אלה מסעי בני ישראל –
1זה שאמר הכתוב [לכן] אנשי לבב שמעו לי חלילה לאל מרשע ושדי מעול
(איוב ל״ד:י׳), בכל המסעות שהחזיר אותם וסיבב אותם הם גרמו לעצמם, שלא הלכו בדרכיו, ולא שמעו מצותיו, כי הקב״ה לא גילה סודיו ומסטיריו אלא לישראל שהם יראיו, כמו שאמר דוד ע״ה סוד ה׳ ליראיו
(תהלים כ״ה:י״ד), ולא אמר הקב״ה לאומות העולם שמעו אלא לישראל, שנאמר שמעו דבר ה׳ בית יעקב וגו׳
(ירמיהו ב׳:ד׳), וכמה האומות מזבחים לאשרם ולגילולים, כדי שישמעו דבר ואינם שומעים, דכתיב פה להם ולא ידברו
(תהלים קט״ו:ה׳), ואשריו מי שהוא שומע לדבריו של הקב״ה, דכתיב ושומע לי ישכן בטח וגו׳
(משלי א׳:ל״ג), יתברך שמו של הקב״ה שהוא רוצה בתשובתן של ישראל, וישראל יהיו שומעים לדברי תורה, דכתיב לו עמי שומע לי וגו׳
(תהלים פ״א:י״ד), מה כתיב אחריו, כמעט אויביהם אכניע וגו׳
(תהלים פ״א:ט״ו), וכתיב לו הקשבת למצותי וגו׳
(ישעיהו מ״ח:י״ח).
2אמרו רבותינו ז״ל ר׳ עזריה ור׳ יודה בר׳ סימן בשם ר׳ שמעון בר רב יצחק קפדנותן של אבות ולא ענותנותן של בנים, קפדנותן של אבות מאבינו יעקב, שנאמר ויחר ליעקב וירב בלבן וגו׳
(בראשית ל״א:ל״ו), ולא ענותנותן של בנים מדוד, שנאמרו יברח דוד מניות ברמה ויבוא ויאמר לפני יהונתן מה עשיתי מה עוני ומה חטאתי לפני אביך כי מבקש את נפשי
(שמואל א כ׳:א׳), מזכיר שפיכות דמים בפיוס.
3ואמר ר׳ סימא בנוהג שבעולם חתן דר אצל חמיו ועובר לצאת מבית חמיו, אפשר שלא ימצא בידו דבר קל, וזה אפילו סכין לא נמצא בידו, והיינו דכתיב כי מששת את כל כלי מה מצאת מכל כלי ביתך
(בראשית ל״א:ל״ז), אמר הקב״ה ליעקב חייך בלשון הזאת שהוכחת את חמיך, בו בלשון אוכיח את בניך, הדא הוא דכתיב כה אמר ה׳ מה מצאו אבותיכם בי עול וגו׳
(ירמיהו ב׳:ה׳),
4ואמר שמעו דבר ה׳
(ירמיהו ב׳:ד׳), ארבעה שומעין הן, יש שומע ומפסיד כאדם הראשון, שנאמר ולאדם אמר כי שמעת (לאשתך) [לקול אשתך] וגו׳
(בראשית ג׳:י״ז). והפסיד, כי עפר אתה ואל עפר תשוב
(בראשית ג׳:י״ט). יש שומע ומפסיד ומקבל שכר כאברהם אבינו, שנאמר כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה
(בראשית כ״א:י״ב), וקיבל שכר, שנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע
(בראשית כ״א:י״ב). ויש מי שאינו שומע ומקבל שכר כיוסף הצדיק, שנאמר ולא שמע אליה וגו׳
(בראשית ל״ט:י׳), וקבל שכר, שנאמר ויוסף הוא השליט על הארץ וגו׳
(בראשית מ״ב:ו׳). ויש מי שאינו שומע ומפסיד כישראל, שנאמר ולא שמעו אלי ולא הטו את אזנם
(ירמיהו ז׳:כ״ו), ומה הפסידו אשר למות למות
(ירמיהו מ״ג:י״א).
5דבר אחר: ולא שמע אלי. ומה היה עונשם, גלו לבבל ומתו שם, דכתיב והיה כי יאמרו אליך אנה (נלך) [נצא] וגו׳
(ירמיהו ט״ו:ב׳).
6אמר רבי לוי האוזן לגוף כקנקן לכלים,
7מה הקנקן הזה כשהוא מלא מים, כל הכלים האחרים ממלאין ממנו, כך האוזן כשהיא השומעת מרגשת מאתים וארבעים ושמונה אברים שבגוף, וכולם הולכים אחריה וחיים, דכתיב הטו אזנכם ולכו אלי [שמעו ותחי נפשכם]
(ישעיהו נ״ה:ג׳), וכשהם מטים את אזנם תחיה כל נפשם, כי כן אמר הכתוב אם תאבו ושמעתם וגו׳ ואם תמאנו וגו׳
(ישעיהו א׳:י״ט-כ׳), ואמר שלמה בני אם תקח אמרי
(משלי ב׳:א׳), ואימתי נעשה אתה בני, כשתקח אמרי ומצותי תצפין אתך
(משלי ב׳:א׳), אף אני צופן לך טובות של עולם הבא, דכתיב מה רב טובך אשר צפנת ליראך
(תהלים ל״א:כ׳). אבל אם תמאנו ומריתם חרב תאכלו (ישעיהו שם).
8אמר רב למה הדבר דומה לזקן שיושב על הדרך, והיו לפניו שני דרכים, אחד תחלה קוצים וסופה מישור, ואחרת תחלתה מישור וסופה קוצים, והיה יושב על שתיהן, ומזהיר את העוברים ואת השבים ואומר להם אעפ״י שאתם רואים את הדרך הזו תחלתה קוצים, לכו בה שסופה מישור, וכל מי שהוא שומע לי סופו לילך לשלום ולחזור לשלום, ואותם שאינם שומעין לי והולכים בדרך שתחלתה מישור לסוף הם נכשלים בקוצים וחוזרין, כך משה רבינו מזהיר את ישראל על דרך החיים, ועל דרך המיתה, על ברכה וקללה, ואמר להם ובחרת בחיים
(דברים ל׳:י״ט), ואם משה רבינו ע״ה הזהירם לחיי העולם הזה כבר מת, ומה אני מקיים למען תחיה אתה וזרעך
(דברים ל׳:י״ט), אלא הרי אלו חיי העולם הבא, שאין בהם מיתה, וכך תחייתו של עולם הבא אין לה מיתה, דכתיב ורבים מישיני עפר יקיצו לחיי העולם
(דניאל י״ב:ב׳) הבא, שאין להם מיתה, ואלה לחרפות
(דניאל י״ב:ב׳), שאין להם חיים, והיה ירמיה הנביא מוכיח את ישראל ואמר להם שמעו דבר ה׳
(ירמיהו ב׳:ד׳) היו כאביכם שהיו שומעים לדבריו של הקב״ה ומקיימים מצותיו, דכתיב עקב אשר שמע אברהם וגו׳
(בראשית כ״ו:ה׳), ומה היה לו, רדף את המלכים את כדרלעומר מלך עילם וגו׳, ועליו הכתוב אומר ירדפם יעבר שלום אורח ברגליו לא יבא
(ישעיהו מ״א:ג׳) אף אתם אם שומעים ועשיתם מצותיו של הקב״ה, כמו שכתוב אם בחקותי תלכו
(ויקרא כ״ו:ג׳), מה כתיב אחריו ורדפתם את אויביכם
(ויקרא כ״ו:ז׳), אם שמעתם וקיימתם את התורה ואכלתם לחמכם לשובע ורדפתם את אויביכם, ואם לאו ואכלתם ולא תשבעו
(ויקרא כ״ו:כ״ו), ורדף אותם קול עלה נדף
(ויקרא כ״ו:ל״ו), אם גמלתם חסד ופניתי אליכם וגו׳
(ויקרא כ״ו:ט׳), ואם לאו ונתתי פני בכם
(ויקרא כ״ו:י״ז), ואם עשיתם שלום ונתתי שלום בארץ
(ויקרא כ״ו:ו׳), ואם לאו והבאתי עליכם חרב וגו׳
(ויקרא כ״ו:כ״ה), אם תשמעו למצות, הקב״ה מביא עליכם הברכות, ואם לאו מביא עליכם הקללות, וכיון שאתם עושים רצונו הוא משפיע לכם הברכות, דכתיב לא נפל דבר אחד מכל דברו הטוב
(מלכים א ח׳:נ״ו),
9וכיון שלא שמעו אמר להם ירמיה שמעו דבר ה׳, עד שלא תשמעו דברי תוכחות שמעו דבר ה׳, עד שלא תשמעון קל קרנא משרוקיתא
(דניאל ג׳:ט״ו), שמעו בארץ עד שלא תשמעו בחוצה לארץ, שמעו חיים עד שלא תשמעו מתים,
10ישמעון אודניכון עד דלא ישמעון גרמיכון, הדא הוא דכתיב העצמות היבשות שמעו דבר ה׳
(יחזקאל ל״ז:ד׳).
11וכיון שלא שמעו וחפאו דברים שלא כן, הביא עליהם פורענות אשר לא כדת, שנאמר גם כל חלי וכל מכה
(דברים כ״ח:ס״א).
כה אמר ה׳ מה מצאו אבותיכם בי עול
(ירמיהו ב׳:ה׳), וכשהיו
במדבר לא מצאו בי עול, אבל אני מצאתי בהם עול, כי אמרתי להם ששת ימים תלקטוהו וגו׳
(שמות ט״ז:כ״ו), והם לא האמינו בי אלא ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו
(שמות ט״ז:כ״ז), כי רחקו מעלי
(ירמיהו ב׳:ה׳), הלכו אחרי ע״ז, וילכו אחרי ההבל ויהבלו
(ירמיהו ב׳:ה׳), אין בהם ממש, דכתיב הבל המה מעשה תעתועים
(ירמיהו י׳:ט״ו). ולא אמרו איה ה׳ המעלה אותנו מארץ מצרים וגו׳
(ירמיהו ב׳:ו׳), אמר להם הקב״ה שכחתם מה שעשיתי במצרים, שהבאתי עליהם המכות, והרגתי את בכוריהם, ונפרעתי לכם מהם, ועשיתי מלחמות עמהם, וטבעתי אותם בים, והעליתי אתכם מארץ מצרים, ונהגתי אתכם במדבר, והבאתי אתכם אל הארץ לאכול פריה וטובה, דכתיב ואביא אתכם אל הר הכרמל לאכול פריה וטובה ותטמאו את ארצי
(ירמיהו ב׳:ז׳), וטמאתם אותה כשם שעשו מי שהיה בה לפניכם, וכשם שגלו מפניכם למעשיהם הרעים, כך סופכם לגלות מפני מעשיכם הרעים, ולאיזה אומה גדלתי וגמלתי כמותכם ואיזה אומה עשו כמו שעשיתם אתם כבר הייתם במצרים וראיתם תועבותיהם, דכתיב ותראו את שקוציהם וגו׳
(דברים כ״ט:ט״ז), שאין בה ממש, ההמיר גוי אלהים והמה לא אלהים
(ירמיהו ב׳:י״א), וכתיב כי שתים רעות עשה עמי
(ירמיהו ב׳:י״ג).
12אמר ר׳ יהודה כל מי שהוא עוזב את הקב״ה ואת תורתו, עליו הכתוב אומר רחוק ה׳ מרשעים
(משלי ט״ו:כ״ט), והלא העולם ומלואו אינו מחזיק כבודו של הקב״ה, ואין מקום בעולם פנוי מכבודו, והוא אומר רחוק ה׳ מרשעים, אלא רחוק ה׳ מלחנן לרשעים ומלשמוע תפלתם, וכל מי שהוא מדובק בהקב״ה ושומע בקולו, הוא חי בעולם הזה ולעולם הבא, תדע לך שהוא כן, צא ולמד ממטה אהרן שנכנס יבש לבית קדש הקדשים ויצא לח, דכתיב ויוצא פרח ויצץ ציץ
(במדבר י״ז:כ״ג), וכתיב באור פני מלך חיים
(משלי ט״ז:ט״ו), ויש לך לדעת ממקום אחר ויהי הם קוברים איש [וגו׳] ויגע [האיש] בעצמות אלישע [ויחי] ויקם [על רגליו]
(מלכים ב י״ג:כ״א), אם זה שהיה נדבק במי שנדבק להקב״ה וחיה, הנדבק בשכינה על אחת כמה וכמה שיחיה בעולם הזה ובעולם הבא, והדא הוא דכתיב לאהבה את ה׳ אלהיך
(דברים י״ט:ט׳) אתה מוצא כל הימים שהיו ישראל שומעין להקב״ה, היו האומות מתייראין מהם, דכתיב שמעו עמים ירגזון
(שמות ט״ו:י״ד), וכתיב אז נבהלו אלופי אדום
(שמות ט״ו:ט״ו) וכן רחב הזונה אומרת ונשמע וימס לבבינו
(יהושע ב׳:י״א), ואנשי גבעון אמרו כי שמענו כי הוביש י״י את מי ים סוף
(יהושע ב׳:י׳) וכל כך למה שהיה הקב״ה עמהם, וכיון שעזבו אותו ועבדו את הבעלים ואת העשתרות, מסר אותם ביד אומות העולם והמיר להם במלכיות, דכתיב (ויעזבו את ה׳ אלהיהם ויעבדו את הבעלים ואת העשתרות וגו׳) [ויעזבו את ה׳ ויעבדו לבעל ולעשתרות]
(שופטים ב׳:י״ג), וירמיהו היה מוכיח אותם ואמר להם על מה אבדה הארץ
(ירמיהו ט׳:י״א), על מי אדברה ואעידה ומה נגזר עליהם אז יקראונני ולא אענה, אמר להם הקב״ה אני שלחתי אליכם על ידי הנביאים ואמרתי לכם דרשוני וחיו
(עמוס ה׳:ד׳), וכתיב נדרשתי ללא שאלו וגו׳, ולא שמעתם לדברי ששלחתי אליכם הרי תדבק בכם הרעות, ותשיג אתכם הצרות, באותה שעה אתם צועקים אלי מתוך צרתכם. ומפילים אתם תחנה לפני, ולא אענה אתכם, דכתיב וגם אני אעשה בחמה (ולא אחוס) [לא תחוס עיני] וגו׳ וכשם שקראתי ולא עניתם נגזרה מלפני שאתם תקראו ולא אענה, דכתיב אז יקראונני ולא אענה
(משלי א׳:כ״ח). ועד מתי עד שהם שבים לפניו תשובת צדק, והוא משיב את אפו מהם, וירפא אותם ממכתם, דכתיב ארפא (משובותיכם) [משובתם] אהבם נדבה
(הושע י״ד:ה׳) אבל לעתיד לבוא והיה טרם יקראו ואני אענה
(ישעיהו ס״ה:כ״ד), וכמה דאת אמר כה אמר ה׳ בעת רצון עניתיך
(ישעיהו מ״ט:ח׳).
13אמר ר׳ שמואל משל למטרונה שהיו לה שני שושבינין, אחד עירוני ואחד מדיני, זה שהיה עירוני אומר לה דברים טובים, לא בת טובים את, לא בת עשירים את, ואותו שהיה מדיני אומר לה לא בת עניים את, לא בת בזויים את, כך ירמיהו עירני ומענתות היה, נכנס לירושלם ואומר להם דברים של ניחומין שמעו דבר ה׳ בית יעקב
(ירמיהו ב׳:ד׳), ברם ישעיה ע״י שהיה בן מדינה מירושלים היה אומר להם דברים של קנטורין, שמעו דבר ה׳ קציני סדום האזינו תורת אלהינו עם עמורה
(ישעיהו א׳:י׳), לא מן עמא פלטאתא דעמא דסדום אנון.
14אמר ר׳ לוי אמוץ ואמציה אחים הוון, ועל ידי שהיה ישעיהו בן אחיו של מלך היה אומר לישראל דברים של קנטורין, כמה דאת אמר ועשיר יענה עזות
(משלי י״ח:כ״ג).
15א״ר לוי משל למטרונה שהכניסה למלך שני הדסים ואיבדה אחת מהם, והיתה מצירה עליו, אמר לה המלך שמרי את זה כאלו ששמרת את שניהם, כך ישראל כשעמדו על הר סיני ואמרו כל אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע
(שמות כ״ד:ז׳), איבדו את נעשה, אמר להם הקב״ה שמרו את נשמע כאילו שמרתם את שניהם וכיון שלא שמעו אמר הקב״ה שמעו דבר ה׳.
16ר׳ אבין ור׳ חייא בש״ר יונתן כתיב בני אמי נחרו בי שמוני נוטרה את הכרמים וגו׳
(שיר השירים א׳:ו׳). אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה רבש״ע מי גרם לי שאהא נוטרה את הכרמים על שם שכרמי שלי לא נטרתי, מי גרם לי שאהא מפרשת שתי חלות בסוריא על שם שלא הפרשתי חלה אחת כתקונה בארץ ישראל סבורה הייתי שאני מקבלת שכר על שנים ואיני מקבלת שכר אלא על אחת.
17כה אמר ה׳ מה מצאו אבותיכם בי עול
(ירמיהו ב׳:ה׳), אמר הקב״ה לישראל בני אבותיכם לא מצאו בי עול, אדם הראשון לא מצא בי עול, [ואתם מצאתם בי על] אדם הראשון למה הוא דומה, לחולה שנכנס אצלו הרופא ואומר לו דבר פלוני אכול ודבר פלוני אל תאכל, וכיון שעבר על דבריו גרם מיתה לעצמו, נכנסו קרוביו אצלו, אמרו לו לא תאמר כי הרופא עשה לך רעה, ולא עבר עליך מדת הדין, חס ושלום אתה הוא שגרמת מיתה לעצמך, כך נכנסו הדורות אצל אדם הראשון אמרו לו תאמר שהקב״ה עובר עליך מידת הדין. אמר להם חס ושלום אני הוא שגרמתי מיתה לעצמי, שנאמר כי ביום אכלך ממנו מות תמות
(בראשית ב׳:י״ז).
18וכן ישראל היה להם לשמור דרכי ה׳, לא היו מתעכבין כל כך במדבר אלא שנה שנייה ליציאת מצרים היו נכנסים לארץ ישראל שהיו נוחלים אותה ויושבים בטח, ולפי שלא היו שומרים דבר ד׳ היו הולכים עשר מסעות שמונה מסעות וחוזרים לאחור, ולכך הוצרך הכתוב לכתוב מסעיהם.
19אתה מוצא מ״ב מסעות משיצאו ישראל ממצרים עד ערבות מואב, מהם י״ד מסעות שהלכו ישראל עד שבאו לרתמה, שהיא במדבר פארן, שעדיין לא היה להם שנה אחת ושלשה חדשים עד שלחו להם מרגלים,
20שלכך נקרא רתמה על שם הארץ שהוציאו דבה עליה, כמו שנאמר מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה, [חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים]
(תהלים ק״כ:ג׳-ד׳) ורמיה היא רתמים. ועוד צא וחשוב שמונה מסעות מהר ההר עד ערבות מואב, שבסוף ארבעים שנה באו להר ההר, שנאמר ויעל אהרן הכהן אל [הר] ההר
(במדבר ל״ג:ל״ח), נמצאו כל ל״ח שנה לא נסעו אלא עשרים מסעות, להודיע צדקתו של הקב״ה שעשה עמהם, אעפ״י שהניעם במדבר ארבעים שנה, לא הטריחם במסע אלא נתן להם ישיבה ומנוחה.
1. זש״ה לכן אנשי לבב שמעו לי. בפסיקתא דר״כ פסקא שמעו (קט״ז ע״ב) מתחיל הפיסקא על הכתוב שמעו דבר ה׳ בית יעקב
(ירמיהו ב׳:ד׳) זש״ה לכן אני לבב שמעו לי, והמאמר בכל המסעות שהחזיר אותם הוסיף מדיליה, ואח״כ מה שהביא אמרו רבותינו הוא ג״כ מפסיקת׳ שם, ועיין בפסיקת׳ בהערות שלי.
2. אמרו רבותינו ר׳ עזרי׳ ור׳ יודה בר סימון בשם ר׳ שמעון בר ר׳ יצחק. בפסיקת׳ ר׳ עזרי׳ ור׳ יונתן בר חגי בש״ר שמשואל בר רב יצחק, והמאמר הזה נשנה במדרש ב״ר פע״ד אות י׳, ושם הנוסחא ר׳ עזריה בש״ר חגי ור׳ יצחק בר מרון ותני לה בשם ר׳ חנינא בר יצחק, וכן מובא בילקוט תורה רמז ק״ל, וילקוט שמואל רמ קכ״ט, וכן נשנה במדרש שמואל סוף פכ״ב, ושם הגירסא ר׳ זכרי׳ ור׳ יונתן בר חגי.
3. ואמר ר׳ סימא. בפסיקת׳ א״ר סימון.
4. ואמר שמעו דבר ה׳ ארבעה שומעין הן. בפסיקתא שם מובא זה על הכתוב ושומע לי ישכון בטח
(משלי א׳:ל״ג).
5. דבר אחר: ולא שמעו אלי ומה היו ענשם. זה ליתא בפסיקתא.
6. א״ר לוי. פסיקת׳ שם, וע״ש הערה י״א.
7. מה הקנקן הזה כשהוא מלא מים כל הכלים האחרים ממלאין ממנו. בפסיקתא הגירסא מה הקנקן הזה כשהוא מלא כלים אתה מעשין תחתיה וכלם מרגישין כן הטו אזנכם ולכו אלי וגו׳. אבל במדרש דברים רבה ריש האזינו, ובילקוט ישעי׳ סוף רמז שמ״א, הגירס׳ מה קנקן הזה כלים נתונים עליו ואתה נותן מוגמר תחתיו וכולם מרגישים כך רמ״ח איברים של אדם ע״י האוזן כולם חיים.
8. אמר רב למה הדבר דומה. לא מצאתי המקור.
9. וכיון שלא שמעו אמר להם ירמיה שמעו דבר ה׳. פסיקתא שם (קי״ז ע״ב).
10. ישמעון אודניכון עד דלא ישמעון גרמיכם. בפסיקתא שם שמעו אזניכם עד שלא תשמעו גופיכם ישמעו גופיכם עד דלא ישמען גרמיכם.
11. וכיון שלא שמעו וחפאו דברים. זה הוא מאמר אחר וליתא בפסיקתא.
12. אמר ר׳ יהודה כל מי שהוא עוזב את הקב״ה. לא מצאתי המקור.
13. א״ר שמואל משל למטרונא שהיה לה שני שושבינין. בפסיקתא שם, ובילקוט ירמיה רמז רס״ה בשם הפסיקתא, ובפסיקתא הגירסא אמר ר׳ לוי משל למטרונא שהיו לה שני שושבינין.
14. אמר ר׳ לוי אמוץ ואמציה פסיקתא שם.
15. אמר ר׳ לוי משל למטרונא. פסיקתא שם.
16. ר׳ אבין ור׳ חייא. פסיקתא שם.
17. כה אמר ה׳ מה מצאו רבותיכם בי עול. פסיקתא שם.
18. וכן ישראל היה להם לשמור דרכי ה׳. הוא סיום המחבר.
19. אתה מוצא מ״ב מסעות כו׳. עיין רש״י
(במדבר ל״ג:א׳) שהביא זה בשם יסודו של רבי משה הדרשן.
20. שלכך נקרא רתמה על שם הארץ שהוציא דבה. מובא ברש״י פסוק י״ח, וע״ש מה שכתב הרב החכם הגדול מהר״א בערלינר בספרו זכור לאברהם.