה ידי מתוך ידו משעה שנכנסו אויבים להיכל עד שיצאו, אמרו לו אין אדם מעיד על עצמו, התחיל בוכה וממסה מטתו והיה יודע שהיא טהורה לו ולא היה מכירה מני גזר חכמים והיה קורא פסוק זה יגעתי באנחתי וגו׳ (שמע ה׳ תחנתי וגו׳).

וטאל מא תעבת פי תנהדי, ואנא כאלסאבח טול אליל עלי סרירי, אבל מן דמעי פראשי.

ורבות טרחתי באנחה שלי. ואני כמו השוחה על מטתי כל הלילה. ואני מרטיב את המזרון שלי מהדמעות שלי.

יגעתי, וכל עת שאני יגע באנחותי מחמת היסורין שחלו עלי בגלל חטאי, וכ״כ בפירושו למשלי ו א-ה. ואני כמו שוחה כל חלילה על מטתי ומרטיב מדמעי את ערשי.

וגזרתי אשחה ממה שנ׳ כאשר יפרש השוחה לשחות¹ שהיא שחייה במים. ועשיתי אמסה מלה מושאלת, לפי שאין כוונתו המסמוס עצמו אלא ראשיתו שהיא הרטיבות.

1. ישעיה כה יא.

ואשתקקת אשחה, מן קולה כאשר יפרש השוחה לשחות אלד׳י הו סבאחה. וג׳עלת אמסה מסתעארא, לאנה לם יריד אלתמאסי נפסה בל אבתדאיה והו אלבלל.

[8א] וקו׳ אשחה בכל לילה מטתי אגראק גׄאיז מתׄלה פי אללגה וליס מן אלמחאל אלדׄי ימתנע קו׳ מן אלאנביא וקו׳ וההר בוער באש עד לב השמים (דברים ד:יא). וימס לבב העם ויהי למים (יהושע ז:ה) מן הדׄא אלבאב.

וקו׳ בדמעתי ערשי אמסה יצׄיף אלי גזארה אלדמע חרארתה לאן אלתדׄויב מן צפאת אלנאר פהי פי חרארה אלנאר ואן כאנת מא.

The phrase, “I drench my bed every night;” (Psalms 6:8); hyperbole [ʾiḡrâq] is permitted like in language, and is not absurd, nor is it forbidden in the language of prophets. And the phrases, “The mountain was ablaze with flames to the very skies” (Deut. 4:11) (and) “And the hearts of the troops sank in utter dismay” (Jos. 7:5) are from this trope.

The phrase, “I melt my couch in tears” (Psalms 6:7) joins the abundant tears with its heat, because melting is a property of fire and is (caused) by the heat of fire even though it is water.

אסחה^א בכל לילה מטתי – לשון סחי ומאוס (איכה ג׳:מ״ה), והיתה נבלתם כסוחה (ישעיהו ה׳:כ״ה), ממאיס אני מטתי בדמעות. [ומנחם חברו עם: כאשר יפרש השוחה לשחות (ישעיהו כ״ה:י״א), ועם: מי שחו (יחזקאל מ״ז:ה׳).]⁠^ב

ערסי^ג אמסה – אלחלח וארטיב כמו מים.

א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, אוקספורד 34, וכן בפירוש ר״י קרא. בכ״י ברלין 122, פרמא 3204, פריס 161, מוסקבה 104, וכן בנוסח שלנו: ״אשחה״.

ב. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים, אך אינו מופיע בכ״י לוצקי 778 ובשאר כתבי היד הקדומים של רש״י.

ג. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161, וכן בפירוש ר״י קרא, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בכ״י ברלין 122, מוסקבה 104, וכן בנוסח שלנו: ״ערשי״.

every night I sully my bed Heb. אשׂחה an expression of: "scum (סחי) and refuse" (Lam. 3:45); "and their corpses were like spittle (כסוחה)" (Yeshayahu 5:25). I sully my bed with tears. Menachem (p. 172), however, associated it with: "as the swimmer (השׂחה) spreads out [his hands] to swim (לשׂחות)" (Yeshayahu 25:11), and with, "water to swim in (שׂחו)" (Yechezkel 47:5).

I wet my couch with my tears I moisten and wet as with water.

יגעתי באנחתי אסחה^א מיטתי בכל לילה – ״וקרבו וכרעיו ירחץ במים״ (ויקרא א׳:ט׳), יסחי.⁠^ב אף כאן בדמעתי מטתי רחוץ, וכן מוכיח בסמוך שהוא אומר: מטתי בדמעתי ערסי^ג אמסה – שפתרונו: בדמעתי ערסי אלכלך, כמו: ״סחי ומאוס תשימני״ (איכה ג׳:מ״ה). לשון מגואל ולשון מיאוס.

א. כן בכ״י.

ב. ר״י קרא מפנה לתרגום של ״ירחץ״ כ״יסחי״, וכן מופיע בחזקוני ויקרא א׳:ט׳. והשוו לאונקלוס ויקרא י״ז:ט״ז, דברים כ״ג:י״ב.

ג. כן בכ״י.

יגעתי – יספר רוב חוליו ואנחותיו.

ואשחה – כמו: כאשר יפרש השוחה לשחות (ישעיהו כ״ה:י״א).

ומטתי – פעול, והטעם^א ממי בכיותיי, על דרך ונשמה לא נשארה בי (דניאל י׳:י״ז).

ויש אומרים: כי אשחה – תרגום ארחץ בארמית.

א. כן בכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896 חסר: ״והטעם״.

I AM WEARY. David tells of the severity of his illness and of his great¹ groaning. The word ascheh (I swim) is similar in meaning to ha-socheh (he that swimmeth) and li-sechot (to swim) in As he that swimmeth spreadeth forth his hands to swim (Isaiah 25:11).⁠² Mittati (my bed) is the object of ascheh (I swim). Ascheh… mittati means, I make my bed to swim in the water produced by my tears.⁠³ The aforementioned is similar to neither was there any breath left in me (Dan. 10:17).⁠⁴

Some say⁵ that ascheh (I swim) is an Aramaic word meaning, I will wash.⁠⁶

1. Lit., “many.”

2. In other words, ascheh means, I swim.

3. Lit. “Its meaning is: from the water of my tears.”

4. Daniel did not stop breathing. Hence Dan. 10:17 is not to be taken literally. The same is the case with our verse.

5. See Radak.

6. In other words, ascheh was borrowed from Aramaic. According to this interpretation the meaning of our verse is: I wash my bed with my tears every night.

יגעתי באנחתי אשחה בכל לילה מטתי בדמעתי ערשי אמסה – כי אני נאנח ודואג על חליי ובוכה עד שאשחה מטתי בכל לילה – כי בלילה יכבד החלי ויאנח האדם ויבכה על חליו. או יבכה בלילה מפני שבני הבית ישנים ואין רואה אותו. והנה הוא יגע מהאנחה ומהבכי. ומה שאמר: אשחה ואמסה הוא על דרך גוזמא והפלה. ופירוש אשחה מן כאשר יפרש השחה לשחות (ישעיהו כ״ה:י״א), או מתרגום וירחץ (בראשית מ״ג:ל״א): ואסחי. ופירוש אמסה מן המסיו את לב העם (יהושע י״ד:ח׳), ותמס כעש חמודו (תהלים ל״ט:י״ב). ואלה הם מנחי הלמ״ד מבנין ההפעיל. ויש מפעלי הכפל מזה הענין רבים, כמו: המסו את לבבנו (דברים א׳:כ״ח), וימס לבב העם (יהושע ז׳:ה׳).

I am weary with my groaning; Every night make I my bed to swim; I melt my couch with my tears. – For I groan and am anxious on account of my sickness and weep until I make my bed swim every night, because at night the sickness is grievous, and a man laments and weeps on account of his sickness. Or he weeps at night because the household is asleep and no one sees him. And lo! he is weary with groaning and with weeping. And as for what he says: I make to swim and I water – it is by way of exaggeration and hyperbole. And the interpretation of אשחה (I make to swim) is (to be derived) from (such passages) as: "as he that swimmeth (השחה) spreadeth out his hands to swim (לשׂחות)" (Is. 25:11); or from the Targum (rendering) of "and he washed (וירחץ)" (Gen. 43:31), which is ואסתי. And the interpretation of אמסה (I melt) is (to be gathered) from (such passages) as: "they made the heart of the people melt (המסיו)" (Joshua 14:8); "and like a moth Thou makest his beauty to melt away (ותמס)" (Ps. 39:12). These (instances) are from verbs lamed he of the hifil conjugation. And there are many (cases) of double 'ayin verbs of this signification, as: "They have made my heart to melt (הֵמַסּוּ)" (Deut. 1:28); "and the heart of the people melted (וַיִּמָּס)" (Joshua 7:8).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

(ז-ח) בְּדִמְעָתִי וגו׳, עָשְׁשָׁה מִכַּעַס עֵינִי עָתְקָה בְּכָל צוֹרְרָי. כלומר, כבר הזקינה עיני ו׳עתקה׳ בכל הזמן שקמו עלי ׳צוררי׳. ו׳צוררים׳ הם אשר הם לצנינים ולשיכים בעיני האדם¹:

1. מקורו בבמדבר (לג נה) ׳ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם לשכים ׳בעיניכם׳ ולצנינים בצדיכם וצררו אתכם׳. ולכן הם גורמים ל׳עיניו׳ ש׳עששה׳ – לשון בליה ורקבון (מצודות, ראה שם ורד״ק).

יגעתי באנחתי – הבי״ת בגעיא.

אשחה – ענין שחיה במים כמו כאשר יפרש השוחה לשחות (ישעיהו כ״ה:י״א).

ערשי – מטתי כמו ערש יצועי (תהלים קל״ב:ג׳).

אמסה – מלשון המסה והתכה.

יגעתי – נעשיתי עיף ויגע במה שאני מתאנח בכל עת.

אשחה – אני משיט את מטתי במי הבכי כדבר השט על פני המים.

בדמעתי – אני מתיך ומרטיב ערשי בדמעות עיני וכפל הדבר במ״ש.

מטתי, ערשי – כבר התבאר (עמוס ג׳ י״ב) שמטה כולל כל העשוי^א שיטה אדם עליו על צדו, ושרשו נטה, והערש עשוי בצורה מיוחדת למשכב הקטנים והחולים והנשים, ובכלים (פ״ט ז׳) המטה והעריסה, ופי׳ רש״י בסנהדרין (דף כ׳): עריסה – עריסת תינוקות.

ואשחה – מענין סחי ומאוס.

א. כן כנראה צ״ל. בדפוסים: ״על העשוי״. בכ״י המחבר: ״כל העוז״.

יגעתי – עתה מתחיל ענין השני נגד אויביו המצערים אותו אומר הנה יגעתי באנחתי – עד שבכל לילה אשחה ואמאס את מטתי מרוב הבכי, בכל זאת מן הבכי והדמעות לא עששה עיני, רק

יגעתי – כלה כחי אנחתי והבי״ת כמו בי״ת ויעבד יעקב ברחל (ויצא).

באנחתי – אנחה שרשו אַנְחְ (Onomatopeia) נשימה בכח הבאה מחמת צער, כמו אַנְףְ מחמת כעס.

אשחה – כאשר יפרש השחה לשחות (ישעיה כ״ה:י״א) שהשט על פני המים ישחה על פניהם.

מטתי – כרים וכסתות השטים על המים מחמת קלותם ורוב הדמעה והערש שהיא מעשה ברזל, וצוללת למטה אמסה אַתִּיךְ בחום דמעתי.

(ח) עָשְׁשָׁ֣ה^א מִכַּ֣עַס עֵינִ֑י⁠ עָ֝תְקָ֗ה בְּכׇל⁠־צוֹרְרָֽי^ב׃

My eye has grown dim¹ from grief;⁠² it has aged³ due to all my adversaries.⁠⁴

1. has grown dim | עשׁשׁ – The word appears only twice more in Tanakh (in Tehillim 31:10-11), and from context appears to mean "to dim", "waste way" or "decay". See Rashi that the verb might relate to the noun עששית (lantern) in Mishnaic Hebrew, whose glass causes the candle inside to appear dimmer. Cf. Ibn Ezra that it relates to the word "עָשׁ", a moth, referring to the decay it causes as it eats clothing and the like.

2. from grief | מִכַּעַס – Though in modern Hebrew, "כַּעַס" means anger, in Biblical Hebrew it might also refer to sorrow or worry and vexation, as per its usage in Shemuel I 1:6,15 and Kohelet 1:18.

3. has aged | עָתְקָה – See Rashi and Metzudat Zion. The root "עתק" means "to move from one place to another" or "to advance", and hence can also take the connotation of advancing in years or growing old. Cf. Malbim who suggests that the psalmist is speaking of a literal removing of the eyes, or R"Y Kara that it refers to "removing [light] from the eyes".

4. my adversaries | צוֹרְרָי – The mention of enemies appears unconnected to the previous focus on sickness. See Ibn Ezra that the psalmist might refer to those foes who rejoiced at his misery, or Malbim that the palmist was afflicted by both disease and an attack by enemies.

א. עָשְׁשָׁ֣ה א=עָשֲׁשָׁ֣ה (חטף)

ב. בְּכׇל⁠־צוֹרְרָֽי א=בְּכׇל⁠־צוֹרֲרָֽי (חטף)

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

חַשְׁכַת מִן רוּגְזִי עַיְינַי אִתְבְּלִיאַת בְּכָל מְעִיקָי.

My eye is dark from my trouble; it is worn out by all my oppressors.⁠¹

1. Oppressors: distress.

ועת׳ת עיני מן אלאלם, ואנתקלת אלי כת׳יר מן צ׳רורי.

ומהכאב אכל העש את העינים שלי. והעינים שלי עברו מהצרות שלי.

עששה, וחשכו עיני מן היסורין ובאו עלי הרבה מצרותי. ושני הפסוקים ז-ח קשורים יחד. ומלת עששה חשכה, וכן תרגם לקמן לא י, אבל שם לא יא פירש ע״ש תולעת הגורמת רקבון. ומלת עתקה העברה כמו ויעתק צור ממקומו באיוב יח די ותרגם כעס ״אלם״ יסורין. וראה לקמן קיב י. וצוררי כאן הם צרותי.

וגׄמע פי וצפה עששה מכעס עיני עתקה בכל צוררי וצפין מכׄתלפﹶין לאן קו׳ עששה יערב ען אלגﹶווﹾר ואלמחק והו מגׄאז מן אלדׄבול כמא קאל ועצמי עששו (תהלים לא:יא) והו משתק מן יאכלם עש (ישעיהו נ:ט) אלתי הי אלעתׄה אלתי תפני אלתׄוב באדׄא מא יפני אלדׄבול אלגׄסם.

וקו׳ עתקה בכל צוררי ינבי ען אלגׄחוטׄ ואלברוז ללאנתקאם והו אלגׄסו משתק מן ולמכסה עתיק (ישעיהו כג:יח) יצא עתק (שמואל א ב:ג) אלדׄין מענאהמא אלגׄסאוה. ואלמתאנה פי אלערﹶץׄ אלאול יכון מן טול אלחזן ואלבכא אלדׄי קאל ענה יגעתי באנחתי אשחה בכל לילה מטתי (תהלים ו:ז). ואלערﹶץׄ אלתׄאני ענד מא ילחקה אלרגׄא פי אלאנתקאם מן אעדאיה אלמבלגה אלי חאלה תלך [8ב] כמא קאל בכל צוררי.

Included in the description of “My eyes are wasted by vexation, worn out because of all my foes” (Psalms 6:8) are two contradictory descriptions; “wasted” expresses the injustice and destruction and is a figurative expression [majâz] for wither, as stated, “My limbs waste away” (Psalms 31:11). It is derived [muštaqqa] from “The moth shall consume them” (Is. 50:9) which is the moth, that is absorbed by the cocoon when it (the cocoon) absorbs the withered body.

The phrase “worn out (ʿāṯeqâ) because of all my foes” (Psalms 6:8) indicating the protruding and bulging (eyes) of revenge and is hard. It is derived from, “and clothe themselves elegantly (i.e., to stand out) (ʿāṯîq)” (Is.23:18) and “let no arrogance cross (ʿāṯāq)” (1 Sam. 2:3), which means in duration.⁠¹ The slowness of the manifestation of the first symptoms is the length of the sadness and crying which he speaks of it; “I am weary with groaning; every night I drench my bed.” (Psalms 6:6). The second symptoms is his continued hope for revenge against his enemies who brought about this set of circumstances, as it says “because of all my foes.” (Psalm 6:8).

1. Ibn Ezra. Is. 23:18.

עששה – לשון עששית, לנטירנא, עין שמאורה כהה ודומה לו כאילו רואה דרך זכוכית שכנגד עיניו.

[ומנחם פירשו לשון רקבון, כמו: ועצמי עששו (תהלים ל״א:י״א), וכן כל לשון עש.]⁠^א

עתקה – נתיישנה ונזדקנה עיני בכהיית אור.

[ומנחם חברו עם: ויעתק משם ההרה (בראשית י״ב:ח׳).]⁠^ב

בכל צורריי – בשביל צרות שמצירין לי.

א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים, אך אינו מופיע בכ״י לוצקי 778 ובשאר כתבי היד הקדומים של רש״י.

is dimmed Heb. עשׁשׁה, an expression of a lantern (עשׁשׁית), an eye which has impaired vision and seems to see through glass [held] before its eyes. Menachem (p. 139) defines it as an expression of decay, and so every expression of עשׁ, like "and my bones are wasted away (עשׁשׁו)" (Tehillim 31:11).

it has aged Heb. עתקה. My eye has aged and become old in that its light has dimmed. Menachem (p. 139) associated it with: "And he moved (ויעתק) from there to the mountain" (Bereshit 12:8).

because of all my adversaries Because of the troubles that distress me.

עששה מכעס עיני – פתרונו: חשכה מכעס ע⁠{י}⁠ני.

עתקה – פתרונו: סרה מאור עיני, כמו: ״ויעתק משם ההרה״ (בראשית י״ב:ח׳).

עששה – מגזרת עש יאכלם (ישעיהו נ׳:ט׳).

וטעם עיני^א – בעבור שהוא רואה בחליו אויביו שמיחים, וזה טעם מכעס.

ואלה אויביו מבקרים אותו לראות נקמתם, על כן אמר אחריו: סורו ממני (תהלים ו׳:ט׳).

ומלת^ב עתקה^ג – שבה אל עיני מרוב הבכי.

וטעם בכל צררי – בעבור כל צררי, ורבים כמוהו.

א. כן בכ״י פרמא 2062, וכן תוקן בכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896 חסר: ״עיני״.

ב. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13 חסר: ״ומלת״.

ג. כן בפסוק ובכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״עתוקה״.

The word asheshah (dimmed) is related to the word ash (rot) in rot shall eat them up (Isaiah 50:9).⁠¹

Scripture reads Mine eye² because David was sick when he saw that his enemies were rejoicing. The latter is the meaning of because of vexation. David’s enemies³ came to visit him⁴ in order to avenge themselves.⁠⁵ Scripture therefore reads, Depart from me (v. 9). It waxeth old refers back to Mine eye. The meaning of the latter is, my eye is wasted because of my many tears.⁠⁶

Be-khol tzorerai means, because of all my adversaries.⁠⁷ There are many other such instances.⁠⁸

1. Translated according to Ibn Ezra See Radak.

2. That is, Scripture reads: Mine eye is dimmed.

3. Lit., “these enemies.”

4. Lit., “to see.”

5. By gloating at David’s illness.

6. Lit., “crying.” Ibn Ezra interprets our clause as follows: Mine eye waxeth old from the tears I shed because of all my adversaries.

7. The bet of be-khol has the meaning of, because. The bet usually indicates in. Hence Ibn Ezra’s comment.

8. Where the bet has the meaning of because.

עששה – מגזרת עש יאכלם (ישעיהו נ׳:ט׳) כאלו אמר רקבה.

מכעס עיני – והטעם שאני בוכה מן הכעס שאני כועס על אויבי השמחים לחליי.

ופירוש עתקה – מן וצור יעתק ממקומו (איוב י״ד:י״ח).

ועששה ועתקה – על דרך הפלגה וגוזמא. ופירוש בכל צוררי: בעבור כל צוררי.

ויש מפרשים (תרגום ורש״י): עתקה נתישנה כמו שתרגום ישן (ויקרא כ״ה:כ״ב): עתיק.

Decayed – (The word) עָשְֽׁשָׁה ("is moth–eaten") is of the same origin (as עָשׁ, "moth"; cf) "the moth (עָשׁ) shall devour them" (Is. 1. 9), as if he had said "decays.⁠"

because of vexation is mine eye – And the reason why I weep is because of the vexation with which I am vexed against my enemies, who rejoice at my sickness. And the interpretation of (the word rendered)

it is removed (עתקה) – may be gathered from "And the rock is removed (יעתק) out of its place" (Job 14:18). The expressions decayed ("moth–eaten") and removed (ועתקה ועשׁשׁה) are used hyperbolically. And the explanation of with (ב) all my adversaries is "on account of" (בעבור) all my adversaries. And there are some (Targum, Rashi ad loc.) who explain עתקה in the sense of "is grown old (נת ישנה),⁠" in accordance with the Targum rendering of ישׁן ("the old store") in Lev. 25:22 by עתיק.

עששה מכעס [עיני]. על שמחת האויבים¹: [עתקה בכל] צוררי.⁠² המוסיפים ברע, כאמרם ז״ל (איכ״ר א לד, וראה שבת לב.) ׳נפל תורא - סגיאו טבחי׳³:

1. לשון בליה ורקבון (מצודות), כאילו אמר רָקְבָה מכעס עיני, והטעם, שאני בוכה מן הכעס שאני כועס על אויבי השמחים לחליי (רד״ק). אך לרבינו אינו על החולי, אלא על שמחת האויבים הרודפים.

2. ׳בעבור צרותי, כהה עיני כאילו נתיישנה בזוקן׳ (מצודות), או מלשון נעתק ממקומו (רד״ק), ׳בכל צוררי׳ - בעבור כל צוררי (אבע״ז, רד״ק).

3. כאשר השור נופל, רבים הם השוחטים המוכנים לשוחטו. [אולי דורש כפילות הרי״ש כצרה על צרה, אך כן לשון זה בכל מקום, ולא דרש]. ונראה שכוונת רבינו לדברי הרמב״ן (בראשית טו יד) על עונשם של מצרים, למרות שנגזר על ישראל להשתעבד תחתם: ׳והטעם כמו שאמר הכתוב (זכריה א יד) וקנאתי לירושלם ולציון קנאה גדולה וקצף גדול אני קוצף על הגוים השאננים אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה, ואומר (ישעיה מז ו) קצפתי על עמי חללתי נחלתי וגו׳, וכן היה במצרים שהוסיפו להרע כי השליכו בניהם ליאור, וימררו את חייהם וחשבו למחות את שמם, וזה טעם דן אנכי, שאביא אותם במשפט, אם עשו כנגזר עליהם או הוסיפו להרע להם׳. ורבינו רמז לדברים אלה בשמות (ג ט-י) ׳וגם ראיתי את הלחץ, ומצד רוב הלחץ ראוי לענוש את הלוחצים, כענין וְקֶצֶף גָּדוֹל אֲנִי קֹצֵף עַל הַגּוֹיִם הַשַּׁאֲנַנִּים אֲשֶׁר אֲנִי קָצַפְתִּי מְּעָט וְהֵמָּה עָזְרוּ לְרָעָה׳. ובישעיה (לד ב) ׳כִּי קֶצֶף לַה׳ עַל כָּל הַגּוֹיִם, שהרעו בגלות ׳אשר קצפתי ועזרו לרעה׳⁠ ⁠׳.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

עששה – העי״ן בגעיא.

עששה – לשון בליה ורקבון וכן ועצמי עששו (תהלים ל״א:י״א).

עתקה – ענין יושן כמו והדברים עתיקים (דברי הימים א ד׳:כ״ב).

עששה מכעס – מחרון האויב בלו עיני.

עתקה – בעבור צרותי כהה עיני כאלו נתיישנה בזוקן וא״כ די בכל הצרות אשר כבר עברו עלי.

עששה – מענין עש המכלה את הדבר, כמו ועצמי עששו,

ועתקה – שנעתקה ממקומה.

עששה מן הכעס עיני – ועיני האחרת נעתקה ממקומה לא מן הדמעות שבכיתי בעבור חליי רק בכל צוררי – כי הם קשים לי יותר מן החולי - משיב פניו נגד אויביו, אומר.

עששה – מלשון עש יאכלם (ישעיה נ׳:ט׳) הולכת ומרקבת (רש״י בשם מנחם) וממקור זה גם שם עששית של בה״כ ההולכת ודולקת עד שתכבה מאליה.

מכעס – המזיל תמיד דמע סולד מעיני.

עתקה – נתישנה (בלשון ארמי עתיק ישן) כהתה מזֹקֶן.

בכל צוררי – בעבור צוררי הרבים.

(ט) ס֣וּרוּ מִ֭מֶּנִּי כׇּל⁠־פֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן⁠ כִּֽי⁠־שָׁמַ֥ע יְ֝הֹוָ֗היְ֝⁠־⁠הֹוָ֗ה ק֣וֹל בִּכְיִֽי׃

Depart from me, all wrongdoers, for Hashem has heard the sound of my weeping.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

זוּרוּ מִינִי כָּל עָבְדֵי שְׁקַר אֲרוּם שְׁמִיעַ קֳדָם יְיָ קָל בָּכוּתִי.

Leave me, all doers of falsehood; for the LORD has heard¹ the sound of my weeping.

1. Heard: accepted.

פאקול אד׳א אג׳בתני זולו עני יא פעלת אלשר, אן אללה קד סמע צות בכאי.

ואני אומר כאשר תענה לי: עושי הרשע! תסורו ממני. כי ה׳ שמע את קול בכייתי.

סורו, ואז אומר כאשר תעניני סורו ממני פועלי האון כי ה׳ כבר שמע קול בכיי.

סורו ממני כל פועלי און – כששמעו אויבי דוד שחלה שמחו ובאו לראות כסבורין שימות ובהקל מחוליו אמר להם: סורו ממני כל פועלי און כי שמע יי׳ קול בכיי.

סורו – צורריו הם פועלי און הפך פעלו.

DEPART FROM ME, ALL YE WORKERS OF INIQUITY. The workers of iniquity refer to David’s adversaries.⁠¹ The workers of iniquity stand in contrast to David and his work.⁠²

1. Mentioned in the previous verse.

2. In other words, the workers of iniquity stand in contrast to David, who was a worker of righteousness.

סורו ממני כל פעלי און כי שמע י״י קול בכיי – בחיותו מחליו אמר זה, או בחליו. ומדבר על העתיד ברוח הקדש. וכל אדם חולה המתפלל בזה המזמור יוכל לומר זה, כי בטוח הוא כי האל ישמע תפלתו אם יתפלל בלב נשבר ונדכה.

Depart from me, all ye workers of iniquity; For the Lord hath heard the voice of my weeping. – He said this on recovering from his sickness, or even during his sickness; and (then) he is speaking of the future by the Holy Spirit. And every sick man who prays by this Psalm is able to say this, for he is confident that God will hear his prayer if he prays with a broken and contrite heart.

[שמע ה׳] קול בכיי. ׳שערי דמעה לא ננעלו׳ (ברכות לב:)¹:

1. ולכן מכיון ש׳עששה מכעס עיני עתקה׳, והיינו מחמת הבכי, הרי שבכה מחמת רדיפותיו, ושערי דמעה לא ננעלו.

ואמר אחר כך דוד לנגדם, סוּרוּ מִמֶּנִּי כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן כִּי שָׁמַע ה׳ קוֹל בִּכְיִי, כי דוד הלוך ילך ובכה בברחו מפני אבשלום כי ירא מעניינו, כאמרו (שמואל ב׳ ט״ו:ל׳) ׳ודוד עולה במעלה הזיתים עולה ובוכה׳ וגו׳. יאמר עתה, ׳כי שמע ה׳⁠ ⁠׳ אותו בכי, כי אף על פי ששערי תפילה ננעלו, שערי דמעה לא ננעלו (ברכות לב:)¹:

1. שם ׳מיום שחרב בית המקדש – ננעלו שערי תפילה׳, ואמרו שאף על פי כן שערי דמעה לא ננעלו, וכל שכן שבימי דוד שלא ננעלו שערי תפילה באופן כללי, אלא לפעמים אין תפילתו של יחיד מתקבלת, גם אז נאמר ששערי דמעות לא ננעלו.

סורו – לכו ממני כי לא תוכלו לי מעתה כי נתקבלה תפלתי.

סורו ממני אתם פועלי און – כי הלא בעת אשר שמע ה׳ קול בכיי – בעת אשר

סורו ממני וגו׳ – תפלתו לאל הזילה בטחון בנפשו ובטוח הוא שיושע, וקורא לצריו שיסורו ממנו טרם יחול אף ה׳ עליהם.

און – ענינו רשע שלא יועיל לבעליו ואותיות התיבה בהתחלפם (אל״ף בה״א אהח״ע ונו״ן ולמ״ד נשכה⁠־לשכה) הבל.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(י) שָׁמַ֣ע יְ֭הֹוָהיְ֭⁠־⁠הֹוָה תְּחִנָּתִ֑י⁠ יְ֝הֹוָ֗היְ֝⁠־⁠הֹוָ֗ה תְּֽפִלָּתִ֥י יִקָּֽח׃

Hashem has heard my plea, Hashem will accept my prayer.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

שְׁמִיעַ קֳדָם יְיָ בָּעוּתִי יְיָ צְלוֹתִי יְקַבֵּל.

My petition¹ has been heard in the LORD's presence; the LORD will accept my prayer.

1. Petition: supplication.

ואד׳א סמע תחנני וקבל צלאותי.

ואם שמע תחינתי וגם קבל את התפילה שלי.

(י-יא) שמע, וכיון ששמע תחנתי וקבל תפלתי יבושו כל אויבי ויבהלו מאד והם כרגע מאוכזבים. והנה ״יבשו״ הראשונה בושה והשניה אכזבה.

וקו׳ תפלתי יקח יעני יקבל. ויקרב מנה זך לקחי (איוב יא:ד) אי אן כלאמי יﹸקבל מתׄלה ולא ירדﹼﹶ. יוסף לקח (משלי א:ה) יזדאד קבולא.

The phrase “accepts (yiQQâḤ) my prayers” (Psalms 6:10) means accept. “My words are accepted (LiQḤî)” (Job 11:4) as in my words be accepted for example and not be rejected (and) “will gain more wisdom (LêQaḤ)” (Prov. 1:5) gain acceptance.

שמע – מודה כי השם רפאו מחליו, לא הרופאים, בעבור שהתחנן אליו.

וטעם יקח – יקבל.

או יקחנה תחת עולה.

THE LORD HATH HEARD MY SUPPLICATION. David admits that God and not the physicians healed him from his illness. God healed David because David prayed to him.

Yikkach (receiveth) means, accept.⁠¹ Or its meaning is, the Lord will accept my prayer in place of a burnt offering.

1. The meaning of our verse is, the Lord will accept my prayer.

שמע י״י תחנתי י״י תפלתי יקח – יקח – כמו לקח. וטעם יקח בזאת העת ובכל עת בבוא תפלתי אליו יקבלנה ברצון.

The Lord hath heard my supplication; The Lord will receive my prayer. – "He will" as though "He has received.⁠" And the reason for He will (is): on this and every occasion when my prayer comes to Him, He will accept it with favour.

(י-יא) [שמע ה׳] תחינתי. בקשת הסרת הרע: [ה׳] תפילתי יקח. יהי רצון שיקבל תפילתי¹, באופן שיבושו בסור הרע ממני: ישובו יבושו. כאשר ייטב לי²: רגע. פתאום³:

1. כלומר, בעבר ה׳ כבר שמע לתחינתו ולא נפל בידי שאול, וביקש שאף לעתיד יקבל את תפילתו.

2. ׳יבושו׳ כתוב פעמיים, כי כאשר יסור הרע ממני - יבושו פעם ראשונה, וכאשר עוד תתקבל תפילתי וייטיב לי אחרי זה, ישובו פעם נוספת להתבייש.

3. כ״כ רש״י ׳במעט זמן׳. ובשיעורים ציין למש״כ שם (ב יב): ׳כִּי יִבְעַר כִּמְעַט אַפּוֹ - כאמרו (במדבר טז כא) ׳ואכלה אותם כרגע׳, כי אבדן ה׳ על הרשעים יחול כהרף עין, וכן בהיפך׳, והיינו שגם תשועת הצדיקים תהיה כהרף עין, כי כל מעשי ה׳ כך, כיון שהוא לבדו יכול לברוא, והבריאה היא הפעולה היחידה שאינה אורכת זמן כפי שהוכיח רבינו באור עמים.

(י-יא) שָׁמַע ה׳ תְּחִנָּתִי, ה׳ תְּפִלָּתִי יִקָּח לעתיד גם כן, באופן שיֵבֹשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ מְאֹד כָּל אֹיְבָי יָשֻׁבוּ יֵבֹשׁוּ כרָגַע, כי דין ה׳ כרגע ובפתע פתאום יחול, כמו שאמרנו לעיל (תהלים ב׳:י״ב) ׳כי יבער כמעט אפו׳¹:

הרי שבתפילה זו הודיע דוד כי שערי אונאה ושערי דמעה לא ננעלו², אונאה – במה שאמר (פסוק ח) ׳עתקה בכל צוררי׳, והונוהו ועשקוהו, ודמעה – במה שאמר (פסוק ט) ׳שמע ה׳ קול בכיי׳:

הנה אלה הארבעה מזמורים³ אמר דוד כנגד עצמו – במה שאירע לו מן העונש בתכיפות רעה אל רעה ודחי אל דחי⁴. וכנגד כל ישראל גם כן אמרן – במה שגם דברים כיוצא באלה קרו אל עדת ה׳ במשך זמן בית ראשון⁵, כי באו עליהם מלחמות וקטטות ומריבות, ויצאו מחבלים מהם עצמם איש ברעהו ובאחיו ילחמו⁶, יהודה וישראל זה אל זה, כמו אבשלום באביו, והיו מתפללים גם כן אל הרעה, כתפילת חזקיהו וכיוצא⁷. ודברים רבים תוכל לאמתם בפרט בקר⁠[אך] את הקריאה, אין לנו צורך ליישבם עתה, די לנו ב⁠[ידיעה] הכללית הזאת, כמו שיעדנו בפתיחת דברינו לעיל⁸:

1. ראה מש״כ שם.

2. ׳שערי דמעה׳ כפי שצויין (פסוק ט), ובב״מ (נט.) ׳אמר רב חסדא, כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה׳.

3. מפרק ג׳ עד פרק ו׳.

4. אבשלום, מלחמתו נגדו במחניים, עיכוב המלכתו מחדש, ומרד שבע בן בכרי.

5. כמו שכתב בהקדמה על הספר הראשון.

6. ע״פ ישעיה (יט ב).

7. במלכים ב׳ (יט טו) ובישעיה (לז טו).

8. כנראה כוונתו אל כותרת הפירוש לפני פרק א׳, בו מבהיר שפירוש זה הוא ׳על צד הכלל, לא פרטי הפסוקים׳.

תפלתי יקח – בגעיא.

שמע וגו׳ – כפל הדבר במ״ש.

תחנתי, תפלתי – התפלה גדולה מתחנה שגדרה שפיכת הנפש ודבקות הרוח ופלילת הנפש להתדבק, בשורשה ולא תהיה רק לאלהים, אבל התחנה תהיה גם לאדם, והיא בקשת הצרכים (כמ״ש מ״א ח׳ ל׳), וע״כ אמר שהתפלה בודאי יקח, אבל גם ישמע תחנתו אשר יבקש לצרכו, ופעל שמע – הוא העבר הבא במקום עתיד המורכב שמורה על התנאי כמו אם לא הביאותיו אליך והצגתיו (בראשית מ״ג) ומולדתך אשר הולדת אחריהם (שם מ״ח).

שמע תחנתי – (ה׳ תפלתי יקח הוא מאמר מוסגר, רצה לומר הלא באין ספק כי ה׳ תפלתי יקח ויקבל) הלא אז בעת שמע ה׳ קול בכיי ותחנתי, הלא אז ישיגם שתים רעות,

א. כי

תחנתי – מרוב שיחי וכעסי בכיתי בכי גדול (למעלה ה׳:ב׳⁠־ה׳) ואח״כ החלתי לספר חסדי האל כדי למצוא חן בעיניו, שזה הוראת התחנן (שם ה׳:ח׳) ואח״כ דנתי דין בעצמי והתודיתי עוני (שם ח׳:ט׳) ותפלה ממקור פלילים.

יקח – עתיד במקום הוה, ויש עוד לדרשו לשון עתיד, בכיי ותחנתי בודאי שמע, ותפלתי בוטח אני שיקבל.

(יא) יֵבֹ֤שׁוּ׀ וְיִבָּהֲל֣וּ מְ֭אֹד כׇּל⁠־אֹיְבָ֑י⁠ יָ֝שֻׁ֗בוּ יֵבֹ֥שׁוּ רָֽגַע׃

May all my enemies be ashamed and very terrified. May they relent; in an instant, be ashamed.

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

יִבְהֲתוּן וְיִתְבַּהֲלוּן לַחֲדָא כּוּלְהוֹן בַעֲלֵי דְבָבִי יְתוּבוּן יִבְהֲתוֹן כְּשָׁעָא.

All of my enemies will be ashamed and very afraid; they will turn and be ashamed in an instant.

יבושו ויבהלו – רבנן אמרי לעתיד לבוא נוטל הקב״ה הצדיקים ומראה להם גיהנם ומקומות פנויות בתוכו ואומר להם מקומות הללו פנויות לכם אלא זכיתם ועשיתם מעשים טובים וירשתם גן עדן. וכן הרשעים נוטלן ומראה להם גן עדן ומקומות פנויות בתוכו ואומר להן אלו המקומות פנויות לכם ולחביריכם אלא שנתחייבתם במעשים הרעים וירשתם גיהנם. א״ר יהושע בן לוי אין הקב״ה מקלל את הרשעים אלא בבושה. ולא עוד אלא שכופל להן קללתם שנאמר יבושו ויבהלו מאד. וכשהוא מברך את הצדיקים כופל להן ברכתן (ישעיהו מ״ה:י״ז) לא תבושו ולא תכלמו. (יואל ב׳:כ״ו) ואכלתם אכול ושבוע.

(א-י)

דבר אחר: למנצח על השמינית – זה שאמר הכתוב (משלי כ״ג:י״ג) אל תמנע מנער מוסר. הזהר כשאתה מכה אותו הכהו בשבט שלא ימות. וכן הוא אומר (שם י״ד) אתה בשבט תכנו ונפשו משאול תציל. טובה היא המרדות ולא באף. וכן הוא אומר (ירמיהו י׳:כ״ד) יסרני ה׳ במשפט אין כתיב אלא אך במשפט. לכך אמר אל באפך תוכיחני. האף והחמה שני קוסטנרות של מות. וכן שלמה אמר (משלי ט״ז:י״ד) חמת מלך מלאכי מות. וכן משה אמר (דברים ט׳:י״ט) כי יגורתי מפני האף והחמה. לכך נאמר אל באפך תוכיחני. טובים הייסורין אלא שאין בי כח לעמוד בהן לא באף ולא בחמה.

יגעתי באנחתי – זה רבי זכריה בן הקצב שאמר לחכמים המעון הזה לא זזה ידה מתוך ידי משעה שנכנסו גוים להיכל עד שיצאו. אמרו לו אין אדם מעיד על פי עצמו. התחיל בוכה וממחה בדמעות מטתו שהיתה אשתו ישינה אצלו והיה יודע שאשתו טהורה לו ולא היה מכירה מפני גזירת חכמים והיה קורא הפסוק הזה יגעתי באנחתי ובכעס שכעסתי.

שמע ה׳ תחנתי ה׳ תפלתי יקח – אמר דוד לפני הקב״ה רבונו של עולם מלך בשר ודם אחרים מקבלין אנסיומא שמושיטין לו. אני איני מבקש אלא אנסיומין שלי ה׳ תפלתי יקח.

יבושו ויבהלו מאד. רבנן אמרין לעתיד לבא מראה הקב״ה לצדיקים גיהנם ומקומות פנויים בתוכו ואומר להם הרי מקומות פנויים לכם ולחברותיכם אלא שזכיתם ועשיתם מעשים טובים וירשתם גן עדן, וכן עושה לרשעים מראה להם גן עדן ומקומות פנויים לתוכם ואומר להם המקומות האלו לכם ולחברותיכם אלא שנתחייבתם ועשיתם מעשים רעים וירשתם גיהנם, רשעים יורשים גיהנם שלהם ושל צדיקים שנאמר תחת בשתכם משנה. וצדיקים יורשים גן עדן שלהם ושל רשעים שנאמר לכן בארצם משנה יירשו (ברמז תשי״ד). אמר רבי יהושע בן לוי אין הקב״ה מקלל את הרשעים אלא בבושה, ולא עוד אלא כופל אותה בקללה שנאמר יבושו ויבהלו מאד וגו׳ ושובו, וכשמברך את הצדיקים כופל אותה בברכתם שלא יבושו שנאמר לא תבשו ולא תכלמו וגו׳ ואכלתם אכול ושבוע וגו׳ וידעתם כי בקרב ישראל אני.

יכ׳זון ג׳מיע אעדאי וידהשון ג׳דא, והם ען קליל כ׳איבין.

[אם כך] יכלמו כל אויבי ויבהלו מאוד. והם ב⁠[זמן] מעט יתאכזבו (יכשלו).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

ולקולה יבושו רגע ג׳ וגׄוה אן יעני חינא פחינא אי לא יפארקהם אלכׄזי עלי תואלי אלזמאן ומע אגׄזאיה אלצגאר לאנה אדׄא תכרר עליהם אלכׄזי שיאﹰ פאשיאﹰ כאן אשד עליהם מנה לו כאן פי מרה ואחדה.

The phrase “frustrated from to moment” (Psalms 6:11) has three explanations. It means from moment to moment, as in the shame will not depart from them without interruption. Each moment is painful, as if the pain were repeated time after time. More painful than if it were to occur at one.

יבושו ויבהלו וגו׳ – מהו ישובו יבושו פעם שנייה? אמר רבי יוחנן: לעתיד לבא הקב״ה דן את הרשעים של אומות העולם ומחייבן לגיהנם והן מתרעמין עליו. והקב״ה מחזירן וחוזר ומראה^א גליונים שלהם ודן אותן ומתחייבין והוא מחזירן לגיהנם, הרי בושה כפולה. ר׳ שמואל בר נחמני אומר: לעתיד לבא כל אומה קוראה לאלהיה ואין עונה, וחוזרין וקוראין להקב״ה. אומר להם: אילו אלי קראתם תחלה הייתי עונה אתכם, עכשיו עשיתם עבודה זרה עיקר ואותי טפילה איני עונה, שנאמר: ישועו ואין מושיע – זו עבודה זרה, ואחר כך: אל י״י ולא ענם (שמואל ב כ״ב:מ״ב, תהלים י״ח:מ״ב). לכך נאמר יבושו,⁠^ב יבושו.

[רגע – במעט זמן.]⁠^ג

א. כן בכ״י קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161, מוסקבה 104. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״ומראה״.

ב. כן בכ״י לוצקי 778, וכן במדרש תהלים. בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד 34: ״ישובו״.

ג. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים, אך אינו מופיע בכ״י לוצקי 778 ובשאר כתבי היד הקדומים של רש״י.

shall be ashamed and very frightened, etc. What is the meaning of "they shall return and be ashamed" a second time? Said Rabbi Johanan: In the future the Holy One, blessed be He, will judge the wicked of the nations of the world and sentence them to Gehinnom. Because they will complain to Him, He will take them back and again show them their records, and He returns them to Gehinnom. This is a double embarrassment. Rabbi Shmuel bar Nachmani says: In the future, every nation will call to its god, but it will not answer. Consequently, they will call to the Holy One, blessed be He. He will say to them, "Had you called Me first, I would have answered you. Now you have made the idols of primary importance and Me of secondary import. Therefore, I will not answer,⁠" for it is stated: "They pray, but no one saves them" (Tehillim 18:42). This refers to the idols, and afterward, "to the Lord, but He answered them not.⁠" Therefore, it is said: "they shall return and be ashamed.⁠"

in a moment In a short time.

יבושו ויבהלו וגו׳. כשראו אויבי דוד שנתרפא חזרו להם בבושת פנים.

יבושו – הם בראותם חיותי^א ויחלו הם, על כן ויבהלו כנגד נבהלו עצמי (תהלים ו׳:ג׳), ונפשי נבהלה מאד (תהלים ו׳:ד׳).

ישובו – ינחמו.

או יבקשו שלומי.

א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״חיותו״.

ALL MY ENEMIES SHALL BE ASHAMED AND SORE AFFRIGHTED. My enemies shall be ashamed and affrighted when they see me healthy and they themselves fall sick. Sore affrighted¹ is therefore in contrast to my bones are affrighted (v. 3) and to My soul also is sore affrighted (v. 4).

THEY SHALL TURN BACK. They will be sorry.⁠² On the other hand, it might mean, they shall seek my peace.⁠³

1. Which according to Ibn Ezra, refers to the sickness of his enemies.

2. For their actions.

3. They shall turn back and seek my peace. Radak.

יבשו ויבהלו מאד כל איבי – בהרפאי יבשו ויבהלו כל איבי שהיו מקוים מיתתי.

ישבו יבשו רגע – כשיראו שלא עלתה מחשבתם ישבו אלי להיות בשלום עמי ובאותו רגע תהיה להם בושת ממני.

All my enemies shall be ashamed and sore vexed – When I am healed all my enemies who were looking for my death shall be ashamed and vexed.

They shall return, they shall be ashamed in a moment – When they see that their scheme has not come about, they shall return to me to be at peace with me, and in that moment there shall be shame to them because of me.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

יבושו – בראותם הצלחתי.

ויבהלו – כדרך אדם התמה ונבהל בראות דבר אשר חשב לנמנע.

ישובו – אז יהיו חוזרים מרעתם לבקש שלומי וברגע ההיא יבושו ולא לאחר זמן כי אמחול להם על מה שעשו בי ולא תזכרנה עוד להיות להם לבושה.

יבושו מאד כל אויבי – הבושה שלהם תהיה במאד מאד, רבה וגדולה מאוד, וגם

ב. הלא אז יבהלו כל אויבי – כי גם ישיגם משפט אלהי ממעל, לכן טוב לפניהם כי ישובו (רגע) יבושו רגע – שישובו תיכף ברגע הזאת ובזה ירויחו כי אך רגע יבושו, במה שיוכרחו להודות על האמת, ולא יבושו מאד, וגם לא יבהלו מפני העונש.

מאד – כי פתאום תבא עליהם רעה בעוד שהיו בטוחים במפלתי.

ישובו – פתאום יבשו ויבהלו – ואח״כ יאזרו חיל שנית לנגדי ורגע יבשו עוד הפעם, שכן דרך לב נמס גם אם יאזור חיל, קול עלה נדף יפחידהו וירדפהו, ועוד יש לפרש ישובו מלשון ושב לבנון לכרמל (ישעיה כ״ט:י״ז) יתהפך, מזדונם עלי יתהפכו רגע לבושה והראשון נראה יותר.

רגע – החכם בן זאב באוצר השרשים שלו פירש כל שרש רגע שבמקרא לשון מנוחה והשקט, רק מאור דורנו שד״ל ז״ל פירש רגע הים ויהמו גליו (ישעיה נ״א:ט״ו) לאור עמים ארגיע (שם פ׳:ד׳) עורי רגע וימאס (איוב ז׳:ה׳) בכחו רגע הים (שם כ״ו:י״ב) לשון בקיעה, ונראים דבריו, עתה מה דמיון יש בין הוראת השקט, והוראת ביקוע, והוראת חלק מה מהזמן? נ״ל שמקור שרש זה הוא רקע (לרוקע הארץ על המים, תהלים קל״ו) לשון שטיחה ורדידה, ודבר נשטח ינוח על פני מה שישטחוהו, וע״י שטיחה ורדידה תמידית וחזקה הדבר יבקע (רקע⁠־קרע) ומזה בקעי או חלקי הזמן יקראו גם הם רֶגַע או יהיה רגע מנוחת הריאה בין נשימה לנשימה.

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון