(הקדמה) ובהפילכם את הארץ בנחלה וגומר עד סוף הנבואה. קודם ביאור הפסוקים ראוי שנתעסק בהיתר השאלה השישית כי רבה היא, ואומר שמה שחשבו המתפקרים שהיה אפשר רחוק או קרוב לנמנע שיתרחב כל כך ישוב ירושלם ובית המקדש אבל שהיה כל זה משל וצורה לשכר הרוחני הוא כולו טעות מבואר, לפי שמדברי הנביא יחזקאל מבואר נגלה שיהיה המקדש והר הבית כולו מרובע ושיהיה לו ת״ק קנים שהם שלשת אלפים אמות שהם מרחק מיל אחד וחצי מיל והעיר ירושלם כולה בין המקדש וההר ותרומת כהנים שהם ק״נ אלף אמה באורך וששים אלף אמה ברוחב ותרומת הלוים בצדה במדה ההיא ואחוזת העיר אשר בצד תרומת הלוים שהיא לי״ב שבטי ישראל שלשים אלף אמה רוחב ואורך ק״נ אלף, נמצא כשנצרף חלק תרומת הכהנים אשר בתוכו הר הבית והמקדש עם חלק תרומת הלוים ועם חלק אחוזת העיר שיעלה הכל ק״נ אלף אמה באורך וק״נ אלף אמה ברוחב ונמצא כל העיר ירושלם ומגרשיה ק״נ אלף אמה מרובע סביב שהם ע״ה מילין באורך וע״ה מילין ברוחב וזהו הנראה באמת מכונת הנביא, גם כי הכתוב מבאר שאחוזת העיר שהיתה לי״ב שבטי ישראל לא היתה רק שלשים אלף אמה רוחב על שלשים אלף אמה אורך ומאלה היו אלף ות״ק אמות לכל רוח למגרש העיר, ומה שישאר מן האורך לצד מזרח ולצד המערב שהוא ס׳ אלף אמה לצד מזרח וס׳ אלף אמה לצד מערב ינתן לעוברי העיר, ונמצא אם כן מהרצועה הזאת שהיתה חמשת אלפים קנים רוחב וכ״ה אלף קנים אורך שיישוב ירושלם שהיה בתוכה לי״ב שבטי ישראל לא היה רק ארבעת אלפים ות״ק קנים ברוחב וארבעת אלפים וחמש מאות קנים באורך והוא אומרו סביב שמנה עשר אלף כי סבוב ארבע חומותיה מארבע רוחותיה יעלה לשמנה עשר אלף קנים, ויהיה אם כן אורך יישוב ירושלם כ״ז אלף אמות ורחבה עשרים ושבע אלף אמות שהם שלשה מילין וחצי באורך ושלש עשרה מילין וחצי ברוחב שהם מהלך אדם בינוני בשליש אחד מן היום, ולמה יתמהו המתפקרים מהיות ירושלם בזמן הגאולה במדה הזאת כי הנה נינוה היתה עיר גדולה מהלך ג׳ ימים וגם מצרים היום גדולה מהמדה הזאת ואין לתמוה א״כ אם היה הר הבית והמקדש מהלך מיל א׳ וחצי, והמפקר טעה במה ששם כל הגבולים תוך העיר ירושלם ואינו כן כי הם חוץ ממנה, ואיך הכחישו הנוצרים התרחבות ירושלם והגדרתה בזמן הגאולה והנה ירמיהו (ירמיה לא, לז) אמר בפי׳ הנה ימים באים נאם ה׳ ונבנתה העיר ממגדל חננאל עד שער הפנה וגומר ואל עמק הפגרים וגומר עד נחל קדרון עד פנת שער הסוסים מזרחה קדש לה׳, האם יפרשו מגדל חננאל ונחל קדרון ועמק הפגרים ושאר השמות שנזכרו שמה כולם על השכר הנפשיי הנה זה לא יסבלהו השכל, ואמנם מה שכתב רש״י בירושלם של מעלה משתעי קרא אין כוונתו שפשט הבנין לא יורה על המובן האמתי מאשר עתיד להיות אלא שעם היות הדברים כפשוטן עוד ירמזו לבית המקדש של מעלה, וז״ל רש״י שם אע״ג דבירושלם דלעתיד לבוא כתיב קרא דרשינן נמי במקום ששכינה שמה, משמע מדבריו שאינו מוציא הכתוב מפשוטו אלא שידרשהו בדרך דרש לענינים אחרים גדולים וזהו גם כן כוונת רבי אבא במאמרו והוא דומה לאמרם ז״ל (תנחומא לך לך ט) כל מה שאירע לאבות סימן לבנים שלא יכחישו הפשט כפי הכתוב אבל יאמרו שמלבד הפשט יש בו עוד סימן למה שיקרה לבנים, ולזה תמצא שכתב רש״י בפירוש לספר יחזקאל זה פירוש הכתובים האלה כפי פשוטן, וכתב זכרונו לברכה שמונה עשר אלפים קנים הם ושש אמות לכל קנה, הנה התבאר מזה כולו התרחבות ירושלם ובית המקדש במצבו הגשמי ואין ספק שלא נתקיים זה הייעוד בבית שני ושהוא עתיד להתקיים והותרה בזה השאלה הו׳:

(א) וזה שאמר: ובהפילכם את הארץ בנחלה רוצה לומר שכאשר ינחלו ויחלקו הארץ בזמן קיבוץ הגליות להנחילה לשבטים לא יחלקו כולה להם כמו שעשה יהושע ולא תהיה חלוקתה לרב ולמעט כפי פקודיו והיו שני שבטים או שלש ברצועה אחת, אבל עכשיו יהיו החלקים שוים וכשורות הכרם ממזרח למערב וירימו ממנה חלק אחד שיהיה תרומה לה׳ ואותו חלק יהיה קדש מן הארץ כי כמו שירימו תרומה מן התבואה לה׳ כן ירימו מן הארץ עצמו חלק לתרומת ה׳, ואותה תרומה יבא אח״ז שיהיה למקדש ה׳ ולכהנים וקצתה ללוים וקצתה לישראל ג״כ כמו שיזכור, ושתהיה אותו חלק התרומה כ״ה אלף ורוחב עשרה אלף וקדש יהיה בכל גבולה סביב והאורך הוא ממזרח למערב והרוחב מצפון לדרום.

ואומרו יהיה מזה אל הקדש חמש מאות בחמש מאות מרובע סביב וחמשים אמה מגרש לו סביב ר״ל שמאת התרומה בכללה אשר זכר יקח הקדש והוא הר הבית ת״ק באורך ות״ק ברוחב כמו שכתב למעלה, אם כן נשארו מהר הבית כלפי מזרח י״ב אלף ומאתים וחמשים וכנגדן מהר הבית כלפי מערב י״ב אלף ור״נ ויהיו כולם ממזרח למערב כ״ד אלף ות״ק ועם הת״ק של הר הבית יעלו אל כ״ה אלף כמו שזכר, וכן ברוחב מהר הבית כלפי צפון היו ארבעת אלפים ותש״נ וככה מהר הבית כלפי דרום ויהיו כלם תשעת אלפים ות״ק ועם הת״ק של הר הבית יעלו אל העשרת אלפים שזכרתי וכל זה מלבד החמשים אמה שהיו למגרש סביב.

ולפי שלא זכר בפסוק הזה לאיזו מדה יהיו אלו החמשה ועשרים אלף והעשרה אלף ואם יהיו קנים או אמות ואם יהיו כל הת״ק למקדש או לכהנים גם כן לכן הוצרך לאומרו שנית ומן המדה הזאת רוצה לומר מדת הקנים שנזכר למעלה במדת הר הבית תמוד אותם הכ״ה אלף באורך והעשרת אלפים של רוחב ובאמצעיתם יהיה המקדש שהוא קדש קדשים.

ואותו חלק מהארץ ת״ק קנה באורך ות״ק קנה ברוחב שיהיה קדש מן הארץ רוצה לומר דבר קדוש ונפרש משאר ארץ ישראל זכר שיהיה לכהנים משרתי המקדש כי שם יהיה להם מקום לבתים וממנו יהיה מקום למקדש שהוא ההיכל והדביר.

ואומרו וחמשה ועשרים אלף אורך ועשרת אלפים רוחב היה ללוים אין הכוונה שכולם יהיו ללוים אלא שמאותם כ״ה אלף באורך וי׳ אלפים ברוחב מהם יהיה חלק ללוים לאחוזה סמוך לאחוזת הכהנים כמו שאומר למטה לעומת הכהנים כי גם הם משרתי הבית להיות שוערים ומשוררים, ואמר עשרים לשכות להגיד שיעשו בחלקם סמוך לאחוזת הכהנים עשרים לשכות לשבת בהם הלוים השוערים כדי שיהיו קרובים אל הבית והשאר יהיו לצורכיהם ולבתיהם.

ואומרו ואחוזת העיר תתנו חמשת אלפים רוחב ואורך כ״ה אלף רוצה לומר שאחוזת העיר ירושלם תהיה אחוזה לכל ישראל כי כולם יהיו נאחזין בה ולכל שבט יהיה שער אחד כמו שאמר בסוף הספר, הנה תהיה רוח העיר ה׳ אלפים ואורך כ״ה וגומר ואין הכוונה שתהיה אחוזת העיר ירושלם בלבד רוחב חמשת אלפים ואורך כ״ה אלף אלא שתהיה רוחב חמשת אלפים ואותו אורך מחמשת עשרים אלף שהוא מן המזרח למערב נמצאת התרומה הזאת בין כולם כ״ה אלף על כ״ה כי לכל א׳ מהם יהיה האורך ממזרח למערב כ״ה אלף והרוחב לכהנים י׳ אלפים וללוים י׳ אלפים ולאחוזת העיר חמשת אלפים הרי כ״ה אלף, ואמר לעומת תרומת הקדש שתהיה אחוזת והעיר כנגד אורך תרומת הקדש כאורך רצועת תרומ׳ הקדש שהיא אחוזת הכהנים והלוים.

ואמר ולנשיא מזה ומזה לתרומת הקדש ולאחוזת העיר ואחר כך אמר אל פני תרומת הקדש ואל פני אחוזת העיר רוצה לומר שמזאת התרומה עצמה יהיה חלק לנשיא שהוא מלך ישראל מזה ומזה רוצה לומר מצד מזרח ומצד מערב לתרומת הקדש ולאחוזת העיר שיהיה חלקו פונה מצד אחד לתרומת הקדש ומצד אחר לאחוזת העיר ולפי שיהיו פניו מצד אחד למזרח ומצד אחר למערב לכן אמר אל פני ואמר מפאת ימה ומפאת קדמה קדימה כי תהיה רוחב נחלת הנשיא ברוחב העשרים וחמשה אלף כנגד תרומת הקדש ואחוזת העיר כי הנה יעשו בחלוקת הארץ לא שנים עשר חלקים בלבד אלא שלשה עשר חלקים שוים, והיו השנים עשר חלקים מהם לשנים עשר שבטים והחלק השלשה עשר יהיה לנשיא כאחד שבטי ישראל באורך וברוחב אלא שבתוך נחלת הנשיא תהיה תרומת הקדש אשר בה המקדש הכהנים והלוים ואחוזת העיר והוא אומרו ולנשיא מזה ומזה שיהיה חלקו באותה רצועה ממזרח למערב, וממנה יהיה לתרומת הקדש שהוא המקדש ומושב הכהנים והלוים וממנה יהיה לאחוזת העיר ירושלם שתהיה גם כן באותה רצועה, ויהיה אם כן חלק הנשיא מפאת ימה שהוא המערב ומפאת קדמה שהוא מזרח ולהיות חלקו כחלק כל שבט ושבט אמר ואורך לעומת אחת החלקים מגבול ים לגבול קדמה רוצה לומר שיהיה אורך חלק הנשיא לעומת כל אחד מחלקי שאר השבטים:

ואומרו לארץ יהיה לו לאחוזה ענינו שהחלק הזה יהיה לנשיא אחוזה בא״י כדי שיתפרנס ממנה ולא יונו עוד הנשיאים והמלכים לא יגזלו את העם לצורך פרנסתם כמו שהיו עושים מלכי ישראל וכמו שעשה אחאב בכרם נבות וכמ״ש על מלכי ישראל וחמדו שדות וגזלו בתים ונשאו ועשקו גבר וביתו איש ונחלתו (מיכה ב, ב), לא יעשו כן בעתיד כי יהיה להם אחוזה רבה כחלק שבט א׳ בכללו ויהיה להם להתפרנס מאחוזתם זאת ושאר הארץ יתנו לבית ישראל לשבטיהם ולמ״ד לארץ במקום בי״ת כמו וישבו אתו לארץ (איוב ב, יג) כי איש הרגתי לפצעי (בראשית ד, כג) ודומיהם וי״ת דא חלקא תהא לרבא לאחסנתא דישראל:

כה אמר ה׳ אלהים רב לכם נשיאי ישראל ישראל וגומר עד סוף הנבואה. גם זה מכלל מה שיחדש הקדוש ברוך הוא לעתיד לבא והוא שיתנו ישראל לנשיא תרומה מכל תבואותיהם מדי שנה בשנה כדי שיתפרנסו הנשיאים מאותה תרומה עם עזר אחוזתם ושלא יגזלו את העם וכמו שאמר ולא יונו עוד נשיאי את עמי, ולכן אמר כנגדם רב לכם נשיאי ישראל שהם המלכים שהיו קודם החרבן זמן רב החזקתם בחמס ושוד הסירו אותם ועשו משפט וצדקה הרימו גרושותכם מעל עמי שלחו מעליהם המסים שאתם גורשים ומטילים עליהם.

מאזני צדק ואיפת צדק יהיה לכם רוצה לומר לא תעשו עול במדות ובמשקלים כאשר עשיתם עד הנה כמו שאמר להקטין איפה ולהגדיל שקל ולעות מאזני מרמה כי מה שהיו עושים העם בזה ייחס למלכים מפני שלא היו מוחין בידיהם גם שידם היה במעל.

האיפה והבת תוכן אחד יהיה רוצה לומר האיפה שהיא מדת היבש והבת שהיא מדת הלח תוכן אחד יהיה להם במדתם לתת לנשיא, מעשר החומר הבת רוצה לומר בשמן וביין תשאו למעש׳ מחומר אחד בת אחת וכן בחטין ובשעורים ובשאר הזרעים היבשים מעשירית החומר תשאו האיפה רוצה לומר ולמה יהיה הבת מעשר החומר הוא לפי שעשירית החומר היא האיפה ולכן אל החומר יהיה מתכונתו כלושה אין ראוי להגדיל ולהקטין האיפה כי אם בערך החומר לפי שהאיפה מעשר החומר היא.

וכן בענין השקל שהוא עשרים גרה והוסיף להם משקלים אחרים, ואמר עשרים שקלים חמשה ועשרים שקלים עשרה וחמשה שקל המנה יהיה לכם כל אלה המנינים שהם בין כולם ששים שקלים הוא משקל אחד ונקרא מנה, ומה שחלק אותו לאלה החלקים הוא לפי שכל אחד היה משקל בפני עצמו והמנה הוא ס׳ שקלים, ויונתן תרגם וסלעא עשרין מעין תלתות מניא עשרין סלעין מנא כספא עשרין וחמש סלעין רבעות מנא חמש עשרה סלעין כולהון שתים מנים ומנא רבא קודשא יהא לכון, והמנה שאמר שהוא ס׳ שקלים הוא מנה של חול כמו שאמר יהיה לכם ואמרו רבותינו ז״ל (ב״ב צ, א - ב) מנה של קדש כפול היה והוכיח זה מזה הפסוק והשקל עשרים גרה, והקשו מנה מאתן וארבעין זוזי הוי רוצה לומר שהשקל הוא ד׳ זוז ולכן היו ששים שקלים מאתים וארבעים זוז ואיך אמר אם כן על הששים שקלים מנה יהיה לכם כי מנה אינו כי אם מאה זוז אלא שכפול היה מנה של קודש והוסיף בו יחזקאל שתות והם הארבעים היתרים על המאתים.

ואחרי שהוכיחם על העבר אמר שכדי להסיר מהנשיאים כל עול וחמס צוה השם שיתנו כל עם ישראל תרומה לעתיד לבוא בזמן קבוץ הגליות והתרומה תהיה ששית האיפה מחומר החטים שהוא חלק אחד מששים וכן מן השעורים ששית האיפה מהחומר ואמר וששיתם פעל מן ששה כמו וחמש את ארץ (בראשית מא, לד) מן חמשה.

וחוק השמן הבת השמן ומעשר הבת מן הכור רוצה לומר וחק התרומה שיתנו מן השמן הבת השמן רוצה לומר הבת שהיא מדת השמן כמו שהאיפה מדת החטים והשעורים כי הבת היא מדת הלח והאיפה היא מדת היבש שאותו בת הוא מעשר מן הכור והכור הוא החומר שזכר ונקרא בשתי לשונות, ואמר שיתן לתרומה מעשר הבת מן הכור כי מי שיהיה לו כור שמן יתן ממנו עשירית הבת כמו שיתן ששית האיפה מי שיהיה לו כור חטים ששניהם הם אחד מן המאה זהו שאמר מעשר הבת מן הכור וביאר הסבה לפי שעשרת הבתים חומר.

ואמנם מן הצאן זכר שתהיה תרומה שה אחד מן המאתים צאן כי מי שיש לו מאתים צאן יתן בתרומה לנשיא שה אחד, ואמר ממשקה ישראל רוצה לומר מן השמנים והמובחרים שיהיו להם לא כמו שהיו עושים בימי מלאכי הנביא כמו שאמר (מלאכי א, יג) והבאתם גזול ואת הפסח ואת החולה ואמר וזובח משחת לה׳: ואומרו למנחה ולעולה חשב הרב רבי דוד קמחי שהתרומה הזאת תהיה לעתיד לבא לא בתמידות אלא שירימו אותה ישראל פעם אחת בלבד לחינוך הבית לחנוכת המזבח וזהו דעתו בכל הפרשה, והנה הכתוב מעיד שאין הדבר כן אם ממה שאמר כל העם הארץ יהיו אל התרומה הזאת לנשיא בישראל שמורה שאליו יתנו תרומה זאת לפרנסתו והיה מוטל עליו העולה והמנחה והנסך בכל המועדים.

ונדחק הרב רבי דוד קמחי מפני זה לפרש מה שאמר לנשיא בישראל^א בעבור הנשיא שיעשו זאת התרומה לחנוכת המזבח והנשיא לא יצטרך לעשותו בעד עצמו כי ישראל יעשוהו בעבורו.

ועוד שהכתוב אומר בפירוש ועל הנשיא יהיה העולות והמנחה והנסך בחגים ובחדשים ובשבתות וכל מועדי בית ישראל הוא יעשה את החטאת ואת המנחה ואת העולה ואת השלמים לכפר בעד בית ישראל וזה מורה בביאור שלא היתה התרומה הזאת פעם אחת בלבד לחנוכת המזבח אבל שהיתה תמיד מידי שנה בשנה שיתן כל אחד מישראל לנשיא שהוא המלך המכס והתרומה הזאת מן החטים והשעורים ומן השמן הצאן כדי שיתפרנס בזה לפי כבודו, ושיהיה מוטל על הנשיא לתת כל הצריך לעולות ולקרבנות והקמח והשמן הצריך למנחות בחגים ובמועדים ובשבתות, אבל לא יהיה מוטל עליו ענין התמידין לפי שהם יהיו נקנין משל צבור ממחצית השקל והוא אומרו כאן והוא יעשה את החטאת ואת המנחה ואת העולה ואת השלמים כי מאותה תרומה שיתנו לו יעשה כל זה, ואמנם היין לא רצה השם שיתנו למלך מכס ותרומה ממנו משום אל למלכים שתה יין וכדי שלא ישתכר ברבות היין מהתרומה בביתו, אבל אף על פי שלא היו נותנין לו תרומה מן היין היה מוטל עליו לתתו לנסכים וכמו שאמר העולות והמנחה והנסך, וראוי שתדע שהתרומה הזאת שיתנו לנשיא אינה התרומה שחייבה התורה לתת לכהנים כי היא היתה בלבד מתבואת גורן ומתבואת יקב לא היו מרימים מהצאן אבל התרומה הזאת היתה מיוחדת למלך כדי שיפרנס ממנה לפי כבודו, וכדי שהוא יתן כל הצריך לחטאת ולמנחה ולעולה ולשלמים, ומאשר אמר לכפר בעד בית ישראל למדנו שלא אמר זה על הקרבנות הפרטים שיעשה כל אחד מישראל בעלות לרגל או בזמן אחר בעד עניניו הפרטיים אלא החטאת והמנחה העולה והשלמים הכוללים והמתיחסים לכל הצבור, ומבואר נגלה הוא שהייעוד הזה הוא לעתיד לבא כי לא נעשה דבר מזה בבית שני, ודעת רש״י שהנשיא האמור הפרשה הוא הכהן הגדול ואינו נכון:

(הקדמה) הנבואה האחד ועשרים תחילתה כה אמר ה׳ אלהים בראשון באחד לחדש וגומר וכו׳ עד סוף הספר. ויש בה ז׳ פרשיות. הא׳, כה אמר השם אלהים בראשון באחד לחדש. הב׳, כה אמר ה׳ אלהים שער החצר הפנימית. הג׳, וכי יעשה הנשיא נדבה. הד׳, כה אמר ה׳ אלהים כי יתן הנשיא מתנה. הה׳, כה אמר ה׳ אלהים גה גבול אשר תתנחלו. הו׳, ואלה שמות השבטים. הז׳, ואלה תוצאות העיר. ויש לי לשאול בה ששת שאלות:

השאלה הראשונה בענין הקרבנות שזכר כאן יחזקאל הנביא בענין חג הפסח, וזה לפי שעשה בהם שינויים מהמצות אשר באו בתורת משה ראשונה במה שאמר שבחג הפסח יעשה הנביא בעדו ובעד כל עם הארץ פר חטאת והנה בתורת משה לא נזכר בכל ימי הפסח פר לחטאת כי אם שעיר שנאמר ושעיר חטאת אחד לכפר עליכם (במדבר כח, כג) ואם אמר שיעשה זה ביום י״ד שהיא ערב הפסח יהיה תוספת במצוה וחידוש מוחלט שלא נזכר כן בתורה, ושנית במה שאמר ושבעת ימי החג יעשה עולה לה׳ שבעת פרים ושבעת אילים וגם בזה הוסיף על מצות התורה כי עולת הפסח לא היתה כפי התורה אלא פרים בני בקר שנים ואיל אחד ושבעה כבשים ויחזקאל הוסיף בפרים והוסיף באילים וגרע ולא זכר כבשים ועבר א״כ על לא תוסיף ועל לא תגרע, ושלישית באומרו ומנחה איפה לפר ואיפה לאיל שהשוה מנחת הפר למנחת האיל איפה לכל אחד מהם והנה בתורת משה כתוב שלשה עשרונים לפר ושני עשרונים לאיל, ורביעית באומרו ושמן הין לאיפה והתורה אמרה בפרשת שלח לך (במדבר טו, ו ט) שבמנחת האיל שהיא סלת שני עשרונים ישימו שלישית ההין שמן ובמנחת בן הבקר שהיתה סלת שלשה עשרונים הצריכה תורה חצי ההין שמן ואיך אם כן יחזקאל נתן מדת הין לאיפה בשוה לפר ולאיל הרי לך בקרבנות הפסח ארבעה שנויים גדולים:

השאלה השנית במה שזכר בקרבנות חג הסוכות באומרו בשביעי בחמשה עשר לחדש בחג יעשה כאלה שבעת ימים כחטאת וכעולה כמנחה וכשמן, וזה גם כן שנוי גדול במצות התורה כי הנה בשבעת ימי החג לא היו הפרים שוים אלא הולכים ומתמעטים ולא היו האילים שבעה כי אם שנים בלבד, גם היו שם בכל יום י״ד כבשים לעולה שלא זכר כאן יחזקאל ובמנחה שינה בסולת ובשמן מה שזכרתי, גם כי לא זכר יין כלל בקרבנות הפסח ובקרבנות החג כמו שזכרה תורה ויצא מזה שגם בקרבנות חג הסוכות עבר על לא תוסיף ועל לא תגרע כמו שעבר בקרבנות חג הפסח:

השאלה השלישית באומרו כאן בקרבן השבת והעולה אשר יקריב הנשיא לה׳ ביום השבת ששה כבשים תמימים ואיל תמים ולכבשים מנחה מתת ידו וגומר, וגם בזה עשה הנביא שנוי גדול ממצות התורה אם במה שאמר ששה כבשים ובתורת משה כתוב וביום השבת שני כבשים ואם במה שאמר ואיל תמים ובתורת משה לא נזכר איל בקרבן השבת כלל ואם במה ששם מנחת הכבשים מתת ידו ובתורת משה היה קרבן השבת דבר מוגבל לא כפי רצון המקריב וגם במדת המנחה והשמן שינה כמו שזכרתי:

השאלה הרביעית במה שזכר בקרבן החדש באומרו וביום החדש פר בן בקר תמימים וששת כבשים ואיל תמימים יהיו ואיפה לפר ואיפה לאיל תעשה מנחה ולכבשים כאשר תשיג ידו ושמן הין לאיפה, ובזה גם כן עשה הנביא שנוי רב בעולת החדש אם במה שזכר פר בן בקר אחד ובתורת משה כתוב פרים בני בקר שנים ואם במה שזכר ששה כבשים ובתורת משה כתוב כבשים בני שנה שבעה ובענין המנחה והשמן שינה גם כן השנויים שכבר זכרתי למעלה בקרבן הפסח:

השאלה החמישית במה שזכר מקרבן התמיד באומרו וכבש בן שנתו תמים תעשה עולה ליום לה׳ בבקר בבקר תעשה אותו ומנחה תעשה עליו בבקר בבקר ששית האיפה ושמן שלישית ההין, ובזה גם כן שינה הנביא שנוי רב אם במה שזכר תמיד של שחר ולא זכר תמיד של בין הערבים ואם במה שאמר שתהיה המנחה ששית האיפה ושמן שלישית ההין והתורה אמרה ועשירית האיפה סולת למנחה בלולה בשמן כתית רביעית ההין והוסיף הנביא אם כן בסלת ובשמן וגרע בכבשים:

השאלה השישית במה שלא זכר הנביא בתוך זכרון הקרבנות האלה מה הקרבן שיקריבו בחג השבועות ולא ביום תרועה ולא ביום הכפורים ולא משמיני חג עצרת, ומי יתן ידעתי למה לא זכר גם כן סדר עבודת הימים המקודשים ההמה שהשמיט אם בשנוי כמו שעשה בשאר מועדי השם ואם מבלי שנוי ככתוב בתורת משה, וכבר נתקשו חכמים ז״ל על השנויים האלה במסכת מנחות פרק התכלת (מנחות מה, א) עד שאמר רבי יוחנן פרשה זו אליהו עתיד לדורשה והיה זה לפי שאין אנחנו יודעים לדורשה כי הנה מצוות התורה הן נצחיות ואיך ישנה יחזקאל מדברי משה אדוננו שהם מפי הגבורה והלא אחרון הנביאים אמר (מלאכי ג, כב) זכרו תורת משה עבדי ואמר רב חסדא אמר רב שבקשו לגנוז ספר יחזקאל לפי שהיו דבריו סותרין דברי תורה ברם זכור לטוב חנניה בן חזקיה בן גרון שישב בעלייה ודרשן ובעונותינו נעלם ממנו מה שדרש בקרבנות האלה והנני מפרש הפסוקים האלה באופן יותרו השאלות כולם כיד אלהי הטובה עלי השכיל:

הכוונה הכוללת בנבואה זאת היא שאחרי שהראה השם לנביא יחזקאל צורת הבית ותכונתו ומוצאיו ומובאיו ותבנית מזבח העולה והקרבנות אשר יעשו לחנך את המזבח, הראהו הקרבנות לא הקרבנות שיעשו תמידיות בבית כי זה כבר נזכרו בתורת משה ועליהם אין להוסיף ומהם אין לגרוע אבל היה כוונת הנביא לזכור הקרבנות שיעשו בימי המלואים לעתיד לבא, כי כמו שמשה רבינו כשעשה המשכן במדבר עשה ימי המלואים בקרבנות מיוחדים לימים ההם ככה בימי עזרא כשעלו מבבל עשו מלואים, ולכן רב אשי באותו פרק התכלת שזכרתי בהשיבו על הספקות האלה המתחייבות על דברי הנביא בקרבנות אמר מלואים הקריבו בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משה ולא יעלה על דעתך שהיה דעת רב אשי ושאר החכמים שהסכימו עמו שהנבואה זו של יחזקאל נתקיימה בבית שני כי הנה בספר עזרא (עזרא ג, ב) כתוב ויקם ישוע בן יהוצדק ואחיו הכהנים וזרובבל בן שאלתיאל ואחיו ויבנו את מזבח אלהי ישראל להעלות עליו עולות ככתוב בתורת משה איש האלהים, וזה ממה שיורה שכפי תורת משה היו מעלין עולותיהם לא כפי תורת יחזקאל כי תורתו ונבואתו זאת כולם מורים שלעתיד לבא נאמרה, ועוד כי הנה כתוב בכאן שהקרבנות האלה יתחילו לעשותם בראשון באחד לחדש והחודש הראשון הוא חדש ניסן כמו שאמרה תורה ראשון הוא לכם לחדשי השנה (שמות יב, ב) וכן מפרש בראשון בארבעה עשר יום יהיה לכם הפסח, אמנם בספר עזרא כתוב שמיום אחד לחדש השביעי החלו להעלות עולות להשם ושם כתוב שהיה בחג הסוכות אם כן לא הקריבו המלואים בניסן, ויצא מזה שלא נתקיימה נבואה זו בבית שני אבל שהיא עתידה לימות המשיח, האמנם היה דעת רב אשי ורבי יוסי שאמר גם הוא כן שבימי עזרא עשו מלואים כדרך שעשה משה במדבר אבל לא במספר הימים ההם כי הנה משה עשה למלואים שבעת ימים וביום השמיני התחילו הנשיאים להקריב קרבנם אמנם בימי עזרא התחילו המלואים ביום אחד לחדש השביעי והתמידו בהם עד סוף ימי חג הסוכות שהם עשרים ואחד יום, ויסבור רב אשי שלעתיד לבוא יקריבו ג״כ מלואים ושעל ימי המלואים ההם ניבא יחזקאל מהקרבנות שיקריבו בהם לא על הקרבנות המסודרים והתמידיים כפי התורה כי בהמה לא יהיה שנוי חלילה וחס, וגילה הנביא שבראשון באחד לחדש שהוא יום ראש חדש ניסן יתחילו לעתיד לבוא ימי המלואים ויתמידו כל ימי חג הפסח עד סוף ימי חג הסוכות שבו נשלמו ימי המלואים בבית שני כי הנה משה עשה מלואים שבעת ימים ושלמה שבנה הבית עשה כפל ממה שעשה משה שנאמר שבעת ימים ושבעת ימים י״ד יום, ובבית שני עשו המלואים כמספר ימי המלואים של משה וכמספר ימי המלואים של שלמה שהם כ״א יום, ומפני שהבית העתיד תגדל מעלתו וקדושתו מהמשכן שעשה משה ומהבית שבנה שלמה ומבית שני הרבה מאד לכן הראה הש״י לנביא יחזקאל שלעתיד לבא יהיו ימי המלואים מן הזמן אשר עשאם משה עד הזמן אשר עשאום בבית שני שהוא מראש חדש ניסן עד כ״א בתשרי, והיה זה לפי שבניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל כדברי ר׳ יהושע (ר״ה יא, א) ולכן יתחילו המלואים מר״ח ניסן ויתוספו בו הקרבנות ובחג הסכות שהוא ג״כ בכלל המלואים יוסיפו גם כן הקרבנות מפני תשועת מלחמת גוג ומגוג שתהיה בימים ההם, אמנם בשאר מועדי ה׳ שלא נעשה בהם דבר מיוחד לא נתוספו בהם הקרבנות, ומזה יתבאר שדעות שני השלמים רבי אליעזר ורבי יהושע אלו ואלו דברי אלהים חיים כי רבי יהושע שיער בתחילת הגאולה שתהיה בניסן ורבי אליעזר שיער בתכליתה שתהיה בתשרי בסוף מלחמת האומות וגוג ומגוג, הנה אם כן זכר הנביא פה הקרבנות שיקריבו לעתיד לבוא בימי המלואים ואיך יבאו הנשים והעם למקדש ויצאו ממנו ומהמתנות והנדבות שיעשה הנשיא ומשלמות בית המקדש ולשכותיו, ומפני שעניני המקדש היו רומזים לענינים גדולים זכר הנביא שראה המים יוצאים מן המקדש וזה אפשר שיהיה כפשוטו שלעתיד לבוא מעין מבית ה׳ יצא, או שיהיה רמז לחכמה ולנבואה כי מציון תצא תורה ודבר ה׳ מירושלם, ואחרי שראה הנביא עניני המקדש ראה איך תתחלק הארץ לעתיד לבוא לי״ב שבטי ישראל בחלקים שוים וזכר גבולותיהם ומי ומי יהיו הזוכים בירושה ובנחלה ושהגרים גם כן ינחלו בה, ושירושלם לא תהיה לבד לנחלת שבט אחד או שנים כמו שהיה בחלוקת יהושע לשבט יהודה ובנימין אבל יעשו לעתיד לבא הארץ מתחלקת לי״ג חלקים שוים ויהיו שבעה מהם לצד צפון לשבעת השבטים וחמשה חלקים לצד דרום לחמשת השבטים והרצועה האמצעית בין השבעה שבטים לחמשת השבטים תהיה תרומה לה׳ ובאמצעיתה תהיה הר הבית ומקדש השם וחלק הלוים וחלק הנשיא מפה ומפה, ואחוזת העיר ומגרשיה באופן שתהיה עיר ירושלם ירושת השבטים כולם, ולכן יהיו בה שנים עשר שערים על שמות שנים עשר שבטי ישראל שער אחד לכל שבט ותתמיד קדושת המקדש ומושב הארץ ונחלת השבטים בה ובנין ירושלם גודלה וחומותיה עד עולם לפי שיזכרו אנשיה בקדושה ועבודת האלהים עד שמפני זה יהיה שם העיר מן היום ההוא והלאה ה׳ שמה וכמו שיתבאר בפסוקים:

(יח) כה אמר ה׳ אלהים בראשון באחד לחדש וגומר עד ויביאני במבוא אשר על כתף השער וגומר. עם היות שזכר הנביא למעלה בפרשת עשרים הקרבנות אשר יעשו על המזבח בחנוכתה לטהר אותה הנה הראהו הש״י שנית הקרבנות שיקרבו ישראל לעתיד לבא אז בימי המלואים אשר יעשו בבנין בית השם החדש כי להודיעו באי זה יום יעשו הקרבנות וגם לצוותו על ענין ההזאות שלא נזכרו למעלה בשלמות, ולפי שימי המלואים יתחילו לעשותם ביום ראש חדש ניסן לכן אמר בראשון באחד לחדש תקח פר בן בקר תמים וחטאת את המקדש שהוא היה פר המלואים ופר זה בא לדעת רש״י תחת עגל בן בקר שהקריב אהרן בשמיני למלואים, ובא להגיד שאם לא הקריבו בשמיני למלואים יקריבנו ביום י״ד בניסן כדי שיתחנך בעבודה קודם יום טוב, אבל לפי דרכי היה זה סדר אחר במלואים כי הנה לא צותה תורה שיהיו כל המלואים כמלואים שעשה משה במדבר וגם שלמה לא עשאם כן, ולכן זכר כאן סדר אחר במלואים שיהיו לעתיד לבוא שיתחילו לעשותם מר״ח ניסן לפי שמשם תתחיל הגאולה העתידה ואין לומר שהיה זה קרבן החדש הכתוב בתורה כי הנה הנביא קראו חטאת.

ואמר ולקח הכהן מדם החטאת ושיזה אל מזוזת הבית ואל ארבע פנות העזרה למזבח ולא היה כן בקרבן החדש כי הפר היה שם עולה ולא היו מזין מדמו אל מזוזת הבית כלל גם על המזבח לא היו מזין אל ד׳ פנות רק שתי מתנות שהן ארבע, ולכן יתחייב בהכרח שיהיה זה לעתיד לבא שיעשה חנוכת המזבח ביום הראשון לחדש ניסן בזה האופן אשר זכר הנביא פה ואמר אל מזוזת הבית על ההיכל ואל ארבעה פנות העזרה למזבח היא עזרת הכהנים הסמוכה למזבח כי היא הפנימית יותר.

ואומרו וכן תעשה בשבעה לחדש פרש״י כן תעשה כל שבעה כמו שאמור למעלה שבעה ימים יכפרו על המזבח, ואפשר לפרשו כפשוטו שכן יעשו בשבעה לחדש שיקריבו פר שני לחטאת לכפר על איש שוגג ופתי אם מתוך השמחה נכנס במקום שלא היה לו רשות ליכנס שם ויהיה המקרא מסורס וכפרתם את הבית מאיש שוגה ומפתי, והנה צוה שיעשו זה בשבעה לחדש אם לזכרון נס ודבר רשום בגאולה שיעשה אז או להגיד שמשבעה לשבעה ימים יחדשו בקרבנות המלואים כי הנה זכר שביום הראשון יעשו פר חטאת וכן ביום השביעי.

ואחר זה יאמר שבאותו חדש הראשון בי״ד יום בו שהוא גם כן בשביעי, ורבותינו פירשו וכן תעשה פר הנשרף בשבעה שבטים שהם רובו של קהל ודרשו בחדש שחדשו דבר והורו ב״ד שלהם שחלב מותר שהם מביאים פר העלם דבר מאיש שוגה ומפתי מלמד שאין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה, ואמר בראשון בי״ד יהיה לכם הפסח רוצה לומר שאז יהיה להם שחיטת קרבן הפסח וקראהו חג שבועות ימים לפי שחג הפסח הוא שבעת ימים, ורש״י כתב על שם שמתחילין ממנו לספור שבעה שבועות קראו כן והענין שבבוא חג הפסח בתוך אותם המלואים ביום הי״ד שהוא ערב הפסח

יעשה הנשיא שעליו מוטלין הקרבנות כמו שנזכר למעלה בעדו ובעד כל עם הארץ פר חטאת, והסתכל שלא שינה הנביא דבר בחקות הפסח והמצות אבל אמר שבערב הפסח יקריב פר חטאת.

ולפי שכל שבעת ימי חג הפסח יהיו מכלל ימי המלואים אמר ושבעת ימי החג יעשה עולה לה׳ שבעת פרים כי זהו כולו מקרבנות המלואים באותם הימים מלבד מוסף הפסח הכתוב בתורה ולא היה זה חדוש בקרבנות התורה לעתיד לבוא כמו שחשב הרב רבי דוד קמחי מפני הספיקות שזכרתי בשאלות אלא מענין המלואים שהם מלבד קרבנות המועדים שצותה התורה עליהם, ורש״י כתב שבעת פרים ושבעת אילים ליום והתורה אמרה פרים בני בקר שנים ואיל אחד אין לי להעמיד מקרא זה אלא ז׳ אלים לשבעת הימים פר ליום ואיל ליום ובא ללמד שאין הפרים מעכבין זה את זה ולא האילים מעכבין זה את זה וכן שנינו במנחות וכן פירש הרב.

ומנחה איפה לפר איני יודע בהם שהרי אמרה תורה שלשה עשרונים ויש לומר איפת קמח להוציא סולת עשרון מן הסאה שהאיפה שלש סאין ואיפה לאיל אף זה קמח להוציא ממנו שני עשרונים סלת מנופה כל צורכה כמו ששנינו שתי הלחם שני עשרונים משלש סאים, ואיפה לפר למדך שאם לא מצא סלת מנופה כל צורכה יביא משל עשרון לסאה:

ושמן הין לאיפה לא ידעתי למה ויש לומר לא שיקריב ההין כולו אלא שיקריב שמן לפי הסלת, ואתה רואה שהרב הרגיש בספיקות אשר העירותי ולא יכול להתירם כפי מלות הכתוב כי הנה הכתוב אומר שבעה פרים ושבעה אלים תמימים ליום והוא מפרש שהם בצירוף לכל שבעה ימים, והנה כתוב וחטאת שעיר עזים ליום כמו שזה הוא ליום אחד כן שבעת פרים ושבעת אילים תמימים ליום הוא יום אחד משבעת הימים לא לכל הז׳, גם אומרו ומנחה איפה לפר ואיפה לאיל לא עשה הכתוב החלוק מהקמח לסלת שעשה הרב, וכן בהין השמן לא הגבילו הכתוב אלא כדי לחייב שישימו הין שמן לאיפה לא מקצתו כדברי הרב ולכן על כרחנו נאמר שכל זה שאמר הנביא הוא לענין הקרבנות שיעשו בימי המלואים לעתיד לבוא ולכן אין בדבר מזה סתירה למה שצותה תורה בקרבנות חג הפסח והותרה בזה השאלה הא׳:

ולפי שימי המלואים לעתיד לבוא יתחילו מיום ראש חדש ניסן עד אחד ועשרים ימים לחדש תשרי והיה שבחדש ההוא נצב לריב ה׳ ועומד לדין עמים במלחמות האומות ודין גוג ומגוג לכן זכר הנביא הקרבנות שיעשו מהמלואים בשבעת ימי חג הסוכות והוא אומרו בז׳ בט״ו יום לחדש שהוא חדש תשרי השביעי לחדשים בחג שהוא חג הסוכות יעשה כאלה ז׳ ימים רוצה לומר שבכל אחד מימי החג יעשו הקרבנות כאשר צוה שיעשו בז׳ ימי הפסח, ולא היה זה חדוש בקרבנות המועד כמו שחשב הרב רבי דוד קמחי אבל היו מכלל המלואים שיתמידו כל אותו זמן מתחילת ניסן עד כ״א לתשרי ולכן אמר כאן כחטאת כעולה כמנחה וכשמן והותרה בזה השאלה הב׳:

ולכן לא אמר הנביא בכל הקרבנות האלה שזכר ככתוב בתורת משה מפני שלא היה זה מהקרבנות שצותה תורה במועדי ה׳ כי היתה הנבואה הזאת להוראת שעה לאותם ימי המלואים ואחר השלמתם לא נעשו עוד, כי כן תמצא שנזכרו בספר עזרא שמיום אחד לחדש השביעי החלו להעלות עולות המלואים ונכללו בימי המלואים ההם חג הסכות ולא נזכר שם דבר משמיני חג עצרת, אבל אחרי שזכר ויעשו את חג הסכות וגומר אמר ואחרי כן עולת תמיד ולחדשים ולכל מועדי ה׳ וגומר לפי שהעולות הראשונות היו מהמלואים ואחר כך הקריבו כפי מצות התורה בלבד ולזה הוציא חג הסכות ולא כללו עם שאר מועדי ה׳ כמו שכלל שמיני חג עצרת לפי שעד סוף שבעת ימי חג הסכות היו מלואיהם בלבד, ולא תחשוב שנכלל שמה שמיני חג עצרת עם חג הסכות כי הנה כתוב אחר כך שעשו כל הקהל השבים מן השבי סוכות ושם נאמר ויעשו את החג שבעת ימים וביום השמיני עצרת כמשפט כן הענין בדברי יחזקאל שזכר ימי המלואים ומה שיעשה בהם בלבד: