Bereshit 25 – בראשית כה‏ – Mikraot Gedolot

[יב] ¹ותלד לו את זמרן ואת יקשן, אמי בר יחזקאל ורבנן, אמי בר יחזקאל אמר זמרן שהיו מזמרין בעולם, יקשן שהיו מתקשין בעולם, ורבנן אמרי זמרן שהיו מזמרין בתוף לעבודה זרה, יקשן שהיו מקישין בתוף לעבודה זרה. (בראשית רבה סא)

[יג] ²ותלד לו את זמרן וגו׳ הוי אומר והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד (איוב ח׳:ז׳) אמר הקב״ה בעוה״ז הצדיקים מולידים טובים ורעים אבל לעולם הבא כלם יהיו צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי (ישעיהו ס׳:כ״א), ואומר הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום אני ה׳ בעתה אחשנה (ישעיהו ס׳:כ״א). (תנחומא חיי שרה ח.)

[יד] ³ותלד לו את זמרן, ר׳ יהושע בן לוי אומר שיחתן של בני ארץ ישראל תורה היא, כיצד אדם מתפלל על חברו ואומר לו תהא אח לשבעה ואב לשמונה, אח לשבעה זה יצחק ודוד שכל אחד מהם אח לשבעה, ואב לשמנה זה אברהם וישי. (מדרש הגדול.)

1. מדרש תהלים מזמור צב. ח״א זמרן שהיו מזמרין בהם יקשן שהיו בני אדם קשין. ובפי׳ ב״ר מפרש כן גם בב״ר שהיו מתקשין בעולם, שהיו מוחזקין בעולם. ובשכל טוב מפרש שהיו בני אדם קשים, ובפי׳ מעין גנים לאיוב צד ט. כתב ובלדד השוחי הוא מזרעו של אברהם דכתיב ביה ואת ישבק ואת שוח. ועי׳ בספר הדר זקנים צד טז. דלומד מקרא שלפנינו מדן ואת מדין דשתי אומות הם.

2. לעיל מאמר ז.

3. מקור המאמר במדרש תהלים מזמור ה. ה. וגורס אברהם אב לשמונה יצחק וישמעאל וששה בני קטורה. אח לשבעה זה יצחק שהוא אח לישמעאל ולששה בני קטורה ר׳ שמואל אמר אב לשמונה זה ישי שהוא אב לשמונה שנאמר ודוד בן ישי אפרתי היה מבית לחם יהודה ושמו ישי ולו שמונה בנים (ש״א יז, ב.) יהא אח לשבעה זה דוד שהוא אח לשבעה אחיו. וכן הביא דרש זה בלקח טוב כאן וז״ל הוא שאמרו רז״ל (וי״ג שנהגו אבותינו) לומר בשעת המילה יחי הילד לאביו ואמו יהא אח לשבעה ואב לשמנה וכו׳, ובהגהות מהרש״ב הביא כן משבלי הלקט הל׳ מילה ד. המברך אומר יהי אח לשבעה והקהל עונים ואב לשמונה, ובס׳ תמת ישרים ט. הביא בשם מגלת סתרים לרבינו נסים שהביא המדרש הזה. ועי׳ לעיל פי״ז מאמר פז. בבאור מפסקתא וקה״ר תן חלק לשבעה זה דור שמל משה לשבעה וגם לשמונה זה דור של יהושע שמל לשמונה ופי׳ הראב״ן מאברהם ועד משה ז׳ דורות ועד יהושע ח׳ דורות. ועפ״ז מפרש בהגהות מהרש״ב במדרש תהלים ולק״ט אח לשבעה ר״ל למשה שמל לשבעה גם לשמונה ליהושע שמל לשמונה. וסיים שם בלק״ט ואע״פ שיש בני אדם שאומרים אח לשבעה ואב לשמונה (י״ג וגם לשמונה) זה מנשה ואפרים שהקריבו ביום השביעי וביום השמיני בנשיאים לקיים מה שנאמר בך יברך ישראל ישימך א׳ כאפרים וכמנשה.

וִילֵידַת לֵיהּ יָת זִמְרָן וְיָת יָקְשָׁן וְיָת מְדָן וְיָת מִדְיָן וְיָת יִשְׁבָּק וְיָת שׁוּחַ.

She bore him Zimran, Yokshon, Medan, Midian, Yishbok, and Shuach.

וילידת ליה ית זמרן וית יקשן וית מדן וית מדין וית ישבק וית שוח.

And she bare to him Zimran, and Jokshan, and Medan, and Midyan, and Yishbak, and Shovack.

וַתֵּלֶד לוֹ אֶת זִמְרָן וְאֶת יָקְשָׁן וְאֶת מְדָן וְגוֹ׳ – הֱוֵי אוֹמֵר, וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר וְאַחֲרִיתְךָ יִשְׂגֶּה מְאֹד. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הָעוֹלָם הַזֶּה הַצַּדִּיקִים מוֹלִידִים טוֹבִים וְרָעִים, אֲבָל לָעוֹלָם הַבָּא כֻּלָּם יִהְיוּ צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי (ישעיהו ס׳:כ״א). וְאוֹמֵר: הַקָּטֹן יִהְיֶה לָאֶלֶף וְהַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם אֲנִי י״י בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה (ישעיהו ס׳:כ״ב). וְכֵן יְהִי רָצוֹן אָמֵן.

And she bore him Zimran, and Jokshan, and Medan, etc. (ibid. 25:2). Therefore Scripture says: Though thy beginning was small, yet thy end shall greatly increase (Job 8:7). The Holy One, blessed be He, proclaimed: The righteous beget good and wicked sons in this world, but in the world-to-come all of them shall be righteous and shall inherit the land forever (Isa. 60:2). And it says also: The smallest shall become a thousand, and the least a mighty nation; I, the Lord, will hasten it in its time (ibid., v. 22). And so may it be.

זִמְרָן – שֶׁהָיוּ מְזַמְּרִין בָּעוֹלָם, יָקְשָׁן, שֶׁהָיוּ מִתְקַשִּׁין בָּעוֹלָם, וְרַבָּנָן אָמְרִין, זִמְרָן שֶׁהָיוּ מְזַמְּרִין בַּתֹּף לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְיָקְשָׁן שֶׁהָיוּ מַקִּישִׁין בַּתֹּף לַעֲבוֹדָה זָרָה.

וולדת לה זמרן ויקשן ומדן ומדין וישבק ושוח.

וילדה לו את זמרן ויקשן ומדן ומדין וישבק ושוח.

ותלד לו – ריש לקיש אמר תוספתו של הקב״ה מרובה על העיקר, קין עיקר ושת לשון תוספות, ונתמלא העולם משת, ישמעאל עיקר ובני קטורה ע״י שהן לשון תוספות נתרבו, יוסף עיקר של רחל והוליד שנים, ובנימין שהוא לשון תוספת העמיד עשרה, שנא׳ ובני בנימין בלע וגו׳ (בראשית מו כא), ער עיקר, ושלה שהוא לשון תוספת מעמיד שני בתי דינין. עיקר שנות איוב ק״י שנה, ונוספו לו ק״מ שנה, עיקר מלכות חזקיהו י״ד שנה, ונוספו לו ט״ו שנה, ודומה לדבר ונפשו קשורה בנפשו (בראשית מד ל):

את זמרן – שמזמר (בתוף) לע״ז:

ואת יקשן – שמקיש בתוף לע״ז. ומדרש השאר לא שמעתי:

ותלד לו את זמרן – והא דאמר אשר פדה את אברהם שפדאו מצער גדול בנים וחזינא הכא שהוליד בנים הרבה על בני קטורה ועוד שמחה לאיש הרבות בנים וי״ל שפדאו מצער של יוסף ודינה ובני יעקב:

ותלד לו את זמרן,⁠"she bore Zimron for him.⁠" Concerning Isaiah 29,22 אשר פדה אברהם, "who redeemed Avraham,⁠" which according to our sages means that Avraham was freed from the burden of raising children, and which seems incompatible with the fact that he had to raise 6 children by Keturah, apart from the fact that most fathers enjoy having many children to raise, we must assume that what the author of that comment had in mind was that Avraham dd not have to experience the problems his grandson Yaakov faced when his son Joseph went missing, when his daughter Dinah was raped, and when various of his sons at different times behaved in a manner unacceptable to him.

ותלד לו את זמרן – גידלה אותם בביתו, על דרך ״חמשת בני מיכל {בת שאול} אשר ילדה לעדריאל״ (שמואל ב כ״א:ח׳), שגידלה אותם שלא היו בניה כלל, כי אמנם אברהם לא הוליד כי אם יצחק וישמעאל, כמבואר בדברי הימים א׳.

ותלד לו את זמרן, she raised them in his house, similar to the “five sons of Michal” who raised the children of her sister Merav who had died at an early age, and had born those to Adriel (compare Samuel II 21,8) Michal had no children of her own at all. Although Avraham had personally only sired Ishmael and Yitzchok, he had adopted these children as seems clear from Chronicles I 28, and 32.

ותלד לו – היא ילדה לו אלה הבנים. אבל באמת לא נולדו לו, כי לא נקרא שמו עליהם ביחוסם. כי מהם מתחילים משפחותיהם, לא מאברהם. כמו ״הוא אבי מואב״¹ וכבר בארנו זה. ודומה לזה ״ותלד הגר לאברם בן, ויקרא אברם שם בנו אשר ילדה הגר״² ולא אמר ״הנולד לו״. אבל היא ילדתו ושמו לא יקרא עליו. וכן ״ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם״³ ולא אמר ״הנולד לאברהם״ או ״אשר הוּלָד לאברהם״. אבל ביצחק אמר ״ויקרא אברהם את שם בנו הנולד לו אשר ילדה לו שרה יצחק״⁴ כי הוא לבדו נולד לו. וכן ״אברהם הוליד את יצחק״⁵ וכמו שיתבאר.

ואת מדין – אין בידנו לברר אם מבן זה יצאו אומת המדינים שנזכרה בתורה שעזרו את מואב להחטיא את ישראל בדבר פעור, או נקראו שתיהן בשם אחד. כמו ״ויקשן ילד את שבא ואת דדן״⁶ ובבני כוש כתוב ״ובני רעמה שבא ודדן״⁷ ונקראו אלה בשמותן כי אין בידנו ספר דברי הימים. אבותינו ידעו ואינימו, וְנוֹהֵג⁸ אין אתנו יודע עד מה.

1. בראשית יט, לו.

2. שם טז, טו.

3. שם כא, ט.

4. שם כא, ג.

5. שם כה, יט.

6. שם כה, ג.

7. שם י, ז.

8. מנהיג או יודע.

ותלד לו – אעפ״י שהיה זקן מאד, הנה בזקנתו החליף כח, ואחר שהוליד את יצחק שב להיות כבחור, והתמיד בכוחו זה עד יום מותו:

ותלד לו – מבארם בשמותם שנעשו גוים גדולים למלא פני האדמה להיות צוותא אל הלב והסגולה, אם בישוב הארץ אם לצורך המלאכה והאומניות, שעז״א ובני דדן היו אשורים ולטושים, שהוא ע״ש מלאכתם כמ״ש בפי׳ ד״ה והיו י״ג ראשי אומות, שמספר י״ב או י״ג היה בכל אחד מבניו, וסיים כל אלה בני קטורה, ר״ל לא נתיחסו לאברהם רק היו בני קטורה.

ותלד לו וגו׳: אע״ג שכבר היה זקן הרבה מאשר היה בלידת יצחק¹, מכל מקום לא נחשב בזה נס, אחר שנפתח הצור ונעשה אותו גוף טבע להוליד גם בהיותו כעץ יבש², כמו הנס של הסלע במדבר שאחר שנפתח הצור להוציא מים נעשה טבע, וכמו שכתבתי בפרשת חקת בענין מי מריבה, כך נעשה אברהם אבינו גוף מוליד³ גם בהיותו כצור יבש. (וכבר ביארנו בהרחב דבר לעיל כא,ג למאי נעשה כך אופן הולדת יצחק, ע״פ מקרא בישעיה נא,א-ג⁴).

1. ולא מצאנו שהתורה תתאר זאת כדבר יוצא דופן וכו׳.

2. אך עיין ברמב״ן לעיל יז,יז ד״ה הלבן מאה שנה יולד, שהוכיח מהולדת בני קטורה בגיל זה שאין פלא בבן מאה שנה שיוליד, ׳כי האנשים יולידו כל ימי היות בהם הליחה, בני תשעים ובני מאה גם בדורות האלה, אף כי בימי אברהם שלא עברו מימיו פי השנים׳ (שני שליש)...

3. אך הדברים מעט סותרים לדברי רבינו לעיל יח,יב ובהרח״ד לעיל כא,ג, עיי״ש היטב.

4. ״הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם״.

ותלד לו וגו׳ – שבטים שונים אלה, רק בחלקם הם זוהו על ידי החוקרים החדשים.

מדן – המדנים מוזכרים להלן ל״ז:ל״ו, אך נראה, ששם הם זהים עם המדינים שמוזכרים בפסוק כ״ח שם. ואולי נתמזגו שני אלה לעם אחד. המדינים מוזכרים לעתים קרובות בתולדות ישראל. להלן ל״ז:כ״ח אנו מוצאים אותם מקיימים מסחר שיירות למצרים. בשמות פרק ב׳ ופרק יח מצינו יתרו כהן מדין. בספר במדבר בפרק כב ובפרק לא מצינום כאויבי ישראל, ובשופטים פרק ו׳ הם שולטים בישראל במשך שבע שנים, עד אשר גדעון מנצח אותם.

ואת⁠־שוח – מוזכר באיוב ב׳:י״א כשבט בקרבת ארץ עוץ.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון