Bereshit 25 – בראשית כה‏ – Mikraot Gedolot

[טו] ¹ובני דדן היו אשורים ולטושים ולאמים, ר׳ שמואל בר נחמן אמר אף על גב דאינון מתרגמין ואמרין, תגרין ואנפרין וראשי אומין כולהון ראשי אומות הן. (בראשית רבה סא)

1. ראה בתרגומים כאן ובפירש״י והרמב״ן. ובמנח״י בש״נ מביא גרסאות שונות במלת ואנפרין, ואמפורין, ולופרין, ולפדין. והפי׳ אשורים תגרין הולכי דרכים, מלשון ואשרו בדרך (משלי ט, ו.) ולטושים אנפרין פי׳ קודחי אש לוטשי כל חורש נחושת וברזל ומזה בת״י אומנין כמו שתרגם בתר״י לטש כל חרש נחושת בראשית ד. כב. אומן וכו׳. ואת התרגום אונקלוס מפרש בפי׳ ב״ר למשיריין משירייתא חיילות, לטושים כמו נטושים כד״א וינטשו בעמק רפאים, ולשכונין שוכנין באהלים. - ועי׳ לקמן פכ״ז כ״ט מב״ר סו. וישתחוו לך לאמים אלו בני ישמעאל ובני קטורה שנא׳ ובני דדן היו אשורים ולטושים ולאומים. ובכת״י חמאת החמדה ובני דדן היו אשורים וחכמים שרואין האדם יודעין ממראיתו כל ענייניו ודעותיו ונדיבותו וחוזק ידו מן לשון אשורנו ולא קרוב.

וְיָקְשָׁן אוֹלֵיד יָת שְׁבָא וְיָת דְּדָן וּבְנֵי דְּדָן הֲווֹ לְמַשְׁרְיָין וְלִשְׁכוּנִין וְלִנְגָוָון.

Yokshon sired Shevah and Dedan. The sons of Dedan were those who dwell in camps, those who dwell in tents, and those who dwell on islands.

וְיָקְשָׁן יָלַד אֶת שְׁבָא וְאֶת דְּדָן וּבְנֵי דְדָן הָיוּ אַשּׁוּרִם וּלְטוּשִׁים וּלְאֻמִּים

וְיָקְשָׁן אוֹלִיד יָת שְׁבָא וְיָת דְדָן וּבְנֵי דְדָן הֲווֹ לְמַשְׁרִין וְלִשְׁכוּנִין וְלִנְגָוָן

אַשּׁוּרִם לְטוּשִׁים וּלְאֻמִּים – תארים ולא שמות

א. לפי הפשט אַשּׁוּרִם לְטוּשִׁם וּלְאֻמִּים הם שמות עצם פרטיים בדומה לשְׁבָא ודְּדָן, וכן פירשו מדרש ב״ר (להלן) רש״י וראב״ע.⁠¹ אבל רד״ק ציין ״לדעת אונקלוס לא היו אלה שמותם שתרגם לְמַשְׁרִין וְלִשְׁכוּנִין וְלִנְגָוָן״. ואכן ת״א פירשם על שם מקום מגוריהם כמבואר להלן. לדעת רמב״ן, ת״א למד זאת מתוספת הפועל ״ובני דדן היו אַשּׁוּרִם וּלְטוּשִׁם״ המלמדת שאין הכוונה לשמות פרטיים.⁠² אבל הגר״א כתב שת״א הסתמך על פסוקי דברי הימים שאינם כוללים את אַשּׁוּרִם לְטוּשִׁם וּלְאֻמִּים. מכאן למד אונקלוס שאלה השלושה אינם שמות עמים אלא תארים.⁠³

רש״י מנמק דחיית התרגום

ב. ״אַשּׁוּרִם״ – ״לְמַשְׁרִין״. אף על פי שרש״י אינו מסכים עם התרגום הוא מנסה לברר את כוונתו:

ותרגום של אונקלוס אין לי לישבו עם לשון המקרא [שפירש ״למשירין״ לשון מחנה. ואם תאמר שאינו כן מפני האל״ף שאינה יסודית, הרי לנו תיבות שאין בראשן אל״ף ונתוספה אל״ף בראשן כמו ״חוֹמַת אֲנָךְ״ (עמוס ז ז) שהוא מן ״נְכֵה רַגְלַיִם״ (שמואל ב ד ד) וכמו ״אָסוּךְ שָׁמֶן״ (מלכים ב ד ב) שהוא מן ״וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ״ (רות ג ג)].

בדפוסי רש״י הקדומים כתוב רק שאין ת״א מיושב עם לשון המקרא. ואילו בתוספת שבסוגרים (יש שסברו שהיא מתלמידיו) רש״י מעלה טענה אפשרית נוספת כנגד התרגום שאותה הוא דוחה: מכיוון שתרגם לְמַשְׁרִין – דוגמת ״ויחן בנחל גרר״ (בראשית כו יז) ״וּשְׁרָא בְּנַחְלָא דִּגְרָר״ – נמצא שפירש אַשּׁוּרִם מפועל ״שרא״ שהוא ״לשון מחנה״. ולכאורה אין תרגומו נכון שהרי האל״ף ב״אַשּׁוּרִם״ מוכיחה שאין השורש שר״א אלא אש״ר. אבל רש״י דוחה, כי אל״ף זו ״אינה יסודית״ כלומר אינה מן השורש.⁠⁴ למדנו מכאן שגם כשאינו מסכים עם ת״א, מכיוון שהתרגום נחשב בעיני רש״י כסמכות פרשנית עליונה, הוא דן בדבריו ומגן עליו מפני טענות שאינן מוצדקות.

ואולם כמו רד״ק (״שרשים״ אשר) שגזר אַשּׁוּרִם משורש אש״ר מעניין נתיב ודרך, כך, לדעת רמב״ן, מַשְׁרִין הוא מלשון שיירות:

ולי נראה שסבר אונקלוס ב״אַשּׁוּרִם״ שהם המחנות, שיירות הולכי דרך מעיר לעיר. כמו שאמר ״אֹרְחַת ישמעאלים״ (בראשית לז כה, שתרגומו ״שְׁיָרַת עַרְבָּאֵי״). עשאו מלשון ״בַּאֲשֻׁרוֹ אָחֲזָה רַגְלִי״ (איוב כג יא). ״לֹא תִמְעַד אֲשֻׁרָיו״ (תהלים לז לא).

ג. רש״י ורמב״ן פירשו שת״א ״וּלְטוּשִׁם״ – ״וְלִשְׁכוּנִין״ מיוסד על חילופי ל/נ, כי ״לטושים״ כמו ״נטושים״ הם אנשים מפוזרים שהקימו לעצמם שכונות.⁠⁵

ד. תרגום ״וּלְאֻמִּים״ – ״וְלִנְגָוָן״ נתבאר לרמב״ן על פי ״איי הגוים״ (בראשית י ה) ״נְגָוָת עַמְמַיָּא״.⁠⁶ והוסיף עליו ״מרפא לשון״:

ונראה לי דלאו למימרא שהיו ג׳ כתות מחולקים, קצתם אשורים וקצתם לטושים, אלא כולם כת אחת. ופירש הכתוב שמתחילה היו הולכים פראים, מחנות מחנות (לְמַשְׁרִין), ואח״כ נתישבו קצת ועשו להם אהלים והיו תוקעים אהליהם מעט כאן ומעט כאן (וְלִשְׁכוּנִין). ואח״כ נתישבו במדינות ונעשו לאיים (וְלִנְגָוָן).

מקצועות ולא שמות

ה. לעומת ת״א, בארץ ישראל תרגמו שמות אלה ככינויים למקצועם: ״וּבְנֵי דְדָן הֲווֹן תַּגָרִין וְאִמְפּוֹרִין וְרָאשֵׁי אוּמִין״, וכנגד נוסחם נכתב במדרש:

ר׳ שמואל בר נחמן אמר: אף על גב דאינון מתרגמין ואמרין ׳תגרין ואנפרין וראשי אומין׳ – כולהם ראשי אומות הם (ב״ר סא ג [עמ׳ 663])

ר׳ שמואל בר נחמן היה מאמוראי א״י ששהה בבבל וחזר לארץ.⁠⁷ דבריו מכוונים כנגד מתורגמני א״י שתרגמו ״אשורים״ – תגרים ו״לטושים״ – אנפרין שהוא כמו ״אמפורין״, סוחרים בלשון יון. ולדבריו, אלה הם תרגומים שגויים.⁠⁸

1. רש״י: ״אשורם ולטושם – שם ראשי אומות״ [וכתב רא״ם שהוצרך להערתו משום צורת הריבוי ״אשורים ולטושים״, ולא נאמר אשור ולטוש כמו שבא ודדן]. וכן ראב״ע: ״והנכון כי הם שמות״. וראה להלן בגרסת ב״ר.

2. רמב״ן: ״ומלת הָיוּ עוררה אותו בזה, שהיה ראוי שיאמר כמו שאמר ״ומצרים ילד את לודים ואת ענמים״ (בראשית י יג). וכן כתב ״העמק דבר״: ״ולשון הָיוּ דוחקתו שהוא על שם פעולתם״.

3. לעומת ששה עשר בני קטורה שבפרקנו, בדברי הימים נמנו שלושה עשר שמות בלבד: ״וּבְנֵי קְטוּרָה פִּילֶגֶשׁ אַבְרָהָם יָלְדָה אֶת זִמְרָן וְיָקְשָׁן וּמְדָן וּמִדְיָן וְיִשְׁבָּק וְשׁוּחַ וּבְנֵי יָקְשָׁן שְׁבָא וּדְדָן. וּבְנֵי מִדְיָן עֵיפָה וָעֵפֶר וַחֲנוֹךְ וַאֲבִידָע וְאֶלְדָּעָה כָּל אֵלֶּה בְּנֵי קְטוּרָה״ (דברי הימים א א לב-לג). על פי זה כתב הגר״א בביאורו לדה״א א ח: ״ולא חשב... שלשה מבני קטורה. הוא הטעם שת״א לְמַשְׁרִין וְלִשְׁכוּנִין וְלִנְגָוָן״. וב״אבי עזר״ (על ראב״ע) ציין שרש״י אינו מסכים עם אונקלוס שהרי בפירושו לשה״ש ו ח כתב: ״ששים המה מלכות – אברהם ויוצאי יריכו בני קטורה שש עשרה״. ולפירושו יקשו פסוקי דברי הימים המונים יג בלבד. וראה גם ״תוספת מלואים״.

4. אל״ף זו קרויה בפי רש״י ״אלף שאינה יסודית״ או ״יסוד נופל״, כדבריו במל״ב ד ב ״אסוך שמן – כדי סיכת שמן. והאל״ף בתיבה יסוד נופל״. וראה גם ״בְּאֶגְרֹף״ (שמות כא יח). חכמי הלשון מכנים אותה א׳ פְּרוֹסְתֶטִית (Aleph prosthetic) – אל״ף קדימה, שתפקידה בדרך כלל לפתור בעיה פונטית; הגייה לא נוחה של עיצורים קרובים. כזוהי למשל האל״ף בתיבת ״וביד חזקה ובאֶזרוע נטויה״ (ירמיהו לב כא) וכמותה בגמרא ״אישתיק״ [ולא: שתיק] בגלל הקושי שבהגיית העיצור השורק ש׳ יחד עם ת׳.

5. רש״י: ״ולטושים הם בעלי אהלים המתפזרים אנה ואנה ונוסעים איש באהלי אפדנו. וכן הוא אומר ״והנה נטושים על פני הארץ״, שכן למ״ד ונו״ן מתחלפות זו בזו״. ויותר מבואר ברמב״ן: ״וסבר בלטושים שהם השוכנים באהלים שהם נטושים על פני האדמה, היום ישכנו במקום ההוא ולמחר במקום אחר, כי הלמ״ד והנו״ן יומרו במקומות רבים, כמו לשכה ונשכה, ״ויפקדו ביום ההוא אנשים על הנשכות״ (נחמיה יב מד). ומזה ״חרב נטושה״ (ישעיהו כא טו), כמו לטושה״ [ואין צורך להגהת ״שדה ארם״ (עמ׳ 31) שגרס בת״א ״ולשנונין״, לשון ״חרבו ילטוש״ (תהלים ז יג), יְשַׁנֵּן]. על חילופי אותיות למנ״ר, ראה ״לרוח היום״ (בראשית ג ח).

6. רמב״ן: ״ואמר בלְאֻמִּים וְלִנְגָוָן בלשון איים״. וב״שדה ארם״ (עמ׳ 31) שיער שלדעת ת״א מלת ״לאמים״ מורכבת; לְאוּמֵי יָם, ולכך תרגם ״נגון״ שהם יושבי איי הים.

7. לפי גרסת ״אע״ג דאינון מתרגמין״ (שהם מתרגמים) נאמרו דבריו בבבל ולנוסח רמב״ן ״אע״ג דאנן מתרגמינן״ (שאנו מתרגמים), נאמרו דבריו בארץ ישראל.

8. על הדמיון שבין תרגומים אלה לת״א עמדו ״מרפא לשון״ ו״נתינה לגר״. גם ״ינחנו״ (על ״יונתן״) כתב שתרגום ״תגרים״ הוא כאונקלוס המתרגם ״משירין״, לשון שיירות: התגרים הולכים גם הם בשיירות, וכן הסוחרים. והוסיף שהמיוחס ליונתן תרגם כך לכבוד אברהם, שלא היו בניו אנשים פראים אלא אנשי תרבות ואומנות. וכך גם ב״מרפא לשון״ בדבריו שהובאו בפנים. לדעתו, זוהי גם כוונת ר׳ שמואל בר נחמן והמיוחס ליונתן שלמדו כולם מאונקלוס. וראה גם ״מנחת יהודה״ על ב״ר. אבל בנוסח ב״ר שהיה לפני רמב״ן מופיע ״לטושים״ – ״לפדין״, ביטוי לרשע. וכתב על כך רמב״ן:

ובבראשית רבה (סא ה) רבי שמואל בר רב נחמן אמר אף על גב דאנן מתרגמינן ואמרין ׳תגרין ולפדין וראשי אומים׳, כלם ראשי אומות הן.

והעניין כמו שפירשתי, כי היו המתרגמין עושים ״אשורים״ תגרין הולכי דרך, והיו עושין מן ״לטושים״ אנשי רשע, פניהם פני להבים בוערים כלפידים, מן ״ללטוש את מחרשתו ואת אתו״ (שמואל א יג כ), ״ילטוש עיניו לי״ (איוב טז ט), ואמר רבי שמואל בר רב נחמן שאף על פי שנהגו לתרגם כן אינם אלא ראשי אומות, אין בהם שם תואר כלל, וכך הדבר.

וראה גם ״תורה שלמה״ אות ט.

ויקשן אולי׳ ית שבא וית דדן ובנוי דדן הוון תגרן ואמופרין וראשי אומין^א.

א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״תגרן ואמופרין וראשי אומין״) גם נוסח חילופי: ״משיריין ויתבין בשכוני׳ ובנ׳⁠ ⁠⁠״.

ויקשן אוליד ית שבא וית דדן ובני דדן הוון תגרין ואמפורין ורישי אומין.

And Jokshan begot Sheva and Dedan; and the sons of Dedan were merchants, and negotiators, and chiefs of peoples.

תגרין ואומנין ורישי אומין.

Merchants, and artificers, and chiefs of peoples.

וְיָקְשָׁן יָלַד אֶת שְׁבָא וְאֶת דְּדָן – רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר אַף עַל גַּב דְּאִינוּן מְתוּרְגָּמִין אָמְרִין תַּגָּרֵי לוּפָּרִין וְרָאשֵׁי אֻמִּין, כּוּלְּהוֹן רָאשֵׁי אֻמּוֹת הֵן.

וְיָקְשָׁן יָלַד אֶת שְׁבָא וְאֶת דְּדָן – אַף עַל גַּב דְּאִנּוּן מְתַרְגְּמִין תַגָּרִין וְלוֹפְרִין וְרָאשֵׁי אֻמִּין כֻּלָּן רָאשֵׁי אֻמּוֹת הֵן.

ויקשן אולד שבא ודדן ובני דדן כאנו אשורים ולטושים ולאמים.

ויקשן הוליד את שבא ודדן, ובני דדן היו אשורים ולטושים ולאמים.

אשורים ולטושים – שם ראשי אומות.

(ותרגומו של אונקלוס אין לי ליישבו עם לשון המקרא.)⁠^א [ולפי תרגומו של אונקלוס יש לומר שאשורים הוא לשון מחנות, שכן מחנה מתורגם משריתא. ואם מפני האל״ף, הרי יש לנו תיבות שלא^ב ביסודם אל״ף, וכשהן נעשין שמות, אז תבא א׳ בראשיתם, כמו: אסוך שמן (מלכים ב ד׳:ב׳) שהוא מן: וסכת (רות ג׳:ג׳), וחומת אנך (עמוס ז׳:ז׳) שהוא מן: נכה רגלים (שמואל ב ד׳:ד׳).⁠^ג

ולטושים – הוא לשון בעלי אהלים המתפזרים אנה ואנה, ונוטעין הן אהלי אפדניהם, וכן הוא אומר: והנם^ד נטושים על פני האדמה^ה (שמואל א ל׳:ט״ז), ולמ״ד ונו״ן מתחלפות זו בזו, שכן דרך האותיות המתגבלות^ו במקום אחד שמתחלפות זו בזו. ואותיות ד׳ט׳ל׳נ׳ת׳ הם באות ממקום אחד מגבול הרביעי, ולכך הן ראויות שתתחלפנה אות אות בחברתה.]

א. הביאור בסוגריים העגולים (שמהווה כנראה מהדורה קמא של רש״י) בלבד מופיע בכ״י מינכן 5, המבורג 13, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס רומא. במקומו, מופיע הביאור בסוגריים המרובעים (שמהווה כנראה מהדורה בתרא של רש״י) בלבד בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, פירנצה III.3. בכ״י פריס 155 מופיע הביאור בסוגריים המרובעים בתוך הטקסט, ובגיליון נוסף: ״ותרגומו של אונקלוס אין ליישבו עם לשון המקרא״. בכ״י ויימר 651 מופיע הביאור בסוגריים העגולים ואז מופיע הביאור בסוגריים המרובעים בתוך הטקסט עם סימנים שהוא תוספת. בכ״י פריס 156 מופיע הביאור בסוגריים העגולים ואז מופיע בתוך הטקסט רק הקטע השני (על ״ולטושים״) של הביאור בסוגריים המרובעים בעוד שהקטע הראשון נוסף בגיליון.

ב. כן בכ״י לייפציג 1. בכ״י אוקספורד 165: ״אין״. בכ״י פריס 155, פירנצה III.3: ״שאין״.

ג. כן בכ״י אוקספורד 165, פירנצה III.3, פריס 155. בכ״י לייפציג 1 נוסף כאן: ״ת׳. אכזב מן כזב״, אך התוספת לא מסומנת כנובעת מרש״י.

ד. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, פירנצה III.3, פריס 155, ויימר 651, פריס 156, וכן גם ברש״י במדבר י״א:ל״א, שמואל א ד׳:ב׳, ישעיהו כ״א:ט״ו, וכן גם בר״י קרא ישעיהו כ״א:ט״ו ובעוד מקורות בראשונים. בנוסח המקרא שלנו: ״והנה״.

ה. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, פירנצה III.3, פריס 156. בפסוק: ״פני כל הארץ״.

ו. כן נראה בכ״י לייפציג 1 (אך אפשר שבמקור היה כתוב ״המתגדלות״ או לחילופין שתוקן ל״המתגדלות״). בכ״י אוקספורד 165, פירנצה III.3: ״המתגדלות״.

אשורם ולטושם – The names of chieftains of clans (Bereshit Rabbah 61:5).

As regards the translation of Onkelos I cannot make it fit in exactly with the words of the text. He explains אשורם by למשירין which means "camps" (cf. שיירא a caravan). If you say that this cannot be correct on account of the א in אשורם which is not a root letter in the word from which משירין is derived (while in אשורם we have an א) then I would reply that we find some words which should have no א at the beginning, but still א is placed before them. Such are אנך in "a wall made by a plumbline (אנך)" (Amos 7:7), where the word is of the same root as נכה in "stricken (נכה) in his feet" (Shemuel II 4:4), and אסוך, a cruse containing anointing oil, in "a pot (אסוך) of oil" (Melakhim II 4:2) which is of the same root as וסכת in "wash yourself and (וסכת) anoint yourself" (Ruth 3:3).

The לטושים (according to Onkelos) are owners of tents who spread about in all directions and travel about each in the "tents of his palace" (Rashi uses a Biblical phrase (Daniel 11:45), but he means nothing more than "each in his own tent"). Indeed Scripture says "Behold they were spread (נטושים) over all the ground" (Shemuel I 30:16), for ל and נ may interchange (so that לטושים is equivalent to נטושים).

אשורים ולטושים ולאומים – א״ר שמואל ב״ר נחמני תגרין לופרין וראשי אומין כולהון:

אשורים – יש אומרים: כי היו יודעים הדרכים.

ולטושים – צופים מרחוק.

והנכון בעיני: כי הם שמות, ואין בהם תואר השם.

ASSHURIM. Some say that asshurim means those who know the roads¹ and letushim, those who see from afar.⁠² However, I believe that asshurim and letushim are proper nouns and not adjectives.

1. Caravaneers. This interpretation connects asshurim with ashur (step or going). See Job 31:7; Prov. 14:15.

2. See Job 16:9, yiltosh enav (sharpeneth his eyes). This term, too, pertains to their occupation as caravaneers.

אשורם – יושבים במחנות, כתרגומו משירין.

לטושם – מפוזרים, כמו נטושים על פני השדה (שמואל א ל׳:ט״ז) – נו״ן מתחלפת בלמ״ד.⁠¹

1. שאוב מרש״י.

אשורים, the name given to tentd welling nomads. לטושים, people who live scattered, and do not form a cohesive civilisation. The meaning is similar to the word נטושים people who have been abandoned on the fields, the letter נ having been exchanged by the letter ל.

אשורים ולטושים ולאומים – לשון רבינו שלמה: שהם ראשי אומות. ותרגומו של אנקלוס אין לי לישבו עם לשון המקרא. ולי נראה שסבר אנקלוס באשורים שהם המחנות שיירות הולכי דרך מעיר לעיר, כמו שאמר אורחת ישמעאלים (בראשית ל״ז:כ״ה): שיירת,⁠^א עשאו מלשון באשורו אחזה רגלי (איוב כ״ג:י״א), לא תמעד אשוריו (תהלים ל״ז:ל״א). וסבר בולטושים שהם השכוני באוהלים (שופטים ח׳:י״א), שהם נטושים על פני האדמה, היום ישכנו במקום הזה ומחר במקום אחר, כי הלמ״ד והנו״ן יומרו במקומות, כמו: לשכה ונשכה, ויפקדו אנשים ביום ההוא^ב על הנשכות (נחמיה י״ב:מ״ד), ומפני חרב נטושה (ישעיהו כ״א:ט״ו) – כמו לטושה. ואמר בולאומים – ולנגוון, כלשון איים. ומלת היו עוררה אותו בזה,⁠^ג שהיה ראוי שיאמר כמו שאמר: ומצרים ילד את לודים ואת ענמים ואת להבים ואת נפתוחים (בראשית י׳:י״ג).

ובבראשית רבה (בראשית רבה ס״א:ה׳) רבי שמואל בר נחמן אמר: אף על גב דאינון מתרגמין, ואמרין תגרין ולפדין וראשי אומים,⁠^ד כולם ראשי אומות הם. והענין כמו שפרשתי, כי היו המתרגמין עושין אשורים תגרים הולכי דרך, והיו עושין מן לטושים אנשי רשע שפניהם פני להבים בוערים כלפידים מן: ללטוש איש את מחרשתו ואת אתו^ה (שמואל א י״ג:כ׳), ילטוש עיניו לי (איוב ט״ז:ט׳). ואמר רבי שמואל בר רב נחמן שאף על פי שנהגו לתרגם כן, אינם אלא ראשי אומות, אין בהם שם תואר כלל וכך הדבר.

א. כן נוסף בגיליון בכ״י פרמא 3255. בכ״י רומא 44: ״שייראה״. בכ״י מינכן 138, פולדה 2, פרמא 2978, ס״פ I 44, פריס 222, דפוס רומא, דפוס ליסבון חסר: ״שיירת״.

ב. כן בכ״י פרמא 3255, מינכן 138, רומא 44, פולדה 2, פרמא 2978, דפוס רומא, דפוס ליסבון. בפסוק: ״ביום ההוא אנשים״.

ג. כן בכ״י מינכן 138, פולדה 2, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255: ״בזה אותה״.

ד. כן בכ״י פולדה 2, רומא 44, דפוס ליסבון. בכ״י מינכן 138, פרמא 3255: ״אומות״.

ה. כן בדפוס ליסבון. בכ״י פרמא 2978, פריס 222 רק: ״את מחרשתו״. בכ״י מינכן 138, פרמא 3255, פולדה 2, רק: ״את אתו״.

ASSHURIM, AND LETUSHIM, AND LEUMMIM. Rashi comments: "These were the names of clan chieftains. But I cannot reconcile Onkelos' translation with the language of the text.⁠"¹
It appears to me that Onkelos was of the opinion that Asshurim means camps, companies that travel the roads from city to city, just as it says, a company of Ishmaelites.⁠² Onkelos thus considered Asshurim as being derived from the expressions, To His steps ('ba'ashuro') hath my foot held fast;³ His steps ('ashurav') do not slide.⁠⁴ And Onkelos' opinion of Letushim is that they are the ones who dwell in tents that are scattered over the face of the earth, resting today in one place and tomorrow in another, for the letter lamed and nun interchange in many places, [thus Letushim would be like Netushim (scattered ones)] just like lishchah and nishchah,⁠⁵ [both of which mean "chamber"]; And on that day men were appointed over 'haneshachoth' (the chambers).⁠⁶ From this root is derived the expression, a sword 'netushah,'⁷ which is the same as letushah (sharpened). And of the word Le'ummim Onkelos said ulenagvon, [which is Aramaic for the Hebrew word] iyim (islands).⁠⁸
Onkelos was stirred to this translation by the word hayu [and the children of Dedan 'hayu' (were) Asshurim, and Letushim, and Leummim], when it would have been proper to express it similarly to the verse, And Mitzraim begot Ludim, and Ananim, and Lehabim, and Naphtihim.⁠⁹
And in Bereshith Rabbah we find:⁠¹⁰ "Rabbi Shmuel the son of Rav Nachman said that even though we translate these names and say, 'Merchants, flaming ones, and heads of peoples,' all of them were heads of peoples.⁠" The matter is as I have explained. The translators rendered Asshurim as "merchants, those who walk the road.⁠" From the word Letushim (sharp, shiny) they derived "men of wickedness,⁠" their faces are faces of flame,⁠¹¹ burning as torches, from the roots: to sharpen (liltosh) his plowshare, and his coulter;¹² He sharpened (yiltosh) his eyes upon me.⁠¹³ But Rabbi Shmuel the son of Rav Nachman said that even though they are accustomed to thus translate these names, they are still only the proper names of the heads of people, there being no descriptive name among them at all. And such is the case.

1. Onkelos translates Asshurim as meaning "camps,⁠" Letushim as "owners of tents who spread about in all directions,⁠" and Leumim as "islands" or "sea-districts.⁠" Upon this Rashi comments that he cannot make Onkelos' translation fit in exactly with the words of the text. Ramban now proceeds to explain Onkelos' understanding on the verse and also the reason why he was forced to make this translation.

2. Further, 37:25.

3. Job 23:11.

4. Psalms 37:31.

5. Nehemiah 13:7.

6. Ibid., 12:44.

7. Isaiah 21:15.

8. See Isaiah 41:1 and Targum.

9. Above, 10:13.

10. 61:4.

11. Isaiah 13:8.

12. I Samuel 13:20.

13. Job 16:9.

אשורים ולטושים ולאומים – פרש״י שם אומות. ותרגום אונקלוס למשריין ולשכונין ולנגוון אין לי ליישבו עם לשון המקרא. וכתב הרמב״ן ולי נראה שסובר אונקלוס באשורים שהם מחנות ושיירות הולכי דרך מעיר לעיר כמו שאומר ארחת ישמעאלי׳ מלשון באשורו אחזה רגלי לא תמעד אשוריו וסבר בלטושים שוכני אוהלים הנטושים על פני השדה והלמ״ד והנו״ן מתחלפים כמו נשכה לשכה ותרגום ולאומים ולנגוון בלשון איים ומלת היו עוררה אותו שהיה ראוי שיאמר כמו ומצרים ילד את לודים ואת ענמים:

אשורים ולטושים ולאומים. According to Rashi these are all names of the eventual nations they developed into. Personally, I fail to reconcile what Onkelos says on these name with the wording of the text.

Nachmanides writes that he understands Onkelos as saying that אשורים are camps and caravans which move from city to city, similar tote caravans of Ishmaelite traders described in the story of the sale of Joseph. The word is related to Job 23,11 באשורו אחזה רגלי, "I have followed in his tracks.⁠" The word לטושים he understands as referring to Bedouins, dwellers in tents, instead of people housed in permanent structures. These are apt to be abandoned in time of need. The letter ל and נ are often used interchangeably as in נשכה instead of לשכה.⁠"office.⁠" (Nechemyah 13,7) Onkelos translates לאומים as נגון, i.e. a word meaning "islands.⁠" (island dwellers) Probably Onkelos was alerted to the change in the text from יקשן ילד, "Yakshon sired,⁠" to בני דן היו instead of בני דן ילדו, to see in the three words אשורים, ולטושים, and ולאומים something other than additional offspring. We would have expected a formulation parallel to Genesis 10,13 ומצרים ילד.

אשורים ולטושים שם ראשי אומות. ב״ר פי׳ האחד מבניו נתייחסו אליו כל האשורים והאחר נתייחסו אליו כל הלטושים דאם לא כן אשור ולטוש מיבעי ליה. וא״ת מאי שנא מכתים ודודני׳ ופתרוסי׳ וכסלוחי׳ שאין היו״ד מ״ם מורה על רבוי שהרי אמרו בסדר עולם שבעים היו בוני המגדל ואם הים היו״ד מורה על רבוי היו יותר מע׳ ואלו הכא אמרו כלהון ראשי אומות הן. י״ל דבעל סדר עולם פליג אההיא דב״ר שהרי כבר אמרו כתוב אחד אומר ודודנים וכתוב אחר אומר ורודנים ר׳ סימון אומר דודנים שהם בני דודיהן של ישראל רודנים שהן באין ורודין אותם וגבי פתרוסים וכסלוחי אמרו א״ר אבא בר כהנא פתרוסים וכסלוחים היו מעמידין הוטליסין אלו גונבים נשותיהם של אלו ואלו גונבים נשותיהם של אלו מה יצאו מהם פלשתים וכפתורים פלשתים גבורים כפתורים ננסקי:

ראשי אומות. כי אין לפרש ש״אשורים״ הוא לשון אדם אחד, כמו ״כתים ודודנים״, שלשון ״היו אשורים״ אין משמעותו כן, דהוי למכתב ׳ובני דדן אשורים׳, אלא כך רוצה לומר – ובני דדן היו ראשי אומה שלהם אשורים וגו׳, וזה שדקדק רש״י בלשונו לומר היו ׳ראשי אומה׳, ולא כתב ובני דדן היו אומה אשורים, אלא שבא ליישב ״היו אשורים״:

ובני דְֿדָן: לפי דעת רוב המדקדקים בכלל שתי אותיות בג״ד כפ״ת אצל אהו״י משפט הדלי״ת להדגש. וכן נזכר זה עם דומי׳ אחרים דגושי׳ מבעל ¹לשון למודי׳, ובספר אחר מדקדוק כ״י. אמנם בכל הספרי׳ רפויה, וכן נכון מטעם שכתב רד״ק בספר ²מכלול לפי שאין אות ראשונה שמושית, ³וכמ״ש בפ׳ וארא על אתה תְֿדַבֵר. [דְדָן].

אַשוּרִם וּלְטוּשִם וּלְאֻמִים: אשורם, מל׳ וי״ו וחס׳ יו״ד, ודכות׳ ולטושם. ולאמים חס׳ וי״ו ומל׳ יו״ד, כן כתי׳ בכל ספרי׳ המדוייקי׳ וגם בהעתק הללי. ואל תחוש ⁴להגהת מקרא גדולה שכתו׳ שם יש ספרי׳ מדוייקי׳ כתו׳ ולאמם, כי בכל ספרי ספרד הוא מל׳ יו״ד. וכ״כ ⁵הרמ״ה ז״ל, ⁶וּלְאֻמִי׳ חס׳ וי״ו ומל׳ יו״ד כתי׳, וכל לְאֻמִים גרידא דכות׳, ומס׳ עלי׳ חסרי׳ וי״ו בכלהו נסחי דיקין. ⁷ולאם מלאם יאמץ, תרויהון חס׳ וי״ו כתי׳. [אשורם ולטושם ולאמים].

1. לשון למודי׳: שער א, פרק ד, ד״ה ודע כי אלה הכללים, [9] ע״ב.

2. מכלול: פא ע״א.

3. וכמ״ש: שמ׳ ז ב (׳אתה תדבר׳).

4. להגהת מקרא גדולה: מסורה צדית של ד על אתר.

5. הרמ״ה: לא״ם.

6. וּלְאֻמִי׳: פסוקנו.

7. ולאם מלאם: בר׳ כה כג.

שם ראשי אומות. ר״ל האחד מבניו נתייחסו אליו כל האשורים וכן להשני דאל״כ אשור ולטוש מבעי ליה. [ר׳ אליהו מזרחי]: דאל״כ ובני דדן אשורים ולטושים מיבעי ליה מה היו דקאמר אלא שם וכו׳. [גור אריה]:

The name of the heads of nations. I.e., from one of Dedan's sons descended all the Ashurim, and so from the second one [descended all the Letushim]. Otherwise, it should say Ashur and Latush, [in singular]. (Re'm) But Gur Aryeh explains: Otherwise it should say ובני דדן אשורים ולטושים. Why does it say היו? Perforce, because they are "the name of the heads of nations.⁠"

ובני דדן היו אשורים ולטושים ולאֻמים – [כתב רמב״ן] ״שם ראשי אומות.⁠¹ ותרגומו של אונקלוס אין לי לְיַשְׁבוֹ על לשון המקרא. ואונקלוס דקדק מלת היו שאם הם שמות כמו ״ומצרים ילד את לודים ואת ענמים״ היה לו לומר ״ודדן ילד את אשורים״ או ״ובני דדן אשורים ולטושים ולאמים״ כמו ״ובני מדין עיפה ועפר וחנך״. ו׳היו׳ במשמעו שבניו נהיו לאשורים וללטושים ולאמים. על כן תרגם ״למשריין ולשכונין ולנגון״. ועוד פירש רמב״ן ז״ל ״אשורים הם המחנות שיירות הולכי דרך מעיר לעיר מלשון ׳לא תמעד אשוריו׳² וזהו למשיריין. ולטושים הם השוכנים באהלים הנטושים על פני השדה היום כאן ולמחר במקום אחר. ולטושים כמו נטושים כי מצינו חלוף [אותיות] למ״ד ונו״ן כמו נשכה לשכה,⁠³ ׳חרב נטושה׳⁴ כמו לטושה. וזהו לשכונין. ולאומים הם שוכני איים. וזהו שתרגם ׳ולנגון׳ כמו שתרגם ׳מאלה נפרדו איי הגוים׳.⁠⁵ ובתרגום ירושלמי אמר ׳תגרין ורישי אומנין׳. סובר גם הוא כי אשורים כמו רוכלים הולכים מעיר לעיר, ולטושים כמו לוטש ברזל ונחשת. ובבראשית רבה⁶ ׳אמר ר׳ שמואל בר נחמן אמר אע״ג דאנן מתרגמינן ואמרין תגרין ולפדין וראשי אומים, כולם ראשי אמות הן. וזה כתרגום ירושלמי״.⁠⁷ [עד כאן תוכן דברי רמב״ן, עם כמה שינויים קלים].

״ולפדין״ הם הלוטשים נחשת וברזל שיברק כלפידים, לא כפירוש רמב״ן ז״ל שאמר ״אנשי רֶשַׁע פניהם כפני להבים, כלפידים בוערים״. אלא זהו תחת אומנין שבתרגום שבידנו. ואם דרך המתרגמים נכון, אוכל לתרגם ״אשורים״ על החוזים בכוכבים כמו ״אראנו ולא עתה, אשורנו ולא קרוב״,⁠⁸ ״ושור שחקים גבהו ממך״.⁠⁹ ״ולטושים״ על אנשי מלחמה, לוטשי חרבות. ובעבור חכמתם¹⁰ וגבורתם היו שָׂרִים בלאומים, כי מצינו ״ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם״¹¹ שהיו חכמים בתקופות ומזלות. וכן ״כי מלאו מקדם ועוננים כפלשתים״.⁠¹² והבנים הללו [של אברהם] התישבו בארץ הקדם.⁠¹³ ומבני דדן יצאו הגדולים הללו. אבל כל מה שיפורש על מקראות כאלו הוא אומד הדעת ואין לסמוך עליו, כי אין לנו קבלה ולא דברי הימים הכתובים מסופרים נאמנים.

1. שלוש מלים אלו כתב רמב״ן בשם רש״י.

2. תהלים לז, לא.

3. נחמיה יג, ז.

4. ישעיה כא, טו.

5. בראשית י, ה.

6. סא, ד.

7. עד כאן העתיק רבינו מדברי רמב״ן, אבל בערבוב כל סדר דבריו. וכנראה לא כתב הכל במושב אחד אלא ניסה בתחילה לקצר, ואחר כך הוסיף פסקאות ממה שהשמיט בתחילה.

8. במדבר כד, יז.

9. איוב לה, ה.

10. של החוזים בכוכבים שהזכיר מקודם.

11. מל״א ה, י.

12. ישעיה ב, ו.

13. וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי, אל ארץ קדם (בראשית כה, ו).

אשורם ולטושם ולאמים – לא שבני דדן נקראו כן, אלא סיפר שמבני דדן יצאו אומות שנקראו אשורים ולטושים ולאומים, לא ע״ש בני דדן אלא לאיזו סבה ידועה אז, ולכן הוסיף הכתוב מלת היו כלומר מבני דדן יצאו האומות האלה, וראיה לזה בדברי הימים מונה אלו ו׳ הבנים, וגם בני יקשן ובני מדין ולא הזכיר בני דדן:

את שבא ואת דדן – (למעלה י׳:ז׳) נזכרו בבני כוש; ואיננו רחוק שהיו האומות האלה מעורבות משני יוחסין.

אשורים וכו׳ – שמות אומות בלתי ידועות ואינם שמות אנשים מיוחדים ולא נזכרו בד״ה {בדברי הימים}.

Sheba and Dedan. Above (Gen. 10:7) these were mentioned among the children of Cush; it is not unlikely that these nations were an amalgam of two lines of ancestry.

The Ashurites, etc. These are names of unknown peoples, and are not names of individuals. They are not mentioned in the Book of Chronicles.

אשורם וגו׳ – נראה – וזו גם דעתו של אונקלוס – שאלה אינם שמות פרטיים, אלא שמות עצם המתארים אופי לאומי. ״אשר״: לצעוד ישר קדימה; מכאן ״אשורים״: צעדים בכיוון ישר [מי שצועד ישר קדימה הוא תקיף בדעתו וזריז, הוא מתקדם יפה]. ״ולטושם״, משורש ״לטש״ (לחדד), פירושו אולי: אנשים מזויינים המתגוררים בבדידות, היכולים לדאוג לעצמם. [בתרגום הגרמני לפסוק תרגם: ״ובני דדן היו יושבים בכיוון המישור, גרו בבדידות חמושים ובחבורות של אומות.]

היו אשורם וגו׳: תרגם אונקלוס ״היו למשרין ולשכונין ולנגון״¹. ולשון ״היו״ דוחקתו² שהוא על שם פעולתם³, וכמו שכתבתי לעיל (ט,יח) על הפסוק ״ויהיו בני נח״ (ועיין להלן לו,יא)⁴. ובב״ר (סא,ה) איתא: אמר רבי שמואל בר נחמן, אע״ג דאינון מתורגמין⁵ ״תגרין לופרין⁶ וראשי אומין״, כולם ראשי אומות הן. ודעת הרמב״ן דרבי שמואל בר נחמן⁷ חולק על התרגום⁸. ולי נראה שבא להוסיף⁹, דוודאי מכל מקום גם זה אמת שהיו ראשי אומות, אלא שנקראו על שם הפעולה המיוחדת שהיתה להם. ובדברי הימים א׳ פרק א׳ לא נזכרו כלל, משום שלא היו אומות חשובין אלא איזה דורות מועטין.

1. רש״י: ״למשרין״ – לשון מחנה (וברמב״ן כתב שהם מחנות שיירות הולכי דרך מעיר לעיר). ״ולשכונין״ – הם השוכנים באהלים, שהם נטושים על פני האדמה. ״ולנגון״ – מלשון איים, כדלעיל י,ה ״איי הים״ – ״נגות עממיא״.

2. כך ביאר הרמב״ן בפסוקנו.

3. אך רש״י כתב כאן על אונקלוס – ׳ותרגום של אונקלוס אין לי ליישבו על לשון המקרא׳.

4. עה״פ ״ויהיו בני אליפז תימן אומר צפו״...

5. תרגום יונתן בן עוזיאל בפסוקנו.

6. ׳לופרין׳ – אנשי רשע, פניהם פני להבים, בוערים כלפידים (רמב״ן).

7. שהובא בב״ר.

8. תרגום יונתן בן עוזיאל. וזה לשון הרמב״ן: ואמר רבי שמואל בר נחמן, שאע״פ שנהגו לתרגם כן, אינם אלא ראשי אומות, אין בהם שם תואר כלל.

9. ולא לחלוק.

את⁠־שבא ואת⁠־דדן – לעיל י׳:ז׳ מוזכרים שבא ודדן כבני רעמה בן כוש; השווה שם. שבא גם מוזכר כאחד מבני יקטן; השווה לעיל י׳:כ״ח.

אשורם וגו׳ – שני התרגומים רואים בשמות אלה שמות קיבוציים המציינים את עיסוקיהם של צאצאי דדן, וכן גם רבי שמואל בן נחמן בבראשית רבה¹

1. פרשה ס״א:ד׳ (המ׳).

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון