Midrash Tehillim 119 – מדרש תהלים תהלים קיט‏ – Mikraot Gedolot

תנ״ך

פירוש

(א) אַשְׁרֵ֥י תְמִֽימֵי⁠־דָ֑רֶךְ הַ֝הֹלְכִ֗ים בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָֽהי״יֽ׃ (ב) אַ֭שְׁרֵי נֹצְרֵ֥י עֵדֹתָ֗יו בְּכׇל⁠־לֵ֥ב יִדְרְשֽׁוּהוּ׃ (ג) אַ֭ף לֹא⁠־פָעֲל֣וּ עַוְלָ֑ה בִּדְרָכָ֥יו הָלָֽכוּ׃ (ד) אַ֭תָּה צִוִּ֥יתָה פִקֻּדֶ֗יךָ לִשְׁמֹ֥ר מְאֹֽד׃ (ה) אַ֭חֲלַי יִכֹּ֥נוּ דְרָכָ֗י לִשְׁמֹ֥ר חֻקֶּֽיךָ׃ (ו) אָ֥ז לֹא⁠־אֵב֑וֹשׁ בְּ֝הַבִּיטִ֗י אֶל⁠־כׇּל⁠־מִצְוֺתֶֽיךָ׃ (ז) א֭וֹדְךָ בְּיֹ֣שֶׁר לֵבָ֑ב בְּ֝לׇמְדִ֗י מִשְׁפְּטֵ֥י צִדְקֶֽךָ׃ (ח) אֶת⁠־חֻקֶּ֥יךָ אֶשְׁמֹ֑ר אַֽל⁠־תַּעַזְבֵ֥נִי עַד⁠־מְאֹֽד׃ (ט) בַּמֶּ֣ה יְזַכֶּה⁠־נַּ֭עַר אֶת⁠־אׇרְח֑וֹ לִ֝שְׁמֹ֗ר כִּדְבָרֶֽךָ׃ (י) בְּכׇל⁠־לִבִּ֥י דְרַשְׁתִּ֑יךָ אַל⁠־תַּ֝שְׁגֵּ֗נִי מִמִּצְוֺתֶֽיךָ׃ (יא) בְּ֭לִבִּי צָפַ֣נְתִּי אִמְרָתֶ֑ךָ לְ֝מַ֗עַן לֹ֣א אֶחֱטָא⁠־לָֽךְ׃ (יב) בָּר֖וּךְ אַתָּ֥ה יְהֹוָ֗הי״י֗ לַמְּדֵ֥נִי חֻקֶּֽיךָ׃ (יג) בִּשְׂפָתַ֥י סִפַּ֑רְתִּי כֹּ֝֗ל^א מִשְׁפְּטֵי⁠־פִֽיךָ׃ (יד) בְּדֶ֖רֶךְ עֵדְוֺתֶ֥יךָ שַּׂ֗שְׂתִּי^ב כְּעַ֣ל כׇּל⁠־הֽוֹן׃ (טו) בְּפִקּוּדֶ֥יךָ אָשִׂ֑יחָה וְ֝אַבִּ֗יטָה אֹֽרְחֹתֶֽיךָ׃ (טז) בְּחֻקֹּתֶ֥יךָ אֶֽשְׁתַּעֲשָׁ֑ע לֹ֖א אֶשְׁכַּ֣ח דְּבָרֶֽךָ׃ (יז) גְּמֹ֖ל עַל⁠־עַבְדְּךָ֥ אֶחְיֶ֗ה וְאֶשְׁמְרָ֥ה דְבָרֶֽךָ׃ (יח) גַּל⁠־עֵינַ֥י וְאַבִּ֑יטָה נִ֝פְלָא֗וֹת מִתּוֹרָתֶֽךָ׃ (יט) גֵּ֣ר אָנֹכִ֣י בָאָ֑רֶץ אַל⁠־תַּסְתֵּ֥ר מִ֝מֶּ֗נִּי מִצְוֺתֶֽיךָ׃ (כ) גָּרְסָ֣ה נַפְשִׁ֣י לְתַאֲבָ֑ה אֶֽל⁠־מִשְׁפָּטֶ֥יךָ בְכׇל⁠־עֵֽת׃ (כא) גָּ֭עַרְתָּ זֵדִ֣ים אֲרוּרִ֑ים הַ֝שֹּׁגִ֗ים מִמִּצְוֺתֶֽיךָ׃ (כב) גַּ֣ל מֵ֭עָלַי חֶרְפָּ֣ה וָב֑וּז כִּ֖י עֵדֹתֶ֣יךָ נָצָֽרְתִּי׃ (כג) גַּ֤ם יָשְׁב֣וּ שָׂ֭רִים בִּ֣י נִדְבָּ֑רוּ עַ֝בְדְּךָ֗ יָשִׂ֥יחַ בְּחֻקֶּֽיךָ׃ (כד) גַּֽם⁠־עֵ֭דֹתֶיךָ שַׁעֲשֻׁעָ֗י אַנְשֵׁ֥י עֲצָתִֽי׃ (כה) דָּבְקָ֣ה לֶעָפָ֣ר נַפְשִׁ֑י חַ֝יֵּ֗נִי כִּדְבָרֶֽךָ׃ (כו) דְּרָכַ֣י סִ֭פַּרְתִּי וַֽתַּעֲנֵ֗נִי לַמְּדֵ֥נִי חֻקֶּֽיךָ׃ (כז) דֶּרֶךְ⁠־פִּקּוּדֶ֥יךָ הֲבִינֵ֑נִי וְ֝אָשִׂ֗יחָה בְּנִפְלְאוֹתֶֽיךָ׃ (כח) דָּלְפָ֣ה נַ֭פְשִׁי מִתּוּגָ֑ה קַ֝יְּמֵ֗נִי כִּדְבָרֶֽךָ׃ (כט) דֶּֽרֶךְ⁠־שֶׁ֭קֶר הָסֵ֣ר מִמֶּ֑נִּי וְֽתוֹרָתְךָ֥ חׇנֵּֽנִי׃ (ל) דֶּֽרֶךְ⁠־אֱמוּנָ֥ה בָחָ֑רְתִּי מִשְׁפָּטֶ֥יךָ שִׁוִּֽיתִי׃ (לא) דָּבַ֥קְתִּי בְעֵדְוֺתֶ֑יךָ יְ֝הֹוָ֗הי֝״י֗ אַל⁠־תְּבִישֵֽׁנִי׃ (לב) דֶּֽרֶךְ⁠־מִצְוֺתֶ֥יךָ אָר֑וּץ כִּ֖י תַרְחִ֣יב לִבִּֽי׃ (לג) הוֹרֵ֣נִי יְ֭הֹוָהי֭״י דֶּ֥רֶךְ חֻקֶּ֗יךָ וְאֶצְּרֶ֥נָּה עֵֽקֶב׃ (לד) הֲ֭בִינֵנִי וְאֶצְּרָ֥ה תוֹרָתֶ֗ךָ וְאֶשְׁמְרֶ֥נָּה בְכׇל⁠־לֵֽב׃ (לה) הַ֭דְרִיכֵנִי בִּנְתִ֣יב מִצְוֺתֶ֑יךָ כִּי⁠־ב֥וֹ חָפָֽצְתִּי׃ (לו) הַט⁠־לִ֭בִּי אֶל⁠־עֵדְוֺתֶ֗יךָ וְאַ֣ל אֶל⁠־בָּֽצַע׃ (לז) הַעֲבֵ֣ר עֵ֭ינַי מֵרְא֣וֹת שָׁ֑וְא בִּדְרָכֶ֥ךָ חַיֵּֽנִי׃ (לח) הָקֵ֣ם לְ֭עַבְדְּךָ אִמְרָתֶ֑ךָ אֲ֝שֶׁ֗ר לְיִרְאָתֶֽךָ׃ (לט) הַעֲבֵ֣ר חֶ֭רְפָּתִי אֲשֶׁ֣ר יָגֹ֑רְתִּי כִּ֖י מִשְׁפָּטֶ֣יךָ טוֹבִֽים׃ (מ) הִ֭נֵּה תָּאַ֣בְתִּי לְפִקֻּדֶ֑יךָ בְּצִדְקָתְךָ֥ חַיֵּֽנִי׃ (מא) וִיבֹאֻ֣נִי חֲסָדֶ֣ךָ יְהֹוָ֑הי״י֑ תְּ֝שׁ֥וּעָתְךָ֗ כְּאִמְרָתֶֽךָ׃ (מב) וְאֶעֱנֶ֣ה חֹרְפִ֣י דָבָ֑ר כִּֽי⁠־בָ֝טַ֗חְתִּי בִּדְבָרֶֽךָ׃ (מג) וְֽאַל⁠־תַּצֵּ֬ל מִפִּ֣י דְבַר⁠־אֱמֶ֣ת עַד⁠־מְאֹ֑ד כִּ֖י לְמִשְׁפָּטֶ֣ךָ יִחָֽלְתִּי׃ (מד) וְאֶשְׁמְרָ֖ה תוֹרָתְךָ֥ תָמִ֗יד לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד׃ (מה) וְאֶתְהַלְּכָ֥ה בָרְחָבָ֑ה כִּ֖י פִקֻּדֶ֣יךָ דָרָֽשְׁתִּי׃ (מו) וַאֲדַבְּרָ֣ה בְ֭עֵדֹתֶיךָ נֶ֥גֶד מְלָכִ֗ים וְלֹ֣א אֵבֽוֹשׁ׃ (מז) וְאֶשְׁתַּעֲשַׁ֥ע בְּמִצְוֺתֶ֗יךָ אֲשֶׁ֣ר אָהָֽבְתִּי׃ (מח) וְאֶשָּֽׂא⁠־כַפַּ֗י אֶֽל⁠־מִ֭צְוֺתֶיךָ אֲשֶׁ֥ר אָהָ֗בְתִּי וְאָשִׂ֥יחָה בְחֻקֶּֽיךָ׃ (מט) זְכֹר⁠־דָּבָ֥ר לְעַבְדֶּ֑ךָ עַ֝֗ל^ג אֲשֶׁ֣ר יִחַלְתָּֽנִי׃ (נ) זֹ֣את נֶחָמָתִ֣י בְעׇנְיִ֑י כִּ֖י אִמְרָתְךָ֣ חִיָּֽתְנִי׃ (נא) זֵ֭דִים הֱלִיצֻ֣נִי עַד⁠־מְאֹ֑ד מִ֝תּ֥וֹרָתְךָ֗ לֹ֣א נָטִֽיתִי׃ (נב) זָ֘כַ֤רְתִּי מִשְׁפָּטֶ֖יךָ מֵעוֹלָ֥ם ׀ יְהֹוָ֗הי״י֗ וָאֶתְנֶחָֽם׃ (נג) זַלְעָפָ֣ה אֲ֭חָזַתְנִי מֵרְשָׁעִ֑ים עֹ֝זְבֵ֗י תּוֹרָתֶֽךָ׃ (נד) זְ֭מִרוֹת הָיוּ⁠־לִ֥י חֻקֶּ֗יךָ בְּבֵ֣ית מְגוּרָֽי׃ (נה) זָ֘כַ֤רְתִּי בַלַּ֣יְלָה שִׁמְךָ֣ יְהֹוָ֑הי״י֑ וָ֝אֶשְׁמְרָ֗ה תּוֹרָתֶֽךָ׃ (נו) זֹ֥את הָיְתָה⁠־לִּ֑י כִּ֖י פִקֻּדֶ֣יךָ נָצָֽרְתִּי׃ (נז) חֶלְקִ֖י יְהֹוָ֥הי״י֥ אָמַ֗רְתִּי לִשְׁמֹ֥ר דְּבָרֶֽיךָ׃ (נח) חִלִּ֣יתִי פָנֶ֣יךָ בְכׇל⁠־לֵ֑ב חׇ֝נֵּ֗נִי כְּאִמְרָתֶֽךָ׃ (נט) חִשַּׁ֥בְתִּי דְרָכָ֑י וָאָשִׁ֥יבָה רַ֝גְלַ֗י אֶל⁠־עֵדֹתֶֽיךָ׃ (ס) חַ֭שְׁתִּי וְלֹ֣א הִתְמַהְמָ֑הְתִּי לִ֝שְׁמֹ֗ר מִצְוֺתֶֽיךָ׃ (סא) חֶבְלֵ֣י רְשָׁעִ֣ים עִוְּדֻ֑נִי תּ֥֝וֹרָתְךָ֗ לֹ֣א שָׁכָֽחְתִּי׃ (סב) חֲצֽוֹת⁠־לַ֗יְלָה אָ֭קוּם לְהוֹד֣וֹת לָ֑ךְ עַ֝֗ל^ד מִשְׁפְּטֵ֥י צִדְקֶֽךָ׃ (סג) חָבֵ֣ר אָ֭נִי לְכׇל⁠־אֲשֶׁ֣ר יְרֵא֑וּךָ וּ֝לְשֹׁמְרֵ֗י פִּקּוּדֶֽיךָ׃ (סד) חַסְדְּךָ֣ יְ֭הֹוָהי֭״י מָלְאָ֥ה הָאָ֗רֶץ חֻקֶּ֥יךָ לַמְּדֵֽנִי׃ (סה) ט֭וֹב עָשִׂ֣יתָ עִֽם⁠־עַבְדְּךָ֑ יְ֝הֹוָ֗הי֝״י֗ כִּדְבָרֶֽךָ׃ (סו) ט֤וּב טַ֣עַם וָדַ֣עַת לַמְּדֵ֑נִי כִּ֖י בְמִצְוֺתֶ֣יךָ הֶאֱמָֽנְתִּי׃ (סז) טֶ֣רֶם אֶ֭עֱנֶה אֲנִ֣י שֹׁגֵ֑ג וְ֝עַתָּ֗ה אִמְרָתְךָ֥ שָׁמָֽרְתִּי׃ (סח) טוֹב⁠־אַתָּ֥ה וּמֵטִ֗יב לַמְּדֵ֥נִי חֻקֶּֽיךָ׃ (סט) טָפְל֬וּ עָלַ֣י שֶׁ֣קֶר זֵדִ֑ים אֲ֝נִ֗י בְּכׇל⁠־לֵ֤ב׀ אֶצֹּ֬ר פִּקּוּדֶֽיךָ׃ (ע) טָפַ֣שׁ כַּחֵ֣לֶב לִבָּ֑ם אֲ֝נִ֗י תּוֹרָתְךָ֥ שִׁעֲשָֽׁעְתִּי׃ (עא) טֽוֹב⁠־לִ֥י כִי⁠־עֻנֵּ֑יתִי לְ֝מַ֗עַן אֶלְמַ֥ד חֻקֶּֽיךָ׃ (עב) טֽוֹב⁠־לִ֥י תוֹרַת⁠־פִּ֑יךָ מֵ֝אַלְפֵ֗י זָהָ֥ב וָכָֽסֶף׃ (עג) יָדֶ֣יךָ עָ֭שׂוּנִי וַֽיְכוֹנְנ֑וּנִי הֲ֝בִינֵ֗נִי וְאֶלְמְדָ֥ה מִצְוֺתֶֽיךָ׃ (עד) יְ֭רֵאֶיךָ יִרְא֣וּנִי וְיִשְׂמָ֑חוּ כִּ֖י לִדְבָרְךָ֣ יִחָֽלְתִּי׃ (עה) יָדַ֣עְתִּי יְ֭הֹוָהי֭״י כִּי⁠־צֶ֣דֶק מִשְׁפָּטֶ֑יךָ וֶ֝אֱמוּנָ֗ה עִנִּיתָֽנִי׃ (עו) יְהִי⁠־נָ֣א חַסְדְּךָ֣ לְנַחֲמֵ֑נִי כְּאִמְרָתְךָ֥ לְעַבְדֶּֽךָ׃ (עז) יְבֹא֣וּנִי רַחֲמֶ֣יךָ וְאֶחְיֶ֑ה כִּי⁠־ת֥֝וֹרָתְךָ֗ שַׁעֲשֻׁעָֽי׃ (עח) יֵבֹ֣שׁוּ זֵ֭דִים כִּי⁠־שֶׁ֣קֶר עִוְּת֑וּנִי אֲ֝נִ֗י אָשִׂ֥יחַ בְּפִקּוּדֶֽיךָ׃ (עט) יָשׁ֣וּבוּ לִ֣י יְרֵאֶ֑יךָ [וְ֝יֹדְעֵ֗י] (וידעו) עֵדֹתֶֽיךָ׃ (פ) יְהִי⁠־לִבִּ֣י תָמִ֣ים בְּחֻקֶּ֑יךָ לְ֝מַ֗עַן לֹ֣א אֵבֽוֹשׁ׃ (פא) כָּלְתָ֣ה לִתְשׁוּעָתְךָ֣ נַפְשִׁ֑י לִדְבָרְךָ֥ יִחָֽלְתִּי׃ (פב) כָּל֣וּ עֵ֭ינַי לְאִמְרָתֶ֑ךָ לֵ֝אמֹ֗ר מָתַ֥י תְּֽנַחֲמֵֽנִי׃ (פג) כִּֽי⁠־הָ֭יִיתִי כְּנֹ֣אד בְּקִיט֑וֹר חֻ֝קֶּ֗יךָ לֹ֣א שָׁכָֽחְתִּי׃ (פד) כַּמָּ֥ה יְמֵֽי⁠־עַבְדֶּ֑ךָ מָתַ֬י תַּעֲשֶׂ֖ה בְרֹדְפַ֣י מִשְׁפָּֽט׃ (פה) כָּרוּ⁠־לִ֣י זֵדִ֣ים שִׁיח֑וֹת אֲ֝שֶׁ֗ר לֹ֣א כְתוֹרָתֶֽךָ׃ (פו) כׇּל⁠־מִצְוֺתֶ֥יךָ אֱמוּנָ֑ה שֶׁ֖קֶר רְדָפ֣וּנִי עׇזְרֵֽנִי׃ (פז) כִּ֭מְעַט כִּלּ֣וּנִי בָאָ֑רֶץ וַ֝אֲנִ֗י לֹא⁠־עָזַ֥בְתִּי פִקֻּדֶֽיךָ׃ (פח) כְּחַסְדְּךָ֥ חַיֵּ֑נִי וְ֝אֶשְׁמְרָ֗ה עֵד֥וּת פִּֽיךָ׃ (פט) לְעוֹלָ֥ם יְהֹוָ֑הי״י֑ דְּ֝בָרְךָ֗ נִצָּ֥ב בַּשָּׁמָֽיִם׃ (צ) לְדֹ֣ר וָ֭דֹר אֱמוּנָתֶ֑ךָ כּוֹנַ֥נְתָּֽ אֶ֝֗רֶץ^ה וַֽתַּעֲמֹֽד׃ (צא) לְֽ֭מִשְׁפָּטֶיךָ עָמְד֣וּ הַיּ֑וֹם כִּ֖י הַכֹּ֣ל עֲבָדֶֽיךָ׃ (צב) לוּלֵ֣י ת֭וֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָ֑י אָ֝֗ז^ו אָבַ֥דְתִּי בְעׇנְיִֽי׃ (צג) לְ֭עוֹלָם לֹא⁠־אֶשְׁכַּ֣ח פִּקּוּדֶ֑יךָ כִּ֥י בָ֝֗ם^ז חִיִּיתָֽנִי׃ (צד) לְֽךָ⁠־אֲ֭נִי הוֹשִׁיעֵ֑נִי כִּ֖י פִקּוּדֶ֣יךָ דָרָֽשְׁתִּי׃ (צה) לִ֤י קִוּ֣וּ רְשָׁעִ֣ים לְאַבְּדֵ֑נִי עֵ֝דֹתֶ֗יךָ אֶתְבּוֹנָֽן׃ (צו) לְֽכׇל⁠־תִּ֭כְלָה רָאִ֣יתִי קֵ֑ץ רְחָבָ֖ה מִצְוָתְךָ֣ מְאֹֽד׃ (צז) מָה⁠־אָהַ֥בְתִּי תוֹרָתֶ֑ךָ כׇּל⁠־הַ֝יּ֗וֹם הִ֣יא שִׂיחָתִֽי׃ (צח) מֵֽ֭אֹיְבַי תְּחַכְּמֵ֣נִי מִצְוֺתֶ֑ךָ כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם הִיא⁠־לִֽי׃ (צט) מִכׇּל⁠־מְלַמְּדַ֥י הִשְׂכַּ֑לְתִּי כִּ֥י עֵ֝דְוֺתֶ֗יךָ שִׂ֣יחָה לִֽי׃ (ק) מִזְּקֵנִ֥ים אֶתְבּוֹנָ֑ן כִּ֖י פִקּוּדֶ֣יךָ נָצָֽרְתִּי׃ (קא) מִכׇּל⁠־אֹ֣רַח רָ֭ע כָּלִ֣אתִי רַגְלָ֑י לְ֝מַ֗עַן אֶשְׁמֹ֥ר דְּבָרֶֽךָ׃ (קב) מִמִּשְׁפָּטֶ֥יךָ לֹא⁠־סָ֑רְתִּי כִּי⁠־אַ֝תָּ֗ה הוֹרֵתָֽנִי׃ (קג) מַה⁠־נִּמְלְצ֣וּ לְ֭חִכִּי אִמְרָתֶ֗ךָ מִדְּבַ֥שׁ לְפִֽי׃ (קד) מִפִּקּוּדֶ֥יךָ אֶתְבּוֹנָ֑ן עַל⁠־כֵּ֝֗ן^ח שָׂנֵ֤אתִי׀ כׇּל⁠־אֹ֬רַח שָֽׁקֶר׃ (קה) נֵר⁠־לְרַגְלִ֥י דְבָרֶ֑ךָ וְ֝א֗וֹר לִנְתִיבָתִֽי׃ (קו) נִשְׁבַּ֥עְתִּי וָאֲקַיֵּ֑מָה לִ֝שְׁמֹ֗ר מִשְׁפְּטֵ֥י צִדְקֶֽךָ׃ (קז) נַעֲנֵ֥יתִי עַד⁠־מְאֹ֑ד יְ֝הֹוָ֗הי֝״י֗ חַיֵּ֥נִי כִדְבָרֶֽךָ׃ (קח) נִדְב֣וֹת פִּ֭י רְצֵה⁠־נָ֣א יְהֹוָ֑הי״י֑ וּֽמִשְׁפָּטֶ֥יךָ לַמְּדֵֽנִי׃ (קט) נַפְשִׁ֣י בְכַפִּ֣י תָמִ֑יד וְ֝ת֥וֹרָתְךָ֗ לֹ֣א שָׁכָֽחְתִּי׃ (קי) נָתְנ֬וּ רְשָׁעִ֣ים פַּ֣ח לִ֑י וּ֝מִפִּקּוּדֶ֗יךָ לֹ֣א תָעִֽיתִי׃ (קיא) נָחַ֣לְתִּי עֵדְוֺתֶ֣יךָ לְעוֹלָ֑ם כִּֽי⁠־שְׂשׂ֖וֹן לִבִּ֣י הֵֽמָּה׃ (קיב) נָטִ֣יתִי לִ֭בִּי לַעֲשׂ֥וֹת חֻקֶּ֗יךָ לְעוֹלָ֥ם עֵֽקֶב׃ (קיג) סֵעֲפִ֥ים שָׂנֵ֑אתִי וְֽתוֹרָתְךָ֥ אָהָֽבְתִּי׃ (קיד) סִתְרִ֣י וּמָגִנִּ֣י אָ֑תָּה לִדְבָרְךָ֥ יִחָֽלְתִּי׃ (קטו) סוּרוּ⁠־מִמֶּ֥נִּי מְרֵעִ֑ים וְ֝אֶצְּרָ֗ה^ט מִצְוֺ֥ת אֱלֹהָֽי׃ (קטז) סׇמְכֵ֣נִי כְאִמְרָתְךָ֣ וְאֶחְיֶ֑ה וְאַל⁠־תְּ֝בִישֵׁ֗נִי מִשִּׂבְרִֽי׃ (קיז) סְעָדֵ֥נִי וְאִוָּשֵׁ֑עָה וְאֶשְׁעָ֖ה בְחֻקֶּ֣יךָ תָמִֽיד׃ (קיח) סָ֭לִיתָ כׇּל⁠־שׁוֹגִ֣ים מֵחֻקֶּ֑יךָ כִּי⁠־שֶׁ֝֗קֶר^י תַּרְמִיתָֽם׃ (קיט) סִגִ֗ים הִשְׁבַּ֥תָּ כׇל⁠־רִשְׁעֵי⁠־אָ֑רֶץ לָ֝כֵ֗ן אָהַ֥בְתִּי עֵדֹתֶֽיךָ׃ (קכ) סָמַ֣ר מִפַּחְדְּךָ֣ בְשָׂרִ֑י וּֽמִמִּשְׁפָּטֶ֥יךָ יָרֵֽאתִי׃ (קכא) עָ֭שִׂיתִי מִשְׁפָּ֣ט וָצֶ֑דֶק בַּל⁠־תַּ֝נִּיחֵ֗נִי לְעֹשְׁקָֽי׃ (קכב) עֲרֹ֣ב עַבְדְּךָ֣ לְט֑וֹב אַֽל⁠־יַעַשְׁקֻ֥נִי זֵדִֽים׃ (קכג) עֵ֭ינַי כָּל֣וּ לִישׁוּעָתֶ֑ךָ וּלְאִמְרַ֥ת צִדְקֶֽךָ׃ (קכד) עֲשֵׂ֖ה עִם⁠־עַבְדְּךָ֥ כְחַסְדֶּ֗ךָ וְחֻקֶּ֥יךָ לַמְּדֵֽנִי׃ (קכה) עַבְדְּךָ⁠־אָ֥נִי הֲבִינֵ֑נִי וְ֝אֵדְעָ֗ה עֵדֹתֶֽיךָ׃ (קכו) עֵ֭ת לַעֲשׂ֣וֹת לַיהֹוָ֑הי״י֑ הֵ֝פֵ֗רוּ תּוֹרָתֶֽךָ׃ (קכז) עַל⁠־כֵּ֭ן אָהַ֣בְתִּי מִצְוֺתֶ֑יךָ מִזָּהָ֥ב וּמִפָּֽז׃ (קכח) עַל⁠־כֵּ֤ן׀ כׇּל⁠־פִּקּ֣וּדֵי כֹ֣ל יִשָּׁ֑רְתִּי כׇּל⁠־אֹ֖רַח שֶׁ֣קֶר שָׂנֵֽאתִי׃ (קכט) פְּלָא֥וֹת עֵדְוֺתֶ֑יךָ עַל⁠־כֵּ֝֗ן^יא נְצָרָ֥תַם נַפְשִֽׁי׃ (קל) פֵּ֖תַח דְּבָרֶ֥יךָ יָאִ֗יר מֵבִ֥ין פְּתָיִֽים׃ (קלא) פִּֽי⁠־פָ֭עַרְתִּי וָאֶשְׁאָ֑פָה כִּ֖י לְמִצְוֺתֶ֣יךָ יָאָֽבְתִּי׃ (קלב) פְּנֵה⁠־אֵלַ֥י וְחׇנֵּ֑נִי כְּ֝מִשְׁפָּ֗ט לְאֹהֲבֵ֥י שְׁמֶֽךָ׃ (קלג) פְּ֭עָמַי הָכֵ֣ן בְּאִמְרָתֶ֑ךָ וְֽאַל⁠־תַּשְׁלֶט⁠־בִּ֥י כׇל⁠־אָֽוֶן׃ (קלד) פְּ֭דֵנִי מֵעֹ֣שֶׁק אָדָ֑ם וְ֝אֶשְׁמְרָ֗ה פִּקּוּדֶֽיךָ׃ (קלה) פָּ֭נֶיךָ הָאֵ֣ר בְּעַבְדֶּ֑ךָ וְ֝לַמְּדֵ֗נִי אֶת⁠־חֻקֶּֽיךָ׃ (קלו) פַּלְגֵי⁠־מַ֭יִם יָרְד֣וּ עֵינָ֑י עַ֝֗ל^יב לֹא⁠־שָׁמְר֥וּ תוֹרָתֶֽךָ׃ (קלז) צַדִּ֣יק אַתָּ֣ה יְהֹוָ֑הי״י֑ וְ֝יָשָׁ֗ר מִשְׁפָּטֶֽיךָ׃ (קלח) צִ֭וִּיתָ צֶ֣דֶק עֵדֹתֶ֑יךָ וֶאֱמוּנָ֥ה^יג מְאֹֽד׃ (קלט) צִמְּתַ֥תְנִי קִנְאָתִ֑י כִּֽי⁠־שָׁכְח֖וּ דְבָרֶ֣יךָ צָרָֽי׃ (קמ) צְרוּפָ֖ה אִמְרָתְךָ֥ מְאֹ֗ד וְֽעַבְדְּךָ֥ אֲהֵבָֽהּ׃ (קמא) צָעִ֣יר אָנֹכִ֣י וְנִבְזֶ֑ה פִּ֝קֻּדֶ֗יךָ לֹ֣א שָׁכָֽחְתִּי׃ (קמב) צִדְקָתְךָ֣ צֶ֣דֶק לְעוֹלָ֑ם וְֽתוֹרָתְךָ֥ אֱמֶֽת׃ (קמג) צַר⁠־וּמָצ֥וֹק מְצָא֑וּנִי מִ֝צְוֺתֶ֗יךָ שַׁעֲשֻׁעָֽי׃ (קמד) צֶ֖דֶק עֵדְוֺתֶ֥יךָ לְעוֹלָ֗ם הֲבִינֵ֥נִי וְאֶחְיֶֽה׃ (קמה) קָרָ֣אתִי בְכׇל⁠־לֵ֭ב עֲנֵ֥נִי יְהֹוָ֗הי״י֗ חֻקֶּ֥יךָ אֶצֹּֽרָה׃ (קמו) קְרָאתִ֥יךָ הוֹשִׁיעֵ֑נִי וְ֝אֶשְׁמְרָ֗ה עֵדֹתֶֽיךָ׃ (קמז) קִדַּ֣מְתִּי בַ֭נֶּשֶׁף וָאֲשַׁוֵּ֑עָה [לִדְבָרְךָ֥] (לדבריך) יִחָֽלְתִּי׃ (קמח) קִדְּמ֣וּ עֵ֭ינַי אַשְׁמֻר֑וֹת לָ֝שִׂ֗יחַ בְּאִמְרָתֶֽךָ׃ (קמט) ק֭וֹלִי שִׁמְעָ֣ה כְחַסְדֶּ֑ךָ יְ֝הֹוָ֗הי֝״י֗ כְּֽמִשְׁפָּטֶ֥ךָ חַיֵּֽנִי׃ (קנ) קָ֭רְבוּ רֹדְפֵ֣י זִמָּ֑ה מִתּוֹרָתְךָ֥ רָחָֽקוּ׃ (קנא) קָר֣וֹב אַתָּ֣ה יְהֹוָ֑הי״י֑ וְֽכׇל⁠־מִצְוֺתֶ֥יךָ אֱמֶֽת׃ (קנב) קֶ֣דֶם יָ֭דַעְתִּי מֵעֵדֹתֶ֑יךָ כִּ֖י לְעוֹלָ֣ם יְסַדְתָּֽם׃ (קנג) רְאֵה⁠־עׇנְיִ֥י וְחַלְּצֵ֑נִי כִּי⁠־ת֥֝וֹרָתְךָ֗ לֹ֣א שָׁכָֽחְתִּי׃ (קנד) רִיבָ֣ה רִ֭יבִי וּגְאָלֵ֑נִי לְאִמְרָתְךָ֥ חַיֵּֽנִי׃ (קנה) רָח֣וֹק מֵרְשָׁעִ֣ים יְשׁוּעָ֑ה כִּי⁠־חֻ֝קֶּ֗יךָ לֹ֣א דָרָֽשׁוּ׃ (קנו) רַחֲמֶ֖יךָ רַבִּ֥ים ׀ יְהֹוָ֑הי״י֑ כְּֽמִשְׁפָּטֶ֥יךָ חַיֵּֽנִי׃ (קנז) רַ֭בִּים רֹדְפַ֣י וְצָרָ֑י מֵ֝עֵדְוֺתֶ֗יךָ לֹ֣א נָטִֽיתִי׃ (קנח) רָאִ֣יתִי בֹ֭גְדִים וָאֶתְקוֹטָ֑טָה אֲשֶׁ֥ר אִ֝מְרָתְךָ֗ לֹ֣א שָׁמָֽרוּ׃ (קנט) רְ֭אֵה כִּי⁠־פִקּוּדֶ֣יךָ אָהָ֑בְתִּי יְ֝הֹוָ֗הי֝״י֗ כְּֽחַסְדְּךָ֥ חַיֵּֽנִי׃ (קס) רֹאשׁ⁠־דְּבָרְךָ֥ אֱמֶ֑ת וּ֝לְעוֹלָ֗ם כׇּל⁠־מִשְׁפַּ֥ט צִדְקֶֽךָ׃ (קסא) שָׂ֭רִים רְדָפ֣וּנִי חִנָּ֑ם [וּ֝מִדְּבָרְךָ֗] (ומדבריך) פָּחַ֥ד לִבִּֽי׃ (קסב) שָׂ֣שׂ אָ֭נֹכִי עַל⁠־אִמְרָתֶ֑ךָ כְּ֝מוֹצֵ֗א שָׁלָ֥ל רָֽב׃ (קסג) שֶׁ֣קֶר שָׂ֭נֵאתִי וַאֲתַעֵ֑בָה תּוֹרָתְךָ֥ אָהָֽבְתִּי׃ (קסד) שֶׁ֣בַע בַּ֭יּוֹם הִלַּלְתִּ֑יךָ עַ֝֗ל מִשְׁפְּטֵ֥י צִדְקֶֽךָ׃ (קסה) שָׁל֣וֹם רָ֭ב לְאֹהֲבֵ֣י תוֹרָתֶ֑ךָ וְאֵֽין⁠־לָ֥מוֹ מִכְשֽׁוֹל׃ (קסו) שִׂבַּ֣רְתִּי לִישׁוּעָתְךָ֣ יְהֹוָ֑הי״י֑ וּֽמִצְוֺתֶ֥יךָ עָשִֽׂיתִי׃ (קסז) שָֽׁמְרָ֣ה נַ֭פְשִׁי עֵדֹתֶ֑יךָ וָאֹהֲבֵ֥ם מְאֹֽד׃ (קסח) שָׁמַ֣רְתִּי פִ֭קּוּדֶיךָ וְעֵדֹתֶ֑יךָ כִּ֖י כׇל⁠־דְּרָכַ֣י נֶגְדֶּֽךָ׃ (קסט) תִּקְרַ֤ב רִנָּתִ֣י לְפָנֶ֣יךָ יְהֹוָ֑הי״י֑ כִּדְבָרְךָ֥ הֲבִינֵֽנִי׃ (קע) תָּב֣וֹא תְחִנָּתִ֣י לְפָנֶ֑יךָ כְּ֝אִמְרָתְךָ֗ הַצִּילֵֽנִי׃ (קעא) תַּבַּ֣עְנָה שְׂפָתַ֣י תְּהִלָּ֑ה כִּ֖י תְלַמְּדֵ֣נִי חֻקֶּֽיךָ׃ (קעב) תַּ֣עַן לְ֭שׁוֹנִי אִמְרָתֶ֑ךָ כִּ֖י כׇל⁠־מִצְוֺתֶ֣יךָ צֶּֽדֶק׃ (קעג) תְּהִי⁠־יָדְךָ֥ לְעׇזְרֵ֑נִי כִּ֖י פִקּוּדֶ֣יךָ בָחָֽרְתִּי׃ (קעד) תָּאַ֣בְתִּי לִישׁוּעָתְךָ֣ יְהֹוָ֑הי״י֑ וְ֝ת֥וֹרָתְךָ֗ שַׁעֲשֻׁעָֽי׃ (קעה) תְּֽחִי⁠־נַ֭פְשִׁי וּֽתְהַלְלֶ֑ךָּ^יד וּֽמִשְׁפָּטֶ֥ךָ יַעְזְרֻֽנִי׃ (קעו) תָּעִ֗יתִי כְּשֶׂ֣ה אֹ֭בֵד בַּקֵּ֣שׁ עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֥י מִ֝צְוֺתֶ֗יךָ לֹ֣א שָׁכָֽחְתִּי׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה

הערות

^א כֹּ֝֗ל א=כֹּ֝ל (השמטת נקודת הרביע)

^ב שַּׂ֗שְׂתִּי =א?,ל,ש1,ב1 (שי״ן דגושה?); הדגש מטושטש בכתר. כך אצל ברויאר ומג״ה ומ״מ וסימנים; מ״ג=שַׂ֗שְׂתִּי (אין דגש בשי״ן).

^ג עַ֝֗ל א=עַ֝ל (השמטת נקודת הרביע)

^ד עַ֝֗ל א=עַ֝ל (השמטת נקודת הרביע)

^ה אֶ֝֗רֶץ א=אֶ֝רֶץ (השמטת נקודת הרביע)

^ו אָ֝֗ז א=אָ֝ז (השמטת נקודת הרביע)

^ז בָ֝֗ם א=בָ֝ם (השמטת נקודת הרביע)

^ח עַל⁠־כֵּ֝֗ן א=עַל⁠־כֵּ֝ן (השמטת נקודת הרביע)

^ט וְ֝אֶצְּרָ֗ה א=וְ֝אֶצֲּרָ֗ה (חטף)

^י כִּי⁠־שֶׁ֝֗קֶר א=כִּי⁠־שֶׁ֝קֶר (השמטת נקודת הרביע)

^יא עַל⁠־כֵּ֝֗ן א=עַל⁠־כֵּ֝ן (השמטת נקודת הרביע)

^יב עַ֝֗ל א=עַ֝ל (השמטת נקודת הרביע)

^יג וֶאֱמוּנָ֥ה =ל,ש1 ובדפוסים (וכן הכריעו ברויאר ומג״ה)
• א!=וֶאֱמוּנָ֥֗ה (נקודת רביע מיותרת באות נו״ן בנוסף למרכא)

^יד וּֽתְהַלְלֶ֑ךָּ א=וּֽתְהַלֲלֶ֑ךָּ (חטף)

E/ע

הערותNotes

(א) אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה׳ – אמר שלמה המלך עליו השלום (משלי כ׳:ז׳) מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו. ואם בניו אשריהם בעבורו הוא על אחת כמה וכמה. הקב״ה לא בקש מאברהם אלא שיהיה תמים שנאמר (בראשית י״ז:א׳) התהלך לפני והיה תמים. וכן אמר משה לישראל (דברים י״ח:י״ג) תמים תהיה עם ה׳ אלהיך. לפני ה׳ אלהיך אין כתיב כאן אלא עם ה׳ אלהיך. ואם היית תמים הרי אתה עם ה׳ אלהיך למה שאף הוא תמים שנאמר בו (שם ל״ב:ד׳) הצור תמים פעלו. ישראל תמימים והתורה תמימה שנאמר (תהלים י״ט:ח׳) תורת ה׳ תמימה. לכן נאמר אשרי תמימי דרך. תמימים וחסידים היו דור המדבר. וכן היה רבי אליעזר אומר אמר להם הקב״ה (שם נ׳:ה׳) אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח. שלא קבלו ישראל את התורה י״ב מיל לפניהם וי״ב מיל לאחריהם על כל דבור ודבור. לכן נאמר אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה׳. בתמימות קבלו ישראל את התורה. אמר להם (ויקרא ז׳:כ״ג) כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו. ולא אמר להם למה אלא קבלו עליהם. אמר להם (שם י״ט:כ״ג) כי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו וגו׳. ולא אמר להם למה אלא קבלו עליהם. ואף על פי שקבלו עליהם לא אמרו לו מה שכרנו שנעשה אותם. לכך נאמר אשרי תמימי דרך וגו׳. (ב) אשרי נוצרי עדותיו – אם נצרת אותה היא נוצרת אותך. וכן שלמה אומר (משלי ד׳:א׳) שמעו בנים מוסר אב והקשיבו לדעת בינה. (שם ב׳) כי לקח טוב וגו׳. (שם ד׳) ויורני ויאמר לי וגו׳. (שם ו׳) אל תעזבה ותשמרך אהבה ותנצרכה (שם י״ג) החזק במוסר וגו׳. לכך נאמר אשרי נוצרי עדותיו וגו׳. וכן הוא אומר (משלי ו׳:כ״ב) בהתהלכך תנחה אותך וגו׳. (ג) אף לא פעלו וגו׳ – מה אף לא פעלו עולה וגו׳ אין האף נוגע בהם למה כי לא פעלו עולה אלא הלכו בדרכיו של הקב״ה. לכך נאמר בדרכיו הלכו. (ד) אתה צוית פקודיך לשמור מאד – בכל מקום שצוה הקב״ה על התורה צוה אותם בתורה. צוה אותם בנביאים. צוה אותם בכתובים. ואמר הקב״ה (משלי כ״ב:כ׳) הלא כתבתי לך שלישים במועצות ודעת. ואומר (דברים ו׳:ג׳) ושמעת ישראל ושמרת לעשות. ואומר (שם ד׳:ט׳) רק השמר לך ושמור נפשך מאד. מהו השמר לך אלא אמר הקב״ה אם שמרת את התורה אני שומר נפשך. לכך נאמר (שם) השמר לך וגו׳ כל ימי חייך. מהו כל ימי חייך אם עשיתה את התורה כל ימי חייך תזכה שתראה בנים ובני בנים. לכן נאמר (שם) והודעתם לבניך ולבני בניך. ואם ראית בנים ובני בנים הרי שלום שנאמר (תהלים קכ״ח:ו׳) וראה בנים לבניך שלום על ישראל. (ט) במה יזכה נער את ארחו לשמור כדבריך – אמר שלמה (משלי ג׳:ו׳) בכל דרכיך דעהו. אם ידעת להקב״ה בכל דבר ודבר הוא יישר אורחותיך. וכן דוד אומר (תהלים ט״ז:ח׳) שויתי ה׳ לנגדי תמיד. ובשביל ששויתי ה׳ לנגדי תמיד לכן שמח לבי ויגל כבודי וגו׳. מהו אף בשרי ישכון לבטח אלא אמר דוד יודע אני שאין הרמה שולטת בבשרי. וכך הם הצדיקים נוחים בלא רמה למה ששוקדים ושוחרים וחוקרים באי זה דבר יבואו לחיי העולם הבא. לכך דוד אמר תודיעני אורח חיים. וכן משה אמר להקב״ה (שמות ל״ג:י״ג) ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך הודיעני נא את דרכך. וכן הוא אומר (תהלים כ״ה:ה׳) הדריכני באמתך ולמדני. וכן הוא אומר (שם כ״ז:י״א) הורני ה׳ דרכך וגו׳. וכתיב (ירמיהו ו׳:ט״ז) כה אמר ה׳ עמדו על דרכים וראו ושאלו לנתיבות עולם אי זה הדרך הטוב ולכו בה. ראו באי זה דרך הלך אברהם ובאי זה דרך הלך נמרוד ואי זה מהם הצליח. באי זה דרך הלך יעקב ובאי זה דרך הלך עשו ואי זה מהם הצליח. (י) בכל לבי דרשתיך אל תשגני ממצותיך – הלב הזה הוא מכניס לצדיקים לגן עדן לבן של רשעים מורידם לגיהנם. וכן הוא אומר (ישעיהו סה יג-יד) הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו הנה עבדי ישתו ואתם תצמאו. הנה עבדי ירונו מטוב לב ואתם תצעקו מכאב לב ומשבר רוח תילילו. וכן היה דוד אומר לשלמה בנו (דברי הימים א כ״ח:ט׳) ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו בלב שלם כי כל לבבות דורש ה׳ וגו׳. (יא) בלבי צפנתי אמרתך וגו׳ – אין יצר הרע שולט על התורה ומי שהתורה בלבו אין יצר הרע שולט בו ולא נוגע בו. וכן הוא אומר (משלי ח׳:י״ב) אני חכמה שכנתי ערמה. ובמקום ששכנתי סביבותי ערמה. ובערמה אין יצר הרע שולט. וכן הוא אומר (תהלים ל״ז:ל״א) תורת אלהיו בלבו לא תמעד אשוריו. וכן משה אומר (דברים י״א:י״ח) ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם. לכך נאמר בלבי צפנתי אמרתך. (יז) גמול על עבדך אחיה ואשמרה דבריך – אמר ישעיה (ישעיהו נ״ט:י״ח) כעל גמולות כעל ישלם וגו׳. כך הקב״ה משלם לרשעים לפי שהם גומלים ולצדיקים משלם להם כמעשיהם. משלם לרשעים (שם) חמה לצריו גמול לאויביו. ומשלם גמול לצדיקים וכן הוא אומר (תהלים ע״ג:א׳) אך טוב לישראל אלהים לברי לבב. וכן הוא אומר (ישעיהו ס״ג:ז׳) אשר גמלם כרחמיו וכרוב חסדיו. אין הקב״ה משלם כלום על חנם לא לרשעים ולא לצדיקים. הרעה הבאה על הרשעים לא הקב״ה מביאה עליהם. וכן הוא אומר (איכה ג׳:ל״ח) מפי עליון לא תצא הרעות והטוב. אלא הם גומלים לנפשם. וכן הוא אומר (ישעיהו ג׳:ט׳) הכרת פניהם ענתה בם. ומהו גומל לצדיקים חיים חנם. וכן הוא אומר (תהלים קג ב-ד) ברכי נפשי את ה׳ ואל תשכחי כל גמוליו. הסולח לכל עוניכי הגואל משחת חייכי. ולא אלה בלבד אלא הרבה צדקות הוא עושה שנאמר (שם ו׳) עושה צדקות ה׳ ומשפטים לכל עשוקים. וכן הוא אומר (שם קט״ז:ז׳) שובי נפשי למנוחיכי וגו׳. ומה גמל לי כי חלצת נפשי ממות וגו׳. וכן אמר דוד להקב״ה חיים את גומל לי גמול על עבדך אחיה וגו׳. ומפני מה את גומל חיים לי מפני שאשמרה דברך. חיים היא התורה. וכן הוא אומר (משלי ד׳:י״ג) נצרה כי היא חייך. לכך נאמר גמול על עבדך אחיה. (יח) אמר לו דוד רבונו של עולם רצונך שאשמור דבריך גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. ואם אין אתה גולה את עיני מנין אני יודע. לכך נאמר גל עיני ואביטה וגו׳. ואף על פי שעיני פתוחות איני יודע כלום. בוא וראה אף על פי שהיה שמואל נביא לא היה יודע כלום עד שגלה הקב״ה את אזנו שנאמר (שמואל א ט׳:ט״ו) וה׳ גלה אזן שמואל וגו׳. וכן נבוכדנצר אמר (דניאל ב׳:מ״ז) מן קשוט די אלהכון הוא אלה אלהין ומרי מלכין וגלי רזין וגו׳. וכן דניאל אמר (שם ל׳) ואנא לא בחכמה די איתי בי מן כל חייא רזא דנא גלי לי. ואומר (שם כ״ב) והוא גלה עמיקתא ומסתרתא. וכן דוד אמר גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. ולמה (תהלים קל״ט:ו׳) פליאה דעת ממני. פליאה זו התורה. וכן הכתוב אומר פלאות עדותיך. לכך נאמר נפלאות מתורתך. אוצרות היא התורה. וכן הכתוב אומר (משלי כ״א:כ׳) אוצר נחמד וגו׳. מטמוניות היא התורה. וכן אמר הכתוב (שם ב׳:ד׳) אם תבקשנה ככסף וכמטמונים וגו׳. הרבה דלתות יש בה הרבה פתחים יש לה. וכן הוא אומר (שם ח׳:ל״ד) אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום. וכן אמר דוד פלאות היא התורה. אמר משה אינה נפלאות שנאמר (דברים ל׳:י״א) לא נפלאת היא ממך וגו׳. לא נפלאת אלא ממך שלא עמלת בה. לכך נאמר נפלאות מתורתך. (יט) גר אנכי בארץ אל תסתר ממני ממצותיך – וכי גר היה דוד אלא אמר לו כשם שהמתגייר היום אינו יודע כלום בתורה. כך עיניו של אדם פתוחות ואינו יודע בין ימינו לשמאלו כלום בתורה. ומה אם דוד שאמר כל השירות וכל המזמורים הללו אמר גר אנכי בארץ ואיני יודע כלום. אנו על אחת כמה וכמה שאין אנו יודעים כלום בתורה. לכך נאמר גר אנכי בארץ. וכן הוא אומר (דברי הימים א כ״ט:ט״ו) כי גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבותינו כצל ימינו על הארץ. עבר הצל הזה כן האדם. ואימתי ימינו הם כצל אם אינם לומדים ועוסקים בתורה. וכן שנו רבותינו היום קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים והשכר הרבה ובעל הבית דוחק. לכך נאמר גר אנכי בארץ אל תסתר ממני מצותיך. (כ) גרסה נפשי לתאבה אל משפטיך בכל עת – מהו גרסה נפשי אמר לו (לא היה להרחיק פרשה א׳) הייתי פותח את הפרשה והייתי רואה היפה הימנה לא היה לי פנאי להרחיק (ובשביל כן הייתי גורס) אלא מי יוכל להרחיק שכבר נאמר (איוב י״א:ט׳) ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים. בשביל כן הייתי גורס אותה. לכך נאמר גרסה וגו׳. (כה) דבקה לעפר נפשי חייני כדבריך – אמר ישעיהו (ישעיהו מ׳:ח׳) יבש חציר נבל ציץ ודבר אלהינו יקום לעולם. קיימים הם דברים שאמר הקב״ה ליעקב אבינו שנאמר (בראשית כ״ח:י״ד) והיה זרעך כעפר הארץ. כשם שעפר הארץ מדושה לכל כך יהיו בניך מדושים לכל. ומה עפר הארץ מכלה כלי מתכות והוא מתקיים לעולם כך בניך מכלים כל העכו״ם והם קיימים לעולם. (שם) ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה. וכן ישעיהו אמר (ישעיהו נ״ב:ב׳) התנערי מעפר קומי שבי ירושלם. וכן בני קרח אמרו (תהלים מ״ד:כ״ה-כ״ז) למה פניך תסתיר תשכח ענינו ולחצנו. כי שחה לעפר נפשנו דבקה לארץ בטננו. מיד קומה עזרתה לנו. וכן חנה אומרת (שמואל א ב׳:ח׳) מקים מעפר דל. הגיעו הם לארץ הקמותה אותם. על כן דוד אמר לו דבקה לעפר נפשי וגו׳. (כו) דרכי ספרתי ותענני – מהו ספרתי התודיתי ואמרתי כל מה שחטאתי ולמה הכיתני אלא בשביל שחטאתי. וכן הוא אומר (דניאל ט׳:ה׳) חטאנו ועוינו והרשענו ומרדנו וסור ממצותיך ומשפטיך. (שם י׳) ולא שמענו בקול ה׳ אלהינו ללכת בתורותיו אשר נתן לעינינו ביד עבדיו הנביאים. ובשביל שלא שמענו (נחמיה ט׳:ל״ו) הנה אנחנו היום עבדים והארץ אשר נתת לאבותינו לאכול את פריה ואת טובה הנה אנחנו עבדים עליה. ואף על פי שאנחנו עבדים בה כורתים אנו לך אמנה. וכן הוא אומר (שם י׳:א׳) ובכל זאת אנחנו כורתים אמנה ועל החתום שרינו וכהנינו לוינו (שם ט׳:ל״ג) ואתה צדיק על כל הבא עלינו. לכך נאמר דרכי ספרתי ותענני. ואף על פי שחטאתי התודיתי לך לכך למדני חקיך. (כז) דרך פקודיך הבינני – מהו הבינני אמר לו דוד רבוני אל תאמר לי הרי הם לפניך התבונן אתה לעצמך אם אין אתה מבינני איני יודע כלום. לכך נאמר דרך פקודיך הבינני ואשיחה בנפלאותיך. (כח) דלפה נפשי מתוגה – מהו מתוגה מן השברים שבא עלי. אין שנה שאין בה שבר. אין חדש שאין בו שמועה. אין יום שאין בו צרה (יחזקאל ז׳:כ״ו) הוה על הוה תבוא ושמועה על שמועה תהיה. לפיכך דלפה נפשי מתוגה קיימני כדבריך. מהו כדבריך כשם שאמר משה (דברים כ״ט:י״ב) למען הקים אותך היום לו לעם וגו׳. לפיכך דלפה נפשי מתוגה. טפח היום טפח למחר עד שהיא מתאמצת ויוצאה. לכך נאמר דלפה נפשי מתוגה וגו׳. (לג) הורני ה׳ דרך חקיך וגו׳ – אמר שלמה (משלי ג׳:י״ג) אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה. (שם י״ד) כי טוב סחרה וגו׳. (שם ט״ו) יקרה היא וגו׳. ג׳ בני אדם שאלו חכמה מהקב״ה דוד ושלמה מלך המשיח. דוד אמר הורני ה׳ דרך חקיך. שלמה אמר (דברי הימים ב א׳:י׳) חכמה ומדע תן לי וגו׳. אמר לו (שם י״ב) החכמה והמדע נתון לך. מלך המשיח שנאמר (תהלים ע״ב:א׳) לשלמה אלהים משפטיך למלך תן וגו׳. לכך נאמר הורני ה׳ דרך חקיך. מהו הורני אמר דוד אל תאמר לי הרי הם לפניך למוד מעצמך. אלא אתה הורני שנאמר הבינני ואצרה תורתך. לכך נאמר הורני ה׳ דרך חקיך. מהו דרך עשה אותה לפני דרך. ואצרנה עקב. מהו עקב שתהיה בידי התורה עקב כאדם שהוא עסוק בתורה כל ימיו ומניחה מה בידו כאלו לא עסק בה וכן לכל דבר. למה הדבר דומה למי שהיה עושה עששית למלך והביאה לו ונשברה מה בידו כאלו לא עסק בה. וכן שהיה עושה כלי נאה ונשבר בידו כאלו לא עשאו. כך אדם שהיה עוסק בתורה כל ימיו ויגע בה ואחר כך הניחה מה בידו דואג שהיה עוסק בתורה ואחר כך הניחה. וכן אחיתופל מה הועילו אלא אמר דוד הורני ה׳ דרך חקיך ואצרנה עקב. וכן הוא אומר (תהלים יט יא-יב) הנחמדים מזהב ומפז רב גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב. וכן הוא אומר (שם קי״ט:קס״ה) שלום רב לאוהבי תורתך וגו׳. (מא) ויבאני חסדיך ה׳ תשועתך כאמרתך – אותן החסדים שאמרת לאבותינו. וכן הוא אומר (מיכה ז׳:כ׳) תתן אמת ליעקב חסד וגו׳. וכן משה אמר (שמות ט״ו:י״ג) נחית בחסדך עם זו גאלת. כך אמר דוד ויבואני חסדיך ה׳. ומהו החסד שאתה עושה עמנו שאתה מושיענו. ואם אתה מושיענו יש לי פה לומר ולענות למחרפים אותי אף על פי שעכשיו איני משיב להם שנאמר (תהלים ל״ט:י׳) נאלמתי לא אפתח פי כי אתה עשית. רצונך שאענה אותן (שם י״א) הסר מעלי נגעך מתגרת ידך אני כליתי. לכך נאמר ואענה חורפי דבר. ומה הם מחרפים עליך שנאמר (שם ס״ט:ח׳) כי עליך נשאתי חרפה כסתה כלמה פני. וכן הוא אומר (שם י׳) כי קנאת ביתך אכלתני. ואבכה בצום נפשי. ומה הם מחרפים אותי אומרים לי (תהלים מ״ב:ד׳) איה אלהיך. אמר לו הקב״ה בשבילי אתם מתחרפין אני מסיר חרפתכם. וכן הוא אומר (ישעיהו כ״ה:ח׳) בלע המות לנצח ומחה ה׳ אלהים דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ כי ה׳ דבר. ומה כתיב אחריו (שם ט׳) ואמר ביום ההוא וגו׳. והרשעים שהיו אומרים איה אלהיך יודו ויאמרו זה ה׳ קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו. (מט) זכר דבר לעבדך על אשר יחלתני – אמר ירמיה (ירמיהו ה׳:ג׳) ה׳ עיניך הלא לאמונה הכית אותם ולא חלו. מהו ולא חלו לא חזרו בתשובה. אמר לו ומה אתה אומר. אמר ה׳ עיניך הלוא לאמונה. והיכן היא אותה האמונה שהאמין אברהם שנאמר (בראשית ט״ו:ו׳) והאמין בה׳. וכן דוד אמר זכר דבר לעבדך. אותו הדבר שקיימת לאברהם בין הבתרים שנאמר זכר דבר לעבדך על אשר יחלתני. על הדברים אני מיחלת מה שאמרת לאברהם (שם כ״ב:י״ז) ארבה את זרעך ככוכבי השמים. לכך נאמר על אשר יחלתני. (נ) זאת נחמתי בעניי – על הדברים האלה אני מתנחמת על מה שאמר משה (שמות ל״ב:י״ג) וכל הארץ הזאת אשר אמרתי אתן לזרעכם ונחלו לעולם. לכך נאמר זאת נחמתי בעניי כי אמרתך חייתני. (נא) זדים הליצוני עד מאד מתורתך לא נטיתי – מה הליצוני מליצים הם אומרים לי מי שהגלה אתכם עוד אינו משיב אתכם. וכן הוא אומר (איכה ד׳:ט״ז) פני ה׳ חלקם לא יוסיף להביטם. וכן הוא אומר (שם ט״ו) סורו טמא קראו למו סורו סורו אל תגעו וגו׳ אמרו בגוים לא יוסיפו לגור. לכך נאמר זדים הליצוני עד מאד ואף על פי כן מתורתך לא נטיתי. ועוד חוזרין ואומרים לי לא תמולי ולא תשמרו את השבתות ולא תקראו ואני מתיירא ממך ואין אני שומעת להם למה שהם חציר יבש. כשם שאין חציר קיים כך אין דבריהם קיימים לעולם. וכן אמר הכתוב (ישעיהו מ׳:ח׳) יבש חציר נבל ציץ. וכשם שאתה קיים לעולם כך דבריך קיימים לעולם. שנאמר (שם) ודבר אלהינו יקום לעולם. (נז) חלקי ה׳ אמרתי לשמור דבריך – אמר משה (דברים ז׳:ו׳) כי עם קדוש אתה לה׳ אלהיך. בכם בחר ה׳ אלהינו אין כתיב כאן אלא בך בחר ה׳ אלהיך. אפילו אחד מכם חביב לפני הקב״ה מכל העכו״ם. וכן ישעיה אמר (ישעיהו מ׳:י״ז) כל הגוים כאין נגדו וגו׳. לכך נאמר בך בחר ה׳ אלהיך. הוא בחר בכם ואתם בחרתם בו. וכן הוא אומר (תהלים קל״ה:ד׳) כי יעקב בחר לו יה וגו׳. ה׳ בחר ביעקב ויעקב בחר בה׳. וכן הוא אומר (שיר השירים ו׳:ג׳) אני לדודי וגו׳. הוא אומר לכם חלקי אתם ואתם אומרים לו (איכה ג׳:כ״ד) חלקי ה׳ אמרה נפשי. וכן הוא אומר חלקי ה׳ אמרתי. והקב״ה אומר להם חלקי אתם ושלי אתם ומה אני מבקש מכם דברים שנאמר (דברים ו׳:ו׳) והיו הדברים האלה וגו׳. וכן הוא אומר (שם י״א:י״ח) ושמתם את דברי אלה וגו׳. לכך נאמר חלקי ה׳ אמרתי וגו׳. חליתי פניך בכל לב חנני כאמרתך (שמות ל״ג:י״ט) וחנותי את אשר אחון וגו׳. (סה) טוב עשית עם עבדך ה׳ כדבריך – טוב אתה ומטיב וגו׳. טוב אתה בעולם הזה. ומטיב לעולם הבא. טוב היית לאבות ומטיב לבניהם אחריהם. לכך נאמר טוב אתה ומטיב. טפלו עלי שקר זדים. ומהו טפלו אמרו (שמות א׳:י׳) הבה נתחכמה לו. אני בכל לב אצור פקודיך. (שם י״ב) וכאשר יענו אותו כן ירבה וגו׳. (סט) טפלו עלי שקר זדים – מהו שנאמר (שם ט״ז) ויאמר בילדכן את העבריות וגו׳ ותיראן המילדות את האלהים. ובאותה צרה אני בכל לב אצור פקודיך. (עג) ידיך עשוני ויכוננוני – אמר איוב (איוב י ח-יא) ידיך עצבוני ויעשוני וגו׳. הלא כחלב תתיכני וגו׳. עור ובשר תלבישני וגו׳. מי עשה כל אלה אמר דוד אתה האלהים ידיך עשוני ויכוננוני. הכלי הזה בזמן שהוא נאה מי משתבח הוי אומר מי שעשאו. כך אמר דוד אני הכלי ואתה הוא האומן עשה אותי נאה בשביל שיקלסוך. לכך נאמר ידיך עשוני ויכוננוני. מהו הבינני ואלמדה מצותיך. אמר דוד החבית של יין אין נותנין לתוכה יין עד שיזפתו אותה בזפת. כך זפתני ואחר כך שים בי יין. הבינה הוא הזפת. והתלמוד הוא היין. הבינני תן בי בינה ואחר כך ואלמדה מצותיך. (משלי ד׳:ה׳) קנה חכמה קנה בינה. (שם ז׳) ובכל קנינך קנה בינה. וכן הוא אומר (שם א׳:ב׳) לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה. מי שיש לו חכמה ואין לו בינה דומה למי שיש בידו פת ואין לו מה יאכל בה. ומי שיש לו בינה ואין לו חכמה דומה למי שיש בידו תבשיל ואין לו פת שיאכל בו. ומי שיש לו חכמה ובינה דומה למי שיש בידו פת ותבשיל והוא אוכל שניהם ושבע. כך אמר דוד הלחם היא החכמה והתבשיל היא הבינה. ומי שאין בידו לא זו ולא זו אין בידו כלום. מנהגו של עולם אדם עושה לו חלוק במאה מנה אינו כלום. כך אמר הבינני ואלמדה מצותיך. (עד) יראיך יראוני וישמחו וגו׳ – אימתי ישראל שמחין כשהן רואות למלך או לנשיא שלהן עוסק בתורה. וכן הוא אומר (תהלים ל״ה:כ״ז) ירונו וישמחו חפצי צדקי. ומה כתיב אחריו (שם כ״ח) ולשוני תהגה צדקך כל היום תהלתך. הוי כל זמן שהמלך עוסק בתורה ישראל שמחין. לכך נאמר יראיך יראוני וישמחו וגו׳. (עה-עו) ידעתי ה׳ כי צדק משפטיך ואמונה עניתני – כך אמר דוד כל המשפטים והייסורין שהבאת עלי והעינויים באמונה הבאת עלי בצדק עשית איני קורא תגר באותה שעה ידעתי ה׳ כי צדק משפטיך. וכן הוא אומר שמואל ב ט״ו:ל׳) ודוד עולה במעלה הזתים עולה ובוכה. יכול שקרא תגר או קינה לא אמר אלא מזמור שנאמר (תהלים ג׳:א׳) מזמור לדוד בברחו וגו׳. לכך נאמר ידעתי ה׳ כי צדק משפטיך. אמר ליה רבוני עניתני נחמני כשם שעניתני, יהי נא חסדך לנחמני. (עו) כאמרתך לעבדך – אי זו היא אמירה אותה שאמר איתן האזרחי (שם פ״ט:כ״ד) וכתותי מפניו צריו וגו׳. לכך נאמר כאמרתך לעבדך. (עז) יבאוני רחמיך ואחיה וגו׳ – אמר דוד הביא עלי מאותן הרחמים שבהם בראת את העולם (ברחמים). וכן הוא אומר (שם כ״ה:ו׳) זכור רחמיך ה׳ וגו׳. לכך נאמר יבאוני רחמיך ואחיה וגו׳. (עח) יבושו זדים כי שקר עותוני וגו׳ – אמר דוד אף על פי שהרשעים הם מעותים אותי לא הנחתי את התורה. וכן הוא אומר (שמואל ב כ״א:כ״ב) את ארבעה אלה יולדו להרפה בגת וגו׳. אף על פי שעמדו עלי לא הנחתי את התורה אלא (שם כ״ב:א׳) וידבר דוד ליי׳ את דברי השירה הזאת וגו׳. (עט-פ) ישובו לי יראיך ויודעי עדותיך. יהי לבי תמים בחקיך וגו׳ – אמר ליה קדירה שאכלתי בה חולין לא אכלתי בה קדשים למען שלא אהיה מתבייש. לכך נאמר (תהלים ק״ט:כ״ב) ולבי חלל בקרבי. וכתיב יהי לבי תמים בחקיך. וכתיב (שם נ״א:י״ב) לב טהור ברא לי אלהים. הלב הוא שמבייש את האדם למה שיודע מה עשה ומתבייש מעצמו. לכך נאמר (משלי י״ד:י׳) לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר. והלב הוא ששמח. וכן הוא אומר (תהלים ד׳:ח׳) נתת שמחה בלבי. לכן אמר דוד יהי לבי תמים בחקיך. וכמו שהיה מבקש דוד כך נותן לו הקב״ה שנאמר (שם מ״א:י״ג) ואני בתומי תמכת בי וגו׳. לכך נאמר למען לא אבוש. (פא) כלתה לתשועתך נפשי וגו׳ – אמר ירמיה (איכה ה כ-כב) למה לנצח תשכחנו וגו׳ כי אם מאוס מאסתנו. השיבנו ה׳ אליך וגו׳. וכן הוא אומר (ירמיהו ח׳:כ׳) עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו. ואמר דוד (תהלים י״ג:ב׳) עד אנה ה׳ תשכחני נצח. (ירמיהו ט״ו:ט״ו) אתה ידעת ה׳ זכרני ופקדני והנקם לי מרדפי אל לארך אפך תקחני. אתה ארך אפים ואנו קצירי רוח וכל שאתה מאריך אפים נפשינו כלתה. לכך נאמר כלתה לתשועתך נפשי וגו׳. (פב) כלו עיני לאמרתך לאמר מתי תנחמני – מהו כלו עיני וגו׳. כלו על מה שאמר (דניאל י״ב:ז׳) כי למועד מועדים וחצי. ועברו מועדי מועדים ולא נחמתני. לכך נאמר לאמר מתי תנחמני. (פג-פד) כי הייתי כנאד בקיטור – לא כן אמר דניאל (שם י׳) יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים. הרי כבר נתלבנו כבר נצרפנו הרי עברו עלינו הצרות כלם שנאמר כי הייתי כנאד בקיטור. יש צריפה גדולה מזו מתי תושיענו כשנמות, כמה ימי חיינו שנאמר כמה ימי עבדך. אף על פי שהוצאת את ישראל ממצרים מה אנו חוששים אותם שנכבשו בתוך הבנין אם רצונך עשה לעינינו שנאמר (תהלים ע״ט:י׳) יודע בגוים לעינינו וגו׳. אמר הקב״ה לעיניכם אתם מבקשים שאעשה וכן אעשה שנאמר (ירמיהו נ״א:כ״ד) ושלמתי לבבל וליושבי כשדים וגו׳ אשר עשו בציון לעיניכם. (פו) כרו לי זדים שיחות – כך אמר ישראל להקב״ה לא שיחה אחת כרו לי הרשעים אלא שיחות הרבה. כתבת בתורה (ויקרא כ״ב:כ״ח) אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד. ועלי כתיב (הושע י׳:י״ד) אם על בנים רוטשה. כתבת בתורה (ויקרא י״ז:י״ג) ושפך את דמו וכסהו בעפר. ועלי כתיב (תהלים ע״ט:ג׳) שפכו דמם כמים וגו׳. אמר ליה הקב״ה אל תאמר כן אלא לעצמן אנו שנאמר (משלי כ״ו:כ״ז) כורה שחת בה יפול. וכתיב (תהלים ז׳:ט״ז) בור כרה ויחפרהו וגו׳. וכתיב (שם ל״ה:ח׳) תבואהו שואה לא ידע. (פז) כמעט כלוני בארץ וגו׳ – מהו כלוני בקשו הרשעים לכלותנו מן העולם אלולי כמעט רחמת עלינו. וכן הוא אומר (אסתר ו׳:א׳) בלילה ההוא נדדה שנת המלך. אלולי לא נדדה שנתו כמעט היו מכלין אותנו שנאמר (שם ג׳:י״ג) להשמיד וגו׳. לכך נאמר כמעט כלוני בארץ. (פח) כחסדך חייני – אין הקב״ה גואל את ישראל אלא כדי שיעשו התורה ואלולי לא עזבו את התורה לא היו גולים לעולם. אמרו לו עכשיו שגלינו גואלנו ואנו שומרים את התורה. לכך נאמר כחסדך חייני וגו׳. וכתיב ואשמרה תורתך תמיד לעולם ועד. שלא נתת תורה לישראל אלא שישמרו אותה לעולם. וכן הוא אומר (תהלים קי״ז:ב׳) כי גבר עלינו חסדו וגו׳. וכתיב (ישעיהו נ״ט:כ״א) ואני זאת בריתי אותם וגו׳. אם עשית כן מה כתיב אחריו (שם ס׳:א׳) קומי אורי וגו׳. (פט) לעולם ה׳ דברך נצב בשמים – אמר ישעיהו (שם מ׳:ח׳) יבש חציר נבל ציץ ודבר אלהינו יקום לעולם. וכן אמר דוד לעולם ה׳ וגו׳. ולמה הוא נצב שאינו נעשה לא על פי עד אחד ולא על פי שנים אלא כל בית דין העליון מתמנין עליה. וכן הוא אומר (תהלים פ״ט:ח׳) אל נערץ בסוד קדושים רבה. וכן דניאל אומר (דניאל ד׳:י״ד) בגזרת עירין פתגמא וגו׳. וכן הוא אומר (שם ח׳:א׳) בשנת שלש לבלשאצר מלך בבל דבר נגלה לדניאל וגו׳. ולמה הוא אומר וצבא גדול. אמרו שצבא גדול מתמנין בה. לכך נאמר (שם) ואמת הדבר וצבא גדול. אמר איוב (איוב כ״ג:י״ג) והוא באחד ומי ישיבנו. אמרו למיכה אתה מה ראית. אמר (מלכים א כב יט-כ) ראיתי את ה׳ יושב על כסא וצבא וגו׳. ויאמר ה׳ מי יפתה וגו׳ ויאמר זה אומר בכה וזה אומר בכה. הרי שכולן מתמנין עליו. לכך נאמר לעולם ה׳ דברך נצב בשמים. מהו דברך נצב בשמים אי זהו דבר הנצב בשמים. אלא אמר הקב״ה על מה השמים עומדים על אותו דבר שאמרתי (בראשית א ו-ז) יהי רקיע בתוך המים. ויהי כן. וכתיב (תהלים ל״ג:ט׳) כי הוא אמר ויהי וגו׳. אותו הדבר שאמר הוא עשה. לכך נאמר (שם) הוא צוה ויעמוד. בדבר ה׳ שמים נעשו ובאותו הדבר שברא אותן בו הם עומדים לעולם. לכך נאמר לעולם ה׳ דברך נצב בשמים. (צ-צא) לדור ודור אמונתך וגו׳. השמים והארץ עומדין על האמונה שנאמר (תהלים פ״ט:ב׳) חסדי ה׳ עולם אשירה לדור דור וגו׳. וכן הוא אומר (משלי כ׳:ט׳) מי יאמר זכיתי לבי טהרתי מחטאתי. (איוב ט״ו:ט״ו) הן בקדושיו לא יאמין וכוכבים לא זכו בעיניו. ומי נמלט והכל עומדין בדין. לכך נאמר למשפטיך עמדו היום וגו׳. (צב) לולי תורתך שעשועי וגו׳ – אמרו ישראל אלולי תורתך שהיתה עמי והיא שעשועי אז אבדתי בעניי. וכן משה אומר (תהלים צ״ד:י״ט) ברוב שרעפי בקרבי וגו׳. וכן פרעה אומר (שמות ה׳:ט׳) תכבד העבודה על האנשים וגו׳. ספרים היו להם והיו משתעשעים בהם משבת לשבת. לכך נאמר לולי תורתך שעשועי וגו׳. (צג) לעולם לא אשכח פקודיך וגו׳ – הם חיים לישראל אלולי היא לא היה חיים. וכן הוא אומר (דברים ל׳:כ׳) כי הוא חייך. וכתיב (משלי ח׳:ל״ה) כי מוצאי מצא חיים וכו׳. וכתיב (שם ט׳:י״א) כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך. (צד) לך אני הושיעני וגו׳. אמרו ישראל להקב״ה יכולה היא פרה לחרוש בב׳ נירין לא כך אמרת (ויקרא כ״ה:נ״ה) כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם. לך אני הושיעני. וכן הוא אומר פדני מעושק אדם. לכך נאמר לך אני הושיעני. (צז-צח) מה אהבתי תורתך וגו׳ – אמר שלמה (משלי ה׳:י״ט) אילת אהבים וגו׳. אילת אהבים היא התורה הכל אוהבים אותה. אמר הקב״ה לישראל (שם כ׳) ולמה תשגה בני בזרה וגו׳. וכן הוא אומר (קהלת ט׳:ט׳) ראה חיים עם אשה אשר אהבת כל ימי חייך. ולכן אמר דוד אני אוהבה. שנאמר מה אהבתי תורתך וגו׳. כל מי שאוהב את התורה אינו אוהב אלא חיים. וכן הוא אומר (שם) ראה חיים עם אשה אשר אהבת וגו׳. אמר דוד אני אוהב׳. שנאמר (דברים ו׳:ה׳) ואהבת את ה׳ אלהיך. וכתיב (שם ו׳) והיו הדברים האלה. לכך נאמר מה אהבתי תורתך וגו׳. אני הולך למרחץ והיא עמי. אני ישן והיא עמי. כשם שצויתני (שם י״ז:י״ט) והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו. כתיב (משלי ו׳:כ״ב) בהתהלכך תנחה. לא הנחתי אותה כל עיקר לפי שלא הנחתיה לא היתה עלי משוי אלא זמירות. וכן הוא אומר זמירות היו לי חקיך. ולא זמירות בלבד אלא גם שיחה שנאמר כל היום היא שיחתי. ולכן היתה עומדת לי על שונאי שנאמר מאויבי תחכמני מצותיך. היא עמדה ליוסף בבית פרעה שכן אומר לעבדיו (בראשית מ״א:ל״ח) הנמצא כזה. והיא עמדה לדניאל בביתו של נבוכדנאצר. וכן משה אומר (דברים ד׳:ו׳) ושמרתם ועשיתם וגו׳. לכך נאמר מאויבי תחכמני מצותיך כי לעולם היא לי. מהו לי שלא עסקתי בספרים אחרים אלא בה. וכן שלמה אומר (קהלת י״ב:י״ב) עשות ספרים הרבה אין קץ. ואומר (משלי כ״ה:ט״ז) דבש מצאת וגו׳. התורה משולה לחבית מלאה דבש אם נתנה לחבית רביעית מים יצאה כנגדה רביעית דבש מתוכה. כך הם אם נכנסת דברים אחרים בתוך לבך יצאו דברי תורה. לכך נאמר כי לעולם היא לי. (צט) מכל מלמדי השכלתי – מהו מכל מלמדי צריך אדם שיהיו לו חברים ותלמידים בתורה שאם שכח דבר אחד שואל לחבריו ומזכירה אותו. וכן הוא אומר (קהלת ד׳:ט׳) טובים השנים מן האחד. (שם י״א) וגם אם ישכבו שנים וחם להם. (שם י׳) כי אם יפולו האחד יקים את חברו. לכך נאמר מכל מלמדי השכלתי. (ק) ומי גרם לי שיחת זקנים. שנאמר מזקנים אתבונן וגו׳. מהו מזקנים אתבונן הרבה כבדת את הזקנים ולא הוצאתם ממצרים עד שפרשת ואמרת (שמות ג׳:ט״ז) לך ואספת את זקני ישראל. ולא נתת את התורה עד שאמרת לאספם. (שם י״ט:ז׳) ויקרא משה לזקני העם וישם לפניהם. ואומר (ויקרא י״ט:ל״ב) מפני שיבה תקום וגו׳. וכן הוא אומר (דברים ל״ב:ז׳) שאל אביך ויגדך וגו׳. מן הכבוד שנתת לזקנים הוא עושה שאצור פקודיך. לכך נאמר מזקנים אתבונן. א״ל הקב״ה עד עכשיו לא ראית כלום עדיין יש לך לראות שנאמר (ישעיהו כ״ד:כ״ג) כי מלך ה׳ צבאות בהר ציון ובירושלם וגו׳. (קה) נר לרגלי דבריך וגו׳ – אמר שלמה (משלי ד׳:י״ח) וארח צדיקים כאור נוגה וגו׳. (שם י״ט) דרך רשעים כאפלה וגו׳. למה הרשעים דומין למי שהיה מהלך בדרך לא היה בידו נר והוא נכשל באבן ונפל פגע באילן והכהו בפניו מצא נחל נפל לתוכו לא היה יודע היכן הוא מהלך. כך הרשעים אין להם אורה שנאמר דרך רשעים כאפלה. אבל הצדיקים דומין למי שהיה מהלך באפלה והנר בידו מצא אבן ומסתלק הימנה ולא נכשל בה ראה אילן לא הכהו כלל. כך אמר דוד נר לרגלי דבריך. וכתיב (משלי ו׳:כ״ג) כי נר מצוה וגו׳. וכן אמר דוד אפילו אני מתאוה ומבקש לחטא אין דברי תורה מניחין אותי אם בקשתי להלך הם מאירין לפני. לכך נאמר נר לרגלי וגו׳. (קו) נשבעתי ואקיימה – שני שכרים היה נוטל דוד שכר השבועה ושכר המצוה. היה נשבע שנוטל הלולב ונוטל שעושה סוכה ועושה והיה נוטל שכר השבועה ושכר המצוה של סוכה ושל לולב ושל ציצית ושל תפילין ושל המילה. לכך נאמר נשבעתי ואקיימה וגו׳. (קיג-קיד) סעפים שנאתי – אמר שלמה (משלי ח׳:י״ג) יראת ה׳ שנאת רע. כך הקב״ה שונא למי שהוא שונא דרך החיים והולך דרך הרע. א״ל דוד כל מה שאתה שונא אני שונא. לכך נאמר סעפים וגו׳. ומהו סעפים כל מי שפורש מדרכיו של הקב״ה. וכן הוא אומר (יחזקאל ל״א:ו׳) בסעפותיו קננו כל עוף השמים. רוצה לומר סעפים. וכן אליהו אמר (מלכים א י״ח:כ״א) עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים. אמר לא תאחזו החבל בשתי ראשים בחרו לכם היום למי תעבדון וגו׳. סעפים שנאתי אלו הם בני אדם שמחשבין יראת אלהים מתוך ייסוריהן ולא מאהבה וגם מי שפורש מדרכי האלהים והולך בדרכי בני אדם. אמר דוד לא עשיתי אני אותם לא באונס ולא ביראה אלא באהבה שנאמר ותורתך אהבתי. שנאתי מה ששנאת אהבתי מה שאהבת. בשר ודם פורש כתב גזרתו והכל עושין אותם אף על פי שעושין אותם אינם עושין אלא מיראה. אני איני כן אלא מאהבה של תורה אני עושה אותה. וכן הוא אומר מה אהבתי וגו׳. ובשביל שאהבתי אותה אל תניחני אלא סתרי ומגני אתה. (קיד) דבר אחר: סתרי ומגני אתה וגו׳ – לאיזה דבר שאמרת לאברהם (בראשית ט״ו:א׳) אל תירא אברם אנכי מגן לך וגו׳. וכן הוא אומר (שמואל ב כ״ב:ל״ו) ותתן לי מגן ישעך. ולא לעצמי אלא לכל מי שבוטח בך. וכן הוא אומר (שם ל״א) מגן הוא לכל החוסים בו. לכך נאמר סתרי ומגני אתה וגו׳. (קטו) סורו ממני מרעים וגו׳ – זה דואג ואחיתופל שהיה אומר להם מה אתם דוחפים לי הניחו לי שעה אחת שאשב ואעסוק בתורה. וכן הוא אומר לשאול (שמואל א כ״ו:י״ט) ועתה ישמע נא אדוני את דברי עבדך וגו׳ כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה׳ לאמר לך עבוד אלהים אחרים. וכי אלהים אחרים היה עובד אלא אמר דוד בשביל שרדפוני ואיני עוסק בתורה כאלו אלהים אחרים אני עובד. לכך נאמר סורו ממני מרעים וגו׳. (קטז) סמכני כאמרתך וגו׳ – באיזו אמירה כשם שאמרת (תהלים קמ״ה:י״ד) סומך ה׳ לכל הנופלים. וכן הוא אומר (שם ל״ז:כ״ד) כי יפול לא יוטל כי ה׳ סומך ידו. אמרתי שאתה סומך סמכני כאמרתך וגו׳. שברתי שאעשה את התורה תן לי חיים ואני עושה את התורה ואיני מתבייש. (קיז) סעדני ואושעה וגו׳ – כך אמר דוד יסעדני שיהא בי כח לעמוד בייסורין שאתה מביא עלי בשביל שתושיעני. הלכתי לשנות פרק א׳ ולא היה בי כח סעדני. אם אבוא לידי מצוה ולא הייתי יכול לעשותה סעדני ואושעה. וכן הוא אומר (תהלים י״ח:ל״ו) וימינך תסעדני. מכאן אתה למד שאין הקב״ה מושיע לישראל אלא על שעוסקים בתורה. לכך נאמר סעדני ואושעה. (קיח) סלית כל שוגים מחקיך וגו׳ – מהו סלית כל שוגים החוטאים בא דואג ולמד את התורה ולא עשה אותה וחלפת אותו. בא אחיתופל מעלה פנים ולמד את התורה ולא קיימה וחלפת אותו. למה היו דומין דואג ואחיתופל לבית מלא תבן לאחר ימים פנה בעל הבית וטחו בטיט אף על פי שטחו בטיט חורין מלאים תבן נפל הטיט התחיל התבן יוצא מן החורין. כך היו גם אלו באו ולמדו כל דקדוקי תורה ולבבם מלא הוללות. לכך נאמר סלית כל שוגים מחקיך. כי שקר תרמיתם. מהו כי שקר תרמיתם כשבאו ולמדו את התורה בשקר וברמיות למדוה. לכך נאמר כי שקר תרמיתם. (קיט) סיגים השבת כל רשעי ארץ – מהו סיגים השבת. האשכול הזה כל זמן שיש בו ענבים הוא נתון ביד אדם. אכל הענבים עושה סוגים והנשאר משליכו לארץ. כך אלו. הכל סג יחדו נאלחו. לכך נאמר סיגים השבת וגו׳. (קכ) סמר מפחדך בשרי – מפחד של גיהנם. וכן הוא אומר (ישעיהו ל״ג:י״ד) פחדו בציון חטאים. אמר לו הקב״ה פחדת אשריך. שנאמר (משלי כ״ח:י״ד) אשרי אדם מפחד תמיד. (קכא) עשיתי משפט וצדק בל תניחני לעושקי – אמר ישעיהו (ישעיהו א׳:כ״ז) ציון במשפט תפדה וגו׳. אמר הקב״ה אם עשו ישראל משפט וצדקה מיד נגאלין. ולא עוד אלא שאני פורע משונאיהם שנאמר ציון במשפט תפדה. מה כתיב אחריו (שם כ״ח) ושבר פושעים וחטאים וגו׳. וכן אמר דוד במשפט הם נפדים גם אני עשיתי משפט וצדק. וכן הוא אומר (שם נ״ו:א׳) שמרו משפט ועשו צדקה וגו׳. כך אמרו ישראל ולא עשינו ערבותינו כאברהם אבינו שנאמר (בראשית י״ח:י״ט) כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו׳. עשינו ערבותינו עשה גם אתה את שלך. (קכב) ערוב עבדך לטוב – מהו ערוב עבדך וגו׳ שלא ארד לגיהנם אם אין את ערבני מי יוכל לערבני. וכן חזקיה אמר (ישעיהו ל״ח:י״ד) כסוס עגור כן אצפצף אהגה כיונה וגו׳ ה׳ עשקה לי ערבני. וכן איוב אמר (איוב י״ז:ג׳) שימה נא ערבני עמך וכו׳. אמר איוב אלו היה ממון או כסף או זהב או מרגליות הייתי ערב הזהב ההוא אבל הנפש מי יוכל לערבני ומי נותן נפשו תחת נפש חבירו מי יוכל לערבני אם אין את ערבני מי יוכל לערבני. לכך נאמר ערוב עבדך לטוב וגו׳ שאעשה רצונך והבא עלי את הטובה ואל יעשקוני זדים. (קכג) עיני כלו לישועתך – לאי זו אמירה שאמרת לישראל (ישעיהו מ״ג:ב׳) כי תלך במו אש לא תכוה וגו׳. למה (שם ג׳) כי אני ה׳ אלהיך קדוש ישראל מושיעך. וכתיב (יחזקאל ל״ד:כ״ב) והושעתי לצאני. הושיענו כמו שאמרת (תהלים ס״ט:ד׳) כי כלו עיני וגו׳. (קכד) שמא חפץ אתה במעשים טובים שבנו. זכות ומעשים אין בנו עשה עמנו חסד שנאמר עשה עם עבדך כחסדך. הראשונים אשר גאלת לא במעשיהם גאלתם אלא עשית עמהם חסד וגאלתם. וכן הוא אומר (שמות ט״ו:י״ג) נחית בחסדך וגו׳. כשם שעשית עם הראשונים כך עשה עמנו. לכך נאמר עשה עם עבדך כחסדך. (קכה) עבדך אני הבינני – מהו עבדך אני הבינני לא תאמר הרי הספר לפניך קרא ואת מוצא ויודע. וכן הוא אומר (ישעיהו כ״ט:י״ב) וניתן הספר על אשר לא ידע הספר וגו׳ ואמר לא ידעתי ספר. לכן אמר דוד עבדך אני הבינני. (קכו) עת לעשות לה׳ הפרו תורתך – מהו מי שאומר אקרא כשאפנה אלא בכל שעה ושעה הוי עושה. אמר הקב״ה לא תאמר כן אלא סרס המקרא ודרשהו הפרו תורתך עת לעשות לה׳. אם ראית הדור שהניחו את התורה ורפו ידיהם ממנה מיד נשתכחה התורה אותה השעה עשה אותה. לכך נאמר עת לעשות לה׳ וגו׳. (קכז) על כן אהבתי מצותיך וגו׳ – כך אמר דוד אוהב אני תורתך יותר מכל זהב ומפז. למה לפי שאין עומד לא הממון והזהב והפז ליום הדין. וכן הוא אומר (יחזקאל ז׳:י״ט) כספם בחוצות ישליכו וזהבם לנדה יהיה כספם וזהבם לא יוכל להצילם וגו׳. וכן הוא אומר (משלי י״א:ד׳) לא יועיל הון ביום עברה וגו׳. אפילו דינו יוצא למיתה התורה שלמד בה היא משיבה את נפשו. שנאמר תורת ה׳ תמימה משיבת נפש וגו׳. אמר דוד בשבילכם לא אהבתי את התורה שנאמר על כן אהבתי מצותיך וגו׳. (קכח) על כן כל פקודי כל ישרתי – מהו ישרתי הוא דתי לשון עברי כשאדם אומר לחבירו האר לי הוא אומר הישר לי. כך אמר דוד ישרתי לבניך וגם הארתי להם אף אתה האר לי. וכן הוא אומר כי אתה תאיר נרי וגו׳. (קכט) פלאות עדותיך וגו׳ – אמר משה (דברים ה׳:כ״ב) כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים. כך אמר להם לישראל דעו כי כשברא הקב״ה את השמים לא ברא אותם בקול וכשברא את הארץ לא ברא אותה בקול ולא שמעה אומה קולו של הקב״ה. ואימתי נשמע קולו כשנתן את התורה. וכן הוא אומר (תהלים כט ה-ז) קול ה׳ חוצב וגו׳. קול ה׳ שובר ארזים. כל הקולות למה ה׳ עוז לעמו יתן. וכתיב (שמות י״ט:י״ט) ויהי קול השופר וגו׳. לכן אמר דוד מכל הקולות יבואו הפלאים שעשה הקב״ה עם ישראל. מה הם הפלאים פלאות התורה. לכך נאמר פלאות עדותיך וגו׳. וכן הוא אומר (תהלים קל״ט:ו׳) פליאה דעת ממני וגו׳. על כן נצרתם נפשי וגו׳. נפשי היא נוצרת אותן. וכן הוא אומר (משלי ד׳:י״ג) נצרה כי היא חייך. וכתיב (דברים ד׳:ט׳) רק השמר לך ושמור נפשך וגו׳. אם שמרת את התורה נפשך את שומר. לכך נאמר על כן נצרתם נפשי. (קל) פתח דברך יאיר וגו׳ – מהו פתח דברך יאיר מאירים הם דברי תורה. וכן הוא אומר (תהלים י״ט:ט׳) מצות ה׳ ברה וגו׳. וכן הוא אומר (משלי ו׳:כ״ג) כי נר מצוה וגו׳. לכך נאמר פתח דברך יאיר וגו׳. דברי תורה פותחים זה לזה כמו פתחים ודלתות היא התורה שנאמר (משלי ח׳:ל״ד) אשרי אדם שומע לי וגו׳. אוי להם לרשעים שאין הקב״ה פורע מהם אלא על שלא עשו את התורה. וכן הוא אומר (שם א כב-כג) עד מתי פתאים תאהבו פתי. תשובו לתוכחתי וגו׳. (שם כ״ו) גם אני באידכם אשחק וגו׳. באותה שעה אז יקראוני ולא אענה. ולמה (שם כט-לב) תחת כי שנאו דעת. ויאכלו מפרי דרכם. כי משובת פתאים תהרגם. היה להם לבוא בתורה והיא מחכמת אותם. וכן הוא אומר (תהלים י״ט:ח׳) עדות ה׳ נאמנה מחכימת פתי. לכך נאמר פתח דברך יאיר וגו׳. (קלא) פי פערתי ואשאפה – פערתי פי לתורתך למה כי למצותיך יאבתי. כשם שפוערים פיהם בני אדם למלקוש. וכן הוא אומר (איוב כ״ט:כ״ג) ויחלו כמטר לי ופיהם פערו למלקוש. למה מטר היא התורה. וכן משה אומר (דברים ל״ב:ב׳) יערף כמטר לקחי וגו׳. לכך נאמר פי פערתי ואשאפה. כמו התנינים שואפים רוח כך אני הייתי שואף לתורתך. (קלב) פנה אלי וחנני וגו׳ – מה שאמרת (ויקרא כ״ו:ט׳) ופניתי אליכם והפרתי אתכם וגו׳. לכך נאמר פנה אלי וחנני. (קלג) פעמי הכן כאמרתך וגו׳ – כך אמר דוד אל תניח את רגלי שילכו למקום רצונם אלא לתורתך כל היום לבית המדרש כי אין יצר הרע נכנס לבית המדרש הולך עמו כל הדרך כיון שמגיע לבית המדרש אין לו רשות ליכנס שם. וכן הוא אומר (בראשית ד׳:ז׳) לפתח חטאת רובץ. כל מי שהוא עוסק בתורה אין יצר הרע שולט בו. לכך נאמר פעמי הכן כאמרתך וגו׳. (קלד) פדני מעושק אדם וגו׳ – כך אמר דוד לפני הקב״ה כלי שנשתמש בו המלך אין לסגן רשות להשתמש בו ואנו עמך ולך אנו משועבדים רצונך שנעבדך ונעשה רצונך פדנו מהם ונעשה תורתך. לכך נאמר פדני מעושק אדם. (קלה) פניך האר בעבדך וגו׳ – כך אמר דוד רצונך אל תסתכל בנו בחמה אלא במאור פנים כשם שאמר משה (במדבר ו׳:כ״ה) יאר ה׳ פניו אליך ויחנך. לכן נאמר פניך האר בעבדך. (קלו) פלגי מים ירדו עיני וגו׳ – כך אמר דוד בוכה הייתי על אותן הגדולים שפירשו מן התורה על דואג ועל אחיתופל. על לא שמרו תורתך. וכן ירמיהו אמר (איכה ג׳:מ״ח) פלגי מים תרד עיני וגו׳. וכן הוא אומר (ירמיהו ל״א:י״ד) קול ברמה נשמע. וכי ראתה רחל בנים ליוסף הלא מתה מן המשבר כשנולד בנימין. אלא הנביאים בוכים על ישראל על שאינם עושים את התורה. א״ל הקב״ה בכיתם על ביטול תורה. (שם ט״ו) כה אמר ה׳ מנעי קולך מבכי וגו׳. לכך נאמר פלגי מים ירדו עיני. (קלז) צדיק אתה ה׳ וגו׳ – אמר שלמה (משלי ח׳:ח׳-ט׳) בצדק כל אמרי פי אין בהם נפתל ועקש. כלם נכוחים למבין וגו׳. מהו בצדק כל אמרי פי כל מה שהוציא הקב״ה מתוך פיו בצדק הם צדיקים וישרים. לכך נאמר צדיק אתה ה׳ וישר משפטיך. כשם שאתה צדיק כך משפטיך הם צדיקים וישרים. וכן הוא אומר (דברים ד׳:ח׳) מי גוי גדול וגו׳. וכן כנסת ישראל אמרה (נחמיה ט׳:י״ג) ועל הר סיני ירדת ודברת עמהם משמים ותתן להם משפטים ישרים וגו׳. לכך נאמר צדיק אתה ה׳ וגו׳. (קלח) צוית צדק עדותיך – מהו צוית צדק צדקה עשה הקב״ה עם ישראל שנתן להם את התורה. וכן הוא אומר (דברים ו׳:כ״ד) ויצונו ה׳ לעשות את כל החקים האלה ליראה את ה׳ אלהינו לטוב לנו. מה כתיב אחריו וצדקה תהיה לנו כי נשמר לעשות. לכך נאמר צוית צדק עדותיך. מה ואמונה מאד אמונה זו תורה שהיא גדולה שבה ברא הקב״ה את עולמו ובה נשבע. שנאמר (תהלים פ״ט:נ׳) איה חסדיך הראשונים ה׳ נשבעת לדוד באמונתך. הרי התורה. לכך נאמר ואמונה מאד. (קלט) צמתתני קנאתי וגו׳ – אמר דוד איני מקנא לא באכילתן של רשעים ולא בשתייתן אלא על כל הטובות שאתה מביא עליהם ואיך שכחו את תורתך. וכן הוא אומר (איכה ג׳:י״ז) ותזנח משלום נפשי וגו׳. לכך נאמר כי שכחו דברך צרי. (קמ) צרופה אמרתך מאד וגו׳ – מהו צרופה אמרתך. משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו קערה של כסף נתן הכסף לצורף אמר לו צרפהו לי הכניסו לכור צירפו והוציאו אמר לו שוב צרפהו פעם שנית ועוד צרפהו פעם שלישית. כך הקב״ה צורף את התורה מ״ט פעמים. וכן הוא אומר (משלי ל׳:ה׳) כל אמרת אלוה צרופה. ואומר (תהלים י״ב:ז׳) אמרות ה׳ אמרות טהורות וגו׳. ז׳ ז׳ פעמים הרי מ״ט פנים התורה נדרשת. לכך נאמר (משלי ל׳:ה׳) כל אמרת אלוה צרופה. ואומר צרופה אמרתך מאד. (קמא) צעיר אנכי ונבזה וגו׳ – צעיר היה דוד והלא אליהוא הוא השמיני. וכן הוא אומר (דברי הימים א ב׳:ט״ו) דוד הז׳. אליהוא השמיני. אליהוא הוא אחריו אלא שהיה עושה עצמו קטן. שנאמר צעיר אנכי ונבזה וגו׳. הרבה ביזני שאול. וכן הוא אומר (שמואל א י״ח:י״ט) ויהי בעת תת את מירב בת שאול לדוד והיא נתנה לעדריאל וגו׳. (שם כ״ה:מ״ד) שאול נתן את מיכל בתו אשת דוד לפלטי בן ליש. לכך נאמר צעיר אנכי ונבזה וגו׳. (קמב) צדקתך צדק לעולם וגו׳. – כך אמר דוד צדקה שאתה עושה עם האדם שאתה נותן לו מתנה ואין אתה נוטלה ממנו. וכתיב (בראשית מ״ט:י׳) לא יסור שבט מיהודה וגו׳. לכך נאמר צדקתך צדק לעולם וגו׳. (קמג) צר ומצוק מצאוני וגו׳. כשם שאמר משה (דברים כ״ח:נ״ז) במצור ובמצוק. באו הצרות יבואו גם הטובות והנחמות. לכך נאמר צר ומצוק מצאוני. (קמד) צדק עדותיך לעולם – זכות שנתנה לישראל לא לשנה ולא לשנים ולא למאה אלא לעולם. שנאמר (ישעיהו נ״ט:כ״א) לא ימושו מפיך וגו׳. ומה שכרה אורך ימים בימינה. (קמה) קראתי בכל לב וגו׳ – וכן הוא אומר (שמואל א ז׳:ג׳) ויאמר שמואל אל כל ישראל לאמר אם בכל לבבכם אתם שבים אל ה׳ אלהיכם. מהו אם בכל לבבכם אתם שבים. אלא כך אמר שמואל אם שבתם בכל לבבכם עונה הקב״ה תפלתי שאני מתפלל עליכם. וכן הוא אומר (שם ה-ו) ויאמר שמואל קבצו את כל ישראל המצפתה ואתפלל אל ה׳ בעדכם. ויקבצו המצפתה וישאבו מים. ואיזו מים היו שואבים ושופכים אלא שעשו תשובה ושפכו לבם כמים לפני הקב״ה בתשובה שלימה. וכן ירמיהו אומר (איכה ב׳:י״ט) שפכי כמים לבך נכח פני ה׳ וגו׳. לכך נאמר (שמואל א ז׳:ו׳) וישאבו מים. לכך נאמר קראתי בכל לב וגו׳.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

E/ע

הערותNotes

הערות

Tanakh

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון