×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(לא) וַיֹּ֖אמֶר יַעֲקֹ֑ב מִכְרָ֥ה כַיּ֛וֹם אֶת⁠־בְּכֹרָתְךָ֖א לִֽי׃
Yaakov said, "Sell me, now,⁠1 your birthright.⁠"2
1. Sell... now | מִכְרָה כַיּוֹם – See Rashbam and Ramban. Literally: "sell as today" but Ramban notes that elsewhere the same formulation simply means "כעת הזאת" (at this time), citing Shemuel I 2:16, 9:13, and 9:27. Cf. Radak who suggests that the "כ"ף" is a "כ"ף האמתי", whose job is to emphasize the truth of an action, and renders the verse: "truly sell me today". Alternatively: "First, sell me...⁠" (Shadal, citing Shemuel I 2:16, Melakhim I 1:51 and 22:5).
2. your birthright | בְּכֹרָתְךָ – It is not clear whether the birthright was a material or spiritual commodity, or perhaps simply a status symbol. See Sale of the Birthright for discussion.
א. אֶת⁠־בְּכֹרָתְךָ֖ =ל-מ,ש,ש1,ו,ה,ש2 ושיטת-א וכמו כן בתאג׳ חבשוש (אין געיה), וכך במג״ה.
• ל,ק3=אֶת⁠־בְּכֹֽרָתְךָ֖ (געיה באות כ״ף) וכך אצל ברויאר; וראו את רשימתו בתוך ״ספיקות שאין להם הכרע״, הערה 8, ובספר טעמי המקרא פרק ח.
• דפוסים,קורן=אֶת⁠־בְּכֹרָֽתְךָ֖ (געיה באות רי״ש) וכמו כן בתאג׳ דפוס ראשון.
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבהמדרש תנחומא (בובר)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובשכל טוברשב״םאבן עזרא א׳רד״קר׳ אברהם בן הרמב״םחזקוניפענח רזארמב״ןר׳ בחיימנחת יהודההדר זקניםדעת זקניםטור הפירוש הארוךר״י אבן כספיעקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלר״ע ספורנוגור אריהכלי יקראור החייםר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןעודהכל
[קצו] 1ויאמר יעקב מכרה כיום וגו׳ אמר ליה זבין לי חד יום מן דידך אמר ר׳ אחא כל מי שיודע לחשוב, [ימי הגלות, מוצא] יום אחד ישב אבינו יעקב בשלווה בצלו של עשו. (בראשית רבה ס״ג)
[קצז] 2ויאמר יעקב מכרה כיום את בכרתך לי, א״ל בכורס אתה מבקש, מבקש אתה חלקי של עולם הבא, א״ל איני יודע אם יש לך חלק לעולם הבא, אבל מכור לי הבכורה שהיא מפרסמת כיום. (תנ״י תולדות ד.)
[קצח] 3מכרה כיום את בכרתך לי, אמרו כשהיו יעקב ועשו במעי אמן, א״ל יעקב לעשו, עשו אחי, שנים אנחנו לאבינו ושני עולמות לפנינו העולם הזה והעולם הבא, העוה״ז יש בו אכילה ושתיה משא מתן לשאת אשה ולהוליד בנים ובנות, אבל העוה״ב אינו כן בכל המדות הללו. רצונך טול אתה העוה״ז ואני אטול העוה״ב. מנין שכך הוא שנאמר מכרה כיום את בכורתך לי. כשם שהיינו אומרים בבטן, מיד כפר עשו בתחיית המתים (שנאמר הנה אנכי הולך למות) באותה שעה נטל עשו בחלקו העוה״ז ונטל יעקב העוה״ב בחלקו. (תנא דבי אליהו זוטא פי״ט)
[קצט] 4ויאמר יעקב מכרה כיום את בכרתך לי, מחוסרי אמנה אומרין בנוהג שבעולם אדם שהוא נותן קערה של עדשים, הוא אומר לו מכור לי את בכורתך, ומוכר לו, אלא דברים היו שם, כשנכנס עשו מצא יעקב שהוא עומד ומבשל ועיניו מתעשנות, אמר כל הטורח הזה למה לך, שא נא עיניך וראה כל באי העולם אוכלין כל הנמצא דגים שקצים ורמשים בשר חזיר וכל כיוצא בהן, ואתה מצטער עד שתבשל קערה של עדשים, אמר לו יעקב ואם אנו עושים כך היאך נעשה לאותו היום שכתוב בו בקשו צדק בקשו ענוה אולי תסתרו ביום אף ה׳ (צפניה ב׳:ג׳) יום שמגיע מתן שכרן של צדיקים ויהיה הכרוז מכריז ואומר איה שוקל איה סופר (ישעיהו ל״ג:ט״ו), אמר לו וכי יש עולם בא או שמא יש תחיית המתים, מעתה אדם הראשון שמת שמא חוזר ובא לו. נח שעל ידו נבנה העולם שמא חוזר ובא לו. אברהם שמת והוא חביב עליו יתר מן הכל שמא חוזר ובא לו, אמר לו יעקב ואם אין עולם בא ולא תחיית המתים בכורה זו למה לך, מכרה כיום את בכרתך לי. (מדרש הגדול)
[ר] 5מכרה כיום, מהו כיום, מה היום הולך ואינו חוזר, אף מכירתך קיימת בלא חרטה ובלא חזרה. (לקח טוב)
[רא] 6מכרה כיום, מאי כיום, היום בכורה נמכרת אבל לאחר מתן תורה אין בכורה נמכרת שנאמר כי את הבכור בן השנואה יכיר (דברים כ״א:י״ז). ד״א כיום, אמר לו הוי יודע שיש עולם בא שיש מתן שכר שלא תאמר הטעיתי בך. (מדרה״ג)
[רב] 7מכרה כיום את בכרתך לי, הבכורה שהבטיח הקב״ה לאברהם לזרעך אתן את הארץ הזאת (בראשית י״ב:ז׳) והיה לעשו ליטול פי שנים בארץ כנען וקנאה אבינו יעקב ממנו, כי לא היה עשו מאמין שהקב״ה עתיד ליתן הארץ לזרע אברהם לפיכך מכרה בנזיד עדשים. (לקח טוב)
1. בילקוט שמעוני הגי׳ אר״א כל מי שיודע לחשב כמה שנים ישב אבינו יעקב בשלוה ימצא שיום אחד ישב יעקב בשלוה בצלו של עשו. ובתנחומא ישן תולדות ד. מכרה כיום אמר ר׳ אחא מי שהוא יודע לחשב כראוי לא נטלו ישראל בעולם הזה אלא אלף שנים שיומו של הקב״ה אלף שנים הן, שנאמר כי אלף שנים. ובשכל טוב כל מי שיודע לחשוב כו׳ יום אחד ישב אביר יעקב בשלוה ״שלא היה בצל עשו״.
2. ראה לקמן מאמר קצח. ולעיל פה. ובלק״ט ד״א כיום בפרהסיא. ובשכ״ט בפרהסיא כיום שהוא גלוי. במדרש אגדה מכרה כיום, מה יום זה ברור, כך תהיה מכירתך מכירה גמורה. ועי׳ ברש״י כאן.
3. לעיל מאמר פה. ומאמר קצז. ובילקוט שמעוני רמז קיא. מובא מאמר זה מפדר״א בשנוים ובהערות מאיר עיין בתנדב״א זוטא מוכיח כי אלה הפרקים שבתנדב״א זוטא המה פדר״א.
4. כ״ה גם בכת״י נר השכלים ועי׳ לעיל מאמר קצה. ובדרשות הר״ן דרוש ב.
5. לעיל מאמר קצז.
6. כן הוא בכת״י מדרש הבאור. ובחמדת ימים מכרה כיום, היום בכורה נמכרת בחיי האב אבל אחר מתן חורה אין בכורה נמכרת דכתיב לא יוכל לבכר (ביאר הרמב״ם ז״ל פ״ו מהל׳ נחלות ה״ג בכור שמכר חלק בכורה קודם חלוקה ממכרו קיים ר״ל אחר מיתת אביו אבל כאן יצחק עדיין הוא קיים וחלק בכורה ברשותו. אם מכר הבן מנכסי אביו מדעתו, מכרו קיים ושלא מדעתו מכרו בטל). ובכת״י נר השכלים ד״א מכרה כיום לפי מנהגם באותו הזמן. כו׳ כי לכל זמן יש נמוס בין אנשיו שהוא מקובל וזהו מן הענינים הסתומים מפני שהוא תלוי בדורות ולזה אמרו מכירת עשו אינה חוזרת לעולם ולעולמי עולמים. ובכת״י אור האפלה ויאמר השבעה לי כיום כלומר לפי חק המכירה והקניה הנהוגה באותם הימים כמו שהיה בימי בועז שליפת נעל, וכמו שאנו עושים היום בקצה הבגד (הסודר). ובפי׳ הריב״א כ׳ ובשם ר׳ אהרן הכהן מצאתי מכרה כיום כלו׳ לעתיד לבוא שהעבודה בבכורות ואין אדם יכול לקנותה אבל עכשיו שאין עבודה נוהגת מכור אותה לי וזהו כיום כלומר כיום הזה שאין עבודה נוהגת. הטעית בך. ברכות ז: אע״ג דמדעתיה זבניה [עשו] לבכירותיה, דכתיב וימכור את בכורתו ליעקב. חזי מה כתיב ביה וישטם עשו את יעקב, עי׳ לקמן כז. מא.
7. מענין זה עוד בלק״ט שכפר ולא היה חושש אלא בדבר שלפניו אבל בדבר עתיד לא היה מאמין. [ובשכ״ט מוסיף במה שהבטיח הקב״ה את אברהם ליתן לזרעו את הארץ] ולמה זה לי בכרה, מה צריך לי להאמין דבר זה שאהיה נוחל בארץ חלק בכורה, ויאמר יעקב השבעה לי לפיכך הלך אל ארץ מפני יעקב אחיו מפני השבועה שנשבע לו. וכעי״ז בחזקוני הנה אנכי הולך למות, ירושת ארץ ישראל תלויה בבכורה והירושה אינה באה עד לאחר ד׳ מאות שנה כו׳ מה ריוח יש לי בה. וראה לקמן מאמר רכ. ולפי המבואר כאן ולעיל פי״ג מאמר צ. מושבותיכם הוא ירושה מאבותיהם ופט״ו מאמר ריב. לזרעך אתן אין כתיב אלא לזרעך נתתי. כבר נתתי. ופט״ו מאמר קלט. עי״ש בבאור. ולפי הנ״ל מתורץ מה שהקשו הראשונים איך חל הקנין מן התורה הא אין קונין דבר שלא בא לעולם עי׳ לקמן מאמר רי. כיון שהקב״ה אמר לזרעך א״כ היה להם ליעקב ועשו זכות בהארץ כמו ליצחק ושפיר חל הקנין. ובשכל טוב כ׳ כיום כלומר באותו יום שאתה עתיד לירש את בכורתך, מכור אותו לי מעכשיו. כי כבר הבטיח הקב״ה את אברהם לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת והיה עשו ראוי ליטול פי שנים. ויאמר יעקב השבעה לי כהיום. א״ל אע״פ שאין אתה מאמין בכך השבעה לי באותו היום שתהיה ראוי לנחול שלא תערער עלי, וישבע לו שלא יבקש חלק בארץ כלל אפילו כפשוט. כו׳ שנשבע לו על כל חלקו. ויש להעיר לפ״מ דמבואר בשו״ע חו״מ סי׳ ר״ט מדברי המרדכי בפרק יש נוחלין דאם אומר שיקנה כשיהיה בעולם קנה אע״פ שעכשיו אינו בעולם עיי״ש בהגהות הגר״א וקצה״ח ולפ״ז י״ל דמכירת הבכורה בירושת הארץ היתה כדין שהתנה עמו שיקנה כשיהיה בעולם היינו בעת שירש ובכה״ג לא אמרו אין אדם מקנה דשלב״ל. ומ״ש מכור לי מעכשיו לא שיחול הקנין מעכשיו רק שהמכירה תהיה עכשיו. ובקצוה״ח חו״מ סי׳ רע״ח סק״ג כ׳ לתרץ דמה שאמר למה זה לי בכורה מהני מדין סילוק שמסלק א״ע מבכורה וזה מועיל ע״פ דין עייש״ה והוא כדברי השכ״ט שנשבע לו שלא יערער עליו וזה מועיל.
וַאֲמַר יַעֲקֹב זַבֵּין כְּיוֹם דִּלְהֵי יָת בְּכֵירוּתָךְ לִי.
Yaakov said, “Like this day, sell your birthright to me.”

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי
וַאֲמַר יַעֲקֹב זַבֵּין כַּיּוֹם דִּלְהֵי (ח״נ: דִּילְהֵן) יָת בְּכֵירוּתָךְ לִי
כַּיּוֹם – כ״ף הדמיון או תיאור זמן? רש״י ורמב״ן
א. רש״י ורמב״ן נחלקו בביאור ת״א ״מִכְרָה כַיּוֹם״ – ״זַבֵּין כַּיּוֹם דִּלְהֵי״ [או: דִּילְהֵן]. לדעת רש״י הכ״ף ״מִכְרָה כַיּוֹם״ היא כ״ף הדמיון: ״מכור לי מכירה ברורה כמו יום זה״, ותמך דעתו מת״א: ״מכרה כיום את בכורתך לי – כַּיּוֹם דִּילְהֵן, כיום שהוא ברור כן מכור לי מכירה גמורה״. ואולם יש שפירשו כ״ף ״כַיּוֹם״ כתיאור זמן: מתי תמכור? כיום! כך רשב״ם שכתב ״מִכְרָה כַיּוֹם – כלומר לאלתר״. זו גם דעת רמב״ן שכתב: ״ופשוטו: כעת הזאת, וכן וְאַתָּה עֲמֹד כַּיּוֹם וְאַשְׁמִיעֲךָ אֶת דְּבַר אֱלֹהִים (שמואל א ט כז)״, ולדעתו גם אונקלוס פירש כ״ף ״כַיּוֹם״ כתיאור זמן:
והנראה מדעת אונקלוס, כי בעבור היות מכירת הבכורה לאחר מיתת אביהם, אמר: מכרה לי הבכורה לאיזה יום שתפול בו. וזה שמוש לְהֵן בלשון ארמית: להין את אזיל – לאיזה מקום (ב״ר לב יט); מן הין את מודע לי (ויק״ר יח א)... והוא לשון מורגל להם במקומות הרבה. ובדניאל – לַהֶן בפתחות הלמ״ד, כטעם אֶלָּא: לָהֵן אֱלָהִין דִּי מְדָרְהוֹן עִם בִּשְׂרָא לָא אִיתוֹהִי (דניאל ב יא). ואונקלוס יתרגם ״זולתי״ (דברים א לו): ״אֱלָהֵין״ – אלא הן. ובנוסחאות בדוקות ומדוקדקות מן התרגום: ״כַּיּוֹם דִּילְהֵי״, והוא כמו שפרשתי, כי הֵי בלשונם: אֵיזֶה, כמו שאומר בתלמוד הי רבי מאיר (בבא קמא צט ע״ב), הי רבי יהודה (בבא בתרא קמא ע״א) וזולתם. ואפשר שעשה אנקלוס כיום כאלו הוא בַּיוֹם: מכרה ביום שתבא בו הבכורה לי; כי כן מצאנו השמוש הזה לכ״ף: כַּאֲשֶׁר יֵלֵכוּ אֶפְרוֹשׂ עֲלֵיהֶם רִשְׁתִּי (הושע ז יב) – משפטו: בַּאֲשֶׁר.
ייתכן שמחלוקתם בביאור ״כַיּוֹם״ נובעת ממחלוקתם במהות הבכורה: לדעת רש״י, עשו ״ביזה עבודתו של מקום״ כלומר הוא מכר את זכותו לעבודת הקודש שהיתה נעשית בבכורות. מכיוון שמכירה זו חלה מיד פירש רש״י ״כַּיּוֹם שהוא ברור כן מכור לי מכירה גמורה״. אבל לדעת רמב״ן, עשו מכר את זכותו לירש פי שניים כדין בכור וזו חלה לאחר מיתת אביהם. לכן פירש בדעת אונקלוס ״מכרה לי הבכורה לאיזה יום שתפול בו״. או ״מכרה ביום שתבא בו הבכורה לי״ ולפי שני הביאורים זהו תיאור זמן.
תוספת דִּילְהֵי
ב. גם ״מרפא לשון״ פירש ״כַּיּוֹם״ כתיאור זמן אלא שפירש ״כַּיּוֹם דִּילְהֵי״ באופן שונה מרמב״ן: מכיוון שבלשון המקרא ״כַּיּוֹם״ משמש לזמן עבר, הווה וגם עתיד – מבארים המתרגמים את הזמן המדויק: באדוניה שאמר ״יִשָּׁבַע לִי כַיּוֹם הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה״ (מלכים א א נא) וכוונתו ישבע עכשיו, תרגם יוב״ע ״יקיים לי כיומא דין״. אצל מנוח שאמר ״הִנֵּה נִרְאָה אֵלַי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּא בַיּוֹם אֵלָי״ (שופטים יג י) תרגם ״דאתא ביומא דיכי״ – לשעבר. אבל ״מִכְרָה כַיּוֹם״ מוסב לעתיד לכן תרגם ״כַּיּוֹם דִּילְהֵי״ ״והיא מלה מורכבת: דִּי לֶהֱוֵי, היום שיבוא״.
ואמר יעקב זבן כען ית בכורותך לי.
ואמר יעקב זבון יומנא כיום דאנת עתיד למחסן ית בכירותא לי.
And Jacob said, Sell to-day, as (on this very) day, what you wouldst hereafter appropriate, thy birthright, unto me.
[יג] וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם – אָמַר לוֹ זַבֵּין לִי חַד יוֹם מִן דִּידָךְ, אָמַר רַבִּי אַחָא כָּל מִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ לְחַשֵּׁב יְמֵי הַגָּלוּת, יִמְצָא שֶׁיּוֹם אֶחָד יָשַׁב יַעֲקֹב בְּשַׁלְוָה בְּצִלּוֹ שֶׁל עֵשָׂו.
ויאמר יעקב מכרה כיום את בכורתך לי (שם לא), א״ל בכורה אתה מבקש, מבקש אתה חלקי של עולם הבא, א״ל איני יודע אם יש לך חלק לעולם הבא, אבל מכור לי הבכורה שהיא מפרסמת כיום. מכרה כיום אמר ר׳ אחא מי שהוא יודע (להשיב) [לחשב] כראוי לא נטלו ישראל בעולם הזה אלא אלף שנים, שיומו של הקב״ה אלף שנים הן, שנאמר כי אלף שנים (תהלים צ׳:ד׳).
קאל יעקוב בעני אליום בכורתך
אמר יעקב, מכור לי היום את בכורתך.
כיוםאכיום דלהין, כיום שהוא ברור, כך מכור לי מכירה ברורה.
בכורתך – לפי שהעבודה בבכורות, אמר יעקב: אין רשע זה כדיי להקריב להקב״ה.
א. כן בכ״י לייפציג 1, ליידן 1. בכ״י מינכן 5, פירנצה III.3 נוסף: ״כתרגומו״.
מכרה כיום SELL ME THIS DAY (literally, like the day) – Explain it as the Targum renders it "as this day": just as this day is certain, so make me a sure sale.
בכרתך YOUR BIRTHRIGHT – Because the sacrificial service was then carried out by the first-born sons, Yaakov said, "This wicked man is unworthy to sacrifice to the Holy One, blessed be He" (Bereshit Rabbah 63:13).
ויאמר יעקב מכרה כיום – מהו כיום. מה היום הולך ואינו חוזר. אף מכירתך קיימת בלא חרטה ובלא חזרה.
ד״א: כיום – בפרהסיא.
את בכורתך לי – שאילה מה ראה יעקב אבינו לומר לעשו מכרה כיום את בכורתך לי. תשובה לפי שראהו רשע ואמר 1לעולם חייב האח לכבד את אחיו הבכור. וזה רשע אין ראוי לכבדו. אקח ממנו הבכורה. ליכנס ראשון וליטול מנה יפה ראשון. 2ורז״ל אמרו לפי שלא הוקם המשכן. עבודה מותרת בבכורות משהוקם המשכן עבודה בכהנים. וכדי שלא תהא עבודת הקרבנות נעשית ע״י רשע. לפיכך השתדל יעקב ליקח ממנו הבכורה. דכתיב אם לא דם שנאת ודם ירדפך (יחזקאל ל״ה:ו׳). וכי עשו שונא הדם היה. והלא רשע רוצח היה. 3אלא ר׳ לוי בש״ר חמא בר חנינא אמר זה דם מילה שכפר בה. 4ר׳ לוי בשם ר׳ שמואל אמר זה דם הקרבנות שכפר בהן. שנא׳ למה זה לי בכורה. ס״א כי הבכורה שהבטיח הקב״ה לאברהם. לזרעך אתן את הארץ הזאת (בראשית י״ב:ז׳) והיה לעשו ליטול פי שנים בארץ כנען. וקנאה אבינו יעקב ממנו. כי לא היה עשו מאמין שהקב״ה עתיד ליתן הארץ לזרע אברהם. לפיכך מכרה בנזיד עדשים.
1. לעולם חייב האח לכבד את אחיו הבכור. עיין כתובות ק״ג ע״א.
2. ורז״ל אמרו. זבחים קי״ב ע״ב וב״ר פס״ג ובמ״ר פ״ד ורש״י עה״ת.
3. אלא ר׳ לוי בש״ר חמא בר חנינא. בב״ר פס״ג וילקוט רמז קי״א נשמטו המלות ״בש״ר חמא בר חנינא״.
4. ר׳ לוי בש״ר שמואל. בב״ר וילקוט שם הגי׳ ר׳ שמואל בר נחמן אמר. וזו גי׳ ישרה.
ויאמר יעקב מכרה – לשון ענוה:
כיום – כלומר כאותו יום שאתה עתיד לירש את בכורתך, מכור אותו לי מעכשיו, כי כבר הבטיח הקב״ה את אברהם לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת וגו׳ (בראשית טו יח), והיה עשו ראוי ליטול פי שנים:
מכרה כיום – כלומר: לאלתר, מיד מכור לי חלק בכורתך הראוי לך {ב}⁠ממון אבי בממון שאתן לך, ואחר כך אתן לך המאכל לעדות לקיום.⁠א כדרך שמצינו: ויאכלו שם על הגל (בראשית ל״א:מ״ו) לקיום ברית בין לבן ליעקב.
א. כן גם בליקוט אוקספורד-מינכן, אך רוזין תיקן ל: ולקיום.
Mikhrah SELL ka-yom: I.e. immediately. "Sell me right away your firstborn's share in father's money in exchange for money that I will give you and afterwards I will give you the food in order to corroborate and confirm the transaction.⁠" The transaction would follow the same pattern as is described in the verse (Gen. 31:46), "And they partook of a meal there on the mound,⁠" to confirm the pact between Laban and Jacob.⁠1
1. This novel interpretation – that the lentils did not constitute the payment for the birthright – can also be found in R. David Qimhi, in his father's name. The interpretation is also quoted, without approval, by R. Joseph Bekhor Shor (vehu' badda'ut be'enay) and Nahmanides (ve'en zeh da'ati).
Rosin (fn. 12) has already noted the usefulness of such an interpretation in polemical contexts as Jacob's character does not seem quite so crass if he did make some, presumably reasonable, cash payment to his brother for the birthright.
מכרה – בחירק כמו: שלחה הנער (בראשית מ״ג:ח׳), שכבה עמי (בראשית ל״ט:ז׳).
והבכורה – שיקח פי שנים בממון אביו.
ויש אומרים: שיש לבכור מעלה לעולם על הצעיר לקום מפניו לשרתו כבן לאב.
SELL ME. Mikhrah (sell me) is vocalized with a chirik,⁠1 like shilchah (send) in Send (shilchah) the lad (Gen. 43:8) and shikhvah (lie) in Lie (shikhvah) with me (Gen. 39:7.⁠2 The birthright refers to the double share of the father's wealth which belongs to the first born.⁠3 Others maintain that the first born is always superior to his younger siblings in that they must rise before him and serve him as a son serves his father.⁠4
1. Mikhrah (sell me) is an elongated imperative, the usual imperative of sell being mekhor. The rule in Hebrew grammar is that when a word in the kal follows the efol, vocalization of its elongated imperative is written with a kamatz katan, i.e., zekhor (remember) is elongated like zokhrah (Neh. 5:19), and shemor (keep) to shomrah (Ps. 25:20). Hence mekhor should become mokhrah. Ibn Ezra points out that even though mekhor follows the efol conjugation, it is elongated as an efal. In the latter, the elongated imperative is vocalized with a chirik (Cherez).
2. These words are conjugated in the efal and are thus vocalized with a chirik in the elongated imperative.
3. Cf. Deut. 21:17.
4. In other words Jacob did not buy the birthright because he wanted a double share but because the birthright had honorary significance. Ibn Ezra offers this interpretation either because he believes that Isaac was poor at this time and the double share was insignificant, or because the law of the double share of the first-born took effect only after the revelation at Sinai.
ויאמרמכרה כיום – זו הכ״ף תקרא כף האמתי, כמו כי אותו כהיום תמצאון אותו (שמואל א ט׳:י״ג) ויהי העם כמתאוננים (במדבר י״א:א׳), לב רשעים כמעט (משלי י׳:כ׳), כמשיגי גבול (הושע ה׳:י׳), ר״ל מכירה גמורה תמכרנה לי היום והבכורה להדרו ולכבדו ולקום מפניו לפי שהיה בכור והוא לא היה ראוי לכך והיה קשה בעיניו לכבד אדם כמהו אלא שלא יכול להמנע מזה מפני מנהג העולם. ואמרו כי גם היה מנהג להיות לו מעלה ויתרון בירשת אביו, כענין שצותה התורה פי שניםא וכל זה מכר לו. ואף על פי כן נענש בזה לפי שעשה בזה כנגד מנהג העולם, וכבדו כבוד גדול אחר כן על כרחו מפחדו אליו.⁠ב
א. כן בכ״י מינכן 28, פריס 193, פריס 194. בכ״י מוסקבה 495 חסר: ״כענין שצותה התורה פי שנים״.
