Nechemyah 9 – נחמיה ט‏ – Mikraot Gedolot

(א) ⁠וּבְיוֹם֩ עֶשְׂרִ֨ים וְ⁠אַרְבָּעָ֜ה לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֗⁠ה נֶאֶסְפ֤וּ בְ⁠נֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵל֙ בְּ⁠צ֣וֹם וּבְשַׂקִּ֔⁠ים וַאֲדָמָ֖ה עֲלֵיהֶֽם׃

Now on the twenty-fourth day of this month the children of Israel were assembled with fasting, and with sackcloth, and earth on them.

מיוחס לרש״ירלב״גרלב״ג תועלותמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

ואדמה עליהם – העלו עפר על ראשם.⁠¹

1. השוו ללשון הפסוק באיכה ב׳:י׳.

and [with] earth upon them They had put earth on their heads.

נאספו בני ישראל בצום ובשקים ואדמה עליהם – ידמה שעל דבר מה שהתחתנו עם גויי הארץ עשו זה שתהיה להם כפרה מי״י יתברך ואף על פי שכבר טהרם עזרא מזה כמו שקדם ידמה שבאו אחר זה שם אנשים מהשבי אשר התגעלו בזה החטא ולזה הוצרכו אז להבדל מכל בני נכר.

התועלת השנים עשר הוא להודיע שהחוטא בשובו אל י״י ראוי שיכנע לבבו ויהיה נשבר ונדכה בשיצער עצמו בצום ובלבישת שקים ומה שידמה לזה ויתודה חטאו. ולזה ספר שכאשר שבו ישראל מחטאתם במה שהתחתנו עם גויי הארצות הנה נאספו ישראל בצום ובשקים ואדמה על ראשם ונבדלו מגויי הארצות אשר התחתנו בהם והתודו על חטאתיהם וגם על עונות אבותיהם אשר עליהם גם כן היה חרון אף י״י עליהם. והנה היה התועלת בהתודותם על עונות אבותיהם להעיר לבם כי על רוב חטאיהם נפלו ברעה אשר נפלו בה ומזה נתישרו לתת אל לבם לכרות ברית עם י״י ללכת בתורתו כמו שנזכר בזה הספור בסוף הדברים שנאמרו בזה הצום.

נאספו – לירושלים לשוב לה׳ על מעלם.

ובשקים – ובלבישת שקים והוא מענין תשובה והכנעה.

ואדמה – ועפר על ראשם וגם זה מענין תשובה.

וביום עשרים וארבעה – כי ביום כ״ג לא היה אפשר להתענות שהוא יום שאחר החג דאסור בתענית.

ואדמה עליהם – ועפר על ראשם; ולשון זר הוא, אבל בימי נחמיה היו אומרים כן בדברם לשון ארמי.

מיוחס לרש״ירלב״גרלב״ג תועלותמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(ב) וַיִּבָּֽדְ⁠לוּ֙ זֶ֣רַע יִשְׂרָאֵ֔ל מִכֹּ֖⁠ל בְּ⁠נֵ֣י נֵכָ֑ר וַיַּ⁠עַמְד֗וּ וַיִּ⁠תְוַדּ⁠וּ֙ עַל⁠־חַטֹּ֣⁠אתֵיהֶ֔ם וַעֲוֺנ֖וֹת אֲבֹתֵיהֶֽם׃

The seed of Israel separated themselves from all foreigners, and stood and confessed their sins, and the iniquities of their fathers.

מיוחס לרש״ירלב״ג תועלותמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

מכל בני נכר – ומנשיהם הנכריות כמו שנאמר למעלה.

from all the foreigners and from their wives of the heathen nations, as is stated above (Ezra 10).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

מכל בני נכר – מנשים של העובדי כוכבים ובניהן וכמ״ש בעזרא.

מכל בני נכר – מנשים נכריות, דאחר שפרשו מהם בעת עליית עזרא נכשלו בזה אח״כ שנית, ולהמפרש שמעשה זה היה בעת עליית זרובבל הופרץ הדבר עד שתקנה עזרא.

וחטאתיהם ועונות אבותיהם – והטאותם ועונות, וחטאות ועונות אבותיהם; חטאות כאן ר״ל עבירות בין אדם למקום, עונות עבירות בין אדם לחבירו.

מיוחס לרש״ירלב״ג תועלותמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(ג) וַיָּ⁠ק֙וּמוּ֙ עַל⁠־עׇמְדָ֔ם וַֽיִּ⁠קְרְ⁠א֗וּ בְּ⁠סֵ֨פֶר תּוֹרַ֧ת יְהֹוָ֛הי״י֛ אֱלֹהֵיהֶ֖ם רְ⁠בִעִ֣ית הַיּ֑⁠וֹם וּרְבִעִית֙ מִתְוַדִּ֣⁠ים וּמִֽשְׁתַּחֲוִ֔ים לַיהֹוָ֖הי״י֖ אֱלֹהֵיהֶֽם׃

They stood up in their place, and read in the book of the law of Hashem their God a fourth part of the day; and a fourth part they confessed, and prostrated themselves before Hashem their God.

ר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודהואיל משהעודהכל

ויקראו בספר תורת י״י אלהיהם רביעית היום ורביעית היום מתודים – הרי חצי היום במקרא ובתפלה חצי היום הנשאר רביעית להגדה ולהפטרה ורביעית לצרכי עניי העיר.

ויקראו בספר תורת י״י אלהיהם רביעית היום – למדנו מזה שביום צום ראוי לקרא בספר התורה ברביעית היום הראשון וברביעית היום האחרון יתודו וישתחוו לי״י יתברך ויתפללו לפניו לכפר עונותיהם כי אז הם בלב נשבר ונדכא מצער התענית והחצי מהיום אשר בין שתי הרביעיות האלו ראוי שיפשפשו במעשיהם ויתקנו המעוות כי אז יתכן שתהיה תפלתם נשמעת כמו שמצאנו במשה שלא התפלל על חטא העגל כי אם אחר שטהר ישראל ממנו לפי מה שאפשר.

התועלת השלשה עשר הוא להודיע כי ביום הצום ראוי לקרוא בתורה ברביעית היום הראשון ולהתודות לי״י יתברך ולהשתחות לו ברביע האחרון כי אז הוא בצער גדול ותהיה מפני זה תפלתו יותר נשמעת ובמה שבין אדם יפשפש במעשיו לתקן עותתו. ולזה ספר כי ביום הצום קראו בספר התורה רביעית היום ורביעית היום התודו והשתחוו לי״י אלהיהם. והתבאר שזה הרביעית היה האחרון מן היום ממה שאמרו בסוף אלה הדברים ובצרה גדולה אנחנו.

רבעית היום ורביעית – לפי המסורת דסוף יחזקאל שניהם חסר יו״ד קדמאה וחסר יו״ד תנינא וכן נמצא בקצת מדוייקים.

על עמדם – על מעמדם ולא זזו ממקומם.

על עמדם – מעומד.

מתודים – עונותיהם; או הוא במקום מודים, מודים על הטובה שקבלו מאת האלהים.

ר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודהואיל משההכל

(ד) ⁠וַיָּ֜⁠קׇם עַֽל⁠־מַֽעֲלֵ֣ה הַלְוִיִּ֗⁠ם יֵשׁ֨וּעַ וּבָנִ֜י קַדְמִיאֵ֧ל שְׁ⁠בַנְיָ֛ה בֻּנִּ֥⁠י שֵׁרֵבְ⁠יָ֖ה בָּנִ֣י כְ⁠נָ֑נִי וַֽיִּ⁠זְעֲקוּ֙ בְּ⁠ק֣וֹל גָּד֔וֹל אֶל⁠־יְהֹוָ֖הי״י֖ אֱלֹהֵיהֶֽם׃

Then stood up on the stairs of the Levites, Jeshua, and Bani, Kadmiel, Shebaniah, Bunni, Sherebiah, Bani, and Chenani, and cried with a loud voice to Hashem their God.

מיוחס לרש״ירלב״גמנחת שימצודת דודהואיל משהעודהכל

על מעלה הלוים – מעלות היו שם שהלוים עומדים שם עליהם בשעה שאמרו שירה.

on the step of the Levites There were steps upon which the Levites would stand when they would recite their song [for the sacrificial service].

ויקם על מעלה הלוים – רוצה לומר: על המקום העליון אשר עומדים שם הלוים באמרם השיר.

שבניה בני – הנו״ן בחירק לא בפתח.

שרבי׳ – הרי״ש בצירי כמ״ש למעלה וכן בפסוק הנמשך.

ויקם – על ישוע לבד חוזר וכאומר ויקם וכו׳ ישוע וכן בני וכו׳.

על מעלה הלוים – על המעלה שהיו הלוים עומדים עליה לדבר בשיר.

בקול גדול – לעורר את הכוונה.

מעלה – כמו דוכן שהלוים היו עומדים עליו.

מיוחס לרש״ירלב״גמנחת שימצודת דודהואיל משההכל

(ה) וַיֹּ⁠א⁠מְ⁠ר֣וּ הַלְוִיִּ֡⁠ם יֵשׁ֣וּעַ וְ֠⁠קַדְמִיאֵ֠ל בָּנִ֨י חֲשַׁבְנְ⁠יָ֜ה שֵׁרֵֽבְ⁠יָ֤ה הֽוֹדִיָּ⁠ה֙ שְׁ⁠בַנְיָ֣ה פְ⁠תַֽחְיָ֔ה ק֗וּמוּ בָּרְ⁠כוּ֙^א אֶת⁠־יְהֹוָ֣הי״י֣ אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם מִן⁠־הָעוֹלָ֖ם עַד⁠־הָעוֹלָ֑ם וִיבָֽרְ⁠כוּ֙ שֵׁ֣ם כְּ⁠בֹדֶ֔ךָ^ב וּמְרוֹמַ֥ם עַל⁠־כׇּל⁠־בְּ⁠רָכָ֖ה וּתְהִלָּֽ⁠ה׃

Then the Levites, Jeshua, and Kadmiel, Bani, Hashabneiah, Sherebiah, Hodiah, Shebaniah, and Pethahiah, said, "Stand up and bless Hashem your God from everlasting to everlasting; and blessed be Your glorious name, which is exalted above all blessing and praise.

א. בָּרְכוּ֙ =דפוסים
• ל=בָּרֲכוּ֙ (חטף)

ב. כְּבֹדֶ֔ךָ =ק-מ,ב1 ומסורת-ל וטברנית (כתיב חסר וי"ו)
• ל!=כְּבוֹדֶ֔ךָ (כתיב מלא וי"ו)

ילקוט שמעונימיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

קומו ברכו את ה׳ – ת״ר מנין שאין עונין אמן בבהמ״ק שנאמר קומו ברכו את ה׳ אלהיכם מן העולם עד העולם. יכול על כל הברכות כלם תהא תהלה אחת, ת״ל ומרומם על כל ברכה ותהלה, על כל ברכה וברכה תן לו תהלה.

אתה הוא ה׳ לבדך – א״ר אושעיא מנין שהשכינה בכל מקום שנאמר אתה הוא ה׳ לבדך אתה עשית את השמים וגו׳ וכל צבאם, שלוחיך לא כשלוחי בשר ודם, שלוחי ב״ו ממקום שמשתלחין לשם מחזרין שליחותן, שלוחיך למקום שמשתלחין שם עושין שליחותן שנאמר התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הננו, ויבואו לא נאמר אלא ויאמרו, מלמד שהשכינה בכל מקום, היכן הם גלגל חמה ולבנה נתונים ברקיע השני וכו׳ (ביחזקאל ברמז תקצ״ג).

מן העולם ועד העולם – מתחלת העולם ועד תכליתו יהי ברוך.

ויברכו שם כבודך – עכשיו דברו הלוים כלפי שכינה בתפלה ויברכו שם כבודך כי הוא גדול ומרומם על כל ברכה ותהלה כי כל הברכות ותהלות שלו הם.

ד״א: ומרומם על כל ברכה ותהלה – שאין בריה יכולה לברכו ולהללו כפי גדלו ורוממותו שהוא מרומם ונשא יותר מה שאין הפה יכולה לדבר.

from everlasting to ever lasting From the beginning of the world until its end, He shall be blessed.

and they shall bless Your glorious Name Now the Levites spoke toward the Shechinah in prayer, for He is great and exalted over every blessing and praise, for all the blessings and praises are His. Another explanation is that He is exalted above every blessing and praise; that no creature can bless Him or praise Him according to His greatness and His exaltedness, for He is exalted and raised higher than the mouth can express.

ומרומם על כל ברכה ותהלה – שהיו עונין אמן על כל ברכה וברכה כמו שאמ׳ חכמים על כל ברכה וברכה תן לו תהלה.

קומו ברכו את י״י אלהיכם וגו׳ – הם היו אומרים אל העם שיברכו את י״י שהוא אלהיהם מן היות העולם וכל עוד שיהיה העולם נמצא כי י״י יתברך הוא תמיד נמצא לא סר ולא יסור ואחר זה השלימו זאת הברכה כאלו הם מדברים עם י״י יתברך ואמרו ויברכו ישראל שם כבודך שהוא מרומם על כל ברכה ותהלה ר״ל שלא נוכל לברכו ולהללו בשום פנים שלא יהיה י״י יתברך מרומם על כל הברכות ותהלות ההם ואפילו מלאכי השרת כשיברכוהו ויהללוהו הנה הוא מרומם לאין שעור על כל ברכותיהם ותהלותיהם כמו שבארנו בראשון ובחמישי מספר מלחמות י״י והנה למדנו מזה שישראל היו עונין על הברכות במקדש ברוך י״י אלהינו מן העולם ועד העולם וברוך שם כבודו ומרומם על כל ברכה ותהלה. ואחר זה אמרו הלוים כל אלו הדברים הנפלאים והשלמים הנזכרים אחר זה וראינו לבארם באור שלם לבאר מה שבאלו הדברים מהשלמות.

התועלת הארבעה עשר הוא להודיע כי כשהיו אומרים ברכו במקדש היו אומרים ברכו את י״י אלהיכם מן העולם ועד העולם וברכו שם כבודו ומרומם על כל ברכה ותהלה והם היו עונין ברוך י״י אלהינו מן העולם ועד העולם וברוך שם כבודו ומרומם על כל ברכה ותהלה. ולזה ספר אמרו קומו ברכו את י״י אלהיכם מן העולם ועד העולם וגו׳.

מן העולם עד העולם – חזינא למקצת ספרי דגרסי ועד בוא״ו ושיבושא היא דבמסורת מני לר׳ בהדיא דכתיב עד העולם בלא וא״ו.

ויאמרו – אל העם אמרו קומו בזריזות וברכו וכו׳.

מן העולם וכו׳ – ר״ל המושל מקצות העולם עד קצתו.

ויברכו – חזרו פניהם כלפי המקום ב״ה ואמרו הן בני ישראל יברכו שם כבודך אבל אתה מרומם על כל ברכה ותהלה כי אין לספר כל תהלתך.

ויאמרו הלוים – סדר התפלה הזאת, תחלה יזכיר איך בחר ה׳ באברהם וזרעו להיות לו סגולה, וכרות עמו הברית לתת לו ולזרעו הארץ המסוגלת לזה (ז׳ - ח׳), ואיך שמר בריתו בהוציאם ממצרים ובמדבר (ט׳ - ט״ו), והגם שמרו, את דבריו לא הסיר ויביאם את הארץ (ט״ו - כ״ה), ושם חטאו והכעיסוהו והתגלגל עמהם ימים רבים כרחמיו עד נתנם ביד עמי הארצות (כ״ו - ל׳), ובאשר בכל זה לא עזבם והשגחתו עליהם ומוכן עוד לשמור לעולם בריתו, יבקש ויזכור על התלאות אשר סבלו בגלותם. והם יתקנו חטא אבותיהם במה שכורתים ברית לשמור תורותיו ומצותיו (נ״א - ל״ז, י׳ י׳), קומו מצוה שכולם יברכו ה׳ שהוא מבורך בין בעוה״ז בין בעולם הנצחיי שיבא אחרי זה העולם. אחרי הציווי אל העם לברך את ה׳, מסב פניו אל ה׳ ואומר, הנה הם יברכו שם כבודך – ר״ל אתה כפי עצמותך מרומם ונשגב מכל ברכה ותהלה, כי אין משיג אותך להללך, ולא את השפעתך מצד עצמותך לברכך מצד זה, כי אתה נעלם בתכלית ההעלמה נעלה מכל ברכה ושבח, רק מה שיברכו הוא את שם כבודך השם שבו נודעה ע״י כבודך בהבריאה שבראת שע״י נגלה כבודך ומלכותך, את שם הזה יברכו, לא את עצמותך, כי.

מן העולם – אלהיכם שהויתו אין לה תחלה וסוף, מן הימים הנעלמים לנו טרם בריאת תבל עד הימים הנעלמים לנו אחר כלותה.

כבודך – תוך דיבורו מסב דבריו לאל.

ומרומם – שם שהוא כבוד לך והוא מרומם וגו׳.

ילקוט שמעונימיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(ו) אַתָּ⁠ה⁠־ה֣וּא יְהֹוָה֮י״י֮ לְ⁠בַדֶּ֒⁠ךָ֒ [אַתָּ֣⁠ה] (את) עָשִׂ֡יתָ אֶֽת⁠־הַשָּׁ⁠מַ֩יִם֩ שְׁ⁠מֵ֨י הַשָּׁ⁠מַ֜יִם וְ⁠כׇל⁠־צְ⁠בָאָ֗ם הָאָ֜רֶץ וְ⁠כׇל⁠־אֲשֶׁ֤ר עָלֶ֙יהָ֙ הַיַּמִּ⁠ים֙ וְ⁠כׇל⁠־אֲשֶׁ֣ר בָּהֶ֔ם וְ⁠אַתָּ֖⁠ה מְ⁠חַיֶּ֣⁠ה אֶת⁠־כֻּלָּ֑⁠ם וּצְבָ֥א הַשָּׁ⁠מַ֖יִם לְ⁠ךָ֥ מִשְׁתַּחֲוִֽים׃

You alone are Hashem. You made the heavens, the heavens of the heavens,⁠¹ and their entire array, the earth and all that is upon it, the seas and all that are in them, and You keep them all alive;⁠² and the entire array of heavens bows down³ to You.

1. the heavens of the heavens | שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם – This might alternatively translate as: "the utmost heavens"; compare the form "שיר השירים", the most exalted of songs, or "עבד עבדים", the lowest of slaves (see Shadal on Bereshit 9:25).

2. You keep them all alive | וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם – See Ralbag and Malbim that the verse emphasizes how, unlike human creations whose continued existence is not dependent on their creator, Hashem's creations exist only because Hashem continuously preserves them. His involvement in the world did not cease after the six days of Creation. Alternatively: "You give life to them all".

3. bow down | מִשְׁתַּחֲוִים – See Hoil Moshe that this is a metaphoric way of saying that they are subservient to God's will.

ילקוט שמעונירלב״גרלב״ג תועלותמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

ואתה מחיה את כלם – ר׳ חגי בש״ר יצחק אתה נותן מחיה לכלם. כתיב משרתיו אש לוהט מהיכן הם נזונין, מזיו השכינה דכתיב באור פני מלך חיים, למוד ממשה שארבעים יום וארבעים לילה לא אכל ולא שתה, והלא דברים ק״ו ומה משה שהלך בשליחותו לא אכל ולא שתה ולפניו יש אכילה ושתיה הוי אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה (ברמז תרס״א).

וצבא השמים לך משתחוים – א״ר יהושע בן לוי בואו ונחזיק טובה לאבותינו שהודיעונו מקום תפלה שנאמר וצבא השמים לך משתחוים. אמר ליה אנטונינוס לרבי מפני מה חמה יוצאה ממזרח ושוקעת במערב, אמר ליה אי הוה איפכא נמי הכי אמרת לי, א״ל הכי קאמינא מפני מה שוקעת במערב, א״ל כדי ליתן שלום לקונה שנאמר וצבא השמים לך משתחוים, ותיתי עד פלגא דרקיעא ותתן שלום ותיעול, משום פועלים ומשום עוברי דרכים. תנא בר קפרא כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה שנאמר והיה שמך אברהם, ור׳ אלעזר אמר עובר בלאו שנאמר ולא יקרא עוד את שמך אברם, מתיב ר׳ יוסי בר אבין ואי תימא ר׳ יוסי בר זבידא אתה הוא ה׳ האלהים אשר בחרת באברם, א״ל התם נביא הוא דקא מסדר שבחיה דאברהם דהוה מעיקרא.

אתה הוא י״י לבדך – כי לא ישתתף עמך בזה השם אחד מהנמצאות כי ההיות הוא לך מעצמך וכל היות אשר לזולתך הוא עלול מן ההיות אשר לך ולזה יאמר שם ההיות באמתות ובקדימה על י״י יתברך ועל זולתו יאמר בשתוף ובאיחור.

אתה עשית את השמים – והם הגלגלים השמונה ושמי השמים הם הגלגלים העובדים כל גלגל וגלגל בתנועותיהם.

וכל צבאם – הם הכוכבים אשר בעבורם היה רבוי הגלגלים ועשית הארץ וכל אשר עליה מהצמחים והבעלי חיים.

הימים וכל אשר בהם – מהדגים והצמחים כמו האלמוגים שיתהוו בהם וקצת עשבים שגדלים במים.

ואתה מחיה את כלם – ומעמיד אותם ר״ל שאין מעשיך אלו כדרך מעשי האדם שאחר שנעשו לא יתלה קיומם בקיום העושה אותם אבל מעשי י״י יתברך קיומם במה שישפע עליהם תמיד מי״י יתברך ולזה הוא מחיה את כלם.

וצבא השמים לך משתחוים – רוצה לומר: שהם כלם נכנעים לו יתברך ובשליחותו הם מתנועעים כמו שבארנו בחמישי מספר מלחמות י״י.

התועלת החמשה עשר הוא להודיע שאין נמצא יתכן שיקרא בשם יו״ד ה״א וא״ו ה״א זולתי י״י יתברך וכבר בארנו שהענין הוא כן בבאורנו למה שאחר הטבע ובמאמר החמישי מספר מלחמות י״י. ולזה אמר אתה הוא י״י לבדך.

התועלת הששה עשר הוא להודיע שי״י יתברך שברא העולם בכללו הוא מעמיד אותו תמיד ונותן חיים וקיום לכל מה שיחיה ויתקיים לא כמו הענין בפועלים אשר בכאן שלא יצטרכו להם פעולותיהם אחר שפעלו אותם וזה כי התנועה אשר לצבא השמים אשר שמה י״י יתברך כלי לקיום כל אלו הדברים לא תהיה אלא מפני היותם משתחוים לי״י יתברך. ר״ל כי מפני חשקם למה שציירו מעצם נימוס הנמצאות המושכל וסדרם וישרם אשר בנפש י״י יתברך יהיו נכספים להתנועע בתנועה המתחיבת מעצם הציור ההוא אשר מהתנועה ההיא יושפעו הרבה מהדברים אשר בכאן כמו שיסד להם י״י יתברך ביום הבראם. ולזה אמר ואתה מחיה את כלם וצבא השמים לך משתחוים.

שמי השמים – הם השמים העליונים אשר המה ממעל השמים הנראים.

וכל צבאם – הם הכוכבים ומזלות.

ואתה מחיה – אתה נותן חיות ומזון לכולם.

מרומם על כל ברכה ותהלה אתה הוא ה׳ לבדך – שאתה לבדך מצד עצמותך מרומם ונעלה מכל ברכה ותהלה. אחר ההצעה הזאת מפרש מ״ש ויברכו שם כבודך, ששם כבודו שעל ידו הוא נודע לבריותיו, הוא נודע ע״י ג׳ דברים, א] ע״י הבריאה, ועז״א אתה עשית את השמים וכו׳, ר״ל שבראת בין את העליונים בין את התחתונים, ב] ע״י קיום הבריאה וההנהגה המתמדת, שעז״א ואתה מחיה את כולם – שאינך דומה כפועל אחר, שאחר שעשה את הדבר הוא מתקיים בעצמו, כי כל הבריאה אין לה קיום וחיות רק על ידך שאתה הנפש המחיה את כל המציאות, והגם שנראה שההנהגה היא ע״י צבא השמים וסדרי המערכת, הנה צבא השמים לך משתחוים – כי אתה הוא המנהיג אותם ונותן להם כח ומושל על כולם.

משתחוים – עושים רצונך. ולשון מושאל הוא אם תחת צבא השמים השמים כונתו הכוכבים הסובבים כרצון האל; או כונתו על המלאכים, והם צֻיְרו תמיד בצורת אדם שאפשר לו להשתחוות.

ילקוט שמעונירלב״גרלב״ג תועלותמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(ז) אַתָּ⁠ה⁠־הוּא֙ יְהֹוָ֣הי״י֣ הָאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֤ר בָּחַ֙רְתָּ֙ בְּ⁠אַבְרָ֔ם וְ⁠הוֹצֵאת֖וֹ מֵא֣וּר כַּשְׂדִּ֑ים וְ⁠שַׂ֥מְתָּ שְּׁ⁠מ֖וֹ אַבְרָהָֽם׃

You are Hashem the God who chose Avraham and brought him out of Ur Kasdim and set his name as Avraham.

מיוחס לרש״ירלב״גמצודת דודמלבי״םעודהכל

ושמת – טעמו למעלה בשי״ן לפי שמשמעותו בלשון עבר.

and made Heb. וְשַּׂמְתָּ. The accent is on the first syllable on the "sin,⁠" because its meaning is in the past tense.

אתה הוא י״י האלהים אשר בחרת באברם – ולזה הוצאתו מאור כשדים כדי שילך לארץ הנבחרת למען יהיה זרעו נבחר כמו שבארנו בבאורנו לדברי התורה.

ושמת שמו אברהם – כשרצית שיהיה לו בן משרה אשר היה ממנו הזרע הנבחר אשר בעבורו היה אב ואדון להמון גוים כי ממנו היה הזרע שזכה לרשת ארץ שבעה עממין.

מאור כשדים – ארז״ל כי נמרוד השליכו לכבשן אש בארץ כשדים וה׳ הצילו.

אברהם – המורה על רוב הגדולה שיהיה לאב המון גוים כמ״ש בתורה.

אתה – ג] ניכר שם כבודך ע״י ההנהגה ההשגחיית הנסיית, שהיא לא תתנהג כפי סדרי המערכת, רק לפי מעשה הקדושים אשר בארץ יחידי סגולה שעליהם תחול ההשגחה המופלאת הלזו לשדד את הטבע ולנוסס נס ליראיו, וההשגחה הזאת הוחל באברהם, ועז״א אתה הוא ה׳ האלהים אשר בחרת באברם שבו בחר ה׳ שיהיה מרכבה להנהגה הפלאיית, והוצאתו מאור כשדים – שאז החילות לבטל הטבע בעבורו וניצול מכבשן האש, ואח״ז שמת שמו אברהם – לאות כי יהיה אב המון גוים ושגם בניו יהיו סגולה וראוים אל הענין האלהי ושתשרה עליהם שכינת ה׳.

מיוחס לרש״ירלב״גמצודת דודמלבי״םהכל

(ח) וּמָצָ֣אתָ אֶת⁠־לְ⁠בָבוֹ֮ נֶאֱמָ֣ן לְ⁠פָנֶ֒יךָ֒ וְ⁠כָר֨וֹת עִמּ֜⁠וֹ הַבְּ⁠רִ֗ית לָתֵ֡ת אֶת⁠־אֶ֩רֶץ֩ הַכְּ⁠נַעֲנִ֨י הַחִתִּ֜⁠י הָאֱמֹרִ֧י וְ⁠הַפְּ⁠רִזִּ֛⁠י וְ⁠הַיְבוּסִ֥י וְ⁠הַגִּ⁠רְגָּשִׁ֖י לָתֵ֣ת לְ⁠זַרְע֑וֹ וַתָּ֙⁠קֶם֙ אֶת⁠־דְּ⁠בָרֶ֔יךָ כִּ֥י צַדִּ֖⁠יק אָֽתָּ⁠ה׃

And You found his heart faithful before You, and You made a covenant with him to give the land of the Canaanites, the Hittites and the Emorites and the Perizzites and the Jebusites and the Girgashites, to give¹ to his offspring; and You kept Your word, for You are righteous.

1. to give | לָתֵת – The repetition of the word might be an example of the literary phenomenon known as "resumptive repetition", where a word or phrase is repeated due to a lengthy digression or description which interrupts the flow of the sentence. For discussion and many examples, see Resumptive Repetition. Cf. Malbim that the first occurrence of the verb relates to Avraham, who merited the land due to God's promise, and the second relates to his children, who will merit it by virtue of their conquest.

ילקוט שמעונימיוחס לרש״ירלב״גמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

ומצאת את לבבו – א״ר סימון שלש מציאות מצא הקב״ה, ומצאת את לבבו נאמן לפניך, מצאתי דוד עבדי, כענבים במדבר מצאתי ישראל. מתיבין חבריא לר׳ סימון ונח מצא חן, אמר להו הוא מצא הקב״ה לא מצא, מצא חן במדבר בזכות דור המדבר, ר׳ ברכיה ור׳ סימון בשם ר׳ נחמיה משל למלך שהיה עובר ממקום למקום ונפלה מרגלית מעל ראשו ועמד המלך שם והעמיד פמליא שלו שם ועשה צבורים והביא מכבדות וכבד, בראשון ולא מצאה, בשני ולא מצאה, בשלישי ומצאה, אמרו מצא המלך מרגלית שלו, כך מה צורך ליחס שם ארפכשד שלח עבר רעו שרוג נחור אלא בשבילך ומצאת את לבבו נאמן לפניך, כך אמר הקב״ה לדוד מה צורך היה ליחס פרץ חצרון רם עמינדב נחשון שלמון בועז עובד ישי לא בשבילך שנאמר מצאתי דוד עבדי. אמר אברהם להקב״ה מי ימול אותי, א״ל אתה לעצמך, נטל אברהם את הסכין ואחז בערלתו ובא לחתוך והיה מתירא לחתוך לפי שהיה זקן, מה עשה הקב״ה שלח ידו ואחז עמו והיה אברהם חותך שנא׳ וכרות עמו הברית, וכרות לו אין כתיב כאן אלא וכרות עמו הברית, מלמד שהיה הקב״ה אוחז ואברהם חותך.

וכרות עמו – לשון פעול.

and You made Heb. וְכָרוֹת, lit. and cutting, an expression of doing.

והנה מצאת לבב אברהם נאמן לפניך ולזה כרת עמו הברית בין הבתרים לתת את ארץ הכנעני החתי האמורי והפרזי והיבוסי והגרגשי באופן שתנתן לזרעו. והנה לא זכר שאר האומות שאמר לו י״י יתברך שיתן לזרעו לפי שהוא אמר אחר זה ותקם את דבריך ולא נתקיים עדיין ענין נתינת שאר האומות והכל יהיה נשלם בעת ביאת הגואל כמו שבארנו בבאורנו לדברי תורה. והנה בסוף הענין הקמת את דבריך כי צדיק וישר אתה ולא תמנע מבעל חק חקו שאמרת לתת לו מהטוב ולזה רצית להגיע לזרע אברהם זה הטוב כאשר יהיו ראוים לו גם המצאת להם מה שקנו בו מהשלמות באופן שיהיו ראויים לזאת הטובה.

לתת לזרעו – מפני אריכת הדברים חזר לומר שוב מלת לתת וכן דרך המקרא.

ותקם – וקיימת.

ומצאת – עד שאחר כל הנסיונות שעמד בהם ונבחן ונמצא לבבו נאמן עם אלהיו, כרת עמו הברית לתת את ארץ הכנעני שהיא הארץ המיוחדת אל ההשגחה וההנהגה הפלאיית, לתת לזרעו – כי היה הברית לתת לו מצד היעוד וההבטחה, ולתת לזרעו מצד שיבואו ויירשוה, כמ״ש לך אתננה ולזרעך עד עולם. עתה יתחיל לספר איך קיים ה׳ את בריתו, שעז״א ותקם את דבריך – ולא היה בזה עול שלקח את הארץ מיד הכנענים, עז״א כי צדיק אתה – כמ״ש כי ברשעת הגוים האלה ה׳ מוריש אותם מפניך.

והוצאתו וגו׳ – ממקום שהיו משוקעים הרבה בעבודת אלילים.

וכרות – כָּרַתָּ.

כי צדיק אתה – עושה רק מה שיצדק לעשות; וכיון שנבטיח, מעשה צודק הוא לקיים הבטחתנו.

ילקוט שמעונימיוחס לרש״ירלב״גמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(ט) וַתֵּ֛⁠רֶא אֶת⁠־עֳנִ֥י אֲבֹתֵ֖ינוּ בְּ⁠מִצְרָ֑יִם וְ⁠אֶת⁠־זַעֲקָתָ֥ם שָׁמַ֖עְתָּ עַל⁠־יַם⁠־סֽוּף׃

You saw the affliction of our fathers in Egypt, and their cries You heard at the Sea of Reeds.

רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םעודהכל

והנה מהשגחתך על האבות ראית את עני אבותינו במצרים וירדה השגחתך להצילם ושמעת גם כן זעקתם על ים סוף כשרדף פרעה אחריהם ואבד מהם מנוס כי הים היה להם מצד אחד וחיל פרעה מצד אחר אז מהרת להצילם. ולא די שהצלת אותם אבל השתדלת לעשות מה שתעשה לך שם בו.

עני – מלשון עינוי.

ותרא – נתת לב לראות בעניים ולגאלם.

ותרא – מספר איך הקים דבריו, שאחר שהיו במצרים שזה היה הקדמה אל ירושת הארץ, כמ״ש כי גר יהיה זרעך, שזה היה כור הברזל שבה נצרפו ונבחנו להיות ראוים אל שתדבק בם ההשגחה הנסיית אז ותרא את עני המאמרים מקבילים ותרא את עני אבותינו ותתן אותות ומופתים ואת זעקתם שמעת על ים סוף והים בקעת לפניהם – ע״י שראית עני אבותינו, עי״כ.

רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהכל

(י) וַ֠תִּתֵּ֠⁠ן אֹתֹ֨ת וּמֹֽפְ⁠תִ֜ים בְּ⁠פַרְעֹ֤ה וּבְכׇל⁠־עֲבָדָיו֙ וּבְכׇל⁠־עַ֣ם אַרְצ֔וֹ כִּ֣י יָדַ֔עְתָּ כִּ֥י הֵזִ֖ידוּ עֲלֵיהֶ֑ם וַתַּֽ⁠עַשׂ⁠־לְ⁠ךָ֥ שֵׁ֖ם כְּ⁠הַיּ֥⁠וֹם הַזֶּֽ⁠ה׃

You set signs and wonders¹ upon Paroh and upon all his servants and upon all the people of his land, for You knew that they had schemed² against them; and You made for Yourself a name, as on this day.

1. signs and wonders | אֹתֹת וּמֹפְתִים – See Malbim on Shemot 7:3 who differentiates between the terms, noting that a "מופת" implies something supernatural and marvelous, whereas an "אות", a sign, can be even something natural.

2. had schemed | הֵזִידוּ – The verb appears ten times in Tanakh, mostly in the context of rebellious behavior and once in the context of cooking a stew. See Radak on Shemot 18:11 that the latter stems from its own separate root, "נזד", while the other appearances, ours included, relate to the root "זוד", meaning: "to act with evil intent". He links the verb to the word "מזיד", used in Rabbinic Hebrew to refer to an intentional act. Cf. Shadal there, who instead explains: "acted presumptuously", understanding all occurrences of the root to be connected to rising or expanding, referring either to the concrete act of boiling or to acting arrogantly. See also Hoil Moshe here that the common denominator is the act of boiling, either referring to literal boiling or to acting from a place of boiling rage or passion. Rashi translates more simply: "dealt wickedly".

מיוחס לרש״יר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

כי הזידו – כי הרשיעו עליהם כמו כי בדבר אשר זדו עליהם (שמות י״ח:י״א).

שם – רצון בלעז.

that they dealt wickedly Heb. הֵזִידוּ, that they dealt wickedly, like (Exod. 18:11): "...that they plotted (זָדוּ) against them.⁠"

a name Heb. שֵּׁם, renom in French, renown.

כי ידעת כי הזידו עליהם – כמו שאמר יתרו: כי בדבר אשר זדו עליהם (שמות י״ח:י״א), וזה ענין דק מאד.

והם האותות והמופתים שנתת בפרעה ובכל עבדיו ובכל עם ארצו כי זה היה סבה לעשות לי״י יתברך שם וזה שנספר תמיד באזני בנינו ובני בנינו אלו האותות וידעו כלם כי הוא י״י. והנה במה שהשפעת מהטוב הנפשי לישראל באלו המכות אשר הכית פרעה ועבדיו ועמו בכל מכה לא היה מהעול כלל כי ידעת כי כלם הרשיעו על ישראל לענותם בענוים נפלאים ודמו לכלותם בגזרותיהם במה שגזרו שכל הבן הילוד ישליכו היאורה. ובזה הוסר הספק איך היה נענש פרעה וי״י יתברך הקשה את לבו וזה כי הוא לא היה נענש על מה שהקשה י״י יתברך בו את לבו אבל היה ראוי לעונש מצד מה שהרשיע כנגד ישראל ורצה י״י יתברך בהטילו העונש עליו שיגיע מזה תועלת לישראל שידעו כי הוא י״י ולזה הבטיח י״י יתברך אברהם שיחדש אלו המופתים בצאתם ממצרים באמרו וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ובזה נתבאר לאברהם קיום היעוד שיעדו י״י יתברך מענין ירושת הארץ אשר בעבורו שאל אות ואמר במה אדע כי אירשנה כי בסבת אלו האותות קנה זרעו מהשלמות מה שהיה ראוי בו לירושת הארץ כמו שבארנו בבאורנו לדברי התורה. וזולת האותות והמופתים שהרבית לעשות במצרים עשית עוד מהמופת כדי ידעו כלם כי אתה י״י.

(10-15) התועלת השבעה עשר הוא להודיע כי האותות והמופתים ששם י״י יתברך בפרעה ובכל עבדיו ובכל עם ארצו היה להועיל לישראל והוא שידעו כי הוא י״י ולא היה בו עול כנגד המצרים אף על פי שהקשה י״י יתברך רוח פרעה ואמץ את לבבו כי כבר ידע י״י יתברך כי הרשיעו מאד פרעה ועמו לעשות כנגד ישראל. ולזה נתחייבו לפול בזה העונש ורצה י״י יתברך שיגיע ממנו תועלת לישראל שידעו כי הוא י״י. ולזה אמר ותתן אותות ומופתים וגו׳.

(10-31) התועלת השמונה עשר הוא לפרסם עוצם חסדי י״י יתברך לישראל בעבור בריתו עם האבות וזה שכבר ראה ענים במצרים ושמע צעקתם על ים סוף עם היותם בלתי ראוים אז מצד עצמם שתדבק בהם אז ההשגחה האלהית אך היה זה מצד בריתו עם האבות כמו שנזכר בתורה ואחרי כן הישירם י״י יתברך לעבודתו באופן נפלא מצד האותות והמופתים שהרבה להם במצרים ועל הים ובמדבר ובמעמד הר סיני ובתורתו השלמה ששמעו שם קצתה מפי י״י יתברך בקול ההוא הנפלא וקצתם מפי משה ועם כל זה הפליגו לחטוא תכף ועשו להם מסכה ולא עזבם עם כל זה במדבר אבל דבקה בהם השגחתו לכלכלם שם על דרך המופת וגם בדבר המרגלים מרו ועצבו את רוח קדשו והאריך י״י יתברך ענשם עד שלמות ארבעים שנה לחמול עליהם לפי מה שאפשר ותוך זה הזמן עשה להם מופתים עצומים על צד החנינה ועל צד התוכחת למען ייראו את י״י לטוב להם. וכאשר נתישרו ליראת י״י הדור הבא אחר דור המדבר נתן לפניהם מלכים אדירים ונתן ארצם נחלה לישראל עמו ולא ארך הזמן ושבו לחטוא שמנו ובעטו בי״י יתברך ונתנו ביד אויביהם ובשובם נתן להם י״י יתברך מושיע וכן התמיד פעמים רבות גם אחרי כן בעת מלכיהם מרדו בי״י יתברך ועזבו כל תורתו ושלח להם י״י יתברך את עבדיו הנביאים יום השכם ושלוח והעידו בהם להודיעם הרע הנפלא שיקרה להם אם לא יסורו מדרכם הרעה והנה האריך להם י״י יתברך זה מאד עד שראה שלא היתה בהם תקוה שישובו מדרכם הרעה ואז נפלו ברע בהדרגה עד שגלו מן הארץ במעלם וגם שם לא עזב חסדו מהם. אבל היו עיניו בהם לשמרם מהכליון בהיותם בארץ אויביהם וזה כלו ממה שיישיר שומעי אלו הדברים להכנע לעבודת י״י יתברך. ולזה כרתו כלם ברית עם י״י יתברך ללכת בתורתו ולקיים המצות אשר עזבום עד שכמעט נשכח זכרם מהם.

את_ עשית – אתה קרי.

הזידו עליהם – הרשיעו על ישראל להעבידם בקושי ובפרך.

כהיום הזה – אשר נתפרסם שמך עד מאד.

ותתן אתות ומופתים בפרעה – וזה היה משני טעמים, א] על צד העונש על שהרעו עמהם, שהגם שהגלות היה ע״י גזרת ה׳ שאמר ועבדום וענו אותם, ידע ה׳ שלא ענו אותם מפני זה, רק כי ידעת כי הזידו עליהם – שהוסיפו עינוי ולחץ במזיד לא מפני דבר ה׳ רק מזדון לבם, [שעז״א וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי, היינו שאשפוט אותם אם עבדו בם מפני גזרתי או מזדון לבם], [הטעם הב׳] ותעש לך שם כהיום הזה – היו האותות והמופתים כדי שעי״כ יכירו את שמך וכבודך, כמ״ש בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וכו׳ למען שיתי אותותי אלה בקרבו שהוא טעם הראשון, ולמען תספר וכו׳ וידעתם כי אני ה׳ שהוא הטעם השני.

עבדיו – שריו שלערך המלך הם שפלים כעבדים.

הזידו – כל לשון זדון הוא קרוב ללשון ויזד יעקב נזיד (ראש פרשת תולדות); ומורה חום גדול בלב, המביא לעשות דבר שאם בשקט הלב יחשוב האדם עליו לא יעשהו; גם המצרים יראי אליליהם, לא היו נותנים עול כבד מאד על עם שהם קראום כאושפיזין לארצם.

כהיום הזה – שם, שעוד היום גדול הוא בעבור מה שעשית אז.

מיוחס לרש״יר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(יא) וְ⁠הַיָּ⁠ם֙ בָּקַ֣עְתָּ לִפְנֵיהֶ֔ם וַיַּֽ⁠עַבְר֥וּ בְ⁠תוֹךְ⁠־הַיָּ֖⁠ם בַּיַּבָּ⁠שָׁ֑ה וְֽ⁠אֶת⁠־רֹ֨דְ⁠פֵיהֶ֜ם הִשְׁלַ֧כְתָּ בִמְצוֹלֹ֛ת כְּ⁠מוֹ⁠־אֶ֖בֶן בְּ⁠מַ֥יִם עַזִּֽ⁠ים׃

And the sea You split before them, and they passed in the midst of the sea on dry land; and their pursuers You cast into the deep like a stone¹ in mighty waters.

1. in the deep like a stone | בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אֶבֶן – Compare the language of the verse to Shemot 14:16 and 15:5.

מקבילות במקרארלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

קריעת ים סוף – שמות י״ד:כ״א-ל״א, דברים י״א:ד׳, יהושע ב׳:י׳, יהושע ד׳:כ״ג, יהושע כ״ד:ו׳-ז׳, תהלים ע״ח:י״ג, תהלים ק״ו:ט׳, תהלים קל״ו:י״ג-ט״ו

והוא שכבר בקעת הים לפני ישראל כשרדף פרעה אחריהם ויעברו בני ישראל בתוך הים ביבשה ואת רודפיהם השלכת בכח במצולות הים וצללו בהם במהירות כמו שתצלול האבן במים עזים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

במצולת – בחולם וברוב המדוייקים מלא וא״ו קדמאה וחסר וא״ו תניינא ולא נחוש למה שכתוב במסורה גדולה פ׳ בשלח ועיין מ״ש שם ובתילים פ״ח.

בקעת – חלקת לשנים.

במצולות – עומק המים כמו ותשלך במצולות ים (מיכה ז׳:י״ט).

עזים – מלשון עוז וחזק.

במצולות – השלכתם למטה בעומק הים כמו אבן הנופל לקרקעות המים אף אם הם חזקים ורדופים מאד.

והים – ואת זעקתם שמעת על ים סוף והים בקעת לפניהם – א] להצילם, ויעברו בתוך הים ביבשה ב] להטביע צריהם, ואת רודפיהם השלכת במצולות:

במים עזים – מטבעם מים שקטים, ונעשו לא בלבד חזקים כי גם עזים; ושם עז בחילוף אותיות אש; וגם העזים לערך הרחלים עזות הן.

מקבילות במקרארלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(יב) וּבְעַמּ֣⁠וּד עָנָ֔ן הִנְחִיתָ֖ם יוֹמָ֑ם וּבְעַמּ֥⁠וּד אֵשׁ֙ לַ֔יְלָה לְ⁠הָאִ֣יר לָהֶ֔ם אֶת⁠־הַדֶּ֖⁠רֶךְ אֲשֶׁ֥ר יֵֽלְ⁠כוּ⁠־בָֽהּ׃

Moreover in a pillar of cloud You led them by day; and in a pillar of fire by night, to give them light on the way in which they should go.

מקבילות במקראמיוחס לרש״ירלב״גרלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םעודהכל

עמוד ענן ואש – שמות י״ג:כ״א-כ״ב, שמות י״ד:כ״ד, במדבר י״ד:י״ד, דברים א׳:ל״ג, תהלים ע״ח:י״ד, תהלים ק״ה:ל״ט, נחמיה ט׳:י״ט

יומם – בכל יום ויום.

by day every day.

ועשית עוד מהמופתים לישראל למען ידעוך שכבר הנחיתם בעמוד ענן יומם ועמוד האש לילה להאיר להם את הדרך אשר ילכו וגם בחנותם לא המיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה לפני העם. והפלגת עוד לחדש להם מהמופת יקנו בו השלמות האמתי.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

הנחיתם – הנהגתם כמו ולא נחם (שמות י״ג:י״ז).

ובעמוד ענן – על ידי עמוד הענן הנהגתם ביום להורות להם הדרך אשר ילכו בה.

ובעמוד – עתה יספר איך בצאתם ממצרים, היה לו סגולה ויעבור מלכם לפניהם וה׳ בתוכם, א] במה שהיה בקרבם להראות להם הדרך, שעז״א ובעמוד ענן הנחיתם – כמ״ש שמעו כי אתה ה׳ בקרב העם הזה ועננך עומד עליהם ובעמוד ענן אתה הולך לפניהם יומם וכו׳, שזה היה המופת שה׳ בקרבם עם ענן כבודו.

מקבילות במקראמיוחס לרש״ירלב״גרלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהכל

(יג) וְ⁠עַ֤ל הַר⁠־סִינַי֙ יָרַ֔דְתָּ וְ⁠דַבֵּ֥⁠ר עִמָּ⁠הֶ֖ם מִשָּׁ⁠מָ֑יִם וַתִּתֵּ֨⁠ן לָהֶ֜ם מִשְׁפָּטִ֤ים יְ⁠שָׁרִים֙ וְ⁠תוֹר֣וֹת אֱמֶ֔ת חֻקִּ֥⁠ים וּמִצְוֺ֖ת טוֹבִֽים׃

You came down on Mount Sinai, and spoke with them from heaven, and gave them right ordinances and true laws, good statutes and commandments.

מקבילות במקראמיוחס לרש״יר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

מעמד הר סיני (קישור לעיון) – שמות י״ט:ט״ז-כ׳, שמות כ׳:י״ד, דברים ד׳:י׳-י״ד, דברים ה׳:י״ח

ודבר – כמו ולדבר כמו שנאמר מן השמים השמיעך את קולו ליסרך (דברים ד׳:ל״ו).

and spoke Heb. וְדַּבֵּר, like וּלְדַבֵּר, and to speak, as it says (Deut. 4:36): "From the heavens He let you hear His voice to chastise you.⁠"

ועל הר סיני ירדת ודבר עמהם וג׳ – כן כתוב בתורה (שמות י״ט:כ׳).

והוא שכבר ירדה שכינתך על הר סיני ועיניהם רואות ודברת עמהם משמים על דרך פלא באותם הקולות הנפלאים שהיו העם רואים שומעים ונתת להם בזה האופן עשרת הדברים שכללו משפטים ישרים והם לא תחמוד ולא תענה ולא תנאף ולא תגנוב ולא תרצח וכבד. ותורות אמת הם אנכי ולא יהיה לך. והחקים והמצות הטובים הם לא תשא וזכור. שעם היותם חקים הם מבוארי התועלת כמו שבארנו כל זה בפרשת וישמע יתרו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

ודבר עמהם – דברת עמהם.

משמים – כי הרכין את השמים ופירש על ההר.

ב] ועל הר סיני ירדת – שאז נגלה כבוד ה׳ בעצמו אליהם לתת להם תורתו, ותתן להם – הנה בעודם בהר סיני נתן להם עשרת הדברות וכל הפרשה עד סוף משפטים שצוה את משה משפטים בין אדם לחברו, ותורת אמת בעניני האמונה, חקים כמו לא תבשל גדי בחלב אמו, ומצות טובים כמו אם כסף תלוה, ודומיהם.

ודבר – דברת, כמו למעלה (פסוק ח׳) וכרות; ומן הפועל שלפניהם (ומצאת, ירדת) נשמע גוף שלהם.

משפטים – בין אדם לחבירו המתעצמים בדין והשופט נותן שבט שבידו ביניהם ומפרידם זה מעל זה.

ותורות – לִמַדְתָ אותם מה שמועיל להם, דרך משל, מנוחת גוף האדם יום אחד בשבוע, ומנוחת האדמה שנה בכל שבע שנים הן תועלת גדולה לזה ולזאת.

חקים – מגזרת חקק, מה שהמלכים חוקקים על לוחות אבן, ועבדיהם משתמעים להם בלי חקור אם כשר הדבר אם לא; ובתורת האל רצונו יש מה שתועלתו אינה נראית בבירור להמון העם כמו מצות כלאים ושעטנז; לא שאין בהם תועלת (ששני מיני חוט ארוגים יחד, החזק מכלה החלש והאריגה נפרדת) רק שתועלתו אינה נראית בהשקפה ראשונה.

ומצות – צו בחילוף אותיות תו, הן תוי שדי יענני (איוב ל״א:ל״ד); והונח על דבר שתועלת קיומו נראית ברורה.

טובים – חוזר גם על חקים שלפני פניו; ואף על פי שלשני שמות, אחד מסוג זכר ואחד מסוג נקבה התואר יבוא בלשון זכר, מ״מ נראה שלכתחלה יש לסמוך השם סוג זכר לתואר, וכאן היה לו לכתוב מצות וחקים טובים.

מקבילות במקראמיוחס לרש״יר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(יד) וְ⁠אֶת⁠־שַׁבַּ֥⁠ת קׇדְשְׁ⁠ךָ֖ הוֹדַ֣עְתָּ^א לָהֶ֑ם וּמִצְו֤וֹת וְ⁠חֻקִּ⁠ים֙ וְ⁠תוֹרָ֔ה צִוִּ֣⁠יתָ לָהֶ֔ם בְּ⁠יַ֖ד מֹשֶׁ֥ה עַבְדֶּֽךָ׃

And You made known to them Your holy Sabbath, and commanded them commandments, and statutes, and a law, by Moses Your servant.

א. הוֹדַ֣עְתָּ =ש1,ק-מ,ב1 ובדפוסים
• ל!=הוֹדַ֣עַתָּ (עי"ן פתוחה במקום שווּאה)
• לפי המקליד הוֹדַ֣עַתָ, אבל בהגדלה רואים שהדגש בתי"ו מטושטש אבל כנראה קיים
• הערות ברויאר ודותן והמקליד

מקבילות במקרארלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימלבי״םהואיל משהעודהכל

שבת – בראשית ב׳:א׳-ג׳, שמות ט״ז:כ״ג-ל׳, שמות כ׳:ז׳-י׳, שמות כ״ג:י״ב, שמות ל״א:י״ב-י״ז, שמות ל״ד:כ״א, שמות ל״ה:ב׳-ג׳, ויקרא י״ט:ג׳, ויקרא י״ט:ל׳, ויקרא כ״ג:ג׳, דברים ה׳:י״א-י״ד, ישעיהו נ״ח:י״ג, ירמיהו י״ז:כ״א-כ״ז, יחזקאל כ׳:י״ב, נחמיה י׳:ל״ב, נחמיה י״ג:ט״ו-כ״ב

ואת שבת קדשך הודעת להם – קודם זה בדבר המן שנתבאר בו לכל ישראל איזה יום הוא שבת כי ביום הששי מצאו במה שלקטו משנה על אשר ילקטו יום יום כדי שיספיק להם לשבת ובשבת לא ירד ובזה הודיע להם י״י ענין השבת שהוא קדוש בזה האופן שנפלא ואחר ששמעו ישראל עשרת הדברים ויראו פן ימותו אם ישמעו עוד דברי י״י יתברך בזה האופן אמרו למשה דבר אתה עמנו ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות ואז צוה י״י יתברך לישראל מצות וחקים ותורה ביד משה עבדו. והנה הרבית להם עוד מופתיך למשכם לעבודתיך.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

ומצוות וחקים – לית מלא תרין ואוי״ן ובירושלמי פ׳ ארבעה נדרים אמר ר׳ אלעזר בר אבינא מצוות שבת מליא להודיעך שהיא שקולה כנגד כל מצוותי׳ של תורה פי׳ מצוות דכתיב גבי שבת דכתיב ואת שבת קדשך הודעת להם ומצוות מלא ב׳ ואוי״ן.

ואת שבת – שבת נאמרה בעשרת הדברות ובסוף פ׳ משפטים, ואמר הודעת להם כי בשבת הודיע להם פנות האמונה מחידוש העולם והודיע להם כי הם מונהגים בהנהגה השגחיית, שעז״א בא מצות השבת כמ״ש במק״א. ומצות – ר״ל ואח״ז הודיע להם מצות וחקים ותורה – כ״ז שהיו במדבר סיני עד שחנו במדבר פארן שנתן להם כל המצות הכתובים בס׳ שמות ויקרא במדבר עד פ׳ שלח.

צוית להם – מצות וגו׳ על ענין השבת.

מקבילות במקרארלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימלבי״םהואיל משההכל

(טו) וְ֠⁠לֶ֠חֶם מִשָּׁ⁠מַ֜יִם נָתַ֤תָּ⁠ה לָהֶם֙ לִרְעָבָ֔ם וּמַ֗יִם מִסֶּ֛⁠לַע הוֹצֵ֥אתָ לָהֶ֖ם לִצְמָאָ֑ם וַתֹּ֣⁠אמֶר לָהֶ֗ם לָבוֹא֙ לָרֶ֣שֶׁת אֶת⁠־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר⁠־נָשָׂ֥אתָ אֶת⁠־יָדְ⁠ךָ֖ לָתֵ֥ת לָהֶֽם׃

And You gave them bread from the sky for their hunger, and brought forth water for them out of the rock for their thirst, and said to them that they should go in to possess the land which You had sworn to give them.

מקבילות במקראמיוחס לרש״ירלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודמלבי״םעודהכל

הורדת המן – שמות ט״ז:ד׳, שמות ט״ז:י״ג-ט״ו, במדבר י״א:ו׳-ט׳, תהלים ע״ח:כ״ג-כ״ה, תהלים ק״ה:מ׳, נחמיה ט׳:כ׳

מים מן הסלע (קישור לעיון) – שמות י״ז:ו׳, במדבר כ׳:י״א, ישעיהו מ״ח:כ״א, תהלים ע״ח:ט״ו-ט״ז, תהלים ק״ה:מ״א

לרעבם – מן רעב יאמר לרעבם כמו מן צמא לצמאם.

אשר נשאת את ידך – בשבועה כמו אשר נשאתי את ידי לתת אותה (שמות ו׳:ח׳).

for their hunger Heb. לִרְעָבָם. From רָעָב one says לִרְעָבָם, as from צָמָא [one says] לִצְמָאָם.

that You raised Your hand with an oath, like (Exod. 6:8): "...which I raised My hand to give it.⁠"

נתת להם במדבר לרעבם לחם מן השמים – והוא המן והצאת להם מים מסלע לצמאם וזה קרה להם פעמים בהיותם במדבר ותאמר להם אחר זה לבוא שם מרגלים כדי שיתישרו לרשת את הארץ אשר נשבעת לאבותיהם לתת להם.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

ולחם משמים נתת – במקצת מדוייקים חסר ה״א וכן מצאתי במסרה כ״י נתת ד׳ חסר בסיפרא וסימן ולחם משמים. ורוחך קדמאה דפסוק.

ולחם – הוא המן.

לרעבם – להשביעם מן הרעבון.

לצמאם – לרוות צמאונם.

ותאמר להם – הבטחת להם.

נשאת את ידך – ענין שבועה היא בהרמת ידו אל עצמו וכמ״ש אשר נשאתי את ידי וכו׳ (שמות ו׳:ח׳).

ולחם – וגם השגיח עליהם להפיק להם כל צרכיהם במדבר, ותאמר להם לבא לרשת את הארץ – שאז א״ל שילכו לרשת את הארץ, כמ״ש ואומר אליכם באתם עד הר האמורי וכו׳ עלה רש (דברים א׳ כ׳).

מקבילות במקראמיוחס לרש״ירלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודמלבי״םהכל

(טז) וְ⁠הֵ֥ם וַאֲבֹתֵ֖ינוּ הֵזִ֑ידוּ וַיַּ⁠קְשׁוּ֙ אֶת⁠־עׇרְפָּ֔ם וְ⁠לֹ֥א שָׁמְ⁠ע֖וּ אֶל⁠־מִצְוֺתֶֽיךָ׃

But they and our fathers dealt proudly and hardened their neck, and didn't listen to Your commandments.

מקבילות במקרארלב״גרלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

תלונות בני ישראל במדבר – שמות ט״ו:כ״ד, שמות ט״ז:ב׳, שמות י״ז:ב׳-ז׳, במדבר י״א:א׳, במדבר י״א:ד׳, במדבר י״ד:א׳-ד׳, במדבר י״ז:ו׳, במדבר כ׳:ב׳-ה׳, במדבר כ״א:ד׳-ה׳, דברים ט׳:כ״ב-כ״ד, יחזקאל כ׳:י״ג, תהלים ע״ח:י״ז-כ׳, תהלים ע״ח:מ׳-מ״א, תהלים ק״ו:ז׳, תהלים ק״ו:י״ג-י״ד, תהלים ק״ו:ל״ב-ל״ג

והנה המרגלים ואבותינו עמהם הרשיעו ויקשו את ערפם לבלתי שמוע אל דברי י״י יתברך.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

ערפם – הוא מול הפנים.

והם ואבותינו – כפל הדבר לתוספת ביאור.

ויקשו – הוא ענין מליצה כאלו נתקשה העורף לבל יוכלו להפך הפנים מול ה׳.

והם – אבל הם הזידו ואמרו נשלחה אנשים לפנינו, ואח״כ וימאנו לשמוע – הגם שמשה א״ל לא תערצון ולא תיראון מהם ה׳ ילחם לכם ככל אשר עשה אתכם במצרים וכו׳, לא זכרו נפלאותיך ויתנו ראש – כמ״ש נתנה ראש ונשובה מצרימה, ובכ״ז ואתה אלוה סליחות וכו׳.

ואבותינו – כמו יתר קדמונינו שאחריהם.

מקבילות במקרארלב״גרלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(יז) וַיְמָאֲנ֣וּ לִשְׁמֹ֗עַ וְ⁠לֹא⁠־זָכְ⁠ר֤וּ נִפְלְ⁠אֹתֶ֙יךָ֙ אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֣יתָ עִמָּ⁠הֶ֔ם וַיַּ⁠קְשׁוּ֙ אֶת⁠־עׇרְפָּ֔ם וַיִּתְּ⁠נוּ⁠־רֹ֛אשׁ לָשׁ֥וּב לְ⁠עַבְדֻתָ֖ם בְּ⁠מִרְיָ֑ם וְ⁠אַתָּ⁠ה֩ אֱל֨וֹהַּ סְ⁠לִיח֜וֹת חַנּ֧⁠וּן וְ⁠רַח֛וּם אֶֽרֶךְ⁠־אַפַּ֥⁠יִם וְ⁠רַב⁠־[חֶ֖סֶד] (וחסד)⁠^א וְ⁠לֹ֥א עֲזַבְתָּֽם׃

They refused to obey, and were not mindful of Your wonders that You did among them, but hardened their neck, and in their rebellion appointed a captain to return to their bondage. But You are a God ready to pardon, gracious and merciful, slow to anger, and abundant in loving kindness, and didn't forsake them.

א. [חֶ֖סֶד] (וחסד) ל=יתיר ו'

מקבילות במקראמיוחס לרש״ירלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טז]

(יז) מדות הרחמים והדין – שמות כ׳:ד׳-ה׳, שמות ל״ד:ו׳-ז׳, במדבר י״ד:י״ח, דברים ה׳:ח׳-ט׳, דברים ז׳:ט׳-י׳, ירמיהו ל״ב:י״ח, יואל ב׳:י״ג, יונה ד׳:ב׳, מיכה ז׳:י״ח, נחום א׳:ב׳-ג׳, תהלים פ״ו:ט״ו, תהלים ק״ג:ח׳, תהלים קמ״ה:ח׳, דניאל ט׳:ד׳, נחמיה א׳:ה׳

במרים – בשביל מרי שלהם.

because of their rebelliousness Heb. בְּמִרְיָם.

לעלות שם לרשת את הארץ כאמרם אנה אנחנו עולים אחינו המסו את לבבנו וימאנו לשמוע כשאמר להם יהושע וכלב שיעלו כי הארץ טובה מאד וי״י יתברך הוא בעזר ישראל ולזה אין לירא מעוצם האומות ההם ולא זכרו הנפלאות העצומות אשר עשית עמהם קודם זה אשר בעבורם היה ראוי שיבטחו בי״י יתברך שהוא יכניע אויביהם לפניהם כי כל אשר יחפוץ יוכל ויקשו ערפם לבלתי בטוח בי״י יתברך ואמרו מרב מרים נתנה ראש ונשובה מצרימה ועם כל זה שעשו כנגדך אתה אלוה הסליחות חנון ורחום ארך אפים ומרבה להטיב ולזה לא עזבתם כי הארכת אפך ורחמת עליהם ולא רצית להפרע מהם תכף אבל הארכת חנותם במדבר עד שלמות ארבעים שנה כדי שלא ימותו בלא עתם ובאותם הארבעים שנה קרבת אותם מאד לעבודתך כמו שזכר אחר זה וכל זה מרוב השגחתו על ישראל בעבור בריתו עם האבות.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

ורב וחסד – חסד קרי.

וימאנו – מלשון מיאון וסירוב.

ויתנו ראש – אמרו לעשות לעצמם ראש לשוב למצרים לעבדם כמאז.

במרים – בעבור רוב המרי והמרד שהיה בהם רצו לעשות כזאת.

ואתה וגו׳ – אבל אתה אלוה סליחות וכו׳ והעברת פשעם ולא עזבתם.

ויתנו ראש – נתנה ראש ונשובה מצרימה (פרשת שלח).

במרים – בחרו במה שרע להם, רק שימרו בך.

מקבילות במקראמיוחס לרש״ירלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משההכל

(יח) אַ֗ף כִּֽי⁠־עָשׂ֤וּ לָהֶם֙ עֵ֣גֶל מַסֵּ⁠כָ֔ה וַיֹּ֣⁠א⁠מְ⁠ר֔וּ זֶ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר הֶעֶלְךָ֖ מִמִּ⁠צְרָ֑יִם וַֽיַּ⁠עֲשׂ֔וּ^א נֶאָצ֖וֹת גְּ⁠דֹלֽוֹת׃

Yes, when they had made them a molten calf, and said, 'This is your God who brought you up out of Egypt', and had committed awful blasphemies;

א. וַֽיַּעֲשׂ֔וּ ל=וַֽיַּעֲשׂ֔וּ בגעיה ימנית

מקבילות במקראר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמלבי״םהואיל משהעודהכל

עשיית העגל (קישור לעיון) – שמות ל״ב:א׳-ו׳, דברים ט׳:ח׳-ט״ז, תהלים ק״ו:י״ט-כ׳

נאצות – הכעסות כמ׳ עד אנה ינאצוני (במדבר י״ד:י״א).

ויאמרו זה אלהיך אשר העלך וג׳ – ובתורה: אלה אלהיך אשר העלוך (שמות ל״ב:ח׳), והכל נכון בעברי ובהגיון.

וגם כי הרשיעו מאד לעשות להם עגל מסכה ויאמרו זה אלהיך ישראל אשר העלה אותך מארץ מצרים ועשו בזה הכעסות גדולות כנגד י״י ית׳.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

העלך – בדפוס נפולי כתוב העלוך כלשון הכתוב בפרשת כי תשא ובמלכים א׳ יב וגם בדפוס ישן מויניציאה יש הערה מחילוף זה. וזה טעות גדול מהמדפיס כי המסורת מוכיח שכתוב העלוך שבפרשת כי תשא נמסר העלוך ג׳ ב׳ בפרשת כי תשא וא׳ במלכים.

העלך ממצרים – במקצת ספרים ישנים מהדפוס כתוב מארץ מצרים כלשון הכתוב בתורה ובנביאים ובכולהו נסחי עתיקי ודוקני כתוב ממצרים ולית פסיקא.

נאצות – בסגול הנו״ן וכן חברו שבפרשה והם שנים במסורת.

מסכה – מדבר הניצק וניתך.

נאצות – ענין כעס ובזיון.

אף כי – הגם שלא היה זה החטא הראשון שכבר קדמו לחטוא במעשה העגל שגם אז נתחייבו כליה, בכ״ז ואתה ברחמיך הרבים לא עזבתם – שהגם שנעו במדבר ארבעים שנה היה להם העמוד אש וענן, ורוח הנבואה שחל על משה להשכילם, והמן והבאר ואותם הארבעים שנה כלכלתם לתת להם כל צרכיהם הם שהיו נזופים מפני החטא.

אף – בטעם רביע, ומובדל ממה שאחריו; ורצונו ונוסף על כל זה.

זה – ובפרשת תשא כתיב אלה; וכן כאן העלך, ושם העלוך, לפי שגם אם שם אלהים בא בלשון רבים נוכל לפרשו העצם העומד במקום האלילים הרבים שיש לעם ועם, לכל הפחות שנים, אחד מקור הטוב, ואחר מקור הרע; אב הפעַל ותיבת אלה לשון רבים מורה ריבוי בלי מפלט; והלוים ועזרא ונחמיה בראשם, חפצם להרחיק השבים מעבודת אלילים, ולא לתת להם מקום בדבריהם לתעות יותר ויותר אחריה.

נאצות – דברים מאוסים; ונאץ בחילוף אותיות (תמוט⁠־תנוט הארץ, ואותיות זשסר״ץ) מאס.

מקבילות במקראר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמלבי״םהואיל משההכל

(יט) וְ⁠אַתָּ⁠ה֙ בְּ⁠רַחֲמֶ֣יךָ הָֽרַבִּ֔⁠ים לֹ֥א עֲזַבְתָּ֖ם בַּמִּ⁠דְבָּ֑ר אֶת⁠־עַמּ֣⁠וּד הֶ֠עָנָ֠ן לֹא⁠־סָ֨ר מֵעֲלֵיהֶ֤ם בְּ⁠יוֹמָם֙ לְ⁠הַנְחֹתָ֣ם בְּ⁠הַדֶּ֔⁠רֶךְ וְ⁠אֶת⁠־עַמּ֨⁠וּד הָאֵ֤שׁ בְּ⁠לַ֙יְלָה֙ לְ⁠הָאִ֣יר לָהֶ֔ם וְ⁠אֶת⁠־הַדֶּ֖⁠רֶךְ אֲשֶׁ֥ר יֵֽלְ⁠כוּ⁠־בָֽהּ׃

yet You in Your manifold mercies didn't forsake them in the wilderness. The pillar of cloud didn't depart from over them by day, to lead them in the way; neither the pillar of fire by night, to show them light, and the way in which they should go.

מקבילות במקראמיוחס לרש״ירלב״גרלב״ג תועלותמצודת דודהואיל משהעודהכל

עמוד ענן ואש – שמות י״ג:כ״א-כ״ב, שמות י״ד:כ״ד, במדבר י״ד:י״ד, דברים א׳:ל״ג, תהלים ע״ח:י״ד, תהלים ק״ה:ל״ט, נחמיה ט׳:י״ב

בהדרך – כמו בדרך.

on the way Heb. בְּהַדֶּרֶךְ, like בַּדֶּרֶךְ.

ואתה מפני רב רחמיך עם כל זה, לא הסירות השגחתך מהם במדבר לא סר מעליהם עמוד הענן ועמוד האש שהיה בו תועלת להישירם לאמונת י״י יתברך והיה בזה עוד מהתועלת לנחותם הדרך ולהאיר להם בלילה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

ואתה ברחמיך וכו׳ – ר״ל אף שהיו ראוים לעזבם בעבור מעשיהם אבל אתה ברחמיך הרבים לא עזבתם.

ואת הדרך – ולהנחותם את הדרך.

את עמוד – את מיותר וכן הבא אחריו, וכן ה״א של בהדרך.

להם – בדרך היה לו לכתוב.

מקבילות במקראמיוחס לרש״ירלב״גרלב״ג תועלותמצודת דודהואיל משההכל

(כ) וְ⁠רוּחֲךָ֙^א הַטּ⁠וֹבָ֔ה נָתַ֖תָּ לְ⁠הַשְׂכִּילָ֑ם וּמַנְךָ֙ לֹא⁠־מָנַ֣עְתָּ מִפִּ⁠יהֶ֔ם וּמַ֛יִם נָתַ֥תָּ⁠ה לָהֶ֖ם לִצְמָאָֽם׃

You gave also Your good spirit to instruct them, and didn't withhold Your manna from their mouth, and gave them water for their thirst.

א. וְרוּחֲךָ֙ =ל ובדפוסים
• הקלדה=וְרוּחֲךָ֨ (בטעם קדמא) בטעות בעקבות BHS.

מקבילות במקראר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהעודהכל

הורדת המן – שמות ט״ז:ד׳, שמות ט״ז:י״ג-ט״ו, במדבר י״א:ו׳-ט׳, תהלים ע״ח:כ״ג-כ״ה, תהלים ק״ה:מ׳, נחמיה ט׳:ט״ו

ורוחך הטובה נתת וג׳ – זה היותר טוב, והוא ענין השבעים איש.

ורוחך הטובה נתת על שבעים איש מזקני ישראל להשכיל ישראל ולהחכימם ולא מנעת מנך מפיהם כל אותם הארבעים שנה ומים נתת להם לצמאם כמו שנתבאר בספורי התורה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

והם במלכותם – (דפ׳ ל״ה) ב׳ בו ע״כ. וכולהון בהאי עניינא והכי אשכחנא נמי במסרה רבתא דדפוסא פרשת תרומה דנמסר סימן מן ונתת נתת כ״ט חסר וקחשיב בגווייהו ד׳ אילין דאמרן ואיתמר נמי התם והם במלכותם ב׳ בו ובמסרה כ״י נמי דכוותה. ברם אשכחנא דכתוב בה ולחם משמים פליגא. ורוחך הטובה. פליגא. ונמצאת מסרה זו מוחלפת בגירסתה עם אותן שזכרתי והרבה יש כמותה בספרי המסרות.

ומנך – במקצת ספרים הנו״ן דגושה ובס״ס בלא דגש וכן במכלול דף רמ״ו מה שמצאנו ומנך לא מנעת מפיהם. שהמ״ם פתוחה ידמה כי הנו״ן תדגש אלא שהוקשה כמו הרבה מן הדגושים.

ויירשו את הארץ – בשני יודי״ן ועיין מה שכתבתי (במלכים ב׳ י״ז).

ומנך – מלשון מן.

מנעת – חדלת.

ורוחך הטובה – השפעת עליהם רוח חכמה ובינה להשכילם דברי תורתך.

נתת – בהם להשכילם. למען יבינו כי טובתם אתה מבקש וישמעו בקולך; ובאמת קרוב לשני אלפי אלפים איש אחר ששפלה נשמתם בעבדות קשה כמה שנים, לא סופר לנו שחטאו נגד מצות ה׳ רק שתי פעמים, במקלל [סוף פרשת אמר], ובמקושש עצים סוף פרשת שלח, כשנים יוצאים מן הכלל; וחטאת העגל וזנותם עם בנות מואב היה מחמת פיתוי גדול שלא יכלו לעמוד נגדו; וגם בעגל כתוב ויקומו לצחק, שהוראתו עבדו את העגל עבודת זנות וערוה כמו עבודת בעל פעור; והפתוי הזה היה גדול וקשה להמון העם לעמוד נגדו; ואלו בימינו אלה, ימי שכל ובינה, היתה עבודת אל הַמְצַוָה זנות וניאוף, היה צריך אומץ גדול, בפרט לבחירים, להתרחק מעבודתה.

מקבילות במקראר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משההכל

(כא) וְ⁠אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֛ה כִּלְכַּלְתָּ֥ם בַּמִּ⁠דְבָּ֖ר לֹ֣א חָסֵ֑רוּ שַׂלְמֹֽתֵיהֶם֙ לֹ֣א בָל֔וּ וְ⁠רַגְלֵיהֶ֖ם לֹ֥א בָצֵֽקוּ׃

Yes, forty years You sustained them in the wilderness. They lacked nothing; their clothes didn't grow old, and their feet didn't swell.

ר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודעודהכל

לא בצקו – כמ׳ לא בצקה (דברים ח׳:ד׳) מתרג׳ לא יחיפו לשון יחפות אמנם כל ההולך תמיד יחף.

והנה כלכלת אותם ארבעים שנה במדבר לא חסרו דבר שלמותיהם לא בלו מעליהם וגם נעלי רגליהם לא בלו בכל זה הזמן הארוך ועשה זה י״י להישיר אותם לעבודתו בתכלית מה שאפשר.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

שלמתיהם לא בלו – במסרה גדולה ב׳ חסר בלישנא וסימן לא בלו שלמתיכם סוף פרשה כי תבא. וריח שלמתיך כריח לבנון (שיר השירים ד׳) וקשה כי מצאנו עוד שלמתיהם לא בלו דהכא חסר מכל הספרים ונמסר עליו ג׳ חסר בלישנא.

כלכלתם – ענין ספוק הצורך כמו ויכלכל יוסף (בראשית מ״ז:י״ב).

בלו – מלשון בליה ורקבון.

בצקו – ענין עיסה המחומץ.

לא חסרו – מכל דבר המצטרך.

לא בצקו – לא נפחו להיות כבצק הזה כאשר יתחמץ ועולה למעלה וכדרך שאר הולכי רגל.

ר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהכל

(כב) וַתִּתֵּ֨⁠ן לָהֶ֤ם מַמְלָכוֹת֙ וַעֲמָמִ֔ים וַֽתַּ⁠חְלְ⁠קֵ֖ם לְ⁠פֵאָ֑ה וַיִּֽ⁠י⁠רְ⁠שׁ֞וּ אֶת⁠־אֶ֣רֶץ סִיח֗וֹן וְ⁠אֶת⁠־אֶ֙רֶץ֙ מֶ֣לֶךְ חֶשְׁבּ֔וֹן וְ⁠אֶת⁠־אֶ֖רֶץ ע֥וֹג מֶֽלֶךְ⁠־הַבָּ⁠שָֽׁן׃

Moreover You gave them kingdoms and peoples, which You did allot after their portions; so they possessed the land of Sihon, even the land of the king of Heshbon, and the land of Og king of Bashan.

מיוחס לרש״ירלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

לפאה – כמו להיות לצד זוית אחת מוחלקים בלי להתערב עם גויי הארצות.

into a corner Heb. לְפֵאָה, like "to be to the side of one corner,⁠" separate, not mingling with the nations of the lands.

ואחר זה נתן להם ממלכות ועממים בימי משה כאשר מתו דור המדבר וחלקת אותם לפאה שהיא הקצה וההתחלה. והעיר בזה כי הממלכות האלו נתנו לבכורות מהשבטים שהם ראובן גד ומנשה שהיה בכור יוסף ויוסף היה בכור לרחל. ואפשר עוד שקראם פאה להיותם פחותים מאחיהם וזה מבואר בראובן ומנשה ואולם בגד יתבאר ממה שאמר לו יעקב ומשה בברכותיו, ולאשר אחיו. ואלו שהיו פאה ירשו את ארץ סיחון ואת ארץ מלך חשבון שלקחה סיחון מיד מלך מואב הראשון ולקח את כל ארצו מידו וכל זה לקחו ישראל בהכותם את סיחון ואת ארץ עוג מלך הבשן וזה חלק משה לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

לפיאה – סוף פרשת תרומה לפאה דגש והדין דנחמי׳ לפאה רפי.

ויירשו את ארץ – במאריך.

לפאה – לקצה כמו פאת שדך (ויקרא י״ט:ט׳).

ותחלקם לפאה – גרשת העובדי כוכבים וחלקתם להיות נפוצים בקצות הארץ.

ארץ סיחון וכו׳ – כפל הדבר לתוספת ביאור.

ותתן להם – ועוד הוספת לתת להם ארץ סיחון ועוג שלא הבטחת להאבות כלל, ותחלקם לפאה שחלקת מהם ב׳ שבטים וחצי לפאה וצד מיוחד בעבר הירדן, כי בניהם הרבית וצריכים ארץ רחבת ידים לכן הוספת על גבולות הארץ, ותביאם אל הארץ והקימות את הברית שכרת לאברהם, ובזה ספר איך שמר ה׳ את בריתו.

לפאה – שכל שבט ושבט וגם כל איש ואיש תהיה לו פאה (חלק קטן) באחוזת הארץ.

ויירישו – בתורת מוקדם.

מיוחס לרש״ירלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(כג) וּבְנֵיהֶ֣ם הִרְבִּ֔יתָ כְּ⁠כֹכְ⁠בֵ֖י הַשָּׁ⁠מָ֑יִם וַתְּ⁠בִיאֵם֙ אֶל⁠־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר⁠־אָמַ֥רְתָּ לַאֲבֹתֵיהֶ֖ם לָב֥וֹא לָרָֽשֶׁת׃

Their children You also multiplied as the stars of the sky, and brought them into the land concerning which You said to their fathers, that they should go in to possess it.

רלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודהואיל משהעודהכל

והנה הרבית בני הדור ההוא שגזרת שימותו במדבר ותביאם אל הארץ אשר אמרת לאבותיהם לתת להם הנגבלת בתורה מעבר לירדן מזרחה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

הרבית – בחירק הבי״ת.

לבוא לרשת – מוסב על ותביאם וכו׳ לבוא לרשת.

ובניהם וגו׳ – כופל דבריו של מעלה ומוסיף עליהם.

רלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודהואיל משההכל

(כד) וַיָּ⁠בֹ֤אוּ הַבָּ⁠נִים֙ וַיִּֽ⁠י⁠רְ⁠שׁ֣וּ אֶת⁠־הָאָ֔רֶץ וַתַּ⁠כְנַ֨ע לִפְנֵיהֶ֜ם אֶת⁠־יֹשְׁ⁠בֵ֤י הָאָ֙רֶץ֙ הַכְּ⁠נַ֣עֲנִ֔ים וַֽתִּתְּ⁠נֵ֖ם בְּ⁠יָדָ֑ם וְ⁠אֶת⁠־מַלְכֵיהֶם֙ וְ⁠אֶת⁠־עַֽמְ⁠מֵ֣י הָאָ֔רֶץ לַעֲשׂ֥וֹת בָּהֶ֖ם כִּרְצוֹנָֽם׃

So the children went in and possessed the land, and You subdued before them the inhabitants of the land, the Canaanites, and gave them into their hands, with their kings, and the peoples of the land, that they might do with them as they would.

מיוחס לרש״ירלב״ג תועלותמצודת ציוןמלבי״םהואיל משהעודהכל

ותכנע – והכנעת.

and You vanquished [as translated,] and You vanquished.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

ותכנע – מלשון הכנעה.

ויבאו הבנים לא״י, ויירשו את הארץ, ותכנע – ספר באיזה אופן ירשו את הארץ שקצת האומות הכנעת לפניהם, והם גרגשי שפנה והלך לו והחוי שהשלימו עמהם ונכנעו ולא לחמו, ויתר האומות שלחמו עמהם ותתנם בידם וכבשו אותם במלחמה, אותם ואת מלכיהם לעשות בהם כרצונם להכריתם מעל פני האדמה.

וישמינו – פעל עומד גם כי הוא בהפעיל.

מיוחס לרש״ירלב״ג תועלותמצודת ציוןמלבי״םהואיל משההכל

(כה) וַֽיִּ⁠לְכְּ⁠ד֞וּ עָרִ֣ים בְּ⁠צוּרֹת֮^א וַאֲדָמָ֣ה שְׁ⁠מֵנָה֒ וַיִּֽ⁠י⁠רְ⁠שׁ֡וּ בָּתִּ֣⁠ים מְ⁠לֵֽאִים⁠־כׇּל⁠־ט֠וּב בֹּר֨וֹת חֲצוּבִ֜ים כְּ⁠רָמִ֧ים וְ⁠זֵיתִ֛ים וְ⁠עֵ֥ץ מַאֲכָ֖ל לָרֹ֑ב וַיֹּ⁠א⁠כְ⁠ל֤וּ וַֽיִּ⁠שְׂבְּ⁠עוּ֙ וַיַּ⁠שְׁמִ֔ינוּ וַיִּֽ⁠תְעַדְּ⁠נ֖וּ בְּ⁠טוּבְ⁠ךָ֥ הַגָּ⁠דֽוֹל׃

They took fortified cities, and a fat land, and possessed houses full of all good things, cisterns hewn out, vineyards, and olive groves, and fruit trees in abundance. So they ate, and were filled, and became fat, and delighted themselves in Your great goodness.

א. בְּצוּרֹת֮ =ש1,ק-מ,ב1 ומסורת-ל וטברנית (כתיב מלא וי"ו וחסר וי"ו)
• ל!=בְּצֻרוֹת֮ (כתיב חסר וי"ו ומלא וי"ו)

רלב״גרלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םעודהכל

וכאשר אכלו ושבעו ושמנו בעטו בך.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

בצורות – מלשון מבצר.

שמנה – מלשון שמן.

ויתעדנו – ענין עונג ותפנוק כמו מעדני מלך (בראשית מ״ט:כ׳).

חצובים – חפירת הבור במקום סלעים קרוי חציבה.

וישמינו – נעשו שמנים ובעלי בשר.

ויתעדנו – היו מעדנין עצמם ברוב גודל הטוב שהשפעת להם.

וילכדו – הוא מכוון אל לשון התורה (דברים ו׳ י׳ י״א), כי יביאך ה׳ אל הארץ אשר נשבע לאבותיך ערים גדולות אשר לא בנית, ויירשו בתים – בתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת, בורות – ובורות חצובים אשר לא חצבת, כרמים כרמים וזיתים אשר לא נטעת, ויאכלו, ואכלת ושבעת, ושם אמר השמר פן תשכח את ה׳, ועז״א.

רלב״גרלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהכל

(כו) וַיַּ⁠מְר֨וּ וַֽיִּ⁠מְרְ⁠ד֜וּ בָּ֗ךְ וַיַּ⁠שְׁלִ֤כוּ אֶת⁠־תּוֹרָֽתְ⁠ךָ֙ אַחֲרֵ֣י גַוָּ֔⁠ם וְ⁠אֶת⁠־נְ⁠בִיאֶ֣יךָ הָרָ֔גוּ אֲשֶׁר⁠־הֵעִ֥ידוּ בָ֖ם לַהֲשִׁיבָ֣ם אֵלֶ֑יךָ וַֽיַּ⁠עֲשׂ֔וּ^א נֶאָצ֖וֹת גְּ⁠דוֹלֹֽת׃

Nevertheless they were disobedient, and rebelled against You, and cast Your law behind their back, and killed Your prophets that testified against them to return them to You, and they committed awful blasphemies.

א. וַֽיַּעֲשׂ֔וּ ל=וַֽיַּעֲשׂ֔וּ בגעיה ימנית

רלב״גרלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

והיה זה סבה אל שבסוף הענין מרדו בך והשליכו תורתך אחרי גום והלכו אחרי אלהי העמים והנביאים אשר שלחת להם להעיד בהם הרע שיקרה להם אם לא ישיבו אליך הרגו אותם כמו שעשתה זה איזבל ויהואש ומנשה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

גום – גופם כמו גוית שאול (שמואל א ל״א:י״ב).

וימרו וימרדו – הוא כפל ענין במ״ש ויורה על גודל המרידה.

העידו בם – התרו בם כי רוב המתרים מתרים בעדים למען לא יכחש.

וימרו – שאח״כ שכחו את ה׳, תחלה מרו דברו ואח״כ מרדו לגמרי, וישליכו את תורתך וכו׳.

העידו בם – הזהירום מעבור על מצוות לא תעשה, וזירזום לקיים מצוות לא תעשה.

רלב״גרלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(כז) וַֽתִּתְּ⁠נֵם֙ בְּ⁠יַ֣ד צָֽרֵיהֶ֔ם וַיָּ⁠צֵ֖רוּ לָהֶ֑ם וּבְעֵ֤ת צָֽרָתָם֙ יִצְעֲק֣וּ אֵלֶ֔יךָ וְ⁠אַתָּ⁠ה֙ מִשָּׁ⁠מַ֣יִם תִּשְׁמָ֔ע וּֽכְרַחֲמֶ֣יךָ הָֽרַבִּ֗⁠ים תִּתֵּ֤⁠ן לָהֶם֙ מֽוֹשִׁיעִ֔ים וְ⁠יוֹשִׁיע֖וּם מִיַּ֥⁠ד צָרֵיהֶֽם׃

Therefore You delivered them into the hand of their adversaries, who distressed them. And in the time of their trouble, when they cried to You, You heard from heaven; and according to Your manifold mercies You gave them saviors who saved them out of the hand of their adversaries.

מיוחס לרש״ירלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמלבי״םהואיל משהעודהכל

ואתה משמים תשמע – היית שומע.

And You from the heavens You heard you listened.

והנה בעת התחלתם למרוד בך וזה היה בימי השופטים נתת אותם ביד צריהם והצרו להם ובעת צרתם היו צועקים עליך ומרוב רחמיך פנית אליהם לתת להם מושיעים ויושיעום מיד צריהם. ולא נמנעת מזה מפני מה שמרו ועצבו את רוח קדשך.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

ויושיעום – במקצת ספרים כתבו ויושיעום בפתח הוא״ו וברובן של מדוייקים הוא״ו בשוא.

ויצרו – מלשון צרה.

ותתנם – כמו שהיה בימי השופטים, וכמ״ש (שופטים ב׳ י״ד), וחשב בזה ב׳ מדרגות שתחלה אמר ביד צריהם – ואח״כ ביד אויביהם, שהצר הוא המצר בפעל, והאויב הוא השונא בלב, ויש צר שאינו אויב שמציר להנאתו לא מפני איבה, ובפעם השני נתנם ביד אויביהם שקשים מן צריהם, וכבשום בגלות אף שלא הוצרכו לצור עליהם, וירדו בהם שהרדיה הוא מוסיף עמ״ש בפעם הא׳ ויצר להם – ועוד אמר בפעם הראשון תתן ויושעום – ובפעם השני אמר ותצילם – שהתשועה היא שיושעו לגמרי וינצחו את האויב וזה היה על ידי מושיעים כמו ע״י אהוד ודבורה, ובפעם השני רק הצילם בל יכלה האויב אותם ולא היתה תשועה גמורה, ועז״א בפעם הראשון כרחמיך הרבים – בפעם השני אמר כרחמיך ולא ברחמים רבים וגדולים כי היתה הצלה מועטת, וזאת נמשך רבות עתים – ר״ל כל ימי שפוט השופטים.

יצעקו – לשון עתיד (וכן הפעלים הבאים אחריו) להוראת תדירות.

מיוחס לרש״ירלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמלבי״םהואיל משההכל

(כח) וּכְנ֣וֹחַ לָהֶ֔ם יָשׁ֕וּבוּ לַעֲשׂ֥וֹת רַ֖ע לְ⁠פָנֶ֑יךָ וַתַּֽ⁠עַזְבֵ֞ם בְּ⁠יַ֤ד אֹֽיְ⁠בֵיהֶם֙ וַיִּ⁠רְדּ֣וּ בָהֶ֔ם וַיָּ⁠שׁ֙וּבוּ֙ וַיִּ⁠זְעָק֔וּךָ וְ⁠אַתָּ֞⁠ה מִשָּׁ⁠מַ֧יִם תִּשְׁמַ֛ע וְ⁠תַצִּ⁠ילֵ֥ם כְּֽ⁠רַחֲמֶ֖יךָ רַבּ֥⁠וֹת עִתִּֽ⁠ים׃

But after they had rest, they did evil again before You; therefore You left them in the hand of their enemies, so that they had the dominion over them. Yet when they returned, and cried to You, You heard from heaven; and many times did You deliver them according to Your mercies.

רלב״גרלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהעודהכל

וכנוח להם ישובו לחטוא וכאשר ירדו בהם אויביהם ישובו ויצעקו אליך ושמעת צעקתם להצילם והיה זה פעמים רבות כמו שנזכר בספר שופטים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

וירדו – ומשלו כמו רדה בקרב אויביך (תהלים ק״י:ב׳).

וכנוח להם – וכאשר היה להם מנוחה מן העובדי כוכבים.

ויזעקוך – זעקו אליך.

רבות עתים – ר״ל לא פעם ולא שתים כ״א בעתים מרובות.

ובנוח להם – וכשהיתה להם מנוחה מצרתם.

ויזעקוך – ויזעקו אליך.

רבות עתים – פעמים הרבה.

רלב״גרלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודהואיל משההכל

(כט) וַתָּ֨⁠עַד בָּהֶ֜ם לַהֲשִׁיבָ֣ם אֶל⁠־תּוֹרָתֶ֗ךָ וְ⁠הֵ֨מָּ⁠ה הֵזִ֜ידוּ וְ⁠לֹא⁠־שָׁמְ⁠ע֤וּ לְ⁠מִצְוֺתֶ֙יךָ֙ וּבְמִשְׁפָּטֶ֣יךָ חָֽטְ⁠אוּ⁠־בָ֔ם אֲשֶׁר⁠־יַעֲשֶׂ֥ה אָדָ֖ם וְ⁠חָיָ֣ה בָהֶ֑ם וַיִּתְּ⁠נ֤וּ כָתֵף֙ סוֹרֶ֔רֶת וְ⁠עׇרְפָּ֥ם הִקְשׁ֖וּ וְ⁠לֹ֥א שָׁמֵֽעוּ׃

You testified against them, that You might bring them again to Your law. Yet they dealt proudly, and didn't listen to Your commandments, but sinned against Your ordinances, which if a man do, he shall live in them, and withdrew the shoulder, and hardened their neck, and would not hear.

מקבילות במקראר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

וחי בהם – ויקרא י״ח:ה׳, יחזקאל כ׳:י״א

כתף סוררת – כפרה סוררה סרר ישראל שלא קבלו עול מצות לעבדך שכם אחד (צפניה ג׳:ט׳) דמתרג׳ כתף חד.

ואחר זה בימי המלכים לישראל ויהודה כאשר מרדו בך העידות בהם על יד עבדיך הנביאים מה שיקרה להם מהרע אם לא יסורו מרוע מעלליהם. והנה עשית זה להשיבם אל תורתך והם הרשיעו ולא שמעו למצותיך ומשפטיך חטאו בם עם היותם בתכלית השלמות והערבות ואין בהם דבר מהקושי כמו הענין בתורות שאר האומות אשר ישרפו באש לאלהיהם בניהם ובנותיהם כי אלו המצות והמשפטים הם באופן שכלם מתישרים אל מה שהוא בריאות הגוף והנפש וחייהם והם נתנו כתפם סוררת ונוטה מדרכיך אשר צויתם והקשו ערפם מהפוך אליך פניהם אבל פנו אליך עורף ולא פנים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

ותעד – ענין התראה.

ותעד בהם – היית מתרה בהם ע״י הנביאים.

ובמשפטיך וגו׳ – ר״ל אף בעשיית משפטיך לא עשו לקיים מצות ה׳ כ״א עשו שלא לשמה ואף בדרך חטא כענין הריגת החוטאי׳ בכדי להתנקם נקמתו וכדומה.

אשר יעשה וגו׳ – ר״ל המשפטים אשר אם יעשה אותם האדם ישיג החיים בעבורם הנה המה חטאו בם.

כתף סוררת – כאדם המסיר כתפו ופונה ללכת מחברו.

ותעד – אבל אח״כ בימי המלכים שהתחילו לחטוא בתמידות כמו מימי ירבעם ואילך שאתה העידות בם והמה הזידו – שהזד הוא החולק ביד רמה, ולא שמעו למצותיך שבין אדם למקום, וגם במשפטיך אשר יעשה אדם וחיה בהם – חיי המדינית חטאו בהם, ויתנו כתף סוררת לדברי תוכחת, ואף שהעניש אותם הקשו ערפם:

סוררת – סרה ומשתמטת מקבל עליה עול מצותיך.

מקבילות במקראר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(ל) וַתִּ⁠מְשֹׁ֤ךְ עֲלֵיהֶם֙ שָׁנִ֣ים רַבּ֔⁠וֹת וַתָּ֨⁠עַד בָּ֧ם בְּ⁠רוּחֲךָ֛ בְּ⁠יַד⁠־נְ⁠בִיאֶ֖יךָ וְ⁠לֹ֣א הֶאֱזִ֑ינוּ וַֽתִּתְּ⁠נֵ֔ם בְּ⁠יַ֖ד עַמֵּ֥⁠י הָאֲרָצֹֽת׃

Yet many years did You bear with them, and testified against them by Your spirit through Your prophets, yet they would not give ear. Therefore You gave them into the hand of the peoples of the lands.

מיוחס לרש״ירלב״גרלב״ג תועלותמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

ותמשוך עליהם – משכת עליהם רחמים שלא להשחיתם.

But You extended upon them You extended mercy upon them not to destroy them.

והנה הארכת העונש מרוב רחמיך ומשכת עליהם שנים רבות והעידות בם ברוחך שהיתה על נביאיך ובידם שלחת להם הדברים להוכיחם ולא שמעו אל דבריך לקחת מוסר והיה זה סבה שנתת אותם ביד עמי הארצות והם מלך אשור ומלך בבל והם הרגו בהם הרג רב.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

ותמשוך – ר״ל משכת עליהם חסד.

ברוחך – ברוח נבואה הבאה מעמך.

ולא האזינו – לא הטו אוזן לשמוע.

ותמשוך – כי זה נמשך שנים רבות, ותעד בהם אז העיד ע״י הנביאים את הגזר שגזר עליהם, שהם הנביאים שקמו מימי עוזיהו מלך יהודה ואילך שכולם נבאו על הגלות, והם לא האזינו – ואז ותתנם ביד עמי הארצות שהוא מגלות עשרת השבטים ע״י אשור עד גלות יהודה ובנימין.

ותמשך – היית ארך אפים.

מיוחס לרש״ירלב״גרלב״ג תועלותמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(לא) וּֽבְרַחֲמֶ֧יךָ הָרַבִּ֛⁠ים לֹֽא⁠־עֲשִׂיתָ֥ם כָּלָ֖ה וְ⁠לֹ֣א עֲזַבְתָּ֑ם כִּ֛י אֵֽל⁠־חַנּ֥⁠וּן וְ⁠רַח֖וּם אָֽתָּ⁠ה׃

Nevertheless in Your manifold mercies You did not make a full end of them, nor forsake them; for You are a gracious and merciful God.

רלב״גרלב״ג תועלותמלבי״םהואיל משהעודהכל

והנה ברחמיך הרבים לא עשית אותם כלה ואף על פי שהיו ראוים לזה מצד עוצם חטאתיהם גם לא הסירות מהם השגחתך לעזוב אותם בארץ שבים כי שם היו עיניך בהם להשגיח בם כי אל חנון ורחום אתה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

וברחמיך – ובכל זאת רחמת עליהם שלא לכלותם לגמרי, כי השגיח עליהם מבין החלונות והלך אתם לארץ גלותם להשגיח עליהם, כמ״ש ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים וכו׳, לכלותם להפר בריתי אתם, כי עדן שומר הברית והחסד שהבטיח אל האבות כמש״ש וזכרתי את בריתי יעקוב וכו׳.

עשיתם – עשית עמהם.

רלב״גרלב״ג תועלותמלבי״םהואיל משההכל

(לב) וְ⁠עַתָּ֣⁠ה אֱ֠לֹהֵ֠ינוּ הָאֵ֨ל הַגָּ⁠ד֜וֹל הַגִּבּ֣⁠וֹר וְ⁠הַנּ⁠וֹרָא֮ שׁוֹמֵ֣ר הַבְּ⁠רִ֣ית וְ⁠הַחֶ֒סֶד֒ אַל⁠־יִמְעַ֣ט לְ⁠פָנֶ֡יךָ אֵ֣ת כׇּל⁠־הַתְּ⁠לָאָ֣ה אֲֽשֶׁר⁠־מְ֠⁠צָאַ֠תְנוּ לִמְלָכֵ֨ינוּ לְ⁠שָׂרֵ֧ינוּ וּלְכֹהֲנֵ֛ינוּ וְ⁠לִנְבִיאֵ֥ינוּ^א וְ⁠לַאֲבֹתֵ֖ינוּ וּלְכׇל⁠־עַמֶּ֑⁠ךָ מִימֵי֙ מַלְכֵ֣י אַשּׁ֔⁠וּר עַ֖ד הַיּ֥⁠וֹם הַזֶּֽ⁠ה׃

Now therefore, our God, the great, the mighty, and the awesome God, who keeps covenant and loving kindness, don't let all the travail seem little before You, that has come on us, on our kings, on our princes, and on our priests, and on our prophets, and on our fathers, and on all Your people, since the time of the kings of Assyria to this day.

א. וְלִנְבִיאֵ֥ינוּ =ק-מ,ב1,ש2 ובדפוסים (כתיב מלא יו"ד ומלא יו"ד), וכך גם בתנ"ך ליסבון
• ל,ש1=וְלִנְבִיאֵ֥נוּ (כתיב מלא יו"ד וחסר יו"ד)
• קורן, ברויאר, מג"ה, סימנים, מכון ממרא

רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

ועתה אלהינו שומר הברית והחסד שהיה לך עם האבות און התלאה אשר מצאתנו מימי מלכי אשור עד היום מעט ומשם בא הרע לישראל ועד עתה כי הוא הגלה עשרת השבטים והשחית רבים ביהודה ולכד את כל ערי יהודה הבצורות ואחריו בא מלך בבל להשחית את השארית הנשארה.

לשרינו ולכהנינו – במקצת דפוסים ישנים לכהנינו בלא וא״ו ובכל ספרים כ״י בוא״ו.

התלאה – ענין יגיעה וטורח כמו את כל התלאה (שמות י״ח:ח׳).

הברית – הגמול שהבטחת בברית.

אל ימעט – ר״ל יחשב לפניך למרובים וימרקו כל פשעי עמך.

אשר מצאתנו – אשר מצא אותנו וחוזר ומפרש למלכינו וכו׳.

מימי מלכי אשור – שהיו הראשונים אשר הרעו לישראל.

ועתה אלהינו אחר שאתה עדיין שומר הברית והחסד – כמ״ש וזכרתי את בריתי יעקוב, שמה שלא עזבתם הוא מצד שמירת הברית, [ולכן הוסיף שם גבור ונורא שלא אמרו ירמיה ואנשי כנה״ג כמ״ש חז״ל, באשר ראה כי גם בגלות מראה גבורותיו ונוראותיו והשגחתו הפרטית ומשגיח בהשגחה מעוטפת בסתר המדרגה והן הן גבורותיו כמ״ש במק״א], אל ימעט – אחר שהברית קיים והגלות הוא רק לכפר עון ולהתם פשע כבר לקחנו מיד ה׳ תלאה רבה די והותר מימי מלכי אשור שאז התחילו הגליות עד היום הזה:

את – מלה מיותר, בעוד שלמ״ד של למלכינו והבאות אחריה הן במקום ״את״.

רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(לג) וְ⁠אַתָּ֣⁠ה צַדִּ֔⁠יק עַ֖ל כׇּל⁠־הַבָּ֣⁠א עָלֵ֑ינוּ כִּֽי⁠־אֱמֶ֥ת עָשִׂ֖יתָ וַאֲנַ֥חְנוּ הִרְשָֽׁעְנוּ׃

However You are just in all that has come upon us; for You have dealt truly, but we have done wickedly.

מיוחס לרש״ירלב״גמצודת דודמלבי״םעודהכל

על כל הבא – על כל מעשה יסוריך הרעים אשר באו עלינו.

with all that has come upon us with the entire episode of the harsh tortures that have come upon us.

והנה אתה אלהינו צדיק על כל הבא עלינו מן הרע כי באמת וביושר ובחמלה שפטת אותנו אך אנחנו הרשענו.

ואתה צדיק – הדין עמך על כל התלאה הבאה עלינו.

כי אמת עשית – כי אתה היית מאמת ומקיים כל מה שהבטחתנו.

ואנחנו הרשענו – ולא עשינו כגמול הראוי.

ואתה צדיק – ובכ״ז אתה צדיק במה שהענשת אותנו, אם מצדנו על כל הבא עלינו ואנחנו הרשענו – שאנחנו הרשענו הגם שבא עלינו תלאות וצרות כאלה, והגם שאמת עשית והיה העונש כדין לא שמנו על לב לשוב והרשענו גם בגלותנו, ואם מצד אבותינו, כי

מיוחס לרש״ירלב״גמצודת דודמלבי״םהכל

(לד) וְ⁠אֶת⁠־מְ⁠לָכֵ֤ינוּ שָׂרֵ֙ינוּ֙ כֹּהֲנֵ֣ינוּ וַאֲבֹתֵ֔ינוּ לֹ֥א עָשׂ֖וּ תּוֹרָתֶ֑ךָ וְ⁠לֹ֤א הִקְשִׁ֙יבוּ֙ אֶל⁠־מִצְוֺתֶ֔יךָ וּלְעֵ֣דְ⁠וֺתֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר הַעִידֹ֖תָ בָּהֶֽם׃

Our kings, our princes, our priests, and our fathers, have not kept Your law or listened to Your commandments and Your testimonies with which You testified against them.

רלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

ולעדותיך אשר העידות בהם – רוצה לומר: ההעדות שהעידות בהם בתורה מן הרע שיקרה להם אם יסורו מאחריך והעידות בהם עוד על ידי נביאיך.

ולעדותיך – הוא״ו נקראת כמ״ש בריש אלפ״א בית״א רבתי דתילים.

ואת מלכינו – ר״ל ועם מלכינו וכו׳ הרשענו כי גם המה לא עשו תורתיך וכו׳ אשר הייתי מתרה בהם לעשותם.

ואת מלכינו – שבעת הקודם בימי אבותינו שאז היה לנו מלכים ושרים הנה מלכינו ושרינו וכל אבותינו לא הקשיבו למצותיך והם לא היה להם מצור ומצוק, ולא עבדוך במלכותם ובטובך הרב – באופן שלא עמדנו לא בנסיון העושר ולא בנסיון העוני, ומרינו פי ה׳ בין בעת ההצלחה בין בימי עוני, [ומ״ש ואת מלכינו ר״ל צדיק אתה את מלכינו והוא כמו מלת עם].

ואת – גם זה מיותר והיה לו לכתוב ״ומלכינו״.

רלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(לה) וְ⁠הֵ֣ם בְּ⁠מַלְכוּתָם֩ וּבְטוּבְ⁠ךָ֨ הָרָ֜ב אֲשֶׁר⁠־נָתַ֣תָּ לָהֶ֗ם וּבְאֶ֨רֶץ הָרְ⁠חָבָ֧ה וְ⁠הַשְּׁ⁠מֵנָ֛ה אֲשֶׁר⁠־נָתַ֥תָּ לִפְנֵיהֶ֖ם לֹ֣א עֲבָד֑וּךָ וְֽ⁠לֹא⁠־שָׁ֔בוּ מִמַּֽ⁠עַלְ⁠לֵיהֶ֖ם הָרָעִֽים׃

For they have not served You in their kingdom, and in Your great goodness that You gave them, and in the large and fat land which You gave before them; they did not turn from their wicked works.

רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םעודהכל

והנה הם עם רב הצלחותיהם שהיתה להם מלוכה והיו נוחלים טובך הרב בארץ הטובה אשר נתת להם לא רצו לעבדך ולא שבו ממעלליהם הרעים.

והם במלכותם – וגו׳ אשר נתתי להם וגו׳ בכל המדוייקים חסר ה״א וכן חבר שבפ׳ אשר נתתי לפניהם וכן נכון עפ״ה שכתבתי למעלה.

ולא שבו – הוא״ו בגעיא בס״ס.

אשר נתתה לאבותינו – מלא ה״א ברוב המדוייקים וכן דינו מכח המסרות דלעיל.

ממעלליהם – ממעשיהם כמו עולל לי (איכה א׳:י״ב).

במלכותם – עם שהיה בהם המלוכה ורוב טובה עכ״ז לא עבדוך ולא שבו מדרכיהם הרעים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לד]

רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהכל

(לו) הִנֵּ֛⁠ה אֲנַ֥חְנוּ הַיּ֖⁠וֹם עֲבָדִ֑ים וְ⁠הָאָ֜רֶץ אֲשֶׁר⁠־נָתַ֣תָּ⁠ה לַאֲבֹתֵ֗ינוּ לֶאֱכֹ֤ל אֶת⁠־פִּרְיָהּ֙ וְ⁠אֶת⁠־טוּבָ֔הּ הִנֵּ֛⁠ה אֲנַ֥חְנוּ עֲבָדִ֖ים עָלֶֽיהָ׃

Behold, we are servants this day, and as for the land that You gave to our fathers to eat its fruit and its good, behold, we are servants in it.

מיוחס לרש״ירלב״גמצודת דודמלבי״םעודהכל

הנה אנחנו עבדים עליה – שאנחנו מעלים מס למלכי האומות.

Behold, today we are slaves upon it [the land], for we pay tribute to all the nations.

ואנחנו בהפך זה, כי אנחנו עבדים ומלכי הגוים מושלים על אדמתנו ובהמתנו ועל גופנו ובצרה גדולה אנחנו.

הנה וגו׳ – ר״ל אבל עתה הנה אנחנו עבדים למלכי פרס.

הנה – עתה סיים תפילתו ואמר אנחנו רוצים לתקן חטא אבותינו ולהשיב חמה, שתחת שאבותינו ברוב טוב ובארצם הטובה לא עבדוך נעבוד אנחנו אותך הגם שאנו בעוני ובחוסר כל, שהגם שאנחנו עבדים, והארץ וכו׳ אנחנו עבדים עליה, ותבואתה מרבה (מלשון רבית כמו הוי המרבה לא לו) שאנחנו משלמים בעדה נשך ותרבית למלכים שהם מושלים על גויותנו ובבהמתנו – עד שאנחנו בצרה גדולה, ובכל זאת אנחנו כורתים אמנה ומקבלים עלינו לשמור את התורה, ובזה הלא נתקן חטא האבות שלא עבדוך בעת היו בארץ והיה להם כל טוב.

מיוחס לרש״ירלב״גמצודת דודמלבי״םהכל

(לז) וּתְבוּאָתָ֣הּ מַרְבָּ֗ה לַמְּ⁠לָכִ֛ים אֲשֶׁר⁠־נָתַ֥תָּ⁠ה עָלֵ֖ינוּ בְּ⁠חַטֹּ⁠אותֵ֑ינוּ וְ⁠עַ֣ל גְּ֠⁠וִיֹּ⁠תֵ֠ינוּ^א מֹשְׁ⁠לִ֤ים וּבִבְהֶמְתֵּ֙נוּ֙ כִּרְצוֹנָ֔ם וּבְצָרָ֥ה גְ⁠דֹלָ֖ה^ב אֲנָֽחְנוּ׃

It yields much increase to the kings whom You have set over us because of our sins. Also they have power over our bodies, and over our livestock, at their pleasure, and we are in great distress.⁠"

א. גְּ֠וִיֹּתֵ֠ינוּ =ל,ש1,ק13,ש2 ומסורת-ל וטברנית (יו"ד ראשונה מנוקדת בנקודת חולם, וכתיב מלא יו"ד בסוף), וכך הוא בשתי מהדורותיו האחרונות של ברויאר (ובסימנים) ובמג"ה.
• ק-מ,ב1=גְּ֠וִיָּתֵנוּ (יו"ד ראשונה מנוקדת בקמץ, וכתיב חסר יו"ד בסוף בהתאם לניקוד) וכמו כן בדפוסים וקורן (וכך גם במהדורתו הראשונה של ברויאר ובמכון ממרא)
• מ"ג דפוס ונציה=גְּ֠וִיֹּתֵנוּ
• בתנ"ך ליסבון הניקוד בחולם והכתיב חסר, וצוין בהערת מ"ק: "ל' וא' גְּוִיָּתֵנוּ".

ב. גְדֹלָ֖ה =ש1,ק13,ק-מ,ב1 ומסורת-ל וטברנית ובדפוסים (כתיב חסר וי"ו)
• ל!=גְדוֹלָ֖ה (כתיב מלא וי"ו)

מיוחס לרש״ימנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהעודהכל

ותבואתה – של ארץ ישראל.

מרבה – מעדני מאכלים למלכי האומות.

אשר נתתה עלינו – שהם מושלים בנו.

And its produce [the produce] of the land of Israel.

it lavishes delicacies to the kings of the nations...

whom You have appointed over us who rule over us.

אשר נתת עלינו בחטואתינו – בה״א.

גויותינו – ענין גוף.

מרבה וכו׳ – כי מלכי פרס לוקחים מהם המס וכל דבר היפה אף נעים.

כרצונם – עושים כרצונם.

ותבואתה וגו׳ – והארץ, זבת חלב ודבש מטבעה, נותנת תבואה רבה לא לנו, רק למלכים וגו׳.

מיוחס לרש״ימנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משההכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון