כרם היה לשלמה בבעל המון – אלו ישראל שהיו מתקבצים בקול רנה ותודה המון חוגג.
נתן את הכרם לנוטרים – נתן הקב״ה את מקדשו ביד האומות.
איש יביא בפריו אלף כסף – זה נבוכדנצר שהגלה עם יהויכין אלף צדיקים כענין שנאמר החרש והמסגר אלף הם שחזקו ידי ישראל לתורה בגלות.
(יא-יד) ד״א: כרם היה לשלמה – כרם זו אלו ישראל שנאמר כי כרם י״י צבאות בית ישראל.
בבעל המון – בין האומות שהם המון ממים רבים.
נתן את הכרם לנוטרים – ביד האומות משכום לע״ז. אמ׳ הקב״ה נתתי ישראל ביד מלכי ישראל ומשכום לע״ז. נתתים לנבוכדנצר ומשכום לע״ז. משל למלך שנתן בנו לפדגוג ללמדו תורה ולמדו תרבות רעה. אמ׳ לו המלך לא מסרתי לך בני אלא להחזירו למוטב. מוטב שאקח את בני.
כרמי שלי לפני – אקבץ את בני לביתי.
האלף לך שלמה – אומרת כנסת ישראל רבון כל העולמים הלא אלף צדיקים כשהגליתנו לבבל ועתה הוספנו על הראשונים כמה וכמה. ומאתים לנוטרים את פריו. הלומד נוטל חלק אחד והמלמד נוטל ה׳ חלקים. יתן לנו שכר התורה שעמלנו בה בגלות מתוך דוחק.
היושבת בגנים – רוח הקדש אומר לישראל שהם בין האומות. חבירים מקשיבים לקולך עסקו בתורה ותהיו לומדים מאהבה ותתחברו חבירים חבירים להיות מקשיבים בתורה לקולך כי אני חפץ לשמוע קולך בזמן שאת עוסקת בתורה השמיעני.
ברח דודי – אומרת כנסת ישראל אעפ״י שברחת ממני עוד דומה לך לצבי קל ברגליו או לעופר האיילים ושוב להיכלך כבראשונה על הרי בשמים. אבא מרי ז״ל פירש כרם היה לשלמה על משל ועל מליצה. כרם היה לשלמה בבעל המון. מקום הוא ושמו בעל המון. נתן את הכרם לנוטרים ונתנו לו בשכר אכילת הפרי אלף כסף ובתוך הכרם היתה יושבת נערה אחת בא בעל הכרם ליקח הנערה אמרו לו הנוטרים כל מה שבכרם אלנו שנאמר כרמי שלי לפני שכן התנתי.
האלף לך שלמה – בשכרך ומאתים ואם מעתה שינה הכרם מאתים פעמים אלף הכל לנו והנערה שלנו.
היושבת בגנים – אומ׳ בעל הכרם נשאלה את פיה אם רצונה להיות עמכם תהיה עמכם ואם אין רצונה להיות עמכם אני נוטלה לעצמי. חבירים מקשיבים לקולך לשמוע מה את חפצה.
השמיעיני – ואם שנה ברח דודי מה אעשה כי מסרתני ביד הנוטרים ואיני יכולה לבאת מיכאן אבל אעשה עצמך כבורח והסתלק במעט רגע. ודמה לך לצבי או לעופר האיילים. ושוב וקחני מכאן.
על הרי בשמים – אל ארצי ואל מולדתי. והמליצה על ישראל שנקראו כרם של שלמה. למי שהשלום שלו.
בבעל המון – בין האומות נתן את עמו בידם. איש יביא בפריו אלף כסף. איש שעיר. נקרא עשו. כדי לאכול את אפרים (פרים) של ישראל. חמד העולם הזה שהוא אל״ף. כשם שהאל״ף ראשון לכל האותיות. כך נכסף להמית העולם הזה. ולא חשש על שכר העולם הבא. שנאמר ויאמר עשו הנה אנכי הולך למות ולמה לי בכורה.
אלף כסף – אלפא כסף. הראשון חמד. כמו נכספה וגם כלתה.
כרמי שלי לפני – אמ׳ עשו בלבו כבר ישראל מסורין בידינו. גם יאמינו בדתינו.
האלף לך שלמה – העולם הזה נתת לנו כי שלך הוא ומסרתו למלכי האומות. ומאתים לנוטרים את פריו. אם ישראל מאתים פעמים יותר ממה שהם הכל לנו הם מאמינים בדתינו. והשם או׳ להם לא לדעתכן מסרתים בידכם להדיחכם מתחת כנפי שכינה אלא נשאלה מהם אם רוצים לעזוב [אותי] ללכת אחרי ההבל או לאו.
היושבת בגנים – אלו ישראל שיושבין בין האומות חבירים מקשיבים לקולך. אומ׳ העולם שמחברים לי חבירים אלהי נכר.
מקשיבים לקולך – לשמוע מה בדעתך.
השמיעיני – נא רצונך. משיבה כנסת ישראל כבר שתני בבור תחתיות ונתתני ביד האומות והשבעתני שלא למרוד בהם. ברח דודי עד עת קץ הגאולה ואז דומה לך לצבי או לעופר האיילים ושל עזרתך ותגאלני ותביאני אל הרי בשמים הם הר ציון והר בית הבחירה הוא הר המוריה. בהר י״י יראה. מקום ריח הקטרת מקום ריח ניחוח. וכן הוא או׳ כריח ניחוח ארצה אתכם.
ד״א: קרוב למדרש הראשון: כרם היה לשלמה – כרם אלו ישראל.
לשלמה – מלך שהשלום שלו. בבעל המון שבהם בזכות אב המון.
נתן את הכרם לנוטרים – לאומות העולם להיות מושלים בהם. איש יביא בפריו אלף כסף. זה נבוכדנצר שהביא למלכותו אלף צדיקים עם גלות יהויכין שנאמר החרש והמסגר אלף. כיון שפותחין פיהם לדבר היו הכל מחרישין לשמוע דבריהם כענין שאמ׳ איוב החרישו ממני ואדברה אני. מסגר כיון שסוגרין שוב אין אדם פותח לדבר מרוב חכמתם וכמה הם אלף והם הם שהעמידו בחוקי התורה בגלות בבל ומהם נתרבית התורה בבית שני ועד היום הזה.
כרמי שלי לפני – זה דברי רוח הקדש שמבקש הקב״ה לגאול את ישראל ולקבצם מד׳ כנפות הארץ ואו׳ לאומות העולם כרמי שלי לפני. אעפ״י שהגליתים ומסרתים בידכם לא נתיאשתי מהם. ואם קניתם את עמי בשינוי רשות בעלים כענין ש׳ בעלונו אדונים זולתך. אבל לא נתיאשתי מהם ולא נחלטו לרשותכם לגמרי. וכבר נקראו ישראל ארץ חפץ וקרקע אינה נגזלת. כרמי שלי הם עונים האלף לך שלמה. אין לך לקבץ אלא האלף הראשונים שגלו לבבל אבל הנותרים לנו הם. כיוצא בהם כלומר אם יהיו יותר ממה שהם עתה אלף פעמים אומות העולם אמו׳ ומאתים. אבל משה איש האלהים אמ׳ י״י אלהיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרוב. היושבת בגנים היא כנסת ישראל. מה חפיצה אם להיות בגנים אשר כמשפט הגוים [להשתחוות לעץ] ואבן או לשוב ביראת י״י.
חבירים – אלו תלמידי חכמים במסכ׳ שבועות. פי׳ רז״ל האלף לך שלמה ומאתים לנוטרים את פריו. מלכותא דקטליא חד מחמשא ולא מיענשא.
ד״א: כרם היה לשלמה – ישראל הם כרם שהיה לשם בבעל המון כענין שנאמר המון חוגג. כי בית המקדש הוא מקום המון ישראל.
נתן את הכרם לנוטרים – נתן את עמו ישראל למלכים שהיו נוטרים אותם כאדם שנוטר את הכרם. איש יביא בפריו אלף כסף.
איש – זה ירבעם בן נבט כענין שנאמר והאיש ירבעם גבור חיל.
יביא בפריו – הביא בממשלתו אלף כסף. כלומר עשר מאות שהם י׳ שבטים וקרא השבט מאה על שם ק׳ ברכות שנתברך יעקב אבינו מיצחק בפסוק ויתן לך האלהים ק׳ אותיות חוץ מאורריך ארור.
ס״א: איש – זה אחיה השילוני איש האלהים שהביא בפריו של ירבעם אלף כסף י׳ מאות שהם י׳ השבטים. וכן הוא אומ׳. והיה בעת ההיא וירבעם יצא מירושלם וימצא אותו אחיה השילוני בדרך והוא מתכסה בשלמה חדשה ויתפש אחיה השילוני בשמלה החדשה ויקרעה לי״ב קרעים ויאמר לירבעם קח לך י׳ קרעים כי כה אמר י״י אלהי ישראל הנני קורע את הממלכה מיד שלמה ונתתי לך את עשרת השבטים כיון ששמע נבואת אחיה בקש שלמה להרוג ירבעם. ויקם ירבעם ויברח מצרים אל שישק מלך מצרים ויהי במצרים עד מות שלמה.
כרמי שלי לפני – או׳ לו השם לשלמה כרמי שלי לפני. ישראל הם ברשותו ומי ארצה להמליך עליהם.
האלף לך שלמה – העשרה שבטים שהם עשר מאות. היו לך שלמה בן דוד. ולא לקחתים מרשותך כל ימיך אבל לאחר שתמות אקחם ממך ואתנם לירבעם.
ומאתים – ושני שבטים יהודה ובנימין יהיו לרחבעם שהם נוטרים את פריו הם יהיו בירושלם עד זמן הגלות. ולאחר הגלות זכר ישיבתם בין הגוים. שהגוים סבורים לנטוע ביניהם את ישאל ולהוציאם מתחת כנפי השכינה והקב״ה אומר להם היושבת בגנים. כנסת ישראל היושבת בגנים בין האומות.
חבירים – אומות העולם שהם מתחברין לי חבר. משמיעים לקולך לאי זה דת תרצי להיות והיכן אנקום נקמתך מהם. והיא משיבה ברח דודי עד זמן הגאולה ואז תדמה לך לצבי קל ברגליו. או לעופר האילים ותנקום נקמתי.
על הרי בשמים – על הרי ישראל שהם הרי בשמים.