×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) וַיְהִ֗י בְּ⁠אַחַ֤ת עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה בַּשְּׁ⁠לִישִׁ֖י בְּ⁠אֶחָ֣ד לַחֹ֑דֶשׁ הָיָ֥ה דְ⁠בַר⁠־יְהֹוָ֖הי״י֖ אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
It happened in the eleventh year, in the third month, in the first day of the month, that the word of Hashem came to me, saying,
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודעודהכל
וַהֲוָה בַּחֲדָא עַסְרָא שְׁנִין בִּתְלִיתָאָה בְּחַד לְיַרְחָא הֲוָה פִּתְגָם נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ עִמִי לְמֵימָר.
באחת עשרה שנה בשלישי – בסיון. נמצא שלא היה בין נבואה זו לנבואה של מעלה (יחזקאל ל׳:כ׳) כי אם שלושה חדשים.⁠א
א. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777, פרמא 2994 נוסף כאן: ״ג׳ ימים פחות״, ואולי צ״ל: ״פחות ששה ימים״.
ויהי,
וזכר הנביא שעוד באתהו אחר זה בכמו שני חדשים בקירוב נבואה אחרת על פרעה שאמר לו השם כנגדו.
באחת עשרה שנה – היא שנת החורבן שהוא שנת י״א לגלות יהויכין ולמלכו׳ צדקיהו.
בשלישי – בחדש השלישי.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודהכל
 
(ב) בֶּן⁠־אָדָ֕ם אֱמֹ֛ר אֶל⁠־פַּרְעֹ֥ה מֶלֶךְ⁠־מִצְרַ֖יִם וְ⁠אֶל⁠־הֲמוֹנ֑וֹ אֶל⁠־מִ֖י דָּמִ֥יתָ בְ⁠גׇדְלֶֽךָ׃
"Son of man, tell Pharaoh king of Egypt, and to his multitude, 'Whom are you like in your greatness?
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
בַּר אָדָם אֲמַר לְפַרְעֹה מַלְכָּא דְמִצְרַיִם וּלְאִתְרְגוּשְׁתֵּהּ לְמָן דְמִיתָא בְּתוּקְפָךְ.
אל מי דמית בגדלך הנה אשור ארז בלבנון – מלך בעולם.
אל מי דמית בגדלך – בהתגדלך לנגדי אל מי היית סבור לדמות.
Whom are you like in your greatness In your haughtiness against Me, whom did you think to resemble?
אל מי דמית בגודלך – אל מי אתה דומה בגדולה, שהוא גדול בגדולה כמותך.
אל מי דמית בגדלך – למי אתה סבור לדמות שתהא סבור לינצל, אם מן התחתונים אתה ודאי סופך לנפול ביד נבוכדנצר.
בן אדם, אל מי דמית בגדלך – למי את דומה בגדלך שתתפאר בהמונך ובגדלך ותחשב שלא תרד מגדולתך הנה אשור היה גדול ממך ונפל בידי אף אתה תפול והחל בגדולת מלך אשור על דרך משל והמשילו לארז בלבנון שהוא גבוה מכל שאר עצי הלבנון.
אל מי דמית בגודלך הנה אשור וגומר רוצה לומר אל מי דמית בנפשך ברוב גודלך שתתפאר בהמונך ותחשוב שלא תרד מגדולתך.
דמית – מלשון דמיון והשואה.
ואל המונו – אל המון עמו.
אל וגו׳ – ר״ל אל מי מהמלכי׳ דמית בנפשך ברוב הגודל שיש לך.
אל מי דמית שואל אותו כי בגדלו אל מי רוצה לדמות את עצמו, בודאי ידמה את עצמו לאשור, כי
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ג) הִנֵּ֨⁠ה אַשּׁ֜⁠וּר אֶ֣רֶז בַּלְּ⁠בָנ֗וֹן יְ⁠פֵ֥ה עָנָ֛ף וְ⁠חֹ֥רֶשׁ מֵצַ֖ל וּגְבַ֣הּ קוֹמָ֑ה וּבֵ֣ין עֲבֹתִ֔ים הָיְ⁠תָ֖ה צַמַּ⁠רְתּֽוֹ׃
Behold, the Assyrian was a cedar in Lebanon with beautiful branches, and with a forest-like shade, and of high stature; and its top was among the thick boughs.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
הָא אַתּוּרָאָה דַמְיָא לְאַרְזָא בְּלִבְנָן דְנוֹפֵיהּ שַׁפִּיר וְסוֹכֵיהּ מַטְלָן וְרָם בְקוֹמָה וְעַל נַגְדִין שָׁלַח שָׁרְשׁוֹהִי.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

(ג) יפה ענף – בן אבות.
וחורש מצל – זכות אבות עומדת לו.
וגבה קומה – קוזמוקטור בעולם.
ובין עבותים היתה צמרתו – מהיכן היתה מבין עבותים משעה שנעשה כל העולם קליעה אחת להכעיס להקב״ה הניח עצתם ויצא לו שנאמר מן הארץ ההיא יצא אשור.
וחרש מצל – ענף שגורם לצל, וצורתו היסודית: ״מצלל״, <גזור> מן ״ונסו הצללים״ (שיר השירים ב׳:י״ז).⁠1
1. נראה, שפרשננו ביאר כריב״ג, אללמע, עמ׳ 127 (רקמה, עמ׳ קמט), אצול, ערך ׳חרש׳, הסבור, שתיבת ״מצל״ היא שם תואר על משקל ״מפעל״ ועיקרה ״מצלל״. על-פי הדברים המקוטעים ששרדו מדברי חיוג׳, כתאב אלנתף על אתר, נראה שאף הוא סבור כך. (חיוג׳ נותן פירוש נוסף, לפיו ״מצל״ באה בהוראת ״מצלות הסוס״ [זכריה יד, כ], אם כי מדבריו מסתבר שגם תיבת ״מצלות״ הוראתה ״צללים״). רד״ק, מכלול, קל ע״ב, סה״ש, ערך ׳צלל׳, סבור שיש לראות בתיבת ״מצל״ צורת בינוני פועל בבניין הפעיל. גם ת״י ורש״י סבורים שתיבת ״מצל״ גזורה מ״צל״, ואפשר שלכך התכוון גם פרשננו, אף כי אינו מביא את מלתנו בספר הפעלים.
הנה אשור – שהפלתי כבר.
ארז בלבנון – היה.
וחורש מצל – יער מסכך צל גדול.
ובין עבותים – עצי רענן.
צמרתו – צימא בלעז.
Behold Assyria which I have already cast down.
a cedar in Lebanon it was shady woods A forest that covers, [making] a great shade.
and among the interwoven branches the green trees.
its lofty tops [Heb. צַמַּרְתּוֹ,] cime in French, top.
הנהא אשור – כי אם לאשור שאין לך מלך גדול בגדולה כמותך כי אם אשור. ולמלך אשור אני רוצה אותך לדמותך שהוא ארז בלבנון – דמיון הוא, שהוא כארז בלבנון. מה ארז גבוה משאר האילנות שבלבנון, אף הוא גדול בשררה ובכבוד מכל המלכים, שכל המלכים משועבדים לו, שהוא מלך על כולם.
יפה ענף – בלעז: בייד ראמור, שענפים שלו מרובים וגבוהים ומרחיבים הרבה.
וחורש מצלב – יער שלו צלו מרובה לישב תחתיו, שמתוך שהוא יפה ענף, שהם מרובים וארוכים ומרחיבים מצל הרבה עד למרחוק.
וגבה קומה – הארז מכל האילנות.
ובין עבותים היתה צמרתו – ובין ענף עץ עבות שלו, כמו שאומר: יפה ענף, היתה צמרתו – עולה למעלה היתה אמרתו, כמו: שתיג גרגריםד בראש אמיר (ישעיהו י״ז:ו׳), הוא ענף שבראש גובה האילן שאין למעלה הימנו ענף.
ודמיון הוא: יפה ענף – יפה בגדולתו, וחורש מצל – שכל המלכים נתונים תחת צל ידו, לפי שהוא גבה קומה על כולם.
א. כן בכ״י פרמא 2994, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 777: ״הנם״.
ב. כן בכ״י מינכן 5, וכן בפסוק. בכ״י פרמא 2994: ״מיצל״. בכ״י לוצקי 777: ״מיעל״.
ג. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5. בפסוק: ״שנים שלשה״. בכ״י פרמא 2994 חסר: ״שתי גרגרים״.
ד. כן בכ״י מינכן 5, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 777: ״גרגירים״.
הנה אשור ארז בלבנון – שגבה בגודלו מכל הארזים האדירים שבו, ולא עממוהו,
ובין עבותים היתה צמרתו – גבוה מכולם, אעפ״כ ויכרתהו זרים וינטשהו, ואתה אל מי דמית ככה כמוהו בגודל ובאורך, שאינךא סבור ליפול בידם. אם ארז אתה כמוהו תיכרת, ואם אדם אתה כמוהו תיהרג. כן השיטה עד סופה, ויהי בשתי עשרה שנה, אלא שמאריך בגדולת אשור.
יפה ענף – מכלם.
וחרש מצל – לשון אטימה וסתימה, שמרוב סיבוך ענפיו המרובין נראה כסתום מלמעלה, וכן אומר ואטום בענפים המצילים, וכן הוא ואזני⁠{ה}⁠ם תחרשנה (מיכה ז׳:ט״ז). ותדע ממה שאומר בשומע לשון פקיחה, וכן אטימת העין קורא עורון, כל אחד לפי תולדתו.
וגבה קומה – מכולם.
ובין עבותים היתה צמרתו – עבותים אילנות שמגדלין ענפין ארוכין סביבותיהם בפישוט.
צמרתו – קורה האמצעית, גובה האילן למעלה.
א. בכ״י: שאינן.
הנה אשור, יפה ענף – שענפיו יפים.
וחורש מצל – ענף שהוא מסתבך הרבה ועושה צל תחתיו מצל מן צלל והוא מפעל מבנין הפעיל ובא בפתח כמו מסב קלע (מלכים א ו׳:כ״ט), ויבא בצרי הנני מסב את כלי המלחמה (ירמיהו כ״א:ד׳).
ובין עבותים היתה צמרתו – הסעיף העליון יקרא צמרת. אמר כי צמרת הארז הזה היתה בין עבותים בין אנשים מסתבכים וגבוה עליהם ונראה יפה או אמר עבותים על רבוי העלים בענפים כמו שפירשו רז״ל וענף עץ עבות (ויקרא כ״ג:מ׳) והוא משל על מלכי האומות כי על כלם עלה.
ויונתן תירגם: ועל נגדין שלח שרשוהי.
ובדרש: מהיכן זכה לגדולה זו לפי שנמנע מעצת דור הפלגה שנאמר מן הארץ ההיא יצא אשור (בראשית י׳:י״א) שנעשו כל בעלי עולם קליעה אחת לבא בעצה ולמרוד בו אז היתה צמרתו לעצמה ולא נשתלשלה עמהם.
הנה אשור היה גדול ממך ונפל בידי אף אתה תפול, ולזה התחיל לספר גדולת מלך אשור והמשילו לארז אשר בלבנון שהוא הגבוה על כל העצים והוא יפה ענף שענפיו רבים וחורש מצל רוצה לומר ענף שהוא מסתבך הרבה ועושה צל תחתיו כי מלת מצל הוא מלשון צלל והוא ממשקל מסב את כלי המלחמה (ירמיה כא, ד), גם היה הארז ההוא גבוה הקומה ובין עבותים היתה צמרתו, וכבר בארתי למעלה שהסעיף העליון יקרא צמרת אמר כי צמרת הארז הזה היתה בין עבותים כלומר בין ענפים מסתבכים וגבוה עליהם ולכן נראה יותר יפה, או אמר עבותים על רבוי העלים בענפים כמו שפירשו חכמים זכרונם לברכה (עיין סוכה לב, ב) וענף עץ עבות (ויקרא כג, מ) והיה זה משל על סנחריב שהיה מושל על מלכי האומות ועולה על כולם, ולפי שהעץ כל כך יצמח ויגדל יפיו כפי מה שהוא קרוב למים או שתול עליהם לכן אמר על הארז הזה
וחורש – ענין סעיף וכן כעזובת החורש והאמיר (ישעיהו י״ז:ט׳) ור״ל יער בעל סעיפים.
מצל – מלשון צל.
עבותים – ענין קליעה כמו וענף עץ עבות (ויקרא כ״ג:מ׳).
צמרתו – כן יקרא הסעיף העליון שבאילן העולה למעלה וכן צמרת הארז (יחזקאל י״ז:ג׳).
הנה אשור – כאומר הלא גדול ממך היה אשור כי היה ארז בלבנון ר״ל מובחר במלכים כארז הגבוה מכל עצי הלבנון.
יפה ענף – היה בעל יפה ענף ובעל סעיף מסתבך כעושה צל הרבה.
ובין עבותים – הסעיף העליון היתה בין עבותים הם הענפים המתפשטים הקלועים אלה באלה וזהו דבר הנותן פאר.
עבותים – עיין למעלה י״ט:י״א.
חרש – הוא יער שהעצים קרובים זל״ז ונסבכים עד שהנמצא שם יסתר מב״א, וישב דוד בחורשה (שמואל א כ״ג) ומשתתף עם חרש מענין שתיקה.
ומצל – בנינו הפעיל עושה צל.
עבותים צמרת – ע״ל (י״ט י״א).
הנה אשור ארז בלבנון וכו׳ וא״כ יבטח שידמה אליו בכל עניניו עד שיהיה מפלתו כמוהו כי גם הוא נפל ע״י רוב גאותו ארז בלבנון מדמהו להארז שהוא גדול מכל האילנות של הלבנון, והיו לו מעלות על יתר הארזים שהענפים שלו היו יפים מאד בתארם, והיה כחורש מצל כיער העושה צל גדול כי היה מלא עלים וענפים רבים כיער הנסבך המצל. והיה גבה קומה וצמרתו שהוא הענף האמצעי שבראש האילן היה בין עבותים שסביב לו ענפים עבותים וקלועים שזה מיפה ראש האילן, ובנמשל היופי הוא הסדר שהיה במחנותיו והעושר שהיה לו, והיה מצל וסוכך על כל העמים סביביו, והוא גבה קומה שהיה מלך מלכים וגבוה מכולם, וצמרת הארז שהוא המלך היה מוקף מעבותים היינו שרים גדולים שכ״א גבוה במצבו ומקיף את הצמרת (כמ״ש הלא שרי יחדו מלכים, וכמ״ש בכח ידי עשיתי ובחכמתי כי נבונותי).
וחרש – יער שנוטעים אותו ואינו גדל מאליו, וטורחים שיגדל כהוגן לצל (מִצַל במקום מִצֵל, וכן מֵסַב [מלכים א׳ ו׳:כ״ט] במקום מַסֵב); ארז כ״כ גדול שהיה ממלא מקום יער כולו; ואם נצא מן הדמיון אל המדומה ר״ל שאשור לעצמו, היה גבור ועצום כמו ממלכה אחרת ברבוי עוזריה.
עבתים – אילנות שענפיהם מרובים ונסבכים זה בזה כחוטי עבות וחבל.
צמרתו – זמורה בחלוף אותיות זסצר״ש, ומשמש כשם כולל.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ד) מַ֣יִם גִּדְּ⁠ל֔וּהוּ תְּ⁠ה֖וֹם רֹמְ⁠מָ֑תְהוּא אֶת⁠־נַהֲרֹתֶ֗יהָ הֹלֵךְ֙ סְ⁠בִיב֣וֹת מַטָּ⁠עָ֔הּ וְ⁠אֶת⁠־תְּ⁠עָלֹתֶ֣יהָ שִׁלְחָ֔ה אֶ֖ל כׇּל⁠־עֲצֵ֥י הַשָּׂ⁠דֶֽה׃
The waters nourished it, the deep made it to grow; its rivers ran round about its plantation; and it sent out its channels to all the trees of the field.
א. רֹמְמָ֑תְהוּ א=רֹמֲמָ֑תְהוּ (חטף)
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בְּעַמְמַיָא סַגִי בְּסוּמְכְוָתָא תַּקִיף יַת מַלְכַיָא שַׁעְבֵּיד לִתְחוֹת מַלְכוּתֵיהּ וְיַת שִׁלְטוֹנוֹהִי מָנֵי עַל כָּל מְדִינַת אַרְעָא.
מים גדלוהו – שכן כתיב האדם והבהמה הבקר והצאן וגו׳ אל ירעו, ומים אל ישתו בשביל אותם מים נתגדל בעולם ע״י מי מתרומם בעולם ע״י יונה שעלה מן התהום, וכה״א תהום רוממתהו, ויגע הדבר אל מלך נינוה, הוי פרע והמצריים מתנחמים באשור וכשנפל אשור הוא מתנחם במצרים, שנאמר התיטבי מנוא אמון הא את טבא מאלכסנדריאה רבתא.
ואת תעלותיה שלחה – פשטה את אמות-המים שלה,⁠1 ונשמט הדגש מ״שלחה״ – שהרי הוא פועל בעבר של כבד דגוש (=פיעל),⁠2 [כמו <שקרה> ב״אשר עוד בקשה נפשי״ (קהלת ז׳:כ״ח)].
1. השווה: ריב״ג, אצול, ערך ׳שלח׳; רד״ק.
2. השווה: ריב״ג, רקמה, עמ׳ רצא (באללמע, עמ׳ 276 מובא פסוק אחר, והשווה הערת וילנסקי מס׳ 5); רד״ק.
תעלותיה – פושיץ בלעז.
אל כל עצי השדה – להשקותם והדוגמא כתרגומו של יונתן הא אתוראה דמיא לארזא בלבנון וגו׳ מים גדלוהו תהום רוממתהו. בעממיא סגי בסומכוותא תקוף ית מלכיא שעביד לתחות מלכותיה וית שלטונוהי מני על כל מדינות ארעא, ומדרש אגדה ובין עבותים היתה צמרתו (יחזקאל ל״א:ג׳) מהיכן זכה לגדולה לפי שנמנע מעצת דור הפלגה שנאמר: מן הארץ ההיא יצא אשור (בראשית י׳:י״א) כשנעשו כל באי העולם קליעה אחת לבוא בעצה למרוד בו אז היתה צמרתו נראית לעצמה ולא נשתלשלה עמהם.
מים גדלוהו תהום רוממתהו – ועל ששמע לקול יונה בן אמתי שירד לתהום ושבו אנשי ננוה מן החמס אשר בכפיהם (יונה ג׳:ח׳).
its canals [Heb. תְּעָלתֶיהָ,] fosses in French, ditches, canals.
to all the trees of the field to water them. The symbol is as the Targum of Jonathan interprets it: Behold the Assyrians were like the cedars of Lebanon, etc., as above.
Water nurtured it; the deep made it grow tall [Jonathan paraphrases:] Among nations he is great; because of his supporters he is powerful; he subjugates kings under his kingdom, and he appoints rulers over every state of the earth. The Midrash Aggadah (Pesikta Rabbathi 34:11, Meir Ayin 33) [states]: "and among the interwoven branches was its lofty top.⁠" From where did he merit greatness? Because 1) he withdrew from the counsel of the generation of separation, as it is said: "Out of that land Asshur went forth" (Bereshit 10:11). "When all those who came upon the world formed one league to enter counsel to rebel against Him, then his lofty top was visible by itself, and [he] did not link himself with them. "Water nurtured him; the [waters of the] deep raised him up" and because 2) he hearkened to the voice of Yonah the son of Amittai, who descended into the [waters of the] deep, and the people of Nineveh repented of the violence that was in their hands.
מים גדלוהו – והולך ומפרש למה הוא יפה ענף וחורש מצל וגבה קומה (יחזקאל ל״א:ג׳), לפי שהמים יורדין עליו מלמעלה מן השמים המגדלים את ענפיו ברוחב.
תהום רוממתהוא – התהום משקה את שרשיו מלמטה ומגדלין אותו בגבה קומה.
ואתב נהרותיה הוליךג – שנהרות מסבבים אותו מלמעלה משרשיו במקום מטעיו.
ואת תעלותיה שלחה – שהן עושים כעין צינורות בקרקע, שעושין בדקיא דמיא להשקות שאר עצים. כלומר: לפי שהיה לו חילד גדול דוכסים ואיפרכוסין, נכבש תחת ידו כל העולם.
א. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״רוממותיו״.
ב. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, וכן גם בביאור לפסוק ה׳. בנוסח שלנו: ״את״.
ג. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777: ״קוליך״.
ד. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777 נוסף כאן: ״חילו״.
מים גדלוהו – כלומר מן השמים נתנו לו גדולה וממשלה מרובה יותר מכל.
את נהרתיה – המשקים אותה.
היה הולך – התהום
סביבות מטעה – של צמרתו.
ואת תעלותיה – תמצית השקאתה,
שלחה – אחר ששתת כל צרכה.
אל כל עצי השדה – שסביבותיו. כלומר, כח וגבורה נתנו לו מן השמים למשול ולעזור כל הצריכים, והיה מלך אשור שולח חיילותיו להשקות כל עצי השדה ע״כ גדל וגבה מאד.
מים גדלוהו – היה לו שפע מים לפיכך גדל כל כך כלומר היתה לו הצלחה גדולה.
תהום רוממתהו – זכר תהום בלשון נקבה ובלשון זכר תהום אמר לא בי היא (איוב כ״ח:י״ד) ואמר תהום שהוא לשון עומק מים רבים שלא יפסקו כן גדולתו לא היתה לה הפסק ימים רבים עד בא עתו.
את נהרותיה הולך סביבות מטעה – נהרות התהום כלומר כל אחת מן הנהרות היוצאים מן התהום הולכים סביבות הארז הזה שהוא מטע התהום כמו שאמר תהום רוממתהו והתהום הוא משל לטובה ולהצלחה גדולה.
ואת תעלותיה שלחה אל כל עצי השדה – אמר כי התהום הוליכה נהרותיה סביבות זה הארז שהיא מטעה כלומר רבוי מימיה ותעלותיה שהם פלגי מים קטנים כמו תעלת הברכה (ישעיהו ז׳:ג׳), אותם התעלות שלחה להשקות כל עצי השדה והמשל כי רוב הטובה והצלחה היתה למלך אשור והמעט לשאר מלכי הארץ.
ויונתן פירש המשל כן בעממיא סגי בסומכוותיה תקיף ית מלכיא שעביד לתחות מלכותיה וית שלטנוהי מני על כל מדינת ארעא.
שלחה – קלה הלמ״ד וראויה להדגש.
ובדרש: מים גדלוהו תהום רוממתהו על ששמע לקול יונה בן אמתי שירד לתהום ושבו אנשי נינוה מן החמס אשר בכפיהם (יונה ג׳:ח׳).
מים גדלוהו תהום רוממתהו רוצה לומר שהי׳ שתול על פלגי מים והמה גדלוהו ורוממוהו, ואמר את נהרותיה הולך סביבות מטעה רוצה לומר כל אחד ואחד מנהרותיה של התהום הנזכר היה הולך סביבות מטעה של הארז הזה, ואת תעלותיה שלחה אל כל עצי השדה רוצה לומר שהתהום הוליכה שהם פלגי מים קטנים כמו תעלת הברכה אותם התעלות שלחה להשקות כל עצי השדה, וענין המשל הזה שהיה מלך אשור מצליח ומושפע בכל עניניו וטובתו והצלחתו היתה מרובה כתהום ולשאר מלכי האדמה היה דבר מועט ומידו ובאמצעותו ולהיות רוב השפע עליו.
מים גדלוהו – במקצת ספרים גדלהו בג׳ נקודות.
סביבות מטעה – ברוב המדוייקים מלא וא״ו.
שלחה – קלה הלמ״ד כ״כ ר׳ יונה ורד״ק והוא חד מן ו׳ שלחה רפי׳ וסימנה נמסר במ״ג שמואל א׳ ט״ז.
רוממתהו – מלשון הרמה.
מטעה – מלשון נטיעה.
תעלותיה – אמת המים כמו תעלת הברכה (ישעיהו ז׳:ג׳).
מים גדלוהו – המים השקו אותו וגדלו ותהום הרימו למעלה ברוב הגודל.
את נהרותיה – ר״ל כ״א מנהרות התהום היה הולך סביבות מטעה של הארז להשקותה.
ואת תעלותיה – אמת המים שהם פלגי מים קטנים שלחה התהום אל כל עצי השדה להשקותם וענין המשל הוא שהיה סנחרב מלך גדול מכל מלכי האדמה והיה מושפע בטובה מרובה והשפעת כל העובדי כוכבים היו נחשבים כמעט קט למול השפעתו.
גדלוהו רוממתהו – עי׳ ישעיה (א׳ ב׳).
תעלתיה – אמת המים.
מים גדלוהו – והיה להארז שפע מים ממעל שעי״ז גדל וברכת תהום מתחת שעי״ז נתרומם יותר, והמים של התהום נעשו לנהרות רבות, וכ״א הלך סביבות מטעה של הארז להשקותו,
ואל עצי השדה שלחה רק תעלות מן הנהר והנמשל שהיה לו שפע רב מכל העולם שהיו כפופים תחתיו, וזה משל המים של המטר ושפע של התהום שהוא עושר מדינתו ומלכותו בעצמו שימים לו סביב, והוא קבל השפע הזה בעצם וראשונה, וכל העמים שהם עצי השדה קבלו רק תמצית השפע ע״י, שהם התעלות הנמשכות מן הנהרות.
תהום – מלשון עינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר (פרשת עקב) שהוראתו נחלים יורדים בזעף מראשי ההרים ומולידים קול, ותהומות הים משמיעים קולם בין הסלעים, ומצאנו תהום לשון זכר ונקבה, תהום רבה (פרשת נח), תהום אל תהום קורא (תהלים מ״ב:ח׳), תהומות יכסימו (שירת הים), תהום רבצת תחת (פרשת ויחי): וכן כאן הולך בינוני פעל זכר מבנין קל, ואת להוראת עם.
את נהרתיה – שיש בהם שפע מים, הלכה התהום בעצמה סביבות מטעה (של אומת אשור ויוצא מן הדמיון למדומה) כלומר משגחת עליה בעצמה.
ואת תעלתיה – מגזרת עול שהוראתו בא ונכנס, מים הנכנסים בדוחק בין רגבי האדמה כמו בתעלה החפורה בידי אדם.
שלחה וגו׳ – לא השגיחה עליהם כ״כ.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ה) עַל⁠־כֵּן֙ גָּבְ⁠הָ֣א קֹמָת֔וֹ מִכֹּ֖⁠ל עֲצֵ֣י הַשָּׂ⁠דֶ֑ה וַתִּ⁠רְבֶּ֨ינָה סַֽרְעַפֹּ⁠תָ֜יו וַתֶּ⁠אֱרַ֧כְנָה פֹארֹתָ֛ו מִמַּ֥⁠יִם רַבִּ֖⁠ים בְּ⁠שַׁלְּ⁠חֽוֹ׃
Therefore its stature was exalted above all the trees of the field; and its boughs were multiplied, and its branches became long by reason of many waters, when it shot them forth.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
עַל כֵּן רָאִים בְּתוּקְפֵיהּ מִכָּל מַלְכֵי אַרְעָא וּסְגִיאַת מַשִׁרְיָתֵיהּ וְאִתְנַצְחוּ סוּמְכְוָתֵיהּ עַל עַמְמִין סַגִיאִין בְּאִתְנַצְחוּתֵהּ.
ותרבינה סרעפותיו – התרבו ענפיו;⁠1 ואין הרי״ש נוספת על ״בסעפותיו קננו״ (פסוק ו) – כפי שסבר מי שאינו מבין,⁠2 כי הרי״ש איננה מהאותיות הנוספות, אלא שהיא לשון <אחרת> ומצויה בה בזכות עצמה.
1. השווה: מנחם, ערך ׳סרעף׳; אלפסי, ערך ׳סרעף׳; ריב״ג, אצול, ערך ׳סרעף׳; רש״י ורד״ק.
2. כך אומר פרשננו גם בתג׳ניס, ערך ׳סרעף׳. גם ריב״ג, אללמע, עמ׳ 86 (רקמה, עמ׳ קד) מציין שהרי״ש איננה מאותיות השימוש הנוספות ואינו נוקב בשם מדקדק שחשב אחרת. אלפסי, ערך ׳סעף׳, ומנחם, ערך ׳סרעף׳, רואים את תיבת ״סרעף״ כתוצר של תיבת ״סעיף״, ואין הם מתייחסים לרי״ש כאחת מאותיות התוספת.
סרעפותיו – ענפיו.
פארותיו – זמורותיו.
ממים רבים בשלחו – פארותיו על ידי מים רבים בשלחו פארותיו כלומר בגדלו פארותיו ולשון שילוח נופל בהן כמו ותשלח פאורות (יחזקאל י״ז:ו׳).
its boughs [Heb. סַרְעַפֹּתָיו,]
its branches [Heb. פֹארֹתָיו.]
because of abundant waters when it sent forth its branches through the abundant waters. When it sent forth its branches, i.e., when it grew its branches, and the expression "sending" applies to them, as "and sent forth branches.⁠"
על כן – מיםא גדלוהו תהום רוממתהוב ואתג נהרותיה הולך סביבות מטעה (יחזקאל ל״א:ד׳), דבר זה גרם שהיה גבה קומתו מכל עצי השדה.
ותרבינה סרעפותיו – הם ענפים העליונים, שהן עבין ומרובין עד מאוד.
ותארכנה פארותיו – הם ענפים התחתונים. שהן ארוכים עד מאוד.
ממים רבים בשלחו – פתרונו: ממים רבים – מן הנהרות שסביבות מטעה, גדול בגבה קומתו ונתפשטו פארותיו וסרעפותיו. כלומר: לפי שהיה לו שרים נתפשט מלכותו בכל העולם.
א. כן בכ״י פרמא 2994, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״שמים״.
ב. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״רוממותיו״.
ג. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, וכן גם בביאור לפסוק ד׳. בנוסח שלנו: ״את״.
על כן גבהא קומתו – האל״ף במקום ה״א.
ותרבינה סרעפותיו ותארכנה פארותיו – הענין כפול במלות שונות כי סרעפותיו והסעיף והפארה אחת בשמות שונים והעד מסעף פארה.
סרעפותו – כתיב בלא יו״ד הרבוי וקרי ביו״ד וכמוהו רבים.
פארותיו – האל״ף קודם לרי״ש.
ממים רבים בשלחו – בשלח התהום מים רבים סביבותיו כמו שאמר מים רבים מאותם מים רבים ארכו פארותיו.
על כן גבהא קומתו מכל עצי השדה ותרבינה סרעפותיו כלומר ותגדלנה ותארכנה פארותיו והענין כפול במלות שונות כי סרעפותיו והסעיף והפארה אחת בשמות, ואמר שכל זה היה ממים רבים בשלחו כלומר מסבת המים הרבים שהתהום היה משלח בו. ויונתן תרגם על כן ראים בתוקפיה מכל מלכי ארעא וסגיאה משרייתיה והתנצחו סמכתיה על עממין סגיאין באתנצחותיה. וחכמים ז״ל אמרו בדרש (פסיקתא רבתי לפ״ג) מים גדלוהו תהום רוממתהו על ששמע מלך אשור לקול יונה בן אמתי שירד לתהום ושבו אנשי נינוה מן החמס אשר בכפיהם, ויותר נכון אצלי שהמים שגדלוהו והתהום שרוממתהו הוא משל לשפע אלהי שגידל את מלך אשור כמו שאמר (ישעיה י, ה) הוי אשור שבט אפי, והשפע האלהי יכונה בשם מים כמו שאמר (ירמיה יז, יג) אותי עזבו מקור מים חיים, ונהרותיה ותעלותיה שנזכרו כאן הם דרכי ההשגחה האלהית שממנה גבה קומתו של מלך אשור מכל המלכים שהמשיל בעצי השדה, וסרעפותיו ופארותיו הם משל לממשלותיו והמלכתו על ארצות רבות כי כל זה היה ממים רבים השפע בשלחו ואולי שזה היתה כוונת תרגום יונתן:
סרעפתיו – בכמה ספרי הדפוס סרעפתו כתיב בלא יו״ד הרבוי וקרי ביו״ד וכן כתב רד״ק ומלת פארתיו שבפסוק כתיב וקרי ביו״ד ולא כתב רד״ק על זה כלום ובכל ספרים כ״י מדוייקים חילוף הדברים סרעפתיו כתיב וקרי ביו״ד פארתו כתיב בלא יו״ד וקרי ביו״ד וכן נמצא במקצת ספרי הדפוס וכן נכון עפ״ה שנמנה מלת פארתו עם מלין החסרים יו״ד באמצע תיבותא ולא נמנה עמהם מלת סרעפתיו.
ותארכנה פארתו – פארתיו קרי כמ״ש לעיל בסמוך ורד״ק כתב האל״ף קודם לרי״ש וכ״כ על פארתיו שבפסוק הנמשך ועיין מ״ש למעלה בסימן י״ז.
גבהא – אל״ף במקום ה״א.
ותרבינה – מלשון רבוי.
סרעפותיו – סעפותיו ור״ל ענפיו ויתכן שהוא מלשון ברוב שרעפי (תהלים צ״ד:י״ט) שהיא ענין מחשבה וכמו שמלת סעיף משותף לשניהם כמ״ש סעפים שנאתי (תהלים קי״ט:קי״ג).
פארותיו – גם הוא ענין ענף וכן מסעף פארה (ישעיהו י׳:ל״ג).
על כן – הואיל ורוב המים השקה אותו לכן גבהה קומתו וכו׳ ורבו ענפיו ונתארכו להתפשט למרחוק.
ממים רבים בשלחו – ר״ל כל זה היה מסבת המים הרבים שהתהום היה משלח בו.
בשלחו – שלוח באילן מורה על התפשטות כמו שליחותיך נעשו (ישעיהו ט״ו).
סרעפותיו, פארתיו – כבר בארתי למעלה (י״ז ג׳) שסעיף ושרעף הם יוצאים באמצע האילן, ופארות הם בראש האילן כפאר ומגבעת סביב, והגם שאומר שהחיות ילדו תחת הפאר, והעופות תחת השרעפות, זה לרבותא שהפארות ארכו כ״כ עד שהגיעו מראש האילן עד למטה לארץ להיות צל לחיות שלמטה, כמ״ש ותארכנה פארותיו, והסרעפות רבו ועי״כ יתלוננו שם העופות הרבים, כ״ז מהפלגת המליצה.
על כן גבהא קמתו מכל עצי השדה אחר שהוא קבל עיקר השפע ותרבינה סרעפתיו הם הסעיפים הנושאים את הענפים הדקים, שבעץ פרי הם נושאי הפרי והם מתרבים מאד, ואלה הענפים הם בראש האילן, או בענפים הגדלים בראשם כפאר ומגבעות למעלה, ונותנים פאר לאילן ונקראים פארות על שהם ארוכים ונכפפים ומפארים את האילן עז״א ותרבינה סרעפתיו ותארכנה פארותיו ממים רבים בשלחו ר״ל בהתפשטות ע״י מים רבים ארכו ורחבו.
סרעפתיו – סעיפיו ברי״ש נוספת כמו שרביט מן שבט; ממקור סע ועף, נוסעים ויוצאים מן האילן ועפים כלפי מעלה.
פארתיו – ענפים רכים, ומקורו פרה ורבה, וממנו שם פאר ותפארת; ובזמן קדמון נתנו על ראש הקצינים עטרת תפארת עשויה בפארות אילן.
בשלחו – בהוציאו שלוחות (ישעיהו י״ז:ח׳) והוא שם נרדף לסעיפים, ור״ל ענפים ארוכים המתפשטים למרחוק.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ו) בִּסְעַפֹּ⁠תָ֤יו קִֽנְ⁠נוּ֙א כׇּל⁠־ע֣וֹף הַשָּׁ⁠מַ֔יִם וְ⁠תַ֤חַת פֹּֽארֹתָיו֙ יָֽלְ⁠ד֔וּ כֹּ֖ל חַיַּ֣⁠ת הַשָּׂ⁠דֶ֑ה וּבְצִלּ⁠וֹ֙ יֵֽשְׁ⁠ב֔וּ כֹּ֖ל גּוֹיִ֥ם רַבִּֽ⁠ים׃
All the birds of the sky made their nests in its boughs; and under its branches all the animals of the field brought forth their young; and under its shadow lived all great nations.
א. קִֽנְנוּ֙ א=קִֽנֲנוּ֙ (חטף)
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בְּמַשִׁרְיָתֵיהּ כְּבֵישׁ כָּל כְּרַכִּין תַּקִיפִין וּתְחוֹת שִׁלְטוֹנוֹהִי שַׁעְבֵּיד כָּל מְדִינַת אַרְעָא וּבִטְלַל מַלְכוּתֵיהּ יְתִיבוּ כָּל עַמְמִין סַגִיאִין.
בסעפותיו – בענפיו.
קננו – לשון קן.
In its boughs [Heb. בִּסְעַפֹתָיו.]
nested [Heb. קִנְנוּ,] from the word קֵּן, nest.
בסעיפותיוא – שרבו, קוננוב כל עוף השמים – בתוכו.
ותחת פארותיוג – שנארכו.
ילדו כל חית השדה – בחיילותיו כבש כרכים המוקפים וכבש ערים המפוצחות.
א. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, וכן במקצת כ״י, וכן להלן בפסוק ח׳. בנוסח שלנו: ״בסעפתיו״.
ב. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״שקוננו״.
ג. כן בכ״י פרמא 2994, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״אורותיו״.
בסעפותיו קננוא – הם הענפים הסמוכין וסבוכין זה עם זה, ולכך יכולין העופות לקנן בם.
ותחת פארותיו ילדו – הן הענפים הארוכים. והוא שתפס לשון רבוי בסעפותיו, וארך בפארותיו שפארותיו נוטות ומתפשטות להלן ברחב ומצילין ומסתירין בכפיפתן.
א. בכ״י: קוננו.
בסעפותיו, פארותיו – האל״ף קודם הרי״ש.
ויונתן תרגם המשל כן: במשירייתיה כביש כל כרכין תקיפין וגו׳.
עוד סיפר משלימות הארז הגדול הזה מלך אשור שבסעפותיו שהם הענפים קננו כל עוף השמים שהעופות היו עושים שם קניהם ושמה ירבו ילדיהן, ותחת פארותיו שהם השפלות יותר קרובות לארץ ילדו כל חית השדה כי שמה החיות תלדנה להיותו מקום מכוסה, ובצלו הכולל תחת העלים כולם ישבו כל גוים רבים, וכל זה משל לממשלת מלך אשור שהיתה ממשלתו כל כך שגם עופות השמים וחית הארץ היו נכנעים אליו כל שכן בני אדם בארצותם לגויהם, וכן תרגם יונתן במשרייתיה כביש כל כרכין תקיפין ותחת שלטונוהי שעביד כל מדינת ארעא ובטלל מלכותיה יתבון כל עממין סגיאין.
ובצלו ישבו – בס״א כ״י כתוב ישבו בקמץ היו״ד וכן נראה לפי משמעות הפסוק אך בכל שאר ספרים היו״ד בצירי וגם בס׳ דלעיל נכתב בצידו נ״ל ישבו מכח המסורת ע״כ. ואמת הדבר שזהו א׳ מן כ׳ ישבו עפ״ה וסימ׳ נסדר במ״ג פ׳ משפטי׳.
קננו – מלשון קן והוא מדור העופות.
בסעפותיו וגו׳ – כל העופות עשו לעצמן קן ומקום מדור בין ענפיו.
ותחת פארותיו – הם הענפים הסמוכין לארץ ותחתיהם ילדו כל חית השדה להיותו מקום מכוסה.
ובצלו – תחת צלו ישבו כל הגוים ור״ל בעבור מרבית ההשפעה גדלה ממשלתו מכל מלכי האדמה ונתפשטה בארצות רחוקות וכל העובדי כוכבים היו נכנעים לו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

בסעפתיו העוף אין עושה קן בהפארות שהם בראש האילן רק בהשרעפים שהם באמצע האילן, והחיוות יולדים במקום שהצל יותר קרוב להאילן שהוא תחת הפארות שהוא קרוב להעץ, כי הסרעפות מתפשטים מן האילן למרחוק, והנמשל חיות הם המלכים התקיפים כחיה שהיא אבירה נגד העוף מצאו מחסה בפארותיו, בעשרו וכבוד מלכותו, והעופות הם האומות בעלי המסחר והאניות, וכן יושבי האיים השטים כעוף למסחר הביאו לשם סחורותיהם ומצאו קן להם וגוים רבים חסו בצל מלכותו ועז״א ובצלו ישבו גויים רבים.
ישבו – היה ראוי לנקדו יָשְׁבוּ; ויוצא מן הדמיון אל המדומה להגיד כי כמו שלהציל קטניהם החלשים יחסו עופות וחיות תחת צל האילן, כן גוים רבים היו מבקשים מחסה לחולשתם תחת עוצם יד אשור.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ז) וַיְּ⁠יִ֣ף בְּ⁠גׇדְל֔וֹ בְּ⁠אֹ֖רֶךְ דָּלִיּ⁠וֹתָ֑יו כִּֽי⁠־הָיָ֥ה שׇׁרְשׁ֖וֹ אֶל⁠־מַ֥יִם רַבִּֽ⁠ים׃
Thus was it beautiful in its greatness, in the length of its branches; for its root was by many waters.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וְאִתְנְצַח בְּסוּמְכְוָתֵיהּ בִּסְגֵי גִבָּרוֹהִי אֲרֵי הֲוַת אֵימְתֵיהּ עַל עַמְמִין סַגִיאִין.
וייף – לשון יופי.
דליותיו – אף הם לשון ענפים הנטוים לאורך לכל צד כמין דליות הכרם שישטרויילאש בלעז.
And it became beautiful [Heb. וַיִיף,] an expression of beauty (יֹפִי).
its tendrils [Heb. דָּלִיוֹתָיו.] They too are an expression used for branches: [those] that extend lengthwise in every direction, like the tendrils of a vineyard, ses treilles in French, its climbing vines.
וייף בגודלו – ונתייפה בגודלו, לפי שהיה יפה ענף וגבה קומה מים גדלוהו ונארכו דליותיו – הן פארותיו.
כי היה שרשו אל מים רבים – כלומר דבר זה גרם שהיה ממשלתו וחוזקו על עמים רבים.
וי⁠{י}⁠ף – נתיפה.
בגדלו – למעלה
בארך דליותיו – הן ענפים גדולים שדלו וגבהו למרום.
וייף – היו״ד הראשונה מאיתן והשניה פ״א הפעל שרשו יפה ויאמר האיתן איפה ייפה ובחסרון למ״ד הפעל איף ייף וזה וייף הוא לקריאת בן נפתלי בחירק היו״ד הראשונה ונוח השנייה לקריאת בן אשר וייף בשוא הראשונה וחיריק השנייה ובקצת הספרים מצאתי בחירק הראשונה ובשוא השנייה לבן אשר וזו היא קריאה נכונה על משקל וישב.
בארך דליותיו – הם הענפים הרמים מענין ארוממך י״י כי דליתני (תהלים ל׳:ב׳).
וסיפר שהארז הזה נתיפה ביופי גדול בגדלו וגם באורך דליותיו שהם הענפים הרמים, והיה זה לפי שהיה שרשו אל מים רבים והוא השפע והרצון האלהי.
וייף בגדלו – בחירק היו״ד הראשונה ונוח השניי׳ לקריאת ב״נ ולקריא׳ ב״א וייף בשוא הראשונה וחירק השניה וזהו דעת רבי יונה והאפודי וכן מצא רד״ק ברוב הספרים ובמקצתם בחירק הראשונה ושוא השנייה לב״א וזו היא הקריאה הנכונה לדעתו על משקל וישב. וכ״כ בשרשים ובמכלול דף קס״ט ובעל הלשון כתב וייף בגדלו י״ס יו״ד ראשונה חרוקה ושנייה שואית והם הרבים וי״ס בהפך ונחלקו הספרים על איזה מהם דעת ב״א ואיזה מהם דעת ב״נ עכ״ל. ולדבריו קשה שלא הזכיר כלל קריאת יו״ד ראשונה ונוח השנייה כמו שהוא בספרים שלנו וקשה גם כן לגירסת הספרים שנהגו כקריאת בן נפתלי וי״ל דנהגו כן לתפארת הקריאה אמנם ראיתי ס״א כ״י שכתוב בפנים וייף ונכתב מבחוץ ב״נ וייף ואם כדבריו יפה עשו בספרים שלנו שכיוונו לדעת ב״א.
וייף – מלשון יופי.
באורך – עם אורך ובא הבי״ת במקום עם וכן הרק אך במשה (במדבר י״ב:ב׳).
דליותיו – הענפים הרמים וכן לפנות דליותיו (יחזקאל י״ז:ו׳).
וייף בגדלו – יפה היה בגדלו עם אורך דליותיו כי אילן גדול נחשב לו ליופי אורך הדליות ולא זה בזולת זה.
כי היה שרשו – ר״ל וכל זה באה בעבור שהיה שרשו סמוך אל מים רבים ר״ל רמה ממשלתו וממשלת שריו בעבור מרבית השפע.
דליותיו – הם הענפים שבראש האילן המודלים יותר מדאי למעלה כנ״ל (י״ז ג׳).
וייף בגדלו ר״ל הגם שהאילן כשנגדל יותר ומוציא דליות ארוכים שהם ענפם המודלים ומתרומם יותר מגבולם אינו יפה, כי לרוב נכמשים הדליות ועליהם נופלים וכן הם מכחישים גוף האילן, וע״כ מזמרים הדליות וחותכים אותם, אבל הוא נעשה יפה באורך דליותיו, כי אעפ״כ גדל גם האילן,
יען שהיה שרשו על מים רבים – ר״ל שהגם שמלך חלוש כשיארך מלכותו למרחוק לא יעמוד, כי צריך להוציא חיילותיו לחוץ ואינו בטוח ממרד בפנים, אבל הוא מרוב תקפו גם שהתפשט למרחבי ארץ, היה מושרש וחזק במדינתו.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ח) אֲרָזִ֣ים לֹֽא⁠־עֲמָמֻ֘הוּ֮ בְּ⁠גַן⁠־אֱלֹהִים֒ בְּ⁠רוֹשִׁ֗ים לֹ֤א דָמוּ֙ אֶל⁠־סְ⁠עַפֹּ⁠תָ֔יו וְ⁠עַרְמֹנִ֥ים לֹא⁠־הָי֖וּ כְּ⁠פֹרֹאתָ֑יו כׇּל⁠־עֵץ֙ בְּ⁠גַן⁠־אֱלֹהִ֔ים לֹא⁠־דָמָ֥ה אֵלָ֖יו בְּ⁠יׇפְיֽוֹ׃
The cedars in the garden of God could not hide it; the fir trees were not like its boughs, and the plane trees were not as its branches; nor was any tree in the garden of God like it in its beauty.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
מַלְכִין תַּקִיפִין לָא אִתְנְצָחוּ לְקִבְלֵהּ בִּתְקוֹף גְבוּרָא דַהֲוַת עִמֵהּ מִן קֳדָם יְיָ שִׁלְטוֹנִין לָא קָמוּ קֳדָם מַשִׁרְיָתֵיהּ וְגִבָּרִין לָא יָכִילוּ כְּסִימְכְוָתֵיהּ בִּתְקוֹף גְבוּרָא דַהֲוַת עִמֵיהּ מִן קֳדָם יְיָ לָא דָמֵיהּ לֵיהּ בְּתוּקְפֵיהּ.
וערמנים לא היו כפראתיו – יש אומרים1 שהוא עץ ״אלקצטל״, והוא גדול עצי-היער, ולכן הוא נקרא מלך האלונים. ואכן טעה [מר] יצחק בן גיאת וסבר שהוא מנחותי העצים; הוא הזכיר אותו בקינה שבה אמר בזה הלשון: ״ויומרו ארזי עדן בערמון״.⁠2 ומה שמוכיח שהוא מהגדולים שבעצים הוא הזכרתו בין הארזים והברושים, ולא נזכר זולתם, ואחר-כך הוא נכלל במשפט: כל עץ בגן אלהים לא דמה אליו ביפיו. [אדרבה! לדעתי, יש לו יתרון על הארזים שאין להם פירות, שהרי רק מעט מהם מצמיח את גרעיני ה״צנובר״י].⁠3
1. את תיבת ״ערמונים״ מתרגמים אף רש״י ורד״ק ״קצטל״ (בלועזית Castanea). אולם רס״ג (בתרגומו לבראשית ל׳:ל״ז); אלפסי, ערך ׳ערמון׳; ריב״ג, אצול, ערך ׳ערם׳ – משתמשים לשם תרגומה במלה הערבית ״דלב״, הלא הוא עץ הדולב (בלועזית Platanus). ריב״ג, שם, מוסיף: ׳והו ש׳גר עט׳ים״ – ״והוא עץ גדול״. כך כבר פירשו חז״ל (ירושלמי, כתובות לא ע״ד).
2. הקינה שממנה לקוחה שורה זו לא נמצאה עד כה. השווה: כ״ץ, אבן גיאת, עמ׳ 119-118.
3. במלה הערבית ״צנובר״ הוא מתכוון לפירות הארזים. לא נעסוק כאן בצד הבוטני, אך ראוי לציין, כי דברי פרשננו מעידים על חיפוש בכל הכיוונים ושימוש בכל האמצעים העומדים לרשותו לשם הבנת דברי הכתוב במקרא בצורה מדויקת ככל האפשר.
לא עממוהו – לא כהו תארו כלומר לא היה בהם אחד נאה ממנו.
בגן אלהים – כלומר בכל העולם.
וערמונים – קאשטיניש בלעז.
did not dim it They did not dim its form; i.e., none among them surpassed it in beauty.
in the garden of God i.e., in the entire world.
and chestnut trees [Heb. ועֲרְמֹנִים,] chastaniyers, chastaneyrs in Old French [chataigniers in Modern French].
ארזים לא עממוהו – ארזים לא החשיכו אותו, שלא הפילו אור פניו, כמו ששנינו:⁠א גחלים עוממות (בבלי פסחים כ״ז.) – גחלים שמחשיכיםב ומכבין, שמכהים אורם, כמוג כהה הנגע דמתרגמינן: עמיאד מכתשא. שלא היה ארז גבוה ממנו שמחשיכו, כלומר: לא היה מלך גדול ממנו בכל המלכים.
בגן אלהים – כלומר בכל העולם לא היה כמותו. ומפרש והולך.
ברושים לא דמו – בין באורך בין במלא אגרוף, אל סעיפותיוה – שאפילו אילן שלם לא היה גדול וארוך כענפיו של מעלה. כלומר: אפילו מלכים אחרים לא היו מושלים בדוכסים ובאיפרכוסים שלו.
א. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777, פירנצה II.24 נוסף כאן: ״ח׳⁠ ⁠⁠״.
ב. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״שמחכישים״.
ג. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777: ״כמה״.
ד. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י פרמא 2994: ״עמא״. בכ״י לוצקי 777: ״עמי״.
ה. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, וכן בכמה כ״י של המקרא, וכן לעיל בפסוק ו׳. בנוסח שלנו: ״סעפתיו״.
לא עממוהו – כלומר לא היה בהם יפה הימנו, אף בגן אלהים שהן מעולים ונאים וגבוהים מכל ארזי הלבנון.
וערמונים – קשטניירש.
וגן אלהים – משל העולם הוא, כלומר בכל אלהי הארץ לא היה כמוהו.
ארזים לא עממוהו – כמו כל סתום לא עממוך (יחזקאל כ״ח:ג׳) ענין נסתר וכסוי רוצה לומר הארזים הגבוהים שהם בגן אלהים לא יסתירוהו ולא יכסוהו כי הוא על כולם ובאמרו בגן אלהים הוא על דרך הפלגה והוא הגן שנאמר עליו ויטע י״י אלהים גן בעדן (בראשית ב׳:ח׳).
וערמונים – כמו ולוז וערמון (בראשית ל׳:ל״ז), שהוא אילן שקורין קשטיני״ר בלע״ז.
כפראתיו – כאן הרי״ש קודם לאל״ף.
ארזים לא עממוהו בגן אלהים רוצה לומר לא היו ארזים בגן אלהים שיסתירו ויכסו את הארז הזה כי הוא היה עולה על כלם, ומפני זה היה יותר נגלה ונראה מהם, ועממוהו הוא מלשון הסתר כמו כל סתום לא עממוך (לעיל כח, ג), והענין הנמשל בזה שגן אלהים הוא רמז לעולם הזה כמו שבארתי בסדר בראשית והארזים אשר בו הם מלכי האדמה שהיה מלך אשור גדול ונראה מכולם ולכן אמר ברושים לא דמו אל סעפותיו וערמונים שהם עצים אחרים מלשון ולוז וערמון לא היו כפארותיו, רוצה לומר שהברוש והוא הנקרא בושי״ו בלע״ז והערמון והוא הנקרא קאשטאני״ן כל אחד מהאילנות האלה לא דמה בגדלו ועוביו ויופיו אל סעיף אחד מזה הארז, וכן כל שאר העצים לא דמה אליו ביופיו, והנמשל בזה מבואר ממה שבארתי במלכי האדמה וכן תרגם יונתן מלכין תקיפין לא אתנצחו לקבליה בתקוף גבורא דהות עמיה מן קדם ה׳ ושלטנין לא קמו קדם משרייתיה וגבורין לא יכילו בסומכותיה בתקוף גבורא דהות עמיה מן קדם ה׳ ולא דמא ליה בתוקפיה.
עממהו – מ״ם ראשונ׳ בקמץ.
היו כפראותיו – כאן הרי״ש קודם לאל״ף רד״ק וברוב הספרים כ״י שלפני האל״ף קודם לרי״ש.
עממוהו – ענין הסתר וכסוי וכן כל סתום לא עממוך (יחזקאל כ״ח:ג׳).
בגן אלהים – על גן העדן יאמר.
דמו – מלשון דמיון.
ארזים לא עממוהו – לא היו ארזים בגן אלהי׳ שיסתירו ויכסו את הארז הזה כי הוא העולה על כולם ויותר נגלה ונראה מהם.
ברושים – אילני ברוש לא היו דומים אל סעיפי הארז ההוא.
וערמונים – אילני ערמון לא היו כענפי הארז ההוא.
כל עץ – משאר מיני העצים לא דמה וכו׳ רצה לומר לא היה מלך בעולם גדול ממנו ושריו משלו יותר ממלכי העובדי כוכבים.
עממהו – לא היו עמו ממלת עם, וגם משתתף עם שם עם שמורה על הקיבוץ בבני אדם, אחריך בנימין בעממיך, והושאל אל העצים, לא היו לעם אחד.
לא דמו, לא היו – כבר בארתי (ישעיהו א׳ ט׳) שיש הבדל בין פעל דמה אל, ובין היה שאחריו כ״ף, היה ה׳ כאויב היה כן ממש, אבל דומה דודי לצבי, לא היה כצבי רק נדמה לו בקלות מרוצתו, ובזה תבין מ״ש בפנים.
ארזים – גדל כל כך עד שגם הארזים אשר בגן אלהים, שהם הארזים שנטע מששת ימי בראשית,
לא היו עמו לעם אחד,
ברושים – הסעיפים הרכים שבו היו גדולים יותר מברוש שהוא אילן חזק אחר הארז (כמ״ש הילל ברוש כי נפל ארז) ולא לבד שלא היו כמוהם כי גם לא דמו אליהם אפילו בדמיון וערמונים שגדלים ביופי מאד לא היו כפראתיו – הגם שנדמו אליהם בדמיון, לא היו כמוהם ממש, ומוסיף כל עץ בגן אלהים שגם העצים שנטע ה׳ בגן עדן שנטע כל עץ נחמד למראה, ונעשו בתכלית היופי,
לא דמה אליו בענין היופי – שנעלה על כולם, והמליצה שלא היה מלך תקיף ואדיר כמוהו מימי בראשית, וגם סעפותיו ופארותיו שהם שריו וגבוריו ועשיריו עלו על מלכי ארץ בממשלתם וגבורתם ועשרם, לא לבד בדור הזה כי גם העצים אשר הם עתה בגן אלהים, שהם מלכי ארץ הקודמים שההבילו וספרו עליהם נפלאות מגבורתם וממשלתם וכחם לא דמו אליו.
לא עממוהו – נמצא שרש זה גם למעלה כ״ח:ג׳, וכן באיכה ד׳:א׳; כהה הנגע (פרשת תזריע) מתורגם עמיא מכתשא; וכאן כונתו לא הִכְהוּ יפעתו.
וערמנים – לפי הקדמונים הם Castani, ולפי Gesenius הם Platani, ועיקר שרשו הוא ער; ועל ומתערה כאזרח רענן (תהלים ל״ז:ל״ה) כתבתי: ״מקור שרש ערה הוא ער מקור שם יער, ומצאנו ערות על יאור (ישעיהו י״ט:ז׳) שענינו ירקות, וכן ללקט אורות (מלכים ב׳ ד׳:ל״ט); א״כ ומתערה ר״ל נעשה ירוק מחדש ע״י עלהו המתחדש״.
בגן אלהים – בגן עדן שלמטה שדר בו אדה״ר ששם האילנות גדלו למעלה.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ט) יָפֶ֣ה עֲשִׂיתִ֔יו בְּ⁠רֹ֖ב דָּלִיּ⁠וֹתָ֑יו וַיְקַנְאֻ֙הוּ֙ כׇּל⁠־עֲצֵי⁠־עֵ֔דֶן אֲשֶׁ֖ר בְּ⁠גַ֥ן הָאֱלֹהִֽים׃
I made it beautiful by the multitude of its branches, so that all the trees of Eden, that were in the garden of God, envied it.'
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
שַׁפִּיר עֲבִידְתֵּיהּ בִּסְגֵי גִבָּרוֹהִי וְזָעוּ מִן קֳדָמוֹהִי כָּל מַלְכֵי קֶדֶם בִּתְקוֹף גְבוּרָא דַהֲוַת עִמֵהּ מִן קֳדָם יְיָ.

רמז שעא

ויקנאוהו כל עצי עדן אשר בגן האלהים – ר׳ יהודה ור׳ יוסי, ר׳ יהודה אומר גן גדול מעדן דכתיב כל עצי עדן אשר בגן, בעדן גן אלהים היית, ר׳ יוסי אומר עדן גדול מגן שנאמר ויטע ה׳ אלהים גן בעדן, והא כתיב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן מתמצית בית כור שותה תרקב, על דעתיה דר׳ יוסי כפיגי הזה שהיא נתונה בגנה ומשקה כל הגנה, והא ר׳ יהודה יש לו שני מקראות ור׳ יוסי אין לו אלא מקרא אחד, א״ר חנינא דצפורי חאיר הקב״ה עיניו של ר׳ יוסי ומצא לו מקרא אחד מכריע על גביו ואי זה זה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה׳.
כל עצי עדן – כלומר כל המלכים המשובחים.
all the trees of Eden i.e., all the praiseworthy kings.
ויקנאוהו כל עצי עדן – ויקנאו בו כל המלכים.
שכל כך יפה עשיתיו ברוב דליותיו – הגבוהים
שקנאוהו אף כל עצי עדן אשר בגן אלהים.
אשר בגן – מוסב על עצי ולא על עדן.
יפה עשיתיו – אמר עשיתיו להודיע כי מאת האל יתברך היתה הגדולה הזאת ולא כמו שהיה אומר בכח ידי עשיתי (ישעיהו י׳:י״ג).
ולכן אמר השם יפה עשיתיו ברב דליותיו ויקנאוהו כל עצי עדן רוצה לומר גדולת מלך אשור ממני היה ולא כמו שהוא אומר בכח ידי עשיתי.
ויקנאוהו – מלשון קנאה.
יפה עשיתיו – את הארז הזה עשיתיו יפה בעבור מרבית הדליות אשר בו ולכן קנאו בו כל עצי עדן אשר הם בגן אלהים הנטוע בתוך העדן ר״ל היה מושל הרבה בעבור מרבית שריו שהיה ידם חזקה וכל מלכי האדמה נתקנאו בו.
יפה עשיתיו, וע״י הדליות שהם הענפים הנגבהים ומודלים היה יפה מאד ונראה למרחוק עד שראוהו עצי עדן ונתקנאו בו על גודל מעלתו וגם ימליץ כאילו עצי עדן ונשמת הקדומים התעוררו עליו ונתקנאו על ממלכתו, והם הקרובים לאלהים השתדלו בתפלה ובתחנונים להפיל הארז הזה המתגאה שלא כדת, כי הוא חוץ מן הגן ושרשו ונופו במקום טומאה, ר״ל האבות הקדושים והצדיקים התפללו עליו, והשרים העליונים עמדו כנגדו, עד ששמע אלהים, ובא קצו.
אשר בגן אלהים – שמא תאמר גן הוא עדן., ת״ל ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, גן לחוד ועדן לחוד (בבלי ברכות ל״ד:); העצים עצמם היו עצי עדן, נטעי ארץ מעדנים, ושתולים בגן אלהים, והכפילו יפים.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(י) לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔הי״י֔ יַ֕עַן אֲשֶׁ֥ר גָּבַ֖הְתָּ בְּ⁠קוֹמָ֑ה וַיִּתֵּ֤⁠ן צַמַּ⁠רְתּוֹ֙ אֶל⁠־בֵּ֣ין עֲבוֹתִ֔ים וְ⁠רָ֥ם לְ⁠בָב֖וֹ בְּ⁠גׇבְהֽוֹ׃
Therefore thus said Adonai Elohim, 'Because you are exalted in stature, and he has set his top among the thick boughs, and his heart is lifted up in his height;
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בְּכֵן כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים חֲלַף דְרָמְתָּא בְּקוֹמָה וִיהַב מַרְוָתֵיהּ עַל מַלְכְּוָתָא וְרָאֵים לִבֵּיהּ בְּתוּקְפֵיהּ.
יען אשר גבהת בקומה – כך אמרתי לאשור.
Because you grew haughty with your height So I said to Assyria.
יען אשר גבהת בקומה – לפי שגבהת עצמך בקומה אני אשפילך.
לכן – על שגבה.
כה אמר אדניא – לו.
יען אשר גבהת – ופירושו בצדו,
ומליצתו ורם לבבו בגבהו – והוא שאמר ישעיה עליו (ישעיהו י׳:י״ג) כי אמר בכח ידי עשיתי וגו׳.
א. בכ״י: י״י.
לכן. אמר, גבהת – ואמר
ויתן. ורם – כן דרך המקרא לדבר לנכח ושלא לנכח כאחד כמו שמעו עמים כולם (מיכה א׳:ב׳), והדומים לו.
ולכן אמר השם על מלך אשור יען אשר גבה בקומה וגדולה ניתן צמרתו אל בין עבותים כמו שנזכר, ודיבר הכתוב בזה פעם לנוכח ופעם שלא לנוכח ולזכר ופעם בלשון נקבה כי כן דרך הנביאים.
ועם היות כל גדולתו ממני מלך אשור ברשעתו רם לבבו בגבהו והיה מיחס הצלחותיו לכוחו ותבונתו.
כה אמר אד׳ – אל מלך אשור.
ויתן צמרתו – הסעיף העליון ניתן אל בין הענפים הקלועים שהוא דבר פאר.
ורם לבבו – מאד נתגאה בעבור גבהו.
לכן כה אמר ה׳ – קבל קנאת עצי עדן, וכה אמר אליו,
יען אשר גבהת בקומה – (כמ״ש אפקד על פרי גודל לבב מלך אשור),
א. שגבה בקומה ר״ל בכחו וגבורתו,
ב. ויתן צמרתו שהמלך שלו עלה על כולם, ועי״כ רם לבבו בגבהו שחשב שכחו מעצמו ושהוא נתן צמרתו על בין עבותים (כמ״ש כי אמר בכח ידי עשיתי וכו׳).
גבהת... ויתן – ע״ד ויאכילהו מחלב חטה ומצור דבש אשביעך (תהלים סוף סימן פ״א), לא דייק בגופים.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יא) וְ⁠אֶ֨תְּ⁠נֵ֔הוּ בְּ⁠יַ֖ד אֵ֣יל גּוֹיִ֑ם עָשׂ֤וֹ יַֽעֲשֶׂה֙ ל֔וֹ כְּ⁠רִשְׁע֖וֹא גֵּרַשְׁתִּֽהוּ׃
I will even deliver him into the hand of the mighty one of the nations; he shall surely deal with him; I have driven him out for his wickedness.
א. כְּרִשְׁע֖וֹ =ל,ק,ש1 ומסורה (באות כ"ף), וכן הכריעו ברויאר ומג"ה.
• א?=בְּרִשְׁע֖וֹ (באות בי"ת?); וכך בדפוסים ובקורן. אזור האות מטושטש ואולי גם מחוק.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְאֶמְסְרִינֵיהּ בְּיַד תַּקִיף עַמְמַיָא אִתְפְּרַע מִנֵיהּ בְּחוֹבֵיהּ תָּרֵיכְתֵּיהּ.
ביד אל גוים – ביד קשה שבגוים ביד נבוכדנצר נתתיו דאמר מר שנה ראשונה כבש ננוה.
עשו יעשה לו – נבוכדנצר ככל רצוני.
into the hands of the strongest of nations into the hands of the harshest of nations; I gave him into the hands of Nebuchadnezzar, as the master said (Seder Olam 24; Meg. 11b; Arachin 12a): In his first year, he conquered Nineveh.
that he execute upon him [that] Nebuchadnezzar [execute upon him] in accordance with all My wishes.
ואתנךא ביד אל גוים – ביד נבוכדנצר שהוא קשה שבגוים. דאמר מר: שנה ראשונה כיבש נינוה, שהוא מאשור, שנאמר: מן הארץ ההיא יצא אשור ויבן את נינוה (בראשית י׳:י״א).
אל – לשון קשה, כמו: יש לאל ידי (בראשית ל״א:כ״ט). וכן תירגם יונתן: ואמסריניה ביד תקוף עממיא.
עשוב יעשה לו – נבוכדנצר, כרשעוג – שהרשיע בישראל שהגלה אותו.
וגם אני פורע לו מידה כנגד מידה וגרשתיהו ממלכותו.
א. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994. בפסוק: ״ואתנהו״.
ב. כן בכ״י מינכן 5, וכן בנוסח שלנו. בכ״י לוצקי 777, פרמא 2994, וכן בהרבה כ״י של המקרא: ״עשה״.
ג. כן בכ״י פרמא 2994, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, וכן בהרבה כ״י של המקרא: ״ברשעו״.
אל גוים – חוזק ותקיף מכל.
ואתנהו ביד אל גוים – ואתנהו בשוא הוי״ו והוא עתיד במקום עבר.
אל – למדינחאי מלא ביו״ד ולמערבאי חסר יו״ד ופירוש ביו״ד תקיף הגוים וכן ואת אילי הארץ לקח (יחזקאל י״ז:י״ג) תקיפי הארץ ואמר אל גוים על נבוכדנצר כמו שאמר בסדר עולם וכן ארז״ל בשנה ראשונה כבש נינוה.
ברשעו גרשתיהו – ברשעו טעמו לפניו ולאחריו.
לכן ואתנהו ביד איל גוים ומלת איל היא מלשון יש לאל ידי (בראשית לא, כט) כלומר התקיף והחזק שבגוים שהוא נבוכדנצר עשה יעשה לו למלך אשור כרשעו ולפי שאני גרשתיהו ממלכותו
ביד איל גוים – לבני ארץ ישראל חסר יו״ד ולבני בבל מלא וכן כתב רד״ק בפירוש ובשרשים ובדפוסים ישנים וספרים כ״י מדוייקים מלא יו״ד ויש לתמוה עליהם דאנן בחילופי המקרא לאו בתר בני בבל גרירינן ושמא עשו כן לסבה מן הסבות ועיין עוד מ״ש רד״ק בשרשים.
ברשעו – בכמה ספרים מדוייקים כ״י ודפוסים ישנים בכ״ף וכן פי׳ החכם אברבנל.
אל – ענין חוזק כמו אלי גבורים (יחזקאל ל״ב:י״ב).
ואתנהו – לכן נתתי אותו ביד התקיף שבגוים הוא נ״נ והוא עשה לו מה שבלבו ובעבור רשעו גרשתי אותו מן העולם ע״י נ״נ.
אל גוים – כמו ואת אלי הארץ לקח, ועפ״י המליצה שהגוים מחזיקים אותו לאל.
ואתנהו ביד אל גוים – לכן מסר אותו ביד נבוכדנצר שהוא תקיף של הגוים והגוים חושבים אותו כאל, והוא יעשה לו כרשעו אשר עי״כ גרשתיהו מפני, ואיני משגיח עוד עליו, ויען שכבר נבא עליו ישעיה במליצה כזאת, הנה האדון ה׳ צבאות מסעף פארה במערצה וכו׳, והלבנון באדיר יפול, שדמהו ג״כ לארז אדיר, ואז נכרת ע״י ה׳ בעצמו, ובאדיר שהוא מלאך ה׳, אז עוד לא נגרש מפניו ועוד מלכותו קיימת, ועתה שכבר גרשתיו לא נתתיו ביד אל של מלאכי ה׳ רק ביד אל גוים והוא יעשה כרשעו כי גם הוא רשע כמוהו ויקום רשע על רשע, וברשע יעשה לו.
ברשעו – כתב מנחת שי: ״בכמה ספרים מדויקים כ״י ודפוסים ישנים בכ״ף, וכן פי׳ החכם אברבנאל״; ונראה שהיו כתובים שניהם, עשו יעשה לו כרשעו, ברשעו גרשתיהו.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יב) וַיִּ⁠כְרְ⁠תֻ֧הוּ זָרִ֛ים עָרִיצֵ֥י גוֹיִ֖ם וַֽיִּטְּ⁠שֻׁ֑הוּ אֶל⁠־הֶ֠הָרִ֠ים וּבְכׇל⁠־גֵּ֨אָי֜וֹת נָפְ⁠ל֣וּ דָלִיּ⁠וֹתָ֗יו וַתִּשָּׁ⁠בַ֤רְנָה פֹֽרֹאתָיו֙ בְּ⁠כֹל֙ אֲפִיקֵ֣י הָאָ֔רֶץ וַיֵּרְ⁠ד֧וּ מִצִּלּ֛⁠וֹ כׇּל⁠־עַמֵּ֥⁠י הָאָ֖רֶץ וַֽיִּטְּ⁠שֻֽׁהוּ׃
Strangers, the terrible of the nations, have cut him off, and have left him. On the mountains and in all the valleys his branches are fallen, and his boughs are broken by all the watercourses of the land; and all the peoples of the earth have gone down from his shadow, and have left him.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְשֵׁיצָיוֹהִי נוּכְרָאִין תַּקִיפֵי עַמְמַיָא וְרַטְשׁוּהִי עַל טוּרַיָא וּבְכָל חֵילַיָא נָפְלָא מַשִׁרְיָתֵיהּ וְאִתְבַּדָרוּ סוּמְכְוָתֵיהּ בְּכָל פַּצִידֵי אַרְעָא וּנְחָתוּ מִטְלַל מַלְכוּתֵיהּ כָּל עַמְמֵי אַרְעָא וְרַטְשׁוֹהִי.
ויטשוהו – ויפלוהו לארץ כמו ויטש על המחנה (במדבר י״א:ל״א).
cast it down [Heb. וַיִטְשֻּׁהוּ,] and they cast it down to the earth, like: "and let them down (וַיִטשּׁ) upon the camp" (Bemidbar 11:31).
ויכרתוהו זרים – אשור שהוא כארז בלבנון, כורת אותו נבוכדנצר.
וירדו מצילו כל עמיא הארץ – כשתכרת מלכותו, {ירדו} מעליו כל חורי הארץ שהיו משועבדים תחת צל ידו.
ויטשוהו – ומניחין אותו יחיד.
א. כן בפסוק. בכ״י לוצקי 777: ״גויי״.
ויטשהו – דֵייטְרֵנְט לו⁠{י}.
אפיקי – ריוויירש, והוא מפלת סנחריב בימי חזקיה וכיבוש נינוה על ידי נבוכדנצר.
ויכרתהו זרים – לפי שהמשילו לעץ אמר בו לשון כריתה וזרים ועריצי גוים אומר על הכשדים כמו שנאמר עליהם גם כן הגוי המר והנמהר (חבקוק א׳:ו׳), וענין המשל מפורש.
לכן הארז היפה הזה יכריתוהו זרים עריצי גוים שהם הכשדיים ויטשהו גזעו אל ההרים ובכל גאיות נפלו דליותיו ותשברנה פארתיו באופן שירדו ויסורו מצלו כל עמי הארץ ויטשוהו.
ותשברנה פראתיו – בספרי הדפוס רי״ש קודם לאל״ף וכן מצאתי בס״א כ״י מדוייק ובכמה ספרים כ״י בהיפך וע׳ לעיל בסי׳ יז.
ויטשוהו – ענין פזור כמו וינטשו בלחי (שופטים ט״ו:ט׳).
גאיות – מלשון גיא ועמק.
אפיקי – כן יקראו המקומות הנגרים שם המים בחוזק כמו כאפיקים בנגב (תהלים קכ״ו:ד׳).
ויטשוהו – ענין עזיבה כמו והנה נטש אביך (שמואל א י׳:ב׳).
ויכרתוהו – עמים נכרים חזקים שבעובדי כוכבים הם כרתו אותו ופזרו ענפיו.
אל ההרים – על ההרים ובכל העמקים נפלו ענפיו ותהיינה שבורות בכל אפיקי הארץ במקום נפלם כי היו דרוסות ברגלי אדם.
וירדו – לא ישבו עוד בצלו ועזבו אותו.
ויכרתהו השדים שהם עריצי גוים והזרים שעמהם יכרתוהו ויטשוהו הדליות הארוכים יפלו על ההרים ר״ל חילו וגדודיו יפלו בהרים במלחמה והפארות יפלו אל האפיקים ר״ל עשיריו ועמו יתפזרו באפיקים בגולה,
ועמי הארץ שהיו חוסים בצלו ירדו מצלו ויטשוהו.
אפיקי הארץ – ויראו אפיקי מים (תהלים י״ח:ט״ו) מקום שלפי דעת הקדמונים יוצאים מי הים מן התהום, והושאל להוראת מקום עמוק או עמק, ולהוראה זו משמש כאן.
וירדו – עמו לעמק שהושלך שם.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יג) עַל⁠־מַפַּ⁠לְתּ֥וֹ יִשְׁכְּ⁠נ֖וּ כׇּל⁠־ע֣וֹף הַשָּׁ⁠מָ֑יִם וְ⁠אֶל⁠־פֹּרֹאתָ֣יו הָי֔וּ כֹּ֖ל חַיַּ֥⁠ת הַשָּׂ⁠דֶֽה׃
On his ruin all the birds of the sky shall dwell, and all the animals of the field shall be on his branches;
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
עַל מַפָּלַת קְטִילוֹהִי שְׁרוֹ כָּל עוֹפָא דִשְׁמַיָא וְעַל פִּגְרֵי מַשִׁירְיָתֵיהּ נָחָא כָּל חַיַת בָּרָא.
על מפלתו ישכנו – כמו ״את מפלת האריה״ (שופטים י״ד:ח׳), כלומר הגווייה הנופלת.⁠1
1. ביאור מיטונימי זה מקורו בחיוג׳, כתאב אלנתף על אתר ובריב״ג, אצול, ערך ׳עפל׳.
על מפלתו ישכנו וגו׳ – כתרגומו על מפלת קטילוהי.
Upon its carcass...rested as the Targum paraphrases: Upon the carcass of his slain.
על מפלתו ישכנו כל עוף השמים – בסעיפותיו קוננו בתחילה קודם שנכרת כל עוף השמים. ועכשיו שתשברנה פארותיו ישכנו לארץ כל עוף השמים שמקוננים לארץ. כלומר שיהרוג חילו. שוכנים עליהם עוף השמים ואוכלין אותו.
ואל פאורותיוא – ועל פגרי שרים שלו שוכנים חית השדה.
א. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5. בכ״י פרמא 2994: ״פארותיו״. בהרבה כ״י של המקרא: ״פארתיו״. בנוסח שלנו: ״פראתיו״.
על מפלתו – כמו מפלת האריה דשמשון (שופטים י״ד:ח׳) ואף הוא לשון נפילה.
ואלא פארותיו – שמתחילה תחת פארותיו ילדו כל חית השדה, ועכשיו שנפל, על פארותיו היו כל חית השדה.
א. בכ״י: ועל.
על מפלתו – תרגם יונתן על מפלת קטילוהי שרו כל עופא דשמיא ועל פגרי משרייתיה נחא כל חיות ברא.
ואל פראתיו – הרי״ש קודם לאל״ף.
ועל מפלתו שהוא ההרג שנעשה באשורים ישכנו כל עוף השמים וכל חית השדה שיבאו כולם לאכול מהחללים, וכן תרגם יונתן על מפלת קטילוהי שארו כל עופא דשמיא ועל פיגרי מישרייתיה נמא כל חיות כל חיות ברא, והנה איל הגוים והעריצים שנזכרו כאן היה נבוכדנצר וחיל הכשדים כי כמו שאמרו חכמים ז״ל בסדר עולם בשנה ראשונה שמלך נבוכד נצר כבש את נינוה והכשדיים הם היו הזרים והעריצים שהפילו את האשורים.
ואל פראתיו – הרי״ש קודם לאלף רד״ק וברוב ספרים כ״י שבאו לידי בהפך.
על מפלתו – על הענפים שנפלו בארץ ישכנו העופות וחית השדה ר״ל בעבור שנתגאה ברוב ממשלתו נתתיו ביד נ״נ ואבד אותו ואת עמו מהם הלכו שבי ומהם נפלו בחרב ע״פ השדה והיו למאכל לעוף השמים ולחית הארץ ולא ימשול עוד בגוים ולא יהיו עוד נכנעים לו.
על מפלתו, העופות והחיות לא יקננו ולא ילדו שם, רק ישכנו על מפלתו – שע״י מפלתו ישכנו בשכנם, ר״ל האיים הסוחרים לשם יעברו דרך שם למקומות אחרים, והגבוהים ושרי העמים ומלכיהם יחלקו ארצו ביניהם.
על מפלתו – עליו שהיה מעותד לנפול ישכנו והיו לשעבר, ועכשו נטשוהו.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יד) לְ⁠מַ֡עַן אֲשֶׁר֩ לֹא⁠־יִגְבְּ⁠ה֨וּ בְ⁠קוֹמָתָ֜ם כׇּל⁠־עֲצֵי⁠־מַ֗יִם וְ⁠לֹֽא⁠־יִתְּ⁠נ֤וּ אֶת⁠־צַמַּ⁠רְתָּם֙ אֶל⁠־בֵּ֣ין עֲבֹתִ֔ים וְ⁠לֹֽא⁠־יַעַמְד֧וּ אֵלֵיהֶ֛ם בְּ⁠גׇבְהָ֖ם כׇּל⁠־שֹׁ֣תֵי מָ֑יִם כִּֽי⁠־כֻלָּ⁠ם֩ נִתְּ⁠נ֨וּ לַמָּ֜⁠וֶת אֶל⁠־אֶ֣רֶץ תַּחְתִּ֗ית בְּ⁠ת֛וֹךְ בְּ⁠נֵ֥י אָדָ֖ם אֶל⁠־י֥וֹרְ⁠דֵי בֽוֹר׃
so that none of all the trees by the waters exalt themselves in their stature, they do not set their top among the thick boughs, and their mighty ones do not stand up on their height, even all who drink water. For, they are all delivered to death, to the lower parts of the earth, in the midst of the children of men, with those who go down to the pit.'
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בְּדִיל דְלָא יְרָאמוּן בְּתוּקְפֵיהוֹן כָּל מַלְכֵי קֶדֶם וְלָא יִתְּנוּן יַת מַרְוַתְהוֹן עַל מַלְכְּוָתָא וְלָא יִתְרַבְרְבוּן לְהוֹן בְּתוּקְפֵיהוֹן כָּל עַבְדֵי מַלְכוּ אֲרֵי כּוּלְהוֹן אִתְמְסָרוּ לְמוֹתָא לְאַרְעָא אַרְעִיתָא בְּגוֹ בְנֵי אֱנָשָׁא עִם נָחֲתֵי גוֹב בֵּית אַבְדָנָא.
עצי מים – שהם רכים וחלשים אלא שענפיהם רכים וארוכין מחמת לחלוחית המים אין להם לדמות עצמן לארזי עדן כלומר לא היה לו להתגאות על ישראל ולא יעמדו עליהם.
אל בין עבותים – לא יתגאו להשוות גבורתם שותה מים אל עצי עבותים.
water trees which are tender and frail, but have numerous and long branches because of the moisture of the water, should not compare themselves to the cedars of Eden; i.e., he should not have been haughty over Israel and should not have stood over them.
among the interwoven branches They should not haughtily compare their might – the trees that drink water to the interwoven trees.
למען אשר לא יגבהו – עכשיו מגזם אותו הנביא ואומר לו: לפיכך אני מאבד אותך מן העולם, שמתייסריםא ממך מלכים אחרים, ולא יגבהו במלכותם לומר: אל אני.
ולא יתנו את צמרתם {אל} בין עבותים – שלא יתנו אתב מלכותם למעלה. שלא יאמרו כאשר אמרת:⁠ג מושב אלהים ישבתי בלב ימים (יחזקאל כ״ח:ב׳).
ולא יעמדו אליהם בגבהםד – ולא יעמדו בגבורתם שהן מתגברין ומגביהין עצמם אותם המים, ושותין תדיר מן המים וגדילים בגובה.
כי כולם נתנו למות – לפיכך לא יגבהו המלכים, שעתידים כולם למות.
והיכן הן נתונים? אל ארץ תחתית – בתוך אותו מקום שבני אדם יורדיםה בו.
ענין אחר: למען אשר לאו יגבהו בקומתם כל עצי מים – שהן רבים לפי שהם חלושים, אלא שענפים מרובים מחמת ליחלוחית המים.
ולא יתנו את צמרתם אלא בין עבותים – אין להם לדמות עצמן בעצי עדן, כלומר לא היה להם להתגרות בישראל.
ולא יעמדו אליהם – אל עבותים לא יתגאו להשוות גבורתם אל שותי המים.
א. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״שמתייראים״.
ב. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״אל״.
ג. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״אמרתי״.
ד. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״בגובהם״.
ה. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י פרמא 2994: ״יורדין״. בכ״י לוצקי 777: ״יורדי״.
ו. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5 חסר: ״לא״.
למען – כן עשיתי זאת.
כל עצי מים – כלומר כל בעלי ממשלת.
ולא יתנו את צמרתם אל בין עבתים – שלא יתגאו על אחרים.
ולא יעמדו אליהםא בגבהם כל שתי מים – ולא ידבקו אליהם שאר אילנות שותי מים של אלו אשר אילו הגבוהים שהן עצי מים אשר המים להם שלחו תעלותיהם אליהם להשקותם, כלומר שלא יעבדום וישתחוו להם אומות הנעזרים מהם. ולכן השפלתי הגבוהים המתנשאים בעצמם לאמר, בכח ידינו עשינו ובחכמתנו, שידעו הגוים אנוש המה סלה ולא א׳,
כי כלם – כקטן כגדול, הגבוהים כשפלים, שוה בשוה נתנו למות אל ארץ תחתית בתוך בני אדם – שפלים.
אל יורדי בור – לרקבון.
בכל מקום, בני אדם הנזכרים אצל גבוהים, הן שפלים. ובני איש, גדולים.
א. בכ״י: עליהם.
למען – זה אשר עשיתי לו בעבור שלא יתגאו שאר מלכים הגדולים.
כל שותי מים – כל ארזים ר״ל שותי מים שהם גבוהי קומ׳ משפע המים אשר תחתיהם ור״ל במשל על הצלחתם במלוכה כמו שפירשנו.
ולא יעמדו אליהם בגבהם – אליהם בצירי מן כאלה וכאלון (ישעיהו ו׳:י״ג), מאלים אשר חמדתם (ישעיהו א׳:כ״ט) ויהיו שם כלל לכל עצים אז יהיו שם לאילן הנקרא בלעז אולמ״ו.
ויונתן תרגם כמו אליהם בשוא ופתח האל״ף: ולא יתרברבון להון בתוקפיהון כל עבדי מלכו.
בתוך בני אדם – בכלל בני אדם כן ימותו המלכים כמו שאר בני אדם.
אל יורדי בור – כמו עם יורדי בור (תהלים פ״ח:ה׳), והוא הקבר.
ויונתן תירגם: עם נחתי גוב בית אבדנא.
ואמר השם שהיה זה לאשור כדי שכל שאר המלכים ישמעו וייראו וזהו למען אשר לא יגבהו בקומתם כל עצי מים רוצה לומר ששאר מלכי האדמה אף על פי שיהיה להם גדולה וממשלה לא יגבה לבם בסבת קומתם כיון שהם עצי מים רוצה לומר מושפעים מהשפע העליון ואינו מידם, ולכן לא יתנו צמרתם אל בין עבותים שהוא גאה וגאון ודרך רע, ואומרו ולא יעמדו אליהם בגובהם כל שותי מים פירש הרד״ק שאליהם הוא בצר״י ושהוא מלשון כאלה וכאלון (ישעיה ו, יג) מאילים אשר חמדתם שהוא שם כולל לאילנות, או שיהיה שם לאילן הנקרא בלעז אולמ״ו, ויותר נכון אצלי מה שת״י שפירש אליהם כאילו האל״ף בפתח והלמ״ד בשבא ולא יתרברבון להון בתוקפיהון כל עבדי מלכו, וכפי דרכו נראה לי לפרש שלא יעמדו אליהם בגבהם רוצה לומר שאין עמידה וקיום אליהם בגבהם כל אותם המלכים שהם שותי מים ומקבלים השפע העליון לפי שכולם ניתנו למות אל ארץ תחתית שהוא הקבר בתוך בני אדם ובכללם אל יורדי בור וכיון שהם כלם עתידים למות כל שותי מים רוצה לומר המקבלים השפע העליון במלכותם מבואר הוא שלא יעמדו אליהם ולא יתקיימו בגבהם.
יעמדו אליהם – הא׳ בצירי רד״ק וי״ת כמו אליהם בשוא ופתח.
אליהם – ענין חוזק כמו ואת אילי הארץ לקח (יחזקאל י״ז:י״ג).
שותי מים – שהמים משקים אותם.
למען וכו׳ – ר״ל המשפט הזה נעשה בו למען יקחו מוסר וכל העצים שותי המים לא יגבהו להרים לבבם בעבור גודל קומתם.
ולא יתנו – ר״ל לא יתגאו בעבור שצמרתם נתון אל בין עבותים.
ולא יעמדו אליהם – ר״ל לא יהיה עמידה וקיום אל החוזק אשר בהם בעבור גבהות העצים שותי המים וכאומר בזה יראו כי יסור החוזק בעבור מרבית הגאוה ר״ל כל המושלים רבי השפע יקחו מוסר ולא יתגאו עוד כי יראו שהגאוה מסיר החוזק.
כי כולם – לפי שכולם מעותדים למות לרדת אל ארץ תחתית והוא הקבר ולהיות בתוך שאר בני אדם ודומה להם ולתוספת ביאור אמר אל יורדי בור וכאלו יאמר והואיל וכולם עומדין למיתה מה ענין להתגאות במרבית הממשלה והשפע.
אליהם – מלשון אל גוים.
למען – וזה אזהרה אל מלכי מצרים ואשור (נגד מ״ש יען אשר גבהת בקומה) יזהרו כל עצי מים שלא יגבהו בקומתם – וידעו כי מימי השפע בא מה׳, הוא המשפיל אף מרומם, (ונגד מ״ש ויתן את צמרתו אל בין עבותים) אומר ולא יתנו את צמרתם ר״ל שמלכיהם לא יגבהו על מלכים אחרים, (ונגד מ״ש ורם לבבו בגבהו) אמר ולא יעמדו אליהם ר״ל האלים שלהם, (מלשון אל גוים) היינו מלכיהם שעשו את עצמם לבני אלים ואלהות, לא יעמדו בגבהם, שכל שותי מים היינו המקבלים השפע לא יגבהו בלבבם כבני אלים,
כי כולם נתנו למות ר״ל שמתנאי האלהות שיהיה נצחי, ושיהיה נעלה מהעולם התחתון, ושיהיה נעלה מבני אדם בעלי חומר, והם כולם נתנו למות ואינם נצחיים,
אל ארץ תחתית – לא לשמים וממעל לככבי אל,
ובתוך בני אדם לא בתוך האלים והמלאכים, כי הולכים אל יורדי בור לקבר.
בתוך בני אדם – יוצא מן הדמיון, כי גם גדולי המלכים מעותדים למות.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(טו) כֹּֽה⁠־אָמַ֞ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗הי״י֗ בְּ⁠י֨וֹם רִדְתּ֤וֹ שְׁ⁠א֙וֹלָה֙ הֶאֱבַ֜לְתִּי כִּסֵּ֤⁠תִי עָלָיו֙ אֶת⁠־תְּ⁠ה֔וֹם וָֽאֶמְנַע֙ נַהֲרוֹתֶ֔יהָ וַיִּכָּלְ⁠א֖וּ מַ֣יִם רַבִּ֑⁠ים וָאַקְדִּ֤ר עָלָיו֙ לְ⁠בָנ֔וֹן וְ⁠כׇל⁠־עֲצֵ֥י הַשָּׂ⁠דֶ֖ה עָלָ֥יו עֻלְפֶּֽה׃
Thus says Adonai Elohim, 'On the day when he went down to Sheol I caused mourning. I covered the deep for him, and I restrained its rivers; and the great waters were stayed; and I caused Lebanon to mourn for him, and all the trees of the field fainted for him.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים בְּיוֹם אַחְתוֹתִי יָתֵיהּ לִשְׁאוֹל אִתְאַבָּלוּ עֲלוֹהִי חֲפַת עָקָא יַת עַלְמָא וְחָרוֹבָא מְדִינָתָא וְזָעוּ עַמְמִין סַגִיאִין וַחֲשׁוֹכוּ עֲלוֹהִי אַפֵּי מַלְכַיָא וְכָל מַלְכֵי עַמְמַיָא עֲלוֹהִי טְפָחוּ כַתְפָא.

רמז שעב

כה אמר אדני אלהים ביום רדתו שאולה. א״ר לוי משל את הצדיקים בדירתן ואת הרשעים בדירתן, הצדיקים בדירתן במרעה טוב ארעה אותם ובהר מרום ישראל יהיה נויהם, ואת הרשעים בדירתן שנאמר כה אמר אדני אלהים ביום רדתו שאולה האבלתי כסיתי עליו את תהום. רבי יהודה אומר הובלתי כתיב אין עושים כסות לגיגית לא של כסף ולא של זהב ולא של נחשת ולא של ברזל ולא של עופרת אלא של חרס למה שהיא מינו, כך הרשעים חשך גיהנם חשך תהום חשך יבא חשך ויכסה חשך שנאמר כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה׳ וכבודו עליך יראה.
וכל עצי השדה עליו עלפה – צורתו היסודית: ״עלפו״,⁠1 כמו ״עלפו שכבו״ (ישעיהו נ״א:כ׳), וכבר אמרנו2 שפירושו: איבוד ההכרה ובלבול, וכאן הוא מושאל. ונוספה בו הה״א כמו שנוספה בעבר של הכתוב ״ברוחו שמים שפרה״ (איוב כ״ו:י״ג);⁠3 [ועדיף מזה אם נאמר, שהיא תמורת ו״ו הריבוי, כמו שאמרתי, שצורתו היסודית ״עלפו״, והוא מוסב על ״עצי השדה״].
1. אף ת״י סבור שיש לראות בתיבת ״עלפה״ צורת נסתרים עבר. ריב״ג, אללמע, עמ׳ 116 (רקמה, עמ׳ קלז) ורד״ק סבורים שיש לראותה כתואר ליחיד (עיין עוד: ריב״ג, אצול, ערך ׳עלף׳), אם כי יש שינוי-מה בגישתם.
2. ראה פירושו לישעיהו נא, כ והערותינו שם. והשווה: אלפסי, ערך ׳עלף׳; ריב״ג, אצול, ערך ׳עלף׳; רש״י ורד״ק. דונש, תשובות על מנחם (עמ׳ 84ב) מפרש בהוראת ״חורב ויבושת״.
3. נראה, כי לדעתו תיבת ״עלפה״ נכתבה במקום תיבת ״עלף״, אף-על-פי שצורתה היסודית היא ״עלפו״. כך תיבת ״שפרה״ שבאיוב נכתבה במקום תיבת ״שפר״, והה״א במלים אלו נוספה כדי ליצור שורש רבעי. על ניתוחה של תיבת ״שפרה״, השווה: ריב״ג, אללמע, עמ׳ 142 (רקמה, עמ׳ קסו), אצול, ערך ׳שפר׳.
ביום רדתו שאולה – כשהשפלתי את מלך אשור ביד אויבו.
האבלתי כסתי עליו – אבלים רבים שהיו סמוכין עליו.
כסיתי עליו את תהום – כסיתי בשבילו את תהום שהיה רגיל להשקותו ולגדלו כמו שאמר למעלה תהום רוממתהו (יחזקאל ל״א:ד׳) אותו היום כסיתיו שלא יעלה ויכבה את תבערתו כלומר החלטתי את עוזריו.
ואמנע נהרותיה – שהיו הולכין סביבות מטעה.
ויכלאו מים רבים – שהיו מאריכין פארות כמו שאמר למעלה ותארכנה פארות׳ ממים רבים (יחזקאל ל״א:ה׳).
ואקדיר – בשבילו לבנון.
ואקדיר – לשון שחרות.
וכל עצי השדה – שהיו תעלותיו שלוחין אליהם כמו שאמר למעלה.
עליו עולפה – בשבילו פסק לחלוחם כאדם שמתעלף ורוחו פורחת פשמיר בלעז.
On the day he descended into the Grave When I humbled the king of Assyria into the hands of his enemy.
I caused mourning [I caused] many mourners who relied on him [to mourn] over him.
I covered the deep on his account I covered the deep because of him, for it was accustomed to water him and cause his growth, as Scripture stated above: "the deep made it grow tall" (verse 4). That day, I covered it so that it should not ascend and extinguish his fire. I.e., I weakened his aids.
I withdrew its rivers which were flowing around its planting.
abundant waters stopped [The waters] that used to make its branches grow long, as he said above: "and its branches grew long because of abundant waters" (verse 5).
and I darkened the Lebanon because of him.
[Heb. וָאַקְדִיר,] from an expression for blackness.
and all the trees of the field to which his channels were sent, as stated above.
swooned over him Because of him, their moisture ceased, as a person who swoons and whose spirit flies away [i.e., he loses consciousness]; pasmer in Old French, to faint, to swoon. [pamer in Modern French.]
ביום רדתו שאולה – לפי שאמר למעלה: אל יורדי בור (יחזקאל ל״א:י״ד), אומר: ביום רדתו שאולה, שאותו אתןא ביד נבוכדנצר, והורג אותו והוא יורד לשאול.⁠ב
האבלתי – עליו אבלים רבים שהיו סמוכין עליו.
כיסיתי עליו את תהום – כיסיתי בשבילו את תהום שהיה רגיל להשקותו ולגדלו, כמו שנאמר: הנה אשור ארז בלבנון (יחזקאל ל״א:ג׳), למעלה, תהום רממתהוג (יחזקאל ל״א:ד׳), היום ההוא כיסיתיו שלא יעלה וישקיהו, כלומר: החלשתי את עוזריו. לפי שדימה אותו לאילן, כמו שנאמר: הנה אשור ארז בלבנון (יחזקאל ל״א:ג׳), כשרוצה לייבש האילן שתהום משקהו למטה ונהרותיה סביבות מטעה: ויכלאו מים רבים – שיגדלוהו והאריכו פארותיו, ואקדיר עליו לבנון – ומיד האילן מתייבש ומשחירים פניו מרוב יבישות. אני משחיר בשבילו כל עצי לבנון, שכל זמן שהיו מים מגדלין אותו ותהום רוממתהו, היה אשור יפה ענף וחרש מצל (יחזקאל ל״א:ג׳). אבל עכשיו שכיסיתי עליו את התהום אינו כן.
ואני אומר: ואקדיר עליו לבנון – ואקדיר ענפים שעליו, שאין לשון לבנון אלא ענפים, וכן הוא אומר בתחילת הפרשה: הנה אשור ארז בלבנון – ארז מסוכך בענפים. ולא ענפים שאין מתפשטים אלא הולכים בקומה זקופה למעלה, אלא מתפשטיםד והולכים, לפיכך אומר: יפה ענף וחרש מצל (יחזקאל ל״א:ג׳) – כל יער שלו יפה לצל.
וכל עצי השדה עליו עלפה – וכל עצי השדה שהיו שותים מים שהולכים עליו סביבות מטעה, כמו שאמרנו: ואת תעלותיהה שלחה אל כל עצי השדה (יחזקאל ל״א:ד׳), עכשיו שכיסיתי עליו את התהום מתייבשות. שאין עילוף אלא משום יבישות, שאין לו מים לשתות, כלומר ביום שאתןו מלך אשור ביד נבוכדנצר, אני מכלה עימו רבות אומות שבמלכותו.
א. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״את מלך״.
ב. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״לשאולה״.
ג. כן בפסוק, וכן להלן. בכ״י לוצקי כאן וכן לעיל: ״רוממותיו״.
ד. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777 הושמט ע״י הדומות: ״אלא הולכים בקומה זקופה... אלא מתפשטים״.
ה. כן בכ״י פרמא 2994, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5 חסר: ״תעלותיה״.
ו. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״שיתן״. בכ״י מינכן 5: ״שיתי״.
האבלתי – השפלתי גבהו, כמו אבל השטים (במדבר ל״ג:מ״ט). ויאבל חיל וחומה (איכה ז׳:ח׳).
כסיתי עליו – ובשבילו, את תהום ואמנע נהרותיה – שהרי לא נפתח ונבקע התהום ומעיינותיו להשקותו, והשאר, לא הן שותין אלא מתעליותיו. וכאשר הורדתיו שאול לרקבון כסיתי ומנעתי מעינות.
ויכלאו מים רבים – המשקין, ונעשו שאר עצי לבנון קדורים ונכווצין מחמת יובש רְפְרוּנְצִיץ, כמו למה קודר אלך בלחץ אויב (תהלים מ״ב:י׳).
עלפה – מצמאון מים. כמו תתעלפנה הבתולות והבחורים בשדות. כלומר פסק לחלוחיתם וקרובים להתיבש כאדם המתעלף שקרובה נשמתו לצאת. ומליצתו: כל עוזריו ונעזריו אבדו וכל גאליו ומרעהו כלו.
כה אמר, האבלתי כסיתי עליו את תהום – כאילו התהום שהיה מגדל אותו מתאבל עליו בהיותו נכרת כי כבר המשילו לארז ואמר עליו תהום רוממתהו ועתה יתאבל עליו ויתכסה שק עד״מ.
האבלתי – פעל יוצא לשני.
כסיתי – פעל יוצא לשלישי. כסיתי בצרי הסמ״ך.
ואמנע נהרותיה – נהרות התהום שאמר למעלה שהיו הולכים סביבות מטעה מנעתי אותם ממנו וייבש ויכלה וכבר פירשנו המשל למעלה.
ואקדיר עליו לבנון – לפי שהמשילו לארז בלבנון אמר כי בנפלו קדרו עליו עצי הלבנון ובאמרו האבלתי כסיתי ואמנע ואקדיר להודיע כי מאת האל יתברך היתה לו הרעה.
עלפה – שם תאר מן ויתעלף תתעלפנה הבתולות וענינה רב היגיעה והבהלה עד שלא יוכל אדם לעמוד על עצמו.
ובדברי רז״ל שמא יתעלפה ועלפה תאר מבנין פעל שלא נזכר שם פעלו בתוספת ה״א ויאמר עלף בלי תוספת בשקל אכל לקח ותוספת הה״א בו כתוספת הה״א במלת אשה לי״י צחה צמה ובאמרו בלשון יחיד עלפה ר״ל כל אחד מן עצי השדה.
וכן היה ענין סנחריב שביום רדתו שאולה האבלתי כסיתי עליו את תהום ופירש הרד״ק שענינו שהתהום שהיה מגדל אותו יתאבל עליו בהיותו נכרת ולכן אמר כסיתי שבאבילותו כסה שק ע״ד משל, ואינו נכון כי לא אמר הכתוב כסיתי שק כ״ש שהכתוב אמר כסיתי עליו את תהום והיה התהום אם כן הוא המכסה את הארז לא מכוסה מהשק, אבל פירושו הוא שכמו שהשפע העליון היה מגדל את מלך אשור כי היה ממשלתו בגזירת עירין ובמימר קדישין כן ביום רדתו שאולה בגזרתי העליונה האבלתי רוצה לומר כליתי אותו, כסיתי עליו את תהום כי לפי שאמר למעלה תהום רוממתהו אמר עתה שהתהום שרוממו בראשונה כסהו עליו עתה ונטבע בו, והנהרות שהיו משקים אותו מהשפע העליון נמנעו וזהו ואמנע נהרותיה ויכלאו מים רבים רוצה לומר שאותו שפע עליון שהיה שופע עליו לרוממו ולגדלו נמנע ונחדל מפאת הרצון האלהי וזו היתה סבת מפלתו, ואמר ואקדיר עליו לבנון כי לפי שהמשילו לארז בלבנון אמר שבנופלו קדרו עליו כל עצי הלבנון, וכ״א מעצי השדה ברוש לוז וערמון והשאר כל אחד מהם עליו עלפה שהוא לשון עילוף מלשון התעלפנה הבחורות וכן בניך עולפו שכבו (ישעיה נא, כ) וענינם רוב הרגיעה והבהלה שלא יוכל אדם לעמוד על עצמו.
ביום רדתו שאלה – בזה ובשנים אחרים שבסמוך יש מחלוקת בספרים כי בהרבה מהם כולם מלא וא״ו אמנם כפי המסרה שנמסר כאן ובפרשת וישב כולם חסרים.
האבלתי – בב״ר פ׳ ל״ג ר׳ יהודה בר׳ אמ׳ הובלתי כתיב והכי איתא בשמות רבה ריש פ׳ י״ד אבל בויקרא רבה פ׳ כ״ז ובריש במדבר רבה ובמדרש קהלת פסוק מי יודע רוח בני האדם לא גרסינן ליה.
שאולה – בור הקבר.
האבלתי – מלשון אבלות.
ויכלאו – ענין מאסר וכן כלוא ולא אצא (תהלים פ״ח:ט׳).
ואקדיר – ענין שחרות כמו שמש וירח קדרו (יואל ב׳:י׳).
עולפה – ענין העדר הרגשה וחלשות כמו בניך עלפו (ישעיהו נ״א:כ׳).
ביום רדתו – ביום שהורדתי את אשור אל בור הקבר האבלתי עליו האנשים והתהום שהיה רגיל להשקותו כסתי עליו שק להתאבל עליו והוא על דרך משל.
ואמנע – נהרות התהום שהיו משקות אותו מנעתי אותם לבל ימשכו הואיל ואין עוד צורך להם.
ויכלאו וגו׳ – מי התהום נכלאו במקומם ולא יצאו עוד.
ואקדיר – עצי הלבנון נשחרו על מפלתו.
עליו עולפה – בעבור מפלתו נתעלפה כל אחת מהעצים לגודל החרדה ולפי שהמשילו לארז אמר שעצי הלבנון התאבלו עליו ורצה לומר כל שריו וגבוריו התאבלו על מפלתו.
ואמנע נהרותיה ויכלאו מים רבים – יש הבדל בין פעל כלא, ובין פעלים, חדל מנע חשך, הנרדפים עמו, שכלא הוא בהכרח (ומשתתף עם כלא שמורה על המאסר) והגשמים יורדים מן ההרים ושוטפים מים רבים אל הנחלים ושם יתהוו נהרות, וצריך לכלוא המים נגד הטבע כמו ויכלא הגשם מן השמים, בל יגרו אל הנחלים וממילא ימנע הנהרות מעצמם.
עלפה – כמו תתעלפנה הבתולות בצמא (עמוס ה׳) והה״א נוספת.
כה אמר ה׳ הנה את נינוה כבש נבוכדנצר בשנה הראשונה למלכותו, ומאז התחיל לכבוש גוים רבים וכולם נתנו בידו עד שלבסוף כבש את מצרים והחריבה, וזה היה אחרית מלחמותיו, מצייר שביום שהחריב את אשור נגזר מה׳ להחריב את כל ממלכות הארץ שהיו תחלה כפופים תחת מלכות אשור, ומצייר שאז ביום רדתו שאולה האבלתי כסיתי עליו את תהום – אז נעשה התהום אבל, כמו שהאבל לא יצא לחוץ ומכסה ראשו, כן התהום כסה ה׳ פניו בל יצא עוד לחוץ להשקות העצים, ועי״כ ואמנע נהרותיה שהיה הולך סביבות מטעה,
ויכלאו מים רבים כמ״ש ואת תעלותיה שלחה אל כל עצי השדה, ועי״כ ואקדיר עליו לבנון נעשה כל הלבנון קודר מרוב החום הבוער כי אין מים,
וכל עצי השדה עליו עלפה מרוב הצמאון, כאדם המתעלף בחום ובצמא, ר״ל שאז נפסק השפע מכל המלכים שהיו חוסים בצל אשור, כי לא היה מי שיגין עליהם מחמת המציק.
האבלתי – אבלים, ופעולו בקרבו.
עליו – בעבורו.
ואקדר – תחת שהוא מלבין בלבוש שלג שעליו, (שמזה שמו לבנון) לבש שחורים.
עלפה – תיבה זרה בצורתה ובנקודתה, ויש להניח כי נפלה טעות בהעתקה; ומקורה מלשון ותכס בצעיף ותתעלף (פרשת וישב); כסו עצמם בצעיף שחור; ואם שם עץ או שדה היה נמצא במקרא לשון נקבה הייתי אומר שהקריאה הנכונה עָלְפָה, לפי שלנקבות (שלא מבני אדם) לא ידייק במספר הרבים, כמו כי תקראנה מלחמה (פרשת שמות), בנות צעדה (פרשת ויחי); ולפעמים בא התואר או הפועל במספר השם הקרוב לו כמו מהמון רשעים רבים (תהלים ל״ז:ט״ז) קשת גבורים חתים (שמואל א׳ ב׳:ד׳).
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(טז) מִקּ֤⁠וֹל מַפַּ⁠לְתּוֹ֙ הִרְעַ֣שְׁתִּי גוֹיִ֔ם בְּ⁠הוֹרִדִ֥י אֹת֛וֹ שְׁ⁠א֖וֹלָה אֶת⁠־י֣וֹרְ⁠דֵי ב֑וֹר וַיִּנָּ֨⁠חֲמ֜וּ בְּ⁠אֶ֤רֶץ תַּחְתִּית֙ כׇּל⁠־עֲצֵי⁠־עֵ֔דֶן מִבְחַ֥ר וְ⁠טוֹב⁠־לְ⁠בָנ֖וֹן כׇּל⁠־שֹׁ֥תֵי מָֽיִם׃
I made the nations shake at the sound of his fall, when I cast him down to Sheol with those who descend into the pit; and all the trees of Eden, the choice and best of Lebanon, all that drink water, were comforted in the lower parts of the earth.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
מִקַל מַפַּלְתֵּיהּ אַזְעִית עַמְמַיָא בְּאַחֲתוֹתִי יָתֵיהּ לִשְׁאוֹל עִם נַחֲתֵי גוֹב בֵּית אַבְדָנָא וְאִתְנֵחֲמוּ בְּאַרְעָא אַרְעִיתָא כָּל מַלְכֵי קֶדֶם שִׁלְטוֹנִין וְעַתִּירֵי נִכְסַיָא כָּל עַבְדֵי מַלְכוּ.
וינחמו בארץ תחתית – שאר יורדי גיהנם קבלו תנחומים אמרו אף זה כמונו.
and they were consoled in the nether part of the earth The others who descended to Gehinnom received consolations. They said, "This one is like us also.⁠"
את יורדי בור – עם יורדי בור.
מקול שמועת מפלתו ירעשו מלכי איים שלא יקרה להם כמותו שלא יחריבם נבוכדנצר.
וינחמו בארץ תחתיתא – כשאני מוריד אותו לשאול ורואין אותו מלכים שבארץ תחתית הם מתנחמים על רעת ירידתן, כמו שאמר ישעיה: שאול מתחת רגזה לך לקראת בואך וגו׳ (ישעיהו י״ד:ט׳), וסמיך ליה: כולם יענו ויאמרו אליך גם אתה חולית כמונו אלינו נמשלתב (ישעיהו י״ד:י׳).
כל עצי עדן – כל המלכים היושבים במיטב הארץ.
א. כן בכ״י מינכן 5, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 777, פרמא 2994: ״בתחתית ארץ״.
ב. כן בכ״י מינכן 5, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 777: ״נמשלתה״.
מקול – מִשֵמַע.
הרעשתי – החרדתי.
גוים – אחרים אדירים.
וינחמו בארץ תחתית – במקום רקבונם.
כל עצי עדן מבחר וטוב לבנון כל שותי מים – מימי תעלותיו אשר שלח להם.
מקול, וינחמו בארץ תחתית – היתה להם נחמה בו כשירד שאול גם הוא על דרך שאמר ישעיה על מלך בבל גם אתה חלית כמונו (ישעיהו י״ד:י׳).
מבחר וטוב לבנון – סמוך על סמוך כמו מספר מפקד העם (דברי הימים א כ״א:ה׳), והדומים לו.
ולפי שהיה זה דבור המשליי ביאר מיד מה הנמשל בו באומרו מקול מפלתו הרעשתי גוים בהורידי אותו שאולה עם יורדי בור שהוא הקבר, ובדרך גוזמא ומליצה אמר וינחמו בארץ תחתית שהוא הקבר כל עצי עדן מבחר וטוב הלבנון שהוא רמז על מלכים ויועצי ארץ כל שותי מים המצליחים במלכיות האדמה מהשפע העליון.
הרעשתי – מלשון רעש וחרדה.
שותי מים – ר״ל שהמים משקים אותם.
מקול מפלתו – משמיעת קול מפלתו הרעשתי גוים כי חרדו שלא יקרה להם כמקרהו.
בהורידי – בזה יפרש מה היא המפלה ואמר בעת הורידי אותו אל השאול עם שאר יורדי בור ודומה להם.
וינחמו – בקבר קבלו תנחומין כל עצי עדן וכו׳ ר״ל השרים שהן מרובים בשפע קבלו תנחומין על מיתתם בראותם שגם אשור נלקה כמוהם (כי כן הדרך כשאדם רואה שהצרה הבאה עליו בא גם על גדולים ממנו תחשב לו לתנחומין).
(עתה מפרש הנמשל) מקול מפלתו הרעשתי גוים – כי מאז התחיל נבוכדנצר להרעיש הארץ ולהרגיז ממלכות,
וינחמו בארץ תחתית כל עצי עדן – מצייר שהגוים שעל הארץ נתרעשו, ועצי עדן הם המלכים שמתו ע״י המחריב נחמו בארץ תחתית (עי׳ רש״י ורד״ק), ומפרש כי מבחר וטוב לבנון וכל שותי מים גם הם אתו ירדו שאולה שמאז ירדו כל העצים לשאול ר״ל נכבשו כל הממלכות ונחרב ארצם, וגם זרועו של אשור ר״ל עוזריו אשר ישבו בצלו בתוך גוים כולם ירדו שאולה ונעשו חללי חרב.
הרעשתי – כמו הרגזתי, ורעש ורגז אחד הם בחלוף אותיות (גף⁠־עוף. ואותיות זסצר״ש), ומצאנו למה הרגזתני להעלות אותי (שמואל א׳ כ״ה:ט״ו), חדלו רגע ממנוחתם ומדומִיָתם בשאול.
וינחמו – מלשון הנה עשו אחיך מתנחם לך להרגך (פרשת תולדות); חדלו מאבלם על נפילתם עכשו שנפל גם הוא.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יז) גַּם⁠־הֵ֗ם אִתּ֛⁠וֹ יָרְ⁠ד֥וּ שְׁ⁠א֖וֹלָה אֶל⁠־חַלְ⁠לֵי⁠־חָ֑רֶב וּזְרֹע֛וֹ יָשְׁ⁠ב֥וּ בְ⁠צִלּ֖⁠וֹ בְּ⁠ת֥וֹךְ גּוֹיִֽם׃
They also went down into Sheol with him, to those who are slain by the sword; yes, those who were his arm, that lived under his shadow in the midst of the nations.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אַף אִינוּן עִמֵיהּ אִתְחָתוּ לִשְׁאוֹל עִם קְטִילֵי חַרְבָּא וְשִׁלְטוֹנוֹהִי אִתְּבָרוּ מַתְקִיפֵיהוֹן בְּגוֹ מַלְכוּתָא.
וזרועו ישבו בצלו – ועוזריו אשר ישבו בצלו.
and his allies, who dwelt in his shade [Heb. וּזְרֹעוֹ, lit. and his arm,] and his helpers, who dwelt in his shade.
גם הם – שאר מלכים.
ירדו שאולה – ויהרגו.
וזרועו ישבו בצילו בתוך גויםא – חוזקו,⁠ב חיילותיו המחזיקים במלכותו שהיו יושבין תחת צל ידו, גם הם יהיו עמו בתוך אותן המקומות היורדים אתוג שם אל ירכתי בור (ישעיהו י״ד:ט״ו).
א. כן בכ״י מינכן 5, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 777, פרמא 2994: ״הגוים״.
ב. כן כנראה צ״ל. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״חמקו״. המלה חסרה בכ״י פרמא 2994.
ג. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״אותו״.
וממה נתנחמו, שגם הם אתו ירדו שאולה – לרקבון.
והוא היה אדיר כל כך, שבזרועו וגבורתו ישבו בצלו וחיו בתוך הגוים.
וכאשר ראו מלכם ויאדוניהם שבזרועו חיו בגוים שירד אל שאול וגם הוא חלה כמוהם נתנחמו בעצמם על רעתם.
גם הם – המלכים שהיו עמו היו חללי חרב כמוהו ואמר הם כי זכר עצי עדן ושותי מים והוא משל למלכים ואמר כל אשר ירדו לפניו נחמו בו ובמותו גם כן מתו עמו.
וזרועו ישבו בצלו בתוך גוים – אותם המלכים שהיו זרועו ועוזריו שישבו בצלו בתוך גוים ירדו אתו לשאול אל חללי חרב.
ויונתן תרגם וזרועו – ושלטנוהי אתבדרו מתוקפיהון בגו מלכותא.
ואמרו גם הם אתו ירדו שאולה רמז למלכים ולשרים שמתו במחנה מלך אשור כשהכה בהם מלאך ה׳ שגם הם עם סנחריב ירדו שאולה, אל חללי חרב ר״ל להיות מכלל חללי חרב ואלה היו זרועו של סנחריב ועוזריו שישבו בצלו בתוך הגוים, הנה א״כ המלכים אשר מתו קודם סנחריב נחמו כשהוא ירד שאול באמרם גם אתה חולית כמונו אלינו נמשלת, ומלבד אלה גם המלכים והשרים שהיו אתו ירדו חיים שאולה, וכן ת״י וזרועו ישבו בצלו בתוך הגוים ושלטנוהי אתבדרו מתוקפיהון בגו מלכותא, הנה כ״ז אמר ה׳ כנגד סנחריב להמשילו לענין פרעה מלך מצרים.
אתו ירדו – בנביאים עם פי׳ הריא״ה ירדו היו״ד בצירי ושבוש הוא.
וזרועו – ענין חוזק ר״ל עתריו.
גם הם אתו – ר״ל התנחומין תהיה הואיל וגם הם אתו ירדו שאולה אל שאר חללי חרב ולא רק הם לבדם כי כמוהו כמוהם.
וזרועו – גם אנשי זרועו ועוזריו ואשר ישבו בצלו וחסו בו מבין העובדי כוכבים כולם ירדו שאולה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טז]

גם הם אתו – לכאורה היל״ל גם הוא אתם, אבל תלה הקטנים בגדול, ויותר מזה שאתו נפלו גם עוזריו (וּזְרעוֹ וגו׳), ואולי בנפילת עצי עדן שזכר (בפסוק הקודם) נפלו הם לבדם ולא עוזריהם, באופן שלבם לא הכה אותם לאמר גרמתי רעת אחרים.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יח) אֶל⁠־מִ֨י דָמִ֥יתָ כָּ֛כָה בְּ⁠כָב֥וֹד וּבְגֹ֖דֶל בַּעֲצֵי⁠־עֵ֑דֶן וְ⁠הוּרַדְתָּ֨ אֶת⁠־עֲצֵי⁠־עֵ֜דֶן אֶל⁠־אֶ֣רֶץ תַּחְתִּ֗ית בְּ⁠ת֨וֹךְ עֲרֵלִ֤ים תִּשְׁכַּב֙ אֶת⁠־חַלְ⁠לֵי⁠־חֶ֔רֶב ה֤וּא פַרְעֹה֙ וְ⁠כׇל⁠־הֲמוֹנֹ֔ה נְ⁠אֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽהי״יֽ׃
To whom are you thus equal in glory and in greatness among the trees of Eden? Yet you shall be brought down with the trees of Eden to the lower parts of the earth. You shall lie in the midst of the uncircumcised, with those who are slain by the sword. This is Pharaoh and all his multitude,' says Adonai Elohim.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
לְמַן דַמְיֵתָא כְּדֵין בִּיקַר וּבִרְבוּ בְּמַלְכֵי קֶדֶם וְתִתְּחַת עִם מַלְכֵי קֶדֶם לְאַרְעָא אַרְעִיתָא בְּגוֹ חַיָבַיָא תִשְׁכַּב עִם קְטִילֵי חַרְבָּא הוּא פַרְעֹה וְכָל אִתְרְגוּשְׁתֵּיהּ אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים.
בתוך ערלים תשכב – רב סעדיה ז״ל1 תרגם את כל ״ערלים״ המופיעות בפרק הזה2 במשמעות של ״והברושים הרעלו״ (נחום ב׳:ד׳), ואמר: ״סדרוא״ (=בלעו סם), וה״סדר״ <בערבית> הוא סחרחורת המתרחשת במוח. אך אין הכרח הדוחף לכך, אלא שהוא במשמעותו <הנפוצה>, כמו ״כי כל הגוים ערלים״ (ירמיהו ט׳:כ״ה).
1. גישה זו, שאינה מתועדת בחיבורי רס״ג, מובאת גם על-ידי ריב״ג, אצול, ערך ׳ערל׳, בשם ״יש אומרים״, ופרשננו הושפע מדברי תגובתו של ריב״ג. ת״י ורד״ק פירשו כאבן בלעם.
2. בדבריו הוא מתכוון בוודאי לאזכורה של תיבת ״ערלים״ בפרקים לא-לב שביחזקאל, המדברים על מצרים. ריב״ג, אצול, ערך ׳ערל׳, לעומתו מדבר על הנבואה המתחילה במלים ״בן אדם נהה על המון מצרים״, שביחזקאל לב, יח.
אל מי דמית ככה – אתה פרעה אל מי מעצי עדן דמית שיהא ככה גדול כאשור בכבוד ובגודל והרי ראית שהורדתיו שאול ואף אתה והורדת עם עצי עדן עם שאר מלכים חזקים.
אל ארץ תחתית – גיהנם.
To whom have you likened yourself so You, Pharaoh, to which of the trees of Eden have you likened yourself, who is as great as Assyria in glory and in greatness? Behold you have seen that I lowered him into the Grave, and you too will be lowered with the trees of Eden, with the other strong monarchs.
into the nether part of the earth Gehinnom.
אל מי דמית ככה בכבוד ובגודל – סוף הפרשה מפרש תחילתה, שאומר: אל מי דמית בגודלך (יחזקאל ל״א:ב׳), ככל זה הכבוד שאומר בזו הפרשה שהיה למלך אשור בכבוד ובגודל, ככה היה לך כבוד וגודל.
ואף על פי כן הורדתי את מלך אשור שנקרא עצי עדן – אילן יפה, כמו שאומר: הנה אשור ארז בלבנון יפה ענף (יחזקאל ל״א:ג׳).
בתוך ערילים – בין ערילים השכבתי אותו.
הוא פרעה וכל המונהא – הוא הדבר שגזרתי עליו ועל ייפייותו, ירידת שאול גזור הוא על פרעה.
וכל המונה – לפי שאמר בתחילת הפרשה: אמור אל פרעה מלך מצרים ואל המונו (יחזקאל ל״א:ב׳), אומר בסוף: וכל המונה.
א. כן בכ״י מינכן 5, כן בפסוק, וכן בהמשך. בכ״י לוצקי 777, פרמא 2994: ״המונו״.
ואתה פרעה אל מי דמית ככה – כמוהו
בכבוד ובגודל בעצי עדן – שאתה סבור לינצל.
והורדת – ואף אתה תורד.
בתוך ערלים – ערום ועריה בחרפה וקלון.
הוא פרעה – כלומר על פרעה אני אומר, ולפי שעד עתה דבר לאשור, הוצרך לומר כך.
אל מי דמית ככה – אמר כנגד פרעה אל מי מכל עצי עדן דמית אם אתה סבר שדמית למלך אשור בגדלך שהיה ארז בלבנון הנה אשור נפל גם אתה תפול.
והורדת את עצי עדן – כמו שנפלו וירדו שאר המלכים כן תרד אל ארץ תחתית גם אתה.
בתוך ערלים – הם ערלי לב ועל דרך הזה תרגם יונתן חייביא.
הוא פרעה – כאילו אמר אתה פרעה אלא שדרך המקרא לדבר לנכח ושלא לנכח כאחד כמו שמעו עמים כולם (מיכה א׳:ב׳), והדומים להם.
ולכן כשהשלים לספר עניני מלך אשור חזר לדבר כנגד מלך מצרים שעליו הדברים כולם ואמר אל מי דמית ככה בכבוד ובגודל בעצי עדן ר״ל אל מי מכל עצי עדן דמית אם אתה סבור שדמית בגדלך למלך אשור שהיה ארז בלבנון הנה אשור נפל ולכן גם אתה תפול וזהו שאמר והורדת את עצי עדן אל ארץ תחתית ר״ל הנה בדעתך תשפוט והורדת בדעתך את כל עצי עדן שהם מלכי האדמה אל ארץ תחתית שהוא רמז למפלה ולשפלות ולקבר, וכיון שהדבר כן אתה בתוך ערלים ר״ל ערלי לב ורשעים תשכב ג״כ את חללי חרב, וביאר מי היה הנמשל הזה ואמר הוא פרעה וכל המונה נאם ה׳.
והורדת את עצי עדן – הה״א בשורק.
ככה – כמו כן.
אל מי דמית – מוסב לתחילת הענין שאמר אל מול לפרעה אל מי דמית בגדלך וכאומר הלא אשור היה גדול ממך ומה עלתה בו ואמר עתה אל מול פרעה אל מי דמית להיות ככה כמוהו בכבוד יתירה ובגודל רב בתוך עצי עדן וכאומר אף אם דמית לאשור שהיה הגדול מכולם הלא גם הוא נפל.
והורדת – לכן גם אתה תורד אל הקבר עם עצי עדן הם שאר המלכים.
בתוך ערלים – בתוך רשעים ודומה להם.
תשכב – בקבר תשכב עם שאר חללי חרב ודומה להם.
הוא פרעה – השוכב ההוא הוא פרעה וכל המון עמו.
אל מי דמית – עתה סיים דבריו מ״ש אל מי דמית בגדלך וכו׳ אל מי דמית, אם תדמה אל אשור, כי ככה בכבוד ובגדל בעצי עדן – שכמוהו אתה בכבוד וגודל בין עצי עדן, ר״ל המלכים שמתו והם בעדן (ככה) והורדת את עצי עדן אל ארץ תחתית א״כ גם בזה תדמה אל אשור שתרד עמו אל ארץ תחתית ועם כל עצי עדן,
ושם תשכב בתוך ערלים – וכולם יכירו אותך ויאמרו הוא פרעה וכל המונו – כי תרד שם עם כל המונך, וזה שהתחיל אל מי דמית בגדלך, וכי רק בגדלך תדמה אל אשור הלא תדמה אליו בכל עניניו וכמוהו תשכב בהמון רב בשאול וכמוהו תהיה נרשם ביניהם, לאמר הוא פרעה וכל המונו, כמו שיתרשם אשור בשאול.
ערלים – ע״ד Barbari בלשונותינו שעיקר הוראתו מעם אחר ושִמש להוראת רשעים.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144