מי יעלה בהר ה׳ – זה משה. שנאמר
(שמות י״ט:ג׳) ומשה עלה אל האלהים. ומי יקום במקום קדשו זה משה. שנאמר
(דברים ה׳:כ״ז) ואתה פה עמוד עמדי. נקי כפים זה משה. שנאמר
(במדבר ט״ז:ט״ו) לא חמור אחד מהם נשאתי. ובר לבב. זה משה שהיה מברר עסקו בשעה שאמר לו הקב״ה שילך בשליחותו שנאמר
(שמות ג׳:י״ג) ויאמר משה אל האלהים הנה אנכי בא אל בני ישראל. אשר לא נשא לשוא נפשי. זה משה שנטל נפשו של מצרי שנאמר
(שם ב׳:י״ב) ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי. שראה את המלאכים ונמלך בהן והרגו בדין. ולא נשבע למרמה ליתרו. שנאמר
(שם כ״א) ויואל לשבת את האיש. ואין ויואל אלא שבועה שנאמר
(שמואל א י״ד:כ״ד) ויואל שאול את העם. לפיכך ישא ברכה מאת ה׳.
דבר אחר:
מי יעלה בהר ה׳ – זה אברהם אבינו שכתוב בו
(בראשית כ״ב:ב׳) לך לך אל ארץ המוריה. ומי יקום. זה אברהם שנאמר
(שם ג׳) וישכם אברהם בבקר. נקי כפים. זה אברהם
(שם י״ד:כ״ג) אם מחוט ועד שרוך נעל. ובר לבב. זה אברהם
(נחמיה ט׳:ח׳) ומצאת את לבבו נאמן לפניך. ואומר
(בראשית ט״ו:ו׳) והאמין בה׳. אשר לא נשא לשוא נפשי. בפניו של נמרוד. ולא נשבע למרמה
(שם י״ד:כ״ב) הרימותי ידי אל ה׳. ישא ברכה מאת ה׳
(שם כ״ד:א׳) וה׳ ברך את אברהם בכל.
דבר אחר: מי יעלה – זה יעקב אבינו שנאמר (שם ל״ה:א׳) קום עלה בית אל ושב שם. מי יקום (שם כ״ח:י״א) ויפגע במקום. נקי כפים (שם ל״א:ל״ט) אנכי אחטנה. ובר לבב (שם ל״ז) כי מששת את כל כלי. אשר לא נשא לשוא נפשי. ללבן. ולא נשבע למרמה (שם נ״ג) וישבע יעקב בפחד אביו יצחק. ישא ברכה (שם ל״ה:ט׳) וירא אלהים אל יעקב וגו׳ ויברך אותו.
(ז-י)
שאו שערים ראשיכם – את מוצא בשעה שבנה שלמה בית המקדש בקש שלמה להכניס את הארון והיה השער קטן חמש אמות ארכו ושתים וחצי רחבו. והארון הזה אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו. וכי לא היה אמה וחצי נכנסת בתוך שתים וחצי. אלא באותה השעה דבקו שערים זה בזה ואמר שלמה עשרים וארבע רננות ולא נענה. חזר ואמר שאו שערים ראשיכם ולא נענה. כיון שאמר
(דברי הימים ב ו׳:מ״ב) ה׳ אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך. מיד נענה ונשאו שערים ראשן ונכנס הארון וירדה אש מן השמים. ולמה נצטער שלמה כל כך. מפני שנתגאה ואמר
(מלכים א ח׳:י״ג) בנה בניתי בית זבול לך. ר׳ יעקב בריה דרב יהודה אמר בנין בנוי בניתי לך. ר׳ חייא אמר בשם רבי יוסי הכל מסייעין למלך מלכי המלכים אפילו הרוחות ואפילו שדים ואפילו מלאכי השרת. אמר רבי ברכיה כתיב
(שם ו׳:ז׳) והבית בהבנותו. מאליו היה נבנה.
(שם) אבן שלמה מסע. מלמד שהיתה האבן מסעת את עצמה ועולה ונתנת על גבי הדימוס. ואמר רבי אבהו ואל תתמה. שכן כתיב
(דניאל ו׳:י״ח) והיתית אבן חדא ושומת על פום גובא. וכי יש אבנים בבבל. אלא שקמת מארץ ישראל ובאת וישבה על פי הבאר. רבי הונא אמר מלאך ירד באותה שעה ונדמה בדמות ארי של אבן וישב לו על פי הבאר. הדא הוא דכתיב
(שם כ״ג) אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא ולא חבלוני. ומה לכבוד בשר ודם והיתית אבן חדא ושומת. לכבודו של מלך מלכי המלכים הקב״ה על אחת כמה וכמה. הוי מי הוא זה מלך הכבוד. אמר רבי סימון מי זה מלך שהוא חולק מכבודו ליראיו. ה׳ צבאות הוא מלך הכבוד. אמר רבי סימון
(במדבר י״ב:ט״ו) והעם לא נסע עד האסף מרים. מלמד שנתעכבה לה השכינה. אמר ר׳ לוליאני בשם רבי יצחק כתיב משה ידבר והאלהים יעננו בקול. אלהים ידבר ומשה יענה אין כתיב כאן אלא משה ידבר והאלהים יעננו בקול. רבי ברכיה בשם רבי סימון כתיב
(בראשית ל״ט:א׳) ויוסף הורד מצרימה. וכתיב
(שם ב׳) ויהי ה׳ את יוסף. רבי יודן אמר בשם רבי איבו אין לי אלא בשעת הרוחה בשעת הצרה מנין. שנאמר
(שם כ״ג) אין שר בית הסוהר רואה את כל מאומה בידו. כל הכלים שבמקדש עור תחש מלמעלן. ובארון כתיב
(במדבר ד׳:ו׳) ופרשו בגד כליל תכלת מלמעלה. וכל כך למה כדי שיבוא הארון מסויים. הוי ויבא מלך הכבוד. אמר רבי חזקיה מפני מה נשתנית תכלת מכל מיני צבעונים. מפני שהתכלת דומה לעשבים ועשבים לים וים לרקיע ורקיע לקשת וקשת לענן וענן לכסא וכסא דומה לכבוד שנאמר
(יחזקאל א׳:כ״ח) כמראה הקשת אשר יהיה בענן. ומכבודו חולק ליראיו. זה התכלת. שנאמר
(במדבר ט״ו:ל״ח) ועשו להם ציצית. הוי מי זה מלך הכבוד. שהוא חולק מכבודו ליראיו.