×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) לְדָוִ֗ד מִ֫זְמ֥וֹראלַֽ֭יהֹוָהי⁠־⁠הֹוָה הָאָ֣רֶץ וּמְלוֹאָ֑הּ תֵּ֝בֵ֗לוְיֹ֣שְׁבֵי בָֽהּ׃
Of David.⁠1 A psalm. Hashem's is the earth and all therein, the world2 and its inhabitants.⁠3
1. of David | לְדָוִד – Many psalms include "לְדָוִד" in their title. See Ibn Ezra and Radak in their introductions to the book, that the term can mean either that the psalm was composed by David, about David, or in honor of David. Several commentators assume that this hymn was written to be said when the ark was brought to its resting place, either after returning from war, when David brought it to Jerusalem (Hoil Moshe), or when Shelomo built the Mikdash (Bavli Shabbat 30, Radak). As such, today it is recited in synagogues as the Torah is returned to the ark. Cf. Malbim who suggests that the main theme of the psalm is the ability of man and God to connect and R"Y of Trani that it speaks of God's vengeance in Messianic times. For discussion of these various readings of the hymn, see Psalm 24.
2. earth... world | הָאָרֶץּ... תֵּבֵל – Though these two terms are somewhat synonymous, see Radak that "אֶרֶץ" can refer to all land, both inhabited and uninhabited, while "תֵבֵל" refers specifically to inhabited areas. Cf. Rashi that here "אָרֶץּ" refers to the land of Israel, and "תֵּבֵל" to the rest of the world.
3. and its inhabitants | וְיֹשְׁבֵי בָהּ – In the time of the second Temple, the psalm was sung by the Levites on the first day of the week (Mishna Tamid 7:4), perhaps chosen due to this opening theme of Hashem as creator of all.
א. ‹ר3› פרשה פתוחה
• ל=פרשה פתוחה לפני התיבה ״מִ֫זְמ֥וֹר״ במקום לאחריה
• הערת דותן
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ירד״קמאיריר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
לְדָוִד תּוּשְׁבַּחְתָּא לַיָי הָא אַרְעָא וּבִרְיָתָהָא תֵּבֵל וּדְיָתְבִין בָּהּ.
Of David. A Psalm. Behold,⁠1 the earth and its creatures2 are the LORD's, the world and those who dwell in it.
1. Of the LORD. Behold: The earth is the LORD's. Such is the translation if )yh is read for )h (behold).
2. Creatures: +and its fullness.
לדוד מזמור לה׳ הארץ ומלואה – זה שאמר הכתוב (איוב כ״ט:י״ד) צדק לבשתי וילבשני. אמר רבי חנינא יש נאה ללבושו ואין לבושו נאה לו. ויש שאין נאה ללבושו ולבושו נאה לו. יש אדם שהוא עשיר ואין שמו לפי עשרו. ויש רש ואין שמו לפי רשותו. וכן שלמה אמר (משלי י״ג:ז׳) יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב. ויש אדם גבור ואין שמו לפי גבורתו. וחלש ואין שמו לפי חלישותו. ויש אדם בחור ואשתו מכוערת ושנואה ונתונה באפריון ככפישה הזאת והעם אומרים מי הוא בעלה של זו והם אומרים זה הוא. ורואין אותו בחור נאה והעם אומר אבד הבחור הזה בכפישה הזאת. ואם כלה נאה היא ובעלה מכוער העם אומרים אבדה הכלה הזאת באיש הזה. אמר איוב אני איני כן אלא אני נאה לצדקה וצדקה נאה לי. וכן הוא אומר צדק לבשתי וילבשני. וכן דוד נאה למזמורו ומזמורו נאה לו. מה כתיב למעלה מן הענין ה׳ רועי לא אחסר. וכי לדוד מזמור ומהו מזמור לדוד. כשהיה מבקש שתשרה עליו שכינה היה תובעה מזמור לדוד. וכשהיתה באה מעצמה לדוד מזמור.
דבר אחר: לה׳ הארץ ומלואה – משל למלך שהיה לו בן בית בעיר והיו בני העיר מכבדין אותו לומר שהוא בן ביתו של מלך והמלך מכבדו מכאן ומכאן מכר המלך את עירו לאחר. התחילו פושעים בבן ביתו של מלך. בא לו אצל המלך. אחר ימים חזר המלך לעירו. התחיל בן ביתו עובר בתוכה כמקדם התחילו מכבדים אותו עוד שהוא בן ביתו של מלך. אמר להם עכשיו אני בן ביתו. המלך זה הקב״ה. והעיר זה ארצו. ובן בית זה דוד. כל הימים שהיתה הארץ להקב״ה מכבדין את דוד (שמואל א י״ח:ט״ז) כי הוא יוצא ובא לפניהם. מה עשה הקב״ה מכר את ארצו. וכן הוא אומר (יחזקאל ל׳:י״ב) ונתתי יאורים חרבה ומכרתי את הארץ ביד רעים. התחילו פושעים בבן ביתו שנאמר (מלכים א י״ב:ט״ז) וישיבו העם את המלך דבר לאמר מה לנו חלק בדוד. לכשיקנה הקב״ה את ארצו על בן ביתו הוא חוזר שנאמר (הושע ג׳:ה׳) אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה׳ אלהיהם ואת דויד מלכם. לכך נאמר לה׳ הארץ ומלואה. דבר אחר יש לך אדם שיש לו ספינה אבל הפרקמטיא שיש בתוכה אינה שלו. ואם הפרקמטיא שלו הספינה אינה שלו. אבל הקב״ה אינו כן לה׳ הארץ ומלואה. בשר ודם בונה בית של חמשים אמה. וכשהוא גדול של מאה אמה. (וכלו) [וכולו] כשלש אמות. אבל הקב״ה אינו כן ברא את הארץ והוא ממלאה. וכן הוא אומר (ישעיהו ו׳:ג׳) מלא כל הארץ כבודו. שנו רבותינו ר׳ אליעזר אומר כל פרשה שאמר דוד כנגד עצמו אמרה וכנגד כל ישראל. האמורה בלשון יחיד כנגד עצמו אמרה. בלשון רבים כנגד כל ישראל. וכל מקום שנאמר למנצח בנגינות אינו אלא לעתיד לבוא. וכל מקום שנאמר מזמור לדוד היה מנגן ואחר כך היתה שורה עליו רוח הקדש. לדוד מזמור שורה עליו רוח הקדש ואחר כך היה מנגן. משכיל לדוד על ידי מתורגמן. ואין השכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים. אלא מתוך דבר שמחה. שנאמר (מלכים ב ג׳:ט״ו) ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה׳.
דבר אחר: לה׳ הארץ ומלואה – זהו שאמר הכתוב (נחמיה ט׳:ו׳) אתה הוא ה׳ לבדך אתה עשית את השמים. אימתי נבראו המלאכים. רבי יוחנן אמר בשני. שנאמר (תהלים ק״ד:ג׳) המקרה במים עליותיו. וכתיב (שם ד׳) עושה מלאכיו רוחות. ריש לקיש אמר בחמישי. שנאמר (בראשית א׳:כ׳) ועוף יעופף על הארץ. כתיב במלאכים (ישעיהו ו׳:ב׳) ובשתים יעופף. רבי לוליאני אמר מפני מה לא נבראו המלאכים ביום ראשון. שלא יאמרו מיכאל היה ממתח מן המזרח וגבריאל מן המערב והקב״ה ממדד באמצעית. אלא (ישעיהו מ״ד:כ״ד) אנכי ה׳ עושה כל נוטה שמים לבדי רוקע הארץ מאתי. מי אתי. מי היה שותף עמי בברייתו של עולם. אמר דוד לפני הקב״ה הואיל ואתה בראת את השמים ואת הארץ לשמך אני קורא אותן לה׳ הארץ ומלואה. רבי עזריה ורבי נחמיה ורבי ברכיה אמרו משל למלך שהיה לו שני אפטרופין. אחד היה ממונה על מה שבבית ואחד היה ממונה על מה שבשדות. שעל הבית היה יודע כל מה שבבית וכל מה שבשדות. ושעל השדות אינו יודע אלא מה שבשדות בלבד. כך משה כשעלה למרום היה יודע העליונים והתחתונים וקילס להקב״ה בהן שנאמר (דברים י׳:י״ד) הן לה׳ אלהיך השמים ושמי השמים. אבל דוד שלא עלה למרום קילס להקב״ה במה שהוא יודע שנאמר לה׳ הארץ ומלואה. אמר ר׳ פנחס מלך בשר ודם כשהוא בקיטון אינו בטרקלין וכשהוא בטרקלין אינו בקיטון. אבל הקב״ה מלא עליונים ותחתונים שנאמר (תהלים קמ״ח:י״ג) הודו על ארץ ושמים. ואומר (ירמיהו כ״ג:כ״ד) הלא את השמים ואת הארץ אני מלא. בשר ודם יש לו צאן ואין לו מרעה. יש לו מרעה ואין לו צאן. אבל הקב״ה אינו כן יש לו צאן ויש לו מרעה. צאן אלו ישראל שנאמר (יחזקאל ל״ד:ל״א) ואתן צאני צאן וגו׳. ויש לו מרעה לה׳ הארץ ומלואה. ויודע לרעות שנאמר (שם ט״ו) אני ארעה צאני ואני ארביצם. ויודע מרעית טוב שנאמר (שם י״ד) במרעה טוב ארעה אותם. הוי לה׳ הארץ ומלואה.

רמז תרצה

לדוד מזמור לה׳ הארץ ומלואה – דוד הוא נאה למזמורו ומזמורו נאה לו, מה כתיב למעלה מזמור לדוד ה׳ רועי לא אחסר וכאן לדוד מזמור, כל מקום שנאמר למנצח בנגינות אינו אלא לעתיד לבא שנאמר למנצח בנגינות. מזמור לדוד היה מנגן ואח״כ שורה עליו רוח הקדש, לדוד מזמור שורה עליו רוח הקדש ואח״כ מנגן, משכיל לדוד ע״י עצמו, לדוד משכיל היה אומר ע״י מתורגמן. לה׳ הארץ ומלואה, משל למלך שהיה לו עיר והיה לו בן בית בעיר היו בני העיר מכבדין אותו לומר שהוא בן ביתו של מלך, בא לו אצל המלך והמלך מכבדו היה מתכבד מכאן ומכאן, לא עשה המלך אלא מכר עירו לאחרים, התחילו פושעים בבן ביתו של מלך, בא אצל המלך, אחר ימים נטול המלך את עירו התחיל בן ביתו עובר בתוך העיר ומזמר, אמר להם כשמכרה לא פשעתם בי עכשו שנטלה אני בן ביתו ואתם מכבדים אותי, המלך זה הקב״ה העיר זה ארצו, ובן בית זה דוד, כל הימים שהיתה הארץ להקב״ה היו מכבדין את דוד כי הוא יוצא ובא לפניהם ולא עשה אלא מכרה שנאמר ומכרתי את הארץ, התחילו פושעים בו ויענו העם את המלך דבר לאמר אין לנו חלק בדוד, וכשיקנה הקב״ה את ארצו בן בית חוזר שנאמר ואחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה׳ אלהיהם ואת דויד מלכם לכך אומר לדוד מזמור לה׳ הארץ ומלואה. יש לך אדם שיש לו ספינה אבל מה שיש בתוכה אינו שלו, אם הפרקמטיא שלו ספינה אינו שלו, והקב״ה אינו כן אלא לה׳ הארץ ומלואה, בשר ודם בונה ביתו של עשרים אמה כשהוא גדול מאה אמה והוא כלו שלש אמות, והקב״ה אינו כן ברא את הארץ והא ממלאה לה׳ הארץ ומלואה, וכן הוא אומר מלא כל הארץ כבודו, אמר שמואל ד׳ מזמורים אמרן דוד וכו׳ (כדכתיב לעיל בסוף רמז תרל״ו).

רמז תרצו

אמר רב יהודה אמר שמואל כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאלו נהנה מקדשי שמים שנאמר לה׳ הארץ ומלואה, רבי לוי רמי כתיב לה׳ הארץ ומלואה וכתיב והארץ נתן לבני אדם, לא קשיא כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה. תניא רבי יהודה אומר משום רבי עקיבא ביום ראשון מהו אומר לה׳ הארץ ומלואה על שם שקנה והקנה ושליט בעולמו. בשני מה הוא אומר גדול ה׳ ומהולל מאד על שם שחלק מעשיו ונתעלה וישב במרום ומלך עליהם. בשלישי מהו אומר אלהים נצב בעדת אל על שם שגלה ארץ בחכמה והכין תבל לעדתו. ברביעי מהו אומר אל נקמות ה׳ על שם שברא חמה ולבנה ועתיד ליפרע מעובדיהם. בחמישי מהו אומר הרנינו לאלהים עוזנו וגו׳ על שם שברא עופות ודגים לשבחו לשמו. בששי מהו אומר ה׳ מלך גאות לבש על שם שגמר מעשיו ומלך עליהם. בשביעי מהו אומר מזמור שיר ליום השבת ליום שכלו שבת.

רמז תרצז

דבר אחר לה׳ הארץ ומלואה – רבי עזריה ורבי נחמיה ור׳ ברכיה תלתיהון אמרין משל למה״ד למלך שהיו לו שני אפוטרופין אחד היה הממונה על מה שבבית ואחד על מה שבשדות, שעל הבית היה יודע כל מה שבבית ושבשדה, ושבשדה לא היה יודע אלא מה שבשדה בלבד, כך משה בשעה שעלה למרום היה יודע עליונים ותחתונים קלס בהן הן לה׳ אלהיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה, אבל דוד שלא עלה למרום קלס להקב״ה במה שהיה יודע לה׳ הארץ ומלואה, אמר רבי פנחס מלך בשר ודם כשהוא בקיטון אינו בטרקלין וכשהוא בטרקלין אינו בקיטון, אבל הקב״ה כבודו מלא העליונים והתחתונים שנאמר הודו על ארץ ושמים, ואומר הלא את השמים ואת הארץ איני מלא, ב״ו יש לו צאן ואין לו מרעה יש לו מרעה אינו יודע אי זה מרעית טובה, אבל הקב״ה אינו כן אלא יש לו צאן אלו ישראל ואתן צאני צאן מרעיתי, יש לו מרעה לה׳ הארץ ומלואה, ויודע לרעות אני ארעה צאני, יודע איזה מרעית טובה שנאמר במרעה טוב ארעה אותם.
מג׳ד לדאוד סבח בה פקאל ללה אלארץ׳ באסרהא אלדניא ואהלהא.
שבח לדוד שבו מהלל לה׳. לה׳ הארץ כולה ואת הישוב (עולם) על כל יושביו.
מזמור לדוד שר בו ואמר לה׳ הארץ. לפי כ״י א, כ, ״מזמור, תשיר לה׳ הארץ״ ונראה לי שנפל חסרון בנוסח זה.
לדוד מזמור לייי הארץ ומלואה
לי״י הארץ – ארץ ישראל.
תבל – שאר ארצות.
The land...are the Lord's The land of Israel.
the world The other lands.
לדוד מזמור – זה המזמור חברו דוד שיאמרו אותו כשיכניסו הארון לבית קדש הקדשים. והיה זה אחר שהעלה עולה בהר המריה ונגלה אליו המקום וידע כי שם יהיה בית י״י כמו שכתוב בדברי הימים (דברי הימים א כ״ב:א׳).
ואמר: לי״י הארץ ומלואה תבל וישבי בה – ואף על פי שכל הארץ היא לי״י זה ההר נקרא הר י״י ומקום קדשו, כי הוא מקום קדשו באמת כי הוא מכון כנגד כסא הכבוד. והארץ היא כוללת כל הארץ כמו: את השמים ואת הארץ (בראשית א׳:א׳).
ותבל – הוא מקומות הישוב. לפיכך אמר עם הארץ: ומלואה ועם תבל: וישבי בה.
A Psalm of David – David composed this Psalm that they might recite it as they brought the ark to the Most Holy House. And this was after he had offered a burnt–offering on Mount Moriah, and the place had been revealed to him, and he knew that there would be (built) the House of the Lord, as it is written in the Books of Chronicles (I. 22:1). And he says:
The earth is the Lord's and the fullness thereof; The world and they that dwell therein – And although the earth is the Lord's, this mountain is called the mountain of the Lord and His Holy Place (specifically), because it is His Holy Place in truth, for it is a habitation (in the earth) corresponding to the Throne of Glory (in heaven). And the expression הארץ (the. earth) includes the whole of the earth, as (Gen. 1:1) "the heavens and the earth"; and the expression תבל (world) is equivalent to the inhabited parts; therefore, in connexion with earth, he uses the phrase its fullness, and with world (he uses) and those that dwell therein.
לדוד מזמור חיבר זה המזמור שיאמר בעת שיכניסו הארון לבית קדשי הקדשים. ואמר לה׳ הארץ ומלואה ר״ל ישובה, והוא שפירש אח״כ תבל ויושבי בה.
הנה לה׳ הארץ ומלואה. ׳לה׳⁠ ⁠׳ כל ׳הארץ׳1: תבל. שהוא החלק המיושב2, וחפץ הוא בקיום הכל:
1. אחר כך נאמר ׳תבל׳, שהוא פרט, כמו שיפרש רבינו, וכאן כלל שהארץ כולה היא לה׳. אך רש״י פירש ׳ארץ ישראל׳.
2. ולכן על ׳תבל׳ אמר ׳ויושבי בה׳, לא ׳ומלואה׳ כמו שאמר על ׳הארץ׳. וכ״כ המצודות ש׳תבל׳ הוא חלק העולם שהוא מיושב.
לה׳ – של ה׳.
תבל – הוא המקום המיושב.
ומלואה – כל הדברים שהארץ מלאה מהם.
הארץ, תבל – תבל מציין רק המקום המיושב כמ״ש בכ״מ.
לדוד מזמור – קבלו חז״ל שמזמור זה נתקן לאמרו בעת הכנסת הארון לבית קה״ק, יצייר בו נשגבות, שאחרי ראינו שייחד ה׳ את הארץ הזאת בהשגחתו המופלאת לכוננה וליסדה לארץ נושבת, הסברא נותנת שיש לו אהבה ודבקות בה, וכמ״ש שמיום שברא הקב״ה את עולמו נתאוה שיהיה לו דירה בתחתונים, אולם חטא הדורות הקדמונים גרמו להפסיק הדבוק הזה עד שבאו האבות שהם התחילו לעלות בהר ה׳ ולהמשיך ההשגחה והשכינה אל הארץ, עד שאח״כ נצטרפו בניהם והגיעו למדרגה שימצא דור שלם שכולם ראוים אל הענין האלהי עד שהתיחדה השכינה לשכון כבוד בתוכו בין כנפי הכרובים, וכבר אמרו חז״ל במדרשם, משל למלך שגזר שלא ירדו בני רומי לסוריא ולא יעלו בני סוריא לרומי לימים בקש המלך לישא אשה מסוריא עמד ובטל את הגזרה, כך תחלה כתיב השמים שמים לה׳ והארץ נתן לבני אדם וכשבא ליתן תורה לעמו ישראל אמר מכאן ואילך יעלו תחתונים אל העליונים וירדו העליונים אל התחתונים ואני ארד תחלה שנאמר וירד ה׳ על הר סיני ואל משה אמר עלה אל ה׳, ר״ל שהגם שהיה מכוונת האלהי שיהיה חבור לעליונים עם התחתונים לא התקיים זה ע״י חטאי הדורות, וכאלו היה גזרה עי״כ שהשמים שמים לה׳ והארץ נתן לבני אדם, עד שבאו השלמים האבות עד משה איש האלהים שהתחילו לעלות בהר ה׳ וירד ה׳ על הר סיני, וע״י התורה נמצאו דור דורשיו דור שלם ראוים אל הענין הגדול הזה ויעלו אל ה׳ משה ואהרן וזקני ישראל, ואח״ז נזדככו כל העם אל מעלות השלימות מאז ירד ה׳ לשכון כבוד בתוכם במשכן ואח״כ במקדש, וז״ש לה׳ הארץ ומלואה הוא כלל כדור הארץ, וגם תבל ויושבי בה הוא החלק המיושב, ומפרש נגד מ״ש לה׳ הארץ ומלואה
לדוד מזמור וגו׳ – מזמור זה מצא לו מקום פה מפני פסוק ג׳ מי יעלה בהר ה׳ החובר יפה עם סיום מזמור הקודם ושבתי בבית ה׳ לארך ימים וחֻבָּר בהעלות דוד את הארון מבית עבד אדום לביתו (דברי הימים א ט״ו).
תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ירד״קמאיריר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144