אמר יצחק בן עראמה ז״ל: להיות כי כל הנמצאים יודעו מצד סבותיהם וסבות כל דבר ארבעה. חומר, וצורה, פועל, ותכלית. לכן ראיתי להקדים לפי׳ מגלה זו ידיעת סבותיה הארבעה ופירושם. חומר מגלת רות הוא הספור איך בימי בעז השופט היה רעב בארץ לחטאות ישראל ואלימלך משועי יהודה ומקרוביו חטא חטא משפט מות כי במקום אשר היה לו לשבת עם עמו בצרתם וליסרם ולהוכיחם למען ישובו אל ה׳ ויסר מעליהם מות הרעב. וכן היה לו לבזבז ממונו עם עניי עמו. לא כן עשה. ולהיותו צר עין הלך לו לגור בארץ טמאה וזולת זה נתערב בגויי הארצות ויקחו בניו להם נשים מכל אשר בחרו באופן כי אב ובנים בחטאם מתו. ותשאר אשתו נעמי גלמודה מכל אנשיה. ותיכף הסכימה לשוב אל ארץ מולדתה מפני פחדתה מהמות כאשר קרה לאנשיה והלכו אתה שתי כלותיה הנכריות: ומספר ויכוחה עמהן שישובו אל עמן ואל מולדתן כדת וכהלכה לעשות לכל מתגייר. ואיך ערפה הלכה לה ורות דבקה בה.
ועוד ספר איך רות הלכה בתחילת קציר שעורים ללקט הלקט שכחה ופאה להיותם מתנה אלהית כי לא רצו היא וחמותה ליהנות רק ממעשה ידיהן וממתנת אלהיהן. ואיך קרה מקרה להמצא בנחלת בועז קרובן אשר קבלה בסבר פנים יפות וצוה עליה לבל תלך בשדה אחר. ועוד מספר העצה אשר נתנה נעמי לכלתה ורחצת וגלית מרגלותיו ושכבת שם ואיך עשתה כדבריה. והרגיש האיש והנה אשה שוכבת מרגלותיו והיא השיבתו בטוב לקחה ובמתק שפתים שיפרוש כנפיו עליה כי גואל הוא ובועז נשבע להוציא הדבר אל היש ודבר על זה בשער עמו עם טוב הגואל הקרוב ממנו שיגאל ולא רצה לבלתי תשחית את נחלתו. והנה בועז קנה את כל אשר לאלימלך ובניו וגם את רות אשת המת קנה וילדה לו בן עובד י״י. שמו עובד אבי ישי אבי דוד. וספר שלשלת התולדה. והתחיל מהאבות ועד דוד הגדיל להיות הרביעי מהאבות אשר גם הוא יכונה בשם אב לאומה הישראלית. והוא רגל הרביעי שבמרכבה
(זוהר פ׳ ויצא) ואשר נאמר עליו
(מלכים ב כ׳) אלהי דוד כאשר נאמר
(שמות ג׳) אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב וזולת זה הרבה לדבר ספורים מתייחסים לכל ענין וענין מהעניינים אשר אמרנו.
ואמנה צורת מגלת רות כבר אמרנו (בהקדמת שה״ש) היות צורתה הדיבור המסודר ברוח הקדש מהנלבש ממנו ואל תקשה כי למה לא יכנס בגדר הנביאים בהיות כי כותבה היה שמואל הנביא
(ב״ב י״ד:) כי כבר התרנו הקושיא הלז כאשר אמרנו כי אין כל דבק באלוה ית׳ דבק תמיד על אופן א׳ מהדבקות כי לפעמים יהיה דבק במדרגה האחד עשר אשר אמרנו היותה היותר שלימה [בהקדמת שה״ש שם]. ופעמים מפני עקת המעיקים מחוץ מכלי הגוף וההרכבה הגשמיית אשר באדם ישוב דבקותו אל המדרגה הראשונה והפחותה שבמדרגות או לשלישית או לשביעית כפי אשר יהיה הכנתו אז.
ואמנם הפועל ר״ל מי היה הכותב מגלת רות כבר אמרנו שקבלו חז״ל ששמואל הרמתי כתבה. וזה כי בסוף ימיו אחרי כתבו ספרו וספר שופטים. כשהמליך את דוד במצות קונו לחטאת שאול חפש למצוא דברי חפץ במשפחת בית דוד בחיר ה׳ וכתב המעשה הזה שבמגלת רות אשר היה סבת תולדת אבותיו הקרובים ואח״כ יחסו עם האבות ישני חברון. מה שלא עשה ככה בשאול אף כי הוא גם הוא משחו למלך. לראותו ברוח קדשו כי זרעו לעולם יהיה וכסאו כשמש נגד האל וכי יצא חוטר מזרע ישי ונצר משרשיו אשר ישיב על כנה שה פזורה ישראל.
ואמנם תכלית מגלת רות להודיענו אמתת השגחת האל על יצוריו וכי ישיב לאיש כפעלו וכפרי מעלליו כאשר קרה לאלימלך אשר כדי שלא לבזבז ממונו בין עניי עמו הניח ארץ הקדושה והלך לגור בשדי מואב. והמודד מדה כנגד מדה אבד כל ממונו ומלא הלך שם וריקם השיב יי׳ את אשתו. ולהתערבו בזרע העמים מת הוא ובניו בארץ הטמאה ובאשר בחרו. מה שקרה הכל בהפך לנעמי ורות נשי חיל אשר חיו מן האנשים ההם. ולשובן לארץ הקדושה ולבחרן בה בעוני ובמסכנות מעושר וכבוד בשדי מואב. זכו להתקרב לנשיאי ישראל ועושר וכבוד אתן הון עתק וצדקה וזכו לבנים צדיקים אשר מהם יצאו כסאות למשפט כסאות לבית דוד ומשם בארה ומקור משיח צדקנו ולמען נביט בכל הנעשה תחת השמש וללמוד ליראה את ה׳ וללכת בדרכיו. פן יקרנו כאשר קרה במאורע הלז. וה׳ ינחנו במעגלי צדק ואורח חיים.
אמר רבי זירא רות אין בה לא טומאה ולא טהרה ולא איסור ולא היתר. ולמה נכתב מפני החסד להודיעך כמה שכר טוב נותן לגומלי חסדים
(רות רבה פ׳ ב׳). אמר כי התורה האלהית נפלאת היא ורחוקה מאד במדרגת ספוריה מדרכי שאר הספרים ודברי שאר הדתות בכל ספוריהם במה שהוא שת״ת אין השקפתה אל הגדת הספור ההוא והודעתו לבד רק אל עניינים נפלאים ותועלת נפשיות יודעו בה עליהם אמר המשורר
(תהלים קי״ט) גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. והנה האלהי רשב״י אמר (זוהר פ׳ בהעלתך) ווי לההוא בר נש דאמר דהאי אורייתא אתיא לאחואה ספורים לעלמא וכאשר כתבנוהו עם דברים אחרים בשער שביעי מפירוש התורה. הנה לזה לא נתקררה דעת זה החכם במה שהודיעתנו זאת המגלה תולדות פרץ עד דוד עם היות שהיא ידיעה לנו ולמולדתנו באשר הוא ראש יחסנו ותפארת מלכותינו וה״א הואיל וכלל כל המגלות יחלק לשני חלקים קהלת ושיר השירים ואיכה שהם דברי נבואות. ורות ואסתר שהם ספורים והגדות. ושאלתם כי למה נכתבו היתה על המין האחד בטלה. למה שהם דברי רוח הקדש הוות ועתידות והגות לבם תבונות וחכמות רבות בשירים משלים וחדות.
אמנם תהיה התשובה על אסתר שהיא ממין השני שאם אין דיני טומאה וטהרה בה יש בה מאיסור והתר אם במקצתה ואם בכלה אשר הוא שם ימי הפורים בזמניהם ומצות מקרא מגלה. ותשאר רק רות לבדה נתפסת בשאלתו שאין בה לא זה ולא אותו. וכבר בקש החכם האלהי ומצא לה תועלת נפשיי נפלא מאד מצד השכר והעונש שהוא כלל לכל התורה הוא שאמר מפני החסד להודיעך כמה שכר טוב נותן אל גומלי חסדים דכתיב יעשה ה׳ עמכם חסד כאשר עשיתם וגו׳: ודבר גדול דבר כי באמת ספור זאת המגלה בענין זה החסד וכל מה שהוא ממינה יעורר לבנו לדעת ולהודיע מה גדלו מעשיו יתברך ומה עמקו מחשבותיו לסבב סבות ולהעליל עלילות להוציא אל המציאות הדבר הטוב העולה במחשבה. ואף אם יתמצעו לשם פעולות אנושיות בחיריות וכוונות זרות מיימינות או משמאילות. הלא תראה כי ראה ראה ית׳ רות אמתו כשרה בנשים ומקדם מלידה ומבטן הוא ובית דינו הללוה ביניהם לומר הגונה זו לבית מלכות.
וכבר היתה הליכות אלימלך לשדי מואב דוחה כוונה זו במה שלקחה לאחד מבניו לאשה. והיה חוץ לשלשלת היחס והלקיחה ההיא סבבה פני הדבר שתבא להיות אשה לבועז אבי עובד אבי ישי אבי דוד כי הוא עצם הספור ומהותו.
ועתה ראה פרשה זו וזכור פרשה אחרת
(בראשית ל״ח) הדומה לה והוא ענין תמר הצדקת בתו אשר בחר בה ה׳ להיותה אם היחס המלכיי שהיה עניינה מן המין הזה עצמו כי עם שכבר הלך שם יהודה ולא לקחה כי פנה לבו אל הממון לשאת בת איש כנעני ושמו שוע. הנה נתקררה הכוונה במה שלקחה לבנו בזה אחר זה ותהי חטאת הנערים דוחה וימין השם מקרבת כי היא היתה נסבה שתחזור אל השרש ותלד את פרץ ליהודה.
והנה על זה הענין בעצמו היה דבר ה׳ בבנין בית ישראל בכלל כי ראה לו בבית לבן נשים כשרות והגונות לא ראה כהנה בכל הדורות ההם לטוהר. וכבר העירה רוח הקדש בחכמת אמו לשלחו לקחת לו משם אשה
(בראשית כ״ח) ועם שכבר דחה לבן הארמי זו הכוונה לבלתי הסביר לו פני אהבה והדור כראוי לענין הזווג אדרבה אמר לו ע״ד בזיון כמדבר אל אחד השכירים הכי אחי אתה ועבדתני חנם הגידה לי מה משכורתך
(בראשית כ״ט) והנה בזה הסיר מסוה המוסר מעל פניו ואמר לו יעקב
(בראשית כ״ט) אעבדך שבע שנים ברחל. כלומר אני איני רגיל להשתכר כדבריך אבל אשכיר עצמי בעד היפה שבבנותיך ואם היא הקטנה ולא יהיה לי גנאי כי הנה האהבה מקלקלת השורה. וכבר נדחית כוונתו זאת במה שרמה אותו בלאה והוא עצמו היה סבה שניה לקחת שתיהן ושפחותיהן לבנות ארבעתן בית ישראל כאשר היתה הכוונה האלהית ראשונה. וז״ט מה שאמרו זקני בית דינו של בועז יתן ה׳ את האשה וגו׳ כרחל כלאה וגו׳ ויהי ביתך כבית פרץ. הטיבו את אשר דברו לומר ששלשתן נסקרו בסקירה אחת בזה הענין הנפלא: והיא כוונה טובה עד שלסוף נצרפה עוד כוונה אחרת קרובה אליה. וזה הענין באמת שרש גדול ויתד חזק אל טוב הבטחון וחוזק לב לכל פועל לקוות וליחל שכר פעולתו ואם יתמהמה חכה לו כי נאמן הוא בעל מלאכתו ולא ישקוט עד עשותו ועד הקימו מזמות לבו וכמו שאמר הכתוב
(תהלים כ״ז) קוה אל ה׳ חזק וגו׳.
והנה להיות זאת הכוונה של מגלה זו. ועם שיראו דבריה מבוארים ובלתי סובלים ספקות גדולות כמו שהוא הענין במגלת אסתר אשר השתדלנו בביאורה. מ״מ ראיתי ונתון אל לבי ג״כ לדרוש ולתור בה דבר שא״א למדרש בלא חדוש. וביאור קצת גמגומים אשר נפלו בענייניה בתחילת העיון. גם כי אמרתי עליה אל תביאני ריקם בתוך שאר המגלות אשר פירשתי זה כמה והמתחיל בדבר אומר לו גמור. יגמור בעדי ה׳ חסדך לעולם מעשה ידיך אל תרף.