×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) לְדָוִ֨ד׀ אשׇׁפְטֵ֤נִי יְהֹוָ֗היְ⁠־⁠הֹוָ֗הכִּֽי⁠־אֲ֭נִי בְּתֻמִּ֣י הָלַ֑כְתִּיוּבַיהֹוָ֥הי⁠־⁠הֹוָ֥ה בָּ֝טַ֗חְתִּילֹ֣א אֶמְעָֽד׃
By David. Judge me, Hashem, for I have walked in my integrity, and I have trusted in Hashem without wavering.
א. לְדָוִ֨ד׀ אין פרשה לאחר הכותרת
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
לְדָוִד דוּן יָתִי יְיָ אֲרוּם בִּשְׁלֵמוּתִי אֲנָא הַלְכִית וּבַיְיָ סִבְרִית לָא אִזְדַעְזָע.
Of David. Judge me, O LORD, for I have walked in my innocence; and in the LORD I have hoped [and] trusted;⁠1 I shall not be shaken.
1. And trusted: and in the word of the LORD I have put my trust.
לדוד שפטני ה׳ (וריבה ריבי). כתוב אחד אומר (תהלים קמ״ג:ב׳) אל תבא במשפט את עבדך. וכתוב אחד אומר שפטני ה׳. אלא בשעה שאתה דן את הצדיקים אל תבא במשפט עמי. ובשעה שאתה דן את הרשעים שפטני ה׳. דבר אחר עד שלא נגמר הדין שפטני משנגמר הדין אל תבא במשפט.
דבר אחר זהו שאמר הכתוב (משלי י״ב:א׳) אוהב מוסר אוהב דעת. ארבעה הן שלקו. אחד לקה והיה מבעט. וזה איוב שלקה ובעט. וכן הוא אומר (איוב י׳:ב׳) הודיעני על מה תריבני. למה אני לוקה מה עשיתי לך. אמור כמה לי עוונות וחטאות. יודע אני שהרשות בידך ואתה עושה לי כך. (שם ג׳) הטוב לך כי תעשוק כי תמאס יגיע כפיך. (שם ט״ז:י״ח) ארץ אל תכסי דמי. זה שלקה והיה מבעט. והשני לקה והיה משחק. זה אברהם שנאמר (בראשית י״ז:י״ז) ויפול אברהם וגו׳ ויצחק. ולמה היה דומה אברהם. למלך שנשבע שמכה את בנו ואמר לו בני נשבעתי שאני מכה אותך. אמר לו הרשות בידך. היה מכהו וסבור שיאמר לו הבן די ולא אמר. כיון שלקה אמר האב די הלקתיו. כך (שם א׳) וירא ה׳ אל אברם וגו׳ אני אל שדי. די הכאתיו. השלישי היה לוקה ומבקש מאוהבו שלא ילקה. זה חזקיהו. וכן הוא אומר (ישעיהו ל״ח:ב׳) ויסב חזקיהו פניו אל הקיר. רבי נתן אומר אף לוקה ובועט. שכן הוא אומר (שם י״ד) כסוס עגור כן אצפצף. מגיד שהיו מכותיו קשות משל איוב. באיוב כתיב (איוב י״ט:כ׳) בעורי ובבשרי דבקה עצמי. ובחזקיה הוא אומר (ישעיהו ל״ח:י״ג) שויתי עד בקר כארי. באיוב כתיב (איוב י״ט:כ׳) ואתמלטה בעור שני. ובחזקיה כתיב (ישעיהו ל״ח:י״ב) דורי נסע ונגלה. מגיד שאף עור שניו נטל. הרביעי אמר למה הרצועה תלויה הכוני בה. זה דוד. שנאמר לדוד שפטני ה׳. וכן שלמה אומר (משלי י״ב:א׳) אוהב מוסר אוהב דעת. וכן דוד אומר (תהלים צ״ד:י״ב) אשרי הגבר אשר תיסרנו יה.

רמז תשג

לדוד שפטני ה׳ כי אני בתמי הלכתי – כתוב אחד אומר אל תבא במשפט את עבדך, וכתוב אחד אומר שפטני ה׳, אמר דוד לפני הקב״ה רבש״ע בשעה שאתה דן את הרשעים שפטני, ובשעה שאתה דן את הצדיקים אל תבא במשפט את עבדך.
דבר אחר בעולם הזה שפטני, ולעתיד אל תבא במשפט.
דבר אחר עד שלא תגמר שפטני ומשנגמר אל תבא במשפט.
מקאל לדאוד אקץ׳ לי יא רב, פאני קד סלכת פי צחה מני, ובאללה ות׳קת פלא אמיל.
מאמר לדוד: ה׳! תשפוט את מריבתי לפי שאני [אם זה רק] מעצמי הלכתי בשלימות. ואם בטחתי בה׳ אינני נוטה מהדרך הישר.
מאמר למד שפטה לי ה׳ מאויבי ונקום נקמתי בהם.
[57 א] לדוד שפטני ייי
ויעני בקולה שפטני אנצפני מן טֺאלמי.
ומעד ינתסב אלי גמלה אלאנסאן במא קאל הנא ובייי בטחתי לא אמעד. ואלי קדמיה לא תמעד אשוריו (תהלים לז:לא) ורגל מועדת (משלי כה:יט).
וקאל אבו זכריא אנה פעול גא עלי בניה פועל ודֺלך מנה גלט לאן אצחאבה אלדֺי אדכׄל מעה אעני אוכל (שמות ג:ב) ולקח (מלכים ב ב:י) ויוקשים (קהלת ט:יב) מתעדיה פכל פעול מנהא מפעול לאן יקוש מתעד פעל מאץׄ יקושתי לך (ירמיה נ:כד).
ואמא מעד פליס ממא תעדי פליס אדֺאﹰ מועדה ממא יצלח אן יקול פיה מעודת1 אנמא ינבגי אן יקול פיה מועדת באלחולם. פאעלה גיר מתעד פעלהא מתֺל אנכי ישבת (מלכים ב ד:יג) פעדל באלחלם אלי אלשרק לא מן אללבס ולאנהמא מן אלצֺם.
ואנא אעגב מן שיוך׳ הדֺא אלעלם רחמהם אללה כיף לם יאבהוא אלי אנכאר הדֺא עליה עלי אן צאחב אלמסתלחק קד אצֺאף אליהא לנער היולד (שופטים יג:ח) ולו אנה יכׄרג מנהא מועדת וידכׄל מכאנהא [57 ב] היולד לכאן מציבא.
וכדֺלך כׄצמה צאחב רסאיל אלרפאק. לו לם ימאנעה פיכון לנער היולד מתֺלהא במעני הילוד יהתתדי אלי אנכאר מועדת. ותבקי אלאלפאטֺ בעדדהא אלאול ולא תצח זיאדה פיהא לא חסן לאן כון היולד פי מעני הילוד. אחסן מן כונה במעני אשר יולד כמא קאל לאן כונה פי מעני הילוד יכון האוה ללתעריף צפה לנער מתֺלה אלדֺי הי מערפה.
וליס פיה עלה לאן קול אבי זכריא פעול גא עלי בניה פועל. לא יוגב אלﹶא יכון מפעול גיר פעול. אלﹶא תרי אנהא מפעולה ואן לם תכון פעול חאשי מועדת. ואן כאן אראד אבו זכריא גיר דֺלך פהו [גל]⁠ט אכׄר ואנמא נקול דֺלך חמלא עלי אלאכתֺר עלי סביל אלמגאז.
ואמא אלחקיקה לאנהם פועלים והי מפעולה ולא חאגה בנא אלי כונהא פעולים לאנה קד תאדי מנהא מעני אלמפעול והו בחסבהא פאלחאק לנער היולד בהא ואגב אדֺ הו פי מענאת ואמא כונה פי מעני אשר יולד. פמעלול [34 א] בעלתין והמא אדעאוה פי האוה אנהא במעני אשר מע אמכאן כונהא מתֺל הדֺא לנער אלדֺי חקה אן יכון להנער פתרתבט אלצפה באלמוצוף ויתצל אלנעת באלמנעות מתֺלה תֺם כון אלמאצֺי מכאן אלמסתקבל עלי גהה אנה ביאן מא ועד בה והדֺא איצֺא עלה.
וקד יקאל מעד איצֺא ללחקוין ומתניהם תמיד המעד (תהלים סט:כד). וקד תקלב עינהמא והמעדת להם כל מתנים (יחזקאל כט:ז).
1. מועדם
The meaning of “judge me” is executed justice on my behalf against my oppressor.
M-ʿ-D is associated with a sentence about humans when it states “I have trusted in the Lord I have not faltered” and for his feet “his feet do not slip(Ps. 37:31) and “unsteady leg (mûʿāḏęṯ)” (Prov. 25:19).
ʾAbû Zakarîyyaʾ states that the passive participle (Pāʿûl) follows the morphology of the (passive perfect verb) - Puʿal. This is a mistake as his colleagues includes with, I mean; ʾuKKāL (Ex. 3:2), LuQQāḤ (II Kings 2:10) and yûQāŠîm (Eccles. 9:12) a transitive, whereas each passive participle (Pāʿûl) has an object, for yûQāŠ is a perfect transitive verb “I set a snare for you” (yaQoŠtî lāḵ) (Jer. 50:24).
Now since M-ʿ-D is not transitive, it cannot be MūʿāḎâ, though he is correct to read it as MeʿūḎâ. However, it is better to say it is MôʿāḎęṯ with an Ô (Ḥôlām). Its active participle is intransitive, its perfect verb is like YôŠâḆęṯ (II Kings 4:13). Now the Ô (Ḥôlām) is without a doubt equivalent to a Û (Šûrûq), since they are both Û vowels.
I am surprised by the Masters of this Science; may God have mercy upon them. How did they not pay heed to the contradiction, when the author of al-Mustalḥaq adds another example “was born (ha-YûLLāḎ)” (Jud.13:8)? If only he had removed MûʿāḎęṯ and included YûLLāḎ then it would be correct.
I am surprised by the Masters of this Science; may God have mercy upon them. How did they not pay heed to the contradiction, when the author of al-Mustalḥaq adds another example “was born (ha-YûLLāḎ)” (Jud.13:8)? If only he had removed MûʿāḎęṯ and included YûLLāḎ then it would be correct. Also, the author of Rasâʾîl al-Rifâq (The Epistle of the Companions) reached the same conclusion as him (Ibn Janâḥ). If (only) he (Ibn Naḡrîla) had not denied it, as ha-YûLLāḎ matches them, intending “will be born (ha-YûLLāḎ)” leading to a contradiction with MûʿāḎęṯ. They retain it (MûʿāḎęṯ) among the first (group of Pāʿûl) lexemes [alfâẓ], but it is incorrect to include it. It is worse to claim that “was born (ha-YûLLāḎ)” means [maʿnâ] “will be born (ha-YāLûḎ)” (I Kings, 3:26).
A better meaning [maʿnâ] than this is “which will be born (ʾašęr YāLûḎ),” as stated because it is the meaning [maʿnā] of “born (ha-YāLûḎ)” – the H [] defines an attribute of “the lad (la-NʿaR),” similar ‘which’ is definitive.
But this is worthless, as ʾAbû Zakarîyyaʾ states the passive participle (Pāʿûl) is derived from the stem Puʿal, though it can only be a passive participle (MaFʿûl) without an object (Pāʿûl). Do you not see, MûʿāḎęṯ is a feminine passive participle [maFʿûLa] and not included with Pāʿûl? If ʾAbû Zakarîyyaʾ desired others aside from this, then he would have made another mistake, consequently we launch this attack against the majority by way of (morpho-syntactic) analogy [‘ala sabîl al-majâz].
Now their correct (form) [al-ḥaqîqa] is PuʿāLîm and it (MûʿāḎęṯ) is a maFʿûLa and there is no reason to think of it as stem as PāʿūLîm, as it already includes the intended object and it is accounted for by it. It correlates with it the true [ḥâqq] form “the lad who will (lit. was) born (la-NaʿaR YûLLāḎ)” as necessary. Then it has multiple meanings [maʿanât], although it intends [maʿnâ] “lad who will be born.” Consequently, the affect is two-fold; they claim it (YûLLāḎ) H () means ‘which’ alongside the possibility that it is identical to the definite article of “the lad (la-NaʿaR),” who’s true (morphology) [ḥaqqahu] is ‘for the lad’ (le-ha-NaʿaR). Similarly, the attribute (NaʿaR) is linked to the attributive (by YûLLāḎ) and connects the qualifier with what is qualified. Furthermore, it is a perfect in place of the imperfect, as in the way he (Ibn Naḡrîla) explains and verifies it. This is also worthwhile!
It states M-ʿ-D is also connected to “collapse continually (ha-MʿaḎ)” (Ps. 69:24), but reverses its middle radical “And make all their loins unsteady” (Ez. 29:7).
שפטני י״י – ובמקום אחר הוא אומר: אל תבא במשפט וגו׳ (תהלים קמ״ג:ב׳). אמר דוד: כשאתה דן את הרשעים – שפטני, כי לפי הרשעים אני צדיק, וכשאתה דן את הצדיקים – אל תביאני במשפט.
Judge me And elsewhere (143:2) he says, "You shall not enter judgment [with Your servant].⁠" Said David: When You judge the wicked, judge me, for compared to the wicked, I am a righteous man, but when You judge the righteous, do not bring me into judgment.
לדוד שפטני – אמר ר׳ משה: כי טעם שפטני קח משפטי ועשה לי דין מאויבי. הנכון בעיני שטעמו קח הדין ממני אם נטה לבי מאחריך, על כן כי אני בתומי, כמו: תמים תהיה (דברים י״ח:י״ג).
ובי״י בטחתי – שיעזרני להיות לבי שלם, על כן: לא מעדתי.
A PSALM OF DAVID. JUDGE ME O LORD. Rabbi Moses says that shofteni (judge me) means, take up my cause and punish my enemies for what they did to me.⁠1 However, I believe that shofteni (judge me) means, punish me2 if my heart has turned aside from You. For I have walked in mine integrity (tummi) is therefore similar to tamim (whole-hearted) in Thou shalt be whole-hearted (tamim) (Deut. 18:13).⁠3
AND I HAVE TRUSTED IN THE LORD WITHOUT WAVERING.⁠4 I have trusted in the Lord to help me be whole-hearted. Hence I do not waver.
1. Rabbi Moses interprets shofteni (judge me) as, execute judgment on my behalf.
2. According to Ibn Ezra, the meaning of shofteni (judge me) is, punish me.
3. The word tummi can also be translated as, my simplicity. Hence Ibn Ezra’s comment.
4. Our verse literally reads: I have trusted in the Lord. I do not waver. Hence Ibn Ezra’s interpretation.
לדוד שפטני י״י שפטני – וראה אם לבבי ישר אליך וכפי לבבי שפטני.
כי אני בתמי הלכתי ובי״י בטחתי לא אמעד – כלומר בתם לבבי ובכל אשר היה לי בטחתי בי״י, לפיכך אין ראוי לי שאמעד.
ובדרש (שוחר טוב בהפוך חלקי המאמר): כתוב אחד אומר שפטני וכתוב אחד אומר: ואל תבוא במשפט את עבדך (תהלים קמ״ג:ב׳). אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: בשעה שאתה דן את הרשעים שפטני. בשעה שאתה דן את הצדיקים אל תבוא במשפט את עבדך.
שפטני [ה׳]. וראה אם קרה זה מרוע לב: כי אני בתומי הלכתי. כשהלכתי על הגג, לא הלכתי לבקש ולראות משם אשה רוחצת1, אבל ׳הלכתי בתומי׳ לעסקי, ובה׳ בטחתי שלא אמעד בעון, כאמרו (שמואל א׳ ב ט) ׳רגלי חסידיו ישמור׳:
1. בשמואל ב׳ (יא ב) ׳ויהי לעת הערב ויקם דוד מעל משכבו ויתהלך על גג בית המלך וירא אשה רוחצת מעל הגג והאשה טובת מראה מאד׳, וזו היתה בת שבע.
לְדָוִד שָׁפְטֵנִי ה׳ כִּי אֲנִי וגו׳. אמר הגאון, כי המזמור הזה עשאו דוד בעת צאת למלחמה, כמתנצל לה׳ שהוא הולך בנקיון כפים ובלב תמים להילחם. כי התכלית האמיתי של ניצחון ישראל הוא כדי להכניס אומות תחת כנפי השכינה לקרוא כולם בשם ה׳, ותכלית זולתו אינו מכוון האל יתברך. וכבר אמרנו (פרק ח) שדוד ע״ה ביקש שיעשה ה׳ בימיו מה שיעשה ה׳ בעת משיח צדקנו.
ואמר אם כן, שָׁפְטֵנִי ה׳, כִּי אֲנִי בְּתֻמִּי הָלַכְתִּי תמיד עד הנה, אמר זה כמתנצל על חטאיו שחטא לפעמים, כי לא להכעיס ובזדון חטא, כי אם בתומו, כמו אבימלך שאמר (בראשית כ׳:ה׳) ׳בתום לבבי ובנקיון כפי עשיתי זאת׳, וה׳ יתברך השיבו (שם פסוק ו) ׳ואחשוך גם אנכי אותך מחטוא לי׳: וּבַה׳ בָּטַחְתִּי. תמיד, ולכן דין הוא שלֹא אֶמְעָד במלחמותי:
אמעד – ענין החלקה והשמטה ממקום.
שפטני – לקחת משפטי משונאי.
לא אמעד – לזה מהראוי שלא אמעד.
לדוד – בתפלה זו יזכיר כי אינו מכת הצבועים המלאים רע בסתר וחונפים בגלוי, עושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס, כי לבבו נאמן לאלהיו ומעשיו אין בם דופי, הוא נקי בין במעשה בין במחשבה, ולכן מבקש שלא יקרהו מקרה החנפים בין באושר הנפשי בין בהצלחת החיים העולמיים שפטני ה׳ – ר״ל אתה תחוה מה משפטי ועניני, ואתה יודע שאני צדיק, בין במעשה כי אני בתומי הלכתי – ובין במצפון ואמונת הלב כי בה׳ בטחתי בטחון חזק שלא אמעד ממנו בשום פעם.
שפטני – הוצא לאור צדקי, ונתנו כאן מקום למזמור זה מפני דמיונו למזמור הקודם, כי אני בתמי הלכתי ובה׳ בטחתי לא אמעד וגו׳ רק הראשון הוא תפלה למען ידריכהו ה׳ ויסעדהו והשני אחר שהורגל בטוב שואל בשכר צדקתו שיוציא לאור משפטו ואל יאסוף עם חטאים נפשו.
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144