Yechezkel 48 – יחזקאל מח‏ – Mikraot Gedolot

(א) וְאֵ֖לֶּה שְׁמ֣וֹת הַשְּׁבָטִ֑ים מִקְצֵ֣ה צָפ֡וֹנָה אֶל⁠־יַ֣ד דֶּֽרֶךְ⁠־חֶתְלֹ֣ן ׀ לְֽבוֹא⁠־חֲמָ֡ת חֲצַ֣ר עֵינָן֩ גְּב֨וּל דַּמֶּ֤שֶׂק צָפ֙וֹנָה֙ אֶל⁠־יַ֣ד חֲמָ֔ת וְהָיוּ⁠־ל֧וֹ פְאַת⁠־קָדִ֛ים הַיָּ֖ם דָּ֥ן אֶחָֽד׃

"Now these are the names of the tribes: From the north end, beside the way of Hethlon to the entrance of Hamath, Hazar Enan at the border of Damascus, northward beside Hamath, and they shall have their sides east and west, Dan, one.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

גבולות א״י – בראשית י׳:י״ט, בראשית ט״ו:י״ח, שמות כ״ג:ל״א, במדבר ל״ד:ב׳-י״ב, דברים י״א:כ״ד, יהושע א׳:ד׳, יהושע י״ב:א׳-ח׳, יהושע י״ג:א׳-ו׳, יחזקאל מ״ז:ט״ו-כ׳, יחזקאל מ״ח:כ״ח

וְאִלֵין שְׁמָהַת שִׁבְטַיָא מִסְיָפֵי צִפּוּנָא עַל תְּחוּם אוֹרַח חֶתְלוֹן מַעֲלָנָא דַחֲמָת חֲצַר עֵינָן תְּחוּם דַמֶשֶׂק צִפּוּנָא עַל תְּחוּם חֲמָת וִיהוֹן לֵיהּ רוּחַ קִידוּמָא מַעֲרָבָא דָן חָד.

מפאת צפון עד פאת ים דן אחד יהודה אחד אשר אחד ועד גבול ים מפאת קדים עד פאת ים יהודה אחד ועל גבול יהודה מפאת קדים ועד ים מנשה אחד. מה ת״ל יהודה אחד דן אחד אשר אחד שעתידין ישראל ליטול אורך מן המזרח למערב עד רוחב כ״ה אלפים קנים שעורם שבעים וחמשה מיל וכה״א ה׳ בדד ינחנו עתיד הקב״ה להשים אתכם נוחלים מסוף העולם ועד סופו. א״ר יוחנן עתידה ירושלים להיות מטרפולין לכל המדינות היא דעתיה דרבי יוחנן ונתתי אתהן לך לבנות למטרפולין ולא מן בייתך ולא מפורניך אלא מפורני פורניך. ר׳ ברכיה בשם רשב״ג כתיב בנות ירושלים נמשלו ישראל כנקבה מה נקבה נוטלת עישור מבית אביה כך תפשו ישראל ארץ שבעה עממין שהיא עישור של שבעים אומות, ולפי שירשו כנקבה לפיכך אמרו שירה כנקבה אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה׳ ויאמרו לאמר, אבל לע״ל שהם יורשים כזכר דכתיב מפאת קדים עד פאת ים לפיכך אומרים שירה בלשון זכר שירו לה׳ שיר חדש תהלתו בקהל חסידים. א״ר סימון בשם ריב״ל למה נמשלו ישראל לנקבה מה נקבה זו טוענת ופורקת וחוזרת וטוענת ופורקת ושוב אינה טוענת, כך ישראל נגאלו ונשתעבדו ולבסוף יגאלם הקב״ה ושוב אינם משתעבדים לעולם.

ואלה שמות השבטים – סדר חלקים שיחלקוה ביניהם מקום כל אחד ואחד מקצה צפונה דן יטול מצר צפוני מחצר עינן שבמקצוע מזרח שהיא עד גבול דמשק שבמקצוע מערב צפון.

והיו לו פאת קדים הים – כלומר מפאת קדים ועד ים דן אחד הרי פירש האורך ולא פירש הרוחב ובברייתא דספרי בפרשת האזינו שנינו: מה ת״ל יהודה אחד דן אחד אשר אחד מלמד שעתידין ישראל ליטול אורך מן המזרח למערב ברוחב עשרים וחמשה אלף קנים שהם שבעים וחמשה מילין ומהיכן למדו השיעור הזה מן התרומה שהיא כאחד מן החלקים הללו כמו שמפורש בעיניין.

[מצאתי: שכך כתוב ואורך כאחד החלקים (יחזקאל מ״ח:ח׳).]

והוא רחב עשרים חמש אלף קנים ואורך מפאת ים עד פאת קדים כ״ה אלף קנים מאה וחמשים אלף אמה שהקנה שש אמה וכל אלפים אמה מיל כמו שאנו למדין במסכת יומא אצל עשר סוכות שמירושלם עד צוק הרי מאה וחמשים אלף אמה עולים לשבעים וחמשה מיל וזהו שיסד רבי אלעזר בפיוט (סילוק דיום שני של סוכות) כי אקח מועד לעת חילוק ארצותיה כשורת הכרם לחוצותיה באורך מפאת קדים לקצותיה עד ים אוקיינוס למצותיה ברוחב שבעים וחמשה מיל חריצותיה.

[וי״ג שבעים וחמשה מיל לי״ג רצועות בין רצועות השבטים ורצועות הקודש יעלו לט׳ מאות וע״ה מילין ולמנין ת׳ פרסה על ת׳ פרסה של א״י עולין המילין לשש עשר׳ מאות לסכום הקלירי שאמר ארבעת מילין היא פרסה ושמא מילין של חשבון הרצועות גדולים הם אין נכנסין ארבע׳ מהם בפרסה ואכן בא למנות שני מילין ומחצה בפרסה יעלו כד׳ מאות פרסה לאלף מילין וחשבון מילין של רצועה אין עולין אלא ט׳ מאו׳ וע״ה מילין עדיין חסר המניין כ״ה מילין לא כיון מניין מילין הרצועות של פ״ט למנין ד׳ מאות פרס׳ ומניין למד רבי אליעזר אורך השורות עד ים אוקיינוס שהוא בסוף עולם ומקרא מעיד תחום מערב עד ים הגדול שלפנים מים אוקיינוס הרבה.]

And these are the names of the tribes The arrangement of the portions they divide among themselves; the place of each one.

From the northern end Dan will receive the northern border from Hazer-enan, which is at the eastern corner, until the border of Damascus (in the northwestern corner).

and he shall have the eastern side to the sea i.e., from the eastern side until the sea, Dan [shall have] one portion. Now, he delineated the length but not the width. In the Baraitha of Sifrei in the portion of Ha'azinu (Devarim 32:12), [it says]: "What is the reason for stating, 'Judah: one portion; Dan: one portion; Asher: one portion?' It is to teach us that Israel are destined to receive the length, from east to west, measuring 25,000 rods in width, which equal 75 mil.⁠" Now from where did they learn this measurement? From the offering, which is like one of these portions, as is explained above (45:1,6). I found that the following is written: "the length is like one of the portions, and it has a width of 25,000 rods, and a length, from the western side to the eastern side, of twenty-five thousand rods.⁠" [Now, 15, 000 rods] equal 150,000 cubits, for a rod equals six cubits, and every 2,000 cubits equals one mil as we find in Tractate Yoma (67a) regarding the ten sukkot [booths] from Jerusalem to the precipice – behold 150,000 cubits amount to 75 mils. This is what Rabbi Eliezer [Hakalir] established in the liturgical poem, entitled "When I take an appointed time" (the last poem for the second day of Succoth): "At the time of the division of her lands, like a row of a vineyard abroad, in the length from the eastern side to its ends, until the ocean are its commandments, with a width of seventy-five mils are its limits.⁠" (Some editions read: Seventy-five mils to thirteen strips, between the strips of the tribes and the strips of the Sanctuary will amount to 975 mils. Now, according to the figure of 400 parasangs by 400 parasangs for the land of Israel, the mils amount to 1600 [not 975] according to the figuring of the Kalir, who said that four mils equal a parasang. Perhaps the mils of the computation by strips are larger, four of them not fitting into a parasang, and he therefore came to count two and a half mils to a parasang, by which 400 parasangs will equal 1,000 mils. However, the computation of the mils of a strip equal only 975 mils, still leaving the total 25 mils short. The sum of the liturgical poet's mils of strips does not equal the sum of four hundred parasangs. And from where did Rabbi Eliezer learn that the length of the strips extended to the ocean, which is at the end of the world, whereas Scripture testifies that the western border is [only] until the Great Sea [the Mediterranean], which is quite a distance inland from the ocean?)

מקצה צפונה על יד דרך חתלון – שבראש הצפון.

והיו לו – אילו התחומין.

מפאת קדים – עד הים, גבול אחד.

ואלה שמות השבטים – פירוש אלה שמותם על נחלתם והחל מן הצפון מקצה צפונה ואמר כי לצד צפון של ארץ ישראל בקצה הצפון על הגבולים האלה יהיה חלק דן זהו שאמר אחר כן והיו לו פאת קדים הים פירוש והיו לו גבולים האלה מן פאת צפון עד הים כי כל החלקים זוכר אותם. באורך ממזרח למערב וברוחב כמו שהם גבולי המקומות שזכר אבל לא שם מדה לרוחב החלקים אלא לחלק התרומה ולחלק הנשיא שם אורך ורחב כמו שכתוב למעלה וכן יראה רוחב שאר החלקים ברוחב חלק הנשיא חמשה ועשרים אלף כי לא אמר על אורך חלקן לעמת אחד החלקים¹ כי ברוחב יהיו חלקיהם שוים.

ובדברי רבותינו ז״ל י״י בדד ינחנו אמר הקב״ה לישראל אני עתיד להושיב אתכם נוחלים מסוף העולם ועד סופו וכן הוא אומר פאת קדים היה דן אחד.

1. השוו ללשון הפסוק ביחזקאל מ״ה:ז׳.

והנה זכר אח״ז שמות השבטים אשר ינחלו את הארץ על נחלתם וזכר אותם בקדימה ואיחור כפי חלקם בארץ. והייעוד הד׳ בענין ירושלם שהנה בחלוקת יהושע נפלה קצת ירושלם בגורל יהודה וקצתה בגורל בנימין ושאר השבטים לא היה להם בה חלק ונחלה, אמנם לעתיד לבוא ביאר הנביא הנה שיחלקו הארץ כולה לי״ג חלקים שוים בארכה ממזרח למערב וברוחב שוה ויהיו הי״ב חלקים מהם לי״ב שבטים והחלק הי״ג יהיה תרומה לה׳ למושב ירושלם ולכהנים וללוים ולנשיא לבית ה׳, והיה החלק המיוחד לגבוה תרומה מכל הארץ שהשבטים ירימו מכל חלקיהם אותה תרומה לה׳ ולכן היה חלק תרומה באמצע השבטים, ומפני זה זכר גבול דן וגבול אשר וגבול נפתלי וגבול מנשה וגבול אפרים וגבול ראובן וגבול יהודה ואחריהם גבול התרומה ואחריה זכר גבול בנימן וגבול שמעון וגבול יששכר וגבול זבולון וגבול גד ובזה האופן היה חלק התרומה בין יהודה ובין בנימין, ולהיות ירושלם בזה האופן מכל השבטים בשוה לכן זכר הנביא בסוף הספר שיהיו שערי ירושלם על שמות שבטי ישראל י״ב שערים שהם ג׳ לצפון שער ראובן שער יהודה שער לוי וג׳ למזרח שער יוסף שער בנימין ושער דן כי מפני שנמנה שער לשבט לוי לא נמנו אפרים ומנשה לשני שבטים אלא לשבט יוסף אחד, כי בשום מקום לא נמנו השבטים יותר מי״ב ולא פחות מהם ולכן בכל מקום שנמנה שבט לוי לשבט אם בברכות משה ואם בשערי העיר לא נמנה יוסף אלא שבט אחד בלבד אבל במקום שלא נמנה לוי ימנו אפרים ומנשה לשני שבטים להשלים מנינם, וכן ג׳ שערים לדרום שער שמעון ושער יששכר ושער זבולון וג׳ למערב שער גד ושער אשר ושער נפתלי, אמנם יהיה זה רצוני לומר שתהיה ירושלם לכל השבטים לעתיד לבא כדי שיהיה לכל אחד מהם חלק שוה בקדושת ובקורבה אל האלהים, הלא תראה מה שנמשך בימי רחבעם וירבעם שסרו בני ישראל מאחרי ה׳ וחדלו מעלות לירושלם לפי שהיתה לבני יהודה ובנימין ואם היה לכל השבטים חלק שוה בעיר לא היו נמנעים מלעלות שמה, לכן רצה ה׳ יתעלה שלעתיד לבא יהיה כל הקהל כאחד בני האמהות כבני הגבירות ושהשבטים קטון וגדול שם הוא במדרגה שוה ושער אחד יהיה לכל אחד מהם לכבוד ולתפארת ולאות חזקתם וחלקם בעיר השם, אמנם לא נעשה כן בחלוקת יהושע לפי שעדיין לא היה נודע במקום אשר יבחר ה׳ לשכן שמו שם:

הייעוד החמישי שביאר הנביא כאן הוא שמאותו חלק מי״ג שיעשו בארץ תרומה לה׳ יקחו ממנו באמצע הרצועה העוברת ממזרח למערב כ״ה אלף קנים אורך וכ״ה אלף קנים רוחב שזהו רוחב כל חלק מחלקי הארץ ובמרחב המרובע ההוא יהיה הר הבית והמקדש ומושב הכהנים והלוים ועיר ירושלם והמגרשים וחלק עובדי העיר, והנותר מהרצועה ההיא לצד מזרח ולצד מערב עד סוף תחום ארץ ישראל יהיה לנשיא שהוא המלך שנאמר

לבוא חמת – הלמ״ד בגעיא בספרים מדוייקים.

והיו לו – במקצת ספרים הה״א במאריך.

אל יד – אצל מקום כמו יד אבשלום (שמואל ב י״ח:י״ח).

ואלה שמות השבטים – אשר יחלק להם נחלת א״י.

מקצה צפונה – מסוף הצפון אצל מקום דרך ההולך לחתלון משם בא הגבול לחמת ומשם עד חצר עינן העומדת אצל גבול דמשק כלפי הדרום.

צפונה – כל מיצר הצפון אצל מקום חמת וה״ה שאר המקומות אשר יכנסו אז בגבול א״י.

והיו לו – הגבולים ההם יהיו אל השבט מפאת קדים עד פאת הים כי חלקי השבטי׳ יהיו זה אצל זה וכל חלק יהיה מקצה הגבול עד קצהו ממזרח למערב.

דן אחד – ר״ל לשבט דן יהיה לחלק אחד.

ואלה שמות השבטים מקצה צפונה וכו׳ דן אחד דן יקח חלקו במצר הצפוני, ומ״ש חצר עינן גבול דמשק פרש״י שדן יקח מיצר הצפוני מחצר עינן שבמקצוע מזרח עד גבול דמשק. וזה אינו מובן לפי שטתו שיהיה הגבול כגבול הקודם, וגבול הקודם סיים בחצר עינן ואיך יקח מחצר עינן והלאה. אולם למ״ש הנהו נכון שהגבול יתרחב אז מחצר עינן עד דמשק לצפון, בצד מזרח, וחלק הנתוסף עתה יהיה לדן. ופירוש הכ׳ שיקח ממקצוע מערבית צפונית החלק שנתוסף על גבול הקודם והוא השטח שיש על דרך חתלון לבא חמת, שזה יתוסף בצד צפונית מערבית (כנ״ל מ״ז ט״ו ט״ז), ולפ״ז צור וצידון וחתלון יהיה לדן, ובמקצוע מזרחית יהיה לו השטח שיש מן חצר עינן עד דמשק ובאמצע יהיה לו צפונה אל יד חמת, שזה ג״כ נתוסף על גבול הקודם כנ״ל, וז״ש והיה לו פאת קדים הים – ר״ל בזה ציין גבולו במזרח ובמערב, שכל הנוסף בשני הצדדים על גבול הקודם יהיה לדן, ולפ״ז בחלק דן ציין הרוחב, אבל בחלק יתר השבטים לא ציין הרוחב, וחז״ל בספרי אמרו שכ״א יקח ברוחב ע״ה מיל כפי חלק הרוחב של תרומת הקדש שנתבאר שהם כ״ה אלף קנים. ובכתוב פירש שמן חלק דן עד תרומת הקדש שידענו מקומה יתחלק לשבעה שבטים יהודה ראובן אפרים מנשה נפתלי אשר דן.

פאת קדים הים – מפאת מזרח עד פאת מערב.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ב) וְעַ֣ל׀ גְּב֣וּל דָּ֗ן מִפְּאַ֥ת קָדִ֛ים עַד⁠־פְּאַת⁠־יָ֖מָּה אָשֵׁ֥ר אֶחָֽד׃

By the border of Dan, from the east side to the west side, Asher, one.

תרגום יונתןרש״ירד״קמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וְעַל תְּחוּם דָן מֵרוּחַ מַדִינְחָא עַד רוּחַ מַעֲרָבָא אָשֵׁר חָד.

ועל גבול דן – ואצל גבול דן בדרומו.

And alongside the border of Dan and alongside the border of Dan to its south.

ועל גבול דן – סמוך לגבול דן וכן כולם כמו ועליו מטה מנשה (במדבר ב׳:כ׳), והדומים לו והכל מבואר. מפאת קדים עד פאת ימה אשר אחד.

ועל גבול – סמוך לגבול כמו ועליו מטה מנשה (במדבר ב׳:כ׳).

ועל גבול דן – סמוך לגבול דן לדרומו יהי׳ החלק מפא׳ קדים וכו׳ ולשבט אשר יהי׳ לחלק א׳ וכן כל השבטי׳ ולקחו זה בדרומו של זה.

(ב-ז) כמ״ש ועל גבול דן מפאת קדים עד גבול ימה אשר אחד ר״ל שלקח חלק ממזרח למערב אצל דן ואצלו לקח נפתלי וכו׳ עד יהודה שהוא לקח נחלתו אצל תרומת הקדש. וסדר השבטים י״ל טעם גם לפי הפשט, כי בנחלה הראשונה נחלו יהודה ובנימין זא״ז, עד שירושלים וגם מקום המקדש היו קצתו ליהודה וקצתו לבנימין. ועתה שהמקום ההוא המקודש יהיה לשבט לוי ולכהנים, יקחו יהודה ובנימין חלקם אצל ירושלים יהודה מצד צפון לירושלים ובנימין לצד דרום. ותחלה היה בנימין מפסיק בין יוסף ליהודה, וראובן היה לו במזרח בעבר הירדן אצל נחלת יהודה. ועתה שיקחו רצועות באורך ויהודה יקח בעבר הירדן ג״כ יקח ראובן בין יהודה ויוסף. ואחריו יהיה מנשה ואפרים כמו בתחלה. ודן לקח תחלה במצר הצפוני יקח גם עתה כן, רק שעתה יתרחב מצר הצפוני חוץ מגבול הקודם, ונפתלי ואשר יקחו על גבול הקודם שהיה בין בני יוסף ובין מצר הצפוני. ומצד השני לתרומת הקודש יקח בנימין כמשפטו כנ״ל ושמעון אצלו שכן גם תחלה היה נחלת שמעון מעורב בנחלת יהודה, ויששכר זבולון וגד אחריהם. בשגם גד היה נחלתו תחלה מעבר לידרן ועתה יקח במקום אדום עמון ומואב. ויהיו לפ״ז שבעה שבטים בצד צפון לתרומת הקדש וחמשה לצד דרום לתרומת הקדש וזה מטעם שעתה יקח גם לוי חלקו בתרומת הקדש וכ״מ שנחשב לוי לשבט יחשבו מנשה ואפרים לשבט אחד וא״כ יש ששה בצפון כי מנשה ואפרים לאחד יחשבו וששה בדרום עם לוי. ותראה שראשי הדגלים יהודה ראובן אפרים דן באו לימין מתרומת הקדש ואצל דן באו אשר ונפתלי בני דגלו. ויתר השבטים באו משמאל. והנה הארץ תתחלק ברוחב לי״ג רצועות (ולדעת חז״ל היו רצועות שוות רוחב כ״א ע״ה מיל וארכם מן הים הגדול עד סוף מזרח, כי במזרח יוכלו להוסיף תמיד כפי הצורך.

תרגום יונתןרש״ירד״קמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ג) וְעַ֣ל׀ גְּב֣וּל אָשֵׁ֗ר מִפְּאַ֥ת קָדִ֛ימָה וְעַד⁠־פְּאַת⁠־יָ֖מָּה נַפְתָּלִ֥י אֶחָֽד׃

By the border of Asher, from the east side even to the west side, Naphtali, one.

תרגום יונתןמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וְעַל תְּחוּם אָשֵׁר מֵרוּחַ מְדִינְחָא וְעַד רוּחַ מַעֲרָבָא נַפְתָּלִי חָד.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

תרגום יונתןמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ד) וְעַ֣ל׀ גְּב֣וּל נַפְתָּלִ֗י מִפְּאַ֥ת קָדִ֛מָה עַד⁠־פְּאַת⁠־יָ֖מָּה מְנַשֶּׁ֥ה אֶחָֽד׃

By the border of Naphtali, from the east side to the west side, Manasseh, one.

תרגום יונתןמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וְעַל תְּחוּם נַפְתָּלִי מֵרוּחַ מַדִינְחָא עַד רוּחַ מַעֲרָבָא מְנַשֶׁה חָד.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

תרגום יונתןמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ה) וְעַ֣ל׀ גְּב֣וּל מְנַשֶּׁ֗ה מִפְּאַ֥ת קָדִ֛מָה עַד⁠־פְּאַת⁠־יָ֖מָּה אֶפְרַ֥יִם אֶחָֽד׃

By the border of Manasseh, from the east side to the west side, Ephraim, one.

תרגום יונתןמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וְעַל תְּחוּם מְנַשֶׁה מֵרוּחַ מַדִינְחָא עַד רוּחַ מַעֲרָבָא אֶפְרַיִם חָד.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

תרגום יונתןמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ו) וְעַ֣ל׀ גְּב֣וּל אֶפְרַ֗יִם מִפְּאַ֥ת קָדִ֛ים וְעַד⁠־פְּאַת⁠־יָ֖מָּה רְאוּבֵ֥ן אֶחָֽד׃

By the border of Ephraim, from the east side even to the west side, Reuben, one.

תרגום יונתןמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וְעַל תְּחוּם אֶפְרַיִם מֵרוּחַ מַדִינְחָא וְעַד רוּחַ מַעֲרָבָא רְאוּבֵן חָד.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

תרגום יונתןמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ז) וְעַ֣ל׀ גְּב֣וּל רְאוּבֵ֗ן מִפְּאַ֥ת קָדִ֛ים עַד⁠־פְּאַת⁠־יָ֖מָּה יְהוּדָ֥ה אֶחָֽד׃

By the border of Reuben, from the east side to the west side, Judah, one.

תרגום יונתןרד״קמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וְעַל תְּחוּם רְאוּבֵן מֵרוּחַ מַדִינְחָא עַד רוּחַ מַעֲרָבָא יְהוּדָה חָד.

יהודה אחד – וכן כולם שעתידים ישראל ליטול אורך מן המזרח למערב על רוחב כ״ה אלף קנים שיעורים חמשה ושבעים מיל חמשה ועשרים אלף קנים הם ק״נ אלף אמה כי הקנה שש אמות (יחזקאל מ״א:ח׳) כמו שכתוב למעלה ואלפים אמה הם מיל נמצא שהם חמשה ושבעים מיל.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

תרגום יונתןרד״קמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ח) וְעַל֙ גְּב֣וּל יְהוּדָ֔ה מִפְּאַ֥ת קָדִ֖ים עַד⁠־פְּאַת⁠־יָ֑מָּה תִּֽהְיֶ֣ה הַתְּרוּמָ֣ה אֲֽשֶׁר⁠־תָּרִ֡ימוּ חֲמִשָּׁה֩ וְעֶשְׂרִ֨ים אֶ֜לֶף רֹ֗חַב וְאֹ֜רֶךְ כְּאַחַ֤ד הַֽחֲלָקִים֙ מִפְּאַ֤ת קָדִ֙ימָה֙ עַד⁠־פְּאַת⁠־יָ֔מָּה וְהָיָ֥ה הַמִּקְדָּ֖שׁ בְּתוֹכֽוֹ׃

By the border of Judah, from the east side to the west side, shall be the offering which you shall offer, twenty-five thousand in breadth, and in length as one of the portions, from the east side to the west side; and the sanctuary shall be in its midst.

תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וְעַל תְּחוּם יְהוּדָה מֵרוּחַ מַדִינְחָא עַד רוּחַ מַעֲרָבָא תְּהֵי אַפְרָשׁוּתָא דְתִפְרְשׁוּן עַסְרִין וַחֲמֵשׁ אַלְפִין פּוּתְיָא וְאוּרְכָּא כְּחַד מִן חוּלְקַיָא מֵרוּחַ מַדִינְחָא עַד רוּחַ מַעֲרָבָא וִיהֵי כֵיבַשׁ מַקְדְשָׁא בְגַוֵיהּ.

תהיה התרומה וגו׳ – ואם תאמר היאך יתכן שתהא ירושלם במקומה והלא היתה ירושלם במצר צפוני של יהודה שנטל דרומה של ארץ כנען וכאן הוא באמצע השבטים אין חלוקה זו דומה לחלוקת יהושע שזו כשורת הכרם וכל החלקים שוין וחלוקת יהושע היה שבט יהודה חלק גדול ואף כי היה חלקו רב ממנו עד שנטל שמעון בגורלו שנאמר: מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון (יהושע י״ט:ט׳) לפיכך יש די עתה ברוחב חלק שנטל יהודה בימי יהושע ליטול בו חלק עכשיו חמשה שבטים הנותרים לפי שהאורך גדול מאד מפאת קדים עד אוקיינוס וירושלים במקומה.

והיה המקדש בתוכו – כמו שמפרש והולך.

shall be the offering etc., Now, if you ask, how is it possible that Jerusalem should be in its place? Was not Jerusalem on the northern border of Judah, which received the south of the land of Canaan? And here it is in the middle of the tribes! [I will answer you that] this division is not like Yehoshua's division, for this one is like the rows of a vineyard and all the portions are equal, whereas [in] Yehoshua's division, the tribe of Judah had such a large portion that [its territory was] too much for it until Simeon took part of it as is said: "Out of the lot of the children of Judah was the inheritance of the children of Simeon" (Yehoshua 19:9). Therefore, the width of the portion that Judah received in the days of Yehoshua suffices now for the five remaining tribes to take a share of it, because its length was very great, from the eastern side to the ocean, and Jerusalem is located there.

and the Sanctuary shall be in its midst as he proceeds to explain.

התרומה אשר תרימו – שאמרתי למעלה (יחזקאל מ״ה:א׳).

חמשה ועשרים אלף רחב – מצפון לדרום.

והיה המקדש בתוכו – ולא בירושלים. וכל גבול הלוים היה מפסיק בין המקדש ובין העיר.

ועל גבול יהודה, התרומה אשר תרימו – בכלל התרומה הוא הר הבית ומה שבתוכו ואחזת הכהנים והלוים ואחזת העיר והולך ופורט כל אחד כמו שנזכר למעלה.

בתוכה – כתיב וקרי בתוכו וטעם הכתוב בתוכה התרומה וטעם בתוכו אל החלק והכל מבואר למעלה.

והיה המקדש בתוכו – במקצת ספרים כתוב בתוכה בה״א וק׳ בתוכו בוא״ו וכן כתב רד״ק אבל במקצת ספרים מדוייקים כתיב וק׳ בתוכו בוא״ו והמסו׳ אזלא כוותייהו שכן אומרת בתוכה ב׳ כתובין כן ובענין וסי׳ חל הוא לעיר למושב ולמגרש והיתה העיר בתוכה. ומקדש הבית בתוכה וכן מצאתי במסורת כ״י שמע מינה דהדין כתבי בוא״ו.

מפאת קדים – החלק מפאת קדים וכו׳ תהיה התרומה וכו׳ היא האמורה למעלה תרימו תרומה לה׳ וכו׳ עד ולנשיא מזה ומזה וכו׳ (יחזקאל מ״ה:ז׳).

רוחב – מצפון לדרום.

כאחד החלקים – שחלקו השבטים ולתוספת ביאור אמר מפאת קדימה וגו׳.

בתוכו – בתוך התרומה ההיא כמו שמפורש והולך.

ועל גבול יהודה היתה רצועה רוחב חמשה ועשרים אלף קנים ואורך כאורך א״י, זה היה תרומה מכל השבטים ורצועה זו היתה לנשיא, ובתוכו היה המקדש, (כמו שהתבאר בסי׳ מ״ה ולקמן פכ״א).

תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ט) הַתְּרוּמָ֕ה אֲשֶׁ֥ר תָּרִ֖ימוּ לַיהֹוָ֑הי⁠־⁠הֹוָ֑ה אֹ֗רֶךְ חֲמִשָּׁ֤ה וְעֶשְׂרִים֙ אֶ֔לֶף וְרֹ֖חַב עֲשֶׂ֥רֶת אֲלָפִֽים׃

The offering that you shall offer to Hashem shall be twenty-five thousand in length, and ten thousand in breadth.

תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

אַפְרְשׁוּתָא דִי תִפְרְשׁוּן קֳדָם יְיָ אוּרְכָּא עַסְרִין וְחַמְשָׁא אַלְפִין וּפּוּתְיָא עַסְרָא אַלְפִין.

התרומה, אשר תרימו לי״י – מן החלק הזה שהופרש אצל יהודה בדרומו אורך ממזרח עד הים ורחב כ״ה אלף קנים ממנה תהיה תרומה לי״י למקדש ומקום לבתים לכהנים אורך כ״ה אלפים קנים ממזרח למערב ורחב עשרת אלפים מן הצפון לדרום.

The offering that you shall separate for the Lord From this portion that was separated alongside Judah on their south, whose length is from the east to the sea and whose width is 25,000 rodsfrom it shall be the offering for the Lord for the Sanctuary and a place for houses for the priests, the length 25, 000 rods from east to west and the width 10,000 north to south.

ארך חמשה ועשרים אלף – ממזרח למערב. והנשאר מן הארץ למזרח ולמערב שהיא באחד החלקים הוא לנשיא כמו שיאמר למטה (יחזקאל מ״ח:כ״א).

התרומה וגו׳ – זהו חלק הכהנים שיקחו בפאת הצפוני מהחלק הזה ארך ממזרח למערב תהיה באמצעות אורך החלק.

ורחב – מצפון לדרום.

בתרומה – באמצע אורך של רצועה זו נתרמה רצועה של כ״ה אלף קנים באורך וכ״ה אלף קנים ברוחב, ונחלקה ברוחב לג׳ חלקים חלק א׳ מצד צפון, מדרום לנחלת יהודה, מחזיק כ״ה אלף קנים באורך ועשרת אלפים קנים ברוחב.

תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(י) וּ֜֠לְאֵ֜֠לֶּה^א תִּהְיֶ֣ה תְרוּמַת⁠־הַקֹּ֘דֶשׁ֮ לַכֹּהֲנִים֒ צָפ֜וֹנָה חֲמִשָּׁ֧ה וְעֶשְׂרִ֣ים אֶ֗לֶף וְיָ֙מָּה֙ רֹ֚חַב עֲשֶׂ֣רֶת אֲלָפִ֔ים וְקָדִ֗ימָה רֹ֚חַב עֲשֶׂ֣רֶת אֲלָפִ֔ים וְנֶ֕גְבָּה אֹ֕רֶךְ חֲמִשָּׁ֥ה וְעֶשְׂרִ֖ים אָ֑לֶף וְהָיָ֥ה מִקְדַּשׁ⁠־יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה בְּתוֹכֽוֹ׃

For these, even for the priests, shall be the holy offering: toward the north twenty-five thousand, and toward the west ten thousand in breadth, and toward the east ten thousand in breadth, and toward the south twenty-five thousand in length, and the sanctuary of Hashem shall be in its midst.

א. וּ֜֠לְאֵ֜֠לֶּה א=<וּ֜֠לְאֵלֶּה>, <וּ֜֠לְאֵלֶּה> כדרכו
• ק=וּ֠לְאֵ֜לֶּה ובדפוסים וקורן ומהדורת ברויאר (ואף במג"ה בניגוד לכתר!). וכן גם בהקלדה (כנראה בעקבות BHS) בניגוד לכתי"ל.
• ל=<וּ֜֠לְאֵ֜לֶּה>, <וּ֜֠לְאֵ֜לֶּה> (בטעם גרש כפול בוי"ו ובאל"ף, כאשר הראשון בא להורות על הקדמת קריאתו והשני על מקום קריאתו).

תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וּלְאִלֵין תְּהֵי אַפְרָשׁוּת קוּדְשָׁא לְכַהֲנַיָא צִפּוּנָא עַסְרִין וְחַמְשָׁא אַלְפִין וּלְמַעֲרְבָא פּוּתְיָא עַסְרָא אַלְפִין וּלְמַדִינְחָא פּוּתְיָא עַסְרָא אַלְפִין וּלְדָרוֹמָא אוּרְכָּא עַסְרִין וְחַמְשָׁא אַלְפִין וִיהֵי כֵיבַשׁ מַקְדְשָׁא דַייָ בְּגַוֵיהּ.

ולאלה תהיה תרומת הקדש לכהנים – ואלה העשרת אלפים רחב וכ״ה אלף ארך יהיה לכהנים בצפון בתוך רצועות התרומה הגדולה אצל דרומו של יהודה.

צפונה חמשה ועשרים אלף – הוא האורך ממזרח למערב.

וימה רחב עשרת אלפים – מצד מערבי רוחב עשרת אלפים מן הצפון לדרום.

וקדימה רחב עשרת אלפים – ורוח מזרחית עשרת אלפים מן הדרום לצפון.

ונגבה ארך חמשה ועשרים אלף – מן המזרח למערב.

והיה מקדש י״י בתוכו – הוא הר הבית חמש מאות קנים על חמש מאות קנים יהיה באמצע רצועה זו וכל סביבותיו לכהנים י״ב אלפים ומאתים וחמשים לצד מזרח וכן לצד מערב וברוחב ארבעת אלפים ושבע מאות וחמשים לצפון וכן לדרום כמו שאמור למעלה בעיניין יהיה מדה אל הקדש חמש מאות בחמש מאות מרובע.

And these shall be the offering of the Sanctuary for the priests [Heb. וּלְאַלָה.] And these 10,000 in width and 25,000 in length shall be for the priests in the north in the midst of the strips of the great offering alongside the south of Judah.

to the north 25,000 That is the length from east to west.

and to the west the width is 10,000 The western border is 10,000 wide from north to south.

and to the east the width is 10,000 The eastern side is 10,000 from north to south.

and to the south the length is 25, 000 from east to west.

and the Sanctuary of the Lord shall be in its midst This is the Temple Mount. Five hundred rods by 500 rods shall be in the center of this strip, and all its surrounding area shall belong to the priests: 12,250 to the east and likewise to the west and in the width, 4,750 to the north and likewise to the south, as stated above "of this, there shall be for the Sanctuary five hundred by five hundred, square" (45:2).

צפונה – לצפון התרומה הגדולה שהיא חמשה ועשרים אלף רחב.

ונגבה – בדרום העשרת אלפים.

ולאלה – כמו ובאלה ובאה הלמ״ד במקום בי״ת וכן ישבת לכסא (תהלים ט׳:ה׳).

ולאלה – ובאלה כ״ה אלף על עשרת אלפים תהיה להכהנים בפאת צפון כ״ה אלף אורך ובפאת מערב רחב עשרת אלפים וגו׳ ובנין המקדש יהיה באמצעית הרצועה ההיא בין באורך בין ברוחב.

וזה יהיה לכהנים – וארכה ממזרח למערב כ״ה אלף קנים בין בצד צפון בין בצד דרום, ורחבה מצפון לדרום י׳ אלפים בין בצד מזרח בין בצד מערב ומקדש ה׳ באמצע ת״ק קנים על ת״ק קנים והמותר על מקום המקדש.

תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(יא) לַכֹּהֲנִ֤ים הַֽמְקֻדָּשׁ֙^א מִבְּנֵ֣י צָד֔וֹק אֲשֶׁ֥ר שָׁמְר֖וּ מִשְׁמַרְתִּ֑י אֲשֶׁ֣ר לֹֽא⁠־תָע֗וּ בִּתְעוֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כַּאֲשֶׁ֥ר תָּע֖וּ הַלְוִיִּֽם׃

It shall be for the priests who are sanctified of the sons of Zadok, who have kept My charge, who didn't go astray when the children of Israel went astray, as the Levites went astray.

א. הַֽמְקֻדָּשׁ֙ א=הַֽמֲקֻדָּשׁ֙ (חטף)

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״א מבלגנצירד״קמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

לְכַהֲנַיָא דְקַדִישִׁין מִבְּנֵי צָדוֹק דִנְטָרוּ מַטְרַת מֵימְרִי דְלָא טָעוּ בִּטְעוֹת בְנֵי יִשְׂרָאֵל כְּמָא דְטָעוּ לֵיוָאֵי.

לכהנים המקדש מבני – רוצה לומר: ״המקדשים״.⁠¹

1. כך: ת״י; ריב״ג, אללמע, עמ׳ 312 (רקמה, עמ׳ שלד); רד״ק. רש״י מדבר על ״החלק הזה המקודש״.

לכהנים המקדש – החלק הזה המקודש יהיה לכהנים.

The hallowed part shall be for the priests This part, which is hallowed, shall be for the priests.

לכהנים המקדש – כמו המקדשים, ומופעל ומתפעל נופל בלשון רבים לכתוב בלשון יחיד, כמו וליוסף ילד שני בנים (בראשית מ״א:ו׳). אלה {בני יעקב} אשר יולד^א לו (בראשית ל״ה:כ״ו), כמו יולדו.

כאשר תעו הלוים – שאר הכהנים שנעשו לוים.

א. בכ״י: יולדו.

לכהנים המקדש – רוצה לומר המקודשים והוא על דרך כלל וכן תרגם יונתן לכהניא דקדישין ואיזה הם המקודשים אותם שהם מבני צדוק שלא תעו.

כאשר תעו הלוים – ר״ל הכהנים הלוים שאינם מבני צדוק וטעם צדוק פירשנוהו למעלה בפסוק והלשכה אשר פניה דרך הצפון (יחזקאל מ׳:מ״ו).

לכהנים המקדש – בספרים מדוייקים המ״ם רפה והה״א במאריך.

המקודש – כמו המקודשים והוא דרך כלל.

תעו – הוא לשון מושאל מן התועה בדרך.

לכהנים המקודש – זה יותן לכהנים המקודשים המשמשים במזבח והם מבני צדוק כ״ג אשר שמרו משמרת ה׳ ולא זזו ממנה ולתוספת ביאור אמר אשר לא תעו מה׳ לעבוד עבודת הפסילים בזמן שתעו בני ישראל כאשר תעו שאר הכהנים בני לוי שעשו עבודת העם לפני הפסילים וכמ״ש למעלה והכהנים הלוים בני צדוק אשר שמרו וגו׳ (יחזקאל מ״ד:ט״ו).

לכהנים המקודש מבני צדוק – יהיה לכהנים מבני צדוק שלא עבדו ע״ז ורק הם יהיו כשרים לעבודה (כמ״ש למעלה סי׳ מ״ד), יהיה להם חלק הזה המקודש מיתר החלקים.

המקדש – חלק המובדל להם; ויש להניח שהראוי לכהנים המקודשים בני צדוק, ועיין למעלה סימן מ״ד.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״א מבלגנצירד״קמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יב) וְהָיְתָ֨ה לָהֶ֧ם תְּרוּמִיָּ֛ה מִתְּרוּמַ֥ת הָאָ֖רֶץ קֹ֣דֶשׁ קׇדָשִׁ֑ים אֶל⁠־גְּב֖וּל הַלְוִיִּֽם׃

It shall be to them an offering from the offering of the land, a thing most holy, by the border of the Levites.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירד״קמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וּתְהֵי לְהוֹן אַפְרָשׁוּתָא מֵאַפְרָשׁוּת אַרְעָא קוֹדֶשׁ קוּדְשִׁין עַל תְּחוּם לֵיוָאֵי.

והיתה להם תרומיה – [כמו ״תרומה״; ואבו זכריא אומר שהיא ייחוס ל״תרומה״],⁠¹ וכן ״הומיה״ (ישעיהו כ״ב:ב׳) ייחוס ל״הומה״, ו״בוכיה״ (איכה א׳:ט״ז) – ייחוס ל׳⁠ ⁠⁠״בוכה״,⁠² ואלה דברים בטלים, כי אין תועלת בייחוס שם עצם אל שם עצם שכמותו, כי השם אין בו דבר,⁠³ ובאשר ל׳הומיה״ ו״בוכיה״, הרי הנכון לגביהם הוא לומר⁴ שהן שתי צורות של בינוני פועל, כי ״פוע⁠[י]⁠ל״ לצורת הבינוני הפועל מצוי אצלנו, כמו ״הנני יוסיף להפליא את העם הזה״ (ישעיהו כ״ט:י״ד), ״אתה תומיך גורלי״ (תהלים ט״ז:ה׳);⁠⁵ והזכר של ״הומיה״ ו״בוכיה״ הוא ״הומי״, ו״בוכי״, כי כאשר נפגשת אות משך עם אות נחה – שהיא למ״ד הפועל,⁠⁶ הרי היא נשמטת, והשמטתה <עדיפה> מהשמטת לה״פ, כי היא אינה [שרשית] בפעלים וב⁠[שמות העצם], וקרוב לוודאי <לומר>, שהשמטתה היא חובה.⁠⁷ ודברי מי שאמר שהנשמטת <היא> אות השורש אינם מתאימים. ולדעה הזאת נתכוונו גדולי חכ⁠[מי] הדקדוק הערבי⁸, כלומר שהנשמטת היא אות המשך, ואות השורש נשארת, והמתנצח לגבי זה אינו אלא כסיל או עקשן.⁠⁹

1. ראה הערה 1 בטקסט הערבי. [{כך נכתב שם:} המלים ״מת׳ל... אלי תרומה״ חסרות בכ״י ב, והושלמו על⁠־פי כ״י ה, וראה את המשך ההערה. הדעה הזאת, על ״תרומיה״, מצויה גם אצל ריב״ג, אללמע, עמ׳ 234 (רקמה, עמ׳ רנ), ומשמעות הייחוס היא: מה שקשור ל״תרומה״ (וכך רד״ק על אתר). מהמשך דבריו של פרשננו מתקבל הרושם שגם דבריו לגבי ״תרומיה״ וגם הדברים לגבי ״הומיה״ ו״בוכיה״ נלקחו ממקור אחד, הלא הוא חיוג׳, אולי מחיבורו הפרשני כתאב אלנתף, שלא שרד לפרק הזה, וראה הערה 3 לתרגום העברי.]

2. כלומר, תיבות ״הומיה״ ו״בוכיה״ הן שני שמות-תואר המתייחסים לפעלים ״הומה״ ו״בוכה״. דברים אלה נאמרו מפורשות על-ידי חיוג׳, ערך ׳המה׳. ריב״ג, מחברות, ערך ׳המה׳, אינו מתנגד להם עקרונית, אך הוא מציע הצעה טובה יותר, לפיה אלו הן שתי צורות של בינוני פועל. הצעה זו מתקבלת על דעת פרשננו.

3. תיבת ״תרומיה״ אינה מוסיפה על ״תרומה״ דבר, שלא כמו ״מואביה״ או ״מצריה״ וכיוצא בהן.

4. עיין הערה 3 לעיל.

5. דברים דומים אומר פרשננו בביאורו לישעיהו כט, יד. ראה הערתנו שם.

6. לפי הדגם ״יוסיף״, ״תומיך״ היינו מצפים שיהא כתוב ״הומיי״, אשר בה היו״ד הראשונה היא אם קריאה והשנייה היא למ״ד הפועל.

7. הסבר זה מקורו בעובדה שקשה להגות שתי יו״דין הבאות ברציפות. ראה עוד: חיוג׳, ערך ׳נקה׳ – על ״נקי״; ריב״ג, אללמע, עמ׳ 115 (רקמה, עמ׳ קלה) – על ״עני״.

8. על העניין הזה, עיין: אבו אלעבאס בן יזיד אלמברד, כתאב אלמקתצ׳ב, מהדורה II, חלק א, קהיר 1979, עמ׳ 238, המצטט כך את אלכ׳ליל בן אחמד ואת סיבאויהי, וכן אמר גם אבו עת׳מאן אלמאזני, על-פי אבו אלפתח עת׳מאן בן ג׳ני, אלמנצף – שרח לכתאב אלתצריף ללאמאם אבו עת׳מאן אלמאזני, חלק א, קהיר 1954, עמ׳ 287, ושניהם מדברים על שורשי ע״ו לגבי הצורה ״מפעול״ (אני מודה לידידי ד״ר דן בקר על עזרתו בנושא הזה); אולם ראה רייט, חלק א, סעיף 241, המדבר על השמטת האות השורשית דווקא.

9. איננו יודעים כלפי מי נאמרו דברים אלו, ואלולא דמסתפינא הייתי אומר שאבן בלעם, כהרגלו, מכוון דבריו כלפי שמואל הנגיד.

תרומיה – מפורשת תרומה היא שם הפרשה תרומיה מפורשת והיתה להם הרצועה הזאת מפורשת מתרומת הארץ מן התרומה הגדולה שהותרמה מן הארץ אורך מאוקיינוס עד גבול מזרח ברוחב כ״ה אלפים כמו שאמור למעלה ממנו יבדילו רצועה זו באמצע ארכה לכהנים ולמקדש.

קדש קדשים – שכל התרומה הגדולה קדש לכהנים וללוים ולנשיא ולאחזת העיר ולעובדי העיר כמו שמפורש והולך וזו כ״ה אלף אורך ועשרת אלפים רחב בצפונו המפורש׳ ממנה לכהנים ולמקדש תהיה קדש קדשים.

אל גבול הלוים – אצל רצועות הלוים.

separated [Heb. תְּרוּמִיָה,] separated. תְּרוּמָה is the noun, separation. תְּרוּמִיָה means separated. And this strip shall be separated for them, from the offering of the land, from the great separation that was separated from the land, whose length is from the ocean to the eastern border by the width of 25,000, as is stated above. From it, they shall set apart this strip, at the middle of its length, for the priests and for the Sanctuary.

holy of holies for the entire great separation is holy for the priests, the Levites, the prince, the possession of the city, and those who serve the city, as he proceeds to explain. This 25,000 in length and 10,000 in width in its north which is separated from it [the total holy area] shall be "holy of holies" for the priests and the Sanctuary.⁠"

alongside the border of the Levites [Heb. אֶל-גְבוּל הַלְוִים, lit., to the border of the Levites,] alongside the strips of the Levites.

והיתה להם תרומיה מתרומת הארץ – תרומיה שם תאר בפלס תחתיה שלישיה והדומים להם. ואמר כי חלק הכהנים עם המקדש הוא תרומיה מתרומת הארץ כי היא קדש הקדשים.

אל גבול הלוים – רוצה לומר על וכן תרגם יונתן על גבול ליואי רוצה לומר סמוך לגבול הלוים ותרומת הארץ היא חלק הלוים ואחזת העיר וחלק הכהנים עם המקדש היא תרומת התרומה כי כל עיר ירושלם היא תרומה.

תרומיה – ענין הפרשה.

והיתה להם – לכהנים ההם יהיה התרומה מתרומת הארץ כי כל הרצועה ההיא באורך כל א״י וברוחב חמשה ועשרים אלף קנים תקרא תרומת הארץ וחלק הכהנים תקרא תרומה מן התרומה והיא קדש קדשים מול תרומת הארץ.

אל גבול הלוים – החלק הזה תהיה אצל גבול הלוים.

והיתה להם תרומה שהוא ק״ק לערך יתר החלקים, אצל גבול הלוים, שהוא בדרום של חלק הכהנים.

תרומיה – תרומה רבה וגדולה, ע״ד מרחביה (עיין במנחת שי) שלהבתיה, מאפליה, פליליה.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירד״קמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יג) וְהַלְוִיִּ֗ם לְעֻמַּת֙ גְּב֣וּל הַכֹּהֲנִ֔ים חֲמִשָּׁ֨ה וְעֶשְׂרִ֥ים אֶ֙לֶף֙ אֹ֔רֶךְ וְרֹ֖חַב עֲשֶׂ֣רֶת אֲלָפִ֑ים כׇּל⁠־אֹ֗רֶךְ חֲמִשָּׁ֤ה וְעֶשְׂרִים֙ אֶ֔לֶף וְרֹ֖חַב עֲשֶׂ֥רֶת אֲלָפִֽים׃

Alongside the border of the priests, the Levites shall have twenty-five thousand in length, and ten thousand in breadth; all the length shall be twenty-five thousand, and the breadth ten thousand.

תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וְלֵיוְאֵי לָקֳבֵיל תְּחוּם כַּהֲנַיָא עַסְרִין וְחַמְשָׁא אַלְפִין אוּרְכָּא וּפוּתְיָא עַסְרָא אַלְפִין כָּל אוּרְכָּא עַסְרִין וְחַמְשָׁא אַלְפִין וּפוּתְיָא עַסְרִין אַלְפִין.

והלוים לעומת גבול הכהנים – אצל רצועות הכהנים כמדת הכהנים כנגד כל ארכה.

כל ארך – כל הרצועות ארכן כ״ה אלף.

And the Levites: opposite the border of the priests Alongside the strips of the priests, like the measurement of the priests, parallel to its entire length.

every length The length of all the strips is 25,000.

כל ארך – של אילו ושל אילו.

והלוים – מבואר הוא.

לעומת – ר״ל שוה לה וכן והאופנים לעומתם (יחזקאל י׳:י״ט).

והלוים – ר״ל וחלק הלוים תהיה נגד גבול הכהנים ושוה לו אורך כ״ה אלף ורוחב עשרח אלפים.

כל אורך וגו׳ – ר״ל ללוים תהיה כל השטח הזה אורך כ״ה אלף וכו׳ ולפי שאל הכהנים לא יהיה כל השטח כי בו יהיה מקום המקדש לזה אמר ללוים יהיה כל האורך ולא יפסיק דבר.

והלוים – יהיה להם ג״כ רצועה כזו שארכה כ״ה אלף ורחבה י׳ אלף,

כל ארך חמשה ועשרים אלף – ר״ל הם יהיו להם כל האורך והרוחב משא״כ הכהנים לא יקחו כל האורך כי יורם ממנו חמש מאות קנים אל המקדש.

תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(יד) וְלֹֽא⁠־יִמְכְּר֣וּ מִמֶּ֗נּוּ וְלֹ֥א יָמֵ֛ר וְלֹ֥א [יַעֲבִ֖יר] (יעבור) רֵאשִׁ֣ית הָאָ֑רֶץ כִּי⁠־קֹ֖דֶשׁ לַיהֹוָֽהי⁠־⁠הֹוָֽה׃

They shall sell none of it, nor exchange it, nor shall the first fruits of the land be alienated; for it is holy to Hashem.

תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְלָא יִזְבְּנוּן מִנֵיהּ וְלָא יַחֲלִיף וְלָא יַעֲבַר רֵישׁ אַרְעָא אֲרֵי קוּדְשָׁא קֳדָם יְיָ.

ולא ימר – ולא יחליפם בקרקע אחר.

or exchange And he shall not exchange it for any other land.

ולא יעבור – ממשפחה של לוים ושל כהנים לשבט אחר, ולא מלוים לכהנים ומכהנים ללוים. הרי כאן פירנסנו מן התרומה הגדולה של כ״ה אלף רחב וארך באחד החלקים כ׳ אלף רחב ונותרו לפרנס ה׳ אלפים רחב מן הכ״ה.

ולא ימכרו ממנו – הלוים וכל שכן הכהנים שלא ימכרו מאחוזתם לישראל.

ולא ימר – וכן לא יחליפנו (ויקרא כ״ז:י׳) ולא יעביר אותו בנחלה אחרת.

ולא ימר ולא יעביר – דרך כלל יעבור כתיב רוצה לומר יעבור החלק הזה לאחר.

ולא יעביר – קרי רוצה לומר הכהן או הלוי לא יעבירנו.

ראשית הארץ – כמו שקרא אותו תרומת הארץ כן קורא אותו ראשית כי התרומה ראשית.

כי קדש לי״י – פירוש כל זה הוא קדש ואע״פ שהאחד מקודש יותר מחבירו הכל הוא קדש לי״י כי הוא אחוזת משרתי י״י.

ולא יעבור – יעביר ק׳.

ימר – מלשון תמורה וחלוף.

ולא ימכרו ממנו – חוזר הוא על הכהנים ועל הלוים שלא ימכר מי מאחוזתו.

ולא ימר – לא יחליף ממנו בקרקע אחרת ולא יעבור ממנו שם ראשית הארץ כי כמו שנקראת תרומה נקראת ראשית כי התרומה נקראת ראשית כמ״ש ראשית דגנך (דברים י״ח:ד׳) ועל התרומה יאמר שמפריש אותה ראשונה קודם המעשר.

כי קדש לה׳ – כי אחוזת הכהנים והלוים המה קדש ואין מהראוי להוציאם לחולין להיות ביד זרים.

ולא ימכרו הגם שניתן להם לאחוזה אין להם רשות למכור ממנו,

ולא להמירו בחלק אחר, ולא יעביר על ידי בת יורשת נחלה,

כי קדש לה׳ כמ״ש ושדה מגרש עריהם לא ימכר, ורומז גם כן על יתר הדינים שבתורה שאין עושין מגרש שדה וכו׳.

ולא ימר – כל לשון תמורה ממקור מר הוראתו תת דבר יקר וקבל דבר נבזה, והחליף מלשון וקוי ה׳ יחליפו כח (ישעיהו ט׳:ל״א), תת דבר נבזה וקבל דבר יקר, ובכן גם ימר שבכאן בא אל נכון, תת קדש וקבל חול.

תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(טו) וַחֲמֵ֨שֶׁת אֲלָפִ֜ים הַנּוֹתָ֣ר בָּרֹ֗חַב עַל⁠־פְּנֵי֙ חֲמִשָּׁ֤ה וְעֶשְׂרִים֙ אֶ֔לֶף חֹֽל⁠־ה֣וּא לָעִ֔יר לְמוֹשָׁ֖ב וּלְמִגְרָ֑שׁ וְהָיְתָ֥ה הָעִ֖יר בְּתוֹכֹֽה׃

The five thousand that are left in the breadth, in front of the twenty-five thousand, shall be for common use, for the city, for dwelling and for suburbs; and the city shall be in its midst.

תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְחַמְשָׁא אַלְפִין דְאִשְׁתָּאֲרוּ בְּפוּתְיָא עַל אַפֵּי עַסְרִין וְחַמְשָׁא אַלְפִין חוֹלָא הוּא לְקַרְתָּא לְמוֹתַב וּלְרֶוַח וִיהֵי כֵיבַשׁ קַרְתָּא בְּגַוֵיהּ.

וחמשת אלפים הנותר ברוחב – רצועות התרומה הגדולה שהיתה כ״ה אלפים רוחב ואורך כאחת החלקים מפאת קדים עד פאת ים וממנה חזר ותרם שתי רצועות באמצעיתה ארך עשרים וחמשה אלף ורוחבן עשרים אלף ונשאר עדיין ברחבה חמשת אלפים אותן חמשת אלפים רוחב יהיו למושב העיר ארכן על פני אורך חמשה ועשרים אלף של תרומת הלוים.

חול הוא – ואינן קדש כתרומת אותה רצועה של הכהנים והלוים חול הוא אצלם ויהיו לעיר למושב ישראל ולמגרש סביב העיר.

בתוכה – באמצע אותה רצועה.

And the 5,000 that remain in the width of the strips of the great separation which was 25,000 [in] width and its length was the same as that of any portions from the eastern side to the western side. From that he set apart two strips from its center, 25,000 long and 20,000 wide; and 5,000 were left over in its width. Those 5,000 of the width shall be for the residential area of the city, their length facing the 25,000 length of the offering for the Levites.

is non-holy [These 5,000 rods of land] are not holy like the "offering" of the strips of the priests and the Levites. It is non-holy as compared to them, and they shall be for the city for dwellings of Israelites and for an open space around the city.

it its midst in the middle of that strip.

והוא שאומר: וחמש⁠{ת} אלפים הנותר ברוחב על פני חמשה ועשרים אלף – ארך.

חל הוא – ולְמָה, לעיר.

וכיצד, למושב ולמגרש.

וחמשת אלפים, חול הוא לעיר – אחזת העיר הנזכר למעלה שהוא חמשת אלפים הוא חול כנגד חלק הלוים והכהנים שהוא מקודש ממנו ואעפ״כ הוא קדש ותרומת הארץ כי ירושלם היא מקודשת מכל א״י.

ומה יהיו אלה חמשת אלפים לעיר למושב ולמגרש והיתה העיר בתוכה – כתיב וקרי בתוכו וכבר פירשנוהו.

והיתה העיר בתוכה – בתוכו ק׳.

על פני – ר״ל באורך.

למושב – מלשון ישיבה.

ולמגרש – יקרא כן לפי שהוא חוץ לעיר וכאלו נגרש מן העיר.

הנותר ברוחב – כי כל הרצועה בכללה תהיה כ״ה אלף רוחב הוצא מהם י׳ אלפים חלק הכהנים וכנגדן ללוים א״כ נשאר עוד מהרוחב חמשת אלפים.

על פני – ר״ל באורך כ״ה אלף.

חול הוא – אל מול קדושת אחוזת הכהנים והלוים תחשב לחולין.

לעיר למושב – ר״ל הרצועה ההיא תהיה לצורך מושב העיר לשדות ולכרמים לכלכל יושבי העיר.

ולמגרש – סביב העיר תהיה מגרש והוא מקום פנוי מבלי זריעה ונטיעה והוא נוי לעיר.

בתוכו – באמצעות החלק הזה.

וחמשת אלפים הנותר ברוחב מן הכ״ה אלף יהיה מיוחד לבנות בו בנין עיר ירושלים של לעתיד, ולמגרש לעיר סביב.

חל – לערך קדושת העיר. וקדשים קלים הנאכלים בכל העיר אסור לאכלם במקום זה.

תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(טז) וְאֵ֘לֶּה֮ מִדּוֹתֶ֒יהָ֒ פְּאַ֣ת צָפ֗וֹן חֲמֵ֤שׁ מֵאוֹת֙ וְאַרְבַּ֣עַת אֲלָפִ֔ים וּפְאַת⁠־נֶ֕גֶב חֲמֵ֥שׁ (חמש) מֵא֖וֹת וְאַרְבַּ֣עַת אֲלָפִ֑ים וּמִפְּאַ֣ת קָדִ֗ים חֲמֵ֤שׁ מֵאוֹת֙ וְאַרְבַּ֣עַת אֲלָפִ֔ים וּפְאַת⁠־יָ֕מָּה חֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת וְאַרְבַּ֥עַת אֲלָפִֽים׃

These shall be its measures: the north side four thousand and five hundred, and the south side four thousand and five hundred, and on the east side four thousand and five hundred, and the west side four thousand and five hundred.

תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וְאִלֵין מְשַׁחְתָּהָא לְרוּחַ צִפּוּנָא אַרְבַּע אַלְפִין וַחֲמֵשׁ מְאָה וּלְרוּחַ דָרוֹמָא אַרְבַּע אַלְפִין וַחֲמֵשׁ מְאָה וּלְרוּחַ מַדִינְחָא אַרְבַּע אַלְפִין וַחֲמֵשׁ מְאָה וּלְרוּחַ מַעֲרָבָא אַרְבַּע אַלְפִין וַחֲמֵשׁ מְאָה.

ואלה מדותיה – של עיר.

פאת צפון וגו׳ – מרובעת ארבעת אלפים וחמש מאות קנים על ארבעת אלפים וחמש מאות קנים נשארו ברוחב חמש מאות הם יהיה להם למגרש מאתים וחמשים לצפון מאתים וחמשים קנים לדרום כמו שאמור במקרא שלמטה וכן למזרח ולמערב הרי חמשת אלפים על חמשת אלפים באמצע הרצועה הרי כל רחבה ממולא ובאורך הרצועה הזאת השלישית נשארו עשרת אלפים למזרח ועשרת אלפים למערב עליהם הוא מפרש ואומר והנותר בארך לעומת תרומת הקדש עשרת אלפים קדימה ועשרת אלפים ימה (יחזקאל מ״ח:י״ח).

And these are its measurements [i.e., the measurements] of the city.

The north side, etc. 4,500 rods by 4,500 rods square. Five hundred remain in the width, which will provide them with an open space, 250 to the north and 250 rods to the south, as is stated in the following verse, and likewise to the east and west. Thus we have 5,000 by 5,000 in the middle of the strip, thereby filling its entire width. In the length of this third strip, 10,000 are left to the east and 10,000 are left to the west. Concerning them, Scripture states: "And the remainder in length, opposite the offering of the Sanctuary: 10,000 to the east and 10,000 to the west" (verse 18).

חמש מאות וארבעת אלפים – הרי הכנסנו העיר לפנים מפאת המזרח ר״נ ומפאת מערב ר״נ, וכן מפאת צפון וכן מפאת דרום.

ואלה מדותיה – מדות העיר שהוא קדש מרובעת לכל רוח חמש מאות אמות וארבעת אלפים.

ופאת נגב חמש חמש מאות וארבע אלפים – חמש האחד כתיב ולא קרי והוא אחד משמונה דכתיבין ולא קריין.

נגב חמש חמש מאות – חמש כתיב ולא ק׳ והוא א׳ מהשמונה דכתיבין ולא קריין וסי׳ נמסר במגל׳ רות וזהו ג״כ מן הנזכרים בגמ׳ פרק אין בין המודר ופירש הר״ן זכרונו לברכה חמש שני כתב ולא קרי ועיין מה שכתבתי ברות ובירמיה סי׳ ל״ב.

ואלה מדותיה – של העיר.

(טז-יז) ואלה מדותיה של ירושלים שלעתיד, העיר עם המגרש היה חמשת אלפים קנים באורך וברוחב, והיה המגרש מכל צד ר״נ קנים, והעיר באמצע ד׳ אלפים וחמש מאות קנים.

תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(יז) וְהָיָ֣ה מִגְרָשׁ֮ לָעִיר֒ צָפ֙וֹנָה֙ חֲמִשִּׁ֣ים וּמָאתַ֔יִם וְנֶ֖גְבָּה חֲמִשִּׁ֣ים וּמָאתָ֑יִם וְקָדִ֙ימָה֙ חֲמִשִּׁ֣ים וּמָאתַ֔יִם וְיָ֖מָּה חֲמִשִּׁ֥ים וּמָאתָֽיִם׃

The city shall have suburbs: toward the north two hundred fifty, and toward the south two hundred fifty, and toward the east two hundred fifty, and toward the west two hundred fifty.

תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וִיהֵי רְוָחָא לְקַרְתָּא לְצִפּוּנָא מָאתָן וְחַמְשִׁין וְדָרוֹמָא מָאתָן וְחַמְשִׁין וּמַדִינְחָא מָאתָן וְחַמְשִׁין וּמַעֲרָבָא מָאתָן וְחַמְשִׁין.

והיה מגרש לעיר – כל מגרשי עיר שבמקרא מקום פנוי לא בתים ולא שדה.

The city shall have an open space All the 'migrashim' of the cities in Scripture are an open space with neither houses or fields.

ואילו חמשים ומאתים יהיו לה למגרש מכל צד, והקרנות מלאות ומרובעות מתחילה בלי פגם, שהרי לפנים מן החמשים ומאתים נבנתה העיר, ונותרו החמשים ומאתים כמות שהן מרובעות מתחילה בלי פגם סביב לה.

והיה מגרש לעיר צפונה – מגרש הוא חוץ לעיר מחומת העיר ולחוץ והוא מקום פנוי אין בו בית ולא זרעים ולא נטעים והיה המגרש חמשים ומאתים לכל רוח הנה רחב אחזת העיר שהיא חמשת אלפים כי העיר ארבע אלפים וחמש מאות מצפון לדרום ומגרש חמשים ומאתים צפונה וחמשים ומאתים נגבה הנה חמש מאות וארבעת אלפים וחמש מאות הרי הנה חמשת אלפים.

והיה מגרש לעיר – מדת המגרש אשר לעיר.

צפונה – בפאת צפון יהיה חמשים ומאתים קנים וגו׳.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טז]

תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(יח) וְהַנּוֹתָ֨ר בָּאֹ֜רֶךְ לְעֻמַּ֣ת׀ תְּרוּמַ֣ת הַקֹּ֗דֶשׁ עֲשֶׂ֨רֶת אֲלָפִ֤ים קָדִ֙ימָה֙ וַעֲשֶׂ֤רֶת אֲלָפִים֙ יָ֔מָּה וְהָיָ֕ה לְעֻמַּ֖ת תְּרוּמַ֣ת הַקֹּ֑דֶשׁ וְהָיְתָ֤ה תְבֽוּאָתֹה֙ לְלֶ֔חֶם לְעֹבְדֵ֖י הָעִֽיר׃

The remainder in the length, answerable to the holy offering, shall be ten thousand eastward, and ten thousand westward; and it shall be answerable to the holy offering; and its increase shall be for food to those who labor in the city.

תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וּדְאִשְׁתָּאַר בְּאוּרְכָּא לָקֳבֵיל אַפְרָשׁוּת קוּדְשָׁא עַסְרִין אַלְפִין לְמַדִינְחָא וְעַסְרָא אַלְפִין לְמַעֲרָבָא וִיהֵי לָקֳבֵיל אַפְרָשׁוּת קוּדְשָׁא וּתְהֵי עֲלַלְתֵּיהּ לְמֵיכַל לְדִמְפַלְחִין בְּקַרְתָּא.

והיתה תבואתה ללחם לעובדי העיר – הם הגבעונים הנתונים חטבי עצים ושאבי מים (יהושע ט׳:כ״א) כן שמעתי משמו של רבי מנחם זצ״ל.

לעובדי העיר – אישארבנט בלעז (יחזקאל מ״ח:י״ז).

and its grain shall be for food for those who serve the city These are the Gibeonites, who were made wood-cutters and water-drawers (Yehoshua 9:27). So I heard in the name of Rabbi Menahem of blessed memory.

לְעוֹבדֵי הָעִיר – "as servants" in Old French: to the workers.

הרי העיר ומגרשיה ה׳ אלפים על ה׳ אלפים באמצע ארך כ״ה נותרו עשרת אלפים למזרח ועשרת אלפים למערב, והוא שאמר:

והנותר בארך {וגו׳} לעמת תרומת הקדש – שהוא כ״ה אלפים ארך,

והיתה תבואתה ללחם – לשדות.

והנותר בארך לעמת תרומת הקדש – שהיא חמשה ועשרים אלף ארך והעיר חמשת אלפים נשארו למזרח עשרת אלפים ולמערב עשרת אלפים והנה הם כ״ה אלפים.

והיתה תבואתה ללחם לעובדי העיר – תבואת העשרים אלף תהיה למאכל לאותם שיעמדו בעיר כי מכל שבט ישבו שם והם יקראו עובדי העיר שיעשו עבודת העיר בשדות ובכרמים ובגנים.

תבואתה – כתיב בה״א וקרי בוי״ו וכתבנו הטעם במלת בתוכו או בשניהם הה״א במקום וי״ו כמו אהלה.

תבואתה – כתיב בה״א וקרי בוא״ו וחברו בירמיה ב׳.

והנותר בארך – כי ברחב לא נשאר כלום כי העיר תהיה ד׳ אלפים ות״ק קנים ומגרש מזה ומגרש מזה כ״א ר״ן קנים הרי ה׳ אלפים קנים וימלאו כל הרחב אבל באורך נשאר עשרת אלפים מזה ומזה לכן אמר והנותר באורך עד מול כלות תרומת הקדש והוא אחוזת הכהנים והלוים והם עשרת אלפים למזרח ועשרת אלפים למערב וזה יהיה מול תרומת הקדש ושוה לו כמדתו.

והיתה תבואתו – התבואה הגדילה בשטח הזה תהיה למאכל לעובדי העיר הם יושבי העיר העוסקים בעבודת העיר ותקונה.

והנותר – מה שיותר באורך הרצועה עשרת אלפים קנים מכל צד, (מגביל לעומת תרומת הקדש שבצדו אשר לכהנים וללוים), יהיה שם שדות וכרמים לעובדי העיר המתעסקים בעבודת העיר.

לעבדי – אולי היה ראוי לנקדו לְעַבְדֵּי, ור״ל העוסקים בצרכי צבור.

תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יט) וְהָעֹבֵ֖ד הָעִ֑יר יַעַבְד֕וּהוּ מִכֹּ֖ל שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

Those who labor in the city, out of all the tribes of Israel, shall cultivate it.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״א מבלגנצירד״קמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְדִמְפַלַח בְּקַרְתָּא יַפְלִיחוּנֵיהּ מִכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.

והעובד העיר יעבדוהו מכל שבטי ישראל – א״ר לוי לע״ל הכל מתרפאים חוץ מנחש וגבעוני, נחש מנין ונחש עפר לחמו. גבעוני מנין והעובד העיר יעבדוהו מכל שבטי ישראל.

יעבדוהו מכל שבטי ישראל – שנתנו להם חלק זה בארץ.

of all the tribes of Israel shall serve him for they gave them this as a portion of the land.

והעבד העיר – והמתעסק בצרכי העיר לחזק בדקה ולכל צרכיה.

יעבדוהו – יעבדו אותם העם מכל שבטי ישראל – שכולם יהיו כפופין לו לעשות צרכיו וליתן לו משלהם.

והעובד העיר יעבדוהו מכל שבטי ישראל – כי בעבורם הם עומדים שם ובמקומם ובדין הוא שיעבדום בכל דבר שתצטרך להם מהם וישלחו להם מנחות.

ויש מפרשים: עובדי העיר הגבעונים ואין לו טעם כי לא יהיו עוד הגבעונים משרתים לעתיד ולא יתכן שיהיו גבעונים יושבי ירושלם העיר הקדושה בשביל ישראל.

והעבד העיר יעבדוהו – באגדת שמואל בענין הגבעונים כתוב שאף לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא מרחקן שנאמר והעבד את העיר יעבדוהו וגו׳ ואיתא נמי במדרש שוחר טוב מזמור א׳ ומזמור י״ז שאף הקדוש ברוך הוא עתיד לרחקן לעתיד לבא שנאמר והעבד העיר יעבדוהו וגו׳ יאבדוהו כתיב וכן במדרש רבה ריש פרשת נשא הובא זה המדרש ושם כתוב יאבדוהו מכל שבטי ישראל והכי איתא בגמ׳ א״י בפרק עשרה יוחסין והעבד את העיר יאבדוהו אבל בגמ׳ דילן פרק יש נוחלין גרסינן יעבדוהו דאמרינן התם עתידה ארץ ישראל שתתחלק לשלשה עשר שבטים אידך למאן אמר רב חסדא לנשיא דכתי׳ והעבד העיר יעבדוהו מכל שבטי ישראל וה״ג בבראשית רבה פ׳ כ׳ אמר ר׳ לוי לעתיד לבא הכל מתרפאין חוץ מנחש וגבעוני נחש שנאמר ונחש עפר לחמו לא ירעו ולא ישחיתו וגומר גבעוני והעבד העיר יעבדוהו וגו׳ בעל יפה מראה כתב בקידושין כלשון הזה ומ״ש כאן יאבדוהו היינו כמ״ש במדרש רבה אל תקרי יעבדוהו אלא יאבדוהו והיינו משום דאותיות אחה״ע מתחלפות עכ״ל. ועיין מה שאכתוב בס״ד בסוף דברי הימים על ויעתר ובכל ספרים שלנו כתוב והעבד העיר יעבדוהו ובלא מלת את וכן במסורת יעבדוהו ב׳ מלא וחברו כל חגוים יעבדוהו.

והעובד העיר – ר״ל כ״א מעובדי העיר יעבדו אותו מכל שבטי ישראל ר״ל כל שבטי ישרא׳ חייבי׳ לעבוד את עובדי העיר להזמין את כל הצרי׳ להם כי הם יושבים בעיר במקום כל ישראל ועוסקים בעבורם בעבודת העיר לכן לעומת זה יתעסקו המה בעבודתם.

והעובד העיר יעבדוהו מכל שבטי ישראל – ר״ל כל שבטי ישראל יצטרכו לתת צרכי עובדי העיר ומחייתם לכן יתנו להם רצועה זו שכל ישראל יש לו חלק בה לשדות וכרמים.

יעבדוהו – הכנוי מוסב לשם עיר ועשאו לשון זכר; ובא להגידנו שהעוסקים בצרכי העיר לא יהיו מגוי אחר כי אם מבני ישראל, וגם לא משבט מיוחד, כי אם מכל השבטים.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״א מבלגנצירד״קמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(כ) כׇּל⁠־הַתְּרוּמָ֗ה חֲמִשָּׁ֤ה וְעֶשְׂרִים֙ אֶ֔לֶף בַּחֲמִשָּׁ֥ה וְעֶשְׂרִ֖ים אָ֑לֶף רְבִיעִ֗ית תָּרִ֙ימוּ֙ אֶת⁠־תְּרוּמַ֣ת הַקֹּ֔דֶשׁ אֶל⁠־אֲחֻזַּ֖ת הָעִֽיר׃

All the offering shall be twenty-five thousand by twenty-five thousand. You shall offer the holy offering four-square, with the possession of the city.

תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְכָל אַפְרָשׁוּתָא עַסְרִין וְחַמְשָׁא אַלְפָא בְּעַסְרִין וְחַמְשָׁא אַלְפָא מְרַבַּע תִּפְרְשׁוּן יַת אַפְרָשׁוּת קוּדְשָׁא לְאַחֲסָנַת קַרְתָּא.

כל התרומה – המקודשת המותרמת מתוך התרומה הגדולה כ״ה אלפים קנים על כ״ה אלפים קנים.

רביעית – מרובעת אל תרומת הקדש לכהנים וללוים.

ואל אחזת העיר – אחזת – פורפריש בלעז.

The entire offering that is hallowed, that is separated from the great separation, amounts to 25,000 by 25,000 rods.

a square [Heb. רְבִיעִית,] a square, alongside the offering for the Sanctuary, for the priests and the Levites, and the possession of the city.

the possession [Heb. אַחֻזַת,] porpris in Old French; precincts.

כל התרומה – הלוים והכהנים והעיר והמגרש.

חמשה ועשרים אלף בחמשה ועשרים אלף – מרבעות.

רביעית שתרימו את תרומת הקודש – של כהנים ולוים שהיא רחב ה׳ אלפים,

יהיה אל אחזת העיר – שאחזת העיר היא כנגד חלק רביעי של תרומת הקודש.

כל התרומה – כלל אותה במספר כולל חמשה ועשרים אלף על חמשה ועשרים אלף בריבוע זהו שאמר רביעית.

אל אחוזת העיר – עם אחזת העיר שהוא מכלל חשבון חמשה ועשרים אלף.

רביעית – מרובעת.

אל – כמו עם.

אחוזת – חלק ונחלה.

כל התרומה – כלול בה חלק הכהנים והלוים ואחוזת העיר.

רביעית – שטח מרובעת תרימו את תרומת הקדש היא חלק הכהנים והלוים.

אל אחוזת העיר – עם אחוזת העיר תהיה מרובעת.

כל התרומה ר״ל לפ״ז החלק שהרימו מן הרצועה הכוללת אל אחוזת העיר היה חלק רביעית מן הרצועה שנשארה, כי הרצועה שנשארה היתה עשרים אלף שהרביעית ממנה חמשה אלף.

רביעית – בצורה הרובעת.

אל – במקום את, להוראת עם, ובתוכם אחזת העיר.

תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(כא) וְהַנּוֹתָ֣ר לַנָּשִׂ֣יא מִזֶּ֣ה ׀ וּמִזֶּ֣ה ׀ לִתְרֽוּמַת⁠־הַקֹּ֣דֶשׁ וְלַאֲחֻזַּ֪ת הָעִ֟יר אֶל⁠־פְּנֵ֣י חֲמִשָּׁה֩ וְעֶשְׂרִ֨ים אֶ֥לֶף ׀ תְּרוּמָה֮ עַד⁠־גְּב֣וּל קָדִ֒ימָה֒ וְיָ֗מָּה עַל⁠־פְּ֠נֵ֠י חֲמִשָּׁ֨ה וְעֶשְׂרִ֥ים אֶ֙לֶף֙ עַל⁠־גְּב֣וּל יָ֔מָּה לְעֻמַּ֥ת חֲלָקִ֖ים לַנָּשִׂ֑יא וְהָֽיְתָה֙ תְּרוּמַ֣ת הַקֹּ֔דֶשׁ וּמִקְדַּ֥שׁ הַבַּ֖יִת בְּתוֹכֹֽה׃

The residue shall be for the prince, on the one side and on the other of the holy offering and of the possession of the city; in front of the twenty-five thousand of the offering toward the east border, and westward in front of the twenty-five thousand toward the west border, answerable to the portions, it shall be for the prince. And the holy offering and the sanctuary of the house shall be in its midst.

תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וּדְאִשְׁתָּאַר לְרַבָּא מִכָּא וּמִכָּא לְאַפְרָשׁוּת קוּדְשָׁא וּלְאַחֲסָנַת קַרְתָּא לָקֳבֵיל חַמְשָׁא וְעַסְרִין אַלְפִין אַפְרָשׁוּתָא עַד תְּחוּם מַדִינְחָא וּמַעֲרָבָא לָקֳבֵיל עַסְרִין וְחַמְשָׁא אַלְפִין עַד תְּחוּם מַעֲרָבָא לָקֳבֵיל חַד מִן חוּלְקַיָא לְרַבָּא וּתְהֵי אַפְרָשׁוּת קוּדְשָׁא וְכֵיבַשׁ מַקְדַשׁ בֵּיתָא בְּגַוֵיהּ.

והנותר לנשיא וגו׳ – והנותר באורך התרומה הגדולה.

מזה ומזה – למזרח ולמערב של תרומת הקדש ולאחוזת העיר.

אל פני חמשה ועשרים אלף – על רוחב כ״ה אלפים תרומה עד גבול קדימה של ארץ ישראל וגו׳.

וימה על פני וגו׳ – וכן למערב על פני שלשת הרצועות של כהנים ולוים אחוזת העיר ברחב כ״ה אלפים.

על גבול ימה – כמו עד גבול ימה עד אוקיינוס.

לעומת חלקים – כנגד ארך חלקי השבטים.

לנשיא – יהיה.

והיתה תרומת הקודש – היא רצועות הכהנים.

ומקדש הבית בתוכה – הכל באמצע נחלת הנשיא.

And the remainder shall be for the prince, etc. and the remainder of the length of the great separation.

on either side to the east and to the west of the offering of the Sanctuary and the possession of the city.

alongside 25,000 of the offering alongside the 25,000 width of the offering extending to the eastern border of the entire land of Israel.

and to the west, alongside, etc. and likewise to the west, facing the three strips of the priests, the Levites, and the city's possession, in the width of 25,000.

the western border [Heb. עַל-גְבוּל יָמָּה,] like עַד גְבוּל יָמָּה, until the ocean.

opposite the portions opposite the length of the tribes" portions.

shall belong to the prince [lit. to the prince,] it shall be.

and the offering of the Sanctuary...shall be i.e., the strip of the priests.

and the Sanctuary of the House shall be in its midst Everything is in the middle of the inheritance of the prince.

ועדיין נשאר מן התרומה הגדולה באורך שהוא כאחד החלקים ממזרח למערב ואותו הנותר שנותר ממזרח למערב, מזה ומזה – ממזרח, לתרומת הקדש ו⁠{ל}⁠אחזת העיר.

וממערבן אל פני חמשה ועשרים אלף רחב של תרומה עד גבול קדימה – כנגד סוף מזרח גבול השבטים.

וימה – ולמערב חמשה ועשרים אלף רחב של תרומה,

על גבול ימה – כנגד סוף מערב גבול השבטים.

והוא שאומר לעמת חלקים – כל זה, זה לנשיא יהיה.

בתוכו – בתוך חלק הנשיא.

והנותר לנשיא מזה ומזה – הכל מבואר למעלה.

לעמת חלקים – ר״ל לעמת חלקי השבטים כמו שמפורש למעלה.

בתוכה – כתיב וקרי בתוכו ופירושו בתוך חלק הנשיא רוצה לומר באמצע חלקו תהיה התרומה בין גבול יהודה ובין גבול בנימין (יחזקאל מ״ח:כ״ב) יהודה מן הצפון ובנימין מן הדרום וכבר פירשנו למעלה חלקי הצפון לשבעה השבטים וזכר התרומה ואחרים זוכר חלקי חמשת אלפים הנותרים בנימין סמוך לתרומה ואצלו שמעון וכן כולם כן עד גד שהוא סוף תחום דרום כמו דן שהוא סוף תחום צפון.

והנותר לנשיא מזה ומזה ועליו נאמר למעלה כי יתן הנשיא מתנה לאחד מבניו רוצה לומר לזכרים ולא לנקבות, ואמנם למה הוצרך לומר זה בנשיא כיון שכל איש ישראל שוים בדין הזה שתהיה נחלתו לבניו, הנה הוא לפי שלא יחשוב חושב שנתן הקדוש ברוך הוא המתנה הזאת מן הארץ לנשיא כדי שיתפרנס בה לפי כבוד נשיאותו ויתחייב מזה שגם שיהיו בנים רבים לנשיא לא יירש נחלתו זאת כי אם בנו הגדול היושב על כסאו יורש נשיאותו כיון שאותה מתנה היתה מיוחדת למי שהוא נשיא וששאר אחיו יקחו מהמטלטלין אשר ישארו מאביהם אבל לא מנחלת הארצות כמו שהוא מנהג גם היום אצל מלכי אדום וישמעאל, ואם לא היה הדבר כן תשבר ותתחלק המלכות לחלקים דקים פתות אותה פתים, לכן ביאר כאן הנביא במאמר הש״י שלא יהיה ענין מלך המשיח נשיא ישראל באותו אופן רוצה לומר שכל נחלתו יירש הבן המולך אחריו ושלא יוכל הנשיא לתת ממנה לאחד משאר בניו לא יהיה כן כי היא נחלתו שזכה בה חלף עבודתו אשר יעבוד בקיבוץ הגליות וכיבוש הארץ וחלוקה כמו שנזכר למעלה ולכן היה מהראוי שיירשוה בניו, ואמנם פרנסת הנשיא לדורות תהיה מהתרומה שיתנו לו כל עם הארץ מהחטים והשעורים השמן והצאן כמו שזכר למעלה: אלה הם החמשה ייעודים שזכר הנביא יחזקאל בסוף נבואותיו:

ועתה לכו נא ונוכחה אין ספק שדבר גדול דיבר אלינו הנביא בנבואתו זה אשר ראה בעשרים וחמשה שנה לגלותם מבנין הבית והרחבת ירושלם והמזבח והקרבנות וחלוקת הארץ שהם דברים גדולים ורשומים ייעד עליהם לעתיד לבוא, והנה חכמי הנוצרים כשלחצתם הקושיה הזאת מהדברים העתידים האלה לימות המשיח ושלא נתקיימו עד הנה פירשו הדברים האלה מהבית והקרבנות והמזבח בדרך רוחני משל וצורה לשכר הנשמות, וחכמים אחרים לקחו דרך אחר לומר שהנבואה הזאת כולה נתקיימה בבית שני ושאין דבר ממנה לעתיד לבא, והנני סותר ומבטל שתי הדעות האלה ואקדים שתי הקדמות לא יוכל בעל הריב להכזיבם ולא לחלוק עליהם: האחד, היא שדברי הנביא כולם אמת ויפח לקץ ולא יכזב כי הנה בהיותו נביא מוחזק נאמן לה׳ לא יפלו מכל דבריו ארצה כיון שכל מה שניבא דבר ה׳ הוא. וההקדמה הב׳, שהנבואה הזאת כולה היא מטבע אחד רוצה לומר או תהיה כולה דבור ממשליי נאמר בדרך צורה על הדברים הרוחניים כדברי הנוצרים או תהיה כולה נאמרה על בנין בית שני כדברי רבים מפושעי ישראל ואין ראוי לבאר קצתה בזה הדרך וקצתה בדרך אחר אלא כולה בדרך אחד. ועתה נחפש בכל חלקי הנבואה הזאת ונדע ונשכיל אם אפשר שיפורשו בדרך צורה או על בית שני, ואם אי אפשר זה הנה יתחייב שלא נאמרה בדרך צורה ולא נתקיימה בבית שני אלא שהיא כפשוטה עתידה לבא בקבוץ הגליות. והנני מונה חלקי הנבואה שמהם נעשה הראיות בדרוש הזה אחד לאחד למצוא חשבון:

הא׳, אמר הנביא ויביאני אל החצר החיצונה והנה לשכות ורצפה עשוי לחצר סביב סביב שלשים לשכות לרצפה וידוע שבבנין בית שני לא היו אלו הלשכות וגם לא הרצפה והוא ממה שיוכיח שלא נאמרה ולא נתקיימה הנבואה הזאת בבית שני:

הב׳, באומרו והשער אשר פניו דרך הצפון ובמעלות שבע יעלו בו אמנם בבנין בית שני שנינו במס׳ מדות (משנה מדות ב׳:ה׳) שט״ו מעלות היו שם שבהם היו עולים מתוכם לעזרת ישראל כנגד ט״ו שיר המעלות שבתהלים שעליהם הלוים היו עומדים בשיר וזה גם כן ממה שיוכיח שלא נאמרה הנבואה הזאת על בית שני ולא נתקיימה בו:

הג׳, ממה שזכר שהיו באולם השער שנים שולחנות מפה ושנים שולחנות מפה ושאר השולחנות שנזכרו בענין וידוע שלא היה דבר מזה בבית שני ולא נאמרה אם כן הנבואה הזאת עליה:

הד׳, באומרו וימד את החצר אורך מאה אמה ורוחב מאה אמה מרובעת וידוע שלא היה זה בבית שני כי אורך עזרת ישראל היה שם קל״ה על רוחב י״א וכן עזרת הכהנים וזה ממה שיוכיח שלא נאמרה ולא נתקיימה הנבואה הזאת בבית שני:

הה׳, באומרו המזבח עץ שלש אמות גובה ואורכו ב׳ אמות וידוע שזה המזבח כמו שכתבו המפרשים לא היה דומה למזבח שעשה משה ולא למזבח שעשה שלמה ולא למזבח שעשו בני הגולה בבית שני והוא מה שיוכיח שלא נאמרה הנבואה הזאת אלא לימות המשיח לעתיד לבא:

הו׳, ממה שזכר בנין המזבח אחרי בנין הבית וההיכל וידוע שלא היה כן בבית שני כי הם בנו המזבח קודם ההיכל והקריבו עולותיהם וזבחיהם קודם בנין הבית:

הז׳, באומרו וישב אותי דרך שער המקדש החיצון הפונה קדים והוא סגור ויאמר אלי ה׳ השער הזה יהיה סגור וגומר ולא היה דבר מזה בבית שני ר״ל שער סגור ומה שפירשו חכמים ז״ל (משנה תמיד ג׳:ז׳) על אחד משני פשפשין שהיו לשער הגדול אין הכתוב סובלתו כי הוא אומר וישב אותי דרך שער החיצון הפונה קדים לא פשפש:

הח׳, באומרו בכהנים והיה בבואם אל שערי החצר הפנימית בגדי פשתים ילבשו ולא יעלה עליהם צמר כי אם נפרש החצר הפנימית כמשמעו שהוא עזרת הכהנים והמזבח יהיה זה מצוה מחודשת לעתיד, כי בבית ראשון ובבית שני היה צמר בבגדי כהונה שהיו משמשין בהם כי התכלת הוא צמר צבוע בתכלת, ולא נוכל לפרש זה על עבודת הכהן ביום הכפורים כי איך יקרא הדביר חצר והוא בית ואיך יאמר בבואם ילבשו בלשון רבים והעבודה ההיא לא היתה אלא בכהן אחד בלבד ביום הכפורים בלבד:

הט׳, באומרו וביום בואו אל הקדש אל החצר הפנימית לשרת בקדש יקריב חטאתו וכפי תורת משה יהיה זה גם כן מצוה מחודשת לעתיד וכן כתבו הרד״ק:

הי׳, בחלק הארץ שירימו תרומה להשם מנחלות השבטים כולם ושיהיה חלק התרומה אורך חמשה ועשרים אלף ורוחב עשרה אלף, וידוע שכל זה לא נתקיימה בבית שני לא ענין התרומה ההיא ולא גודל עיר ירושלם ולא ארצות הכהנים ולא ארצות הלוים ולא רוחב הר הבית וגודלו שהיה מרובע ת״ק קנים שהם שלשת אלפים אמה לכל רוח, וידוע ומבואר שירושלם והר הבית בבית שני הכל לא היה החצי ממה שניבא יחזקאל שיהיה הר הבית וכל זה יוכיח תוכחת מגולה שלא נאמר דבר מזה ולא נתקיים בבית שני אבל הוא כולו לעתיד לבא:

הי״א, ממה שזכר הנחלה שיהיה לנשיא מחלוקת הארץ לצד מזרח ולצד מערב באותה רצועה שיעשו לתרומת הקדש כמ״ש (לעיל מה, ז) ולנשיא מזה ומזה בתרומת הקדש ולאחוזת העיר אל פני תרומת הקדש ואל פני אחוזת העיר וגומר, וידוע שבבית שני לא נתחלקה הארץ ולא ניתן ממנה תרומה לה׳ ולא אחוזה לנשיא כלל אלא שהוא לעתיד לבוא:

הי״ב, מתרומת התבואות שצוה שיתנו כל עם הארץ לנשיא מדי שנה בשנה לפרנסתו מן החטים ומן השעורים ומן השמן ומן הצאן ושעל הנשיא יהיה להקריב משלו העולות והמנחות והנסכים בחגים ובחדשים ובשבתות ובכל מועדי בית ישראל, כי הנה מבואר הוא שדבר מזה לא היה בבית שני לא התרומה שהיו נותנין לו מהתבואות ולא הקרבנות שהיה הוא מקריב בעד העם וגם זה ראיה ברורה שהנבואה הזאת לעתיד לבא נאמרה ולא על בית שני:

הי״ג, מהקרבנות אשר זכר שיעשו בראשון באחד לחדש פר בן בקר לחטאת וכן בשבעה לחדש ובחג המצות ובחג הסוכות וביום השבת וביום החודש שאם נאמר כל זה על הקרבנות והמוספין שיעשו באותם הימים מבואר הוא שהן מצות מחודשות לא באו כן בתורה ולא נעשו ככה בבית ראשון ולא בבית שני אבל אם כן יהיו לעתיד לבוא בהכרח וכן הוא דעת ה״ר דוד קמחי, ואם הכונה בקרבנות האלה מה שיעשו בימי המלואים כמו שפירשתי אי אפשר שנאמר שנתקיימו בבית שני לפי שהנביא אומר שיתחילו הקרבנות בחדש הראשון באחד לחדש ניסן ויתמיד עד עשרים ואחד לתשרי, אמנם המלואים שעשו בבית שני התחילו מיום אחד לחדש תשרי עד כ״א בו והוא ממה שיוכיח שהקרבנות האלה כולם הם לעתיד לבוא בהכרח:

הי״ד, ממה שזכר בנשיא שבשער אשר יבא בו יצא אם לא בחגים ובמועדים שיבא בשער אחד ויצא בשער אחר כשאר העם וגם זה דבר מחודש שלא היה בבית שני:

הט״ו, במ״ש שכאשר יתן הנשיא מתנה לאיש מבניו שתהיה קיימת לעד אבל אם יתן מתנה מנחלתו לאחד מעבדיו תשוב הנחלה לנשיא בשנת היובל וגם דבר מזה לא היה בבית שני ששם היה הנשיא כשאר בני ישראל בשאר המתנות והנחלות וזה שיוכיח שלא נאמר זה אלא לעתיד לבוא:

הי״ו, במה שראה מהמים יוצאים מהמקדש ושאר הדברים שזכר בענין ההוא כי אם נפרשהו כפי פשוטו ידוע הוא שבבית שני ולא אחריו עד היום הזה לא יצא מעין מבית ה׳ ולא מים חיים מירושלם הולכים לים המזרחי ולים המערבי, ולא היו בשפת הנחל העצים הנפלאים אשר זכר ולא נמתקו מי הימים ולא נתרבו הדגים ולא הדייגים ואם כן יהיה זה ייעוד לעתיד לבוא בהכרח, ואם נפרשהו על השפע והקדושה או על החכמה והלמוד אשר יצא מירושלם לכל העולם גם זה לא היה בבית שני ולא עד היום הזה שאותותינו לא ראינו אין עוד נביא ואין אתנו יודע עד מה הנה אם כן הייעוד הזה על כל פנים הוא לעתיד לבא:

הי״ז, באומרו שתתנחל ותתחלק הארץ לי״ב שבטי ישראל ולכן זכר אותם בשמם כל שבט ושבט וידוע שבבית שני לא חזרו כל השבטים כי לא באו שמה אלא קצת מיהודה ובנימין מאותם שעלו מבבל ואי אפשר שיתקיים זה אלא לעתיד לבא בשובם על אדמתם:

הי״ח, באומרו ונחלתם אותה איש כאחיו רוצה לומר שלא תתחלק הארץ לשבטים איש לפי פקודיו כל זכר לגולגלותם אלא חלקים שוים לכל שבט ושבט כקטון כגדול וזה חדוש גדול לעתיד:

הי״ט, במה שצוה שינחלו בארץ הגרים שנאחזו בתוכם כבני ישראל עצמם כמו שאמר והיה תפילו אותה לכם ולהגרים הגרים בתוככם אשר הולידו בנים בתוככם והיו לכם כאזרח בבני ישראל אתכם יפלו בנחלה בתוך שבטי ישראל כי הנה לא נתקיים דבר מזה בבית שני יען שם לא נתחלקה הארץ לא לשבטים ולא לגרים:

הכ׳, בענין ירושלם שלא תהיה לאחד או שנים מהשבטים כמו שהיתה בבית ראשון שנפלה בחלק יהודה ובנימין אבל בחלוקה הזאת זכר הנביא שיעשו מארץ ישראל כולה י״ג רצועות מחלקים שוים ויהיו י״ב לשנים עשר שבטים והחלק הי״ג יהיה תרומה קדש מכל ישראל ובו יהיה ירושלם ובית המקדש, ויהיה אם כן עיר ירושלם מכל השבטים ולכן יהיו בירושלם שנים עשר שערים שער א׳ לכל שבט וידוע שלא היה דבר מזה בבית שני ולא מהחלוקה הזאת:

הכ״א, במה שזכר הנביא מגודל ירושלם שיהיה ארבעת אלפים וחמש מאות לכל רוח והסבוב כולו סביב י״ח אלף וידוע שבבית שני לא היה סביב ירושלם הרביע מזה וזה מה שיוכיח שכל זה הוא לעתיד לבא. הרי לך בזה כ״א ראיות בטענות חזקות להוכיח שלא נאמרה הנבואה הזאת ולא נתקיימה בבית שני: וסימן מנין הראיות האלה א״ך טוב לישראל כי הן מורות שהטובה וההצלחה עתידה לבא עליהם בקבוץ גלותם ושלא נתקיימה הנבואה הזאת בבית שני:

ואמנם שאי אפשר לפרשה על דרך הצורה והרמז הוא מבואר, לפי שאף שיאמרו שירמוז ב״ה של מטה לשכר הרוחני של מעלה מי יתן ידעתי מה היא החומה שראה הנביא סביב להר הבית, ולמה ראה ביד האיש קנה המדה שהיה שש אמות באמה וטפח, ולמה היה רוחב הבנין קנה אחד וקומתו קנה אחד ומה ענין השערים אשר בחומה ההיא והסף של כל שער ומדתו והתאים ומדתם והרוחב שבין תא לתא, ומה יהיה אולם השער מהבית ומדתו ואילו ומדת האיל וכן תאי השער דרך הקדים שהיו שלשה מפה וג׳ מפה על מה היה רומז, ומה ענין הגבול שלפני התאות והמדידה מגג התא לגגו והחלונות האטומות אל התאים ואל האילים והלשכות והרצפה ושאר השערים והתאים חלונים ואילים ואילמים ומדותיהם ומעלותיהם האם יבקשו לכל הברים האלה רמז וצורה אין ספק שיבואו לבקש הזיות ודמיונות והבלים לאין קץ, גם השולחנות והשפתים שזכר במקדש להדיח את הקרבנות האם יבקשו לזה גם כן צורה וכן האולם ההיכל והדביר והצלעות ונסבות והלשכות והפתחים והתוקיהא מפה ומפה והכרובים והתמרים האם יבקשו לכל זה צורה ורמז וכן דלתות ההיכל והקדש ושאר הדברים שזכר בבנינה כולם, אין ספק שאם יבקשו להם רמזים וצורות לשכר הרוחני יפלו במהמורות בל יקומו, כל שכן שרבים מהדברים האלה אשר זכר הנביא פה היו בבנין בית ה׳ שעשה שלמה ובבנין בית שני גם ואם הם היו שם בפעל ואמת למה לא נקבלם במקום הזה ככה ונפרשם בדרך צורה לדמיונות והזיות, וכן חנוכת המזבח והקרבנות ועבודת הכהנים הלוים בני צדוק ושאר הדברים כולם, וכן נחלת הנשיא והתרומה שיתנו לו והקרבנות אשר יקריב והמתנות אשר יתן לבניו או לעבדיו איך יבוקש לזה צורה ורמז והן דברים נעשים בכל יום, וכן חלוקת הארץ בשמות השבטים ושערי ירושלם וזכרון השבטים בשמותם אשר יקראו בנחלתם דן וגד ואשר האם יפורש כל זה בדרך רמז וצורה, יתחייב שגם שמותיהם שנכתבו בתורה בתולדותם היו משלים וצורות שדים ורוחות ותהיה האמת נעדרת אלא שכל זה הוא הזיה ורעות רוח וגם חכמיהם טח מראות עיניהם וילאו למצוא הפתח לתת ענין וטעם לכל אחד מפרטי הנבואה הזאת, ואנחנו נלך בשם השם אלהינו לקיים ולהאמין שכל הנבואה הזאת היא כפשוטה ושניבא אותה יחזקאל לעתיד לבוא ושהראהו הקדוש ברוך הוא מה שיהיה באחרית הימים מהגאולה והתשועה לעמו ושמשם והלאה יהיה ישראל עם קדוש לאלהיו וירושלם כסא השם ונהרו אליו כל הגוים (ישעיה ב, ב) ושם העיר מיום השם שמה:

ופה נשלם מה שראיתי לבאר מהספר הקדוש הזה:

ומקדש הבית בתוכה – בתוכו קרי.

אל פני – לפני.

על פני – כמו אל פני.

על גבול – עד הגבול.

והנותר לנשיא מזה ומזה וגו׳ – ר״ל לנשיא תהיה הנותר מהתרומה ההיא מהעבר מזה ומהעבר מזה לתרומת הקדש הוא חלק הכהנים והלוים.

ולאחוזת העיר אל פני – לפני כ״ה אלף רוחב כל התרומה עד סוף גבול המזרח וכן במערב לפני כ״ה אלף רוחב כל התרומה עד סוף גבול המערב מול חלקי השבטים ושוה להם זה יהיה לנשיא.

תרומת הקדש – על חלק הכהנים יאמר.

ומקדש הבית – כפל המלה בשמות נרדפים וכן נגב תימנה (יחזקאל מ״ז:י״ט).

בתוכו – באמצעית אורך חלק הנשיא.

והנותר לנשיא – מה שנשאר באורך חוץ מן הרצועה של אורך ורחב כ״ה אלף שהרימו תרומת הקדש בין למזרח בין למערב יהיה חלקו של הנשיא,

והיתה תרומת הקדש – וגם היא נקראת תרומת הקדש על שמקדש ה׳ בתוכה באמצע חלק הנשיא יהיה חלק הכהנים עם המקדש.

אל פני וגו׳ – חסרה לפניו תיבת קדימה, מצד קדים עד התחום.

וימה – מצד מערב עד התחום.

תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(כב) וּמֵאֲחֻזַּ֤ת הַלְוִיִּם֙ וּמֵאֲחֻזַּ֣ת הָעִ֔יר בְּת֛וֹךְ אֲשֶׁ֥ר לַנָּשִׂ֖יא יִהְיֶ֑ה בֵּ֣ין׀ גְּב֣וּל יְהוּדָ֗ה וּבֵין֙ גְּב֣וּל בִּנְיָמִ֔ן לַנָּשִׂ֖יא יִהְיֶֽה׃

Moreover from the possession of the Levites, and from the possession of the city, being in the midst of that which is the prince's, between the border of Judah and the border of Benjamin, it shall be for the prince.

תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וּמֵאַחֲסָנַת לֵיוָאֵי וּמֵאַחְסָנַת קַרְתָּא בִּמְצִיעִין דִלְרַבָּא יְהֵי בֵּין תְּחוּם יְהוּדָה וּבֵין תְּחוּם בִּנְיָמִן לְרַבָּא יְהֵי.

ומאחזת הלוים ומאחזת העיר – גם היא בתוך אשר לנשיא יהיה בין גבול יהודה ובין גבול בנימין – כל רוחב הרצועה אשר בין שני השבטים האלה יהודה מן הצפון ובנימן מן הדרום יהיה לנשיא והיא הרצועה שהותרמה ראשון רחב כ״ה אלפים בארך אחר חלקי השבטים.

Both the possession of the Levites and the possession of the city That, too, shall be in the midst of what belongs to the prince.

between the border of Judah and the border of Benjamin The entire width of the strip that is between these two tribes, Judah on the north and Benjamin on the south, shall belong to the prince, and that is the strip that was separated first, a width of 25,000, with a length [that follows] the portions of the tribes.

בתוך אשר לנשיא יהיה – למזרח ולמערב וכן לצפון ולדרום.

בין גבול יהודה ובין גבול בנימין לנשיא יהיה – במזרח התרומה ובמערבה.

ומאחוזת – הוא במ״ם ההשוואה כמו מגדיש ועד קמה (שופטים ט״ו:ה׳) ור״ל בין גדיש וכו׳.

ומאחוזת הלוים – ר״ל ובין אחוזת הלוים (גם על הכהנים יאמר שהם מבני לוי) בין אחוזת העיר יהיה באמצעית אורך החלק אשר לנשיא.

בין גבול יהודה – כי חלק יהודה יהיה מצפון חלק הנשיא וחלק בנימין יהיה מדרום וכפל הדבר פעמים רבות לתוספת ביאור.

ומאחזת הלוים – וגם חלק הלוים וחלק של אחוזת העיר הכל הוא בתוך אשר לנשיא, ר״ל באמצע ויתר כל האורך שבין חלק יהודה וחלק בנימין יהיה שייך לנשיא, וכאילו תרומת הקדש שנפרש באמצע הרים הנשיא מחלקו.

ומאחזת וגו׳ – כל הנשאר מחלק הארץ שבין אחזת יהודה לאחזת בנימין אחר שהבדילו ממנו אחזת הלוים (הכהנים והלוים) ומקום המקדש שבתוך אחזתם, יהיה לנשיא.

תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(כג) וְיֶ֖תֶר הַשְּׁבָטִ֑ים מִפְּאַ֥ת קָדִ֛ימָה עַד⁠־פְּאַת⁠־יָ֖מָּה בִּנְיָמִ֥ן אֶחָֽד׃

As for the rest of the tribes: from the east side to the west side, Benjamin, one.

תרגום יונתןרש״ימנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וּשְׁאַר שִׁבְטַיָא מֵרוּחַ מַדִינְחָא וְעַד רוּחַ מַעֲרָבָא בִּנְיָמִן חָד.

ויתר השבטים – יטלו בדרומה של אותה רצועה בנימין אצלה ואצלו שמעון ואצלו יששכר ואצלו זבולן ואצלו גד נמצא גד במצר דרומי של ארץ ישראל.

And the rest of the tribes shall receive [portions] south of that strip, Benjamin alongside it, and beside him Simeon, beside him Issachar, beside him Zebulun, and beside him Gad. Gad is therefore at the southern boundary of the land of Israel.

ויתר השבטים מפאת קדימה – בספרים מדוייקים מלא יו״ד וכן נכון כדבעינן למימר קמן.

ויתר השבטים – ר״ל וכן יחולק ליתר השבטים.

מפאת קדימה – ר״ל החלק יהיה מפאת קדימה וכו׳ ולשבט בנימן יהיה לחלק אחד.

(כג-כד) ויתר השבטים – ומדרום של תרומת הקדש יהיה חלק בנימין שמעון יששכר זבולון וגד, וגד יקח את הנוסף על גבול א״י, שהתחיל מתמר ומי מריבת קדש כנ״ל.

תרגום יונתןרש״ימנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(כד) וְעַ֣ל׀ גְּב֣וּל בִּנְיָמִ֗ן מִפְּאַ֥ת קָדִ֛ימָה עַד⁠־פְּאַת⁠־יָ֖מָּה שִׁמְע֥וֹן אֶחָֽד׃

By the border of Benjamin, from the east side to the west side, Simeon, one.

תרגום יונתןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וְעַל תְּחוּם בִּנְיָמִן מֵרוּחַ מַדִינְחָא עַד רוּחַ מַעֲרָבָא שִׁמְעוֹן חָד.

ועל גבול בנימין – סמוך לגבול בנימין לדרומו יהיה החלק מפאת קדימה וכו׳ ולשבט שמעון יהיה לחלק אחד וכן יתר השבטים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כג]

תרגום יונתןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(כה) וְעַ֣ל׀ גְּב֣וּל שִׁמְע֗וֹן מִפְּאַ֥ת קָדִ֛ימָה עַד⁠־פְּאַת⁠־יָ֖מָּה יִשָּׂשכָ֥ר אֶחָֽד׃

By the border of Simeon, from the east side to the west side, Issachar, one.

תרגום יונתןעודהכל

וְעַל תְּחוּם שִׁמְעוֹן מֵרוּחַ מַדִינְחָא וְעַד רוּחַ מַעֲרָבָא יִשָׂשׂכָר חָד.

תרגום יונתןהכל

(כו) וְעַ֣ל׀ גְּב֣וּל יִשָּׂשכָ֗ר מִפְּאַ֥ת קָדִ֛ימָה עַד⁠־פְּאַת⁠־יָ֖מָּה זְבוּלֻ֥ן אֶחָֽד׃

By the border of Issachar, from the east side to the west side, Zebulun, one.

תרגום יונתןעודהכל

וְעַל תְּחוּם יִשָׂשׂכָר מֵרוּחַ מַדִינְחָא עַד רוּחַ מַעֲרָבָא זְבוּלֻן חָד.

תרגום יונתןהכל

(כז) וְעַ֣ל׀ גְּב֣וּל זְבוּלֻ֗ן מִפְּאַ֥ת קָדִ֛מָה עַד⁠־פְּאַת⁠־יָ֖מָּה גָּ֥ד אֶחָֽד׃

By the border of Zebulun, from the east side to the west side, Gad, one.

תרגום יונתןמנחת שיעודהכל

וְעַל תְּחוּם זְבוּלֻן מֵרוּחַ מַדִינְחָא עַד רוּחַ מַעֲרָבָא גָד חָד.

ועל גבול זבולן מפאת קדמה – בספרים מדוייקים חסר וכן במסורת כ״י ג׳ חסר נמ״ז סימן ר״ל נפתלי מנשה זבולן.

תרגום יונתןמנחת שיהכל

(כח) וְעַל֙ גְּב֣וּל גָּ֔ד אֶל⁠־פְּאַ֖ת נֶ֣גֶב תֵּימָ֑נָה וְהָיָ֨ה גְב֜וּל מִתָּמָ֗ר מֵ֚י מְרִיבַ֣ת קָדֵ֔שׁ נַחֲלָ֖ה עַל⁠־הַיָּ֥ם הַגָּדֽוֹל׃

By the border of Gad, at the south side southward, the border shall be even from Tamar to the waters of Meribath Kadesh, to the brook, to the great sea.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצימצודת ציוןמצודת דודעודהכל

גבולות א״י – בראשית י׳:י״ט, בראשית ט״ו:י״ח, שמות כ״ג:ל״א, במדבר ל״ד:ב׳-י״ב, דברים י״א:כ״ד, יהושע א׳:ד׳, יהושע י״ב:א׳-ח׳, יהושע י״ג:א׳-ו׳, יחזקאל מ״ז:ט״ו-כ׳, יחזקאל מ״ח:א׳

וְעַל תְּחוּם גָד לְרוּחַ עִבַּר דָרוֹמָא וִיהֵי תְחוּם מִירִיחוֹ מֵי מַצוּת רְקָם אַחֲסָנָא לְיַמָא רַבָּא.

ועל גבול גד – מצר דרומי שלו.

מתמר מי מריבת קדש נחלה – מיריחו עיר התמרים במקצוע המזרח ובא למערב למי מריבת קדש ובא והולך עד נחל מצרים השופך לים הגדול במקצוע דרומית מערבית.

And alongside the border of Gad its southern boundary.

from Tamar to the waters of Meribath-kadesh, to the brook [It starts] from Jericho, the city of date palms (הַתְּמָרִים), in the eastern corner, and comes to the west to the waters of Meribath-kadesh, and proceeds until the brook of Egypt, which empties into the Great Sea in the southwestern corner.

נחלה – נחל מצרים.

אל פאת – בפאת.

על הים – אל הים.

ועל גבול גד – ר״ל סמוך לגבול גד שלקח בפאת הדרומי יהיה הגבול מתמר עד מי מריבת קדש ומשם בא הגבול לנחל מצרים ומשם אל הים הגדול.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצימצודת ציוןמצודת דודהכל

(כט) זֹ֥את הָאָ֛רֶץ אֲשֶׁר⁠־תַּפִּ֥ילוּ מִֽנַּחֲלָ֖ה לְשִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְאֵ֙לֶּה֙ מַחְלְקוֹתָ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽהיֱ⁠־⁠הֹוִֽה׃

This is the land which you shall divide by lot to the tribes of Israel for inheritance, and these are their several portions,⁠" says Adonai Elohim.

תרגום יונתןמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

דָא אַרְעָא דְתִפְלְגוּן לְאַחֲסָנָא לְשִׁבְטַיָא דְיִשְׂרָאֵל וְאִלֵין פַּלְגוּתְהוֹן אֲמַר אֱלֹהִים.

מחלקותם – מלשון חלוקה.

אשר תפילו מנחלה – רצה לומר אשר תורישו מן הנחלה ההיא אל שבטי ישראל.

ואלה מחלקותם – כן יהיה החלוקה שביניהם.

זאת הארץ – ר״ל הנה התבאר נחלת הארץ שיתרחב על גבול הקודם, וגם איך יחלקוהו שיהיה ג״כ משונה מחלוקה הקודמת.

ואת הארץ וגו׳ – א״כ עיר המלוכה והמקדש יהיו בטבור הארץ, מה שאין כן בירושלים שהיא בשליש התחתון של א״י.

תרגום יונתןמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ל) וְאֵ֖לֶּה תּוֹצְאֹ֣ת הָעִ֑יר מִפְּאַ֣ת צָפ֔וֹן חֲמֵ֥שׁ מֵא֛וֹת וְאַרְבַּ֥עַת אֲלָפִ֖ים מִדָּֽה׃

These are the exits of the city: On the north side four thousand and five hundred by measure.

תרגום יונתןרש״ירד״קמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְאִלֵין מַפְקָנֵי קַרְתָּא מֵרוּחַ צִפּוּנָא אַרְבַּע אַלְפִין וַחֲמֵשׁ מְאָה מִשְׁחָא.

תוצאות העיר – שעריה לארבע רוחותיה.

מדה – היא קנה המדה חמש מאות וארבעת אלפים קנים.

The exits of the city the gates of its four sides.

measures that is of the measuring rod: 4,500 rods.

ואלה תוצאות העיר – רוצה לומר שעריה לכל רוח שלשה שערים נמצאו לארבע רוחותיה שנים עשר שערים לשנים עשר שבטים ובזכרו השבטים זכר גם כן המדות.

תוצאות – השערים שיוצאין בהן.

ואלה תוצאות – זה מספר פתחי העיר אשר יצאו בהן.

מפאת צפון – ר״ל השערים שיהיו בפאת צפון אשר שם רוחב חמש מאות וארבעת אלפים מדה ומספר השערים יפרש במקרא שלאחריו.

מדה – ר״ל קנה המדה.

ואלה תוצאות העיר מפאת צפון מדה – ר״ל במדת הקנה, שכל קנה ו׳ אמות נמצא היה אורך ורוחב י״ג מיל וחצי.

תוצאות – שטח העיר.

תרגום יונתןרש״ירד״קמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(לא) וְשַׁעֲרֵ֣י הָעִ֗יר עַל⁠־שְׁמוֹת֙ שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל שְׁעָרִ֥ים שְׁלוֹשָׁ֖ה צָפ֑וֹנָה שַׁ֣עַר רְאוּבֵ֞ן אֶחָ֗ד שַׁ֤עַר יְהוּדָה֙ אֶחָ֔ד שַׁ֥עַר לֵוִ֖י אֶחָֽד׃

And the gates of the city shall be after the names of the tribes of Israel, three gates northward: the gate of Reuben, one; the gate of Judah, one; the gate of Levi, one.

תרגום יונתןילקוט שמעונימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וְתַרְעֵי קַרְתָּא עַל שְׁמָהַת שִׁבְטַיָא דְיִשְׂרָאֵל תַּרְעִין תְּלָתָא פְּתִיחִין לְצִפּוּנָא תְּרַע רְאוּבֵן חָד תְּרַע יְהוּדָה חָד תְּרַע לְוֵי חָד.

שער ראובן אחד – (כתוב ברמז כ״ט).

על שמות שבטי ישראל – ר״ל יקראו על שמות השבטים וזהו לאות שיהי׳ לכל השבטים חלק בעיר זה כזה.

צפונה – יהיו בפאת צפון.

שער ראובן אחד – ר״ל אחד יהי׳ נקרא שער ראובן וכן כולם.

ושערי העיר – היה בכל צד ג׳ שערים, כל שער לשבט אחד, ואמר תחלה מפאת צפון, ואח״כ ואל פאת קדימה, ואח״כ פאת נגבה מבואר שהתחיל הסדר ממקצוע צפונית מערבית והיה ראובן יהודה לוי ממזרח למערב, ובצד מזרח היה שער יוסף קרוב אל שער לוי שבצפון, ואח״כ בנימין דן, ובדרום, ממזרח למערב שמעון יששכר זבולון, ובמערב מדרום לצפון גד אשר נפתלי, ותראה שבאבני החשן היו קבועים אדם פטדה וברקת שהם אבני ראובן שמעון לוי טור אחד נופך ספיר ויהלום שהם יהודה יששכר זבולון טור השני. לשם שבו ואחלמה שהם דן נפתלי גד טור השלישי, תרשיש שוהם ישפה שהם אשר יוסף בנימין טור הרביעי ובסדר השערים לוקח אחד מכל טור אל טור שכנגדו בצד השני. בצפון היה ראובן לוי מטור האחד ושמעון מטור הזה הקבע בצד דרום כנגדן. ובדרום יששכר זבולון מטור השני ויהודה לוקח מטור הזה והקבע בצפון כנגדם, ובמערב אשר נפתלי מטור השלישי וגד מטור הזה הקבע במזרח כנגדם. ובמזרח יוסף ובנימין מטור הד׳ ואשר מטור הזה הקבע במערב כנגדם. ויש לי בזה טעם שאכ״מ.

תרגום יונתןילקוט שמעונימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(לב) וְאֶל⁠־פְּאַ֣ת קָדִ֗ימָה חֲמֵ֤שׁ מֵאוֹת֙ וְאַרְבַּ֣עַת אֲלָפִ֔ים וּשְׁעָרִ֖ים שְׁלֹשָׁ֑ה וְשַׁ֨עַר יוֹסֵ֜ף אֶחָ֗ד שַׁ֤עַר בִּנְיָמִן֙ אֶחָ֔ד שַׁ֥עַר דָּ֖ן אֶחָֽד׃

At the east side four thousand and five hundred reeds, and three gates: even the gate of Joseph, one; the gate of Benjamin, one; the gate of Dan, one.

תרגום יונתןמצודת ציוןמצודת דודעודהכל

וּלְרוּחַ מַדִינְחָא אַרְבְּעָה אַלְפִין וַחֲמֵשׁ מְאָה וְתַרְעִין תְּלָתָא תְּרַע יוֹסֵף חָד תְּרַע בִּנְיָמִן חָד תְּרַע דָן חָד.

ואל פאת – ובפאת.

ושער – הוי״ו יתירה וטפילה.

חמש מאות – ר״ל אשר שם רוחב חמש מאות וארבעת אלפים ומספר השערים יהיו שלש׳.

תרגום יונתןמצודת ציוןמצודת דודהכל

(לג) וּפְאַת⁠־נֶ֗גְבָּה חֲמֵ֨שׁ מֵא֜וֹת וְאַרְבַּ֤עַת אֲלָפִים֙ מִדָּ֔ה וּשְׁעָרִ֖ים שְׁלֹשָׁ֑ה שַׁ֣עַר שִׁמְע֞וֹן אֶחָ֗ד שַׁ֤עַר יִשָּׂשכָר֙ אֶחָ֔ד שַׁ֥עַר זְבוּלֻ֖ן אֶחָֽד׃

At the south side four thousand and five hundred reeds by measure, and three gates: the gate of Simeon, one; the gate of Issachar, one; the gate of Zebulun, one.

תרגום יונתןמצודת ציוןעודהכל

וּלְרוּחַ דָרוֹמָא אַרְבְּעָא אַלְפִין וַחֲמֵשׁ מְאָה מִשְׁחָן וְתַרְעִין תְּלָתָא תְּרַע שִׁמְעוֹן חָד תְּרַע יִשָׂשׂכָר חָד תְּרַע זְבוּלֻן חָד.

מדה – הוא קנה המדה בת ששה אמות.

תרגום יונתןמצודת ציוןהכל

(לד) פְּאַת⁠־יָ֗מָּה חֲמֵ֤שׁ מֵאוֹת֙ וְאַרְבַּ֣עַת אֲלָפִ֔ים שַׁעֲרֵיהֶ֖ם שְׁלֹשָׁ֑ה שַׁ֣עַר גָּ֞ד אֶחָ֗ד שַׁ֤עַר אָשֵׁר֙ אֶחָ֔ד שַׁ֥עַר נַפְתָּלִ֖י אֶחָֽד׃

At the west side four thousand and five hundred reeds, with their three gates: the gate of Gad, one; the gate of Asher, one; the gate of Naphtali, one.

תרגום יונתןמצודת דודעודהכל

וְרוּחַ מַעֲרָבָא אַרְבַּע אַלְפִין וַחֲמֵשׁ מְאָה תַּרְעֵיהוֹן תְּלָתָא תְּרַע גָד חָד תְּרַע אָשֵׁר חָד תְּרַע נַפְתָּלִי חָד.

שעריהם – ר״ל השערים שיעמדו במשך חמש מאות וארבעת אלפים של רוחב העיר מספרם יהיו שלש׳.

תרגום יונתןמצודת דודהכל

(לה) סָבִ֕יב שְׁמֹנָ֥ה עָשָׂ֖ר אָ֑לֶף וְשֵׁם⁠־הָעִ֥יר מִיּ֖וֹם יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה ׀ שָֽׁמָּה׃

It shall be eighteen thousand reeds round about; and the name of the city from that day shall be, 'Hashem is there.'"

תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״א מבלגנצירד״קמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

סְחוֹר סְחוֹר תַּמְנַת עֲסַר אַלְפִין וּשְׁמָא דְקַרְתָּא דְמִתְפָּרֵישׁ מִיוֹמָא דִי יִשְׁרֵי יְיָ שְׁכִנְתֵּיהּ תַּמָן.

רמז שפד

סביב שמונה עשר אלף – אמר חזקיה א״ר ירמיה בשם רשב״י ראיתי בני עליה והם מועטים אם אלף הם אני ובני מהם ואם מאה הם אני ובני מהם ואם שנים אני ובני הם, ומי זוטרי כולי האי והא אמר רבא דרא דקמי קודשא ב״ה י״ח אלפי פרסי שנאמר סביב שמונה עשר אלף, ל״ק הא דמסתכלים באספקלריא המאירה הא דמסתכלים באספקלריא שאינה מאירה, ומי זוטרי כולי האי הא אמר אביי לא פחות עלמא מתלתין ושתא צדיקי שנאמר אשרי כל חוכי לו ל״ו בגימ׳ תלתין ושתא הוו, לא קשיא הא דעיילי בבר והא דעיילי בלא בר.

ושם העיר מיום ה׳ שמה – אמר רשב״ג א״ר יונתן שלשה נקראו על שמו של הקדוש ב״ה אלו הם, צדיקים, משיח, ירושלים, צדיקים שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. משיח וזה שמו אשר יקראו ה׳ צדקנו. ירושלים דכתיב ושם העיר מיום ה׳ שמה אל תקרי שמה אלא שמה.

ושם העיר מיום ה׳ שמה – רוצה לומר: ״מיום בנותה״ או ״מיום שכנו בה״, במשמעות ששמה מיום שנושבה: ה׳ בה, כלומר, השגחתו ושכינתו.⁠¹

(סיום) תמו מלות יחזקאל בשבח האל

1. כך סבורים גם רס״ג, המצוטט אצל ראב״ע בפירושו לבראשית לג, כ ובפירושו הקצר לשמות יז, טו, ורד״ק.

סביב שמונה עשר אלף – הקף העיר שמונה עשר אלף קנים כך עולה חשבון ריבועה.

ושם העיר מיום י״י שמה – תרגם יונתן: ושמא דקרתא דמתפרש מיומא די ישרי י״י שכינתיה תמן כלומר לא יקרא לה שם אחר אלא שם הראשון שהיה לה מיום שעקד אברהם את יצחק בנו שם שקרא לו יראה והיא היה שמה שלם הרי ירושלים ויש עוד לפתור ושם העיר יהיה לעתיד מיום בניינה ולהלן יקראו לה י״י שמה.

(סיום) נשלם יחזקאל.

All around, it amounts to 18,000 The perimeter of the city is 18,000 rods. This is the sum total of its four sides.

and the name of the city from that day will be "The Lord is There.⁠" Jonathan renders: "And the name of the city had been declared as of that day that the Lord caused His Shechinah to rest there.⁠" It shall not be called by a name other than the original name that it had since the day that Abraham bound Isaac his son there, for he called it Yireh, and its name had been Shalem, thus forming "Jerusalem" (Bereshit Rabbah 56:16). It may also be interpreted: and the name of the city in the future, from when it is built and thenceforth, shall be "The Lord is There.⁠"

סביב – כל היקף העיר.

ושם העיר מיום – בנינה ויישובה שאמרנו.

י״י שמה – חידוש שם הוא על מקדשה.

(סיום) לחונן הדעת, שפתי מבעת, תהלה נשמעת, עלי בירור מלים.

אליעזר עבדו, ישורר על חסדו, אשר גמר בעדו, חסין יה באלים.

אשר גלהו אות, להבין נפלאות, במראות ונבואות, יחזקאל רב פעלים.

במרכבות קדש, והבית קדש, וקרבנות חדש, ומדת הגבולים.

סביב שמנה עשר אלף – כלל ארבעת אלפים וחמש מאות לכל רוח והם שמונה עשר אלף וזכר המדות בכלל ובפרט.

ושם העיר מיום י״י שמה – רוצה לומר ומאז והלאה יהיה שם העיר י״י שמה רוצה לומר כי עד עולמי עד לא תסור עוד שכינתו מן העיר. וכן אמר ירמיהו הנביא וזה אשר יקרא לה י״י צדקנו (ירמיהו ל״ג:ט״ז) וכן על מלך המשיח וזה שמו אשר יקראו י״י צדקנו (ירמיהו כ״ג:ו׳), נשלם ספר יחזקאל.

ה׳, שמה – יש פסיק בין ה׳ לשמה ובבתרא פ׳ הספינה ג׳ נקראו על שמו של הקב״ה אלו הם צדיקים ומשיח וירושלים צדיקים שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וגו׳. משיח דכתיב וזה שמו אשר יקראו ה׳ צדקנו. ירושלים דכתיב ושם העיר ה׳ שמה אל תקרי שמה אלא שמה. ומה שלא אמר הכתוב בפירוש ה׳ שמה בשוא השי״ן רק בקמץ כתוב במסורת הברית הגדול ריש ד״ה ב׳ לרמוז כג״כ דהא אוה למושב לו המקום ההוא נצח סלה וט-ולא זזה שכינה מכותל מערבי אפילו בחרבנה עד כאן. ועיין מה שכתבתי בירמיה כ״ג שוחר טוב מזמור כ״א גנת אגוז דף ס״ב בחיי פ׳ לך לך ובפרשת כי תשא.

סביב – ההיקף בארבעת הרוחות יהי׳ שמנה עשר אלף.

ושם העיר מיום ה׳ שמה – מיום ההוא והלאה יהי׳ שם העיר ה׳ שמה ר״ל עד עולם לא תסיר עוד שכינתו מן העיר אבל תהי׳ שמה ותקרא כן שם העיר לאות.

סביב שמנה עשר אלף – ח״י אלף קנים יהיו מדת סביב העיר, שרומז למרכבת ה׳ רבותים אלפי שנאן ח״י מחנות הסובבים כבוד ה׳, ועז״א ושם העיר מיום ה׳ שמה – שם שכינת כבודו, וח״י אלף סביב כאילו בכל קנה שסביב העיר עומד מלאך ה׳ מכסא כבודו לשמרה ומן העיר עד הר הבית היה מ״ה מיל בצמצום וזה מ״ש והיה על מצלות הסוס קדש לה׳.

סביב – מרכז העיר.

מיום – מן היום ההוא והלאה; ואולי אין כונתו שתיבות ה׳ שמה יהיו שם פרטי לעיר, אבל הוא ע״ד ה׳ יראה (פרשת וירא), עיר הצדק (ישעיהו א׳:כ״ו) כסא ה׳ (ירמיהו ג׳:י״ז), בהיות שכינת ה׳ שמה לעולם תהא ראויה להקרא כן.

בנל״ך ואע״י.

(סיום) פיוטים שנוספו בסוף הפירוש מתלמידי המחבר

שַׁי לְמוֹרֶה

הרב הנכבד התורני המופלג, הולך תמים ופועל צדק, נודע ביהודה ובישראל גדול שמו,

כמהר״ר משה יצחק אשכנזי הי״ו,

מורי ועטרת ראשי, אשר גדלני מנעורי ויורני מדרכיו,

בהשלימו ביאורו הנעים הואיל משה על כל ספרי קדשנו.

תְּהִלָּה לְמֹשֶׁה.

מוֹרִי! מֵאָז נִתַּתִּי עַל יָדֶךָ,

בִּימֵי חָרְפִּי, יָדַעְתִּי לָךְ נָעֵמָה

הָגוּת בְּתוֹרַת אֵל, הִיא אוֹצָרֶךָ,

מֵעֹשֶׁר מִכָּבוֹד, כִּי הֶבֶל הֵמָּה.

וּבְעוֹד חָיִיתָ מִיגִיעַ כַּפֶּיךָ,

וּכְבֵדוּת הַמַּשָּׂא רַבַּת עָצֵמָה,

לֹא מַשְׁתָּ יוֹם וָלֵיל מִמִּשְׁמַרְתֶּךָ,

עַד רוּחֶךָ נִדְבַת נִדְרָהּ שִׁלֵּמָה.

וּלְבָאֵר כָּל⁠־סִפְרֵי תָּנָ״ךְ הִגִּיעָה,

עַל פָּעָלְךָ הַדְרַת שִׁמְךָ גָּדָלָה,

בּוֹ לֹא רַק מֶתֶק צוּף חָכְמָה הִטְעָמְתָּ,

אַךְ יִרְאַת אֵל רֵאשִׁיתוֹ יֹשֶׁר שָׂמְתָּ,

עַל כֵּן רוּחִי לַעְצֹר עוֹד לֹא אוּכָלָה,

וּגְבוּרוֹתֶיךָ אֶל עַם זוּ אַבִּיעָה.

פה טריאסטי יע״א

ביום טו״ב לחדש אדר לסדר ״ובלב כל חכם לב נתתי חכמה״

שנת הלך את חכמים יחכם לפ״ק

מאת תלמידו יצח״ק ס״ט.

מיוסד על פי שם החכם משה יצחק אשכנזי בראשי החרוזים.

מָשָׁל אֶמְשֹׁל וּנְגִינָתִי אַשְׁמִיעַ,

שִׁירִי אוֹבִילָה לָךְ מָנָה אַפַּיִם,

הֵן כִּי סוּפַת עִתִּים לִבִּי תַכְרִיעַ…

יִקְרַת שִׁמְךָ אַרְנִין אַגְדִּיל כִּפְלָיִם.

צוּרִים בָּאִים מֵהַר חוֹרֵב תַּבְקִיעַ,

חָשֹׂף תַּחְשׂוֹף מִבּוֹרוֹתֵימוֹ מַיִם –

קָרִים לַשְׁקוֹת צָמֵא. לָאוֹר תּוֹפִיעַ

אִמְרֵי עֶלְיוֹן דַּעַת שֹׁכֵן שָׁמָיִם.

שָׁלֵם רוּם פָּעָלְךָ. אוֹתוֹ יַשְׂגִּיאוּ

כֻּלָּם. חָכָם, גָּדוֹל, זָקֵן וָנַעַר;

נֹפֶת צוּפֶיךָ אֶל⁠־פִּיהֶם יָבִיאוּ.

זִכְרָךְ יִכּוֹן לָעַד; – כִּי בֵין דּוֹר סַעַר

יָזִיד לַהְרֹס אָשְׁיוֹת מִשְֹפָּט בַּשַּׁעַר –

כַּשַּׁחַר מִכְתָּבֶיךָ אוֹר יַגִּיהוּ.

עוד שני ואח לו

מֹשֶׁה! מְלֶאכֶת קֹדֶש הֵן כִּלִּיתָ.

זֶרַע אֲשֶׁר⁠־בִּשְׂדֵה עַמִּי זָרַעְתָּ

עָשָׂה פְּרִי. הַכֶּרֶם זוּ נָטַעְתָּ,

צָלַח. וּמִיגִיעֶךָ טוֹב רָאִיתָ.

חֹקֵר בְּסִפְרֵי חֹזֵי אֵל רָדִיתָ

מֵהֶם דְּבַש אַף שֹׁקְקִים שִׂבָּעְתָּ;

מִתּוֹךְ עֲמוּקוֹתָם הַלּוֹט בִּלָּעְתָּ,

כֶּתֶר נְבוֹנִים בִּגְלַל זֶה קָנִיתָ.

וּמְשַׁחֲרֵי תוֹרָה, אֶל⁠־מַעְיָנֶיךָ,

כָּרָץ לְהוֹן יָרוּצוּ. בִּסְפָרֶיךָ

יִשְׁתַּעְשְׁעוּ, סַחְרָם כִּי טוֹב יִטְעָמוּ.

מֹשֶׁה! בְּעֵט סֹפֵר דַּי לָךְ מָשָכְתָּ,

דָּת⁠־יָהּ דְּכֹלָּא בָּה לִמְאֹד הָפָכְתָּ,⁠¹

עַתָּה יְמֵי מָנוֹחַ לָךְ יִנְעָמוּ.

קרבן תודה

לאות כבוד וחבה יתרה

מזעירא דזעיריא אהרן מצליח בכ״ר ירמיה רומאניני ס״ט.

פה טריאסטי יע״א

שנת ״גם האיש משה גדול מאד״ לפ״ק.

1. כמו ששנו רז״ל באבות: ״הפוך בה והפוך בה דכלא בה״, ששם פעל הפך ענינו שמת לב והשגחה על תורתנו הרבה פעמים.

תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״א מבלגנצירד״קמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון