לדוד ה׳ אורי וישעי ממי אירא – זה שאמר הכתוב
(ישעיהו י׳:י״ז) והיה אור ישראל לאש וקדושו ללהבה. בנוהג שבעולם אדם מדליק את הנר בפלטין שלו. שמא יכול לומר פלוני שהוא אוהבי ישתמש לאורו ופלוני שהוא שונאי אל ישתמש לאורו. אלא הכל משתמשין לאורו. אבל הקב״ה אינו כן אלא והיה אור ישראל וגו׳. בני יראו ושונאי אל יראו. וכבר עשה דוגמא זו במצרים
(שמות י׳:כ״ג) ולא ראו איש את אחיו וגו׳ ולכל בני ישראל היה אור.
(שם י״ג:כ״א) וה׳ הולך לפניהם יומם. ואומר
(שם י״ד:כ׳) ויאר את הלילה ויהי הענן והחושך. ואומר
(מיכה ז׳:ח׳) כי אשב בחשך ה׳ אור לי. לכך נאמר אורי וישעי ממי אירא. ואומר
(תהלים מ״ג:ג׳) שלח אורך ואמתך. (לכך נאמר דוגמא לעתיד) ברא האור שאין ראויין בו גנזו לעתיד לבוא אל הצדיקים. שנאמר
(משלי י״ג:ט׳) אור צדיקים ישמח ונר רשעים ידעך. ואומר
(בראשית א׳:ד׳) וירא אלהים את האור כי טוב. רבי יהודה ברבי סימון אמר הבדילו את האור לעצמו. משל למלך שראה מנה יפה ואמר זה שלי. כך כשברא הקב״ה את עולמו אמר אין כל בריה יכולה להשתמש בה אלא אני. וכן הוא אומר
(דניאל ב׳:כ״ב) ונהורא עמיה שרי. אמר רבי אבין נטלו הקב״ה ונתעטף בו כטלית והבריק את העולם מזיוו. הדא הוא דכתיב
(תהלים ק״ד:ב׳) עוטה אור כשלמה. ורבנן אמרי הבדילו לעצמו ליתן לצדיקים לעתיד לבוא. משל למלך שהיה לו מנה יפה ואמר זו לבני. וכן הוא אומר
(שם צ״ז:י״א) אור זרוע לצדיק. אמר דוד לפני הקב״ה רבונו של עולם ואימתי הוא בא. אמר לו כשיגיע הקץ ותבנה ירושלים ואני מביא אותו האור. שנאמר
(ישעיהו ס׳:א׳) קומי אורי כי בא אורך. אבל לעתיד לבוא לאומות העכו״ם יהיה חשך. שנאמר
(שם ב׳) כי החשך יכסה ארץ. ונאמר
(שם י׳:י״ז) והיה אור ישראל לאש וקדושו ללהבה. מהו
(שם) שיתו ושמירו. אלו המפונקין שבהם. אמר לו דוד האר לנו מאותו האור שנאמר
(תהלים קי״ח:כ״ז) אל ה׳ ויאר לנו. אמר הקב״ה חייך שאני מביא אותו אור לישראל וחשך לאומות העכו״ם. שנאמר
(ישעיהו ס׳:ב׳) כי הנה החשך יכסה ארץ. אבל לישראל
(שם) ועליך יזרח ה׳. ואם תמה אתה על הדבר. כבר הראה הקב״ה דוגמא לישראל שנאמר
(שמות י״ד:כ׳) ויהי הענן והחשך. אם ענן למה חשך ואם חשך למה ענן. אמר רבי הושעיא דו פרצופין היו היה אור לישראל וחשך למצרים. אמר דוד אני מזמר על אותו האור שנאמר ה׳ אורי וישעי. זה שאמר הכתוב
(תהלים קי״ט:ק״ה) נר לרגלי דבריך. למה הרשעים דומים. למי שהיה מהלך באישון לילה ואפלה הגיע לאבן ונכשל בה הגיע לגומץ ונפל לתוכו. וכן הוא אומר
(משלי ד׳:י״ט) דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה יכשלו. ולמה הצדיקים דומין. למי שמהלך ואבוקה בידו הגיע לאבן משמר את נפשו שלא יכשל. הגיע לגומץ משמר את עצמו שלא יפול בתוכו. כך אמר דוד באתי לחלל את השבת האירה לי (את) התורה. שנאמר
(דברים ה׳:י״א) שמור את יום השבת. באתי לנאוף האירה לי (את) התורה. שנאמר
(ויקרא כ׳:י׳) מות יומת הנואף והנואפת. הדא הוא דכתיב
(תהלים קי״ט:ק״ה) נר לרגלי דבריך. דבר אחר אם נאמר נר למה נאמר אור ואם נאמר אור למה נאמר נר. אמר דוד כשאני מתחיל בדברי תורה מעט אני מתחיל בהם והם נובעים. וכשאני נכנס לתוכו נפתחים לי שערים הרבה. לכך נאמר נר לרגלי דבריך. ואחר כך אור לנתיבתי.
דבר אחר:
נר לרגלי – אימתי אמר דוד הפסוק הזה. כשהיה מהלך לעמק רפאים. אף על פי כן לא הלך למלחמה עד שנשאל באורים ותומים עשה אתם מלחמה עם אותם בני מנשה שנפלו עליו. שנאמר
(דברי הימים א י״ב:כ״א) בלכתו ציקלג נפלו עליו מן מנשה וגו׳. והם עזרו את דוד והרגו אותם שנאמר
(שמואל א ל׳:י״ז) ויכם דוד מהנשף עד הערב למחרתו. ומי היה מאיר להם. זיקים וברקים היו מאירים לו. הוי ה׳ אורי וישעי. (וכן כשהיה מהלך בעמק רפאים לא הלך למלחמה עד שנשאל באורים ותומים). וכן את מוצא בשעה שבא שמואל למשוח את דוד והיו מלאכי השרת מקטרגים לפני הקב״ה ואומרים רבונו של עולם מפני מה אתה נוטל מלכות משאול ונותנה לדוד. אמר להם אני אראה לכם מה בין שאול לדוד. שאול הלך ונשאל באורים ותומים כיון שראה את הפלשתים אמר לו לכהן אסוף את ידיך ולא הספיק לגמור את הדבר שנאמר
(שמואל א י״ד:י״ט) ויהי עד דבר שאול אל הכהן וגו׳. אבל דוד בשעה שהפלשתים באין עליו בעמק רפאים באותה שעה התחיל לשאול באורים ותומים שנאמר
(שמואל ב ה כב-כג) ויוסיפו עוד לעלות וינטשו בעמק רפאים. וישאל דוד באלהים עוד ויאמר לא תעלה הסב מאחריהם אין לך רשות לפשוט יד בהם אפילו הם קרובים אצלך עד שאתה רואה ראשי האילנות מנענעין. שנאמר
(שם כ״ד) ויהי כשמעך את קול הצעדה בראשי הבכאים אז תחרץ. מהו תחרץ. לשון חתוך.
(איוב י״ד:ה׳) אם חרוצים ימיו. ולמה נתן לו סימן בראשי הבכאים ולא מאחריהם. אמר ר׳ ברכיה מפני שכולה קוצים. וכל זמן שישראל נתונין בצער כאלו צרה לפניו שנאמר
(תהלים צ״א:ט״ו) עמו אנכי בצרה. כיון שבאו הפלשתים ורואין אותן ולא היו רחוקין מהם שמונה אמות אמרו ישראל לדוד למה אנו עומדין. אמר להם כבר נצטוינו מן השמים שלא לפשוט יד בהם עד שנראה ראשי אילנות מנענעים. ואם אנו מושיטין יד בהם הורגין אותנו. מוטב שנמות זכאין ואל נמות חייבין. אלא אנו ואתם נתלה עינינו לאבינו שבשמים. כיון שנתנו בטחון בהקב״ה נדנדו כל האילנות. מיד התחילו לפשוט יד בהם שנאמר
(שמואל ב ה׳:כ״ה) ויעש דוד כן כאשר צוהו ה׳ ויך את פלשתים. אמר הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת ראו מה בין שאול לדוד. מי גרם לדוד שינצל דברו של הקדוש ברוך הוא שהאיר לו. הוי נר לרגלי דבריך.
דבר אחר:
ה׳ אורי וישעי – אורי בים שנאמר
(שמות י״ד:כ׳) ויאר את הלילה. וישעי בים שנאמר
(שם י״ג) התיצבו וראו את ישועת ה׳. ממי אירא
(שם) ויאמר משה אל העם אל תיראו. ה׳ מעוז חיי
(שם ט״ו:ב׳) עזי וזמרת יה. ממי אפחד
(שם ט״ז) תפול עליהם אימתה ופחד. בקרוב עלי מרעים
(שם י״ד:י׳) ופרעה הקריב. לאכול את בשרי
(שם ט״ו:ט׳) תמלאמו נפשי. אמר רבי שמואל בר נחמני אין הרשע יוצא מן העולם עד שמוציא איפופסים שלו מתוך פיו. הדא הוא דכתיב
(שם) ארדוף אשיג. נחלוק אינו אומר אלא אחלק שלל. איחלק. צרי ואויבי לי המה כשלו ונפלו
(תהלים קל״ו:ט״ו) ונער פרעה וחילו בים סוף. מכאן ואילך אמרו ישראל אם תחנה עלי מחנה של מצרים. לא יירא לבי. אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח. ואין זאת אלא תורה. שנאמר
(דברים ד׳:מ״ד) וזאת התורה. רבנן פתרי קראי בראש השנה ויום הכפורים. אורי בראש השנה. וישעי ביום הכפורים. בקרוב עלי מרעים אלו אומות העכו״ם. לאכול את בשרי. שהן באין לקטרג את ישראל ואומרים לפני הקדוש ברוך הוא אלו עובדי עבודה זרה ואלו עובדי עבודה זרה. צרי ואויבי לי. את מוצא מנין השט״ן בגימטריא שס״ד. כל ימות השנה יש לו רשות לקטרג חוץ מיום הכפורים (וראש השנה). מכאן אמרו ישראל אם תחנה עלי מחנה. אומות העכו״ם. לא יירא לבי. ואם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח. אמר רבי לוי אכסיטורין שכתבת בתורה
(ויקרא ט״ז:ג׳) בזאת יבא אהרן.