ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו – בחיי אביו היה נוהג במצות אביו, והוא שצוה על נשואי אשתו. ומברכת אביו [הוא] מבורך, כי השליטוֹ בכל אשר לו. ועל אביו שרתה [דיבור] שכינה למעלת עבודתו את האלהים, אבל עם יצחק לא דִּבֶּר בחיי אביו. ואחרי מותו אז שרתה שכינה על יצחק, ומצא עצמו מבורך מאלהים בגופו ובנפשו. כאמרו ״וירא אליו י״י ויאמר אל תרד מצרימה״¹ וגו׳ וקבע לו הברכות שברך בהם את אברהם.⁠² אבל יעקב ברכו אלהים בחיי אביו ונראה אליו כשברח מן הארץ במראה הסולם³ וקבע לו הברכות שברך את אברהם ויצחק.⁠⁴ לפי שבקש יצחק תחלה לברך את עשו, והוא⁵ בא במרמה ולקח את ברכתו, נגלה אליו [הקב״ה] וברכו.⁠⁶ ואברהם לא היה צריך לברך את יצחק כי היה מבורך ועומד מן השמים שאמר לו ״כי ביצחק קרא לך זרע״,⁠⁷ להוציא ישמעאל ובני קטורה.⁠⁸ מה שאין כן יצחק שלא נאמר לו מפי השם ״כי יעקב יקרא לך זרע״, ובחר יצחק לברך את עשיו, בעבור היותו הבכור גם אהבו, הוצרך לברכו לקבוע לו הברכה שהביא השם עליו.

התבוננתי עוד שקודם מתן תורה לא נגלה השם על נביאיו קודם שהיו בני שבעים שנה כי אין הנבואה שורה אלא על המוכן לה בזכות חכמתו ומעשיו הרצויים, ובלי תורה ומצוה צריכין לנהג בצדק ומישרים ולבקש קרבת אלהים. ולא הגיעו למעלת הנבואה עד בן שבעים שהוא חיי בני אדם על הרוב, עד שהיו כל ימי חייהם נקיים ונרצים. על כן הדבור הראשון שנדבר אברהם בחרן כתוב ״ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן״⁹ וכן יצחק במות אביו היה בן שבעים וחמש שנים, ואחר כן נדבר אתו אלהים. וכן יעקב בצאתו מבאר שבע היה יותר משבעים שנה.⁠¹⁰ וכן משה היה בן שמונים שנה תחלת דבר השם עמו במראה הסנה¹¹ וכן אהרן בן שמונים ושלש.⁠¹² ואין מלבד הנזכרים אדם שזכה לנבואה קודם מתן תורה. (ואל תשיב¹³ מחלומות יעקב ופתרוניו כי זה על ידי רוח אלהים בחכמה ורוח הקדש, לא נבואה שנבדל מאד ממנה, וכמו שרמזנו בפירוש ״וירדוף עד דן״).⁠¹⁴ גם האבות גם משה ואהרן טרם התנבאו היו מלאים רוח חכמה ודעת אלהים. אבל שידבר אליו השם [בעצמו] לא זכו עד מלאת להם שבעים שנה. ואחר שניתנה תורה היה חזון נפרץ גם בצעירים לימים, כי י״י מתהלך בתוכנו ודרכי התורה מקדשים את הנפש ומכינים אותה מהרה לקבל מתנות גדולות כאלה. וזהו שאמר ״ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו״.⁠¹⁵ שאעפ״י שגם בחיי אביו לא [שמע] דבר, לא בֵּרְכוֹ אלהים בנבואה ובקרבת אלהים וכיוצא, עד אחרי מות אביו. ומלת ״אלהים״ בארנוהו¹⁶ שהוא שם המשפט, העושה בצדק. כי יצחק היה כדאי במעשיו שיברכהו אלהים כמו שברך את אביו.

וישב יצחק עם באר לחי ראי – פירשנו למעלה¹⁷ שהכין מקום זה לו לבית תפלה ולעבוד שם את י״י. ובחיי אביו היה הולך ושב לשם, כי לא עזב את אביו לשבת לבדו. ואחרי מות אביו ישב שם בקבע.