×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) שִׁגָּי֗וֹן לְדָ֫וִ֥דאאֲשֶׁר⁠־שָׁ֥ר לַֽיהֹוָ֑הי⁠־⁠הֹוָ֑העַל⁠־דִּבְרֵי⁠־כ֝֗וּשׁב בֶּן⁠־יְמִינִֽי׃
Shiggaion of David, which he sang to Hashem, concerning Cush a Benjamite.
א. ‹ר1› פרשה סתומה
ב. עַל⁠־דִּבְרֵי⁠־כ֝֗וּשׁ א!=עַל⁠־דִּבְרֵי⁠־כ֝֗וּשׁ א!,ל (גרש ונקודת הרביע ביחד באותה אות, בניגוד לשיטת-א אבל בהתאם לשיטת-ל)
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
תַּרְגוּמָא דְאוֹדֵיתָא לְדָוִד דִי שַׁבַּח קֳדָם יְיָ מְטוּל דִי אֲמַר שִׁירָתָא עַל תְּבִירָא דְשָׁאוּל בַּר קִישׁ דְמִן שֵׁבֶט בִּנְיָמִן.
A rendition of the thanksgiving of David, who gave praise to the LORD; for he spoke a song about the ruin of Saul son of Kish, from the tribe of Benjamin.
שגיון לדוד – זה שאמר הכתוב (קהלת י׳:כ׳) גם במדעך מלך אל תקלל. מלך שבדורך אל תקלל ועשיר שבדורך אל תקלל. כי עוף השמים יוליך את הקול. אמר ר׳ ירמיה זה העורב וחכמת טיארין. ובעל כנפים יגיד דבר משום אזנים לכותל. אמר הקב״ה לדוד למה את מקלל את משיחי. יבושו ויבהלו. מי הם אויביך לא שאול שאמרת (תהלים י״ח:א׳) ביום הציל ה׳ אותו מיד שאול. אמר לפניו רבונו של עולם שגגות אל תעשה עלי כזדונות (שם י״ט:י״ג) שגיאות מי יבין.
שגיון לדוד – ר׳ יהודה בשם רבי לוי אמר שלשה דברים הוציא דוד מפיו על שאול ושלשתן נתקיימו בו. שנאמר (שמואל א כ״ו:י׳) ויאמר דוד חי ה׳ כי אם ה׳ יגפנו. וכן הות ליה. או יומו יבוא ומת. וכן הות ליה. או במלחמה ירד ונספה. וכן הות ליה. שנאמר (שם ל״א:ו׳) וימת שאול ושלשת בניו. למה נשבע חי ה׳ רבי אלעזר אמר ליצר הרע נשבע ואמר חי ה׳ שאיני עושה דבר זה. ר׳ שמואל בר נחמני אמר לאבישי בן צרויה נשבע ואמר לו חי ה׳ אם תגע בדמו של צדיק שאני מערב דמך בדמו. (שמואל ב ג׳:ז׳) ולשאול פלגש. כד איתעבד שאול מלך הוא עוד זעירא אפילו וכתיב (שם ה׳:י״ג) ויקח דוד עוד נשים ופלגשים מירושלים. ואת מדמה עצמך לשאול. שאול (שם א׳:כ״ג) מנשרים קלו (רגליו) מאריות גברו. ר׳ לוי אמר ששים מיל היה מהלך שאול ביום אחד. ור׳ סימון אמר מאה ועשרים. ורבנן אמרי מאה ושמונים. ואימתי כשנשבה הארון. הדא הוא דכתיב (שמואל א ד׳:י״ב) וירץ איש בנימין מהמערכה זה שאול ואת מדמה עצמך לשאול. אדם הולך לבית המשתה אינו מוליך בניו עמו מפני מראית העין. ושאול הולך למלחמה ויודע שמדת הדין פוגעת בו ומוליך בניו עמו ואת מדמה עצמך לשאול. ואת אומר (שמואל ב כ״א:י״ז) לא תצא עוד אתנו במלחמה. שאול אוכל חולין בטהרה שנאמר (שמואל א ט׳:כ״ד) וירם הטבח את השוק והעליה. רבי יוחנן אומר השוק והאליה. רבי אומר השוק והחזה שהיה אוכל חולין בטהרה ואת מדמה עצמך לשאול. זה שאמר הכתוב (איוב י״ב:ט״ז) עמו עוז ותושיה. עוז זו תורה שנאמר (תהלים כ״ט:י״א) ה׳ עז לעמו יתן. אמר רבי יהושע בן לוי למה נקרא שמה תושיה שמתשת הכח והגוף והעינים. מהו (איוב י״ב:ט״ז) שוגג ומשגה. רבי שמעון בן לקיש אומר נביאים ונביאות. ר״ש אמר שטיא ושטיותא. ורבנן אמרי שגה אדם בדברי תורה דברי תורה משגין אותו. הוא שאמר הכתוב (שם י״ט:ד׳) ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי. לא די לאדם שהיא ממתנת לו בחייו אלא בשעת מיתתו עמו אמר דוד על אותה אני מבקש שגיון לדוד. מהו על דברי כוש בן ימיני אמר ר׳ חיננא בר פפא מה אדונתו של יוסף תבעה אותו שנאמר (בראשית ל״ט:ז׳) שכבה עמי. ואמרה (שם י״ז) בא אלי העבד העברי. אף שאול אמר (שמואל א כ״ב:ח׳) כי הקים בני את עבדי עלי לאורב. אמר ר׳ אחא והלא כל התועב את עצמו אינו נענש ולמה דוד נאמר עליו כן. על ידי שאמר שירה אשר שר לה׳. וכתיב (משלי כ״ד:י״ז) בנפול אויבך אל תשמח.

רמז תרלז

שגיון לדוד – אמר הקב״ה לדוד למה אתה מקלל למשיחי לא כך אמרת יבושו וגו׳ כל אויבי ישובו מי הן אויביך לא שאול מכף כל אויביו ומכף שאול, לא כן כתיב גם במדעך מלך אל תקלל, אמר לפניו רבש״ע זדונות אתה מעלה עלי שגגות העלה עלי שגיאות מי יבין (ברמז קל״ח).
מקאל לדאוד, יסבח בה אללה תסביח אסתנצאר פי סבב כוש אבן ימיני.
מאמר לדוד בו שיבח את ה׳ שבח נצחון בענין כוש בן ימיני.
מאמר לדוד שר בו לפני ה׳ שיר בקשת נצחון בגלל כוש פן ימיני. והנה על דברי כמו על דבר בדברים כג ה.
פירשתי שגיון בקשת נצחון, ביארתיו כך לפי הענין האמור בפרק הזה הושיעני והצילני ודומיהן.
עברת שגיון אסתנצארא לאני אסתקראתה מן גרץ׳ מא פי הד׳א אלפצל הושיעני והצילני ואשבאההא.
שגיון לדוד
וקו׳ שגיון לדוד יעני מא שגﹶל באלה מן אמר כוש חתי כׄפאה אללה פקאל אלשיר פכאנה קאל שיר שגיון לדוד פאקאם אלמצׄאף אליה מקאם אלמצׄאף כמא קאל ואת רעבון בתיכם קחו ולכו (בראשית מב:לג) יעני ואת שבר רעבון בתיכם כקו׳ פי אלפסוק אלאכׄר שבר רעבון בתיכם (בראשית מב:יט). וכדׄלך [49 א] ונתן לכהן את הקדש (ויקרא כב:יד) יעני את תמורת הקדש לאן אלקדש בעונה קד אסתﹶהﹺלך.
ומן הדׄא אלמעני על שגיונות (חבקוק ג:א) יעני מא שגל באל אלנבי ממא אנכרה עקלה פי קו׳ למה תראני און ועמל תביט (חבקוק א:ג) פעאד יסתגפר אללה מנה באלדעא ותצחיח אלנטׄר פי סו עאקבה אלטׄאלמין אלדׄי קאל ענהם כי רשע מכתיר את הצדיק (חבקוק א:ד) פקאל אן חאלהם תלך תוٴול אלי מא דׄﹶכר מן קו׳ כי תאנה לא תפרח (חבקוק ג:יז) וגׄ ודׄלך יקתצׄי קטע ארזאקהם ואנה אלמעאפﹶי ממא יבתלון בה. דׄלך קו׳ ואני בייי אעלזה (חבקוק ג:יח) וכדׄלך תשגה תמיד (משלי ה:יט). כל שוגה בו לא יחכם (משלי כ:א) מן הדׄה אלמעני.
קיל פי קו׳ כוש אנה שאול לוצפה בן ימיני וקד ימכן כונה מן רﹺהטה.
The phrase; “a Shiggāyôn of David” (Psalms 7:1) means what distracted his heart regarding the incident with Cush until God protected him (from Cush), therefore, he said the shîr (song) as if it said (ka-ʾannahu qāla); ‘shîr Shiggāyôn of David’ as (what is) annexed to it (muḍâf ʾilayh) is in the place of the annexed (muḍâf), as if it states (ka-ʾannahu qâla) “and take something for your starving households.” (Gen. 42:33). Meaning; and take rations for your starving household, as stated in another verse “rations for your starving households”; (Gen. 42:19). Also, “he shall pay the priest instead of the sacred(Lev. 22:14), means ‘in exchange for the sacred’ as ‘sacred’ is in place of his sin, which was consumed.
With a similar meaning “upon Šiĝyônôṯ(Hab. 3:1). Meaning what distracts the prophets mind - what his intellect [ʿaql] has rejected in the verse, “why do you show me iniquity(Hab. 1:3). He then went on to again request God's forgiveness through entreaty and revision of his reflection on the ‘unjust retribution’ accruing to the wicked for which he states; “for the wicked surround the righteous(Hab. 1:4) saying that their state will finally lead to what is described in “a fig-tree will not flower.” (The failing of their harvest) will result in the cutting off of their sustenance, whereas he will be preserved from the trials which befall them (the wicked). “I will rejoice in my salvation.(Hab. 3:17-18). Similarly, “always distraught(Prov. 5:19) and “whoever is distraught with emotion will not grow wise(Prov. 20:1).
It is said that the word “Cush(Psalms 7:1) is Saul, who is described as ‘the son of a Benjaminite’.⁠1 It may also pertain to a group of people.
1. A reference to I Sam. 9:1 in which he is called “son of a man of Benjamin.” JPS “a Benjaminite, a man of substance”
שגיון לדוד – מנחם אמר:⁠א שגם זה אחד משמות הזמר על שם הכלי וכן פירש על שגיונות (חבקוק ג׳:א׳).
ורבותינו פירשו: לשון משגה, שנתודה והתפלל על השגיון שאמר שירה על מפלתו של שאול, כמה שנאמר: וידבר דוד לי״י וגו׳ (שמואל ב כ״ב:א׳). אבל עיניין המזמור אינו מוכיח על כך, לפי שהוא מדבר על עסקי האומות י״י ידין עמים.
ואומר אני: שאמרו על עסקי ישבי בנוב (שמואל ב כ״א:ט״ז) שבא על עונשו של שאול, כמו שפירשו רבותינו: שאמר לו הקב״ה על ידיך נטרד דואג האדומי על ידך נהרג שאול ובניו כולה כדאיתה בחלק (בבלי סנהדרין צ״ה.): [שֶנֵאוֹתב דוד להקב״ה להמסר ביד שונא ולא יכלה זרעו,]⁠ג והפך דוד את תפלתו והתפלל שלא יפול ביד אויב. וכן פתרונו: משגה שר דוד לי״י על ששגג לומר להקב״ה למוסרו ביד אויב על דברי שאול שנהרג על ידו.
דבר אחר: על שגיון כנף המעיל אשר כרת לשאול (שמואל א כ״ד:ד׳).
כוש – מה כושי משונה בעורו אף שאול משונה במעשיו.
א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165. בכ״י קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34: ״פתר״.
ב. כן בכ״י אוקספורד 165. בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים: ״שגיאות – שבקש״.
ג. המלים בסוגריים המרובעים מופיעות בכ״י אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, מוסקבה 104 ובדפוסים, אך אינן מופיעות בכ״י לוצקי 778, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161.
A shiggayon of David Menachem says (p. 170) that this, too, is one of the names of a melody named for the instrument, and so he explained "on shigyonoth,⁠" [in Chavakkuk 3:1]. But our Sages (Midrash Tehillim 7:18) explained it as an expression of error, that he confessed and prayed about the error that he had [committed by] reciting a song upon Saul's downfall, as it is stated: "And David spoke to the Lord, etc.⁠" (II Sam. 22:1). The contents of the psalm, however, do not indicate this, because it speaks of the nations: "May the Lord judge the peoples" (verse 9). I, therefore, say that he recited it concerning Ishbi in Nob (II Sam. 21:16), who came upon him as a punishment for Saul; as our Rabbis explained, that the Holy One, blessed be He, said to him, "Through you, Doeg the Edomite was banished; through you, Saul and his sons were slain, etc.⁠" as is stated in "Chelek" (Sanh. 95a). The errors that David asked of the Holy One, blessed be He, [were] that he [himself] be delivered into the hands of his enemies and that his descendants should not be destroyed. (The last sentence does not appear in all editions.) [Therefore, because his life was endangered,] David reversed his prayer and prayed that he should not fall into the hands of his enemies. Now this is its meaning: An error that David sang to the Lord because he had erred in saying to the Holy One, blessed be He, to deliver him into the hands of his enemies on account of Saul, who was slain because of him. Another explanation: Concerning the error of the skirt of Saul's coat, which he had severed.
Cush Just as a Cushite has unusual skin, so did Saul have unusual deeds.
(א-ב) שגיון לדוד – פתרונו: שירה לדוד, כמו: ״תפילה לחבקוק הנביא על שגיונות״ (חבקוק ג׳:א׳). והוא אחד מכל שיר.
על דברי כוש – על דברי שאול ״בן קיש איש ימיני״ (השוו אסתר ב׳:ה׳) כשהיה רודפו אמר אלהי בך חסיתי הושיעני מכל רודפיי והצילני.
שיגיון – יש מפרשים בו תענוג, כמו: תשגה תמיד (משלי ה׳:י״ט).
ויש אומרים: על שגגתו.
והנכון בעיני: שהוא על נועם פיוט שתחלתו שיגיון על דברי כוש – כמו שכותבין כותבי ספרד הפיוטין יכתבו למעלה בתחלת טור הפיוט נועם פיוט ידוע.
על דברי כוש בן ימיני – יש אומרים: שהוא שאול שהיה יפה, כדרך: כי אשה כושית לקח (במדבר י״ב:א׳). וזה רחוק בעיני שיורידו מלת שבח לגנאי וזה הפך סגיא נהור. ומה שאמרו רבותינו ז״ל שלא הזכירו לברכה שלא תשלוט בו עין הרע רחוק הוא מאד.
והנכון: שזה כוש היה יהודי וככה שמו והוא מבני בנימן. כי רחוק שיאמר על שאול בחיר י״י (שמואל ב כ״א:ו׳), הנה יחבל און (תהלים ז׳:ט״ו).
SHIGGAION. Some say that shiggaion means, pleasure.⁠1 Compare, tishgeh tamid (be thou pleasured always) (Prov. 5:19). Others say that the reference is to David’s error.⁠2 However, in my opinion the reference is to the tune of a poem that started with the word shiggaion.⁠3
CONCERNING CUSH. This is similar to what the Spanish poets do. They write the name of a well-known poem4 at the beginning of their poem.⁠5
CONCERNING CUSH A BENJAMITE. Some say that the reference is to Saul who was exceedingly handsome.⁠6 They claim that our verse is similar to for he (Moses) had married a Cushite women (Num. 12:1).⁠7 However, I believe that it is extremely far fetched to maintain that Scripture8 would turn9 a positive expression10 into a negative one.⁠11 This stands the euphemism “rich of light”12 on its head.
The sages say that David did not mention Saul in a positive way, so that the evil eye would not affect him.⁠13 However, the latter is very far fetched.
The proper interpretation of Cush a Benjamite is as follows:⁠14
Cush who is mentioned in our verse was a Jew.⁠15 His proper name was Cush.⁠16 He was of the tribe of Benjamin. I say this, because it is extremely unlikely that David would say Behold, he travaileth with iniquity (v. 15), when speaking of Saul whom God chose [to be king over Israel].
1. According to this interpretation, shiggaion le-david (Shiggaion of David) means, a pleasurable psalm of David.
2. From the word shagah to err or to sin. This is the opinion of the Rabbinic sages. See Rashi and Radak.
3. See Ibn Ezra on Ps. 4:1.
4. A song that every one knows the tune to.
5. So that the new poem will be sung to the tune of the well-known song.
6. This is the opinion of the sages. See Midrash Shochar Tov. Also See Radak and Rashi.
7. According to the Rabbis the meaning of for he (Moses) had married a Cushite women is that Moses took a beautiful women (Sifre). See Rashi on Num. 12:1: “She was called the Cushite because of her beauty... in order that the evil eye should not have power (over her)...”
8. Lit., “they.”
9. Lit., “being down.”
10. Lit. “A word of praise.”
11. That Scripture would call a beautiful person (Zipporah or Saul) ugly (a Cushite).
12. A Talmudic euphemism for a blind person. See Lev. Rabba 34. Literally, “This is the reverse of he sees much light.”
13. Lit., “have power over him.”
14. Lit., “The proper interpretation is.”
15. Cush usually refers to Ethiopia or to an Ethiopian. Hence Ibn Ezra’s comment.
16. Cush is not a nickname.
שגיון לדוד – כבר בארנו כי שגיון אחד ממיני הנגון. וכן אמר בתפלת חבקוק: על שגיונות (חבקוק ג׳:א׳).
אשר שר לי״י על דברי כוש בן ימיני – רבותינו, זכרם לברכה, אמרו (תרגום, בבלי מועד קטן טז ב בקצת שנוי): כי המזמור הזה נאמר על שאול. וקראו כוש לפי שהיה יפה, כמו האשה הכשית (במדבר י״ב:א׳), דמתרגם: אתתא שפירתא. וכן דעת כל המפרשים. ואמרו: כי קראו כושי, מה כושי זה אינו משתנה בעורו, כך שאול לא היה משתנה בשנאתו אל דוד. ועל הדרך הזה נאמר: היהפך כושי עורו ונמר חברברתיו גם אתם תוכלו להיטיב למדי הרע (ירמיהו י״ג:כ״ג).
והחכם ר׳ אברהם בן עזרא, זכרו לברכה, הרחיק זה הפירוש. כי אמר: היאך יאמר זה על משיח י״י הנה יחבל און (תהלים ז׳:ט״ו)? ואמר: כי אחד מבני בנימין היה שהיה שונאו ושמו כוש. ואין טענתו טענה שיאמר על שאול הנה יחבל און. ולמה לא יאמר כן? והנה אמר לו דוד בפניו: מרשעים יצא רשע (שמואל א כ״ד:י״ד)? ואמר לו: ונקמני י״י ממך (שמואל א כ״ד:י״ב)?
ובדרש (מדרש שוחר טוב): לפיכך כנה שמו כוש לפי שכתוב: גם במדעך מלך אל תקלל (קהלת י׳:כ׳). ונכון הוא הדרש. תראה אתה שהכל שוים, כי על שאול נאמר זה המזמור, לבד המפרש הנזכר. ומה שאמר על דברי, לפי שדברים וענינים רבים היו לו עמו. ופעמים רבות חשב להרגו כמו שכתוב. תחלה בהתחתנו עמו חשב להפילו ביד פלשתים, אחר כן חשב להמיתו בביתו. וכשהיה עומד לפניו היה מטיל לו החנית כמה פעמים, ואחר שנפרד ממנו גם כן פעמים רבות כשהיה רודף אחריו.
ועל דברי – פירושו: על עניני, כמו על דבר הצפרדעים (שמות ח׳:ח׳), והדומים להם.
Shiggayon of David – We have already explained that Shiggayon is a kind of music. And so it says in the Prayer of Habakkuk (3:1) "Set to Shigyonoth.⁠"
which he sang unto the Lord concerning Cush, a Benjamite – Our teachers of blessed memory have said (Targum ad loc. and Bavli Moed Katon 16b, with some variation) that this Psalm was uttered concerning Saul. And he calls him Cush because he was beautiful, as "the Cushite woman" (Num. 12:1), which is interpreted in the Targum as "the beautiful woman"; and such is the opinion of all the exegetes. And they say that he calls him "Cushite" as a Cushite is one who does not change his skin, so Saul did not change in his hatred towards David. And in this way it is said (Jer. 13:23), "Can the Cushite change his skin or the leopard his spots? Then may ye also be able to do good who are accustomed to do evil.⁠" And the learned R. Abraham ben Ezra, of blessed memory, rejected this interpretation; for he asks, How should anyone say of the Lord's anointed, Behold, he travaileth with iniquity (Ps. 7:15)? And he says there was one of the children of Benjamin who hated him, and his name was Cush. And his objection to Behold, he travaileth with iniquity as being said of Saul does not hold. Why should he not say so? Behold, did (not) David say to his very face: "Out of the wicked proceedeth wickedness" (1 Sam. 24:14)? And did he (not) say to him: "And the Lord avenge thee of me" (ibid. 24:13)? And in the Haggadic exposition (Shoher Tob, ad loc.) (it says that) he surnames him Cush, because it is written (Koheleth 10:20): "Curse not the king, no, not in thy thought.⁠" And the Haggadic interpretation is correct. You see that all agree that the Psalm was spoken of Saul, apart from the (one) interpreter mentioned. And as regards the expression concerning (על דברי, lit. "concerning the matters of"), (it is used) because the matters and affairs which he had in connexion with him were numerous. Many times also he had purposed to slay him, as it is written (in Scripture). The first occasion, when he became his son–in–law, he purposed to make him fall into the hand of the Philistines; afterwards he purposed to slay him in his house; and when he stood (ministering) before him he hurled the javelin at him many times; and (even) after he had parted from him (he acted) in a like manner also when he was pursuing him. And the interpretation of דברי על is "concerning the matter of" in accordance with (the use of the expression in such a passage as): "concerning (דבר על) the frogs" (Exod. 8:8), and similar passages.
שגיון לדוד. שעשוע1: על דברי כוש [בן ימיני]. איש מבנימין2 שהלשין שם דוד לפני שאול3, ואמר שהיה דוד יכול לתפוש את האויב במלחמה, והשיב אחור ימינו4 בזדון ונתן לו מנוס5:
1. ׳יש מפרשים בו תענוג, כמו [באהבתה] תשגה תמיד׳ (אבע״ז), וראה תרגום יונתן לפסוק שלאחריו במשלי (ה כ) ׳ולמה תשגה׳ – ׳ולמה תשרגג׳, והוא כתרגום ׳נחמד למראה׳ (בראשית ג ו) ותרגום יונתן ללשון ׳תאווה׳ במקומות רבים. ואף שמזמור זה עיקרו תפילה, כינה אותו ׳שגיון׳ – שעשוע, שהרי שירה היא ׳אשר שר לה׳⁠ ⁠׳.
2. ׳בן ימיני׳ היינו משבט בנימין, ולדעת חז״ל (תרגום, מו״ק טז:), המזמור הזה נאמר על שאול המלך, אך כתב האבן עזרא ׳כי רחוק הוא שיאמר על שאול בחיר ה׳ הנה יחבל און׳, אלא ׳הנכון שזה כוש היה יהודי, וככה שמו, והוא מבני בנימין׳. וראה מש״כ הרד״ק להשיג על אבע״ז וליישב דעת חז״ל שהיא דעת כל המפרשים. ובשיעורים הוסיף שכוש היה משרי צבא שאול, ובזה מובן מה שפירש שבטו, ׳כי להיותו שאול משבט בנימין, רוב אנשיו ושר צבאו היה גם כן משבטו׳.
3. ואלו הם ׳דברי׳ כוש, הדיבורים שדיבר לשאול.
4. ע״פ לשה״כ באיכה (ב ג).
5. נתן לו לנוס, ׳מצד שוחד שנתן לו או לסיבה אחרת׳ (שיעורים).
שִׁגָּיוֹן לְדָוִד אֲשֶׁר שָׁר לַה׳ עַל דִּבְרֵי כוּשׁ בֶּן יְמִינִי. אמר הגאון, כי ׳כוש׳ זה היה איש ׳ימיני׳1 גדול אצל המלך שאול, כי להיותו שאול משבט בנימין, רוב אנשיו ושר צבאו היה גם כן משבטו. וזה המזמור, חיברו דוד בהיותו שר צְבא שאול לוחם מלחמותיו2, ולרוב גדלו וחכמתו והצלחותיו נתקנאו בו אחיו חצרני3 שאול, כמאמרם ז״ל (ע״ז נה.) ׳כלום אדם מתקנא אלא גיבור בגיבור׳ וכו׳4, וזה האיש ׳כוש׳ הלשין דוד אל שאול וְשָׂם לו עלילות דברים, באמרו כי זה דוד היה יכול לתפוס שר אויבי שאול, ויניחיהו לבד במלחמה, הן מצד שוחד [ש]⁠נתן לו או לסיבה אחרת, ועל זה הנושא חיבר דוד מזמור זה תפילה לה׳. ואמר:
1. משבט בנימין. לדעת חז״ל (תרגום, מו״ק טז:), כוש הוא שאול המלך, אך כתב האבן עזרא ׳כי רחוק הוא שיאמר על שאול בחיר ה׳ הנה יחבל און׳, אלא ׳הנכון שזה כוש היה יהודי, וככה שמו, והוא מבני בנימין׳. וראה רד״ק.
2. ראה שמואל א׳ (יח ה).
3. – אנשי חצירו של.
4. אך בשמואל א׳ (יח ה) ׳וַיִּיטַב בְּעֵינֵי כָל הָעָם וְגַם בְּעֵינֵי עַבְדֵי שָׁאוּל׳, וברד״ק: ׳שלא קנאו בו עבדי שאול אף על פי שנתן לו מעלה עליהם׳, ובמצודות: ׳עבדי שאול – הם שרי המלחמה, ועם שהיו מאומנותם, לא נתקנאו בו׳. וצ״ל שכוש יצא מכלל אלו וקינא בו, וחשש דוד שזה יגרום לאחרים לקנא, כפי הטבע. אך בסמוך כתב שרבים קינאו בו, אלא שלא פעלו נגדו.
שגיון – מלשון שגיאה.
שר – מלשון שירה.
על דברי – ענין בעבור כמו על דבר כזבי (במדבר כ״ה:י״ח).
שגיון לדוד – התפלל בזה על השגיאה מה שכרת כנף מעיל שאול.
כוש בן ימיני – זה שאול הבא מבנימין וקראו כוש כי היה משונה במעשיו לשבח ככושי הזה המשונה בעורו.
שגיון, על דברי כוש בן ימיני – המבואר מדברי השירה הזאת, כי כוש זה רדף אחר דוד, ולקח עמו עדת לאומים, עדה ועם רב להלחם נגדו ועצתו זאת היה לו למוקש, כי בבור כרה בו נוקש, ומצייר כאילו כוש ועדתו היה שבט אפו של ה׳ לענוש את דוד, אבל אחר שהביט ה׳ על מעשיהם הרעים וערך לנגדם צדקת דוד, שב אפו מדוד על עדת צורריו ונוקשו בבור כרו.
שגיון – משרש שגג הקרוב לתעה, שם אחד ממיני השיר בלתי מוגבל ע״פי כללים, רק ניתן למחשבה לתעות ולרחף כאשר תחפץ.
כוש בן ימיני – שם חניכה לשאול ולא נודע אצלנו מדוע נקרא כן, ושם אביו קיש; ושגיון זה חברו דוד אחרי בקשו להמלט פעם ראשונה אצל אכיש מלך גת, וצריו ציירו הדבר לעיני שאול כפשע מאת דוד הבוגד בו ומתחבר אל פלשתים שונאי ישראל, ואולי כוש זה, שממנו לא יסופר מאומה בספר שמואל היה אחד מקרובי שאול שלא נתן מקום בגבורתו או בעזות פניו לדבר בו, רק היה מן מסיתי שאול להנקם מדוד.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ב) יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱ֭לֹהַי בְּךָ֣ חָסִ֑יתִיהוֹשִׁיעֵ֥נִי מִכׇּל⁠־רֹ֝דְפַ֗י וְהַצִּילֵֽנִי׃
Hashem, my God, in You I have taken refuge; save me from all those that pursue me, and deliver me;
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
יְיָ אֱלֹהַי בְּמֵימְרָךְ סַבְּרִית פְּרוֹק יָתִי מִכָּל רָדְפַי וּפְצָא יָתִי.
O LORD my God, I have trusted in your word; deliver me from all my persecutors and save me.
ה׳ אלהי בך חסיתי – א״ר יוחנן ב״ך בתורתך בעשרים ושתים אותיות זו אל״ף בי״ת.
ה׳ אלהי בך חסיתי – אמר רבי יעקב בך בתורתך שבו כ״ב אותיות.
אללהם יא רב אליך אסתכנאת, אגת׳ני מן ג׳מיע כאלבי ונג׳ני.
ה׳ אלוהי! אליך חסית בצל שלך (אתה המחסה). תושיע אותי מכל רודפי ותציל אותי.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

י״יחסיתי – פועל עומד ולעולם דבק עם בי״ת.
O LORD MY GOD, IN THEE HAVE I TAKEN REFUGE. Chasiti (have I taken refuge) is an intransitive verb. It is always connected to a bet.⁠1
1. Hence our verse reads, be-kha chasiti (in Thee have I taken refuge).
י״י אלהי בך חסיתי הושיעני מכל רדפי והצילני: בך חסיתי – ולא בעזרת אדם, לכן הושיעני מכל רדפי הנסמכים עם שאול.
O Lord my God, in Thee do I put my trust: Save me from all them that pursue me, and deliver me – In Thee do I put my trust and not in the help of man, therefore save me from all them that are allied with Saul who pursue me.
[הושיעני] מכל רודפי. המלשינים1:
1. אף שדיבר כאן רק על כוש לבד שהלשין עליו, ׳כי רבים היו המקנאים בו, ואם יתחיל אחד מהם ללכת בדרך זו להכניסו בקטטה ותגר עם המלך, האחרים ממנו יראו וכן יעשו משנאתם אותו, ולכן אמר ׳רודפי׳ לשון רבים׳ (שיעורים).
(ב-ג) ה׳ אֱלֹהַי בְּךָ חָסִיתִי תמיד, הוֹשִׁיעֵנִי מִכָּל רֹדְפַי וְהַצִּילֵנִי, כי רבים היו המקנאים בו, ואם יתחיל אחד מהם ללכת בדרך זו להכניסו בקטטה ותגר עם המלך, האחרים ממנו יראו וכן יעשו משנאתם אותו, ולכן אמר ׳רודפי׳ לשון רבים: פֶּן יִטְרֹף כְּאַרְיֵה נַפְשִׁי. היינו שאול, פן חס ושלום יכנסו דבריהם באזנו ויִטְרֹף כְּאַרְיֵה נַפְשִׁי פֹּרֵק וְאֵין מַצִּיל, כי כמו שה׳אריה׳ מלך בחיות ואין מוחה בידו אל כל אשר יחפוץ1, כן שאול זה יטרפני לבלעי חינם ׳ואין מציל׳ להגן בעדי, כי אם יתפרסם דבר זה – אין אומר השב2, כי יחשבוני למוסר ה⁠[...] ויעזבוני בידם, וכל שכן כי כולם בגדו בי ושנאוני חינם.
ויש הפרש בין ׳תשועה׳ ל׳הצלה׳, כי ה׳תשועה׳ – היא להציל אותו מן הצרה שלא תקרב אליו, וה׳הצלה׳ – היא להצילו מרעתו אחרי בואה אליו3:
1. ע״פ קהלת (ח ג), וראה גם משלי (כא א). וראה מש״כ בבראשית (א ג) במה שהמלך נקרא אריה.
2. ע״פ ישעיה (מב כב) ׳הָיוּ לָבַז – וְאֵין מַצִּיל, מְשִׁסָּה – וְאֵין אֹמֵר הָשַׁב׳.
3. כ״כ להלן (תהלים קז ו-ט). ולכן על צרת המלשינים הרבים שעלולים לקום בעקבות כוש אמר ׳הושיעני׳ שלא תבוא עלי רעה זו, ועל הלשנת כוש שכבר באה אמר ׳והצילני׳.
הושיעני, והצילני – ההצלה מוסיף על הישועה, שגם כשהוא ביד האויב יצילהו מידו (ירמיהו טו).
הושיעני – אחר כי בך חסיתי – וגם הצילני מידם – (כי הצלה מורה שכבר נתפס ביד מוקשיו וניצל) כי אם לא תציל, אירא
חסיתי – עיין מה שכתבתי למעלה ה׳:ד׳ על הוראת הנרדפים חסה, בטח, קוה, צפה.
הושיעני וגו׳ – (עיין מה שכתבתי למעלה ו׳:ה׳) הושיעני לעולם מרודפים והצילני עתה מידי כוש רודפי זה השופך עלי חרון אפו.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ג) פֶּן⁠־יִטְרֹ֣ף כְּאַרְיֵ֣ה נַפְשִׁ֑יפֹּ֝רֵ֗ק וְאֵ֣ין מַצִּֽיל׃
lest he tear my soul like a lion, rending it in pieces, while there is no one to deliver.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
דִלְמָא יִתַבַּר הֵיךְ אַרְיְוָתָא נַפְשִׁי יִפְשַׁח וְלֵית דְיִפְצֵי.
Lest he crush my soul like a lion; he will tear and there is no one who will deliver me.
פן יטרוף כאריה נפשי – מה האריה הזה יושב על טרפתו ומפספסו כך דואג ואחיתופל יושבין עלי לפספסני. פורק ואין מציל אין אחד מכל האוכלוסין של שאול מלמדין עלי זכות.
פן יטרוף כאריה – נפשי, מה האריה הזה יושב על טרפו ומפספסו, כך היו דואג ואחיתופל יושבין עלי לפספסני.
פורק ואין מציל – אין אחד מכל אוכלוסיו של שאול מלמד עלי זכות.
כלא יפתרסני כאלאסד, אלמפרק וליס מכ׳לץ מנה.
כדי שלא יטרוף אותי כמו האריה הדורס (את הטרף שלו). ואין ממנו מציל.
פן, פן יטרפני כאריה המפרק ואין מציל מידו.
וקו׳ פורק ואין מציל יעני מﹸצﹺיב מפצלה כמא קאל פי מפצל אלרקבה מן אלפﹶקאר ותשבר מפרקתני (שמואל א: ד:יח) וקיל פי אלנקץׄ ואלחלﹼﹶ פרקו נזמי הזהב (שמות לב:ב) ופרסיהן יפרק (זכריה יא:טז).
The phrase “rending in pieces, and no one save me(Psalm 7:3) meaning aim at separating it as if it said for the separation of the neck from the vertebra, “broke his neck(1 Sam. 4:18). It states for destruction and removal, “Take off the gold rings(Ex. 32:2) and “and tear off their hoofs(Zech. 11:16).
פורק – לשון פרקו נזמי הזהב (שמות ל״ב:ב׳).
rending it to pieces Heb. פרק, an expression of: "Break off (פרקו) the golden rings" (Shemot 32:2).
פן יטרף נפשי כאריה שטורף ופורק ואין מציל.
פן יטרף – כל אחד מאיביו, כמו: בנות צעדה עלי שור (בראשית מ״ט:כ״ב).
וטעם פורק – כי האריה יפסיק המפרקת ואין מציל רק אתה. על כן למעלה והצילני (תהלים ז׳:ב׳).
LEST HE TEAR. The reference is to each one of David’s1 enemies.⁠2 Compare, Its branches (banot)⁠3 run (tza’adah)⁠4 over the wall (Gen.49:22).⁠5
Scripture reads porek (rending it in pieces), because lions break the neck (mafreket) of their prey.
WHILE THERE IS NONE TO DELIVER. Aside from You. Scripture therefore above reads, and deliver me.
1. Lit., “his.”
2. The previous verse speaks of David’s enemies. Hence our verse should read, Lest they tear. According to Ibn Ezra when a verb in the singular governs a noun in the plural, the verb refers to each one within the plural.
3. Banot is a plural.
4. Tza’adah is a singular.
5. Its meaning is, each one of the branches run over the wall. See Ibn Ezra on Gen. 49:22.
פן יטרף כאריה נפשי פרק ואין מציל – זה לא יאמר על אויב אחר שהיה לו לדוד אלא על שאול שהיה מלך ועליו יאמר: פרק ואין מציל.
ואמר: כאריה, כי הוא גבור שבחיות ונקרא מלך עליהן, ואם יפרוק אין מציל. ופרק מענין ופרקת עלו (בראשית כ״ז:מ׳).
Lest he tear my soul like a lion, Rending in pieces while there is none to deliver. – This could not be said of any other enemy of David except Saul, who was king; and of him it is said, Rending in pieces while there is none to deliver. And he says as a lion, because he is the mightiest among the beasts, and is called king over them, and if he rends there is none to deliver. And (the sense of) פרק (rending in pieces) is to be gathered from the sense (of the expression) in "and thou shall break in pieces (ופרקת) his yoke" (Gen. 27:41).
[פן יטרוף] כאריה [נפשי]. ׳פן יטרוף נפשי׳ שאול שהוא ׳כאריה׳ המולך1 באמרו שבגדתי: ואין מציל. כי הכל יסכימו נגד הבוגד2:
1. ׳כי אמנם יִקָּרֵא הדבר בשם איזה דומה לו, כמו שנקרא המלך ׳אריה׳, כאמרו (ירמיהו ד ז) עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ׳ (לשון רבינו בבראשית ג א). וכ״כ הרד״ק: ׳זה לא יאמר על אויב אחר שהיה לו לדוד, אלא על שאול שהיה מלך, ועליו יאמר פורק ואין מציל, ואמר ׳כאריה׳, כי הוא גיבור שבחיות ונקרא מלך עליהן׳.
2. שאין מציל להגן בעדי, כי אם יתפרסם דבר כוש שבגדתי במלחמה, יחשבוני למוסר ויעזבוני, כל שכן שכולם בגדו בי ושנאוני חינם (ע״פ השיעורים).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

פורק – ענין שבירה כמו ופרסיהן יפרק (זכריה י״א:ט״ז).
פן יטרוף – כשלא תושיעני יתגבר עלי האויב ופן יטריפני כאריה.
פורק – ישבר אותי ולא אמצא מציל כי כולם קמו עלי.
פורק – הוא אחר הטרף שפורק את העצמות ומפרידן.
פן יטרף את נפשי כאריה טורף, כי הלא כבר פורק את איברי ועדן אין מציל.
פן יטרף וגו׳ – אין בעבדי שאול איש סותר דברי כוש זה, והוא דובר עלי לש״הר ומחשיבני כבן בליעל.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ד) יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱ֭לֹהַי אִם⁠־עָשִׂ֣יתִי זֹ֑אתאִֽם⁠־יֶשׁ⁠־עָ֥וֶל בְּכַפָּֽי׃
Hashem, my God, if I have done this; if there is iniquity in my hands;
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
יְיָ אֱלֹהַי אִין עֲבַדֵית שִׁירָתָא הָדָא בְּכַוַונְתָּא בִישָּׁא אִין אִית טְלוּמָא בִּידָי.
O LORD my God, if I have made this song with evil intent, if there is oppression in my hand,
ה׳ אלהי אם עשיתי זאת – אם גמלתי שולמי רע בישראל. ואחלצה צוררי ריקם באומות העכו״ם. (שמואל א כ״ד:ד׳) ויכרות את כנף המעיל. מה כתיב (שם ה׳) ויך לב דוד אותו. ר׳ יהודה אומר אמר דוד מה בין קטע ציציתא לקטע רישא. רבי נחמיה אמר שביטלו ממצות ציצית שעה אחת. כיון שנכרת לא היה יודע ביקש אותם ולא מצא. אמר לו לאבנר היכן הוא כנף מעילי. אמר לו בסירות עברת ונכרת. כיון ששמע דוד אמר לו (שם י״א) ואבי ראה. מכאן שחייב אדם בכבוד חמיו כאביו. אמר ר׳ יהודה אבי אמר לשאול. גם ראה אמר לאבנר. ורבנן אמרי אבי ראה אמר לאבנר דהוה אריה באוריתא. גם אמר לשאול. כי אתא למעגל מה אמר ליה (שם כ״ו:י״ד) הלוא תענה אבנר. אמרת כנף המעיל בסירה הועדת חנית וצפחת בסירה הועדו. ואחלצה צוררי ריקם (שמואל ב ח׳:ב׳) וימדד שני חבלים להמית. רבי יהושע בן לוי אמר על ידי שהרגו אביו ואמו (ועיניו לעורות). רבי יהודה אומר אביו ואמו ואחיו הרגו (ולרוות עיניו). וכבודי לעפר ישכן סלה זו מלכותו.
ה׳ אלהי אם עשיתי זאת אם – גמלתי שולמי רע לישראל, ואחלצה צוררי ריקם בעובדי אלילים, ויכרות כנף המעיל אשר לשאול, מה כתיב שם ויך לב דוד אותו.
אללהם יא רבי אן אכון קד פעלת כ׳לה מוג׳וד בהא ג׳ור פי ידי.
ה׳ אלוהי! אם עשיתי את כל אלה (מה שמוזכר בפסוק הבא) שיש בהם רשע שנמצאים בידי.
(ד-ה) אם עשיתי, אם עשיתי בעבר דבר אשר בעבורו יש עול בכפי והוא אם גמלתי אויבי ברע או שלחתי שונאי חנם אלא אף היטבתי לו.
אם עשיתי זאת – מה שמפורש אחריו.
if I have done this What is delineated after it.
ועל חנם רודפני בלא פשעי ובלא חטאתי, כמו שמפרש בסמוך: יי׳ אלהי אם עשית⁠{י} זאת אם יש עול בכפי.
י״י – הטעם אם עשיתי כזאת – שטרפתי ופרקתי.
וטעם כף – כי בה יכה האדם ויהרג.
O LORD MY GOD, IF I HAVE DONE THIS. Its meaning is, if I have done such as this, that is, if I have torn and rended.⁠1
Scripture reads: be-khapai (in my hands).⁠2 It so reads, because man employs his hands3 when he strikes and kills.
1. Zot (this) is to be interpreted as if written, ka-zot (such as this). In other words, our verse refers back to what is recorded in the preceding verse. However, see Rashi who explains that if I have done this refers to what follows.
2. Lit., “in my palms.
3. Or palms. Lit., “these.”
י״י אלהי אם עשיתי זאת אם יש עול בכפיאם זאת עשיתי מה שהוא עושה לי. וזה הוא מה שהוא מפרש: אם גמלתי שולמי רע אם עשיתי בידי רע לאדם בעול ובחמס.
O Lord my God, if I have done this; If there be iniquity in my hands – If I have done this – that he does to me. And what this is he specifies: if I have requited evil unto him that was at peace with me, if I have done by my hand evil to a man in iniquity or in violence.
אם עשיתי זאת. שהלשינו עלי עתה1: אם יש עוול בכפי. פעמים אחרות2:
1. מה שהלשין כוש, שהניח לאויב לנוס, כמו שביאר (פסוק א). ורש״י פירש שהכוונה למה שמפרש אחרי כן.
2. ׳ואפילו דבר אחד קטן שעשיתי נגד ה׳ ונגד משיחו בכל מלחמותיו׳ (שיעורים).
(ד-ו) ואחר זה התנצל על זה נגד ה׳ ואמר, ה׳ אֱלֹהַי, אִם עָשִׂיתִי זֹאת שעללו עלי, ועוד אִם יֶשׁ עָוֶל בְּכַפָּי, ואפילו דבר אחד קטן שעשיתי נגד ה׳ ונגד משיחו בכל מלחמותיו, ואִם גָּמַלְתִּי שׁוֹלְמִי רָע – שהוא שאול שהוא בשלום אתי1, וָאֲחַלְּצָה צוֹרְרִי רֵיקָם – כלומר, ועוד אם חילצתי ׳צוררי ריקם׳, כמו שהם אומרים שהנחתי אויבי לברוח ׳ריקם׳, אז יִרַדֹּף אוֹיֵב נַפְשִׁי וְיַשֵּׂג וגו׳, כלומר, אז אותו ה׳אויב׳ בעצמו ישיגני וְיִרְמֹס וגו׳.
ואמרו ׳יִרַדֹּף׳ – מורכב מקל ופעל הדגוש, להורות שירדוף אותו האויב, וירַדֵף אותו גם כן על ידי אחרים, כי הוא יוצא לשלישי2:
1. כ״כ אבע״ז בשם י״א, וראה רד״ק.
2. ׳פועל יוצא לשלישי׳ – פועל יוצא כשאין הכוונה לפעולה עצמה, אלא שהפועל גורם לפועל שני שיפעיל את השלישי, שהאויב יגרום לאחרים לרדוף אותי. וכעין זה מצינו בנחום (א ח) ׳וְאֹיְבָיו יְרַדֶּף חֹשֶׁךְ׳, וראה רד״ק שם.
אם עשיתי – אם כשעשיתי את זאת לכרות כנף מעיל שאול.
אם יש עול בכפי – האם עשיתי לעשות עול לבזותו להעמידו מלובש מעיל קרוע כדרך הפחותים.
ה׳ אלהי – הנה כוש הזה נלכד במעשה ידיו ולא נהרג בידי דוד, והיו רבים אומרים שדוד היה סבה להריגתו, משיב לעומת זה, הלא גם אם עשיתי זאת – רצה לומר גם אם הייתי עושה זאת להרגו בידי,
האם יש בזה עול בכפי במה שהייתי הורג את הבא להרגני?
אם גמלתי שלמי רע – לפי בעל הטעמים פירושו אם נקמתי מאת המשלם רעה תחת טובתי, והצלתי, מי שהיה צוררי בלי סבה שאני לא חטאתי לו, רק נראה שהיה ראוי להטעים אם⁠־גמ֣לתי שלמ֣י ר֑ע שהמונח (שופר הולך) השני הוא מפסיק ואחלצ֥ה צ֝ורר֗י ריקֽם ושלמי כמו איש שלוֹמי (למטה מ״א:י׳) אם גלמתי רע לאוהבי והשתדלתי להצלת צוררי (אכיש) מבלי שתבא לי תועלת בזה.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ה) אִם⁠־גָּ֭מַלְתִּי שֽׁוֹלְמִ֥י רָ֑עוָאֲחַלְּצָ֖ה צֽוֹרְרִ֣יא רֵיקָֽם׃
if I have requited him that did evil to me, or spoiled my adversary to emptiness;
א. צֽוֹרְרִ֣י א=צֽוֹרֲרִ֣י (חטף)
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אִין פַּרְעִית לִבְעֵיל שְׁלָמִי בִּישׁ וּדְחַקֵית מְעִיקַי מַגָן.
If I have repaid my ally with evil, or thrust away my oppressor for nothing,
ואחלצה צוררי ריקם – וימדד שני חבלים להמית. רבי יהושע בן לוי אמר על ידי שהרגו לאביו ולאמו וענו לרות, רבי יהודה אומר אביו ואמו ואחיו הרגו וענו את רות.
והי אן אכון קד כאפית מנאצבי בשר, או נאצלת עדווי מג׳אנא.
והוא שגמלתי לאלה המתכוונים להרע לי. או אם נלחמתי על חינם נגד אויבי.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

ופירשתי שולמי רע, המתקומם נגדי, לפי שהוא בענין השנאה כאלו היה שלום ושלש הם, שולמי רע, ולשלומים למוקש1 כשוד שלמן2.
1. לקמן סט כג. וראה שם בתרגום.
2. הושע י יד ובפירושו הארוך לתורה כתב כי זה קצור שלמנאסר. וראה פירושי רס״ג מהדורתי בראשית כב הע׳ 4.
ופסרת שולמי רע, מנאצבי, לאנהא פי מעני אלעדאוה כאנהא סלאמה והי ת׳לאת׳ שולמי רע, ולשלומים למוקש, כשוד שלמן.
ושולמי יקתצׄי פי מענינן כונה מן שלם ישלם כׄפיפא פי מעני אלמכאפאה יריד אנה מﹶן כאפאני באלשר בדל אלכׄיר לם אעﹸד אלי מקארצׄתה תׄאניה [49ב] במתׄל פעלה לכנה אן נאלתה שדה כׄלﹼﹶצתה מנהא באדׄא מא צׄאיקני עלי גיר דׄנב סבק מני אליה.
(ה-ו) ואלמעני אלב׳ כונה מן מעני שלום. אלמסאלמﹺי ולם יכון לי פﹺכר במא לﹺם יסיﹺ אﹺליﹶ מﹶן סאלﹶמהﹺ אלי במא אלי גׄנבה מן קו׳ ואחלצה צוררי ריקם. פיקול אן כנת קארצׄתﹸ מסאלמי באלסו ואנא אלדׄי נגׄית מﹸצׄאיקי באטלא פחל בי מא יתלו דׄלך פי קו׳ ירדף אויב נפשי פאעתדׄר בוגׄוב אלתׄאני עלי נפי אלאול.
peace with me” has two meanings in the light form (Qal) šālem-yišlem it means repay, that is to say one who repaid me with punishment rather than reward. I did not consider repaying him twice over as he did, rather I brought severe misery upon him, I collected a debt from him, therefore, he became irritated with me despite no previous sins.
(5-6) The second meaning is from the word Shālôm. He who was an ally: It never occurred to me not to treat fairly one who was received in peace as the (other) hemistich says, “on the contrary, I have saved those who hated me without cause”. It says, I have lent money to my ally fairly, and rescued my tormentors in vain, therefore my circumstance is what follows in “then let the enemy pursue and overtake me.” I propose the second explanation over the first.⁠1
1. Ibn Ezra cites both of Ibn Chiquitilla’s opinions. What he says needs to be sorted out according Ibn Chiquitilla’s opinion, for they appear to all belong to him.
אם גמלתי שולמי רע – אם גמלתיו כגמולו.
ואחלצה צוררי – שיחתי את חליצתו בכרתי את כנף מעילו. אם להשחית ולחלצו ולהעמידו ריקם, ובשנאה עשיתי, אלא להודיעו שהיה מסור בידי להרגו ולא הרגתיו. ואחלצה – לשון הפשטת בגדים.
if I repaid the one who did evil to me If I repaid him according to his deeds.
and I stripped my adversary into emptiness I destroyed his garment when I severed the skirt of his coat. Did I do it to destroy and to strip him and cause him to stand empty, and [was it done] with hatred? Only to let him know that he was delivered into my hand to kill him, and I did not kill him. [The word] חלצה is an expression of stripping off clothing.
אם גמלתי שולמי רע – כמו שמפרש בספר שמואל: ״כי אני גמלתיך [הרעה] ואתה גמלתני הטובה״א (שמואל א כ״ד:י״ח).
ואחלצה צוררי ריקם – פתרונו: ואם נטלתי חליצתו של צוררי רדפני חנם, שהרבה פעמים נפל בידי שאול ולא אביתי לשלוח ידי בו (שמואל א כ״ו:כ״ג).
א. כן בכ״י, בהיפוך הסדר בפסוק.
אםשולמי – מהבנין הקל אף על פי שלא נמצא מהבניין הקל כי אם מהכבד. ויש אומרים שהיה בשלום עמי.
וטעם אחלצה צוררי ריקם – ואיך הייתי עושה רע לשלמי ואני אחלצה הצוררים והשונאים אותי שנאת חנם, וזה טעם ריקם, על דרך: ואני נסכתי מלכי (תהלים ב׳:ו׳).
ור׳ משה אמר: כי הו״ו כמו: רק, כמו: ועבדיך באו לשבור אכל (בראשית מ״ב:י׳).
ויש אומרים: כי ואחלצה, על דרך: וינצלו את מצרים (שמות י״ב:ל״ו). והוא רחוק.
IF I HAVE REQUITED HIM THAT DID EVIL UNTO ME. Sholemi (him that did unto me) is a kal. This is so even though we do not find the word for recompense (shil-lumim) in the kal but in the piel.⁠1
Some say2 that sholemi means, he who was at peace with me.⁠3 Va-achalletzah tzoreri rekam (or spoiled mine adversary unto emptiness)⁠4 means, how could I do evil to him who did good unto me5 when I saved6 those who afflict and hate me without any reason? Our verse is to be so explained, because rekam (emptiness) means without reason.⁠7
Va-achalletzah tzoreri rekam (when I saved those who afflicted me without reason8) is similar to, va-ani nasakhti malki (Truly it is that I have established My king) (Psalms 2:6).⁠9
Rabbi Moses10 says that the vav of va-achalletzah has the meaning of, but.⁠11 It is like the vav of va-avadekha (but... thy servants) in but to buy food are thy servants come (Gen. 42:10).⁠12 Others say that va-achalletzah is similar to va-yenatzelu (And they despoiled) in And they despoiled (va-yenatzelu) the Egyptians (Exodus 12:36).⁠13 However, this is very far fetched.⁠14
1. Ibn Ezra’s point is that our verse is the only place in Scripture where the root shin, lamed, mem, comes in the kal with the meaning of recompense. It usually has this meaning only in the piel form.
2. For the reasons pointed out in the previous note.
3. According to this interpretation, our verse should be rendered as follows: If I have done evil to him that was at peace with me.
4. In the context of the entire verse.
5. This interpretation explains im gamalti sholemi ra (if I have requited him that did evil unto me) as, how could I do evil to the one who was at peace with me?
6. Translating va-achalletzah (or spoiled) as, when I saved.
7. Lit., “and this is the meaning of rekam”.
8. Translated according to Ibn Ezra
9. The meaning of Psalm 2:6 is; how can you even think of harming David, when I have established him as My king on mount Zion? The verse here has a similar meaning (Filwarg). How can I have done evil to those who were good to me, when I didn’t do any evil to those who harmed me? The vav in both verses thus has the meaning of when or in view of.
10. Rabbi Moses Giqatila.
11. Heb. Rak. Lit. Only. Rabbi Moses interprets the verse in a manner similar to that of the earlier opinion. He renders va-achalletzah tzoreri rekam as: Only (on the contrary) I saved those who hated me without cause.
12. Which has the meaning of only. According to Ibn Ezra Gen. 42:10 should be rendered: only to buy food are thy servants come.
13. It means despoiled. Va-yenatzelu et mitzrayim literally means, and they took away from Egypt. See Ibn Ezra on Exodus 12:36. Va-achalletzah similarly means, and I will take away. It usually means to take a person away from trouble, i.e. to save. However, here it means to take away someone’s property. This interpretation renders our clause: Or spoiled mine adversary unto emptiness.
14. For the root chalatz always has the meaning of save. It is not found elsewhere in Scripture in the sense of despoils.
אם גמלתי שולמי רע – מי שהיה עמי בשלום אם גמלתיו רע, כמו שהוא עושה עמי שהייתי בשלום עמו והייתי חתנו ונלחמתי מלחמותיו והוא גומל לי רעה תחת טובה.
ואחלצה צוררי ריקם – לא די שלא גמלתי שלמי רע, אבל חלצתי מי שהיו צוררי ריקם. ובחנם הייתי מציל אותו, כמו שהציל שאול מיד אבישי שהיה הורג אותו לולי שמנעו שאמר: אכנו נא בחנית ובארץ פעם אחת ולא אשנה לו (שמואל א כ״ו:ח׳), וכן כשהיה במערה נאמר: וישסע דוד את אנשיו בדברים ולא נתנם לקום אל שאול (שמואל א כ״ד:ז׳). וא״ו ואחלצה כמו וא״ו ועבדיך באו לשבר אכל (בראשית מ״ב:י׳) שפירושו: לא אדני כמו שאתה אומר כי מרגלים אנחנו, אבל עבדיך באו לשבר אכל.
If I have requited evil unto him that was at peace with me – If I have requited him evil who was at peace with me as he does me who was at peace with him, and was his son–in–law, and fought his battles – and he requites me evil in return for good!
But (no)! I have delivered him that without cause was my enemy – Not merely have I not requited evil unto him {who was) at peace with me, but (on the contrary) I have delivered him who without cause was my enemy. But to no purpose did I rescue him as indeed he rescued Saul from the power of Abishai, who, had he not withheld him, was about to kill him, as he said: "Let me smite him, I pray thee, with the spear to the earth at one stroke, and I will not smite him the second time" (1 Sam. 26:8); and so of the occasion when he was in the cave it is said: "so David checked his men with these words and suffered them not to rise against Saul" (1 Sam. 24:7). And the waw in ואחלצה ("but [lit. and] I have delivered") is like the waw (in ועבדיך in the verse) but (and) thy servants came to buy food" (Gen. 42:10), of which (passage) the interpretation is: "It is not, my lord, as thou sayest, that we are spies; but thy servants are come to buy food.⁠"
(ה-ו) אם גמלתי שולמי. שאול שהיה אז בשלום עמי – רע - שום רע1: ואחלצה צוררי. שום צורר במלחמה – ריקם - שלא כמשפט המלחמה2, ירדוף אויב נפשי [וישג] - אני מקבל עלי שה׳אויב׳3 ירדפני וישיגני4:
1. ׳שולמי׳ – איש שלומי, שהוא בשלום אתי, ומפרש ׳אם גמלתי׳ לו רעה תחת טובה על שהיה בשלום עמי. וכ״כ אבע״ז בשם י״א. והרד״ק פירש קרוב לזה, אלא ש׳שולמי׳ היינו מי שהייתי בשלום עמו, והוא גומל לי עכשיו רעה תחת טובה, ואני לא גמלתי לו רעה על כך.
2. ׳ועוד אם חילצתי ׳צוררי ריקם׳, כמו שהם אומרים שהנחתי אויבי לברוח ׳ריקם׳⁠ ⁠׳ (שיעורים).
3. אותו ה׳אויב׳ בעצמו שהנחתי (ע״פ השיעורים).
4. ראה מה שביאר בשיעורים על ניקוד ׳ירַדוף׳.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

שולמי רע – במקצת מדוייקים מלרע הטעם במ״ם ונמסר עליו לית ומלא.
ואחלצה צוררי ריקם – במדוייקים אין במלת ואחלצה כתף ימין ומיושב ולכן נגינת סוף פסוק במלת צוררי וכן נכון לפי׳ רש״י ורד״ק שמלת ריקם אינה סמוכה למלת צוררי אבל לפי אבן עזרא ואחרים שפירשו הצוררים אותי שנאת חנם נכון להיות כתף ימין ומיושב במלת ואחלצה.
ואחלצה – אוציא ואשלוף.
צוררי – מלשון אויב.
ריקם – רצה לומר בחנם.
אם גמלתי – בעוד שהיה שאול איש שלומי וכי גמלתיו אז רעה תחת טובה כאשר חשב הוא שאני לו לאויב.
ואחלצה – הלא אף בעת שהיה צר עלי לרדוף אחרי בחנם על לא חמס יקרה עוד נפשו בעיני והוצאתיו מן המיתה כי הצלתיו מיד אנשי אשר בקשו להרגו כמ״ש בשמואל א׳ וכאומר והנה בעבור זה כרתי מעילו להודיעו זאת שהיה מסור בידי ולא שלחתי בו יד.
שולמי – איש שלומי,
ואחלצה – מענין חלוצי צבא, ומלת ריקם – משמש כמלת חנם, כמו הבוגדים ריקם, ר״ל על דבר ריק.
האם גמלתי את שולמי ואיש שלומי רע – במה שאחלצה חלוצים ללחום נגד צוררי ריקם – נגד הצורר אותי לחנם על דבר ריק, הכי ראוי כי
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ו) יִ֥רַדֹּֽף⁠־אוֹיֵ֨ב׀ נַפְשִׁ֡יא וְיַשֵּׂ֗גוְיִרְמֹ֣ס לָאָ֣רֶץ חַיָּ֑יוּכְבוֹדִ֓י׀ לֶעָפָ֖ר יַשְׁכֵּ֣ן סֶֽלָה׃
let the enemy pursue my soul and overtake it and tread my life down to the earth. Yes, let him lay my glory in the dust. Selah.
א. יִ֥רַדֹּֽף⁠־אוֹיֵ֨ב׀ נַפְשִׁ֡י =א (מקף בתיבת משרת)
• ל=יִ֥רַדֹּֽף אוֹיֵ֨ב׀ נַפְשִׁ֡י
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
יְהֵי רָדֵף בְּעֵל דְבָבָא נַפְשִׁי וְיַדְבֵּק וְיִכְבּוֹשׁ לְאַרְעָא חַיַי וִיקָרִי לְעַפְרָא יַשְׁרֵי לְעָלְמִין.
May the enemy pursue my soul, and may he overtake and trample my life to the ground, and may my honor rest in the dust forever.
וכבודי לעפר ישכן סלה – זו מלכותו. קומה ה׳ באפך, אמר רבי שמואל בר נחמני בשעה שעלה משה למרום וסרחו ישראל נזדווגו לו חמשה מלאכי חבלה ואלו הן אף וחמה קצף השמד ומשחית, נתירא משה מהם, מה עשה נתלה בזכות אבות אמר לפניו רבש״ע זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך, באותה שעה נתמלא על ישראל רחמים שנאמר וינחם ה׳ על הרעה. מיד נסתלקה ממנו שלשה מלאכי חבלה ונשתיירו אף וחמה, אמר לפניו לית אנא יכיל למיקם בתרויהון קום את בחד ואנא בחד הה״ד קומה ה׳ באפך, ומנין שעמד משה בחמה שנאמר ויאמר להשמידם לולי משה בחירו וגו׳. יצא משה לקראת אברהם יצחק ויעקב אל מערת המכפלה ואמר אבות העולם עמדו לפני בשעה זו שהרי בניכם נתנו כצאן לטבח, מיד עמדו לפניו, אמר משה לפני הקב״ה רבש״ע לא כך נשבעת לאלו להרבות זרעם ככוכבי השמים, ובזכות שלשה אבות נעצרו שלשה ונשתיירו שנים, אמר משה לפני הקב״ה רבש״ע למען שמך הגדול אני עוצר חרון אף מישראל שנאמר שוב מחרון אפך, מה עה מה חפר בארץ בית דירה בנחלת גד וטמן את חרון אף חבוש בבית האסורים, וכל זמן שישראל חוטאים היה עולה ופוער פיו לנשוף ברוחו ולהשחית לפיכך נקרא שמו פעור והיה משה מזכיר עליו את השם ומורידו למטה, וכשמת משה מה עשה הקב״ה נתן הקב״ה את קברו כנגדו וכשישראל חוטאים הוא עולה והוא פוער פיו לנשוף ברוחו ולהשחית את ישראל והוא רואה את קברו כנגדו וחוזר לאחוריו שנאמר ויקבור אותו בגי מול בית פעור.
פאן יכון ד׳לך פליכלבני אלעדו וידרכני, וידוס חיאתי עלי אלארץ׳, ויבלג בכרמי אלי אלתראב סרמדא.
אם כך היה. שירדוף אותי האויב וגם ישיג אותי וגם ירמוס את החיים שלי על הארץ וגם יגיע (עד שישפיל) תמיד את כבודי עד העפר.
ירדף, אם היה כדבר הזה ירדפני האויב וישיגני וירמוס חיי על הארץ ויגיע את כבודי עד עפר לנצח.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

(ו) וקיל פי ירדף אנה יתרדף אנה פאקול אנא מתׄל ירדוף וחרכוא ראוה פאשתד דאלה.
וקו׳ וירמס לארץ חיי ואלחיים ליס ממא ינאלהא אלדﹶרס לכנה אראד וירמס לארץ בחיי אי מהמא אחﹸסﹼﹶ באלם אלוטי ואלדרס. וקד יגׄוז אן יכון חיי טׄרפאﹰ. מתׄלה פי תפלה לאל חיי (תהלים מב:ט) יעני מדה חיאתי.
וכבודי יעני גׄסדי ומתׄלה עורה כבודי (תהלים נז:ט) כי על (כל) כבוד חופה (ישעיהו ד:ה) אי עלי כל גׄסד יכון צﹶון ווקאיה.
[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 5]

(6) It is said “then let the enemy pursue (yiraddôp̄)” (Psalms 7:6) as in yiṯraddôp̄. However, I say it is similar to yiraddep̄ and the R (Reš) is vocalized (with an A Pattāḥ) and with a doubling of the D (Dāleḏ).⁠1
The phrase “Let him trample me (lit. my life) to the ground.(Psalms 7:6). Now life cannot (literally) be trampled. Instead, it means ‘let him trample the ground with my life,’ as in whenever I feel the pain of being underfoot and trampled. It is possible that ‘my life’ is circumstantial [ẓarfa]. It is identical to, “A prayer to the God of my lifetime(Psalms 42:9), meaning [yaʿnî] ‘during my lifetime.’
My body(Psalms 7:6) meaning my body and it is similar to “Awake, O my soul(Psalm 57:9) and “body shall hang” (Is. 4:5), as in over each body shall be a canopy and protection.
1. His point is there is no need to read it this way as whenever a letter is dropped it is compensated with a daġêš. However, daġêš cannot be placed in a R (Reš), so the T (Tāw) would not be dropped.
It should have read yiraddep̄, because the Hiṯpaʿēl form of the root R-D-P is yiṯraddep̄, i.e., assimilation of the T (Tāw). Ibn Ezra cites Ibn Chiquitilla’s text in total, including rejecting of and acceptance of what is found in this text
״אם עשיתי זאת״ (תהלים ז׳:ד׳) ירדף אויב נפשי וישיג וכבודי לעפר ישכן סלה – והם מבקשים כבודי לכלימה.
ירדוף – יש אומרים: יתרדוף ואין צורך כי אין שם דגש שתהיה התי״ו מובלע. ועוד היה ראוי להיות יתרדף.
וירמוסא לארץ חיי – בעבור הקלון.
וכבודי – טעמו הנפש, כמו: בסודם אל תבא נפשי בקהלם אל תחד כבודי (בראשית מ״ט:ו׳). וככה שמח לבי ויגל כבודי אף בשרי ישכון לבטח (תהלים ט״ז:ט׳) שהוא הגוף. על כן טעה ר׳ יהודה בן בלעם שאמר: שכבודי הוא גופי. והלא ידע אם לא שמע כי האדם מורכב מנפש וגוף והחלק הנכבד הנפש, על כן מלת כבוד. והביאו בצרה הזאת בעבור שמצא וכבודי לעפר ישכן סלה והנפש יורדת לעפר.
והכתוב הוא על דרך משל, וככה דבקה לעפר נפשי (תהלים קי״ט:כ״ה).
וטעם סלה – באמת היה כן.
א. כן בפסוק. בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870, פרמא 2062, לונדון 24896: ״ירמוס״.
LET THE ENEMY PURSUE MY SOUL. Some say that yiraddof (pursue) is a variant of yitraddof. However, there is no reason to say this, for there is no dagesh to compensate for the missing tav.⁠1 Furthermore the word should have read yitraddef.⁠2
AND TREAD MY LIFE DOWN TO THE EARTH. By shaming me.⁠3
YEA... MY GLORY. My glory (kevodi) means, my soul.⁠4 Compare, let my soul (nafshi) not come into their council (Gen. 49:6) and its counterpart Unto their assembly let my glory (glory) not be united (ibid.).⁠5 Also compare, My heart is glad, and my glory (kevodi), rejoiceth (Psalms 16:9) which is followed by my flesh, that is, my body6 also dwelleth in safety (ibid.).
Rabbi Judah ben Balaam7 therefore8 erred in interpreting my glory (kevodi) as my body. Did he not know, did he not hear, that man is a combination of body and soul and that the soul is the glorious part of man? Hence the word kavod (glory) refers to the soul.
What led Rabbi Judah into this difficulty was the fact that he found Scripture stating: Let him lay my glory in the dust. Selah. Now the soul does not go down to the dust.⁠9 The aforementioned verse is thus metaphoric.⁠10 The same is the case with My soul cleaveth unto the dust (Psalms 119:25).
Selah means, it was truly so.⁠11
1. Of yitradof. Whenever a letter is dropped it is compensated for by a dagesh. However, a dagesh cannot be placed in the resh. Thus the tav would not be dropped.
2. What Ibn Ezra means is, our word should have read yiraddef, because the hitpa’el form of the root resh, dalet, peh is yitraddef.
3. Lit., “because of the shame.”
4. Lit.,” its meaning is, the soul.”
5. In Gen. 49:6 kavod (glory) means the same as nefesh (soul), for parts 1 and 2 of Gen. 49:6 say the same thing in different words. The latter is termed synonymous parallelism.
6. Lit., “which is the body”. Ibn Ezra’s point is that Ps. 16:9 speaks of body and soul. Hence also this verse indicates that kavod refers to the soul.
7. An eleventh century Spanish biblical commentator and Hebrew grammarian.
8. In view of the above.
9. Hence Rabbi Judah reasoned that my glory cannot refer to David’s soul.
10. David didn’t actually mean that his soul would rest in the dust.
11. See Ibn Ezra’s comments on Ps. 3:3.
ירדף אויב נפשי – המלה הזאת (ירדף) היא מרכבת מפעל הקל ומפעל הדגוש: מן הקל יאמר יִרְדֹּף ומן הדגוש יאמר יְרַדֵּף. והרכבה המלה הזאת משניהם. וטעם ההרכבה, כי האויב ירדפהו בעצמו וירדפהו לאחרים, שיאמר לאחרים שירדפוהו. כך שאול היה רודפו ומרדפו לישראל. ואמר: נפשי כי לא ירדפני לאסרני במאסר אלא להמיתני כמו שדמה כמה פעמים להמיתו בידו.
וישג וירמס לארץ חיי – ואם ישיגני ירמס לארץ חיי, כי לא יניחני שלא יהרגני. ותחסר מלת אם כמו: ונתן לכם אדני לחם צר ומים לחץ (ישעיהו ל׳:כ׳): שפירושו ואם נתן. ותמאן לשלחו (שמות ד׳:כ״ג) ואם תמאן. וא״ו וירמס כפ״א רפה בלשון ישמעאל.
או פירושו: הוא חושב בנפשו כשרודף אחרי שישיגני וירמס לארץ חיי וכבודי לעפר ישכן.
וכבודי לעפר ישכן סלה: וכבודי – הוא נפשי. ומחשבתו שישכין כבודי לעפר. ואף על פי שהנפש לא תשכון בעפר במות האדם, הוא על דרך משל, כמו: דבקה לעפר נפשי (תהלים קי״ט:כ״ה). או לפי מחשבת האויב, כי יחשוב שאין לנפשי תקומה, כי יחשבני לרשע ואיש דמים. ומלת סלה פרשתיה (תהלים ג׳:ג׳) שהיא הרמת הקול בנגון, ואין לה טעם בענין שהיא בו. ואיני צריך לפרש אותה בכל מקום.
The enemy doth pursue my soul – This word (יִרַדּףֹ, "pursue") is a combination of the Kal and dageshed (i.e. piel) conjugations; from the Kal is said יִרְדֹּף, and from the piel is said יְרַדֵּף; and the word is compounded of these two (forms). And the meaning of the compound (form) is that the enemy pursues him himself and pursues him with respect to others when he bids others pursue him; so Saul was pursuing him (רודפו) and chasing him (מרדפו) with reference to Israel. And he says my soul, for he does not pursue me to bind me with a cord, but to kill me – as, indeed, he proposed so many times to slay him with his own hand.
And should he overtake he will tread my life to the earth – And if he should overtake me he will tread my life to the earth, for he will give me no rest till he slay me. And the word "if" is lacking, as (similarly, Isaiah 30:20): "And the Lord will give you the bread of adversity and water of affliction" which is to be interpreted "if He give"; and (another instance) "and thou hast refused to let him go" (Exod. 4:23) = "and if thou refusest.⁠" The waw in וְיִרְמֹם is equivalent (in meaning) to the rapheh in Arabic; or its interpretation (may be) he is thinking within himself, as he pursues me, that he will overtake me and tread my life to the earth and lay my glory in the dust.
And lay my glory in the dust. Selah – My glory is "my soul,⁠" and his plan is to lay my glory in the dust. And although at a man's death his soul does not lie in the dust, the expression is figurative, as, "My soul cleaveth to the dust" (Ps. 119:25). Or it is in accordance with the thought of the enemy, for he thinks there is no resurrection for my soul, because he considers me a wicked man and a murderer. And the word Selah I have explained (Ps. 3:3) to be a raising of the voice in the music; and it has no (special) significance in the context here, nor is it necessary to explain it on every occurrence.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

ירדף – הרי״ש בפתח ודקדוק המלה עיין בפי׳ רד״ק ומכלול ד׳ צ׳.
ירדף – הוא לשון מורכב מן יפעול ויפעיל.
חיי – רצה לומר כל ימי חייו.
ירדף – כאומר ואם לא כדברי כן הוא יהיה גמול עונשי שהאויב ירדוף אחר נפשי ויזרז לזולת לרדפני וישיג אותי וירמסני בארץ כל ימי חיי ואת כבודי ישפיל להיות שוכן לעולם עד העפר.
ירדף – מורכב מבנין הקל ירדף, ומהכבד ירדף, שרודף בעצמו ומעמיד אנשים לרדפו.
ירדף האויב את נפשי וגם ישג וירמוס את חיי לארץ – ומלבד זה גם את כבודי לעפר ישכן – כאילו הרגני בדין ובמשפט על חטאי, הכי היה ראוי שאשתוק על זה (ולדברי חכמינו זכרונם לברכה שפי׳ כוש בן ימיני זה שאול, כיון על שהיה בידו להכותו בכרתו כנף מעילו ואם היה הורגו היה הורגו כדין כי רודף היה אחרי נפשו וכבודו).
סלה – בזה סיים הענין, ומתחיל לצייר מפלת כוש.
ירדף וגו׳ – אם זאת עשיתי כדאי אני שכבוד זה יקח ע״י גבורי שאול וירדפני וישיגני וימיתני מיתה אכזריה כאשר תֵּאוֹת לבוגדים ויחשיך יפעת יקרי שהדורות הבאים יאמרו עלי בוגד ובן מות היה דוד, או יהיה כבודי כנוי לנשמה המכבדת את האדם, ונרדף הוא לנפשי וחיי הקודמים, רק פירוש ראשון נ״ל יותר.
ירדף – נקוד חציו מבנין קל וחציו מן הדגוש להורות שטף הרדיפה.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ז) ק֘וּמָ֤ה יְהֹוָ֨היְ⁠־⁠הֹוָ֨ה׀ בְּאַפֶּ֗ךָ הִ֭נָּשֵׂא בְּעַבְר֣וֹת צוֹרְרָ֑יא וְע֥וּרָה אֵ֝לַ֗ימִשְׁפָּ֥ט צִוִּֽיתָ׃
Arise, Hashem, in Your anger, lift Yourself up in indignation against my adversaries. Yes, awake for me at the judgment which You have commanded.
א. צוֹרְרָ֑י א=צוֹרֲרָ֑י (חטף)
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
קוּם יְיָ בְּתוּקְפָךְ אִתְנַטַל בְּרוּגְזָא עַל מְעִיקַי וְסַרְהֵיב לִי דִינָא דִי פַקֵדְתָּא.
Arise, O LORD, in your might; be lifted up in anger against my oppressors; and bring hastily to me the justice that you commanded.
קומה ה׳ באפך – אמר ר׳ שמואל בר נחמני בשעה שעלה משה למרום וסרחו ישראל נזדמנו לו חמשה מלאכי חבלה. אלו הן - אף וחימה קצף והשמד ומשחית. משחית זה מלאך המשחית. קצף זה מלאך קצף. השמד זה מלאך השמד. חימה זה מלאך חימה. אף זה מלאך האף. וירא משה מהן מה עשה נתלה בזכות אבות. אמר לפניו רבונו של עולם (שמות ל״ב:י״ג) זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך. באותה שעה נתמלא הקב״ה רחמים שנאמר (שם י״ד) וינחם ה׳ על הרעה. מיד נסתלקו ממנו שלשה מלאכי חבלה קצף משחית והשמד. נשתיירו אף וחימה. ועוד היה נתיירא מהן משה שנאמר (תהלים ק״ו:כ״ג) ויאמר להשמידם לולי משה בחירו) (דברים ט׳:י״ט) כי יגרתי מפני האף והחמה. אמר לפניו רבונו של עולם לית אנא יכיל למיקם בתרויהון קום את בחד ואנא בחד. הדא הוא דכתיב קומה ה׳ באפך. ומנין שעמד משה בחימה שנאמר (תהלים ק״ו:כ״ג) ויאמר להשמידם לולי משה בחירו. ואומר (ישעיהו כ״ז:ד׳) חמה אין לי. ועל אותה שעה הוא אומר (קהלת ד׳:ב׳) ושבח אני את המתים. ושמואל פתר קרייה בדוד בשעה שבנה שלמה בית המקדש בקש שתרד אש מן השמים ולא ירדה התפלל שלמה ולא ירדה כיון שאמר (דברי הימים ב ו׳:מ״ב) זכרה לחסדי דויד עבדך. מיד ירדה. שנאמר (שם ז׳:א׳) וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה מהשמים.
הנשא בעברות צוררי ועורה אלי משפט צוית – היכן צוית (שמואל א כ׳:ט״ז) ובקש ה׳ מיד אויבי דוד. והיכן צוית (שמות כ״ג:כ״ב) ואיבתי את אויביך. והיכן צוית (תהלים ל״ה:א׳) ריבה ה׳ את יריבי.
ועורה אלי משפט צוית – והיכן צוה ובקש ה׳ מאויבי דוד. (והיכן צוה ואיבתי את אויביך וצרתי את צורריך, והיכן צוית) ריבה ה׳ את יריבי [והיכן צוה ואיבתי את אויביך וצרתי את צורריך].
ואלא פקם בה יא רב בגצ׳בך, ואתשרף עלי אעדאיי בעברה פיהם, ואט׳הר לי חכמא כנת בה ועדת.
ואם לא עשיתי כן. אתה ה׳! תטפל בו בכעס שלך. ואני אתכבד על האויבים שלי במאמרי פיותיהם. ואתה תמציא לי משפט שאתה צוית שיתממש.
קומה, ואם לאו שלא עשיתי לאותם ארורים כל רע וחנם הם רודפים אותו קומה נגדם ה׳ באפך והנשא על אויבי בתתך עברתף בהם והעירה לי משפט כאשר הבטחת. אשר בו תתגלה צדקתי. ותרגם ועורה ״ואט׳הר״ ענין גלוי ופרסום וכך תרגם בשיר השירים ב ז אם תעירו. וראה חמש מגלות מהדורתי ובהערה שם.
וקו׳ הנשא בערבות צוררי יחתמל תׄלתׄה אוגׄה מן אלתאויל. אלאול אן יקול לה תע׳ יא רבי במא תﹶגיטׄﹶ בה אעדאי יעני במה יגתאטׄוןﹶ בהﹺ מﹺן אٴגׄﹾלﹺי [9א] ויכון מצׄאפא אלי צוררי עלי אנה עאמל פיה מפעול בה פאלעברה מן אללה עליהם. ואלתׄאני אן תכון אלעברה מנהם במא לא סתטיעון דפע מא חל בהם פיעודון אלי אלגיטׄ ואלחרﹶד. ואלתׄאלתׄ אן יריד אנתצר עמא יגיצׄונני בה ויחרדוני ענה פיכון הו אלמפעול באלעברה מן אלצוררים.
וקו׳ ועורה אלי משפט צוית יעני אٴﹶתׄר ענדי חכמא עהﹶדתﹶ בה אליﹼﹶ והו וﹶעﹾדה באלאמר אלצאיר לה.
ורבמא תקוﹼﹶי בהדׄא אלקול דליל אלקאיל אן כוש הו שאול מן חיתׄ דעא פי צׄרורה אלאמר אליה מן דונה וחד נגׄד אסמין מתעאודין מﹸסמﹼﹶא ואחדא כיתרו רעואל ויואל וושנ⁠[ב] ויוב⁠[ל] וישוב. ורבמא תוארﹶי ען אלאפצאח באסם שאול מחאפטׄה.
The phrase “assert Yourself against the fury of my foes(Psalms 7:7) carries three explanations. The first (explanation) is addressed to Him, may He be exalted. ‘Oh, my Master, you are enraged with my enemies’, meaning they are consumed with it (anger) because of me. It (fury) is annexed to “my foes,” as it includes its governor (God) acting on the predicate,” for God’s “fury (ʿaRāḆâ)” was upon them.
The second (explanation) is that the “fury (ʿaRāḆâ)” that come from them, as they will be unable to contain it, so returned to anger and fury.⁠1 The third (explanation) means He (God) was victorious when my enemies were enraged and furious with me. Therefore, it (hinnsê) is the predicate of “fury (ʿaRāḆâ)” because of the ‘foes (ṣôrerîm)’.⁠2
The phrase “bestir Yourself on my behalf, You have ordained judgment” meaning for me a judgment3 you promised it to me and it is His promise fulfilled through the matter.⁠4
Perhaps, this phrase strengthens evidence that Cush is Saul, since he prayed to Him in anguish about the matter, without specifying anyone. We find two customary names used for one person as in Jethro-Reuel, Joel-Yashub, and Jubal-Yashub. Perhaps, he was careful to conceal the name Saul.
1. “assert Yourself for the fury of my foes.”
2. “He was victorious over the enemies’ anger.”
3. ʿûrâ is transitive. Usually it is intransitive, see Ibn Ezra ad. loc.
4. Ibn Chiquitilla explains the form of the text as a judgment in the form of a command.
קומה באפך – על שונאי, כגון ישבי ואחיו ופלשתים, ולא אמסר בידם.
והנשאא – והתפאר להראות נקמת עברה בהתעברך עליהם.
ועורה אלי – שאוכל לעשות בהם משפט נקמה אשר צוית. והיכן צוית: תרועם בשבט ברזל (תהלים ב׳:ט׳), ואיבתי את איביך (שמות כ״ג:כ״ב). זה מצאתי במדרש (מדרש תהלים ז׳:ז׳).
א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161, וכן במספר כ״י של המקרא. בכ״י מוסקבה 104, ובנוסח שלנו: ״הנשא״.
Arise, O Lord, with Your wrath against my enemies, such as Ishbi and his brothers and the Philistines, that I should not be delivered into their hands.
exalt Yourself boast, to show me the revenge of Your anger when You become angry with them.
and awaken for me that I should be able to execute upon them the judgment of revenge that You commanded. Now where did You command [it]? "You shall break them with an iron rod" (Tehillim 2:9). "Then I will be an enemy to your enemies" (Shemot 23:22). I found this in the Midrash (Midrash Tehillim 7:6; Tan. Ki Thissa 20, Buber 13 with variations).
קומה יי׳ באפך הנשא בעברות צוררי – דוגמת ״הנשא שופט הארץ״ (תהלים צ״ד:ב׳). כשהקב״ה שופט הארץ עושה משפט ברשעים שמו מתרומם לעולם, כמו: ״ויגבה יי׳ צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה״ (ישעיהו ה׳:ט״ז).
ועורה אלי משפט צויתה – משפט שהיה ישן עד עתה שלא עשית דין ברשעים העירהו, וכן:עורה אלי משפט צויתה – העירה אותו בשבילי.
קומהבעברות צוררי – בעבור עברותם קום כנגדם באפך.
ויש אומרים: שתכעיסם עד שתהיינה להם עברות.
ויש אומרים: התנשא בהתעברות צורריי.
אמר ר׳ משה: ועורה אלי – ועורר אלי משפט שגזרת שתסב מלכות שאול כי שאול לפי דעתו כוש או פחד להזכיר בשמו הנודע.
ובן בלעם אמר: עורה מה שדנת להושיעני. ועל דעת אלה מהפעלים היוצאים כדרך מלת שב שהיא פעמים יוצאת ופעמים עומדת.
והנכון בעיני: כי ועורה אלי – מלה עומדת ויחסר כ״ף ממשפט, כמו: ועיר פרא אדם יולד (איוב י״א:י״ב).
ARISE, O LORD, IN THINE ANGER, LIFT UP THYSELF IN INDIGNATION AGAINST MINE ADVERSARIES. Arise in Thine anger against my adversaries.⁠1 Lift up Thyself because of their anger2
Others say that be-avrot tzorerai (in indignation against mine adversaries) means, anger them so that they will be full of wrath.⁠3 Others say that hinnase be-avrot tzoreai (Lift up
Thyself in indignation against mine adversaries) is to be rendered: Lift Thyself up when mine adversaries are full of wrath.⁠4
Rabbi Moses says awake for me at the judgment, which Thou hast commanded means, awake for me the judgment, which you decreed, that Saul’s kingdom would be given to me.⁠5 Rabbi Moses interpreted our verse thus because he believed that Cush was Saul, or David was afraid to mention Saul by his known name.⁠6
Ben Balaam7 says that awake for me means, awake your decree to save me.⁠8 According to Rabbi Moses and ben Balaam9 urah (awake)⁠10 is a transitive verb.⁠11 It is like the word shav (return), which is sometimes transitive and sometimes intransitive. However, in my opinion the word urah (awake) in Yea, awake for me is intransitive. A kaf is missing from the word mishpat (judgment).⁠12 Compare, When a wild ass’s colt is born a man (Job 11:12).⁠13
When the congregation of the peoples will hear of the judgment that you executed they will come from the ends of the earth [to worship You]. This is the meaning of The congregation of the peoples compass Thee about (v. 8).
The meaning of And over them return Thee on high (v. 8) is that God will return to heaven and sit upon the throne of justice. Scripture therefore immediately goes on to say: O Lord, who ministerest judgment to the peoples (v. 9).
It is also possible14 that Cush had non-Jewish servants with him and that they surrounded David.⁠15 Attacking David is like attacking the Divine Presence,⁠16 for as noted at the beginning of the psalm; David served God and took refuge in Him.
1. Lit., “them.”
2. Be-avrot tzorerai (in indignation against my enemies) is to be rendered, because of the anger of mine adversaries. In other words the bet in be-avrot has the meaning of, because.
3. Lift up Thyself in indignation against mine adversaries should be rendered: Lift up Thyself when you fill my adversaries with wrath. According to this interpretation be-avrot means, when You fill with wrath. This opinion explains the bet as meaning when.
4. This explanation interprets be-avrot as meaning, when they are filled with wrath.
5. In other words awake for me the judgment which Thou hast commanded means, put into effect the decree that You issued on my behalf.
6. Hence Cush is a pseudonym for Saul. According to the first interpretation Cush is another name for Saul, according to the second it was a code word employed by David.
7. Rabbi Judah ben Balaam. See note 46.
8. Lit., “what you decreed to save me.”
9. Lit., “according to their opinion.”
10. Lit., ve-urah.
11. For its object is the judgment. Ibn Ezra comments thus, because urah is usually intransitive.
12. The word mishpat should be read as if written, ka-mishpat. According to Ibn Ezra our verse should be interpreted, awake for me in accordance with the judgment (ka-mishpat), which You commanded.
13. According to Ibn Ezra, a kaf should be placed in front of the word ayir (ass’s colt). He interprets Job 11:12 as follows: Like a wild ass’s colt is a man (ke-adam) when born.
14. Lit. “One may also say.”
15. According to this interpretation, v. 8 speaks of an attack upon David by Cush and the people with him.
16. Hence v. 8 reads, compass Thee (God) about; when in reality they surrounded David.
קומה י״י באפך – קומה מלרע: הטעם במ״ם. אמר: קומה י״י באפך על הרודפים אותי לקחת נפשי.
הנשא בעברות צוררי – בעברתך עליהם כמו שאמר, באפך או פירושו: בעברות שיש לצוררי עלי הנשא אתה עליהם והצילני מידם.
ועורה אלי משפט צוית: עורה עלי במשפט – אשר צוית עלי, והוא משפט המלוכה.
Arise, O Lord, in Thine anger – קומה accented milra, with the accent on the mem. He says: Rise, O Lord, in Thine anger against those who pursue me to take my life.
Lift up Thyself in rage (lit. rages, pi.) against my adversaries – In Thy rage (sing.) against them, as he says, in Thine anger; or its interpretation is "against the rage" (pl.) which my adversaries have against me, do Thou lift up Thyself against them and deliver me from their hand.
Rouse Thyself for me to the judgement Thou hast commanded – Rouse Thyself on my behalf in the judgement which Thou hast commanded concerning me: that is, the judgement of the Kingdom.
בעברות צוררי. במלחמות האומות1: ועורה אלי. לקבל תפילתי2: משפט צוית. וכן ׳עורה אלי3 משפט׳ ש׳צוית׳ אותי לנגיד על ידי שמואל, שיאמן דברך4:
1. ׳ואחר זה התפלל לה׳ שיהיה מצליח בכל מלחמותיו לנצחם, פן יפול בעלילות האלה פעמים רבות׳ (שיעורים).
2. בשיעורים: ׳עורה אלי, כלומר בעבורי ובזכותי׳.
3. נראה שצ״ל ׳אל׳.
4. ע״פ לשה״כ בשמואל א׳ (כה ל) שאמרה אביגיל אשת נבל לדוד ׳וְהָיָה כִּי יַעֲשֶׂה ה׳ לַאדֹנִי כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבֶּר אֶת הַטּוֹבָה עָלֶיךָ וְצִוְּךָ לְנָגִיד עַל יִשְׂרָאֵל׳, וגם שם ׳ככל אשר דיבר׳ הכוונה למשיחת דוד על ידי שמואל על פי ה׳ עוד בימי שאול, שבו הבטיח לו שיהיה מלך אחריו. ובשמות (ז יג) כתב רבינו: ׳ויצוום - מינה אותם לשרים, כמו וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו עָלָיו וַיְצַוֵּהוּ (במדבר כז כג), וְצִוְּךָ לְנָגִיד, וזולתם׳. והוא ה׳משפט׳ שהזכיר דוד והתפלל לה׳ שיעור לקבל תפילתו וינצח במלחמותיו כדי שתתקיים הבטחתו של ה׳ שדוד ימלוך. וגם הרד״ק כתב ׳עורה במשפט אשר צוית עלי, והוא משפט המלוכה׳. ובשיעורים פירש ׳משפט ציוית׳ באופן אחר.
(ז-ח) ואחר זה התפלל לה׳ שיהיה מצליח בכל מלחמותיו לנצחם, פן יפול בעלילות האלה פעמים רבות. ואמר, קוּמָה ה׳ בְּאַפֶּךָ הִנָּשֵׂא בְּעַבְרוֹת צוֹרְרָי – להאבידם מלפני, וְעוּרָה אֵלַי ואל מִשְׁפָּט צִוִּיתָ ועל עֲדַת לְאֻמִּים תְּסוֹבְבֶךָּ. אמר, כי בשביל שלושת אלה הסיבות יעור1 ליתן אויביו לפניו נצחים. הא׳ – ׳עורה אלי׳, כלומר בעבורי ובזכותי. שנית – ׳עורה׳ בעבור ׳המשפט שציוית׳, שאמרת (דברים כ י-יג) ׳כי תקרב אל עיר להילחם עליה וקראת אליה לשלום, והיה [וגו׳, ו]⁠אם לא תשלים עמך וגו׳, ונתנה ה׳ אלקיך בידך והכית׳ וגו׳. שלישית – ׳עורה׳ בשביל ׳עדת לאומים׳ אשר ׳תסובבך׳, כי אם לא תאבדם ה׳, יקהלו עליך להשחית עמך ונחלתך. לכן בשלושה אלה ראוי לך להתעורר ולהתיצם ולאבדם בידי. ומילת ׳עורה׳ מוסבת על שלושתם, וכן מצינו מילות אחרות מוסבות, כמו ׳הקיפוני כארי ידי ורגלי׳ (תהלים כ״ב:י״ז), שמילת ׳הקיפו׳ חוזרת גם על ׳ידי׳ ועל ׳רגלי׳2: ועליה למרום שובה. והתפלל אל ה׳ שבשביל אותה העדה ועל אודותיה ישוב למרום, היינו שאל יפן אל מנחתם ואל תפילתם3. ושישוב למרום – היינו שיעלם מהם:
1. – יתעורר.
2. כן פירש שם, ׳הקיפוני׳ – הקיפו אותי, והקיפו ידי, והקיפו רגלי.
3. קרוב ללשון זה בפירוש ר״א מנולה: ׳ועליה למרום שובה – אך אתה תסתלק מעליהם ופנית להם עורף ולא פנים בשובך למרום, ע״ד אל תפן אל מנחתם׳.
קומה – מלרע.
קומה ה׳ – ר״ל עם כי לא חטאתי בשאול אין אני מבקש עליו ועל אנשיו אך קומה ה׳ באפך והנשא במה שתביא עברה על צוררי.
ועורה אלי – עורר אלי אמיץ כח הזרוע להתגבר עליהם לעשות בהם נקם המשפט אשר צוית וגזרת עליהם ר״ל על ידי יהיה נקם המשפט.
באפך, בעברות – מבואר אצלי ההבדל בין אף – ובין עברה – שאף הוא על החוטא, והמתעבר יעבור הגבול להעניש גם את הבלתי חוטא, או להעניש את החוטא יותר ממדת חטאו, (ע״ל ע״ח מ״ט ס״ב, פ״ה ד׳, צ״ט ט׳ י״א) וע״ז לעומת האף אמר ועורה אלי משפט צוית, היינו המשפט הראוי לעומת החטא כי ע״י העברה יתנשא יותר להעיר משפט אשר לא צוה, ר״ל יותר ממדת החטא.
קומה ה׳ – מצייר כאילו האויב הוא שבט אפו של ה׳ להעניש בו את דוד, ועל זה אמר קומה ה׳ באפך שאתה קוצף על עונותי והנשא עוד יותר בעברות צוררי – כי יש הבדל בין אף ובין עברה, ששם עברה מציין שהקוצף עובר הגבול לקצוף יותר משיעור הראוי כפי החטא, רצה לומר שצוררי מגדילים הקצף יותר מן השיעור ומקטרגים ומשטינים להענישני יותר מן הראוי, והדלתות מקבילים,
קומה ה׳ באפך ועורה אלי משפט צוית שתעיר את המשפט והפסק דין שצוית להענישני כפי מדת חטאי, שזה גדר האף, והנשא בעברות צוררי.
קומה ה׳ באפך – עתה כביכול אתה יושב ורואה ברעתי.
הנשא בעברות צוררי – הראה כי אתה רם ונשא, בעבור עברות צוררי, כי צוררי מתעברים בי.
ועורה אלי וגו׳ – יש לפרשו התעורר אתה לתועלתי כי הלא צוית לבני אדם לעשות משפט, ושופט כל הארץ לא יעשהו! ויש לפרשו גם כן עורה כמו העירה ע״ד ושב ה׳ אלהיך את שבותך במקום והשיב (ראב״ע) והעירה אלי המשפט אשר צוית לבני אדם, ועתה משפטיך יושב ושוקט.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ח) וַעֲדַ֣ת לְ֭אֻמִּים תְּסֽוֹבְבֶ֑ךָּא וְ֝עָלֶ֗יהָ לַמָּר֥וֹם שֽׁוּבָה׃
Let the congregation of the peoples surround You, and over them return on high.
א. תְּסֽוֹבְבֶ֑ךָּ א=תְּסֽוֹבֲבֶ֑ךָּ (חטף)
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וּכְנִישַׁת אֻמַיָא תַּחְזְרִינָךְ וְאַמְטֻלְתָּהָא לְבֵי שְׁכִנְתָּךְ תּוּב.
The gathering of the nations will surround you; because of it return to the place of your presence.
ועדת לאומים תסובבך – בשעה שעדתן של רשעים תסובבך את משרה שכינתך בשמים. רבי אלעזר בשם רבי יהודא ברבי אלעאי אמר שלשה דברים נצטוו ישראל בכניסתן לארץ ועשו שתים. אבל לא בנו בית המקדש למה שהיה בהן דילטורין. הדא הוא דכתיב (שם נ״ז:ה׳) נפשי בתוך לבאים. זה אבנר ועמשא שהיו לבאים בתורה. (שם) אשכבה לוהטים. זה דואג ואחיתופל שהיו לוהטים אחר לשון הרע. בני אדם שיניהם חנית וחצים. אלו אנשי קעילה שנאמר (שמואל א כ״ג:י״א) היסגירוני בעלי קעילה בידו. ולשונם חרב חדה. אלו הזיפים שנאמר (תהלים נ״ד:ב׳) בבוא הזיפים. רבי יהושע בן לוי בשם רבי יוסי אומר תינוקות שהיו בימי שאול ושמואל עד שלא הביאו שתי שערות היו דורשין את התורה במ״ט פנים טהור ובמ״ט פנים טמא והיה דוד מתפלל עליהם (שם י״ב:ח׳) אתה ה׳ תשמרם. נטר אורייתא בלבהון. (שם) מן הדור. זו דור שחייב כליה. אחר כל השבח הזה היו יוצאין למלחמה ונופלין על שהיו בהן דילטורין. אמר דוד רבונו של עולם סלק שכינתך מביניהם מה שכינתך עושה בארץ שנאמר (שם נ״ז:י״ב) רומה על שמים אלהים. אבל דור אחאב כולם עובדי עבודה זרה ועל שלא היו בהן דילטורין היו יוצאין ונוצחים ולא היה מהן נהרג אחד. והוא שעובדיה אמר לאליהו (מלכים א י״ח:י״ג) הלא הוגד לאדוני את אשר עשיתי וגו׳. מה תלמוד לומר לחם ומים מלמד שהיו עליו המים קשים כלחם. ואליהו עומד בהר הכרמל ואומר (שם כ״ב) אני נותרתי נביא לה׳ לבדו. וכל עמא ידעין ולא פרסמין למלכא. שבשביל לשון הרע השכינה מסתלקת. שנאמר ועדת לאומים תסובבך ועליה למרום שובה. מה כתיב אחריו ה׳ ידין עמים הפוך הדין על אומות העכו״ם. שפטני ה׳ כצדקי ולא כרשעתי. כתומי ולא כעקמימותי.
ועדת לאומים תסובבך – בשעה שעדת לאומים סובבים אותך אתה משרה שכינתך במרום. רבי עזריה ור׳ יהודה בשם רבי יהודה בר אלעאי שלשה דברים נצטוו ישראל בכניסתן לארץ ועשו שתים אבל לא בנו את בית ה׳ למה שהיה להם דילטורין שנאמר נפשי בתוך לבאים אשכבה לוהטים שהיו להוטים אחר לשון הרע, אמר דוד לפני הקב״ה רבש״ע סלק שכינתך מביניהן מה שכינתך עושה בארץ רומה על שמים אלהים על כל הארץ כבודך, ועדת לאומים תסובבך ועליה למרום שובה וגו׳ שפטני ה׳ כצדקי ולא כרשעתי, כתומתי ולא כעקמנותי, יגמר נא רע רשעים מן העולם, ותכונן צדיק ותכונן מלכותך צדיק העולם וממה שאתה בוחן לבות וכליות אנו יודעים שאתה אלהים צדין. א״ר פנחס ממה שאנו חייבים לך ואנו מפקידים אצלך בכל יום ואתה מחזיר לנו אני יודעין שאתה אלהים צדיק ואין אדם נקרא צדיק אלא אם כן הוא טוב, משל למה הדבר דומה לפעמון של זהב ומקישו של מרגלית, רשע והוא חוטא למה הדבר דומה לאשה כעורה וחוטמה מעלה פוליפוס, צדיק ורע רשע וטוב שניהם שקולין זה כזה.
וקאטבה מן אלאחזאב תסתחיט בך, עווד עליהא באמרך אלארתפאע.
וקבוצה מהאומות תקיף אותך. אם כך תכין להם את העונשים במאמר שלך.
ועדת, וקבוצה מן הלאומים אשר תבקשו שתהיה סביבה כלומר שתגן עליה חשב לה ברצונך את הרוממות כלומר נשאם ונטלם על אחרים.
ורמז באמרו ועדת לאומים תסבבך, על ישראל, כלומר שהם יבקשוך שתסובבם ולכו התקומם והתגדל בהם כאמרו וה׳ סביב לעמו מעתה ועד עולם1.
1. לקמן קכה ב.
וישיר בקולה ועדת לאמים תסובבך, אלי ישראל, יעני אנהם יסאלונך אן תחוטהם פארתפע פיהם ואתעט׳ם כקולה וה׳ סביב לעמו מעתה ועד עולם.
ומעני קו׳ ועדת לאמים תסוב⁠[בך] מא יכון פי דׄלך מן אלרגׄחאן אדׄא צרפהא אלי אלטאעה וחנﹼﹶת אלי עבאדה רבהא.
וקו׳ ועליה למרום שובה תמאד פיהא עלי גׄמיל מדׄהבך ודﹸם להא עלי חסן ראיך אדׄא כאנת מטיעה לך ומנקאדה אליך. [9ב] וקו׳ למרום יעני אלי אבעד אלגאיאת ודׄרוה אלנהאיאת ושובה אלמתצל בה עלי מענאה אלתמאדי פי אלשי ואלמתׄאבﹶרה עליה כמא קאל שבו על עונות אבותם (ירמיה יא:י).
The intend of the phrase, “Let the assembly of people gather about You(Psalms 7:8) is to those inclined (i.e., Israel), therefore, he directs them to obedience and yearning to worship their Master.
The phrase, “And over it (Your doctrine and opinion) preserve (them) on high,” (Psalms 7:8), (Israel) adhere to Your excellent doctrine and preserve Your sound opinion. Therefore, they obey You and are guided by You. It states “On high(Psalms 7:8) meaning to the furthest extremes and the highest peak. “adhere(Psalms 7:8) is connected to it (high), meaning zealously adhere to it, as states “They adhere to the iniquities of their father(Jer. 11:10).⁠1
1. Ibn Chiquitilla translates the verse as “Let the assembly of people (Israel) gather about You, and over them it (Your doctrine and opinion) preserve (them) on high” Ibn Ezra rejects this explanation.
ועדת לאומים תסובבך – אם יחזרו אחריך גייסות של אומות להושיעם אל תשמע לקולם, התרחק מעליהם ושוב ושב במקומך במרום. [רפושא בלעז.]⁠א
דבר אחר: למרום שובה – להראות להם שידך עליונה.
א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים, אך אינו מופיע בכ״י לוצקי 778 ובשאר כתבי היד הקדומים של רש״י.
And [if] a congregation of kingdoms surrounds You If troops of nations follow You to save them, do not hearken to their voice. Distance Yourself from them and go back to sit in Your place on high; repoxa in Old French, repose. Another interpretation: Return on high to show them that You have the upper hand.
ועדת לאומים תסבבך – פתרונו: ועדת האומות המקיפין את ישראל בצרות.
ועליה למרום שובה – פתרונו: וגם עליה {ת}⁠תנשא במשפט שתעשה בהם. ומקרא זה דוגמת למקרא האמור למעלה: ״הנשא בעברות אפך״ (תהלים ז׳:ז׳).
וכאשר תשמע עדת לאומים – המשפט שעשית, יבואו מאפסי ארץ.⁠1 וזה טעם תסובבך.
וטעם ועליה למרום שובה – שישוב אל השמים לשבת על כסא המשפט. על כן אחריו: י״י ידין עמים (תהלים ז׳:ט׳).
גם הוא נכון שהיו עם כוש עבדים מהגוים וסובבו את דוד כאלו סובבו את השכינה. כי הוא עבד השם. וחוסי בו כאשר הזכיר בתחילת המזמור.
ועדת – פירשתיו.
וטעם עליה – שיתנשא עליהם ויראה להם כוחו.
ור׳ משה אמר: שעדת לאומים הם ישראל, וטעם ועליה למרום שובה – שיגביהנה למרום. ואין לפירוש הזה טעם או ריח.
1. השוו ללשון הפסוק בירמיהו ט״ז:י״ט.
THE CONGREGATION OF THE PEOPLES COMPASS THEE ABOUT. I have already explained the meaning of the congregation of the peoples compass Thee about.⁠1
And over them return Thou on high means, raise Yourself over them and display Your might.⁠2
Rabbi Moses Ha-Kohen says that the congregation of the peoples refers to Israel. He explains that And over them return Thou on high means, may God raise Israel up on high. However, his interpretation has no taste or smell.⁠3
1. In the previous note. Lit. “I have already explained its meaning.”
2. Lit.,” that God should raise Himself over them and display His might.”
3. It is unpalatable, for the verse reads: And over them return Thou on high. It does not read: And return them on high.
ועדת לאמים תסובבך ועליה למרום שובה – אמר עדת בכלל ואמר לאמים בפרט.
עדת – היא עדת ישראל הכוללת אותם כלם. לאמים הם שנים עשר שבטי ישראל. ונקראו לאמים עמים וגוים כמו שאמר יצחק ליעקב: והיית לקהל עמים (בראשית כ״ח:ג׳), וכן אמר האל ליעקב: גוי וקהל גוים יהיה ממך (בראשית ל״ה:י״א). הנה תראה כי קורא אותם עמים וגוים כנגד השבטים, וקורא אותם קהל ועדה. כי השנים עשר שבטים קהל אחד ועדה אחת. ואלו היה אומר לאמים על אמות העולם לא היה אומר ועדת. כי לא תכלול אותם עדה אחת, כי כל לאום ולאום עדה בפני עצמה. על כן טעו הנצרים המפרשים הפסוק על ישו, ומפרשים ועדת לאמים על הגוים ששבו לאמונתו, ואומרים: ועליה למרום שובה לאות, כי ירד לקחת בשר. ואתה אמור להם תחלה: כי המזמור מפרש בראשו על מי נאמר. ועוד כי התפלה לשוא, אם הוא אלוה, ואם היתה תפלתו על הבשר, לא הועילה תפלתו. ואם יאמרו לך: כי כן היה רצונו שיתלה. אם כן סכל היה שהיה מתפלל על דבר שלא היה רוצה. ועוד, כי רוב המזמור מדבר על אויב אחד והוא אויבים רבים היו לו. ועל לקיחת הבשר כבר כתבתי לך במזמור השני מה שתשיב להם. ולפירושנו יהיה פירוש זה הפסוק כן: ידוע היה בישראל כי דוד נמשח למלך, והיה ידוע גם כן כי על פי י״י משחו שמואל. ובמקום שנמשח הכירו הכל כי לא עשה שמואל הדבר מדעתו. כי בבוא אליאב הגדול מאחיו אמר: אך נגד י״י משיחו (שמואל א ט״ז:ו׳), שהיה סבור כי הוא היה המלך, עד שאמר לו י״י: אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו (שמואל א ט״ז:ז׳), וכשבא הקטן אמר לו האל קום משחהו כי זה הוא (שמואל א ט״ז:י״ב). אם כן הרודף אחרי דוד כרודף אחרי האל, והסובב עליו לתפשו כסובב האל יתברך. ומפני זה אמר: תסובבך, על דרך שאמר הנביא: כי הנגע בכם כנגע בבבת עינו (זכריה ב׳:י״ב). ומה שאמר ועלית למרום שובה כמו שאמר בפסוק הקודם קומה והנשא, והכל דרך משל. כי כשיעבור האל על פשע האדם, כאלו ירד ממקום יכלתו וממכון משפטו, וכאשר יפקד עונו וישפטנו, כאלו יקום וינשא וישוב למרום למקום המשפט. וכך נאמר בנקמת פרעה: כי גאה גאה (שמות ט״ו:א׳).
And the congregation of the peoples let it compass Thee about: And over it return Thou on high. – He speaks of congregation (עדת) in a general, and of peoples (לאמים) in a specific, sense. The congregation is the congregation of Israel, which includes them all; the peoples (לאמים) are the twelve tribes of Israel. And they are called לאמים, i.e. peoples (עמים) and nations (גוים), as Isaac said to Jacob: "that thou mayest be a company of peoples (קהל עמים)" (Gen. 28:3). And so God says to Jacob (ibid. 35:11): "A nation and a company of nations (קהל גוים) shall be of thee.⁠" So you see he calls them "peoples" (עמים) and "nations" (גוים) relative to the tribes; and he calls them a "company" (קהל) and a "congregation" (עדה), for the twelve tribes formed one company and one congregation. If he were using the word לאמים ("peoples") of the nations of the world, he would not have made use of the expression congregation (ועדת), for a single congregation could not comprise them (all), because every single people (לאום) forms a congregation by itself in its own sight. Therefore the Nazarenes (Christians) have erred in interpreting the verse of Jesus, and explaining and the congregation of the peoples of the nations who have been converted to his faith, and who say that (the words) and over it return on high is an indication that he would come down (from heaven) to assume human flesh. Now say to them, in the first place, that the Psalm explains in its title about whom it was spoken; and then that the prayer would be in vain if he were God, while if his prayer had reference to the flesh (the Incarnation), it was unavailing. And if they say to you that such was his will that he should be hanged (reply) then, if so, it was foolish that he should pray for something he did not desire. And add that the greater part of the Psalm speaks of one enemy, while he had many enemies. And regarding the assumption of human flesh (the Incarnation), I have already written in the second Psalm how you should answer them. Now, according to our exposition, the interpretation of this verse will be as follows. It was known in Israel that David had been anointed to be king, and it was known likewise also that Samuel had anointed him at God's direction. And in the place where he had been anointed all recognised that Samuel had not done this of his own mind, for when Eliab, (David's) eldest brother, came he said, "Surely the Lord's anointed is before Him" (1 Sam. 16:6), for he thought that he was to be the king until the Lord said to him: "Look not on his countenance nor on the height of his stature" (1 Sam. 16:7). And when the youngest came God said to him, "Arise, anoint him, for this is he" (1 Sam. 16:12). If so, he who pursued after David was as though he pursued after God, and he who surrounded him to capture him as one who surrounded God, who is blessed. And because of this he says, Let it compass thee about, after the manner of the prophet (Zech. 2:12), who says: "for he that toucheth you is as one who toucheth the apple of his eye.⁠" And when he says, And over it return Thou on high, it is as he has (just before) said, Arise and lift up Thyself. And it is all figurative, for when God forgives man's transgression, it is as though He should descend from His place of power and His habitation of judgment. And when He visits man's iniquity and judges him, then it is as though He should rise and lift Himself up and return on high to the place of judgment. And so it is said of the vengeance on Pharaoh (Exod. 15:1), "for He is highly exalted.⁠"
ועדת לאומים תסובבך. וכמו כן ׳עורה׳ אל ׳עדת לאומים׳ אשר ׳על עמך יערימו סוד׳ ויסבבום1, ותושיענו2: ועליה. על ׳עדת לאומים׳ הנזכרת: למרום שובה. לענוש אותם על רשעם3:
1. ע״פ לשה״כ להלן (פג ד). ׳עדת לאומים׳ הם הגויים שבאו יחד נגד ישראל, ולפי שהם מסבבים את ישראל שהם עמו של ה׳, נחשב כאילו מסבבים כביכול את ה׳ להילחם בו, לכן אמר ׳תסובבך׳, וכן פירש בשיעורים ׳כי אם לא תאבדם ה׳, יקהלו עליך להשחית עמך ונחלתך׳. והרד״ק פירש שישראל הם שנקראו ׳עדת לאומים׳, ע״ש.
2. נמצא שמה שאמר ׳עורה אלי׳ מוסב על שלושה עניינים, ׳כי בשביל שלושת אלה הסיבות יעור ליתן אויביו לפניו נצחים׳ (שיעורים): א׳, ׳אלי׳ – תפילת דוד. ב׳, ׳משפט ציוית׳ – הבטחת המלוכה. ג׳, ׳עדת לאומים׳ – הגוים המבקשים להשמיד את ישראל. ובשיעורים ביאר יותר, אלא ששינה פירושו בשתי הסיבות הראשונות.
3. כתב הרד״ק: ׳ומה שאמר ועליה למרום שובה, כמו שאמר בפסוק הקודם קומה והנשא, והכל דרך משל, כי כשיעבור האל על פשע האדם, כאילו ירד ממקום יכלתו וממכון משפטו, וכאשר יפקוד עונו וישפטנו, כאילו יקום וינשא וישוב למרום למקום המשפט׳. ולפי זה ׳עליה׳ כפשוטו. ואילו בשיעורים פירש רבינו ׳עליה׳- בשביל אותה העדה ועל אודותיה, ע״ש.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

ועליה – בעבורה.
ועדת – ואף אם עדת הפלשתים ועמון ומואב תסבב לחזור אחריך להושיע להם שוב למרום בעבורה להתרחק ממנה ואל תפן אליה.
ועדת לאומים תסובבך שכוש ועדתו יסובבו אותך כאילו הם מוכנים לקטרג עלי לפניך ולעשות בי משפט חרוץ יותר ממה שצוית, והיא על ידי העברה שהוא יותר מן הגבול, אבל ועליה למרום שובה – עליה ובעבורה שוב למקומך למרום ותנחם על הרעה שרצית לעשות לי, רצה לומר עת תשקיף על מעשיהם ותעריך מעשיהם מול מעשי אצא צדיק בדיני ותשוב למקומך, ומפרש.
ועדת לאמים תסובבך – הגוים האלה שאני מתגורר עמם ושאר גויי הארץ יושבים ורואים במעשיך ומהם ילמדו דרכיך, ואם יראוני עם כל נקיון כפי נופל בידי צרי ידברו רע עליך.
ועליה – בעבורה, בעבור עדת לאמים זו המיחלת משפטיך.
למרום שובה – לשבת על כסאך ולעשות משפט; ולמרום, כמו קומה והנשא שבפסוק הקודם.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ט) יְהֹוָה֮יְ⁠־⁠הֹוָה֮ יָדִ֢ין עַ֫מִּ֥יםשׇׁפְטֵ֥נִי יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑הכְּצִדְקִ֖י וּכְתֻמִּ֣י עָלָֽי׃
Hashem, who administers judgment to the peoples, judge me, Hashem according to my righteousness and according to my integrity that is in me.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
מֵימְרָא דַייָ יְדִין עַמְמַיָא דוֹן יָתִי יְיָ כִּזְכוּתִי וּכְשַׁלְמוּתִי פְּרַע עֲלָי.
The word of the LORD will judge the Gentiles; judge me, O LORD, by my merit, and for my innocence recompense me.
כד׳אך אללה אלד׳י יחאכם אלשעוב, אחכם לי חסב צלאחי וצחתי מע אלי.
וכמו כן ה׳ שעושה את המשפט. תעשה לי ולבני ביתי משפט כפי צדקתי וכפי שלמותי עם בני ביתי.
ה׳, לכן ה׳ השופט כל העמים שפוט נא לי כצדקי וכישרי עם אנשי ביתי. והכוונה עמי, כלומר ישראל.
ועשיתי באמרו כצדקי וכתומי עלי מלה נסתרת והיא ביתי, ולפיכך תרגמתיו עם אנשי ביתי, כענין שנ׳ אתהלך בתם לבבי בקרב ביתי1.
1. לקמן קא ב, וראה תרגומו שם.
וג׳עלת פי קולה כצדקי וכתומי עלי כלמה מצ׳מרה והי ביתי, ולד׳לך פסרתה מע אלי, נצ׳יר קולה אתהלך בתם לבבי בקרב ביתי.
וקו׳ שפטני ייי כצדקי וכתמי יריד אחכם לי כמא אחכם עלי נפסי יעני אני אנא אכׄדׄת אלחק מן נפסי לכׄצמי כדׄלך פכׄדׄ לי אלחק ממן הו לי עליה.
ושפטני יתעדי אלי אלחכם ואלי אלמחכום לה ועליה מעא ואלי אחדהמא מן דון אלאכׄר וקאל ושפטו את העם משפט צדק (דברים טז:יח) פתעדי אלי אלמחכום לה ועליה מעא והי אלי אלעם ואלי אלחכם והו אלמשפט צדק וקאל פעדי אלי אלמחכום לה שפטני ייי (תהלים כו:א) שפטני אלהים (תהלים מג:א) ועדו אלי אלמחכום עליה פקאל ושפטתיך משפטי נואפות (יחזקאל טז:לח). לשפוט את כל הגוים (יואל ד:יב).
The phrase “Judge me, Lord according to my righteousness and my integrity(Psalms 7:9) means judge me as I judge myself. Meaning I know I understand justice for myself and my enemies. Also, execute justice for me against those who are oppose me.⁠1
Also “judge me (šŏp̄ṭenî)” (Psalms 7:9) refers to both the judge and the judged, each of them without the other, as stated “and they shall govern the people with due justice(Deut. 16:18). It refers to both the judged and his opponent, it is people and the judge, which is the “due justice”. He said, referring to the judged, “Judge me, O Lord (Ps. 26:1),” “Judge me, God (Ps. 43:1)” and refers to the judged by Him for it states “I will pass judgment upon you” (Ez. 17:38), “judge all the nations.” (Joel 4:12).
1. Ibn Ezra rejects this.
י״י ידין עמים – הפוך הדין מעלינו ותנהו על האומות. ידין – לשון ייסורים.
שפטני י״י כצדקי – ואת ישראל שפוט לפי מעשים טובים שבידם, ולא לפי העבירות.
May the Lord judge the peoples Reverse the sentence from upon us and place it upon the nations.
judge An expression of chastisements.
judge me, O Lord, according to my righteousness But judge Israel according to the good deeds they have done and not according to the sins.
י״י – אמר ר׳ משה: כי טעם שפטני – קח משפטי מחומסי.
והנכון בעיני: כי אתה השם שופט הארץ שפטני כפי צדקי כי לא גמלתיא כוש רעה.
א. כן בכ״י פרמא 1870, פרמא 2062. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896: ״גמלני״.
O LORD, WHO MINISTEREST JUDGEMENT TO THE PEOPLES, JUDGE ME. Rabbi Moses says that judge me means, execute judgment upon those who oppress me. However, in my opinion David said: You O Lord who is the judge of the earth judge me according to my righteousness, for I did not do any evil to Cush.
י״י ידין עמים – הם ישראל, כמו שפרשתי לאמים ופירוש ידין: שיקח נקמתי ודיני מהם.
וזהו שאמר: שפטני י״י כצדקי וכתמי עלי – כי אני אין בי עון, ולא חטאתי להם כדי שישנאו אותי. ולא אמר על כלם, אלא על הרעים שבהם שהיו שונאים את דוד בחנם. ועליהם אמר: יגמר נא רע רשעים – כי רוב ישראל היו אוהבים את דוד כי הוא היה המוציא והמביא אותם בהיותו עם שאול. ומוכרחים היו ברדפם אחריו במצות שאול. גם משבט בנימין היו רבים אוהבים אותו, כמו שכתוב בדברי הימים: שבאו אל דויד לצקלג (דברי הימים א י״ב:א׳-ב׳).
The Lord ministereth judgment to the peoples – i.e. Israel, as I have explained לאמים (in the previous verse); and the interpretation of ידין (ministereth judgment) (is) that he will exact my vengeance and my judgment from them. And this is what he says:
Judge me, Lord, according to my righteousness, and according to my integrity be it unto me – for as for me, there is no iniquity in me nor have I sinned against them that they should hate me. He does not speak of all of them, but of the wicked among them who hated David without cause. And of them he says, let the wickedness of the wicked bring to an end; for the greater part of Israel loved David; for he it was who used to bring them out and lead them in while he was with Saul; and they were acting under compulsion while they pursued him at the command of Saul. Also of the tribe of Benjamin many loved him, as is written (i Chron. 12:1-2) of those "who came to David to Ziklag.⁠"
אתה ה׳ אשר ידין עמים - שדרכו לדין עמים1, שפטני ה׳ כצדקי. שלא פשעתי במה שהלשינו עלי2: וכתומי עלי. ׳וכתומי׳ תגמול ׳עלי׳:
1. על דרך הקריאה, אתה ה׳ הדן עמים (שיעורים).
2. ׳כצדקי׳ – שאין בי עון ואני צדיק.
וחזר ואמר ה׳ יָדִין – על דרך הקריאה, כלומר, ה׳ הדן עַמִּים, שָׁפְטֵנִי ה׳ כְּצִדְקִי וּכְתֻמִּי עָלָי. וכן תמיד הנשוא הולך שלא לנוכח, כמו שאומר ׳אתה הוא׳1, ועל זה הדרך אנו אומרים ׳ברוך אתה ה׳ אלקינו מלך העולם אשר קדשנו׳2:
1. כן מצינו פעמים רבות (ראה שמואל ב ז׳:כ״ח ועוד), וכולם נאמרו לה׳, והכוונה, אתה ה׳ שאתה נשוא הקריאה, שאליך אני קורא.
2. ׳ברוך אתה׳ לנוכח, ׳אשר קדשנו׳ שלא לנוכח, כי כל הברכה נועדה לומר שה׳ הוא ברוך, וחלקה השני של הברכה אינו אלא תואר שבו קורא אל ה׳, כלומר ׳ברוך אתה׳ שאתה הוא ש׳קדשנו׳, וכן ׳ברוך אתה׳ שאתה הוא שברא את פרי העץ, ולכן כשמתאר את ה׳ שהוא הנשוא, מדבר בלשון נסתר. וראה כד הקמח (ערך ברכה) ובשערי הלשם (ח״א סימן י), ואולי הכוונה כאן כדבריהם, שכשפונים אל ה׳ מצד מה שמתגלה אלינו ניתן לומר ׳אתה׳, אבל כאשר הוא נשוא דברינו, חייבים להשתמש בלשון נסתר, שלא יובן כאילו אנחנו משיגים ומתארים מה שמשיגים, ולכן רק כלפי ה׳ מצינו לשון ׳אתה הוא׳, וכן כאן אף שמדבר לנוכח, כשמתאר אותו אומר ׳ידין עמים׳. וראה עוד בעניין זה רבינו בחיי בשמות (טו ג), נועם אלימלך (בחוקותי), נפש החיים (שער ב פ״ג).
ידין עמים – כשתדין העמים במשפט הראוי אז שפוט אותי כפי צדקי וכתומי אשר עלי ר״ל שפטני לפי המעשים טובים ומן החטאים תשמט ידך.
ידין, שפטני – הדין הוא שמוע הטענות, והמשפט הוא גמר הדין, ובא גם על קיום הפסק דין והעונש ובדוד כבר היה הדין רק העמים ידין עתה לראות גם על זכויותיהם נגד דוד ואז יהיה המשפט והגמר דין של דוד באופן אחר.
כצדקי וכתמי – הצדק הוא במעשה, והתמימות הוא בלב, וגדרו שמעשיו בלא נטיה ובלי פניה חיצונית, ודוד הגם שהיה לו חטא בפועל לא נלוז מתמימותו, לכן אמר כתומי עלי.
ה׳ ידין עמים אחר שידין ה׳ ויבקר את הכלל כולו ויערוך מעשה אלה נגד אלה, אז עת תשפטני במשפט הצרופי הזה מעשי מול מעשיהם אז שפטני ה׳ כצדקי וכתומי עלי – כי לנגדם אצא צדיק בדיני, ואז
ה׳ ידין עמים שפטני וגו׳ – ההפרש בין דין ושפט קשה להגבילו (עיין סימן ט׳:ה׳) לפי שפעמים רבות יבאו בתנ״ך שני השרשים זה במקום זה, מ״מ נ״ל שהראשון ענינו שמוע טענות בעלי הדין והתוכח עמהם וגזור מי בשניהם צדק בטענתו, ושפט (ממקור שבט, שהשופט היה תומך בידו שבט לרדות) השתדל שיֵעָשה ע״פי גזרת הדיינים, וכאן ר״ל ה׳ המבחין עם מי הצדק בהתוכח בני אדם זה עם זה (וע״כ כתב עמים ולא גוים או לאמים המורים יושבי ארץ אחת או תחת שלטון אחד) ורואה בשנאת חמס ששונאים אותי שאול וקרוביו יעשה באופן שיתגלה תומי וצדקי שהם תמיד עלי שלא הסירותים מנפשי ותומי ר״ל שאין במעשי הערמות וּבְהִלָּחֲמִי נגד שונאי עַמִּי לא היתה כונתי להראות גבורתי למען יבחרו בי למלך תחת שאול וצדקי ר״ל שאני עושה רק מה שיצדק לעשות אחרי תתי לב על מעשי טרם יצאו מן הכח אל הפעל, וצדקי מוסיף על תומי לפי שבתום לבו יוכל האדם לעשות דבר נגד המשפט ג״כ, בשגגה או מבלי שום לב, ע״ד שענה אבימלך בתם לבבי ובנקיון כפי עשיתי זאת (וירא).
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(י) יִגְמׇר⁠־נָ֬א רַ֨ע׀ רְשָׁעִים֮ וּתְכוֹנֵ֢ן צַ֫דִּ֥יקוּבֹחֵ֣ן לִ֭בּוֹת וּכְלָי֗וֹתאֱלֹהִ֥ים צַדִּֽיק׃
Oh that a full measure of evil might come upon the wicked, and that You would establish the righteous. For, the righteous God tests the heart and kidneys.
תרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
יִשְׁתֵּצֵי כְעַן בִּישָׁא דְרַשִׁיעֵי וְיִשְׁתַּכְלְלוּן צַדִיקֵי וּבָחֵן לִבְּבֵי וְכָלְיָן אֱלָהָא זַכָּאָה.
Now may the evil of the wicked perish; and let the righteous be firmly established; and the righteous God examines hearts and minds.⁠1
1. Minds: lit. kidneys.
יגמר נא רע רשעים מן העולם – ותכונן צדיק תכונן מלכותך צדיק העולם. וממה שאתה בוחן לבות וכליות אנו יודעין שאתה אלהים צדיק. ואין אדם נקרא צדיק אלא אם כן הוא טוב. אמר ר׳ טביומי צדיק והוא טוב למה הוא דומה לפעמון של זהב ומכושו של מרגליות. רשע והוא חוטא דומה לאשה כעורה וחוטמה מעלה פוליפוס. צדיק ורע רשע וטוב. שניהם שקולין כאחד.
ואד׳א אסתכמל שר אלפאסקין תת׳בת אלצאלח, לאנך ממתחן אלקלוב ואלבואטן יא רב יא עדל.
וכאשר תושלם [גמול עונשם] רשעת הרשעים. הצדק יתקיים. ה׳! הצדיק! לפי שאתה בוחן הלבבות והנסתרות.
יגמר, וכאשר תגמר רשעות הרשעים כלומר כאשר תתמלא סאתם ותכלם הנקמה כמו כי לא שלם עון האמורי, בראשית טו טז יכון הצדיק כי אתה בוחן לבות ומסתרים אתה האלוה הצדיק. בכל מקום תרגם כליות ״בוטאן״ מסתרים.
וענין יגמר נא רע רשעים הוא במקום יגמרו נא רע, כלומר אם שלמו חטאיהם יהיו ראוים לעונש, ולפיכך הסבותיו אל העונש כי איו הרע פועל ברשעים מאומה.
ומעני יגמר נא רע רשעים הו מקאם יגמרו נא רע, יעני אד׳א כ׳מל ד׳נבהם אסתחקוא אלעקאב, ולד׳לך דפעתהם פי אלעד׳אב אד׳ כאן אלשר ליס הו אלפאעל בהם שיא.
ומעני יגמר נא רע רשעים יפניהם שרﹼהם ויסתופﹺי מﹸדדהם.
וקו׳ ובוחן לבות וכליות אי אנך תעלם מן צדק צׄמירי מא תחק לי אלאגׄאבה פי מא אדעו אליך ענה.
The meaning of “Let the evil of the wicked come to an end(Psalms 7:10) is he should obliterate their wickedness and deliver in full their due.
The phrase, “Who probes the heart and kidneys(Psalms 7:10), as in ‘You know the integrity of my conscience therefore You must answer me when I beseech You.’
[יגמר – לשון כליון. וכן פתר מנחם גמר אמר (תהלים ע״ז:ט׳), גמר חסיד (תהלים י״ב:ב׳), וכן כלם.]⁠א
ותכונן צדיק ובוחן לבות – אתה יודע מי הוא הצדיק שתכוננהו.
אלהים צדיק – כן שמך.
א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים, אך אינו מופיע בכ״י לוצקי 778 ובשאר כתבי היד הקדומים של רש״י.
destroy Heb. יגמר, lit. finish. An expression of destruction, and so did Menachem (p. 57) interpret:, "destroyed (גמר) His word" (77:9); "a pious man has perished (גמר)" (12:2), and so all of them. (This does not appear in certain editions.)
and may You establish the righteous...tests the hearts You know who is the righteous man that You may establish him.
the righteous God That is Your name.
יגמר נא רע – הוא הפועל.
ורשעים – הם הפעולים.
ויש אומרים: שיסור רע רשעים.
אמר ר׳ לוי: כי ו״ו ובוחן לבות וכליות נוסף. ואיננו. רק טעמו אתה תדע מי הוא צדיק או רשע.
וטעם כליות – כנוי לסתרים כמו הכליות שהם נסתרים.
וטעם אלהים צדיק – כנגד ותכונן צדיק.
OH THAT A FULL MEASURE OF EVIL MIGHT COME UPON THE WICKED. Ra (evil) is the subject. The word re’sha’im (the wicked) is the object.⁠1
Some say that yigmor na ra re’sha’im (oh that a full measure of evil might come upon the wicked) means; may the evil2 of the wicked be removed.
Rabbi Levi says that the vav prefixed to u-bochen libbot u-khelayot (trieth the heart and reins)⁠3 is superfluous. However, this is not the case. Its meaning is. You who know who is righteous and who is wicked.⁠4
The reins (kelayot) allude to that which is hidden, for the reins are hidden.⁠5
Scripture reads:⁠6 The righteous God. It so reads, because it earlier said7 establish the righteous.⁠8
1. According to this interpretation, yigmor na ra resha’im (Oh that a full measure of evil might come upon the wicked) means, may evil (ra) destroy the wicked (resha’im).
2. Lit., “that the evil.”
3. Lit., “and trieth the heart and reins.” According to Rabbi Levi, the vav (and) prefaced to bochen (trieth) should be ignored. He interprets our clause as follows: The righteous God trieth the hearts and reins.
4. Our clause should be interpreted as follows: For the righteous God trieth the heart and reins. Cf. Filwarg.
5. In the body. Lit.,” like the reins, which are hidden.”
6. Lit., “the meaning of.”
7. Lit., “in contrast to.”
8. The idea being, the righteous God will establish the righteous.
יגמר נא רע רשעים – אמר: שהרע שחושבים ושעושים הרשעים יגמר אותם ויכלה אותם.
ותכונן צדיק – והצדיק תכונן דרכו ומחשבתו, ותסייע אותו. ואמר זה על עצמו ועל הצדיקים שהיו בישראל.
ובחן לבות וכליות אלהים צדיק – הוא שהוא בחן לבות ויודע מחשבות האדם הוא יודע הצדיקים והרשעים. כי הרבה בני אדם מראים עצמם טובים ואינם כן. והוא אלהים צדיק רצונו לומר: שופט בצדק ויתן לכל אחד כפי דרכיו ומחשבותיו, כי הוא יודע הכל.
Oh let the wickedness of the wicked bring to an end – He says: the wickedness which the wicked plan and do, may it bring them to an end and destroy them.
but establish Thou (the) righteous – And the righteous Thou wilt establish his way and his plan, and support him. And he says this of himself and of the righteous who were in Israel.
For it is the righteous God who trieth the hearts and reins – He who tries the hearts and knows the thoughts of man knows the righteous and the wicked; for many of the sons of men make a show of being good when they are not so. And He is a righteous God – he means One who judges with equity, and assigns to everyone according to his ways and his thoughts, for He knows all.
יגמר נא רע רשעים. רעתם של רשעים היא תכַלֶה אותם1: ותכונן צדיק ובוחן לבות וכליות אלקים. ואתה ׳הצדיק ובוחן לבות וכליות ואלקים׳ – שופט, גומל ומעניש2, ׳תכונן׳ את ה׳צדיק׳3:
1. ׳⁠ ⁠׳רע׳ הוא הפועל, ו׳רשעים׳ הם פעולים׳ (אבע״ז), ו׳יגמר׳ הוא פועל יוצא (שיעורים), ׳שהרע שחושבים ושעושים הרשעים יגמור אותם ויכלה אותם׳ (רד״ק).
2. זה פירוש של ׳אלהים׳, שמתפרש גם כשופט, וכיון שהוא שופט, הוא עצמו גם גומל ומעניש.
3. מפרש את הפסוק ׳ותכונן צדיק ובוחן ליבות וכליות אלקים צדיק׳ כך: אתה ה׳ שאתה ׳צדיק ובוחן ליבות וכליות׳, ואתה יודע מחשבות ויודע מי צדיק (ע״פ רש״י), ושאתה גם ׳אלקים׳ - השופט וגומל ומעניש, תכונן את האדם ה׳צדיק׳, ותסייע לו. נמצא ש׳צדיק׳ הראשון הוא ה׳, והוא פועל, והאחרון הוא האיש הצדיק, והוא פעול (ע״פ השיעורים).
(י-יד) יִגְמָר נָא רַע רְשָׁעִים. היינו שה׳רע׳ יגמור ה׳רשעים׳1, והוא פועל יוצא, וּתְכוֹנֵן אתה שהוא צַדִּיק וּבֹחֵן לִבּוֹת וּכְלָיוֹת אֱלֹהִים את הצַדִּיק – ׳צדיק׳ האחרון הוא הפעול2. ואני, מָגִנִּי עַל אֱלֹהִים מוֹשִׁיעַ יִשְׁרֵי לֵב, ושהוא אֱלֹהִים שׁוֹפֵט הצַדִּיק וְאֵל זֹעֵם בְּכָל יוֹם, ר״ל, ואותו הרשע ש׳זועם האל׳ ומנאץ אותו ׳בכל יום׳3. אִם לֹא יָשׁוּב4, אבל בהיפך חַרְבּוֹ יִלְטוֹשׁ קַשְׁתּוֹ דָרַךְ וַיְכוֹנְנֶהָ על הלשון הרע, ׳כי הנה הרשעים ידרכון קשת׳5 – וגם לוֹ הֵכִין כְּלֵי מָוֶת, הנה ׳אם לא ישוב׳ ויעשה זה, חִצָּיו לְדֹלְקִים יִפְעָל, ר״ל כי יכין החיצים בעבור הרודפים אותו לתת חרב בידם להרגו6:
1. ׳רעתם של רשעים היא תכַלֶה אותם׳ (נדפס).
2. ׳צדיק׳ הראשון הוא ה׳, והוא פועל, והאחרון הוא האיש הצדיק, והוא פעול. וכן בנדפס: ׳ואתה [ה׳] הצדיק ובוחן לבות וכליות ואלקים [ופירוש ׳אלקים׳ הוא] שופט, גומל ומעניש, תכונן את [האיש] הצדיק׳.
3. ׳אלקים שופט [את ה]⁠צדיק ואת מי שהזעים את האל ומכעיסו בכל יום׳ (נדפס).
4. ׳בתשובה׳ (נדפס).
5. לשה״כ להלן (תהלים י״א:ב׳).
6. ע״פ שמות (ה כא). כלומר, אם אותו הרשע לא ישוב מרעתו וימשיך להרע, הרי הוא מכין לעצמו כלי מוות להמית את עצמו, ופועל ועושה חיצים עבור אלה הדולקים אחריו להורגו, שיהרגו אותו באותם החיצים שהכין. ובנדפס: ׳לו הכין כלי מות – לעצמו הכין׳.
יגמר – מלשון גמר וסוף.
נא – עתה.
יגמר וגו׳ – הרע שהרשעים עושים יקטרג עליהם לכלותם מן העולם ואת הצדיק תכונן להיות עומד על כנו ובסיסו.
ובוחן – הלא אתה אלהים בוחן לבות וכליות של הצדיק וידעת כי לבבו שלם עמך.
יגמר – פעל גמר בא על גמר המעשה וסופה, לאל גומר עלי, ה׳ יגמר בעדי וכן כונן בא על גמר הבנין, בונה עיר וכונן קריה, תבנה ותכונן.
יגמר נא רע רשעים – גמר הרע וסוף הפורעניות יהיה ברשעים, רצה לומר הגם שהתחיל הרע בי יגמר לבסוף בהרשעים האלה והם יאבדו,
ותכונן צדיק כונן מורה על גמר הבנין שגמר הבנין יהיה לבנות בית צדיק והנה אמר כצדקי וכתומי עלי – כי הצדק מציין הצדק החיצוני לפי המעשה, והתמימות מציין שהוא תמים במחשבתו לעשות הצדק כתום לבבו, ומצד מעשיו החיצוניי ישפטהו במשפט הצרופיי, שעל זה אמר ה׳ ידין עמים, אבל מצד תום לבבו לא יצטרך למשפט הצרופיי כי ה׳ יבחן לבבו שהוא גם בפני עצמו תמים עמו, שעל זה אמר כתומי עלי לענין התמימות ישקיף עלי בפני עצמי ונגד שני אלה אמר ובוחן לבות וכליות – שהלא ה׳ בוחן לבות לדעת תמימות לבבו, וזה נגד כתומי, ונגד כצדקי אמר אלהים צדיק.
יגמר נא וגו׳ – שרש גמר מצאנוהו בבנים קל עומד ויוצא, הושיעה ה׳ כי גמר חסיד (למטה י״ב) פעל עומד לאל גומר עלי (למטה ע״ז) יוצא, וכאן נוכל לפרשו בשני אופנים, רע שעושים הרשעים יִכְלֶה וְיִתּוֹם, שיחזרו בתשובה, או הרע יְכַלֶּה וישחית הרשעים, והראשון נראה יותר לפי הלוך התיבות מכ״ש שגם המנקדים נקדו רע פתח לעשותו סמוך לתיבת רשעים, רק השני יתחבר יפה למה שכתוב אח״כ (מפסוק י״ד ולהלן) ולו הכין כלי מות וגו׳.
ותכונן צדיק – אין צורך שאתה תשחית הרשעים, רשעם ישחיתם כי כן ארחות כל בצע בצע את נפש בעליו יקח (משלי א׳:י״ט) רק הצדיק שהם רוצים להכשילו, כלומר לציירו כאיש עושה רשע או להפילו ממעלתו, שאתה תכוננהו ותושיבהו בטח על כנו.
ובחן – בחן קרוב לבחר בחילוף אותיות (רדף⁠־נדף, רצח⁠־נצח, רקב⁠־נקב, רֶשֶף⁠־נָשַף, רַחַש בל״ח נחש (בבלי חולין י׳) וריחשא תרגום של רמש) אחר בחינתו יבחר האדם בטוב.
לבות וכליות – לב נגזר מן בי״ת שמושית שהוראתה הראשונה תוך וקרב, מה שבקרב האדם, וכליות משרש כלה או כלא במורים מניעה והסגר (לא יכלה ממך, חיי שרה, במקום יכלה) שסגור בקרב האדם, ומצאנו ג״כ כליות חטה להוראת הקמח הסגור בתוך קליפת החיטה, ואולי התיכון הוא הסלת, ושניהם לב וכליות יבאו להוראת מחשבות האדם שהוא סותם בקרבו, רק הלב הוא משכן ההרגשה, לא כן הכליות, ומתיבת לב ג״כ להב האש או מפני צורתה, או מחום הלב ע״י הדם, או מחום הרגשותיו, ולבות וכליות השני מוסיף על הראשון, לא בלבד יבחן הלב שהרגשותיו לרוב יֵרָאו בפנים כי גם הכליות הסותמות רעיונותיהן יבחן.
אלהים צדיק – מי שיש לו כח וחפץ בצדק עד ששב אצלו טבע, שזה לשון צדיק תיבה דגושה, כשידבר בבן אדם, וכאן מיחסו לאל שהצדק בו בהכרח ולא בטבע או בבחירה.
תרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יא) מָגִנִּ֥י עַל⁠־אֱלֹהִ֑יםמ֝וֹשִׁ֗יעַ יִשְׁרֵי⁠־לֵֽב׃
My shield is with God who saves the upright in heart.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
תְּרֵיסִי עַל אֱלָהָא פָּרִיק תְּרִיצֵי לִבָּא.
My shield is on God, redeemer of the upright of heart.
כד׳לך תרסי מן ענד אללה, אלמגית׳ מסתקימי אלקלוב.
באותו אופן (בדרך עשיית המשפט) המגן שלי מאת ה׳ המושיע את ישרי הלב.
מגני, כך הגנתי מאת ה׳ המושיע.
(יא-יב) מגיני על אלהים מושיע ישרי לב.⁠א אלהים שופט צדיק ונפרע מאויביו ואל זועם בכל יום – פתרונו: ואלה הרשעים האמורין למעלה המבקשין לשום כבודי לכלימה הקב״ה זועם עליהם בכל יום. ותיבה זו כמו: ״לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל״ (בראשית כ״ו:ג׳).
א. כן בפסוק וכן צ״ל. בכ״י אימולה: ״לבי״.
מגיני – הוא לא יעשה מלחמה כי על השם הוא נשען כי הוא מושיע ישרי לב כנגד ובוחן לבות (תהלים ז׳:י׳).
MY SHIELD IS WITH GOD. David did not wage war.⁠1 He relied on God, for God saves.⁠2
Scripture reads: the upright in heart. It so reads, because it earlier said3 God trieth the heart.
1. Against Cush.
2. Lit. “David will not wage war. He will rather rely on God, for God saves.”
3. Lit., “in contrast to.”
מגני על אלהים – היה לו לומר מגני אלהים – מהו על? אך כי מבטחי ומשעני הוא אלהים שיהיה מגני שהוא מושיע ישרי לב.
My shield is upon God – He might have said, My shield is God. What, then, is the significance of על, upon? Only that my reliance and stay is God, who will be my shield, for He is
A deliverer of the upright of heart.
(יא-יד) כי אמנם אלקים שופט צדיק ואת מי שהזעים את האל ומכעיסו בכל יום1, באופן שאם לא ישוב בתשובה, חרבו ילטוש – ׳חרבו׳ של רשע ׳ילטוש׳2 ה׳ נגדו3, וכן חיצי קשתו אשר דרך נגד אחרים4, ובכן לו הכין כלי מות - לעצמו הכין5: חיציו לדולקים יפעל. ו׳יפעל׳ את ׳חיציו׳ לתת ביד ה׳דולקים׳ ורודפים אותו6:
1. ׳אלקים שופט׳ את הצדיק, והוא שופט את הרשע שזועם ומכעיס את ה׳ בכל יום, הצדיק כצדקתו והרשע כרשעתו (רד״ק).
2. - יחדד (מצודות).
3. כמו שאמר ׳יגמר נא רע רשעים׳, שרעתו מכלה את עצמו. אבל רש״י פירש שהכוונה לחרבו וקשתו של הקב״ה.
4. ה׳ ידרוך נגד הרשע את חיצי קשתו של הרשע, שיפול בעצמו ברעתו.
5. ׳הכין׳ היינו הרשע בעצמו, שהכין ׳לו׳ עצמו כלים להמית אותו בהם. וכ״כ הרד״ק: ׳ויש מפרשים ולו - כמו בעבורו, כלומר, בעבור נפשו, כלומר החיצים שהכין לו - לנפשו הם, כי הוא ימות בהם׳. וראה אסתר (ו ד) ׳וְהָמָן בָּא לַחֲצַר בֵּית הַמֶּלֶךְ הַחִיצוֹנָה לֵאמֹר לַמֶּלֶךְ לִתְלוֹת אֶת מָרְדֳּכַי עַל הָעֵץ אֲשֶׁר הֵכִין לוֹ׳, ובאסתר רבה (י ב) ׳לתלות את מרדכי על העץ אשר הכין לו, תנא, לו הכין, ועליו נאמר ולו הכין כלי מות חציו לדולקים יפעל בור כרה ויחפרהו ויפול בשחת יפעל׳. וגם במגילה (טז.) דרשו ׳הכין לו - תנא לו הכין׳, ופירש רש״י לצורך עצמו, כי תיבת ׳לו׳ מיותרת (מהרש״א שם). אבל רש״י כאן פירש ׳ולו - ולרשע הכין הקב״ה כלי מות׳.
6. ׳לדולקים – לרודפים, כמו ׳כי דלקת אחרי׳⁠ ⁠׳ (רש״י), שה׳ יפעל את חיציו של הרשע נגד עצמו בכך שיתנם ביד הרודפים אותו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

מגיני – ענין מחסה כגבור על המגן.
מושיע – לפי שהוא מושיע ישרי לב.
מגני – מפרש נגד בוחן לבות וכליות אלהים ולכן מגני על ה׳ אלהים הוא יהיה לי למגן מצד שהוא מושיע ישרי לב ויודע שלבי ישר במצפוני, כמ״ש היטיבה ה׳ לטובים ולישרים בלבותם ונגד מ״ש אלהים צדיק אמר כי מגני על,
מגיני – לגנים עשו גדר להגן בעד העוברים או חית השדה שלא יכנסו בהם, ומזה באה לגנן הוראת הצלה, ומשרש גנן שם מגן המציל ממכת אויב, ובדרך השאלה ענינו בטחון, וכן כאן ר״ל בטחוני על אלהים (מצאנו בטח על, על מי בטחת, מלכים ב׳ י״ח:כ׳), או מגני ר״ל הַצָּלָתִי, ועל מלשון עלות עלי (וישלח) כלומר כביכול חובה על אלהים להצילני כי הוא מושיע ישרי לב, והראשון נ״ל יותר.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יב) אֱ֭לֹהִים שׁוֹפֵ֣ט צַדִּ֑יקוְ֝אֵ֗ל זֹעֵ֥ם בְּכׇל⁠־יֽוֹם׃
God is a righteous judge, yes, a God that has indignation every day.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אֱלָהָא דַיָנָא זַכָּאָה וּבִתְקוֹף רָגִיז עַל רַשִׁיעֵי כָּל יוֹמָא.
God is the righteous judge, and in might is angry at the wicked every day.
אלהים שופט צדיק – תמן תנינן רבן שמעון בן גמליאל אומר מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין בו סימן קללה ואין טל יורד לברכה וניטל טעם הפירות. ר״י אומר שומן הפירות בטלה. רבי שמעון בן אלעזר אומר אף הטהרה בטלה. והריח והמעשרות בטלו. והשומן והדגן. וחכמים אומרים הזונות והמכשפים נטלו את כל אלו משחרב בית המקדש שנאמר ואל זועם בכל יום. אמר ר׳ זעירא ראשון ראשון קיים. א״ר אחא בזכות מה אנו עומדין בזכות ברכת כהנים.
ואל זועם בכל יום – תמן תנינן רשב״ג אומר מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין בו קללה, ואין טל יורד לברכה ונוטל טעם הפירות, רבי יוסי אומר נוטל שומן הפרות.

רמז תרלח

ואל זועם בכל יום – וכמה זעמו רגע, וכמה רגע אחד מחמש רבוא ושמונה אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה בשעה זהו רגע, ואין בריה יכולה לכוין אותה שעה חוץ מבלעם הרשע דכתיב ביה ויודע דעת עליון (ברמז תל״ג). ההוא אפיקורוס דהוה בשיבבותיה דר׳ יהושע דקא מצער ליה בקראי טובא, יומא חד נקט תרנגולא ואסריה אכרעיה דפוריא אמר כי מטא ההיא שעתא אלטייה, כי מטא ההיא שעתא נמנם אמר ש״מ לאו אורח ארעא דכתיב ורחמיו על כל מעשיו וכתיב גם ענוש לצדיק לא טוב, אר״מ בשעה שכל מלכי מזרח ומערב מניחין כתריהם בראשיהם ומשתחוים לחמה מיד כועס. רב פפא רמי כתיב ואל זועם בכל יום וכתיב לפני זעמו מי יעמוד, לא קשיא הא ביחיד הא בצבור.
ואללה להם חאכם עדל וד׳אם מן הו כל יום.
וה׳ להם שופט בצדק. והוא יכעוס בכל יום על מי שהוא חפץ (לכעוס עליו).
(יב-יג) אלהים, ואלהים להם שופט וזועם את אשר הוא בכל יום כלומר תמיד נשבע כי ישוב ללטוש חרבו ולדרוך קשתו אחר אשר התקינה. וכ״כ הראב״ע.
והסמכתי אמרו ואל זועם בכל יום למה שאחריו, ונמצא היוצא מצירופם שהוא זועם את הנשבע אם לא ישוב חרבו ילטוש.
ווצלת קולה ואל זועם בכל יום במא בעדה, פצאר אלמולף מנהא אנה יד׳ם מן יחלף אם לא ישוב חרבו ילטוש.
וקו׳ ואל זועם בכל יום יריד אשר לא ישוב חרבו ילטוש אנה סאכׄט עלי מﹶן הדׄה חאלה.
The phrase “God is indignant each day,” meaning, ‘for he does not turn back, He will wet His sword’ as in He (God) is angry with the one in this situation.⁠1
1. According to this explanation, righteous (ṣaddîq) is the attribute of judge (ŝôp̄eṭ) with the phrase “God is indignant each” is connected with what follows. The meaning of the verses is ‘God is indignant each day, he whets his sword upon one who does not turn back.’ This is Ibn Ezra’s preferred opinion too, although he writes ואם לא ישוב אשר חרבו ילטוש.
שופט צדיק – שופט שהוא צדיק לשפוט צדק.
זועם בכל יום – כשרואה את מעשי הרשעים.
a righteous judge are You to judge with righteousness.
is incensed every day when He sees the deed of the wicked.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

(יב-יג) אלהים – יש אומרים: כי צדיק פועל גם ישפוט אשר יזעום י״י.
בכל יום – והטעם שופט תמיד.
ולפי דעתי כי צדיק תאר לשופט.
ואל זועם – השם זועם בכל יום קשור עם הפסוק שהוא אחריו: אם לא ישוב – ותחסר מלת אשר, כמו: עם לבבכם שלם (מלכים א ח׳:ס״א) כאילו הוא ואם לא ישוב חרבו ילטוש.
ויש אומרים: כי אל כמו: אלה, על דרך אל נולדו להרפה (דברי הימים א כ׳:ח׳). ותשוב מלת אלא למלת רשעים (תהלים ז׳:י׳) שהיא למעלה.
א. כן בכ״י פרמא 2062. בכ״י פרמא 1870: ״י״י. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896 חסר: ״אל״.
(12-13) GOD IS A RIGHTEOUS JUDGE. Some say that the word tzadik (righteous) is the object.⁠1 God also2 judges the one who angers Him every day.⁠3
Every day means, God always judges.
However in my opinion the word tzadik (righteous) is an adjective modifying shofet (judge).⁠4 Yea, A God that hath indignation every day is connected to the following verse.⁠5
It refers to one who does not repent.⁠6 The word asher (whose) is missing in im lo yashuv charbo yiltosh (if a man turn not, He will whet his sword)⁠7 as it is in, to show Himself strong in the behalf of them whose heart is whole (11 Chron. 16:9).⁠8 Our text9 should be interpreted as if it read: If the one whose sword is sharpened turn not.⁠10
Some say that the word El (God) means, these. Compare, These (el) were born unto the giant (1 Chron. 20:8). They believe that the term El refers back to the word wicked mentioned above.⁠11
1. Reading tzadik pa’ul and not tzadik po’el. (Filwarg)
2. In addition to judging the righteous.
3. This interpretation reads our verse as follows: God Judges the righteous, God also judges the one who angers him (zo’em) every day.
4. Shofet tzedek thus means a righteous judge.
5. And not to the proceeding, as in as in the earlier interpretation
6. Ibn Ezra interprets our verses as follows: God is a righteous judge; Yea, God hath indignation every day, if a man who whets his sword does not return (i.e. repent).
7. Lit. “If He does not turn, His sword he will make sharp.”
8. The verse literally reads: to show Himself strong in the behalf of them heart is whole. The word asher (whose) has to be added to the text in order for the verse to be understood.
9. Part A of verse 13.
10. Im lo yashuv charbo yiltosh (if a man turn not, He will whet his sword) should be read as if written, im lo yashuv asher charbo yiltosh (if the one whose sword is sharp does not repent). Ibn Ezra reads Part 2 of verse 12 and part 1 of verse 13 as follows: Yea, a God that hath indignation every day, if the one whose sword is sharp does not repent.
11. In verse 10. This opinion interprets ve-el zo’em be-khol yom (Yea, a God that hath indignation every day) as: And upon these (the wicked), God has indignation every day.
אלהים שופט צדיק – כמו: שפטני י״י כצדקי (למעלה פסוק ט) ופירושו: אלהים שופט הצדיק כצדקתו והרשע כרשעתו.
וזהו שאמר: ואל זעם בכל יום – כלומר: שופט הצדיק, ושופט מי שהוא זעם אל בכל יום, כי לא ישוב מרשעו. וזהו שאמר אחריו: אם לא ישוב. אם במקום כי, כמו ואם יהיה היבל (במדבר ל״ו:ד׳) שהוא במקום כי, או כאשר.
ובכל יום – רוצה לומר: תמיד. ומה היה זעם שאול לאל? שהיה מבזה מעשה האל ודברו, כי היה יודע כי דוד על פי י״י נמשח למלך אחריו והוא היה רודף אחריו כל יום להרגו. הנה היה חושב בכל יום לבטל דברי האל. ועוד: שהיה דוד נקי ולא חטא לו, והיה רוצה לשפוך דם נקי. ועוד: שנשבע חי י״י שלא ימיתנו. ומכל אלה היה ראוי להקרא זעם.
God is a righteous Judge – as (in the verse) Judge me, O Lord, according to my righteousness (Ps. 7:9); and its interpretation (is): God judges the righteous according to his righteousness and the wicked according to his wickedness, and this is what he means when he says:
Yea, a God that is provoked every day – as though to say, He judges the righteous, and He judges him who provokes God every day, when he repents not of his wickedness. And this is what he means below (by the words) if he turn not – if (אם) being used in the place of כי (when), as: "When (אם) the jubilee shall be" (Num. 36:4), where it stands in the place of כי or כאשר (when). And by every day he means "continually.⁠" And how was Saul provoking God? Because he was despising God's work and word, for he knew that David had been anointed as king by the command of God to succeed him, and (yet) he pursued him every day to kill him. You see he was planning every day to bring God's word to naught. And, moreover, David was innocent and had not sinned against him, and he wished to shed innocent blood. And, further, because he had sworn solemnly that he would not slay him. And for all these reasons it was right that He (God) should be spoken of as provoked.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

שופט צדיק – מלא וא״ו (ובד״ה ב׳ כ״ו) יש חלופי מסרות ושם אכתוב בס״ד מה שנראה בעיני.
זועם – ענין כעס.
שופט צדיק – שופט משפט צדיק וכועס בכל יום על המריעים לו.
אלהים שהוא שופט את הצדיק ואת הזועם אל בכל יום – שהגם שבחיצונותי ימצא בי איזה עון הלא ישפוט את המשפט הצרופי שיצרף מעשה הצדיק לעומת מעשה הרשע הזועם את האל בכל יום, ועושה תועבות להכעיס.
שופט צדיק – שופט בצדק ואל זועם וגו׳ לפי ב״הט פירושו, והוא (אלהים הנ״ל) זועם בכל יום מראה פנים של זעם לרשעים ואולי היה ראוי להטעימו וא֥ל ז֜וע֗ם, אלהים הוא שופט צדיק ואל זועם בכל יום כלומר תדיר אנו רואים בעינינו שהוא ישיב לאיש צדיק כצדקו ולרשע כרשעתו, וכל זה נ״ל מפני שכתוב אל בלא ה״א הידיעה, ואל תשיבני מאלהים שהוא בלשון רבים כלומר בכל הכוחות כולן, בעוד שהאל בלשון יחיד ר״ל בעל כח אחת או יותר אך לא כולן.
זועם – מקור התיבה זָע⁠־מִ כמו נחם – נָח⁠־מִי, מרגיש כעס בלבו וזע וסר אחור ממכעיסו, וזעף וזעם נרדפים בהוראתם כמו שקרובים בהברתם ואולי גם זעף מקורו זָע פֶה, תנועת השפתים בחרון אף איש.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יג) אִם⁠־לֹ֣א יָ֭שׁוּב חַרְבּ֣וֹ יִלְט֑וֹשׁ קַשְׁתּ֥וֹ דָ֝רַ֗ךְ וַֽיְכוֹנְנֶֽהָ׃
If a man does not return, He will whet His sword. He has bent His bow and made it ready.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אִם לָא יְתוּב לִדְחַלְתֵּיהּ סַיְפֵיהּ שְׁחִיז קַשְׁתֵּיהּ מְתִיחָא וּסְדִירָא.
If one does not repent and reverence him,⁠1 his sword is whetted, his bow drawn and ready.
1. Repent and reverence him: lit., return to his fear.
יתאלא אן לם יעוד פיסקל סיפה, ויותר קוסה בעד מא קד אצלחהא.
אם לא חזר משחיז את החרב ומותח את מיתר הקשת אחרי מה שהוא [ה׳] סידר את הקשת.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

(יג-יד) [10א] יעני בקו׳ חרבו אלסיף אלדׄי ימות בה. וכדׄלך חציו לדולקים יעני יפעל אלסהאם אלדׄי תציבה ובהדׄא אללפטׄ יכון ללסיף אלדׄי יקתל בה גירה ואלסהאם אלתי יציב בהא דמיה.
(13-14) The meaning of the word “His sword(Psalm 7:13) is the sword by which He kills him. Similarly, “makes his arrows pursue(Psalms 7:14) means, he prepares the bow with which He aims. With the sword He only kills with, whereas with the bow He shoots them and injures them.⁠1
1. Is this a glimpse of his ability to see tenor and image?
אם לא ישוב – הרשע מרשעו.
חרבו ילטוש – הקב״ה עליו, [ילטוש – פורבירא בלעז,]⁠א וידרוך קשתו.
א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים, אך אינו מופיע בכ״י לוצקי 778 ובשאר כתבי היד הקדומים של רש״י.
If he does not repent [i.e., if] the wicked [does not repent] of his wickedness.
He will whet His sword The Holy One, blessed be He, [will whet His sword] for him. ילטוש means forbira in Old French, to polish, furbish; and He will tread His bow.
אם לא ישוב חרבו ילטוש – מק⁠{רא זה כמו}⁠שבני אדם נהוגין לומר: שיטוּ נדֵיש אַמֹונְדֵיר מַלְא וֵויְא פְרֵינְדְש טו בלעז.1 אף כאן אם אין סו⁠[ ]⁠ב מרשעו ילטוש הקב״ה חרבו עליו.
1. Si tu ne deis amonder, male veie prends tu.: ‘If you do not cleanse yourself (of sin), you take a bad path’. The verb amonder, newly attested in this gloss, is from Latin emundare ‘free from dirt or impurities; cleanse thoroughly’, with the same change of prefix that we see in amender (L. emendare) ‘improve, make better’. Attested in other Old French texts is the related verb esmonderclear, cleanse, purify’, from *exmundere. Deis (2nd person singular pres. indic. devoir) is used here as a future auxiliary. Note that the spellings deis for dois and veie for voie are typical of Kara’s glosses. The diphthong ei passed to oi towards the end of the twelfth century.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

(יג-יד) אםויכוננה – הטעם מכונות לירות.
ולו – לנפשו.
כלי מות – שחשב להרג בו אחרים.
ור׳ משה אמר: כי פירוש אם לא ישוב – כמו: אשר לא ישוב. והפך זה אשר נשיא יחטא (ויקרא ד׳:כ״ב). לדולקים – עשה חרבו לטושה כאש בוערת.
[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 12]

(13-14) AND MADE IT READY. To shoot.
FOR HIM. For him means, for himself.⁠1
WEAPONS OF DEATH. Which he planned to kill others with.
Rabbi Moses said that im lo yashuv (If a man turn not) (v. 13) means, when a man turn not. The opposite is the case with asher nasi yecheta (if a ruler sinneth)⁠2 (Lev. 4:22).⁠3
WHICH HE MADE SHARP (le-dokekim). He so sharpened His sword4 that it shines like a blazing fire.⁠5
1. The reference is to the wicked person himself. The arrows that the wicked prepare to destroy others end up killing the wicked themselves. See verse 16.
2. Translated according to Ibn Ezra
3. The point is that Scripture here uses the term im which usually means if in the sense of when (asher), while in Leviticus it uses the term asher in the sense of if (im).
4. He made his arrows for those who made their swords blaze.
5. Dolekim (sharp) comes from the root dalet, lamed, kof, which means to burn.
אם לא ישוב חרבו ילטוש – כבר פרשנוהו דבק למעלה. ואמר: כי לא ישוב מרשעתו וחרבו ילטוש להמיתני.
קשתו דרך ויכוננה – לירות בי, כלומר: קרוב אני אל המות בכל יום כמי שהוא עומד כנגד הקשת הדרוכה.
If he will not turn (and) whets his sword – We have already explained the meaning as depending upon (the clause) above. And he says: when he (the wicked man) will not turn and whets his sword to slay me.
He hath bent his bow and made it ready – to shoot at me; as though to say, I am near death every day, as one who stands in front of the bent bow.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

ילטוש – יחדד כמו לוטש כל חורש (בראשית ד׳:כ״ב).
אם לא ישוב – אם הרודף את הצדיק לא ישוב מדרכו כי עוד יחדד חרבו וקשתו אשר דרך מכונה לירות בו על הצדיק.
אם לא ישוב – נגד מ״ש למעלה ועליה למרום שובה שבעבור מעשה הרשע ישוב ה׳ למרום ולא יעניש את דוד, וראוי לפי זה שגם הרשע שהוא השליח לענוש ישוב גם כן למקומו, ואם הוא לא ישוב,
רק חרבו ילטוש וקשתו אשר דרך יכוננה לכונן חציו על יתר.
אם לא ישוב – בכל יום תֵּרָאֶה יד ה׳ לטובה או לרעה, ולרשע להשיב אל לבו ולחזור מרשעו, ואם לא ישוב וילטוש חרבו (מגמת לטישת החרב היא רטישת האויב) וקשתו העבה וקשה ידרכה ויכוננה, שאין לו התנצלות לומר לא היתה כונתי בדרכי הקשת להרג איש שנאתי כי הלוא כונן קשתו לנגדו.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יד) וְ֭לוֹ הֵכִ֣ין כְּלֵי⁠־מָ֑וֶתחִ֝צָּ֗יו לְֽדֹלְקִ֥ים יִפְעָֽל׃
He has also prepared for him the weapons of death, yes, His arrows which He made sharp.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וּמְטוּלְתֵּיהּ תַּקֵין זְיָנֵי מוֹתָא גִירוֹי לְדָלְקֵי צַדִיקַיָא יַעְבֵּיד.
On his account, he has prepared the weapons of death; he will make his arrows for those who pursue the righteous.
ולו הכין כלי מות – לו לנפשו. מהו חציו לדולקים יפעל. רבי איבו אמר אלו הרשעים שלבם דלוק בעבירה בחייהן. רבי יוסי אומר אלו שהציתו את האור בבית המקדש. רבנן אמרי אלו שונאין של ישראל שנאמר (איכה ד׳:י״ט) על ההרים דלקונו במדבר.
ולו הכין כלי מות וגו׳ – לדולקים וגו׳. א״ר יוחנן אלו הרשעים שלבם דולק עליהם בחייהם בעברות. ר׳ יוסי אומר אלו שהציתו האש בבית המקדש. רב אמר אלו שונאיהם של ישראל ורודפיהם שנאמר על ההרים דלקונו.
וקד הייא לה אלת אלקתל, ואפתעל לה סהמא רשיקא.
וכבר הכין לו כלי המלחמה. ויכין לו חץ מהיר.
ולו, וכבר הכין לו כלי רצח ועשה לו חצים מהירים. תרגם יפעל ״אפתעל״ הזמין אצל האומן. ומלת לדולקים תאר לחצים כלומר חצים שהם דולקים כמו כי דלקת אחרי, בראשית לא לו. והכוונה הדולקים במהירות אחר הקרבן. וראה לקמן י, ב, ידלק.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

(יד) ומעני לדולקים טאלבה ומדרכה כמא קאל כי דלקת אחרי (בראשית לא:לו) מדלוק אחרי פלשתים (שמואל א יז:נג).
[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 13]

(14) The meaning of “pursue” pursue and overtakes, as stated “that you should pursue me” (Gen. 31:36) and “pursing the Philistines(1 Sam. 17:53).
ולו – לרשע הכין הקב״ה כלי מות.
[לדלקים – לרודפים וכן פירושו:]
[חציו – להרוג את הרשעים הדולקים את הצדיקים, יפעל – הקב״ה, ויזמינם להמיתם. כל דליקה לשון רדיפה היא, כמו: כי דלקת אחרי (בראשית ל״א:ל״ו).]⁠א
א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161, ובשינויים בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, פריס 154.
And...for him And for the wicked man, the Holy One, blessed be He, has prepared deadly weapons.
for pursuers Heb. לדלקים, for pursuers, as: "that you pursued (דלקת) me" (Bereshit 31:36). And this is its meaning: His arrows to slay the wicked who pursue the righteous, the Holy One, blessed be He, will make and prepare them to slay them. Every [instance of] דליקה is an expression of pursuit.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

(יד) ויש אומרים: לדולקים – כמו: דלקת אחרי (בראשית ל״א:ל״ו), לדולקים אחרי להורגי.
יפעל – החצים.
[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 13]

(14) Some say that the word le-dolekim (sharp) is similar to the word dalakta (hotly pursued) in dalakta acharai. The latter means, Thou hast hotly pursued after me (Gen. 31:36). The meaning of le-dolekim (sharp) is, those who pursue me with the intention of killing me.⁠1
WHICH HE MADE. The arrows.⁠2
1. According to this interpretation the meaning of our verse is: He hath also prepared for him the weapon of death, the arrows which he made for those for those who pursue me.
2. In other words yifal (which He made) is connected to chitzav (arrows) and not to dolekim (sharp or blazing). See above note.
ולו הכין כלי מות חציו לדלקים יפעל: לו ולדלקים – עמו אחרי הכין ופעל חצים וכלי מות להרגני.
ויש מפרשים: ולו כמו בעבורו, כלומר: בעבור נפשו: כלומר החצים שהכין לו לנפשו הם, כי הוא ימות בהם.
ודלקים, – כמו כי דלקת אחרי (בראשית ל״א:ל״ו).
He hath also prepared him the instruments of death; And arrows for the pursuers doth he provide – For himself and those that pursue with him after me he has prepared and provided arrows and instruments of death to kill me. And some explain ולו, for himself as equivalent to בעבורו (on his own account), meaning" on account of his own life,⁠" as though saying, the arrows which he has prepared him are against his own life, for he shall die by them. And דלקים (pursuers) is used as (in the text): "that thou hast so hotly pursued (דלקת) after me" (Gen. 31:36).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

לדולקים – הלמ״ד בגעיא.
לדולקים – לרודפים כמו דלקת אחרי (בראשית ל״א:ל״ו).
ולו הכין – גמול ענשו יהיה שהכין כלי מות האלה על עצמו והחצים שעשה בפועל ידיו הנה באמת פועל אותם על הרודף ר״ל עצמו כי הוא יהיה נהרג בהם.
ולו – המאמרים מקבילים, מה שחרבו ילטוש לו לעצמו הכין כלי מות ומה שכנן חצי קשתו חציו יפעל שיהיו מוכנים לנגד הדולקים והרודפים אותי.
ולו – לעצמו יכין הרשע כלי מלחמתו, חרבו וקשתו, וחציו יפעל – כלומר יעשם כלי אומן.
לדולקים – מלשון כי דלקת אחרי (פרשת ויצא) בחילוף אותיות גיכ״ק מן דלג, שהרדיפה על ההרים, משגב החלשים, תקרא דליקה וכמו שיש לשרש עלה הוראת הבעיר (בהעלותך את הנרות) כן יש לשרש דלק הנרדף לו (ודלקו בהם, עובדיה א׳:י״ח) א״כ לדולקים ר״ל לרודפים אחרי נקי וצדיק כלומר לו לעצמו.
יפעל – מקור שרש פעל הוא על בלשון ארמי בא בפ״א נוספת (ע״ד פ״א רפה בלשון ישמעאל) וכן פרעש מן רעש ורעד, מפני קפיצתו ממקום למקום ובכן גם שרש עלל ממקור זה ועוד יש כמה שרשים שהפ״א בהם נוספת על ההברה הקדמונית פער⁠־ערה, פזר⁠־זרה, פרח⁠־ריח, פרך⁠־רכך, פרץ⁠־רצץ, פשר⁠־שרא, שהוראתו בלשון ארמי התיר קשר, ובכל השרשים האלה ודומיהם בנפל הפ״א באחד והאות הנחה באחר תשאר הברה אחת והיא הקדומה; ואם כדברי מקור שרש פעל הוא בא והכנס בתוכן הדבר כלומר עשות אותו בכונה, ובזה יפרד מן עשה הנרדף לו.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(טו) הִנֵּ֥ה יְחַבֶּל⁠־אָ֑וֶןוְהָרָ֥ה עָ֝מָ֗ל וְיָ֣לַד שָֽׁקֶר׃
Behold, he travails with iniquity; yes, he conceives mischief, and brings forth falsehood.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
הָא יִצְטַעַר לִשְׁקָר וִיעֵדֵי עַמְלָא וְיֵלֵיד שִׁקְרָא.
Behold, he will be in pains with falsehood, and will conceive trouble, and give birth to falsehood.
הנה יחבל און והרה עמל וילד שקר – א״ר לוי בשעה שאמר הקב״ה לנח שיכניס שנים שנים מכל מין ומין לתיבה באו ונכנסו כולם לתיבה (בראשית ז׳:ט׳) שנים שנים באו אל נח (מכל בשר). נכנסו כל אחד ואחד וזוגו עמו. אתי שיקרא בעי למיעל א״ל נח לית את יכיל למיעל אלא אם כן נסבת לך בר זוג. אזל שיקרא תבע בר זוג. פגע בפחתא אמר ליה מנן את אתית. מן גבי דנח דאזלית בעי למיעל לתיבותא ולא שביק לי דאמר לי אי אית לך בר זוג יכיל את למיעל. ואי בעי את דתהוי לי בר זוג. אמר ליה ומה את יהיב לי. אמר ליה אנא מתקן עמך דכל מה דאנא מסגל את נסבא. אתקון ביניהון דכל מה דשיקרא מכניס פחתא נסבא. עילון תרויהון לתיבותא. כיון דנפקין הוה שיקרא מכניס ופחתא נסבא. דקדמאי קדמאי. אזל שיקרא אמר ליה הן מאן אינון דכל דסגלית. אמר ליה לא כדין אתקנת עמי דכל מה דאת מכניס אנא נסבא. לא הוה ליה פתחון פה. כל מה דשיקרא מכניס פחתא נסבא. לכך הרה עמל וילד שקר. שיקרא מוליד שיקרא.
הנה יחבל – אול וגו׳. א״ר לוי בשעה שאמר הקב״ה לנח שיכניס שיכניס שנים מכל מין ומין לתבה ובאו כלם ונכנסו לתבה שנאמר שנים שנים באו אל נח, אתא שיקרא בעא למיעל א״ל נח אין את יכיל למיעל אלא א״כ נסבת לך זוג, אזל פגע בפחתא א״ל פחתא מן הן את אתי, א״ל מנח דאזלי למיעל לתיבותא ולא שבק לי ואמר אם יש לך זוג עול ואי לא לא תיעול אם את בעי תהא בר זוגי, אמר ומה את יהיב לי אמר אנא מתקן עמך דכל מה דאנא מסגל את נסבת, אתקינון ביניהון דכל מה דשיקרא מכניס תהא פחתא נסבא ועלון תרויהון לתיבותא, כיון דנפקון הוה שיקרא אזיל ומכניס ופחתא נסבא דקדמי קדמי, אזל שיקרא א״ל הן אינון כל מה דסגלית א״ל לא את אתקנת עמי דכל מה שאת מכניס אנא נסבא לא ה״ל פתחון פה, הוה כל מה דשקרא מכניס פחתא נסבא זהו והרה עמל וילד שקר.
וקד צאר לה אלגל כאלמכ׳אץ׳, ואלדגל כאלחבל, ואלבלא כאלולאד.
וכבר נהייתה לו המרמה כמו חבלי (כאבי) הלידה. ונהייתה לו האונאה כמו (כאבי) הריון. והמגפות נהיו לו כמו הילוד [כמו דבר טבעי נהיו כל אלה אצלו].
הנה, וכבר נעשה לו האון כחבול שם נרדף להריון כמו חבלה ילדתך, בשיר השירים ח ה. והעמל כהריון והרשע כלידה, כלומר שאלה הם לו כחלק ממהותו שמסתרי נפשו דולפים חלאה וזוהמה.
(טו-טז) ומעני קו׳ הנה יחבל און מגׄאז מן אלטלק אי יהיה חבלו און פדׄכר אלחמל ואלטלק ואלולאדה וקד כאן יגׄתזי מרארא בדׄכר אלחמל ואלולאדה פי קו׳ הרה עמל וילוד און לזיאתה הנא לפטׄה שקר פגׄעל ללתׄלתׄ אלכלם אעני און ועמל ושקר תׄלתׄ מנאזל מן אלחבל ואלהריון ואללידה וקד קיל מנה שמה חבלתך אמך שמה (שיר השירים ח:ה) ואנמא קדם דׄכר אלחבל עלי אלהריון ואן כאן פי אכׄרה למא כאן אלהריון מצׄאפאﹰ אלי אללדה ויסתגנﹶי פיה ען דׄכר אלחﹶבל. פתואזת הנא דׄ אלאוצאף ללעקובה פכאן חבול און באדׄא לטישת חרב והדׄא עמל באדׄא דריכת קשת ולדת שקר באדׄא דליקת חץ וכרית בור באדׄא ויפל בשחת יפעל. וכׄתם בחמד אללה אסתבשאראﹰ בבלוג [10ב] אלאמל ורויה אלמﹸנא.
(15-16) The intent [maʿnâ] of the phrase “Behold, he gives birth to iniquity(Psalms 7:15) is derived [majâz] from a woman giving birth, as in “his pangs are deceit,” as it mentions pregnancy, labor and birth. It is possible a repetition of pregnancy and labor in the phrases “pregnancy (hārâ),” “pangs (ʾāmāl)” and “gives birth to iniquity (yilûḏ ʾāwęn)” emphasises the word “deceit (šęqęr),” for these three words, I mean ʾāwęn, ʾāmāl, and šęqęr correspond to three stages; pangs (ḥęḇęl), pregnancy (hęrāyôn) and birth (lêḏâ), as stated “It was there your mother labored with you, there she [bore you and conceived you].” (Song. 8:5). Now, the “pangs (ḥęḇęl)” are mentioned prior to the ‘pregnancy (hęrāyôn),’ but if it were after then the pregnancy would be joined to the ‘birth (lêḏâ)’ and dispense with mentioning ‘pangs (ḥęḇęl).’ Here it also emphasizes four descriptions of punishment which are ḥaḇûl ʾāwęn‘whetting the sword.’ ʾĀmāl – ‘drawing the bow,’ yālaḏ šęqęr – ‘a burning arrow’ and karîṯā bôr‘digging of a pit.’ Thereafter, it states “and will fall into the trap he made(Ps. 7:16) and is sealed with a praise of God declaring an attainment of (longed for) hope and reflection upon good fortune.
יחבל – לשון הריון ולידה, כמוא שמה חבלתך אמך (שיר השירים ח׳:ה׳).
הרה עמל וילד שקר – כל מה שהוא מוליד ויגע הכל משקר בו, שאינו מתקיים בידו. מתלא אמר: כל מה דשקרא מוליד פחתא נסבא.
א. כן בכ״י אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161, מוסקבה 104. בכ״י לוצקי 778: ״לשון״.
Behold, he travails Heb. יחבל an expression of conception and birth, as: "there your mother was in travail with you (חבלתך)" (Shir HaShirim 8:5).
he conceives mischief, and gives birth to lies Whatever he begets and toils, everything betrays him. The adage says: Whatever lies beget, diminution takes.
הנה יחבל און – לשון הריון, כמו: ו״שמה חבלתך אמך״ (שיר השירים ח׳:ה׳). כמו שמפ⁠[רש]: {ו}⁠הרה עמל וילד שקר.
הנה יחבל – כמו: חבלתך אמך (שיר השירים ח׳:ה׳), בטרם יבוא חבל (ישעיהו ס״ו:ז׳).
והרה עמל – הטעם כי תחלתו שוא וסופו הבל, כי כל מחשבותיו תעמדנה ולא תהיינה.
BEHOLD, HE TRAVAILETH WITH INIQUITY. Yechabbel (he travaileth) is similar to the word chibblatekha (in travail with thee) in thy mother was in travail with thee (Songs 8:5) and chevel (pain) in before her pains came (Isaiah 66:7).
YEA HE CONCEIVETH MISCHIEF, AND BRINGETH FORTH FALSEHOOD. Its meaning is; he starts out with vanity and ends up with nothing,⁠1 for all of his plans will be stopped and will not come to fruition.
1. Ibn Ezra’s interpretation of falsehood. Rashi interprets similarly.
הנה יחבל און והרה עמל וילד שקר – ידמה מחשבות הלב להריון. וכשיוצאין בפה או במעשה דומין לחבלי האשה וללדה. אם כן דמיון הדבור הוא החבלים ודמיון המעשה הוא הלדה. ואמר: כי דבר האון בפיו, כי יחשבנו בלבו ויוציאנו בפה למעשה. ואון ועמל ושקר ענין אחד, אלא שהמלות שונות.
Behold, he travaileth with iniquity; Yea, he hath conceived mischief, and brought forth falsehood. – He compares the thoughts of the heart with conception, and says their issuing in speech or conduct is like the pangs of a woman at childbirth. If so, the comparison is between speech and birth–pains, and (between) conduct and childbearing. And he says that he speaks evil, because he has conceived it in his heart and brought it forth in his mouth for execution. And iniquity and mischief and. falsehood have all one meaning, though the words are different.
כי אמנם עתה יחבל און – במחשבה, והרה עמל - במעשה1:
1. ׳יחבל׳ מלשון ׳חבלי לידה׳, ׳ידמה מחשבות הלב להריון, וכשיוצאין בפה או במעשה דומין לחבלי האשה וללידה, אם כן, דמיון הדיבור הוא החבלים, ודמיון המעשה הוא הלידה, ואמר, כי דבר האון בפיו, כי יחשבנו בלבו ויוציאנו בפה למעשה׳ (רד״ק). אלא שלפי זה היה רבינו צריך לפרש ׳יחבל׳ ׳והרה׳ על המחשבה, ואולי אחד מהם על הדיבור, ואילו ׳וילד שקר׳ על המעשה, וצ״ע. [ויש לבדוק נוסחאות הכת״י. כ״ה בח״ח ופ׳]. ובשיעורים אכן פירש ׳יחבל און והרה עמל׳ על המחשבה, אך ׳וילד שקר׳ פירש על הדיבור והמעשה.
הִנֵּה זה הרשע יְחַבֶּל אָוֶן וְהָרָה עָמָל, כי חשב תמיד דבר בליעל, וְיָלַד שָׁקֶר אחר כך בפיו, כלומר, כל מחשבותיו ומעשיו לרע:
יחבל און – כמו האשה אשר ממה שיש לה חבלי לידה הדבר ההיא בעצמה הרתה ואותה תלד כן הרשעים הללו הנה מעשיהם הרעים לא בהזדמן עשאום כ״א חשבו עליהם מתחלה לעשותם ובדבר הזה עצמו יהיה גמול תשלומיהן.
יחבל און, והרה עמל – יחבל הוא קליטת הזרע, כמו שמה חבלה ילדתך, ואחריו ההריון, ואחריו הלידה,
והאון – הוא הכח שלא במשפט, והעמל הוא ענין נפשי, ואמר (איוב ד׳) חורשי און וזורעי עמל, שמכין פעולת און, שמדמהו לחרישה או קליטת הזרע ושומרו בלבו להוציאו אל הפועל, וזה מדמה לזריעה או להריון, וכשירצה לציין גמר המעשה יאמר הרה עמל וילד און (ישעיהו נ״ט ד׳ איוב ט״ו ל״ה), אבל פה שמציין שלא יכול להוציא את האון שהכין אל הפועל, אמר שילד שקר ובדרך המליצה נוכל לאמר שאון ועמל ושקר הם הפועלים, האון חבל וקלט הזרע, והעמל הרה, והשקר הוא ילד, רצונו לומר שמה שהכין על ידי און ועמל ילד השקר,
כרה ויחפרהו – כשבאו נרדפים מציין בכריה התחלת הכריה וחפר גמר החפירה ויכרו שם עבדי יצחק באר רצונו לומר שהתחילו לכרות, ואז ואבימלך הלך אליו מגרר וכו׳ ויהי ביום ההוא ויבואו עבדי יצחק ויגידו לו על אדות הבאר אשר חפרו, שגמרו החפירה, ויאמרו לו מצאנו מים, וממ״ש כי יכרה איש בור למדו דבור ט׳ לנזקין ולכורה אחר כורה.
הנה יחבל און – מצייר במליצה ההכנה והמחשבה והפעולה של הרשעים כאילו קלט הזרע והרה אותו בבטן וילד הנה חובל און והרה עמל אבל בבוא עת הלידה ילד שקר – רצה לומר לא יולד הילד שהתכוון אליו במעשהו, כי נהפך הוא לרעתו.
יחבל און וגו׳ – און עמל ושקר הם כאן נרדפים, לריק הרה כלומר חשב מחשבותיו, ולריק חבל כלומר השתדל להוציא מחשבתו מן הכח אל הפעל, וריק ילד, כלומר לא יצליח; ועל עון עיין מה שכתבתי (ו׳:ט׳) ועמל נפרד מן יגיע, שזה עושה פרי ועמל מטריח יותר מהשכר הבא מן הטורח והראיה מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש (קהלת א׳:ג׳) ושלישי להם לאה, שאין ענינו יגיעה רבה, רק חדול מהשתדל בדבר בראות שלריק השתדל (וילאו למצא הפתח, וירא).
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(טז) בּ֣וֹר כָּ֭רָה וַֽיַּחְפְּרֵ֑הוּ וַ֝יִּפֹּ֗ל בְּשַׁ֣חַת יִפְעָֽל׃
He has dug a pit and hollowed it out, and he has fallen into the ditch which he made.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
שׁוּחַ חֲפַר וְנַמְצֵיהּ וּנְפַל בְּשׁוּחֲתָא דִי עֲבָד.
He has dug a pit and deepened it; and he fell in the pit he made.
בור כרה ויחפרהו – כל שהרשעים חופרין לנפשם הן חופרין. ובסוף יפול בשחת יפעל. ישוב עמלו בראשו זה המן שכל מה שחשב למרדכי נעשה לו.
אודה ה׳ כצדקו – מהו עליון בשמים. אמר ר׳ לוי כשתעשה אותנו עליונים בעולם על הכל שנאמר (דברים כ״ח:א׳) ונתנך ה׳ אלהיך עליון. מאי טעמא אודה ה׳ כצדקו. א״ר יהושע בן לוי כל מקום שאת מוצא מפלתן של רשעים הודייה מלמעלה והודייה מלמטה. שנאמר אודה ה׳ כצדקו. מה כתיב בתריה למנצח על הגתית זה אדום. מה כתיב אחר המזמור (תהלים ט׳:א׳) למנצח על מות לבן. ומה כתיב בתריה אודה ה׳ בכל לבי. הודייה מלמעלה והודייה מלמטה.
(א-יח)
דבר אחר: שגיון לדוד – ר׳ טרפון אומר הרבה שיבח דוד להקב״ה על הנסים שעשה לו. אמר הקב״ה לדוד דוד שירה אתה אומר לפני על מפלתו של שאול אלמלי אתה שאול והוא דוד אבדתי כמה דוד מפניו. וזהו שגיון לדוד. אמר לפניו רבונו של עולם לא אמרו לך ישראל שירה על שהעליתם מן הים ואף אני אף על פי שהיה שאול רודפני לא זזה שירתי מפי. ולמה אני קורא אותך שהוא מתחלף עלי בכל שעה ורודפני. אמר רבי יצחק כשם שהיה דוד מתפלל שלא יפול ביד שאול כך היה מתפלל שלא יפול שאול בידו. וכן הוא אומר (תהלים קמ״ד:י׳) הנותן תשועה למלכים. זה דוד ושאול. ואחר כך הפוצה את דוד עבדו. שלא שלח יד בשאול. אמר דוד הרבה אויבים היו לי וכולם גדולים ולא עמדו לנגדי אלא שאול. לכך אמר (שם י״ח:א׳) ביום הציל ה׳ אותו מכף כל אויביו ומיד שאול. שהיה שקול כנגד כל אויביו.
דבר אחר: על דברי כוש – זו כנגד ישראל. כשישראל חוטאין הקב״ה קורא אותם כושים שנאמר (עמוס ט׳:ז׳) הלוא כבני כושיים אתם לי.
דבר אחר: על דברי כוש – לא דברה מרים במשה על אשתו אלא בכושית שנאמר (במדבר י״ב:א׳) על אודות האשה הכושית. וכי כושית היתה אלא מה כושית משונה בעורה כך צפורה משונה במעשיה. וכן היה שאול משונה וגבוה מכל העם. ואם רצונך לידע מה יופיו ראה מה כתיב (שמואל א ט׳:י״א-י״ג) המה עולים במעלה העיר והמה מצאו נערות יוצאות לשאוב מים ויאמר להם היש בזה הרואה. ותענינה אותו ותאמרנה יש הנה לפניך מהר עתה כי היום בא לעיר וגו׳ כבואכם העירה. ראה כמה דברים דברו עמו ולמה מסיחות עמו כדי להסתכל ביופיו. ועל זה היו מעסיקות אותו עד שיבוא שמואל. לכך נאמר כושי.
דבר אחר משל לאחד שהיה מהלך בדרך והיה אחד רודפו ברח ויצא מידו וניצל תפסו אחר וניצל. עד שלא יצא מידו מיל אחד יצא השלישי לתופסו התחיל צועק בואו הצילוני מידו. וכך דוד היה שאול רודפו עשה לו הקב״ה נס ומלטו מידו הדא הוא דכתיב (שם י״ט:י״ח) ודוד ברח וימלט. כיון שברח עמד עליו דואג ואמר לשאול (שם כב ט-י) ראיתי את בן ישי בא נובה וגו׳ וצידה נתן לו. אמר לו הקב״ה שמא משלך נתן לו והלא מלחם הפנים שלי נתן לו. אמר לו דואג ואת חרב גלית הפלשתי נתן לו. אמר לו הקב״ה והלא אני כלכלתי בה. מיד סכר הקב״ה את פיו. ועליו נאמר (תהלים ל״א:י״ט) תאלמנה שפתי שקר. הרי הוצל מדואג בא אחיתופל. התחיל צועק (שמואל ב ט״ו:ל״א) סכל נא את עצת אחיתופל ה׳. כיון שהצילו משלשתן התחיל אומר שירה. אשר שר לה׳.
דבר אחר: שגיון – על שגיאות שעשיתי מחול לי. וכן הוא אומר (תהלים י״ט:י״ג) שגיאות מי יבין. אתה יודע שלא עשיתי לאדם רעה ולאותם שעשו לי רעה לא גמלתים רעה. שנאמר אם גמלתי שולמי רע. ירדוף אויב נפשי. אמר לו הקב״ה היכן השיגוך אויבך. אמר לו ולא השיגני במערה. אמר לו הקב״ה ולא פתחתי לך פתח בתוכו והצלתיך מידו. אמר לו דוד ולכך אמרתי לך שירה. אשר שר לה׳.
דבר אחר: שגיון לדוד – אמר שלמה המלך (משלי כ״א:כ״ג) שומר פיו ולשונו. וכן הוא אומר (קהלת ה׳:א׳) אל תבהל על פיך. אמרו הנביאים לפני הקב״ה למה אתה מטיב לאומות העכו״ם בעולם הזה. אמר להם לפי שכתבתי (דברים ז׳:י׳) ומשלם לשונאיו. וכן הוא אומר (ישעיהו מ״ה:ט׳) הוי רב את יוצרו חרש את חרשי אדמה. בא חבקוק כך עשה לו צורת עוגה בארץ ואמר איני זז מכאן שנאמר (חבקוק ב׳:א׳) על משמרתי אעמודה ואתיצבה על מצור. מהו על מצור שהיצר לו צורה. ואצפה. אמר הקב״ה אני מחזר על כל מי ששבר קרדומו יבוא אצלי. התחיל צווח (שם א׳:ב׳) עד אנה ה׳ שועתי ולא תשמע. ענהו הקב״ה ואמר לו בן תורה אתה ולא עם הארץ כתוב לך בלוח אחד אל״ף בי״ת ואחר כך תאמר הודיעני את הקץ. וכן הוא אומר (שם ב׳:ב׳) ויענני ה׳ ויאמר כתוב חזון ובאר על הלוחות. אמר לו הקב״ה כשאמרתי לך בגלות ראשון כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה כיון ששלמו שבעים שנה מה כתיב (דברי הימים ב לו כב-כג) כורש מלך פרס וגו׳. אף עכשיו כשיגיע הקץ אני גואלכם. וכן הוא אומר (ישעיהו ס״ג:ד׳) כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה. כששמע חבקוק נפל על פניו והיה מתחנן לפני הקב״ה ואומר לפניו רבונו של עולם אל תדין אותי מזיד אלא שוגג שנאמר (חבקוק ג׳:א׳) תפלה לחבקוק הנביא על שגיונות. וכן דוד אומר שגיון לדוד. אימתי שגה כשהיה רודפו שאול. וכן הוא אומר (שמואל א כ״ו:ב׳) ויקם שאול וירד אל מדבר זיף. כשבא אחריו להרגו אמר לו אבישי אלך ואהרגנו שכן הוא אומר (שם ח׳) ויאמר אבישי אל דוד סגר אלהים את אויבך. ולא הניחו דוד להרגו שנאמר (שם י׳) ויאמר חי ה׳ כי אם ה׳ יגפנו. כשירד שאול למלחמה בקש דוד על אותו הדבר שהוציא מפיו אמר לפניו רבונו של עולם אל תדין אותי מזיד אלא שוגג שנאמר שגיון לדוד.
על דברי כוש – וכי כושי היה והלא כתיב (שם ט׳:ב׳) ולו היה בן ושמו שאול בחור וטוב. אלא שהיה משונה ביופיו ככושי הזה שהוא משונה בעורו. כיוצא בו אתה אומר (במדבר י״ב:א׳) על אודות האשה הכושית. וכי כושית היתה אלא כושית במעשיה כושית בשמה. יש אשה כשרה ואינה נאה ויש נאה ואינה כשרה. אבל צפורה נאה וכשרה. יש נאה בפני אחרים ואינה נאה בפני בעלה או נאה בפני בעלה ואינה נאה בפני אחרים אבל צפורה נאה בפני בעלה ונאה בפני הכל. כיוצא בו (עמוס ט׳:ז׳) הלא כבני כושיים אתם לי. וכתיב (שיר השירים ו׳:א׳) יפה את רעיתי כתרצה. וכי שאול כושי היה שאמר לו (שמואל א י׳:ח׳) וירדת לפני הגלגל. והוא עשה כן. אלא (שם ט׳) ויהפך לו אלהים לב אחר). על ה׳ חטאות נהרג אותו צדיק. על שהרג נוב עיר הכהנים. ועל אשר חמל על אגג ועל מיטב הצאן שכל המרחם על אכזרי סופו להתאכזר על הרחמנים. ועל אשר לא שמע לשמואל שנאמר (שמואל א י״ג:י״א) ויאמר שמואל מה עשית הרי אחת. ועוד אמר לו (שם ט״ו:ג׳) לך והכית. והוא לא עשה כן אלא (שם ט׳) ויחמול שאול והעם על אגג. לכך נאמר שגיון לדוד. שקול היה שאול כנגד כל אויביו וכן הוא אומר (תהלים י״ח:א׳) למנצח לעבד ה׳ לדוד. ללמדך ששקול היה כנגד כל אויביו. ה׳ אלהי בך חסיתי הושיעני והצילני. הוא הדבר. אלא אמר דוד הושיעני שלא אפול בידו והצילני שלא יפול שאול בידי. ואם עשית כן (שם ל״ה:י׳) כל עצמותי תאמרנה ה׳ מי כמוך.
בור כרה ויחפרהו – (ברמז ש״ט).
וכרא בירא ת׳ם אחתפרהא, פליקע פי הותה פעלהא.
וכרה בור ואחר כך חפר אותו. שיפול בשוחה (בנזק מעשיו) שהוא עשה אותה.
ויפול, ויפיל, לשון עתיד כאלו נקוד הוו בשוא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 15]

בור – טעם ויחפרהו – להוסיף בעמקו.
ומלת בשחת – במקום השפל במשקל אשר זורה ברחת (ישעיהו ל׳:כ״ד) מגזרת רוח.
ויש אומרים: כמו: בשחתם נתפש (יחזקאל י״ט:ד׳).
HE HATH DIGGED A PIT. The meaning of va-yachperehu (and hollowed it)⁠1 is, he deepened it.⁠2
The word ba-shachat (into the ditch) means, in the low place. Shachat follows the paradigm of rachat (shovel) in Which hath been winnowed with the shovel (Isaiah 30:24). Rachat comes from the root resh, vav, chet.⁠3
Others say that the word shachat is similar to the word be-shachatam (in their pit)⁠4 in He was taken in their pit (Ez. 19:8).
1. The literal meaning of va-yachperehu (and hollowed it) is, and dug it. Hence Ibn Ezra’s interpretation.
2. He deepened the pit that he has dug.
3. Shachat similarly comes from the root shin, vav, chet, meaning to sink down (Filwarg). Thus shachat means, a low place or a pit.
4. From the root, shin, chet, tav meaning: A trap (Filwarg) or a pit.
בור כרה ויחפרהו – כפל ענין במלות שונות. ואמר: כי הוא כרה בור להפילני בו והוא יפל בו. התנבא שימות שאול בחרב.
ואמר: ויפל בשחת יפעל – עבר במקום עתיד כמו שפרשנו.
He hath digged a pit, and graven it out – repeating the idea in different words. And he says that he hath digged a pit to cause me to fall into it, but he shall fall into it himself. He prophesies that Saul shall die by the sword. And he says:
And hath fallen into the ditch which he maketh – a past tense in place of a future, as we have explained.
ויפול בשחת יפעל. כענין ׳בדבר אשר זדו עליהם׳ (שמות יח יא)1:
1. שנופל באותו השחת – הבור שפעל וכרה בעצמו, כפי שביאר בפסוקים הקודמים. וכן דרשו בסוטה (יא.) ׳א״ר אלעזר, מאי דכתיב כי בדבר אשר זדו עליהם, בקדירה שבישלו - בה נתבשלו׳. [וראה מה שכתב הרא״ם בשמות שם ׳כי היה נהוג אצלם בימים ההם לומר על כל מי שחשב מחשבה אחת לעשות לזולתו ונכשל בה ׳בקדרה שבשל, בה נתבשל׳, על דרך ׳חופר גומץ בו יפול׳⁠ ⁠׳, והוא כעניין הכתוב כאן, אך המהרש״א בסוטה כתב שאין זו כוונת הדרשה, אלא לעניין מידה כנגד מידה, ופירוש רבינו בשמות הוא כדעת מהרש״א, ולא כפי שפירש כאן]. וראה להלן (ט טז-יז). ובשוחר טוב כאן: ׳בור כרה ויחפרהו - כל מה שהרשעים חופרין - לעצמן הם חופרים, ולבסוף יפול בשחת יפעל, ישוב עמלו בראשו - זה המן, שכל מה שחשב על מרדכי, הושב לו על ראשו׳.
בּוֹר כָּרָה פעמים אחרות, וַיַּחְפְּרֵהוּ: וַיִּפֹּל בְּשַׁחַת יִפְעָל. כי ׳עוונותיו ילכדונו את הרשע׳1:
1. לשה״כ במשלי (ה כב).
בשחת – בבור כמו כורה שחת (משלי כ״ו:כ״ז).
בור כרה – בזה יפרש המקרא שלפניו ויאמר הנה הבור אשר כרה ובתחילה חשב לחפרו על מי אזי גמולו אשר בעצמו יפול בו.
ומפרש – נגד מ״ש הנה יחבל און בור כרה הכריה היא תחלת החפירה, וזה במשל שקלט את הזרע של האון, ונגד מ״ש והרה עמל אמר ויחפרהו – רצה לומר שגמר את החפירה, וזה משל ההריון של העמל ששמר את רעתו ועסק בו לגמרו כאשה השומרת את הולד בעת הריונה, ונגד וילד שקר מפרש ויפל בשחת יפעל – דרך ציידי החיות לכסות בור עמוק בו תפול החיה ושם עושים שחת בה תלכד ותשחת, ממליץ כי בהכינו בור ללכוד אנשים בעת פעל השחת נלכד בו הוא עצמו חופר גומץ בו יפול ולפי זה גמר המעשה שמיוחס אל הלידה לא היה כפי מחשבתו והוליד שקר, והנה האון הוא המעשה הרע הנעשית באון וחמס שלא במשפט, והעמל הוא רוע המחשבה שחושב להרע, ועל זה אמר שחבל און שהכין את עצמו לעשות פועל חמס והרה עמל שהוא רוע המחשבהא לבצע את הרע.
א. כן כנראה צ״ל. בדפוסים: ״רוב המחשב״.
בור כרה וגו׳ – בור נגזר מן בר שהוראתו בלשון ארמי חוץ, חפירה בידי אדם המוציא רגבי חפירתו לחוץ ושחת או שוחה משורש שוח או שחת (כי שחה אל מות ביתה, משלי ב׳:י״ח) שענינו ירידה ושפלות מורה מקום שפל ועמוק עשוי בידי שמים; וכן יש הפרש בין כרה וחפר והשני יעמיק יותר מן הראשון (בקברי אשר כריתי לי, ויחי; ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים, תולדות) א״כ פרוש הפסוק כאן, הרשע כרה בור והעמיק עד שעשאו עמוק כשוחה, ואחר כך נפל הוא בשוחה שתקן.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יז) יָשׁ֣וּב עֲמָל֣וֹ בְרֹאשׁ֑וֹ וְעַ֥ל קׇ֝דְקֳד֗וֹ חֲמָס֥וֹ יֵרֵֽד׃
His mischief shall return upon his own head, and his violence shall come down upon the crown of his own head.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
יְתוּב לֵעוּתֵיהּ בְּרֵישֵׁיהּ וְעַל מוֹקְדֵיהּ חֲטוֹפֵיהּ יֵחוֹת.
His misery will return on his head; and on his pate his rapacity will descend.
וירג׳ע דגלה עלי ראסה, וינזל ט׳למה עלי האמתה.
והמרמה שלו תשוב על ראשו. ותרד הרשעות שלו על הקדקוד שלו.
עמלו, רשעו, כמו הרה עמל דלעיל.
ישוב העמל – שחשב בראשו.
ובעבור שהזכיר קדקדו אמר ירד כי הגזרות באות מהשמים בעבור חמסו.
HIS MISCHIEF SHALL RETURN UPON HIS OWN HEAD, The mischief that he planned shall return upon his own head. Scripture reads: his head. It says this; because it goes on to mention his pate.⁠1
Scripture reads: shall come down. It says this, because the decrees come from heaven.⁠2 Chamaso (his violence) should be interpreted, because of his violence.⁠3
1. In other words, the first half of the verse is parallel to the second part of the verse.
2. A person’s fate is determined in heaven.
3. Ibn Ezra interprets our clause as follows: And because of his violence, punishment from above shall come down upon his own pate.
ישוב עמלו בראשו – שקרו שהיה עושה ברדפו אחרי ישוב בראשו.
ועל קדקדו חמסו ירד – כפל ענין במלות שונות.
His iniquity shall return on his own head – The treachery he has acted in his pursuit of me shall return on his own head,
And his violence shall come down upon his own pate – a repetition of the idea with a change of terms.
(יז-יח) ישוב עמלו בראשו. יהי רצון שיהיה כן להבא1: ועל קדקדו [חמסו ירד]. מן השמים2, ובכן אודה [ה׳ כצדקו] ואזמרה שם ה׳ עליון - שנעלה ונישא ׳בעברות צוררי׳3:
1. שגם בעתיד יפול הרשע ברעתו שעשה לאחרים, ו׳עמלו׳ – הרוע שעשה ישוב עליו.
2. ה׳חמס׳ שעשה ירד משמים על קדקדו להענישו, ׳כי הגזרות באות מהשמים בעבור חמסו׳ (אבע״ז). וראה פסוק דומה אך בעניין הפוך בבראשית (מט כו) ׳תהיינה לראש יוסף ולקדקוד נזיר אחיו׳, ופירש שם רבינו ׳תהיינה לראש יוסף - מפי עליון, שישלח ממרום ברכותיו לראש יוסף בלתי אמצעי׳.
3. כלשה״כ (פסוק ז) ׳הינשא בעברות צוררי׳, שה׳ יתרומם ויתנשא במלחמת האומות, ובכך יהיה ׳עליון׳. וכ״כ רש״י ׳אודה ה׳ כצדקו - כשיצדיק הדין הגמור לשפוט הרשעים כרשעם׳.
(יז-יח) ועתה גם כן, יָשׁוּב עֲמָלוֹ בְרֹאשׁוֹ וגו׳, ואני אוֹדֶה ה׳ כְּצִדְקוֹ וַאֲזַמְּרָה שֵׁם ה׳ עֶלְיוֹן:
ישוב עמלו בראשו – הבי״ת רפה.
ועל קדקדו – קו״ף שניה בחטף קמץ כמ״ש בשמואל ב׳ י״ד.
קדקדו – הוא אמצעית הראש שם יחולק השער אילך ואילך.
ישוב עמלו – העמל שרצה לעשותו לזולתו ישוב על ראשו.
ועל קדקדו – כפל הדבר במ״ש להתמדתו.
ישוב עמלו בראשו נגד העמל שהוא ענין מחשבי אמר שישוב בראשו, שהראש מציין המחשבה שיוצאת מן המוח ונגד האון שהוא בפועל אמר שעל קדקדו חמסו ירד – שהקדקד הוא חיצונית הראש.
ישוב עמלו וגו׳ – כאן עמל נרדף לחמס שהחומס ונוטל ממון מידי בעליו שלא כדין גורם שהבעלים לריק עמלו בקנינו.
קדקדו – משרש קדד, והוראתו מקום הגבוה בראש (מכף רגל ועד קדקדו, איוב ב׳:ז׳) שאדם ישפיל בקידתו, א״כ קידה כפיפת הראש, ואולי יש קורבה בין הוראת הברה קדמונית לשם קודקוד וקד הברה קדמונית לשרש יקד, שמקום הגבוה בראש מושב המוח הוא תמיד חם ביותר.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יח) אוֹדֶ֣ה יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה כְּצִדְק֑וֹ וַ֝אֲזַמְּרָ֗ה שֵֽׁם⁠־יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה עֶלְיֽוֹן׃
I will give thanks to Hashem according to His righteousness, and I will sing praise to the name of Hashem Most High.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אֲשַׁבַּח יְיָ בְּצִדְקְתֵיהּ וַאֲשַׁבַּח שׁוּם אֱלָהָא עִלָאָה.
I will thank1 the LORD according to his righteousness; and I will praise the name of God Most High.
1. Thank: give praise.
אודה ה׳ כצדקו ואזמרה שם ה׳ עליון – א״ר לוי כשתעשה אותנו עליונים בעולם הזה על הכל שנאמר ונתנך ה׳ עליון, א״ר יהושע בן לוי בכל מקום שאתה מוצא מפלתן של רשעים הודאה מלמעלה והודאה מלמטה, מה טעם אודה ה׳ כצדקו, מה כתיב בתריה למנצח על הגתית זה אדום, מה כתיב בתריה אודה ה׳ בכל לבי.
חיניד׳ אשכר אללה עלי עדלה, ואמג׳ד אסם רבי אלעאלי.
אודה את ה׳ על הצדק שלו. ואשבח את שם ה׳ העליון.
אודה, אז אודה את ה׳ על צדקו.
אודה י״י כצדקו – כשיצדיק הדין הגמור לשפוט הרשעים ברשעם.
I will thank the Lord according to His righteousness When He executes strict justice with righteousness, to judge the wicked according to their wickedness.
אודה – שדן דין צדקו.
והזכיר עליון – כנגד ירד (תהלים ז׳:י״ז).
I WILL GIVE THANKS UNTO THE LORD. For executing judgment on behalf of His righteous.
Scripture reads Most High, because it earlier said shall come down.⁠1
1. See note 104.
אודה י״י כצדקו – ואז אודה י״י כפי צדקו שעשה עמי.
ואזמרה שם י״י עליון – כי הוא עליון על הכל ומושל בכל ויעשה ביצורים כחפצו.
I will give thanks unto the Lord according to His righteousness – And then I will give thanks unto the Lord according to His righteousness which He has shewn me.
And I will sing praises to the Name of the Lord Most High – for He is Most High over all, and rules over all, and will deal with His creatures according to His good pleasure.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

כצדקו – כאשר ראוי להודות על הצדקת דינו.
ואזמרה – אשבח בזמר את שם ה׳ לומר שעוד הוא עליון ומאד נעלה על כל התשבחות.
אודה ה׳ כצדקי ואזמרה שם ה׳ – ההודאה הוא מצד הכרת הטובה, והזמר הוא מצד הכרת תהלותיו מצד עצמם, וכשבאו נרדפים ייחס ההודאה לה׳ והזמר לשמו (לקמן ט׳ ב׳ ג׳, י״ח נ׳, צ״ב ב׳) שעל ידי הכרת הטובה יכירו את ה׳ המטיב, והכרת שבחיו הוא רק מצד הפרסום כי לא יוכר מצד עצמו, ואמר שעל ידי שיודה ה׳ ע״י טובותיו ע״י יכיר תהלותיו ופרסום שמו ויזמר לשמו.
אודה ה׳ – ההודאה הוא על הטוב שקבל, וגם אזמרה שם ה׳ להגיד נפלאותיו והשגחתו וגבורותיו.
אודה – שרשו ידה שענינו השליך ונרדף להשתחוה הן להשתחות עבד לפני אדוניו הן להודאת מקבל טובה למטיב עמו.
עליון – על כל עמי הארץ, הישב על כסאו בשמים ממעל ובוחן מעשיהם ומשלם להם גמולם.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144