×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) וַיְהִ֥י דְבַר⁠־יְהֹוָ֖הי״י֖ אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
The word of Hashem came to me, saying,
תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קאברבנאלעודהכל
וַהֲוָה פִּתְגַם נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ עִמִי לְמֵימָר.
(הקדמה)
והרי עכשיו בעת הזאת כל העמים במצור על ירושלים, ויש מהם שאינם שם, ואותם שהם שם מתנשאים ומתפארים להשחית ולבלע ואילו ואילו שמחים במפלתה. ואומרים האח האח, ולכך מתנבא עתה עליהם על כל אחד לפי מעשיו.
ויהי דבר י״י.
ויהי דבר ה׳ אלי לאמר בן אדם שים פניך אל בני עמון וגומר עד סוף הנבואה, ופרשת ויהי בעשתי עשרה שנה באחד לחדש היה דבר השם אלי לאמר בן אדם יען אשר אמרה צור על ירושלם האח. בעבור שהאומות שהיו קרובות אל ארץ ישראל שכניה הרעים שמחו לחרבנה והרחיבו פה האריכו לשון עליה.
תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קאברבנאלהכל
 
(ב) בֶּן⁠־אָדָ֕ם שִׂ֥ים פָּנֶ֖יךָ אֶל⁠־בְּנֵ֣י עַמּ֑וֹן וְהִנָּבֵ֖א עֲלֵיהֶֽם׃
"Son of man, set your face toward the children of Ammon, and prophesy against them,
תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודעודהכל
בַּר אָדָם קַבֵּיל נְבוּאָה עַל בְּנֵי עַמוֹן וְתִתְנַבֵּי עֲלֵיהוֹן.
שים פניך – כנגד בני עמון להתנבא, כענין וישת אל המדבר פניו (במדבר כ״ב:א׳).
בן אדם – עתה החל בפורענות האומות השכנות לארץ ישראל ששמחו לחרבנה ובכלותו לדבר בחרבן ארץ ישראל בפרשה הזאת פתח בחרבן האומות.
לכן אחרי שייעד על חרבן ארץ ישראל וארץ יהודה ייעד על חרבן האומות ההם והתחיל בבני עמון.
והנבא עליהם – כן כתיב עליהם לא אליהן.
שים פניך – סבב פניך אל מול בני עמון.
תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודהכל
 
(ג) וְאָֽמַרְתָּ֙ לִבְנֵ֣י עַמּ֔וֹן שִׁמְע֖וּ דְּבַר⁠־אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑היֱ⁠־הֹוִ֑ה כֹּה⁠־אָמַ֣ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֡היֱ⁠־הֹוִ֡ה יַ֩עַן֩ אׇמְרֵ֨ךְ הֶאָ֜ח אֶל⁠־מִקְדָּשִׁ֣י כִי⁠־נִחָ֗ל וְאֶל⁠־אַדְמַ֤ת יִשְׂרָאֵל֙ כִּ֣י נָשַׁ֔מָּה וְאֶל⁠־בֵּ֣ית יְהוּדָ֔ה כִּ֥י הָלְכ֖וּ בַּגּוֹלָֽה׃
and tell the children of Ammon, 'Hear the word of Adonai Elohim. Thus says Adonai Elohim, 'Because you said, 'Aha, against My sanctuary, when it was profaned; and against the land of Israel, when it was made desolate; and against the house of Judah, when they went into captivity,
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְתֵימַר לִבְנֵי עַמוֹן קַבִּילוּ פִּתְגָמָא דַייָ אֱלֹהִים כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים חֲלַף דַאֲמַרְתָּא חֶדְוָא עַל מַקְדְשִׁי אֲרֵי אִתְחַל וְעַל אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל אֲרֵי צְדִיאַת וְעַל דְבֵית יְהוּדָה אֲרֵי הַלִיכוּ בְגָלוּתָא.
אל מקדשי כי נחל – צורתו היסודית: ״נחלל״, במשמעות: ביזוי,⁠1 וכבר הזכרנוהו בעבר עם אחרים.⁠2
1. כך גם: ת״י; ריב״ג, מחברות, ערך ׳חלל׳; ראב״ע, פירושו לתהלים סט, ד; רד״ק. אולם רש״י פירש בהוראת ״נחלה״.
2. עיין פירושו ל-ז, כד ול-כב, טז.
האח – לשון שמחה.
כי נחל – כי ננחל והיה מורשה לאחרים.
Aha! An expression of joy.
because it was possessed [Heb. נִחָל.] Because it was possessed (נִנְחָל) and became an inheritance for others.
כי נחל – פתרונו: כי נתחלה. שפתרונו: שמתיבת חילול אינו אלא למ״ד אחד יסוד. כמו ואחל בתוכם (יחזקאל כ״ב:כ״ו), שפתרונו: נתחללתי. וכן תירגם יונתן: ייתחל. כמו: להחלו (ויקרא כ״א:ד׳).
יען אמרך האח – כאדם ששמחא בעצמו ואומר אח בתוכם, כמה טובה השמועה שבית המקדש חרב וישראל גולה, כמו שאומר בסמוך: יען מחאך יד ורקעך ברגלב (יחזקאל כ״ה:ו׳). לפי שהיו שכינים היו קרובים לארץ ישראל, והיו שמחים במפלתם של ישראל, ואומרים: מאחר שהם גלו אנו מורישים את ארצם.
א. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״שמשח״. בכ״י מינכן 5: ״שמשמח״.
ב. כן בכ״י פרמא 2994 ובפסוק. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״רגל״.
נחל – נתחלל.
ואמרת לבני עמון, יען אמרך – אמר לשון נקבה כנגד הכנסה.
האח – ענין שמחה וגילה וכן האח האח ראתה עינינו (תהלים ל״ה:כ״א) והדומים להם וכן תרגם יונתן חדוא.
כי נחל – נפעל מפעלי הכפל ועקרו נחלל והוא קמוץ אף על פי שהוא עבר כמו שידמה הענין וכמו כי נשמה שהוא עבר ואילו היה בינוני היה נשמה בשוא הנו״ן כן נחל נאמר שהוא עבר ואף על פי שהוא קמוץ מצאנו כמוהו כמו שכתבנו בספר מכלל בחלק הדקדוק ממנו ואמר נחל כמו שאמר הנני מחלל את מקדשי (יחזקאל כ״ד:כ״א).
ואל אדמת ישראל כי נשמה – והיא ארץ עשרת השבטים שעמדה שממה משנת שש לחזקיהו כי הלכו בגולה אז שמחו כאשר ראו כי בית יהודה שנשארו הלכו בגולה.
ואמר יען אומרך האח אל מקדשי והאח הוא מלשון שמחה וגיל כמו האח האח ראתה עינינו (תהלים לה, כא), ולפי שראש מלכות בני עמון היה העיר רבתי עם שנקראת רבת בני עמון לכן דיבר הנביא כנגדה בנבואה הזאת בלשון נקבה ואמר כיון ששמחת אל מקדשי כי נחל רוצה לומר שחולל ביד הגוים כי נחל הוא מלשון חילול כאילו אמר במקום שהיה ביתי קדש וזר לא יקרב אליו חולל עתה ביד אכזרים וזהו אומרו כי נחל, וכן שמחת אל אדמת ישראל כי נשמה ונחרבה ונשארה שוממה מאין אדם, ושמחת גם כן אל בית יהודה כי הלכו בגולה והיתה א״כ שמחתה של רבת בני עמון על שלשה דברים שנעדרו מישראל שהם קדושת המקדש ומעלת הארץ הקדושה צבי לכל הארצות וכבוד בית יהודה ורבוי עמו שהלכו בגלות.
האח – ענין ל׳ שמחה.
נחל – מלשון חלול.
נשמה – ל׳ שממה.
יען אמרך האח – ר״ל בעבור ששמחת על מקדשי אשר נתחלל להמסר ביד העכו״ם.
האח – ענין שמחה.
נחל – נתחלל, [נפעל עבר מן הכפולים].
יען אמרך האח בני עמון שמחו
א. על חורבן המקדש,
ב. על שממות הארץ,
ג. על גלות ישראל.
האח – הברה טבעית המורה שמחה.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ד) לָכֵ֡ן הִנְנִי֩ נֹתְנָ֨ךְ לִבְנֵי⁠־קֶ֜דֶם לְמוֹרָשָׁ֗ה וְיִשְּׁב֤וּ טִירֽוֹתֵיהֶם֙ בָּ֔ךְ וְנָ֥תְנוּ בָ֖ךְ מִשְׁכְּנֵיהֶ֑ם הֵ֚מָּה יֹאכְל֣וּ פִרְיֵ֔ךְ וְהֵ֖מָּה יִשְׁתּ֥וּ חֲלָבֵֽךְ׃
therefore, behold, I will deliver you to the children of the east for a possession, and they shall set their encampments in you, and make their dwellings in you. They shall eat your fruit, and they shall drink your milk.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בְּכֵן הָא אֲנָא מְסַר לִיךְ לִבְנֵי מַדִינְחָא לִירוּתָא וְיִתְבוּן בִּרְנְיָתֵיהוֹן בִּיךְ מַשְׁכְּנֵיהוֹן אִינוּן יֵיכְלוּן טוּב אַרְעִיךְ וְאִינוּן יִבְזוּן נִכְסָךְ.
וישבו טירותיהם בך – פועל בעתיד מהכבד הדגוש (=פיעל).⁠1
1. כך: חיוג׳, ערך ׳ישב׳; ראב״ע, צחות, מב ע״א. צורת-פועל זו ברורה לחלוטין, אולם. בשל יחידאיותה משורש זה מצא פרשננו לנכון לנתחה.
לבני קדם – כשדים וארם לצד מזרח הם.
to the children of the East The Chaldeans and Aram are to the east.
לכן הנני נותנך – רצונך היה לירש את הארץ, אפילו ארצך אין אתה יורש,
לפי שאני נותנה לבני קדם למורשה – ארמיים. כמו שכתוב: ארם מקדם (ישעיהו ט׳:י״א).
וישבו – קובעים ישוב שלהם בך.
המה יאכלו פריך – ולא עוד אלא שנוטלין נכסייך.
לבני קדם – לארם.
טירותיהם – ענין משכן הוא לחניה.
לכן הנני נותנך – בקמץ הנו״ן והטעם כמו שכתבנו בכמה מקומות כי כשידבר כנגד אומה פעם מדבר לשון נקבה כנגד הכנסה ופעם לשון זכר כנגד העם.
לבני קדם – אמר אעפ״י שנמלטו מיד נבוכדנצר שנפל לו גורלו על ירושלם לא ישמחו בעבור זה כי לבני קדם והם מדי ופרס יהיו למורשה שירשו את ארצם.
וישבו טירותיהם בך – לא שילכדוה וילכו להם אלא כמו שירשוה ישבו בה ויהיו מישבים אותה בטירות והיכלות שיבנו בה.
המה יאכלו פריך והמה ישתו חלבך – דרך משל כמו שתרגם יונתן אינון יכלון טוב ארעיך ואינון יבזזון נכסך.
ומפני זה ייעד שיתן את רבת בני עמון לבני קדם למורשה ובני קדם הם פרס ומדי, כי הנה בני עמון נכבשו ראשונה לנבוכד נצר ומרדו בו ואחר כך באו פרס ומדי וירשו את ארץ בני עמון כי לא באו לשלול שללה ולשוב כאשר עשה נבוכדנצר אלא לרשת את ארצם והוא אומרו לבני קדם למורשה וישבו טירותיהם בך רוצה לומר שמדי ופרס יבנו בתים וטירות והיכלות ומשכנות מבטחים בארץ בני עמון כמו אנשים שיכוונו לשבת בארץ בתמידות והמה יאכלו את פריו וישתו את חלבו של עמון והוא משל שימשלו על הארץ וטובה ודשנה יאכלו.
למורשה – מלשון ירושה.
טירותיהם – ענין ארמון כמו תהי טירתם נשמה (תהלים ס״ט:כ״ו).
משכניהם – מלשון משכן אוהל.
לבני קדם – הם פרס ומדי היושבים במזרחה של בני עמון במקצוע מזרחית צפונית.
וישבו – ר״ל לא יבואו רק לשלול שלל וללכת וכדרך שעשה נ״נ אלא יתעכבו שמה ויעמידו בך ארמנות ומשכנות ויאכלו פרי ארצך וישתו חלב צאנך.
לבני קדם למורשה – נבוכדנאצר יחריבך, ואחר כך יבאו הערביים וישכנו בך.
וישבו – מבנין פעל הדגוש, מענין ישיבה.
טירותיהם – הוא הארמון הגדול הנמצא בעיר לקיבוץ הכלל, ואצל העכו״ם היו מתקבצים שם לע״ז כנודע.
לכן הנני נתנך לבני קדם למורשה
א. ונגד שמחתך על המקדש ישבו טירותיהם בך שהם מקומות המיוחדים להם לעבודת אליל,
ב. ונגד שמחתך על אדמת ישראל יתנו בך משכניהם שיתישבו באדמתך,
ג. ונגד שמחתך על גלות ישראל המה יאכלו פריך כי אתה תלך בגולה.
בני קדם – יושבי קדר (ירמיהו מ״ט:כ״ה) נבוכרנאצר יושיבם בארצכם אחר שינצח אותה.
טירותיהם – ממקור ״נטר״, מקום בצור וסגור; בחצריהם ובטירתם (סוף פרשת חיי שרה).
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ה) וְנָתַתִּ֤י אֶת⁠־רַבָּה֙ לִנְוֵ֣ה גְמַלִּ֔ים וְאֶת⁠־בְּנֵ֥י עַמּ֖וֹן לְמִרְבַּץ⁠־צֹ֑אן וִידַעְתֶּ֖ם כִּי⁠־אֲנִ֥י יְהֹוָֽהי״יֽ׃
I will make Rabbah a stable for camels, and the children of Ammon a resting place for flocks, and you shall know that I am Hashem.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְאֶתֵּן יַת רַבָּה לִמְדוֹר גַמְלִין וְיַת בְּנֵי עַמוֹן לְבֵית מַשְׁרֵי עֶדְרִין דְעָן וְתֵידְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ.
ונתתי את רבה – בני עמון.
ואת בני עמון – ואת כל ארץ בני עמון.
למרבץ צאן – שרובצים שם הרועים.
ונתתי את רבה – היא עיר המלוכה.
לנוה גמלים – כי אחר זמן שיניחו אותה מדי ופרס מעצמם או מפני עם אחר שיבא עליהם תהיה חריבה ותהיה לנוה גמלים ולמרבץ צאן.
וידעתם כי אני י״י – תדעו כי אני י״י היכול על הכל ומשגיח בכל ומה שבא על ישראל בעונם היה ומה שיבא לכם גם כן לפי ששמחתם לאיד ישראל.
ולפי שרבה היתה ראש המלכות ועיר המלוכה אמר ונתתי את רבה לנוה גמלים כלומר שאחרי שיצאו ממנה מדי ופרס האדמה תשאר שממה וברבה שהיא עיר המלוכה ירעו הגמלים בתוכה, וכן ירעו הצאן בשאר ערי בני עמון לפי שיהיו חרבות מאין אדם, ואז ידעו בני עמון כי אני השם שקצפתי על עמי מפני חטאתם ושאני שופט כל הארץ לתת לעם ועם כדרכיו, והנה הנבואה הזאת לבני עמון אינה מוכפלת לפי שהראשונה שנזכרה למעלה היה מהחרבן שעשה נבוכד נצר בבני עמון וזאת היא מחרבן שעשו בהם פרס ומדי ושירשו את ארצם ולכן אמר הנני נותנך לבני קדם למורשה, והותרה בזה השאלה החמישית:
למרבץ צאן – המ״ם בחירק לא בפתח.
לנוה – ענין מדור.
למרבץ – ענין השכיבה לנוח.
את רבה – היא עיר המלוכה.
לנוה גמלים – כי יחרבו אותה ויעמידו שם גמלים.
ואת בני עמון – ר״ל שאר ערי בני עמון.
כי אני ה׳ – הנאמן לשלם גמול.
ונתתי אחר שבני קדר עסקם הוא גמלים וצאן, תהיה עיר המלוכה לנוה גמלים, וכלל המדינה מרבץ צאן.
לנוה נמלים – שהערביים רוב עסקם במרעה.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ו) כִּ֣י כֹ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔היֱ⁠־הֹוִ֔ה יַ֚עַן מַחְאֲךָ֣ יָ֔ד וְרַקְעֲךָ֖ בְּרָ֑גֶל וַתִּשְׂמַ֤ח בְּכׇל⁠־שָֽׁאטְךָ֙ בְּנֶ֔פֶשׁ אֶל⁠־אַדְמַ֖ת יִשְׂרָאֵֽל׃
For thus says Adonai Elohim, 'Because you have clapped your hands, and stamped with the feet, and rejoiced with all the disdain of your soul against the land of Israel;
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אֲרֵי כִדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים חֲלַף דִטְפַחְתָּא בִידָךְ וּרְפַסְתָּא בְרִגְלָךְ וַחֲדִיתָא בְּכָל צִפּוּחַ נְפַשׁ עַל אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל.
יען מחאך יד – <צורת> מקור, והיה ראוי להיות קמץ קטן במ״ם, כמו ״בכל קראנו אליו״ (דברים ד׳:ז׳).⁠1
ותשמח בכל שאטך בנפש – שם עצם,⁠2 ופירושו: זלזול.⁠3
1. רד״ק, הסבור גם הוא שתיבה זו היא צורת מקור, מעדיף את ניקוד המ״ם בחיריק, על משקל ׳בשברי״ (ויקרא כ״ו:כ״ו) ו״בפתחי״ (יחזקאל ל״ז:י״ג). הוא מעיר גם על הניקוד החריג של תיבת ״ורקעך״ שבפסוקנו, ותולה זאת ב״זיווג המלות״, ואפשר שגם פרשננו ראה זאת כך, אך הותיר את ההכרעה לקורא.
2. רד״ק סבור שתיבת ״שאטך״ היא צורת מקור.
3. השווה: ריב״ג, מחברות, ערך ׳שאט׳; רש״י (בשם ״פותרין״); רד״ק, – ושלושתם מבססים את פירושם על הארמית. יונתן תרגם ״צפוח״ (=חפזה). אלפסי, ערך ׳שאט׳, מפרש בהוראת ״מגמה וכוונה״; רש״י מפרש בהוראת ״שטף״, ואפשר שקישרה ל״שוט״ בשל האל״ף הנחה.
יען מחאך יד ורקעך ברגל – לשם שמחה ואע״פ שבראש הספר אמר כן לענין אבל הכה בכפך ורקע ברגליך ואמור האח (יחזקאל ו׳:י״א) יש דברים שעושין אותם לאבל ולשמחה אבל אין עניינם שוה וכן חלילים לכלה ולמת.
ורקעך – לשון מרפס.
בכל שאטך – לשון בזיון פותרין בו כמו ויבז עשו (בראשית כ״ה:ל״ד) שתרגום אונקלוס ושאט עשו ואני אומר שאט לשון שטף גולוזמנט בלעז.
Because you clapped with your hand and stamped with your foot for joy. Although he said this at the beginning of the Book in reference to mourning: "Strike with your hand and stamp with your foot, and say, Ah!⁠" (6:11) there are things that are done for [both] mourning and joy, but the idea behind them is not the same. Similarly, flutes for a bride and for the dead.
and stamped [Heb. וְרַקְעֲךָ,] an expression of stamping.
with all the disdain [Heb. שָּׁאטְךָ,] interpreted as an expression of disdain, like: "and Esau despised" (Bereshit 25:34), which Onkelos renders: וְשָׁט, but I say that שָּׁאטְךָ is an expression of lust, golozemant or golosement in Old French, ardent desire, gluttony.
יען כמחאך יד – כאדם שסופק כפיו מרוב שחיקה, כמו וכל עצי השדה ימחאו כף (ישעיהו נ״ה:י״ב).
ורקעך ברגל – ותרקע ברגליך,⁠א כמו ורקע ברגליךב (יחזקאל ו׳:י״א).
ותשמח בכל שאטך בנפש – ותשמח בעצמך בכל ביזיונות שהקב״ה הביא על ישראל.
שאטך – לשון ביזוי, כמו: ויבז עשו את הבכורה (בראשית כ״ה:ל״ד). דמתרגמ׳: ושט עשו ית בכורותא.
א. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״ברגלייך״.
ב. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777: ״ברגלייך״.
מחאך יד – לשמחה כמו נהרות ימחאו כף (תהלים צ״ח:ח׳).
ורקעך ברגל – אף הוא לשון ריקוד לשמחה.
שאטך – טוןא אַגוּלִישְמֶנְט.
א. בכ״י: שון.
כי כה אמר י״י, יען מחאך יד – לשממון ארץ ישראל הכית כף אל כף לשמחה כמו וכל עצי השדה ימחאו כף (ישעיהו נ״ה:י״ב) ויכו כף ויאמרו יחי המלך (מלכים ב י״א:י״ב) וכן ירקע אדם רגלו על הארץ לשמחה והוא הרקוד.
מחאך – מקור ובא פ״א הפעל בפתח מפני אות הגרון כי היה דינו בחירק כמו בשברי לכם (ויקרא כ״ו:כ״ו), בפתחי את קברותיכם (יחזקאל ל״ז:י״ג) והדומים לו ומפני אות הגרון יפתח פ״א הפעל כמו ובשחטם את בניהם (יחזקאל כ״ג:ל״ט), לפעמו במחנה דן (שופטים י״ג:כ״ה) ואמר רקעך בפתח פ״א הפעל ג״כ ואע״פ שאין הקוף גרונית ובא כן לזווג המלות.
בכל שאטך בנפש – תרגום ויבז עשו את הבכורה (בראשית כ״ה:ל״ד) ושאט עשו שמחת לרעתם בכל בזיון שהיית מבזה אותם בנפשך ובלבך.
שאטך – מקור והשי״ן בקמ״ץ והיה משפטו להקרא חטף כמו בשכבך ושב רחב להניח האל״ף.
ואמנם אומרו עוד כי כה אמר ה׳ יען מחאך יד וגומר הוא פירוש הנבואה שקדמה שלפי שאמר בה יען אמרך האח על מקדשי ואל אדמת ישראל ואל בית יהודה שהם שלשת הרעות שבאו על עם ה׳ ועליהם שמחה רבת בני עמון, לכן ביאר במה ועל מה היתה שמחתה והוא אומרו יען מחאך יד שהוא תקיעת הכפים לשמחה וששון מלשון וכל עצי השדה ימחאו כף (ישעיה נה, יב) וכן ויכו כף ויאמרו יחי המלך (מלכים ב יא, יב) ואמר זה כנגד חילול בית המקדש ששמחו עליו ראשונה, ואמנם כנגד גלות העם ואיבודו אמר ורקעך ברגל כי האדם ירקע ברגלו על הארץ משמחה ועל שוממות ארץ ישראל שהיא הרעה השלישית אמר ותשמח בכל שאטך בנפש ושאטך הוא לשון בזיון כי תרגום ויבז עשו את הבכורה (בראשית כה, לד) הוא ושאט עשו, יאמר יען שמחת לרעתם ורקעת רגלך ותקעת כפך בבזיון שהייתי מבזה על שוממות אדמת יהודה בכל לבבך
מחאך יד ורקעך – בספר בעל הלשון ובספרים כ״י מדוייקים ודפוסים ישנים חי״ת מחאך וקו״ף ורקעך בשוא לבד.
שאטך – השי״ן בקמץ רחב והאל״ף נחה ועיין בס׳ ההרכבה ובלוית חן ש״ז פ״ח.
מחאך – ענין הכאת כף אל כף דרך שמחה וכן ימחאו כף (ישעיהו נ״ה:י״ב).
ורקעך – ענין שטיחה ורדוד כמו כסף מרוקע (ירמיהו י׳:ט׳).
שאטך – ענין בזיון כמו השאטים אותם (יחזקאל כ״ח:כ״ד).
מחאך יד – בעבור שהכית כפך זה לזה בדרך שמחה.
ורקעך ברגל – בעטת ברגל בארץ כי אז נראה כאלו מרקע ומרדד הארץ וגם הוא ענין שמחה ועם כי אמר למעלה הכה בכפך ורקע ברגלך (יחזקאל ו׳:י״א) על ענין צער ואבל הנה יש דברים שעושים לאבלות ולשמחה ואין עניינם שוה וכמו שמביאים חלילים למת ולכלה.
ותשמח בכל שאטך בנפש – שמחת בכל הבזיון שלך שבזית בנפשך את אדמת ישראל.
מחאך – לשון הכאה, כמו נהרות ימחאו כף {תהלים צ״ח:ח׳}. והוא לשון ארמית.
ורקעך – הכאת הרגל על הקרקע, כמו למעלה ו׳:י״א.
שאטך – שרש שוט בארמי ענינו בזוי. לפי הטעמים בנפש דבק עם ותשמח, ותשמח שמחת נפש בכל שאטך. אבל למטה פסוק ט״ו וינקמו נקם בשאט בנפש מורה באצבע כי שאט דבק עם נפש.
מחאך – כמו וכל עצי השדה ימחאו כף.
ורקעך – רקידה ברגל.
בשאטך – משתתף עם שוט המורה על הכאה, ר״ל שמכאיבים, כמו השטאים אותך ר״ל העוקצים ומכאיבים לך, וכן ולשוטט בצדכם (יהושע כ״ג), ואם יכאיב לו ע״י בוז ולעג זה נקרא שאטת הנפש, ועז״א בשאט נפש (פט״ו).
כי כה אמר ה׳ עתה יעד להם עונש אחר נגד השמחה שהיה להם גם אחר החורבן עד שהראו השמחה בפועל ע״י ריקוד, כי שמחו אל אדמת ישראל, כי בני עמון התישבו אחר החורבן על אדמת ישראל, כמ״ש (ירמיהו י״ט) מדוע ירש מלכם את גד ועמו בעריו ישב, (ובעמוס א׳) על בקעם הרות הגלעד למען הרחיב את גבולם, וז״ש יען מחאך יד וכו׳.
מחאך – מחא בלשון ארמי הכה.
ורקעך – הכאה ברגל (למעלה ו׳:י״א).
שאטך – שד״ל מוציאו מלשון ארמי ומפרשו להוראת בזיון, ויבז עשו (פרשת תולדות) מתורגם ושט עשו; ויכול להיות מקורו פעל שוט בלשון הקודש שהוראתו הלוך כה וכה, וכאן לשון מושאל תאוה רבה ומתפשטת.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ז) לָכֵ֡ן הִנְנִי֩ נָטִ֨יתִי אֶת⁠־יָדִ֜י עָלֶ֗יךָ וּנְתַתִּ֤יךָֽ [לְבַז֙] (לבג) לַגּוֹיִ֔ם וְהִכְרַתִּ֙יךָ֙ מִן⁠־הָ֣עַמִּ֔ים וְהַאֲבַדְתִּ֖יךָ מִן⁠־הָאֲרָצ֑וֹת אַשְׁמִ֣ידְךָ֔ וְיָדַעְתָּ֖ כִּֽי⁠־אֲנִ֥י יְהֹוָֽהי״יֽ׃
therefore, behold, I have stretched out My hand on you, and will deliver you for a spoil to the nations; and I will cut you off from the peoples, and I will cause you to perish out of the countries. I will destroy you; and you shall know that I am Hashem.'"
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בְּכֵן הָא אֲנָא מְרִים יַת מְחַת גְבוּרְתִּי עֲלָךְ וְאֶתְּנִנָךְ לְבִיז לְעַמְמַיָא וְאֱשֵׁיצִינָךְ מִבֵּינֵי עַמְמַיָא וְאַבְּדִנָךְ מִן מְדִינָתָא אַצְדִנָךְ וְתֵידַע אֲרֵי אֲנָא יְיָ.
ונתתיך לבז לגוים – כתיב בגימ״ל: [״לבג״]; ונראה שהכתיב הוא כמו ״פתבג המלך״ (דניאל א׳:י״ג), אשר הוא במשמעות ״מאכל״, וכאילו אמר ״ונתתיך למאכל״, כמו שאמר ״ואכלוהו ויכלוהו״ (ירמיהו י׳:כ״ה).⁠1
1. כך: אלפסי; ריב״ג, אצול, ערך ׳בג׳; ורד״ק, המנמק את חילוף האותיות שבין הכתיב לקרי על בסיס חילופי אטב״ח גזד״ו. עיין עוד: ראב״ע, צחות, עא ע״ב ופירושו לדניאל א, ה. פעמים מטפל פרשננו גם בכתיב, עיין לדוגמה: פירושו לדברים יח, ז; כח, כז, ל.
ונתתיך לבז לגוים – אני אפרע לך מידה כנגד מידה:⁠א אתה שמחת במה שהיו ישראל ללעג ולבז בגוים, וגם אני נתתיך לבז לגוים.
{והכרתיך} מן העמים – והכרתיך מן האומות, שלא תהיה אומה עוד, לפי שאני מפזרך.
א. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777 חסר: ״כנגד מידה״.
לכן, ונתתיך לבג לגויםלבג כתיב וענינו מאכל כמו פת בג (דניאל א׳:י״ג), וקרי לבז והענין אחד כי המאכל הוא משל על הבזה והגימ״ל והזי״ן מתחלפין באלפא ביתא דא״ט ב״ח.
לכן הנני נטיתי ידי עליך כי תחת שתקעת כפך על חלול מקדשי נטיתי ידי שהוא רמז לחרבן ולרעה עליך שתחרב ותשומם כמו בית המקדש, ואמנם כנגד מה ששמחת מגלות בני יהודה יהיה עונשך שאתנך לבג לגוים ומלת לבג הוא מלשון מאכל כמו מפת בג המלך (דניאל א, ה) והקרי הוא לבז והענין הוא אחד, וכנגד מה ששמחת על שוממות א״י יהיה עונשך שאאביד אותך מן הארצות ותהיה יותר נשמדת מארץ יהודה, והיה אם כן עונשם של בני עמון מתיחס לרשעת שמחתם בכל חלקיה:
לבג – לבז ק׳ וכן ת״י לביז וכן כתב רד״ק בפירוש ובעל מסורת המסורת במאמר א׳ מין ב׳.
לבג – מלשון בזה ושלל והכתיב לבג והוא ענין מאכל כמו מפת בג המלך (דניאל א׳:ה׳) או לבג הוא כמו לבז והגימ״ל הוא במקום הזי״ן באטב״ח וכן גה גבול (יחזקאל מ״ז:י״ג) ור״ל זה גבול.
נטיתי את ידי – להכות בך.
מן העמים – ר״ל לא תהיה נחשבת עוד לעם בין האומות.
והאבדתיך מן הארצות – כפל הדבר במ״ש.
אשמידך – מכל וכל לבל תשוב לקדמותך.
כי אני ה׳ – הנאמן לשלם גמול.
לבג לגוים – יש מפרשים לפי הכתיב בג בלשון פרסי מאכל, וממנו פתבג. וגעזעניוס מפרש לפי הקרי בז, כי כן מצאנו מליצת בז לגוים למטה כ״ו:ה׳ ול״ד:כ״ח. וכן נכון.
גוים עמים – בארתי הבדלם (ישעיהו א׳ ד׳) שעם מעולה מן גוי, שמורה שי״ל מלכות והנהגה.
עמים ארצות – התבאר למעלה (י״א ט״ז, י״ב ט״ו) ובכ״מ, שבכל הספר יציין שארצות הם רחוקים יותר מן עמים וגוים עיי״ש.
לכן הנני נטיתי את ידי עליך שגם אחר החורבן בגויים לא תמצא מנוח,
ונתתיך יש הבדל בין גוים ועמים שגוים הם הפחותים שאין להם מלך ועמים הם החשובים שיש להם מלך, אמר בגוים הפחותים ששם תשב ביניהם תהיה להם לבג היינו למזון, ופת בג המלך שיאכלו ואתך בכל פה,
והעמים החשובים משם הכרתיך שלא תוכל לשבת ביניהם כלל, ואם תרצה להתישב בארצות בפני עצמך שם האבדתיך – תאבד מן הישוב, באופן אשר אשמידך לגמרי, ובזה וידעת כי אני ה׳.
לבז – יש מפרשים אותו לפי הכתיב ״לבג״ כלומר למאכל מלשון פת⁠־בג (דניאל א׳:ה׳); אבל למטה כ״ו:ה׳ ול״ד:כ״ח מצאנו לבז כפי הקרי.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ח) כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑היֱ⁠־הֹוִ֑ה יַ֗עַן אֲמֹ֤ר מוֹאָב֙ וְשֵׂעִ֔יר הִנֵּ֥ה כְּכׇֽל⁠־הַגּוֹיִ֖ם בֵּ֥ית יְהוּדָֽה׃
Thus says Adonai Elohim, "Because Moab and Seir say, 'Behold, the house of Judah is like all the nations;'
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל
כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים חֲלַף דַאֲמַרוּ מוֹאֲבָאֵי וְשֵׂעִיר מַה שְׁנוֹ מִכָּל עַמְמַיָא דְבֵית יְהוּדָה.
יען (כי) אמור מואב – (כתוב ברמז תע״ד).
הנה ככל הגוים בית יהודה – בטלה אהבת הקב״ה מהם ונמאסו לתת ביד נבוכדנצר כשאר הגוים. ומדרש אגדה שנכנסו להיכל וקפלו צורות הכרובים שצר שלמה על קיר ההיכל כמער איש ולויות (מלכים א ז׳:ל״ו) והוציאום לחוץ אמרו ראו אלו שהיו מראים עצמם כצנועים במה היו עוסקין.
Behold the house of Judah is like all the nations The love of the Holy One, blessed be He, has been annulled from them, and they are rejected, to be given into the hands of Nebuchadnezzar like the other nations. The Midrash Aggadah (see Lam. Rabbah, Proem 9) [says] that they entered the Temple and peeled off the pictures of the cherubim that Solomon had painted on the wall of the Temple: "according to the attachment of a man and the joining, etc.⁠" (Melakhim I 7:36). They took them outside and said, "Look at what these [Jews], who were showing themselves as decent people, were occupied with.⁠"
הנה ככל הגוים בית יהודה – כאשר גלו כל הגוים גלו גם בית יהודה, שהיו מנשאים נפשם ואומרים מי יחת עלינו ומי יבא (ירמיהו כ״א:י״ג) בארמנותינו, כי מעירא הקדש נקראו ועל אלהי ישראל נסמכו (ישעיהו מ״ח:ב׳). כל זאת לא יועילו להם, שהרי אף הם גולים כשאר אומות.
א. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5 חסר: ״מעיר״.
הנה ככל הגוים – כשאר הגוים שכיבשום בני בבל ולא כמו שהיינו סבורין בימי סנחריב כשניצלו שאלהיהם חזק ומקדשם מעוז ומשגב להם.
כה אמר י״י, יען אמר מואב ושעיר. אמור – מקור.
מואב – הוא עיקר האמירה לפיכך הוא לשון יחיד כמו ותדבר מרים ואהרן (במדבר י״ב:א׳), ותכתוב אסתר המלכה ומרדכי היהודי (אסתר ט׳:כ״ט) אמר בהם לשון נקבה לפי שהנקבה עיקר המעשה וזכר שעיר עם מואב שהם שכנים ושמחו בגלות ישראל כמו שאמר בנבואת עובדיהו.
הנה ככל הגוים בית יהודה – לפי שנשאר בית יהודה אחר גלות ישראל חשבו כי לא יגלו בית יהודה מפני בית המקדש אשר היה בתוכם ועתה כשראו שגלו אמרו הנה ככל הגוים לקו בית יהודה כי כל הגוים ע״י סנחריב ונבוכדנצר והנה הם ג״כ כהם ולא הועילה להם שכינת האל יתברך אשר היה בתוכם.
ואחר שזכר עמון זכר מואב שהם אחים מבנות לוט, האמנם זכר מואב ושעיר יחד לפי שחטאת שניהם היה אחד ושוה כי שניהם אמרו הנה ככל הגוים בית יהודה רוצה לומר שלא היה חרבן יהודה מפני עונותיה׳ אלא להיותם כשאר הגוים שכבש אותם נבוכד נצר ובזה כחשו בהשגחה האלהית הדבקה בישראל בחשבם שהיה בית יהודה ככל הגוים נמסרים למערכות השמימיות.
יען אמר – בדפוסים קדמונים ובספרים כ״י מדוייקים האל״ף בפתח לא בחטף סגול.
ככל הגוים – כמו שכל העובדי כוכבים היו נעזבים להנהגת מערכות השמים כן גם בית יהודה ואין דבקה בהם השגחת ה׳ יותר מבכל העובדי כוכבים וכאומר ולכן נמסרו ביד נ״נ כיתר העובדי כוכבים ולא האמינו שבגמול עונם נמסרו.
ברש״י: וקפלו, נראה לי: וקלפו.⁠א
א. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן חסר ביאור זה.
כה אמר ה׳ – הנה מואב לא לקח מנחלת ישראל רק שמח על מפלתם והשתתף עם שעיר, במה אשמר הנה ככל הגוים בית יהודה נתונים תחת הטבע וסרה השגחת ה׳ מהם, וחז״ל אמרו שהוציאו הכרובים והיו אומרים שישראל עובדים לצורות ככל הגוים, וכן אמר בירמיה (מ״ח כ״ו) ואם לא השחוק היה לך ישראל אם בגנבים נמצא.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ט) לָכֵן֩ הִנְנִ֨י פֹתֵ֜חַ אֶת⁠־כֶּ֤תֶף מוֹאָב֙ מֵהֶ֣עָרִ֔ים מֵעָרָ֖יו מִקָּצֵ֑הוּ צְבִ֗י אֶ֚רֶץ בֵּ֣ית הַיְשִׁימֹ֔ת בַּ֥עַל מְע֖וֹן [וְקִרְיָתָֽיְמָה] (וקריתמה
therefore, behold, I will open the side of Moab from the cities, from his cities which are on his frontiers, the glory of the country, Beth Jeshimoth, Baal Meon, and Kiriathaim,
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בְּכֵן הָא אֲנָא תָבַר יַת תְּקוֹף מוֹאָב מִקִרְוֵיהוֹן מִכְּרַכֵּיהוֹן עַד פַּצִיחֵיהוֹן חֶדְוַת אַרְעֲהוֹן בֵּית יְשִׁימוֹת בַּעַל מְעוֹן וְקִרְיָתָיִם.
הנני פותח – את מבצרי ארץ מואב אשר בספר בסוף גבולם הוא הכתף סוף גבול ארצם כמו ולכתף השנית (שמות כ״ז:ט״ו), אל הכתף דמתרגם לעיברא.
behold I will expose the fortresses of the land of Moab that are on the border at the end of their boundary; that is the flank, the end of the boundary of their land, like: "And on the other side" (Shemot 27:15), to the flank, which Targum [Jonathan] translates לְעִיבְרָא, to the side.
אלכן הנני פותח את כתף מואב מ⁠{ה}⁠עריםב מעריו מקצהו – כלומר: מלכותו שהוא סגור שאין גוי וממלכה נכנס בו, אני פותחו מצד אחר מן הכתף, שיכנסו אויבים. הן בני קדם הבאים על בני עמון למלחמה, ואינן יכולין לבוא על בני עמון אלא מתוך ארץ מואב מאחת מעריו מקצהו – כלומר מזוית אחת מערים.
מעריו מקצהו – מאחת מעריו. ומהוג כתף מואב – מקצהו של מלכות מואב, כאותו אורב שאומר: מצאתי מקום שנוח שאנו יכולין ליכנס בתוכו.
צבי ארץ – כתף מואב שהוא צבי ארץ.
בית הישימות – שהיא מואב, כך שמעתי, ויחנו על הירדן {מ}⁠בית הישימות עדד אבל השיטים בערבות מואב (במדבר ל״ג:מ״ט).
בעל מעון קרייתימה – שם מקומות שהם מארץ מואב.
א. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5 נוסף כאן: ״כלומר״.
ב. כן בפסוק. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994: ״מערים״.
ג. כן בכ״י פרמא 2994, מינכן 5. בכ״י לוצקי 777: ״מיהו״.
ד. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״על״.
הנני פותח את כתף מואב – כמו לכתף השנית (שמות כ״ז:ט״ו) מזה ומזה לשער החצר בזה הספר כתפות השער, ולפי שכתף מקום משמש פתיחת שערים לכך אמר פתיחה בכתף, כענין לאויביך פתוח נפתחו שערי ארצך לבא עליך. ועל לבני קדם שאחריו מוסב, לומר הנני פותח את כתפות ארצו, שאפתח בהם שער לבני קדם לבא עליך.
ומהיכן אפתח להם, מהערים {מעריו} מקצהו – מעיקר ארצו,
צבי ארץ בית הישימות – משם אפתח.
לכן הנני פותח את כתף מואב – עבר מואב כמו ולכתף השנית (שמות כ״ז:ט״ו), ובסמוך יאמר כתף בסגול אמר אפתח עבר מואב מהערים מצד הערים הבצורות שלו שהיה בוטח בהם משם אפתח שיכנסו בהם אויביהם וכפל עוד מעריו מקצהו כלומר מעריו שהם בקצה גבולו כי הערים אשר על הגבול יבצר אותם אדם ויחזק אותם יותר משאר הערים ומה הם אותם הערים צבי ארץ חמדת ארצו הם והם בית הישימות.
בעל מעון וקריתימה – כתיב וקריתמה בלא יו״ד אחר התי״ו וקרי ביו״ד ואחד הוא.
אבל בענין העונש הבדיל בין מואב ושעיר כי מואב לפי שהיתה בוטחת בערים בצורות שהיו במלכותו אמר הנני פותח את כתף מעריו מקצהו רוצה לומר שיפתח אותם הכתפים מערי מואב שהם מבצריו שהם מעריו מקצהו רוצה לומר אותם המבצרים שהם בקצה ערי מלכותו שיפתח אותם באופן שיכנסו בהם האויבי׳, כי אותם הערים אשר בקצה גבולו היו מונעים את האויבים מלבוא בארץ מואב ועתה יפתח אותם ויבטל חזקם ושמירתם באופן שיכנס בהם מי שירצה עם היותם צבי ארץ כלומר המובחר והחזק שבכל ארץ מואב שלכן קראם כתף מואב, לפי שהכתף הוא היותר גבוה וחזק שבגוף כן היו המבצרים ההם ארץ מואב כתף מואב מהערים והם המונחים מעריו מקצהו ר״ל בקצה גבול עריו והם צבי הארץ, ומה הם אלה ביאר שהם בית הישימות בעל מעון וקריתימה.
הישימות – עיין מ״ש ביהושע סימן י״ב.
וקריתמה – וקריתימה ק׳.
כתף – ענין עבר וצד וכן ולכתף השנית (שמות כ״ז:ט״ו).
צבי – ענין חמדה והדר.
את כתף מואב מהערים – את עבר מואב מן הערים ולתוספת ביאור אמר מעריו מקצהו ר״ל אפתח ערי מבצרי מואב העומדים בקצה גבולו המונעים את האויב לבוא בארצו וכאשר יפתחו שערי הערים ההם יבוא האויב בארצו לכל אשר יתאוה.
צבי ארץ – ר״ל הערים שהם חמדת והדר ארצו ושמותם בית הישימות וכו׳ כי הם ערי המבצר שבקצה גבול מואב.
הנני פותח – דבק למטה: הנני פותח לבני קדם {יחזקאל כ״ה:י׳}.
כתף – מה שהוא לאחור, כלומר הגבול.
מהערים – ואחר כך פירש מעריו מקצהו. ואולי הכוונה במלת מהערים – על ערי ערוער (ישעיה י״ז:ב׳).
(ט-י) לבני קדם – אני פותח לבני קדם, שילכו דרך מואב על בני עמון.
לכן הנני פתח את כתף מואב שיכנס האויב בצד ארצו, ולא יכנס בצד המדבר רק בצד ששם הערים, ויתחיל החורבן מעריו מקצהו – וכמו שחשב בירמיה שם כל ערי מואב שכבשם האויב, אבל תכלית חורבן מואב, שיפתח פתח.
מהערים – ומוסיף ביאור מן הערים שבקצה ארצו קרובות לראש גבולה (כתף).
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(י) לִבְנֵי⁠־קֶ֙דֶם֙ עַל⁠־בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן וּנְתַתִּ֖יהָ לְמוֹרָשָׁ֑ה לְמַ֛עַן לֹא⁠־תִזָּכֵ֥ר בְּנֵֽי⁠־עַמּ֖וֹן בַּגּוֹיִֽם׃
to the children of the east, to go against the children of Ammon; and I will give them for a possession, that the children of Ammon may not be remembered among the nations.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
לִבְנֵי קֶדֶם עַל בְּנֵי עַמוֹן וְאֶמְסְרִינָהּ לִירוּתָא בְּדִיל דְלָא יְהֵי דָכְרָי בְּנֵי עַמוֹן בְּעַמְמַיָא.
לבני קדם על בני עמון – (כתוב ברמז מ״ה).
לבני קדם – אפתה אותם שיבאו על בני עמון דרך ארץ מואב.
To the children of the East I will expose them so that they should come upon the children of Ammon through the land of Moab.
לבני קדם אלא בני עמון – לאי זו אומה אני פותח את מואב, לבני קדם,⁠ב כי בא למלחמה על בני עמון, שאין יכולין לבוא עליו אלא בתוך ארץ מואב.
ונתתיה – ארץ בני עמון.
למורשה – לבני קדם, שאומר למעלה: לכן הנני נותנך לבני קדם למורשה (יחזקאל כ״ה:ד׳).
א. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994. בנוסח שלנו: ״על״.
ב. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י פרמא 2994: ״עמון״. בכ״י לוצקי 777 המלה חסרה.
לבני קדם על בני עמון – דרך ארץ בני עמון,
שנתתיה – להם למורשה – כמו שאמר למעלה
כדי שלא תזכר בני עמון בגוים.
לבני קדם על בני עמון – לבני קדם אקרא שיבאו על בני עמון ושנה בענין בני עמון בפרשת מואב לפי שהם הרעו יותר לישראל וגדפו אותם יותר בגלותם כמו שאמר בנבואת עמוס על בקעם הרות הגלעד למען הרחיב את גבולם (עמוס א׳:י״ג) וכן אמר בנבואת צפניה שמעתי את חרפת מואב וגדופי בני עמון (צפניה ב׳:ח׳) בני עמון הרבו גדופים וכן אמר הנה יען אמרך האח (יחזקאל כ״ה:ג׳) ואמר יען מחאך יד ורקעך ברגל ותשמח וגו׳ (יחזקאל כ״ה:ו׳) לפיכך הרבה בפורענות ושנה בה בפרשת מואב לפי שבני עמון ומואב אחים היו וארצותם סמוכות זו לזו.
ונתתיה למורשה – אתננה להם למורשה כמו שאמר למעלה.
ואומרו לבני קדם על בני עמון ענינו אצלי לבאר מתי יהיה זה במואב ואמר לבני קדם אקרא רוצה לומר שיבואו על בני עמון, ונתתיה למורשה רוצה לומר אתן את רבת בני עמון לאותם בני קדם פרס ומדי כמו שזכר למעלה הנני נותנך לבני קדם למורשה, ויהיה זה באופן שלא תזכר בני עמון בגוים כי אמר לא תזכר בלשון נקבה כנגד רבת בני עמון כמו שביארתי.
לבני קדם – ר״ל את הערים ההם אפתח לבני קדם הם פרס ומדי בעת ילכו על בני עמון ואתן אז את בני עמון להם למורשה באופן שלא תזכר עוד בני עמון בין העובדי כוכבים כי ישמדו מכל וכל.
לבני קדם – אפתח אותם לבני קדם שיבאו על בני עמון דרך ארץ מואב (רש״י). כי מואב בדרום ארץ עמון, והערביים דרומים למואב.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

לבני קדם על בני עמון – שדרך הפתח שנפתחו ערי מואב נכנסו בני קדם להתישב בערי עמון, ומה שנתתיה למורשה זה יהיה למען שלא תזכר בני עמון בגוים כיון שכבר נעשה ארצו ירושה, והיה זה מדה כנגד מדה, שכבר אמר כי לא אתן לך מארצו ירושה כי לבני לוט נתתיה ירושה, וירושה הוא דבר שאין לו הפסק, רק ע״י שלקחו ירושת ישראל, נענשו שנלקחה ירושתם ונתנה לבני קדם, וידוע שכל עם ועם גבל ה׳ נחלתם, ואחר שלבני עמון גבל ירושתם ונלקחה מאתם ונתנה לאחר, בהכרח יפסקו מהיות גוי ולא יזכרו בגוים.
לבני קדם – שיבואו עם נבוכדראצר על בני עמון.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יא) וּבְמוֹאָ֖ב אֶעֱשֶׂ֣ה שְׁפָטִ֑ים וְיָדְע֖וּ כִּי⁠־אֲנִ֥י יְהֹוָֽהי״יֽ׃
And I will execute judgments on Moab; and they shall know that I am Hashem.⁠"
תרגום יונתןר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וּבְמוֹאָב אַעְבֵּיד פּוּרְעֲנוּת דִינִין וְיֵדְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ.
ולאחר כך: למואב אעשה שפטים.
ובמואב אעשה שפטים – אבל לא יהיו למורשה לבני קדם כבני עמון, שלא הגדילו לעשות כמותן.
ובמואב – מבואר הוא.
ואז כשאקרא אל בני קדם על בני עמון ויירשו את ארצם אז במואב אעשה שפטים שאותם בני קדם אחרי שיירשו את בני עמון יירשו את מואב: הנה התבאר למה אמר ענין מואב ושעיר יחד והבדיל ביניהם בענין העונשים שהיה זה מפני שבחטא הושוו שניהם והוא יען אמר מואב ושעיר הנה ככל הגוים בית יהודה כי שניהם חטאו במאמר הזה, אבל בעבור שהיו עונשם מתחלף הבדיל בענין העונש ונתן עונש מואב בפני עצמו באיבוד מבצריו וביאר שיהיה זה כאשר יבאו בני קדם על בני עמון ואחר זה ביאר עונש שעיר שהוא אדום בפני עצמו, והותרה בזה השאלה הששית:
ובמואב – רצה לומר ואז גם במואב אעשה שפטים כי יהיו נמסרים גם המה ביד בני קדם ואז ידעו שאני ה׳ הנאמן לשלם גמול.
ובמואב אמנם מואב שלא לקחו מנחלת ישראל רק שמחו על מפלתם לא אקח את ארצם לעולם רק אעשה שפטים כמ״ש בירמיה שם עד הנה משפט מואב, ר״ל שמשפט מואב היה לו גבול לזמן ידוע ועד מקום ידוע, לא כן משפט בני עמון שהגם שכתוב שם ואחרי כן אשיב את שבות בני עמון צ״ל שנחרבו ב׳ פעמים, ופעם הב׳ שלקחו בני קדם את ארצם לא שבו עוד, ובזה יובן הפלוגתא בברכות (דף כ״ח) בו ביום בא יהודה גר עמוני לפניהם בבהמ״ד א״ל ר״ג אסור אתה לבא בקהל, ואמר שהגם שסנחריב בלבל כל הארצות הא כתיב ואח״כ אשיב שבות בני עמון, ור״י שהלכה כמותו א״ל מותר אתה לבא בקהל, עיי״ש.
תרגום יונתןר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יב) כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔היֱ⁠־הֹוִ֔ה יַ֣עַן עֲשׂ֥וֹת אֱד֛וֹם בִּנְקֹ֥ם נָקָ֖ם לְבֵ֣ית יְהוּדָ֑ה וַיֶּאְשְׁמ֥וּ אָשׁ֖וֹם וְנִקְּמ֥וּ בָהֶֽם׃
Thus says Adonai Elohim, "Because Edom has dealt against the house of Judah by taking vengeance, and has greatly offended, and revenged himself on them;
תרגום יונתןר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים חֲלַף דַעֲבַדוּ אֱדוֹמָאֵי בִּתְקוֹף פּוּרְעֲנוּת לְבֵית יְהוּדָה וְחָבוּ חוֹבָא וְאִתְפְּרָעוּ מִנְהוֹן.
למעןא עשות אדום בנקוםב נקם לבית ישראלג – יען שעשו אדום שאף הם נקמו נקם עם שאר אומות שהצירו על יהודה.
ויאשמו אשום – עם שאר אומות לפי שנקמו בהם, כמו שפירשתי: ונכרים באו שעריוד ועל ירושלם ידו גורל גםה אתה כאחד מהם (עבדיה א׳:י״א).
ויאשמו אשום – נתחייבו כליה עם שאר אומות. וכן תירגם יונתן: ובחוביהון חבו.⁠ו
א. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994. בפסוק: ״יען״.
ב. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״בנוקם״.
ג. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994. בפסוק: ״יהודה״.
ד. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״שער״.
ה. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״וגם״.
ו. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777 חסר: ״חבו״.
בנקום נקם – כמו שמפורש בעובדיה שגם הוא הרע להם כנכרים ונקמו בהם מה שעשה להם שאול ודוד.
ויאשמו אשם – לשלוח יד בעם קדוש.
כה אמר – עתה אומר פורענות שעיר שזכר בפרשת מואב כי שעיר הוא אדום.
יען עשות אדום בנקום נקם לבית יהודה – הראו בהם מעשה נקם ואף על פי שהם לא חטאו להם ועשו להם מה שעשו כמו שאמר בנבואת עובדיהו ואל תעמוד על הפרק להכרית את פלטיו (עבדיה א׳:י״ד) וכל הענין כמו שאומר שם.
ויאשמו אשם – אשמו וחטאו עליהם כי אחיהם היו ולא זכרו ברית אחים. ויאשמו האל״ף בשו״א.
ונקמו בהם – נמצא בו אחרים בקשר. הבי״ת מבנין נפעל כמו אני נקמתי בכם הנקמו בה.
ואמר בענין שעיר שהוא אדום יען עשות אדום בנקום נקם לבית יהודה וגומר ומלת עשות היא מלשון מעשה, וכבר ביאר עובדיה הנביא מה עשה אדום בחרבן ירושלם לא שהרג והחריב גם הוא את ישראל אלא שהיו רואים ברעתם ועוזרים לרעה כמו שאמר (עבדיה א, יד) ואל תעמוד על הפרק להכרית את פליטיו, ועל זה נאמר כאן יען עשות אדום בנקום נקם כלומר יען עשות אדום מה שעשה בנקמי את נקמתי בערי יהודה ובני אדום כפי מה שדברו והאריכו לשון עליהם וכפי מה שהיו עושים לנגדם בסתר לא זכרו ברית אחים ויאשמו אשום ונקמו בהם בכל לבם.
ויאשמו – האל״ף בשוא לבדו רד״ק.
אשום – ב׳ חד מלא וחד חסר הדין מלא ואידך אשם אשם סוף פרשת ויקרא חסר דהתם שוגג והכא מזיד.
ויאשמו אשום – מלשון אשמה ורשע.
יען עשות אדום – בעבור עשות מה שעשה בעת נקמתי נקם אל בית יהודה בעת שגלו מארצם ודבר המעשה הוא מה שנאמר ביום עמדך מנגד וכו׳ (עבדיה א׳:י״א) וכל הענין.
ויאשמו אשום – בהם ועשו נקמה למסרם ביד האויב כמ״ש שם.
בנקום נקם – על מה שעשו להם בימי דוד שהכרית כל זכר באדום (מלכים א י״א:ט״ו וט״ז).
ויאשמו אשום – כשישראל היו אשמים אז נִקְמו בהם.
ויאשמו אשום – ישראל היו חייבים עונש מפני חטאותיהם, ולפיכך עלתה בידם של בני אדום להנקם מהם. יחזקאל משתמש בשרש אשם להוראה זו למעלה כ״ב:ד׳.
ויותר נראה לי ויאשמו אשום – ענין צרה ושממה, על דרך שאמר למעלה יען אמרך האח אל מקדשי כי נחל ואל אדמת ישראל כי נשמה וגו׳ {יחזקאל כ״ה:ג׳}. וכן מפורש בעובדיה ביום עמדך מנגד {עובדיה א׳:י״א}, ושאר הענין. וכן בתהלים זכור ה׳ לבני אדום את יום ירושלם וגו׳ {תהלים קל״ז:ז׳}. וכן בקינות שישי ושמחי בת אדום וגו׳ {איכה ד׳:כ״א}. והנה יחזקאל מגדיל ציור רשעת בני אדום שניקמו בישראל בזמן שהיו בצרה גדולה. וזה על דרך מה שנאמר בעמלק אשר קרך וגו׳ ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים {דברים כ״ה:י״ח}, כי החמס מגונה ומתועב יותר כשהוא נעשה לאדם חלש ומדוכה, כי זה מורה טבע קשה ואכזרי.
ונקמו – בבנין הכבד מורה על התמדת הפעולה, ויש הבדל בין נקם שאחריו ב׳, שמורה נקימה מחמת שנאה, ובין נקם שאחריו מ׳, שמורה נקימה מחמת שהרע לו.
יען עשות אדום הנה אדום הרעו לישראל בחורבן ראשון בדרך נקמה כמ״ש יען היות לך איבת עולם ותגר את בני ישראל ע״י חרב, וז״ש יען עשות אדום בנקם נקם – ואח״כ בבית שני שבאו לברית מילה ונתגיירו ע״י מלכי החשמונאים ואחר שבאו הרומים להחריב ירושלים ויאשמו אשום ועברו ברית ונקמו בהם – וזה כולל גם מה שנקמו בהם בעת הגלות בשדמות ואבדון.
בנקם נקם – על מה שעשו להם בימי דוד שהכרית כל זכר באדום (מלכים א׳ י״א:ט״ו⁠־ט״ז); שד״ל.
ויאשמו אשום – אולי הוא כאן לשון שממה, או תיבות אלה מוסבות אל בני ישראל שחטאו, שאלמלא כן לא היתה עולה ביד בני אדום להנקם בם.
תרגום יונתןר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יג) לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔היֱ⁠־הֹוִ֔ה וְנָטִ֤תִי יָדִי֙ עַל⁠־אֱד֔וֹם וְהִכְרַתִּ֥י מִמֶּ֖נָּה אָדָ֣ם וּבְהֵמָ֑ה וּנְתַתִּ֤יהָ חׇרְבָּה֙ מִתֵּימָ֔ן וּדְדָ֖נֶה בַּחֶ֥רֶב יִפֹּֽלוּ׃
therefore thus says Adonai Elohim, 'I will stretch out My hand on Edom, and will cut off man and animal from it; and I will make it desolate from Teman; even to Dedan shall they fall by the sword.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בְּכֵן כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים וַאֲרֵים מְחַת גְבוּרְתִּי עַל אֱדוֹם וֶאֱשֵׁיצֵי מִנָהּ אֱנָשָׁא וּבְעִירָא וְאֶתְּנִינָהּ חוּרְבָא מִדָרוֹמָא וְיַתְבֵי דְדָן בְּחַרְבָּא יִתְקַטְלוּן.

רמז שסה

ונטיתי ידי על אדום – מגיד הכתוב כשהקב״ה מטה ידו רשעים כלים מן העולם, משלו משל למה הדבר דומה לביצים שהיו נתונות בידי אדם שאם יטה ידו מעט הם נופלות ומשתברות, וכה״א ויט ידו על (אדום) [צפון] ויאבד את אשור, וכה״א וה׳ יטה ידו וכשל עוזר ונפל עזור, ואומר נטית ימינך תבלעמו ארץ, ואומר הנני נוטה ידי על פלשתים, ונטיתי ידי על יהודה, ונטיתי ידי על אדום, ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל.
בן אדם אמור לנגיד צור (יחזקאל כ״ח:ב׳) – (ברמז ש״ל).
ודדנה – ויתבי דדן.
and Dedan [Heb. וּדְדָנֶה,] the inhabitants of Dedan.
מתימן ודדנה – ועד דדן הסמוכים להם.
לכן כה אמר י״י, ונתתיה חרבה מתימן – אתן אדום חרבה מצד תימן כלומר שתימן תחרב כי תימן בכור אליפז בן עשו וארצו נקראת על שמו תימן וכן אמר בנבואת ירמיה האין עוד חכמה בתימן (ירמיהו מ״ט:ז׳).
ויונתן תרגם: מדרומא.
ודדנה – הה״א נוספת כי הוא מלעיל הטעם בדל״ת רוצה לומר יושבי דדן בחרב יפלו ודדן היא עיר גדולה בארץ אדום וכן זכרה ירמיה בנבואתו יושבי דדן.
לכן כה אמר ה׳ גם אני אטה את ידי על אדום רוצה לומר אותה יד ה׳ הויה אשר נטתה על ירושלם ועל עמון ומואב תנטה ג״כ היא עצמה על אדום והכרתי ממנה אדם ובהמה שאף הבהמות יהרגו הכשדיים ונתתיה חרבה מתימן רוצה לומר שתימן תחרב באופן שאתן את אדום חרבה מצד תימן, והנה תימן היה בכור אליפז בן עשו וארצו נקראת על שמו תימן והיא היתה עיר המלוכה באדום, ולפי שעיר דדן היתה עיר גדולה בארץ אדום גם כן לכן אמר ודדנה בחרב יפולו רוצה לומר יושבי דדן יפלו בחרב, וזה שניבא אפשר שיובן על חרבן שהחריב נבוכד נצר את אדום.
ודדנה – הה״א נוספת כי המלה מלעיל הטעם בדל״ת רד״ק.
ונטיתי ידי – להכות בה.
והכרתי וגו׳ – כי תהיה שממה.
מתימן – מפאת הדרום תתחיל החורבן וכאלו אמר שהכל תחרב מפאת הדרום עד א״י העומדת בצפונה.
ודדנה – אנשי עיר דן והוא עיר גדולה בארץ.
מתימן – י״מ שמוסב על והכרתי ממנה אדם ובהמה מתימן, וכפל הכינוי עם הפעול כמו ותראהו את הילד, וכפי הנחת הטעמים פירושו שבצד של תימן תהיה חרבה, ובצד ששם דדן יפלו בחרב.
לכן ונטית ידי על אדום – זה היה ע״י נבוכדנצר וע״י החשמונאים שהכרית משם אדם ובהמה – בפעם הראשון ונתתיה חרבה מתימן – כמ״ש וחתו גבוריך תימן, ובפעם השניה ודדנה בחרב יפלו שאז היו דדן תחת ידם ונפלו עמהם בחרב, כי בפעם הראשון נפרדו דדן מהם כמ״ש העמיקו לשבת יושבי דדן (ירמיהו מ״ט) כמש״פ שם.
מתימן – מצד ימין או דרום יתחיל חרבנה.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יד) וְנָתַתִּ֨י אֶת⁠־נִקְמָתִ֜י בֶּאֱד֗וֹם בְּיַד֙ עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְעָשׂ֣וּ בֶאֱד֔וֹם כְּאַפִּ֖י וְכַחֲמָתִ֑י וְיָֽדְעוּ֙ אֶת⁠־נִקְמָתִ֔י נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽהיֱ⁠־הֹוִֽה׃
I will lay My vengeance on Edom by the hand of My people Israel; and they shall do in Edom according to My anger and according to My wrath; and they shall know My vengeance,'" says Adonai Elohim.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְאֶתֵּן יַת פּוּרְעֲנוּתִי בֶּאֱדוֹם בְּיַד עַמִי יִשְׂרָאֵל וְיִתְמַסְרוּן וְיִתְפְּרָעוּן מִן אֱדוֹם כְּרוּגְזִי וּכְחֵימְתִי וְיֵדְעוּן יַת פּוּרְעֲנוּתִי אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים.
ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל – זוהי מההבטחות לעתיד לבוא, ללא ספק, שהרי לא היתה לנו נקמה באדום אחרי מלכי בית דוד, בתקופת בית ראשון בלבד, ומאז ואילך לא היו לנו יחסים טובים אתם; יתירה מזאת, הם כמעט השמידונו, לולא השגחת ה׳ עלינו.⁠1
1. הכיוון הטיפולוגי ברור כאן, וכך מפרש רד״ק כאפשרות ראשונה. בהמשך דבריו אומר רד״ק שאפשר שהנבואה התקיימה בימי בית שני, אך אין לנו תיעוד על כך בכתובים. אפשר שדברי פרשננו על פסוקנו נאמרו על רקע הוויכוח החריף שניהל נגד בן דורו המבוגר ממנו, ר׳ משה אבן ג׳יקטילה, שסבר שנבואות אלו אינן נבואות לעתיד, ויש לייחסן לזמן אמירתן. ראה, למשל, פירושי אבן בלעם לישעיהו נג, יב; ס, יב; זכריה ט, ט; מלאכי ג, כג. והשווה: פוזננסקי, אבן ג׳יקטילה, עמ׳ 52-51, 154, 175-159; סימון, ארבע גישות, עמ׳ 113 ואילך.
ביד עמי ישראל – הם יהיו שלוחי לנקום נקמתי.
by the hand of My people Israel They will be My agents to wreak My vengeance.
ונתתי אתא נקמתי באדום ביד עמי ישראל – נקמה זו מעולה היא מכל נקמות שבתורה, שנחתב רוח גדול הוא לאדם כשיכול לנקום עצמו ולעשות בשונאו כרצון נפשו.
א. כן בכ״י מינכן 5 ובפסוק. בכ״י לוצקי 777, פרמא 2994 חסר: ״את״.
ב. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״שכנחת״.
ביד עמי ישראל – בימי הורקנוס. ולעתיד לבוא כמפורש בעובדיה.
ונתתי, ביד עמי ישראל – מזה נראה כי נבואה זו עתידה ואפשר גם כן שהיתה בבית שני שגברה יד ישראל עליהם והחריבום וזה לא ידענו כי לא נכתבו דברי בית שני בספר נבואות.
כאפי וכחמתי – בכ״ף רוצה לומר כמו שהיה אפי וחמתי גדולה עליהם כן יעשו בהם נקמה גדולה.
אבל אומרו אחר זה ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל וגומר א״א שיפורש על נבוכד נצר, וכבר חשב ה״ר אברהם בן עזרא שנתקיים זה בבית שני שגברה יד ישראל על בני אדום והעבירום בברית מילה, אבל הכתוב הזה באמת אומר דרשני והוא המוכיח שלא נאמר על ענין בית שני שלא נעשתה אז נקמה באדום אבל הכניסום בברית ואיך יאמר על זה ועשו באדום באפי ובחמתיא וידעו את נקמתי, כל שכן שהכתוב אומר יען עשות אדום בנקום נקם לבית יהודה שזה מורה שגם על חרבן בית שני שעשו הרומיים שהם מכלל אדום נאמר לפי שיהו בברית עם בני יהודה וילחמו בהם כאויבים, גם אומרו שיכרית מאדום אדם ובהמה וידוע שלא היה זה בימי נבוכד נצר ולא בימי הורקנוס.
ולכן ראוי שנפרש שהנבואה הזאת כללה מה שעשו בני אדום בחרבן בית ראשון ובחרבן בית שני ולכן אמר יען עשות אדום שהוא מה שעשה בחרבן בית ראשון בנקום נקם לבית יהודה והוא מה שעשו בחרבן בית שני, ועל שניהם אמר ויאשמו אשום ונקמו בהם, וכנגד מה שעשו בחרבן ראשון אמר ונטיתי ידי על אדום וכנגד מה שעשו בחרבן שני אמר והכרתי ממנה אדם ובהמה שזה יהיה לעתיד לבא, וכנגד מה שעשה נבוכד נצר אמר ונתתיה חרבה מתימן ודדנה בחרב יפולו וכמו שאמר ירמיהו (ירמיה מט, ח) יושבי דדן, ועל מה שיהיה בהם בעתיד אמר ונתתי את נקמתי ביד עמי ישראל ועשו באדום באפי ובחמתיב וידעו את נקמתי נאם ה׳.
א. כן בדפוס ראשון, וכן גם להלן, וכן גם בכמה כ״י של המקרא. בנוסח המקרא שלנו: ״כאפי וכחמתי״.
ב. כן בדפוס ראשון, וכן גם לעיל, וכן גם בכמה כ״י של המקרא. בנוסח המקרא שלנו: ״כאפי וכחמתי״.
ונתתי וגו׳ – ר״ל עוד יבוא זמי שאנקם בעמלק ביד עמי ישראל ועל הר שעיר וזה יהיה לעתיד וכמ״ש ועלו מושיעים וכו׳ (שם).
ועשו – ישראל יעשו בה כפי אפי וחמתי עליה.
וידעו – אז ידעו שהיא נקמתי ולא בא במקרה.
וידעו את נקמתי – ידעו בפועל מה היא וכמה היא קשה נקמתי. על דרך: וידעתם את תנוּאתי (במדבר י״ד:ל״ד).
ונתתי ואח״כ אתן נקמתי באדום שינקום בם נקמת כבוד שמו המחולל והיא הנקמה המיועדת בדברי נביאים לע״ל ונקמה זו תהיה ביד עמי ישראל ע״י משיח בן יוסף,
ועשו באדום כאפי וכחמתי השמורה עליהם לאחרית הימים,
וידעו את נקמתי ואז יכירו שהיא נקמתי.
ונתתי וגו׳ – בימי יוחנן הורקנוס אחד ממלכי בית חשמונאי כמו מאתים שנה קודם אותו האיש.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(טו) כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔היֱ⁠־הֹוִ֔ה יַ֛עַן עֲשׂ֥וֹת פְּלִשְׁתִּ֖ים בִּנְקָמָ֑ה וַיִּנָּקְמ֤וּ נָקָם֙ בִּשְׁאָ֣ט בְּנֶ֔פֶשׁ לְמַשְׁחִ֖ית אֵיבַ֥ת עוֹלָֽם׃
Thus says Adonai Elohim, "Because the Philistines have dealt by revenge, and have taken vengeance with despite of soul to destroy with perpetual enmity;
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים חֲלַף דַעֲבָדוּ פְּלִשְׁתָּאֵי בִּדְבָבוּ וְיִתְפְּרָעוּן פּוּרְעֲנוּת בְּצִפּוּחַ נְפַשׁ בְּדִיל לְחַבְּלָא דְבָבוּת עֲלָם.
יען עשות פלשתים בנקמה – בשנאה ובפרך כאדם הנוקם נקמתו באויבו.
Because the Philistines acted with vengeance With hatred and with rigor, like a man who wreaks vengeance upon his enemy.
יען עשות פלשתים בנקמה – לפיכך עשיתיא בפלשתים נקמה, שאף הם נקמו נקם עם שאר אומות בישראל להשחיתן. או בשביל שנאה הישנה, שמעולם היו פלשתים שונאים את ישראל ומצירים להם, כמו שנאמר: ארם מקדם ופלשתים מאחור ויאכלו את ישראל בכל פה (ישעיהו ט׳:י״א). והיו נוטרים איבה בלבבם לישראל ומאוים היום שיכולים להציר להם.
א. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״נעשיתי״.
וינקמו נקם – מה שעשה להם שאול ודוד, ומלכי ישראל ויהודה.
למשחית – להיות משחיתים בם.
איבת עולם – קדמונית.
כה אמר י״י, בנקמה – הם עשו עם ישראל רעה בנקמה כלומר בענין רעת הנקמה שהיא גדולה מרעה אחרת כאלו ישראל הרעו להם תחלה והם לקחו נקמתם מהם.
ויונתן תרגם: בדבבו.
בשאט בנפש – בבזיון שהיו מבזים אותם בנפשותם להרע להם דרך בזיון וקלון.
למשחית איבת עולם – שם כמו והודי נהפך עלי למשחית (דניאל י׳:ח׳) כלומר הרעו להם להשחיתם להיות איבת עולם ביניהם.
ולפי שמפלשתים הסמוכים לארץ יהודה עזה ואשקלון ושאר הערים שמחו גם כן ברעת ישראל ניבא אליהם יען עשות פלשתים בנקמה רוצה לומר יען עשות מה שעשו פלשתים לישראל בנקמה כאויבים וכאילו הרעו אליהם כן עשו בהם נקמה בשאט בנפש רוצה לומר בבזיון וקלון רבה לישראל למשחית איבת עולם רוצה לומר להיותם למשחית לישראל כאילו היה איבת עולם ביניהם.
בשאט – ענין בזיון.
איבת – מלשון איבה ושנאה כמו ואיבה אשית (בראשית ג׳:ט״ו).
יען עשות – בעבור שעשו פלשתים עם ישראל כאדם הנוקם מן האויב וזהו מה שנאמר וגם וכו׳ וכל גלילות פלשת וכו׳ אשר את כספי וזהבי לקחתם וכו׳ (יואל ד׳:ה׳) וכל הענין.
וינקמו נקם – עשו נקמה בבזות אותם בנפשם להיות הם למשחית לישראל כאלו היה איבת עולם ביניהם כאלו הרעו להם מעולם.
בנקמה – על מה שעשו להם בימי דוד שהכה אותם מגבע עד בואך גזר (שמואל ב ה׳:כ״ה וח׳:א׳). גם עזיה נלחם בהם (דברי הימים ב כ״ו:ו׳). גם חזקיה הכה אותם (מלכים ב י״ח:ח׳).
כה אמר ה׳ יען עשות פלשתים גם פלשתים עשו מאיבה ומשנאה ותחלה עשו בנקמה בימי יהויקים ששלח ה׳ בו גדודי פלשתים כמ״ש (מלכים ב כ״ד), ואח״כ בעת החורבן נקמו באיבה, כמ״ש על שלשה פשעי עזה וכו׳ על הגלותם גלות שלמה להסגיר לאדום וביואל (ד׳ ד׳) שמכרו בני יהודה לבני היונים, וז״ש שנקמו למשחית ע״י איבת עולם.
בשאט בנפש – עיין מה שכתבתי למעלה פסוק ו׳; ורצו להנקם מבני ישראל מחמת כי נוצחו כמה פעמים בימי דוד, עד שלדורות הרבה לא יכלו להרים ראשם.
גוי כרתים – כנוי לפלשתים (צפניה ב׳:ה׳); ואומרים שזה שמם לפי שבאו מאי Creta.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(טז) לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔היֱ⁠־הֹוִ֔ה הִנְנִ֨י נוֹטֶ֤ה יָדִי֙ עַל⁠־פְּלִשְׁתִּ֔ים וְהִכְרַתִּ֖י אֶת⁠־כְּרֵתִ֑ים וְהַ֣אֲבַדְתִּ֔י אֶת⁠־שְׁאֵרִ֖ית ח֥וֹף הַיָּֽם׃
therefore thus says Adonai Elohim, 'Behold, I will stretch out My hand on the Philistines, and I will cut off the Cherethites, and destroy the remnant of the sea coast.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל
בְּכֵן כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים הָא אֲנָא מְרִים יַת מְחַת גְבוּרְתִּי עַל פְּלִשְׁתָּאֵי וֶאֱשֵׁיצֵי יַת עַמָא דְחַיָבִין לְאִשְׁתֵּיצָאָה וְאוֹבִיד יַת שְׁאַר סְפַר יַמָא.
את כרתים – עמא דחייבין לאישתיצאה ואומר אני לפי שראיתי במקום אחר קורא אל פלשתים כרתים היו יושבי חבל הים גוי כרתים (צפניה ב׳:ה׳) ואינו קורא כן לאומה אחרת נראה בעיני שיש גבול בפלשתים ששמו כרתי וכן אני מוצא בספר שמואל (שמואל א ל׳:י״ד) בגדוד ששרף את צקלג אנחנו פשטנו על נגב הכרתי.
חוף הים – מארקא בלעז הם פלשתים שיושבים במקצוע דרומית מערבית של גבול ארץ ישראל על הים האחרון.
the Cherethites [Heb. כְּרֵתִים,] a nation deserving of being cut off (Targum). But I say, because I saw elsewhere that Scripture calls the Philistines כְּרֵתִים: "Woe to the inhabitants of the seacoast, the nation of (כְּרֵתִים)" (Zephanyah 2:5), and it does not give any other nation this appellation, it appears to me that there is a region of Philistia called Chereth, and so I find in the Book of (I) Samuel (30:14), concerning the group that set fire to Ziklag: "We made a raid on the south of the Cherethites.⁠"
the seacoast [Heb. חוֹף הַיָם,] marche in Old French, frontier, borderland. They are Philistines, who live in the southwestern corner of the land of Israel on the Western (Mediterranean) Sea.
והכרתי את כריתיםא – שמם, והשם גורם להם להכרת. וכריתיםב יושבי חוף הים הם מארץ פלשתים, דכתיב: הוי יושבי חבל הים גוי כריתים (צפניה ב׳:ה׳).
א. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י מינכן 5: ״כריתם״. בכ״י לוצקי 777: ״בריתם״.
ב. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י מינכן 5, לוצקי 777: ״ובריתם״.
את כרתים וחוף הים – כמו כן הן נזכרים בצפניה בן כושי (צפניה ב׳:ה׳) הוי יושבי חבל הים גוי כרתים.
לכן, והכרתי את כרתים – משפחה גדולה מפלשתים וכן נאמר עליהם פשטנו נגב הכרתי (שמואל א ל׳:י״ד) וכן גוי כרתים (צפניה ב׳:ה׳).
את שארית חוף הים – כי רבו אבד בחרבן ארץ ישראל כי הים האחרון הוא גבולם וארץ פלשתים יש ממנה גם כן על חוף הים ואותו נשאר אחר חרבן ארץ ישראל ועליו אמר והאבדתי.
לכן הנני נוטה ידי על פלשתים רוצה לומר יד ה׳ הויה שהוא נבוכד נצר וחילו אשר נטה על יהודה וירושלם ועל עמון ומואב ואדום היא תנטה גם כן על פלשתים, והכרתי את כרתים שהיא משפחה גדולה מפלשתים וכן נאמר עליהם (שמואל א ל, יד) פשטנו נגב הכרתי, וכן גוים כרתים (צפניה ב, ה), ויונתן תרגם ואשצי ית עמא דחייבין לאשתצאה עשה כרתים כמו נכרתים רוצה לומר אותם שהיו ראויים להיות נכרתים מן העולם, ואומרו והאבדתי את שארית חוף הים ענינו שארץ פלשתים יש ממנה על חוף הים ועכו שהוא סוף גבולם אבד בחרבן ארץ ישראל כי הים האחרון היה גבולם ונשארה מארץ פלשתים אותה שהיתה על חוץ הים ועל זה אמר והאבדתי את שארית חוף הים.
חוף הים – שפת הים וגבולו.
נוטה ידי – להכות בם.
את כרתים – שם משפחה גדולה מפלשתים וכן גוי כרתים (צפניה ב׳:ה׳) ועל שאמר והכרתי אמר כרתים והוא לשון נופל על לשון.
שארית וגו׳ – ר״ל אף שארית לא ישאר מפלשתים היושב על שפת הים.
את כרתים – כנוי לפלשתים, וכן בצפניה ב׳:ה׳, ובשמואל א ל׳:י״ד (עיין שם פסוק ט״ז). ודעת Lakemacher ואחריו ראזנמילר וגעזעניוס שנקראו כן על שבאו מֵאִי Creta.
לכן הנני נוטה ידי פעם אחר פעם כמ״ש בירמיה (סי׳ מ״ז).
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יז) וְעָשִׂ֤יתִי בָם֙ נְקָמ֣וֹת גְּדֹל֔וֹת בְּתוֹכְח֖וֹת חֵמָ֑ה וְיָֽדְעוּ֙ כִּֽי⁠־אֲנִ֣י יְהֹוָ֔הי״י֔ בְּתִתִּ֥י אֶת⁠־נִקְמָתִ֖י בָּֽם׃
I will execute great vengeance on them with wrathful rebukes; and they shall know that I am Hashem, when I shall lay My vengeance on them.'"
תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְאַעְבֵּיד בְּהוֹן פּוּרְעֲנוּן רַבְרְבָן בִּתְקוֹף רְגָז וְיֵדְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ בִּדְאֶתֵּן יַת פּוּרְעֲנוּתִי בְּהוֹן.
בתוכחות – אֶשְפְרוֹבְמֶנְט.
ועשיתי – מבואר הוא.
ועשיתי בם רוצה לומר בפלשתים והכרתים נקמות גדולות בתוכחות חמה באופן שכל אחד מהאומות ההם ידעו כי אני השם:
בתוכחות – ענין עונש יסורים וכן והוכח במכאוב (איוב ל״ג:י״ט).
בתוכחות חמה – בעונש יסורים הבאים בחמה גדולה.
בתתי – בעת אתן בם נקמתי אז ידעו שאני ה׳ הנאמן לשלם גמול.
בתוכחות חמה – חמה גלויה עד שידעו שהוא מה׳ (כנ״ל ה׳, ט״ו).
ועשיתי בם נקמות גדולות מדה כנגד מדה,
וידעו כי אני ה׳ בתתי אדום כבר הכירו את ה׳ לכן אמר בפסוק י״ד וידעו את נקמתי, שיכירו שה׳ נוקם מהם על שהרעו לישראל, ופלשתים לא הכירו את ה׳ כלל וידעו כי אני ה׳.
בתוכחות – ביסורים שבהם יענש בן אדם אחר שהוכיחו על פניו כי הרשיע לעשות.
תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יחזקאל כה – נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על⁠־התורה, תרגום יונתן יחזקאל כה, ילקוט שמעוני יחזקאל כה, ר׳ יהודה אבן בלעם יחזקאל כה, רש"י יחזקאל כה, ר"י קרא יחזקאל כה, ר"א מבלגנצי יחזקאל כה, רד"ק יחזקאל כה, אברבנאל יחזקאל כה, מנחת שי יחזקאל כה, מצודת ציון יחזקאל כה, מצודת דוד יחזקאל כה, שד"ל יחזקאל כה – מהדורת הרב יונתן רבינוביץ ועל⁠־התורה המבוססת על דפוס ראשון עם הוספות, הערות, ותיקונים רבים על פי כתבי יד לוצקי, ירושלים, שוקן (כל הזכויות שמורות), מלבי"ם ביאור המילות יחזקאל כה, מלבי"ם ביאור הענין יחזקאל כה, הואיל משה יחזקאל כה

Yechezkel 25, Targum Yonatan Yechezkel 25, Yalkut Shimoni Yechezkel 25, R. Yehuda ibn Balaam Yechezkel 25, Rashi Yechezkel 25 – The Judaica Press complete Tanach with Rashi, translated by Rabbi A.J. Rosenberg (CC BY 3.0), R. Yosef Kara Yechezkel 25, R. Eliezer of Beaugency Yechezkel 25, Radak Yechezkel 25, Abarbanel Yechezkel 25, Minchat Shai Yechezkel 25, Metzudat Zion Yechezkel 25, Metzudat David Yechezkel 25, Shadal Yechezkel 25, Malbim Beur HaMilot Yechezkel 25, Malbim Beur HaInyan Yechezkel 25, Hoil Moshe Yechezkel 25

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×