ב. כן בכ״י מינכן 28, פריס 193, פריס 194. בכ״י מוסקבה 495 חסר: ״ואף על פי כן... מפחדו אליו״.
ויאמר יעקב מכרה כיום, the letter כ in the word כיום is known as the כ האמתי, a formulation we also encounter in Samuel I 9,13 כי אותו כהיום תמצאון אותו, “for truly today you will find him.” Other examples of this prefix כ being used to emphasize the truth of something are found in Numbers 11,1 and Proverbs 10,20, as well as in Hoseah 5,10. In our verse the letter כ means that Yaakov did not want Esau to sell him the birthright symbolically, but that he meant for a fully fledged legal transaction to be completed, his making a proper kinyan acquisition.⁠1 In spite of Yaakov compensating his brother Esau in “real” terms for something to which his claim was thus far only potential, he was punished for initiating such a sale because he had upset the norms of civilised society by doing so. The fact that Esau rose to great prominence and distinction and hardly seems to have suffered any disadvantage for the deal Yaakov offered him, did not exonerate Yaakov from trying to upset the norms of society.⁠2
1. I believe this supports the view of our sages that what was at stake was not Esau’s share as a firstborn in an extra third of his father’s estate, something that at this point was only a potential claim as opposed to an actual claim, and therefore could not have been transferred legally in a binding manner. What was at stake were obligations a firstborn is duty bound to fulfill from the time he is physically and mentally capable of doing so. Yaakov felt that Esau was spiritually not equipped to perform such duties, hence he wanted to relieve him of them. Yaakov could not acquire the spiritual aspects of the birthright merely by pointing out to Esau that it was a burden for him anyway, as the position of the firstborn was something firmly entrenched in the culture of his time. Seeing that the world at that time was concerned with material wealth primarily, Yaakov had to compensate Esau according to the terms other people would understand as being appropriate.
2. this view, i.e. that Yaakov paid Esau with money, not with a dish of lentils, is supported at least in part by Ibn Ezra.
ויאמר יעקב מכרה וג׳ – לא לצרות עין יעקב ע״ה, אלא כדי להשתמש בשעת הכושר להעביר את הבכורה אליו לפי שהוא היה ראוי לה יותר ממנו. ואין ספק כי הבכור היה מוכן לכהונה בימי קדם. קין בכור {היה} והוא {היה} המתחיל בקרבן, ושֵם כפי הפשט בכור1, והוא כהן לאל עליון (ע״פ בראשית יד:יח) כפי מה שפירשו בו ש{שֵם} הוא מלכי צדק (עי׳ נדרים לב:). אלא שאם הבכור אינו ראוי הבכורה ניטלת ממנו. ראובן בחללו יצועי אביו נתנה בכורתו ליוסף2 (ע״פ דברי הימים א ה:א),⁠3 וכאשר נגלה במעשה העגל שהלויים היו ראויים יותר מבכורי ישראל, העביר יתעלה את מדרגת הבכורה מהם {ונתנה} לבני לוי4. ולפי שידע יעקב שהוא ראוי למדריגת הבכורה יותר מן עשו, כיוון להעביר אותה אליו.
1. סז. בניגוד למדרשם ז״ל שהביא רש״י בפר׳ נח (י:כא) עה״פ ׳אחי יפת הגדול׳ ע״ש, אבל לא נתבאר מש״כ שכפי הפשט שם הוא הבכור, ולא ביאר כוונתו בזה. ועוד צ״ב שהרי מצינו להראב״ע (שם) ולהרמב״ן (ו:י) שבאמת פירשו מקרא זה שיפת הוא הגדול גם לפי דרך הפשט. וכנראה שסבר רבנו שהסדר שנמנו בכתוב הוא סדר תולדותן ע״פ הפשט.
2. סח. כלשון הזה הביא רבנו להלן בפר׳ ויחי (מח:ד), אבל לנוסח רוב הספרים: ׳לבני יוסף׳. [הערות נהור שרגא] אכן כמה ראשונים העתיקו כנוסחת רבנו (עי׳ עין יעקב ברכות ז:, מדרש הביאור לרבי סעדיה אלד׳מארי בראשית לז:ב, ׳פירוש על דברי הימים מיוחס לאחד מתלמידי רס״ג׳ (מהד׳ קירכהיים ברלין תרל״ד) עמ׳ 20, מושב זקנים לבעלי התוס׳ בראשית כט:כב, חזקוני בראשית לז:ל, ועוד).
3. סט. יש להעיר, כי לדברי המפרשים בדברי הימים שם (וכן נוטים דברי רבנו בבראשית מח:ד-ה) לא ניתנה הבכורה ליוסף אלא לענין משפט הבכור לאב להיות נוטל פי שנים, אבל קדושת הבכור לפני מתן תורה להיות משמש בכהונה היא קדושת בכור לאם (וגם לזה יש סמוכין ממה שהביא רבנו עצמו בבראשית לח:כח, ע״ש בהערה). ויוסף כבר היה בכור לאם. וגם הכל יודעים שהכהונה אשר כנראה גם כן ניטלה מראובן (השוה בראשית מט:ג-ד ות״א שם) לא ניתנה לבני יוסף אלא לזרע אהרן מבני לוי. [הערות נהור שרגא]. אכן יש להעיר, שמדברי רבנו נראה שקודם מתן תורה הכהונה לא עברה כלל בירושה, אלא כל בכור ובכור זכה לעצמו בכהונה. ואם כן בודאי אף רבנו מסכים שהנדון בפסוק בדברי הימים הוא רק לגבי ירושה ולא לגבי כהונה, וכוונתו רק להוכיח שהזכויות היתרות של הבכורה ניטלות ממי שאינו ראוי.
4. ע. זוהי אמנם סיבת הפסקת כהונה מהם (וכן מתבאר ממדרשם ז״ל במדבר רבה ד:ו, וכ״כ רש״י בשמות לב:כט, במדבר ג:יב, ודברים י:ח כמו שציין המהדיר), אבל לפי מה שביארנו בדעת רבנו להלן פר׳ משפטים (כד:ה) לא נפסקה כהונתם מיד באותו זמן, אלא רק עם הקמת המשכן.
מכרה כיום – כדאמרינן: כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו, וכל שכן שלא יעבוד עבודה, ובאותו זמן העבודה הייתה בבכורות.
דבר אחר: אמר יעקב: חייב אדם בכבוד אחיו הגדול ממנו, ורשע זה אינו ראוי לכבוד.
כיום – של עכשיו, שעדיין אין העבודה נוהגת, אבל לעתיד שהעבודה בבכורות אין אדם רשאי לקנות בכורה.⁠1
דבר אחר: מכרה כיום – לאלתר, כמו שהיום הזה לאלתר הוא. פירוש מיד מכור לי בדמים שאתן לך חלק בכורתך הראוי לך מממון אבי.⁠2
דבר אחר: כיום – לפי מה שהיא שוה היום והוא דבר מועט, שהרי כמה נולדות יש לבא בדבר.
1. שאוב מספר הג״ן בראשית כ״ה:ל״ג בשם אביו.
2. שאוב מרשב״ם.
מכרה כיום, "Sell me effective immediately!⁠" when the Talmud in B'rachot 32 states that a priest who has killed a person must not perform the priestly service in the Temple, the same applied before the sin of the golden calf during Avraham's time when the priestly services were performed by the respective firstborn males of each family. The priests from the tribe of Levi were appointed only after that tragic occurrence. An alternate exegesis: while it is true that a person is obligated to give honour to his older brother, the firstborn, no such rule exists when that firstborn is a wicked person. Yaakov no longer considered his brother Esau as worthy of being honoured. כיום, effective as of today;⁠" Yaakov referred to the extent that the rules for the privileges of the firstborns exist now. He knew that in the future the "birthright" would not be subject to being "sold" by the one who had been born to it. An alternate exegesis: the word כיום refers to the commercial value of such a birthright at that time. Clearly it had very little commercial value as so much could happen before the present owner of it could ever make commercial use of it. [Esau's reference to his impending death in a hunting accident being a distinct possibility makes sense then. Ed.]
מכרה כיום – אמ׳ יעקב אם אמתין עד שתמות יהיה הכל שלי. נמצא שאפסיד להחיותך. על כן תן לי חלק בכורתך כיום שאינה כלום שאתה קרוב למות. ואמ׳ עשו טוב שאטול חלק פשוט מאשר אמות ולא אטול כלום.
מכרה כיום את בכורתך לי – תימה לר׳ היאך מכר את בכורתו. והאמ׳ בפ״ק דב״מ (בבא מציעא טז.) מה שאירש מאבא מכור לך לא אמ׳ כלום. ונהי נמי דלא הוי מקח טעות דשמא נתן לו ממון גדול. מ״מ לא היה בידו למוכרה דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם (גיטין מג., בבא מציעא לג:, בבא בתרא סג., עט:, קלא., קנז., קנז:). ותרצתי דלא שאל יעקב שהיה מוכר לו אלא שם בכורה. לפי שבלאו הכי היה יעקב בכור לנחלה ולגדולה לפי שהיה ראשית אונו של יצחק. וא״ת הא יצא עשו ראשון. לא קשיא דמשל לנותן שתי טיפות או שאר שני דברים בשפופרת וחוזר ומריקן חוץ נמצא מה שהיה ראשון עתה הוא אחרון. וכן במדרש (בראשית רבה סג:ח). א״כ בטוב היה יכול למכור וגם לא היה מקח טעות. נ״ל. לוי.
ור׳ אמ׳ שלא שאל יעקב שהיה מוכר לו אלא מה שירש מאביו באותו יום דזה היה לו בטוב כח למכור דהכי אמרי׳ התם (בבא מציעא טז.) מה שאירש מאבא היום מכור לך דבריו קיימין. ומעתה היה המכירה בדין. וזה שאמ׳ כיום. ועשו אמ׳ לעולם יהיה שלך הבכורה. ואעפ״כ שמשם ואילך לא היה בדין. מאחר שהמכירה בדין והקניין באותה שעה ממילא נתקיים לעולם. וזה שאמ׳ ויעקבני (בראשית כז:לו) שאמ׳ כיום. וח״ו שלא עשה שום עקיבות אלא כדין וכשורה. פרי עץ חייםא.
מכרה כיום כו׳ – פר״ש (ד״ה בכורתך) הבכור עובד עבודה. ותימה והלא אף (כבפשוט) [בפשוט] שכן מצינו בנח1 וביצחק2. אורליי׳.
1. צ״ע קצת אם נח היה בכור או לא.
2. צ״ע שיצחק היה בכור ופטר רחם לאמו.
א. במושב זקנים: ״ר״י.⁠״
מכרה כיום את בכורתך ליא – כיום דילהין, כיום שהוא ברור, כן מכור לי מכירה גמורה. לשון רבינו שלמה.
ופשוטו: כעתב הזאת. וכן: ואתה עמוד כיום ואשמיעך את דבר אלהים (שמואל א ט׳:כ״ז), אותו כהיום תמצאון אותו (שמואל א ט׳:י״ג), קטר יקטירון כיום את החלב (שמואל א ב׳:ט״ז), ולנו בושת הפנים כהיום הזה (דניאל ט׳:ז׳).
והנראה מדעת אנקלוס כי בעבור היות מכירת הבכורה לאחר מיתת אביהם, אמר מכרה לי הבכורה לאיזה יום שתפול בו. וזה שמוש ׳להן׳ בלשון ארמית: להין את אזיל, לאיזה מקום, מן הן את מודע לי. וכאן בפרשת וישלח (בראשית רבה ע״ח:א׳): ולהין אינון אזלין מן הן דאתברון, והוא לשון מורגל להם במקומות הרבה. ובדניאל להין בפתחות הלמ״ד, כטעם אלא הן: להן אלהין די מדרהון עם בשרא לא איתוהיג (דניאל ב׳:י״א), וכן: להן מלכא מלכי ישפר עלךד (דניאל ד׳:כ״ד). ואנקלוס יתרגם: זולתי ׳אלהין׳, אלא הן. ובנסחאות בדוקות ומדוקדקות מן התרגום: כיום דילהי, והוא כמו שפרשתי כי הי בלשונם איזה, כמו שאומר בתלמוד (בבלי ב״ק צ״ט:): הי רבי מאיר, הי רבי יהודה (בבלי ב״ב קמ״א.) וזולתם. ואיפשר שעשה אנקלוס כיום כאלו הוא ביוםה – מכרה ביוםו שתבא בוז הבכורה לי. כי כן מצאנו השמוש הזה לכ״ף: כאשר ילכו אפרוש עליהם רשתי (הושע ז׳:י״ב) – משפטו באשר, וכדמי בניך אשר נתת להם (יחזקאל ט״ז:ל״ו), כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכםח (זכריה ב׳:י׳).
ויש אומרים (רד״ק בראשית כ״ה:ל״ד בשם אביו) כי אין מחיר הבכורה הנזיד, רק הכתוב יספר כי בבקשו לאכול והוא עיף אמר לו יעקב: מכור לי בכורתך בכסף ואחר כך נאכל. וענה לו בפחזותו על האכילה: למה זה ליט בכורה, הרי היא מכורה לך, ונשבע עליה, וישבו לאכול ולשתות, והכתוב לא פירש המחיר. ואין זאתי דעתי.
א. כן בכ״י מינכן 138, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255, פולדה 2 חסר: ״לי״.
ב. כן בכ״י מינכן 138, פולדה 2, רומא 44, פרמא 2978, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255: ״בעת״.
ג. כן בכ״י מינכן 138, פולדה 2, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255 חסר: ״עם בשרא לא איתוהי״.
ד. כן בכ״י מינכן 138, פולדה 2, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255 חסר: ״ישפר עלך״.
ה. כן בכ״י מינכן 138, פולדה 2, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255: ״כיום״.
ו. כן בכ״י מינכן 138, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255: ״כיום״.
ז. כן בכ״י מינכן 138, פולדה 2, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255 חסר: ״בו״.
ח. כן בכ״י מינכן 138, פולדה 2, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255 חסר: ״פרשתי אתכם״.
ט. כן בכ״י מינכן 138, פולדה 2, דפוס ליסבון, וכן בפסוק. בכ״י פרמא 3255 חסר: ״לי״.
י. כן בכ״י מינכן 138, פולדה 2, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255: ״זה״.
SELL ME THIS DAY ('KAYOM') THY BIRTHRIGHT. "I.e., as this day.⁠1 Just as this day is certain, so make me a binding sale.⁠" This is Rashi's language.
The literal meaning of the word kayom is "at this time,⁠" just as: But stand thou still at this time ('kayom'), that I may cause thee to hear the word of G-d;2 At this time ('kayom') you shall find him;3 Let the fat be made to smoke at this time ('kayom');4 But unto us belongeth confusion of face, as at this day ('kayom').⁠5
It would appear from the opinion of Onkelos6 that because the sale of the birthright was to take effect after the death of his father Isaac, he [Jacob] said, "Sell me the birthright, with the sale to take effect on whatever day [our father's death] may occur.⁠"7 This is a typical usage of lahein in the Aramaic language: "Wherever (lahein) are you going?⁠"8 This means, "To what place are you going?⁠" This is derived from the expression, "Whatever (hein) you let me know.⁠"9 Similarly in Bereshith Rabbah, Parshath Vayishlach,⁠10 "Wherever (velahein) are they going?⁠"11 is derived from the expression, "Whatever (hein) is broken.⁠"12 This is their13 customary usage of language in many places. And in the book of Daniel this form appears with a patach14 under the letter lamed, similar in meaning to the word ilahin (which): Which 'lohin' the angels whose dwelling is not with flesh;15 whatever16 ('lohin'), O king, let my counsel be acceptable unto thee.⁠17 Now Onkelos translated the Hebrew word zulathi as ilahin18 its meaning being as the two words, ila hin.
Now in carefully edited texts of Onkelos I found the reading, kayom dilhei. This conforms with my interpretation, for hei in their language19 means "which,⁠" as it is said in the Talmud: "Which (hei) Rabbi Meir?⁠"20 "Which (hei) Rabbi Yehudah?⁠"21 and others.
It is possible that Onkelos understood the word kayom (as the day) as if it were bayom (on the day). The verse would then be stating, "Sell the birthright to me on the day it will come into your possession.⁠" We find such usage of the letter kaf elsewhere: As ('Ka'asher') they go, I will spread My net upon them,⁠22 meaning ba'asher (wherever they go) rather than "whenever they go.⁠" Similarly, And for the blood ('kidmei') of thy children that thou didst give unto them;23 For I have spread you abroad as the four ('ke'arba') winds of the heavens.⁠24
And some scholars say25 that the price for the birthright was not the pottage at all. Rather, Scripture tells that when Esau, being faint, desired to eat, Jacob said to him, "Sell me your birthright for money and then eat,⁠" and Esau, in his haste for food, answered him, "What is this birthright to me? It is sold to you.⁠" He then swore to him upon it, and they sat down to eat and drink. Scripture however did not reveal the price. I do not agree with this interpretation.
1. "As this day.⁠" Our text of Rashi reads: "Ketargumo (Explain it as the Targum rendered it), 'as this day.'" Rashi now proceeds to interpret the Targum to mean, "just as this day is certain, etc.⁠"
2. I Samuel 9:27.
3. Ibid., (13).
4. Ibid., 2:16.
5. Daniel 9:7.
6. Since Onkelos, the author of the Targum, added the word dilhein, it would appear from this, etc.
7. Ramban's intent is as follows: Since Esau would not possess the birthright until after Isaac's death —(see Ramban further, (34), that the birthright carried with it no distinction except after the passing of the father)— if he were to attempt to sell it effective immediately, the sale would not be valid. But in this way, having stipulated "whenever that may be,⁠" even though the death of Isaac and the subsequent acquisition of the birthright by Esau have not yet occurred, the sale by Esau is nevertheless valid since Jacob stipulated "whenever that may be.⁠" See my Hebrew commentary, p. 145.
8. Yerushalmi Berachoth II, 8: lahein yeizil lei.
9. Yalkut Shimoni Ezra 10:3.
10. Bereshith Rabbah 78:1.
11. Our Bereshith Rabbah reads: ule'an atun azlin. See, however, Theodore's edition of this Midrash, p. 906, where he quotes from manuscript, velahein, as Ramban has it.
12. Bereshith Rabbah 78:1.
13. Those conversing or writing in the Aramaic language.
14. That is our kametz.
15. Daniel 2:11.
16. "Whatever, you do, O king….⁠"
17. Ibid., 4:24.
18. Deuteronomy 1:36. Zulathi Caleb (excepting Caleb) is translated by Onkelos as elahin Caleb. To the Aramaic root lahin which appears in the book of Daniel — (see my Hebrew text, p. 145 line 2 from bottom, covering Notes 53 and 55 here) — Onkelos added the letters aleph and yod, thus making it elahin. The intent of Ramban is to indicate that it should not surprise us that Onkelos added a dalet in the text before us, thus making it dilhein, for just as the original word hen was augmented to become lahein so he further expanded it to read dilhein. (Aboab.)
19. Aramaic.
20. Baba Kamma 99b.
21. Baba Bathra 141a.
22. Hosea 7:12.
23. Ezekiel 16:36. Ve'kidmei is to be interpreted as ubidmei (and in the blood).
24. Zechariah 2:10. Ke'arba is here to be interpreted as be'arba (in the four).
25. Quoted by Radak in his commentary in the name of his father. It is mentioned in Pesikta Zutrata, and a reference to it is also found in Bamidbar Rabbah 6:2.
מכרה כיום את בכורתך לי – אין מעלת הבכורה שבאותו זמן להיות לו פי שנים בנכסי אביו כמו שנצטוינו בתורה אחר כן, אלא מעלת שררה וכבוד אחרי האב שיהיה הוא במקום האב לנהוג שררה על יתר אחיו והם יכבדוהו כאביהם, וגם בנכסים היה לו יתרון ומעלה עליהם, וזה דבר עשו למה זה לי בכורה, ואומנתי שהוא הציד קרוב שאמות בו בחיי אבי בלכתי לצוד החיות בשדות ובמדברות, וא״כ מה התועלת המגיע לי מן הבכורה, וזהו שאמר ויאכל וישת ויקם וילך, להורות כי אחר שאכל ושתה חזר לאומנותו והלך אל השדה לצידו, וזה היה דרכו ומשפטו כל הימים לאכול ולשתות ולצוד ולהמשך אחר התאוות וזה לו סבת בזוי הבכורה.
מכרה כיום את בכורתך לי, "sell me your birthright effective today!⁠" At that time, the privileges connected with the birthright did not include a double portion in the father's inheritance as was legislated in the Torah later on. The principal value of the birthright consisted in filling the father's position of head of the family once the father passed away. It was more a position of honour than of immediate financial advantage. It also was accompanied by a certain amount of authority within the family, of course. According to Nachmanides, once the father had died, the firstborn would be in charge of the family's estate. This is what Esau referred to when he said: "what good is the birthright to me as my pursuits will lead to my death,⁠" i.e. I will never outlive my father to reap the benefits of my potential privileges. This then is the meaning of the sequence: "he ate, he drank, he went (on his way), i.e. Esau despised the birthright.⁠" He demonstrated his lifestyle by the manner in which he negated the value of the birthright for him.
מכרה כיום – פרש״י כיום שהוא ברור כן מכור לי מכירה גמורה וברורה ובשם ר׳ אהרן הכהן מצאתי מכרה כיום כלו׳ לעתיד לבא שהעבודה בבכורות ואין אדם יכול לקנותה אבל עכשיו שאין העבודה נוהגת מכור אותה לי וזהו כיום כלומ׳ כיום הזה שאין העבודה נוהגת.
מכרה כיום – כלומר מכור אותה לי בשיווייה ששוה היום דהיינו טובת הנאה בדבר מועט שמא תמות בחיי אבי ולא תירשנו ולא תועיל לך הבכורה כלל.
מכרה כיום – כמה שהיא שוה היום דהיינו בטובת הנאה דבר מועט שהרי אם תמות בחיי אבא לא תירשנו ולא תועיל לך הבכורה כלום.
מכרה כיום, "sell to me as of today!⁠" Yaakov refers to the value of Esau's birthright as of that day, and offers to pay that price. Seeing that the value is completely potential, Esau not knowing if Yaakov will outlive him or will outlive his father, the price must surely be minimal. In either of those two events the birthright would be completely without any value.
מכרה כיום – פירש״י כיום ההוא ברור כן מכור לי מכירה ברורה. ופשוטו של מקרא כיום כעת הזאת כמו קטר יקטירון כיום את החלב. ואונקלוס תרגם כיום דילהן בעבור היות המכירה אחרי מות אביו אמר מכור לאיזה יום שתי׳ שתחול אז המכירה. ופי׳ כיום כמו ביו׳ פי׳ באיזה יום שתבא בו הבכורה שתהיה שלי.
וי״מ: כיום פי׳ המכר אינו אלא ליום שאתה קרוב למות וטוב שתטול בה מעט שבלאו הכי לאחר שתמות הכל שלי והוא הודה לדבריו ואמר הנה אנכי הולך למות. תימה מה מכר שייך בבכורה שאינו דבר שנתפס בקנין ואי משום ירושת פי שנים הא קיימא לן מה שאירש מאבא מכור לך לא אמר כלום ויש מתרצים משום שיעקב היה ראוי להיות בכור שנולד מטפה ראשונה אלא שעשו יצא ראשון משל למי שנתן שני טיפין בשפופרת הנכנס אחרון יצא ראשון ולא נהירא דבכור בפטר רחם תליא מלתא ועשו פטר הרחם תחלה.
וי״מ: שיעקב חשב שיצחק יתן לו כל אשר לו בחייו כאשר עשה אברהם ליצחק וקנה הבכורה כדי שלא יהיה לעשו פתחון פה כל כך לערער.
וי״מ: בכורתך פי׳ גדולתך שצריך הקטן לנהוג גדולה ושררה לאחיו הגדול לקום מפניו ולכבדו וז״ש שימכור לו.
וי״א: שלא קנה ממנו אלא מה שאירש מאבא היום ולכך חל הקנין וזהו מה שאמר מכרה כיום ועשו בבזותו הבכורה אמר אתה שואל מה שאירש מאבא היום הנה אנכי מוכרה לך לעולם ואע״פ שמשם ואילך לא היה מקום לחול הקנין בכולו מ״מ כיון שעל מה שאמר כיום חל הקנין נתפס הקנין בכולו וזהו שאמר ויעקבני שלא שאל אלא כיום כדי שיחול הקנין: וא״א הרא״ש ז״ל מדקדק מכאן מי שמוכר לחבירו דבר שאין הקנין חל עליו כגון מה שאירש מאבא או מי שמוכר מלוה על פה שיש לו על אחרים שאינה נמכרת ונשבע עליו שהמכר חל מכח השבועה לא מיבעי׳ שכופין אותו לקיימו בשביל שבועתו אלא אפי׳ שם מכר עליו כדחזינא הכא דקרי ליה מכר בשביל השבועה:
מכרה כיום, "sell me as of this day!⁠" Rashi understands the word כיום as describing the transaction about to take place to be as clear and beyond misunderstanding as daylight, which illuminates everything clearly. The plain meaning of the word is: "immediately,⁠" as, for instance in Samuel I 2,16 קטר יקטירון כיום את החלה, "let me first burn the fat presently, etc.⁠" Onkelos, taking into account that the sale under discussion will become effective only after Yitzchok's death, understands the word כיום to mean "as and when, with retroactive closing date as of today.⁠" Some commentators understand Yaakov as saying that the sale, trade, will be effective only today when you are close to death. It is appropriate that you receive some of this dish now for once you have died the entire inheritance of our father will automatically come to me. Esau admitted that Yaakov was right and proceeded to gulp down the red dish. The major problem with the whole transaction is that a birthright has never been understood as something that can be acquired or disposed of by selling and buying. What kind of procedure represents the transfer of the object being sold to the buyer, i.e. what מעשה קנין is there possible? If the object of the sale was the double share of the father's inheritance decreed by the Torah for the firstborn, we have learned that if someone says "I sell you what I will inherit from my father,⁠" that such a declaration is legally quite meaningless. (Baba Metzia 16) Some resolve this problem by saying that seeing Yaakov should by rights have been the firstborn as he was formed out of Yitzchok's first drop of semen, and that Esau was born first only because he pushed himself ahead at the time of the delivery, he did not even need to make a קנין, act of acquisition, for something which rightfully was his in the first place. We do not think that this argument is tenable, as the Torah specifically calls the "first born" the one that emerges first from the mother's womb. (Exodus 13,2) Others hold that Yaakov was convinced that his father was going to deed him all his belongings during his lifetime, just as Avraham had deeded all his belongings to Yitzchok during his lifetime. He would do so in order to forestall any legal protest by Esau when the time came. Still other Rabbis claim that the word בכורתך did not refer to inherited wealth at all, but to the dignity, the standing among his peers that the senior brother usually commands. Yaakov wanted to trade the dish of lentils he was about to give to Esau for that intangible symbol of dignity. Still other sages say that all Yaakov was about to buy from Esau was anything that he might inherit from his father on this very day, (if his father were to die on that day). If so, such a sale would be legally valid. Yaakov used the words מכרה כיום to clarify that legal point. When hearing this, Esau said: "what good is the birthright to me that you want to buy from me only what might accrue to me this day, seeing that I am not going to outlive my father anyway, you might as will buy my future share in any birthright also.⁠" This is why the Torah testifies in a line later on that Esau displayed his disdain for the birthright. (verse 34) In any event, seeing that the part of the transaction described by Yaakov with the words מכרה כיום was legally valid, any codicil, such as proposed by Esau, would be valid also. Esau seized upon that point later on when he accused Yaakov of ויעקבני זה פעמים (27,36) referring to the fact that Yaakov had tricked him into this codicil, something that would not have had legal standing but for his having first agreed to the sale of limited duration, i.e. מכרה כיום. My late father, the רא"ש of blessed memory, seized on this detail to rule that when someone sells something to one's neighbor which is not subject to regular methods of acquisition, such as "what I am going to inherit from my father,⁠" or "a loan which I have outstanding for repayment with X and secured only by an oral promise to repay,⁠" both objects not subject to sale in the accepted sense of the word, and the seller adds an oath to his verbal sale, such a sale has become valid, and the court can enforce the terms of the sale from the seller due to the seller having obligated himself by oath. This is all derived from the pains Yaakov took to legalise the sale for the day on which it was concluded by adding the words "swear it to me,⁠" to Esau.
כיום – אינו כ״ף הדמיון, רק לאמיתת הדבר, כטעם ׳היום׳.⁠1
1. פירוש ׳כיום׳ הוא ׳היום׳, וה-כ׳ לחיזוק ואימות העניין. כך כתב רד״ק.
[ח] אמנם נתן טוב טעם לשאלתו בעת ובעונה הזאת כמו שאמר מכרה כיום את בכורתך לי, כלומר פן תקרה לך כיום הזה סכנת העייפות פתאומית ועמך תמות בכורתך וגם לי גם לך לא תהי׳ ויש במשמע גלוי דבריו שלא רצה בה רק לשמא ימות באלה בחייו לא יקפיד שיהי׳ לו אשר לו וכל זה כדי שימכור בעין יפה.
לפי שהעבודה בבכורות אמר יעקב אין רשע זה כדאי. דאם לא כן איך הותר לו ליעקב לעשות כן. אבל יש לתמוה מה הועילה לו מכירה זו וכי ישראל שקנה כהונתו של כהן יכול לשמש בכהונ׳ בשלמא לענין ירושת פי שנים אף על גב דאמרינן בפ״ק דמציעא האומר מה שאירש מאבא מכור לך לא אמ׳ כלום הכא כיון דע״י שבועה הית׳ כדכתי׳ השבעה לי כיום חייב לקיים דבריו מפני שדין ההקדש ודין העניי׳ ודין הנדרים אינן כדין ההדיוט בקנייתן שאילו אמר אחד כל מה שתלד בהמתי יהיה הקדש לבדק הבית או יהיה אסור עלי או אתנה לצדקה אף על פי שאינו מתקדש לפי שלא בא לעולם מכל מקום הרי זה חייב לקיים דברו שנאמ׳ ככל היוצא מפיו יעשה וכן כתב הרמב״ם ז״ל בפרק כ״ב מהלכות מכירה והה״נ אם אמר לחבירו מה שאירש מאבא מכור לך אם נשבע עליו הרי זה חייב לקיים דברו מטעם כל היוצא מפיו יעשה אלא לענין כהונה מאי איכא למימר וליכא למימר כיון דיעקב נוצר מטפה ראשונה וראיה משפופרת שפיה קצרה כדלעיל והוא ראשית אונו לו משפט הבכורה דאם כן מה צורך למכירה ועוד שרז״ל דרשו על ראשית אונו הראוי לחיות שלבו דוה עליו יצא ולד שאינו של קיימא שאין לבו דוה עליו ולפיכך שנינו בפרק יש בכור הבא אחר הנפלים אף על פי שיצא ראש הנפל כשהוא חי או בן ט׳ שיצא ראשו מת הבא אחריו הוא בכור לנחלה אלמא לאו ביצירה תליא מילתא אלא בלידה ועוד מדקתני או בן תשע׳ שיצא ראשו מת הבא אחריו בכור לנחלה משמע הא אם יצא ראשו חי הבא אחריו אינו בכור לנחלה וכ״ש אם יצא כלו חי אע״פ שידו אוחזת בעקבו של ראשון אינו בכור לנחלה.
ושמא יש לומר דמכירה זו לא היתה אלא לבטל עשו מעבודה שהיה סבור לשמש בעבודת הקרבנות כמנהג הבכור ועם המכירה הזאת שנשבע שלא יערער בה נתבטל מהעבודה ונתקיים הדין במקומו שלא היה ראוי לרשע כמוהו להקריב לגבוה:
והנה במאמר יעקב על זה מכרה כיום את בכורתך לי. ראוי לעשות בהתר השאלות הנופלות עליו שני באורים. האחד מה היתה כוונת יעקב בקנין הבכורה מעשו אם בעבור תועלת הירושה בנכסי אביו או מפני הכבוד שיכבדוהו אחיו או אם היה לתכלית וכוונה אחרת. והשני מהו הטעם אשר נתן יעקב לעשו אחיו בשאלו שימכור את בכורתו בהיותו מאמר מגונה מאד כפי הנראה. ואומר בענין הביאור הראשון שיעקב ועשו לא חששו על הבכורה לענין ירושת הנכסים כי הנה עם היות יצחק מלא ברכת י״י כמו שהעיד עליו הכתוב ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדול מאד ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר ועבודה רבה ויקנאו אותו פלשתים ולא כדברי הראב״ע שחשב שהוא עני ודל. וכבר השיב עליו הרמב״ן הנה הבנים לא היו חוששין על ירושתו וגם לא היתה חמדת יעקב בבכורה מפני הכבוד שיכבדהו עשו כאשר יכבד הצעיר לגדול כי זה כלו הבל ורעות רוח ודמיון כוזב ויעקב קראו אח״ז אדני וקרא את עצמו בערכו עבד כמ״ש כה תאמרו לאדני לעשו כה אמר עבדך יעקב. אבל היה השתדלות בזה כדי לירש את ברכת אברהם אשר ברכו י״י שהיא בהתיחדו ההשגחה בו ובזרעו בירושת הארץ שנמשך ממנה כי היו שני היעודים האלה כאחד שנאמר בפרשת מילה (בראשית י״ז ז׳) והקימותי את בריתי ביני וביניך ובין זרעך אחריך לדורותם לברית עולם להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען לאחוזת עולם והייתי להם לאלהים. וזה היה ממונו ועשרו של יצחק שירש מאברהם אביו וזה יהיה הממון העושר והסגולה שיורש לבניו לא שאר הנכסים צאן ובקר ושאר הטובות והכבודות המדומות. והנה יעקב חשב בלבו שהירושה האלהית הזאת לא היה אפשר שיזכו בה הוא ועשו אחיו שניהם יחד יען לא היו מטבע אחד וטבעיהם ומדותיהם היו בתכלית החלוף וההרחקה זה מזה ושיתחייב מזה ג״כ חלוף גדול בדעותיה׳ ואמונותיהם. ויעקב היה איש ירא את י״י במצותיו חפץ מאד ולכן ראוי לירש היעודים האלהיים אבל עשו היה איש רע מעללים אין פחד אלהים לנגד עיניו. ולא היה מאמין בהשגחתו ולא חפץ בדבקותו ואיך יהיה א״כ יורש הירושה האלהית כיעקב והיה כצדיק כרשע כעובד אלהים כאשר לא עבדו. ומפני זה כלו היה מן ההכרח שאחד מהם בלבד ישב על כסא אברהם ויצחק ויירש את יחוסיהם הטובים והיה נופל בלבו של יעקב ספק עצום האם יירש אותם עשו להיותו הבן הבכור ליצחק ושעליו נאמר וקראת את שמו יצחק והקימותי את בריתי אתו לברית עולם ולזרעו אחריו או אם יהיה יורש אותם היעודים יעקב מפני צדקתו ושלימותו כי הנה היות שניהם יורשים אותם יחד לא יתכן בשום פנים לזווגם כאחד הטמא והטהור יחדיו ובהיות הספק הזה אצל יעקב בענין ירושה דבקות ההשגח׳ ונחלת הארץ שיעד הב״ה לאברהם אם יירשנה עשו הבכור כבכורתו והוא איש בליעל או יעקב לשלמותו וצדקתו חשב מחשבות לקנות מעשו את הבכורה כדי שיתחברו בו כל היתרונות הטבעי והשכלי יחד. ר״ל שלמות המדות והאמונות שהיו בו ומעלת הבכורה אשר קנה מעשו.
מכרה כיום – כי בהיות היום כל מגמת פניך אל מלאכתך, באופן שאתה כל כך עיף שאינך מכיר הנזיד, אין ספק שלא תוכל להתעסק בענייני הבכורה. לשרת האל יתברך ולעשות את הראוי לבכור.
מכרה כיום, seeing that as of now all your interests are focused on your work so that you are so tired that you cannot even recognize a dish of lentils for what it is, there is no question that you would not have the time or energy to perform the duties involved in the obligations associated with being a firstborn
לפי שהעבודה בבכורות. וקשה מאי שייך מכירה בבכורה, וכי אם כהן רוצה למכור כהונתו לישראל יכול לעשות, ותירץ הרא״ם שכוונת יעקב היתה למנוע את עשו מן הבכורה, רק שהוא לא יעבוד כדין הבכור, מפני שרשע היה אינו כדאי, כמו שכתב רש״י. אבל קשה על מה שפירש רש״י (להלן כז, לו) גבי ״גם ברוך יהיה״ (שם שם, לד) שאמר יצחק אם כן לבכור ברכתי, משמע שהיה מוכר הבכורה ליעקב, דאם לא כן מאי קאמר ׳לבכור ברכתי׳, ונראה לי דווקא גבי כהונה שזכתה לו התורה, וישראל זר הוא נחשב (רש״י ויקרא כב, יב), אבל קודם מתן תורה שהיתה העבודה בבכורות (זבחים קיב ע״ב) מפני שהוא ראוי לכבוד, ולא מצאנו שזכתה לו מדין התורה, אלא שכך הוא מן הסברא והמשפט שיהיה הבכור הגדול והחשוב – עובד, ולפיכך יכול למכור, דהא שלו הוא הכבוד, ויכול למחול. ודמיא להא דאמרינן (קידושין לב.) חכם שמחל על כבודו [כבודו] מחול, וטעם הוי משום שהתורה שלו ויכול למחול על כבודו, ויכול ליתן רשות לאחר לברך לפניו, והוא הדין גבי בכורה נמי יוכל למכור, שהוא יעבוד במקומו. אך קשה דלא שייך מכירה בדבר שאין בו ממש (רמב״ם הל׳ מכירה פכ״ב, הי״ג), ולא יפול עליו קנין, וצריך לומר שהיה מקנה עשו גופו ליעקב לענין הבכורה ולכל זכות הבכורה, והוי קנינו קנין:
מכרה כיום את בכורתך לי – במסכת (סנהדרין קי:) ר״ע אומר עשרת השבטים אינן עתידין לחזור שנאמר (דברים כ״ט:כ״ז) וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה מה היום הולך ואינו חוזר כך עשרת השבטים. כך אמר יעקב מכרה כיום שלא תחזור בך כיום הזה שהולך ואינו חוזר, כך אתה לא תחזור בך וכן השבע לי כיום. וי״א שאמר מכרה כיום כפי מעלת הבכורה באותו יום כי בזמן ההוא עיקר מעלת הבכורה מה שהעבודה בבכורות, והעבודה היתה קלה בעיני עשיו להוציאה מתחת ידו, ע״כ אמר כיום כקונה דבר השייך גם ביום ההוא וזהו העבודה לאפוקי הירושה עדיין לא באה לעולם כי מה שיהיה מי יגיד לו.
ובתולדת יצחק וכן בספר עולת שבת מצאתי, שאמר מכרה כיום כמו שהבכורה שוה היום, כי אין זמן לקיחת פי שנים בנכסי אביו כי אם אחר מות אביו, ואולי לא יהיה ליצחק שום נכסים בזמן ההוא, וא״כ אין הבכורה שוה כלום ע״כ דין למכור הבכורה בדבר מועט, כקונה דבר שהוא בספק כי שמא יהיו ליצחק נכסים או לא יהיה, לכן לא תהיה המכירה כקונה למחר, כ״א כקונה היום, ולכל פירושים אלו קשה מהו כיום הל״ל כהיום ומה שכתבתי הוא העיקר. ד״א לפי שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ע״כ אמר מכרה כיום, ר״ל מהיום ולאחר מיתה, והשבע לי כיום שלא תחזור בך מצד שלא היה הדבר בעולם כי אם כמוכר מהיום וכאילו ישנו בעין ביום זה. ולדברי המפרשים שהזכרנו לא יתישב כלל אומרו השבעה לי כיום.
ויאמר יעקב מכרה כיום וגו׳ – צריך לדעת אומרו כיום שאין לה משמעות. ונראה כי להיות כי בכורה זו שקונה ממנו יש בה פרטים שאינם במציאות אלא במות אביו והם דברים שלא באו לעולם, וכפי תורתינו הקדושה אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, לזה נתחכם לומר כיום כדי שתתקיים המכירה. והוא על פי מה שאמרו במסכת מציעא דף ט״ז ופסקוהו הפוסקים (חו״מ ס׳ רי״א סעי׳ ב׳) הצייד עני שאין לו מה יאכל שאמר מה שיעלה במצודתי היום מכור לך ממכרו קיים, והטעם משום כדי חייו, וכתבו הגאונים שאין הטעם תלוי באומר היום אלא הוא הדין יום אחר ממכרו קיים מטעם כדי חייו ולא אמרו היום אלא לשלול מה שיעלה במצודתו ל׳ יום או שנה שהוא יותר מכדי מחיית יום אחד, אבל מחיית יום אחד בכל מציאות שיהיה קיים. והוא אומרו מכרה כיום פירוש כדין יום שהרי עיף היה ומשום כדי חייו ממכרו ממכר הגם שהוא דבר שלא בא לעולם, וזולת מציאות זה אין דין שיכול לזכות במכר הבכורה, והצדיק עשו דברי יעקב כאומרו הנה הוא הולך למות ואין לך תקנת משום כדי חייו גדולה מזו.
ויאמר יעקב מכרה כיום, Jacob said: "Sell as of this day, etc.⁠" The word "as of today,⁠" needs amplification. There are aspects to the birthright which do not become effective until after the death of the father, and as such they are legally considered as דבר שלא בא לעולם, something the eventual existence of which is still subject to doubt. The claim to such things cannot legally be established on an "if and when" basis. Jacob added the words "as of this day" in order to make the sale legal at this time. This is in accordance with Baba Metzia 16 and Choshen Mishpat 211,2. When someone who is poor and does not have what to eat goes hunting and offers the proceeds of his hunt for sale adding that such sale be effective "today,⁠" the sale is valid. The reason for this is that the poor man desperately needs the proceeds from such a sale. The Geonim write that the word "today" is not critical to the effectiveness of such a sale. Even if the sale was to be effective the day after it would still be valid. The decisive criterion is the critical need for the proceeds of the sale. The only reason the Talmud mentions the word "today" is to exclude dates such as "after thirty days or longer.⁠" As long as the time stipulated for the sale to take effect is within one day so that the seller can assure his survival during this space of time he has met the important criterion. When Jacob said "כיום,⁠" he did not mean "today" but "in accordance with the rule applying to sales that take effect within a day. He saw Esau was very tired and weak and providing this food for him at that time was a matter of survival. Had Esau not been in a temporarily desperate situation the sale would not have been legal.
ויאמר יעקב. מכרה כיום את בכורתך לי – אל יעלה על דעתך שבמרמה בקש יעקב מאחיו שימכור לו בכורתו. שעל כן העיד עליו הכתוב ״ויעקב איש תם״ לא יסיר תומתו בשום דבר. ואיך יחמוד דבר חִלֵק השם לאחיו ביצירתו? וכל שכן שלא עשה בערמה לענותו ברעב עד ימכור לו בכורתו, כנראה מן הכתוב. והענין כמו שאמרנו שיעקב הכין תבשיל לכל אנשי הבית ואיך ימנעהו מאחיו הגדול ממנו? ואם חשבו כן המפרשים ז״ל שאמרו כי במחיר נזיד עדשים קנה בכורתו, אין דעתי כן. כי רשב״ם ז״ל אמר ״על כן קרא שמו אדום, הוא אדמוני וְהִתְאַוָה לאכול מאכל אדום. ובשביל רעבתנותו מכר בכורתו. ולשם בזיון קרא לו כן, שבשביל מאכל אדום מכר בכורתו״. ואם כדבריו היה ראוי להכתב אחר ״וימכור את בכורתו ליעקב״.⁠1 גם אין הדעת נוחה שיקרא לו [יעקב] שם גנאי, על מעשה שהוא [עצמו] הסיתו לעשותו.
ודברי ראב״ע ז״ל זרים יותר. שאמר ״שבזה הבכורה בעבור שראה כי אין לאביו ממון... כי אילו היה לחם רב בבית אביו, והוא2 נכבד בעיניו, לא מכר בכורתו בעבור נזיד״. ויפה אמר רמב״ן ז״ל שנשתבש בזה וְהִרְבָּה להשיב עליו בפירושו. וכבר הודענו דעתו ז״ל בענין זה.
גם צריך פירוש מהו ענין הבכורה שקנה ממנו? כי אין זה לירש פי שנים בנכסי אביו, שהוא דין מחודש בתורה לישראל, לא נהגו בו לפנים. וכן דעת רמב״ן ז״ל ״ויתכן כי פי שנים בבכורה ממשפטי התורה לא היה כן לפני, (רק) [אבל היה] לנחול מעלת האב ושררותו, ושיהיה לו כבוד ומעלה על הצעיר. ולכן אמר [יעקב] ליצחק ״אני בנך בכורך״3 לומר כי הוא הבכור הראוי להתברך. וכן ״כי זה בבכור, שים ימינך על ראשו״4 להקדימו בברכה״. [עכ״ל רמב״ן].
אבל גם זה תמוה, איך ירדוף [יעקב] אחר הכבוד להשתרר עליו או לקחת ברכתו? ורש״י ז״ל פירש5 ״לפי שהעבודה בבכורות, אמר יעקב. אין רשע זה כדאי שיקריב להקב״ה״. ויפה תמה רא״ש6 ז״ל וכי ישראל שקנה כהונתו של כהן יכול לשמש בכהונה? ואינו דומה לקנין דברים שבממון. [עד כאן דבריו]. ויותר אני תמה שעל דבר זה אין שבועה חלה, כי הוא נשבע לבטל המצוה המוטלת עליו. או שנאמר שהיה רק המנהג כן. וכל זה דחוק בפשט הכתוב. ולדעתי תוכן הדבר כך הוא. כשהבין יעקב יצר לב עשו כי הם נפשו חפצה כמו שאמר ״מן האדום האדום הזה״ וראה [יעקב] ברוח קדשו כי הוא וזרעו יהא תופש חרב ואנשי מדון, תמה בנפשו על נחלת הברית שכרת השם עם אברהם על זרע יצחק, אם שניהם יהיו בכלל הברית העליון הזה {ואולי הסתפק כמו שמזרע אברהם נבחר רק אחד להקים עמו הברית והשבועה, כן מזרע יצחק יוקם רק עם אחד} וביותר כי עשו הבכור ויגדל ממנו, כי מזרעו ראויים לצאת כהנים ומלכים כמו שאמר יעקב לראובן ״בכורי אתה כחי וראשית אוני, יתר שאת ויתר עז. פחז כמים אל תותר כי עלית משכבי אביך״7 וגו׳ ומפורש בדברי הימים8 ״ובני ראובן בכור ישראל, כי הוא הבכור ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו לבני יוסף וגו׳ כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו והבכורה ליוסף״. שמענו כי פי שנים ומלוכה היו ראוים לראובן בעבור שהוא הבכור, ובחטאתו אבד גם שניהם. וכן ראויים היו לעשו, על כן רצה לנסות הדבר לדעת מה בלבו. וידע יעקב שלא יועיל קנין הבכורה אם חפץ השם שעשו ינחל מעלת הבכורה. גם ידע שאם אין עשו כדאי אעפ״י שנולד ראשונה, לא לו תהיה משפט הבכורה, שגם ישמעאל בכור אברהם ואיננו בכלל הברית. ודוד הצעיר בבני ישי והיה לנגיד באחיו, גם משה [רבינו] צעיר מאחיו והוא איש אלהים ומושל בישראל. והמופת9 שלא היה דעתו של יעקב לקנות בכורתו ממש במחיר ממון או בתבשיל עדשים, שהרי מכר אותה לו ונשבע לו על הדבר. וכששמע שיצחק רוצה לברך את עשו לא הלך אצל אביו לאמר לו ״לי ראוי לברך כי קניתי ממנו בכורתו״. לפי שידע שאין הבכורה נמכרת מאיש לאיש, רק לנסות אותו בא, לדעת את אשר בלבו. וכך אמר לו [לעשו] ״אבינו היה יחיד לאביו ולאמו, ועמו נכרת הברית. ואנחנו שנים, ולך משפט הבכורה. שאל מה אתן לך בבכורתך ומכור אותה לי״. ואילו היה בעשו דעת אלהים (יענה) [היה צריך לענות] ״אם תתן לי מלא ביתנו כסף וזהב, חלילה לי ממכור בכורתי. כי טוב יום בחצרות אלהים מאלף״. כי היה יעקב עניו ולבו שפל בקרבו, ועם כל תמימותו וצדקתו לא בטח לבו כי ירצה י״י להקים בריתו עמו, עד ששמע הדברים הנבזים שהשיב עשו ושבועתו שנשבע לו על הדברים האלה [אז ידע יעקב כי דבקה] נפשו בי״י והאמין כי יהיה הוא חבל נחלתו. על כן נכתב ספור זה בתורה להבדיל בין יעקב אשר אהב ה׳, ובין עשו אשר שנא ה׳,⁠10 שגם בנעוריהם הִתְאֲוָה יעקב לקבל עליו עול מלכות שמים, הוא ובניו, והיה נותן כל אשר לו בנפש חפצה לקנות ברית התורה והמצוה. ועשו בָּזָה את הברית ולא חפץ בו. וכן היה זרעו אחריו סרים מדעת וחכמה, ומעולם לא נכנסו בברית ליראה את י״י כעמו ישראל. גם בימי דוד ושלמה, שראו את הכבוד והגדולה והאותות והמופתים, לא אמרו נלכה אל הר י״י, אל אחינו בני יעקב ונלכה באורחותיהם,⁠11 כי אב אחד בראנו, וְאֵם אחת הולידתנו. אבל מרדו יותר מכל הגוים עד שהוצרך דוד להשמידם ולהכרית כל זכר באדום.
1. ואז היה ניכר שנקרא כך לשם בזיון אחרי שעשה מה שעשה.
2. עשו.
3. בראשית כז, לב.
4. שם מח, יד.
5. פסוק לא, ד״ה בכורתך.
6. רבי אליעזר אשכנזי, בספרו ״מעשי ה׳⁠ ⁠⁠״, מעשי אבות, פרק כז.
7. בראשית מט, ג-ד.
8. דהי״א ה, א-ב.
9. וההוכחה.
10. מלאכי א, ב.
11. מליצה על פי ישעיה ב, ג.
מכרה כיום את בכרתך לי – ידע יעקב שכל היעודים שאמר האל לאברהם יתקיימו בזרע יצחק, אבל היה ירא שמא יחולו על ראש עשו לבדו בהיותו הבכור, ויתגרש הוא מהסתפח בנחלת ה׳, כי לא היה אפשר שיזכו בהם הוא ועשו יחד, בעבור שטבעיהם שונים זה מזה, ולכן אמר לו, אבינו זקן, וכל צרכי הבית ראוי שיתנהגו על ידי הבכור כי הוא ימלא מקומו אחרי מותו, אבל הפך מזה כל הנהגת הבית מוטלת עלי עד שאצטרך יום יום לבשל ולתקן המאכלים ולעשות נזיד, ולא די בזה אלא שגם אתה תבא מן השדה לעת האוכל ותבקש ממני מזון להאכילך, לכן בחר לך אם תרצה להיות בכור, עשה הנהגת הבית במקום אבינו ויהיה כל העול מוטל עליך, ואם לאו מכור לי הבכורה ואני אעשה את הכל:
כיום – כעת הזאת, וכן ואתה עמוד כיום ואשמיעך את דבר אלהים (ש״א ט׳ כ״ז):
מכרה כיום – להמדקדקים מלת מכרה כאן בא ע״ד הזרות, כי המ״ם בחיר״ק ע״ד אותן שהם מגזרת פעל כמו מן שכב שכבה עמי, מן שלח שלחה הנער, ובאמת הוא מגזרת פְעול וראוי להיות מָכרה המ״ם בק״ח, כמו מן זכר זָכרה מן שמור שמרה; ולבבי לא כן ידמה כי אין כאן זכות ועל משפטו יבוא, ויגלה לנו ענין גדול באיזה אופן באה הבכורה ליעקב, לא כאשר יחשבו בתחלת ההשקפה, שבתחבולת מרמה בא יעקב על עשו עת היות עיף וכמעט מוכרח אל המכירה, וגם אינו כדעת המפרשים שיאמרו כי המכירה היתה בכסף, ומאכל הנזיד אינו רק לעדות ולקיום שלדבריהם העיקר חסר בתורה; ולמה הזכירה בדיוק גמור את קנין מערת המכפלה שאין ענינו חשוב כ״כ אצל האומה כענין הבכורה, וקצרה עיקר קנינה ומסתפקת בדבר הטפל אל המכירה. ועוד כי אז היו בני י״ג שנה (כמו שכתב רש״י בויגדלו הנערים) ועדיין היו ברשות אביהם ולא היה להם עסק מו״מ להרויח בו, ובפרט יעקב שהיה מיושבי בהמ״ד של שם ועבר מאין היה לו ממון לתת דמי כסף מחיר הבכורה: אמנם יעקב התנהג בענין זה כראוי לבחיר הרבות, והוא זה, כאשר התאוה נפש עשו אל המאכל וביקש מיעקב בעת עיפותו ויגיעתו להשביע נפשו השוקקה, לא נשתהה יעקב אף רגע מלמלאות מבוקשו, והאכילו מיד כאשר התאוה נפשו, ולא נדבר עמו מאומה מענין הבכורה: אמנם עשו כטוב עליו לבו במאכלו ובמשקהו התחיל לסבב פני הדבור מענין הבכורה, ונתגלגלו הדברים ממנו להראות קוטן מעלת הבכורה ושאין לה חשיבות בעיניו (ואמתות דברי אלה תראה בפסוק ויעקב נתן לעשו), ויהי כאשר שמע יעקב את דבריו אלה מבזיון הבכורה בעיניו, תפסו בדבורו והוכיחו על פניו להראות לו שמיום הזה והלאה אינו בכור עוד, כי בדבריו האלה העיד על עצמו שאיננו איש הראוי לתאר יקר וחשוב כזה, כי כמו שלא יתאר אדם בשם חכם (אף שלמד חכמה) אם אינו מתנהג כפי החכמה, ולא נקרא איש בשם חסיד מסבת ידיעתו דרכי החסידות לבד כ״א מצד התנהגותו עפ״י דרכי החסידות, ככה אין נכון לתאר את האדם בשם בכור באמת (אשר יורה על חשיבתו) אם היא בזויה בעיניו וגם לא יבוש למאסה ולגנותה בפני אחרים; וביותר בשני אחים האלה יעקב ועשו שזה היה בכור ללידה וזה ליצירה (כמ״ש רש״י); הנה מבחינה זו נסתלקה מעשו חשיבות תאר בכור, כיון שאין זה חשיבות אצלו כ״א פחיתות ובזיון לפי דבריו, ומעצמה היא מסורה לאחיו בכור היצירה שמצד מעשיו וממעלת נפשו ראוי אלי׳, וז״ש יעקב אליו מכרה כיום את בכורתך לי, לא שביקש יעקב מעשו למכור לו הבכורה בדרך מקח וממכר, כי אין זה ענין הניתן למכירה, אבל אין במאמר זה כ״א הודעה לאמר לו דע לך אחי, שכיום הזה אחר שגילת דעתך בשפה ברורה ממאיסות ענין הבכורה בעיניך, הנה מזה נשתלשלה ונסתלקה ממך, ובידי היא נתונה מעתה, ולזה לא ננקדה מ״ם של מלת מכרה בק״ח, דלא לישתמע מניה הבקשה אל המכירה, אבל היא נקודה בחיר״ק להורות שהוא שם דבר, ואיננו מהנפרד מכר שהמ״ם בו שרשית אבל הנפרד מכֱרה הבכרה משרש כרה, מענין וגם מים תכרו, והמ״ם כמקנה משנה וכדומה, והוא מענין ורחוק מפנינים מכרה, ומן ונתתי מכרם (במדבר כ׳), וטעם מכרה כמו מכורה; דמיון לזה, כל רכב בחור (בשלח) בשש נקודות ובתוספת ה״א (יחזקאל כ״ז כ׳) בגדי חפש לרכבה. בחיר״ק שו״א וקמ״ץ, ושניהם שם דבר בתרגומם רתיכין. ככה, וכל מכר (נחמיה י״ג ט״ז) בשש נקודות, וכאן מכרה, ושניהם שם דבר. ואין לשון מכר כאן מובנו ענין מקח וממכר, רק כמו צורם מכרם, תמכר עמך בלא הון, וימכר אותם ביד יבין, התמכר לעשות רע, אשר ענין כל אלה מסירת ונתינת דבר בידי אחרים כמו הפקר, וכן מכרה כיום וגו׳ טעמו מסורה והופקרה כעת הזאת הבכורה אלי, נסתלקה ממך ועלתה בגורלי (זאָ איזט דיינע ערסטגעבורט מיר פרייז געגעבען), הנה התבאר מנקודת המ״ם (שהוא זר לפי׳ המפרשים) שלא השתדל יעקב לא במעשה ולא בדבור לקחת בדרך משא ומתן את הבכורה מאחיו, ולכן לא הוזכר סך דמי המקח, אבל עשו מעצמו מסבת נפשו המתאוה לאכילה ושתיה התנהג בפעל המגונה לבזות את הבכורה, ונבול פיו פרסם לכל שאינו הבן הראוי לחשיבות הבכורה, והיא אמנם נסתלקה ממנו ונמסרה ליד יעקב בכור היצירה, ובזה נקודת המ״ם כדין.
את בכרתך – הבכורה יש בהן תועליות אם זמניות אם נצחיות, הזמניות הן הירושה פי שנים בנכסי האב, או הכבוד להיותו גדול הבית שיכבדוהו שאר אחיו, והנצחיות הן יעודים נפשיים, והיא ירושת ברכת אברהם אשר ברכו ה׳ לייחד ההשגחה בו ובזרעו בירושת הארץ שנמשך ממנה, כי שני היעודים האלה כאחד הם כמ״ש בברית מילה והקימתי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדורתם לברית עולם להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגורך את כל ארץ כנען לאחזת עולם והייתי להם לאלהים. ואין ספק שיעודים הנפשיים האלה אינם חלים רק על איש ירא את ה׳ במצותיו חפץ מאד, ועובד את ה׳ תמיד, ולענינים כאלה מסוגל יותר מי שהוא בכור ראשית פטר רחם, וכמו שהוא מצווי התורה לנהוג קדושה בכל מה שהוא ראשית, בכור אדם, בכור בהמה, ראשית בכורי אדמה, ועבודת המשכן לא היה מיוחד תחלה רק לבכורים כמ״ש קדש לי וגו׳ פטר כל רחם, והבל שהביא מבכורות צאנו שעה ה׳ אל מנחתו. והנה אף שהיה יצחק מלא ברכת ה׳ מעדות הכתוב ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר ועבדה רבה ויקנאו אותו פלשתים, בכל זאת אין ספק שלא השתדל יעקב בקניות הבכורה לתועלת הזמניות, לירש פי שנים או להתנהג בשררה וכבוד, כי מי זה יעיד שקודם מ״ת היה נהוג פי שנים, וגם אם היה נהוג לא נוכל לומר שהיתה השתדלותו לזה, הלא ראינו כי לא נתקיימה בו, ברח מפני אחיו ונתגרש מביתו, גם לא נזכר בכתוב שירש פי שנים, וגם קרא לעשו אדון ואת עצמו עבד כמ״ש כה תאמרון לאדני לעשו כה אמר עבדך יעקב, ובלעדי כל אלה ליעקב בחיר האבות איש תם תועליות זמניות כולם הבל ורעות רוח, אמנם תכלית תאותו בבכורה אינה רק לתועליות הנפשיות, כמ״ש המפרשים. אמנם כל אלה אינם רק ענינים הנמשכים מן הבכורה לא הבכורה עצמה, ומה זה לשון מכרה את בכורתך, וימכר את בכורתו, כאילו הבכורה עצמה נמכרת, וזה דבר בלתי אפשרי להמכר או להמחל כי מי שהוא בכור באמת לא יסור מהיות בכור, והנולד אחריו לא יוכל להיות נולד ראשון, ע״י מכירה ונתינת ממון; לכן נ״ל, אחרי שבכמה מקומות יחסרו המקראות מלת את שיורה על דבוק והתקשרות הנושא עם הנשוא, והפועל עם הפעולה אם הם נגלים מעצמם בטופס המאמר, כמו תמכר עמך בלא הון, הנה עתה לקח ברכתי, ויקח ברכתך, וכדומה הרבה שחסר מלת את כי הוא מובן מעצמו, וכאן דקדק להזכיר מלת את, מכרה את בכורתך, וימכר את בכורתו, את בכורתי לקח, הוסיף מלת את להורות בזה, שאין המכוון במכירת הבכורה, הבכורה בעצמותה, כי הוא דבר בלתי אפשרי לעשות את מי שאינו בכור ישנו, אבל עיקר המכוון הוא, הענין המחובר והמקושר עם הבכורה, וע״ז יורה מלת את, שהוראתו החבור והתקשרות כמו, את יעקב איש וביתו באו, היו את מקנהו, את כדרלעומר, ומלת את שהוא בשאר מקומות מלת היחס, הוא כאן שם דבר (דאס מיטפערבונדענע), ומצאנו לרבותינו שפירשו מלת את לשם דבר, ואת הנתק לא יגלח (תזריע י״ג) כלומר הסמוך לנתק השערות העומדות בצדו ומחוברות אליו, וטעם את בכורתך, המחובר והמקושר עם הבכורה והם התועליות הנמשכות מן הבכורה, ואין תרגום את הבכורה (דיא ערסטגעבורט) כמלת היחס, אמנם תרגומו (דאס מיט דער ערסטגעבורט צוזאממענהאֶנגענדע) כשם דבר, והתועליות הנפשיות הנזכרות.
מכרה כיום – לדעת המפרשים שמכירה זו היא מקח וממכר ממש בנתינת כסף מלוקח למוכר, וזה נעשה קודם שהאכילו הנזיד, ומלת כיום פירושו בעת זאת (יעצט, זאָפאָרט) לפי זה אתה מאשים את יעקב בדבר שהוא גנות גדולה גם לאיש ההמוניי שבבוא אחיו ויעף מן השדה ומבקש להשיב נפשו במאכל, לא יתן לו מיד רק יתמהמה עמו עד שרעבון נפשו תאנסהו למכור דבר שלא מרצונו וגם ההמוניי אשר יעשה כזה, לא יעיז פניו לגלות כוונתו המגונה שהתמהמהותו היא למען השיג המקנה בעודו במעמד אונסו אבל יעלים כוונתו הגרועה, ויחפש תחבולות מרמה לייפות בו שהייתו בדבר אחר, כי גם איש עושה עולה יעלים עולתו בכל האפשרי לבלי הגלות לאיש בליעל. ויעקב אבינו גם בושה זאת לא כסתה פניו אבל אמר בפה מלא מכרה כיום, השבעה לי כיום, העיז פניו לאמר כיום, כלומר ברגע זו שהשעה דחוקה לך מרעבון נפשך שעה זו מוכשרת ומשחקת לי להשיג מה שלבי חפץ, למכור ולהשבע לי שלא מרצונך. וכי זו היא דרכה של תורתנו לדבר הגנות הצדיקים ולהודיע לדורות שעשו מעשים אשר לא כן. והאמת יורה דרכו שאין הדבר כאשר יאמרו המפרשים, כמו שהראית מלשון הכתוב ויעקב נתן (לא ויתן יעקב). שיעקב נתן לו מאכלו מיד אחר בקשתו ולא אחר מאומה. וממלת מכרה הנקודה בחיר״ק (לא בק״ח) מבואר שלא ביקש יעקב כלל למכור לו, ולא היה כאן מקח וממכר בכסף, רק עשו מסבת בזותו את הבכורה גילה דעתו שמסתלק מבכורתו ואין רצונו להיות לו עסק בה, ובזה נעשה הבכורה כהפקר (פרייזגעגעבען), ועל זה אמר יעקב מלת כיום, כלומר בעת זאת שגלית דעתך שאין הבכורה חשובה בעיניך לכלום, ברגע זו סילקת עצמך ממנה ונעשית הפקר, ואני זכיתי בה ומעתה היא מכורה ונתונה בידי. ובכוונה רצויה הוסיף מלת כיום להורות בו כי רק מדבורו שביום זה נודעה הסתלקותו מבכורתו, לא מן מעשי׳ הקדומים כי אף שממעשי׳ המקולקלים נודע וניכר שאינו מן הראוים לבכורה אשר תכליתה להתקדש לעבודת הש״י, מ״מ אין מזה ראי׳ ברורה על הסתלקותו ושהכריע בדעתו לחשוב את הבכורה לדבר בזוי, כי אולי כל מעשיו אינם רק מצד התאוה שלא יוכל לכבוש נפשו המתאוית, אף שבלבו דעתו ומחשבתו להתקדש ולהתטהר, אמנם כיום הזה שבשעת אכילתו, הוא מעצמו בלי סבה גורמת הסב דבורו לגלות דעתו ומחשבתו בענין הבכורה, מזה נתבאר באר היטב שבלבו הוא מתיאש ממנה ושהכריע דעתו לבזותה ורק בדרך זה יש לדונו כמסלק נפשו לגמרי מענין בכורתו ובזה נתן מקום להיותה כהפקר בעלמא, ויוכל אחר לזכות בו (כנודע ההבדל שבין העובר מצד תאוה לבין העובר מצד הכרעת דעתו שאין בזה דבר חטא). וזה נכלל ג״כ במלת כיום, כפירש״י לדעת אונקלס כיום שהוא ברור ומוחלט כאור יום (פיר געויסס, דייטליך, קלאר) כי רק בדבורו נתברר דעתו ומחשבתו, לא ממעשיו המקולקלים. וכן בשבועה הוסיף מלת כיום על כוונה זו, כלומר בעת זו גלית דעתך שאין הבכורה חשובה כלל בעיניך. וחזרת ואמרת למה זה לי בכורה, בלשונות אלה לא הודעת רק הסתלקותך ממנה, אמנם עדן אין במשמע דבריך שלא יהיה בלבך עלי אם אני אזכה בה, לכן אבקש ממך לבאר דעתך בהסכמת בירור גמור שרצונך להחליטה לי, וזהו השבעה לי כיום (שווארע מיר דייטליך צו). ואמר השבעה לי, בה״א סופית, ולא אמר השבע לי בלתי ה״א סופית, (כי המקור מצאנו בלא ה״א, או השבע שבועה, והכלל שבכל הגזרות ובכל הבנינים הצווי ליחיד שוה למקור זולתי בבנין הקל). כי בכל פעלי העתיד הבאים בה״א סופית יורה על הבקשה להתרצות, ובלי ה״א סופית הוא צווי, כמו רד רדה, שב שבה, לך לכה, ואם היה אומר השבע לי בלי ה״א סופית, היה משמעותו שאמר לו כן בדרך צווי, בשעה שהיה עשו אנוס מסבת רעבונו, אבל אמר השבעה בה״א סופית, זה יורה לנו שהיא בקשה להתרצות, כדבור שני אוהבים בלשון המורה על דבקות אהבתם (שווארע מיר דאָך) לא מצד אונס והכרח.
מכרה כיום – בתחלה קודם שאלעיטך, וכמוהו קַטר יַקְטִֽרון כיום החֵלב (שמואל א ב׳:ט״ז) ישבע לי כיום המלך שלמה (מלכים א א׳:נ״א), דרוש נא כיום את דבר ה׳ (שם כ״ב:ה׳), כלם ענינם בתחילה וקודם לדבר אחד. ותוכן המעשה הזה לדעתי היה כי יעקב היה עוסק תמיד בצרכי הבית, ועשו היה אוכל בכל יום ממה שהיה מוצא בבית, ולא היה עוסק אלא בצידו, אשר בלא ספק לא היה בו למלאות צרכי המשפחה יום יום, אלא להביא לפעמים בשר תאוה לעשות מטעמים, אבל עקר אומנות זרע אברהם היה במקנה הצאן והבקר, ועשו לא היה עוזר בה את אחיו כלל; ותלמידי יוסף ירא אומר שהיה עוזר לו (אף שלא בכוונה) בהרחקת האריות והדבים; ונ״ל שלא היה עשו עוסק בהריגת החיות הטורפות, אלא היה צד איל וצבי ויחמור לאכול את בשרם, ויעקב שהיה מיצר על זה שהיה כל עמל הנהגת הבית מוטל עליו בלא שום שכר, התחכם לשאול ממנו בשעה שהיה עיף שימכור לו את בכורתו, ויהיה זה שכרו. ואמנם מה היה המבוקש בבקשת הבכורה? יש אומרים שינחל פי שנים בנכסי אביו (דברים כ״א:י״ז) או שהיה אביו מברך אותו ברכות יתרות על אחיו (ברא׳ מ״ח:י״ח); וכל זה לא יתכן, כי הנה ראינו כי יעקב לא הגיד מעולם ליצחק אביו ענין המכירה הזאת, שהרי אמר אנכי עשו בכורך {בראשית כ״ז:י״ט} ועשו אמר {בראשית כ״ז:ל״ב} אני בנך בכרך עשו, א״כ מה הועיל יעקב בתחבולתו בהיות הענין בלתי ידוע לאביו? כי הנה עשו לא כתב לו שטר שהיה בידו לראיה, גם לא היו שם עדים ולא היתה שם אלא שבועה; וכיון שאנו רואים שעשו לא חדל לקרוא את עצמו בשם בכור בדַבּרו עם אביו, וגם יעקב אמר אל אביו בכורך עשו, נראה ודאי שלא עלתה על לבו של יעקב לקנות שום יתרון על אחיו אצל יצחק ביום הנחילו את בניו או, ביום ברכו אותם. על כן אומר אני שלא היה עניין המכר הזה אלא שנשבע עשו כי אחרי מות אביו יניח ליעקב שיהיה אפוטרופוס ומנהיג את הבית; ויעקב בקש זאת בכוונה שלא יוכל עשו לגרשו מביתו ומארצו באופן שלא תוכל להתקיים בו ובזרעו ברכת אברהם על ירושת הארץ; ועניין זה לא היה צריך להודיעו ליצחק. והנה עשו קיים שבועתו ואחרי מות אביו הלך לו אל ארץ אחרת, ולא אמר ליעקב שילך הוא ויצא מביתו (וקצת מזה ג״כ בדברי דון יצחק).
Sell me first (ka-yom, lit. “today”). Before I let you swallow. Compare:
• “Let the fat be made to smoke first of all [ka-yom]” (1 Sam. 2:16);
• “Let King Solomon swear to me first of all [ka-yom]” (1 Kings 1:51);
• “Inquire, I pray, at the word of the Lord first of all [ka-yom]” (ibid., 22:5).
In every case the meaning is “at the beginning,” “before something else.”
The substantive meaning of this incident, in my opinion, is that Jacob was always occupied with the needs of the household, while Esau would eat every day from whatever he found in the house, and he was occupied only with his hunting. Thus Esau was no doubt unable to fulfill the daily needs of the household, but would instead bring savory meat on occasion with which to make delicacies. However, the chief occupation of the seed of Abraham was herding sheep and cattle, and this Esau did not help his brother at all. My student Joseph Jarè says that he did help him (if unintentionally) by keeping the lions and bears away, but I say that Esau was not engaged in killing beasts of prey, but in hunting the hart, gazelle, and antelope in order to eat their flesh. Jacob, who was troubled by the fact that the entire burden of the household’s management was placed upon him without recompense, devised a scheme to request of Esau, when he was tired, to sell his birthright. Now, what was it that was sought for in the request for the birthright (bekhorah)? Some say it was the right to inherit a double portion of his father’s possessions (cf. Deut. 21:17), or to receive more blessings from his father than his brother would receive (cf. below, 48:18 [in reference to the blessings of Ephraim and Manasseh]). This, however, is most unlikely, since we see that Jacob never told his father Isaac about this sale, for he said [to Isaac, below, Gen. 27:19], “I am Esau your firstborn [bekhorekha],” and Esau himself said, “I am your firstborn son Esau” (Gen. 27:32). If so, what would Jacob gain through his stratagem if the matter were unknown to his father? After all, Esau wrote him no contract to have in his hand as proof; also, there were no witnesses present and there was only an oath. Since we see that Esau did not cease to refer to himself as the “firstborn” when speaking to his father, and that Jacob, too, said, “Esau your firstborn,” it seems certain that it never occurred to Jacob to acquire any advantage over his brother with relation to Isaac when the time would come for Isaac to make bequests to his sons, or to bless them.
Therefore, I say that the meaning of this “sale” was only that Esau swore that after his father’s death, he would allow Jacob to become the administrator (apotropos) and manager of the house. Jacob sought this in order that Esau would not be able to drive him out of his home and his land, with the result that Abraham’s blessing concerning the inheritance of the land could not be fulfilled for Jacob and his descendants. Such a matter would not have to have been made known to Isaac. Esau, in fact, kept his oath, and after his father’s death he departed for another land and never told Jacob to leave his house (some of this explanation is also found in the words of Abravanel).
כיום – עיין לעיל כא, כג.
ויאמר יעקב – אחר שראה יעקב שאין הבכורה נאותה אליו, אמר מכרה כיום, ר״ל כפי שאתה מתנהג היום ואתה מבזה את הבכורה ואינך רוצה בה, מכרה אותה לי, והיה ראוי מכרה בקמץ חטף כי הוא מגזרת פעול, ואמר מכרה שהוא כעין שם, ר״ל שממילא היא נמכרת לי אחר שאינך מתנהג בה, וזה דומה כמי שרואה אחד שרוצה להשליך כיסו לים ומבקש שימכרהו לו בעד לחם ונזיד עדשים, שאין זה מרמה את חברו רק כמציל מן ההפקר.
{Esav spurned his birthright, hence he forfeited his right to it?}
YAQOV SAID TO HIM, “SELL ME YOUR BIRTHRIGHT AS THIS DAY.” Once Yaqov saw that the birthright was not fit for him, he said, Sell me your birthright as this day, meaning according to the manner of behavior which you are pursuing on this day, degrading the birthright, and rejecting it; sell it to me. The Hebrew word ‘sell — makhrah’ should have been vocalized with a hataf gamaz — since it is a verb. Instead, the verse uses the form mikhrah, which is similar to a noun, this implying that even without your selling it, the birthright is in a state of being sold over since you are not acting right. This may be compared to someone who sees a certain person in the act of casting his purse into the sea and grabs the opportunity to acquire the purse for an insignificant few morsels of bread and a bit of bean stew. He is not deceiving the second person, but rather saving something from abandonment.
מכרה כיום1 את בכרתך: בכורה לפני מתן תורה היתה נוגעת לכבוד הנהגה, וגם היה נוטל ממילא יתרון בנחלה2. ואמר, כי באותו אופן ומעמד שאביו כעת, ימכור3, ולא יוכל לטעון אם ישתנה המכר אח״כ אם יהיה נוגע אז הרבה או פחות מכאשר היום.
1. המשמעות של ״כיום״, ועיין ברש״י.
2. כך מבואר ברמב״ן בפסוק ל״ד באמצע הדברים, עיי״ש.
3. כלומר, ״מכרה כיום״ – תמכור לפי המצב של נכסי אבינו היום, שהרי הבכורה נוגעת לענין הנחלה מאביהם. וכעין זה פירשו הרשב״ם, הרמב״ן, החזקוני ועוד.
ויאמר יעקב וגו׳ – אם יעקב מבקש עתה לנצל את ההזדמנות הטובה לזכות בבכורה שבה רצה כבר בשעת הלידה, הרי לא חשב בזה אלא על ההבטחות שניתנו לו לאברהם, ואשר צריכות היו לעבור אל הבכור. לדעתו לא היה עשו מתאים ואפילו לא ראוי לקבל את ירושתו של אברהם, ועתה יכול היה להשתכנע מצדקת הערכתו זו. אילו היה עשו עונה, כפי שהיה צריך לענות: זכות הבכורה כל כך יקרה לי שלא אמכרנה בכל הון שבעולם, או אז לא היה יעקב מנסה עוד פעם לקנות לעצמו זכות זו, אך מכיוון שעשו התיחס בזלזול רב כל כך ליתרון זה, הרי זכאי היה יעקב לרכוש לעצמו נכס זה שאינו שוה בעיני אחיו, על ידי מעשה קנין — לשמרו ולטפחו.
כיום – כלומר עכשו, מיד, ולא כבמקומות אחרים, שם פירושו — קודם כל.⁠1
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבהמדרש תנחומא (בובר)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובשכל טוברשב״םאבן עזרא א׳רד״קר׳ אברהם בן הרמב״םחזקוניפענח רזארמב״ןר׳ בחיימנחת יהודההדר זקניםדעת זקניםטור הפירוש הארוךר״י אבן כספיעקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלר״ע ספורנוגור אריהכלי יקראור החייםר׳ נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144