Yechezkel 47 – יחזקאל מז‏ – Mikraot Gedolot

(א) וַיְשִׁבֵ֘נִי֮ אֶל⁠־פֶּ֣תַח הַבַּ֒יִת֒ וְהִנֵּה⁠־מַ֣יִם יֹצְאִ֗ים מִתַּ֨חַת מִפְתַּ֤ן הַבַּ֙יִת֙ קָדִ֔ימָה כִּֽי⁠־פְנֵ֥י הַבַּ֖יִת קָדִ֑ים וְהַמַּ֣יִם יֹרְדִ֗ים מִתַּ֜חַת מִכֶּ֤תֶף הַבַּ֙יִת֙ הַיְמָנִ֔ית מִנֶּ֖גֶב לַמִּזְבֵּֽחַ׃

He brought me back to the door of the house; and behold, waters issued out from under the threshold of the house eastward; for the forefront of the house was toward the east; and the waters came down from under, from the right side of the house, on the south of the altar.

תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וַאֲתִיבַנִי לִתְרַע בֵּיתָא וְהָא מַיָא נַפְקִין מִתְּחוֹת סְקוֹפַת בֵּיתָא מִמַדִינְחָא אֲרֵי אַפֵּי בֵיתָא לְמַדִינְחָא וּמַיָא נָחֲתִין מִלְרַע מֵעַבַר סְקוֹפַת בֵּיתָא לְיַמִינָא מִדָרוֹם לְמַדְבְּחָא.

וישיבני – לתוך החצר הפנימית.

אל פתח הבית – והמים יורדים מתחת כתף הבית הימנית נובעים מתחת המפתן שהוא באמצע המזרח ומצדדין באלכסון לצד הימין ויוצאין מעזרה בדרום המזבח ויוצאין חוץ לעיר במסכ׳ יומא שנינו אמר רבי פנחס משום רב הונא צפוראה מעין היוצא מבית קדשי הקדשים בתחילה דומה לקרני סלעים כיון שהגיע לפתח ההיכל נעשה כחוט של שתי כיון שהגיע לפתח האולם נעשה כחוט של ערב כיון שהגיע לפתח העזרה נעשה כפי פך קטן.

Then he brought me back into the Inner Court.

To the entrance of the House. And the water was descending from under the right side of the House, flowing from under the threshold, which was in the center of the east[ern side] and [going] diagonally toward the right, and going out of the Court at the south of the altar, and proceeding out of the city. In Tractate Yoma we learned (77b): Said Rabbi Phinehas in the name of Rab Huna of Sepphoris: The fountain emanating from the Holy of Holies at first resembles the points of rocks. As soon as it reaches the entrance of the Hall, it becomes like a woof thread. When it reaches the entrance of the Heichal, it becomes like a warp thread. When it reaches the entrance of the Court, it becomes like the mouth of a small jug.

וישבני אל פתח הבית – בחצר הפנימי.

והמים יורדים – מתעקלין ונוטין לימין, ואחרי שהן יוצאין קדימה א״כ דרך שער הקדים של חצר הפנימי יוצאין והיה לו לצאת דרך שער הקדים, אלא שדינו להיות סגור.

וישיבני אל פתח הבית – אל פתח ההיכל מתחת מכתף הבית הימנית מתחילה ראה אותם יוצאים מתחת מפתן הבית שהוא באמצע מזרח הבית ואח״כ היו נוטים לצד דרום ויורדין מכתף הדרומית של שער ההיכל וכבר פירשנו כי כתף יקרא מה שאחר השער מבפנים או מבחוץ ואפשר כי מתחת מפתן הפשפש הדרומי היו יוצאים אותו שלא היה אדם נכנס בו והיו יורדים מדרום המזבח לחוץ לעזרה ומשם עד חוץ לעיר.

ובדברי רבותינו ז״ל המעיין הזה תחילתו מבית קדש הקדשים אמר ר׳ פנחס משום רבי הונא צפוראה מעין היוצא מבית קדש הקדשים בתחילה דומה לקרני חגבים כיון שהגיע אל פתח ההיכל נעשה כחוט של שתי כיון שהגיע לפתח האולם נעשה כחוט של ערב וכיון שהגיע לפתח העזרה נעשה כפי פך קטן היינו דתנן שער המים שבו מכניסין צלוחית של מים של נסוך בחג. ובתוספתא דסוכה ר׳ אליעזר אומר מים מפכין מסכסכין ועולין כמו פי הפך ועתידין להיות יוצאין מתחת יד מפתן הבית מכאן ואילך וימד אלף באמה ויעבירני במים מי אפסים, וימד אלף ויעבירני מים ברכים וימד אלף ויעבירני מי מתנים (יחזקאל מ״ז:ג׳-ד׳) כיון שהגיע אל פתח בית דוד נעשה נחל גדול שנאמר ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דוד וליושבי ירושלם לחטאת ולנדה (זכריה י״ג:א׳).

ואמנם אומרו וישביני אל פתח הבית והנה מים יוצאים וגומר ראוי להתבונן אם מהמים עצמן אם ראוי שיובנו מים כפשוטן או נאמרו בדרך המשל מורה על דבר אחר, ואם למה זכר שהיו יוצאים מתחת מפתן הבית ושהיו יורדים מכתף הבית הימנית מנגב למזבח, וזכר עוד שהוציאו דרך שער צפונה לסבוב דרך חוץ אל שער החוץ דרך הפונה קדים ושראה מים מפכים מן הכתף הימנית, ומה צורך בכל הציונים האלה מהמקומות ואם במה שמדד האיש את המים ארבעה פעמים ובכל פעם ופעם מדד אלף באמה לא פחות ולא יותר, ואם למה קרא את המים הא׳ מי אפסים ומי האלף הב׳ קרא מי ברכים ומי האלף הג׳ קרא מי מתנים ומי האלף הד׳ קרא שמו ואמר בכלל נהר אשר לא יעבור, ואם היה שלא יכול לעוברו למה הכניסו בו, ואם במה שראה בשפת הנחל שנכנס בו אחרי שיצא מן המים עץ רב מאד מזה וזכר בסוף שהוא כל עץ מאכל לא יבול עלהו ולא יתום פריו ולא זכר שראה זה קודם שנכנס בנחל אלא אחר שיצא ממנו ושב לאומרו, ואם באומרו המים האלה יוצאים אל הגלילה הקדמונה וירדו על הערבה ובאו אל הימה המוצאים ונרפאו המים ומה ענין רפואת המים ורבוי הדגים ועמידת הדייגים, כי הדברים האלה כולם הם קשים בענינם. ואומר שנביאים הרבה נבאו על המים שיצאו מבית המקדש בזמן הגאולה אם ישעיהו שאמר (ישעיה יב, ג) ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה ואמר הוי כל צמא לכו למים, ואם יואל אמר (יואל ד, יח) ומעין מבית ה׳ יצא והשקה את נחל השטים, ואם זכריה (זכריה יג, א) ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דוד לחטאת ולנדה ועוד שאמר (שם יד, ח) והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלם וגומר, וכן יחזקאל במקום הזה. והנה רש״י כתב שיהיה זה כפשוטו שבדרך נס לעתיד לבא יתגלה מעין שיצא מבית השם וכן קבלו הגאון רב סעדיה ופירש נחל השטים על הירדן כי הוא קרוב למקום שנקרא שטים כי יצא כל כך שיעור מים מאותו מעין הקדוש שיתמלא ממנו הירדן וכן פירשו ה״ר דוד קמחי כפשוטו. האמנם ה״ר אברהם בן עזרא הוא בלבד כתב בפירוש נבואת יואל שהיה זה משל ולא ביאר הנמשל מה הוא אבל בפירוש זכריה פירשו כפשוטו.

וראוי לישב הייעוד הזה כפי כל אחד משתי הדעות רוצה לומר אם כמשמעו ואם בדרך משל, והוא אם יהיה הדבר כמשמעו יהיה סבת הנס הזה וצורכו לפי שמקדם תמיד היה בירושלם חסרון גדול מהמים עד שהיו משתמשים שם ממים שאובין בברכות כמו שאמר בספר ישעיהו (ישעיה ז, ג) אל קצה תעלת הברכה העליונה ולכן בזמן הגאולה כדי שתהיה ירושלם ברכה בארץ שישלימה השם יתברך בכל הדברים עד שלא יחסר כל בה בריאה יברא ה׳ שיתחדש בה מעין מים חיים ויהיה מקום מוצאו מתחת בית ה׳ כדי שיכירו וידעו כל יושבי תבל שנשתנה טבע הארץ ההיא לטוב ושהחלמיש שיבש היה כעץ הפכו השם למעינו מים, ושבזכות בית ה׳ יהיה אותו הנס גם שיהיה זה אות ומופת כי מציון תצא תורה ודבר ה׳ מירושלם ושלהורות ע״ז ברא השם חדשה בארץ בקרב ירושלם שלא היו מים חיים מעולם שבזמן הגאולה מעין מבית ה׳ יצא ויהיו המים התחתונים ההמה רמז למים העליונים שאלו ואלו יצאו מירושלם, ולפי שזה הנס כולו נמשך מקדושת בית ה׳ לכן זכר הנביא פה שראה מים יוצאים מתחת מפתן הבית קדימה רוצה לומר מאמצע שער ההיכל והוא השער שלא היה אדם נכנס בו והיה סגור ומשם היו יורדים מתחת כתף הבית הימנית מנגב למזבח כי בסבת עבודת המזבח תהיה הברכה והשפע ההוא.

מפתן – איסקופה כמו כרותות אל המפתן (שמואל א ה׳:ד׳).

פני הבית – כן נקרא פתח הבית.

הבית – הוא ההיכל ובית קה״ק.

והנה מים וגו׳ – הראוהו שלעתיד יפתח שם בנס מקור מים.

קדימה – יהיו נמשכין והולכי׳ אל המזרח.

כי פני הבית קדים – כי פתח הבית הוא במזרח וא״כ כשהמים נמשכין מתחת המפתן כלפי החוץ נמשכין הם אל המזרח.

והמים יורדים מתחת – המים ירדו מתחת לארץ ומשם באו מכתף הבית הימנית ר״ל בעבר השער כלפי הדרום ומשם הלכו מדרום מזבח העולה ומשם יצאו לחוץ דרך שער המזרחי כמפורש למטה.

וישבני משם השיבו אל פתח עזרת ישראל המזרח, וראה שמתחת מפתן הבית יוצאים מים ונמשכים אל צד מזרח, כאילו יוצאים מן הבית אל פני הבית כי המזרח הוא הפנים, וראה שמקום המים נמשך מכתף הבית שבצד ימין מצד דרום המזבח.

תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ב) וַיּוֹצִאֵ֘נִי֮ דֶּרֶךְ⁠־שַׁ֣עַר צָפ֒וֹנָה֒ וַיְסִבֵּ֙נִי֙ דֶּ֣רֶךְ ח֔וּץ אֶל⁠־שַׁ֣עַר הַח֔וּץ דֶּ֖רֶךְ הַפּוֹנֶ֣ה קָדִ֑ים וְהִנֵּה⁠־מַ֣יִם מְפַכִּ֔ים מִן⁠־הַכָּתֵ֖ף הַיְמָנִֽית׃

Then he brought me out by the way of the gate northward, and led me round by the way outside to the outer gate, by the way of the gate that looks toward the east; and behold, there ran out waters on the right side.

תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְאַפְקֵנִי בְּאוֹרַח תַּרְעָא צִפּוּנָא וְאַסְחֲרַנִי בְּאוֹרַח דִי לְבָרָא לְתַרְעָא בְּרָאָה אוֹרַח תַּרְעָא דִפְתִיחַ לְמַדִינְחָא וְהָא מַיָא נַפְקִין מִן עַבְרָא דְיַמִינָא.

ויוציאני – מן החצר הפנימית אל החצר החצונה בשער הצפון.

ויסבני – סביב חומת הפנימית בתוך החיצונה.

אל שער – החצונה הפונה קדים.

מים מפכים – בויאונט בלעז רחבים כרוחב פי הפך כך פירשוהו רבותינו כדלעיל.

And he took me out of the Inner Court to the Outer Court through the northern gate.

and led me around around the inner wall within the outer one.

to the... Gate The outer [gate] that faces eastward.

water was trickling [Heb. מְפַכִּים,] buient in Old French, dripping, trickling, as wide as the width of the mouth of a jug. So did our Sages explain it, as above.

ולפיכך: ויוציאני דרך שער צפונה – מן החצר הפנימי אל החיצונה.

ויסבני דרך חוץ – מחוץ לחומת חצר הפנימי.

אל שער החוץ – של חצר החיצונה.

דרך הפונה קדים – בכניסת החצר.

מים מפכים – מקלחין קילוח דק כמפי הפך.

ויוציאני דרך שער צפונה ויסיבני דרך חוץ – הקיפני מן המזרח לצפון והוציאני משער העזרה אשר בצפון דרך חוץ להר הבית.

אל שער החוץ דרך הפונה קדים – והוציאני מהר הבית דרך שער המזרחי של הר הבית.

והנה מים מפכים מן הכתף הימנית – והמים ההם היו יוצאים מכתף הדרומי של הר הבית ומפכים פירושו יוצאין לפי ענינו וכן תרגם יונתן ונפקין.

ושאחר כך הוציאו חוץ אל שער החוץ להגיד שגם חוץ מהמקדש היו המים ההם יוצאים ומשקים כמ״ש והנה מים מפכים מן הכתף הימנית, וכן בדברי חכמים ז״ל (יומא עז, ב) המעין הזה תחלתו מבית קדש הקדשים א״ר פנחס משום רבי הונא המעין היוצא מבית קדש הקדשים בתחילה דומה לקרני חגבים כיון שהגיע לפתח ההיכל נעשה כחוט של שתי כיון שהגיע לפתח האולם נעשה כחוט של ערב וכיון שהגיע לפתח העזרה נעשה כפי פך קטן היינו דתנן שער המים שבו נכנסים צלוחית של מים של נסוך בחג, ובתוספתא דסוכה (תוספתא סוכה ג׳:ג׳) ראב״י אומר מים מפכים שמפכפכין ועולין כמו פי הפך זהו דרך הפשט בענין המים האלה.

אבל אם היה ענינם בדרך רמז נמשל הנה הוא אצלי לאחד משני דברים, הראשון הוא לרמוז אל הדבקות האלהי ושלמות האמונות וקדושת המעשים שלעתיד לבא יצא מבית השם לכל ישראל בראשונה ובשניה לכל יתר העמים, והנה הנביאים כנו הש״י בשם מים כמ״ש אותי עזבו מקור מים חיים (ירמיה ב, יג) כי עזבו מקור מים חיים את ה׳ (שם יז, יג), ומפני שתהיה שכינתו והשפעתו בב״ה אמר בדרך המשליי ומעין מבית ה׳ יצא ואמר יצאו מים חיים מירושלם, וראה יחזקאל המים האלה יוצאים מקדש הקדשים שהם רמז לקדושה לשפע ולהטבה שיצא משם אל עמו ואל חסידיו וגם לעולם כולו, ולזה ראה אותם בראשונה יוצאים מהשער שהיה סגור שה׳ אלהי ישראל בא בו להגיד שמשם היתה התחלת הקדושה והשפע ואחר כך מהצד הדרומית מנגב המזבח להודיע שבסבת עבודת המזבח יצאו מי הקדושה וההטבה והשפע לישראל, ולא ראה אותם יוצאים מצד צפון לפי שמצפון תפתח הרעה ומשם היה חרבן הבית אלא מהדרום שהוא כנגדו, וראה עוד המים יוצאים חוץ לעזרה רומז שגם לאומות העולם כשיקראו בשם ה׳ ירדו גם כן המים הקדושים ההם להשפיע בם ולהטיבם.

ויוציאני – עיין מ״ש בריש סימן ל״ז.

מפכים – מלשון פך והוא שם כלי מה כמו פך השמן (שמואל א י׳:א׳).

דרך שער צפונה – של ע״א.

ויסבני – סובב אותי מבחוץ אצל חומת העזרה ההיא וסביב הלשכות העומדת מתחת להוליכני אל שער החוץ הוא השער שהיה מגג התא לגגו ולפנים ממנו היה עוד שער כמ״ש למעלה.

דרך הפונה קדים – אל השער המזרח.

והנה מים מפכים – ראיתי והנה מים נמשכין כמלא פי הפך מן עבר השער שכלפי הדרום.

ויוצאני – הוציאו מן העזרה דרך שער הצפוני (כי שער המזרחי של החצר הפנימי וכן של החיצונה היה סגור) ולכן הוצרך להקיף דרך שער צפון, ובא בחוץ אל לפני שער המזרחי של החצר החיצונה וראה שהמים מפכים מן החצר אל הר הבית מכתף הימנית – ור״ל שהמקור היה פתוח כפי פך.

ויוציאני וגו׳ – פירוש למקרא שלפניו.

ויסבני וגו׳ – משער צפון עד שער הקדים.

מפכים – מגזרת פך שמן (מלכים ב׳ ט׳:א׳ ושמואל א׳ י׳:א׳) יוצאים כמו מפי פך קטן, ומקור השם הוא הקול שמוליד המשקה בצאתו מן הכלי, ואולי גם שרש נפק מגזרה זו, ואולי גם שם האבן הטובה הנקראת נוֹפֶךְ, ויהי מראה שלה כמראה טפת שמן זך; וגם בקבוק שממנו שרש בקק שענינו הריק מקורו בק והוא פך בחלוף אותיות.

תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ג) בְּצֵאת⁠־הָאִ֥ישׁ קָדִ֖ים וְקָ֣ו בְּיָד֑וֹ וַיָּ֤מׇד אֶ֙לֶף֙ בָּֽאַמָּ֔ה וַיַּעֲבִרֵ֥נִי בַמַּ֖יִם מֵ֥י אׇפְסָֽיִם׃

When the man went forth eastward with the line in his hand, he measured one thousand cubits, and he caused me to pass through the waters, waters that were to the ankles.

תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

בְּמִפַּק גַבְרָא מִמַדִינְחָא וְחוּט דִמְשַׁחְתָּא בִידֵיהּ וּמְשַׁח אֶלֶף אַמִין בְּאַמְתָא וְאַעְבִּירַנִי בְמַיָא מֵי קַרְסוּלִין.

(ג-ד) וימד אלף באמה וגו׳ ויעבירני מי מתנים – ר׳ פנחס אומר מי הבאר עתידים לעלות מתחת מפתן הבית ומפכין ונובעין ויצאין לי״ב נחלים כנגד י״ב שבטים, שלשה כלפי דרום לעבור בהם עד השוקים. ושלשה כלפי מערב לעבור בהם עד ברכים, ושלשה כלפי צפון לעבור בהם עד מתנים, שלשה כלפי מזרח לעבור בהם עד הצוואר שהצואר אפס לגוף שנאמר במים מי אפסים, ויורדים לנחל קדרון ומתגאין למעלה למעלה נחל אשר לא יכל אדם לעבר שנאמר כי גאו המים מי שחו, מהם נמשכים ויורדים על ערבות יריחו שנאמר וירדו אל הערבה, וכל שדה וכרם שאינה עושה פירות משקה אתם והם עושים שנאמר כי בא שמה המים האלה, נכנסין לים והם מוציאים אותם שנאמר ובאו הימה וגו׳ ונרפאו המים, וכל אדם שהוא חולה או מוכה שחין רוחץ מן המים ומתרפא שנאמר ועלהו לתרופה.

וימד אלף (אמה) ויעבירני מי מתנים – מכאן שמותר לעבור עד מתנים. מכאן ואילך עד אשר לא יעבור. יכול יעבור בשוחי, תלמוד לומר כי גאו המים מי שחו, מהו מי שחו שייטא, שכן בבבל קורין לשייטא שחיא, יכול יעבירנו בבורני קטנה, תלמוד לומר וצי אדיר לא יעברנו, מאי משמע כדמתרגם רב יוסף לא תיזיל ביה בספינת צידין ובורני רבתא לא תגוזינה, א״ר יהודה אף מלאך המות אין לו רשות לעבור שם כתיב הכא בל תלך בו אני שיט וכתיב התם משוט בארץ ומהתהלך בה. א״ר פנחס בשם ר׳ הונא צפוראה מעין היוצא מבית קדש הקדשים בתחלה דומה לקרני חגבים, כיון שהגיע לפתח האולם דומה לחוט של שתי, כיון שהגיע לפתח ההיכל דומה לחוט של ערב, כיון שהגיע לפתח העזרה נעשה כפי פך קטן, תנא דבי ר׳ אליעזר בן יעקב מים מפכין עתידין לצאת מתחת מפתן הבית, מכאן ואילך מתגבר ועולה, כיון שמגיע לפתח בית דוד נעשה כנחל שוטף שבו רוחצין זבים וזבות נדות ויולדות שנאמר ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דוד וליושבי ירושלים לחטאת ולנדה.

ויעבירני במים מי אפסים – האל״ף שבה נוספת על ״פס״,⁠¹ שהוא שם לכף הרגל,⁠² וכמו שאומרים הראשונים ז״ל: ״פסת היד״ (יומא עב ע״ב); ״פסת הרגל״ (אהלות פ״א מ״ח); ויש אומרים,⁠³ שממנו <גזורה> ״כתנת פסים״ (בראשית ל״ז:ג׳) – דהיינו, שכל שטח בגודל כף היד היה בעל צבע שונה מרעהו, וזה סביר.

1. השווה: מנחם, ערך ׳אפס׳; ריב״ג, אללמע, עמ׳ 62 (רקמה, עמ׳ עח). עיין עוד: ראב״ע, פירושו הארוך לשמות א, טז, בשמו של אבן קריש.

2. ריב״ג מגיע למסקנה זו על-פי התרגום הארמי לתיבת ״כף״. השווה: אצול, ערך ׳אפס׳; מנחם, עמ׳ 4 וערך ׳אפס׳. אולם נראה שאבן בלעם למד זאת מלשון חז״ל (השווה מגילה פ״ד מ״ח). לפי זה, פירוש הביטוי ״מי אפסים״ הוא: מים המגיעים עד כף הרגל. השווה: יומא עז ע״ב; ת״י; אלפסי, ערך ׳אפס׳; מנחם, ערך ׳אפס׳; רש״י; רד״ק.

3. השווה: ריב״ג, אצול, ערך ׳פס׳; רד״ק, סה״ש, ערך ׳פס׳, ופירושו לבראשית לז, ג.

וימד אלף באמה – חוץ לחומה וכל אותן אלף אמה לא גבר הנחל להיות עמוק אלא עד אפסים הם הקרסוליים שקורין קבילייש בלעז.

he measured one thousand cubits outside the wall. For those thousand cubits, the stream did not swell to the extent of being deep up to the אֳפְסָיִם; the ankles, called chevilles in Fr.

בצאת האיש קדים – מכל החצירות והחומה המקפת להן.

וימד אלף באמה – למזרח.

מי אפסים – מגיעין עד קפץ התחתון שקורין קבילייא. שהוא סוף הרגל ושם אפס.

בצאת האיש – האיש המראה אותו כל זו המראה והוא המלאך שזכר בראש המראה כמראה נחשת.

וקו בידו – הוא פתיל פשתים כמו שזכר בראש המראה.

וימד אלף באמה – מדד באותו קנה שהיה קנה המדה כמו שפירשו ומדד ממקום שהיו עוברים המים האלה ומדד בהם אלף באורך והעבירני בהם והיו מי אפסים.

ותרגם יונתן מי קרסולין וכן פרז״ל שהיה אדם נכנס בהם עד קרסוליו והם יתדות הרגל שקורין קביליי״ש בלע״ז.

ובעבור שהיו במקדש ד׳ קדושות גדולות זו למעלה מזו הראשונה בעזרות והשנית באולם ובמזבח והשלישית בהיכל והרביעית בקדש הקדשים, לכן ראה הנביא שהיה מודד האיש הנראה אליו במים היוצאים במי המקדש אלף באמה באורך ושהעבירו בהם וקראם מי אפסים ות״י מי קרסולין, וכן פירשו רז״ל (יומא עז, ב; פדר״א פנ״א) שהיה אדם נכנס בהן עד קרסוליו שהן יתדות הרגל והיה זה לרמוז אל העזרות שיוכל אדם ללכת בהן ברגליו אם היותן מקום קדושה.

מי אפסים – כ״כ בכל ספרים כ״י מדוייקים שראיתי וגם בדפוסים קדמונים בקמ״ץ חטף האל״ף וכן כתב בעל הלשון והוא על משקל מי מתנים שבסמך.

וקו – הוא חבל המדה.

אפסים – מלשון פס והאל״ף נוספת והוא כף הרגל וכאשר יקרא כף היד בלשון פס כמ״ש ומלכא חזי פס ידא (דניאל ה׳:ה׳).

בצאת האיש – כאשר יצא המלאך הדובר בי ללכת חוץ למקדש והיה בידו קו המדה אז מדד המים אלף אמה אורך ואח״ז העביר אותי בתוך המים והיו מי אפסים ר״ל רק כסו פסת הרגל ולא יותר.

אפסים – פי׳ חז״ל שאדם עובר בהם עד קרסוליו, פי׳ מענין פסים, פסות רגליו, שהם כפות הרגלים.

בצאת האיש קדים – ויצא עמו אל צד מזרח דרך הר הבית,

ומדד אלף אמה והיו עדיין המים מועטים כאפס ואין.

אפסים – קרסולים (רש״י), מקום שהרגל אפס וכלה.

שחו – אולי הקריאה הנכונה בחולם שָׁחוֹ ע״ד הלוך וגעו (שמואל א׳ ו׳:י״ב).

תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ד) וַיָּ֣מׇד אֶ֔לֶף וַיַּעֲבִרֵ֥נִי בַמַּ֖יִם מַ֣יִם בִּרְכָּ֑יִם וַיָּ֣מׇד אֶ֔לֶף וַיַּעֲבִרֵ֖נִי מֵ֥י מׇתְנָֽיִם׃

Again he measured one thousand, and caused me to pass through the waters, waters that were to the knees. Again he measured one thousand, and caused me to pass through the waters, waters that were to the waist.

תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וּמְשַׁח אַלְפָא וְאַעְבִירֵנִי בְמַיָא מֵי רְכוּבִין וּמְשַׁח אַלְפָא וְאַעְבִירַנִי מֵי חַרְצִין.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

מים ברכים – נוסף-המ״ם, והראוי: השמטתה, כמו שני חבריו.⁠¹

1. לדעתו, ראוי להיות ״מי ברכים״, כמו ״מי אפסים״ (פסוק ג) ו״מי מתנים״ (פסוקנו). השווה: ת״י; ריב״ג, אללמע, עמ׳ 217 (רקמה, עמ׳ רלה); רד״ק.

וימד אלף – אחרות והעמיקו עד ברכים ועוד אלף והעמיקו עד מתנים מכאן ואילך נחל אשר לא יוכל לעבור (יחזקאל מ״ז:ה׳) מכאן שאסור ליכנס במים מן המתנים ולמעלה שלא ישטפוהו המים משבא למי מתנים יצא על שפת הנהר ומדד עוד אלף לפניו נחל אשר לא יעבר (יחזקאל מ״ז:ה׳) ורגליו ביבשה עומדין היינו דכתיב וישבני על שפת הנחל (יחזקאל מ״ו:ו׳) כלומר אצל שפת הנחל ששם היה עומד.

And he measured one thousand another [one thousand cubits], and they deepened up to the knees, and another thousand, and they deepened up to the loins. From here on, it was a stream that I could not cross. From here we learn that one should not enter water from the loins and higher, lest the water over power him. As soon as he came to the water reaching the loins, he went out upon the bank of the river and measured another thousand before him, a stream that cannot be crossed, and his feet were standing on dry land. This is what is written: "and he brought me back [upon] the bank of the stream" (v. 6), i.e., near the bank of the stream that is where he had been standing.

וימד אלף – מדד אלף אחרים והמים גאו עד שהגיעו לברכים זהו שאמר מים ברכים ועוד מדד אלף אחרים והגיעו עד מתנים זהו שאמר ויעבירני מי מתנים.

מים ברכים – בא הסמיכות עם מ״ם הרבים כמו אמרים אמת (משלי כ״ב:כ״א), סיגים כסף והדומים להם שכתבנו בספר מכלול.

ושמדד עוד באותן המים אלף אמה גם כן באורך והעבירהו בהם וקראם מי ברכים לרמוז אל האולם והמזבח שכנגדו היו כורעים ומשתחוים כל ברכי ישראל, ושמדד עוד במים ההם אלף אמה באורך והעבירהו בהן וקראן מי מתנים והוא רמז להיכל הקדש שהיה מקום קדושה יתירה שלא היה נכנס שם אלא הכהן בשעת עבודה אבל מפני שלא נמנעה הביאה והכניסה שמה לכהני ה׳ אמר שהעבירו בהן.

ברכים – הם הכרעים.

מתנים – הם החלצים.

וימד אלף – ומשם מדד עוד אלף אמה והעביר אותי בתוך המים והיו מים ברכים ר״ל כסו עד הברכים.

מי מתנים – היו מי מתנים ר״ל כסו עד המתנים.

וימד – מדד עוד אלף אמה והמים הגיעו עד הברכים, וימד אלף אמה השלישית, והיו המים עד המתנים.

תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ה) וַיָּ֣מׇד אֶ֔לֶף נַ֕חַל אֲשֶׁ֥ר לֹא⁠־אוּכַ֖ל לַעֲבֹ֑ר כִּֽי⁠־גָא֤וּ הַמַּ֙יִם֙ מֵ֣י שָׂ֔חוּ נַ֖חַל אֲשֶׁ֥ר לֹא⁠־יֵעָבֵֽר׃

Afterward he measured one thousand; and it was a river that I could not pass through; for the waters had risen, waters to swim in, a river that could not be passed through.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וּמְשַׁח אַלְפָא נַחֲלָא דְלָא יְכֵילֵית לְמֶעְבַּר אֲרֵי תַקִיפוּ מַיָא מֵי סַחֲוָא נַחֲלָא דְלָא אֶפְשַׁר לְאִתְעֲבָּרָא.

כי גאו המים מי שחו – הסמיך כאן את ״מים״ למשפט, שהרי ״שחו״ היא נשוא ונושא, כלומר שהם מים שאי-אפשר לחצותם אלא בשחייה.⁠¹ והמטרה בריבוי המים האלה ככל שהיו רחוקים ממקום היישוב היא, למען הרחקת הסכנה הנגרמת לילדים ולשכמותם – כאלה שאינם מיטיבים לשחות; שהרי המים שבתוך העיר וסביבותיה אינם עוברים את מחצית קומת האדם, כדי לשמור בכך מפגיעתם; וככל שרחקו הם התרבו; וזהו מכלל הנסים המופלאים והמדהימים שבהם, וכבר ביארתי זאת בספר מניית הנסים² ביאור משכנע.

1. השוה: ריב״ג, אללמע, עמ׳ 224 (רקמה, עמ׳ רמב). חז״ל (יומא עז ע״ב), ת״י, רש״י ורד״ק סבורים שתיבת ״שחו״ היא שם-עצם.

2. השווה לעיל לז, ט והערתנו שם.

גאו – כמו גדלו.

מי שחו – נואירינט בלעז מים שצריך לשוט בהן ולא לעוברם ברגל שלא ישטפוהו.שחו – שייט כמו: כאשר יפרש השוחה לשחות (ישעיהו כ״ה:י״א).

for the water was so high [Heb. גָאוּ, lit. became haughty,] like גָדְלוּ, became large.

water for swimming [Heb. שָׂחוּ,] noer in Old French, to swim, water that one must swim in and not cross by foot lest it overpower him. שָׂחוּ means swimming, like: "as the swimmer spreads out [his hands] to swim הַשׂחֶה לִשְׂחוֹת" (Yeshayahu 25:11).

מי שחו – שאי אפשר לעבור ברגל אלא לשוט.

שחו – כמו כאשר יפרש השוחה וגו׳ (ישעיהו כ״ה:י״א).

וימד אלף נחל – ועוד מדד פעם רביעית אלף אחרים והיה הנחל עמוק שלא יכולתי לעבור בו ברגל.

כי גאו המים מי שחו – עד שהיו מי שחייה שלא יוכל אדם לעבור בהם אלא אם כן ישחה עליהם והוא שם בשקל אחז מן כאשר יפרש השוחה לשחות (ישעיהו כ״ה:י״א).

ואמנם המדה הרביעית אמר אשר לא אוכל לעבור כי גבהו המים שהיה הנחל עמוק כל כך שלא יוכל לעבור בו ברגל ולכן קראן מי שחו שלא יוכל אדם לעבור בהם אלא אם ישחה עליהן כאשר יפרש השוחה לשחות ואמר זה כנגד קדש הקדשים שלא יעבור בו רגל אדם אלא בדרך שחייה שהוא רמז לכהן גדול ביום הכפורים.

כי גאו – מלרע הטעם באלף.

מי שחו – בשי״ן שמאלית וכן תרגם יונתן מי סחנא וכן נראה מלשון רד״ק בפירוש ובשרשים וכן מוכיח ירושלמי דשקלים פרק ו׳.

גאו – ענין גודל וכן היגאה גומא (איוב ח׳:י״א).

שחו – ענין שטיה במים ממעל כמו כאשר יפרש השוחה לשחות (ישעיהו כ״ה:י״א).

וימד אלף – ומשם מדד עוד אלף אמה והיה נחל עמוק אשר לא יכולתי לעבור בה.

כי גאו המים – כי המים גדלו להיות מי שחו לשחות בהם ממעל והיה נחל אשר אין לעבור בו בהלוך הרגל.

וימד אלף הרביעית, ראה כי גאו המים מאד והנה מלבד שיהיה הנס כפשוטו, שיצא מקור נפתח מבית ה׳, כמ״ש (יואל ד׳) ומעין יצא מבית ה׳ והשקה את נחל השטים, (וזכריה י״ד) והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים, כי בירושלים לא היה מעין מעולם ואז תתרבה הברכה ממקור מים חיים. חוץ מזה בא לרמז ג״כ על מי הדעת והתורה והאמונה אשר יצאו מבית ה׳, כי מציון תצא תורה, ובאר שהמים הקדושים האלה יוצאים מתחת מפתן הבית הימנית מנגב למזבח, לא מצד כתף הצפון, כי צד צפון היה מיוחד לשחיטת קדשי קדשים שרובם באו לכפר פשע ולהתם חטאת, כמו חטאת ואשם שבאו לכפר, וגם עולה באה לכפר על הרהור הלב ועל עשה ולאו הנתק לעשה, ומצד זה לא יזלו מי הדעת מדלים כי לא ידעו את ה׳ מצד יראת העונש וסור מרע, רק המקור יפתח מצד ימין המזבח ששם מקריבים זבחי רצון ושלמים ותודה, שמורה על עבודת ה׳ מצד הכרת טובו וחסדו ואמתתו. אולם על מה יורו ארבעה המדידות אשר מדד בנחל. פי׳ הרי״א שרומז על ארבעה מיני השגות שישיגו את ה׳ ע״י מי הדעת הנובעים מן הקדש,

ומי אפסים הוא השגת עולם ההויה וההפסד ההבל והאפס ומי ברכים הוא השגת עולם הגלגלים בעלי התנועה ומי מתנים הוא השגת עולם המלאכים אשר כחם במתנם גבורי כח עושי דברו ומי שחו הוא השגות האלהות אשר גאו המים מעומק המושג מבלי יוכל איש עבור בו ולדעתי רמז בזה כי הגם שבעת ההיא תמלא הארץ דעת את ה׳ כמים יכסו על ים, בכ״ז יהיו דומים כמים המכסים את הים שיש מקומות עמוקים ומקומות בלתי עמוקים, כי הגם שכולם יכירו את ה׳ יהיה חילוף מדרגות בכמות ההשגה ואיכות ההשגה ועומקה, שכ״א ישיג כפי מדרגתו והודיע לו כי אז יתחלקו האנשים אל ארבע מדרגות,

א. אומות אשר ישארו עוד במעמד לסכלות הקדום שעבדו לכוכבים ומזלות כמו חינא ויאפאן ואנשי הודו, והם יקבלו מעט מידיעת האל ויהיו המים מי אפסים,

ב. אומות שאינם עובדי ע״ז ויש להם דת, רק שטועים באלהות ועובדים ללא אלהי אמת, הם יקבלו יותר ממי הדעת ויהיה להם המים מי ברכים,

ג. האומות שקבלו דעות אמתיות באמונת האלהות ובאחדותו רק שלא קבלו דת האמיתית ומצות האלהות הם ירוו יותר ממקור מים חיים ויהיה להם מי הדעת מי מתנים,

ד. האומה שקבלה תורת ה׳ וחקיו ומצותיו הם ישיגו ההשגות הגדולות ויהיה להם נחל נובע מקור חכמה מי שחו, כי גאו מי הדעת בנפשם בשפע רב. והראה שהמי אפסים קרובים יותר אל המקדש ממי ברכים, ללמד שבכ״ז כולם ישקדו על דלתותיו לבקש אותו ולהכירו וללכת באור ה׳, שעד שאלה שלא קבלו עדיין דרכי ה׳ כלל ידחקו יותר לשקוד על האהל וירדפו לדעת את ה׳, כמ״ש לכו ונלכה אל ה׳ וכו׳ ויורנו מדרכיו. ואלה שלא למדו יהיו יותר בפנים מן אלה שכבר למדו וידעו את ה׳ שיצאו לחוץ להפיץ מעינותיהם חוצה, עד שהמים מי שחו כבר יעתקו א״ע מחדר הורתם לשוט בארך וללמד בכל הארץ. וחז״ל אמרו במליצתם, המעין הזה תחלתו מבית קדשי הקדשים, אמר ר׳ פנחס בשם ר״ה, המעין היוצא מבית קדשי הקדשים בתחלה דומה לקרני חגבים, כין שהגיע לפתח היכל נעשה כחוט של שתי, וכיון שהגיע לפתח האולם נעשה כחוט של ערב, וכיון שהגיע לפתח עזרה נעשה כפי פך קטן. דעתם, שהמים האלה המדעיים, התחלתם מהשכל הנאצל מעולם האצילות שמרומז בבית קה״ק, ושם דומה כקרני חגבים, כי אין אנו משיגים מן האור ההוא הגדול רק כמחט סדקית. וכשהגיע לפתח היכל שמרמז על ההשגה בעולם הכסא, יוכר יותר כחוט של שתי. ובפתח האולם, שמרמז על ההשכלה בעולם המלאכים, שם תפתח הידיעה יותר עד שיצא מפתח העזרה ולחוץ, ובא אל עולם האופנים שהוא העולם הגשמי, ששם דומה כפך, והמים מפכים, כי שם בני אדם משיגים ומעיינים בחכמת תכונת השמים ובסדר העולם השפל, ובזה המליץ שמדד האלף הא׳ נגד האלוף והלימוד בעולם האצילות והיו מי אפסים, כי שם ההשגה אין ואפס ולא ישיג שם השכל הקשור בחומר ותתרחב ההשגה ותעמיק יותר בעניני עולם הכסא עד ברכים, ותתרחב יותר בעולם המלאכים עד מתנים, ובאלף ולימוד האחרון שהוא בעולם הגלגלים בעלי חומר, שם גאו המים כי רבו החוקרים ועצמה הידיעה בתכונה ובטבע ובכל מיני המדעים.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ו) וַיֹּ֥אמֶר אֵלַ֖י הֲרָאִ֣יתָ בֶן⁠־אָדָ֑ם וַיּוֹלִכֵ֥נִי וַיְשִׁבֵ֖נִי שְׂפַ֥ת הַנָּֽחַל׃

He said to me,⁠" Son of man, have you seen this?⁠" Then he brought me, and caused me to return to the bank of the river.

תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וַאֲמַר לִי הַחֲזֵיתָא בַּר אָדָם וְאוֹבִלַנִי וַאֲתִיבַנִי עַל כֵּיף נַחֲלָא.

הראית בן אדם – כמה מתגבר הנחל הזה.

Have you seen, Son of man how much this stream has swelled?

ויוליכיני – רחוק מן המים. ואח״כ השיבני אל המים אל שפת הנחל, ובין הליכתי וחזירתי גדל העץ.

ויאמר אלי הראית בן אדם – כלומר איך הנחל הזה הולך וגדל הבן בו רוצה לומר כן תהיה טובת ישראל הולכת וגדלה.

ויוליכני וישיבני על שפת הנחל – הוליכני והוציאני מן המים והושיבני על שפת הנחל שהכניסני ממנו אל המים.

ושאמר לו האיש הנראה אליו הראית בן אדם ופי׳ הרד״ק הראית איך הנחל הזה הולך וגדל כן תהיה טובת ישראל הולכת וגדלה ושתהיה טובה פתאומית וע״ז אמר ויוליכני וישיבני שפת הנחל בשובני וגו׳ ר״ל שהוליכו והשיבו אל שפת הנחל למקום שיצא משם כשנכנס בנחל.

וישבני שפת הנחל – בספרי הדפוס כתוב וישבני על שפת הנחל וכן ת״י וכן הוא בפירוש רד״ק האמנם בכל ספרים כ״י שבאו לידי אין בהם מלת על וכן פירש רש״י היינו דכתיב וישבני שפת הנחל כלומר אצל שפת הנחל ששם היה עומד.

הראית – בה״א השאלה שאמר לו האם אתה נותן לבך לראות איך הנחל מתגבר והולך.

ויוליכני – אח״ז הוליך אותי להלן מן הנחל וחזר והשיב אותי סמוך לשפת הנחל.

ויאמר אלי הראית בן אדם – ר״ל האם השגת והבנת את המראה אשר הראתיך, ואז וישיבני אל שפת הנחל – ששב פעם שנית ללכת על שפתו.

תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ז) בְּשׁוּבֵ֕נִי וְהִנֵּה֙ אֶל⁠־שְׂפַ֣ת הַנַּ֔חַל עֵ֖ץ רַ֣ב מְאֹ֑ד מִזֶּ֖ה וּמִזֶּֽה׃

Now when I had returned, behold, on the bank of the river were very many trees on the one side and on the other.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

בְּמֵתְבִי וְהָא עַל כֵּיף נַחֲלָא אִילָן סַגִי לַחֲדָא מִכָּא וּמִכָּא.

בשובני והנה אל שפת הנחל – <צורת> מקור <כפועל> יוצא לכינוי הפעול, כלומר בשעת החזרתו.⁠¹ וייתכן שהנו״ן שבה נוספת כמו ״תרחיב צעדי תחתני״ (שמואל ב כ״ב:ל״ז), ואז תהיה ״בשובי״ <צורת> מקור <עם כינוי> הנושא, כלומר, בשעה שחזרתי כך ראיתי.⁠² והראשון מתאים יותר להקשר, במיוחד כש״שב״ הוא <פועל> יוצא במקומות רבים, וכבר הזכרנו זאת לגבי הפסוק ״הנני שב שבות אהלי יעקב״ (ירמיהו ל׳:י״ח).⁠³

1. לפי זה, תיבת ״בשובני״ היא פועל יוצא, בדומה לפעלים: ״ויעבירני״, ״ויוליכני״, ״וישיבני״ המופיעים בפרק.

2. לפי הסברו זה, תיבת ״בשובני״ היא פועל עומד.

3. עיין פירושו לישעיהו ל, טו ולירמיהו ל, יח – בניגוד לדעתו של חיוג׳, ערך ׳שוב׳, הסבור כי ״שוב״ הוא פועל עומד. גם ריב״ג, אללמע, עמ׳ 76 ועמ׳ 200 (רקמה, עמ׳ צג ועמ׳ רכ), מביא שתי הוראות אלו, ומדגיש שמדובר בפועל יוצא. ריב״ג, אצול, ערך ׳שוב׳, מבקר את דברי חיוג׳, ערך ׳שוב׳, ודוחה אותם. השווה רש״י.

בשובני והנה אל שפת הנחל וגו׳ – בתוך שהוליכני והשיבני צמחו על שפת הנחל עץ רב מאוד מזה ומזה, עץ אאבירץ בלעז.

and behold, upon the bank of the stream, etc. While he led me and brought me back, a very great profusion of trees had grown on the banks of the stream on each side. profusion of trees [Heb. עֵץ,] abres; erbeiz in Old French, trees, vegetation.

בשובני והנה אל שפת הנחל עץ רב מאד – מה שלא היה בו מתחילה כשנכנס מן השפה אל הנחל עץ רב דרך כלל.

ובשובי ראה על שפת הנחל עץ רב מאד מה שלא היה בו מתחילה כשנכנס מהשפה אל הנחל כן תהיה בית ישראל והארץ הקדושה שהיו בזמן הגלות ערבה ושוחה ועתה בזמן הגאולה יצאו ממנה מים חיים, ועל הנחל יעלה על שפתו כל עץ מאכל ויתמיד ברעננותו תמיד שלא יבול עלהו ולא יתום פריו ר״ל לא בימות החמה ולא בימות הגשמים לחדשיו יבכר שלא יכלה פרי האילן אבל מחדש לחדש יבכר ויתן פרי, ויהיה זה בסבת שפע המים וברכתם לפי שהמים ההם מן המקדש יוצאים ולפיכך יהיה בהם זה הפלא שהעצים שישקו מהם לא יתום פרים ועליהם לא יבול, ועם היות שהפירות ללחותם הן מזיקות לבני אדם הנה הפרי הזה לא יהיה כן כי יהיה פריו למאכל ר״ל נאות וטוב למאכל ועלהו יהיה לתרופה לרפאת כל שבר שיניחו אותם עליו.

בשובני – בעת שהשיב אותי לשפת הנחל ראיתי והנה גדל שם אילני עץ הרבה מאד מזה ומזה לשפת הנחל.

ובשובני, והנה על שפת הנחל עץ רב מאד – ראה שבתוך כך גדל עץ רב מזה ומזה משני עברי הנחל.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ח) וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י הַמַּ֤יִם הָאֵ֙לֶּה֙ יוֹצְאִ֗ים אֶל⁠־הַגְּלִילָה֙ הַקַּדְמוֹנָ֔ה וְיָרְד֖וּ עַל⁠־הָעֲרָבָ֑ה וּבָ֣אוּ הַיָּ֔מָּה אֶל⁠־הַיָּ֥מָּה הַמּוּצָאִ֖ים וְנִרְפּ֥אוּ הַמָּֽיִם׃

Then He said to me, "These waters issue forth toward the eastern region, and shall go down into the Arabah; and they shall go toward the sea; into the sea which issues forth; and the waters shall be healed.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וַאֲמַר לִי מַיָא הָאִלֵין נַפְקִין בְּגָלִילָא מִמַדִינְחָא וְנָחֲתִין בְּמֵישְׁרָא וְעָלִין בְּיַמָא לְיַמָא רַבָּא מִתַּפְקִין וּמִתַּסָן מַיָא.

(ח-ט) ולאן הולכים לים הגדול ולימה של טבריה ולימה של סדום כדי לרפאות את מימיו שנאמר ויאמר אלי המים האלה יוצאים אל הגלילה הקדמונה – זה ימה של סדום.

וירדו על הערבה – זה ימה של טבריה.

ובאו הימה וגו׳ המוצאים ונרפאו המים – זה הים הגדול.

ואומר והיה כל נפש חיה אשר ישרוץ אל כל אשר יבאו שם נחלים יחיה.

והיה ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דוד וליושבי ירושלים לחטאת ולנדה. מכאן ואילך מי תערובות הן כשרים לנדה ופסולים לחטאת, ויאמר אלי המים האלה היוצאים אל הגלילה הקדמונה זה ימה של סבכי, וירדו על הערבה זה ימה של טבריה, ובאו הימה זה ים המלח, אל הימה המוצאים זה ים הגדול, ולמה נקרא שמו המוצאים על שני פעמים שיצאו, בראשונה יצאו עד קלבריא בשניה עד כיפי ברבריא. ר׳ אחא אומר בראשונה עד כיפי ברבריא בשניה עד עכו ועד יפו שנאמר עד פה תבא ולא תוסיף וגו׳ כו׳. ניחא ימא רבא וימא דמילחא בשביל למתקן, ימא דטבריא וימא דסבכי כדי להרבות דגתן.

אל הגלילה – לאמרקא בלעז.

הקדמונה – המזרחית שנו רבותינו בתוספתא של סוכה: להיכן יוצאין לימה של טבריא ולימה של סדום ולים הגדול לרפאות את מימיהם המלוחים ולמתקם.

וירדו על הערבה – זו ימה של טבריא.

ובאו הימה – זו ימה של סדום.

אל הימה המוצאים – זו ים אוקינוס שהוא מוצא מן הישוב להקיף את העולם.

ונרפאו המים – ממליחתם.

מדרש אגדה: למה קורא אותם מוצאים על שם שני פעמים שיצאו.

to the...frontier [Heb. הֳגְלִילָה,] la marche, frontier (province).

the eastern [Heb. הֳקֳדְוֹמנָה,] the eastern. Our Rabbis taught in the Tosefta of Succah (3:3): Where do they flow? To the Sea of Tiberias (Kinnereth), the Sea of Sodom (Dead Sea), and to the Great Sea, to heal their salty waters and to sweeten them.

["Will descend upon the plain"] this is the Sea of Tiberias.

["And come to the sea"] this is the Sea of Sodom.

to the sea that is brought out This is the אוֹקיַינוּס ocean, which is brought out from civilization to encompass the world.

And [it will come] to heal the waters of their saltiness. The Midrash Aggadah [says] Yerushalmi Shekalim (6:2): Why does he call them הַמוּצָאִים (in the plural)? Because of the two times that they went out.

אל הגלילה הקדמונה – המזרחית.

על הערבה – שבעבר הירדן מזרחה. למדת שהגלילה הקדמונה למעלה מן הירדן ממקום מוצאו הוא סמוך למזרחית צפונית של ארץ ישראל. ומשם פונים המים לדרום למזרח הירדן ויורדים על הערבה, והוא בערבה שכתוב בה והערבה והירדן וגבול, שאם תאמר למטה היא כנגד הירדן, איך ירדו אל הערבה שהיא במזרח הירדן הרי יפלו בירדן ומשיפלו בירדן לא יצאו ממנו עוד.

ובאו הימה – הוא ים המלח שכתוב בו עד ים הערבה ים המלח (דברים ג׳:י״ז). והוא בקרן דרומית מזרחית של ארץ.

אל הימה המוצאים – אותן המוצאים אל הימה.

ונרפאו המים – של ים כל מקום שיבאו שם בים המלח. אע״פ שמימי הים מלוחים וחולנים יירפאו על ידי המים האלה.

ויאמר אלי המים האלה יוצאים אל הגלילה הקדמונה – הגלילה שם מחוז כמו גלילת פלשת (יואל ד׳:ד׳), והדומים לו,

הקדמונה – פירוש מזרחית.

הערבה – כתרגומו מישרא.

ובאו הימה אל הימה המוצאים – כתרגומו ועלו בימא לימא רבא מתפקין כלומר יכנסו לים ומשם לים הגדול ויתכן פירוש הפסוק כן כי שני חלקים יעשה הנחל אחד ילך לים מזרחי ואחד ילך לים מערבי והוא שאמר בנבואת זכריה חצים אל הים הקדמוני וחצים אל הים האחרון (זכריה י״ד:ח׳) וכן פירושו ובאו הימה אל המזרחי כמו שאמר אל הגלילה הקדמונה רוצה לומר כי מדרך מזרח יבאו לים.

אל הימה המוצאים – פירושו אל הים המערבי יהיו מוצאים כמו כן וארז״ל להיכן היו יוצאים לים טבריא ולים סדום ולים אוקינוס לרפות מימיהן המלוחים ולמתקן וירדו על הערבה זה ימה של טבריא ובאו הימה זה ימה של סדום אל הימה המוצאים זה ים אוקיינוס שהוא מוצא מן הישוב להקיף את העולם.

ונרפאו המים – מן מליחתן. ונרפאו האל״ף נחה.

וזכר שלא די שהשפע והברכה תצא מבית המקדש אל כל ישראל אבל גם על כל בני אדם שבכל הגלילות ההולכים בתורת ה׳ היו ירדו עליהם המים המבורכים ההמה ועז״א המים האלה יוצאים אל הגלילה הקדמונה שהוא שם מחוז אחד ופי׳ קדמונה מזרחית וירדו על הערבה ר״ל שלשני חלקים יחלק הנחל הזה אחד ילך לים מזרח ואחד לים מערבי וכמ״ש בנבואת זכריה (זכריה יד, ח) חצים אל הים הקדמוני וחצים אל הים האחרון, והוא אומרו ובאו הימה ר״ל שילכו אל המזרח ומשם יבואו לים מזרחי וילכו למערב ומשם יבאו לים מערבי, ואחז״ל (תוספתא סוכה ג׳:ג׳) להיכן היו יוצאין לים טבריא ולים סדום ולים אוקיינוס לרפאת המים המלוחים ומתקן וירדו עד הערבה זה ימה של טבריא ובאו הימה זה ימה של סדום ואל הים המוצאים זה אוקינוס שהוא מוצא מן היישוב להקיף את העולם ונרפאו המים ממליחותם והיה הרמז בזה שמירושלם יצא שפע וברכה וטובה לכל בני אדם ממזרח שמש ועד מבואו.

ונרפו – האל״ף נחה.

הגלילה – מחוז וכן גלילות פלשת (יואל ד׳:ד׳).

הערבה – ת״י במישרא.

ונרפאו – מלשון רפואה ר״ל ימתקו.

אל הגלילה הקדמונה – אל המחוז המזרחי ומשם ירדו על הערבה ר״ל לימה של טבריא שהיא בערבה.

ובאו הימה – זה ימה של סדום.

אל הימה המוצאים – גם יבואו המים אל ים אוקיינוס שהוא יוצא מן הים להקיף את העולם כן אמרו רז״ל ויתכן שילכו שמה דרך ים המערבי וימה של סדום הוא הים המזרחי וכמ״ש במקום אחר על הנחל הזה חצים אל הים הקדמוני וחצים אל הים האחרון (זכריה י״ד:ח׳).

ונרפאו – המים ר״ל ימתקו ממליחתן.

ויאמר אלי – עתה בא לפרש לו שני המראות שראה, ופי׳ לו תחלה ענין המים והנחל שראה, ואח״ז (בפסוק י״ב) יפרש לו מה ענין העצים אמר לו שהמים האלה יוצאים אל הגלילה הקדמונה היינו לים המזרחי,

וירדו על הערבה אל ים הערבה,

ובאו הימה ר״ל משם יבואו אל ים אחר,

אל הימה המוצאים ר״ל ומן הים האחר יבוא אל הים שהוא יוצא מן הישוב, דהיינו אל ים אוקינוס ונרפאו המים – ובכל אלה הארבעה הימים שיבואו שם ירפאו המים ממליחותם ואמרו חז״ל להיכן הם יוצאים, לים טבריה, ולים סדום, ולים אוקינוס, לרפאות המים המלוחים, וירדו על הערבה זה ימה של טבריה, ובאו הימה שזה ימה של סדום, ואל המים המוצאים זה ים אוקינוס וכונת המליצה הזאת, שמי הדעת הוכרת ה׳ יתפשטו אז בין שני האומות אדום וישמעאל, שישמעאל הם יושבי המזרח, ואדום הם יושבי המערב, כמ״ש (זכריה י״ד) והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים חציים אל הים הקדמוני וחצים אל הים האחרון והם השני כתות שראה במשל שא׳ עובר במי ברכים וא׳ עובר במי מתנים, ואז ישתו את המים המדעים אשר יצאו מבית ה׳ ויקבלו האמונה האמתית וירפאו מן המלח סדומית המסמא את העינים באמונות בלתי אמתיות. וכן יצאו המים המדעיים גם אל ימה של סדום, שהיא מליצה על המשוקעים עוד בעבודת אלילים שעליהם רמז במי אפסים, וגם הם ירפאו מן המלח המכלה עיני רואים, ויראו אור בהיר, וגם ירד לימה של טבריה ששם מושב בני ישראל אשר המליץ עליהם במי שחו, לרפאות גם תחלואי נפשם וכולם ישתו מן המים המדעיים ותבא חכמה כמים בקרבם איש לפי הכנתו.

אל הגלילה הקדמונה – לגלילות א״י מצד המזרח ששם הירדן.

אל הערבה – סמוך לים המלח (יהושע ג׳:ט״ז).

ובאו הימה – נכנסים בים המלח.

אל הימה המוצאים – ע״י בני אדם היוצאים לים הגדול שממערב לא״י.

ונרפאו – ע״י מים אלה העוברים לתוך ים המלח ירפאו מימיו; ואולי אין כונת הנביא שמים אלה יצאו ממש מבית המקדש, רק שבשוב א״י לקדמותה והמקדש יבנה שנית יתאמת הדבר, וכבר נתנבא עליהם יואל (ד׳:י״ח) שלא נודעה עת נבואתו בבירור, מ״מ נראה שקדמה לחרבן, וזכריה מנביאי הגולה היה עתיד להתנבא גם הוא עליהם (זכריה י״ד:ח׳), ועיין מה שכתבתי על הדבר במבוא לספר יחזקאל.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ט) וְהָיָ֣ה כׇל⁠־נֶ֣פֶשׁ חַיָּ֣ה ׀ אֲֽשֶׁר⁠־יִשְׁרֹ֡ץ אֶ֣ל כׇּל⁠־אֲשֶׁר֩ יָב֨וֹא שָׁ֤ם נַחֲלַ֙יִם֙ יִֽחְיֶ֔ה וְהָיָ֥ה הַדָּגָ֖ה רַבָּ֣ה מְאֹ֑ד כִּי֩ בָ֨אוּ שָׁ֜מָּה הַמַּ֣יִם הָאֵ֗לֶּה וְיֵרָֽפְאוּ֙ וָחָ֔י כֹּ֛ל אֲשֶׁר⁠־יָ֥בוֹא שָׁ֖מָּה הַנָּֽחַל׃

It shall happen, that every living creature which swarms in every place where the rivers come, shall live; and there shall be a very great multitude of fish; for these waters have come there, and the waters shall be healed, and everything shall live wherever the river comes.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וִיהֵי כָל נַפְשָׁא חַיְתָא דִי רִיחֲשָׁא לְכָל אֲתַר דִי עָלוּן לְתַמָן מֵי נַחֲלָא יְחוֹן וִיהוֹן נוּנַיָא סַגִי לַחֲדָא אֲרֵי עָלִין לְתַמָן מַיָא הָאִלֵין וּמִתַּסָן וּמִתְקַיְמִין לְכָל אֲתַר דִי יַעֲלוֹן לְתַמָן מֵי נַחֲלָא.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

אל כל אשר יבוא שם נחלים – הנחל הזה המתחלק לכמה נחלים ממתק את המים שמתערב בתוכם ודגתם הנשרצת בם חיה ומתוקה.

wherever the two streams will go This stream, which divides into many streams, sweetens the seas into which it mingles, and their fish, which swarm in them, are alive and sweet.

אשר ישרץ – בים.

אל כל אשר יבוא שם נחלים – בים.

יחיה – וגם היה הדגה רבה מאד – שם בים.

והיה כל נפש חיה אשר ישרץ אל כל אשר יבא שם נחלים יחיה – יחיה אותם המים שיכנס בהם אחד משני הנחלים או שניהם כל נפש חיה שישרץ בו יחיה באותו הים כי יש ים שלא ישרצו בו דגים וגם לא יחיו בו דגים וזה זכרו חכמי המחקר כי בים פלשתים לא ישרצו בו דגים ולא יחיו בו כי המים מרים מרוב מליחותם וכן ים סדום ואפשר כי לשני הימים האלה יכנסו הנחלים האלה וירפאו המים ויחיו בהם הדגים ולכן תהיה בהם דגה רבה מאוד ואמר ישרץ לשון זכר ועליו נאמר יחיה כי מצאנו נפש לשון זכר כל נפש שבעה (בראשית מ״ו:כ״ה), אחד נפש (במדבר ל״א:כ״ח).

עוד אמר והיה כל נפש חיה אשר ישרץ אל כל אשר יבא שם נחלים יחיה וגו׳ רוצה לומר שהמים הקדושים ההמה שיכנסו בימים ובנחלים יחיו וירפאו כל חיה שישרץ בהם וגם יברכו את הדגה שתפרוץ לרוב.

חיה – ר״ל שיש בה חיות ואמר לתוספת ביאור.

ישרץ – ענין ההולדה עם הרבוי וכן פרו וישרצו (שמות א׳:ז׳).

והיה כל נפש חיה וגו׳ – ואז יהיה כל נפש חיה אשר המים משריצים בכל מקום אשר יבוא שם הנחלים האלו יחיה ויתקיים כל ההשרצה כי לשעבר לא היה מתקיים ההשרצה בעבור מליחת המים אבל כשירפאו וימתקו ממליחתן אז יתקיים.

והיה הדגה רבה מאד – ואז יהיה הרבה דגים כי יגדלו בכל המימות שנתרפאו.

כי באו שמה – אל הימים הנזכרים באו המים האלה היוצאים מן המקדש ולכן ירפאו המים וכל ההשרצה יתקיים חי ויפרו וירבו.

כל אשר וכו׳ – בכל מקום שיבא שמה הנחל הזה יהיה כן אחד לא נעדר.

והיה כל נפש חיה אשר ישרץ במקום שיבואו שם נחלים המקודשים,

יחיה – וגם ירבה מאד – כי המים האלה ירפאו מליחת המים המרים הממיתים את הבע״ח, ולכן יחיו וירבו מאד, והמליצה בזה שבני אדם אשר יחיו בימים האלה וישתו מן המים המדעיים מי התורה והאמונה יחיו חיים הנפשיים, וכן יתרבו המקבלים האמונה האמיתית, שע״י המים האלה ירפאו מחלי הנפש באמונות זרות, וממילא כן יוסף הנחל להגיר שם מימיו וכן יוסיפו לשאוב בששון ממעיני הישועה, שכפי שירבו לקבל כן יוסיף ה׳ להשפיע מבועי השכל והדעת וישאבו למודים חדשים והשגות עיוניות.

נחלים – כונת הסופר היתה לכתוב נְחָלִים לשון רבים, מן הנחל הגדול יסתעפו נחלים קטנים, וכונת מנקד התיבה נַחֲלַיִם לשון זוגי, לומר שהנחל הזה יגדל כשני נחלים יחד; וזרות הלשון בחלק אחרון מספר זה נותן מקום לכל פירוש שישבר את האזן מעט.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(י) וְהָיָה֩ [עָמְד֨וּ] (יעמדו) עָלָ֜יו דַּוָּגִ֗ים מֵעֵ֥ין גֶּ֙דִי֙ וְעַד⁠־עֵ֣ין עֶגְלַ֔יִם מִשְׁט֥וֹחַ לַחֲרָמִ֖ים יִֽהְי֑וּ לְמִינָהֿ֙ תִּֽהְיֶ֣ה דְגָתָ֔ם כִּדְגַ֛ת הַיָּ֥ם הַגָּד֖וֹל רַבָּ֥ה מְאֹֽד׃

It shall happen that fishermen shall stand by it. From En Gedi even to En Eglaim shall be a place for the spreading of nets; their fish shall be after their kinds, as the fish of the great sea, exceeding many.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וִיהֵי אֲתַר לְמֵיקָם עֲלוֹהִי צְיָדִין מֵעֵין גֶדִי וְעַד עֵין עֶגְלַיִם מִשְׁטַח לְצַיָדִין יְהוֹן לְמִינְהוֹן יְהוֹן נוּנֵיהוֹן כְּנוּנֵי יַמָא רַבָּא סַגִי לַחֲדָא.

והיה עמדו עליו דוגים – במקום ״יעמדו״ בעתיד,⁠¹ וכך הוא הכתיב, ביו״ד.

משטוח לחרמים – שם עצם,⁠² כמו ״ממגדול סונה״ (יחזקאל כ״ט:י׳) – צורה אחרת ל׳מגדל׳.

1. אבן בלעם נזקק לאמצעי של חילוף זמנים על סמך ההקשר המדבר בלשון עתיד, והכתיב עוזר לו לנקוט דרך זו. השווה רד״ק.

2. כך פירשו ת״י ורד״ק. על ההשוואה שבין ״מגדול״ ל״מגדל״ עיין: ריב״ג, אללמע, עמ׳ 130 (רקמה, עמ׳ קנד), אצול, ערך ׳גדל׳.

והיה יעמדו עליו דוגים וגו׳.

לחרמים – למכמורת.

למינה תהיה דגתם – לא מפיק ה״י ופירושו למינים הרבה תהיה דגתם למינה לשון רוב מִינִין, כמו והדגה אשר ביאור (שמות ז׳:י״ח), כל אנחתה השבתי (ישעיהו כ״א:ב׳).

And it will be [a place] beside which fishermen will stand etc., nets [Heb. לַחֲרָמִים,] for nets.

their fish will be of many kinds לְמִינָה.] This does not have a "mappik hey,⁠" and it means that its fish will be of many kinds of many kinds.

of many kinds [Heb. לְמִינָה,] a form of the word to denote a profusion of kinds, as in: "And the fish וְהֲדָּגָה in the river" (Shemot 7:21); "All sighs (אָנְחָתָה) have I brought to an end" (Yeshayahu 21:2).

והיה יעמדו עליו – על הים במקום שיבואו שם המים.

והיה יעמדו עליו דוגים – כתיב וקרי עמדו הנחל הזה יהיה גדול שיעמדו עליו צדי הדג שתהיה בו דגה רבה.

ויונתן תרגם: ויהא אתר למיקם עלוהי צידין.

מעין גדי ועד עין עגלים – זה המקום מעין גדי ועד עין עגלים שהוא סמוך לנחל זה כל המקום הזה יהיה משטח לחרמים שישטחו שם הציידים רשתותיהם.

למינה תהיה דגתם – הה״א רפה ודינה במפיק רוצה לומר למין הדגה כלומר לכל מיני הדגה תהיה שם דגתם וכנוי מ״ם דגתם אל הנחלים.

עד שמפני זה יעמדו עליו הדייגים אשר הם לא יעמדו אלא במקומות שירבו שם הדגים עד שמעין גדי ועד עין עגלים שהוא מרחק רב כל הארץ ההיא יהיה משטוח לחרמים שישטחו שם הציידים רשתותיהם לפי שלמינה תהיה דגתם רוצה לומר שתתרבה שם הדגה לכל מיניה ובנחלים הקטנים תרבה כמו שתרבה הדגה בים הגדול.

יעמדו – עמדו קרי.

דוגים – בס״א כ״י דיגים קרי ורד״ק כתב דוגים כן כתיב וקרי.

למינה – חד מן מלין דלא מפקין ה׳ בסוף תיבותא ומטעין בהון כ״כ רש״י ורד״ק ובעל יפה מראה בפ״ז דשקלים סי׳ י״ד.

דוגים – ר״ל ציידי דגים.

משטוח – ענין פרישה.

לחרמים – לרשתות וכן משטח חרמים תהיה (יחזקאל כ״ו:ה׳).

למינה – מלשון מין.

והיה – עמדו עליו והיה הנחל מקום מוכן יעמדו עליו ציידי דגים ומעין גדי ועד וכו׳ יהיו מקומות מוכנות לפרוש שם הרשתות של ציידי הדגים לנגבם מול השמש.

למינה תהיה דגתם – ר״ל לכל מין הדגה תהיה דגתם של הנחלים כי יהיה שם כל מין דגים ויהיו במספר מרובה מאד כמספר דגת הים הגדול.

למינה – הה״א רפה, ורצה לומר לכל מין ומין.

והיה עמדו עליו דוגים – לצוד הדגים, עד שכל שטח הארץ שמעין גדי עד עין עגלים יהיה משטח לחרמים ורשתות לצידת הדגים והדגים יהיו למינה היינו מכל מין ומין, ויהיו דגים גדולים כדגת ים הגדול – וגם יהיו רבה מאד במספר, והמליצה שיעמדו אז נביאים רבים ומורים ומלמדים הצדים את הדגים, היינו שיקחו את הנפשות שהיו במדרגות דגים, שהוא הבע״ח הפחות, ויעלום לרשותם שיהיו במדרגת האדם המדבר והמשכיל והיודע, ובמקום שהוא מעין גדי עד עין עגלים, ר״ל מקום שעבדו לכוכבים ומזלות, ויערכו לגדי שלחן וימירו את כבודם בתבנית עגל, שעבדו למזל טלה ולמזל שור, וחשבו שעין גדי הוא המשוטט בארץ ומשגיח עליה, יהיה שם משטח לחרמים ורשתות המשוכים נפשות לרשות הקדושה והאמונה והדעת, והנצודים לרשות הקדושה יהיו מכל מין, מכן אומה ולשון, וגם שרים וגדולים מכל כת ירבו מאד לדעת את ה׳ ולחסות בצל כנפיו.

למינה – כמו בפרשת בראשית ונח להוראת ממינים הרבה.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יא) בִּצֹּאתָ֧ו וּגְבָאָ֛יו וְלֹ֥א יֵרָפְא֖וּ לְמֶ֥לַח נִתָּֽנוּ׃

But its miry places, and its marshes, shall not be healed; they shall be given up to salt.

בִּצוֹהִי וּפַצִידוֹהִי לָא יִתַּסוּן לְמַחֲפּוֹרִין דִמְלַח יְהוֹן.

כתיב ולא ירפאו – (המים) ואת אמרת [ונרפאו המים] אלא מקום היה ושמה נרפאו.

(יא-יב) בצאתו וגבאיו – מקומות עליית מי-תהום,⁠¹ והוא חלחול המים; וממנו ״היגאה גמא בלא בצה״ (איוב ח׳:י״א). הוא ציין² את סיבת ההתמדה של פריון העצים האלה, בשל חלחול מי המקדש, ולפיכך הם מניבים פירות מדי חודש, כך שלא מספיקים פירות חודש <אחד> להיגמר עד שמופיעים פירות הבא אחריו.

1. עיין הערה 20 בטקסט הערבי.

2. בדבריו אלה מחזק אבן בלעם את ביאורו לפסוק יא.

בצאתיו – של ים כמו: היגאה גומא בלא ביצה וגו׳ (איוב ח׳:י״א) מרשק בלעז.

וגבאיו – כמו: עשה הנחל הזה גבים גבים (מלכים ב ג׳:ט״ז). הביצים הם הבצעים שסביביו והגבים הם נקעים שהמים נאספים בהם.

ולא ירפאו – להפך למתיקה למה כי למלח נתנו.

ולא ירפאו – הו״ו הזו טפילה ויתירה.

Its marshes [The marshes] of the sea, as in: "Can papyrus shoot up without a marsh (בִצָה)?⁠" (Iyyov 8:11). This is maresc in Old French, a marsh.

and its pools [Heb. וּגְבָאָיו,] like: "This valley will be full of pools" (Melakhim II 3:16). The בִּצִים are the marshes around it, and the גֵבִים are ditches in which water is gathered.

will not be healed to be turned sweet. Why? Because "they will be set aside for salt [mines].⁠"

וְלא יִרָפְאוּ – This "vav" is subordinate and superfluous.

אבל בצאתיו וגבאיו – של ים שלא יבואו שם המים האלה,

ולא ירפאו אותן למלח נתנו – ליקח מהן מלח.

בצאתו – כתיב בלא יו״ד וקרי ביו״ד וכתיב באל״ף במקום וי״ו ופירושו מקומות הביצה.

וגבאיו – מן לחשוף מים מגבא והיא חפירה שמתאספין בה המים וכנוי בצאתו וגבאיו אל הים שזכר כלומר כשירפאו מי הים לא ירפאו מקומות שיבאו שם מימיהם ויתאספו באותם ביצות וגבאים אותם מים לא ירפאו.

למלח נתנו – יהיו צריכים לאותם מים בעבור מלח כדי להטעים התבשילים ולמלוח כל דבר שיצטרך.

ויונתן תרגם למלח נתנו – למחפורין דמלח יהון.

ואמר בצאתו וגבאיו ולא ירפאו למלח ניתנו מלת בצאתו היא מלשון בצים וכתוב באל״ף במקום וא״ו ופירושו מקום הביצה, וגבאיו מלשון לחשוף מים מגבא והיא חפירה שמתאספים בה המים, וכנוי בצאתו וגבאו חוזר אל הים שזכר כלומר כשירפאו מי הים לא ירפאו הגבים שיבאו שם מימיהם ויתאספו בהם ביצות שגבאי אותם מים לא ירפאו כי הם למלח נתנו וצריך העולם המלח כדי להטעים התבשילים ולמלוח כל דבר, וגם זה מיופי המליצה שכל בני אדם שהם בעולם כדגים בימים וכמאמר חבקוק (חבקוק א, יד) ותעשה אדם כדגי הים בזמן הגאולה העתידה כשיבא עליהם מי המקדש והיא האמונה השלימה לקרא כולם בשם ה׳ ולעבדו שכם אחד הנה ירפאו מחלאי אמונותיהם הנפסדות ויעמדו עליהם דייגים מלכיהם ורוזניהם שיישירו אותם לעבוד את השם, האמנם כבר ישארו מקומות שלרחקם מהארץ הקדושה לא ירדו עליהם מי המקדש ולכן לא יתרפאו למלח ניתנו כי ישארו לעבוד את המאמינים כבהמות עובדות לבני אדם, הנה זהו מה שראוי שיאמר בפירוש הנבואה הזאת כפי הפן הראשון מהרמז:

ואמנם הפן השני מהרמז הוא שהמים האלו הם משל ורמז לתורה ולאמונה שלעתיד לבוא תצא מירושלם לא לבד לישראל כי אם גם לכל העמים והאומות שיקבלו אותה וכמו שאמר ישעיהו (ישעיה ב, ב) והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה׳ בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו כי מציון תצא תורה ודבר ה׳ מירושלם, כי תמיד הנביאים יכנו הדעות האמתיות בשם מים כמ״ש ישעיהו (שם נה, א) הוי כל צמא לכו למים וקרא את המשתוקק ללימוד התורה ואמונותיה צמא וכמ״ש המשורר (תהלים מב, ב) כאיל תערוג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלהים צמאה נפשי לאלהים כי השאיל שם מים על התורה האלהית ידיעותיה ואמונותיה ושם צמא על המשתוקק להשיגם, ועל הדרך הזה אמר ישעיהו עצמו (ישעיה יב, ג) ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה, וכן הוא דעת השלם יב״ע באמת שתרגמו ותקבלון אולפן הדת מבחירי צדיקיא הנה ביאר שהמים הוא לימוד התורה ומעייני הישועה הם המלמדים למועיל, וכבר ביארו חכמים ז״ל במסכת תעניות (ז, א) למה נמשלה תורה למים ועשו עליו דמויים שזכרו שם, ובספרי עשו דמויים אחרים ובפסיקתא רבתי עשו דמויים אחרים ובשוחר טוב עשו דמויים אחרים וירבו שם מהחכמה ויופי המליצה וכבר זכרתי כל זה בפירוש ישעיהו בפרשת הוי כל צמא לכו למים, ושם נאמר שהצד השוה שבכלם הוא ששם מים השאילו הנביאים לתורה ועל זה אמר יואל ומעין מבית ה׳ יצא והשקה את נחל השטים כאילו אמר שהאמת האלהי והדעות האמתיות יצאו מירושלם מבית ה׳ לכל העולם כי זהו המעין שמבית ה׳ יצא והשקה את נחל השטים כלומר את העולם כולו שהוא נחלת השוטים באמונותיהם וגם השטים והסרים מאחרי השם בדתיהם, ולפי שיהיה ראש המלמדים והמדריכים באמונותיו יתברך מלך המשיח בן דוד לכן אמר זכריה ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דוד לחטאת ולנדה והמקור הוא מעין המתגבר מהמים הקדושים המדעים ההמה:

וכבר פירשתי שם שאומרו לחטאת ולנדה הלמ״ד משמשת במקום תמורה, וכבר זכרו המדקדקים השמוש הזה ללמ״ד והביאו ממנו ותהי להם הלבנה לאבן והחמר היה להם לחומר (בראשית יא, ג), יאמר שבמקום שהיתה ירושלם למלכי בית דוד לחטאת ולנדה כדבר הטמא והגרוע בקרב העמים כמו שאמר המקונן (איכה א, ח) חטא חטאה ירושלם על כן לנדה היתה תמורת זה תהיה בזמן תשועתם מקור ומעין נפתח לטהר את כל העולם בתורתה ואמונותיה לפי שמן הזמן ההוא והלאה יכרית את שמות העצבים מן הארץ, ועל זה הדרך פירשו גם כן יונתן בעידנא ההיא יהא אולפן אוריתא כמבוען דמיא לבית דוד: וזהו גם כן מה שאמר זכריה בסוף נבואותיו (זכריה יד, ח) והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלם שהוא רמז לתורה האלהית ולאמונות האמונות ולכן אמר מיד אחריו (שם ט) והיה ה׳ למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד רוצה לומר כי בראות העמים ואומות העולם את מעשה ה׳ כי נורא הוא אשר יעשה עם עמו ועם חסידיו במלחמת האומות שזכר יכירו וידעו כי ה׳ הוא האלהים והוא המולך על כל הארץ משגיח בתחתונים משנה הטבעים ועושה בהם כרצונו, ומשם והלאה לא תהיה מלכותו לבד על ישראל אבל גם על כל הארץ ועל כל הגוים ימלוך לפי שכלם ישובו לעבדו שכם אחד לכן אמר שיהיה ביום ההוא אצל כל אדם ה׳ אחד ושמו אחד לפי ששם אלהים אחרים לא יזכירו ולא ישמע על פיהם, וכמו שאמר הנביא צפניה (צפניה ג, ח - ט) לכן חכו לי נאם ה׳ ליום קומי לעד כי משפטי לאסוף גוים לקבצי ממלכות לשפוך עליהם זעמי וגומר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה׳ לעבדו שכם אחד:

ומהמים המדעיים האלה דיבר באמת הנביא יחזקאל פה והנה מים יוצאים מתחת מפתן הבית קדימה שראה החכמה והמדע והאמונות האלהיות המדעיות שיהיו בזמן ההוא נשרשות בכל ישראל פה אחד כמו שאמר ירמיהו (ירמיה לא, לג) כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם ולפי שהשפע הזה יבא מהשכינה אשר תבא בבית קדש קדשים לכן ראה בהמשלו המים יוצאים מתחת מפתן הבית קדימה שהוא מאמצע שער המזרח הסגור שה׳ אלהי ישראל בא בו, וראה עוד המים ההם יורדים מכתף הבית הימנית מנגב למזבח לרמוז שהחכמה והמדע האלהי תחול בעצם וראשונה על ישראל בסבת המזבח אשר הם זובחים עליו לה׳, ואחרי שראה שפע ישראל שכנה לצד הימנית הישרה והחזקה ראה עוד שגם כן מהמדע ההוא יצא לאומות העולם בשלימות האמונות ועל זה אמר ויוציאני דרך שער צפונה שהוא צד שמאל המורה על האומות ולכן אמר שהיה דרך חוץ אל שער החוץ כי הם היו חיצוניים לארץ ישראל אבל היה דרך הפונה קדים לפי שמשם היה יוצא השפע כמו שזכר, ומפני ששלימות האומות באמונותיהם יקבלו באמצעות ישראל ומידיהם כמו שאמר זכריה הנביא (זכריה ח, כג) בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם, הנה לרמוז לזה אמר יחזקאל פה והנה המים מפכים מן הכתף הימנית רוצה לומר שהיו המים עולים על האומות ובאים עליהם בהיותם לצד שמאל מן הכתף הימנית המיוחדת לישראל כי מהם תבא הידיעה והלמוד לאומות, והדעת הישר והטוב נותן שאין המים הנזכרים פה גשמים כפשוטן אלא שהם משל ורמז לדבר אחר ויורה עליו אומרו וימד אלף באמה ויעבירני במים אם היו המים כפשוטם והעברה בהם גם כן איך יאמר יחזקאל ויעבירני כי הייעוד הזה הוא לעתיד לבוא ואיך יהיה מיחס הנביא ההעברה הזאת לעצמו שיעברו אלפים מהשנים שהוא מת כאשר יתקיים הייעוד הזה, אלא שהענין הזה כולו הוא רמז לידיעה ולחכמה שיתחדש בעולם לעתיד לבא בבוא כבוד ה׳ אל הבית ולכן היה שהמשיך עוד הנביא משלו לרמוז הידיעות והאמונות ההמה מאיזה נושא יהיו אם בלבד מעניני עולם השפל וידיעת הדברים הטבעיים על שלמותם, ואם מעניני הגרמים השמימיים השמים וכל צבאם, או אם יהיה הלמוד והידיעה ההיא מהעולם הרוחני מלאכי אלהים היושבים ראשונה במלכות, או אם תקיף הידיעה והלמוד ההוא בחשמל שהיא השגת הבורא יתברך ועצמותו כי אין לנו יותר מארבעת סוגי ההשגות האלה מהנבראים בשלשת העולמות ומהבורא, ולזה ראה הנביא כאילו האיש הדובר בו יצא לדרך הקדים וימד בקנה אשר בידו אלף אמה בארך המים והעבירהו בהם וקראם מי אפסים ומלת אלף מלשון ואאלפך חכמה (איוב לג, לג) ואפסים הוא מלשון אפיסה והעדר, רמז בזה שהראהו האיש שהלימוד בעניני עולם השפל שהוא מי אפסים שהוא עולם ההויה וההפסד יעבור בו וישיגו בימים ההם הענינים הטבעיים ההויה וההפסד בשלמות והוא אומרו ויעבירני במים מי אפסים.

עוד אמר וימד ויעבירני במים מי ברכים רצה בזה שהראהו עוד האיש הלמוד ואולפן אוריתא כדברי יונתן בסוג השני מידיעות הגרמים השמימיים, והעבירהו בהם שבישרו שיזכה כל חכם לב להשיגם בשלימות וקראם מי ברכים לפי שהם כלי התנועה והגרמים השמימיים הם מתנועעים תמיד. עוד הראהו שמדד אלף שלישי והעבירהו בהם וקראם מי מתנים והוא רמז לסוג השלישית מהשגות השכלים הנבדלים כי הלימוד והאולפן ההוא יזכו אליו בימים ההמה וקראם מי מתנים לפי שהמלאכים הם גבורי כח עושי דברו והכח יוחס למתנים כמו שאמר (מלכים א יח, מו) וישנס מתניו, הנה נא כחו במתניו (איוב מ, טז), וגם בהשגת השכלים הנבדלים אמר הנביא הזה עצמו ממראה מתניו ולמטה הנה ביאר ששלשת סוגי ההשגות והלמודים רוצה לומר השגת האפסים שהם הנפסדים והשגת הברכים שהם המתנועעים והשגת המתנים שהם הנבדלים גבורי כח בכולם יזכו השלמים בזמן הגאולה, אמנם הסוג הרביעית מההשגה והלמוד והוא מעצמות האל ומהותו אמר שאין דרך להגיע אליה לא בשום צד ולא בשום זמן כי הוא דבר בלתי מושג לשום נברא כמו שאמר (שמות לג, כג) ופני לא יראו, ועל אומרו וימד אלף נחל אשר לא אוכל לעבור כי גאו המים רוצה לומר ששער הלימוד והאולפן הרביעית אשר בנחל שהוא רמז לנמצא בהחלט וראה שלא יוכל לעבור אותו לפי שגבהו המים ואותו המושג הוא עמוק עמוק מי ימצאנו, והוא מי שחו רוצה לומר מים שלא יוכל אדם לעבור ברגליו אלא כשוחה שהוא הולך על פני המים ואינו נכנס לתוכם, ואמר שלא יהיה זה לחסרון דעת האנשים בזמן ההוא אלא מפני שהוא נחל אשר לא יעבור כלומר שהוא נמצא אשר לא יושג בשום פנים, ולכן כשהראה האיש כל זה לנביא אמר אליו הראית בן אדם רוצה לומר הלא הודעתיך אמתת מה שיהיה ואיך יהיה, ואמנם אומרו ויוליכני וישיבני אל שפת הנחל הוא להגיד שאחרי שהראהו הידיעות והאמתיות שידעו וילמדו בזמן ההוא עוד הראהו הטובות הגשמיות אשר יזכו בהן גם כן באופן שישתלמו בשכליות ובגשמיות ועל זה אמר וישיבני אל שפת הנחל והנה עץ רב מאד שהוא רמז לעושר ולכבוד לבנים ולתרופה.

ואחרי שהגיד ענין המים וענין העץ חזר לדבר בכל אחד מהם ואמר בענין המים המים האלה יוצאים אל הגלילה הקדמונה וירדו על הערבה רוצה לומר שאותם המים לא לבד ישקו את הארץ אבל גם על הימים הגדולים ממנו ישפך כי הם ילכו אל הגלילה הקדמונה שהיא מזרח וירדו על הערבה שהיא מערב ובזה יוכלל העולם כולו ממזרח שמש עד מבואו, ואמר ובאו הימה להגיד שכאשר יצאו באותן הפאות יבאו בים אם הים המזרחי ואם הים המערבי ויהיה תועלת גדול לימים בזה כי במקום שעתה מי הימים הם מלוחים ומרים משם והלאה ירפאו וימתקו המים, וכן אמר זכריה (זכריה יד, ח) והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלם חצים אל הים הקדמוני וחצים אל הים האחרון, והרמז בכל זה מבואר שענינו שלימוד הידיעה והאמונות יצא מירושלים לכל האומות ממזרח וממערב באופן שידיעותיהם ואמונותיהם ירפאו מחלאי שבושיהם וימתקו מרירותם ומליחותם מהפסד דעותיהם, ואמר והיה כל נפש חיה אשר ישרץ אל כל אשר יבא שם נחלים יחיה והיה הדגה רבה מאד להגיד שבזמן הזה מפני חילוף הדתות והפכיות בני אדם בסברות אמונותיהם יש תמיד ביניהם ריב ומדון מכת חרב והרג ואבדן, אמנם לעתיד לבוא כשיכירו האומות אלהות הש״י יהיה שלום בארץ כמו שאמר ישעיהו (ישעיה ב, ד) לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה, הנה אם כן הימים הגדולים שהוא רמז למחוזות ארצות הגוים בבוא עליהם המים הקדושים מהתורה והאמונות שיצאו מהמקדש כל נפש חיה אשר ישרץ באותם הימים שהוא רמז לגוים והעמים יחיה כי יהיה ביניהם שלום ולא מלחמה, ותהיה הדגה רבה מאד רומז לבני אדם שירבו ולא יהרגו אלו לאלו, וכל זה לפי שבאו שמה המים הקדושים האלה מהדעות והאמונות והמה ירפאו וחי כל אשר יבא שמה הנחל הקדוש ממי המקדש ובם מלכי האומות יכנעו לדת השם כמו שאמר ישעיהו (ישעיה ס, י) ובנו בני נכר חומותיך ומלכיהם ישרתונך, ולרמוז לזה אמר יחזקאל והיה יעמדו עליו דוגים והם ציידי הדגים רומז למלכי האדמה, ועשה משל מעין גדי עד עין עגלים שהוא מקום בארץ ישראל שיצודו שם דגים הרבה והציידים ישטחו שם רשתותיהם, כן אמר שיהיו מלכי האומות בארצותם לגויהם בעמדם על נחל מי המקדש ישטחו חרמים שהם הרשתות לקבל מן העמים מסי פרנסותיהם ויהיה צידתם רבה מאד למינה רוצה לומר לכל מיני הדגה יצודו כדגת הים הגדול כי לא יחסר עשרם וטובם בהכנעם לתורת אלהים: האמנם כבר ישארו חלקי יישוב שיהיו שם גם כן ביצי הדגים וגבים מים מלוחים שלא עליהם יהיו מי המקדש ואלו לא יקבלו רפואה ועל זה אמר בצאתו וגבאיו ולא ירפאו כי מלת בצאתו הוא מלשון ביצה וכתוב בלא יו״ד וקרי ביו״ד וכתוב באל״ף במקום וא״ו, ופירושו מקומות הביצה וגבאיו מלשון עשה הנחל גבים גבים (מלכים ב ג, טז) והיא חפירה שמאספים בה המים והכנוי חוזר אל הים שזכר כמו שפירשתי למעלה שמקום בצאת והגבים של אותו ים יהיו מקומות שלא ירפאו ולכן לא יקבלו מתיקות אבל למלח ניתנו שיהיו תמיד מלוחים לפי שלא ירדו עליהם מי למוד המקדש ואמונתיו:

בצאתו – בצאתיו קרי.

בצאתיו – כן יקרא כניסת המים במקום הטיט הלח וכן היגאה גומא בלא בצה (איוב ח׳:י״א).

וגבאיו – ענין חפירה ובור כמו ולחשוף מים מגבא (ישעיהו ל׳:י״ד).

ולא ירפאו – הא׳ יתירה וטפלה.

בצאתיו וגבאיו – אסיפת המים שממעל הטיט הלח הסמוך אל הים וכן המים המתכנסין בבורות סמוך לים לא ירפאו ממליחתן כי למלח יהיו נתונים להטעים התבשילים ולמלוח כל דבר שיצטרך.

בצאתיו – שרשו בצץ, מקום טיט הלח, כמו היגאה גומא בלא בצה.

וגבאיו – כמו לחשוף מים מגבא, נקעים שאצל הים והנהרות שבהם מעט מים.

בצאתיו וגבאיו – אמנם ימצאו עוד מקומות לחים וגבאים של מים אשר לא ירפאו כי לא יבא הנחל שמה,

והם נתנו למלח להטעים התבשיל ולמלוח כל דבר, והמליצה כי ישארו עוד אנשים פראיים בהמיים אשר יהיו נתקים ומפורדים מן הנחל המדעיי, ויהיו מועטים בלתי מתקיימים זמן רב, כמקומת בצה ורפש וגבים שאצל הנחל שמתיבשים ונשאר מקומם מלח, כן בעשן יכלו ויהיו נציב מלח.

בצאתיו – מצאנו שם זה פעמים באיוב (ח׳:י״א, ומ׳:כ״א) ובירמיה (ל״ח:כ״ב) בֹּץ, מקום רפס.

וגבאיו – חבירו בישעיה (ל׳:י״ד) ובמלכים ב׳ ג׳:ט״ז ובירמיה (י״ד:ג׳) מצאנו גבים הרבוי מן גֵב וענינו חפירה בקרקע, ובדניאל (סימן ד׳) מצאנו גֹב וְגֻבָּא.

ולא – ו״ו מיותרת.

(יב) וְעַל⁠־הַנַּ֣חַל יַעֲלֶ֣ה עַל⁠־שְׂפָת֣וֹ מִזֶּ֣ה ׀ וּמִזֶּ֣ה ׀ כׇּל⁠־עֵֽץ⁠־מַ֠אֲכָ֠ל לֹא⁠־יִבּ֨וֹל עָלֵ֜הוּ וְלֹֽא⁠־יִתֹּ֣ם פִּרְי֗וֹ לׇחֳדָשָׁיו֙ יְבַכֵּ֔ר כִּ֣י מֵימָ֔יו מִן⁠־הַמִּקְדָּ֖שׁ הֵ֣מָּה יוֹצְאִ֑ים [וְהָיָ֤ה] (והיו) פִרְיוֹ֙ לְמַאֲכָ֔ל וְעָלֵ֖הוּ לִתְרוּפָֽה׃

By the river on its bank, on this side and on that side, shall grow every tree for food, whose leaf shall not wither, neither shall its fruit fail. It shall bring forth new fruit every month, because its waters issue out of the sanctuary; and its fruit shall be for food, and its leaf for healing.⁠"

וְעַל נַחֲלָא יִסַק אִילָן עַל כֵּיפֵיהּ מִכָּא וּמִכָּא כָּל אִילָן דְמֵיכַל לָא יִתְרוּן טַרְפוֹהִי וְלָא יִפְסוֹק אִבֵּיהּ יְרַח בִּירַח יְהֵי עָבֵיד פֵּירִין אֲרֵי מוֹהִי מִן מַקְדְשָׁא אִינוּן נַפְקִין וִיהוֹן אִבֵּיהּ לְמֵיכַל וְטַרְפוֹהִי לְאַסוּתָא.

לחדשיו יבכר – תניא ר׳ יהודה אומר לפי שבעולם הזה תבואה עושה לששה חדשים ואילן עושה לשנים עשר חדש אבל לעתיד לבא תבואה עושה לחדש אחד ואילן עושה לשני חדשים מה טעם לחדשיו יבכר.

ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל – יתיב ר׳ ירמיה קמיה דרבי זירא ויתיב וקאמר עתיד הקב״ה להוציא מבית קדש הקדשים נהר ועליו כל מיני מאכל וכל מיני מגדים שנאמר ועל הנחל יעלה וגו׳ ועלהו לתרופה. איתמר חזקיה אמר להתיר פה של אלמים, בר קפרא אמר להתיר פה של עקרות, ור׳ יוחנן אמר לתרפיון ממש, מאי לתרופה, אמר רשב״נ לתאר פנים של בעלי פה, כדדריש ר׳ יהודה בר׳ סימון כל המשחיר פניו על דברי תורה בעוה״ז הקב״ה מבהיק פניו לעוה״ב שנאמר מראהו כלבנון בחור כארזים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

לחדשיו יבכר – מדי חדש בחדש יבשל פירותיו.

לתרופה – פירשו רבותינו ז״ל: להתיר פה אלמין ופה עקרות ומשמעו לשון רפואה כמו: וירפאו את שבר עמי על נקלה (ירמיהו ו׳:י״ד) וכן חברו מנחם.

month after month its fruits will ripen From month to month its fruits will ripen.

for a cure [Heb. לִתְרוּפָה.] Our Sages of blessed memory explained: to unlock the mouth (לְהָתִיר פֶה) of the dumb and the mouth [of the womb] of the barren (Men. 98a), but its apparent meaning is a word for healing, as in: "And they healed (וַיְרַפְאוּ) the breach of My people easily" (Yirmeyahu 6:14). And so did Menahem connect it.

ועל הנחל – עד שלא יכניס בים.

יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל – ופירות נחמדים.

לתרופה – להרפות מכאוב ומדוה.

ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל – הוא עץ רב שאמר למעלה ולא פירש איזה עץ ועתה אמר שעץ מאכל יהיה מכל פירות שבעולם.

לא יבול עלהו – לא בימות החמה ולא בימות הגשמים.

ולא יתום פריו לחדשיו יבכר – ולא יכלה פרי האילן כי מחדש לחדש יבכר וזה יהיה על דרך מופת.

כי מימיו מן המקדש המה יוצאים – מימי זה הנחל יוצאים מן המקדש כמו שאמרנו למעלה ולפיכך יהיה בהם זה הפלא כי העצים אשר על שפתו ששותים ממנו לא יתום פרים ועליהם לא יבול.

והיו פריו למאכל – כתיב והיו וטעמו על פריו ועל עליו וקרי והיה שטעמו על פריו ואמר אחר כך ועליהו לתרופה רוצה לומר וכן יהיה לתרופה ופירוש תרופה שזכר מן עמודי שמים ירופפו (איוב כ״ו:י״א), כלומר יהיה עלהו לרפאת כל שבר שיניחו עלי העצים האלה על כל שבר וירפא.

ויונתן תרגם: וטרפוהי לאסותא ורז״ל דרשו לתרופה נוטריקון להתיר פה אלמים ופה עקרות.

ואחרי שאמר כל זה בענין המים דיבר מענין העץ אשר על שפת הנחל ואמר ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה רוצה לומר שבזכות התורה והאמונות האמתיות יעלה על שפת הנחל מזה ומזה רוצה לומר מצד ישראל ומצד האומות כל עץ מאכל לא אילני סרק ודבר שאין בו תועלת כי אם כל עץ מאכל רומז לכל הטובות הגשמיות, ולהיות העץ ההוא שתול על פלגי מים קדושים יהיה מהפלא שלא יבול עלהו ולא יתום פריו רוצה לומר שיתמידו בעשרם ובהצלחותיהם ובכל הטובה יראה זרע יאריך ימים לחדשיו יבכר שמדי חדש בחדשו יבשל פירותיו, ויהיה כל זה לפי שמימיו מן המקדש המה יוצאים כלומר שהיו דעותיהם ואמונותיהם אמתיות ושלימות ולכן נגע לא יקרב באהליהם, אבל יהיה תמיד פריו למאכל וגם העלין שאינם דבר מאכל יהיו לתרופה וזה כולו רמז לטובות העתידות:

לחדשיו – ברוב הספרים הלמ״ד בקמ״ץ ובמקצתן בסגול והחי״ת בחטף קמץ.

המה יוצאים – במסורת יחזקאל סוף סי׳ י״ד חשיב להדין מן ד׳ יוצאים מלא והכי אשכחנא בסיפרי דיקי דספרד.

והיו – והיה קרי.

יבול – ענין כמישה כמו ועלהו לא יבול (תהלים א׳:ג׳).

יתום – ענין כליון והשלמה כמו תם הכסף (בראשית מ״ז:י״ח).

יבכר – כן יקרא בשול הפירות כמו בכורי ענבים (במדבר י״ג:כ׳).

לתרופה – מלשון רפואה.

כל עץ מאכל – ר״ל מגדל פירות הראויים לאכילה.

לא יבול וגו׳ – לא יכמשו העלין ולא יכלו הפרי כי כשיתלשו הפירות שנתבשלו מיד יגדלו תמורתן חדשים וז״ש לחדשיו יבכר ר״ל בכל חדש יבשל פירות חדשים.

כי מימיו – כי המים המשקים את כ״א מהם יוצאים המה מן המקדש ולכך יהיה בהם הפלא הזה.

והיה פריו – פרי כ״א יהיה ערב וטוב למאכל והעלין יהיו מסוגלים לרפאות בהם כל חלי ומכה.

לתרופה – מענין רפואה.

ועל הנחל – עתה מפרש על מה רומזים העצים שראה שגדלו על שפת הנחל, שהוא רומז שלעתיד יעלה על שפת הנחל כל עץ מאכל, ולא יבולו עליהם ופרים לא יתמו ופרים יהיו למאכל ועליהם יהיו לרפואה – והמליצה שגם ההצלחות העולמיים שמצד זה ידמו כמשל העץ הצומח, שהוא חיי הגוף מצד הנפש הצומחת שלו שבו כח הזן והמגדל והמוליד בדומה, גם הצלחת הגוף יגדל מאד, עד שגופם יהיה כעץ מאכל נושא פרי, אשר לא יתום, כי יאריכו ימים, וגם העלים שהם העושר והקנינים שלהם שהם שומרי הפרי לא יבולו, כי העושר לא ידיח אותם מעבודת ה׳, כי בהפך העלים יהיו לתרופה ולעזר אל האושר והשלימות, כי המים ההם שהם הלמודים יצאו מן המקדש ממקור נאמן, וגם שפע הברכה הבא להם תצא מן המקדש, ר״ל מהשגחת ה׳, לא מן המערכה, לכן יבכר בכל חדש – כי ה׳ יחדש עליהם מעשה בראשית, ובכל עת חידוש הלבנה העליונה תריק עליהם מגד גרש ירחים ושפע רב, ויתחדש להם עטרת תפארת ואמרו חז״ל לתרופה להתיר פה של אלמים ושל עקרים, היינו לתקן ברית הלשון והמעור שישאו פרי קדש הלולים.

לחדשיו – פעמַיִם שלש בשנה.

(יג) כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔היֱ⁠־הֹוִ֔ה גֵּ֤ה גְבוּל֙ אֲשֶׁ֣ר תִּתְנַחֲל֣וּ אֶת⁠־הָאָ֔רֶץ לִשְׁנֵ֥י עָשָׂ֖ר שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל יוֹסֵ֖ף חֲבָלִֽים׃

Thus says Adonai Elohim, "This shall be the border, by which you shall divide the land for inheritance according to the twelve tribes of Israel. Joseph shall have two portions.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים דֵין תְּחוּמָא דְתַחְסְנוּן יַת אַרְעָא לִתְרֵי עֲסַר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל יוֹסֵף יִתְקַבֵּל תְּרֵין חוּלְקִין.

גא⁠(!) גבול אשר – אבו אלוליד אמר¹ שהוא במקום ״זה גבול״.

1. מדברי אבן בלעם אפשר להבין, כי בפסוקנו מיושם האמצעי ״חילוף מלים״. ברם, ריב״ג, אצול, ערך ׳גה׳, אומר: ״והו מת׳ל זה״ (=״והוא כמו ׳זה׳⁠ ⁠⁠״), ר״ל שתיבת ״גה״ כמוה כתיבת ״זה״. אבן בלעם, באותיות העניינים, ערך ׳גה׳, מצטט דברי ריב״ג, ואומר: ״אנה במעני זה״ (=״שהוא במשמעות ״זה׳⁠ ⁠⁠״), ר״ל שהוראתה של תיבת ״גה״ היא ״זה״. לעצם הפירוש, השווה ת״י (ריב״ג מסתייע בו לפירושו) ורד״ק – המבסס את הפירוש על חילוף אטב״ח גדז״ו. אלפסי, ערך ׳גה׳, מפרשה בהוראת ״צד״, ״פאה״, וסימוכין הוא מוצא בפסוק ״ייטיב גהה״ (משלי י״ז:כ״ב). הוא מביא עוד דעת ״יש אומרים״ לפיה יש לפרש את התיבה בהוראת ״גיא״ (דעה המצויה גם בפירוש רש״י).

גה גבול – יונתן תרגם: דין תחומא כמו זה גבול וכן: ונתתיך לבג לגוים (יחזקאל כ״ה:ז׳) כמו לבז לגוים ויש עוד לפתור גה לשון גיא.

יוסף חבלים – יוסף יטול שני חלקים אחד למנשה ואחד לאפרים.

This is the border [Heb. גֵּה גְבוּל.] Jonathan renders: This is the border, just like זֶה גְבוּל; and so too: "and I have given you for plunder (לבג) to the nations" (Yechezkel 25:7), is like לְבַז. It may also be interpreted as a form of the word for valley (גַיְא).

Joseph portions Joseph shall take two portions, one for Manasseh and one for Ephraim.

גה גבול – חריץ הגבול.

אשר תתנחלו את הארץ – לגבולתיה,

לשני עשר שבטי ישראל – לכל אחד יהיה לו גבולו חלוק לעצמו. והיאך לי״ב שבט, ליוסף שני חבלים – למנשה אחד ולאפרים אחד. שאע״פ שישתנו הגבולים כולן מנשה ואפרים לעולם נחשבין לשנים.

כה אמר י״י גה גבול – גה כמו זה וכן תרגם יונתן דין תחומא והגימ״ל זי״ן באלפא ביתא דאטב״ח וכמוהו לבג לבז.

יוסף חבלים – שבט יוסף יקח שני חלקים כמו שהיה מקדם וכן תירגם יונתן יוסף יקבל תרין חולקין.

כה אמה ה׳ אלהים גה גבול אשר תתנחלו את הארץ וגומר עד סוף הספר. בנבואה הזאת ייעד הנביא ה׳ ייעודים עתידים להיות בזמן התשועה וקבוץ הגליות הייעוד. הא׳ שיבואו כל י״ב שבטי ישראל בגאולה העתידה ויזכו כולם להתנחל על אדמת הקדש וע״ז אמר כה אמר השם גה גבול אשר תתנחלו את הארץ לשני עשר שבטי ישראל וגה פירושו זה וכן ת״י דין תחומא ושמש הגימ״ל במקום זי״ן וכמוהו בדברי זה הנביא לבג שהוא כמו לבז, ומאשר אמר שינחלו את הארץ י״ב שבטי ישראל מורה שכולם ישובו בקבוץ גליות, וכן זכר שמות כל שבט ושבט בפני עצמו בפרשת ואלה שמות השבטים דן ראשונה ואשר אחריו ונפתלי אחריו ומנשה אחריו ואפרים אחריו וראובן אחריו ויהודה אחריו ואחר כך זכר בנימין ושמעון אחריו ויששכר אחריו וזבולון אחריו וגד באחרונה, ומפני שלא ינחל שבט לוי דבר בחלוקת הארץ לכן הוצרך לזכור יוסף בשני שבטים מנשה ואפרים להשלים מנין השנים עשר שבטים וע״ז אמר לשני עשר שבטי ישראל יוסף חבלים רוצה לומר שיוסף יקח שני חלקים לשני שבטים כמו שהיה מקדם וכן תרגם יונתן יוסף יקבל תרין חולקין.

גה – כמו זה והגימ״ל הוא במקום הזי״ן באטב״ח וכן לבג לגוים (יחזקאל כ״ה:ז׳) ור״ל לבז לגוים.

חבלים – חלקים על כי הדרך לחלק נחלה במדידת החבל וכן והיה חבל לשארית וגו׳ (צפניה ב׳:ז׳).

גה גבול – ר״ל זה גבול מן הארץ אשר תנחילו לשני עשר וכו׳ והוא האמור במקראות שלאחריו.

יוסף חבלים – בזה יפרש אמריו איך הם י״ב שבטים אם שבט לוי לא ינחלו נחלה כמ״ש למעלה ואמר הנה יוסף יקח שני חלקים א׳ למנשה וא׳ לאפרים.

גה – כמו זה, כמו לבג תחת לבז (למעלה כ״ה).

יוסף – אינו שם כדעת המפ׳ רק פעל, רצה לומר הגבול הוא יוסף חבלים.

גה גבול הארץ כמו זה גבול, ויל״פ גם מענין הוצאה, כמו ולא יגהה מכם מזור, ר״ל שיוציא גבול הארץ וירחיב אותו יותר ממה שהיה בזמן הקודם,

אשר תתנחלו לשנים עשר שבטי ישראל יוסף חבלים – הבטיח שימצאו שמה כל השבטים ולא יכלה שבט אחד בזמן הפיזור הרב, והבטיח שיהיו רבים ממה שהיו בזמן הקודם עד שיוסיף וירבה חבלים יותר ממה שלקחו בחלוקה הראשונה, וכמו שנבאר שגבול הארץ תתפשט בארך וברחב לעתיד יותר ממה שהיו בזמן הקודם.

גה – במקום זה, וכן מצאנו לבג במקום לבז (למעלה כ״ה:ז׳, ושם הגיהו בעלי המסרה, וכאן הניחו גה) ועיין מה שכתבתי עליו; ואף על פי שיש להניח שטעות סופר היא שהחליף בשני המקומות זי״ן בגימ״ל, מפני דמיונן זו לזו, מ״מ יש איזו דוגמא לקיים גם הכתוב, שכן מצינו גר⁠־זר, זנב בלשון ארמי גנובתא (איוב מ׳:י״ז), זועות בלשון ארמי גוהא (בבלי ברכות נ״ט.).

חבלים – מיעוט רבים שנים והיה ראוי להנקד חֲבָלָיִם.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יד) וּנְחַלְתֶּ֤ם אוֹתָהּ֙ אִ֣ישׁ כְּאָחִ֔יו אֲשֶׁ֤ר נָשָׂ֙אתִי֙ אֶת⁠־יָדִ֔י לְתִתָּ֖הּ לַאֲבֹֽתֵיכֶ֑ם וְנָ֨פְלָ֜ה הָאָ֧רֶץ הַזֹּ֛את לָכֶ֖ם בְּנַחֲלָֽה׃

You shall inherit it, one as well as another; for I swore to give it to your fathers; and this land shall fall to you for inheritance.

תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְתַחְסְנוּן יָתָהּ גְבַר כַּאֲחוֹהִי דִי קַיְמֵית בְּמֵימְרִי לְמִתְּנָהּ לַאֲבָהַתְכוֹן וְתִתְפְּלֵיג אַרְעָא הָדָא לְכוֹן בְּאַחֲסָנָא.

איש כאחיו – לא כהראשונה איש לפי פקודיו (במדבר כ״ו:נ״ד) אלא עכשיו כל השבטים שוים וכמין שורת הכרם כל חלק וחלק מן הגבול המזרחי עד ים אוקיינוס למערב כמו שמפרש בעיניין ואין שני שבטים ברצועה אחת.

as one another and not like the first one: "to each according to his numbered ones" (Bemidbar 26:54). Now, instead, all the tribes will be equal, and every portion will be like a row in a vineyard from the eastern border until the ocean to the west, as is explained in the account, and no two tribes will be in strip.

ונחלתם אותה איש כאחיו – כל החלקים יהיו שוים לא כחלקים הראשונים בימי יהושע כי חלק יהודה היה רב לפי שפקידיהם היו רבים ונאמר בתורה איש לפי פקודיו יתן נחלתו (במדבר כ״ו:נ״ד).

והייעוד השני הוא בענין הנחלה שלא תהיה כמו שהיתה בימי יהושע לגולגלותם והשבט שהיה רב אוכלוסין היה חלקו רב ואשר היה מעט אוכלוסין היה חלקו קטון כמ״ש (במדבר לג, נד) לרב תרבו נחלתו וגומר אבל לעתיד לבוא לא יהיה כן אלא שכל השבטים ינחלו חלקים שוים בארץ ועל זה נאמר כאן ונחלתם אותם איש כאחיו כי זה בשבטים ידבר שלא ינחלו איש כפי פקודיו אבל יעשו מכל ארץ ישראל ממזרח למערב רצועות שוות לארכן ולרחבן כמספר השבטים וכל אחד מהם יטול רצועה אחת בשוה, כי הנה החלוקה אשר עשה יהושע צוה עליה משה לפי שעה ולא היתה מצוה לדורות, והיה זה כן לפי שבחלוקת הארץ שעשה יהושע נעשה ליוצאי מצרים איש לפי פקודיו ואם היתה בזמן קבוץ הגליות נעשות ככה לגולגלות העולים מן הגלות בהיות המתים עתידין להחיות בזמן ההוא ישובו איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו, ואולי שימצא שבט מה עם גורל מועט כאשר יחיו מתיו נבלותיו יקומון ולא תכילן אותם הארץ ומפני זה ראה יתברך שינתן לעולי הגולה חלקים שוים בנחלתם וכל שבט יעמוד לגורלו מהקמים בתחייה ממנו אם מעט ואם הרבה באופן שלא ישאר עלבון נחלת שבט האחד על האחר ועל זה אמר ונחלתם אותה איש כאחיו, ואמר שאין ראוי שיתלוננו מזה מפני החלוקה הראשונה כי הוא ית׳ לא נשבע לתת את הארץ לאותם שנחלוה בראשונה אבל נשא את ידו לתתה לאבותיהם רוצה לומר אברהם יצחק ויעקב ויחס אחד יש לכל שבט ושבט עם האבות ההם.

ונפלה – זה הלשון יאמר על הירושה וכן למטה והיה תפילו ובדרז״ל ביום אתה מפיל נחלות (בבלי ב״ב קי״ג).

איש כאחיו – שבט אחד כחבירו לא כחלוקה הראשונה שבימי יהושע שלקחו איש לפי פקודיו.

אשר נשאתי את ידי – להרימה למעלה דרך שבועה לתת את הארץ ההיא לאבותיכם וכאומר לא יתלוננו כשיגרע נחלת שבט מהשבטים ממה שנחלו בראשונה כי הנה לא נשבעתי לתת אח הארץ לאותם שנחלוה בראשונה אבל נשבעתי לתת לאבותיכם ולכל השבטים יש יחס אחד עם האבות זה כזה והארץ הזאת נפלה לכם בנחלה לרשת מן האבות ויד כולם שוה בה.

ונחלתם אותה איש כאחיו – לדעת הספרי לקחו כל השבטים רצועות שוות ברוחב, כ״א ע״ה מיל ברוחב, וכן פרש״י שלא כראשונה שהיו איש לפי פקודיו ובכ״ז אבאר שרק ברוחב היה החלק שוה, אבל בארך יקחו נחלה בלי מצרים וכל שבט שיתרבה יאריך נחלתו במזרח ובמערב אשר נשאתי – ר״ל וזה יהיה בזכות שבועתי להאבות, וכבר הבטיח לאברהם קיני וקניזי וקדמוני וליעקב נחלה בלי מצרים.

איש כאחיו – כל שבט בשוה בין רב למעט, שאולי אחר דורות שבט המועט באוכלוסין ירבה והרב ימעט; או כדברי פֿיליפפזאָן כל שבט יטול רצועה ממזרח למערב אבל רוחב הרצועה תהא לערך השבט, ותיבות איש כאחיו אינן מוסבות לשבטים רק לגברים, והראיה שבפסוק כ״ב מצוה לתת נחלה גם לגר כאזרח.

תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(טו) וְזֶ֖ה גְּב֣וּל הָאָ֑רֶץ לִפְאַ֨ת צָפ֜וֹנָה מִן⁠־הַיָּ֧ם הַגָּד֛וֹל הַדֶּ֥רֶךְ חֶתְלֹ֖ן לְב֥וֹא צְדָֽדָה׃

This shall be the border of the land: On the north side, from the great sea, by the way of Hethlon, to the entrance of Zedad;

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

(טו-כ) גבולות א״י – בראשית י׳:י״ט, בראשית ט״ו:י״ח, שמות כ״ג:ל״א, במדבר ל״ד:ב׳-י״ב, דברים י״א:כ״ד, יהושע א׳:ד׳, יהושע י״ב:א׳-ח׳, יהושע י״ג:א׳-ו׳, יחזקאל מ״ח:א׳, יחזקאל מ״ח:כ״ח

וְדֵין תְּחוּם אַרְעָא לְרוּחַ צִפּוּנָא מִן יַמָא רַבָּא אוֹרַח חֶתְלוֹן לְמַעֲלָנָא דִצְדָד.

וזה גבול הארץ – תחומי מצרי ארץ ישראל.

לפאת צפונה – רוח צפונית.

מן הים הגדול – שהוא גבול למערב.

הדרך חתלון – בא לו לצד מזרח אל חתלון ואל צדדה ואל חמת וברותה וסברים כל העיירות הללו במצר צפון.

And this is the border of the land the boundaries of the Land of Israel.

to the northern side [Heb. לִפְאַתצָפוֹנָה,] the northern direction.

from the Great Sea which is the western border.

the way to Hethlon It comes to the east to Hethlon, to Zedad, to Hamath, Berothah, and Sibraim. All these cities are on the northern border.

הדרך חתלון – אל הדרך של חתלון.

לבא צדדה – שהיא בולטת הרבה לצפון לסמוך למזרח הארץ, שאין למעלה הימנה גבול אלא זפרון בצפון. ומניין שצדדה בולטת שהרי חמת למטה הימנה למערב ומחמת ולמזרח לעולם הוא מזכיר יציאה בגבולי הארץ. וחמת לא היתה להם בראשונה אלא לבא חמת (במדבר ל״ד:ח׳), שלפנים הימנה בדרומה, וכאן אומר שנוסף על צפון הארץ למטה מצדדה כנגד בליטתה.

וזה גבול הארץ, הדרך חתלון – כמו הארץ כנען (במדבר ל״ד:ב׳), והדומים לו.

וזכר הגבולים אשר לארץ

וזה גבול הארץ – לא חשב כאן כ״א גבולי מצרי א״י לבד ולא של עבר הירדן וכמו שנזכר בתורה.

לפאת צפונה – הגבול מפאת צפון ממערב כלפי המזרח הוא מן הים הגדול אל הדרך ההולך לחתלון ומשם הולך הגבול לבוא צדדה.

וזה גבול הארץ – תחלה אמר זה גבול אשר תתנחלו שבאר איך ינחלו, ועתה באר גבולי הארץ במצריה,

לפאת צפונה מן הים הגדול – לדעת המפרשים הוא עצמו הגבול שנזכר בתורה בפרשת מסעי, ולדעתם ינחלו לעתיד לפי גבולים הקודמים, וא״כ מה חדש יחזקאל זיל קרי בי רב הוא? וגם לדעתם לא ינחלו לעתיד רק בארץ כנען לא בעבר הירדן המזרחי, כמ״ש רש״י ז״ל בפי״ח, וזה יסתור נבואות נביאים אחרים שהבטיחו לנו שגבול הארץ יתרחב לעתיד. וזכריה (ט׳ א׳) נבא שתתפשט עד דמשק ושצור וצידון יתכנסו תוך הגבול הצפוני, ועובדיה אמר וירשו הנגב את הר עשו ובנימין את הגלעד, הרי באר בפי׳ שהגלעד שהוא מעבר הירדן יפול בנחלת בנימין וא״כ באה אלינו נחלתנו מעבר לירדן גם לעתיד. ועוד שיתבאר (בסי׳ מ״ח) שמירושלים ולצד דרום ינחלו חמשה שבטים ברוחב חמשה רצועות כ״א יחזיק ע״ה מיל, ואיך יצוייר זה הלא ירושלים בדרומה של א״י ואיך יהיה מנגב ירושלים נחלה לחמשה שבטים תחת שבזמן הקודם נחל שם יהודה לבדו חלקו על אדמת הקדש ובהכרח שגבול א״י תתפשט הלאה גם בדרום. לכן אחיך שמע לי, שלדעתי יהיה שינוי גדול בנחלת הארץ לעתיד ממה שהיה בעבר וגבול א״י יתפשט ויתרבה מכל צד,

א. בצד הצפוני כבר אמר, בארץ חדרך ודמשק מנוחתו וגם חמת תגבל בה צור וצדון כי חכמה מאד, ודמשק עומדת נגד צד צפונית לא״י בפנת המזרח, וצור וצדון עומדים צפונית לא״י בפנת המערב, וכל אלה יכנסו לעתיד תוך הגבול בצפון, (וי״ל שמ״ש פה גבול חורן הוא ארץ חדרך שנזכר שם), והנה בגבול הצפוני שבפ׳ מסעי כתוב, מן הים הגדול תתאו לכם הר ההר, מהר ההר תתאו לבא חמת, והיו תוצאות הגבול צדדה, ויצא הגבול זפרונה, והיו תוצאותיו חצר עינן, נמצא הלך הגבול ממערב למזרח, שהתחיל מן הים ונסב את הר ההר, ומשם הלך דרך חמת אל צדדה ששם כלה חוט הרוכב, ומן צדדה התרחב הגבול וסופו היה בחצר עינן שהיה הגבול צפונית מזרחית, ולעתיד יתוסף בפאת צפונית מערבית צור וצידון שהוא בצפון הלאה מן הר ההר, וא״כ כשילך החוט ממערב למזרח אל צדדה לא ילך דרך הר ההר רק יתרחק לצפון הלאה מצור וצידון ויגיע אל צדדה דרך חתלון שהוא היה לצפון חוץ מן הגבול ולעתיד יכנס תוך הגבול, ולפ״ז יתחיל הגבול מן הים הגדול שבצפון לצור וצידון (שהיא הרבה בצפון מן הר ההר) וכשימשך ממערב למזרח אל צדדה ילך דרך חתלון, וז״ש מן הים הגדול הדרך חתלן לבא צדדה – והנה גבול מזרחה צפונה היה בזמן הקודם בחצר עינן שמשם התחיל הגבול בקרן צפונית מזרחית, ויצא ממזרח למערב דרך זפרונה אל צדדה, עתה יתרחב הגבול בקרן צפונית מזרחית וימשך לצד צפון אל דמשק שעומדת מצפון לחצר עינן, ודמשק עמד יותר משוך למזרח מחצר עינן ועמד נגד הגלעד, (כמ״ש עמוס א׳ ג׳, מ״ב ח׳ כ״ח), ועד שם יגיע חוט הרוחב לצפון משוך למזרח נגד הגלעד, ודמשק תכנס תוך הגבול, ועוד יתפשט הגבול יותר לצפון מדמשק עד חצר התיכון אשר על גבול חורן שגם זה יהיה לארץ ישראל, אמנם הגבול ממזרח למערב לא ימשך מן המקצוע של גבול חורן, רק יתחיל מדמשק וילך ממזרח למערב אל צדדה וימשך מצפון לחמת, ומשם דרך חתלן עד הים שמצפון לצור וצידון, ובזה יכנסו

חורן – Auranitis.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(טז) חֲמָ֤ת ׀ בֵּר֙וֹתָה֙ סִבְרַ֔יִם אֲשֶׁר֙ בֵּין⁠־גְּב֣וּל דַּמֶּ֔שֶׂק וּבֵ֖ין גְּב֣וּל חֲמָ֑ת חָצֵר֙ הַתִּיכ֔וֹן אֲשֶׁ֖ר אֶל⁠־גְּב֥וּל חַוְרָֽן׃

Hamath, Berothah, Sibraim, which is between the border of Damascus and the border of Hamath; Hazer Hatticon, which is by the border of Hauran.

מקבילות במקראתרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

חֲמָת בְּרוֹתָא סִבְרַיִם דִי בֵּין תְּחוּם דַמֶשֶׂק וּבֵין תְּחוּם חֲמָת בְּרֵכַת עַגְבָאֵי דִי עַל תְּחוּם חַוְרָן.

חצר התיכון – באה כאן ״חצר״ בלשון זכר, שלא כרגיל.⁠¹

1. מהערתו של פרשננו אפשר להבין, שתיבת ״חצר״ כאן היא שם עצם כללי, בהוראתה המקובלת, ו״התיכון״ משמשת לה כלוואי. רד״ק סבור, שהמלים ״חצר התיכון״ מציינות שם מקום, כנראה על סמך ההקשר ועל סמך הביטוי ״חצר עינן״ הסמוך.

חצר התיכון – תרגם יונתן: בריכת עגבאי.

אשר אל גבול חורן – גבול דמשק במזרח סמוך למקצוע.

Hazer-hatticon Jonathan renders: the pond of the Agebeans.

which is by the border of Hauran The border of Damascus is in the east, near the corner.

ומה היא התוספות, חמת – עצמה, שהיא חוץ מלבא חמת לצפון,

גם ברותה סברים – שבמזרח חמת למעלה למזרח.

אשר בין גבול דמשק שלמעלה מהן למזרח ובין גבול חמת שלמטה מהן למערב,

עד חצרים וכפרים התיכונים אשר אל גבול חורן – שלמעלה ממזרח הארץ, כמו שיוכיח למטה (יחזקאל מ״ז:י״ח), והן בין דמשק שלמטה מהן לחורן שלמעלה מהן בקרן צפונית מזרחית. ולפי שיש לומר שחורן סוף הצפון הוא ודמשק וחמת חוץ לקו הגבול הן חוזר וכולל הגבול.

חמת ברותה – כמו שאמר וגם חמת תגבל בה (זכריה ט׳:ב׳), ואין זה חמת הכתוב בתורה.

גבול דמשק – כי דמשק תהיה מגבול ארץ ישראל כמו שאמר ודמשק מנוחתו.

חצר התיכון – שם מקום.

ויונתן תרגם: בריכת עגיבה.

ואמר גבול דמשק לפי שדמשק תהיה מגבול ארץ ישראל כמו שאמר (זכריה ט, א) ודמשק מנוחתו ועיר התמרים היא יריחו (דברים לד, ג).

חמת – ר״ל משם תלך הגבול לחמת ולא זו היא חמת המוזכר בתורה אבל היא אחר׳ גדולה מאד כמ״ש וילכו משם חמת רבה (עמוס ו׳:ב׳) ולעתיד תהיה גם היא בגבול א״י כמ״ש וגם חמת תגבל בה (זכריה ט׳:ב׳).

ברותה סברים – ר״ל משם תלך הגבול לברותה ומשם לסברים.

אשר בין וגו׳ – חוזר הוא על ברותה וסברים שעמדו בין גבול דמשק שעמדה כלפי המזרח ובין גבול חמת שעמדה כלפי המערב.

חצר התיכון – ר״ל מדמשק אשר גם היא תחשב לעתיד מא״י וכמ״ש ודמשק מנוחתו (שם) הנה משם תלך הגבול אל חצר התיכון אשר עמדה אצל גבול חורן לדרומה וחורן יהיה לה מצפונה ולא תהיה מגבול א״י וכאשר היא בצורה.

חמת ברותה סברים שהיו עד הנה בצפון א״י תוך הגבול, כי ברותה וסברים עומדים במשך החוט להתרחב מן דמשק עד צדדה, בין החוט שהלך מקודם מחצר עינן לצדדה ובין החוט שילך עתה מדמשק לצדדה יתלכדו ברותה וסברים ויכנסו בגבול הארץ, וחמת שהיה במצר א״י תתלכד בין החוט שהלך מקודם מצדדה להר ההר ובין החוט שילך עתה מצדדה דרך חתלון לצפונית של צור וצידון, ותכנס חמת תוך גבול הארץ, וז״ש אשר בין גבול דמשק ובין גבול חמת – ר״ל הגבול שבצפון חמת, שעד שם ילך עתה החוט מדמשק וחוץ מזה יתוסף לצפון מן הגבול חצר התיכן אשר על גבול חורן – היא רצועה שתצא מן גבול הצפוני שמתחיל מדמשק וישתרע לצפון בקרן מזרחית אל חבל ארץ ההיא, ויהיה ג״כ לא״י, חוץ מן החוט ההולך ממזרח למערב וזה קרא (בפ׳ כ״ז) וצפון צפונה.

מקבילות במקראתרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(יז) וְהָיָ֨ה גְב֜וּל מִן⁠־הַיָּ֗ם חֲצַ֤ר עֵינוֹן֙ גְּב֣וּל דַּמֶּ֔שֶׂק וְצָפ֥וֹן ׀ צָפ֖וֹנָה וּגְב֣וּל חֲמָ֑ת וְאֵ֖ת פְּאַ֥ת צָפֽוֹן׃

The border from the sea, shall be Hazar Enon at the border of Damascus; and on the north northward is the border of Hamath. This is the north side.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

וִיהֵי תְחוּמָא מִן יַמָא חֲצַר עֵינוֹן תְּחוּם דַמֶשֶׂק וְצִפּוּנָא צִפּוּנָא וּתְחוּם חֲמָת וְיַת רוּחַ צִפּוּנָא.

והיה גבול מן הים חצר עינון – והיה גבול רוח צפון מן הים עד חצר עינון.

גבול דמשק – שהוא בגבול דמשק שחצר עינן במקצוע צפונית מזרחית כמו שמפורש בגבולין שכתב משה רבינו: והיו תוצאותיו חצר עינן וגו׳, והתאויתם לכם לגבול קדמה מחצר עינן וגו׳ (במדבר ל״ד:ט׳-י׳). גבול דמשק במקצוע צפונית מזרחית אצל חצר עינן כמו שאמור למעלה חצר עינון וגבול דמשק. וגבול חמת במקצוע צפונית מערבית שנאמר: זה יהיה לכם גבול צפון (במדבר ל״ד:ט׳), מן הים הגדול תתאו לכם הר ההר, מהר ההר תתאו לבא חמת (במדבר ל״ד:ז׳-ח׳) ומשם צדדה.

וצפון צפונה וגבול חמת – כלומר כל מצר הצפון המפורש בתורה וגבול חמת שאף היא במצר הצפון כמו שנאמר: וזה יהיה לכם גבול צפון מן הים הגדול תתאו לכם הר ההר, מהר ההר תתאו לבא חמת והיו תוצאות הגבול צדדה (במדבר ל״ד:ז׳-ח׳) היא צדדה האמור כאן הדרך חתלון לבוא צדדה (יחזקאל מ״ז:ט״ו).

ואת פאת צפון – והרי לך פאת צפון.

And the border shall be from the sea to Hazer-enon The northern border shall be from the sea until Hazer-enon.

the border of Damascus [i.e.,] which is on the border of Damascus, i.e., Hazer-enon is on the northeastern corner, as is explicated in the [description of] the boundaries which Moshe, our master, may he rest in peace, wrote: "and its ends shall be Hazer -as your eastern border [the territory] from Hazer-enan, etc.⁠" (Bemidbar 34:9-10f.). The border of Damascus is in the northeastern corner beside Hazer-enan, as is stated above: "Hazer-enan" and "the border of Damascus.⁠" The border of Hamath is at the northwestern corner, as is stated: "And this shall be your northern border: from the Great Sea you shall draw a line extending to the road [leading] to Hamath, and from there to Zedad" (ibid. v. 7f.).

and in the north northward is the border of Hamath i.e., the entire northern border delineated in the Torah, and the border of Hamath-which is also on the northern border as is stated (ibid. verse 7f.): "And this shall be your northern border: from the Great Sea you shall draw a line extending to Mount Hor. From Mount Hor you shall draw a line extending to the road [leading] to Hamath, and the ends of the border shall be toward Zedad.⁠" That is the Zedad mentioned here: "the way to Hethlon to the road [leading] to Zedad.⁠"

this is the northern side [Lit. and the northern side.] And here you have the northern side.

והיה גבול מן הים חצר עינון – שהוא בולט מכל צפון הארץ והוא סוף גבול הצפון, כמו שהוא בתחומי משה.

גם גבול דמשק – ולא גבול הדרום אלא צפון צפונה – גבול צפון של דמשק לצפון הארץ.

וכן גבול חמת הצפוני לצפון הארץ. הרי נכנסו שניהם בגבול הארץ ויצא חורן מצפון הארץ. ומ״מ אף חורן מן הארץ הוא אבל אינו משל עבר הירדן ימה אלא משל עבר הירדן מזרחה, ולא נוסף על גבול הארץ רק לצפונה ולדרומה ועל תוספות צפונה הוא אומר בזכריה (זכריה ט׳:א׳-ב׳) בארץ חדרך ודמשק מנוחתו {וגו׳}, וגם חמת תגבל בה, במנוחת י״י אלהינו, ושם פירשנום יפה.

ואת פאת צפון – ועם פאת צפון שלהם תימשך פאת הארץ, כלומר לפי פאתן תהיה פאת צפון ישרה.

והיה גבול מן הים חצר עינון – הוא חצר עינן הנזכר בתורה והנזכר למטה אלא שאותם בקמץ וזה בחולם ומקצת הגבולים האלה נזכרים בתורה אלא שגדול יהיה גבול א״י לעתיד ממה שהיה.

וצפון צפונה – ויתר הגבול לצפון א״י לצפון העולם כמו שהולך עם גבול חמת וזהו וגבול חמת ואת פאת צפון כן אמר וגם ג׳ הרוחות עם פאת צפון מה שלא נזכר מן הגבולים וכן כולם זולתי האחרונה שהיא זאת.

והיה גבול – עכשיו אמר דרך כלל שגבול הצפוני יהיה מן הים עד חצר עינין המוזכר בתורה והוא סוף גבול צפוני ועמדה אצל גבול דמשק כלפי הדרום ונמשכת למזרח להלן מחצר התיכון.

וצפון צפונה – ר״ל ושאר ערי גבול הצפון הם ערי הצפוני המוזכרים בתורה.

וגבול חמת – ר״ל ועוד גם חמת תהיה מן הגבול וה״ה שאר המקומות הנזכרים למעלה וכאומר הנה בשום מקום לא תקטן א״י מכמות שהיתה כי גם לעתיד יהיו כל ערי הגבול האמור בתורה ויתרחב עוד יותר כי גם חמת והדומים יהיו בתוך הגבול.

ואת פאת צפון – ר״ל והרי לך את גבול פאת צפון.

והיה מפרש ההבדל שיהיה שם בין גבול הקודם ובין גבול של עתה, ר״ל הגבול אשר היה תחלה מן הים חצר עינן – יהיה עתה גבול דמשק ימשך מן הים לדמשק שהוא מצפון לחצר עינן, ויתוסף עוד צפון צפונה הוא החוט שימשך לצפון מן גבול הצפוני, היינו מצפון לדמשק, שהוא החצר התיכון אשר אל גבול חורן,

וגבול חמת ויתוסף באמצע הגבול של חמת, שהחוט ימשך מדמשק למערב דרך גבול של חמת מצפון לחמת,

ואת פאת צפון – ר״ל ובקרן מערבית צפונית יתוסף פאת צפון של הגבול הקודם, שהוא צור וצידון.

חצר עינון – או עינן (פרשת מסעי) שהוא גבול וסוף ארץ דמשק.

וצפון צפונה – ועוד להלאה מכן לצד צפון (כן תרגם מהר״ר א״ל, ובעל הטעמים מסייעו, ופיליפפזאָן מחבר וצפון לדמשק נגד הטעמים).

ואת – טעות סופר והראוי זאת וגם בפסוק י״ח וי״ט, ובפסוק כ׳ כתוב בפירוש זאת.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יח) וּפְאַ֣ת קָדִ֡ים מִבֵּ֣ין חַוְרָ֣ן וּמִבֵּין⁠־דַּמֶּ֩שֶׂק֩ וּמִבֵּ֨ין הַגִּלְעָ֜ד וּמִבֵּ֨ין אֶ֤רֶץ יִשְׂרָאֵל֙ הַיַּרְדֵּ֔ן מִגְּב֛וּל עַל⁠־הַיָּ֥ם הַקַּדְמוֹנִ֖י תָּמֹ֑דּוּ וְאֵ֖ת פְּאַ֥ת קָדִֽימָה׃

The east side, between Hauran and Damascus and Gilead, and the land of Israel, shall be the Jordan; from the north border to the east sea you shall measure. This is the east side.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

וְרוּחַ מַדִינְחָא מִבֵּין חַרְוָן וּמִבֵּין דַמֶשֶׂק וּמִבֵּין גִלְעָד וּמִבֵּין אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל יַרְדָנָא מִתְּחוּמָא דִי עַל יַמָא מַדִינְחָא תִּמְשְׁחוּן וְיַת רוּחָא קִדוּמָא.

ומבין הגלעד ומבין ארץ ישראל – מצר מזרחי של ארץ כנען ואין עבר הירדן בתוך מצרים הללו כי אם ארץ כנען לבדה וכן בגבולין הממוצרים בתורה אין עבר הירדן בתוכם וכן פירוש המקרא הזה ומצר מזרחי לארץ כנען אשר בין חורן ודמשק העומדים לה במקצוע צפונית מזרחית כמו שאמר למעלה בעיניין ובין הגלעד וארץ ישראל אשר בעבר הירדן מזרחה.

הירדן מגבול על הים הקדמוני תמדו – הירדן הוא מצר מזרחי שלה מגבול מקצוע הצפון הוא חצר עינן המפורש למעלה עד הים הקדמוני הוא ים המלח שהוא במקצוע דרומית מזרחית תמודו ארך מצר מזרחי ואף בתורה כן מפורש בגבול קדמה והיו תוצאותיו ים המלח (במדבר ל״ד:י״ב) במקצוע דרומית.

ואת פאת קדימה – כלומר והרי לך פאת קדים.

between Gilead and the land of Israel The eastern border of the land of Canaan. Trans-Jordan is not included within these borders; only the land of Canaan. Similarly, the borders demarcated in the Torah do not include Trans Jordan. And this is the meaning of this verse: And from the eastern border of the land of Canaan, which is between Hauran and Damascus which are situated on its northeastern corner, as is stated above in this section, and between Gilead and the land of Israel that is on the eastern side of the Jordan.

is the Jordan; from the border by the eastern sea shall you measure The Jordan is its eastern border from the boundary of the northern corner – that is the Hazer-enan delineated above, until the eastern sea, the Dead Sea, which is in the south-eastern corner. This shall you measure as the length of the eastern border. In the Torah, too, the eastern boundary is delineated in this manner: "and its ends shall be the Salt Sea" (Bemidbar 34:12) in the southern corner.

this is the eastern side As if to say, [as translated,] this is the eastern side.

מבין חורן – שבמזרח.

ומבין דמשק – שבמערב.

ומבין הגלעד – שבמזרח.

ומבין ארץ ישראל – שבמערב. נמצאו חורן וגלעד למזרח זה נגד זה.

הירדן – מוסב על ומבין הגלעד ומבין ארץ ישראל. לומר, הירדן הוא הגבול,

ומגבול זה על הים הקדמוני – הוא הים המלח.

ופאת קדים – ומבין הגלעד ומבין ארץ ישראל – הגלעד לא היה מתחלה בכלל א״י אע״פ שהיה לישראל כי לא היתה לארץ כנען והירדן היה ביניהם.

הים הקדמוני – הוא ים המלח או ים כנרת כי שניהם מזרחים.

תמודו – אמר כנגד ישראל כמו שאמר וחלקתם את הארץ (יחזקאל מ״ז:כ״א).

על הים – עד הים וכן וירכתו על צידון (בראשית מ״ט:י״ג).

תמודו – מלשון מדידה.

ופאת קדים – הגבול מפאת קדים יהיה מבין חורן שעמדה חוץ לגבול בצפונה ונתעקמה אל המזרח אל מול הירדן ומבין דמשק שעמדה בגבול א״י בצפונה ונתעקמה גם היא אל המזרח אל מול חורן כאשר היא בצורה.

ובין הגלעד – שעמדה במזרח א״י מחוץ לגבול כי היא בעבר הירדן המזרחי.

ומבין ארץ ישראל – הוא עבר הירדן המערבי ששמה א״י בעצם מאז נחלו אותה.

הירדן מגבול – ר״ל הירדן יהיה לגבול בין חורן והגלעד שמזה ובין דמשק וא״י שמזה כי הוא המפסיק ביניהם.

על הים וגו׳ – גבול המזרחי חמודו עד כלות הים הקדמוני הוא ים המלח העומד במקצוע דרומית מזרחית של א״י.

ואת פאת קדימה – ר״ל והרי לך את גבול פאת קדים.

ופאת קדים – מצד המזרחי התחיל בזמן הקודם במקצוע צפונית מחצר עינן ועבר מצפון לדרום עד הירדן והיו תוצאותיו ים המלח, ובעבר הירדן מזרחה נתוסף אחר כיבוש סיחון ועוג ארץ הלגעד ונחלת ראובן וגד ועתה יתוסף בקרן צפונית הרצועה שבין חורן ובין דמשק שיהיה לא״י והרצועה שבין דמשק ובין הגלעד שיתוסף בקרן צפונית מזרחית והחוט ימשך על פני הגלעד שהוא נגד דמשק לא״י שהיה בגבול המזרחי הקודם אל הירדן שהיה גבול המזרחי על הים הקדמוני הוא ים המלח שהוא במזרח א״י ושם כלה גבול דרומית מזרחית, שגם בגבול הקודם התחיל מקצוע דרומית מזרחית מקצה ים המלח מן הלשון הפונה נגבה,

ואת פאת קדימה ר״ל שבצד מזרח יהיה להם נחלה בלי מצרים, כמו שיתבאר שלא מדדו לכל שבט גבול ע״ה מיל רק ברוחב, אבל באורך יתוסף להם הגבול תמיד, שכפי שיתרבה השבט ימשכו גבולם כנגד הרוחב שלהם הלאה לצד מזרח, כי בצד מזרח לא היה מדה לגבול השבטים.

ארץ ישראל – ארץ כנען ממש נחלת תשעה השבטים וחצי, מבין חורן ובין דמשק מצד אחד, ומבין הגלעד ובין א״י מצד אחר.

הירדן – היה ראוי הירדנה.

מגבול – צפון עד (במקום על שבכתוב) הים הקדמוני. מצד קדם לא״י, הוא ים המלח.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יט) וּפְאַת֙ נֶ֣גֶב תֵּימָ֔נָה מִתָּמָ֗ר עַד⁠־מֵי֙ מְרִיב֣וֹת קָדֵ֔שׁ נַחֲלָ֖ה אֶל⁠־הַיָּ֣ם הַגָּד֑וֹל וְאֵ֥ת פְּאַת⁠־תֵּימָ֖נָה נֶֽגְבָּה׃

The south side southward shall be from Tamar as far as the waters of Meriboth Kadesh, to the brook, to the great sea. This is the south side southward.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

וְרוּחַ עִבַּר דָרוֹמָא מִירִיחוֹ עַד מֵי מַצוּת רְקָם אַחֲסָנָא לְיַמָא רַבָּא וְיַת רוּחַ דָרוֹמָא דְדָרוֹמָא.

מתמר – מיריחו שהיא עיר התמרים וכן תרגם יונתן.

עד מי מריבות קדש – היא מדבר צין.

נחלה אל הים הגדול – ומשם הולך הגבול עד נחל מצרים הנופל בים הגדול במקצוע דרומית מערבית ואף משה כך נתן גבול נגב ממדבר צין על ידי אדום (במדבר ל״ד:ג׳) ומנה והלך עד מעצמון נחלה מצרים והיו תוצאותיו הימה (במדבר ל״ד:ה׳). ונחלה האמור כאן כמו לנחל. ומצאתי מתורגם: אחסנא. ואם לא שהטעם למטה וראיתי נחלה מצרים שהטעם למעלה ומסורת עליו: לית בטעמא, הייתי אומר שיבוש הוא ולא תרגמו יונתן כן כי אם קוראים טועים.

from Tamar From Jericho, which is the city of date palms, (Devarim 33:3), and so did Jonathan render it.

until the water of Meriboth Kadesh that is the desert of Zin. (Num 27:14)

to the stream [that falls] into the Great Sea And from there the border proceeds until the stream of Egypt, which falls into the Great Sea in the southwestern corner. Moshe, too, delineated the southern boundary in this way, from the desert of Zin alongside Edom, and he proceeds and counts until: "from Atzmon to the stream of Egypt, and its ends shall be at the sea" (ibid. 34:5). [Accordingly,] נַחֲלָה stated here is like לַנַחַל, to the stream. I found it, however, translated [by Jonathan] as אַחֲסָנָא, an inheritance, and were it not for the fact that the accent is on the last syllable, and [that] the Masorah states that there is no other instance in which the accent is on the first syllable, I would have said that it is an error, and that Jonathan did not translate it that way, only erring readers.

מתמר – הוא חצצון תמר.

וחוט ישר נוסף כאן עד נחל מצרים, וכל ים המלח לפנים מגבול שהוזכר למעלה.

נחלה – היא נחל מצרים אל הים הגדול.

ופאת נגב, מתמר – תרגם יונתן מיריחו כי היא נקראת עיר התמרים.

נחלה אל הים הגדול – הוא שאמר נחלה מצרים והיו תוצאותיו הימה (במדבר ל״ד:ה׳).

נחלה – כמו נחל והה״א נוספת אף על פי שהמלה מלרע אבל נחלת מצרים מלעיל וכן נחלה עבר על נפשינו (תהלים קכ״ד:ד׳).

ויונתן תרגם: אחסנתא.

נגב תימנה – כפל המלה בשמות נרדפות כמו אדמת עפר (דניאל י״ב:ב׳).

ופאת נגב – הגבול מפאת נגב יהיה מתמר ויתכן שזהו חצצון תמר הוא מ״ש והנה בחצצון תמר היא עין גדי (דברי הימים ב כ׳:ב׳) ועין גדי הוא מוזכר ביהושע בערי יהודה שהיה נחלתו בפאת הדרומי כי אין זה מקום יריחו עיר התמרי׳ כי היא עמדה רחוק׳ מן הגבול מאד וכאשר נראה בצורה חלוקת א״י בימי יהושע.

עד מי וגו׳ – מתמר הלך הגבול עד מי מריבת קדש הוא מדבר צין כמו שנאמר במי מריבת קדש מדבר צין (דברים ל״ב:נ״א).

נחלה – ר״ל ומשם הולך הגבול לנחל מצרים ומשם אל הים הגדול.

ואת וגו׳ – והרי לך את גבול פאת נגב.

ופאת נגב תימנה – הנה בפאת נגב כבר נבא עובדיה וירשו הנגב את הר עשו, שארץ שעיר שהיא בדרומה של א״י תכנס בגבול הארץ, וכן קבלו חז״ל שארץ אדום וארץ עמון ומואב יהיו מארץ ישראל שהם הקיני והקניזי והקדמוני שהבטיח ה׳ לאברהם אבינו ע״ה שכולם הם בדרומה של א״י, ועז״א וגלות ירושלים אשר בספרד יירשו את ערי הנגב, ולפ״ז א״א לפרש שמ״ש מתמר היינו מיריחו עיר התמרים, ומ״ש מי מריבת קדש הוא מ״ש בגבולי הארץ מדבר צין נגבה, ר״ק מ״ש מתמר הוא חצצון תמר שהיה במדבר הנגב לפני ארץ שעיר, וכן מ״ש על מי מריבת קדש הוא לפני הר שעיר ועמון ומואב בפאת דרומה להם, כמ״ש וישובו אל עין משפט היא קדש ויכו את וכו׳ וגם את האמורי היושב בחצצון תמר, ויתרחב הגבול הדרומי לדרום ארץ שעיר ועמון ומואב עד המדבר שהלכו שם ישראל, וימשך מחצצון תמר עד מי מריבת קדש, ומשם ימשך לנחל מצרים אל הים הגדול, הכל לדרום מגבול הראשון, ועז״א ואת כל תימנה נגבה – רצה לאמר שיתרחב הכל לצד דרום.

נחלה – היה ראוי לְהִטָּעֵם מלעיל והוא נחלה מצרים (פרשת מסעי).

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(כ) וּפְאַת⁠־יָם֙ הַיָּ֣ם הַגָּד֔וֹל מִגְּב֕וּל עַד⁠־נֹ֖כַח לְב֣וֹא חֲמָ֑ת זֹ֖את פְּאַת⁠־יָֽם׃

The west side shall be the great sea, from the border as far as over against the entrance of Hamath. This is the west side.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

וְרוּחַ מֵעַרְבָא יַמָא רַבָּא מִתְּחוּמָא עַד מִקֳבֵיל מַעֲלָנָא דַחֲמָת דָא רוּחַ מַעֲרָבָא.

ופאת ים – ומצר מערבי.

הים הגדול מגבול עד נוכח לבוא חמת – ממקצוע דרומית האמור למעלה והוא נחל מצרים.

עד נוכח לבוא חמת – עד מקצוע צפונית מערבית הוא הר ההר שהוא נכח לבא חמת כי חמת במקצוע צפונית מערבית אצל הר ההר כמו שכתוב: מן הים הגדול תתאו לכם הר ההר, מהר ההר תתאו לבא חמת (במדבר ל״ד:ז׳-ח׳).

And the western side the western border.

the Great Sea from the border until opposite the road [leading] to Hamath from the southern corner, which is the stream of Egypt,

until opposite the way [leading] to Hamath, until the northwestern corner, which is Mount Hor, opposite the road [leading] to Hamath, for Hamath is in the northwest corner alongside Mount Hor, as is written: "From the Great Sea you shall draw a line extending to Mount Hor. From Mount Hor you shall draw a line extending to the road [leading] to Hamath" (Bemidbar 34:7f.).

עד נכח לבוא חמת – בים עצמו בשפה המכוונת כנגד לבוא חמת שבצפון במזרח הים.

ופאת ים הים הגדול – מגבול הים הגדול הוא גבול מערבי ארץ ישראל ומגבול זה עד נכח לבא חמת הוא רוחב הגבול.

נכח – כמו נגד וכן נכחו תחנו (שמות י״ד:ב׳), והוא משקל אחד.

זאת פאת ים – זאת הפאה הנזכרת היא פאת מערב לא״י.

נוכח – נגד כמו לנוכח אשתו (בראשית כ״ה:כ״א).

ופאת ים – הגבול מפאת ים יהיה הים הגדול מן הגבול ויחשב כא״י.

עד נכח – עד מול המקום שבאים דרך בה אל חמת המוזכר בתורה והוא הר ההר וכמ״ש מן הים הגדול תתאו לכם הר ההר מהר ההר תתאו לבא חמת (במדבר ל״ד:ח׳).

זאת פאת ים – זאת הגבול מפאת ים.

ופאת ים הים הגדול – ויתחיל בצד דרום מגבול ר״ל ממקום סיום הגבול הדרומי, וימשך מדרום לצפון עד נכח לבוא חמת, ואת פאת ים – בכאן לא אמר ואת פאת ים, כי במערב לא יוכל להרחיב את הגבול יותר מן הים, וישאר תמיד הים גבול הארץ, משא״כ במזרח שיוכלו להרחיב הגבול תמיד אמר ואת פאת קדמה כנ״ל.

מגבול – מקצה פאת נגב.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(כא) וְחִלַּקְתֶּ֞ם אֶת⁠־הָאָ֧רֶץ הַזֹּ֛את לָכֶ֖ם לְשִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

So you shall divide this land to you according to the tribes of Israel.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וּתְפַלְגוּן יַת אַרְעָא הָדָא לְכוֹן לְשִׁבְטַיָא דְיִשְׂרָאֵל.

וחילק את הארץ לשבטים שווה בשווה, בשל ידיעתו יתעלה שהם קרובים במספרם זה לזה,⁠¹ ככתוב ״ונחלתם אותה איש כאחיו״ (פסוק יד).

1. בדבריו אלו מציע פרשננו פתרון לחוסר ההתאם הקיים לכאורה בין חלוקה זו שביחזקאל, לבין החלוקה לפי במדבר כו, נו. רש״י ורד״ק מדגישים דווקא את השוני שבין שתי החלוקות.

וחלקתם את הארץ הזאת – ולא של עבר הירדן מזרחה אלא משיחלקו להם את זאת לכל השבטים ואף לראובן וגד^א ומנשה אח״כ יטול כל אחד בגלעד ובבשן ובחורן ובכל הארצות שבמזרחן מעבר לירדן כנגד רצועות חלקו למעלה ולכל חפצו. וכן הוא אומר ירעו בשן וגלעד וגו׳ (מיכה ז׳:י״ד), ואל ארץ גלעד ולבנון אביאם וגו׳ (זכריה י׳:י׳). ולפי שבראשונה היו ראובן וגד ומנשה רחוקים מן המקדש והיו פועלי און עקובים מדם, בא לעתיד לקרבם אל מקדשו עם אחיהם ליראה אותו ולעבדו. והרי כבר הראתי לך בכמה מקומות שלא בא המקום בדמות המקדש ובקרבנות ובחלוקת^ב הארץ אלא לתקן עוויתם ראשונים ולקרבם אל עבודתו ולא יחטאו לו כי תשועת עולמים יושיעם.

א. במהדורת פוזננסקי (נתחברו אותיות ד׳ וו׳ למ׳): וגם מנשה.

ב. בכ״י: ובחלקות.

וחלקתם – מבואר הוא.

ואחרי זכרון הגבולים אמר וחלקתם את הארץ הזאת לשבטי ישראל רוצה לומר שיחלקו לחלקים שוים לכל השבטים:

וחלקתם – תחלקו אותם לחלקים שוים למספר שבטי ישראל.

וחלקתם את הארץ הזאת – תחלה יחלקו אותה לי״ג רצועות שיהיו י״ב רצועות לכם לשבטי ישראל לי״ב שבטים, חוץ מרצועה של תרומת הקדש שהיה החלוקה שם בדרך אחר לנשיא וללוים וכהנים, ואינו לכם.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(כב) וְהָיָ֗ה תַּפִּ֣לוּ אוֹתָהּ֮ בְּנַחֲלָה֒ לָכֶ֗ם וּלְהַגֵּרִים֙ הַגָּרִ֣ים בְּתוֹכְכֶ֔ם^א אֲשֶׁר⁠־הוֹלִ֥דוּ בָנִ֖ים בְּתוֹכְכֶ֑ם וְהָי֣וּ לָכֶ֗ם כְּאֶזְרָח֙ בִּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אִתְּכֶם֙ יִפְּל֣וּ בְנַֽחֲלָ֔ה בְּת֖וֹךְ שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

It shall happen, that you shall divide it by lot for an inheritance to you and to the strangers who sojourn among you, who shall father children among you; and they shall be to you as the native-born among the children of Israel; they shall have inheritance with you among the tribes of Israel.

א. בְּתוֹכְכֶ֔ם א=בְּתוֹכֲכֶ֔ם (חטף)

תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וִיהֵי דְתִפְלְגוּן יָתָהּ בְּאַחֲסָנָא לְכוֹן וּלְגִיוֹרָא דִי יִתְגַיְרוּן בֵּינֵיכוֹן דְאוֹלִידוּ בְּנִין בֵּינֵיכוֹן וִיהוֹ לְכוֹן כְּיַצִיבָא בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עִמְכוֹן יִפְלְגוּן בְּאַחֲסָנָא בְּגוֹ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.

והיה תפילו – והיה כשתפילו אותה בנחלה.

לא לשבטיכם בלבד אלא לכם ולהגרים – אותן אשר הולדו בנים בתוככם – בארץ אויביכם בגולה ונלוו עליכם להיות לעם אחד עמכם.

אתכם יפלו בנחלה – וזהו שאמר ונלוה הגר עליהם ונספחו אל בית יעקב (ישעיהו י״ד:א׳). ומה שאמר ישעיה (ישעיהו נ״ו:ג׳): ואל יאמר בן {ה}⁠נכר... הבדל יבדלני וגו׳ זהו באותן שלא הולידו בנים בתוכם אלא מחדש נתגיירו ביניהם.

והיה תפילו אותה בנחלה לכם ולהגרים – בא עם ה״א הידיעה כמשפט שלא כמנהג ברוב ופירושו והיה לכם הגבול שתפילו אותה בנחלה לגבלותיה לכם ולגרים אשר הולידו בנים בתוככם בגלות.

(כב-כג) והייעוד השלישי הוא באומרו והיה תפילו אותה לכם ולהגרים הגרים בתוככם רוצה לומר שעם היות שבחלוקת הארץ שנעשה בימי יהושע לא נתחלקה כי אם לשבטי ישראל ואמנם הגרים הגרים אתם צותה תורה לאהוב אותם ושלא להונותם אבל לא שיתנו להם נחלה בארץ, הנה כאן זכר הנביא שלעתיד לבוא ינחלו הגרים בחלוקת הארץ כאזרח בבני ישראל כי הנה תתחלק הארץ לשבטים והשבטים יחלקו חלקם לבתי אבות ובכולם יהיה כגר כאזרח והוא אומרו והיו לכם כאזרח בבני ישראל אתכם יפלו בנחלה בתוך שבטי ישראל יהיה בשבט אשר גר הגר אתו שם תהיה נחלתו: ואמנם למה לא היה זה כן בחלוקת יהושע הוא לפי שהערב רב שעלו עם ישראל ממצרים לא נלוו אליהם בגלותם ולא סבלו בסבלותם אבל כשראהו הצלחתם וגאולתם התערבו עמהם וכמו שאמר (שמות יב, לח) וגם ערב רב עלה אתם, כי בזמן העלייה נלוו אליהם לא קודם לכן וגם הם היו לצור מכשול ולאבן נגף לבני ישראל במעשה העגל ובשאר הפעמים שחטאו במדבר ולכן לא היה ראוי שיזכו להתנחל עמהם, אמנם לעתיד לבוא לא אמר הנביא פה שינחלו עם בני ישראל הגרים אשר ילוו אליהם בזמן הגאולה כי כבר אחז״ל (יבמות כד, ב) שאין מקבלים גרים לימות המשיח אבל צוה זה על הגרים שבהיות ישראל בגלות גרו עמהם וקבלו ברית קדש וסבלו צרות הגלות שהם ראוי שכמו שנעשו ישראל לקבול הצרות כן יהיו בנחלת בארץ וזה שאמר כאן והיה תפילו אותם לכם ולהגרים הגרים בתוככם אשר הולידו בנים בתוככם והיו לכם כאזרח כבני ישראל אתכם יפלו בנחלה כי מאלה אשר נאחזו אתם ובכל צרתם להם צר דיבר הנביא במקום הזה שמהטוב אשר יטיב השם לישראל יקחו חלקם:

והיה תפלו אותה – בספרים כ״י ודפוסים ישנים מלא וא״ו וכן ראוי ע״פ המסורת שכתבתי לעיל סי׳ כ״ג.

כאזרח – כן יקרא ישראל גמור כמו האזרח והגר הגר (ויקרא ט״ז:כ״ט).

והיה תפילו – זה יהיה לכם אשר תפילו אותה וכו׳ ר״ל את זה תירשו בנחלה לכם וכו׳.

אשר הולידו בנים – אחר שנתגיירו.

והיו לכם – יהיו נחשבים לכם כישראל גמור מימות אבותיו.

אתכם יפלו – עמכם יירשו בנחלה.

(כב-כג) הגרים בתוככם, אשר גר הגר אתו – כבר בארתי בס׳ התו״ה (אחרי סי׳ ע״ה) שיש הבדל בין הגר בתוככם, ובן הגר אתכם, שהגר בתוככם הוא שנתגייר מכבר, והגר אתכם הוא שנתגייר מקרוב, ולכן לתנאי שיקח נחלה בישראל אמר הגרים בתוככם, רק אם נתגיירו מכבר, כמ״ש אשר הולידו בנים, אבל באיזה שבט יקח הוא בשבט שגר בזמן האחרון, אף שגר בין השבט רק ימים מעטים, ועז״א אשר גר אתו.

והיה בעת אשר תפילו אותו בנחלה להנחיל את היחידים, אז יהיה לכם ולגרים הגרים בתוככם היינו הגרים שנתגיירו מכבר כי אין מקבלים גרים לימות המשיח,

אשר הולידו בנים – שאז גם הבנים יקחו חלקם והיו לכם כאזרח ליטול חלק בארץ.

תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(כג) וְהָיָ֣ה בַשֵּׁ֔בֶט אֲשֶׁר⁠־גָּ֥ר הַגֵּ֖ר אִתּ֑וֹ שָׁ֚ם תִּתְּנ֣וּ נַחֲלָת֔וֹ נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽהיֱ⁠־הֹוִֽה׃

It shall happen, that in what tribe the stranger sojourns, there you shall give him his inheritance,⁠" says Adonai Elohim.

תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וִיהֵי שִׁבְטָא דִי יִתְגַיֵר גִיוֹרָא בְגַוֵיהּ תַּמָן תִּתְּנוּן אַחֲסַנְתֵּיהּ אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים.

[מצאתי: גר הגר אתו – שנתגייר בגולה בתוך אותו שבט.]

with which the stranger sojourns who became proselytized in exile within that tribe.

והיה בשבט אשר גר הגר אתו – כי לעתיד בצאת ישראל מהגלות יודעו השבטים אף על פי שהם מעורבים עתה ולא ידעו איש את שבטו יבא אליהו וייחס כל איש אל שבטו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כב]

שם – בחלק השבט ההוא תתנו לו נחלה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כב]

והיה בשבט אשר גר – ר״ל בחלק השבט אשר נתגייר אצלו בעוד שהיה בגלות שם תתנו נחלתו.

אשר גר וגו׳ – קודם חלוקת הארץ.

תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

Yechezkel 47, Biblical Parallels Yechezkel 47, Olam HaMikra Yechezkel 47, Targum Yonatan Yechezkel 47, Yalkut Shimoni Yechezkel 47, R. Yehuda ibn Balaam Yechezkel 47, Rashi Yechezkel 47 – The Judaica Press complete Tanach with Rashi, translated by Rabbi A.J. Rosenberg (CC BY 3.0), R. Eliezer of Beaugency Yechezkel 47, Radak Yechezkel 47, Abarbanel Yechezkel 47, Minchat Shai Yechezkel 47, Metzudat Zion Yechezkel 47, Metzudat David Yechezkel 47, Malbim Beur HaMilot Yechezkel 47, Malbim Beur HaInyan Yechezkel 47, Hoil Moshe Yechezkel 47

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון