×
Mikraot Gedolot Tutorial
Loading text...
 
(א) וְ⁠אָ֣הַבְתָּ֔ אֵ֖ת יְהֹוָ֣הי״י֣ אֱלֹהֶ֑יךָ וְ⁠שָׁמַרְתָּ֣ מִשְׁמַרְתּ֗וֹ וְ⁠חֻקֹּ⁠תָ֧יו וּמִשְׁפָּטָ֛יו וּמִצְוֺתָ֖יו כׇּל⁠־הַיָּ⁠מִֽים׃
Therefore you shall love Hashem your God, and keep his instructions, and his statutes, and his ordinances, and his commandments, always.
מקבילות במקראמוני המצוותתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טובאבן עזרארמב״ןטור הפירוש הארוךרלב״גרלב״ג תועלותעקדת יצחק פירושאברבנאלצרור המורר׳ י״ש ריגייורש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמן
וְתִרְחַם יָת יְיָ אֱלָהָךְ וְתִטַּר מַטְּרַת מֵימְרֵיהּ וּקְיָמוֹהִי וְדִינוֹהִי וּפִקּוֹדוֹהִי כָּל יוֹמַיָּא.
And you shalt love the Lord your God, and keeping keep His word, His statutes, His judgments, and His commandments all days.
ותרחמון
בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ותרחמון״) גם נוסח חילופי: ״ותתרחמון״.
ית אולפן אורייתה די״י אלהכון ותטר⁠(ת)⁠ון מטרתיה וקיימוי וסדרי דינוי ומצוותה
בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ומצוותה״) גם נוסח חילופי: ״ופיקודייה״.
כל יומייא.
ותרחמון ית י״י אלקכון ותינטרון מטרת מימריה וקימוי ודינוי ופיקודוי כל יומיא.
Therefore shall you love the Lord your God, and diligently observe His Word, His statutes, and His judgments always.
פַאחבִּבִּ אללַהַ רַבַּךַּ וַאחפַט׳ מַא אִסתַּחפַטַ׳ךַּ בִּהִ וַרֻסֻומַהֻ וַוַצַאִיאהֻ וַאַחכַּאמַהֻ טֻולַ אַלזַּמַאןִ
אזי חבב את ה׳ אלהיך, ושמר את מה שנתן לך לשמור עליו, ואת-חקותיו ואת-מצותיו ואת-משפטיו, לארך הזמן.
ואהבת את ה׳ אלהיך.
ואחר שהרבה אתכם (דברים י׳:כ״ב) חייבים אתם לאהוב אותו, והוסיף כל הימים.⁠
כלומר: ״כל הימים״ הוא מה שנוסף כאן על הציוויים הקודמים.
THEREFORE THOU SHALT LOVE THE LORD. Since the Lord multiplied you, you are obligated to love Him. Our verse adds always.⁠
Thus our verse does not merely repeat Deut. 10:12.
ושמרת משמרתו – ליראה אותו, שתשמר מחטא לפניו. כי אחר שיצוה באהבה, יצוה ביראה, ויצוה בחוקים ובמשפטים ובמצות. או ושמרת משמרתו – שתשמור מה שהשם
כן בכ״י מינכן 137, פולדה 2, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255: ״השם״.
שומר, שהוא שומר את הגרים, וחונן דלים ואביונים, ועושה משפט יתום ואלמנה (דברים י׳:י״ח). וכענין שנאמר במקום אחר: לשמור את משמרת י״י אלהיך ללכת בדרכיו (מלכים א ב׳:ג׳), ואמרו (בבלי שבת קל״ג:): מה הוא חנון ורחום אף אתה היה חנון ורחום וכו׳.⁠
כן בכ״י מינכן 137, פולדה 2, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255 רק: ״מה הוא רחום וחנון״.
AND THOU SHALT KEEP HIS CHARGE — to fear Him, that you be heedful of sinning against Him. For after enjoining them concerning the love of G-d,⁠
At the beginning of this verse: And thou shalt love the Eternal thy G-d.
He commands them concerning fear [of Him] and He enjoins the observance of the statutes, ordinances, and commandments. Or it may be that the expression and thou shalt keep His charge means that you are to protect what G-d protects, for He preserveth the strangers,⁠
Psalms 146:9.
is gracious unto the poor
Proverbs 19:17.
and the destitute, and He doth execute justice for the fatherless and the widow.⁠
Above, 10:18.
As it is said elsewhere, to keep the charge of the Eternal thy G-d, to walk in His ways,⁠
I Kings 2:3.
and the Rabbis have said:⁠
Shabbath 133b.
"Just as He is gracious and merciful,⁠
Exodus 34:6.
so you also be gracious and merciful, etc.⁠"
ושמרת משמרתו – פי׳ הרמב״ן ליראה מפניו שלא לחטא כי אחר שצוה באהב׳ מצוה ביראה ובחוקים ובמשפטים ובמצות. או ושמרת משמרתו שתשמור מה שהשם שומר את הגרים וחונן דלים ואביונים ועושה משפט גר יתום כדרך שאמרו ללכת בדרכיו מה הוא רחום וחנון אף אתה היה רחום וחנון:
ושמרת משמרתו, "you shall keep His charge.⁠" Nachmanides understands these words to mean that we must maintain an attitude of reverence and fear even, which will ensure that we will not sin. Having previously commanded us to love Him (God), Moses now commands us to fear Him, as familiarity of the beloved might cause the beloved to sin inadvertently. This fear/reverence relationship covers all the various types of commandments in the Torah.
Alternatively, this may be a command by Moses to emulate God in our relationship with creatures of whom God has demonstrated that He is especially solicitous. He declared His concern for the poor, the orphan and the widow, so we must relate to them with equal concern. He practices the virtues of being merciful; hence we, His creatures, must learn to practice that same virtue.
ואהבת את השם אלהיך וגו׳ – למדנו מזה שהתורה הזאת היא נצחית כאמרו כבר שנשמור את משמרתו וחקתיו ומשפטיו כל הימים.
התועלת השלש ועשרים הוא להודיע שתורתנו היא נצחית לא תשתנה לעולם ולזה אמר ושמרתם את משמרתו וחקותיו ומשפטיו ומצותיו כל הימים ולזה גם כן אמר בפרשת והיה אם שמוע למען ירבו ימיכם וגומ׳. כימי השמים על הארץ כי זה יורה שאם תשמרו מצותיו אשר הוא מצוה אתכם היום כמו שזכר שזאת הפרשה ירבו ימי ההולכים בדרך זה תמיד כימי השמים על הארץ וזה לאות כי כל התורה תתקיים כימי השמים על הארץ וזה ממה שלא יצטרך אל ביאור למעיין בזה הספר.
במקור, פירוש בעל עקדת יצחק לדברים י״א:א׳-ו׳ נכתב באמצע פירושו לדברים י׳, אך במהדורתנו הוא הובא כאן על סדר הפסוקים.
...ואחר הכל אמר ואהבת את ה׳ אלהיך ושמרת משמרתו וחקיו וכו׳. יאמר כי עם זה יושלמו מעשיכם בתכלית השלמות וזה כי כשתגיעו אל שיעור זה מהאהב׳ כבר תשמרו משמרתו בעצם וראשונ׳ לא משמרת העובד לבד גם תשמרו חקיו ומשפטיו ומצותיו כלם רצוני לומר אף מצות עשה שלא ייעד על עזיבתם עונש לא כעושים מיראה שישמרו במצות לא תעשה לפי שבאו בהם העונשים גם שיהיה המשך העבוד׳ לכל הימים לא כעוש׳ מירא׳ שהוא עליו לטורח ומניחו והולך. ועל שלשה אלה הענינים נאמר מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי ולשמור מצותי כל הימים. אמנם הענין זה בשלימותו נכתב בפרשת עמלק שער מ״ב והוא ממש כנגד מ״ש למעל׳ על מעלות הסולם לשמור את מצות ה׳ ואת חקותיו אשר אנכי מצוך היום לטוב לך ואחר שהתר׳ אותם דרך כלל הוסיף לזרז אותם על יסוד הירא׳ מדברים פרטיים אשר לא יוכלו להכחישם ולפקפק בהם בשום פנים ואל תהיה הקפיד׳ הגדול׳ הזאת קלה בעיניך כי האמונ׳ הזאת בזמן ההוא כל זולתנו היו כופרים בה כמו שאמרנו. ולזה היה קובע בה כמו מסמרות.
א״כ גם מהבחינה השנית הזאת שהיא לתקות השכר הניתן כדרכו לאוהביו ולשומרי מצותיו ראוי לך שתאהבהו וזהו שאמר ואהבת את ה׳ אלהיך וגו׳. ולא זכר כאן יראה. כי אם אהבה בלבד לפי שבבחינתה יבא השכר כמו שזכרתי. אמנם לענין ההצלה מהרעות שימשך מהירא׳. והוא המין הב׳ ממנה. אמר ושמרת משמרתו. שהשמיר׳ היא ליראה אותו מחטוא לפניו.
ולכן ואהבת את ה׳ אלהיך. כעובד מאהבה מצד מעלת השם ושמרתם מצותיו. ואמר וידעתם היום כי לא את בניכם. לפרש להם הג׳ דברים הנזכרים בפרשה שראוי לעובדו. אחר שראו בעיניהם יכלתו ושלוחיו. ושלא יסבו בלכתם כמו שראו במצרים יכולת השם. וזהו שאמר את אותותיו ואת מעשיו אשר עשה בתוך מצרים. שזה מורה יכלתו ושלוחיו. וכנגד השלישי אמר ואשר עשה לחיל מצרים וגו׳ אשר הציף את מי ים סוף על פניהם. בלי איחור מצד שלוחיו. ואשר עשה לכם. שלא תאמרו שלא הראה יכלתו בכם. לזה אמר ואשר עשה לכם במדבר שראיתם יכלתו ושלוחיו ושהם נאמנים בשליחותם.
ואהבת – עכשיו מפרש מצות האהבה, ואמר שממנה ימשך שמירת המצות, כי האוהב יבקש לעשות כרצון הנאהב:
ואהבת הוא המסקנה הישירה של האמור בפסוקים הקודמים.
ושמרת משמרתו – ה׳ נתן את תורתו לישראל כאוצר המופקד בידיו למשמרת.
וחקתיו – וי״ו זו [שלפני ״חקתיו״] עם הוי״וין שלאחריה [לפני ״משפטיו״ ו״מצותיו״] משמעותן ״וכן״, והן מורות שכל חלקי התורה – חוקי המוסר, המשפטים החברתיים, ומצוות העשה – הם חלקים שווי מעלה של האוצר שהופקד בידינו.
תכלית כל מה שה׳ עשה בעבורנו כדי לשמור אותנו, לקיימנו, לברכנו, ללמדנו ולחנכנו, הייתה ליצור עם שישמור את משמרת התורה ויקיים את מצוותיה בקרב העמים. ישראל צריך להראות את אהבתו לה׳ ומסירותו אליו, על ידי מימוש מטרה זו.
ואהבת את ה׳ אלהיך – שתעבדנו מאהבה ושמרת משמרתו וחקותיו מאהבה ובזה יצויר אהבה במקום יראה:
ואהבת את ה׳ אלהיך וגו׳: כלל פרשה זו צריכה ביאור, מה הוסיפה תורה כאן, והרי מצות אהבה ודביקות כבר כתיב בפרשת שמע (לעיל ו,ה). ויותר מוקשה מה דכתיב ״וידעתם היום כי לא את בניכם וגו׳⁠ ⁠⁠״, וכי התורה לא דברה אלא עם הדור הראשון ח״ו, ולמה זה כתיב כך, ובפירוש פירשה תורה להלן פרשת נצבים (כט,יד) ״כי את אשר ישנו וגו׳ ואת אשר איננו פה וגו׳⁠ ⁠⁠״. וגם סוף הפרשה (פסוק ח׳) ״ושמרתם את כל המצוה וגו׳⁠ ⁠⁠״, מה זה חידוש אזהרה על כל האמור ונשנה ונשתלש.
אלא נראה, דכלפי שמשה רבינו גזר כמה גזירות ותיקן כמה תקנות, כדאיתא בשבת (ל,א), ואולי בשביל זה קרא הכתוב בדברי הימים א׳ (ד,יח) את משה בשם ״אביגדור״, ופירשו בויקרא רבה (א,ג) – ׳אביהם של הגודרים׳, היינו שגדר הוא ובית דינו את ישראל בכמה דברים שלא יבואו לאיסור של תורה. ולא היו הגזירות אלא על דורו, באשר לא נשרשו ישראל עדיין בחוקי התורה ומצוות והיו עלולים לעבור על דיני תורה, כמו שגזר בשעתו על שבות שבת ומוקצה שלא יבואו להוצאה. ואחר כך בטלה הגזירה והותרה, עד שבאו עזרא ונחמיה וחזרו וגזרו לפי צורך הדור.
ובזה מובן הא דתנן במסכת ידים (ד,ג) ׳הלכה למשה מסיני עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית׳, ובשבת פ״א (יא,א) תנן ׳באמת אמרו החזן רואה היכן התינוקות קוראין׳, ואמרו בירושלמי דכל ׳באמת׳ – הלכה למשה מסיני הוא, והכי מנה הרמב״ם בפירוש המשניות בהקדמה, זה, מהלכה למשה מסיני, והרי כל זה אינו אלא מדרבנן? אלא משה רבינו גזר על זה, והיתה הלכה שעל זה לא יגזור. ועיין עוד חידושי ריטב״א עירובין ריש פרק ב׳ בשם יש מפרשים על הלכה דחציצה, ועיין מהרש״ל בספר חכמת שלמה בעירובין (ה,ב) על תוספות ד״ה שפרצתו בד׳. וכל זה הוזהרו על זה אותו הדור לשמור משמרת התורה, וכדאיתא ביבמות פ״ב (כא,א) על הפסוק ״ושמרתם את משמרתי״ (ויקרא יח,ל) שהוא שניות לעריות. מיהו התם מסיק הגמרא שאינו אלא אסמכתא, שהרי לא נגזר מהתורה משמרת לעריות ביחוד יותר מכל איסורי תורה. אבל כאן מתפרש הכי, שמשה הזהיר על הגזירות שהם ׳משמרת׳ התורה.
והקדים ״ואהבת וגו׳״, ולא מיירי כאן בדביקות ומסירות נפש כמו לעיל בפרשת קריאת שמע (ו,ה). אלא מיירי ביחוד המעשה, שיהא עובד מאהבה ולא בשביל שכר ועונש, ובזה נכלל ״ושמרת משמרתו״ היינו הגדרים, דמי שעובד מאהבה משתדל שלא יבא לידי עבירה. {וכאן אין הפירוש כמו הא דכתיב בבראשית (כו,ה) ״וישמור משמרתי״ דפירושו עסק התורה, והיינו דשם כתיב ״משמרתי מצותי וגו׳⁠ ⁠⁠״ וכאן כתיב ״וחוקותיו״, דשם הוא פירושו, מהו ״משמרתי״ היינו ״מצותי וגו׳⁠ ⁠⁠״, וכאן הוא דבר בפני עצמו}.
וחוקותיו ומשפטיו: קאי על ״ושמרת״ – שתראה שיהיו נלמדים י״ג מדות והחקירות זה התלמוד בישראל.
ומצותיו: שתשמור שיהיו נעשים ביד אחרים. והיינו כדאיתא בב״ק (צח,ב) ׳שהכל מצוויין עליו לבערו׳. הרי דמי שרואה חמץ ביד איש מישראל, אע״ג שאינו שלו, מצוה עליו לבער חמץ של חבירו כדי שלא יעבור הוא על מצות עשה ד״תשביתו״. וכיוצא בזה הרבה. וכן לענין איסור, אע״ג ש״לפני עור״ אינו אלא ב׳תרי עיברי דנהרא׳ כדאיתא בעבודה זרה (ו,ב), מ״מ זה אינו אלא בעובד כוכבים שרוצה לאכול אבר מן החי, אבל ישראל שרוצה לעבור עבירה – מצוה להפרישו, כמו שכתב הר״ן שם. וכן אפילו ׳לפני דלפני׳ דלא מפקדינן על ״לפני עור״, מ״מ בישראל אנו מוזהרים גם על זה האופן, כמו שכתבו התוספות שם (דף י״ג). וכל זה הוא בכלל ״ושמרת מצותיו״.
כל הימים: נכלל בזה מצות חינוך לבנים, שיהיו מקיימים המצוות אחרי כן. וכל זה נכלל באהבת ה׳ וחושש שלא יגיע לידי צער ח״ו, כדאיתא בסנהדרין פ״ד (מו,א) ׳בשעה שאדם מישראל מצטער, שכינה מה אומרת קלני מראשי׳ וכו׳.
למעלה י׳:כ׳ לא נזכרה מצות אהבת ה׳, על כן היא נזכרת כאן, ויחד עם זה מזהירה התורה עוד על שמירת כל המצוות.
משמרתו – פירושו כנראה עבודת ה׳ בכלל, או הדברים שיש לשמור אותם, משמרת ה׳ (ראה בראשית כ״ו:ה׳).
כל הימים – ד׳:י׳.
 
(ב) וִֽידַעְתֶּם֮ הַיּ⁠וֹם֒ כִּ֣י⁠׀ ⁠לֹ֣א אֶת⁠־בְּ⁠נֵיכֶ֗ם אֲשֶׁ֤ר לֹֽא⁠־יָדְ⁠עוּ֙ וַאֲשֶׁ֣ר לֹא⁠־רָא֔וּ אֶת⁠־מוּסַ֖ר יְהֹוָ֣הי״י֣ אֱלֹהֵיכֶ֑ם אֶת⁠־גׇּדְל֕וֹ אֶת⁠־יָדוֹ֙ הַחֲזָקָ֔ה וּזְרֹע֖וֹ הַנְּ⁠טוּיָֽה׃
Know this day, for I don't speak with your children who have not known and who have not seen the chastisement of Hashem your God, his greatness, his mighty hand, and his outstretched arm,
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טוברשב״םאבן עזראר״י בכור שורחזקונירמב״ןר׳ בחייהדר זקניםדעת זקניםר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותעקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלר״ע ספורנושיעורי ספורנוגור אריהשפתי חכמיםאור החייםר׳ י״ש ריגייורש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמן
וְתִדְּעוּן יוֹמָא דֵין אֲרֵי לָא יָת בְּנֵיכוֹן דְּלָא יְדַעוּ וּדְלָא חֲזוֹ יָת אוּלְפָנָא דַּייָ אֱלָהֲכוֹן יָת רְבוּתֵיהּ יָת יְדֵיהּ תַּקִּיפְתָא וּדְרָעֵיהּ מְרָמְמָא.
And you know this day what your children have not known or seen, the discipline of the Lord your God, His greatness, His mighty hand and uplifted arm,
ותידעון יומא הדין ארום לא ית בניכון די לא חכימו
בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״חכימו״) גם נוסח חילופי: ״חכימין״.
ודלא
בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ודלא״) גם נוסח חילופי: ״ולא״, וגם נוסח חילופי: ״ודי לא״.
חמון ית אולפן אורייתה די״י אלהכון
בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום: ״ית תוקפיה וית ידיה תקיפתה״) נוסח אחר: ״וית תוקפה וית ידה תוק׳⁠ ⁠⁠״.
ית תוקפיה וית ידיה תקיפתה ואדרעיה
בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ואדרעיה״) גם נוסח חילופי: ״ואדרעא״.
מנטלתה.
ותינדעון יומא דין ארום לא עם בניכון דלא ידעון ולא חמון ית אולפן אורייתא די״י אלקכון ית רבותיה וית ידיה תקיפתה ודרעיה מרמם.
And know you this day, for (I speak) not with your children who have not known or seen the instruction of the law of the Lord your God, nor His greatness, nor His mighty hand, nor His uplifted arm,
וַאעלַמֻוא מִןַ אליַוְם אַן לַיְסַ אַלּעַמַלֻ עַלַי׳ בַּנִיכֻּם אַלַּדִ׳יןַ לַם יַעלַמֻוא וַלַם יַרַוַא אַדַבַּ אַללָּהִ רַבִּכֻּם וַעַטַ׳מַתַּהֻ וַיַדַהֻ אַלשַּׁדִידַתִ וַדִ׳רַאעַהֻ אַלּמַמדֻודַתִ
ותדעו לכם מן היום, כי העבודה אינה מטלת על בניכם, שהם לא ידעו ולא-ראו, את נמוסי ה׳ אלהיכם, ואת-עצמתו ואת-ידו החזקה ואת-זרועו המשוכה קדימה.
וידעתם היום – תנו לב לדעת ולהבין ולקבל תוכחתי. כי לא עם
כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוסי רומא, שונצינו, סביונטה. בדפוס ברלינר: ״את״.
בניכם אני מדבר עכשיו, שיוכלו לומר לא ידענו ולא ראינו בכל זה.
וידעתם היום AND KNOW YOU THIS DAY – Set your heart to know and comprehend, and to accept my reproof.
כי לא את בניכם FOR NOT WITH YOUR CHILDREN – am I now speaking who might say, "We do not know nor have we seen all this" (all that God did for you, and what He did to Egypt, and for you in the wilderness, and to Dathan and Abiram, as related in verses 2–6).
וידעתם היום כי לא את בניכם – שאני מוכיח לאנשים שלא ראו אלא מה שראיתם שהיו מהם
מהם זקנים יוצא מצרים. היינו אותן שהיו יותר מבן ס׳ בעת יציאתם ממצרים לא נגזרה עליהם גזירה:
זקנים יוצאי מצרים שלא נגזרה גזירה אלא על אותם שהיו מבן עשרים שנה. לפיכך אמר להם כי את בניכם אשר לא ידעו ואשר לא ראו:
את מוסר – כדכתיב לעיל: כי כאשר ייסר איש את בנו י״י אלהיך מיסרך (דברים ח׳:ה׳).
את מוסר THE DISCIPLINE [OF THE LORD YOUR GOD]: [The word מוּסַר means “discipline,”] as in the phrase (8:5), “just as a man disciplines his son, so the LORD your God disciplines you (מיסרך).”
The word מוּסַר appears in the Torah only this one time. It is surprising that few of the traditional commentators comment on it.
By Rashbam’s days, the meaning of “moral teaching” had become common for the word מוסר. (See Ben-Yehudah volume 6, p. 2850.) Onq. here translates the word as “אולפנא – teaching.” Rashbam on the other hand emphasizes that in the Torah the word means “chastisement.” Hizq. follows Rashbam’s explanation. See also the Be’ur, which explains מוסר as “punishment” (עונש).
כי לא את בניכם – התשובה: כי עיניכם הרואות (דברים י״א:ז׳). והטעם: כי אלה הנוראות אינם לעתיד שיראום בניכם, רק אתם ראיתם אותם.
את גדלו את ידו החזקה וזרעו הנטויה – להוציא אתכם ממצרים.
I SPEAK NOT WITH YOUR CHILDREN THAT HAVE NOT KNOWN. The answer is
The question raised by our verse is, "If God did not speak with their children, to whom was He speaking?⁠"
, but your eyes have seen (v. 7).⁠
In other words, verse 7 concludes the thought raised in our verse. Ibn Ezra's point is that our verse is to be understood, I speak not with your children…but with you whose eyes have seen the great deeds that God wrought.
It
but your eyes have seen (v. 7).
means these wonders are not future phenomena which your children shall see. On the contrary, you yourselves have witnessed them.
HIS GREATNESS, HIS MIGHTY HAND, AND HIS OUTSTRETCHED ARM. In taking you out of Egypt.
כי לא את בניכם – כלומר: אין בניכם ראוים ליענש על המצות ככם, הרי אתם ראיתם את מוסרו ומעשיו בעיניכם. ולאו לפטור את הבנים בא.
כי לא את בניכם – BECAUSE NOT YOUR CHILDREN – Meaning to say: your children are not fitting to be punished over the commandments like you are; behold you saw His chastisement and His deeds with your own eyes. And this did not come to exempt the children.
ואשר לא ראו את מוסר – מה שהוא אומר בסמוך.
ואשר לא ראו את מוסר, "and who have not witnessed Your chastisement;⁠" Moses will furnish the details immediately.
את גדלו ואת
כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 137, פולדה 2, דפוס ליסבון, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח המקרא שלנו: ״את״.
ידו החזקה וזרועו הנטויה – אמר ר׳ אברהם: להוציא אתכם מארץ מצרים, והאותות והמופתים שעשה לפרעה, ואשר עשה לכם במדבר (דברים י״א:ה׳) – בדבר המן.
ואיננו נכון בעיני, כי עתה לא ידבר רק במוסר אשר ייסר בו השם לעוברי רצונו.
את גדלו – שהיה מתרומם ומתגדל לאמר: התפאר עלי (שמות ח׳:ה׳), למחר יהיה (שמות ח׳:י״ט), ושמתי פדות (שמות ח׳:י״ט), למען תדע כי
כן בכ״י מינכן 137, פולדה 2, דפוס ליסבון, וכן בפסוק. בכ״י פרמא 3255 חסר: ״כי״.
לי״י הארץ (שמות ט׳:כ״ט). ואת ידו החזקה – ושלחתי את ידי והכיתי את מצרים (שמות ג׳:כ׳), את היד הגדולה אשר עשה י״י (שמות י״ד:ל״א). וזרועו הנטויה – שלא נתן להם ריוח והצלה, מאז היתה ידו נטויה עליהם ולא השיב ידו מבלע
השוו ללשון הפסוק באיכה ב׳:ח׳.
עד שאבדם. ואשר עשה לכם במדבר (דברים י״א:ה׳) – במגפה אשר נגף
כן בכ״י מינכן 137, פולדה 2, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255: ״נתן״.
אתכם בעגל, ואש תבערה, והנחשים השרפים, וקברות התאוה, ומגפת השטים, וגזרת המרגלים, שהיתה בהם יד י״י עד בואם אל המקום הזה. וקצר בפורענות שעשה להם. אם כן, ושמרתם את כל המצוה למען תחזקו (דברים י״א:ח׳), כי ידו החזקה מחזקת שומרי מצותיו ולא יחזיק ביד מרעים.⁠
השוו ללשון הפסוק באיוב ח׳:כ׳.
HIS GREATNESS, HIS MIGHTY HAND, AND HIS OUTSTRETCHED ARM. Rabbi Abraham ibn Ezra commented: "[His greatness etc.] to bring you out from Egypt; and the signs
Mentioned in (3).
and wonders, which He did to Pharaoh; and what He did unto you in the wilderness,⁠
(5).
in the matter of the manna.⁠" But in my opinion it is incorrect, for now he [Moses] speaks only of the chastisement with which G-d admonished those who transgressed His will; [instead, the correct interpretation of the verse is as follows:] His greatness in that He exalted and elevated Himself when saying, Have thou this glory over me;
Exodus 8:5. These are Moses' words to Pharaoh to make the plague of frogs cease on the day fixed by Pharaoh.
By tomorrow shall this sign be;
Ibid., (19).
And I will distinguish [between My people and thy people];⁠
Ibid., (19).
that thou mayest know that the earth is the Eternal's.⁠
Ibid., 9:29.
And His mighty hand [refers to], And I will put forth My hand, and smite Egypt;
Ibid., 3:20.
the great work which the Eternal did [upon the Egyptians].⁠
Ibid., 14:31. "Work" — literally: "hand.⁠"
And His outstretched arm [means] that He did not give the Egyptians relief and deliverance from the moment His hand was stretched out upon them, and He hath not withdrawn His hand from consuming
Lamentations 2:8.
until He destroyed them. And what He did unto you in the wilderness,⁠
(5).
[means] that He smote you [Israel] in the affair of the calf,⁠
Exodus 32:35.
in the fire that burned at Taberah,⁠
Numbers 11:1-3.
[in the affair of] the fiery serpents,⁠
Ibid., 21:6.
Kibroth-hattaavah,⁠
Ibid., 11:35.
the plague at Shittim,⁠
Ibid., 25:9.
and the decree in the affair of the spies so that the hand of G-d was upon them until they came to this place. He [Moses] shortened, however, the account of the punishments that He inflicted upon them. And if so, Therefore shall ye keep all the commandment etc. that ye may be strong,⁠
(8).
for His mighty hand strengthens those who keep His commandments, neither will He uphold the evildoers.⁠
Job 8:20.
וידעתם היום כל לא את בניכם אשר לא ידעו וגו׳ – יאמר הכתוב הנוראות האלה שאני מספר אותן אינן לעתיד שיראום בניכם, כי אתם בעצמכם ראיתם אותם בעיניכם, והנה הכל נמשך לפסוק כי עיניכם הרואות, כלומר אתם עדים בדבר זה. והזכיר להם הנסים המפורסמים שהם נסי מצרים, הוא שאמר ואת אותותיו ואת מעשיו אשר עשה בתוך מצרים לפרעה וגו׳, וענין קריעת ים סוף הוא שאמרו אשר הציף את מי ים סוף וגו׳, וענין המן הוא שאמר ואשר עשה לכם במדבר. ומה שלא הזכיר ירידת המן בפירוש, כדי שיכלול בזה נסי השלו והבאר. והזכיר פתיחת הארץ הוא שאמר ואשר עשה לדתן ולאבירם, והיה לו לומר ואשר עשה לקרח כי הוא היה ראש המחלוקת, אבל לא הזכירו משה דרך ענוה כי נתבייש מחטא האיש ההוא הקרוב לו, או שרצה להזכיר את אלו לפי שהעיזו פניהם יותר מכלן ויצאו נצבים והיו מחרפים ומגדפים, כמו שהזכירו ז״ל.
וכבר ידעת כי הנסים הנסתרים הם מכח אל שדי שהיא השגת האבות, הוא השם הנכבד שכתוב בו (דברים כ״ח:נ״ח) ליראה את השם הנכבד והנורא הזה את ה׳ אלהיך, והמפורסמים הם מכח השם המיוחד השם הגדול, הוא השגת משה ע״ה, ועל כן תמצא בראש הפרשה ביעודי הגוף שכלם נסים נסתרים שהזכיר שם ה׳ אלהיך כמשפטו בכל משנה תורה, הוא שאמר (שם ז) ושמר ה׳ אלהיך לך וגו׳, אבל כאן שהזכיר הנסים המפורסמים והזכיר השם הגדול הוא שאמר כי עיניכם הרואות את כל מעשה ה׳ הגדול אשר עשה, והבן זה.
את גדלו את ידו החזקה וזרועו הנטויה – ידוע לכל משכיל שאין לשון יד וזרוע נופלים בהקב״ה אבל הם ענינים למעלה נמשלים ביד וזרוע ואותן ענינים הם כחות ומדות, ולא תבין שיהיו שניהם נאמרים על כח אחד, אלא כל אחד ואחד כח בפני עצמו, כי כן הן באדם, אין היד והזרוע נאמרים על אבר אחד לבדו כי כל אחד אבר בפני עצמו, כי מה שנקרא יד הוא פסת היד שבה חמש אצבעות ועד הפרק השלישי שבו גמר פסת היד נקראת יד, ומשם ואילך עד העציל שהוא נקרא מרפק ובלעז קובדי״ר נקרא קנה כי הוא הקנה המחובר עם פסת היד, ומן העציל ולמעלה נקרא זרוע והוא מקום הנחת תפילין שהוא גבהו של יד והוא כנגד הלב, ועל זה אמרו במסכת מנחות חביבין ישראל לפני המקום יתברך שנתן להם תפילין בזרועותיהן ותפילין בראשיהן. וראיה לזה שנקרא זרוע מה שאחר העציל, הוא מה שאמר איוב (איוב ל״א:כ״ב) כתפי משכמה תפול ואזרועי מקנה תשבר, התחיל מן הכתף שהוא למעלה ואח״כ זרוע, ואמר מקנה שהוא המחובר עם פסת היד, וכן שנינו במסכת אהלות ששם מונה רמ״ח אברים שבאדם, ואומר שם שלשים בפסת היד, ששה בכל אצבע ואצבע שנים בקנה שנים במרפק, ואחד בזרוע, וארבע בכתף. וזו ראיה שהמחובר עם פסת היד נקרא קנה, ולשון עציל נקרא בלשון ברייתא ולשון מרפק בלשון משנה, ואציל בלשון מקרא שכן כתוב (יחזקאל י״ג:י״ח) על כל אצילי ידי, ותרגם יונתן על כל מרפקי ידוי. ובמסכת סופרים אמרו, לא יתן אדם ספר תורה על ארכובתיו ויתן שני אציליו עליו מפני שנוהג בו מנהג בזיון. ואחר שנתבאר ההפרש הזה שיש בין יד לזרוע נאמר כי דבר ידוע הוא שהזרוע גדול מן היד ואין כח היד אלא בכח הזרוע.
ומעתה יתבאר לך כל מקום שנאמר בתורה יד וזרוע בהקב״ה שהכל נאמר על מדת הדין, אבל יש ויש בחלקי הדין דין חמור מחברו ודין קל מחברו זה למעלה מזה וזה למטה מזה, כשם שיש בגווני היין או הדם מראה אדום זה למעלה מזה וזה למטה מזה, וכן בכאן, כי היד מדת הדין רפה ואין הכח הרפה אלא מכח הקשה וכמו שרמזתי בשתי ההי״ן של (שמות ט״ו:י״א) מי כמוכה, וזהו (ישעיהו נ״ג:א׳) וזרוע ה׳ על מי נגלתה, וזהו (תהלים מ״ד:ד׳) כי ימינך וזרועך, וכבר רמזתי מזה בפסוק (שמות י״ד:ל״א) וירא ישראל את היד הגדולה.
מה שהזכיר כאן את גדלו ואחר כך אמר את ידו החזקה וזרועו הנטויה, הוא כמו (דברים ה׳:כ״א) הן הראנו ה׳ אלהינו את כבודו ואת גדלו, כי ידו החזקה וזרועו הנטויה הוא כבודו שהיא מדת הדין רפה מקבלת מן הזרוע, נרשם בו השם המיוחד להורות כי הרחמים בו, כענין שכתוב (ישעיהו כ״ו) כי ביה ה׳. וכן תמצא בתפלתו של שלמה ע״ה שאמר (מלכים א ח׳:מ״ב) כי ישמעון את שמך הגדול ואת ידך החזקה וזרועך הנטויה, הזכיר תחלה מדת רחמים ואחר כך מדת הדין שבה הרחמים, וזה מבואר.
וידעתם היום כי לא את בניכם אשר לא ידעו, "and you will know this day, that not with your children who did not know, etc.⁠" This verse tells that all the wonderful deeds performed by the Lord which Moses speaks about are not events which will happen in the future [like the promises of prosperity in the land of Canaan he had told them about. Ed.] Rather, "you yourselves have seen all this with your own eyes.⁠" Everything we read here is an introduction to verse 7: "for you have seen.⁠" Moses recalls that the people (or most of them, those 40 years and over) have been witnesses to what he is describing. If we find Moses relating to Datan and Aviram and what happened to them while omitting mention of Korach who was the leader of that rebellion, the reason may well be that he felt ashamed that a member of his own family had become guilty of such a sin. Or, he may have singled out Datan and Aviram as they had exceeded everyone else in their demagoguery and their effrontery, strutting around cursing, etc. (compare Tanchuma Korach 8).
You are already aware that the "hidden" miracles are performed by the attribute Shaddai, the attribute which God employed in His dealings with the patriarchs. That attribute is referred to here as the שם הנכבד והנורא הזה, את ה' אלו-היך in Deut. 28,58. The "manifest" miracles are the ones orchestrated by God's attribute Hashem, the tetragram. This is the attribute of God which manifested itself to Moses all the time. This is why you find at the beginning of this passage when Moses refers to all the miracles which affected the bodies of the people, i.e. "hidden miracles,⁠" not dramatic changes in the laws of nature, that Moses employs the attribute ה' אלו-היך for the God who had performed them, just as Moses had done since the beginning of the Book of Deuteronomy. When he switches to recalling "manifest" miracles, the ones which changed the laws of nature, such as the descent of people into the bowels of the earth after this event had been announced in advance, suddenly Moses mentions only י-ה-ו-ה, the attribute Hashem as orchestrating that event.
את גדלו ואת ידו החזקה וזרועו הנטויה, "His greatness, His powerful hand and His outstretched arm" Every intelligent person knows that terms such as "hand,⁠" "arm,⁠" "mouth,⁠" "nose,⁠" etc., cannot be applied to God in the literal sense of these words. They merely represent celestial equivalents of extensions of the essence of God just as these parts of the body are extensions of the essence of people on earth, extensions which enable the essence to carry out its will. Every such term used by the Torah in connection with God describes a specific function such an extension performs. Just as we do not call a "hand" once "a hand,⁠" and another time "a foot,⁠" the same is true of these terms when used in connection with God. We do not lump "arm" and hand together when describing these organs as part of a human being. Similarly, we do not do so when we describe them as extensions of the essence of God.
The definition of יד, "hand,⁠" includes the surface of the hand up until the beginning of the fingers. The part from the wrist to the elbow is known as קנה, whereas the part from the elbow up is known as זרוע. This is the part of the arm on which we put the phylacteries. On occasion this is known as the higher region of the hand, the part on the same level as the heart. Concerning this arm the sages in Menachot 43 said that proof that Israel is beloved of the Lord is that He assigned this part of the arm for them to place the phylacteries of the hand, and the head to place the phylacteries of the head. The proof that the part of the arm above the elbow is called זרוע is found in Job 31,22 כתפי משכמי תפול ואזרועי מקנה תשבר, "may my arm drop off my shoulder; my forearm break off at the elbow.⁠" Job enumerated parts of the arm beginning with his shoulder, followed by זרוע, continuing with קנה, the arm below the elbow, the part which links up with the hand.
We find similar terminology in the Mishnah in Oholot 1,8 where 248 limbs (bones) of man are enumerated, thirty of them being considered part of the פסת היד, 'the hand;' 6 of these bones of the hand are attributed to each of the fingers. The Mishnah enumerates 2 bones as being part of the forearm (below the elbow) and 2 more as part of the elbow, one in the upper arm and four in the shoulder. This Mishnah is proof that the part called קנה are the bones linking the hand to the elbow. The term עציל is a word found in the Baraitha describing the word מרפק in the Mishnah (elbow). In Biblical language the עציל of the Baraitha is identical with אציל as described in Ezekiel 13,18 על כל אצילי ידי, "upon all my elbows.⁠" Targum Yonathan clearly translates the word אצילי as "my elbows,⁠" [in contrast to Rashi who considers it as "my armpits". Ed.]
In Massechet Sofrim 3,15 we find the halachah "a man is not to place a Torah scroll upon his knees and hold it down with his elbows (so it does not fall) as it is unseemly (to place one's weight upon the Torah scroll).⁠" Having explained the difference between יד and זרוע, the author of Masechet Sofrim continues: "it is a well known fact that the זרוע is "greater" (more powerful) than the יד, seeing the power of the hand is derived from the arm and not vice versa.⁠" This makes it clear that whenever the Torah speaks of both hand and arm, the arm is always considered as describing something even more forceful than the hand.
Both the mention of God's "hand" and mention of God's "arm" are references to the attribute of Justice at work. The attribute of Justice operates on different levels of intensity, however. Just as red wine comes in different shades of red so the attribute of Justice becomes manifest in different degrees of severity. The manifestation of a weak form of the attribute of Justice presupposes that there must be a stronger form from which the weaker form derives its input. I have explained this in connection with the two letters ה in מי כמוכה in Exodus 15,11. This is also the meaning of Isaiah 53,1: וזרוע ה' על מי נגלתה, "against whom has the "arm" of the Lord become manifest?⁠" When David (Psalms 44,4) speaks of כי ימינך וזרועך, "Your right hand and Your arm,⁠" he also refers to God employing His power against the Canaanites as first relatively mildly, ימינך, followed by a stronger dose, i.e. זרועך. I have alluded to all this in my commentary on Exodus 14,31 "Israel saw the great hand, etc.⁠"
When the Torah speaks here of God's "greatness, גדלו,⁠" followed by His "strong hand, ידו החזקה,⁠" and "His outstretched arm וזרועו הנטויה,⁠" this is similar to what we read in 5,21. הן הראנו ה' אלו-הינו את כבודו ואת גדלו ואת ידו החזקה וזרועו הנטויה describes "His strong hand and outstretched arm, The word כבדו describes the "weak" manifestation of the attribute of Justice, a manifestation containing also part of the attribute of Mercy. This fact is underscored by use of the tetragrammaton for God in that verse. It is as if the Torah had written 'כי בי-ה ה' a combination of Justice, i.e. י-ה,and Hashem, i.e. Mercy. Solomon used similar terms when he prayed at the dedication of the Temple (Kings I 8,42) asking God to respond when the people would first hear God's attribute of Mercy mentioned,שמך הגדול followed by the attribute of Justice, i.e. את ידך החזקה וזרועך הנטויה.
כי לא את בניכם – כלומר אינם ראויים ליענש על המצות ככם שהרי אתם ראיתם את מוסרו ואת גודלו ולא לפטור הבנים בא.
כי לא את בניכם – כלו׳ אינם ראוים ליענש ככם על המצות שהרי אתם ראיתם את מוסר ה׳ ואת גדלו ולא לפטור הבנים בא.
כי לא את בניכם, "that it was not your children;⁠" Moses warns his own generation that it was they who would be punished for ignoring the laws of the Torah, as it was they who had witnessed G–d's miracles for them, not their children who had been born in the desert.
כי לא את בניכם – זה נמשך עם אמרו: כי עיניכם הרואות (דברים י״א:ז׳). והטעם כי הוא ית׳ אינו מדבר עם בניכם רק עמכם שראיתם בעיניכם.
וידעתם היום כי לא את בניכם – רוצה לומר: אתם יודעים כל זה כי אין דברי את בניכם שלא ידעו ולא ראו כל אלו הנפלאות שזכר תכף כי עיניכם הרואות את כל מעשה השם הגדול אשר עשה.
התועלת הארבע ועשרים הוא להודיע שאלו הנפלאות שספר משה לכל ישראל שעשה להם השם יתעלה ספרם למי שראו זה בעיניהם וידעו שהענין הוא כן כמו שספר מהם וזה ממה שיוסיף אמות בזה הספור ולזה אמר וידעתם כי לא את בניכם אשר לא ידעו ואשר לא ראו וגומ׳. כי עיניכם הרואות את כל מעשה י״י וגו׳.
ולזה אמר וידעתם היום כי לא את בניכם אשר לא ידעו ואשר לא ראו את מוסר י״י אלהיכם את גדלו ואת ידו החזקה וזרועו הנטויה. ואת אותותיו ואת מעשיו וגו׳. ואשר עשה לחיל פרעה וגו׳. ואשר עשה לכם במדבר וגו׳ ואשר עשה לדתן ולאבירם וגו׳ – הנה שהזכיר להם כל אותם הענינים הנפלאים שנתברר בהם היותו הוא יתעל׳ בורא עולם ושליט עליו לעשות כרצונו להיטיב את אוהביו ולזעום את אויביו אשר הוא ולא זולתו הוא ענין היראה שאמרנו ממש.
וידעתם היום תנו לב לדעת להבין ולקבל תוכחתי. לא שהודיעם היום שום ידיעה חדשה כמובן ממאמר וידעתם היום שהרי לא הודיעם פה כלום:
כי לא עם בניכם אני מדב׳ עכשיו שיוכלו לומ׳ אני לא ידענו ולא ראינו בכל זה. פירו׳ את בניכם עם בניכם מפני שהוצרך להוסיף פה אני מדבר כי לולא זה אין בו מובן כלל ולא יתכן זה כי אם עם מלא עם מפני שהפועל על מדבר הוא הדבור דכתיב וידבר אלהים את כל הדברים האלה אבל המקבל הדבור אינו נופל בו רק מלת עם דכתיב דבר אתה עמנו ונשמעה גם הוסיף מלת עכשיו כי לולא זה יהיה במובן ממנו שלא ידבר עם בניהם לעולם רק עם אלה לבדם:
ועל היראה והשמירה אמר וידעתם היום כי לא את בניכם וגו׳. ובפסוקי׳ בהכרח נודה לרבינו נסים שידברו בענין העונשי׳ אחרי שקראם מוסר ה׳:
ולפי שהי׳ דעתו לאמת ענין השכר וכן ענין העונשים מן החוש. אמר שלא יצטרכו לזה עדים ולא ראיה מחוץ. כי לא היה זה הדבור עם הדור האחרון אשר לא ראו ולא ידעו את מוסר ה׳ אבל אתם ראיתם את מוסר ה׳ בעוברי רצונו כמו שהורו על זה מכות מצרים. ואשר עשה להם אחרי כן שטובעו בים סוף. וכן ראיתם כמה פורעניות שעשה לכם במדבר על כל עונותיכם עד היום הזה במגפת העגל. ואש תבערה. והנחשים השרפים. וקברות התאוה. ומגפת השטים. וגזרת דור המרגלי׳ שהיתה בהם יד ה׳ עד בואם עד המקום הזה. וכן ראיתם מה שעשה לדתן ואבירם שבלעם הארץ. ואחרי שכל זה ראיתם בעיניכם. אם החסדים והטובות הגדולות והנוראות אשר עשה. ואם העונשים והרעות ג״כ ראוי שתאמינו בשלמות שכר המצות שימשך אליכם מן האהב׳. ובעונש העבירות אשר מפניו תהיה הירא׳. ולכן תשמרו המצות כדי שתזכו אל השכר העתיד אשר יזכור. והנה לא זכר בעונשים ענש קרח ושריפתו. מפני שבני קרח לא מתו ובעבור כבודם לא העלה שם אביהם על שפתיו. אמנם דתן ואבירם לא נשאר להם לא נין ולא נכד בעמים ולכן לא נמנע מלזכרם ואפש׳ ג״כ שלפי שקרח היה לוי והיה חולק על אהרן אחיו היה מענותנות משה שלא לזכרו. פן יאמרו שהיה דורש לכבודו ולכבוד אחיו ומתנק׳ במיתתו.
ואמנם דתן ואבירם שהיו חולקים על עבודת הלוים ולא היה הוא לבדו נוגע בדבר זכר אותם. הנה בזה התבארו הפסוקים והותרו הספקות י״ז וי״ח וי״ט כ׳ וכ״א כמו שראיתי:
כי לא את בניכם – לפיכך אתם שראיתם, עשו אותות המעידים לדורות בכניסתכם.
וזרועו הנטויה – מוכנת להכות את השב לחטא.
כי לא את בניכם, therefore, you who have become witnesses to God’s miracles for the generations by reason of the fact that you enter this land and conquer it.
וזרועו הנטויה, which is ever ready to smite those who will revert to their sinful ways.
[עונש קשיות העורף]:
ואחר שהראה להם ראיות חזקות שהוא ׳אלהי האלהים׳ ואין להם להקשות עוד ערפם לנגדו, מסר להם שלושה משלים ממה שנענשו בעבור הקישוי עורף:
האחד – הוא מה שעשה למצרים, שעיניהם ראו ולא זר.
והשני – מה שעשה להם במדבר.
והשלישי – מה שעשה לדתן ולאבירם שהם היו קשי עורף, ששלח לקרוא להם ׳ויאמרו לא נעלה׳ (במדבר טז יב). וקורח לא היה ׳קשה עורף׳, ומה שעשה, עשה לבקש גדולה וליטול שררה, ולכן לא זכרו פה עם דתן ואבירם.
ויען, אמר משה, כי עיניכם הרואות את כל מעשה ה׳ וגו׳, ושמרתם את כל המצוה אשר אנכי מצוך היום למען תחזקו. ר״ל, למען תעשו בה קניין, כמו ׳רק חזק לבלתי אכול הדם׳ (להלן יב כג), ר״ל הבדל עצמך ועשה קניין לבלתי אכול הדם. וכן אמר כאן ׳למען תחזקו׳, וכשתהיה כל המצוה לכם בקניין, גם בניכם אחריכם ילכו בה, ובאופן זה ובאתם וירישתם וגו׳, ולמען תאריכו ימים על האדמה וגו׳:
תנו לב לדעת לקבל תוכחתי. דאם לא כן, ״וידעתם״ למה לי, דהוי למכתב ׳כי לא את בניכם אשר ידעו׳, דמאי שנא שהזכיר כאן לשון ״וידעתם״:
כי לא את בניכם אני מדבר עכשיו. פירוש שהמקרא קצר, וצריך להוסיף ׳אני מדבר׳, דאם לא כן לא נזכר בכתוב מה רצה לומר ״אשר לא ידעו וגו׳⁠ ⁠⁠״, ולפיכך צריך להוסיף ׳אני מדבר עכשיו׳:
תנו לב לדעת ולהבין כו׳. לא שהודיעם היום שום דבר, שהרי לא הודיעם פה ידיעה חדשה:
אני מדבר עכשיו כו׳. פי׳ את הוא כמו עם. והוסיף אני מדבר, כי לולא תוספות אני מדבר אין מובן כלל, ולכך הוצרך לפרש מלת את שפירושו עם, כי על המקבל הדבור אינו נופל בו אלא מלת עם. והוסיף מלת עכשיו, כי בלא תוספות היה המובן שלא ידבר עם בניהם לעולם, רק עם אלה לבדם:
Pay close attention so that you know and understand, etc. ["You will know today,⁠"] does not mean that they will know something new today. For he told them nothing new here.
That I now speak, etc. For the word את [here] means the same as עם (with). Rashi adds, "That I now speak,⁠" for without adding "That I now speak" the [meaning of the] verse cannot be understood. Therefore he needed to explain the word את means "with,⁠" for the word עם applies only to one who is being spoken to. Also Rashi adds the word "now,⁠" for without it the verse means that He would never speak with any of their offspring, only with these alone.
וידעתם היום וגו׳ – פירוש מבחן הידיעה הצריכה חלה עליכם היום, פירוש אחר שעברו כל האותות וכו׳ שהזכיר בסמוך שמהם יצדיקו הידיעה ברורה, ואומרו כי לא את בניכם וגו׳ פירוש טעם שאני אומר וידעתם לכם בכינוי הוא לומר ולא את בניכם שהם אין להם ידיעה במבחן זה כמותכם, ולא הוצרך להזכיר הידיעה מה היא כי כשמשיג האדם דיעה במבחן צודק יראה בעיניו האמת מעצמו כי ה׳ אלהינו הוא אחד שברא הכל ושליט בכל ומואס בעוברי תורה ובוחר בבוחריה.
וידעתם היום, "and you shall know as of this day, etc.⁠" Moses means as of this day after you have reviewed all the proofs it is your duty to know that God has performed all these miracles as He did not perform them for your children. If your children who have only heard about all this would deny knowledge of these events this is one thing. You, however, who have witnessed all these events are in no position to deny knowledge of them. There was no need for Moses to define what precisely he meant by the word ידיעה, knowledge. They had seen with their own eyes miracles which proved that God is unique, has created the universe and is the supreme Ruler who despises those who disobey His laws and has chosen as His people those who adopt the laws of the Torah.
כי לא את בניכם – אנכי דובר, אלא עמכם שראיתם בעיניכם את כל מעשה ה׳ הגדול אשר עשה, והענין נמשך עד פסוק ז׳:
את מוסר ה׳ – אשר ייסר בו ה׳ לעוברי רצונו, והוא דרך כלל, ואח״כ יפרוט את גדלו ואת ידו החזקה וכו׳ ואת אותותיו וכו׳, שהעניש בהם את מצרים, וגם את ישראל בענין דתן ואבירם:
היום בא מן הסתם כניגוד ל״כל הימים״ שבפסוק הקודם. תפקיד שמירת התורה מוטל על כל הדורות בכל הזמנים. אך הוא הוטל לראשונה על דור זה; ויש סיבה מיוחדת מדוע על בני הדור הזה לקיים תפקיד זה בכל כוחם, שכן הם ראו במו עיניהם את מה שהדורות הבאים ישמעו רק ממסורת אבותיהם.
כי לא את בניכם הוא בבירור משפט חסר, ופירושו: שכן לא עם בניכם אני מדבר.
את מוסר ה׳ אלקיכם מתייחס לכל ההנהגה שהנהיג אותם ה׳ ממצרים דרך המדבר, כל דבר שבאמצעותו ה׳ השפיע השפעה חינוכית ומאלפת על ישראל (עיין פירוש לעיל ח, ה).
את גדלו – גדולתו שהוכיחה את עצמה כמספיקה כל אימת שהמצב היה חסר תקווה על פי דרך הטבע.
את ידו החזקה וגו׳, שאותה הראה כלפי מצרים בהצלת ישראל.
וידעתם היום – הוסיף לאמר שהעבודה שאתם עובדים היום לה׳ לשמור מצותיו יש לה יתרון על כל הדורות שיעמדו בעתיד, שהדורות העתידים יקבלו את התורה מצד האמונה לבד וע״י הקבלה מהאבות שהם ראו נסי ה׳ ונפלאותיו והם יספרו לבניהם לדור אחרון והבנים יאמינו לקבלת האבות שלא ינחילו האבות לבנים דבר שקר, וכמ״ש אלהים באזנינו שמענו אבותינו ספרו לנו, ובכ״ז לא נקרא זה ידיעה רק אמונה, כי ידיעה לא תפול רק על דבר שראה בעיניו או כמו המושכלות הראשונות, לא על המקובלות, אבל אתם וידעתם היום אתם קבלתם המצות מצד הידיעה, כי לא את בניכם אשר לא ידעו ר״ל שא״א שיהיה להם
בדפוסים: ״לכם״.
ידיעה ברורה באשר לא ראו בעיניהם כל הנסים שחשב פה ויאמינו כ״ז רק בקבלה אבל אתם עיניכם הרואות את כל מעשה ה׳ הגדול אשר עשה וא״כ ידעתם כ״ז מצד הידיעה:
וידעתם היום כי לא את בניכם וגו׳: באשר כל זה אינו אלא מדרבנן, ולענין חינוך בנים מפורש בגמרא שאינו אלא מדרבנן, אבל באותו דור היה מתקנת משה רבינו, והזהירה תורה על זה, ואח״כ בטלו התקנות על-פי דין, כי על מנת כן תיקן שלא יהא אלא בדורו שהיתה השעה צריכה לכך. ואח״כ כשבטלו היו גדולי הדור נשמרים מצד אהבת ה׳, אע״ג שאין בזה עוד חיוב. והיינו דאיתא בחגיגה (ו,א) ׳והא שמואל דיכול לרכוב על כתפיו של אביו אמאי לא העלהו׳, הרי דמקשה הגמרא על אלקנה שלא שמר מצות חינוך שאינה אלא מדרבנן. והיינו משום שאחר שמשה רבינו תיקן בזמנו, על כרחך גם אחר-כך נהגו בה גדולי הדור, עד שבאו חז״ל וגזרו על כל ישראל לפי צורך הדורות שראו המה.
(אשר לא ידעו ואשר לא ראו) את מוסר ה׳ אלהיכם: כמה הוא מעניש על עבירה, כמו שראו במדבר.
את גדלו: גדולת הטבע, כמו שראו בשליו, וכבישת עמלק וסיחון ועוג בדרך הטבע נפלאה.
את ידו החזקה: שידוד הטבע, כמו שכתבתי לעיל (ג,כד).
וזרועו הנטויה: כמה הוא ממהר להעניש, כמו שראו במדבר שעמדו בפלטין של מלך בגילוי שכינה. וזהו משל ל״זרוע נטויה״ להכות תיכף ומיד, כמו שכתבתי בספר שמות (ו,ו).
כל זה הזכיר משה אותם כדי שיהא בנקל עליהם להיות נזהרים מעבירות גם לעצמם גם לחבריהם.
ראו – מוטעם בזקף קטן, המפסיק בינו לבין ״את מוסר״, משמע ש״את מוסר וגו׳⁠ ⁠⁠״ הם הנשואים של ״וידעתם היום״. לפי זה ״כי... ראו״ הוא מאמר מוסגר. ההדגשה היא, כי נאום זה נאמר לאנשים שהם עדי ראיה לכל הנסים. ועל כן הם חייבים לשים את הדברים אל לבם. רבים מאלה שראו בעיניהם את הנסים של יציאת מצרים היו חיים אז עדיין.
את מוסר – יתכן שהוא שם כולל את כל מעשיו הגדולים של השי״ת. שנועדו לחנך את ישראל ליראה את ה׳ וללכת בדרכי ישרים (דברים ח׳:ה׳).
גדלו ידו החזקה וגו׳ – ג׳:כ״ד, ד׳:ל״ד.
 
(ג) וְ⁠אֶת⁠־אֹֽתֹתָיו֙ וְ⁠אֶֽת⁠־מַעֲשָׂ֔יו אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה בְּ⁠ת֣וֹךְ מִצְרָ֑יִם לְ⁠פַרְעֹ֥ה מֶֽלֶךְ⁠־מִצְרַ֖יִם וּלְכׇל⁠־אַרְצֽוֹ׃
and his signs and his works which He did in the midst of Egypt to Pharaoh the king of Egypt, and to all his land;
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאבן עזרארלב״ג תועלותעקדת יצחק פירושאברבנאלשיעורי ספורנור׳ י״ש ריגייורש״ר הירשמלבי״םנצי״ב
וְיָת אָתְוָתֵיהּ וְיָת עוֹבָדוֹהִי דַּעֲבַד בְּגוֹ מִצְרָיִם לְפַרְעֹה מַלְכָּא דְּמִצְרַיִם וּלְכָל אַרְעֵיהּ.
His miracles, and His works which He did in Mizraim, to Pharoh king of Mizraim, and to all his land;
וית ניסי פרישתה וית עבדוי משבחתה די
בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ניסי פרישתה וית עבדוי משבחתה די״) גם נוסח חילופי: ״אתוי וית עובדוי די״.
עבד בגו מצרים לפרעה מלכא דמצרים ולכל ארעי⁠(א){ה}.
ית אתותיה וית עובדוי דעבד בגו מצרים לפרעה מלכא דמצרים ולכל יתבי ארעא.
or His signs and works which He wrought in Mizraim, on Pharoh king of Mizraim, and on all the inhabitants of his land;
וַאַיַאתִהִ וַאַעמַאלַהֻ אַלַּתִי צַנַעַהַא פִי וַסַטִ מִצרַ בִּפִרעַוְןַ מַלִךִּ מִצרַ וַבִּסַאאִרִ אַהלִ בַּלַדִ הִ
ואת-אותותיו ואת-מעשיו, אשר עשה אותם בתוך מצרים, בפרעה מלך מצרים, ובשאר יושבי ארצו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

(ג) והאותות והמעשים לפרעה – שהוא עיקר.
[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 2]

(3) AND HIS SIGNS, AND HIS WORKS. Unto Pharaoh, for he was most important.⁠
Our verse mentions Pharaoh, either because he was the most important Egyptian or because he was the main source of Israel's trouble (Weiser).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

בתוך מצרים – לפי שיאמר אחרי כן ואשר עשה להם על הים, לכן הוסיף מלת בתוך, ולא אמר במצרים לבד:
מעשיו וגו׳ הם הקרויים במקום אחר ״מופתים״: מעשי ה׳ הנוגעים באופן ישיר לאנשים ולרכושם, למטרת שינוי אמונותיהם ודרכי חשיבתם. ״אותותיו ומעשיו״ הם עשר המכות.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

ואת אותותיו וגו׳: מכאן ואילך מונה והולך הטובות שעשה עם אותו הדור שגורם אהבת ה׳ יותר מכל הדורות שלא ראו בעיניהם, ככתוב בספר שופטים (ב,י) ״וגם כל הדור ההוא נאספו אל אבותיו, ויקם דור אחר אחריהם אשר לא ידעו את ה׳ וגם את המעשה אשר עשה לישראל״.
אשר עשה בתוך מצרים: שאע״ג שדור הראשון כבר מתו, ומשה מדבר עם הדור השני, מ״מ רובם היו לפני עשרים שנה ביציאת מצרים, ויודעים את שנעשה להם.
 
(ד) וַאֲשֶׁ֣ר עָשָׂה֩ לְ⁠חֵ֨יל מִצְרַ֜יִם לְ⁠סוּסָ֣יו וּלְרִכְבּ֗וֹ אֲשֶׁ֨ר הֵצִ֜יף אֶת⁠־מֵ֤י יַם⁠־סוּף֙ עַל⁠־פְּ⁠נֵיהֶ֔ם בְּ⁠רׇדְפָ֖ם אַחֲרֵיכֶ֑ם וַיְאַבְּ⁠דֵ֣ם יְהֹוָ֔הי״י֔ עַ֖ד הַיּ֥⁠וֹם הַזֶּֽ⁠ה׃
and what He did to the army of Egypt, to their horses, and to their chariots; how He made the water of the Red Sea overflow on them as they pursued you, and how Hashem has destroyed them to this day;
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאבן עזראר״י בכור שורחזקונירמב״ןטור הפירוש הארוךטור הפירוש הקצררלב״ג תועלותעקדת יצחק פירושאברבנאלר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שיר׳ י״ש ריגייורש״ר הירשמלבי״םנצי״בהואיל משהאם למקרארד״צ הופמןמשך חכמה
וְדַעֲבַד לְמַשְׁרִית מִצְרָאֵי לְסוּסָוָתְהוֹן וְלִרְתִכֵּיהוֹן דְּאַטֵּיף יָת מֵי יַמָּא דְּסוּף עַל אַפֵּיהוֹן בְּמִרְדַּפְהוֹן בָּתְרֵיכוֹן וְאַבֵּידִנּוּן יְיָ עַד יוֹמָא הָדֵין.
and what He did to the host of the Mizraee, to their horses and their chariots, when he made the waters of the Sea of Suph to overflow their faces as they followed after you, and the Lord destroyed them to this day;
ומה די עבד לחיילוותהון דמצריי לסוסוותהון ולארתכיהון
בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ולארתכיהון״) גם נוסח חילופי: ״{ולאר}⁠תיכהון״.
די אציף
בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״אציף״) גם נוסח חילופי: ״דאטיף״.
ית מוי דימה דסוף על אפיהון בזמנה
בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״בזמנה״) גם נוסח חילופי: ״בזמן״.
די רדפו
בהגהה בכ״י ניאופיטי 1 נוסף כאן: ״מן״.
בתריכון ושיצי יתהון ממרה די״י עד זמן יומא הדין.
ודעבד למשריית מצרים לסוסוותהון ולארתיכיהון די אטיף ית מוי דימאדסוף על אפיהון כד רדפו בתרי⁠(ה){כ}⁠ון ואבידינון י״י עד זמן יומא הדין.
what He did also to the hosts of Mizraim, to their horses and chariots, when He made the waters of the Red Sea to overwhelm their faces when they followed after you, when the Lord destroyed them unto this day's time;
וַמַא צַנַעַ בִּגֻנדִמִצרַ וַכַ׳יְלִהִ וַמַרַאכִּבִּהִ אַלַּדִ׳י אַטַאףַ מַאאַ בַּחרִ אלּקִלזֻםִ עַלַי׳ וגּוּהִהִם לַמַּא כַּלַבּוּכֻּם פַאג׳רַקַהֻם אַללָּהֻ אִלַי׳ יַוְמִנַא הַדַ׳א
ואת-מה שעשה בחילי מצרים ובסוסיו, ובמרכבותיו אשר הציף את מי ים הבולעני
(הוא ים סוף הנקרא ים אל-קלזום שפירושה בליעה)
על פניהם, כאשר רדפו אחרי עקבותכם, אזי הטביע ה׳ אותם עד יומנו זה.⁠
(הוה אומר: כי עד היום הזה הם מוטבעים ולא חזרו למצב שהיו שולטים בכל ולא היה עבד יכול לברוח ממצרים.)
אשר הציף – מגזרת: צפו מים על ראשי (איכה ג׳:נ״ד).
ויאבדם י״י – הטעם, כי לא קמו עוד בניהם תחתיהם להיות כמו הם.
HE MADE…TO OVERFLOW. The word hetzif (made to overflow) is related to the word tzafu (flowed)⁠
From the root tzadi, vav, feh.
in Waters flowed over my head (Lam. 3:54).
DESTROYED THEM. Its meaning is, their children did not arise in their place to be like them.⁠
Our verse tells us that God destroyed the Egyptians unto this day. However, the Egyptians were not wiped off the face of the earth. Hence Ibn Ezra's interpretation that the meaning of our verse is, God destroyed the type of Egyptians who enslaved and pursued the Israelites.
בכ״י מינכן 52, הביאור לפסוק ד׳ מופיע אחרי הביאור לפסוק ו׳.
ויאבדם {ה׳} עד היום הזה – כלומר: עדיין היום הזה לא שבו לאיתנם ולחזקם שהיו מתחילה, כי עדיין הם כנועים ואבודים ומתי מעט מאותה מכה.
ויאבדם {ה׳} עד היום הזה – {HASHEM} HAS DESTROYED THEM TO THIS DAY – Meaning: Even to this day they have not returned to their original power and strength, because they are still humbled and lost and few in number from that blow.
ואשר עשה לחיל מצרים, אשר הציף את מי ים סוף על פניהם ברדפם אחריהם – ברדוף המים אחרי המצרים והיינו דכתיב נערמו מים (שמות ט״ו:ח׳) שתרגם אונקלוס חכימו מיא שחכמו והערימו לעשות רצון בוראם לרדוף אחרי המצרים.
ואשר עשה לחיל מצרים, "and what He did to the army of Egypt;⁠" Moses adds in verse 6, that God had killed Datan and Aviram. These two actions do not appear to be related to one another, neither in the manner in which either party met its death, nor in the quantity of people involved in each action. Why did Moses treat them in such a manner? He wished to demonstrate how both the earth and the ocean collaborated with God. The Egyptians did not drown in the regular manner but the waves piled up upon them forcing them below. In the case of Datan and Aviram, though they stood far away from Korach, they were also swallowed by the earth which strained to carry out what it perceived to be God's will. Onkelos pays tribute to the astuteness with which nature cooperated with God, i.e. חכימא מיא, "the waters acted with wisdom.⁠"
[אשר הציף את מי ים סוף ויאבדם י״י – לא הבינותי טעם עד היום הזה, כי כל המתים בים אובדן עולם הם אובדים. ויתכן שהוא חוזר לסוסיו ולרכבו, שאבד סוס ורכב ממצרים בכל
כן בכ״י פריס 222, רשימת ההוספות בכ״י מינכן 137, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255: ״יכול״.
הדור ההוא, כי כל סוס ורכב וכל פרש אשר במצרים הוציא עמו ואבדו כולם, והיתה ממלכה שפלה בלא רכב וסוס וחיל ועיזוז.
ור׳ אברהם אמר: שלא קמו עוד בניהם תחתיהם להיות כמותם. רצונו לומר כי השם איבד הרודפים בים ואבד במצרים זרעם ולא נשאר להם שם ושאר, כי הם הרשיעו יותר מכל מצרים לרדוף אחרי גאולי י״י, אבל זה לא נזכר בתורה.]⁠
הביאור בסוגריים המרובעים הוא מהוספות רמב״ן במהדורה בתרא של פירושו. עיינו הוספות רמב״ן.
HOW HE MADE THE WATER OF THE RED SEA TO OVERFLOW THEM THAT PURSUED AFTER YOU, AND HOW THE ETERNAL HATH DESTROYED THEM UNTO THIS DAY. I have not understood the meaning of the phrase, unto this day, for all who die in the sea are destroyed forever [thus the expression unto this day would appear redundant]! Possibly it refers back to the expression unto their horses, and to their chariots, that for the entire generation [following the exodus] horses and chariots remained [irretrievably] lost, since Pharaoh had taken along with him all the horses, chariots, and horsemen that were in Egypt and they were all destroyed, and henceforth it was a lowly kingdom
Ezekiel 17:14.
without the chariot and horse, the army and the power.⁠
Isaiah 43:17.
And Rabbi Abraham ibn Ezra commented that [the expression unto this day] denotes that their children afterwards never rose in their stead to resemble them. Rabbi Abraham's intent is to state that G-d [not only] destroyed the pursuers in the sea, [but] in Egypt [proper] He destroyed the seed [of the pursuers], not leaving them a name and remnant,⁠
Ibid., 14:22.
since they were the most wicked of all the Egyptians to pursue after the redeemed of the Eternal.⁠
Ibid., 62:12.
But this is not mentioned in the Torah!
אשר הציף את מי ים סוף על פניהם וגו׳ ויאבדם ה׳ עד היום הזה – כתב הרמב״ן לא הבינותי מהו עד היום הזה כי כל המתים בים אבדון עולם הם אובדים ויתכן שחוזר לסוסיו ולרכבו שאבד סוס ורכב ממצרים בכל הדור ההוא כי הוציאו כל הסוס והרכב עמם ואבדו כולם והיתה ממלכה שפלה בלא רכב וסוס חיל ועיזוז. ור׳ אברהם אמר שלא קמו בניהם תחתיהם להיות כמותם כי השם אבד הרודפים בים ואבד במצרים זרעם לא נשאר להם שם ושאר כי הרשיעו יותר מכל המצרים לרדוף אחרי גאולי י״י. והזכיר:
אשר הציף את מי הים סוף על פניהם...ויאבדם ה' עד היום הזה, "Who poured the waters of the Sea of Reeds upon their faces…and He wiped them out until this day.⁠" Nachmanides agonises over the meaning of the words עד היום הזה, "until this day.⁠" After all, all the Egyptians who perished in the sea remain dead forever. What does any of this have to do with "היום הזה"? It is possible that Moses by speaking of היום הזה, reverts to the loss of horses and riders that the Egyptians experienced at that time 40 years ago, and which to the best of his knowledge had not been made good until the time when he was speaking. As a result of that stunning military defeat, according to Moses, Egypt had become relegated to being a "third rate kingdom.⁠"
Ibn Ezra understands Moses to mean that never since that time until now did there arise among the Egyptians personalities of impressive stature as Egypt had produced many of while the Israelites were still in that country. This would have been a fitting punishment for a people who in spite of being blessed with an abundance of riches allowed themselves to descend to unparalleled depths of depravity. They reached a zenith in their wickedness when they set out in pursuit of a nation that had been redeemed by the Creator Himself, personally.
ויאבדם – ב׳ ויאבדם ה׳ עד היום. משגיא לגוים ויאבדם. זהו שיש במדרש שנדמה לפרעה לסוסיא נקבה כדי למשכו בים לאבדו זהו משגיא לגוים ויאבדם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

ויאבדם ה׳ עד היום הזה – כי אז טבעו שלישי מצרים וחילם, באופן שגם ארבעים שנה אחרי כן היו מרגישים באבידת אותם הגבורים, שלא קמו עדין ממלאים מקומם.
ויאבדם ה' עד היום הזה, for then the choicest captains of the Egyptian cavalry were drowned with their armies in such a decisive manner that even now, forty years later, they have not recovered from this defeat. Until this day these military leaders of Egypt have not been replaced.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

ברדפם אַחֲרֵיכֶם: מה מאד יש להפלא מהחזקוני שכתב אחריהם, ופירש ברדוף המים אחרי המצריים, והיינו דכתי׳ נערמו מים, ותרגם אנקלוס חכימו מיא, שחכמו והערימו לעשות רצון בוראם לרדוף אחרי המצריים, עכ״ל. וכן בתיקון ס״ת ישן מצאתי גמגום זה, וגם במקרא גדולה כתי׳ בהגהה צ״ע לרז״ל אחריהם, ע״כ. ועד הנה לא ראיתי שום מדרש מפורש מזה, אולי סמכו על הא דאיתא במדרש המכילתא פ׳ בשלח על פסוק ומצרים נסי׳ לקראתו מלמד שבכל מקו׳ שהיה מצרי נס היה הים רץ כנגדו. וכן אמרו במדרש הובא בילקוט פ׳ הנ״ל רמז רל״ה. וכ״כ רד״ק ביהושע סי׳ כ״ד על פסוק וישם מאפל ביניכם ובין המצרים ויבא עליו את הים ויכסהו, זל״ש, ובדרש על כל יחיד ויחיד שבהם אמר, שאם היה א׳ שלא היה רוצה להכנס לים היה הגל טורדו לים, ע״כ. ובודאי דאי מהא לא איריא. [אחריכם].
על פניהם – כמו על ראשם:
עד היום הזה – שב לסוסיו ולרכבו, שאבדו כל סוס ורכב מצרים שהיו בכל הדור ההוא, ונשארה ממלכה שפלה בלי חיל וסוס ורכב, עד שגם עתה בשנת הארבעים היה נכר בם יד ה׳ שהיתה בם מקדם להומם ולאבדם:
הציף וגו׳ על פניהם – בספר שמות (יד, כז) נאמר: ״ומצרים נסים לקראתו״. לפי זה המים מיהרו לעברם והפילו אותם לאחור; לפיכך: ״על פניהם״.
״צוף״ קרוב כנראה ל״צפה״; מכאן בבניין פיעל ״ציפוי״, המכסה את פניו העליונים של דבר. ומכאן ״צוף״: לצוף על פני המים. ״צָפוּ⁠־מַיִם עַל⁠־רֹאשִׁי״ (איכה ג, נד): פני המים כיסו את ראשי. ״וַיָּצֶף הַבַּרְזֶל״ (מלכים ב ו, ו): הוא העלה את הברזל על פני המים.
ויאבדם ה׳ עד היום הזה, פירושו כנראה: כוח מצרים מעולם לא שב לאיתנו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

ואשר עשה לחיל וגו׳: המה אנשי מלחמה שנשטפו בים, כמו שביארנו בפרשת בשלח.
ויאבדם ה׳ עד היום הזה: שעוד אין בהם כח לערוך מחנה שכמותה בחיל ורכב ללחום עם ישראל.
עד היום הזה – שעדין לא עלתה ארוכה למכתם ולא חזרו לגדולתם, וזהו אמרם ז״ל (הובא בספר הזהר שמות פרשת בשלח {דף נ״ב:}) על פסוק וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים, שרו של מצרים, וכל גוי וגוי יש לו למעלה שר וסניגור, כלו׳ על כולם יש השגחת ה׳ לטובה, וממצרים חדלה מן היום ההוא והלאה.
ויאבדם ה׳ עד היום הזה. כתב בבוצר עוללות שזה מדרכי ההורה לומר על דבר הנעשה בלי חלוף לשון עד היום הזה ע״כ, וזה אמת רק אם נקבל מה שכתבנו במקום אחר כי זה לאות, כי לדורות הבאים נתנה תורה ונכתב עד היום הזה כנגד בנים יוולדו שיקראו בתורה ויוכלו לומר על הדבר ההוא שעדיין קיים, וממין הזה מלת ביום, כמו מכרה כיום את בכורתך לי כמו מכאן ולהבא בלי הפסק כמו בלשון צרפת Dorenavant, וזולת פירוש זה לא נבין אומרו בכמה מקומות עד היום הזה, וזה שלפנינו בכלל, כי מה ענין אומרו ויאבדם ה׳ עד היום הזה, ומי שטבע במצולות האם יש לו תקומה? גם לא ימצאו עוד מקום האפיקורוסים לרדות ולומר שלא כתב משה אלה המלות.
עד היום הזה – המפרשים מתקשים בזה (השוה ראב״ע ורמב״ן). נראה לי פירושו של סנטו (ב״בוצר עוללות״) ש״עד היום הזה״ כאן (וכן למעלה ג׳:י״ד) מובנו הוא: לחלוטין, ללא שוב. הרי זה כמו ״לא נשאר בהם עד אחד״, שמות י״ט:כ״ח, אף אחד מהם לא נשאר בחיים עד היום.
אשר הציף מי ים סוף על פניהם ויאבדם עד היום הזה – עיין רמב״ן בזה. ועוד יש להתבונן, הלא הצפת מי ים סוף היה כמרוץ הטבעיי, רק הבקיעה היה נסיי, א״כ היה צ״ל ואשר הוביש מי ים סוף וישם אותו לחרבה, אבל באמת כי עברו ארבעים שנה מעת עברו בנ״י את הים, א״כ היה להם לאמר שזה ענין טבע שהיה עבבא פלוטא, המצוי בקצת המקומות באיזה ימים, לכן אמר אשר הציף מי ים סוף לחיל מצרים, אשר חיל מדינה כמוהו השכנים להים ועליו היו יושבים בטח היה להם חשבון מן הרגעים אשר המים רץ ממקומו, ואיך הציף המים על פניהם, ואיך רדפו אחריכם בתוך הים בשעה שהוא שב למקומו ועד כי המים צפים עד היום הזה זה ארבעים שנה, ושאל נא ליושבי הים, אם כל המ׳ שנה היה שם עבבא, כי אין בים זה במקום זה טבע זה כלל, וקאי מלות עד היום הזה על ואשר הציף את מי ים סוף ע״פ, שעדיין המה על מקומם ובל נסוגו אחור עד היום הזה.
וביהושע סי׳ כ״ד ותבואו הימה וירדו מצרים ויצעקו כו׳ ויבא עליו את הים ויכסהו, לא הזכיר קריעת ים שהוביש מי ים סוף מפניהם, שזה לא נחשב חדוש בעיניהם, כי גם המה ראו שהוביש ה׳ את מי ירדן מפניהם, לכן זכר רק מפני שהביא עליו הים ויכסהו שזה לא הי׳ אצלם.
 
(ה) וַאֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֛ה לָכֶ֖ם בַּמִּ⁠דְבָּ֑ר עַד⁠־בֹּאֲכֶ֖ם עַד⁠־הַמָּ⁠ק֥וֹם הַזֶּֽ⁠ה׃
and what He did to you in the wilderness, until you came to this place;
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאבן עזראחזקונירלב״ג תועלותעקדת יצחק פירושאברבנאלשיעורי ספורנור׳ י״ש ריגייורש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמן
וְדַעֲבַד לְכוֹן בְּמַדְבְּרָא עַד מֵיתֵיכוֹן עַד אַתְרָא הָדֵין.
and what He did to you in the wilderness until your coming to this place;
ומה די עבד לכון במדברה עד מעלכון
בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״מעלכון״) גם נוסח חילופי: ״מיע׳⁠ ⁠⁠״.
עד אתרה הדין.
ודעבד לכון במדברא עד זמן מיתיכון עד אתרא הדין.
and what He hath done to you in the wilderness till the time that you came to this place;
וַמַא צַנַעַ לַכֻּם פִי אלּבַּרִּ אִלַי׳ אַן גִאְתֻם אִלַי׳ הַדַ׳א אַלּמַוְצִ׳עִ
ואת-מה שעשה לכם במדבר השומם עד כי באתם אל המקום הזה.
ואשר עשה לכם במדבר – דבר המן.
AND WHAT HE DID UNTO YOU IN THE WILDERNESS. The reference is to the manna.
ואשר עשה לכם במדבר – בדבר המן.⁠
שאוב מאבן עזרא.
ואשר עשה לכם במדבר, "and what He did for you in the desert;⁠" this is a reference to the manna. (Ibn Ezra)
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

ואשר עשה לכם במדבר – אשר נגף אתכם בעגל, ואש תבערה, והנחשים השרפים ומגפת השטים ודומיהם, שכל זה נכלל במוסר ה׳, ומאחר שהודעתי לכם כי מוסר ה׳ הוא לטובתכם, ושהוא דומה למוסר האב המייסר את בנו באהבתו אותו, לכן מזה תלמדו לאהבה את ה׳ אלהיכם:
ואשר עשה לכם – פסוקים ג–ו מונים עובדות שונות שמשמעותן ניתנה בפסוק ב. לפי זה, ״ואשר עשה לכם״ וגו׳ כולל את כל האירועים, הן של שמחה והן של צער, שעברו עליהם במדבר תחת הנהגת ה׳.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

במדבר: המן והבאר והשליו והענן וכדומה.
ואשר עשה לכם – כולל גם את העונשים, כמו שמוכח מ״ואשר עשה לדתן ולאבירם״ שבסמוך.
 
(ו) וַאֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה לְ⁠דָתָ֣ן וְ⁠לַאֲבִירָ֗ם בְּ⁠נֵ֣י אֱלִיאָב֮ בֶּן⁠־רְ⁠אוּבֵן֒ אֲשֶׁ֨ר פָּצְ⁠תָ֤ה הָאָ֙רֶץ֙ אֶת⁠־פִּ֔יהָ וַתִּ⁠בְלָעֵ֥ם וְ⁠אֶת⁠־בָּתֵּ⁠יהֶ֖ם וְ⁠אֶת⁠־אׇהֳלֵיהֶ֑ם וְ⁠אֵ֤ת כׇּל⁠־הַיְקוּם֙ אֲשֶׁ֣ר בְּ⁠רַגְלֵיהֶ֔ם בְּ⁠קֶ֖רֶב כׇּל⁠־יִשְׂרָאֵֽל׃
and what He did to Dathan and Abiram, the sons of Eliab, the son of Reuben, how the earth opened its mouth, and swallowed them up, and their households, and their tents, and every living thing that followed them, in the midst of all Israel.
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובאבן עזראר״י בכור שורחזקונירמב״ןטור הפירוש הארוךרלב״ג תועלותעקדת יצחק פירושאברבנאלצרור המורשיעורי ספורנוכלי יקרשפתי חכמיםאור החייםר׳ י״ש ריגייורש״ר הירשמלבי״םנצי״בהואיל משהרד״צ הופמןתורה תמימה
וְדַעֲבַד לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב בַּר רְאוּבֵן דִּפְתַחַת אַרְעָא יָת פּוּמַּהּ וּבְלַעַתְנוּן וְיָת אֱנָשׁ בָּתֵּיהוֹן וְיָת מַשְׁכְּנֵיהוֹן וְיָת כָּל יְקוּמָא דְּעִמְּהוֹן בְּגוֹ כָּל יִשְׂרָאֵל.
and what He did to Dathan and Abiram, the sons of Eliab bar Reuben, when the earth opened her mouth, and swallowed them up with the men of their house, their tents, and all the substance they had, in the midst of all Israel;
ודי עבד לדתן ולאבירם בנוי דאליאב בר ראובן די פתחת ארעא ית פמה
בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״פמה״) גם נוסח חילופי: ״פומ׳⁠ ⁠⁠״.
ובלעת יתהון וית אנשי בתיהון וית משכניהון וית כל קאמיה דהווה ברגליהון בגו עמא בני ישראל
בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״קאמיה דהווה ברגליהון בגו עמא בני ישראל״) גם נוסח חילופי: ״ברייתא דאית בעצתא דקורח בגו בני י׳⁠ ⁠⁠״.
.
ודעבד לדתן ולאבירם בני אליאב בר ראובן דפתחת ארעא ית פומה ובלעתנון וית אינש בתיהון וית כל בירייתא דהוון עימהון בגו כל ישראל.
and what He did unto Dathan and Abiram the sons of Eliab bar Reuben, when the earth opened her mouth and swallowed them up with the men of their house, and all their substance, in the midst of all Israel:
וְאֵת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם – זֶה מָמוֹנוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁמַּעֲמִידוֹ עַל רַגְלָיו, ״עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ״ זֶה עָשְׁרוֹ שֶׁל קֹרַח. אֲמַר רַבִּי לֵוִי, מַשּׂוֹי שְׁלֹשׁ מֵאוֹת פְּרָדוֹת לְבָנוֹת הָיוּ מַפְתְּחוֹת בֵּית גְּנָזָיו שֶׁל קֹרַח, וְכֻלְּהוֹ אַקְלִידֵי וְקוּלָפֵי דְגִלְדָּא.
[אֲשֶׁר פָּצְתָה] (וַתִּפְתַּח) הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ – (כָּתוּב בְּרֶמֶז תשנ״ב).
אֲמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא, שָׁלֹשׁ מַטְמוֹנִיּוֹת הִטְמִין, יוֹסֵף אַחַת נִתְגַּלְּתָה לְקֹרַח וְאַחַת נִתְגַּלְּתָה לְאַנְטוֹנִינוֹס בֶּן אַסְוִירוֹס וְאַחַת גְּנוּזָה לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא.
וַמַא צַנַעַ בִּדַאתַּאןַ וַאַבִּירַאם בַּנִי אִליַאבִּ בִּן רַאֻובִּןַ אִד׳ פַתַּחַתִ אלּאַרץֻ׳ פַמַהַא פַאבּתַּלַעַתּהֻם וַבִּיותַּהֻם וַאַכ׳בִּיתַּהֻם וַגַמִיעַ אַלּאַנַאסִ אַלַּדִ׳יןַ מַעַהֻם פִימַא בַּיְןַ גַמִיעִ בַּנִי יִסרַאאִיל
ואת-מה שעשה בדתן ואבירם בני אליאב בן ראובן, כי פתחה הארץ את פיה, ומיד בלעה אותם עם בתיהם ואהליהם וכל-היקום אשר אתם, בתוככי כל בני ישראל.
בקרב כל ישראל – כל מקום שהיה אחד מהם בורח, הארץ נבקעת תחתיו ובולעתו, אילו דברי ר׳ יהודה. אמר לו ר׳ נחמיה: והלא כבר נאמר: ותפתח הארץ את פיה (במדבר ט״ז:ל״ב), ולא פיותיה. אמר לו: ומה אתה מקיים: בקרב כל ישראל? אמר לו: שנעשית הארץ מדרון כמשפך, וכל מקום שהיה אחד מהם בורח,⁠
כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י לונדון 26917 חסר: ״בורח״. בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, אוקספורד 34, דפוס רומא (במקום ״בורח״): ״היה״.
מתגלגל ובא עד מקום הבקעה.
ואת כל היקום אשר ברגליהם – זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו.
בקרב כל ישראל [AND THE EARTH SWALLOWED THEM UP] IN THE MIDST OF ALL ISRAEL – Wherever one of them fled the earth was riven beneath him and swallowed him up. This is the view of R. Judah. Rabbi Nechemyah said to him: But is it not already stated, "And the earth opened its mouth" (Bemidbar 16:32), and it does not state "its mouths"? Whereupon he (R. Judah) asked him: "But how, then, can I explain the words: "in the midst of all Israel" (if there was but one spot at which they were swallowed up, as you suggest Scripture states by the word פיה, "its mouth")? He replied to him: you can reconcile the two texts by assuming that the earth became a declivity, – something like a funnel, – and wherever it was that one of them happened to be, he rolled down until he reached the place where the fissure was (cf. Yalkut Shimoni on Torah 752).
ואת כל היקום אשר ברגליהם AND ALL THE SUBSTANCE THAT WAS AT THEIR FEET – This means a man's money, that places him on his feet (Sanhedrin 110a).
פס׳: ואשר עשה לדתן ולאבירם – בקרב כל ישראל. מלמד שאם היה אצל ישראל פקדון מממונו של קרח היה מתגלגל ובא אל מקום שפצתה האדמה את פיה ונבלע שם:
ואת בתיהם – הם נשיהם ובניהם.
ואת כל היקום – שם כלל.
אשר ברגליהם – בעבורם. או: כמשמעו. [וזאת המלה לא יצאה
כן בכ״י פרנקפורט 150, לוצקי 827. בכ״י פריס 177: יצא.
מן התורה, כי בה נולדה
כן בכ״י לוצקי 827. בכ״י פריס 177: נולד.
ובה מתה.]⁠
ההוספה בכ״י פריס 177, לוצקי 827. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176 ועוד עדי נוסח.
AND THEIR HOUSEHOLDS.⁠
Literally, and their houses.
The reference is to their wives and to their children.
AND EVERY LIVING SUBSTANCE. Yekum (substance) is an all-inclusive term.⁠
Yekum usually applies to living creatures. Ibn Ezra points out that here it applies to all sorts of property.
THAT FOLLOWED THEM. Be-raglehem (that followed them) means because of them.⁠
Be-raglehem literally means at their feet. Hence Ibn Ezra's comment.
On the other hand, the term may be taken literally.⁠
That is, those who walked in their footsteps, that is, those that followed them.
בכ״י מינכן 52, הביאור לפסוק ד׳ מופיע אחרי הביאור לפסוק ו׳.
בקרב כל ישראל – וכולם ראו את הדבר בעיניהם.
ורבותינו דרשו (ירושלמי סנהדרין י׳:א׳): שאפילו מה שהיה בקרב ישראל נתגלגל אל פתח הארץ להיות נבלע, ואפילו שאלו מחט שלהם.
בקרב כל ישראל – IN THE MIDST OF ALL ISRAEL – and everyone saw the matter with their eyes.
And our Rabbis derived (Yerushalmi Sanhedrin 10:1:19): that even what was in the middle of Israel rolled to the opening of the land to be swallowed, and even if they borrowed a needle of theirs.
ואת בתיהם – נשיהם ובניהם וטפם.⁠
שאוב מאבן עזרא.
ואת בתיהם, "and their houses.⁠" Wives, children, and their young infants went to their deaths.
והזכיר: ואשר עשה לדתן ולאבירם – ולא הזכיר קרח ועדתו שיצאה אש מלפני י״י ותאכל אותם, בעבור כי איש זר הקרב להקטיר קטרת הוא מלאוי התורה (במדבר י״ז:ה׳), ולעולם הוא נענש לדורות כאשר קרה גם לעוזיהו (דברי הימים ב כ״ו:י״ט). על כן לא מנאו באותות המדבר.
He mentions and what He did unto Dathan and Abiram,⁠
(6).
but did not mention of Korach and his company that a fire came forth from before the Eternal and consumed them, because it is a prohibition of the Torah for a stranger [non-priest] to approach [the Sanctuary] to burn incense,⁠
See Ramban to Numbers 17:5 (Vol. IV, pp. 185-186).
such a transgressor being punished in all future generations, as happened also to King Uzziah;⁠
II Chronicles 26:19.
therefore he did not enumerate it among the signs in the wilderness.
ואשר עשה לדתן ולאבירם – ולא הזכיר אשר עשה לקרח ועדתו שיצאה אש מלפני י״י ותאכל אותם בעבור כי איש זר הקרב להקטיר קטורת הוא מלאוי הכהונה ולעולם הוא נענש לדורות כאשר קרה לעוזיהו על כן לא מנאו מאותות המדבר:
ואשר עשה לדתן ואבירם, "and what He has done to Datan and Aviram, etc.⁠" Moses does not mention what God had done to Korach and his family and followers and how heavenly fire consumed the 250 people offering incense. The sin of those people who had encroached on privileges reserved for the priests was such that it is irredeemable even after death. History has shown that King Uzziah who tried to arrogate similar privileges to himself, was similarly stricken. What had happened to those 250 men therefore was not something unique to the generation of the Israelites in the desert; this is why Moses did not mention it as such at this time. [Compare Chronicles II chapter 26. Uzziah only became stricken with leprosy, was not burned by heavenly fire, according to that report. Perhaps the fact that he was stricken after having been specifically warned was sufficient of a miracle for Moses in the opinion of our author to compare his fate to that of the 250 men who had heeded Moses' dare to offer incense. Ed.]
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

(ו) ולזה זכר עם אבדן המצריים ע״י הפלאים ההם אבדן דתן ואבירם ועדתם אשר היה ענין נפלא מאד לעיניהם אשר פצתה הארץ את פיה ותבלעם ואת בתיהם ואת אהליהם ואת כל היקום אשר ברגליהם בקרב כל ישראל. ומה שלא הזכיר קרח בדבריו בעיני היה דרך מוסר וענוה בטבעו לפי שקרח היה לוי ולא נענש רק בהיותו חולק עליו ועל כהונת אחיו כמ״ש להם ובקשתם גם כהונה (במדבר ט״ז:י׳) ולא רצה שיאמרו לכבודו הוא דורש אבל הזכיר דתן ואבירם שהיו משבט ראובן ולא חלקו כי אם על הלויה בכלל. ולזה אמר דתן ואבירם בני אליאב בן ראובן כדי להטעים ענין חטאם להרחיק עצמו מן החשד כלומר אלו לא נחלקו עלי כמו שנחלקו הלוים אבל מחלקתם היה על הלויה להיותם משבט אחד. והנה הרמב״ן ז״ל והראב״ע חתרו טעמים אחרים לבלתי זכרו את קרח כמו שהם בפירושיהם ואינן עולים יפה וכבר כתבתי מה שכתבו הר״ן ז״ל. זהו הנראה בעיני שעולה יפה בעומק שאלה זו ובתכונת היראה הזאת וסודה ואשר הטיבו אשר דברו דלגבי משה מילתא זוטרתי היא (ברכות ל״ג:) וביישוב הכתובים כלן וטוב סדרן ונתבאר מאד טוב טעם ודעת בשאלתו יתעל׳ היראה מעמנו עם היות שאין בידינו זולתה כמ״ש רבי חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים במה שהיא לנו מעמו חסד גדול וצדק׳ עצומה בהביא אותנו לכלל דעת והרגש איך הוא יתעל׳ אינו רוצה להתירא להיותו רוצה ומואס על הדברים והשכיר והעניש עליהם מטעם היותו בורא עולם אחר שלא היה בחפצו המוחלט והיותו יכול לעשות בשלו כאשר חפץ מבלי שום מונע לא הודיע כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום וא״כ באמת השואל היראה הזאת אינו שואל כלל מיד הנשאל אבל הוא מרבה להיטיב עמו...⁠
בעל עקדת יצחק חוזר כאן לדון בפסוקים בפרק י׳. במהדורתנו דבריו הובאו לעיל בסיום פרק י׳.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

ופירש הדבר ואמר ואשר עשה לדתן ולאבירם שהראה בהם יכלתו. וכנגד השלוחים אמר אשר פצתה הארץ את פיה ותבלעם לעשות שליחות ה׳. ואמר בקרב כל ישראל. להורות שלא שינה את השליחות אלא בקרב כל ישראל פצתה את פיה. ולא נתן להם מקום להחביא את עצמם. ואם כן אחר שאתם מכירים זה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

ואת כל היקום אשר ברגליהם – פירש״י זה ממונו של אדם המקיימו על רגליו, וכי מי שאין לו ממון חיגר ברגליו ולא עמדה לו כל חכמתו ושאר המעלות האנושית ונראה שבגנות קנין הממון הוא מדבר כי הוא הפחות שבכל ד׳ מעלות שמנה הרמב״ם (בח׳ פרקים) והם החכמה, והגבורה, והמדות, והעושר, כי כולם דבוקים באדם, והעושר חוץ ממנו, כי החכמה מקורה בראש ובמוח ולב, והגבורה מקורה בלב כי מי שהוא רך הלבב אינו גבור, אבל העושר דבוק ברגלו כי יתרון ארץ בכל היא, (קהלת ה׳:ח׳) והארץ מדרס לרגליו ודין הוא שיהיה הפחות שבכולם ויהיה נתון תחת ממשלת האדם לעשות בממונו מה שירצה, אבל לסוף מוחלפת השיטה שממונו מתגבר עליו אל כל אשר יחפוץ יטנו ועלה מן הארץ משפל מצבו כאשר יקום איש על רעהו כך יקום ממונו עליו ושליט בו ומעבירו על דעתו ועל דעת קונו, לכך קראו היקום אשר ברגליהם כי זה העצב נבזה האחוז בחבלי בוז ונתון תחת כפות רגליו הוא היקום אשר יקום עליו למשול בו, וכאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש (דברים כ״ג:כ״ו). כך קנין זה מביא את בעליו בסכנות רבות והוא אשר המית את קרח כי בטח בעשרו ונפל, לכך קרא לממונם של קרח ועדתו היקום אשר ברגליהם.
שנעשית הארץ מדרון כמשפך כו׳. והא דמפרש רש״י הקרא שלא על הסדר, י״ל דקאי ג״כ על הקרא וידעתם (פסוק ב), שראוי לקבל תוכחתי מאחר אשר ראיתם כל האותות אשר עשה במצרים, ואשר עשה לכם במדבר, ואשר עשה לכם בשעת בליעתן של דתן ואבירם, שנבלעו בקרב כל ישראל ונעשה הארץ מדרון כמשפך, ולא נפל אחד מישראל במדרון ההוא אף שהי׳ עומד אצלו, וזהו נס גדול:
The ground sloped, funnel-like, etc. Rashi does not explain the verse in the order that it is written. [He explains "Amid all of Israel,⁠" before explaining, "And all the sustenance, etc.⁠"] The reason is: "Amid, etc.⁠" also refers to, "You will know (v. 2).⁠" [I.e.,] it is fitting to accept my reprimand since you witnessed all the signs He performed in Egypt, and what He did for you in the wilderness, and what He did for you when Dosson and Avirom were swallowed up amid all of Israel — the ground sloped (funnel-like), and no one from Israel fell in even if he were standing next to him, and this was a great miracle.
כל היקום וגו׳ בקרב וגו׳ – פירוש גם היקום שלא היה עומד עמם במקום שפצתה הארץ את פיה אלא בקרב כל ישראל אף על פי כן היה נשמט ונבלע בפה הארץ כאומרם ז״ל (במדב״ר פי״ח) אפילו מחט וכו׳.
כל היקום... בקרב כל ישראל, "every substance…in the midst of all Israel.⁠" This means that the earth swallowed even the substances belonging to Datan and Aviram which were not in the vicinity of their owners wherever they happened to be at that moment. Bamidbar Rabbah 18,13 claims that even a needle was included in this statement.
ואשר עשה לדתן ולאבירם – ולא הזכיר קרח, בעבור שהוא היה בעל מחלוקתו, והיה נראה שהוא מתפאר ושמח במפלתו, ולכן לא הזכירו רק ברמז ע״י דתן ואבירם שהם לא היו חולקים על משה לולי נתפתו בחלקלקות דברי קרח ועצתו:
ואת בתיהם – נשיהם ובניהם:
אשר ברגליהם – תחת ממשלתם ויכולתם:
בתיהם, הנזכרים כאן לצד ״אהליהם״, הם כנראה בני המשפחה שבבית (השווה במדבר טז, כז,לב).
כל היקום אשר ברגליהם הוא כנראה המתואר שם כ״כל האדם אשר לקרח״. אלה הם שאר בני הבית.
״יקום״ – עיין פירוש, בראשית ז, ד. שם, ובפסוק כג (שם), כולל ״יקום״ כל מה שחי. ייתכן שגם כאן, ״יקום״ כולל גם את הבהמות, שכן בספר במדבר (טז, לב) נאמר ״ואת כל הרכוש״. בסנהדרין (קי.) אומרים חז״ל ש״יקום״ הוא כל עושרו של קרח.
״אשר ברגליהם״ – בפסוקנו וכן במקומות רבים אחרים – פירושו ״המְלַווים״. נראה שבביטוי הזה מתפרשת ״רגל״ במובן של ״צעד״, כדוגמת ״לרגל המלאכה״ (בראשית לג, יד).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

ואשר עשה לדתן ולאבירם: כבר ביארנו בפרשת קרח (במדבר טז,א) שאך המה הצו המחלוקת שלא לשם שמים משנאתם את משה, מה שאין כן הר״ן איש היו צדיקים ונכנסו למחלוקת לשם שמים, יעויין שם. משום הכי חושב בזה טובה גדולה לישראל מה שנבלעו בארץ, אבל על שריפת הר״ן איש נצטערו הרבה כמבואר שם. וקרח עצמו אע״ג שהוא היה עיקר מחלוקת זו, מ״מ לא היה באמת בעל מחלוקת ואיש ריב ומדון, רק באותה שעה היתה רוח קנאה עוכרתו, אבל דתן ואבירם היו בעלי מחלוקת ומחרחרי ריב, והיו לאבני נגף בישראל, והיתה שמחה גדולה כשנפטרו מהם. ועיין מה שכתבתי בספר שמות (לד,י).
לדתן ואבירם – מאחר שלא הוזכר כאן גם קרח ראיה ברורה היא שנשרף ולא נבלע.
לדתן ולאבירם – למעלה ג׳:ג׳ מדגיש הכתוב ביחוד את העונש המופלא של אלה שהתמרדו נגד ה׳. פתיחת פי הארץ הפתאומית ובליעת כל המורדים בקרב כל ישראל, היה מאורע יוצא מן הכלל ובלתי טבעי במדה כזו, שהכל ראו בזה בעיניהם את מעשה ה׳ הגדול. קורח עצמו לא נזכר כאן. לפי דעתו של רבי יוחנן במסכת סנהדרין ק״י., ההסבר הוא בכך, שקורח לא נבלע אלא מת במגפה. לפי הדעה החולקת עליו שם (השוה גם במדבר רבה י״ח:י״ט) יש לומר כי קורח לא נזכר כאן מטעם אחר. בפרק הקודם (דברים י׳:ח׳) סופר על הלוים שה׳ בחר בהם; בבמדבר כ״ו:י״א מודגש כי בני קורח לא מתו. הם היו בין נכבדי הלוים. על כן חס עליהם הכתוב, וכאשר דבר משה בפני כל העם, לא הזכיר את קורח. אותו הדבר מצינו בתהלים ק״ו:י״ז.
יקוםבראשית ז׳:ד׳,כ״ג.
ברגליהםשמות יא. ח.
היקום אשר ברגליהם – מהו היקום אשר ברגליהם, א״ר אלעזר, זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליוומפרש בזה הפסוק דקהלת (ה׳) יש עושר שמור לבעליו לרעתו, זה עשרו של קרח, שע״י רוב עשרו נתגאה ונטרד מן העולם, כך פירש רשב״ם בפסחים קי״ט א׳, ויש להוסיף באור ע״פ המבואר במדרשים ר״פ קרח ויקח קרח שלקחם בממון, ר״ל ששחד לאנשיו שיחלקו על משה, וא״כ היתה ממונו תקלתו.
ועיין בר״ן לנדרים ז׳ ב׳ דמדכתיב בפסוק זה בדתן ואבירם בקרב כל ישראל מוכח שלא היו מצורעים משום דאל״ה היו משתלחים חוץ למחנה, ומה שנוגע לענין זה בארנו בפ׳ שמות בפ׳ כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך, יעו״ש.
. (סנהדרין ק״י.)
 
(ז) כִּ֤י עֵֽינֵיכֶם֙ הָֽרֹאֹ֔ת אֶת⁠־כׇּל⁠־מַעֲשֵׂ֥האֶת⁠־כׇּל⁠־מַעֲשֵׂ֥ה =ל,ל1,ש,ש1,ק3[תיקון],ו,ל3,ל9 ("את" מוקפת)
• דפוסים וקורן=<אֵ֛ת כׇּל⁠־מַעֲשֵׂ֥ה> ("את" בטעם תביר [טעם מפסיק!] וצירה)
יְהֹוָ֖הי״י֖ הַגָּ⁠דֹ֑ל אֲשֶׁ֖ר עָשָֽׂה׃
But your eyes have seen all the great work of Hashem which He did.
תרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טוברשב״םאבן עזראר״י בכור שוררלב״ג תועלותמזרחיאברבנאלר״ע ספורנושיעורי ספורנוגור אריהמנחת שישפתי חכמיםר׳ י״ש ריגייורש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמן
אֲרֵי עֵינֵיכוֹן חֲזַאָה יָת כָּל עוּבָדָא דַּייָ רַבָּא דַּעֲבַד.
for your eyes have seen all the great acts of the Lord which He has wrought.
ארום עיניכון חמיין
בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״חמיין״) גם נוסח חילופי: ״חמון״.
ית כל עבדוי די״י רברביה די עבד.
ארום בעיניכון אתון חמיין ית כל עובדא די״י רבא דעבד.
for with your eyes have you seen all the great work of the Lord which He hath wrought.
בַּל עֻיֻונֻכֻּם אַלַּתִי רַאת גַמִיעַ צֻנעִ אללָּהִ אלּעַטִ׳ים אַלַּדִ׳י צַנַעַהֻ
אלא, עיניכם אשר ראו את כל מעשיו של ה׳ העצמתיים, אשר עשה.
כי עיניכם הרואות וגו׳ – מוסב על מקרא האמור למעלה: כי לא את בניכם
כן בכ״י אוקספורד 165, מינכן 5, ליידן 1, אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 26917. בכ״י לייפציג 1: ״בניהם״.
אשר לא ידעו (דברים י״א:ב׳), כי אם עמכם אשר עיניכם הרואות וגו׳.
כי עיניכם הראת BUT YOUR EYES HAVE SEEN – This is to be connected with the verse mentioned above (v. 2), thus: For not with your children am I speaking who do not know, but with you whose eyes have seen, etc.
פס׳: כי עיניכם הרואות – ושמרתם את כל המצות. שלא לאמר אילו קיימתי את כל התורה חוץ מזו די לי אלא את כל המצות. תנן התם הוי רץ למצוה קלה ובורח מן העבירה שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה:
כי עיניכם – אלא עיניכם רואות.⁠
כך נוסח א׳ בכ״י ברסלאו (לפי עדות רוזין). בנוסח ב׳: ראו.
כי עיניכם הרואות: means “rather (אלא) your own eyes see.”
As Rashi explains at greater length, our verse is to be understood as a continuation of the thought begun in vs. 2: “The covenant was not originally made with your children who did not see God’s great actions... . Rather it was made with you, who saw these things with your own eyes.”
Curiously, Rashi here paraphrases the word כי as כי אם. Generally he tries to paraphrase the word in a context like this as אלא (e.g. ad Gen 18:15 and 19:2), using the wording of Resh Laqish’s classical statement (RH 3a) about the four meanings of כי in the Bible. Rashbam uses אלא, the more standard wording. See also Rashbam’s commentary to 7:5 and note 46 there and the sources cited there.
ואחר שעיניכם ראו כל אלה, השמרו ושמרו מצות השם.
Since you have seen all of this,⁠
The acts of God described in verses 1-6.
take heed so that you observe God's commandments.⁠
Ibn Ezra's paraphrase of verses 7 and 8.
כי עיניכם הרואות – ולפיכך אל תעשו יותר.
כי עיניכם הרואות – BUT YOUR EYES HAVE SEEN – and therefore do not do more.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

כי עיניכ׳ הרואו׳ מוסב על מקרא של מעל׳ כי לא את בניכם אשר לא ידעו וגו׳. כי אם עמכם אשר עניכם הרואות וגו׳ פירש מלת כי הראשון מלשון דהא והאחרון מלשון אלא כאילו אמר תנו לב לדעת ולהבין ולקבל תוכחתי דהא לא עם בניכם אשר לא ידעו וגומר אני מדבר עכשיו עד שיוכלו לומר אנו לא ידענו ולא ראינו מכל זה אלא עמכ׳ אשר עיניכם ראו׳ כל זה אני מדבר והוסיף מלת עמכם בין מלת כי ובין מלת עיניכם מפני שהחיוב לעולם הוא מעין השלילה ואחר ששלל ואמר כי לא עם בניכם אני מדבר צריך שיהיה החיוב אלא עמכם גם הוסיף מלת אשר קודם עיניכם מפני שלא יתכן לומר אלא עמכם עיניכם הרואות בנתי מלת אשר:
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

כי עיניכם הראת את כל מעשה ה׳ – שהגדיל לעשות נגד המורדים בו: לפרעה ולמצרים, במצרים (פסוק ג׳) ועל הים (פסוק ד׳), ולמורדים במדבר (פסוק ה׳), ולדתן ולאבירם (פסוק ו׳), ועליכם להזהיר את הבנים שלא ראו כל אלה (פסוק ב׳), לפיכך,
'כי עיניכם הרואות את כל מעשה ה, which He performed against those who rebelled against Him, to Pharaoh in Egypt, to Pharaoh at the Sea, to those who rebelled against Him in the desert, Datan and Aviram. It is therefore up to you who have experienced all this with your own eyes to warn your children who have not been eyewitnesses to these events. Therefore,
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

מוסב על האמור למעלה. פירוש, שאין הכתוב רוצה לומר ״כי עיניכם הרואות את כל מעשה ה׳⁠ ⁠⁠״ ולכך ״ושמרתם את כל המצות וגו׳⁠ ⁠⁠״ (פסוק ח), ומלת ״כי״ משמש לשון ׳דהא׳, שהוא אחד מד׳ לשונות שמשמש לשון ״כי״ (גיטין צ.), דזה אינו, שלמעלה אמר (פסוק ב) ״כי לא את בניכם אשר לא ידעו וגו׳⁠ ⁠⁠״, ומאחר שאמר ״כי לא את בניכם אשר לא ידעו״, רצה לומר שאינו מדבר עם הבנים שלא ראו מעשה ה׳, צריך לכתוב אחריו – רק עמכם אשר עיניכם הרואות, ואם לא כן היה הדבור חסר, ואין דרך הכתוב לומר שאין מדבר עם הבנים, וצריך לפרש עם מי מדבר (כ״ה ברא״ם):
אֶת⁠־ דכל מַעֲשֵה: במקצת ספרי׳ אֵ֛ת בתביר, לא במקף, והאל״ף בצירי. [אֶת⁠־כָּל⁠־מַעֲשֵׂה].
כי לא את בניכם כו׳. פי׳ מלת כי הראשון (שם) פירושו דהא, והאחרון אלא. כאילו אמר תנו לב לדעת ולהבין תוכחתי דהא לא עם בניכם אני וכו׳, כמו שפי׳ רש״י לעיל, אלא עמכם וכו׳ אני מדבר. ומפני שלא יתכן לומר אלא עמכם עיניכם הרואות, הוסיף מלת אשר קודם עיניכם:
For it is not with your children, etc. The first כי (v. 2) in the verse means "for,⁠" and the second כי means "rather.⁠" As if it says, "Pay close attention so that you know and understand my reprimand, for it is not with your children that I now speak, etc.,⁠" as Rashi explained above. "But rather with you… I am speaking.⁠" And since it is not [grammatically] correct to say, "Rather with you, eyes have witnessed,⁠" Rashi adds the words אשר (whose) before "eyes.⁠"
כי עיניכם הראת – כי אתכם אני דובר, אשר עיניכם הם הרואות וכו׳:
את כל מעשה – כינון ישראל כעם תורת ה׳ הוא מעשה אחד גדול של ה׳, והאירועים הנזכרים אינם אלא פרטים שונים של מעשה זה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

כי עיניכם הרואות וגו׳: אם כן אין דבר גדול מה שאני מעמיס תקנות וגזירות, הבא מצד אהבת ה׳.
עיניכם הרואות – ג׳:כ״א.
 
(ח) וּשְׁמַרְתֶּם֙ אֶת⁠־כׇּל⁠־הַמִּ⁠צְוָ֔ה אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְ⁠צַוְּ⁠ךָ֖ הַיּ֑⁠וֹם לְ⁠מַ֣עַן תֶּחֶזְק֗וּ וּבָאתֶם֙ וִֽירִשְׁתֶּ֣ם אֶת⁠־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֛⁠ם עֹבְ⁠רִ֥ים שָׁ֖מָּ⁠ה לְ⁠רִשְׁתָּֽהּ׃
Therefore you shall keep all the commandment which I command you this day, that you may be strong, and go in and possess the land, where you pass over to possess it;
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאבן עזראר״י בכור שורחזקוניהדר זקניםדעת זקניםרלב״געקדת יצחק פירושאברבנאלצרור המורר״ע ספורנושיעורי ספורנואור החייםהרכסים לבקעהר׳ י״ש ריגייורש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןמשך חכמה
וְתִטְּרוּן יָת כָּל תַּפְקֵידְתָּא דַּאֲנָא מְפַקֵּיד לָךְ יוֹמָא דֵין בְּדִיל דְּתִתַּקְּפוּן וְתֵיעֲלוּן וְתֵירְתוּן יָת אַרְעָא דְּאַתּוּן עָבְרִין לְתַמָּן לְמֵירְתַהּ.
You shall observe all the precepts which I command you this day, that you may be strengthened, and go in and possess the land to which you are going over to inherit,
ותטרון ית כל מצוותה
בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״מצוותה״) גם נוסח חילופי: ״פיקודוי״.
די אנה מפקד יתכון יומא הדין מן בגלל דתתקפון ותיעלון ותירתון ית ארעא די אתון עברין לתמן למרת
בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״למרת״) גם נוסח חילופי: ״למירות״.
יתה.
ותינטרון ית כל תפקידתא דאנא מפקיד לכון יומא דין מן בגלל דתיתקפון ותיעלון ותירתון ית ארעא דאתון עברין לתמן למירתה.
Therefore shall you keep all the precepts which I command you this day, that you may be strengthened, and go in, and inherit the land to possess which you go over;
פַאחפַטֻ׳וא גַמִיעַ אַלשַּׁרִיעַתִ אַלַּתִּי אַנַא אמֻרֻכֻּם בִּהַא אַלּיַוְם לִכַּיְ תַּשׁתַּדֻו וַתַּדכֻ׳לֻוא וַתַּחֻוזֻוא אַלּבַּלַדַ אַלַּדִ׳י אַנתֻם צַאאִרֻוןַ אִלַיְהִ לִחַוְזִהִ
אזי שמרו את כל ההלכות אשר אני מצוה אתכם בהן, היום, בכדי שתתחזקו ותכנסו ותאחזו, בארץ אשר אתם מגיעים אליה, להיות לכם לאחזה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

(ח) וירשתם – שבור הרי״ש בעבור שבר הו״ו. [וכבר פירשתי טעמו (ראב״ע דברים ד׳:א׳).]⁠
ההוספה בכ״י פריס 177. ההוספה חסרה בכ״י פריס 176 ועוד עדי נוסח.
[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 7]

(8) AND POSSESS. The resh in vi-yerishtem (and possess) is vocalized with a chirik
Rather than with a pattach. Vi-yerishtem is the word yerashtem plus the conversive vav. Thus our word should have read vi-yerashtem. Hence Ibn Ezra's comment.
because the vav
Of vi-rishtem.
is vocalized with a chirik.
למען תחזקו – אינו אומר: תעשו המצות למען תחזקו, כי אם כן, תעשו על מנת לקבל פרס.⁠
השוו ספר הג״ן: דאין משמשין על מנת לקבל פרס (אבות א׳:ג׳).
אלא: עשו את המצות מאהבה, {כי}⁠
ההשלמה מספר הג״ן.
למען דבר זה תחזקו. ואין ״למען״ רהוט
בספר הג״ן: מוסב.
על תיבה של אחריו, אלא עומד בעצמו.
למען תחזקו – THAT YOU MAY BE STRONG – It does not say: do the commandments in order that you may be strong, for if so, you will be doing them in order to receive a prize. But rather: do the commandments out of love, {because} for the sake of this thing you will be strong. And the word “lema’an” [“so that”] is not connected to the word after it, but stands on its own.
למען תחזקו – אינו אומר עשו המצות למען תחזקו דאין משמשים את הרב על מנת לקבל פרס, אלא הכי קאמר: למען – שמור המצות תחזקו וגו׳ – וכן למען תאריכון ימים וגו׳.⁠
שאוב מר״י בכור שור.
למען תחזקו, "in order that you will remain strong;⁠" Moses does not mean that the commandments should be performed in order to strengthen the Israelites' bodies; it is never recommended that we serve the Lord for the sake of reward on this earth. (Avot, 1,3) What he meant was that performance of the commandments as a whole punctiliously, would ensure that their stay on the ancestral land they were about to be given would endure for many years. (verse 9)
למען תחזקו – איניני אומר עשו המצות למען תחזקו שאין משמשים את הרב על מנת לקבל פרס אלא עשו המצוה מאהבה כי למען הדבר הזה תחזקו. ואין למען מוסב על תיבות שלאחריו וכן למען תאריכון ימים.
למען תחזקו – אינו אומר עשו מצות לשמן למען תחזקו דא״כ הוי על מנת לקבל פרס אלא ה״ק עשו המצוה מאהבה כי למען זה תחזקו ואין למען מוסב לתיבה שלאחריה וכן למען תאריכון ימים.
למען תחזקו "in order that you be strong;⁠" Moses does not tell the people to observe G–d's laws in order that they will become strong (physically), for if that were the reason they would be fulfilling the Torah for the sake of the reward in store for them. This is not the proper motive. (Compare Ethics of our fathers chapter 1, mishnah 3) The interpretation of this line is as follows: "perform the commandments out of a feeling of love for the Lord.⁠" The word למען, here does not mean: "in order that,⁠" just as it does not mean "in order that" in verse 21 of our chapter where we read: למען יאריכון ימיך, in the Ten Commandments in chapter 5,16. It means that the reason you must be strong is in order that you can fulfill the commandment required of you. The word is not linked to what follows, but describes a requisite for successful performance of the Torah being not fear of G–d but love of G–d.
ושמרתם את המצוה – רוצה לומר: הנה לזאת הסבה ראוי שתשתדלו בשמירת כל מצות השם יתעלה כדי שתירשו את הארץ ותאריכו ימים עליה כמו שייעד להם השם יתעלה כי אתם ראיתם שקיים כל מה שהבטיח ועשה אלו הנפלאות העצומות אשר ייעד חדושם קדם התחדשם.
ואמר ושמרתם את כל המצוה אשר אנכי מצוך היום למען תחזקו ובאתם וירשתם את הארץ אשר אתם עוברים שמה לרשת׳ וגו׳ כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא כו׳ – ירצה דעו נא וראו כי לא בכחך ועוצם ידך תעשה חיל בארץ ההיא כי כל עבודת׳ אינה רק המצות האלהיות אשר אנכי מצוך היום כי לא כארץ מצרים היא אשר יצאתם משם אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירק – כלומר שאין עיני יושביה תלויות לשמים להוציא צמחה.
ושמרתם את כל המצוה וגו׳ עד סוף כל הפרשה:
הנה זה הוא הכלל היוצא מכל הדברים אשר קדמו. וענינו שאחרי אשר ראית׳ בעיניכ׳ הטובו׳ העצומות וההצלחו׳ הגדולות והנוראות אשר עשה אתך הש״י. וראיתם ג״כ העונשים אשר שלם לשונאיו. הנה ראוי לך ג״כ שתזהר בשמירת המצות. ר״ל אם מצות עשה אשר יעבוד האדם לבוראו מפאת האהב׳. ואם ההתרחק מהחטא במצות לא תעשה אשר תבא מפאת הירא׳ כמו שזכר למען תזכו לשכר המקווה והנמשך מהם. וזכר מיני השכר כפי מעלתם. אם ראשונ׳ ירושת הארץ ונחלתם וזהו למען תחזקו ובאתם וירשתם את הארץ. ר״ל כי יד ה׳ החזקה תחזיק שומרי מצותיו. ולא תחזיק ביד מרעים.
ושמרתם את כל המצוה. אחר שהוא יכול ויש לו שלוחים להנקם מכם ולא יסבו בלכתם ולא יקבלו שוחד. ואלו השלשה תמצאם בהרבה מקומות בתורה ובדברי הנביאים. והוצאתים מן המדרשים שאמר המבלי אין אלהים עליך לדעת את מוצאך ואת מובאך. המבלי אין קברים תחתיך להנקם בתוכם מאויבי ה׳. ודע נא וראה כי התמרות המגיעות שלוחי ההשגחה. לא יסבו בלכתם לגמול ולענוש פרטי האדם וכתותיו וכו׳. באופן שכל מורד באדוניו מורד לאלו הג׳ סבות. וכאן הודיעם משה איך ראו במצרים ובמדבר אלו השלשה דברים. וכאן הראם אלו הדברים בדתן ואבירם כמו שפירשנו:
ושמרתם את כל המצוה אשר אנכי מצוך היום – מצות האבנים שתקימו בירדן (דברים כ״ז:ב׳), ושתקחו מתוך הירדן (דברים כ״ז:ד׳), ושתכתבו עליהם את התורה (דברים כ״ז:ח׳), להיות לדורות לעדות מאתכם שראיתם.
ושמרתם את כל המצות אשר אנכי מצוך היום, the commandment to erect the stones in the Jordan as well as the stones you will take with you from the Jordan on which you will inscribe the Torah for the benefit of future generations so that the memory that these events really happened will be preserved.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

ושמרתם את כל אשר וגו׳ למען תחזקו – הכונה בזה לשלול דעת אומרים לחדול מעסק התורה משום מלחמת הארץ שצריך חוזק והתורה נקראת תושיה (סנהדרין כ״ו:), לזה אמר ושמרתם את כל המצוה, וכבר כתבתי למעלה שמאמר כל המצוה ירצה אל עסק התורה, ויחד לה שמירה ליתן לאו על ביטולה, וגמר אומר למען תחזקו פירוש שאדרבה נותנת לו כח וגבורה להתחזק במלחמת ה׳, וכן הוא אומר (משלי ח) אני בינה לי גבורה.
ושמרתם את כל המצוה... למען תחזקו "You shall keep all the commandment in order for you to be strong, etc.⁠" Moses advances this argument against the people who suggested a temporary neglect of Torah study, something which physically weakens those who pursue it with intensity. The argument was that they had to husband their physical strength in order for them to conquer the Canaanites. Compare Sanhedrin 26 describing Torah study as a physically debilitating experience based on the word תושיה in Isaiah 28,29. I have mentioned previously that whenever Moses uses the expression כל המצוה in the singular he refers to Torah study. The reason Moses used the expression ושמרתם here, an expression associated with the observance of negative commandments is that neglect of Torah study would be considered a violation equal to transgressing a negative commandment. Moses concludes our verse by saying: "in order that you will be strong" to tell you that far from weakening you, Torah study and מצוה-performance will strengthen you in the forthcoming war by God. This is also the meaning of Proverbs 8,14: אני בינה לי גבורה, "once I have acquired insight (through Torah study) courage and strength will be mine.⁠"
למען תחזקו – אמרתי אליכם לשמור את כל המצות למען יחזק לבבכם, כי תשענו על זכות מעשיכם, ובאתם וירשתם וגו׳. מה שאין כן אם תסורו מאחרי מצות ה׳ אחרי מותי, יבא מורך בלבבכם מפחד חטאותיכם, כענין שאמרו (משנה סוטה ח׳:ה׳): הירא ורך הלבב (דברים כ׳:ח׳) – מעברות שבידו, ולא תעצרו כח
השוו ללשון הפסוק בדניאל י״א:ו׳.
לבא לרשת הארץ.
ושמרתם – ואחר שעיניכם ראו את כל אלה, הזהרו לשמור את מצות השם:
למען תחזקו – כי ידו החזקה מחזקת שומרי מצותיו, ולא יחזיק ביד מרעים:
ושמרתם וגו׳ – כך גם תפקיד ישראל – שדרישותיו השונות פורטו לעיל (י, יב והלאה; יא, א) – סוכם כאן בקצרה במושג אחד כולל הכל, הווי אומר מושג ״המצוה״. זוהי המחויבות שלצורך קיומה קיבל ישראל את מעמדו המיוחד בין העמים, וניתנה לו הארץ לרשתה.
למען תחזקו – שמירת המצווה היא מקור הכוח שלהם, והיא תחזק אותם להתגבר על כל הקשיים. היא גם התנאי להמשך קיומם בארץ.
זבת חלב ודבש – עיין פירוש, שמות ג, ח.
ושמרתם – וצריכים אתם לשמור את כל המצוה מצד שבזה תלוי ירושת הארץ שלא נתן להם רק ע״מ שישמרו את התורה כמ״ש חז״ל דכתיב ויתן להם ארצות גוים וכו׳ בעבור ישמרו חוקיו, וזה צריך אם עתה למען תחזקו ובאתם וירשתם את הארץ, וגם אחר שתירשו את הארץ צריכים אתם לשמור כל המצוה למען תאריכו ימים על האדמה כמו שיפרש אח״ז פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים וכו׳ ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה:
ושמרתם את כל המצוה: הוסיף להזהיר בכלל אהבת ה׳ הנוגע ליחוד המעשה, כמו שכתבתי לעיל (ו,כה) על הפסוק ״וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת וגו׳⁠ ⁠⁠״, דמשמעו שם לפי הענין – הכנות ודקדוקי מצוה, אע״ג שאינם מעיקר המצוה. וכן כאן פירוש ״ושמרתם את כל המצוה״ – היינו תמצית המצוה ודקדוקיה, והוא גם כן ענף מאהבת ה׳ במעשה.
ובמדרש רבה פרשת נצבים (ח,ד) על הפסוק (להלן ל,יא) ״כי המצוה הזאת״ הביא דרשה ״כי חיים הם למוצאיהם״ (משלי ד,כב) – למי שממציא אותן, שנאמר ״כל (כי) המצוה״ – עד שתכלה כל המצוה. נראה דהתכוון למה שכתבתי – לממציא אותן לתכליתן בכל הדקדוקים וההידורים, אע״ג שאינו מעכב. ועל זה אמר הכתוב (שם) ״כי חיים הם״, דאיתא בסוכה (לח,א) ׳שיירי מצוה מעכבין את הפורענות׳, דגוף המצוה שכרה בעולם הבא, אבל שכר שיירי מצוה בעולם הזה. וזהו ״כי חיים הם למוצאיהם״ – ׳למי שממציא אותן׳. עוד איתא במדרש שם ״כי המצוה הזאת״ – כל מי שמתחיל במצוה ואינו גומרה גורם שיקבור אשתו ובניו וכו׳. מפרשי ״כי המצוה הזאת״ – הגומר המצוה עד סוף. וגם זה נכלל באזהרה דכאן ״ושמרתם את כל המצוה״, דמי שהחל במצוה, אע״ג שאפשר לעשות ביד אחרים, עליו לשמור כולה. וכל זה בגדר אהבת ה׳ במעשה.
ואמרה תורה על זה שני גמולים מיוחדים:
למען תחזקו ובאתם וגו׳: זהו על הפירוש הראשון ד״כל המצוה״ דמשמעו – דקדוקי ושיירי מצוה, והיא מעכבת את הפורענות, וזהו ״למען תחזקו וגו׳⁠ ⁠⁠״ – שלא יפול לבבכם, וכדומה עניינים המחלישים.
כל המצוה – ראה ה׳:כ״ז.
ושמרתם את כל המצוה כו׳ למען תחזקו ובאתם וירשתם כו׳ ולמען תאריכו ימים על האדמה כו׳ – והולך ומפרש הך דלמען תאריכו ימים כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה כו׳ ארץ כו׳ והי׳ אם שמוע כו׳ השמרו לכם כו׳ למען ירבו כו׳ על האדמה כו׳, ולסוף מפרש הך דלמען תחזקו ובאתם וירשתם כי אם שמור תשמרון את כל המצוה כו׳ והוריש וירשתם כו׳ לא יתיצב איש כו׳.
ספרי פסקא ל״ח: ומה ארון שלא נעשה לשכר ולא להפסד אלא לשברי לוחות שבו נתברך בשבילו כו׳. מבואר מכאן דארון שהביאו בשילה היה ארון שבו היו שברי לוחות מונחין, וזה מתנגד לדברי התוספות בעירובין דף ס״ג ע״ב שהעלו ע״פ ספרי דארון של שילה היה של לוחות שלמים והוא שעשאו בצלאל עיי״ש. וצ״ע במד״ר. ועיין ירושלמי שקלים פ״ו ה״א ותוספות סוטה מ״ב.
 
(ט) וּלְמַ֨עַן תַּאֲרִ֤יכוּ יָמִים֙ עַל⁠־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר֩ נִשְׁבַּ֨ע יְהֹוָ֧הי״י֧ לַאֲבֹתֵיכֶ֛ם לָתֵ֥ת לָהֶ֖ם וּלְזַרְעָ֑ם אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ׃
and that you may prolong your days in the land which Hashem swore to your fathers to give to them and to their seed, a land flowing with milk and honey.
מקבילות במקראתרגום אונקלוסתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתלקח טובר״י בכור שורעקדת יצחק פירושאברבנאלר״ע ספורנושיעורי ספורנורש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמן
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

וּבְדִיל דְּתֵירְכוּן יוֹמִין עַל אַרְעָא דְּקַיֵּים יְיָ לַאֲבָהָתְכוֹן לְמִתַּן לְהוֹן וְלִבְנֵיהוֹן אֲרַע עָבְדָא חֲלָב וּדְבַשׁ.
and may prolong your days upon the land which the Lord swore to your fathers to give them and their children, a land producing milk and honey;
ומן בגלל די תארכון
בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״די תארכון״) גם נוסח חילופי: ״דתיסגון״.
יומין על ארעא די קיים י״י לאבהתכון למיתן להון ולבניהון
בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״ולבניהון״) גם נוסח חילופי: ״ולזרעיית בני׳⁠ ⁠⁠״.
ארע עבדה
בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״עבדה״) גם נוסח חילופי: ״דעבד״.
פירין טבין נקיין כחלבה וחליין וטעימין כדבשה.
ומן בגלל דיסגון יומיכון על ארעא דקיים י״י לאבהתכון למיתן להון ולבניהון ארעא דפירהא שמינין כחלב וחליין כדבש.
and that your days may be multiplied upon the land which the Lord swore to your fathers to give it to them and their children; a land whose fruits are rich as milk, and sweet as honey.
וַלִכַּיְ תַּטֻולַ מֻדַּתֻכֻּם פִיהִ כַּמַא קַסַםַ לִאבַּאאִכֻּם אַן יֻעטִיַהֻם וַלִנַסלִהִם וַהֻוַ בַּלַדֹ יַפִיץֻ׳ לַבַּנַא וַעַסַלַא
ולמען תארך תקופת הזמן שלכם בה, כמו שנשבע לאבותיכם כי יתן אותה להם ולשושלת שלהם, והיא ארץ מצפת בחלב ודבש.
פס׳: ולמען (תאריך) [תאריכו] ימים על האדמה אשר נשבע ה׳ וגו׳ – עד עכשיו
היה מדבר עמם פא״פ. קאי על הפרשה הראשונה שמע ישראל אתה עובר היום וכו׳:
היה מדבר להם פה לפה. חזר ודבר להם כמדבר לאחרים בשביל ישראל. שנאמר לאברהם ליצחק וליעקב. תחלה היה מדבר בלשון יחיד. שנאמר ועתה ישראל מה ה׳ אלהיך שואל מעמך. מלמד שכל אחד ואחד מישראל צריך לומר בשבילי נברא העולם ולי נתנה התורה ועלי לקיימה כולה. חזר ודבר להם בלשון רבים מן וידעתם היום כי לא את בניכם ללמדך שכל ישראל ערבים זה. בזה ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את תורת אלהינו. ולבסוף דבר להם בלשון סיפור היה מספר להם דכתיב אשר נשבע ה׳ אלהי אבותינו של דור המדבר שקיבלו התורה ולא זכו ליכנס לארץ לפיכך אמר להם אשר נשבע לאבותינו לאברהם ליצחק וליעקב. אבותם של יוצאי מצרים. לתת להם ולזרעם. מקיש זרעם להם מה זרעם נכנסו אף דור המדבר עתידין ליכנס:
וכן: {ו}⁠למען תאריכו
בכ״י מינכן 52: תאריכון.
ימים – כלומר: ולמען דבר זה תאריכו ימים, כאדם שמבשר.
And likewise: {ו}⁠למען תאריכו ימים – {AND} THAT YOU MAY PROLONG YOUR DAYS – Meaning: And for the sake of this your days will be lengthened, like a person who announces.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

ושכר שני ההתמדה בארץ ושלא תהיו גולי׳ ממנה. וע״ז אמר ולמען תאריכו ימים על האדמה אשר נשבע ה׳ לאבותיכם. ושכר שלישי שבהיותכם בארץ תהיה תמיד שבעה ורעננה זבת חלב ודבש. ר״ל כדי שיתן הקב״ה לכם ולזרעכם אחריכם את הארץ. באופן שתהי׳ תמיד ארץ זבת חלב ודבש.
ולמען תאריכו ימים על האדמה – שאם בניכם לא ישמרו את המצות, יגלו ממנה מהרה קודם ל״ונושנתם בארץ״ (דברים ד׳:כ״ה), כמו שהעיד באמרו ״ועצר את השמים... ואבדתם מהרה״ (דברים י״א:י״ז).
ולמען תאריכו ימים על האדמה, for if your children will not observe God’s commandments they will be exiled from this land before the warnings in the paragraph commencing with ונושנתם בארץ, “you will become well established in the land,” can ever become a reality (Deut.4,25).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

ולמען תאריכו ימים וגו׳: זהו גמול על הפירוש השני ד״כל מצוה״ דמשמעו – שיגמור מצוה שהחל. על זה הבטיחה תורה שיאריכו ימיהם המה וזרעם ויראו עולמם בחייהם.
ארץ זבת חלב ודבש: הכי מיבעי לפי סדר הלשון ׳על האדמה ארץ זבת חלב ודבש, אשר נשבע וגו׳ ולזרעם׳. אבל לשון ״לתת להם ולזרעם ארץ זבת חלב ודבש״ משמע שתהא נתונה להם ארץ כזו, וגם לזרעם תהיה הנתינה ארץ זבת חלב ודבש, והוא פלא, אחר שכבר ניתנה ארץ כזו לאבות ממילא היא נחלת אבות לבנים. על זה נתן טעם ״כי הארץ וגו׳⁠ ⁠⁠״. ועיין במדבר (יד,ח).
ארץ זבת וגו׳ – התוכחה הזאת מסיימת בתארה את הארץ כארץ טובה ביותר, כדי להסמיך לה את הפרשה הבאה באופן מתאים.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144