Tehillim 12 – תהלים יב‏ – Mikraot Gedolot

(א) ⁠לַמְנַצֵּ֥⁠חַ עַֽל⁠־הַשְּׁ⁠מִינִ֗ית⁠ ⁠^אמִזְמ֥וֹר לְ⁠דָוִֽד׃

For the conductor, on the Sheminit.⁠¹ A psalm of David.

1. b> on the Sheminit | עַל הַשְּׁמִינִית – The meaning of this word is debated. It might relate to the number "שְׁמֹנֶה" (eight) and refer to an instrument with eight holes or strings (Rashi, R"Y Kara). Alternatively, it might refer to a specific tune, perhaps the eighth of a known list (Ibn Ezra), or be a technical term referring to a certain pitch or span of notes, like the word "octave". The psalm speaks of disloyalty, two-facedness and lying, leading Rashi and R"Y Kara to suggest that it was written by David as he fled from Shaul and was betrayed by many. Cf. Sforno that it was written after Amasa was betrayed by Yoav, or that it refers to Menashe, who committed evil despite his righteous father Chizkiyahu.

א. ‹ר1› פרשה סתומה

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומלבי״ם ביאור העניןעודהכל

לְשַׁבָחָא עַל כִּנָרָא דְתַמְנַיָא נִימֵי תּוּשְׁבַּחְתָּא לְדָוִד.

For praise, on the lyre of eight strings. A hymn of David.

למנצח על השמינית וגו׳ הושיעה ה׳ כי גמר חסיד, זש״ה אבד חסיד מן הארץ, שאל אדרינוס באיזה זכות אומה זו עומדת, א״ל יש בה צדיקים יש בה יגעים בתורה, מיד גזר והטילו מרגזאות על הארץ, כיון שנתנו עליהם העול הזה חדלו מליגע בתורה לפיכך אמר דוד הושיעה ה׳ כי גמר חסיד. מעשה בחסיד אחד שאבדה מטרונא אחת קופסא מלאה דינרין ומצאה אותו חסיד הוליכה לביתה, כיון שהוליכה אמרו לה אינו יודע מה שבתוכה לפיכך הביאה לך, אמרה להו כולה דדהב מלבר ואתם אומרים אינו יודע הוא מה שבתוכו, אמרה לו תהא אומתך מסורה לך, אמרו לה הוא מחזיר אבדתך ואת מקללת אותו, אמרה להו אלו עוד הוה אחר באומתיה כוותי׳ אגן לא הוינן בעלמה וגזרה שיהא נכנס ויוצא שלא ברשות ונמצאו בני אדם עסוקים בהדא סומפוניא ופנה אותם אותו חסיד, וכשמת קראו עליו בני דורו הושיעה ה׳ כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם. אמר רבי פנחס מבני אדם פסו אבל מן המלאכים לא פסו. ובמה היו בני אדם עסוקים שוא ידברו איש את רעהו, מעשה היה בעיר אחת שלא היה בה מלח והיה בה חבורה של חמרים אמרו הולכים אנו ומביאין מלח ומזבנים עד שלא יבאו אחרים, והיה להם ראש א״ל לחרוש יש לי למחר המתינו לי עד שאחרוש את שדי ולמחר אנו הולכים, א״ל הן, מה שעשה אמר לאשתו יהא סימן זה מסור בידך כשאומר לך תני לי את העול הביאי את האוכף תני לי את הקנקן הביאי את השק נתן על החמור והלך לו ואותם ישנים, בבקר עמדו אותם והיו קורין פלוני פלוני אמרו להם השכנים מה אתם קורין הוא הלך מאמש והרי הוא בא, הלכו להם בדרך ומצאוהו א״ל למה עשית כן א״ל אין אתם יודעים אלו הלכנו כלנו יחד מיד היה בזול עכשו הרי הבאתי עד שאתם באים שלי נמכרת וכשתבואו אתם תמכרו יפה, לכם נאמר שוא ידברו איש את רעהו אם אין את עושה את האוכף עול ואת השק קנקן אין אתה יכול לעמוד. מעשה ברבי יונתן שיהו לו עדשים מצומצמות והיה לו קרוב בעיר, ירד אצלו, א״ל ר׳ יונתן עדשים אני מבקש יש מהן בעיר א״ל הן, א״ל מכמה, א״ל כך וכך בכל עת שתבא אני נוטל לך, לאחר ימים הלך רבי יונתן לעיר לבית קרובו א״ל אשתו בשדה הוא המתין לי ולא בא, שאל לאחד מבני העיר יש כאן עדשים, א״ל לאו, חטים יש כאן, א״ל עדשים אני מבקש א״ל נוטל אתה מכך וכך הרבה מן הדמים שא״ל קרובו נטל הימנו, בא קרובו מן השדה א״ל רבי יונתן נטלתי העדשים הרבה מן הדמים שאמרת לי א״ל שמא עדשים אמרת להם אני מבקש א״ל הן, א״ל אלו אמרת להם חטים אני מבקש היו אומרים לך רצונך בעדשים עכשו שאמרת עדשים אני מבקש א״ל רצונך חטים, לכך נאמר שוא ידברו איש את רעהו. רבי חייא צפוראה אזל למזבן חטין מסורתא, א״ל ר׳ יונתן כד תהוי בעי חטין הוי אומר שערין אנא בעי ולא יסקון לך שערא.

קול לדאוד יסבח בה אלמואט׳בין באללחן אלת׳אמן.

מאמר לדוד שבו משבח את המתמידים בלחן השמיני.

<למנצח על השמינית>¹

1. Suppl.

על השמינית – כנור של שמונה נימין.

on the sheminith The eight stringed harp.

למנצח על השמינית – פתרונו: על כינור של שמונה נימין.

למנצח השמינית – נועם או פיוט או יתר.

FOR THE LEADER; ON THE SHEMINITH. On the Sheminith refers to a tune, or to a poem¹ or to a musical instrument of eight strings.⁠²

1. See Ibn Ezra on Ps. 4:1.

2. Lit., “string.” Targum and Rashi interpret similarly.

למנצח על השמינית מזמור לדוד – כבר פרשתי טעם על השמינית (תהלים ד׳), וזה המזמור נאמר ברוח הקדש על העתיד על דור שהיו מתגברים הרשעים על העניים.

(א-ב) לַמְנַצֵּחַ עַל הַשְּׁמִינִית וגו׳, הוֹשִׁיעָה ה׳ כִּי גָמַר חָסִיד וגו׳. אמר הגאון, כי זה המזמור אמרו דוד המלך ע״ה אחרי מות עמשא, בקום יואב לבדו שר צבא לפניו (ראה שמואל ב׳ י״ט:י״ד). ובאמת דוד חשד ביואב (והיה) [שהיה] שופך דמים, וכן אמרו ז״ל (סנהדרין מט.) ׳מלמד שביקש לנטות ולא נטה׳, כמו שאמרנו לעילא (ה ה)⁠¹. ואמרו דוד כנגד מנשה שקם אחרי מות חזקיהו המלך החסיד.

ואמר הוֹשִׁיעָה ה׳ כִּי גָמַר חָסִיד, ולא עוד אלא כִּי פַסּוּ אֱמוּנִים מִבְּנֵי אָדָם, כי במות המלך הטוב והמיטיב – כל הטובים יכלו ויאבדו, וכן בהיפך, כאמרו (משלי כ״ט:י״ב) ׳מושל מקשיב על דבר שקר – כל משרתיו רשעים׳:

1. ראה במצויין שם.

למנצח – כנגד בעלי לשון בזמנו אשר דברו עתק נגד ה׳ ודרשו פלסתר בתורתו, ואשר דברו לה״ר בין איש לרעהו.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומלבי״ם ביאור העניןהכל

(ב) הוֹשִׁ֣יעָה יְ֭הֹוָהי֭״י כִּֽי⁠־גָמַ֣ר חָסִ֑יד⁠ ⁠כִּי⁠־פַ֥סּ⁠וּ אֱ֝מוּנִ֗ים מִבְּ⁠נֵ֥י אָדָֽם׃

Save, Hashem! For the faithful¹ have ceased; the trustworthy have vanished² from among men.

1. faithful | חָסִיד – See Malbim and Hoil Moshe that the title refers to someone who gives and goes beyond what is expected by strict justice.

2. vanished | פַסּוּ – The word appears only here, making it difficult to define. See Rashi who relates it to the word "אפס", (to come to an end) or Ibn Ezra who connects it to the Aramaic "פס", a palm, suggesting that the verb means to "cut off". See BDB (s.v. "פסס") that the word might relate to the Assyrian cognate "pasâsu" which means to "blot out" or "abolish".

תרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

פְּרוֹק יְיָ מְטוּל דִגְמִירוּ טָבַיָא אֲרוּם סָפוּ מְהֵימְנַיָא מִן בְּנֵי נָשָׁא.

Redeem, O LORD, for the good¹ are annihilated; for the faithful have ceased from the sons of men.

1. Good: righteous.

למנצח על השמינית – הושיעה ה׳ כי גמר חסיד. זה שאמר הכתוב (מיכה ז׳:ב׳) אבד חסיד מן הארץ. אנדריינוס שחיק טמיא שאל באיזה זכות האומה הזאת עומדת. אמרו לו יש בה חסידים ויש בה צדיקים ויש בה יגעים בתורה. מיד גזר והטילו מרגזאות בארץ שלא יעסקו בתורה כיון שעשו כן חדלו מליגע בתורה. לפיכך אמר דוד הושיעה ה׳ כי גמר חסיד. מעשה היה בחסיד אחד שאיבדה מטרונית אחת קופסא מלאה דינרין ומצאה אותו חסיד והוליכה לה. כיון שהוליכה אמרו לה אינו יודע מה הוא לפיכך הביאה לך. אמרה להו קוטמא כולה דדהב מלבר ואתם אומרים אינו יודע מה הוא. אמרה ליה תהא אומתך מסורה לך. אמרו לה הוא מחזיר לך אבידתך ואת מקללת אותו. אמרה להן אילו עוד חד הוה באומתיה כותיה אנן לא הוינן בעלמא. וגזרה שיהא נכנס ויוצא בלא רשות ונמצאו בני אדם עוסקים בההיא סמפניא ופנה אותם אותו חסיד. וכשמת קראו עליו דורו הושיעה ה׳ כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם. א״ר פנחס מן בני אדם פסו מן המלאכים לא פסו. ובמה היו בני אדם עוסקין שוא ידברו איש את רעהו. מעשה היה בעיר אחת שלא היה בה מלח כלל והיה בה חבורה אחת של חמרים אמרו נלך ונביא מלח ונמכור עד שלא יביאו אחרים. והיה להם ראש באו אצלו ואמרו לו נלך. אמר להן יש לי לחרוש היום ומחר אבל המתינו לי עד שאחרוש ולמחרתים נלך ביחד. אמרו לו הן. בבקר מה עשה אמר לאשתו הסימן הזה יהא בידך אם אני אומר ליך תני לי את העול את תני לי את האוכף תני לי את הקנקן את תני לי את השק. מה עשה נתן את השק על גבי החמור והלך לו. לבוקר עמדו אותן והלכו לביתו וקראו לו. אמרו להם השכנים כבר הלך לו מאמש. והם כששמעו כך הלכו להם בדרך ומצאוהו חוזר. אמרו לו למה עשית כן. אמר להם אי אתם יודעין למה אם הלכנו כולנו ביחד היתה בזול עכשיו הבאתי אני עד שאתם באים שלי נמכרת וכשתבואו אתם תמכרו ביפה. לכך נאמר שוא ידברו איש את רעהו. מעשה היה ברבי יונתן שהיו עדשים ביוקר והיה לו קרוב בעיר ירד אצלו ואמר לו עדשים אני מבקש יש מהן בעיר. אמר לו הן. אמר לו בכמה מוכרין. אמר לו בכך וכך וכל עת שתבוא אצלי אני מוכר לך. לאחר ימים הלך רבי יונתן בעיר לבית קרובו שאל בעדו אנה הוא. אמרה לו אשתו בשדה הוא המתין לו ולא בא. הלך ושאל לאחד יש כאן עדשים. אמר לו רצונך בחטים עדשים אין כאן. אמר לו עדשים אני מבקש. אמר לו תטול מכך וכך הרבה עליו את הדמים יותר ממה שאמר לו קרובו. הלך ונטל ממנו. בא קרובו ואמר לו רבי יונתן ולא אמרת מכך וכך הן עדשים הרי העלו עלי את הדמים ממה שאמרת לי. אמר לו שמא עדשים שאלת להם תחלה. אמר לו הן. אמר לו אילו אמרת חטים תחלה היו אומרים לך רצונך בעדשים עכשיו שאמרת עדשים אמרו לך חטים. לכך נאמר שוא ידברו איש את רעהו. ר׳ חייא צפוראה אזל למזבן חיטי מסורתא. אמר ליה רבי יונתן כד תהוי בעי חיטי אימא שערי אנא בעי וכד תהוי בעי שערי אימא חיטי אנא בעי ולא יסקון לך תרעא. הוי שוא ידברו איש את רעהו. שפת חלקות שמחליקין בשפתותיהן. בלב ולב ידברו אחד בפה ואחד בלב.

אללהם אג׳ת׳נא פאן אלאבראר קד פנו, וכ׳לא אלאמנא מן אלנאס.

ה׳ תושיע אותנו כי החסידים כבר מתו. ונתרוקנה האמונה מבין בני אדם.

[גמר – כלה.

פסו – פיילירינט בלעז, כמו: אפסו, וכן פתר מנחם.]⁠^א

כי פסו אמונים – הכל משקרים בי, מרגלים את המקומות אשר אני מתחבא שם, ומגידים לשאול: הלא דוד מסתתר עמנו (תהלים נ״ד:ב׳).

א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים, אך אינו מופיע בכ״י לוצקי 778 ובשאר כתבי היד הקדומים של רש״י.

are gone Heb. גמר, lit. finished, destroyed.

have vanished Heb. פסו, faylirt in Old French, to lack, fail.

for the faithful have vanished from the sons of men Everyone betrays me and spies out the places where I hide, and tells Saul: "Is not David hiding with us?⁠" (54:2).

כי גמר חסיד – פועל עומד.

או אם היה יוצא, גמר חסיד לעשות חסד.

גם פסו – נכרתו, כמו: פס ידא (דניאל ה׳:ה׳).

ואמונים – תאר, ואין ככה שומר אמונים, כי הוא שם.

FOR THE GODLY MAN CEASETH. Gamar (ceaseth) is an intransitive verb. On the other hand gamar might be transitive. In the latter case ki gamar chasid (for the godly man ceaseth) means, for the godly man ceaseth to practice loving-kindness.⁠¹

The word passu (fail) similarly² means, are cut off.⁠³ Compare, pas yeda (the palm of the hand) (Psalms 8:5).⁠⁴

Emunim (faithful) is an adjective. This is not the case with emunim (faithfulness) in shomer emunim (keepeth faithfulness) (Isaiah 26:2), for emunim in the latter is a noun.

1. For the godly man ceaseth is short for, the godly man ceaseth to practice lovingkindess.

2. Lit. “Also.”

3. Passu is parallel to gamer.

4. Lit., “a piece of the hand, a section of the hand.”

ואמר: הושיעה י״י כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם – כלומר: החסידים ואנשי האמונה גמרו ופסו, ורוב אנשי הדור הזה הם רשעים, ויערימו סוד על העניים והחלושים. לפיכך צריך תשועת י״י להושיעם מידם.

הושיעה ה׳. בחורבן בית ראשון ושני: כי פסו אמונים. ׳פסקו אנשי אמנה׳ (סוטה פ״ט מי״ב)¹:

1. ׳פסו׳ - אפסו (רש״י), או נכרתו (אבע״ז), ו׳אמונים׳ הוא תואר (אבע״ז), ׳כלומר, החסידים ואנשי האמונה גמרו ופסו, ורוב אנשי הדור הזה הם רשעים, ויערימו סוד על העניים והחלושים, לפיכך צריך תשועת ה׳ להושיעם מידם׳ (רד״ק). וכן הוא במשנה שם: ׳משחרב בית המקדש וכו׳ פסקו אנשי אמנה שנאמר הושיעה ה׳ כי גמר חסיד וגו׳׳ [וסיפיה כי פסו אמונים מבני אדם], ובגמרא ׳ופסקו אנשי אמנה, אמר רבי יצחק, אלו בני אדם שהן מאמינין בהקב״ה׳, ופירש רש״י במשנה ׳בוטחים בהקב״ה וסומכין עליו לעשות טוב ואין דואגין לחסרון׳, ובתוי״ט הביא בשם רש״י ׳מאמינים בהקב״ה לוותר ממונם לנוי הידור מצוה ולצדקה ולהוצאות שבתות ויום טוב׳. ועוד כתב התוי״ט: ׳ואע״ג דדוד אמרו, מצינו לו כמה מזמורים שאמרן על העתיד, וחכמינו ז״ל ידעו שזה שפסקו אמונים היה משחרב בית המקדש׳. וראה עוד בשבת (קיט:) ׳ואמר רבא, לא חרבה ירושלים אלא בשביל שפסקו ממנה אנשי אמנה, שנאמר (ירמיהו ה) שוטטו בחוצות ירושלים וראו נא [ודעו ובקשו ברחובותיה אם תמצאו איש] עושה משפט מבקש אמונה ואסלח לה, איני, והאמר רב קטינא, אפילו בשעת כשלונה של ירושלים לא פסקו ממנה אנשי אמנה וכו׳, לא קשיא, כאן בדברי תורה, כאן במשא ומתן׳. וראה מהרש״א בסוטה ׳פסקו אנשי אמנה אר״י אלו בני אדם שאין מאמינין כו׳. דעל כרחך לא הוי כההיא דפרק כל כתבי דפסקו ממנה אנשי אמנה דמסיק התם דהיינו במשא ובמתן דזה היה קודם שחרב המקדש כדאמר התם לא חרבה ירושלים אלא על שפסקו כו׳ אבל הכא קאמר שאחר שחרב ביהמ״ק וראו שנתמעטה הברכה פסקו אנשי אמנה דהיינו שאין להם בטחון בהקב״ה ליתן לו גם פרנסתו שיש לאדם להאמין שהקב״ה זן את כל העולם מקרני ראמים עד ביצי כינים ואין לו לאדם לדאוג על מזונותיו מהיום ליום מחר כי לא תדע מה יולד מחר כדאמרינן בעירובין שהדואג על כך הוא דואג אעולם שאינו שלו ובמתני׳ מייתי לה מקרא הושיעה ה׳ כי גמר חסיד כי פסו אמונים גו׳ כי זה ודאי מדת חסידות שיש לו בטחון אבל בצדיקים שאינן במדרגה זו קאמר מי גרם להם שיתבזבז שולחנן כו׳ כההוא עובדא דרבי חנינא בן דוסא דיהבי ליה חד כרעא דפתורא כו׳ חזא בחלמא דצדיקי אכלי אפתורא דדהבא דג׳ כרעי ואיהו אפתורא דתרתי כרעי כו׳ בעי רחמים ושקלוהו ע״ש ורבא דקאמר אלו קטני כו׳ שמבזבזין כו׳ דין אביהם לעתיד כו׳ נראה לפרש לפי פרש״י דכה״ג נאמר דהבנים מתרעמים על דין שמים בעוה״ז כמ״ש ביחזקאל מה לכם אתם מושלים גו׳ אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה ר״ל שהאבות היו חוטאים והבנים לוקים כה״ג אמר כאן שהאבות מתרעמין על דינם לבזבז ולקרוע אותו לעתיד שאם אתה עתיד ליפרע מהם למה הקהית שיניהם בעולם הזה שיהיו לוקים בעון בניהם הקטנים ודו״ק׳.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

פסו – אפסו וכלו.

הושיעה ה׳ – להנצל מיד שאול.

כי גמר חסיד – כלה חסיד מן העולם ולא ימצא מי למחות ביד שאול וללמוד עלי זכות בפניו.

פסו – כלו אנשי אמונה וידברו עלי כזב בפני שאול.

גמר חסיד, פסו אמונים – החסיד יעשה הכל יותר מן החיוב, בין במצות שבין אדם לחברו יעשה חסד שהוא גדול מן האמת, שהאמת הוא לקיים ההבטחה והחיוב, והחסד הוא בלא שום חיוב והבטחה, ומזה יבא גם על מי שיפליג לעשות חסידות עם קונו יותר ממה שהוזהר, וכשיש אמונים ימצאו גם חסידים המפליגים יותר על החיוב, וכשאין אמונים יתמו החסידים בהיותם אז נרדפים ולצחוק בעיני העם, וע״כ בא על אמונים לשון פסו – מענין אפס ואין, ועל החסיד גמר – שמורה הכליון והגמר עד אחריתו, וכן במיכה (ז׳) אבד חסיד מן הארץ וישר באדם אין, ושם אמונים יכלול בעלי אמונה בין אדם לחברו, וגם המאמינים בה׳ ובתורתו, שגם אלה תמו כמו שיבאר.

כי גמר חסיד שהיו עושים חסד בדבר שלא הבטיחו כלל, וכן עשו מצות יתירות מצד החסידות,

וגם פסו אמונים – אנשי אמת ששמרו מה שהבטיחו, ובמצות היו עושים החיוב המוטל עליהם, ולא זאת לבד, כי

חסיד – איש חסד, שלא בלבד נותן לאיש ואיש מה שיצדק לו לפי הדין רק מוסיף עליו.

פסו – במקום אפסו ומקורו פס כמו בשרש פסג, פסח, פשע, כולם לשון עֲבָרָה.

אמונים – לא בלבד אין עוד עושה חסד כלומר יותר ממה שמוטל עליו לעשות, רק אין עוד איש נאמן לבטוח עליו, וגם מזמור זה נראה שחברו דוד בעת ברחו מפני שאול, וקובל על יועצי שאול שלמצוא חן בעיני אדוניהם היו מחליקים לשונם, לאמר לו הדין אתך אם אתה רודף את דוד בעוד שבקרבם לב אחר האומר דוד לא חטא ומעשיו טובים לשאול ולבני ישראל עד מאד.

(ג) שָׁ֤וְא⁠׀ יְֽ⁠דַבְּ⁠רוּ֮ אִ֤ישׁ אֶת⁠־רֵ֫עֵ֥הוּ שְׂ⁠פַ֥ת חֲלָק֑וֹת⁠ בְּ⁠לֵ֖ב וָלֵ֣ב יְ⁠דַבֵּֽ⁠רוּ׃

Falsehoods¹ each man speaks to his fellow. With flattering lip,⁠² with two hearts³ they speak.

1. falsehood | שָׁוְא – Though often translated as "emptiness" or "vanity", the word "שָׁוְא" can also take the meaning "falsehood". Compare, for example, the two versions of the Decalogue; where Shemot 20:12 reads "עֵד שָׁקֶר", Devarim 5:16 has "עֵד שָׁוְא". Cf, Metzudat Zion: "In vain does one speak to his fellow smoothly…" for this smooth talk does not match his inner thoughts.

2. flattering lips | שְׂפַת חֲלָקוֹת – More literally: "lips of smoothness", probably equivalent to the English idiom: "smooth talk".

3. with two hearts | בְּלֵב וָלֵב – Literally: "with a heart and heart". The connotation is that the people express one thought with their lips, but have a different thought in their hearts (אחד בפה ואחד בלב). In English, on might say "two-faced".

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

שִׁקְרָא מְמַלְלִין אֱנָשׁ עִם חַבְרֵיהּ סִפְוָתָא שְׁעִיאָן בִּלְבָבֵהוֹן מְנַבְּלִין וּבְלִבָּא שִׁקְרָא מְמַלְלִין.

They speak lies, each to his fellow, lips are flattering; in their heart they deceive, and with a lying heart they speak.

שפת חלקות – שמחליקין שפתותיהן, בלב ולב ידברו אחד בפה ואחד בלב.

יכרת ה׳ כל שפתי חלקות – תנא דבי רבי ישמעאל כל המספר לשון הרע מגדיל עונות כנגד שלש עבירות עו״א גלוי עריות שפיכות דמים, כתיב הכא לשון מדברת גדולות וכתיב התם בעבודת אלילים אנא חטא העם הזה חטאה גדולה, בגלוי עריות כתיב ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת, בשפיכות דמים כתיב גדול עוני מנשוא. גדולות אימא תרתי הי מינייהו מפקת (ברמז תתקנ״ג). במערבא אמרי לשון תליתאי דקטלי תלתא למספרו ולמקבלו ולנאמר עליו. רבי יהושע אומר מצינו שהרג ארבעה בימי שאול, דואג שאמרו ושאול שקבלו ונוב עיר הכהנים שנאמר עליהם ואבנר בן נר שסיפק היה בידו למחות ולא מיחה, רבי זעירא שלח ואמר ליה לר׳ סימאי סיפק בידך למחות למה אין אתה מוחה, אמר ליה איני אלא מן הנאנחים והנאנקים, אמר ליה רבי זעירא ולא מהם התחילה הדין משוד עניים מאנקת אביונים.

וצאר כת׳ירהם יכ׳אטב בעצ׳הם בעצ׳א באלזור, ובנטק לין אנמא יתכלמון בה בקלבין.

ורבים מהם נהיו מדברים שקר האחד עם חבירו. והמילים הרכות שמדברים בהם אינם אלא אחת בפה ואחת בלב.

יש שהעברים משתמשים במלים לב ולב במקום גינוי הדבר שהוא רק למראית עין כדרך שהערבים משתמשים בשני פנים, או שתי לשונות, ואמרתי בפירוש כל שפתי חלקות, אשר מצופה רוך, כי הדברים הרכים באמת אינם בלתי רצוים, אבל יהיה בלתי רצוי כשהוא מצופה ברצות שאינה ראיוה לו.

יסתעמל אלעבראניון אלקלבין פי מוצ׳ע ד׳ם אלריא, כמא יסתעמלון אלערב וג׳הין ולסאנין. וקלת פי עבארהֵ כל שפתי חלקות כסי לינא, לאן אלכלאם אלליין אלמחקק ליס במנכר, ואנמא יכון מנכרא אד׳א כסי באללין וליס באהל לה.

בלב ולב – בשני לבבות, לי מראים שלום ויש שנאה טמונה בלבם.

with a double heart Lit. with a heart and a heart; with two hearts. They feign friendliness, but there is hatred hidden in their heart.

שפת חלקות בלב ולב ידברו – גם מזמור זה על הזיפים נאמר, שהיו מראין לדוד אהבה בפניו, ובסתר באין ואומרין לשאול: ״הלא דוד מסתתר עמנו״ (שמואל א כ״ג:י״ט) ״ועתה לכל אַוַּת נפשך המלך״ ולהם ול״הסגירו ביד המלך״ (שמואל א כ״ג:כ׳).

שוא – חלקות – תואר והמתואר חסר, והם אמרות, כמו: וידבר אתם קשות (בראשית מ״ב:ז׳).

בלב ולב – כמי שיש לו שתי לבבות, והלשון תליץ בעד האחד.

FLATTERING. Chalakot (flattering) is an adjective. The word being described is imrot (words). However, it is not in the text. Compare, and spoke rough (kashot) with them¹ (Gen. 42:7).⁠²

AND WITH A DOUBLE HEART, DO THEY SPEAK. They act as if they had two hearts with one tongue speaking on behalf of one of the hearts.⁠³

1. Translated lit.

2. And spoke rough (kashot) with them is short for and spoke rough words with them. See Ibn Ezra on Gen. 42:7.

3. While the other heart has other plans.

שוא ידברו איש את רעהו – כי יאמרו בפיהם מה שאין בלבם. וזהו שוא.

שפת חלקות חלקות – שם. ואם יהיה תאר יהיה חסר המתואר: אמרות חלקות.

בלב ולב ידברו – שמראים עצמם בדבריהם בלב אחד לטובה, ולבם לרעה.

שוא [ידברו איש את רעהו וגו׳]. דברי הבל, [בלב ולב ידברו], כאמרו (ירמיה ט ז) ׳בפיו שלום את רעהו ידבר ובקרבו ישים ארבו׳¹:

1. ׳בלב ולב - בשני לבבות, לי מראים שלום ויש שנאה טמונה בלבבם׳ (רש״י), שמראים עצמם בדבריהם בלב אחד לטובה, ולבם לרעה (רד״ק). ולכן דבריהם דברי ׳שוא׳, ׳כי יאמרו בפיהם מה שאין בלבם, וזהו שוא׳ (רד״ק).

וכשקם מנשה המכעיס המאבד תורה מבנים והיה דורש הגדות של דופי (סנהדרין צט:), אמר שָׁוְא יְדַבְּרוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וגו׳, וכן אמר (מלכים ב׳ כ״א:ט״ז) ׳וגם דם נקי שפך מנשה וגו׳ עד אשר מילא את ירושלים פה לפה׳¹:

1. לא הזכיר הכתוב כאן שפיכות דם, אך בנדפס, שם פירש על החורבן, ציין לירמיה (ט ז) ׳חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם מִרְמָה דִבֵּר בְּפִיו שָׁלוֹם אֶת רֵעֵהוּ יְדַבֵּר וּבְקִרְבּוֹ יָשִׂים אָרְבּוֹ׳, וראה רד״ק שם: ׳ר״ל כמו שוחט, שהוא הורג, כן הורגים הם בני אדם בלשונם הרע שהם הולכי רכיל׳. וכן בנדפס לפסוק הבא: ׳לשון מדברת גדולות – בעלי לשון הרע, כאמרו (יחזקאל כ״ב:ט׳) ׳אנשי רכיל היו בך למען שפך דם׳.

שוא ידברו – היו״ד בגעיא בס״ס.

שוא ידברו וגו׳ – מה שמדברים רכות המה שוא כי לא כן עם מחשבותם.

בלב ולב ידברו – כאלו הלשון מדבר בשליחות לב האחד והלב השני בל עמו.

בלב ולב – הלב ידבר על ידי הלשון שהוא שליח הלב ועל ידי עצמו, ודברתי אני בלבי, ורצונו לומר שדבור הלב עם עצמו סותר לדבורו על ידי שלוחו שהוא הלשון, ויש לפרש שרצונו לומר שידברו בלב ולב ויאמרו זה לזה יכרת ה׳ כל שפתי חלקות, שמקללים את שפתי חלקות כאלו הם אנשי אמונה, ובאמת לבם לא נכון עמם.

שוא ידברו איש את רעהו – ומחפאים השוא ע״י שפתי חלקות, וידברו בלב ולב וגם יל״פ שוא ידברו באמונות ודעות,

ושפת חלקות בדברים שבין אדם לחבירו.

בלב ולב – לדבריהם שתי מחשבות (שזה הוראת לב במקרא בעוד שהרצון קרוי נפש) אחת שמתאמצים להכניס באוזן שומעיהם, ואחת ששומרים אותה בטוחותם.

(ד) יַכְרֵ֣ת יְ֭הֹוָהי֭״י כׇּל⁠־שִׂפְתֵ֣י חֲלָק֑וֹת⁠ ⁠לָ֝שׁ֗וֹן מְ⁠דַבֶּ֥⁠רֶת גְּ⁠דֹלֽוֹת׃

May Hashem cut off¹ all flattering lips, every tongue which speaks haughtiness,⁠²

1. May Hashem cut off | יַכְרֵת י"י – See Ibn Ezra and Radak that this is either a prayer or a prophetic statement.

2. speaks haughtiness | מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת – Literally "which speaks great [things]" with the noun simply assumed (Ibn Ezra and Radak). See Hoil Moshe that the connotation is: "they boast" so that the Hebrew is basically equivalent to the informal "they talk big".

תרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

יְשֵׁיצֵי יְיָ מִן עַלְמָא כָּל סִפְוָן שְׁעִיעִין לִישָׁנָא דְמַלְלָא רַבְרְבָנוּתָא.

The LORD will destroy from the world all flattering lips, the tongue that speaks arrogance.

יכרת ה׳ כל שפתי חלקות – בר קפרא בשם ר׳ יונתן אמר קשה הוא לשון הרע מעבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים. בעבודה זרה כתיב (שמות ל״ב:ל״א) אנא חטא העם הזה חטאה גדולה. בגלוי עריות כתיב (בראשית ל״ט:ט׳) ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת. בשפיכות דמים כתיב (שם ד׳:י״ג) גדול עוני מנשוא. ובלשון הרע כתיב לשון מדברת גדולות. וכתיב אשר אמרו ללשוננו נגביר. אמר ר׳ יוסי בר חנינא אין אדם אומר לשון הרע על חבירו עד שהוא כופר בעיקר שנאמר מי אדון לנו. כביכול צוח על מספרי לשון הרע (תהלים צ״ד:ט״ז) מי יקום לי עם מרעים. מי יכול לעמוד להם בגיהנם. וגיהנם צווחת אף אני איני יכולה לעמוד בהן. אמר הקב״ה אני מלמעלה ואתה מלמטה. שנאמר (שם ק״כ:ד׳) חצי גבור שנונים. מי קשה המכה בחרב או המכה בחץ המכה בחרב אינו יכול להמית אלא אם כן קרוב אצלו והמכה בחץ זורק אותו ומכה אותו בכל מקום שנאמר (ירמיהו ט׳:ז׳) חץ שחוט לשונם. ואומר (תהלים נ״ז:ה׳) שניהם חנית וחצים. ללשוננו כתיב אם הפך לשונך לומר לשון הרע על חבירך שנין בדברי תורה. א״ר שמעון בן יוחאי למה נקרא לשון הרע תליתאי שהוא הורג שלשה. האומרו והמקבלו והנאמר עליו. רב ביבי בשם ר׳ יהושע אמר מצינו שהרג ארבעה בימי שאול. דואג שאמרו ושאול שקבלו ונוב עיר הכהנים שנאמר עליהם ואבנר בן נר שהיה סיפק בידו למחות ולא מיחה. ר׳ זעירא שלח לר׳ סימון ואמר את סיפק בידך למחות למה אין אתה מוחה. אמר לו איני אלא מן הנאנחים ומן הנאנקים אמר לו ר׳ זעירא ומה נעשה לאותן הנאנחים והנאנקים לא מהן התחילה מדת הדין שנאמר משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה׳. אמר רבי בשעה שהדיינין מבקשין לקלקל את הדין הקב״ה מסלק שכינתו מביניהן שנאמר משוד עניים. מיד עתה אקום יאמר ה׳. א״ר יודן גדול עונש גזל עניים יותר מעוון דור המבול. בדור המבול כתיב (תהלים כ״ט:י׳) ה׳ למבול ישב. כביכול בישיבה נפרע מהן. ועכשיו כתיב עתה אקום. איני נפרע מהם אלא בקימה. אשית בישע יפיח לו. רבי אושעיא אמר כשאשית ישועה לאלו ארתיח מדת הדין לאלו.

אללהם פאקטע כל נטק כסי לינא, ולסאן מתכלם באלכבאיר.

ה׳! אם כך. תכרית (תפסיק) כל בעל פה שמדברת רכות. וגם לשון שמדברת גבוהות.

יכרת – נבואה, כדרך: רפאני י״י וארפא (ירמיהו י״ז:י״ד).

או תפלה.

מדברת גדולות – כמו: ומאכלו בריאה (חבקוק א׳:ט״ז).

CUT OFF. This is a prophetic statement. It is like Heal me, O Lord, and I shall be healed (Jer. 17:14). On the other hand it might be a prayer.⁠¹

THAT SPEAKETH PROUD THINGS.⁠² Compare, And their food a fat³... (Hab. 1:16).⁠⁴

1. Thus yakhrit Adonai (the Lord will cut off) should be rendered: May the Lord cut off.

2. Lit. “That speaks proud.” Hence Ibn Ezra’s comment.

3. Translated according to Ibn Ezra

4. And their food a fat is short for, and their food a fat lamb. Similarly, proud (gedolot) is short for, proud words (dibberot gedolot). (See Radak).

יכרת י״י כל שפתי חלקות – דרך נבואה או תפלה.

לשון מדברת גדלות – גדלות – דברות גדולות, או גבוהות. וכן כעדר הקצובות (שיר השירים ד׳:ב׳), מאכלו בראה (חבקוק א׳:ט״ז), והדומים להם.

לשון מדברת גדולות. בעלי לשון הרע, כאמרו (יחזקאל כב ט) ׳אנשי רכיל היו בך למען שפך דם׳:

גדולות – חשובות ויקרות כמו אשה גדולה (מלכים ב ד׳:ח׳).

יכרת ה׳ – מתפלל שיכרת ה׳ בעל שפתי חלקות והלשון המדברת דברים חשובים ויקרים בכדי לרמות.

שפתי, לשון – התבאר אצלי בכל מקום שהשפה מציין הדבור החצוני והלשון מציין הדבור הפנימי, ובא ביחוד על הדבור בתבונה בהיקשים וחקירות, ובא פה על מופתים המתעים ועיונים הכוזבים שיעשו בעניני האמונה שבם לשונם תגביר במופתי הנצוח.

יכרת ה׳ כל שפתי חלקות בדברים שבין אדם לחבירו,

לשון מדברת גדולות בעניני האמונה, שהלשון מציין דברים התבוניים, שהם יתפלספו באמונה ויכחישו הדת.

לשון מדברת גדולות – בינם לבין עצמם מתפארים באמרם בלשוננו נסתיר מחשבותינו, נחניף לגדולים ונשפל לפניהם ועל העניים נתגאה ונוכל.

תרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ה) אֲשֶׁ֤ר אָמְ⁠ר֨וּ׀ ⁠לִלְשֹׁנֵ֣נוּ נַ֭גְבִּיר⁠ שְׂ⁠פָתֵ֣ינוּ אִתָּ֑⁠נוּ ⁠מִ֖י אָד֣וֹן לָֽנוּ׃

who have said, "With our tongues we will grow mighty,⁠¹ our lips are with us! Who is master over us?⁠"

1. with our tongues we will grow mighty | לִלְשֹׁנֵנוּ נַגְבִּיר – See Rashi. Similarly: "with our tongue we will overpower [others]" (Metzudat David), and see Hoil Moshe who explains that sometimes the preposition "ל" can mean "with", pointing to the phrase "לפי חרב", by way of the sword's mouth. Alternatively: "we will make our tongue great", understanding the preposition to function as a direct object marker (in place of the word "את"). For similar usage, see Bereshit 45:7 (וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם=אתכם) and Hoil Moshe there.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

מִן דְכָפְרִין בְּעִקְרָא דְאָמְרִין בְּלִישָׁנָנָא נִתְגַבַּר סִפְוָתָנָא עִמָנָא מַן רִבּוֹן דִלָנָא.

Those who deny the essence, who say, “By our tongue we shall prevail, our lips are with us, who is our master?”

אשר אמרו ללשוננו נגביר וכו׳ – אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן זמרא כל המספר לשון הרע כאלו כופר בעקר שנאמר שפתינו אתנו מי אדון לנו ללשננו כתיב לומר אם הכך לשונך לומר לשון הרע על חברך שננו בדברי תורה.

ואלד׳ין קאלוא נעט׳ם בבסט אלסאננא, ואד׳ נטקנא מענא פאי מולא לנא.

ואותם אלה שאמרו נגביר את השתלחות לשונותינו. ואם המשכנו בדבורים שלנו. אם כך הדבור הוא המנהיג אותנו.

[15א] ללשוננו נגביר במעני מן אגׄל.

“By our tongues we shall be strong,” (Psalms 12:5) meaning ‘because of’.⁠¹

1. So too Ibn Ezra.

ללשוננו נגביר – בִלשוננו נתגבר.

With our tongue we will overpower With our tongue we will gain strength.

ללשונינו – בעבור לשונינו, כמו: פן יאמרו לי (שופטים ט׳:נ״ד).

OUR TONGUE. Li-leshonenu (our tongue) means, because of our tongue.⁠¹ Compare pen yomeru li (that men say not of me) (Jud. 9:54).⁠²

1. Thus li-leshonenu nagbir (our tongue will we make mighty) means, we will become mighty because of our tongue.

2. Lit., “that man say to me.” In other words the lamed means, “because” or “of.”

אשר אמרו ללשננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו – ללשננו – בעבור לשננו, כמו אמרי לי אחי הוא (בראשית כ׳:י״ג).

ללשוננו נגביר. נוסיף כח¹: שפתינו אתנו. בטבע²: מי אדון לנו. שימנע אותנו מזה, שאין בזה עונש בית דין:

1. ע״י לשונינו נתגבר (ע״פ רש״י).

2. שטבע הלשון שניתן ברשות האדם, ואין אחר יכול למנוע ממנו לדבר.

אֲשֶׁר אָמְרוּ לִלְשֹׁנֵנוּ נַגְבִּיר שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ מִי אָדוֹן לָנוּ. כי היה חפץ מנשה לפרוק עול תורה מעל ישראל כדי להיות אדון ופטרון על ההנהגה המדינית¹, וכן אמר ׳מי אדון לנו׳, כי אז היה פורק מעליו עול האדנות האלוקי, וכן העיד עליו הכתוב (ראה מלכים ב׳ כא ב ודה״י ב׳ ל״ג:ו׳) ׳ויעש הרע בעיני ה׳ להכעיסו׳ ולסלק שכינתו מעליו, שזהו ׳להכעיסו׳²:

1. כמו שפירש לעיל (תהלים ח א-ב) ׳כי כל ׳אדון׳ שבתורה – ר״ל מנהיג טבעי׳, וראה מה שצויין שם.

2. להכעיסו – סילוק השכינה, ראה מש״כ בדברים (ד כה, ל״ב:ט״ז).

ללשוננו – המדברת גדולות נגביר על כולם כי נוכל לרמותם.

שפתינו אתנו – הלא שפתינו ברשותינו ונוכל לדבר בהם דברי שקר הפוך מה שבלב, כי מי אדון לנו לצוות לבל לדבר כ״א הדבר שבלב כי מי יודע מה שבלב.

אשר אמרו ללשוננו נגביר בעניני האמונה,

שפתינו אתנו בדברים שבין אדם לחברו ידבר לשון הרע ומרמה ויאמרו מי אדון לנו אחר שיגבירו לשונם במופתים מזויפים להכחיש את ההשגחה ואין להם אדון בשמים, ושפתיהם אתם לנצח את רעיהם בשפתי שקר ואין להם אדון בארץ.

ללשוננו – ע״י לשוננו, כמו לפי חרב ע״י פי החרב.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ו) מִשֹּׁ֥⁠ד עֲנִיִּ⁠ים֮ ⁠מֵאֶנְקַ֢ת אֶבְי֫וֹנִ֥ים⁠ ⁠עַתָּ֣⁠ה אָ֭קוּם יֹאמַ֣ר יְהֹוָ֑הי״י֑⁠ ⁠אָשִׁ֥ית בְּ֝⁠יֵ֗שַׁע יָפִ֥יחַֽ⁠־לֽוֹ^א׃

"For the ravaging of the poor, for the cries of the needy; now I will arise,⁠" says Hashem.⁠¹ "I will set up salvation,⁠" He whispers to him.⁠²

1. says Hashem | יֹאמַר י"י – Alternatively, this is a request, "May Hashem say" (Sforno).

2. He whispers to him | יָפִיחַ לוֹ – The root "פוח" might mean "to breathe" or "blow", and thus by association refer to soft speech; Hashem announces His vengeance to all and whispers His salvation to the needy alone (Malbim). Alternatively, the words "יָפִיחַ לוֹ" refer to the object of salvation: "I will save he [who] speaks of Him (Hashem)" (Ibn Ezra), or perhaps: "I will save those at whom he [the wicked] snorts/puffs" (see Hoil Moshe). Another possibility reads: "I will set up salvation that will scatter (blow) him" (option in Da'at Mikra). Cf. Machberet Menachem and Radak that "יפיח" relates to the noun "פח", a snare, with the full clause reading: "I will set up salvation [for the poor] from those who ensnare them".

א. יָפִ֥יחַֽ⁠־לֽוֹ =א (מקף בתיבת משרת)
• ל=יָפִ֥יחַֽ לֽוֹ (בלי מקף) וכך אצל ברויאר

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

מֵאוּנְסָא דַעֲנִיֵי מִן צְוָחַת חֲשִׁיכֵי הַשְׁתָּא אֲקוּם אֲמַר יְיָ אֲשַׁוֵי פוּרְקַן וּלְרַשִׁיעֵי אַסְחֵיר בִּישׁוּתָא לְהוֹן.

Because of the oppression of the poor, because of the cry of the needy, now I will arise,⁠¹ says the LORD; I will give redemption to my people, but against the wicked I will give testimony of evil.

1. I will arise: + in judgment.

משוד עניים מאנקת אביונים – אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל דיין שדן דין אמת לאמתו משרה שכינה בישראל שנאמר אלהים נצב בעדת אל וגו׳, וכל דיין שאינו דן דין אמת לאמתו גורם לשכינה שתסתלק מישראל שנאמר משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר י״י (ברמז תרכ״ו).

רמז תרנז

אמר ר׳ יודן גדול גזל של עניים מעון דור המבול דכתיב ה׳ למבול ישב (תהלים כ״ט:י׳) כביכול בישיבה נפרע מהם, והכא כתיב עתה אקום יאמר י״י אינו נפרע מהם אלא בקימה. אשית בישע יפיח לו, רבי אושעיא אמר כשאשית ישועה על אלו ארתיח מדת הדין על אלו.

קאל אללה להם מן נהבכם אלצ׳עפא ושהיק אלמסאכין אלאן אקום במטאלבתכם ואג׳על להם בגיאת׳י מתפוהא פי אלקול.

וה׳ אמר: ממה שעשקתם את המוחלשים. ומאנחת המסכנים. עכשיו אקום ואדרוש מכם (את העושק). ובישועתי אעשה להם מה שידובר אודותיו דבורים.

(ו-ז) וקו׳ אשית בישע יפיח לו מתצל בקו׳ אמרות ייי אי אצֺע נצר אלמפוה בכלמאת אללה אלטאהרה.

ובֵא בישע לגו׳ פי אלשרח לא מוצׄע לה פיה וקד דכׄלת פי לגה שת פי גיר הדׄא אלמוצׄע איצׄא עלי הדׄא אלוגה קיל ופה ישית בגאון גליך (איוב לח:יא).

(6-7) And the phrase, “I will give help He affirms to him” (Psalms 12:6) is joined with the phrase “the words of the Lord” (Psalms 12:7); as in I will give help to one who is eloquent with the pure words of God.⁠¹

There is no place in the translation for the B (Beṯ) of “help etc” as it is included within the word ŠîṮ elsewhere in the same manner, as stated “Here your surging waves will stop” (Job. 38:11).⁠²

1. Contra RASAG, compare his translation to MIJ in light of the following comment.

2. So too Ibn Ezra. It serves as an emphasizing particle, filling here the function of the possessive suffix (Psalms 29:4, Dahood 74).

משוד עניים – מחמת שוד עניים הנשדדים על ידכם, כגון אני ואנשיי וכהני נוב.

ומחמת אנקת אביונים יאמר י״י עתה אקום – לעזרתם.

אשית בישע יפיח לו – אשיתם בישע, ידבר עליהם.

יפיח – לשון דיבור. הרבה יש בספר משלי, ובחבקוק: ויפח לקץ ולא יכזב (חבקוק ב׳:ג׳).

[ומנחם פתר אותו: לשון מוקש, כמו: הפח נשבר (תהלים קכ״ד:ז׳).]⁠^א

Because of the plunder of the poor Because of the plunder of the poor who are robbed by youfor example, I myself and my men and the priests of Nob and because of the cry of the needy, the Lord shall say, "Now I will rise to their help.⁠"

I will grant them salvation, He shall speak I will grant them salvation, He will speak concerning them.

יפיח – is an expression of speech. There are many [examples] in the Book of Mishlei, and in Chavakkuk: "and He shall speak (יפח) of the end, and it shall not fail" (Chavakkuk 2:3). However, Menachem (p. 141), interpreted it as an expression of a snare, as "the snare (הפח) broke" (Tehillim 124:7).

משד – כמ״ם מחמס אחיך יעקב (עבדיה א׳:י׳).

עתה אקום יאמר י״י – דרך נבואה.

אשית בישע – כמו: לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי (משלי ט׳:ה׳).

והטעם אשית ישע אשר יפיח לו – ידבר, כמו: יפיח כזבים (משלי ו׳:י״ט), והוא דבק עם הפסוק הבא אחריו.

FOR THE OPPRESSION. The mem of mi-shod (for the oppression) is similar to the mem of me-chamas (for the violence) in For the violence done to thy brother (Obad. 1:10).⁠¹

NOW WILL I ARISE, SAITH THE LORD. This is a prophetic statement.⁠²

I WILL SET HIM IN SAFETY. The bet in be-yesha (in safety) is similar to the bet in be-lachmi (of my bread) and the bet in be-yayin (of the wine) in, Come eat of my bread, and drink of the wine which I have mingled (Prov. 9:5).⁠³

The word yafi’ach (they puff) in yafi’ach lo (at whom they puff) means, he will speak. Compare yafi’ach kezavim (speaks lies) (Prov. 6:19).⁠⁴

Ashit be-yesha yafi’ach lo (I will set him in safety at whom they puff) means, I will set salvation⁵ to the one who speaks to himself the words of the Lord. This verse is connected to the sentence that follows.⁠⁶

1. The mem prefixed to a letter usually means from. Hence Ibn Ezra points out that here the mem has the meaning of because or for. Thus mi-shod does not mean from the oppression, but because of the oppression. Similarly, me-chamas does not mean, from the violence but because of the violence.

2. For David is quoting God.

3. A bet prefixed to a word usually has the meaning of, before. Thus be-yesha should be rendered, in salvation. However, Ibn Ezra maintains that in our verse the bet should be omitted, for ashit be-yesha (I will set him in safety) should be rendered: I will set salvation i.e. I will save. The same applies to the bet in be-lachmi (of my bread) and the bet in be-yayin (of the wine) in, Come eat of my bread, and drink of the wine which I have mingled (Prov. 9:5). The aforementioned bets are to be omitted when translating the verse.

4. Translated according to Ibn Ezra

5. That is, I will save.

6. Its meaning is as follows: I will save the one who speaks the words of the Lord, for the words of the Lord are pure words...

משד עניים – שאני רואה,

מאנקת אביונים – שאני שומע,

עתה אקום יאמר י״י – להושיעם. ויאמר י״י הוא דרך נבואה.

אשית בישע יפיח לו – אשית העניים בישע מאשר יפיח להם, כלומר: אושיעם מאשר יציבו להם פחים ללכדם. וכן יפיחו קריה (משלי כ״ט:ח׳) יציבו פח.

משוד עניים. לא בזכות הדור¹: עתה אקום יאמר ה׳. יהי רצון שיאמר ה׳ ׳עתה אקום׳ להפרע מן הרשעים²: אשית בישע יפיח לו. ויאמר, בשבילו ולכבוד שמו ׳אשית בישע׳ את העניים והאביונים³:

1. מחמת שוד עניים הנשדדים על ידכם יאמר ה׳ עתה אקום לעזרתם, ולא בגלל שהדור זכאים לכך.

2. אך האבע״ז והרד״ק כתבו שהוא דרך נבואה.

3. נראה ש׳יפיח לו׳ - שיאמר זאת עבורו, ומצינו ׳יפיח׳ לשון דיבור. אך בשיעורים פירש ׳יפיח׳ - שיפיל אותו בפח, הכוונה לרשע (ראה רש״י בשם מנחם). ורד״ק פירש ׳אושיעם מאשר יציבו להם פחים ללכדם׳.

ועתה התפלל אל ה׳ ואמר, מִשֹּׁד עֲנִיִּים מֵאַנְקַת אֶבְיוֹנִים עַתָּה אָקוּם יֹאמַר ה׳ אָשִׁית בְּיֵשַׁע ה׳עניים׳ וה׳אביונים׳ הנזכרים, יָפִיחַ לוֹ לאותו הרשע. ומילת ׳יפיח׳ – מלשון ׳פח׳, מהבנין הפעיל, כאשר בארנו לעיל (תהלים י׳:ה׳):

משוד – ענין עושק.

מאנקת – ענין צעקה כמו אנקת אסיר (תהלים ע״ט:י״א).

משוד – מחמת השוד שעושים לעניים ע״י ערמתם.

מאנקת – הצועקים על השוד.

אקום – להפרע מהם.

אשית בישע יפיח לו – כאלו אמר אשית ישע ביפיח לו ר״ל אושיע את הבא לאבד את הרשע בהפחת רוח בעלמא.

עניים, אביונים – הבדלם נודע שהאביון אין לו מאומה,

יאמר, יפיח – פיח הבא על הדבור מורה על דבור בלחש, הפח בחורים (ישעיהו מ״ב) ויפח לקץ (חבקוק ב׳) שזה ידבר אל עצמו, ודבור הנקמה יאמר בגלוי.

משד – נגד המזיקים לרעיהם בין אדם לחברו, יאמר שיקום האדון להענישם, והמאמרים מקבילים,

משוד עניים עתה אקום יאמר ה׳ לענוש את השודדים,

ומאנקת אביונים אשית בישע יפיח לו – שהאביון אין לו מאומה שישדדו ממנו ואנקתו הוא על שאין רוצים להושיעם בצדקה וחסד,

יפיח ה׳ וידבר ״אנכי אשית בישע״ להושיעם.

משד עניים – נגביר משד עניים, עד עניים תהיה סבת גדולתנו או מחובר למטה, מפני שד עניים ואנקת אביונים עתה אקום יאמר ה׳.

יפיח לו – מי שהחנפים האלה סוברים להדיחו מעל פני האדמה בהבל פיהם.

(ז) אִ֥מְ⁠ר֣וֹת^א יְהֹוָה֮י״י֮ ⁠אֲמָר֢וֹת טְ⁠הֹ֫ר֥וֹת⁠ ⁠כֶּ֣סֶף צָ֭רוּף בַּעֲלִ֣יל לָאָ֑רֶץ⁠ מְ֝⁠זֻקָּ֗⁠ק שִׁבְעָתָֽיִם׃

The sayings of Hashem are pure sayings, refined silver, clear to the land,⁠¹ purified sevenfold.

1. clear to the land | בַּעֲלִיל לָאָרֶץ – The word "בַּעֲלִיל" appears only here in Tanakh, but means "clearly" in Mishnaic Hebrew (Rashi). Others suggest: "like silver refined in the best of the earth", relating "בעליל" to the word "מעולה" (opinion in Rashi), or: "in a kiln in the earth" (R. Saadia, but see Hoil Moshe who argues that this suggestion is based only on the context as there is no evidence of such usage in either Biblical Hebrew or other cognate languages).

א. אִ֥מְר֣וֹת א=אִ֥מֲר֣וֹת (חטף)

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

מִלִין דַייָ מִלַיָא דַכְיָן סִימָא סְנִינָא בְּכוּרָא עַל אַרְעָא זְקִיק שִׁבְעָתֵי זִמְנִין.

The words of the LORD are pure words, silver¹ purified in the furnace on the ground, refined seven times.

1. Silver: like silver.

אמרות ה׳ אמרות טהורות – אמר ר׳ יהושע בן לוי עיקם הכתוב שתים ושלש תיבות ולא הוציא דבר מגונה מפיו שנאמר (בראשית ז׳:ח׳) מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה. אמר רבי תנחום אמר הקב״ה שתי אמירות אמרתי לך וטהורות הן. ולמי נתן לשבטו של לוי אותו שכתוב בו (מלאכי ג׳:ג׳) וישב מצרף ומטהר כסף. ואיזו זו פרשת המת (ויקרא כ״א:א׳) אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם. א״ר ינאי לא ניתנו דברי תורה חתוכין אלא כל דבר ודבר שהיה הקב״ה אומר למשה היה אומר מ״ט פנים טהור ומ״ט פנים טמא. אמר לפניו רבונו של עולם עד מתי נעמוד על בירורה של הלכה. אמר לו (שמות כ״ג:ב׳) אחרי רבים להטות. רבו המטמאין טמא רבו המטהרין טהור. רבי אבהו בשם ר׳ יונתן אמר תלמיד ותיק היה לו לרבי עקיבא והיה מטמא את השרץ מן התורה במ״ט פנים ומטהרו במ״ט פנים. וכן תני רבי חייא תלמיד היה לו לרבי מאיר וסומכוס שמו והיה מטהר את השרץ מן התורה במ״ט פנים וחוזר ומטמאו במ״ט פנים. שנאמר מזוקק שבעתים. ר׳ יהושע בשם ר׳ לוי אמר תינוקות שהיו בימי דוד היו יודעים לדרוש את התורה במ״ט פנים וכו׳ כמו שכתוב במזמור ז׳.

אמרות ה׳ אמרות טהורת – כל מה שמזהיר הקב״ה על ישראל בשביל טהרתן וקדושתן. אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת שני פעמים. משל לטבח שנכנס ויוצא לפני המלך אמר ליה המלך וגוזרני שלא תראה מת כל ימי חייך שלא תטמא אותי, כך גזר הקב״ה על הכהנים מפני שנכנסים בבית המקדש.

רמז תרנח

אמרות טהורות – אמר ריב״ל מצינו שעקם הכתוב שתים שלש תיבות שלא להוציא דבר מגונה.

דבר אחר: אמרות ה׳ אמרות טהורות – אמרות בשר ודם אינן אמרות. אמר ר׳ תנחום בר חנילאי בנוהג שבעולם מלך ב״ו נכנס למדינה בני המדינה מקלסין אותו וערב לו קלוסן ואמר להם מחר אני לכם מרחצאות ודימוסיאות ומכניס לכם אמת המים, ישן לו ולא עמד היכן הוא והיכל אמרותיו, אבל הקב״ה אינו כן אלא וה׳ אלהים אמת שהוא אלהים חיים. תתקע״ד דורות קודם שנברא העולם ישב הקב״ה ודרש וחקר ובחן וצרף את כל התורה כלה, ומיום שנברא העולם עד אותה שעה וכל דבר שהוא מדברי תורה דורשו וחוקרו וצורפו ברמ״ח פעמים כנגד רמ״ח אברים שבאדם, ואחר כך הוציאו מפיו וקבעו בתורה שנאמר אמרות ה׳ אמרות טהורות, וכל דבר ודבר שקבע בתורה אם זו ממקומו קימעא קלקל את כל העולם כלו ובדעתו של הקב״ה שלא ליתן פתחון פה לבהמה, ומתוך שנתן פתחון פה לנחש קלקל את העולם כלו.

כסף צרוף – א״ר תנחום שתי אמרות כתוב בתורה [וטהורות הן] ולמי נתנו לשבטו של לוי אותו שכתוב בו וישב מצרף וטהר את בני לוי ואיזו זו פ׳ המת אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם. בעליל לארץ מזוקק שבעתים, אמר רבי ינאי כל דבר ודבר שהקב״ה אמר למשה אמר ליה מ״ט פנים טמא ומ״ט פנים טהור. א״ל רבש״ע מתי נעמוד על הברור של הלכה אמר ליה אחרי רבים להטות רבו המטהרים טהור רבו המטמאים טמא. רבי אבהו בשם ר׳ יוחנן אמר תלמיד ותיק היה לו לרבי עקיבא מטהר את השרץ במ״ט פנים ומטמאו במ״ט פנים, וכן תני רבי חייא תלמיד ותיק היה לו לרבי מאיר וסומכוס שמו מטמא את השרץ במ״ט פנים הוי מזוקק שבעתים. ר׳ שמעון בן פזי פתר קרייא בפ׳ פרה שיש בה מז׳ ז׳, ז׳ פרות, ז׳ שרפות, ז׳ הזיות, ז׳ כבוסים, ז׳ טמאים, ז׳ טהורים, ז׳ כהנים, אם יאמר לך אדם חסרים הם אמור לו אף משה ואהרן בכלל היו.

באן אקואל אללה אקואל טאהרה כאלפצ׳ה אלמסבוכה פי אלבואטק או מא עאדת אהל אלבלד, מצפאה כת׳ירא.

שמאמרי ה׳ מאמרים טהורים כמו הכסף שהתיכו אותו בכור ההיתוך. או כל חומר שרגילים אנשי המדינה לזקק אותו. והם (מאמרי ה׳) מזוקקים פעמים רבות.

ומצאתי פעולת הצריפה נעשת באופנים שונים ולפיכך אמרתי בפירוש בעליל לארץ, בכור או מה שדרך אנשי המקום לצרוף בו. ומצאתי אומתינו כאשר רוצים להרבות באיזה דבר תופשים אחד המספרים הידועים או שבעה או עשרה או מאה או אלף, כאמרו ואלו חיה אלף שנים פעמים¹, ואמר תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה², ואמר ואפו עשר נשים לחמכם³, ואמר אשר היא טובה לך משבעה בנים⁴, והכונה בכל זה הרבוי לא שרצו בכך מספר מסויים, ולפיכך תרגמתי שבעתים הרבה, ומה שתפשו העשרה והמאה והאלף מפני שהם מספר עגול ידוע, אבל השבעה מפני שהוא מפורסם בתורה כיון שצותה בשבעת ימי השבת ופסח וסוכה ודומיהן.

1. קהלת ו ו.

2. משלי יז י וראה פירושו שם וגם בפרק י, כ.

3. ויקרא כו כו. וראה פירושי רס״ג מהדורתי בראשית ד הע׳ 6 והע׳ 112.

4. רות ד טו.

ווג׳דת צנאעהֵ אלסבך תסתעמל עלי וג׳וה שתי פמנהא קלת אן תפסיר בעליל לארץ, פי אלבוטקה או מא עאדהֵ אהל אלבלד אן יסבכון בה. ווג׳דת אמתנא אד׳א קצדת אלתכת׳יר חכוה באחד אלאעדאד אלמשהורה אמא סבעה או עשרה או מאיה או אלף כקולה ואלו חיה אלף שנים פעמים, וקאל תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה, וקאל ואפו עשר נשים לחמכם, וקאל אשר היא טובה לך משבעה בנים, ואלמראד פי הד׳א כלה אלכת׳רה לא מקדאר אלחד אלמחדוד, פמנהא פסרת שבעתים כת׳ירא, וקצדהם אלעשרה ואלמאיה ואלאלף לאן גברהא משהורא, ואלסבעה לאן אלשריעה אשהרתהא אד׳ אמרת בסבעהֵ איאם שבת ופסח וסוכה ואמת׳אלהם.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

(ז) ויגׄוז פי קו׳ בעליל לארץ אן יכון בעליל צפה לכסף אי עאמר אלארץׄ אלתי בהא עמארתהא.

ושבעתים (תהלים יב:ז) מרארא כתׄירה. וקד צׄאעﹶף אואילנא הדׄא אלעדד פגׄעלוה מטׄ והו מצׄרוב ז׳ פי ז׳ וקד קאל יונתן בן עוזיאל ענד שרחה ואור החמה יהיה שבעתים (ישעיהו ל:כו) פקאל על חד מתלת מאה וארבעין ותלת (תרגום יונתן ישעיהו ל:כו) והו מצׄרוב מט׳ פי ז׳.

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 6]

(7) It is possible that the phrase, “inhabitants of the land (baʿalîl)” (Psalms 12:7) is an attribute [ṣifa] of “silver (kęsęp̄),” (Psalms 12:7) as in the inhabitants of the lands who cultivate it.

“Sevenfold” ‘many times’ (Psalms 12:7) Our ancestors multiplied these numbers; they compute it as forty-nine, seven time seven. Jonathan ben ʿUzzîʾel states in his translation “and the light of the sun shall become sevenfold” (Is. 30:26). He states ‘one to three hundred and forty-three which is forty-nine times seven (343).’¹

1. So too Ibn Ezra.

אמרות י״י אמרות הן – שיש יכולת בידו לקיימם, אבל אמרות בני אדם אינן אמרות, שהם מתים ואין בידם לקיימם.

טהורות – ברורות ומתקיימות, כל מה שמבטיח עושה, והרי הבטיחני ישועה ומלכות.

כסף צרוף – הרי הם ככסף צרוף הגלוי לכל הארץ.

בעליל – לשון גלוי הוא, בלשון משנה: בין שנראה בעליל בין שלא נראה בעליל כו׳.

[ויש מפרשים: בעליל – לשון מעלה, וכן פירושו: כסף צרוף בעליל לארץ – כלומר ככסף הצרוף במשובח שבעפר ובעליון שבו, כי כור המצרף יעשה אדם מן העפר המשובח.

לשון אחר: בעליל – כמו עלי, בתוך הריפות בעלי (משלי כ״ז:כ״ב), והוא שם כלי שכותשין בתוכו, וכן בעליל – הכור שמתיכין לתוכו הזהב והכסף. וזה אינו נראה לפי שאינו קורא עלי המכתש שכותשין לתוכו אלא יד המכתש שכותשין בו, שקורין פילאון בלעז.

לשון אחר: בעליל – לשון בעל יד, כלומר אדון הארץ, ושבח המלה כנגד השם, וזה תרגום יונתן הוא לשון אדנות. ואמר כי אמרותינו כסף צרוף מאדון הארץ שהוא השם שהוא צרף וזקק אותם.]⁠^א

(ז-ח) ומדרש אגדה יש (תנחומא חקת ד, מדרש תהלים י״ב:ז׳) ומיושב על הסדר: ר׳ יהושע דסכנין בשם ר׳ לוי: תינוקות שהיו בימי דוד עד שלא טעמו טעם חטא היו יודעין לדרוש את התורה בארבעים ותשע פנים לכל צד, וזהו שבעתים. והיה דוד מתפלל עליהם: רבונו של עולם, ראה כמה תורתך ואמרותיך ברורה ומזוקקת שבעתים בלבם, אתה י״י תשמרם – שמור אותה בלבם, תצרנו מן הדור – הזה, שלא ילמדו דרכיהם להיות דילטורין.

א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, אוקספורד 34, ברלין 122, פרמא 3204, פריס 161.

The sayings of the Lord are pure sayings for He has the ability to fulfill them, but the sayings of the sons of men are not sayings when they die and are unable to fulfill [them].

pure Clear and permanent. Whatever He promises He does, for He promised me salvation and the throne.

silver refined They are like refined silver that is exposed to the entire land. exposed Heb. בעליל, an expression of revealing; in the language of the Mishna (Rosh Hashanah 21b, see Gemara): "whether it was plainly (בעליל) visible or whether it was not plainly (בעליל) visible, etc.⁠" Others explain בעליל as an expression of elevation, and this is its explanation: silver refined with the best earth. That is to say, like silver that is refined with the best earth and its upper layer, because a person makes a crucible to refine the silver from the best earth. Another explanation: בעליל is like בעלי, with a mortar: "among grain with a pestle" (Mishlei 27:22), which is the name of a utensil in which [grain] is crushed. Similarly, בעליל is the crucible in which gold and silver are smelted. However, this does not seem correct because he does not call עלי the mortar in which [the grain] is crushed, but the handle of the pestle with which they crush. This is called pilon in French, pestle. Another explanation: בעליל is an expression of the master of a hand, i.e., the master of the earth, and the praise of the word applies to God. Targum Jonathan, too, renders it as an expression of lordship. He says that His sayings are like silver, refined by the Lord of the earth, Who is God, for He refined and clarified them.

(7-8) There is a Midrashic explanation (Tanchuma Chukkat 4, Midrash Tehillim 12:7) which is suitable for this sequence: Rabbi Yehoshua of Sachnin [says] in the name of Rabbi Levi: Babes living during the time of David, not having tasted the flavor of sin, knew to interpret the Torah in 49 different ways [of exegesis] for each side. This is the meaning of seven times (שִׁבְעָתָיִם).⁠¹ Regarding them, David would pray: Ruler of the Universe, see how your Torah and ‘your sayings’ is so very clear and refined sevenfold in their hearts; You will keep them Hashem – keep it [the Torah} in their hearts, you will preserve it from this generation (this present generation), that they not learn their ways and become informers.

1. 49 being 7 times 7.

אמרות – והטעם כי השם יושיע מיד אלה המגבירים בלשונם ההוגה בתורתו, על כן אתה תשמרם (תהלים י״ב:ח׳).

ומלת בעליל – כפול הלמ״ד, כדרך: סגריר (משלי כ״ז:ט״ו) והוא מגזרת^א בעל הארץ שהוא^ב אדוניה.

ויהיה כסף צרוף – כסף אדוני הארץ.

שבעתים – פעמים רבות.

א. כן בכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896 חסר: ״מגזרת״.

ב. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״כמו״.

THE WORDS OF THE LORD. “I will save the one who speaks the words of the Lord”¹ (v. 6) means, God immediately saves those who make mighty their tongue, that is, those who study the Lord’s Torah.⁠² Hence Scripture goes on to say, Thou wilt keep them... from this generation for ever... (v. 8).

The lamed of ba-alil³ (in a crucible) is doubled like the resh of sagrir (stormy).⁠⁴ Ba-alil comes from the same root that ba’al (owner) does. Ba-alil la-aretz (in the crucible of the earth) is thus like ba’al ha-retz. Its meaning is, the owner of the earth. Kesef tzaruf ba-alil la-aretz (as silver tried in the crucible of the earth) should be rendered as, the tried silver of the Lord of the earth.

SEVEN TIMES. Many times.⁠⁵

1. Ibn Ezra’s paraphrase of ashit be-yesha yafi’ach lo(I will set him in safety at whom they puff).

2. In contrast to the wicked spoken of in v. 5.

3. In other words ba-alil comes from the root bet, ayin, lamed. According to this interpretation the bet of ba-alil is a root letter and not a preposition. Ba-alil should be transliterated ba’alil.

4. From the root samekh, gimel, resh..

5. Seven is not to be taken literally.

אמרות י״י אמרות טהרות – ואם תאמרו כי מה שיאמר י״י לא יקום. לא כן, כי אמרות י״י אמרות טהורות, אין בהן סיג, כי כלן אמת, והן כמו כסף צרוף בעליל לארץ וככסף שהוא מזקק שבעתים – ופירוש בעליל לארץ כמו בעל הארץ, ופירושו: אדון הארץ, והבי״ת שרש והוא כפול למ״ד הפעל בשקל סגריר וכלומר: האמרות האלה הן ככסף צרוף מאדון כל הארץ. ולמ״ד לארץ כלמ״ד הרגו לאבנר (שמואל ב ג׳:ל׳), השלשי לאבשלום (דברי הימים א ג׳:ב׳), או תהיה במקום ה״א הידיעה.

ויש מפרשים (תרגום ורש״י) בעליל הבי״ת שמוש, ופירושו: עליון ומשובח, כלומר: ככסף צרוף במשובח שבעפר שעושין ממנו הכור.

ורבותינו, זכרם לברכה, פרשו, (משנה ראש השנה א׳:ה׳) עליל מקום הנראה והנגלה, באמרם: בין שנראה בעליל. ואמרו (בבלי ר״ה כ״א:): מאי משמע דהאי עליל לישנא דגלוי הוא? דכתיב בעליל לארץ. ופירוש שבעתים פעמים רבות כפולות. כי מספר שבע ושבעה יבא בענין מספר רב, כמו שבע כחטאתיכם (ויקרא כ״ו:כ״א), שבע יפול צדיק וקם (משלי כ״ד:ט״ז), שבעה עינים (זכריה ג׳:ט׳). וכן שבעתים פעמים רבות כפולות. וכן שבעתים יקם (בראשית ד׳:ט״ו).

אמרות ה׳. שאמר (ויקרא כו מה) ׳וזכרתי להם ברית ראשונים׳, ואמר (דברים ל ג) ׳ושב ה׳ אלהיך את שבותך׳, שהם אמרות טהורות מן הכזב¹: כסף צרוף. וכן אותו ׳כסף צרוף׳, שהוא דורו של משיח שנאמר עליו (זכריה יג ט) ׳וצרפתים כצרף [את ה]⁠כסף׳²: בעליל לארץ. שעתיד³ להיות אדון כל הארץ⁴ כאמרו (בראשית כח יד) ׳ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה׳⁵:

1. ׳טהורות, אין בהן סִיג, כי כולן אמת, והן כמו כסף צרוף בעליל לארץ וככסף שהוא מזוקק שבעתים׳ (רד״ק). ורש״י פירש ׳טהורות׳, ׳שיש יכולת בידו לקיימם, אבל אמרות בני אדם אינם אמרות שהם מתים ואין בידם לקיים, טהורות - ברורות ומתקיימות כל מה שמבטיח עושה׳ (רש״י).

2. ׳שבעתיים׳ פירושו פעמים רבות, כי מספר שבע מורה על מספר רב (אבע״ז, רד״ק).

3. אותו הכסף הצרוף, ישראל שיישארו בדור משיח.

4. ׳בעליל לארץ׳ כמו ׳בעל הארץ׳, ופירושו אדון הארץ (רד״ק).

5. כמש״כ רבינו בבראשית (ספורנו בראשית מ״ט:כ״ו) הוא נחלה בלא מצרים וכאמרו ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך (שם). והוא אשור עתיד לשרידים אשר ה׳ קורא כאמרו כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל (במדבר כג, כג). וכאמרו ואתם כהני ה׳ תקראו (ישעיהו סא, ו), וכאמרו יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם (זכריה ח, כג):

(ז-ח) ואמר לה׳, אם תעשה זה, אִמֲרוֹת ה׳ אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת שהן כֶּסֶף צָרוּף¹ בַּעֲלִיל לָאָרֶץ, ר״ל בעליונות הארץ, וכן בלשון ז״ל (משנה ראש השנה א׳:ה׳) ׳נראה בעליל׳², או הוא מלשון ׳בעל׳³, על משקל ׳סגריר׳, ׳שפריר׳⁴, ׳כמרירי׳ (איוב ג׳:ד׳)⁵, בזה האופן ה׳אמרות׳ ההן אַתָּה ה׳ תִּשְׁמְרֵם, תִּצְּרֶנּוּ מִן הַדּוֹר זוּ לְעוֹלָם, ר״ל, ׳תצרנו׳ אותו ה׳כסף הצרוף׳ אפילו מן הדור הזה:

1. ׳כסף צרוף׳ כמו ׳אמרות טהורות׳ – נקיות מן הכזב.

2. ׳למעלה מן הארץ הרבה, שהכל רואים אותה׳ (רע״ב שם), ובגמרא שם: ׳מאי משמע דהאי עליל לישנא דמיגלי הוא, אמר רבי אבהו, אמר קרא אמרות ה׳ אמרות טהרות כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים׳.

3. בנדפס: ׳בעליל לארץ – שעתיד להיות אדון כל הארץ׳.

4. ראה אבע״ז, ורד״ק בירמיה (מג י).

5. ברלב״ג שם: ׳כמרירי יום – הוא מענין עורנו כתנור נכמרו, רוצה לומר חמימות היום, ובא במשקל סגריר׳. ולפי זה הכ״ף אינה אות השימוש אלא מן השורש. אך שם פירש רבינו ׳כמרירי יום – כמו המקרים המרים שיקרו ביום׳.

אמרות ה׳ – במקצת ספרי הדפוס המ״ם בשוא לבד אך בכמה ספרים כ״י ודפוסים ישנים בחטף פתח.

בעליל – העי״ן בחט״ף פתח.

בעליל – במקום מגולה ובמשנה בין שנראה בעליל (בבלי ר״ה כ״א).

לארץ – כמו בארץ.

אמרות ה׳ – הלא אמרות ה׳ המה טהורות ככסף הנצרף במקום מגולה במעבה האדמה פעמים רבות שאז היא טהורה מבלי סיג וכן אמרי ה׳ לא יפול מה מהם ארצה כי כן יהיה שיתן כח ביד המאבד את הרשע.

בעליל לארץ – המתכיות היקרים היו צורפים באדמה שהיתה מסוגלת לזה, כמ״ש (מלכים א ז׳ מ״ו) בככר הירדן יצקם במעבה האדמה כמש״ש, ומקום הצירוף נקרא עליל.

צרוף, מזוקק – הזיקוק הוא אחר הצירוף (מלאכי ג׳ ג׳).

אמרת – ונגד הדוברים עתק באמונה והמשתדלים לזייף תורת ה׳ ולדרוש בה דרשות של דופי, אומר אמרות ה׳ אמרות טהורות – היינו האמרים והמליצות והספורים שבתורה שהם לבושים וגויות אל החכמה האלהית והסודות הצפונים בה שהם נשמות אליהם, הם טהורות, שגם הספורים והמליצות שבתורה הם נקיות מכל סיג, לא כאמרות הפילוסופים שילבישו את החכמות בספורים בדויים שאין בם מועיל, לא כן התורה שגם הנגלה ממנה שהוא לבוש אל הנעלם היא טהורה ומלאה חכמה ומוסר, והפנימית המתלבש תחת הלבושים הוא כסף הצרוף בעליל לארץ דבר יקר מאד ומזוקק שבעתים – ועל האמרות והכסף אני מבקש

אמרות טהורות – ע״ד ולא נפל מכל דבריו ארצה, כולן מתאמתות.

בעליל לארץ – יש מפרשים בעליל לארץ לפי מקומו לשון כור ומצרף ואין לו דמיון לא בלשון הקודש ולא בלשון ארמי וסורי וערבי, ועוד תיבת לארץ מיותרת, ורש״י בין פירושיו הביא ג״כ דעה נכונה ופירש בעליל לארץ ״ככסף הצרוף במשובח שבעפר (לשון מעולה)״ כי כור המצרף יעשה אדם מן העפר המשובח ומצרף כזה יוכל לעמוד בפני אש בוערת מאד ובכן גם נקוי הכסף יצליח, רק היה ראוי לכתוב בעליל האדמה ולי נראה שהוא לשון בעליל הנמצא במשנה (בין שנראה בעליל, ראש השנה פרק א׳ משנה ה׳) והביאו גם כן רש״י ז״ל, ורוצה לומר בין שהלבנה נראית בגבה הרקיע, וכן כאן אמרות ה׳ הם כסף צרוף בגבהי מרומים, כלומר ה׳ משגיח על בני אדם ובוחן בחכמתו (מזקק שבעתים) מה טוב להם, ומה שמבטיחם בודאי יתקיים.

(ח) אַתָּֽ⁠ה⁠־יְהֹוָ֥הי״י֥ תִּשְׁמְ⁠רֵ֑ם⁠ ⁠תִּצְּ⁠רֶ֓נּ⁠וּ׀ ⁠מִן⁠־הַדּ֖⁠וֹר ז֣וּ לְ⁠עוֹלָֽם׃

You, Hashem will watch them; You will guard him¹ from this generation forever.⁠²

1. watch them… guard him | תִּשְׁמְרֵם תִּצְּרֶנּוּ –This sentence too can alternatively be read as a request, "may You, Hashem…". Malbim explains that though the two roots "שמר" and "נצר" are somewhat synonymous, "נצר" is more intense. He suggests that the subject of the first word is Hashem's sayings, while the subject of the second is the silver. Cf. Radak that the subject of both verbs is the poor of verse 6, who are mentioned first in the plural and then in the singular, to refer to each individual.

2. from this generation forever | מִן הַדּוֹר זוּ לְעוֹלָם – The connotation might be that Hashem shall guard the poor "from the wicked people of the generation, forever" (R. Saadia, Radak, and others) or: "from this age on".

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אַנְתְּ יְיָ תִּנְטְרִנוּן לְצַדִיקַיָא תִּנְצְרִנוּן מִן דָרָא בִישָׁא הָדֵין לְעַלְמִין.

You, O LORD, will keep the righteous; you will protect them¹ from this evil generation forever.

1. You will protect them: Tg Nwnyr+nt suggests Heb Mrct.

אללהם כמא ועדת אנך תחפט׳הם אחפט׳נא מן ג׳יל הו בהד׳א אלחאל.

ה׳! כפי שהבטחת שתשמור אותם תשמור אותנו מדור שהוא במצב כזה.

וקו׳ אתה ייי תשמרם יעני אנת יא רב פאחפטׄהם יעני אללאהגׄין בכלאמך אלנאטקין בשראיעך מן עצר דאיבא פיה יטוף אלטׄאלמין ענד ארתפאע אלכׄסאס מן אלנאס יעני אן סוק אלטׄאלמין תנפק פי דולה אלארדׄאל.

It states “You, O Lord, will keep them;” (Psalms 12:8) as in You O Master,¹ preserves them.⁠² Meaning devotees to Your words and expounders of Your law from this age evermore; and the wicked roam³ exalting the dross of the people,⁠⁴ meaning the wicked will peddle the most contemptible lies in the world.⁠⁵

1. ‘You’ is in the vocative mood.

2. The Enclitic Mem (see Dahood, 75) means ‘them’. So too Ibn Ezra.

3. A reference to יתהלכון in verse 8.

4. Following the metaphoric use of crucible in verse 7.

5. So too Ibn Ezra, but he adds following his dating of the Psalms that the generation (דור) is David’s.

תשמרם – לאותם עניים [ואביונים הנרדפים]⁠^א מן הדור זו שהם דילטורין.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

א. המלים בסוגריים המרובעים מופיעות בכ״י אוקספורד 34, פריס 161, מוסקבה 104 ובדפוסים, אך אינן מופיעות בכ״י לוצקי 778, קמברידג׳ A3.

shall guard them Those poor and needy people being pursued by this generation, who are informers.

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 7]

(ח-ט) כרום זולות לבני אדם – מקרא זה מוסב על עניין ראשון שאמר ״כגבה אפו בל ידרש״ (תהלים י׳:ד׳) ובקש דוד עליהם להשפילם.

וכה פתרונו: סביב רשעים יתהלכון כעניין שנאמר: ״עדת מרעים הקיפוני״ (תהלים כ״ב:י״ז) ומתרוממים עליהם נמצאו הרשעים מקיפין את הצדיקים מכל רוחותיו מלמטה דכתיב: סביב רשעים יתהלכון ומלמעלה דכתיב: כרום.

ועליהם אמר דוד כאשר יקיפו וירומו הרשעים שנקראו זוללים על הצדיקים, תשמרם ותנצרם מן הדור זו לעולם.

(ח-ט) אתה – יתכן להיות מ״ם תשמרם על אמרות השם (תהלים י״ב:ז׳).

ותצרנו – המפיח בהם.

וזו – כמו: אלה, ופירושו כי בני דורו רעים, על כן אחריו: סביב. הטעם שהם משוטטים בכל מקום להרע.

(8-9) THOU WILT KEEP THEM. The mem of tishmerem (Thou wilt keep them) most probably refers to The words of the Lord (v. 7).

Titzrennu (Thou wilt preserve us) refers to the one¹ who carries God’s laws on his tongue. The word zu (this) means, these.⁠²

The people of David’s generation were wicked.⁠³ Hence the next verse reads: The wicked walk on every side. The meaning of the latter is, they go all over to do evil.

1. Titzrennu (Thou wilt preserve us) is a singular. Titzrennu literally means, You will preserve him. Hence Ibn Ezra’s comment.

2. The reference being to the evil people of David’s generation. For the meaning of zu see Ibn Ezra on Ps. 35:5.

3. Ibn Ezra interprets our verse as follows: You will preserve Your commandments; You will preserve the person, who keeps these commandments, from the evil men of this generation.

אתה י״י תשמרם – תשמור העניים.

ואמר: תצרנו לשון יחיד על כל עני ועני, במקום שיהיה שם בין העושקים.

מן הדור זו – מזה הדור, שהם רשעים, תשמרם

לעולם – בכל דור ודור.

אתה ה׳ תשמרם. תשמור ותקיים את אמרותיך הנזכרות¹: תצרנו. ותצור ותשמור אותו ׳כסף צרוף׳ מן הדור זו לעולם, שלא ימצא מזה הדור בתוכו²:

1. כ״כ אבע״ז.

2. ׳מן הדור זו׳ - מזה הדור שהם רשעים (רד״ק).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

תשמרם – את האביונים.

תצרנו – תשמור כל אחד לעולם מידי אנשי הדור ההוא.

תשמרם, תצרנו – הנצירה הוא יותר מן השמירה ובא רבים תשמרם על האמרות, ויחיד תצרנו על הכסף שצריך שמירה יתירה.

אתה ה׳ תשמרם את האמרות, וכן את הכסף אתה ה׳ תצרנו מן הדור זו – לבל יזייפו את האמרות והכסף הצרוף הזה ובל ידרשו בו דרשות של הבל

תשמרם תצרנו – העניים והאביונים הנזכרים (פסוק ו׳).

מן הדור זו – כמו נח איש צדיק תמים היה בדורותיו, שחי תתק״ן שנה וראה דורות הרבה מהם כשרים ומהם רשעים ובכולם עמד בצדקו, א״כ מן הדור זו ר״ל מן הרשעים שהם המושלים עתה ושעה מצחקת להם; ואולי היתה ראויה תיבת תצרנו להנקד רי״ש צרי, תצור אותנו וכלל המחבר את עצמו בין העניים והתפלל שה׳ ישמר אותו ואת הנדכאים כמהו מחמת גרות בני בליעל, לכולם, כלומר עוד לזמן ארוך הנעלם ומתחבא ממחשבת בני אדם.

(ט) סָבִ֗יב רְ⁠שָׁעִ֥ים יִתְהַלָּ⁠כ֑וּן⁠ כְּ⁠רֻ֥ם זֻ֝לּ֗⁠וּת לִבְנֵ֥י אָדָֽם׃

All around, the wicked walk, as the worthless are exalted among men.⁠¹

1. as the worthless are exalted among men | כְּרֻם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם – See R. Moshe ibn Chiquitilla, Ibn Ezra and Malbim, the former understanding that the word "זֻלּוּת" refers to worthless, base men, and the latter that it refers to "trivialities". One might also suggest that it means vileness as a whole. Cf. Machberet Menachem: "like a wild ox who gorges on mankind", understanding "רֻם" to be a variation of "ראם" (wild ox) and "זֻלּוּת" to relate to the root "זלל", as used in the phrase "זוֹלֵל וְסֹבֵא" (a glutton and drunkard). According to all, the verse might be a continuation of the previous statement, explaining why it is so necessary that Hashem keep guard. Alternatively, see Da'at Mikra that the verse is a request that the wicked walk around in circles, lost, when those who were debased [the righteous] are [finally] elevated among men.

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

חֲזוֹר חֲזוֹר רַשִׁיעַיָא מְהַלְכִין כַּעֲלוּקָא דְמָצְצָא דְמֵיהוֹן דִבְנֵי נָשָׁא.

All around the wicked walk, like a leech that sucks the blood of the sons of men.

סביב רשעים יתהלכון – ר׳ יהודה אומר סביב לרשעים צדיקים הולכים בשעה שיוצאין מגן עדן ורואין את הרשעים נידונין בגיהנם נפשם שמחה עליהם שנאמר (ישעיהו ס״ו:כ״ד) ויצאו וראו בפגרי האנשים. באותה שעה צדיקים נותנים הודיה להקב״ה על היסורין שהביא עליהן בעולם הזה שנאמר (שם י״ב:א׳) ואמרת ביום ההוא אודך ה׳ כי אנפת בי ישוב אפך באומות העכו״ם. ותנחמני מהן. כרום זלות לבני אדם. כרם כתיב לכשירים הקב״ה כרמו שהוא בזוי בעולם הזה אלו ישראל שנאמר (שם ה׳:ז׳) כי כרם ה׳ צבאות בית ישראל. אמר לו ר׳ נחמיה יהודה עד מתי אתה עוקם עלינו את המקרא. אלא סביב רשעים יתהלכון סביב לצדיקים רשעים הולכין. בשעה שיוצאין מגיהנם ורואין את הצדיקים בגן עדן ונפשם מתמעטת עליהם. הדא הוא דכתיב (תהלים קי״ב:י׳) רשע יראה וכעס. אימתי כרום זלות לבני אדם בשעה שיפרסם הקב״ה מצוות בזויות בתורה. מה לך יוצא ליסקל על ששמרתי את השבת. מה לך יוצא לישרף על שאכלתי את המצה. מה לך יוצא ליהרג על שמלתי לבני. מה לך יוצא לידקר בפוראגון על שעשיתי רצון אבי שבשמים. (זכריה י״ג:ו׳) מה המכות האלה בין ידיך ואמר אשר הוכיתי בית מאהבי. המכות האלה גרמו לי להאהב לאבי שבשמים. הוי כרום זלות לבני אדם. כשירומם הקב״ה מצוות מזולזלות בעולם הזה.

רמז תרנט

סביב רשעים יתהלכון – רבי יהודה אמר סביב לרשעים צדיקים מתהלכין, בשעה שהצדיקים יוצאים מגן עדן ורואים רשעים נדונין בגינהם נפשם שמחה עליהם הה״ד ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי, באותה שעה צדיקים נותנין שבח על היסורין שהביא עליהם בעולם הזה שנאמר ואמרת ביום ההוא אודך ה׳ כי אנפת בי ישוב אפך בעו״א ותנחמני מהם, כם זלות כרם כתוב כשירומם הקב״ה כרם בזוי שהיה לו בעולם אלו ישראל שנאמר כי כרם ה׳ צבאות בית ישראל, א״ל רבי נחמיה עד מתי אתה מעקם עלינו את המקרא אלא סביב רשעים להצדיקים מתהלכין. בשעה שהרשעים יוצאין מגיהנם ורואים את הצדיקים בשלוה בגן עדן נפשן מתמעטה עליהם שנאמר רשע יראה וכעס, אימתי כרום זלות בשעה (שיפרסם) [שירומם] הקב״ה (כט מצות בזויות שבתורה, מה לך יוצא ליסקל על ששמרתי את השבת, מה לך יוצא לישרף על שאכלתי מצה, מה לך יוצא ליהרג על מה שמלתי את בני, מה לך לוקה בפרגול על שעשיתי רצון אבי שבשמים מה המכות האלה בין ידיך, ואומר אשר הוכיתי בית מאהבי המכות גרמו לי ליאהב לאבי שבשמים.

דבר אחר כשיפרסם הקב״ה כרמם של ממזרים וכבר פרסמן ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן. אמר רבי חלבו אמר רבי הונא כל המתפלל אחורי בית הכנסת נקרא רשע שנאמר סביב רשעים יתהלכון. אמר אביי לא אמרן אלא דלא מהדר אפיה לבי כנישתא אבל מהדר אפיה לבי כנישתא לית לן בה. ההוא גברא דהוה מצלי אחורי בי כנישתא ולא מהדר אפיה לבי כנישתא אתא אליהו ז״ל אידמי ליה כטייעא אמר ליה כדו בר קיימת קמי מרך שקל ספסירא וקטליה. אמרו ליה רבנן לרב ביבי ואמרי לה רב ביבי לרב נחמן בר יצחק מאי כרום זלות אמר ליה דברים שעומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בהם. ר׳ יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרוייהו כיון שנצרך אדם לבריות משתנות פניו ככרום, מאי כרום כי אתא רב דימי אמר עוף יש בכרכי הים וכרום שמו כיון שחמה זורחת מתהפך לכמה גוונים. רבי אמי ורבי אסי אמרי כאלו נדון בשני בתי דינין באש ובמים שנאמר הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים. רב הונא אמר כל שאינו נכנס לבית הכנסת בעולם הזה אינו נכנס לבית הכנסת בעולם הבא, אמר רבי יוחנן מאי טעמא סביב רשעים יתהלכון והמתפלל בתוכה בעולם הזה כאלו מתפלל בבית המקדש שנאמר ואהי להם למקדש מעט בגוים.

פאן חואלינא ט׳אלמין יסעון, יהקרון אלנאס כאלמקדאר אלד׳י כאן יג׳ב אן ירפעונהם.

כי מסביבנו רשעים משתדלים לבזות בני אדם פי כמה ממה שהיו חייבים לכבד אותם (כי בני אדם חייבים לכבד זה את זה).

וזולות אסם אלפעל מן זלל פי מוצׄע אלצפה ואן שית פקﹸל [15 ב] אנה יריד אנשי זלות מתׄל אל תהי מרי (יחזקאל ב:ח) יעני איש מרי ואמרת אל מרי (יחזקאל מד:ו) אי עם מרי כמא קאל כי עם מרי הוא (ישעיהו ל:ט).

“vile men (ZuLLûṯ)” (Psalms 12:9) is a verbal noun from (the root) Z-L-L in place of an attribute.⁠¹ And if you wish, say that it intends ‘vile men (ʾanšȇ zullûṯ)’, as in “do not be rebellious (męrî)” (Ez. 2:8), meaning ‘a rebellious man (merî)’, (and) “And say to the rebellious” (Ez. 44:6) as in ‘rebellious people’ as stated, “for it is a rebellious people” (Is. 30:9).⁠²

1. It has the meaning zôllel (glutton) as in Deut. 21:20. Ibn Ezra cites and rejects this explanation anonymously.

2. The verse means, ‘when vile men are exalted’. So too Ibn Ezra, anonymously.

סביב רשעים יתהלכון – לטמון מוקשים להכשילני.⁠^א

כרום זלות לבני אדם – מקנאתם, שעינם רעה בגדולתי שנלקחתי מאחרי הצאן למלך. וזהו פתרונו: כרום זלות לבני אדם – כשמתרומם איש הזולל בעיני אדם. וזהו דוגמת האמור במקום אחר: אבן מאסו הבונים (תהלים קי״ח:כ״ב).

ומדרש אגדה פותרו: בישראל לעתיד לבא כשיתרוממו.

[ומנחם פתר: כרום זולות לבני אדם – כראם הזולל לאכול בני אדם. ויהיה רום – כמו: רים (איוב ל״ט:ט׳-י׳) וראם, וזולות – כמו: זולל וסובא (דברים כ״א:כ׳). וכן פתרונו: סביב רשעים יתהלכון – סביבות העני הולכים הרשעים לבלעו חנם, כרום זולות לבני אדם.]⁠^ב

א. בגיליון כ״י לוצקי 778 מופיע כאן: ״סביב רשעים יתהלכון – כך היה דוד מבקש לפני הקב״ה שסביב לכבודן של צדיקים יוכלו רשעים להתהלך ויחזו במובטח להם ויבושו בקנאת עם. ואימתי כרום זלות לבני אדם – כשירים הקב״ה בני אדם שהם מזולזלים, ואין אדם אלא ישראל שנאמר: ואתנה צאני. נ״א: אדם אתם. נ״א: כרום זלות לבני אדם – כל מה שמתרוממים ומתנשאים בעולם הזה לעתיד לבא יהו מזולזלים לישראל שנקראו אדם. א״א.⁠״

ב. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, אוקספורד 34, ברלין 122, פרמא 3204, פריס 161.

Wicked men walk on all sides to hide traps to cause me to stumble.

when the basest to the sons of men is elevated Heb. כרם זלות לבני אדם [They walk on all sides] because of their envy, for they are jealous of my greatness, that I was taken from behind the sheep to be a king. This is the interpretation of כרם זלות לבני אדם: when a man considered by the sons of men to be base is elevated. This is on the order of the passage elsewhere: "The stone that the builders rejected became a cornerstone" (Tehillim 118:22). The Midrash Aggadah interprets it concerning Israel in the future, when they will be elevated. [Unknown Midrashic source] Menachem interprets כרם זלות לבני אדם (pp. 78, 164): like a gluttonous wild ox to devour the sons of men. Accordingly, כרם is rendered: like a רים or ראם, and זלות is like (Devarim 21:20) זולל וסבא, "a glutton and a drunkard.⁠" The following is its interpretation: The wicked walk on all sides around the poor man; the wicked walk to swallow him for naught, as a wild ox to swallow the sons of men.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

{כרם זלות –} כרמה הזאת שזוללת וסובאה דם האדם, וכן הוא בתרגום כהדיא עלקא דמצצא דמא דאינשא. (תוס׳ ר״י שירליאון ברכות ו׳: בשם: ורבינו מאיר פי׳... וכן פי׳ בנו רבינו שמואל)

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

(ט) ופירוש זולות – קלון, כמו:⁠^א יקר מזולל (ירמיהו ט״ו:י״ט), כי הייתי זוללה (איכה א׳:י״א), כל מכבדיה הזילוה (איכה א׳:ח׳), והוא חסר הראוי.

כרום – אנשי זולות, כדרך: וגבורתך במלחמה (ישעיהו ג׳:כ״ה), אל תהי מרי (יחזקאל ב׳:ח׳), ואני תפלה.

ויש אומרים: מן זולל וסובא. והראשון נכון.

א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13 חסר: ״כמו״.

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 8]

(9) The meaning of zullut (vileness) is, vile. Compare, the precious out of the vile (mi-zolel) (Jer. 15:19); How vile (zolelah) I am (Lam. 1:11);⁠¹ All that honored her despise her (hizziluha) (ibid. v. 8).

A word is missing in our clause. Our text should read as if written, when vile men are exalted.⁠² Our verse is similar to, And thy mighty in the war (Isaiah 3:25);⁠³ be not thou rebellious (Ezek. 2:8);⁠⁴ But I am prayer (Psalms 109:4).⁠⁵

Some say that the word zullut is related to the word zollel (glutton) in a glutton and a drunkard (Deut. 21:20).⁠⁶ However, the first interpretation is correct.

1. Translated according to Ibn Ezra

2. In other words zullut (vileness) is short for anshe zullut (vile men). According to Ibn Ezra the second part of our verse should be rendered: When vile men, among the sons of men are exalted.

3. And thy mighty in the war should be read as if written, And thy mighty men in the war.

4. Be not thou rebellious is short for, be not thou a rebellious person.

5. Translated literally. But I am prayer is short for, but I am a man of prayer.

6. According to this interpretation our clause should be rendered as follows: When gluttons are exalted among the children of men.

סביב רשעים יתהלכון – כי הרשעים יתהלכון סביב לצדיקים להרע להם, לפיכך צריך שתשמרם מהם.

כרום זלות לבני אדם – כשיתרוממו הרשעים הוא זלות ושפלות לבני אדם. על דרך ובמשל רשע יאנח עם (משלי כ״ט:ב׳). וזלות הפך הכבוד. והזי״ן בקבו״ץ שפתים.

סביב רשעים יתהלכון. וזמן לכת הרשעים הנה והנה¹ בהיותם בעולם הזה יהיה כרום זלות לבני אדם, כל עוד שתרום ותתנשא² מלכות שהיא ׳זולות׳ ובזיון ׳לבני אדם׳³, שהיא מלכות שאינה הוגנת⁴:

1. ׳ענין המתהלך הוא ההולך אנה ואנה, לא אל מקום אחד בלבד׳ (לשון רבינו בויקרא כו יב).

2. ׳כרום׳ – כ״ף השימוש, כאשר תרום.

3. רש״י פירש ׳כשמתרומם איש הזולל בעיני בני אדם׳, והרד״ק פירש ׳כשיתרוממו הרשעים הוא זלות ושפלות לבני אדם׳.

4. מלכות אדום. בגיטין (פ.) ׳מאי מלכות שאינה הוגנת, מלכות הרומיים׳. ובדברים (לב כא) כתב רבינו ׳בגוי נבל אכעיסם, שהחריבה אותו מלכות שלא הוגנת שאין להם לא כתב ולא לשון׳. ובפירוש רבינו להלן (סט ב-ג) כתב ׳אחר שנמלטתי מאלו המלכים הגדולים [מלכות בבל ויוון], שטפתני שבולת מים, ׳זה העם לא היה׳, שהיא מלכות אדום שקראוה ז״ל מלכות שאינה הוגנת, כי אמנם ראשית לה היתה סיעת לסטים, כמו שהתבאר בדברי הימים שלהם, היא שטפתני והגלתני מארצי׳.

סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן כְּרֻם זֻלּוּת לִבְנֵי אָדָם. ר״ל, כי כל זה בא ומגיע מגאוות המלך, ואמר ׳כרום׳ המלך שהוא לו ׳זולות׳, אז ׳סביב רשעים יתהלכון׳, כמו שאמרנו לעיל (תהלים י״ב:א׳-ב׳) ׳מושל מקשיב על דבר שקר׳ וכו׳ (משלי כ״ט:י״ב):

סביב רשעים יתהלכון – ויקרא רבה ריש פ׳ ל״ב ר׳ יהודה אומר סביב לרשעים הצדיקים מהלכים וכו׳ ולפי זה היה צריך להיות פסוק הטעם במלת רשעים ולכן אמר לו רבי נחמיה עד מתי אתה עוקף (פי׳ מעקם ומעוית ובמדרש תילים גריס עוקם) עלינו את המקרא אלא סביב צדיקים הרשעים מהלכים וכו׳.

כרם זלות – מלת כרם חסר וא״ו והתם במדרש רבתי ושוחר טוב דרשי ליה לשון רוממות כמו הקרי ולשון כרם כמו הכתיב זיל קרי התם.

כרום – כמו כראם והוא מין החיה.

זלות – מלשון זולל ורעבתן.

סביב – כי הרשעים הולכים סביבות האביון ללכדו כמו הראם הזולל אשר סובב הולך לטרוף בני אדם ולזה אין שמירה להאביון כ״א על ידיך.

כרום – מקור בעת רום.

זלות – דברים מבוזים כמו כל מכבדיה הזילוה.

סביב – ר״ל שתצרנו מן הדור זו אשר בו יתהלכון הרשעים סביב הקליפה המכסה את הפרי, סביב לבושי וספורי התורה לזייפם ולערב בם מוץ ופסולת,

בעת רום זלות לבני אדם – בעת אשר דברים הזלים והפחותים יתרוממו לבני אדם, בעת שיעזבו את הדבר היקר והנכבד שהיא האמונה המקובלת ודברים האלהיים, ודברים הזלים והמבוזים שהם מחקרי השכל ומופתים מתעים הם יקרים ורמים בעיניהם, שאז יתהלכו הרשעים סביב אמרות ה׳ לשים דברים כוזבים ועיונים מבוזים תחתיהם, בעת הזאת צריך שתשגיח לשמור ולנצור אמרות ה׳ וכסף הדת האלהי מן המזייפים, בל יערבו בם סיגים ודברי זולות.

כרם זלות – כהתרומם הזלים והרקים מכל כשרון (ואם תוציא יקר מזולל, ירמיה ט״ו:י״ט) לב רשעים יאמץ ויתהלכו סביב לבני אדם להזיק להם; ותיבת כרם הכתובה בלא ו״ו אולי ראויה להנקד כֶּרֶם; וזלות מלשון וכרת הזלזלים במזמרות (ישעיה י״ח:ה׳) כרם שכולו זלזלים ונטישות ארוכות שאינו עושה פירות רק יונק לריק מהאדמה וגוזל מקום נטעי נעמנים, כן הרשעים הגאים הולכים ומתפשטים לכל צד ואוכלים עמל חרוצים, ואין בהם תועלת, ע״כ הם לאדם כְּכֶרֶם זַלּוֹת; ובתרגום ארמי מפורש בעלקא דמצצא דמהון דבני נשא.

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון