Divrei HaYamim I 12 – דברי הימים א יב‏ – Mikraot Gedolot

וּמִן בְּנֵי יִשָשכָר יָדְעֵי סוּכְלְתָנוּ לְעִדָנַיָא חַכִּימִין לְמִקְבַע רֵישֵׁי שְׁגִין וְרֵישֵׁי יַרְחִין וּלְעַבָּרָא יַרְחַיָא וּשְׁנַיָא סוֹפִיסְטִין בְּמוֹלָדָא דְסִיהֲרָא לְמִקְבַּע מוֹעֲדַיָא בְּעִדַנְהוֹן בְּקִיאִין בִּתְקוּפָתָא דְשִׁמְשָׁא אִצְרוֹלוֹגִין (ס״א אִצְטְרוֹלוֹגִין) בְּמַזָלַיָא וְכוֹכְבַיָא לְמִידַע מָה כַשְׁרִין לְמֶעְבַּד בֵּית יִשְרָאֵל רַבָּנֵיהוֹן רֵישֵׁי סַנֶדְרִיָא מָאתָן כָּל אֲחוּהוֹן עַבְדִין פִּתְגָמֵי אוֹרַיְתָא וְחַכִּימִין עַל מֵימַר פּוּמְהוֹן.

ומבני יששכר יודעי בינה לעתים – א״ר שמואל בר נמני כל אשה שתובעת בעלה לדבר מצוה הויין ליה בנים שאפילו בדורו של משה לא הוו כוותייהו, בדורו של משה כתיב הבו לכם אנשים חכמים וידועים ואילו נבונים לא אשכח, וגבי לאה כתיב ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא, וכתיב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים. אמר רבא לא אשכחת צורבא מרבנן דמורי אלא דאתי מלוי או מיששכר, מלוי דכתיב יורו משפטיך ליעקב, מיששכר דכתיב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים ואי יהודה מחוקקי אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא קאמינא. יששכר תשיעי לשבטים והוא הקריב שני למלך, הה״ד ביום השני הקריב נתנאל בן צוער נשיא יששכר, מפני מה מפני שהוא בן תורה הה״ד ומבני יששכר יודעי בינה לעתים, מהו לעתים, ר׳ תנחומא אמר רובי חכמה היה יודע, ר׳ יוסי בן קוצרי אמר לעבד שנים הה״ד וכל אחיהם על פיהם, כל ישראל היו מסכימין הלכה על פיהם והוא משיב להם הלכה למשה מסיני, וחייו של יששכר מנין לו מזבולון שהיה עוסק בפרקמטיא שלו ומאכיל את יששכר שהוא בן תורה, הה״ד זבולון לחוף ימים ישכון, ובשביל כך יששכר חמור גרם, וכשבא משה לברך את השבטים הקדים ברכת זבולון לברכת יששכר, הה״ד שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך, ואומר ושרי ביששכר עם דבורה, וכן הכתוב משבחו בבתי דינים במצרים לישוב משפחת הישובי, ואין ישוב אלא ב״ד שנאמר ויבאו אליך כמבוא עם וישבו לפניך, ואומר ויעקב איש תם יושב אהלים, אשרי צדיק אשרי שכונותיו, יהודה ויששכר וזבולון שהיו סמוכין לאהרן ולמשה שנאמר והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו, וכתיב דגל מחנה יהודה וגו׳ ונעשו גדולים בתורה שנאמר יהודה מחוקקי ומבני יששכר יודעי בינה לעתים ומזבולון מושכים בשבט סופר, אבל מן הדרום בני קהת וסמוכים להם ראובן שמעון וגד והיו שרויים עם קרח אדם בעל מחלוקת אבדו עמו במחלוקתו, מכאן אמרו אוי לרשע ואוי לשכנו.

ומבני יששכר יודעי בינה לעתים – שיודעים לתת עצה לפי הענין של מעשה שצריך לדוד להתיעץ היאך יחזק המלכות מפני בני שאול.

ראשיהם מאתים – לבד מן השאר.

וכל אחיהם על פיהם – על עצתם.

those who had an understanding of the times They knew how to give counsel appropriate to the incident; David had to take counsel on how to strengthen the kingdom against the sons of Saul.

their chiefs were two hundred besides the rest.

and all their brethren obeyed their word on their counsel.

ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל – ¹רבותי׳ ז״ל פרשו שיודעים לעבר שנים ולקבוע חדשים, וזהו שאמ׳ ״לדעת מה יעשה ישראל״; וזהו ״יודעי בינה לעתים״, כלומ׳: לזמני העולם, שהיו יודעים לחשב בתקופות ומזלות. וזכר ענין זה בזה המקום כי צריך המלך אליהם להתיעץ עמהם בזה, כי על פי המלך היה נעשה העבור והקבוע ²כמו שנודע בדבר חזקיהו המלך (בבלי סנהדרין י״ב.). ור׳ יונה פרשו (סה״ש ע׳ ״עות״) ענין ״משפטים״, וכן ״יודעי העתים״ (אסתר א׳:י״ג), כמו שאמ׳ ״לפני כל יודעי דת ודין״ (שם), ³וכן ״עת ומשפט ידע לב חכם״ (קהלת ח׳:ה׳); והיה צריך המלך להתיעץ עמהם על ענין הדינין. ⁴אבל ״לדעת מה יעשה ישראל״ אין טעמו דבק לזה הפי׳, כי היה לו לומ׳ ״לדעת מה יעשה המלך״; אבל לפי׳ רבותי׳ ז״ל יבא בטוב ״לדעת מה יעשה ישראל״ – היאך ישמרו המועדים ובאי זה זמן יעשו אותם.

1. רבותי׳ ז״ל פרשו וכו׳. במדרשים שלפנינו, כגון בראשית רבה ע״ב:ה׳, נמצאת רק הלשון ״עיבורין״, ואילו לשון ״ולקבוע חדשים״ מופיעה בבבלי מגילה י״ב: על ״חכמים יודעי העתים״ באסתר א׳:י״ג, ולא על יששכר (אבל ראו תרגום ראשון שם המזכיר את יששכר בקשר לזה). אך בתרגום כאן נמצא ככל דברי רד״ק. אכן, מצאנו לשון ״עיבור״ גם בקשר לחדשים; ראו למשל התרגום על שמואל א כ׳:כ״ז, המצוטט ברד״ק שם. והשוו דברי רד״ק לעומת המיוחס לרש״י; וכדבריו מצטט גם המיוחס לר״י קרא.

2. כמו שנודע בדבר חזקיהו המלך. ראו רד״ק דברי הימים ב ל׳:ב׳. דבריו אלה חסרים בכת״י פריס ומינכן, וכנראה הם מתוספותיו.

3. וכן ״עת...חכם״. ראו ראב״ע שם, המערער על אותו פירוש.

4. אבל ״לדעת מה יעשה ישראל״ וכו׳. ריב״ג שם כותב שזהו דווקא הוכחה לפירוש שלו: ״והראיה על זה אמרו ׳לדעת מה יעשה ישראל׳⁠ ⁠⁠״; זאת אומרת: בני יששכר ידעו איך לקבוע משפטים שידריכו את העם במעשיהם. אבל רד״ק כנראה תופס ש״משפטים״ שייכים בעיקר למלך ולבתי משפט, בעוד שכל העם שייכים לשמירת המועדים.

Of the Issacharites, men who possessed the wisdom of times (‘ittim), to determine how Israel should act. Our Sages, of blessed memory (cf. Genesis Rabbah 72:5; b. Megillah 12b), explain that they knew how to calculate leap years and to determine the beginnings of months. This explains why it says “to determine how Israel should act” and “who possessed the wisdom of times”—that is, of seasons—for they knew how to make calculations based on celestial cycles and constellations. The text mentions this matter here because the king needed to consult with them on [these issues]; for the declaration of leap years and [of new months] was done by royal decree, as is apparent in the case of King Hezekiah (b. Sanhedrin 12a). But R. Jonah [ibn Janaḥ] (Shorashim entry עות) explains [‘ittim (עתים)] in the sense of “laws”; for the king needed to consult with them on legal matters. The same is true for “learned in ‘ittim” (Esth 1:13)—as the text elaborates: “before all who were versed in law and precedent” (ibid.)—and for “the heart of a wise man knows ‘et (עת) and law” (Eccl 8:5). But according to this interpretation, [the phrase] “to determine how Israel should act” does not fit; for the text should have said, “to determine how the king should act.” However, according to the interpretation of our Sages, of blessed memory, [the phrase] “to determine how Israel should act”—meaning how to observe the holidays in their proper time—is entirely suitable.

ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה וג׳ – זה סובל כוונות רבות, ואולי כלם היו בהם.

יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל – ידמה שאלו היו חכמים ונבונים ואנשי עצה ובעת ועת ידעו לתת עצה נבונה מה ראוי שיעשה ישראל בעת ההיא לפי הדברים אשר יקרו אז אשר בהם קצת עדות על העתיד לבא והנה אלו כלם הסכימו להמליך את דוד.

יודעי בינה לעתים – המשכילים לקבוע עתים לדעת מה יעשה ישראל ר״ל המה קבעו החדשים ועברו השנים כן ארז״ל, או ר״ל שהיו משכילים לקבוע עתים בדבר המלחמה וכדומה.

ראשיהם – מהם באו ראשיהם והיו במספר מאתים וכל אחיהם הנשארים בארצם על פיהם יצאו ויבאו וכאומר והרי היא כאילו באו כולם.

יודעי בינה לעתים – ידעו להתבונן בכל דבר לפי העת והזמן כמ״ש חז״ל אחיתופל לא היה מתפלל תפלה אחת פעמים משום דהתפלות ראוי להשתנות לפי העת והזמן.

ראשיהם – פירש כולם היו ראשי סנהדראות וכל אחיהם היו עושים על פיהם ובאו גם כן עמהם.

יודעי בינה לעתים – היו יודעים לתת עצות על מעשה בני ישראל לפי הזמן. וחז״ל פי׳ שהיו בקיאים בחשבון תקופות ומזלות.

ראשיהם מאתים – כבר בארתי למעלה (ז׳:י״ב) שבני יששכר היו להם מאתים שרי אלפים, והם באו בשם כל השבט להמליך את דוד.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון