לדוד מזמור לה׳ הארץ ומלואה – דוד הוא נאה למזמורו ומזמורו נאה לו, מה כתיב למעלה מזמור לדוד ה׳ רועי לא אחסר וכאן לדוד מזמור, כל מקום שנאמר למנצח בנגינות אינו אלא לעתיד לבא שנאמר למנצח בנגינות. מזמור לדוד היה מנגן ואח״כ שורה עליו רוח הקדש, לדוד מזמור שורה עליו רוח הקדש ואח״כ מנגן, משכיל לדוד ע״י עצמו, לדוד משכיל היה אומר ע״י מתורגמן. לה׳ הארץ ומלואה, משל למלך שהיה לו עיר והיה לו בן בית בעיר היו בני העיר מכבדין אותו לומר שהוא בן ביתו של מלך, בא לו אצל המלך והמלך מכבדו היה מתכבד מכאן ומכאן, לא עשה המלך אלא מכר עירו לאחרים, התחילו פושעים בבן ביתו של מלך, בא אצל המלך, אחר ימים נטול המלך את עירו התחיל בן ביתו עובר בתוך העיר ומזמר, אמר להם כשמכרה לא פשעתם בי עכשו שנטלה אני בן ביתו ואתם מכבדים אותי, המלך זה הקב״ה העיר זה ארצו, ובן בית זה דוד, כל הימים שהיתה הארץ להקב״ה היו מכבדין את דוד כי הוא יוצא ובא לפניהם ולא עשה אלא מכרה שנאמר ומכרתי את הארץ, התחילו פושעים בו ויענו העם את המלך דבר לאמר אין לנו חלק בדוד, וכשיקנה הקב״ה את ארצו בן בית חוזר שנאמר ואחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה׳ אלהיהם ואת דויד מלכם לכך אומר לדוד מזמור לה׳ הארץ ומלואה. יש לך אדם שיש לו ספינה אבל מה שיש בתוכה אינו שלו, אם הפרקמטיא שלו ספינה אינו שלו, והקב״ה אינו כן אלא לה׳ הארץ ומלואה, בשר ודם בונה ביתו של עשרים אמה כשהוא גדול מאה אמה והוא כלו שלש אמות, והקב״ה אינו כן ברא את הארץ והא ממלאה לה׳ הארץ ומלואה, וכן הוא אומר מלא כל הארץ כבודו, אמר שמואל ד׳ מזמורים אמרן דוד וכו׳ (כדכתיב לעיל בסוף רמז תרל״ו).
אמר רב יהודה אמר שמואל כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאלו נהנה מקדשי שמים שנאמר לה׳ הארץ ומלואה, רבי לוי רמי כתיב לה׳ הארץ ומלואה וכתיב והארץ נתן לבני אדם, לא קשיא כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה. תניא רבי יהודה אומר משום רבי עקיבא ביום ראשון מהו אומר לה׳ הארץ ומלואה על שם שקנה והקנה ושליט בעולמו. בשני מה הוא אומר גדול ה׳ ומהולל מאד על שם שחלק מעשיו ונתעלה וישב במרום ומלך עליהם. בשלישי מהו אומר אלהים נצב בעדת אל על שם שגלה ארץ בחכמה והכין תבל לעדתו. ברביעי מהו אומר אל נקמות ה׳ על שם שברא חמה ולבנה ועתיד ליפרע מעובדיהם. בחמישי מהו אומר הרנינו לאלהים עוזנו וגו׳ על שם שברא עופות ודגים לשבחו לשמו. בששי מהו אומר ה׳ מלך גאות לבש על שם שגמר מעשיו ומלך עליהם. בשביעי מהו אומר מזמור שיר ליום השבת ליום שכלו שבת.
דבר אחר לה׳ הארץ ומלואה – רבי עזריה ורבי נחמיה ור׳ ברכיה תלתיהון אמרין משל למה״ד למלך שהיו לו שני אפוטרופין אחד היה הממונה על מה שבבית ואחד על מה שבשדות, שעל הבית היה יודע כל מה שבבית ושבשדה, ושבשדה לא היה יודע אלא מה שבשדה בלבד, כך משה בשעה שעלה למרום היה יודע עליונים ותחתונים קלס בהן הן לה׳ אלהיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה, אבל דוד שלא עלה למרום קלס להקב״ה במה שהיה יודע לה׳ הארץ ומלואה, אמר רבי פנחס מלך בשר ודם כשהוא בקיטון אינו בטרקלין וכשהוא בטרקלין אינו בקיטון, אבל הקב״ה כבודו מלא העליונים והתחתונים שנאמר הודו על ארץ ושמים, ואומר הלא את השמים ואת הארץ איני מלא, ב״ו יש לו צאן ואין לו מרעה יש לו מרעה אינו יודע אי זה מרעית טובה, אבל הקב״ה אינו כן אלא יש לו צאן אלו ישראל ואתן צאני צאן מרעיתי, יש לו מרעה לה׳ הארץ ומלואה, ויודע לרעות אני ארעה צאני, יודע איזה מרעית טובה שנאמר במרעה טוב ארעה אותם.