Tehillim 4 – תהלים ד‏ – Mikraot Gedolot

(א) ⁠לַמְנַצֵּ֥⁠חַ בִּנְגִינ֗וֹת מִזְמ֥וֹר לְ⁠דָוִֽד׃

For the leader, with string-music. A Psalm of David.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

לְשַׁבָּחָא עַל חִנְגִיתָא תּוּשְׁבַּחְתָּא לְדָוִד.

For praise, with melodies. A hymn of David.

למנצח בנגינות מזמור – זה המזמור נאמר בשלשה מיני שבח, בנצוח, בנגון, במזמור. נגינות הוא לשון נבואה כמה דאת אמר והיה כנגן המנגן, למנצח שהוא נאה לנצח למי שנצוחו לנצח נצחים, למנצח למי שהוא מנוצח מבריותיו. אמר רב כהנא משום ר׳ ישמעאל ב״ר יוסי זמרו למי שמנצחין אותו ושמח, בוא וראה שלא כמדת הקב״ה מדת בשר ודם, ב״ו נוצחין אותו ועצב, אבל הקב״ה נוצחין אותו ושמח שנאמר ויאמר להשמידם לולי משה בחירו.

למנצח בנגינות – ננצח למי שהוא קלוס בפיהם של צדיקים לקלסו.

דבר אחר למי שהוא נותן הנצח לבניו במצרים בעמלק בסיחון בעוג במלכי כנען.

דבר אחר למי שהנצח שלו שנאמר לך ה׳ הגדולה והגבורה והנצח, ה׳ כגבור יצא, ויצא ה׳ ונלחם, ה׳ איש מלחמה.

דבר אחר למי שהוא מבקש להנצח, אמר הקב״ה כשאני נוצח אני מפסיד, נצחתי בדור המבול בדור הפלגה בסדומיים ואבדתי, משה נצחו ונשתכר כל אותם אוכלוסין.

קול לדאוד, יסבח בה אלמואט׳בין באלחאן.

מאמר לדוד שבו משבח את המתמידים (בתורה או בתפילה) על ידי לחנים.

מזמור, מאמר לדוד משבחים בו המתמידים במשמרותם בנגינות. וכתב הראב״ע: אמר הגאון כי זה המזמור לדוד ונתנו לאחד מן המשוררים לנגן אותו תמיד כמו לנצח.

למנצח בנגינות מזמור לדוד

ומעני למנצח בנגינות אן אלמנצח והו צאחב אٓלה¹ אלמוסיקא כאן ילחן אלקול אלדֺי כאן ינשיה דוד עלי נגינות או שמינית או גתית וסאיר מא דֺכר מן אלאלאתﹺ אלמסתעמלה² פי תנגﹶים³ אלמזמור ותלחינה.

וקיל⁴ פי קו׳ עד מה כבודי לכלמה תאהבון ריק מענאין⁵ אלמעני אלאול מטאלבה אעדאיה⁶ לﹺמא יעאדונה ויתמנון⁷ לה אלכׄזי באטלא⁸ﹰ בלא דׄנבﹴ סבק [6ב] מנה אליהם. ואלתׄאני⁹ אנהם יחבון אמרא¹⁰ﹰ באטלא לא יצלון אליה ואמלא¹¹ﹰ כׄאיבאﹰ לא יחצלון עליה.

1. אٓלה] (2) 1א אלה

2. אלמסתﹶעמלה] (1) 6א אלמסתעמלה

3. פי תנגﹶים] (2) 1א לתנגים

4. וקיל] (2) 1א <קיל>

5. מענאין] (2) 1א מעניאן

6. אעדאיה] לﹺם

7. ויתמנון1 (2) [א] י]⁠תמנון

8. באטלאً] (1) 6א באטלא

9. ואלתׄאני אנהם] (2) 1א desunt

10. אמראً] (2) 1א אמרא

11. ואמלאً…יחצלון] (2) 1א desunt

The intent of “conductor (la-mənaṣṣeaḥ) upon the instruments (nəḡînôṯ);” the mənaṣṣeaḥ is the master of musical instruments who sings the words David composed upon the nəḡînôṯ, Šəmînîṯ or Gittîṯ and other types of instruments mentioned for beating out the Psalms and playing their melody.

The phrase “how long will my glory be mocked; will you love illusions;” has two meanings. The first meaning is his enemies who wish to harm him and the failure of their aim to shame him, despite not having committed a transgression against them. The second answer; they desire worthless unobtainable temptation, and false hopes which they cannot hope to fulfill.

למנצח בנגינות מזמור – מזמור זה ייסד דוד שיאמרהו בן לוי המנצח בנגינות בשיר על הדוכן. לשון ניצוח נופל במתחזקים בעבודה, כעניין שנאמר: ויעמדו הלוים מבן עשרים שנה ומעלה לנצח על מלאכת בית י״י (עזרא ג׳:ח׳).

To the conductor with melodies David established this psalm so that the Levites who conduct the melodies when singing on the platform should recite it. The expression of נצוח denotes those who apply themselves to the service, as the matter is stated: "and appointed the Levites from twenty years old and upwards to conduct the work of the house of the Lord" (Ezra 3:8).

למנצח בנגינות – אמר הגאון כי זה המזמור לדוד ונתנו לאחד מן המשוררים^א לנגן אותו תמיד, כמו: לנצח.

ואחרים אמרו: כי המנצח הוא הפקיד שהוא שר על המנגנים, כמו: ומנצחים עליהם (דברי הימים ב ב׳:א׳), וזהו הנכון. ונפתח למ״ד למנצח בעבור היותו ידוע.

וטעם בנגינות – שיש לו שתי נעימות.

ויש אומרים: כלי שיר נקרא נגינות.

ולפי דעתי: שהיו בישראל נגינות ושירות על נעימות רבות. וטעם בנגינות – שהיה תחלת שיר. והנה נכתב עם זה המזמור הניגון, וככה למעלות (תהלים קכ״א:א׳), והמעלות (תהלים ק״כ:א׳), ועל עלמות (תהלים מ״ו:א׳), ועל איילת השחר (תהלים כ״ב:א׳), ועל יונת אלם (תהלים נ״ו:א׳), ועל מחלת (תהלים נ״ג:א׳, תהלים פ״ח:א׳).

א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י פרמא 1870 חסר: ״מן״. בכ״י מנטובה 13: ״המשורר״.

FOR THE LEADER; WITH STRING MUSIC. The Gaon¹ said that David composed this poem and gave it to one of the musicians to perpetually play it.⁠² According to the Gaon la-menatze’ach (for the leader) means, forever (la-netzach).

Others say that mena’tze’ach refers to the individual who is in charge of the musicians.⁠³ Compare, u-menatzchim alehem (oversee them) (11 Chron. 2:1). This interpretation is correct.

The lamed of la-menatze’ah has been vocalized with a pattach because it refers to a specifically known individual.⁠⁴

The word neginot (string music) indicates that this psalm had two tunes.⁠⁵ Others say that neginot is the name of a musical instrument.⁠⁶

According to my opinion Israel had songs and poems with various tunes.⁠⁷

The tune to which our psalm was to be performed opened with the word be-niginot.

Observe, the tune of the psalm was written along with it.⁠⁸ The same applies to such terms as: la-ma’alot;⁹ ha-ma’a lot;¹⁰ al alamot;¹¹ al ayelet ha-shachar;¹² al yonat elem¹³ and machalat.⁠¹⁴

1. Rabbi Saadiah Gaon.

2. Rabbi Saadiah Gaon connects the word la-menatze’ach with the word netzach (forever). According to Rabbi Saadiah Gaon this poem was assigned to a specific musician.

3. In other words, la-mentatze’ach means, for the choirmaster.

4. The pattach beneath the lamed indicates the direct object, for la is equivalent le-ha.

5. Niginot is in the plural. This interpretation renders neginot as tunes. It believes that our verse is to be rendered: For the leader, a psalm of David to be performed to two tunes.

6. According to this interpretation our verse should be rendered: For the leader, a psalm of David to be played upon neginot.

7. Prior to the composition of the Book of Psalms.

8. The word be-niginot indicates the melody of the psalm.

9. Ps. 128.

10. Ps. 120.

11. Ps. 46.

12. Ps. 22:1.

13. Ps. 56:1.

14. Ps. 53:1. Ibn Ezra’s point is that the psalms were performed to the tunes of pre-existent songs. The opening word of the song that a given psalm was to be performed to was inserted in the first line of the psalm. See, Four Approaches to the Book of Psalms, pp. 233-234.

למנצח בנגינות מזמור לדוד – אמרו רבותינו זכרם לברכה (שוחר טוב): המזמור הזה נאמר בשלשה מיני שבח: בנצוח בנגון במזמור. והנראה: כי המנצח הוא אשר היה על המשוררים. ועל ידי המנצחים היו נאמרים המזמורים. והיו נותנים אותם למנגנים ולמשוררים, ולא תמצא בשום מקום למשורר ולמנגן אלא למנצח. וכן בתפלת חבקוק: למנצח בנגינותי (חבקוק ג׳:י״ט). וכן כתוב: לנצח על מלאכת בית י״י (דברי הימים א כ״ג:ד׳). וכתיב: בכנרות על השמינית לנצח (דברי הימים א ט״ו:כ״א). ויש שהיה מנצח על כלי הנקרא נגינות, ויש על כלי הנקרא שמינית. ועם הכלים היו נאמרים השירים והנגונים והתהלות כל אחד לפי נגונו הידוע אצלם. כי חכמה גדולה היתה והיא תעורר הנפש החכמה, והיא נספרת בכלל החכמות החיצונות. והכלים שהיו בבית המקדש להלל הם נבלים וכנורות ומצלתים וחצוצרות ושופר. והיו הכלים נחלקים על נגינות ידועות אצלם. יש מהנגינות שנקרא עלמות כמו שכתוב (דברי הימים א ט״ו:כ׳) וכתוב: על עלמות שיר (תהלים מ״ו:א׳). ויש שנקרא נגינות, ובו היה נאמר זה המזמור. ויש מהם נקרא משכיל, ויש מהם נקרא מכתם, ויש שגיון, ויש מהם נחילות, ויש שגיונות, ויש גתית, ויש נקרא מן הכלים עשור, ויש עוגב, ויש מנים. וכל אחד חלוק בנגינתו כמו שהוא ידוע אצל בעלי החכמה. ומצאנו כתוב אחד אומר: וארבעת אלפים מהללים לי״י בכלים אשר עשיתי להלל (דברי הימים א כ״ג:ה׳). ולא נודע אם אשר היו הכלים בידם הם אשר היו אומרים המזמור בפיהם, או אם היו יחד המשוררים בפה, וכנגדם אשר היו מנגנים בכלים. ומצאנו כתוב אחר אומר: והלוים בכלי שיר י״י אשר עשה דויד המלך להדות לי״י כי לעולם חסדו בהלל דויד בידם והכהנים מחצצרים נגדם (דברי הימים ב ז׳:ו׳). ועוד כתיב: והשיר משורר והחצצרות מחצצרים (דברי הימים ב כ״ט:כ״ח). והחצוצרות לבדם היו ביד הכהנים כמו שכתוב: ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצצרות (במדבר י׳:ח׳). ושאר הכלים היו ביד הלוים. וכן כתיב: ויעמדו הלוים בכלי דויד והכהנים בחצצרות (דברי הימים ב כ״ט:כ״ו).

For the Chief Musician: on Neginoth. A Psalm of David – Our teachers of blessed memory have said (Shoher Tod, ad loc.) that "this Psalm was uttered in three kinds of praise, in nissuah (נצוח), in niggun (ניגון), and in mizmor (מזמור).⁠" It is evident that the (person called the) מנצח ("Chief Musician") is the one who was over the singers, and that the Psalms were rendered under the direction of the(se) "Chief Musicians,⁠" who assigned them to (certain) players and singers. [This view is supported by the fact that] you nowhere find [as titles] "For the Singer" or "For the Player,⁠" but only For the Chief Musician. And accordingly we have in the Prayer of Habakkuk (3:19) "For the Chief Musician on my stringed instruments"; and so the text (1 Chron. 23:4) "to superintend (לנצח) the work of the house of the Lord.⁠" It is written also (ibid. 15:21) "with harps set to the Sheminith to lead (לנצח).⁠" And it is the case that there was a "Chief Musician" over the instrument called Neginoth and another over that called Sheminith. And the songs and the melodies and the praises were rendered each according to the melody known in connexion with them; for it was a great science and would stimulate the rational soul, and was reckoned in the category of secular sciences. And the instruments which were (used) in the Temple for praise were lutes, lyres, cymbals, trumpets, and a horn. The instruments also were classified according to melodies known in connexion with them. Of the melodies there was that called Alamoth, as in the text (1 Chron. 15:20) and written (Ps. 46:1), "Set to Alamoth. A Song.⁠" And there was that called Neginoth, and in this the present Psalm was rendered. And there was one of them called Maskil, and there was one of them called Mikhtam. There was also Shiggaion, and there was Nehiloth, and there was Shigionoth, and there was Gittith. One of the instruments was called "Tenstrings,⁠" another "Pipes,⁠" and another "Minnim.⁠" And each of these is classified in its melody as it was known to the masters of the science. We find also a text which says (i Chron. 23:5), "And four thousand praised the Lord with the instruments I made to praise.⁠" It is not known, however, whether the instruments were in the hands of those who were actually reciting the Psalm, or whether they acted together – those who sang with the mouth, and opposite them those who played upon (musical) instruments. We find also another text which says (2 Chron. 7:6), "And the Levites with the instruments of music of the Lord which David the king had made to give thanks unto the Lord, for His mercy (endureth) forever, when David praised by their ministry: and the priests sounded the trumpets before them.⁠" And further it is written (ibid. 29:28), "and the singers sang and the trumpeters sounded.⁠" Now the trumpets alone were in the hands of the priests, as it is written (Num. 10:8), "and the sons of Aaron, the priests, shall blow with the trumpets;⁠" and the rest of the instruments were in the hands of the Levites; and so it is written (2 Chron. 29:26), "And the Levites stood with the instruments of David and the priests with the trumpets.⁠"

לַמְנַצֵּחַ וגו׳, בְּקָרְאִי עֲנֵנִי אֱלֹהֵי צִדְקִי וגו׳. אמר הגאון, זה המזמור הוא תפילה לדוד לה׳ שישים ויתן קץ ותכלא¹ לתשועתו, כי אחרי מיתת אחיתופל ואבשלום, עדיין לא היו משיבים אותו לביתו, כנראה באמרו (שמואל ב׳ י״ט:י׳) ׳ויהי כל העם נדון בכל שבטי ישראל׳ וגו׳, כי היו מתווכחים ביניהם אם להשיב המלך אל ביתו אם לאו², עד שהוצרך לשלוח³ לדבר אל זקני יהודה שישיבוהו, כאמרו (שם פסוק יב) ׳דברו אל זקני יהודה לאמר למה תהיו אחרונים להשיב את המלך אל ביתו׳.

וסיבת המחלוקת והוויכוח על זה הוא, כי הללו מחייבים ואומרים, כל עוד שזה דוד קיים – לא יבנה הבית, כי ה׳ בישרו על ידי נתן כי הוא לא יבנה את הבית הזה כי דמים רבים שפך, כי אם בנו יבנהו⁴, ועתה בנו שנמלך מת, הלא טוב לנו שלא להשיבו אל מלכותו.

ועל זה התפלל דוד ואמר, בְּקָרְאִי עֲנֵנִי אֱלֹהֵי צִדְקִי, שכבר בַּצָּר הִרְחַבְתָּ לִּי וכבר התחלתָּ התשועה, לכן חָנֵּנִי וּשְׁמַע תְּפִלָּתִי:

1. ע״פ להלן (תהלים קי״ט:צ״ו) ׳לכל תכלה ראיתי קץ׳.

2. ׳ויהי כל העם נדון׳ – נשפטים ומתווכחים זה עם זה אם להשיב את המלך (רד״ק שם).

3. את צדוק ואביתר הכהנים.

4. כך הם דברי נתן הנביא בשמואל ב׳ (ז יב-יג): ׳וַהֲקִימֹתִי אֶת זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ וַהֲכִינֹתִי אֶת מַמְלַכְתּוֹ, הוּא יִבְנֶה בַּיִת לִשְׁמִי׳. ולא נתפרש מי הוא הבן, וחשבו שהכוונה לאבשלום שמלך ומת. אך בדברי הימים א׳ (כב ח-י) מפורש שבן זה שלמה שמו, וגם בגמרא (מכות י.) איתא ׳ אמר דוד לפני הקב״ה, רבש״ע, שמעתי בני אדם שהיו אומרים מתי ימות זקן זה ויבוא שלמה בנו ויבנה בית הבחירה׳. וצ״ע.

למנצח – בעלי השיר יקראו מנצחים כי דרכם לנצח זה את זה בהרמת הקול ובהכרעתו.

בנגינות – מלשון נגינה וזמר העשוי בהכרעת הקול.

למנצח – ר״ל המזמור הזה של דוד נמסר לבן לוי המנצח לנגנו בנגון בבית המקדש.

למנצח – מזמור זה תקן בעת שהיה רעב בימי דוד שלש שנים, ולצני הדור אמרו שהוא בעבור חטא דוד, ודוד שאל אז בה׳ ויאמר ה׳ אל שאול ואל בית הדמים על אשר הרג את הגבעונים, ופייסו את הגבעונים וירד הגשם, ואז הקריב זבחי צדק, רצה לומר זבחי תודה בעבור שנתברר צדקו שלא היה הרעב בעבור חטאו, ומזמור זה נחלק לג׳ חלקים המצוינים במלת סלה. (חלק א׳)

למנצח – נ״ל ששורש נצח בלשון הקדש אין הוראתו התגבר על צריו והוראה זו יש לו בלשון חכמים ובספר דניאל ו׳:ג׳ ושתי פעמים בדברי הימים (ד״ה ב׳ ב׳:א׳, ד״ה ב׳ ב׳:י״ז) מצאנוהו להוראת שררה, ובשאר המקומות שבא בתנ״ך נ״ל שהוראתו שיר ונגן (עיין במאיר נתיב) א״כ למנצח הוראתו לשר שירים ומנגן או ג״כ לשר ופקיד וממונה, ובודאי מקור הוראת שורש זה הוא כמו בלשון חכמים התגבר, ומזה לנצח שהוראתו קיום לעולם ועד, המתגבר על כליון ומות, ומזה נצח ישראל (שמואל א׳ ט״ו:כ״ט) גבור וקיים לעד, וכמו שבין לשון שררה ולשון שיר אין הפרש כי אם בי שי״ן שמאלית וימנית שבזמן קדמון לא היה הפרש ביניהן והברתן שוה, כן שורש נצח מורה שררה ושיר, וכבר ספרו מושלי משלים על אורפיאו (Orfeo) שבכח ניגונו היה מתגבר על החיות הבאות אליו ומלקקות רגליו להורות כח הניגון ויכלתו גם על פרא אדם, ואולי מדעה זו נהיה המעבר בין שתי ההוראות בשני השרשים נצח ושר.

בנגינות – שורש נגן הוראתו הוציא קול ביד ע״י כלי שיר, ואח״כ הושאל גם לשיר בפה בלוית כלי (אני מנגינתם, איכה ג׳:ס״ד ודומיו) א״כ הוראת למנצח בנגינות היא מזמור זה נִתַּן למשורר בפה ומְלַוֶה קולו ע״י כלי שיר, ויש לפרש בי״ת של בנגינות לשון עם, ע״ד בנערינו ובזקנינו נלך (פרשת בא) בהיות נערינו וזקנינו אתנו כי הם חלק ממנו, והנגינה תחבר אל השיר ותהיה כגוף אחד אתו, ע״כ כתב בנגינות לא עם נגינות, שדוד נתן למנצח לא בלבד השיר רק גם הנגינה לשיר אותו.

(ב) בְּ⁠קׇרְאִ֡י עֲנֵ֤נִי⁠׀ ⁠אֱלֹ֘הֵ֤י צִדְקִ֗י⁠ ⁠בַּ֭צָּ⁠ר הִרְחַ֣בְתָּ לִּ֑⁠י⁠ ⁠חׇ֝נֵּ֗⁠נִי⁠ ⁠וּשְׁמַ֥ע תְּ⁠פִלָּ⁠תִֽי׃

Answer me when I call, O God of my righteousness. You who set me free when I was in distress, be gracious to me, and hear my prayer.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

בְּעִדָן צְלוֹתִי קַבֵּל מִנִי אֱלוֹהַּ צִדְקוֹתִי בְּעִידָן עַקְתָא אַפְתִּיתָא לִי חוּס עֲלַי וְקַבֵּל צְלוֹתִי.

At the time of my prayer, accept [it] from me, O God of my righteousness; at the time of distress, you relieved me; pity me and accept my prayer.

בקראי ענני אלהי צדקי – רבי יהודה אומר עליך להצדיקני למה שאני משבט יהודה ואתה שומע קול תפלתי שנאמר שמע ה׳ קול יהודה, רבנן אברין כנסת ישראל אמרה אלהי צדקי עליך להצדיקני אם אין בי זכות עשה עמי צדקה. א״ר יהושע בן לוי לפי שדוד אמר קולי אל ה׳ אקרא, אין לי שקולנו נשמע אלא בשעה שהוא בנוי, מנין כשהוא חרב, תלמוד לומר בקראי כל זמן שאקרא,

דבר אחר: בקראי ענני – א״ר יוחנן שלשה דברים (כתוב ברמז קמ״ח).

אד׳א דעותך אג׳בני יא רב עדלי, כמא אן מן אלמצ׳איק טאל מא אוסעת לי, כד׳א רפני ואסמע צלאתי.

אלוהי ישועתי! אם אקרא לך (אבקש ממך ש) תענני. כפי שרבות הרחבת לי ממקום צר. כך תחוס עלי ותשמע תפילתי.

בצר, כמו שמכל הצרות תמיד הרחבת לי כך חנני ושמע תפלתי, הוצרך לכך כי הרחבת לשון עבר, וכך פי׳ המאירי.

בצר הרחבת לי – בימים שעברו עלי, ומעתה חנני ושמע תפלתי.

in my distress You have relieved me in the days that have passed over me. From now on, be gracious to me and hearken to my prayer.

בצר הרחבת לי – אין זה לשון שעבר אלא לשון הווה שכשם ש״אז ישיר משה״ (שמות ט״ו:א׳) אינו משמש להבא אלא לשעבר, כמו כן זה אין משמש לשעבר אלא לשעתו. וכה פתרונו: בקראי ענני יי׳ אלהי בצר תרחב לי.

בקראי – טעם אלהי צדקי – כי אתה הסבה הראשונה להראות צדקי.

ובצר – שם דבר, כמו: בצר לי (שמואל ב כ״ב:ז׳).

WHEN I CALL. O God of my righteousness means, You are the first cause in the revelation of my righteousness.⁠¹

Ba-tzar (in distress) is a noun.⁠² Compare, ba-tzar li (in my distress) (Psalms 18:7).⁠³

1. In other words, God of righteousness means, God who reveals my righteousness. Ibn Ezra speaks of God as being the first cause in revealing David’s righteousness because he believed that God does not act directly in human affairs. See Ibn Ezra’s Commentary on the Pentateuch, Vol. 1 page xii. Also see Ibn Ezra’s comment on Gen 1:1 and the notes thereto.

2. What Ibn Ezra means is that tzar is a noun.

3. Wherein tzar is a noun.

בקראי ענני אלהי צדקי – הנכון שנאמר המזמור הזה גם כן בברחו מפני אבשלום (תהלים ג׳:א׳). ואמר: בקראי ענני אלהי צדקי שאתה יודע כי עמי הצדק ועם אשר כנגדי העול והחמס, ואתה אלהים שופט עלינו. כי כל אלהים ענינו שופט כמו שפרשנו אך יש אלהים שפטים בארץ (תהלים נ״ח:י״ב). וכן נקראו בני אדם השופטים: עד האלהים יבא דבר שניהם (שמות כ״ב:ח׳). והגישו אדניו אל האלהים (שמות כ״א:ו׳).

בצר הרחבת לי הרחבת – כמו תרחיב לי, כמו שפרשנו שבנבואות יאמר עבר במקום עתיד שהדבר כאלו נעשה. וכן היתה רוח הקדש מופיעה על לשונו ואומר: הרחבת לי חנני ושמע תפלתי.

Answer me when I call, O God (Judge) of my righteousness – It is certain that this Psalm likewise was uttered (by David) in his flight before Absalom; and he says, Answer me when I call, O God (Judge) of my righteousness, for Thou knowest that with me is the right, and with him who is against me the wrong and the violence; and Thou, Lord, art Judge over us. For in every instance where אלהים ('Elohim) occurs it has the meaning "judge,⁠" as we have interpreted the verse "Verily there is a God (Judge) that judges in the earth" (Ps. 58:12). And men who are judges are so called: "The cause of both parties shall come before the 'Elohim (judges)" (Exod. 22:8); 'Then his master shall bring him unto 'Elohim (the judges)" (ibid. 21:6).

Thou hast set me at large when I was in distress – Thou hast set me at large for "Thou shalt set me at large,⁠" as we have explained that in the prophetical writings a past tense is used in place of a future, for the thing is as if it had already happened. So the Holy Spirit was making a revelation upon his tongue, and he says Thou hast set me at large.

Be gracious unto me and hear my prayer.

בקראי ענני. כשאתפלל על רדיפת שאול¹: בצר הרחבת [לי]. במלחמת הארי והדוב וגלית² ופלשתים³: ושמע תפילתי. עתה⁴:

1. אך בשיעורים פירש מזמור זה כהמשך לקודם, שאחרי מות אבשלום טרם השיבו אותו כל ישראל למלוכה.

2. בשמואל א׳ (יז לו) אמר דוד לשאול ׳גם את הארי גם הדוב היכה עבדך והיה הפלשתי הערל הזה [גלית] כאחד מהם׳.

3. במעשה גלית, ואחר כך כשהיה שר צבאו של שאול ונלחם נגדם.

4. בשעה ששאול רודפו. וכ״כ רש״י: ׳בצר הרחבת לי - בימים שעברו עלי, ומעתה חנני ושמע תפילתי׳.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

בקראי – הקו״ף בקמ״ץ לבד וכן חנני והם חטופים.

בקראי – בעת אקרא לך ענני.

אלהי צדקי – אתה אלהי העושה עמדי צדקה הלא מעולם כשהייתי בצר ובדוחק העמדתני במרחב לכן גם עתה חנני.

אלהי צדקי – המשגיח על צדקי ויודע כי צדקתי, ומוסיף חנני – מצד החנינה, אף שלא ע״פ צדקי.

בקראי אומר עת אקרא בתפלה ענני מפני שלשה דברים

א. מצד שאתה אלהי צדקי – מצד שאתה יודע צדקתי ומעשי הטובים,

ב. מצד הרחמים ומצד שאתה רגיל תמיד לענות בעת צרה, וזה שכתוב הלא תמיד בצר הרחבת לי

ג. מצד החנינה ומתנת חנם, כמ״ש וחנותי את אשר אחון אף על פי שאינו כדאי, וזה שכתוב חנני ושמע תפלתי.

בקראי ענני – נראה שהוא המשך המזמור הקודם או לכל הפחות גם זה כתבו דוד בברחו מפני אבשלום.

אלהי צדקי – ההרגש שבין מקור צדק ומשפט הוא שהראשון יורה מה שאדם רואה מעצמו כישר ונכון וצודק להעשות, והשני מה שאחרים (השופטים או הנמוסיות) יכריחוהו לשמור, א״כ צדק הם מעשים טובים ומשפט השמר מהרעים, וישר וטוב נרדפים, א״כ אלהי צדקי כמו אֱלֹהֵי טובִי אֱלֹהַי הַטּוֹב.

הרחבת – פעמים רבות ועשה כן גם היום, או יהיה עבר במקום עתיד.

(ג) בְּ⁠נֵ֥י אִ֡ישׁ ⁠עַד⁠־מֶ֬ה כְ⁠בוֹדִ֣י לִ֭כְלִמָּ⁠ה⁠ ⁠תֶּאֱהָב֣וּן רִ֑יק⁠ תְּ⁠בַקְשׁ֖וּ כָזָ֣ב סֶֽלָה׃

O you sons of men, how long shall my glory be put to shame, in that you love vanity, and seek after falsehood? Selah.

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

בְּנֵי נְשָׁא מְטוּל מֶה אַיְקָרִי לְאִתְכְּנָעוּתָא תְּרַחֲמִין סְרִקוּתָא תִּבְעוּן כַּדִיבוּתָא לְעָלְמִין.

O sons of men, why is my glory for humiliation? You will love vanity; you will seek falsehood forever.

(א-ב)

למנצח בנגינות מזמור לדוד בקראי ענני – ר״י אומר כל שאמר דוד כנגדו וכנגד כל ישראל אמר דוד. אלהי צדקי עליך לצדקני למה שאני משבט יהודה ואתה שומע תפלתו שנאמר (דברים ל״ג:ז׳) שמע ה׳ קול יהודה. רבנן אמרי אמרה כנסת ישראל בקראי ענני עליך לצדקני אם אין בי זכות עשה עמי צדקה. א״ר יהושע בן לוי לפי שדוד אומר קולי אל ה׳ אקרא אין לי אלא בזמן שהוא בנוי כשהוא חרב מנין. תלמוד לומר בקראי ענני. כל זמן שאקרא.

דבר אחר: בקראי ענני – בג׳ דברים היה מצטער דוד עליהן והרחיב לו הקב״ה. אחת על בית המקדש. וכן הוא אומר (תהלים קל״ב:א׳) זכור ה׳ לדוד את כל ענותו. והרחיב לו הקב״ה ומצא את המקום שנאמר (דברי הימים א כ״ב:א׳) ויאמר דויד זה הוא בית ה׳ האלהים. ואחת על אשת אוריה החתי. שהיו ישראל מליזין אחריו ואומרים איפשר ששבה את הכבשה והרג את הרועה והפיל את ישראל בחרב יש לו תשועה. והרחיב לו הקב״ה ואמר לו (שמואל ב י״ב:י״ג) גם ה׳ העביר חטאתך לא תמות. שלישית שהיו ישראל אומרין מה דוד סבור שהמלכות נשתלה מבת שבע. הרחיב לו הקב״ה שנאמר (דברי הימים א כ״ב:ט׳) הנה בן נולד לך וגו׳ כי שלמה יהיה שמו. וכי כל הבנים אינן נולדין ומהו נולד לך לך לרפואתך מן חטייא דילך. על ידי מי על ידי נתן הנביא שנאמר (שמואל ב י״ב:כ״ה) וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את שמו ידידיה.

דבר אחר: בקראי ענני – זה שאמר הכתוב (דברים ד׳:ז׳) כי מי גוי גדול. ר׳ יודן בשם ר׳ יצחק אמר בשר ודם יש לו פטרון. אמר לו נתפש בן ביתך אמר להם אני מתקיים עליו. אמר לו הרי הוא יוצא לידון אמר להם אני מתקיים עליו. אמר לו הרי יוצא ליהרג היכן הוא והיכן פטרונו. אבל הקב״ה הציל משה מחרב פרעה שנאמר (שמות י״ח:ד׳) כי אלהי אבי בעזרי. א״ר ינאי כתיב (שם ב׳:ט״ו) ויברח משה מפני פרעה. וכי איפשר לו לאדם לברוח מן המלכות. אלא בשעה שתפשו פרעה וחייבו להתיזו ראשו קהת החרב מעל צוארו של משה ונשברה שנאמר (שיר השירים ז׳:ה׳) צוארך כמגדל השן. זה צוארו של משה. א״ר אביתר ולא עוד אלא שנפלה החרב על צוארו של קוסטינר והרגתו שנאמר (שמות י״ח:ד׳) ויצילני מחרב פרעה. לי הציל ולקוסטינר לא הציל. ר׳ ברכיה קרא עליה (משלי כ״א:י״ח) כופר לצדיק רשע. ר׳ אבין קרא עליה (שם י״א:ח׳) צדיק מצרה נחלץ. א״ר יהושע בן לוי בשעה שברח משה נעשו כל אוכלוסין של פרעה אילמין וחרשין וסומין. אומר לאלמין היכן ברח משה ולא היו מדברין. לחרשין ולא היו שומעין. לסומין ולא היו רואין. והוא מה שאמר הקב״ה (שמות ד׳:י״א) מי שם פה לאדם. תמן קיימת לך והכא לית אנא קאים. לכך כתיב (דברים ד׳:ז׳) כה׳ אלהינו בכל קראנו אליו. ר׳ יודן אמר שיטה אוחרי. בשר ודם יש לו פטרון אומר לו נתפש בן ביתך אומר להם אני מתקיים עליו. אמר לו הרי הוא מושלך לים היכן הוא והיכן פטרונו. והקב״ה אינו כן הציל את יונה ממעי הדגה שנאמר (יונה ב׳:י״א) ויאמר ה׳ לדג. ר׳ יודן אמר לגרמיה. בשר ודם יש לו פטרון הגיע לו עת צרה אינו נכנס לפניו פתאום אלא בא ועמד על פתח פטרונו וקורא לעבדו והוא אומר פלוני על הפתח. והקב״ה אינו כן הגיע עת צרה לישראל לא יהא קורא לא לגבריאל ולא למיכאל אלא קורא אותו והוא עונה אותו. הדא הוא דכתיב (יואל ג׳:ה׳) כל אשר יקרא בשם ה׳ ימלט. א״ר אלכסנדרי עובדא בחד ארכון דהוה דיין חד ליסטים. אמר ליה מה שמך אמר ליה אלכסנדרי ופנייה לאלכסנדריאה. ומה מי ששמו כשמו של בשר ודם הוא ניצל מי ששמו כשמו של הקב״ה על אחת כמה וכמה. רבי פינחס אמר תרתי חדא משום ר׳ זעירא וחדא בשם ר׳ תנחום. בשר ודם יש לו פטרון אם הטריח עליו ביותר הוא אומר אשכח פלן דהוה מטריח עלי טובא. אבל הקב״ה כל מה שישראל מטריחין עליו מקבל שנאמר (תהלים נ״ה:כ״ג) השלך על ה׳ יהבך. בשר ודם יש לו פטרון באו השונאים ותפשוהו על פתח ביתו עד דהוה צוח ליה ועד דהוה נפיק ליה עברה החרב על צוארו והרגתו. אבל הקב״ה אינו כן הציל את יהושפט מחרב ארם. הדא הוא דכתיב (דברי הימים ב י״ח:ל״א) ויזעק יהושפט וה׳ עזרו ויסיתם אלהים ממנו. מלמד שלא היה חסר אלא התזת ראש. א״ר שמעון בשר ודם יש לו קרוב אם עשיר הוא מודה בו ואם עני הוא אינו מודה בו. אבל הקב״ה אינו כן כשישראל בירידה קורא אותם אחים ורעים שנאמר (תהלים קכ״ב:ח׳) למען אחי ורעי. וכתיב (שם קמ״ח:י״ד) לבני ישראל עם קרובו. א״ר זעירא אדם יש לו בן בית פעם ראשונה הוא נכנס אצלו ומושיבו על המטה. שניה על הכסא. שלישית על הספסל. רביעית הוא אומר כמה ספסל דחוק עלי פלוני מטריחני. אבל הקב״ה אינו כן כל מה שישראל דוחקין אותו ובאין למקום תפלתו שמחה הוא לפניו. לכך נאמר (דברים ד׳:ז׳) כה׳ אלהינו בכל קראנו אליו. א״ר פנחס בשם ר׳ יהודה עבודה זרה נקראת קרובה והיא רחוקה שנאמר (ישעיהו מ״ו:ז׳) ישאוהו על כתף יסבלוהו. סוף דבר עמו בבית יצעק ולא יענה. אבל הקב״ה אינו כן רחוק והוא קרוב ואין קרוב ממנו. דאמר ר׳ לוי מן הארץ ועד לרקיע מהלך חמש מאות שנה ועביו של רקיע מהלך ת״ק שנה וכן בין רקיע לרקיע. ולמעלה מהרקיע טלפי החיות. ר׳ חלבו אמר אף טלפי החיות מהלך ת״ק שנה. ושוקי החיות כנגד כולם גבי החיות כנגד כולם וכסא הכבוד כנגד כולן למעלה מעולמו. ואדם נכנס לבית הכנסת ועומד אחר העמוד לוחש תפלתו והקב״ה מאזין. הדא הוא דכתיב (דברים ד׳:ז׳) כה׳ אלהינו בכל קראנו אליו. ר׳ חנינא שאל לר׳ שמואל מהו (איכה ג׳:מ״ד) סכותה בענן לך. אמר לו שערי תפלה פעמים פתוחים ופעמים נעולין אבל שערי דמעה לא ננעלים לעולם. מאי טעמא כה׳ אלהינו. א״ר הושעיה אי זה אומה שמעכבת על אלהיה כאומה זו. כיצד בשעה שזקנים יושבים לעבר שנה הקב״ה מסכים על ידיהם. ועליהם אמר דוד (תהלים נ״ז:ג׳) אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי. יתברך שמו של הקב״ה שהוא משלים וגומר עם ישראל מה שהם עושים. מלך בשר ודם גוזר גזירה ואם מבקשין סנקליטין שלו לבטלה אינן יכולין בין ברצונם בין שלא ברצונם הן מקיימין גזרתו אבל המלך עצמו אם מבקש מבטלה. אבל הקב״ה אינו כן אלא מה שסנהדרין גוזרין הוא מקיים. אימתי בראש השנה שהסנהדרין יושבים ואומרים נעשה ראש השנה בשני בשבת או בשלישי בשבת מיד הקב״ה מושיב סנהדרין של מלאכים ואומר להם לכו וראו אם גזרו התחתונים וגמרו. ומשיבין לו רבונו של עולם כך גמרו שיהא ראש השנה ביום פלוני. מיד הקב״ה יושב באותו היום לדון עולמו שנאמר (שם מ״ז:ו׳) עלה אלהים בתרועה. והכסאות מוצאות והספרים נפתחים וסנהדרין של מלאכים יושבין עמו לפניו שנאמר (דניאל ז׳:ט׳) חזה הוית עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב. אלו מלמדין זכות. ואלו מלמדין חובה. למה (תהלים פ״א:ה׳) כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב. ישראל גזרו אותו היום ראש השנה. ואף הוא משפט לאלהי יעקב. שהוא מקיים גזרותיו ומסכים עמהם. הוי אומר (תהלים כ״ז:ג׳) אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי. שהוא מסכים לדעתן של ישראל. תדע לך שכן הוא בא וראה כתיב (במדבר כ״ט:א׳) יום תרועה יהיה לכם. לי לא נאמר אלא לכם. וכן הוא אומר (ויקרא כ״ג:ל״ז) אלה מועדי ה׳ אשר תקראו אותם מקראי קודש. תקראו אתם. בין בזמנן בין שלא בזמנן אין לי מועדות אלא אלו. הוי אומר (דברים ד׳:ז׳) כה׳ אלהינו בכל קראנו אליו. ואין קראנו אלא קידוש מועדות כמה דאמר אלה מועדי ה׳ אשר תקראו אתם. א״ר אבין בשם ר׳ אחא בשר ודם אם יש לו קרוב שבוי הוא מתבייש לומר שהוא קרובו. והקב״ה הוציא את ישראל שבויין ומטורפין וקורא אותם קרובים שנאמר (תהלים קמ״ח:י״ד) לבני ישראל עם קרובו. אמר דוד רבונו של עולם אפילו רשע שבישראל בא וקורא לפניך אתה עונה אותו מיד. שלא יאמרו אומות העכו״ם כל הפנים שוות אף אתה ענני. אמר לו הקב״ה חייך עד שלא תקראני אני עונה אותך שנאמר (שם נ׳:ט״ו) וקראני ביום צרה אחלצך ותכבדני. ואומר (שם צ״א:ט״ו) יקראני ואענהו וגו׳. ואומר (ישעיהו ס״ה:כ״ד) והיה טרם יקראו ואני אענה. אף על פי כן צריך שתהא קריאתו באמת שנאמר (תהלים קמ״ה:י״ח) קרוב ה׳ לכל קוראיו. יכול לכל תלמוד לומר לכל אשר יקראוהו באמת. (שם ע״ג:א׳) אך טוב לישראל אלהים. יכול לכל תלמוד לומר לברי לבב. (נחום א׳:ז׳) טוב ה׳ למעוז ביום צרה. יכול לכל תלמוד לומר ויודע חוסי בו. (איכה ג׳:כ״ה) טוב ה׳ לקויו. יכול לכל תלמוד לומר לנפש תדרשנו. (תהלים קכ״ה:ד׳) היטיבה ה׳ לטובים. יכול לכל תלמוד לומר ולישרים בלבותם.

למנצח בנגינות – המזמור הזה נאמר בג׳ מיני שבח בניצוח. בנגון. במזמור. בנגינות שהוא של נבואה כמה דאת אמר (מלכים ב ג׳:ט״ו) והיה כנגן המנגן. למנצח למי שהוא נאה לנצח למי שנצוחו נצח נצחים.

דבר אחר: למנצח – למי שמנוצח מבריותיו. מלך בשר ודם מנצחים אותו כועס אבל הקב״ה נוצחין אותו ושמח שנאמר (תהלים ק״ו:כ״ג) ויאמר להשמידם לולי משה בחירו.

אלהי צדקי – א״ר אחא אמר דוד לפני הקב״ה אלהי אתה ועליך לצדקני. ורבנן אמרו אמרו ישראל רבונו של עולם יש לנו זכות עשה עמנו ואם לאו עשה עמנו צדקה.

(ג) בני איש – זה דואג ואחיתופל. בני אברהם יצחק ויעקב שנקראו איש. אברהם שנאמר (בראשית כ׳:ז׳) ועתה השב אשת האיש. יצחק נקרא איש שנאמר (שם כ״ד:ס״ה) מי האיש הלזה. יעקב נקרא איש שנאמר (שם כ״ה:כ״ז) ויעקב איש תם (יושב).

עד מה כבודי לכלמה – עד מתי אתם מכלימין אותי ואת כבודי וקוראים אותי בן ישי. (שמואל א כ״ב:ז׳) גם לכולכם יתן בן ישי. (שם כ׳:ל׳) כי בוחר אתה בבן ישי. (שם ל״א) כי כל הימים אשר בן ישי חי על האדמה. ולית לי שם.

תאהבון ריק – עד מתי אתם מרדפים אחרי דברים של ריקנות. אמרו אלהים עזבו אלהים שכחו אלהים סילק שכינתו ממנו ואין המלכות חוזרת לו מעתה. תבקשו כזב סלה. מה אתם סבורים על ידי שנסתלק מלכותי לשעה לעולם היא קיימת.

בני איש – אלו עו״א שהם בני נח שנאמר ויחל נח איש האדמה.

עד מה כבודי לכלמה – עד מתי אתם מרדפין אחר כבודן של ישראל.

תאהבון ריק – עד מתי אתם מרדפים אחר דברים של ריקנות ואומרים אלהים עזבם שכחם וסלק שכינתו מהם ואין השכינה חוזרת להם מעתה, תבקשו כזב סלה, מה אתם סבורים ע״י שנסתלקה השכינה לשעה היא קיימת לעולם.

עד מה כבודי לכלמה – עד מתי אתם מרדפין אחר כבודי להבל וקוראין אותי בן ישי, כי בוחר אתה לבן ישי, לכלכם יתן בן ישי שדות וכרמים, כי כל הימים אשר בן ישי חי לית לי שם.

תאהבון ריק – עד מתי אתם מרדפין אחר דברים של ריקנות ואומרים אלהים עזבו אלהים שכחו סלק שכינתו ממנו ואין המלכות חוזרת לו מעתה, תבקשו כזב סלה, מה אתם סבורים על ידי שנסתלקה שכינתו לשעה היא קיימת לעולם.

ואזג׳ר אלאעדא בקול מנך יא בני אלבשר אלי כם תג׳עלון מכרמי כ׳זיא, ותחבון אלמחאל ותטלבון אלכד׳ב סרמדא.

ותגער באויבים על ידי קול מאצלך אל בני אדם [שהקול שלך אומר להם]: עד כמה תעשו את המכובד שלי מבוזה. וגם עד כמה תאהבו את הדבר בטלה ותבקשו תמיד את השקר.

בני איש, וגעור באויבים בדבור מלפניך לאמר הוי בני בשר עד כמה תשיתון נכבדי מבוייש ותאאבון השקר ותבקשו הכזב תמיד.

בני איש – בני אברהם יצחק ויעקב הקרוים איש: באברהם נאמר: השב אשת האיש (בראשית כ׳:ז׳), ביצחק נאמר: מי האיש הלזה (בראשית כ״ד:ס״ה), ביעקב נאמר: איש תם (בראשית כ״ה:כ״ז).

עד מה כבודי לכלימה – עד מתי אתם מבזים אותי: ראיתי^א את בן ישי (שמואל א כ״ב:ט׳), [מי דוד ומי בן ישי (שמואל א כ״ה:י׳),]⁠^ב בכרות בני עם בן ישי (שמואל א כ״ב:ח׳), כי בוחר אתה לבן ישי (שמואל א כ׳:ל׳), אין לי שֵם.

תבקשו כזב – תרדפו למצוא מכזבים, כגון זיפים שמלשינים עלי, ולי היו מראים שלום. וכיוצא בהם דילטורין שהיו בימי שאול: הלא דוד מסתתר בגבעת החכילה (שמואל א כ״ו:א׳), וכן הרבה.

א. כן בכ״י פרמא 3204 וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154: ״ראיתם״. בכ״י אוקספורד 34, ברלין 122: ״ראית״.

ב. המלים בסוגריים המרובעים מופיעות בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים, אך אינן מופיעות בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161.

Sons of man The sons of Abraham, Isaac, and Jacob, who are called man. About Abraham it is stated: "Restore the man's wife" (Bereshit 20:7). About Isaac it is stated: "Who is that man...?⁠" (ibid. 24:65). About Jacob, it is stated: "and Jacob was a plain man" (ibid. 25:27).

how long will my honor be disgraced How long will you disgrace me?: "that you choose the son of Jesse" (I Sam. 20:30); "when my son made a covenant with the son of Jesse" (ibid. 22:8); "I saw the son of Jesse" (ibid. verse 9); "Who is David, and who is the son of Jesse?⁠" (ibid. 25:10) I have no name.

will you constantly seek lies Will you chase to find lies, e.g., the Ziphites, who inform on me, yet show me friendliness, and other informers like them who were in Saul's time: "Is David not hiding...in the hill of Hachilah?⁠" (I Sam. 23:19). And so, many.

בני איש עד מה כבודי לכלימה – מדבר בדואג ואחיתופל. בדואג שהיה אומר: ״ראיתי את בן ישי בא נובה״ (שמואל א כ״ב:ט׳) לא הזכירו בשמו. אינו אומר: ראיתי את דוד אלא בן ישי. באחיתופל שאמר ״בא אל פ⁠[י]⁠לגשי אביך״ (שמואל ב ט״ז:כ״א).

בני – אמר ר׳ משה הכהן ז״ל: כי זה המזמור ככתוב למעלה, וידבר עם בני איש בעבור גבהות לבם בבחרותם.

עד מתי שמתם כבודי לכלימה ולא יעמוד זה שאביתם ולא יקום ולא יהיה כי באמת תבקשו כזב.

ועל דעת ר׳ משה שהוא מדבר על עוזרי אבשלום.

SONS OF MEN. Rabbi Moses Ha-Kohen says that this psalm deals with the same issue that the previous psalm does.⁠¹

David addresses the Sons of Men,⁠² because men are haughty when they are young.

He asks them: How long shall you put my glory to shame? That which you desire shall not come to pass. It will not come into being because in reality you seek after falsehood. Rabbi Moses Ha-Kohen is of the opinion that David addresses Absalom’s helpers.⁠³

1. It deals with Absalom’s rebellion.

2. Sons of (bene) means, young.

3. Those who support Absalom.

בני איש – אמר כנגד גדולי ישראל שהיו עם אבשלום. וכן גם בני אדם גם בני איש (תהלים מ״ט:ג׳). בני אדם ההמון, בני איש הגדולים. וכן הלוא איש אתה ומי כמוך בישראל (שמואל א כ״ו:ט״ו), גדעון בן יואש איש ישראל (שופטים ז׳:י״ד).

עד מה כבודי – נפשי כמו שאמר במזמור הקודם רבים אמרים לנפשי, או פירוש כבודי

לכלמה – שאני מלך ואתם מכלימים אותי ומבריחים אותי ממלכותי.

תאהבון ריק – דבר שלא יתקים והוא מלכות אבשלום.

תבקשו כזב סלה – וזהו כזב דבר שאין לו קימא, כמו: אשר לא יכזבו מימיו (ישעיהו נ״ח:י״א).

O ye sons of men (בני איש) – He addresses the great ones of Israel who were with Absalom. So "both low (בני אדם) and high (אישׁ בני)" (Ps. 49:3): בני אדם (are) the multitude, אישׁ בני the great ones. So also, "Art not thou a great man (אישׁ) and who is like to thee in Israel?⁠" (1 Sam. 26:15); "Gideon the son of Joash, the great man (אישׁ) of Israel" (Judges 7:14).

How long shall my honour – i.e. my soul, as he says in the previous Psalm, "Many say of my soul"; or the interpretation of my honour be dishonour? – is that I am king and ye are putting me to dishonour and making me a fugitive from my kingdom:

Ye love a vain (thing) – a thing that shall not be established: that is, the kingdom of Absalom.

And seek after falsehood. Selah – And this is falsehood, a thing that has no permanence, as (in the passage) (Is. 58:11) "Whose waters fail not.⁠"

[בני איש עד מה] כבודי לכלימה. ׳בן ישי׳, כאילו אין לי שם¹: [תאהבון] ריק. שלא יתנני ה׳ ביד שאול²: תבקשו כזב. למצוא חן בעיני שאול, שיהיה דבר כוזב וחסר³:

1. ׳עד מה׳ - עד מתי אתם שמים את ׳כבודי לכלימה׳ ומבזים אותי לקרוא אותי ׳בן ישי׳, כאילו אין לי שם ואני נקרא רק בשם אבי, ראה שמואל א׳ (כ כז, ל, לא, כב ח, ט, יג, כה י). וכ״כ רש״י ע״פ שוח״ט. ואולי דייקו שעל זה תלונתו ממה שקרא הוא אותם ׳בני איש׳, שגם להם אין שם, ונקראים רק על שם אביהם. ובשיעורים פירש שהכוונה לשמעי בן גרא שקללו קללה נמרצת, והוא לפי דרכו שם שהמזמור מדבר במעשה אבשלום, שאז קיללו שמעי, ואילו לפירושו כאן מדבר עוד בחיי שאול.

2. כלומר, מה שאתם אוהבים ומבקשים ומשתדלים לעשות, שאפול בידי שאול, הוא ל׳ריק׳, כי לא יעלה הדבר בידכם.

3. כמו ׳נחל אכזב׳ שהולך וחסר עד שאיננו, כי גם שאול ימות, ולא תישאר המלוכה אצלו, ׳וזהו כזב, דבר שאין לו קְיָמָא, כמו [מוצא מים] אשר לא יכזבו מימיו׳ (רד״ק). וראה פירוש רבינו לבראשית (ל יא) שגדר ׳אכזב׳ הוא בגידה. ובשיעורים: ׳כזב - הוא הדבר המכוון אשר לא יצא אל הפועל, כאמרו (מיכה א יד) ׳בתי אכזיב לאכזב׳⁠ ⁠׳. ולפי זה הוא מלשון ׳אכזבה׳, וכן נראה מפירוש רבינו לבראשית (לח ה) שמזה לשון ׳נכזבה תוחלתו׳.

ולהראות ולהודיע אל ה׳ בתפילתו כי הוא צדיק, יפנה אליהם ויאמר, בְּנֵי אִישׁ עַד מֶה כְבוֹדִי לִכְלִמָּה, כי רבים היו מבזים ומקללים אותו, כשמעי בן גירא כאמרו (מלכים א׳ ב׳:ח׳) ׳והוא קללני קללה נמרצת׳ וגו׳. ועוד אמר ׳עד מה׳ תֶּאֱהָבוּן רִיק תְּבַקְשׁוּ כָזָב סֶלָה. ׳כזב׳ – הוא הדבר המכוון אשר לא יצא אל הפועל, כאמרו (מיכה א׳:י״ד) ׳בתי אכזיב לאכזב׳¹: וּדְעוּ. כלומר, היה לכם לתת לב לדעת, כִּי הִפְלָה ה׳ חָסִיד לוֹ, ועל עצמו אמר, וכן אמרו ז״ל (ברכות ד.) שהיה אומר דוד, ריבונו של עולם, לא ׳חסיד׳ אני וכו׳². ועוד היה לכם לדעת כי יִשְׁמַע ה׳ עוד לעתיד בְּקָרְאִי אֵלָיו:

1. ׳אכזיב׳ היא עיר בערי יהודה, [והיא ׳כזיב׳ שבבראשית (לח ה)], ובתיה שבהם עבדו עבודה זרה והיו בוטחים בהם יהפכו ׳לאכזב׳, לשון נופל על הלשון, שיהיו להם למקור מים אכזב שיבטח אדם בו לשתות ממנו בעת צמאונו – ומצאו יבש (ע״פ רד״ק שם). הרי ש׳אכזב׳ כ׳אכזבה׳ בא לאדם שפעל כדי להשיג דבר ולא השיגו, וכן נראה מלשון רבינו בבראשית (לח ה), שמזה לשון ׳נכזבה תוחלתו׳. וראה בנדפס, ובפירוש לבראשית (ל יא) נראה שגדר ׳אכזב׳ הוא בגידה.

2. עה״פ ׳לדוד שמרה נפשי כי חסיד אני׳ – ׳לוי ורבי יצחק, חד אמר, כך אמר דוד לפני הקב״ה, רבונו של עולם, לא חסיד אני, שכל מלכי מזרח ומערב ישנים עד שלוש שעות ואני חצות לילה אקום להודות לך, ואידך, כך אמר דוד לפני הקב״ה, רבונו של עולם, לא חסיד אני, שכל מלכי מזרח ומערב יושבים אגודות אגודות בכבודם ואני ידי מלוכלכות בדם ובשפיר ובשליא כדי לטהר אשה לבעלה׳.

בני איש – הנו״ן במאריך.

תבקשו כזב – הכ״ף רפה.

איש – ר״ל גדול וחשוב וכן הלא איש אתה (שמואל א כ״ו:ט״ו).

עד מה – עד מתי כמו עד מה ה׳ תאנף (תהלים ע״ט:ה׳).

בני איש – אתם בני אדם גדולים עד מתי תהפכון כבודי לכלימה ר״ל במקום הכבוד הראוי אלי תכלימו אותי וכאומר הלא משפט החשובים לכבד את מי הראוי לכבוד.

תאהבון ריק – מוסב על עד מה לומר עד מתי תאהבון לדבר דברי ריק וכזב מבלי הפסק.

בני איש – אתם הפך מבני אלהים,

עד מה – כמו עד כמה תשתדלו בזה שיהיה כבודי לכלימה, הפך מהשתדלות אלהים לכבדני.

בני איש אחרי ההקדמה הזאת מסב פניו אל לצני הדור שאמרו שהיה הרעב בעבור חטאו, אומר אתם בני איש, דרככם הפוך מדרכי ה׳,

ראו עד מה כבודי לכלימה – עד כמה השתדלו להכלים כבודי,

תאהבון ריק, תבקשו כזב רצה לומר או שתאהבו להכלים אותי על ידי דבר ריק שאין בו ממש ותעשו ממנו דבר גדול להגדיל עלי עקב, או אם גם דבר ריק לא תמצאו תבקשו ותמציאו דבר כזב ועלילת שקר. (חלק ב׳)

בני איש – החשובים והאצילים המקנאים על כבוד עצמכם, עד מה תשימו כבודי לכלמה? ומקור כלמה הוא כלא או כלה⁠־מִי (לא יכלה ממך, חיי שרה) בהמנע מאיש לעשות חפצו יכלם, והוא ההפרש כלמה ובושה שהראשון הוא מחמת המנע המעשה ממנו, והשני מחמת מעשה רע שעשינו ומקורו בש מלשון יובש שהפנים נכווצים כאלו ייבשו (הובשת היום את פני כל עבדיך, שמואל ב׳ י״ט:ו׳) נוסף עליהם חרפה שהיא מחמת בן אדם המחרפנו והמלבין פנינו (חפר⁠־חור, ולא עתה פניו יחורו, ישעיה כ״א:כ״ב), ובכן גם כאן תבא תיבת כלמה אל נכון, תמנעו מכבודי מה שראוי לו.

תאהבון ריק תבקשו כזב סלה – נפרד מהקודם וחסרה התמיהה, האם לנצח (סלה) תאהבו לבקש דבר ריק וכוזב שלא יועיל לכם? ומה יועילכם אבשלום? ודוק שגם במזמור זה לא קלל צריו ולא מסר דין עליהם לשמים מחמת בנו ידידו שהיה ראש להם.

(ד) וּדְע֗וּ כִּֽי⁠־הִפְלָ֣ה יְ֭הֹוָהי֭״י חָסִ֣יד ל֑וֹ ⁠יְהֹוָ֥הי״י֥ יִ֝שְׁמַ֗ע בְּ⁠קׇרְאִ֥י אֵלָֽיו׃

But know that Hashem has set apart the godly man as His own; Hashem will hear when I call to Him.

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וִידַעוּן אֲרוּם פָּרִישׁ יְיָ זַכָּאָה לֵיהּ יְיָ יְקַבֵּל צְלוֹתֵיהּ דְדָוִד בְּמִקְרֵי לְוָתֵיהּ.

And they will know,⁠¹ for the LORD has separated the righteous man² for himself; the LORD will accept the prayer of David when he calls to him.

1. They will know: Tg w(dyw suggests Heb w(dyw.

2. Righteous: pious.

ודעו כי הפלה ה׳ חסיד – כבר בשרני על ידי ישעיה (ישעיהו מ׳:א׳) נחמו נחמו עמי. וכד אתי ההיא שעתא ישמע בקראי אליו.

ודעו כי הפלה ה׳ חסיד לו – כבר בשרנו ע״י ישעיהו נחמו נחמו עמי, וכד תיתי שעתי ה׳ ישמע בקראי אליו.

דבר אחר בני איש זה דואג ואחיתפל, בני אברהם יצחק ויעקב, ואין איש אלא אברהם יצחק ויעקב שנאמר השב את אשת האיש, וכן מי האיש הלזה, וכתיב ויעקב איש תם.

ודעו כי הפלה ה׳ חסיד לו – שכבר בשרני ע״י נתן הנביא גם ה׳ העביר חטאתך לא תמות (כתוב ברמז תע״ח).

אעלמו אן אללה קד אבאנה אנה לה בארא, והו יסמעה אד׳א דעאה.

ודעו שה׳ בירר אותו (את המכובד של ה׳) כאילו הוא החסיד של ה׳. ואם הוא יקרא אל ה׳. ה׳ ישמע אותו.

ודעו, דעו כי ה׳ כבר הפלה אותו מפני שהוא חסידו והוא ישמעהו בקראו אליו.

פירשתי ה׳ ישמע בקראי אליו מוסב מן המדבר על עצמו כדי שיהא תואם עם כל הענין, כיון שמצאתי לשוננו מדברת כלפי הנוכח והנעדר בדבור אחד¹ כמו אם תגאל גאל ואם לא יגאל², ונאמרו יכבוש עונותינו ותשליך במצלות ים³, וכן ויאכילהו מחלב חטה ומצור דבש אשביעך⁴.

1. ראה ענין זה באריכות בהקדמה הראשונה.

2. רות ד ד.

3. מיכה ז יט.

4. לקמן פא יז.

פסרת ה׳ ישמע בקראי אליו מצרופא ען אלמשיר אלי נפסה חתי לאאם ג׳מלהֵ אלמעני, מע וג׳ודי לגתנא תכ׳אטב באשארה אלי חאט׳ר וגאיב פי קול ואחד מת׳ל אם תגאל גאל ואם לא יגאל, וכקולה יכבוש עונותינו ותשליך במצלות ים, ואיצ׳א ויאכילהו מחלב חטה ומצור דבש אשביעך.

תֺם איסהם מן דֺלך במא לה מן אלפצֺל ואלחטֺ אלואפר ענד רבה כמא קאל ודעו כי הפלא ייי חסיד לו.

Consequently, he causes them to despair as he has munificence, fortune and wealth from God, as stated “Know that God singles out the faithful for Himself” (Ps. 4:4).

הפלה – הבדיל.

has set apart Heb. הפלה, has separated.

ואומר: כי הפלה^א יי׳ חסיד לו.

הפלה^ב – זו לשון הצלה, כמו: ״והפלה יי׳ בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים״ (שמות ט׳:ד׳). תדע על כן שהוא לשון הצלה שהרי ״כי יפליא {וגו׳} נדר״ (במדבר ו׳:ב׳) כתוב באל״ף וזה כתוב ב״ה, וכן:״והפלה {יי׳} בין מקנה״ (שמות ט׳:ד׳), ללמדך שהו⁠[א] לשון הצלה וכה פתרונו: והלא לכם לדעת שכך מדותיו של הקב״ה שהוא מציל את חסידיו ״מסוד מרעים״ ו״מרגשת פועלי און״ (תהלים ס״ד:ג׳) ומה מועיל לכם שאתם נועצים עלי דעות ויי׳ ישמע בקראי אליו

א. כן בנוסחאות שלנו. בכ״י ובנוסחאות אחרים: הפלא. אולם, מהמשך הפירוש ברור שר״י קרא גרס ״הפלה״.

ב. כן בנוסחאות שלנו. בכ״י ובנוסחאות אחרים: הפלא. אולם, מהמשך הפירוש ברור שר״י קרא גרס ״הפלה״.

ודעו כי הפלה י״י – כמו: אשר יפלה י״י^א (שמות י״א:ז׳), הבדיל והודיע מי שהוא חסידו כי ישמע בקראו אליו.

א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13 הושמט ע״י הדומות: ״כמו אשר יפלה י״י״.

BUT KNOW THAT THE LORD HATH SET APART. [Hiflah Adonai means, God has set apart.] Compare, asher yafleh Adonai (that the Lord sets apart) (Exodus 11:7).⁠¹

God has set apart and made known the identity of His godly man, for the Lord will hear when he² calls to Him.

1. Hiflah and yafleh came from the same root (peh, lamed, heh) and have similar meanings.

2. The godly man.

ודעו כי הפלה י״י – הפריש והבדיל. וכן והפלה י״י בין מקנה ישראל (שמות ט׳:ד׳). ופירושו: הבדילני מכל ישראל להיות מלך. על דרך הבדיל י״י את שבט הלוי (דברים י׳:ח׳). ולמה? כי ידעני חסיד. והחסיד הוא מי שעושה טובה עם חברו לפנים משורת הדין, ודוד עשה עם כמה בני אדם לפנים משורת הדין, שהיו עושים עמו רעה והוא היה עושה עמהם טובה. כמו שמצאנו בשאול שהתודה אליו ואמר: כי אתה גמלתני הטובה ואני גמלתיך הרעה (שמואל א כ״ד:י״ז). והנה הוא הבדילני לו – ונתן לי המלוכה, ואיך תחשבו אתם לגזלה ממני ולהמליך אחר?

ואף על פי שתראוני בצרה עתה, תדעו כי י״י ישמע בקראי אליו – ויוציאני מן הצרה הזאת.

But know that the Lord hath set apart (הפלה) – He hath set aside and separated. So also, "the Lord shall set apart (והפ֫לה) between the cattle of Israel" (Exod. 9:4). And its interpretation: He has separated me from all Israel to be king; on the analogy of "The Lord separated the tribe of Levi" (Deut. 10:8). And why? Because He knows me to be

a godly one – The godly is he who does good to his neighbor beyond what the Law requires of him. And with how many of the children of men did David deal thus! For they dealt evilly with him and he dealt well with them; as it is said of Saul that he confessed to him and said (1 Sam. 24:18): "for thou hast rendered unto me good, whereas I have rendered unto thee evil.⁠" And behold he has separated me

for Himself – and given me the kingdom. How, then, do ye think to steal it from me and to set up another king? And although you see me in distress now, you shall know that

The Lord will hear me when I call unto Him – and bring me out of this trouble.

הפלה ה׳ חסיד לו. כאמרו על ידי שמואל (שמואל א׳ יג יד) ׳ביקש ה׳ לו איש כלבבו׳¹, ובכן ה׳ ישמע בקראי אליו²:

1. בדברי שמואל לשאול אחרי שחטא והוסרה המלכות ממנו, אמר לו שביקש ה׳ לו ׳איש כלבבו׳, כלומר כרצונו, ואותו יעשה לנגיד ומלך על ישראל במקומו (ראה רד״ק שם). ועל זה אמר כאן ׳כי הפלה ה׳ חסיד לו׳, ׳לו׳ דייקא, כלשון הכתוב שם ש׳ביקש ה׳ לו איש כלבבו׳. ואותו הפלה ה׳ - הפריש והבדיל מכל ישראל להיות מלך, כי ידע שהוא חסיד (רד״ק). וכן הוא בילקוט שמעוני (תר״י, תחילת תהלים) ׳אמר דוד, אף אני הקב״ה העיד עלי ביקש ה׳ לו איש כלבבו׳. ובשיעורים הוכיח מגמרא (ברכות ד.) שדוד היה מעיד על עצמו שהוא ׳חסיד׳. וראה פירוש רבינו לישעיה (מב א).

2. כיון שהוא הבדילני לו ונתן לי המלוכה, איך תחשבו אתם לגזלהּ ממני ולהמליך אחר, אף שתראוני בצרה עתה, תדעו כי ה׳ ישמע בקראי אליו ויוציאני מן הצרה הזאת (רד״ק).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

הפלה – הפריש כמו והפליתי ביום ההוא (שמות ח׳:י״ח).

ודעו – תנו לב לדעת כי כמו שהבדיל ה׳ את כל חסיד להיות לו ולחלקו כ״כ הבדילני לחלקו וישמע בקראי אליו ולא תוכלו לו.

הפלה – ענין הבדלה והפרשה, כמו והפלה ה׳ בין מקנה ישראל, ובא על הבדלה שהוא בדרך הפלאה והשגחה בדרך הפלאיי.

ודעו – רצה לומר עתה דעו שה׳ ענני מפני שני דברים,

א. מצד שהפלה ה׳ חסיד לו שהבדיל את החסיד בהפלאה והשגחה פרטית לברר צדקו,

ב. מצד שה׳ ישמע תמיד בקראי אליו – ולכן.

ודעו – ו״ו זו כמו ו״ו של ואני נסכתי מלכי (למעלה ב׳:ו׳) וענינה אבל דעו ושיתו אל לבבכם כי מאחר שה׳ הפלה כלומר הבדיל מהמון העם לו למלך אותי שאני חסיד כלומר איש חסד בודאי ישמע בקראי אליו.

(ה) רִגְז֗וּ וְֽ⁠אַל⁠־תֶּ֫חֱטָ֥אוּ ⁠אִמְר֣וּ בִ֭לְבַבְכֶם עַֽל⁠־מִשְׁכַּבְכֶ֗ם⁠ וְ⁠דֹ֣מּ⁠וּ סֶֽלָה׃

Tremble, and do not sin. Commune with your own heart upon your bed, and be still. Selah.

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

זְעוּ מִנֵיהּ וְלָא תֶחֱטוּן אִמְרֵי בָעוּתְכוֹן בְפוּמְכוֹן וְשֵׁילַתְכוֹן בִּלְבַבְכוֹן וְצַלוּ עַל שִׁווּיֵכוֹן וְאִדְכַּרוּ יוֹם מִיתוּתָא לְעָלְמִין.

Tremble for him, and do not sin; utter your petition with your mouth and your request in your heart; and pray upon your beds and remember the days of death forever.

רגזו ואל תחטאו – אמר דוד עד מתי אתם חוטאין ומרגיזין ואומרים פסול יש בו מרות המואביה בא. אמרו בלבבכם מאין אתם באים מאיסור שתי אחיות. דעו עיקרכם ודומו סלה.

רגזו ואל תחטאו – א״ר אחא ארגיז יצרך ואל יחטיאך. ורב אמר אכחיש יצרך ואל יחטיאך שלא תבוא לידי חטא. תנא בשם ר׳ אחא בר יעקב (ירמיהו י״ז:י״ג) מקוה ישראל ה׳. מה המקוה הזה מטהר את הטמאים אף הקב״ה מטהר את ישראל. ומי ראוי לילך אצל מי הוי אומר הטמא צריך לילך אצל המקוה ולטבול בו. כך אמר הקב״ה אני אמרתי כשאתה מתפלל התפלל בבית הכנסת שבעירך. ואם אתה אינך יכול לילך בבית הכנסת שבעירך התפלל בתוך ביתך. ואם אין אתה יכול לילך להתפלל תתפלל על מטתך. ואם אין את יכול לדבר הרהר בלבך. הדא הוא דכתיב אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה. א״ר יודן ובלבד שתדומו מאותה עבירה שבידך. ואם אתה עושה כן ראה מה כתיב בתריה זבחו זבחי צדק. מעלה אני עליך כאילו בנית מזבח והקרבת עליו קרבנות הרבה. זבח אין כתיב אלא זבחי. תנא הקורא שמע בבית הכנסת שחרית יוצא ידי חובתו ערבית לא יצא אלא אם כן חוזר בביתו על מטתו. מה טעם כדי להבריח את המזיקין. ואין אומר דברים אחר אמת ויציב. והני מילי באמת ויציב דשחרית. דאמר ר׳ זעירא בר אבא שלש תכיפות הן. תכף לסמיכה שחיטה שנאמר (ויקרא א ד׳:ה׳) וסמך ושחט. תכף לנטילת ידים ברכה. תכף לגאולה תפלה.

רגזו ואל תחטאו – א״ל דוד לישראל עד מתי אתם חוטאים ומרגזים ואומרים פסול היה בו מרות המואביה בא, אמרו בלבבכם על משכבכם אף אתם מכלל איסור שתי אחיות אתם באים דעו עוקרכם ודומו סלה. רגזו ואל תחטאו, אמר ר׳ אלעזר ארגיז יצרך ואל יחטיאך, ורב אמר אכחיש יצרך ואל יחטיאך. תניא משום ראב״י מקוה ישראל ה׳ מה מקוה זו מטהרת את הטמאים כך הקב״ה מטהר את ישראל, מי ראוי לילך אצל מי, מקוה אצל הטמא או הטמא אצל המקוה, הוי אומר הטמא צריך לילך אצל המקוה ולירד ולטבול, אמר הקב״ה אני אמרתי להתפלל בבית הכנסת שבעירך ואם אין אתה יכול לילך התפלל על מטתך, ואם אין אתה יכול הרהר בלבבך שנאמר אמרו בלבבכם על משכבכם. מהו ודומו סלה, אמר רבי יודן ובלבד שתדום מעבירה שבידך, אם אתה עושה כן ראה מה כתיב אחריו זבחו זבחי צדק מעלה אני עליך כאלו עשית מזבח והקרבת עליו קרבנות הרבה, זבח אין כתיב כאן אלא זבחי.

פארג׳זו מנה ולא תכ׳טו עליה, וקולו בד׳לך פי נפוסכם עלי מצ׳אג׳עכם ואקצדוה סרמדא.

ואם כך תפחדו ממנו (מהחסיד שה׳ בחר בו) ואל תעשו חטא בו [בחסיד של ה׳]. ותאמרו על המשכב שלכם בלבבכם כך (שה׳ בירר אותו כאילו הוא החסיד וכו׳) ותמיד תתכוונו בזה.

רגזו, חרדו מפניו ואל תחטאו לו ואמרו כך גם בלבבכם על משכבתם ודרשוהו תמיד והכוונה על משיח ה׳. ופירש ודמו ״ואקצדוה״ שהיא הפנייה והדרישה במחשבה ובלב. והשוה רמב״ם במו״נ ח״א פ״ז וח״ב פ״ה. ובפירושו לאבות פ״ג מ״ב מהדורתי.

תׄם נהאהם ען אלעﹶודה¹ ואלא² יאתׄמוא פי מתׄל תלך אלבגיה. וקו׳ אמרו בלבבכם על משכבכם יקתצׄי אמרהם בתרדיד ³אלפכרה ותמכינהא⁴ מן דון אלנטק באלהגׄר ואלצבר עלי אלאחואל ואלתוכל עלי אללה ואלתזאם טאעתה ופראיצׄה ודׄלך קול⁵ ודומו סלה.

1. אלעَודה] (2) 1ב אלעודה

2. ואלא] (2) 1ב ולא

3. בתרדיד] (2) 1ב תרדיד

4. ותמכינהא] (2) 1ב ותמרינהא

5. קול] (1) 6ב קו׳

Furthermore, he warns them against backsliding and yet they sinned in precisely that manner. The phrase “ponder it in your heart upon your bed,” their commands, by strengthening the thoughts and reinforcing them without uttering falsehoods, steadfast trust in God and obedience to Him and His commandment, that is the phrase “sin no more” (Ps. 5:4).

רגזו – חרדו מלפני הקב״ה, ואל תחטאו.

אמרו בלבבכם על משכבכם – השיבו אל לבבכם שהזהיר הקב״ה על כך.

Quake Tremble before the Holy One, blessed be He, and do not sin.

say [this] in your heart on your bed and be forever silent Bring back to your heart [the thought] that the Holy One, blessed be He, admonished [you] concerning that.

רגזו ואל תחטאו – כל רוגז לשון דאגה ולשון פחד, כמו: ״לא שלותי {ו}⁠לא שקטתי ולא נחתי ויבא רוגז״ (איוב ג׳:כ״ו). פתרונו: ויבא מה שדאגתי. וכן:״שמעו עמים ירגזון״ (שמות ט״ו:י״ד), שפתרונו: שמעו עמים וידאגו, כלומר: רגזה אחזתן אף כאן רגזו. פתרונו: ידאג לבכם מן הקב״ה ואל תחטאו בהווסדכם יחד עלי ואל תחטאו עלי כגון דואג שהיה אומר: ״ראיתי את בן ישי בא נובה״ (שמואל א כ״ב:ט׳) ״אל אחימלך^א הכהן״ וגו׳ (שמואל א כ״א:ב׳). וכמו אחיתופל שאמר לאבשלום: ״בא אל פילגשי אביך״ (שמואל ב ט״ז:כ״א), וכמו הזיפים שאמרו לשאול: ״הלא דוד מסתתר עמנו״ (שמואל א כ״ג:י״ט).

אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה – לשון חיכוי. וכמו: ״דומו עד הגיענו אליכם״ (שמואל א י״ד:ט׳). וכמו: ״דום ליי׳״ (תהלים ל״ז:ז׳). אף כאן עד שאתם מקטרגים עלי למצוא חן בעיני שאול ולקבל ממנו מתנות חכו וקוו אל אל וחדלו לכם מלקטרג עלי.

א. כן בפסוק. בכ״י (בהשפעת שמואל א י״ד:ג׳): ״אחיה״.

רגזו – בעבור שיכלימוהו תחת כבודו וידברו כזב עליו אמר רגזו מהשם – פחדו, כמו: אל תרגזו בדרך (בראשית מ״ה:כ״ד) כי המלך שלח העגלות שלו.

ויש אומרים: כי חשבתם כזב בלבבכם אל יצא מפיכם וזה איננו נכון. וכתוב דובר אמת בלבבו (תהלים ט״ו:ב׳), לב חורש מחשבות און (משלי ו׳:י״ח) ודבור הלב הוא העיקר והלשון איננו רק מליץ בין הלב ובין השומעים.

רק הפירוש הוא^א שתחשבו בלבבכם בלילות על משכבכם^ב שאין לכם עסק עם בני אדם^ג ולא תדברו כזב ביום וזהו ודומו סלה.

א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״שהוא״.

ב. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13 חסר: ״על משכבכם״.

ג. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13 חסר: ״אדם״.

TREMBLE. The word rigzu (tremble) means, fear. Compare, al tirgezu ba-darekh (fear not in the way) (Gen 45:24).⁠¹

David said, “fear God,” because the King² inquires after his shame. David said this because his enemies did not honor him. On the contrary, they shamed him and spread lies about him.⁠³

[COMMUNE WITH YOUR OWN HEART UPON YOUR BED, AND BE STILL. SELAH.] Some say that this means, do not allow the falsehood that you thought in your heart to leave your mouths. However this is incorrect.⁠⁴

Scripture writes, And speaks truth in his heart (Psalms 15:2).⁠⁵ It likewise reads: A heart that deviseth wicked thoughts (Prov. 6:18).

The thought of the heart is what is most important. The tongue is only the intermediary between the heart and those who hear.⁠⁶

Others say the meaning of our verse is, when you are in your beds at night and are not distracted by human affairs let your minds contemplate this.⁠⁷ Furthermore, do not speak falsehood during the day. This is the meaning of and be still. Selah.

1. Translated according to Ibn Ezra

2. God.

3. Lit. “And spoke falsehood concerning him.”

4. For Scripture seems to be tolerating evil thoughts.

5. It does not say and speaketh truth with his lips.

6. The tongue verbalizes one’s thought.

7. To tremble and refrain from sinning.

רגזו – ענין פחד כמו ורגזו וחלו (דברים ב׳:כ״ה) פחדו מהאל אם לא תפחדו ממני.

ואל תחטאו – עוד לרדוף אחרי ולמרוד בי.

אמרו בלבבכם על משכבכם – כי האדם על משכבו ימצא לבו יותר פנוי מעסקי העולם ואז תהיה כונתו זכה. ואמר דוד כנגדם: חשבו בלבבכם. וכן נקראת מחשבת הלב אמירה, האמרה בלבבה (ישעיהו מ״ז:ח׳).

ואמר: ודמו סלה – רצונו לומר: שתקו וחדלו למרוד בי. כי הדממה ענין שתיקת הדבור והקול, כמו וידמו למו עצתי (איוב כ״ט:כ״א), דממה וקול אשמע (איוב ד׳:ט״ז). ויש שהיא שתיקת המעשה והתנועה, כמו יקם סערה לדממה (תהלים ק״ז:כ״ט), מעי רתחו ולא דמו (איוב ל׳:כ״ז), וידם השמש (יהושע י׳:י״ג), דמו עד הגיענו אליכם (שמואל א י״ד:ט׳), לאבן דומם (חבקוק ב׳:י״ט), והדומים להם. ומזה הענין הוא ודמו סלה, כלומר: חדלו לכם ממעשיכם. והרב מורה צדק רבנו משה בן מימון פרש (מורה נבוכים א׳:נ׳,נ״ט): שהפסוק הזה מצוה למשכילים החשובים שיכירו האמת ושבח האל בלבם כדי שלא ישיגם שגיאה בדבור. ואין זה מענין המזמור.

Tremble – The meaning is "fear,⁠" as "and shall tremble and be in anguish" (Deut. 2:25). Fear God if ye do not fear me.

and sin not – in still pursuing after and rebelling against me.

Say it in your heart (i.e. think) upon your bed – for a man upon his bed finds his heart freer from the concerns of the world and then will his intention be pure. And David addresses them: "Consider in your heart? And so the thought of the heart is called "speaking" (as in the text) "That saith in her heart" (Is. 47:8). And he says

Be still. Selah – His meaning is: "Be silent, and cease to rebel against me;⁠" for "stillness" has the sense of silence of speech and voice, as "They kept still for my counsel" (Job 29:21); "stillness and a voice I heard" (ibid. 4:16). There is also (a stillness) which is (equivalent to) silence of action and movement, as "He turneth the storm to stillness" (Ps. 107:29); "my bowels boil and are not still" (Job 30:27); "and the sun stood still" (Joshua 10:13); "Be still (tarry) until we come unto you" (1 Sam. 14:9); "To the still stone" (Hab. 2:19), and (other instances) similar to these. And of this meaning is (the sentence) Be still: Selah, as though to say: "Cease you from your works.⁠" And the great teacher of righteousness, our master Moses ben Maimon, has explained (Guide for the Perplexed 1:50,59) that this verse commands men of intelligence and reputation to recognise the truth and the praise of God in their hearts, so that no error of speech shall overtake them. But this is not (derived) from the sense of the Psalm.

רגזו. מהיות נגדי¹, כי אמנם אמלוך, ואוכל להנקם: ואל תחטאו. לרדפני: אמרו בלבבכם. הרצון האלוקי שנודע על ידי שמואל הנביא², ודומו - חדלו מלרדוף³:

1. רגזו – פחדו (אבע״ז, רד״ק).

2. כלומר, הפנימו עניין זה שדוד הוא בחיר ה׳. וכעי״ז פירש רש״י: ׳רגזו - חרדו מלפני הקב״ה ואל תחטאו, אמרו בלבבכם על משכבכם - השיבו על לבבכם שהזהיר הקב״ה על כך׳, ׳שתחשבו בלבבכם בלילות על משכבכם שאין לכם עסק בני אדם, ולא תדברו כזב ביום׳ (אבע״ז), ׳כי האדם על משכבו ימצא לבו יותר פנוי מעסקי העולם ואז תהיה כוונתו זַכָּה, ואמר דוד כנגדם חִשׁבו בלבבכם׳ (רד״ק).

3. תשתקו ותחדלו ממעשיכם, מלרדוף אותי, כי יש ׳דממה׳ מענין שתיקת הדיבור והקול, ויש ׳דממה׳ שהיא שתיקת המעשה והתנועה, כמו יָקֵם סְעָרָה לִדְמָמָה (להלן קז כט) והדומים להם (ע״פ רד״ק).

ועתה רִגְזוּ, כלומר יראו את ה׳¹, וְאַל תֶּחֱטָאוּ, ואם יש לכם לב גס לנגדי באמור כי אני מעכב בניין הבית, אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם וְדֹמּוּ סֶלָה, שלא להקים כל ההמון עלי, ואם קשה בעיניכם על כי אני מונע מכם הבית הזה, זִבְחוּ זִבְחֵי צֶדֶק תמורת הזבחים אשר תזבחו שמה, וּבִטְחוּ אֶל ה׳ כי הוא יגיעכם לבניין ההוא:

וה״ר אברהם² פירש אלו הפסוקים ואמר: רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם, כלומר, ׳אמרו בלבבכם על משכבכם׳ זה המאמר, היינו ׳רגזו ואל תחטאו׳: וְדֹמּוּ סֶלָה. ר״ל, והחרישו³ אותו ה׳סלה׳ שאמרתם (תהלים ג׳:ג׳) ׳אין ישועתה לו באלקים סלה׳, כי אני יש לי חלק לעולם הבא, ולא כמו שאמרתם אתם⁴. וזהו אמרו דוד במזמור אחר (תהלים כ״ז:י״ג) ׳לולא האמנתי לראות בטוב ה׳ בארץ חיים׳⁵: זִבְחוּ זִבְחֵי צֶדֶק. ר״ל, ׳זבחו׳ זבחים של ׳צדק׳, ולא אותם הזבחים שעשיתם עם אבשלום להתקשר עלי, כאמרו (שמואל ב׳ ט״ו:י״ב) ׳בזבחו את הזבחים ויהי הקשר אמיץ׳⁶, כי עליהם וכיוצא בהם נאמר (משלי כ״א:כ״ז) ׳זבח רשעים תועבה׳, ואחר כך וּבִטְחוּ אֶל ה׳⁷. ע״כ פירוש דבריו:

1. ׳רגזו׳ – פחדו.

2. רבי אברהם מפיסא, גיסו של רבינו בזיוו״ש. ראה אודותיו במבוא.

3. – השתיקו.

4. פירוש מחודש זה מופיע גם בפירוש ר״א מנולה: ׳ודמו סלה – והחשו ממילת ׳סלה׳ שאמרתם ׳אין ישועתה לו באלקים סלה׳, וראו כי רעתכם רבה אשר עשיתם לפקפק בעניין התשובה, הלוא ידעתם כי נחמתי כי עשיתיו והודיתי עלי פשעי לה׳⁠ ⁠׳.

5. ראה רד״ק שם ׳כי קמו בי עדי שקר ויפח חמס – שהם מעידים בי ומדברים בי דברי חמס לאמר שאני רשע ואיש דמים ואין לי חלק בה׳, וכמעט אבדתי מדבריהם לולא שהאמנתי בך ולא חששתי לדבריהם, והאמנתי שיש לי תקוה בה׳ ואראה בטובו לעולם הבא, וזהו בארץ חיים׳.

6. בסוטה (ט:) איתא שאבשלום גנב את לב אביו ולב בית דין ולב ישראל, ופירש רש״י ׳לב אביו ולב בית דין – דכתיב (שמואל ב׳ ט״ו:ז׳) אלכה נא ואשלמה את נדרי וגו׳, וכתיב (שם פסוק יא) את אבשלום הלכו מאתים איש קרואים והולכים לתומם, ואמרינן בסוטה דירושלמי, קרואים – מדוד, שעל ידי מצות דוד הלכו עמו, אמר לו [אבשלום לדוד], כתוב לי שילכו עמי אותן שנים שאבחר, וכתב לו, והיה מראה חותמו של דוד לשנים והולכים אחריו, וכן לשנים אחרים, עד שכינס מאתים וכולן ראשי סנהדראות, הרי לב אביו ולב בית דין׳. הרי שכל בגידתו של אבשלום היתה על ידי אותו הזבח שטען שנדר, ולשם כך העלה אתו את זקני הסנהדרין ורימה אותם ואת אביו. וחידש בזה ר״א מפיסא פירוש חדש בפסוק בשמואל: ׳בזבחו את הזבחים – ויהי הקשר אמיץ׳, שהקשר שקשר אבשלום נגד אביו היה חזק על ידי עניין הזבחים, וכאן רמז הכתוב להערמה הנזכרת בירושלמי.

7. אחרי שתפסיקו לזבוח זבחי רשעים כפי שעשיתם לקשור קשר נגדי עם אבשלום, ותזבחו במקומם ׳זבחי צדק׳, אז תוכלו לבטוח אל ה׳ שימלא משאלותיכם. ובלשון דומה בפירוש ר״א מנולה: ׳ואתם החרדים מפני פן אקח נקמת כהני נוב מכם, זבחו זבחי צדק – לכפרת עון, ולא זבחים של קשר רשעים, כאמרו ׳בזבחו את הזבחים ויהי הקשר אמיץ׳⁠ ⁠׳.

ואל תחטאו – הוא״ו בגעיא.

רגזו – ענין תנועת הרעדה כמו שמעו עמים ירגזון (שמות ט״ו:י״ד).

ודמו – ושתקו כמו וידום אהרן (ויקרא י׳:ג׳).

רגזו – חרדו מה׳ ואל תחטאו בי לדבר עלי כזב.

אמרו וגו׳ – בהיותכם על משכבכם שהיא עת אשר מחשבות האדם פנוים מן הטרדה אז חשבו בלבבכם אשר הכזב הוא רע בעיני המקום ושתקו לעולם מדבר כזב.

רגזו – מענין פחד, כמו ורגזו וחלו מפניך.

על משכבכם – מלת על נגזר מן יעול ו -עו ילה כמו ישור על אנשים (איוב ל״ג) וכמו שפירשתי שם ומשכב כינוי לתשמיש, כמו למשכב דודים, משכבי אשה, עול שעשיתם במשכב עריות זאת חשבו בלבבכם ודומו.

רגזו מה׳,

ואל תחטאו להוציא דבה על דוד, ונגד מה שאתם מזכירים עליו חטא בת שבע,

אמרו בלבבכם על משכבכם עול של משכבכם, מה שאתם חטאתם במשכב,

ודמו ושתקו מלהוציא דבה על דוד. (חלק ג׳)

רגזו – לשון ותחתי ארגז (חבקוק ג׳:י״ו) לשון חרדה על העתיד, חרדו על נפשותיכם כהיום הזה, ובשכבכם על משכבכם בהעביר לפניכם מה שפעלתם ביום שעבר אמרו כבר הפלה ה׳ לו חסיד ודומו (מלשון וידם אהרן, שמיני) קבלו דין שמים עליכם ואל תוסיפו להתקומם נגדו לעולם (סלה).

(ו) זִבְח֥וּ זִבְחֵי⁠־צֶ֑דֶק⁠ ⁠וּ֝בִטְח֗וּ אֶל⁠־יְהֹוָֽהי״יֽ׃

Offer the sacrifices of righteousness, and put your trust in Hashem.

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

כְּבַשׁוּ יִצְרְכוֹן וְיִתְחַשֵׁיב לְכוֹן כְּנִכְסַת צִדְקָא וְסַבָּרוּ עַל יְיָ.

Subdue your impulses and it will be reckoned to you as a righteous sacrifice; and hope in the LORD.

זבחו זבחי צדק – תנא רבי חייא (שם י״ח:ל׳) ושמרתם את משמרתי. שמרו במשמרתי. מהו אני ה׳ אלהיכם מזומן אני ליתן את שכרך. רבי נתן בשם רבי אבא אמר ולא מקרא מלא הוא זבחו זבחי צדק. אמר הקב״ה פשטו ידיכם במצוות ובטחו בי שאני משלם לכם שכר.

ובטחו אל ה׳ – בטחו בי שאני משלם לכם שכר. אריב״ל אע״פ שקרא אדם בבהכ״נ ק״ש צריך לקרות על מטתו, אמר ר׳ יוסי מאי קראה רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה, אמר ר״נ אם ת״ח הוא אינו צריך, אמר אביי אף ת״ח מיבעי ליה למימר חד פסוקא דרחמי כגון בידך אפקיד רוחי, א״ר לוי בר נחמן אר״ל לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנאמר רגזו ואל תחטאו, אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם, אי אזיל מוטב ואם לאו יקרא ק״ש שנאמר על משכבכם, אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה.

ואד׳בחו ד׳באיח עלי עדלה, ואתקו אללה מע ד׳לך.

ותזבחו זבחים על הצדק שלו (שעושה עמנו). ועם זאת (עם התודה על הצדק שלו) תבטחו בה׳.

זבחו, וזבחו זבחים על צדקו ובטחו בה׳ עם זאת, כלומר זבחו לה׳ זבחי תודה שהמליך לכם מלך צדיק שופט בצדק. וכל זה בלשון המלך כאלו מתפלל לפני ה׳ שיאמר לאויביו.

זבחו זבחי צדק ובטחו אל ייי. וינטוי פי קולה¹ ובטחו אל ייי אי אן כנת לכם עלי גאילה בזעמכם כמא אנתם² לי פתוכלוא עלי אללה פי כפאיתכם איאי כמא תוכלתﹸ³ עליה פי כפאיתי איאכם⁴.

1. קולה] (2) 1ב קו׳

2. אנתם] (2) 1ב אנתَם

3. תוכלתُ…כפאיתי] (2) 1ב desunt

4. איאכם] (2) 1ב desunt

“Offer sacrifices in righteousness and trust in God,” envelops ‘trust in God,’ in the statement, as in I was liable for a wicked act as you claimed, so too are you towards me, therefore trust in God to protect you (pl.) from me, just as I have trusted in Him to protect me from you.

זבחו זבחי צדק – הצדיקו מעשיכם והרי אתם כמקריבים זבחים.

ובטחו אל י״י – שישפיע לכם טובה, ואל תחטאו לו בשביל ממון, שאתם מצפים לקבל שכר מאת שָאול.

Offer up sacrifices of righteousness Perform righteous deeds, and it will be as if you are offering up sacrifices.

and trust in the Lord to lavish upon you goodness, and do not sin against Him for money, in the hope that you will be rewarded by Saul.

זבחו [זבחי] צדק – כשאדם שובר את לבו כנגד [י]⁠וצרו ושב מרשעו זהו זבח של צדק כעניין שנאמר: ״זבחי אלהים רוח [נשברה״] (תהלים נ״א:י״ט) אף כאן הוא אומר: זבחו זבחי צדק – פתרונו: שברו לבבכם מלרודפני ובטחו אל יי׳.

זבחו זבחי צדק – הם השלמים שהם קרבים אמוריהם לא בעבור אשם או חטאת או עולה על הלב שהיא המחשבה. ואין טענה מן אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל (תהלים נ״א:כ״א), כי הטעם ועולה, כנגד ראובן ושמעון (בראשית ל״ה:כ״ג).

וטעם זבחו – הניחו דברי ריק והודו לשם שנתן נעמו לכם.

OFFER THE SACRIFICES OF RIGHTEOUSNESS. The reference is to peace offerings¹ whose organs² are not offered³ to atone for guilt.⁠⁴ It does not refer to offerings brought for the commission of a sin⁵ or for some illegitimate notion that arises in one’s heart,⁠⁶ that is, in one’s thoughts.⁠⁷ Then You will delight in the sacrifices of righteousness, burnt offering and whole offering (Psalms 51:21)⁸ does not refute the aforementioned,⁠⁹ for the verse is to be read as if written, and burnt offering.⁠¹⁰ Compare, re’uven shimon (Ruben and Simeon) (1 Chron. 2:1).⁠¹¹ Offer the sacrifices of righteousness means, forsake vanity and give thanks to God for favoring you.⁠¹²

1. Heb. Shelamim.

2. Hebrew, emurim. The portion of the sacrifice offered on the altar.

3. On the altar.

4. As are those of the asham sacrifice. For the asham sacrifice, see Lev. 5:14-26; 14:12; 19:20-22; Num. 5:5-8.

5. As are those of a chattat. For the chattat sacrifice see Lev. 4:1-35.

6. As are those of an olah, a burnt offering. For the olah sacrifice see Lev. 1:1-17. According to the Rabbis the olah was brought to atone for evil thoughts that arise (oleh) in one’s heart. See Va-Yikra Rabbah 7:3 and Ibn Ezra on Lev. 1:4.

7. In other words by heart the Rabbis mean, thoughts.

8. Translated lit.

9. That sacrifices of righteousness refers to peace offerings and not to sin offerings.

10. The word olah (burnt-offering) is to be interpreted as if written, ve-olah (and a burnt offering). Thus burnt-offering and whole offering do not refer back to sacrifices of righteousness but deals with additional offerings.

11. Chronicles I 2 reads: re’uven, shimon (Reuben, Simon). However, the context requires re’uven ve-shimon. We thus see that Scripture occasionally omits a connective vav. However, the text is to be interpreted as if it contained a connective vav.

12. Lit. “For giving his pleasantness to you.” See Ps. 90:17.

זבחו זבחי צדק – מאשר הרעותם הנה צריכים אתם כפרה וזבחו לי״י זבחי צדק שתשובו ולא כזבחי רשעים שנאמר בהם: זבח רשעים תועבה (משלי כ״א:כ״ז), שישובו לרשעתם אחר הזבחים. לפיכך אמר: זבחי צדק.

ובטחו אל י״י – לא על גבורתכם ועל היותכם המון רב, אלא בי״י תבטחו לבדו. וקשר הבטח עם מלת אל כמו עם מלת על. וכן בטח אל י״י בכל לבך (משלי ג׳:ה׳), אל תבטחו לכם אל דברי השקר (ירמיהו ז׳:ד׳).

Offer the sacrifices of righteousness – Since you have done evil, behold, you need atonement; offer then to the Lord the sacrifices of righteousness so as ye repent, and not sacrifices like those of the wicked, of which it is said (Prov. 21:27), "the sacrifice of the wicked is an abomination" for they return to their wickedness after the sacrifices; therefore he says: the sacrifices of righteousness.

And put your trust in the Lord – not in your might and the fact that ye are a great multitude, but in the Lord alone shall ye trust. And he connects בטח (trust) here with the preposition אֶל (to) as equivalent to על (on); and so, "Trust in (אל) the Lord with all thine heart" (ibid. 3:5); and "Trust ye not in (אל) lying words" (Jer. 7:4).

זבחו זבחי צדק. ׳זבחי אלהים רוח נשברה׳ (להלן נא יט)¹, ולא תבקשו להשיג מעלה משאול², ובטחו אל ה׳ שיתן משאלותיכם³ בלעדי שאול⁴:

1. לכן נקראו ׳זבחי צדק׳, זבחים שהם על ידי צדק, ולא קרבנות כפשוטו. ורש״י פירש ׳הצדיקו מעשיכם, והרי אתם כמקריבים זבחים׳.

2. שלכן אתם רוצים למצוא חן בעיניו, כמו שכתב (פסוק ג).

3. ע״פ לשה״כ להלן (לז ג-ד) ׳בטח בה׳ וגו׳, ויתן לך משאלות לבך׳.

4. וכ״כ רש״י: ׳ובטחו אל ה׳ - שישפיע לכם טובה, ואל תחטאו לו בשביל ממון שאתם מצפים לקבל שכר מאת שאול׳.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

זבחו – הצדיקו מעשיכם ויחשב לה׳ כזבחים ואז בטחו בו כי יש תקוה ולמה תכזבו בו להחניף לשאול בעבור להנות ממנו הנאות ממון הלא טוב לחסות בה׳.

זבחי צדק – הזבחים נקראים ע״ש הדבר שיובאו עליו, זבחי תודה זבחי שלמים, וזבחי צדק מובאים על התברר צדקו.

זבחו – מסב פניו אל הכהנים המקריבים את הזבחים, זבחו את הזבחים שהבאתי, (וקראם זבחי צדק שבאו להודות על שנתברר צדקו של דוד) ובטחו אל ה׳ שיתן מטר על הארץ.

זבחו זבחי צדק – לא כזבח אבשלום בחשבון לרמות העם שטרם ילך למלחמה את אביו הוא מבקש עזרת ה׳ לו, ושם שלח לקרא גם את אחיתפל, שמואל ב׳ ט״ו:י״ב).

ובטחו אל ה׳ – אם תזבחו זבחי צדק אז תוכלו לבטוח בעזרתו, רק אם זבחכם מרמה ותך בטחונכם שקר.

(ז) רַבִּ֥⁠ים אֹמְ⁠רִים֮ מִֽי⁠־יַרְאֵ֢נ֫וּ ט֥וֹב⁠ נְֽ⁠סָה⁠־עָ֭לֵינוּ א֨וֹר פָּנֶ֬יךָ יְהֹוָֽהי״יֽ׃

Many there are that say: "Oh that we could see some good!⁠" Hashem, lift up the light of Your countenance upon us.

סַגִיאִין דְאָמְרִין מַן יַחֲמִינָנָא טָבָא נְשָׂא עֲלָנָא נְהוֹר סְבַר אַפָּךְ יְיָ.

Many say, “Who will show us good?” Lift on us the light of your countenance, O LORD.

רבים אומרים מי יראנו טוב – אלו אומות העולם שאומרים לישראל מי יתן לנו להתערב עם ישראל בטובות של עולם הבא. וישראל אומרים להם בכמה צרות ובכמה שעבודין ובכמה הריגות מסרנו עצמנו על קדושת השם ואתם באים לשוף אותה מן העקב. נסה עלינו אור פניך ה׳. ר׳ הונא בשם ר׳ אחא אמר לאותו הקלע אנן מצפין שנאמר (ישעיהו מ״ט:כ״ב) הנה אשא אל גוים ידי ואל עמים ארים נסי. א״ר יוחנן אמרו ישראל לפני הקב״ה אין לנו אלא הארת פניך שנאמר (תהלים פ׳:כ׳) אלהים צבאות השיבנו האר פניך ונושעה.

רבים אומרים מי יראנו טוב – אלו עובדי אלילים שאומרים לישראל מי יתן לנו לראות עמכם בטוב העולם הבא והם אומרים להם בכמה צרות בכמה שעבוד בכמה הריגות מסרנו עצמנו על קדושת ה׳ ואתם באים לשוף (עצמכם) [אותה] מן העקב. נסה עלינו שנאמר הנה אשא אל שמים ידי ואל עמים ארים נסי, א״ר יוחנן אמרו ישראל לפני הקב״ה אין לנו אלא הארת פניך שנאמר והאר פניך ונושעה (כתוב ברמז תשכ״ט).

פיציר אלכת׳יר אלקאילין עני באנה מא יורינא כ׳ירא, יקולון ארפע אלינא יא רב נור וג׳הך בה.

וכך יהיו מרובים אלה שאומרים עלי (על ה׳) ה׳! תרים אלינו אור פניך מה שהוא טוב לנו על ידו.

רבים, ואז יהיו אותם הרבים שהיו אומרים עלי זה לא יראנו טוב. כדרך שאמרו על שאול מה יושיענו זה, ישובו לומר שא נא אלינו ה׳ אור פניך כו. כלומר האר פניך לנו בהתמידך מלכותו של המלך הצדיק הזה. ופירוש נסה, שא נ, ודומה לו בדברים ד לד או הנסה, וראה פירושי רס״ג מהדורתי שם.

תׄם ביין מן מעתקדה אנה עלי כׄלאף מא¹ ימכן אן יטׄנה בה מן אראדה אלכׄיר כמן² מסה אלצׄר וסרורה בנעים דׄוי אלבוסי והו קו׳ רבים אומרים מי יראנו טוב נסה עלינו אור פניך ייי³ נתתה שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו⁴ (תהלים ד:ז-ח).

1. מא] (2) 1ב desunt

2. אלכׄיר כמן] (2) 1ב desunt

3. אור…ייי] (1) 6ב וג׳

4. מעת…רבו] (2) 1ב וג׳

Then (David) explains his belief contrary to what they possibly thought; he desires of righteousness unlike the one who seeks wickedness and in secret takes pleasure in those who suffer misfortune. This is the meaning of “Many say, O for good days!” Bestow Your favor on us, Bestow upon us (the light of Your face, O Lord). You put joy into my heart when their grain and wine increased.”

רבים אומרים מי יראנו טוב – רבים מישראל יש שרואים אומות העולם בעושר ובשלוה, ואומרים: מי יראנו טוב להיות עשירים ומשיגי תאוה כאילו.

נסה עלינו – הרם עלינו לנס את אור פניך, לשון הרימו נס (ישעיהו ס״ב:י׳), ארים נסי (ישעיהו מ״ט:כ״ב).

[לשון אחר: נסה עלינו – רפנבליר בלעז, כמו: אבני נזר מתנוססות (זכריה ט׳:ט״ז).]⁠^א

א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים, אך אינו מופיע בכ״י לוצקי 778 ובשאר כתבי היד הקדומים של רש״י.

Many say, "Who will show us goodness?⁠" There are many Jews who see the nations of the world in wealth and tranquility, and say, "Who will show us goodness,⁠" to be wealthy and achieve desires like these people?

Raise up over us Heb. נסה Raise up over us for a banner the light of Your countenance, an expression of: "lift up a banner (נס)" (Yeshayahu 62:10);(ibid. 49:22), "I will raise My standard (נסי).⁠" Another interpretation: נסה is reflordir(?) (resplendir) in Old French, gleam, as, "crown stones gleam (מתנוססות)" (Zekharyah 9:16).

נסה עלינו אור פניך יי׳ – פתרונו: האר עלינו אור פניך יי׳.

בשלום יחדיו אשכבה {ואישן} כי אתה {י״י} לבדד לבטח תושיבני.

רבים – שב להזכיר דברי מבקשי כזב כי בהיותי בצרה אני ואנשיי אומרים מבקשים כזב עלי ועל אנשיי.

מי יראנו טוב – יש אומרים: כי מלת נסה – מהפעלים עלומי הלמ״ד נס, והיה ראוי על משקל וראה ועשה, ובא על דרך שהוא, כמו: ואשעֶה ואשעַה בחוקיך (תהלים קי״ט:קי״ז). ונכון הוא להיות הה״א כמו האל״ף והסמ״ך כמו השי״ן. יש פעלים שנקראים עלומי העי״ן כגון כל הפעלים של שתי אותיות כגון קם שב והם כלם כמו^א שיאמר קָיַם שָיַב שאות האמצעית עלומה שהיא נגד העי״ן של פועל. ונכון להיות הה״א כמו האל״ף והסמ״ך כמו השי״ן, על דרך: ישא י״י פניו אליך (במדבר ו׳:כ״ו), וכמו: הנסה דבר אליך תלאה (איוב ד׳:ב׳).

א. מלת ״כמו״ נוספה בין השיטין בכ״י לונדון 24896. היא חסרה בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870.

MANY THERE ARE. David now goes back and quotes the words of those who pursue falsehood and vanity.⁠¹ He says, “When I and my men were in distress those who seek after falsehood said regarding me and my men, Oh that we could see some good.”²

Some say that the word nesah (lift Thou up) comes from a stem that drops its final root letter. Its stem is nun, samekh, [heh]. Nesah should have been vocalized like re’eh (see)⁠³ and aseh (make)⁠⁴ in the verse, and see and make them⁵ (Exodus 25:40).⁠⁶ However, it is vocalized like ve-eshah (and I will occupy myself)⁠⁷ in And I will occupy myself with Your statutes (Psalms 119:117).

In reality⁸ the heh is like an alef and the samekh like a sin.⁠⁹

Some verbs, namely verbs consisting of two letters such as kam (arose)⁠¹⁰ and shav (returned),⁠¹¹ are classified as letters that drop their middle stem letter.⁠¹² Now in the imperative all such words are pronounced, like kum (get up) and shuv (return).⁠¹³ The middle letter,⁠¹⁴ which corresponds to the second letter of normal verbs, is dropped¹⁵. However, the correct interpretation is, the heh,⁠¹⁶ is in place of an alef and the samekh¹⁷ in place of a sin. Nesah (lift up) is similar to yissah (lift up) in The Lord lift up His face to you (Num. 6:26) and to nissah¹⁸ (lift up) in If one lift up¹⁹ a word to you, will you be weary (Job 4:2).⁠²⁰

1. See v. 3.

2. The destruction of David.

3. From the root resh, alef, heh.

4. From the root ayin, sin, heh.

5. Translated literally.

6. Nesah (shevah, kametz) should have been vocalized neseh (sheva tzereh), for that is how words ending in a heh are vocalized in the first person male imperative.

7. From the root, shin, ayin, heh. Ve-eshah should have been vocalized ve-esheh (segol beneath the ayin), for that is how words coming from roots ending in a heh are vocalized in the imperfect. We thus see that Scripture occasionally uses a kametz when the rules of grammar call for a tzereh or a segol.

8. This note appears to be misplaced here, for Ibn Ezra later repeats and elaborates upon the points he here makes. Filwarg believed it to be a scribal error. It is also possible that Ibn Ezra started making a point, digressed and then returned to his original point. On the other hand this note might be a gloss that that was inserted into the text.

9. Scripture occasionally interchanges these letters. Thus nesah spelled nun, sin, heh is a variant of nesah (lift up) spelled nun, samekh, alef. Words ending in an alef are vocalized with a kametz in the first person male imperative. Compare, kera (read). Hence the vocalization nesah and the meaning, lift up.

10. Spelled, kof, mem.

11. Spelled shin, vav.

12. Ayin vavs. Literally, “letters whose middle root letters are silent.” Some commentator’s connected the word nesah to the root nun, vav, samekh from which the word nes banner is derived. They interpret the word nesah to mean, raise.

13. Kum is spelled kov, vav mem, and shuv is spelled shin, vav, bet. In other words if nesah came from the root nun, vav, samekh our verse should have read nus and not nesah.

14. The vav.

15. In the perfect.

16. In nesah in our verse.

17. In nesah in our verse.

18. Spelled nun, samakh, heh. According to Ibn Ezra, this word too is a variant of the root nun, sin, alef and means to lift up.

19. That is, utter.

20. Translated according to Ibn Ezra

רבים אמרים – אותם שאמר עליהם בני איש ואמר עליהם רבים אמרים לנפשי.

הם מתאוים ואומרים במרדם: מי יראנו טוב שיצליח מרד אבשלום וימות דוד וימלוך בנו. והרע שלי טוב להם ומתאוים אותו.

ואתה נסה עלינו אור פניך י״י – לא כפי מחשבותם. ומלת נסה בסמ״ך תחת השי״ן ובה״א תחת האל״ף, והוא כמו נשא.

ויש לפרשו לענין שאמר: ובטחו אל י״י. אמר: רבים אין דעתם אלא לטובת העולם הזה ומתאוים אליה ואומרים: מי יראנו טוב. אבל אני ואשר עמי, אומרים: נסה עלינו אור פניך י״י, כל תאותנו לאור פניך לעולם הבא.

Many (there be that) say – viz. those he has spoken of as sons of men; and he says concerning them, many say of my soul – they say longingly in their rebellion,

Oh that He would shew us prosperity – that the rebellion of Absalom might succeed, and David perish and his son become king. And my evil is their good, and for it they are longing; but Thou,

Lord, lift up (נסה) the light of Thy countenance upon us – not according to their purpose. And the word נַסה (is written) with samek (ס) instead of the (usual) sin (שׂ), and is equivalent to נשׂא. And it is possible to explain it according to the sense of and put your trust in the Lord. He says: as for many their thought is only for the prosperity of this world, and they are longing for it and saying Oh that He would shew us prosperity! while I and those with me say, Lord, lift up the light of Thy countenance upon us! All our desire is for the light of Thy countenance for the world to come.

כי אמנם קרה כי רבים אומרים [מי יראנו טוב נסה עלינו אור פניך]¹, והתפללו להשיג ׳טוב׳ בעולם הזה², נתתה שמחה [בלבי מעת דגנם ותירושם רבו] - ושמחתי שנתקבלה תפילתם³:

1. רבים מישראל אומרים ׳מי יראנו טוב׳ - להיות עשירים ומשיגי תאווה, נסה עלינו - הרם עלינו לנס את אור פניך (ע״פ רש״י).

2. שביקשו טוב גשמי, כמו ׳תירושם ודגנם׳ הנזכרים בסמוך.

3. בכך שנתקבלה תפילתם, שמח דוד שרצה בטובתם. ובשיעורים כתב: ׳יאמר כי אפילו הכי שמרדו בו, לא נטר איבה ושנאה עליהם, אך היה שמח בהרבות דגנם ועושרם, חלף העיצבון שיש לאדם ברבות הטובה לאויב נפשו׳.

וחזר לעניין ראשון ואמר, רַבִּים אֹמְרִים מִי יַרְאֵנוּ טוֹב, כלומר מי יתן וראינו טוב, והיו אומרים נְסָה [כמו נשא]⁠¹ עָלֵינוּ אוֹר פָּנֶיךָ ה׳, כי כל זה שאמרנו היו מצפצפים על עיכוב בניין בית המקדש:

1. נוסף בין השורות, וראה רש״י ואבע״ז.

נסה עלינו – הנו״ן בגעיא ובמסורת ב׳ דין כתוב בסמ״ך וה״א וחד כתיב בשי״ן ואל״ף קומה ה׳ אל נשא ידיך והוא חד מן י״ב זוגין בקריאה חד מן ב׳ ב׳ חד כתיב אל״ף בסוף תיבותא וחד כתיב ה״א וסימן נמסר במזמור י׳ במ״ג.

עלינו – בספרים כ״י מדוייקים בטעם חונה.

נסה – מלשון נס וכלונס וענינו הרמה והגבהה.

רבים – ראיתי רבים מתאוים ואומרים מי הוא אשר יראנו טוב ר״ל חושקים עושר רב.

נסה – הרם עלינו אור פניך אתה ה׳ למלאות תאותינו.

רבים אומרים – בעת הרעב יאמרו מי יראני טוב שיבא הגשם, ושה׳ ינוסס עליהם אור פניו והשגחתו אשר נעלם מאתם בעת הרעב והסתרת פנים.

רבים וגו׳ – רוב בני אדם יתפללו על עצמם שיראו טוב, ושה׳ ישא ויאר פניו אליהם בפנים מאירות ושוחקות; נסה בחלוף אותיות נשא וממנו ונשא נס לגוים (ישעיה ה׳:כ״ו) כי אבני נזר מתנוססות על אדמתו (זכריה ט׳:ט״ז) נראות כגבוהות מחברותיהן בעבור יפעתן, ואע״פי שבשנים אלה השורש הוא נסס מ״מ מקורו נס כמו בשרש נסה.

(ח) נָתַ֣תָּ⁠ה שִׂמְחָ֣ה בְ⁠לִבִּ֑⁠י⁠ ⁠מֵעֵ֬ת דְּ⁠גָנָ֖ם וְ⁠תִירוֹשָׁ֣ם רָֽבּ⁠וּ׃

You have put gladness in my heart, more than when their corn and their wine increase.

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

יְהֵבְתָּא חֶדְוָתָא בְלִבִּי מִן עִדָן דְעִבּוּרְהוֹן וְחַמְרֵהוֹן סַגִיאוּ.

You have placed joy in my heart when their grain and their wine has increased.

נתתה שמחה בלבי – אמרו ישראל אומות עכו״ם על ידי שעשו ז׳ מצוות השפעת להם שלוה בעולם הזה במתן שכרן אנו שנצטוינו על שש מאות ושלש עשרה מצוות על אחת כמה וכמה שתשפיע לנו טובות לעולם הבא. לפיכך כשאנו רואים שלותם של אומות העכו״ם אנו שמחים. הוי אומר נתתה שמחה בלבי. ר׳ יהושע בן לוי אמר משל למלך אחד שעשה סעודה והכניס את האורחים והושיבן על פתח פלטרין ורואין את הכלבים שיוצאין ובפיהן פסיונים וראשי פטומות וראשי עגלים התחילו אומרים מה הכלבים יש להן כך סעודה עצמה שהיא מתוקנת לנו על אחת כמה וכמה. ואומות העכו״ם נמשלו ככלבים שנאמר (ישעיהו נ״ו:י״א) והכלבים עזי נפש. והם בשלוה בעולם הזה ישראל לעתיד לבוא לא כל שכן. הוי נתתה שמחה בלבי.

רמז תרכח

נתתה שמחה בלבי – אמרו ישראל ומה אומות העולם ע״י שעשו שבע מצות השפעת להם שלוה בעוה״ז, אנו שנצטוינו תרי״ג מצות עאכ״ו שתשפיע לנו טובה, לפיכך על שלותן אנו שמחין שנאמר נתתה שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו. ריב״ל אמר משל למלך שעשה סעודה והכניס את האורחין והושיבן על פתח פלטין עד שעה שיכנסו והיו רואין כלבים יוצאין ובפיהם פסיונים וראשי פטומין וראשי עגלים, התחילו אומרים ומה כלבים אוכלים כל טוב סעודה עצמה מה היא, כך הרשעים נמשלו לכלבים שנאמר והכלבים עזי נפש והרי הן בשלוה זו, ישראל עאכ״ו, א״ל הקב״ה לדוד בטח בה׳ ועשה טוב אם תראה שאני מטיב לרשע אל ירע לך כל כך הוסף ועשה תשובה, ומה הרשעים שמכעיסין ואין מועילין לי עשיתי עמהם טובה, עמך עאכ״ו, למה היה דוד דומה לפועל שעשה כל ימיו עם המלך ולא נתן לו שכרו והיה הפועל מצר שמא אין בידי כלום משכר המלך, פועל אחד לא עשה עמו אלא יום אחד האכילו השקהו נתן לו תבואה וקטנית ומעות א״ל הרי שכרך, אמר הפועל שעשה עמו כל ימיו, ומה זה שלא עשה עמו אלא יום אחד כך אני שעשיתי עמו כל ימי עאכ״ו, התחיל הפועל לשמוח בלבו, כך אמר דוד נתתה שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו.

כמא ג׳עלת אלפרח פי קלבי אכת׳ר מן וקת דגנהם ועצירהם אד׳א כת׳רא.

כפי שעשית את השמחה בלב שלי. שאשמח בעת שהדגן והתירוש שלהם התרבה.

נתתה, כמו שנתתה שמחה בלבי מעת. ולעיל בפירושו לא כתב כן ע״ש.

אבל אני איני מקנא בהם, כי שמחה נתונה בלבי מעת דגנם ותירושם של אומות רבו – בטוחני אם למכעיסיו כן, לעושי רצונו על אחת כמה וכמה לעתיד, שהוא יום קיבול שכרם.

But I do not envy them, for joy has been given into my heart from the time that the corn and the wine of the nations have increased. I am confident that if those who anger Him [have] such [tranquility], how much more will those who perform His will have it in the future, which is the day of the reception of their reward!

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

נתת – הם מתאוים שלא נראה טוב ואני הייתי שמח בראותי אותם בטוב.

וטעם נתת – כי אתה נתת לי לב טוב להתאות טוב לכל.

ויאמר ר׳ יהודה בן בלעם: כי מעת דגנם הפוך, והאמת מעת רבו דגנם ותירושם. ואין צורך^א להפך דברים נאמרים ברוח הקדש.

א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״צרך״.

THOU HAST PUT. They desire that we not see good. However, I was happy when I saw that they prospered.⁠¹ You have put gladness in my heart means; You gave me a good heart, so that I would desire good for all.

Rabbi Judah ben Balaam explains that me’et deganam ve-tirosham rabbu (more than when their grain and their wine increase) is to be inverted.⁠²

However, in reality me’et deganam ve-tirosham rabbu means, from the time that their grain and wine increase.⁠³ There is no reason to invert words that were spoken under the influence of the Holy Spirit.

1. According to Ibn Ezra the meaning of our verse is as follows: You put gladness in my heart when their grain and wine increase.

2. Me’et deganam ve-tirosham rabbu (more than when their grain and their wine increase) literally means, when their grain and wine increase. This is to be interpreted as, when my grain and my wine increase. Rabbi Judah interprets thus because he believes that David would not say, Thou hast put gladness in my heart when their grain and wine increase.

3. For the verse tells us that David rejoiced when the people who now are his enemies prospered.

נתתה שמחה בלבי – והנה הם גומלים לי רעה תחת טובה, כי אני היתה לי שמחה בלבי בטובתם.

וזהו מעת דגנם ותירושם רבו – והם שמחים לרעתי. וענין נתתה כענין שאמרו (בבלי יומא ל״ח:): בא לטהר מסייעין אותו. ודרך טובה היא לאדם שישמח בטובת חבריו. וההולך דרך טובה האל מסייעו ומדריכו. וזהו טעם נתתה.

Thou hast put gladness in my heart – Behold, they requite me evil for good, but, as for me, there was gladness in my heart at their prosperity – that is,

From the time when their corn and wine multiplied – and they are rejoicing at my evil. And the meaning of Thou hast put is in the sense of what they have said (Bavli Yoma 38b, and in other places), "He who comes to be purified is helped.⁠" And it is a good way for a man to rejoice in the prosperity of his fellows. And him who walks in a good way God helps and directs: and this is the force of Thou hast put.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

וחזר לתפילתו דוד ואמר לה׳, נָתַתָּה שִׂמְחָה בְלִבִּי מֵעֵת דְּגָנָם וְתִירוֹשָׁם רָבּוּ, יאמר כי אפילו הכי שמרדו בו, לא נטר איבה ושנאה עליהם, אך היה שמח בהרבות ׳דגנם׳ ועושרם, חלף העיצבון שיש לאדם ברבות הטובה לאויב נפשו:

תירושם – מלשון תירוש והוא ענבי היין.

נתתה – אבל לא כן אני כי אתה ה׳ נתת בלבי להיות שמח בחלקי יותר מהרבים ההם השמחים מעת שרבו דגנם ותירושם.

נתתה – ועתה נתתה שמחה בלבי מן העת שהתחילו להרבות דגנם ותירושם כשנפסק הרעב, ועל ידי כן

נתתה – ואני איש חסד בנערותי ראיתי בעין טובה הצלחת חברי ושמחתי לא בטובתי רק בטובתם ע״כ נבחרתי.

(ט) בְּ⁠שָׁל֣וֹם יַחְדָּו֮ ⁠אֶשְׁכְּ⁠בָ֢ה וְ⁠אִ֫ישָׁ֥ן⁠ ⁠כִּֽי⁠־אַתָּ֣⁠ה יְהֹוָ֣הי״י֣ לְ⁠בָדָ֑ד⁠ ⁠לָ֝בֶ֗טַח תּוֹשִׁיבֵֽנִי׃

In peace will I both lie down and sleep; for you, Hashem, make me dwell alone in safety.

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

בִּשְׁלָמָא כַּחֲדָא אֶשְׁכּוֹב וְאֶדְמוֹךְ מִן בִּגְלַל דְאַנְתְּ הוּא יְיָ בִּלְחוֹדוֹי בְּסִבְרָא תּוֹתְבִנַנִי.

In peace I both lay down and sleep, because you alone are the LORD; in security you will make me dwell.

בשלום יחדו – אמרו ישראל כל הנביאים יחדו בשלומי. א״ר כל הנביאים פותחין בחובות וחותמין בנחמות. ר׳ אליעזר אומר כל הנביאים פותחין בתוכחות וחותמין בנחמות חוץ מירמיה שחתם בדברי תוכחות. הדא הוא דכתיב (ירמיהו נ״א:ס״ד) ככה תשקע בבל ולא תקום. אמר לו ר׳ יוחנן אף הוא בדברי נחמות חתם לפי שהיה רואה ירמיה ומתנבא בחורבן בית המקדש (חתם) יכול בחורבן בית המקדש חתם תלמוד לומר (שם) עד הנה דברי ירמיהו. במפלתן של מחריבים חתם ולא חתם בדברי תוכחה. והא כתיב (ישעיהו ס״ו:כ״ד) והיו דראון לכל בשר. בעכו״ם הוא עוסק. והא כתיב (איכה ה׳:כ״ב) כי מאס מאסתנו. השיבנו תחת כי מאס מאסתנו. כי אתה ה׳ לבדד בעולם הזה. באותה שעה לבטח תושיבני.

(א-ט)

דבר אחר: למנצח בנגינות – זה שאמר הכתוב (משלי י״א:י׳) בטוב צדיקים תעלוץ קריה. מה כתיב למעלה מן הפרשה (תהלים ג׳:ח׳) קומה ה׳. ועכשיו אני מנגן להקב״ה כשיאבדו רשעים. וכן את מוצא (שמות י״ד:ל״א) וירא ישראל את היד הגדולה. מיד (שם ט״ו:א׳) אז ישיר משה. מהו ויאמרו לאמר לומר לדורות כשתהיו נכנסין לצרה לא תאמרו אנו עושין מלחמה. ה׳ נלחם לכם ואתם אומרים שירה. (שופטים ד׳:כ״ד) ותלך יד בני ישראל הלוך וקשה. אחר כך (שם ה׳:א׳) ותשר דבורה. וכן הוא אומר (תהלים ג׳:ח׳) קומה ה׳ הושיעני. ואחר כך (שם) כי הכית את כל אויבי לחי. וכי בלחי הכה אותם אין לו שרפים ואין לו פגעים. שיני רשעים שברת. משל למה הדבר דומה לשני בני אדם שהלכו בדרך אחד צדיק ואחד רשע. מצאו פונדק אחד אמרו זה לזה נכנס בפונדק זה ונאכל. נכנסו שניהם ביחד הרשע ראה שם ברכות הרבה של דגים ופר ושור וכבש ואיל וכל עופות. אמר אותו רשע לצדיק למה אין אנו נותנין מעות ונקבל. אמר לו אותו צדיק לרשע וכי היום פתח מחדש זה הפונדק בעדינו אלו היום פתח ראשון היינו בודקין אותו. סוף דבר נכנסו שניהם לפונדק. ישבו זה לעצמו וזה לעצמו. היה אותו רשע אומר לפונדקי הבא לי פסיוני אחד. הבא לי קונדיטון. הבא לי מהכל. ואחר כך אמר אותו הצדיק לפונדקי הבא לי גלוסקא אחת והבא לי קערה אחת של עדשים. והיו יושבין ומשחקין זה על זה. הרשע אומר על הצדיק ראו זה השוטה כל הברכות הללו הם לפניו והוא אוכל עדשים. הצדיק ראה אותו איך הוא משחק עליו ואומר ראו כמה שוטה הוא זה אוכל ועכשיו שוברין את שיניו. אמר לו הצדיק תן לי שתי כוסות יין לברך נתן לו ובירך עליהם ועמד ונתן לפונדקי מעות אותו המעט שאכל והלך לו לשלום. אותו הרשע עמד לצאת אמר לו עשה חשבון. אמר לו כמה אכלתי גלוסקא אחת. אמר לו לא כי אם שתים. והוא אומר לא כן. וכן מתוך כך נכנסו דברים ביניהם התחיל הפונדקי שובר את שיניו. לכך נאמר שיני רשעים שברת. הרשעים אומרים (תהלים ע״ג:י״א) איכה ידע אל. והצדיקים אומרים (שם קל״ט:ד׳) כי אין מלה בלשוני הן ה׳ ידעת כולה.

בשלום יחדו אשכבה ואישן – אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה כל הנביאים יחד [חותמים] בשלומי כל הנביאים פותחין בתוכחות וחותמין בנחמות.

פאכון פי סלאם אן נמת או סנת ג׳מיעא, ואנת אללה אלפרד תות׳קני מא אקמת.

ואהיה בשלום אם ישנתי או אם התנמנמתי לגמרי. ואתה ה׳ היחיד שתבטיח אותי היכן שאתיישב.

בשלום, ואז אחיה כשלום אם אנוס או אישן גם יחד ואתה ה׳ היחיד תושיבני לבטח כל ימי חיי. ותיבת לבדד מוסבה כלפי ה׳.

וכׄתם בקו׳ בשלום יחדו אשכבה ואישן ינבי בדׄלך ען קלﹼﹺה¹ מבאלאתה בהם ותוכלה [1א.b]⁠² עלי אללה פי כפאיתה צׄרהם ווקאיתה שרהם כמא קאל כי אתה ייי לבדד לבטח תושיבני יעני מן גיר צׄר מנאוי ועדו מטאלב.

1. קלِّה] (1) 6א קלה

2. עלי…278 שקר⁠(1) desunt [

And he finishes with “safe I lie down and sleep” with that he expects to reduce the amount of attention paid them, and he trusts in God to protect and preserve him from their evil and wickedness as it says “for You alone, God keep me secure” meaning, without harm from an enemy or pursuant.

בשלום יחדו – אִם היו ישראל בשלום יחדיו.

אשכבה ואישן – הייתי שוכב וישן בטח, ולא הייתי ירא מכל צר ואויב.

לבדד [לבטח – כמו: בטח בדד עין יעקב (דברים ל״ג:כ״ח),]⁠^א לשון מבטח ושקט הוא, שאינו צריך להושיב גייסות עמו.

In peace together, I would lie down and sleep If Israel were in peace together with me, I would lie down and sleep in confidence, and I would not fear any adversary or enemy.

alone in safety As: "secure and alone, the fountain of Jacob" (Devarim 33:28). It is an expression of safety and tranquility, that he need not station troops with him.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

בשלום – בלא פחד.

וטעם יחדו – הרבים והוא עמהם.

ומלת בדד בלמ״ד או בחסרונה, שוה.

וככה מלת לבטח – ויש בטח, והנה י״י בדד ינחנו (דברים ל״ב:י״ב). ונכון הוא שהשם לבדו וככה זה.

או טעמו: או היו יחדיו עמי או הייתי לבדד והטעם לבדי תושיבני.

IN PEACE. Without fear. Yachdav¹(altogether) refers to the many.⁠² He will be among them.⁠³

The word badad (alone) has the same meaning with or without a lamed.⁠⁴ The same is the case with the word la-vetach (in safety).⁠⁵ Scripture also employs betach (in safety). Observe, Scripture reads, Adonai badad yanchenu (Deut. 32:12). The correct meaning of the latter is: The Lord alone did lead him (Deut. 32:12).⁠⁶ This is also the meaning of attah Adonai le-vadad (for You, Lord... alone).⁠⁷

On the other hand the meaning of our verse might be, whether they were together with me,⁠⁸ or I was alone,⁠⁹ that is by myself,⁠¹⁰ You cause me to dwell [in safety.⁠¹¹]

1. Lit., together. Hence Ibn Ezra’s comments.

2. Mentioned in verse 7 (Many there are...). Even though “the many” sought David’s harm, David did not seek their misfortune. See Radak.

3. Our clause is to be understood, as, all of us will enjoy peace together.

4. Badad and le-vadad both mean, alone. Our verse reads, le-vadad.

5. In our verse.

6. Adonai badad yanchennu might be translated as; The Lord did lead him alone. In other words, no other nation accompanied Israel. Hence Ibn Ezra’s comment.

7. Attah Adonai le-vadad, la-vetach toshiveni means, for Thou, Lord alone, makest me dwell in safety.

8. Ibn Ezra’s interpretation of yachdav (both) in the first part of the verse

9. Heb. le-vadad. According to this interpretation le-vadad refers to David, not to God.

10. Heb. Le-vadi.

11. According to this opinion our verse means, in peace will I lay me down and sleep whether with others (yachdav) or alone (le-vadad), because You O Lord cause me to dwell in safety.

בשלום יחדו אשכבה ואישן – אני הייתי מתאוה טובתם, ועדין אף על פי שהרעו לי אתאוה שנהיה בשלום יחדיו אני והם, ואז אשכבה ואישן שלא יהיה לי דבר המטריד אותי מהשינה אחר שהם ישובו לי.

כי אתה י״י לבדד לבטח תושיבני – כי בטוח אני שתשלים חפצי ולבטח תושיבני עמהם. ופירוש לבדד – אתה י״י לבדך תעשה זה ובך בטחוני ולא באחר.

In peace together would I lay me down and sleep – I was desiring their prosperity, and still, although they have done me evil, I desire that we may be in peace together, I and they, and that if I lay me down and sleep I may not have anything to disturb me from sleep, after they return to me.

For Thou, Lord, alone makest me to rest in safety – for I am confident that Thou wilt grant my desire and wilt make me rest in safety with them. And the interpretation of alone (is): Thou, Lord, only canst do this, and in Thee is my trust and not in another.

ואני עתה בשלום יחדיו אשכבה ואישן בזמן אחד¹, כי ידעתי כי [אתה ה׳] לבסוף לבטח תושיבני, אחרי מות שאול²:

1. שיירדם מיד שישכב, מתוך בטחונו בה׳, שהוא מרגיש שהוא כבר עכשיו ׳בשלום׳. ו׳יחדיו׳ עולה על השכיבה והשינה שיהיו ׳יחדיו׳. וראה מה שהתקשו המפרשים בביאור ׳יחדיו׳. וכ״כ במצודות: ׳בשלום - מבלי פחד אשכבה ואישן יחדיו - תכופים זה לזה, כי הדואג ומתפחד נגזלה שנתו לבל יוכלו לישן מיד כאשר ישכב, אבל אני בטחתי בה׳ ולא אירא, ולזה אשכב ואישן יחד סמוך זה לזה׳. וראה לעיל (ג ה-ז) שפירש רבינו כן ׳אני שכבתי ואישנה׳.

2. כאשר אשאר ׳לבדד׳ – יחידי, ששאול ימות, ואשאר לבדי נמשח למלך, ולא ירדפו אותי. ובשיעורים פירש ׳לבדד׳ על ה׳, ׳כי אתה ה׳ לבדך יכול אתה להושיבני שוקט ובוטח אפילו נגד רצונם׳.

ועתה בְּשָׁלוֹם יַחְדָּו אֶשְׁכְּבָה וְאִישָׁן – ואנוח אתם ׳יחדו׳ אני והם ׳בשלום׳: כִּי אַתָּה ה׳ לְבָדָד לָבֶטַח תּוֹשִׁיבֵנִי. ׳כי אתה ה׳⁠ ⁠׳ לבדך¹ יכול אתה להושיבני שוקט ובוטח אפילו נגד רצונם. והתפלל על שלום עמו אתו, כי זה היה קשה לדוד יותר מניצחון כל שאר האומות, כאמרו (תהלים קמד א-ב) ׳ברוך ה׳ צורי המלמד ידי לקרב וגו׳, הרודד עמי תחתי׳²:

1. מפרש ׳לבדד׳ על ה׳, שה׳ לבדו יכול לעשות זאת.

2. ׳הרודד – השוטח עמי להיות מצע תחתי ונכנעים לי׳ (מצודות), ובנדפס שם: ׳הרודד עמי תחתי – במלחמת אבשלום׳.

לבדד – יחידי כמו בטח בדד (דברים ל״ג:כ״ח) ור״ל מבלי פחד כי המתפחד מתירא לשבת יחידי.

בשלום – מבלי פחד אשכבה ואישן יחדיו תכופים זה לזה כי הדואג ומתפחד נגזלה שנתו לבל יוכלו לישן מיד כאשר ישכב אבל אני בטחתי בה׳ ולא אירא ולזה אשכב ואישן יחד סמוך זה לזה.

כי אתה ה׳ – המושל בכל ובידך הוא להושיב אותי בבטח מבלי פחד.

בשלום יחדו אשכבה ואישן – מצייר כאילו שוכב ביחד עם השלום, כי אתה ה׳ לבדד לבטח תושיבני תפס המליצה ממ״ש וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב אל ארץ דגן ותירוש אף שמיו יערפו טל, רצה לומר אחר שנמצא טל ודגן ותירוש ישכון ישראל בטח בדד, שאין צריך לקנות תבואה מארצות אחרות.

בשלום יחדו – א״כ מאחר שאיני מבקש רעתם רק להיות בשלום ואחדות עמם לא אירא מפחד לילה ואשכב ואישן ולא אפחד כי אתה ה׳ אחד בעולמו תושיבני לבטח ולבדד, כמו לך לבדך חטאתי לפי פי׳ הרב המופלא משה בן מנחם מדעסויא, ואמת הוא שיש איזה הפרש בין לבד ולבדד, מ״מ דגש הדל״ת מורה דל״ת אחרת, ואחד מחברי חוה דעתו שראויה המלה לקרי וכתיב, והנכון לבדך, ומצאנו בשמואל א׳ ד׳:י״ג יך דרך מצפה במקום יד, ואחר שהתחילו להשתמש בכתב אשורי, התחלף דל״ת בכ״ף ארוכה היה דבר מצוי מאד.

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון