Yirmeyahu 13 – ירמיהו יג‏ – Mikraot Gedolot

(א) כֹּה⁠־אָמַ֨ר יְהֹוָ֜היְ⁠־⁠הֹוָ֜ה אֵלַ֗י הָל֞וֹךְ וְקָנִ֤יתָ לְּךָ֙ אֵז֣וֹר פִּשְׁתִּ֔ים וְשַׂמְתּ֖וֹ עַל⁠־מׇתְנֶ֑יךָ וּבַמַּ֖יִם לֹ֥א תְבִאֵֽהוּ׃

Thus says Hashem to me, "Go, and buy a linen belt, and put it on your waist, and don't put it in water.⁠"

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

כִּדְנַן אֲמַר יְיָ לִי אֱזֵיל וְתִזְבּוּן לָךְ זְרַז דְכִתַּן וּתְשַׁוִינֵיהּ עַל חַרְצָךְ וּבְמַיָא לָא תֶעֲלִינֵיהּ.

אזור – פורצינ״ט בלעז.

ובמים לא תביאהו – לכבסו כשיהא מלא זיעה כדי שימהר לירקב.

a girdle (pourceint in Old French).

and do not put it in water to wash it when it will be soaked with sweat, in order that it hasten to decay.

(א-ד) ושמתו על מתניך – ומשהיה דבוק על מתניך כל כך שלקט זיעה.

ובמים לא תביאהו^א – אל המים לכבסו מן הזיעה וטמניהו בנקיק הסלע.

א. כן בכ״י פריס 162 (שם: ״אל״ במקום ״לא״) בכ״י פריס 163, פרמא 2994, מינכן 5 חסר: ״ובמים לא תביאהו״.

כה אמר י״י – ענין האזור אפשר שהיה ממש ועשה כן ירמיהו מה שצוהו האל.

והחכם הגדול מורה צדק רמב״ם כתב כי בחלום של נבואה היה כל המעשה הזה ומה שאמר לו ובמים אל תביאהו לא אדע בו טעם עדין ואם ר״ל שלא יכבסהו אחר שחגרו ימים אלא יחגרהו עם הזיעה למה לא אמר לא תכבסהו ושאר הענין מפורש ופירש בנקיקי הסלע בחור הסלע.

ויונתן תרגם: בשעיעות כיף גלי ומה שאמר שילך לנהר פרת לטמנו שם לפי שהוא גבול א״י ר״ל כי כשיצאו מארץ ישראל לבבל ישחת גאונם.

הלוך וקנית וגו׳ – מדעתי – כבוד המורה במקומו מונח שכל זה היה בהקיץ, וכן הדבור החיצוני במשל הנבל.

ובאור כלל זה אוצר י״י יבוא.

כה אמר ה׳ אלי הלוך וקנית אזור וגומר עד ואמרת אליהם את הדבר הזה. ארבע׳ צוויים נצטווה ירמיהו על דבר האזור. הראשון, שיקנה אזור פשתים וישימהו על מתניו ובמים לא יבא וענין זה כי בעבור שהיתה הכונה שישחת האזור היה ראוי שיהיה כמו שנארג מבלי שיבא במים, כי הנה בגד הפשתן בבואו במים יתעצם מאד ויהיה יותר קיים וחזק וכדי שהאזור הזה לא יהיה כן כי אם נכון להשחת צוה שלא יבא במים, ונראה שלזה כיוון רש״י במה שפירש ובמים לא תביאהו לכבסו שימלא זיעה כדי שימהר לרקוב. והצווי השני הוא.

אזור – חגורה.

מתניך – חלציך.

אזור – חגורה של פשתן.

ושמתו על מתניך – למען ימלא זיעה וימהר להרקיב.

ובמים לא תביאהו – לא תכבסו לנקותו מן הזיעה.

הלוךְ וקנית וגו׳ – רמב״ם, Steudlin, וראזנמילר, ואחרים, אומרים שלא היה כל זה בפועל. והרמב״ם אומר: שהיה במראה הנבואה. ושטיידלין וראזנמילר אומרים שלא היה אפילו במראה הנבואה, אלא שהנביא אמר נבואתו דרך משל ומליצה (parabola) כאלו כך היה הדבר, וכענין האיש הרש והאיש העשיר שאמר נתן לדוד. וזהו דרך יונתן בהושע {תרגום יונתן הושע א׳:ב׳}.

ודון יצחק אומר: כי בכל מקום שהכתוב מעיד דרך ספור שכן היה הדבר, האמת שהיה כן, כמו: ויעש כן הלוך ערום ויחף (ישעיהו כ׳:ב׳). אמנם כשהנביא עצמו אומר שהיה כן או שעשה כן, אפשר שהיה במראה הנבואה (עיין בפירושו להושע א׳). והחקירה הזאת צריכה עיון גדול, אמנם בעניננו אין שום טעם לומר שלא היה הדבר בפועל.

אך נראה לי: כי הטמנת האזור והוצאתו לא היו לעיני כל העם, אלא מתחלת הסימן כלם דברים שאמר ירמיהו באזני העם. והכוונה לומר כי ה׳ אמר אליו שכבר היו חביבים לו, אבל עתה כבר נשחתו, ולפיכך צוהו לומר להם כל נבל ימלא יין {ירמיהו י״ג:י״ב}. והנה הפרשה הזאת נבואה אחרת היא ונאמרה בימי יהויכין (יכניה) בן יהויקים בן יאשיהו, עיין פסוק י״ח. וכן דעת ראזנמילר.

ובמים לא תביאהו – לא תכבסהו בשום זמן, כדי שיתמלא זיעה וימהר לרקוב (רש״י), או כדעת דון יצחק, עיין דבריו. וטעם המשל הזה מפורש למטה כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש כן הדבקתי אלי את כל בית ישראל.

ושמתו על מתניך – הכוונה סמוך לבשר.

הלוך וקנית – המקור הבא לפני הפעולה מורה על התמדת הפעולה (כנ״ל ב׳ ב׳), וקנית לך מלת לך מורה לצורך עצמך, כמו שפירש״י לך לך להנאתך ולטובתך שלח לך לדעתך, ופה ר״ל מכוון למדת גופך.

אזור – יש הבדל בין אזור, חגור, אבנט, חשב, מזח אבנט, מיוחד רק לכהנים ומ״ש (ישעיהו כ״ג) אבנטך אחזקנו שהיה כהן. חשב, מיוחד לחשב האפוד, חצי חגורה עשוי מהאפוד עצמו יוצא משני צדדיו והיה מעשה חשב בעשייתו. מזח חגור מיוחד להגביה בגדיו הארוכים כמ״ש ישעיה כ״ג. חגור כולל כל מה שיחגור האדם סביב גופו או על לבו או למטה ממנו עד רגליו, כמו חגרו שקים, חגור כלי מלחמה, חגורה על חלצים. אבל אזור הוא חגור מיוחד לחזק בו את מתניו והיה אוסרו בחוזק, והוא ציור הגבורה. התאזרו וחתו (ישעיהו ח׳), אאזרך ולא ידעתני (שם מ״ה). ואות הזריזות, ואתה תאזור מתניך (למעלה א׳). אם חגרו על בגדיו למעלה נקרא אזור מתנים, ואם חגרו על בשרו נקרא אזור חלצים (ישעיהו י״א). ולא לבשו אותו רק אנשים ורק גבורים, אבל החגורה נמצא גם בנשים ותחת חגורה נקפה (ישעיהו ג׳), ובקטן שהגיע לכלל איש מכל חוגר חגורה ולמעלה (מלכים ב ג׳ כ״א).

אזור פשתים – הפשתים היה מורה על מעלת הלובשו שלכן היה מיוחד לבגדי הכהנים והנשיאים, וצייר המלאך בשם איש לבוש הבדים, וביוסף וילבש אותו בגדי שש.

ושמתו – חגירת האזור בא בלשון אוזר או חוגר, ולשון שימה מורה שעקר הכוונה אינו שיהיה חגור בו לצרכו רק שיהיה על מתניו לצורך הסימן שציין על ידו.

ובמים לא תביאהו – ההבאה במים מורה שטובל אותו לבד לא הרחיצה שע״ז ישמש בפעל רחץ, כבס, שטף.

הלוך וקנית – ה׳ צוהו שבעה דברים,

א. שילך בתמידות לקנות אזור פשתים למען יעשה הליכתו רושם,

ב. שיקנהו בדמים,

ג. שיקנהו לו מכוון למדתו,

ד. שיהיה אזור לא חגור, שהאזור אות הגבורה והחיל,

ה. שיהיה של פשתים שהפשתים אות הכהונה והנשיאות,

ו. שישים אותו על מתניו שיהיה על מתניו בקביעות, ולכן לא אמר ואזרתו שא״א לחגור בחוזק תמיד,

ז. שלא יביאהו במים – כי האזור של פשתים שהוא לבן צריך לרחצו ולכבסו תמיד כי נעשה שחור, וצוהו שלא לבד שלא יכבסנו כי גם לא יביאהו במים כלל שהוא הכנה אל הרחיצה והנמשל באר בפסוק י״א שדביקות האזור אל מתני ירמיה הוא משל אל מה שהדביק ה׳ את ישראל אליו, ובאו בנמשל זה כל פרטי המשל.

א. שתחלה הלך כמה הליכות לקנותם והוא השליחות ששלח כ״פ לגאלם ממצרים והרבה אותות ומופתים,

ב. שקנאם במחיר, ר״ל שעשה בעבורם אותות ומופתים ושינוי סדר בראשית, כאילו הוציא עבורם כספו וקנינים אחרים שי״ל שהוא הנהגת הטבע וחקיה, שהם קנין ה׳ בעולמו כמ״ש קונה שמים וארץ, ושינה סדריהם בעבור עמו,

ג. שקנאם לו מכוון למדתו, כמ״ש והייתם קדושים כי קדוש אני, והלכת בדרכיו, כאילו יהיו הם לבוש מכוון אליו, שעל ידם יראה הנהגתו ודרכיו וחכמתו שהם נקראים בשם לבושים,

ד. שנדמו בזה כאזור, וזה היה אחר הקנין שלבשם להיות לבוש אליו, ר״ל שיתגלו מעשיו על ידם, ונדמו כאזור, שכמו שהאזור דבוק על מתנים כן נדבקו בו להשגיח עליהם בהשגחה פרטית בלא אמצעי, וכמו שהאזור מצד שהוא אזור מורה על גבורה ומצד שהוא פשתים מורה על כבוד ותפארת כן הדביק אותם לתהלה ולשם ולתפארת שעל ידם יראה גבורתו בשידוד המערכה ותפארתו במעשיו ההשגחיים, וכמו שצוהו שיהיה בתמידות על מתניו כן היה הדבוק האלהי הזה בתמידות, שגם בעת שנהג בדרך הטבע ולא נאזר בגבורה בכ״ז היה על מתניו והיה מוכן על הנהגה זו תמיד, ובכ״ז אחר שהאזור של פשתים דרכו להשחיר מצד הטבע צריך לכבס במים, כן ישראל צריכים להתכבס מרעה ע״י המים, שהם שמיעת דברי התורה והנבואה, כמ״ש כבסי מרעה לבך (למעלה ד׳:י״ד), והם לא לבד שלא רצו להתכבס שהוא לעשות כמצות ה׳, כי גם לא רצו לשומו במים, דהיינו לשמוע דברי מוסר.

הלוך – כמו זכור את יום השבת, מקור משמש כצווי.

ובמים וגו׳ – לא תכבסהו כדי שאחר כך ימהר לרקוב.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ב) וָאֶקְנֶ֥ה אֶת⁠־הָאֵז֖וֹר כִּדְבַ֣ר יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה וָאָשִׂ֖ם עַל⁠־מׇתְנָֽי׃

So I bought a belt according to the word of Hashem, and put it on my waist.

תרגום יונתןר״י קראמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וּזְבִינֵיהּ יַת זַרְזָא כְּפִתְגָמָא דַייָ וְשַׁוִיתֵיהּ עַל חַרְצִי.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

ואקנה את האזור כדבר ה׳ – ר״ל כפי הפרטים שצוה ה׳, שילך לקנות כ״פ ושיהיה כמדתו, ושיהיה של פשתים,

ואשים ר״ל שהיה בקביעות על מתניו.

תרגום יונתןר״י קראמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ג) וַיְהִ֧י דְבַר⁠־יְהֹוָ֛היְ⁠־⁠הֹוָ֛ה אֵלַ֖י שֵׁנִ֥ית לֵאמֹֽר׃

The word of Hashem came to me the second time, saying,

תרגום יונתןר״י קראמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וַהֲוָה פִּתְגַם נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ עִמִי תִּנְיָנוּת לְמֵימָר.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

שנית – בדבר האזור.

ויהי דבר ה׳, קח את האזור אחר שנתלכלך ע״י שלא בא במים ולא היה עוד לכבוד אל הנושאו, צוהו ה׳ לטמנו בפרת בנקיק הסלע – והנמשל שאחר שלא שמעו דברי ה׳ ותוכחותיו ומצואתם לא רחצו, ולא היה האזור ראוי שיאפד ה׳ בו, הלכו לפרת שדרך שם הולכים למצרים ושם טמנו א״ע בנקיק הסלע, והוא מליצה על שחפרו פניהם בטמון, כמ״ש כל הוביש על עם לא יועילו למו, והיה כאזור הנשחת, וא״ל את האזור אשר קנית אשר על מתניך – ר״ל שני הקשורים שי״ל עם האזור,

א. מצד הקנין,

ב. מצד הדבוק שהוא על מתניך, תקח ותסיר ממך, כי נגד הקנין שהיו לי לעם עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים, הם הלכו פרתה ושבו להיות עבדי פרעה ונגד אשר על מתניך שלבשתים לתהלה לשם ולתפארת טמנו א״ע בנקיק הסלע.

תרגום יונתןר״י קראמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ד) קַ֧ח אֶת⁠־הָאֵז֛וֹר אֲשֶׁ֥ר קָנִ֖יתָ אֲשֶׁ֣ר עַל⁠־מׇתְנֶ֑יךָ וְקוּם֙ לֵ֣ךְ פְּרָ֔תָה וְטׇמְנֵ֥הוּ שָׁ֖ם בִּנְקִ֥יק הַסָּֽלַע׃

"Take the belt that you have bought, which is on your waist, and arise, go to Perath, and hide it there in a cleft of the rock.⁠"

תרגום יונתןר״י קראאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותהואיל משהעודהכל

סַב יַת זַרְזָא דִי זְבִינְתָּא דִי עַל חֲרָצָךְ וְקוּם אֱזֵיל לִפְרָת וּטְמַרְהִי תַמָן בִּשְׁעִיעוּת כֵּיף גְלֵי.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

שיקח האזור ויוליכהו אל נהר פרת ויטמנהו שם בנקיקי הסלע וכבר ידעת שפרת היה גבול ארץ ישראל בין ירושלם ובבל ובנקיקי הסלע הוא החורים והנקבים הנעשים בסלע.

וטמנהו – ענין הסתרה.

בנקיק הסלע – בשן הסלע הבולט וכן ובנקיקי הסלעים (ישעיהו ז׳:י״ט).

פרתה – לנהר פרת.

וטמנהו שם – תצפינו שם בשן הסלע.

פרתה – בושארט ואחריו Venema, Dathe אומרים: שאין זה נהר פרת, כי לא אמר לא נהר ולא הנהר הגדול, כדרך המקרא, מלבד כי רחוק פרת מירושלם הרבה. וראזנמילר משיב: שאין זו קושיא, כי הכל משל. אמנם אם היה זה משל, היה צריך שיהיה נהר פרת רומז לאיזה ענין, וירמיה לא פירש לנו דבר מזה.

על כן הנכון: שלא נבחר פרת אלא מפני שהיה שם נקיק סלע. ואולי היה בירושלם או קרוב לה מקום הנקרא פרת, והיה מקום קבוץ עם, וירמיה עשה המעשים האלה לעיני העם.⁠^א

ובושארט והאחרים שהזכרתי אומרים: כי אולי פרת הוא אפרת, היא בית לחם, או כפר סמוך לו וסמוך לירושלם.

א. כן בכ״י לוצקי 675א, 675ב, שוקן. בדפוס ראשון חסר: ״והיה מקום קבוץ עם, וירמיה עשה המעשים האלה לעיני העם״.

וטמנהו – מבואר אצלי שפעל טמן נבדל מן נסתר, נחבא, נצפן, שמורה שמכסהו בעפר או בדבר אחר בל יתראה.

בנקיק – יש הבדל בין נקיק הסלע ובין נקרת הסלע, נקרת הם החלולים הגדולים שבסלע שיוכל אדם לשבת שם, כמ״ש ושמתיך בנקרת הצור, ונקיק הוא הבקעים שישכנו שם זבובים או שרצים כמ״ש ונחו בנחלי הבתות ובנקיקי הסלעים (ישעיהו ז׳), וצדום מעל נקיקי הסלעים (לקמן י״ז), ולשון צידה בא על ב״ח.

בנקיק – בחילוף אותיות (בן–בר) מקום רֵק כלומר חוֹר; ושרש ״טמן״ הוראתו צפן תחת הקרקע.

תרגום יונתןר״י קראאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותהואיל משההכל

(ה) וָאֵלֵ֕ךְ וָאֶטְמְנֵ֖הוּ בִּפְרָ֑ת כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה אוֹתִֽי׃

So I went, and hid it by Perath, as Hashem commanded me.

תרגום יונתןמצודת דודעודהכל

וַאֲזָלַת וּטְמַרְתֵּיהּ בִּפְרָת כְּמָה דִי פַּקֵיד יְיָ יָתִי.

בפרת – אצל נהר פרת.

תרגום יונתןמצודת דודהכל

(ו) וַיְהִ֕י מִקֵּ֖ץ יָמִ֣ים רַבִּ֑ים וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜היְ⁠־⁠הֹוָ֜ה אֵלַ֗י ק֚וּם לֵ֣ךְ פְּרָ֔תָה וְקַ֤ח מִשָּׁם֙ אֶת⁠־הָ֣אֵז֔וֹר אֲשֶׁ֥ר צִוִּיתִ֖יךָ לְטׇמְנוֹ⁠־שָֽׁם׃

It happened after many days, that Hashem said to me, "Arise, go to Perath, and take the belt from there, which I commanded you to hide there.⁠"

תרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וַהֲוָה מִסוֹף יוֹמִין סַגִיאִין וַאֲמַר יְיָ לִי קוּם אֱזֵיל לִפְרָת וְסַב מִתַמָן יַת זַרְזָא דִי פַקֵדְתָּךְ לְמִטַמְרֵיהּ תַמָן.

והצווי השלישי הוא, שילך לפרת ויקח משם את האזור שטמן שם.

מקץ – מסוף.

ויהי מקץ ימים רבים – זה מליצה ונמשל אל מה שספר לקמן (ירמיהו מ״ב-מ״ה) איך הלכו ישראל למצרים, וירמיה רצה להחזירם משם, אבל כבר נשחתו ולא רצו לשמוע לדבריו, ונ״נ בא דרך נהר פרת והכה את פרעה וישראל נאבדו עמו, ועז״א שה׳ צוהו לקחת את האזור.

תרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ז) וָאֵלֵ֣ךְ פְּרָ֔תָה וָאֶחְפֹּ֗ר וָֽאֶקַּח֙ אֶת⁠־הָ֣אֵז֔וֹר מִן⁠־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁר⁠־טְמַנְתִּ֣יו שָׁ֑מָּה וְהִנֵּה֙ נִשְׁחַ֣ת הָאֵז֔וֹר לֹ֥א יִצְלַ֖ח לַכֹּֽל׃

Then I went to Perath, and dug, and took the belt from the place where I had hidden it; and behold, the belt was marred, it was profitable for nothing.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וַאֲזָלֵית לִפְרָת וַחֲפָרֵית וּנְסִיבֵית יַת זַרְזָא מִן אַתְרָא דִטְמַרְתֵּיהּ תַּמָן וְהָא אִתְחַבֵּיל זַרְזָא לֵית בֵּיהּ צְרוֹךְ לְכָל מִדַעַם.

לא יצלח לכל – אינו ראוי לכלום.

it was of no use for anything It was not fit for anything.

והנה נשחת האזור – מחמת שלא כובס מן הזיעה.

לא יצלח לכל – לשום דבר כמו כל מלאכה לא תעשו (ויקרא כ״ג:ל״א) – שום מלאכה, כל חלב וכל דם (ויקרא ג׳:י״ז) – שום חלב ושום דם. בצר״י לפיכך הוא בקבוץ האל״ף בשו״א.

וכן עשה ומצאו נשחת באופן שלא יצלח לכל.

לא יצלח לכל – מה שכתוב במק״ג כן בספר מוגה ר״ל שכן כתיב לא בלא וא״ו.

ואחפור – מלשון חפירה וכרייה.

לכל – ר״ל לשום דבר וכן לא תעשה כל מלאכה (שמות כ׳:ט׳) ר״ל שום מלאכה.

ואחפור – כי כסהו בעפר ממעל.

נשחת – נתקלקל ונרקב.

לא יצלח לכל – לא היה ראוי לשום דבר.

ואלך ואחפור, והנה נשחת – ר״ל שלא היה להם עוד תקנה.

יצלח – הרוצה להשתמש בו לאיזה דבר, לא יצליח; וייחס לאזור מה שראוי למשתמש בו.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ח) וַיְהִ֥י דְבַר⁠־יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃

Then the word of Hashem came to me, saying,

תרגום יונתןאברבנאלעודהכל

וַהֲוָה פִּתְגַם נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ עִמִי לְמֵימָר.

ובדבור הד׳ הודיעו השם הנמשל במשל הזה

תרגום יונתןאברבנאלהכל

(ט) כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה כָּ֠כָה אַשְׁחִ֞ית אֶת⁠־גְּא֧וֹן יְהוּדָ֛ה וְאֶת⁠־גְּא֥וֹן יְרוּשָׁלַ֖͏ִם הָרָֽב׃

"Thus says Hashem, 'After this manner I will mar the pride of Judah, and the great pride of Jerusalem.

תרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

כִּדְנַן אֲמַר יְיָ כְּדֵין אֲחַבֵּיל יַת תְּקוֹף אֱנַשׁ יְהוּדָה וְיַת תְּקוֹף יַתְבֵי יְרוּשְׁלֵם דַהֲוָה סַגִי.

באומרו כי כמו שנשחת האזור ההוא ככה ישחית את גאון יהודה ואת גאון ירושלם שהוא גאון מאד

גאון – מלשון גאות ורוממות.

ככה – כמו השחתת האזור כן אשחית את גאון וכו׳.

הרב – המרובה מאד.

כה אמר ה׳ – עתה מתחיל לבאר הנמשל, ותחלה באר הנמשל של השחתת האזור, ואח״כ (פסוק י״א) באר הנמשל של קנית האזור ולבישתו,

ככה אשחית – ר״ל כמו שהאזור מורה על הגאון והתפארת ונשחת עתה בנהר פרת כן גאון ירושלם ויהודה הגם שהיה רב וגדול ישחת.

תרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(י) הָעָם֩ הַזֶּ֨ה הָרָ֜ע הַֽמֵּאֲנִ֣ים׀ לִשְׁמ֣וֹעַ אֶת⁠־דְּבָרַ֗י הַהֹֽלְכִים֙ בִּשְׁרִר֣וּת לִבָּ֔ם וַיֵּלְכ֗וּ אַֽחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים לְעׇבְדָ֖ם וּלְהִשְׁתַּחֲוֺ֣ת לָהֶ֑ם וִיהִי֙ כָּאֵז֣וֹר הַזֶּ֔ה אֲשֶׁ֥ר לֹֽא⁠־יִצְלַ֖ח לַכֹּֽל׃

This evil people, who refuse to hear My words, who walk in the stubbornness of their heart, and have gone after other gods to serve them, and to worship them, shall even be as this belt, which is profitable for nothing.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל

עַמָא הָדֵין דְעוֹבָדֵיהוֹן בִּישִׁין דְסָרִיבוּ לְקַבָּלָא יַת פִּתְגָמָא דְאָזְלִין בָּתַר הִרְהוּר לִבְּהוֹן וּטְעוֹ בָּתַר טַעֲוַת פַּלְחֵי כּוֹכְבַיָא לְמִפְלַחְהוֹן וּלְמִסְגֵיד לְהוֹן וִיהוֹן כְּזַרְזָא הָדֵין דְלֵית בְּהוֹן צְרוֹךְ לְכָל מִדָעַם.

המֵּאֲנים לשמע את דברי – תואר, על משקל ״סעפים שנאתי״ (תהלים קי״ט:קי״ג).⁠¹

1. כלומר, תואר במשקל ״פעל״, וניקוד המ״ם בצירה הוא בגלל האל״ף הגרונית. השווה: ריב״ג, אללמע, עמ׳ 112 (רקמה, עמ׳ קלא), ואצול, ערך ׳סעף׳.

ויהי כאזור הזה – גאונם יהיה כאזור הזה הנרקב.

and it shall be like this girdle Their pride shall be like this rotten girdle.

המאנים – שם תאר האחד מאן בצר״י לפיכך הוא בקבוץ האל״ף בשו״א ופתח.

ויהי כאזור – ופי׳ ויהיה גאונם שזכר את גאון יהודה ואת גאון ירושלם (ירמיהו י״ג:ט׳).

לפי שהיו ממאנים לשמוע דברי האל והולכים בשרירות לבם הרע בעבודת האלהים הזרים ולכן לא יצלחו לכל כמו האזור.

המאנים – מלשון מיאון וסרוב.

בשררות – במראה.

העם הזה – ר״ל לפי שהעם הזה הרע הם הממאנים לשמוע דבר ה׳.

בשרירות לבם – במה שלבם מראה להם ומתאוה לה.

ויהי – לכן יהיה העם כאזור הזה.

המאנים – הנפרד מֵאֵן, והוא שם התאר (רד״ק) בשקל אִלֵם אִלֵמִים. ודוגמתו: סֵעֳפִים מן סֵעֵף.

העם הזה הרע – באר עתה בפרטות שכמו שהאזור לא הובא במים ולכן נתלכלך עד שאין ראוי ללבישה, כן הם ממאנים לשמוע את דברי וכמו שהלכת לטמון את האזור בנהר פרת שההליכה למקום מיוחד בדרך רחוק מורה שעושה זה בדעת ובכוונה, כן הם הולכים בשרירות לבם – בלתי חוטאים מצד התאוה רק בזדון לב,

ג. כמו שטמנתיו בנקיק הסלע כן חפרו פניהם בבושת וילכו אחרי אלהים אחרים – וכמו שהאזור נשחת לגמרי כן ויהי כאזור הזה וכו׳.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל

(יא) כִּ֡י כַּאֲשֶׁר֩ יִדְבַּ֨ק הָאֵז֜וֹר אֶל⁠־מׇתְנֵי⁠־אִ֗ישׁ כֵּ֣ן הִדְבַּ֣קְתִּי אֵ֠לַ֠י אֶת⁠־כׇּל⁠־בֵּ֨ית יִשְׂרָאֵ֜ל וְאֶת⁠־כׇּל⁠־בֵּ֤ית יְהוּדָה֙ נְאֻם⁠־יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה לִֽהְי֥וֹת לִי֙ לְעָ֔ם וּלְשֵׁ֥ם וְלִתְהִלָּ֖ה וּלְתִפְאָ֑רֶת וְלֹ֖א שָׁמֵֽעוּ׃

For as the belt cleaves to the waist of a man, so have I caused to cleave to Me the whole house of Israel and the whole house of Judah,' says Hashem; 'that they may be to Me for a people, and for a name, and for a praise, and for a glory, but they would not hear.'

תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קראאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אֲרֵי כְּמָא דְמִדְבַּק זַרְזָא בְּחַרְצָא דְגַבְרָא כֵּן קָרְבֵית לְפוּלְחָנִי יַת כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְיַת כָּל בֵּית יְהוּדָה אֲמַר יְיָ לְמֶהֱוֵי קֳדָמַי לְעַם וּלְשׁוּם וּלְחוּשְׁבְּחָא וְלִרְבוּ וְלָא קַבִּילוּ.

רמז רצא

כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש כן הדבקתי אלי את כל בית ישראל – אמר הקב״ה איני כבשר ודם, בשר ודם אין רשות להדיוט להקראות בשמו של מלך, אבל ישראל נקראו בשמו של הקב״ה, כל שם חביב שנקרא להקב״ה בו בשם קרא את ישראל. נקרא אלהים וקרא לישראל אלהים, אני אמרתי אלהים אתם. נקרא חכם שנאמר חכם לבב ואמיץ כח, וקרא לישראל חכם שנאמר רק עם חכם ונבון. נקרא דוד שנאמר דודי צח ואדום, וקרא לישראל דודים שנאמר אכלו רעים שתו ושכרו דודים. נקרא בחור שנאמר מראהו כלבנון בחור כארזים, וקרא לישראל בחורים שנאמר בך בחר ה׳ אלהיך. נקרא חסיד שנאמר כי חסיד אני נאם ה׳, וקרא לישראל חסידים שנאמר אספו לי חסידי. נקרא קדוש ונקראו ישראל קדושים שנאמר קדושים תהיו כי קדוש אני, ואף לעתיד לבא כל אחד ואחד יאמר לו קדוש שנאמר והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו. שנו רבותינו מצילין תיק הספר עם הספר מפני הדליקה, התיק למה מצילין אותו וכי דברי תורה כתובים בתוכו אלא לפי שהוא דבוק לספר זכה להנצל עמו, אמר שלמה הולך את חכמים יחכם אוי להם לרשעים ולדבקיהם ואשריהם לצדיקים ולדבקיהם, דור המבול מה כתיב בהם וימח את כל היקום אם אדם חטא מאי איכפת לבהמה ולעוף אלא אוי לרשעים ולדבקיהם שהם מחייבים עצמם ולדבקיהם לפיכך מאדם עד בהמה. אתה מוצא כשהלך קרח הלכו עמו במחלוקתו מאתים וחמשים ראשי סנהדראות והלך עמהם אף הממון שלהם שנאמר ותפתח הארץ את פיה, ראה מה כתיב בנח ויזכור אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אם נח זכה בהמה וחיה מה זכו, ראה מה כתיב בחנניה מישאל ועזריה וגובריא אלין תלתיהון כפיתו בסרבליהון, וכיון שיצאו מכבשן האש מה כתיב בהם חזי לגובריא אלין דלא שליט נורא בגשמיהון הרי יפה ולמה סרבליהון לא שנו אלא בשביל שהם דבוקים בהם ומה המלבושים שדבוקים לצדיקים ירדו לאש ולא ניזוקו, ישראל שהיו דבוקים לצדיקו של עולם שהוא חי וקיים שנאמר ואתם הדבקים בה׳ אלהיכם וכתיב כי כאשר ידבק האזור וגו׳ על אחת כמה וכמה שינצלו מדינה של גיהנם, למה שאני מעכב שנאמר כי תעבור במים אתך אני ובנהרות לא ישטפוך כי תלך במו אש לא תכוה.

להיות לי לעם – ומה שהיה לי לעם יהיה לי לשם ולתהילה.

וביאר אליו עוד שהיה האזור משל לישראל לפי שכמו שידבק האזור אל מתני איש כן הדביק אליו כל בית ישראל וכל בית יהודה בהוציאו אותם מארץ מצרים להיות לו לעם לשם ולתהלה ולתפארת, ועם כל זה לא שמעו אל דבר השם.

והנה הרב המורה כתב שקניית האזור הטמנתו והוצאתו והשחתתו הכל היה במראה הנבואה, ולפי שהוא נתן הגזרה הזאת כוללת בכל ספורי מעשי הנביאים חקרתי אני עליו בנבואה הראשונה מספר הושע ושם הוכחתי שיש הפרש רב בין מה שיעיד הכתוב שנעשה כן ובין מה שיספר הנביא בספוריו שעשאו, ושבמקום שמעיד הכתוב שנעשה הדבר כן כמו וילך הושע כן ויקח לו את גומר בת דבלים (הושע א, ג) והדומים לאלה שהם עדות הכתובים לא דברי הנביאים שיספרו אותו ראוי שנאמין שכך היה הדבר בפועל כי איך נכחיש מה שהעיד עליו הכתוב, ואם היה בידנו להכחיש הספורים ולומר שהיו במראה הנבואה לא בפועל פשה תפשה הנגע להכחיש דברים אחרים חמורים ממה שהעיד הכתוב על אמתתם, אבל בנדון אשר לנו שאמר הנביא ואקנה את האזור וגומר ראוי שנאמר כדברי הרב המורה שאפשר שהיה זה כולו במראה הנבואה ושלא הלך ירמיהו אל פרת לעשותו, ואמנם על מה ירמוז חלקי המשל הזה אשר צוה יתברך עליהם ראוי שיאמר בענינו, והוא שהאזור היה רומז לבית ישראל כולו כי כמו שהאזור ידבק אל מתני האיש ככה היה דבק העם הזה לאלהיו ולכן אמר יתברך כאן כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש כן הדבקתי אלי את כל בית ישראל, וכמו שהאזור הוא לשם ולתפארת אל האזור בו כן הוא דבקות ישראל באלהיו ולתהלה ולשם ולתפארת לאלוה יתברך וכמו שאמר ישראל אשר בך אתפאר (ישעיה מט, ג), ולכן צוה שיקח אזור ולא דבר אחר, והנה צוה השם לנביא שיקנה האזור להדמותו לישראל שהיה קנין הקדוש ברוך הוא בעולמו והוא קנה אותו במצרים במסות באותות ובמופתים כי לא יצאו הם מעצמם ולא נתנם פרעה להלוך אבל השם הוציאם בכחו ולכן אמרו חז״ל (אבות ו, י) שהיה ישראל אחד מחמשה קנינים שקנה הקדוש ברוך הוא בעולמו, וכמאמר אדון הנביאים בשירתו (שמות טו, טז) עד יעבור עמך ה׳ עד יעבור עם זו קנית, והנה צוה שיהיה האזור מפשתן להגיד שעם היות האומה במצרים עם בזוי ושסוי הנה תתפשט אחרי צאתם משם ותהיה לגוי גדול כי פשתן הוא מלשון רבוי והתפשטות מגזרת ואם פשה תפשה הנגע (ויקרא יג, כב), ופשו פרשיו (חבקוק א, ה). וכבר זכר הרב המורה שפעמים בספרי הנבואה יבאו רמזי הענינים בשיתוף השמות והנה צוהו שישים האזור על מתניו לפי שהיה האזור משל לאומה כמו שנזכר מהנביא היה משל להקדוש ברוך הוא שכמו שהוא יתברך קנה את עמו וקרבו לעבודתו ונדבק עמו בהיותם זכאים במדבר ובארץ ימים רבים כן הנביא יקנה האזור ויקרבהו אליו וידבקהו על מתניו, והנה צוה ובמים לא תביאהו להמשיל עוד לאומה כי כמו שהיא עברה בים סוף ביבשה ולא בא במים וכן בהעברת ישראל הירדן ביבשה עבר ישראל ולא באו במים כך האזור לא יכנס במים, והנה צוה לנביא שילך לטמון האזור בנהר פרת לפי שהוא היה גבול ארץ ישראל ורמז בזה שכאשר יצאו מארץ ישראל יפרדו מדבקות האלהי כמו שהאזור שהיה על מתני הנביא הוסר מאותו הדבקות להגיעו לפרת ושם נשחת, ואפשר גם כן שלהיות ארץ ישראל זבת חלב ודבש רבת הפירות המשילה בפרת כלומר בעלת הפירות, וצוהו שיטמנהו בנקיקי הסלע לרמוז שבהיות האזור בנקיקי הסלע היה בסתר עליון כמו שאמר יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה (שיר השירים ב, יד), ובהיותם בארץ השם דבקים בהשגחתו נשחתו במעשיהם ולכן האזור בצאתו מאותו הדבקות נראה השחתתו, והנה זכר שכאשר הוציא האזור מפרת נמצא משחת לרמוז שכשתצא האומה מארץ ישראל הנמשלת לפרת היתה גולה וסורה ונשחתת שלא יצלח לכל דבר. הנה התבאר שכל הדברים שצוה השם בענין האזור היו מורים על ענינים בנמשל אבל השם יתברך לא ביאר כי אם שנים מהרמזים ההם ההתחלה ממה שרמז האזור והסוף ממה שרמז השחתתו כי באלה יוכללו כל שאר הדברים. והותרה עם מה שפירשתי בזה השאלה החמשית:

ולתהלה – מלשון הלול ושבח.

כי כאשר ידבק – ר״ל לזה המשלתים לאזור כי כמו האזור דבוק הוא למתני איש כן וכו׳.

ולשם – ולהיות להם הדבר הזה לשם טוב וכו׳.

ולא שמעו – והם לא שמעו אל דברי ולכן יהיו נשחתים כאזור הזה.

ולשם ולתהלה ולתפארת – ולהיות (לא: ולהיות לי) כלומר באופן שיהיה לשם ולתהלה ולתפארת, כטעם ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לתהלה ולשם ולתפארת {דברים כ״ו:י״ט}. ואבערניק תרגם: ולהיות לי לשם וגו׳, ואין נראה לי.

כי כאשר – עתה באר ראשית המשל, איך נדמו תחלה לכל פרטי הדברים שנצטוה בעת קנית האזור,

כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש כן הדבקתים אלי לענין ארבעה דברים,

א. להיות לי לעם שזה משל הקנין, שקנאם לו לצרכו לעם, וכמו שהאזור בלבשו יקנה שם ופרסום שהוא לבושו כן היו לשם – וכמו שהאזור סימן הגבורה כן היו לתהלה – וכמו שהפשתים סימן התפארת כן היו לתפארת – אבל כמו שלא הבאת את האזור במים כן לא שמעו.

ידבק – סוגר יתר המלבושים סביבות החלצים.

תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קראאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יב) וְאָמַרְתָּ֨ אֲלֵיהֶ֜ם אֶת⁠־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה ^אכֹּֽה⁠־אָמַ֤ר יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כׇּל⁠־נֵ֖בֶל יִמָּ֣לֵא יָ֑יִן וְאָמְר֣וּ אֵלֶ֔יךָ הֲיָדֹ֙עַ֙ לֹ֣א נֵדַ֔ע כִּ֥י כׇל⁠־נֵ֖בֶל יִמָּ֥לֵא יָֽיִן׃

Therefore you shall speak to them this word, 'Thus says Hashem, the God of Israel, 'Every bottle shall be filled with wine'; and they shall tell you, 'Do we not certainly know that every bottle shall be filled with wine?'

א. ‹סס› כך צורת הפסוק בכתר

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וְתֵימַר לְהוֹן יַת פִּתְגָמָא הָדֵין כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל כָּל גְרַב יִתְמְלֵי חֲמַר וְיֵימְרוּן לָךְ הֲמִידַע לָא הֲוֵינָא יָדְעִין אֲרֵי כָּל גְרַב יִתְמְלֵי חֲמָר.

נבל – כלי חרס הוא ועשוי להכניס בו יין.

bottle Heb. נבל. This is an earthenware vessel, and it is used to hold wine.

כל נבל ימלא יין – סתם כל נבל למלאתו יין הוא עשוי.

ואמרת, כל נבל ימלא יין – אמור להם גם כן זה המשל והנבל הוא כלי חרש והנבל היה להם משל לשני דברים האחד כי כמו שהנבל ימלא יין וכו׳ כלומר ימלא בתוכו ושהוא נבלע בדפניו כן יהיו מלאים שכרון מכל צד והשכרון הוא משל לרוב הצרות כי כמו שהשכור שאין בו דעת לא ידע מה יעשה כן מי שתכפוהו הצרות הוא נבהל ונדהם ולא ידע מה יעשה והדבר השני שנמשלו בנבל כי כשיכה אדם נבל בנבל ינפצו שבריו וכן כתוב לשון נפוץ בנבלים כמו שכתוב ונבליהם ינפצו (ירמיהו מ״ח:י״ב). כן יהיה מריבה ביניהם על רוב צרותיהם אפילו האבות עם הבנים ינופצו איש באחיו והנה ישחתו ע״י האויבים וע״י עצמם.

ואמרת אליהם את הדבר הזה כה אמר ה׳ אלהי ישרא׳ כל נבל ימל׳ יין וכו׳ עד סוף הנבואה. אחשוב שכאשר ראו בני יהודה מעשה ירמיהו או דבריו בקנין האזור והטמנתו והשחתתו היו צוחקים ולועגים ממנו ואומרים כי בשכרות היה עושה כל זה, ומפני זה נאמר לו מיד אחר צווי האזור ואמרת אליהם וגומר, מבלי הפרשה ולא התחלת דבור ולא שהיה זה תשלום הענין שעבר, כאומר ובעבור שהם מיחסים זה אליך לשכרות שגעון לכן אמור אתה אליהם כל נבל ימלא יין ונבל הוא הכלי שבו יתנו היין.

הידע לא נדע – חילוף מסור אני רואה איכא דמסרי הידוע ב׳ מלא וא׳ חסר וסימן הידוע נדע דמקץ ודין דהגא ואידך הידע תדע כי בעלים מלך בהאי סיפרא סימן מ׳ ואיכא דמסרי ב׳ חסר וא׳ מלא שתרתי מסראתא לא מסיימי היה ניהו המלא והחסר וניחא לי למימר דמסרא בתרייתא טפי עדיפא דנסחי דיקי נקטי כוותא דאורייתא מלא כמ״ש ודירמיה חסרים.

נבל – נאד היין וכן ונבל יין (שמואל א א׳:כ״ד).

את הדבר הזה – והוא כה אמר ה׳ וכו׳.

כל נבל – כל נאד יהיה מלא יין.

ואמרו – וכשיאמרו אליך וכי לא נדע אשר כל נבל דרכו למלאותו יין.

נבל – הוא כלי חרס.

כל נבל – שם נבל נבדל מן נאד, חמת, אוב, הנרדפים עמו, שהוא מיוחד רק ליין, וחמת ונאד, נמצא חמת מים, ונאד החלב, והוא מחרס אשר החרס בולע היין אל תוכו ועת יריקו היין ישברו הנבל וישורו חרסיו במים להוציא היין הטוב הבלוע בחרסים והוא הנקרא חרס הדרייני (ע״ז דף ל״ב), כמ״ש ושברה כשבר נבל יוצרים כתות לא יחמול (ישעיהו ל׳), וכליו יריקו ונבליהם ינפצו (לקמן מ״ח), ובא עליו פעל נפץ, שבא על פיזור חלקים של דבר מתדבק מקשה אחת, והושאל על נפוץ העם ופרוד חבורם.

כל נבל ימלא יין – ר״ל כל נבל אין עשוי רק ליין לא לדבר זולתו,

ב. שכל הנבל ימלא מן היין, שגם הכלי עצמו וחרסיו בולעים את היין ומלאים ממנו,

ואמרו אליך הידוע לא נדע – ר״ל למה תאמר זאת בשם ה׳ הלא נדע זאת מעצמנו.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(יג) וְאָמַרְתָּ֨ אֲלֵיהֶ֜ם כֹּֽה⁠־אָמַ֣ר יְהֹוָ֗היְ⁠־⁠הֹוָ֗ה הִנְנִ֣י מְמַלֵּ֣א אֶת⁠־כׇּל⁠־יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֪רֶץ הַזֹּ֟את וְאֶת⁠־הַמְּלָכִ֣ים הַיֹּשְׁבִים֩ לְדָוִ֨ד עַל⁠־כִּסְא֜וֹ וְאֶת⁠־הַכֹּהֲנִ֣ים וְאֶת⁠־הַנְּבִאִ֗ים וְאֵ֛ת כׇּל⁠־יֹשְׁבֵ֥י יְרוּשָׁלָ֖͏ִם שִׁכָּרֽוֹן׃

Then shall you tell them, 'Thus says Hashem, 'Behold, I will fill all the inhabitants of this land, even the kings who sit on David's throne, and the priests, and the prophets, and all the inhabitants of Jerusalem, with drunkenness.

תרגום יונתןר״י קראאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וְתֵימַר לְהוֹן כִּדְנַן אֲמַר יְיָ הָא אֲנָא מְמַלֵי יַת כָּל יַתְבֵי אַרְעָא הָדָא וְיַת מַלְכָּא דְיַתְבִין לְדָוִד עַל כּוּרְסוֹהִי וְיַת כַּהֲנַיָא וְיַת נְבִיַיָא דְשִׁקְאָא וְיַת כָּל יַתְבֵי יְרוּשְׁלֵם עָקָא וִיהוֹן דָמָן לְרַוְיָא.

שכרון – זהו כוס תרעילה.

ושכן הוא מלא את כל יושבי הארץ מלכים כהנים ונביאים ושאר העם שכרון רוצה לומר שכרות, וכאילו רמז להם בזה גם כן שיתוף שם הנבל כלומר שכל הנבלים והפחותים במעשיהם הם משתכרים ושהם הנבלים השכורים והם המלאים יין לא הנביא. והותרה בזה השאלה הששית.

וכמו שהשכור אין בו דעת ולא ידע מה יעשה ויתנועע בלי סדר מפה ומפה כן יהיו הם בצרותיהם נבהלים ולא ידעו מה לעשות

ואת הנביאים – י״ס חסר יו״ד קדמאה.

שכרון – בכ״ף.

הנני ממלא וכו׳ – ר״ל דברי המה למשל לומר כמו הנאד על שהוא ראוי ליין כן אמלא את כל יושבי ארץ יהודה וכו׳ שכרון ר״ל יהיו מבולבלים מהצרות כמו השכור המבולבל ביינו כי כן ראוי להם וכן יהיו.

היושבים לדוד – ר״ל זרע דוד היושבים על כסא המלוכה.

הכהנים – כהני הבעל.

הנביאים – נביאי השקר.

היושבים לדוד על כסאו – וכן למטה כ״ב:ד׳, וכן ישבו לך על כסא ישראל (מלכים ב י׳:ל׳ וט״ו:י״ב), וכן מפרי בטנך אשית לכסא לך (תהלים קל״ב:י״א), גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך (שם י״ב). כשהממלא מקומו הוא בנו אומרים שהוא יושב לו להנאתו של זקן. אבל אם איש מאומה אחרת או ממשפחה אחרת ימלוך תחתיו, לא יאמֵר שהוא יושב לו, אלא שהוא יושב על כסאו. ולא יכלתי לפרש הכוונה הזאת בתרגומי איטלקי.

שכרון – משל לצרות המשיבות האדם נבהל ויוצא מדעתו, כטעם: ושכורת ולא מיין (ישעיהו נ״א:כ״א).

ואמרת אליהם שכוונת ה׳ שמצייר לעצמו כלל האומה ואנשיה הפרטיים ככלי חרס הבלתי ראוי להתמלאות מדבר אחר רק מיין, (שהוא משל על יין תרעלה ושכרון) כי אין ראוים שיתמלאו מחכמה ודעת או מרוח ה׳ ושכינתו שישכן בתוכם, ועצמותם חלול עד שיבלע היין והשכרון בעצמותם, עד שלכן יצטרכו נפוץ לשבר הכלי.

תרגום יונתןר״י קראאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל

(יד) וְנִפַּצְתִּים֩ אִ֨ישׁ אֶל⁠־אָחִ֜יו וְהָאָב֧וֹת וְהַבָּנִ֛ים יַחְדָּ֖ו נְאֻם⁠־יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה לֹֽא⁠־אֶחְמ֧וֹל וְלֹא⁠־אָח֛וּס וְלֹ֥א אֲרַחֵ֖ם מֵהַשְׁחִיתָֽם׃

I will dash them one against another, even the fathers and the sons together,' says Hashem; 'I will not pity, nor spare, nor have compassion, that I should not destroy them.'"

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וֶאֱגָרִינוּן גְבַר בַּאֲחוּהִי וַאֲבָהָן וּבְנִין כַּחֲדָא אֲמַר יְיָ לָא אֶחְמוֹל וְלָא אֵיחוּס וְלָא אֲרַחֵם מִלְחַבָּלוּתְהוֹן.

ונפצתים איש אל אחיו – אכה זה על זה עד שישברו חתיכות דקות כמו ככלי יוצר תנפצם (תהלים ב׳:ט׳) ונפץ את עולליך (תהלים קל״ז:ט׳) וכן כל ניפוץ שבמקרא.

והאבות והבנים – אנפץ זה אצל זה.

And I will dash them one against the other I will dash one against the other until they break into small pieces. Cf. "Like a potter's vessel shall you shatter them (תנפצם)" (Tehillim 2:9). "And dash ונפץ your babes" (ibid. 137:9); and so is every expression of נפוץ in Scripture.

and the fathers and the sons I will dash one against the other.

ונפצתים איש אל אחיו – ושיברתים כזה שמכה בכלי הנבל חרש זה בזה ושניהם נשברין.

ונפצתים – כטעם ונפוץ הכדים (שופטים ז׳:י״ט).

ויהיו מנופצים ונפרדים איש מאחיו, והאבות והבנים יחדו וכמ״ש ואני לא אחוס ולא ארחם להשחיתם.

ונפצתים – ענין השבור עם הרצוץ וכן ונפוץ הכדים (שופטים ז׳:י״ט).

איש אל אחיו – ר״ל זה אחר זה וכן ואת כל מלכי הצפון וגו׳ איש אל אחיו (ירמיהו כ״ה:כ״ו).

אחוס – ענין חמלה כמו יחוס על דל (תהלים ע״ב:י״ג) וכפל הדבר במ״ש.

ונפצתים – אשבר אותם זה אחר זה בסמוך לו.

ונפצתים – משל לקוח מנבלי חרס שנשברים בהכאה. ודרך השכורים אחר ששתו ושָכְרוּ מריבים זה עם זה ומנפצים הכלים, על כן אמר שיתמלאו שכרון. ואחר שֶיִשְכְרוּ יהיו הם עצמם כנבלי חרס וישתברו זה בזה.

לא אחמול ולא אחוס ולא ארחם – הבדלם, הרחמים לא יהיה רק על האדם, וחמלה וחוס יהיה גם על שאר דברים כמ״ש (ישעיהו י״ג) וההבדל בין חוס ובין חמל, חוסה תהיה מצד צרכו אל הדבר, כמו ועיניכם אל תחוס על כליכם, והחמלה תהיה מצד הדבר עצמו שרואה שהוא שלם וטוב וחומל מהשחיתו מצד עצמו, ועז״א שלא אחמול מצד שאחשוב שהם בעצמם ראוים שלא אשחיתם, כי אינם כלום, ולא אחוס מצד התועלת שיושג מהם כי אין בם מועיל, ולא ארחם מצד הרחמים על האדם.

ונפצתים – כמנפץ הנבל לשברים קטנים, כן ינפצו ויתפרדו איש מאחיו – וגם האבות מן הבנים, ולא אחמול – עי׳ באה״מ.

ונפצתים וגו׳ – בהוה נבל הוא מעשה עור, (כמו כלי השיר השוה לו בשם); ובהריק המשקה ממנו הוא מתכווץ וצדיו נופלים (נבל–נפל) זה על זה; אבל שם נבל ישמש גם על כלי חרס (איכה ד׳:ב׳), ובזה הוא מדבר כאן, ונפצתים ר״ל ושברתים בהשליכי אותם (שגם הם כלי חרס) זה על זה.

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(טו) שִׁמְע֥וּ וְהַאֲזִ֖ינוּ אַל⁠־תִּגְבָּ֑הוּ כִּ֥י יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה דִּבֵּֽר׃

"Hear and give ear; don't be proud; for Hashem has spoken.

תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

קַבִּילוּ וְאַצִיתוּ לָא תִתְרַבְרְבוּן אֲרֵי בְמֵימְרָא דַייָ גְזִיר כֵּן.

שמעו והאזינו אל תגבהו – אזהרה לגסי הרוח מנין אמר רבא אמר זעירי דכתיב שמעו והאזינו אל תגבהו, רב נחמן בר יצחק אמר מהכא ורם לבבך ושכחת, וכתיב השמר לך פן תשכח כדרבי אבין אמר ר׳ עולא כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה.

על הרי נשף – מקום ידוע, וכבר קרא לו ישעיהו ״על הר נשפה״ (ישעיהו י״ג:ב׳), ואין ספק שהוא בדרך בבל.⁠¹

1. השוה: פירושו לישעיהו יג, ב, ושם אין הוא מציין את מיקומו של ההר הזה. ת״י על אתר וריב״ג, אצול, ערך ׳נשף׳, מפרשים את המילה במשמעות חושך.

שמעו, אל תגבהו – לא תתגאו ותחשבו עצמכם כי המוסר והחכמה עמכם ואינכם צריכים לשמוע מוסר האל על ידי נביאיו לא תעשו זה.

ולכן אתם המלכים ושרי יהודה כהנים ונביאים שמעו דבר ה׳ אל תגבהו בעצמיכם

והאזינו – הטו אוזן לשמוע.

אל תגבהו – אל תהיו גבהי לב לבלי הכנע למקום.

כי ה׳ דבר – שאל תגבהו.

שמעו והאזינו – הסדר תמיד האזנה ואח״כ שמיעה, ופה ר״ל שמעו וקבלו הדברים ועכ״פ האזינו להקשיב למען תדעו באחרית.

שמעו – שימסרו אל נ״נ,

ואל תגבהו למרוד בו, כי ה׳ דבר.

תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(טז) תְּנוּ֩ לַיהֹוָ֨הי⁠־⁠הֹוָ֨ה אֱלֹהֵיכֶ֤ם כָּבוֹד֙ בְּטֶ֣רֶם יַחְשִׁ֔ךְ וּבְטֶ֛רֶם יִֽתְנַגְּפ֥וּ רַגְלֵיכֶ֖ם עַל⁠־הָ֣רֵי נָ֑שֶׁף וְקִוִּיתֶ֤ם לְאוֹר֙ וְשָׂמָ֣הּ לְצַלְמָ֔וֶת [וְשִׁ֖ית] (ישית) לַעֲרָפֶֽל׃

Give glory to Hashem your God, before He causes darkness, and before your feet stumble on the mountains of twilight, and, while you look for light, He turn it into the shadow of death, and make it gross darkness.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

הָבוּ קֳדָם יְיָ אֱלָהָכוֹן יְקָרָא עַד לָא תֵיתֵי עֲלֵיכוֹן עָקָא וּתְהוֹן דָמִין לְדִמְהַלְכִין כִּדְבְקִבְלָא וְעַד לָא יִתְנַגְפוּן רַגְלֵיכוֹן עַל טוּרֵי קָבָל וְתִסְבְּרוּן לִנְהוֹר וִיהֵי עֲלֵיכוֹן חֲשׁוֹךְ לְזֵיהוֹר וְהָא כְּדִבְקִבְלָא תְהוֹן מְהַלְכִין אַתּוּן.

תנו לה׳ אלהיכם כבוד בטרם יחשיך – בטרם יחשיך עליכם דברי תורה בטרם יחשיך דברי נבואה, בטרם יתנגפו רגליכם על הרי נשף וקויתם לאור בבבל ושמה לצלמות במדי ושית לערפל ביון.

רמז רצב

ובטרם יתנגפו רגליכם על הרי נשף – (כתוב ברמז שנ״ח).

יתנגפו – יכשלו אצופי״ר בלעז.

הרי נשף – הרי חשך בלכתם בגולה.

ושית לערפל – כמו ולשית את האור לערפל.

and before your feet stumble Heb. יתנגפו (achopper in French), to stumble.

the dark mountains Heb. נשף, the dark mountains when they go into exile.

and making it into a thick cloud Heb. ושית, like ולשית, and to make the light into a thick cloud.

תנו לי״י אלהיכם כבוד – כמו שים נא כבוד ותן לו תודה (יהושע ז׳:י״ט).

בטרם יחשיך ובטרם יתנגפו רגליכם על הרי נשף – מקרא זה דומה לאחד שהולך במדבר לעת ערב והיה מהלך לאט, אמר אחד שראהו מהלך לאט^א רוץ מהרה בעוד שהוא יום עד שלא יחשיך היום ויתנגפו רגליך על הקוצים. אף כאן אמר להם לישראל בעוד שהיא ירושלם יושבת בשלוותה ועריה סביבותיה.

תנו לי״י אלהיכם כבוד – בטרם יחשיך עליהם עול המלכיות.

ובטרם יתנגפו רגליכם על הרי נשף – בטרם תהיו גולין שהן דומין להרי חשך שההולך בהן נוקף רגליו וכן בזכריה הוא אומר והנה ארבע מרכבות יוצאות מבין שני הרים וההרים הרי נחשת (זכריה ו׳:א׳).

יתנגפו – לשון ניקוף כמו פן תיגף באבן רגליך (תהלים צ״א:י״ב) וכן ולאבן נגף (ישעיהו ח׳:י״ד). ואם תאמר מאחר שידמה המלכיות לחושך אין לך חשך שאין לו קץ ואין יום קרוב לו, לכך נאמר וקיויתם לאור ושמה לצלמות ושית לערפל.

א. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י פריס 163: ״להט״.

תנו לי״י אלהיכם כבוד – ואל תבזוהו שלא לשמוע דבריו אלא תנו לו כבוד.

בטרם יחשיך – יחשיך עליכם השמש כלומר שידמה לכם היום כלילה מרוב הצרות.

ובטרם יתנגפו רגליכם על הרי נשף – על הרי חשך, נשף פירוש לילה ואמר הרי כשתחשבו להשגב כאדם הנשגב בהרים כן תחשבו להשגב בעזר מצרים או על ההרים עצמם יתנגפו רגליכם כמי שהולך בחשך שתגוף רגלו באבן כמו שנבא עליהם ישעיהו משא בהמות נגב (ישעיהו ל׳:ו׳) כמו שפירשנו.

וקויתם לאור – ע״י מצרים.

ושמה לצלמות – האל ישים אותה התקוה לצלמות.

ושית לערפל – כפל ענין במלות שונות ישית כתוב פירש כמו ישים וקרי ושית והוא מקור והענין אחד.

ותנו לה׳ אלהיכם כבוד בטרם יחשיך רוצה לומר בטרם תבוא הצרה שדומה לחשך ויהיה לכם היום ללילה מרוב הצרות, ובטרם תבאו להשגב במבצרים וההרים הרמים מפני האויבים ועל זה אמר ובטרם יתנגפו רגליכם על הרי נשף כלומר על הרי החשך שהם כלילה, כי כאשר תחשבו להשגב בעזר מצרים או בערי המבצרים וההרים הרמים יתנגפו רגליכם כמו ההולך בחשך שיתנגף רגלו באבנים והוא לא יראה ואז תקוו לאור והאל יתברך ישים אותה תקוה לצלמות ישית לערפל רוצה לומר וישית השם תקותם לערפל.

יחשך – במסורת ב׳ חד מלא וחד חסר ובספרים כ״י ודפוסים ישנים זהו החסר והמלא הוא גם חשך לא יחשיך ממך (תהלים קלט) ושניהם החי״ת בשוא לבדו.

ישית – ושית קרי.

יתנגפו – ענין הכאה וכן פן תגוף באבן רגליך (תהלים צ״א:י״ב).

נשף – ענין חושך כמו אך חושך ישופני (תהלים קל״ט:י״א).

לצלמות – צלו של מות והוא חשכת הקבר.

ושית – ענין שימה כמו ישת חושך סתרו (תהלים י״ח:י״ב).

לערפל – עב הענן.

תנו וכו׳ – הכבדו לה׳ והכניעו עצמכם לפניו.

בטרם יחשיך – עד לא יחשיך עליכם מאור היום בעבור מרבית הצרות.

יתנגפו רגליכם – יוכו רגליכם באבני מכשול כשתלכו גולה על הרי חושך.

וקויתם לאור – כאשר תקוו שיהיה לכם הרווחה מה אז ישים אותה המקום לצלמות ויהיה מושם לערפל וכפל הדבר במ״ש.

תנו לה׳ אלהיכם כבוד – כמו: בני שים נא כבוד לה׳ אלהי ישראל ותן לו תודה {יהושע ז׳:י״ט}, הכנעו לפניו והתודו חטאתיכם.

בטרם יחשיך – משל מתיחס לענין השכרון שזכר, כי השכור יתבלבל מאור עיניו.

יתנגפו – רגל אחת בחברתה כמו שיקרה לשכור. או בא ההתפעל להוראת בנין הקל, ולא יזכיר במה יתנגפו, כמו: ורגלך לא תגוף (משלי ג׳:כ״ג).

על הרי נשף – בלכתכם על הרי נשף. לשון נגיפה אינו נקשר במלת על אלא בבי״ת, כמו: פן תגוף באבן רגלך {תהלים צ״א:י״ב}. וכאן הוא בודד.

הרי נשף – משל: חֳמָרִים חֳמָרִים של חשך, חשך על גבי חשך, כאלו הוא הר גבוה.

בוִירְגִיל: montes aquarum, וכן בלשון ערבי אומרים: הרים של גַלִים (Schleusner).

ושמה – האל ישים הענין כלו צלמות. וכנוי הנקבה כדרכו רומז לדבר וענין, כמו: מאת ה׳ היתה זאת {תהלים קי״ח:כ״ג}.

או (כדעת אברהם חי מיינסטער): הכנוי חוזר למלת דרך (אף על פי שלא נזכרה), ישים דרכיכם לצלמות.

ושית – מקור המשמש להוראת הזמן שלפניו, עיין פירושי בישעיה ח׳:ו׳.⁠^א

ואולי הוא על דרך לשון ארמית, כמו: ומני שים טעם שהוא פעיל^ב עבר והוראתו כהוראת בנין אתפעיל, וכאן יהיה עבר מהופך לעתיד.

א. כן בדפוס ראשון. בכ״י לוצקי 675א, 675ב, שוקן (במקום ״פירושי בישעיה ח׳:ו׳⁠ ⁠⁠״): ״דקדוקי 962 §״.

ב. כן בכ״י לוצקי 675א, 675ב, שוקן, וכן בלוח התיקונים בדפוס ראשון.

הרי נשף – הרים שאין השמש זורח שם הרי חושך.

ושמה – הכינוי מוסב על התקוה.

ישית – השיתה היא יותר מן השימה, שמורה על הקביעות, ומפני שהערפל לא יאריך אומר שערפל זה יהיה קבוע.

תנו לה׳ כבוד בל יעבור על מה שנבוכדנצר השביעו באלהים,

בטרם יחשיך

א. שה׳ יחשיך בהשגחה,

ב. שתעלו על הרי חשך ושם יתנגפו רגליכם – ר״ל במה שילכו לבקש עזר מפרעה, כי מה שתקוו לאור יהיה חשך – כי לא יעזור אתכם, וה׳ ישים תקוה זאת לצלמות ולערפל.

נשף – שעת הערב שבה מנשבת (נשף–נשב) רוח עריבה; וכל נרדפי חשך אלה לשון מושאל לצרה וצוקה.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יז) וְאִם֙ לֹ֣א תִשְׁמָע֔וּהָ בְּמִסְתָּרִ֥ים תִּבְכֶּֽה⁠־נַפְשִׁ֖י מִפְּנֵ֣י גֵוָ֑ה וְדָמֹ֨עַ תִּדְמַ֜ע וְתֵרַ֤ד עֵינִי֙ דִּמְעָ֔ה כִּ֥י נִשְׁבָּ֖ה עֵ֥דֶר יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃

But if you will not hear it, my soul shall weep in secret for your pride; and my eye shall weep severely, and run down with tears, because Hashem's flock is taken captive.⁠"

וְאִם לָא תְקַבְּלוּן אוּלְפַן כַּד בְּסִתְרָא תִבְכֵּי נַפְשִׁי מִן קֳדָם דְיֶדְעֵי מִנְכוֹן יְקַרְכוֹן וּמִדְמַע תִּדְמַע וּתְשַׁגֵר עֵינֵי דִמְעִין אֲרֵי אִשְׁתְּבֵי עַמָא דַיְיָ.

ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה – מפני עו״א שהם מתגאים ואומרים אי אלהימו וגו׳.

דבר אחר: מפני גוה – אלו מלאכי השרת שהיו אומרים מה אנוש כי תזכרנו.

ודמוע תדמע ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר ה׳ – את מוצא עד שלא גלו ישראל היו עושים עדרים עדרים, עדרי כהונה לבד, עדרי לויה לבד, עדרי ישראל לבד, וכיון שגדלו נעשו כלם עדר אחד הה״ד כי נשבה עדר ה׳.

ואם לא תשמעוה במסתרים וגו׳ – מאי במסתרים אמר רב שמואל בר אויא מקום יש להקב״ה שבוכה בו ומסתרים שמו, מאי מפני גוה אמר רבי שמואל בר רבי יצחק אמר רב מפני גאותן של ישראל שנטלה מהם ונתנה לעובדי אלילים, ומי איכא בכיה קמי קוב״ה והא אמר רב פפא אין עצבות לפני הקב״ה שנאמר הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו, לא קשיא הא בבתי גואי הא בבתי בראי, ובבתי בראי ליכא והא כתיב ויקרא ה׳ אלהים צבאות לבכי ולמספד, שאני חרבן בית המקדש דאפילו מלאכי השרת בכו שנאמר הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון.

ודמוע תדמע ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר ה׳ – אמר ר׳ אלעזר שלש דמעות הללו למה, אחת על מקדש ראשון, ואחת על מקדש שני, ואחת על ישראל שגלו ממקומם, וא״ד על ביטול תורה, בשלמא למאן דאמר על ישראל שגלו ממקומם היינו דכתיב כי נשבה עדר ה׳, אלא למאן דאמר על ביטול תורה מאי כי נשבה עדר ה׳, כיון שגלו ישראל ממקומם אין לך ביטול תורה גדול מזה. ת״ר על שלשה דברים הקב״ה בוכה בכל יום, על מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק, ועל מי שאי אפשר לו לעסוק בתורה ועוסק, ועל פרנס המתגאה על הצבור בחנם.

מפני גוה – מפני גדולה שלכם שתתבטל.

דבר אחר: מפני גאותה של מלכות שמים שתנתן לפסילים.

because of your pride Because of your greatness which will be curtailed. Another explanation: Because of the pride of the kingdom of Heaven that will be given over to the idols of Babylon.

ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי – אני אמרתי האזינו אל תגבהו אם תשמעוה מוטב ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גאונכם הגורם לכם שאתם מאנים לשמוע את דברי כשם שאמר למעלה, ככה אשחית את גאון יהודה ואת גאון ירושלם הרב (ירמיהו י״ג:ט׳) העם הזה הרע המאנים לשמוע את דבריי (ירמיהו י״ג:י׳). וכן הוא אומר בזה העניין שמעו והאזינו אל^א תגבהו (ירמיהו י״ג:ט״ו). ותדע שירמיה על עצמו אמר מקרא זה במסתרים תבכה נפשי שכן בסוף המקרא אמר כי נשבה עדר י״י ואם הקב״ה אמרו כביכול שיש בכיה לפניו היה למקרא לומר כי נשבה עדרי.

א. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י פריס 163: ״ואל״.

ואם לא תשמעוה – אמר הנביא אם לא תשמעו זאת הנבואה שאני אומר לכם מפי האל ית׳ במסתרים תבכה נפשי כי אני רואה אחריתכם ובכיית הנפש במסתרים היא הדאגה.

מפני גוה – מפני גאותכם שאין אתם רוצים להשפיל עצמכם לשמוע דבר י״י כמו שנאמר להם ואל תגבהו.

גוה – כמו גאה.

ויונתן תרגם: מן קדם דיעדי מנכון יקרכון.

ודמוע תדמע – נפשי תבכה במסתרים ועיני תדמע בגלוי כי אני רואה שנשבה עדר י״י שהיה האל להם רועה ועתה נטשם כי לא שמעו לו והניחם ביד שובים.

ותרד – כל כך תדמע עיני עד שתרד בדמע.

ואם לא תשמועה כלומר הנבואה הזאת אמר הנביא במסתרים תבכה נפשי כי אני רואה אתכם אחריתכם לרעה ועל זה תבכה נפשי באשר היא שם במסתרים, ובכית הנפש היא הדאגה תהיה בביתי מפני גוה כלומר מפני גאותכם שהיתה כל כך שלא שמעתם דבר ה׳ ולא שבתם אליו להצילכם, ולפי המדרש מפני גוה מפני גאותו של מלכות שמים שנתן לפסילים, ואמר שמלבד בכית נפשו עוד דמוע תדמע ותרד דמעה עיניו בעבור שנשבה עדר ה׳ והוא עם מרעיתו וצאן ידו.

במסתרים תבכה נפשי – כ״כ במרכא.

מפני גוה – הה״א רפה.

עיני דמעה – בס״א ישן כתוב בצדו בהללי עיני ע״כ ואין כן בספרים שלנו.

גוה – כמו גאה ובאה הוי״ו במקום האל״ף וכן כי השפילו ותאמר גוה (איוב כ״ב:כ״ט) והוא ענין רוממות.

ודמוע – הוא דמעת הבכי.

נשבה – מלשון שביה.

ואם לא תשמעוה – אם לא תקבלו אמרי הנה תבכה נפשי במסתרים במקום שהוא בחדרי הגוף כי רואה אני הרעה המוצאת אתכם.

מפני גוה – מפני הגאות שיש בכם ולא תאבו להכניע אל המקום.

ודמוע תדמע – מלבד בכיית הנפש עוד דמוע תדמע וחזר ופירש ותרד עיני דמעה בעבור שנשבה עדר ה׳ הם ישראל עם מרעיתו וצאן ידו.

במסתרים – במקום שיוכל אדם לבכות ואין מחריד.

מפני גוה – מפני גאותכם.

נפשי מפני גוה – יל״פ גוה מענין גו וגויה ובכ״מ שבאו ביחד נפש וגויה יכוין בנפש על הנשמה הרוחנית, כמו שכתוב לבזה נפש למתעב גוי (ישעיהו מ״ט ז׳) אשר אמרו לנפשך וגו׳ ותשימי כארץ גוך (שם נ״א כ״ג), ור״ל נפשי תבכה על הגויה, כמו ונפשו עליו תאבל, ועיני תדמע על העדר הכללי, ולמ״ש בפנים יהיה גוה מענין שלף ויצא מגוה (איוב כ׳), וגוה מגבר יכסה (שם ל״ג).

ואם לא תשמעוה אז נפשי הרוחניית תבכה במסתרים מפני גוה – היינו מפני ענינים צפונים ונסתרים, ר״ל על גלות השכינה וחילול כבוד ה׳ שזה תרגיש הנפש, וחוץ מזה דמוע תדמע הנפש תדמע בפנים,

ועיני תרד דמעה הדמעות יצאו מן העין וירדו, על שנשבה עדר ה׳.

גוה – גאותכם כמו שכתב למעלה (פסוק ט״ו) ואל תגבהו.

(יח) אֱמֹ֥ר לַמֶּ֛לֶךְ וְלַגְּבִירָ֖ה הַשְׁפִּ֣ילוּ שֵׁ֑בוּ כִּ֤י יָרַד֙ מַרְאֲשׁ֣וֹתֵיכֶ֔ם עֲטֶ֖רֶת תִּֽפְאַרְתְּכֶֽם׃

"Say to the king and to the queen mother, 'Humble yourselves, sit down; for your headdresses have come down, even the crown of your glory.'

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אֲמַר לְמַלְכָּא וּלְמַלְכְּוָתָא אִמְאִיכוּ תָבוּ אֲרֵי גְלָא יְקַרְכוֹן מִנְכוֹן נְפַל כְּלִיל תּוּשְׁבַּתְּכוֹן.

כי ירד מראשתיכם – ירדה מנהיגותכם, ומשמעותה היסודית – מן ״ראש״.⁠¹

1. השווה: ריב״ג, אצול, ערך ׳ראש׳. ת״י מתרגם: ״יקרכון״ – כבודכם.

למלך ולגבירה – יהויכין ואמו.

ירד מראשותיכם – וושטרי קאי״ץ בלעז עלייתכם כמו שנאמר ויצא אליו יהויכין הוא ואמו ועבדיו (מלכים ב כ״ד:י״ב) וכולם הוליכם בגולה.

to the king and to the queen mother Jehoiachin and his mother.

your greatness has come down Heb. מראשתיכם (vostremijevec in Old French), your ascent, as it is stated: "And Jehoiachin... came out" to him, "he and his mother and his servants" (Melakhim II 24:12), and he led all of them in exile.

אמור למלך ולגבירה השפילו שבו – הוא יהויכין ואמו כעניין שנאמר במלכים ויצא יהויכין מלך יהודה אל^א מלך בבל הוא ואמו {ועבדיו} ושריו (מלכים ב כ״ד:י״ב).

כי ירד מראשותיכם – זה עטרת תפארתכם.

א. כן בכ״י פריס 163, פרמא 2994, מינכן 5, לוצקי 777, וכן בכמה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״על״.

אמר למלך ולגבירה – זה הצווי אינו לאדם מיוחד אלא לכל מי שיהיה וכן ראה ריח בני (בראשית כ״ז:כ״ז), קול אומר קרא (ישעיהו מ׳:ו׳), אמרו לנמהרי לב (ישעיהו ל״ה:ד׳), והדומים להם. והמלך והגבירה הם יהויכין ואמו שהם גלו ראשונים עם הגבורים והחרש והמסגר.

השפילו שבו – כאילו אמר שבו בשפל, כי השפילו פעל עומד כמו כי השפילו ותאמר גוה (איוב כ״ב:כ״ט) או יהיה פעל יוצא ופירושו השפילו כסאכם ושבו על הקרקע.

כי ירד מראשותיכם – בפלס ממלכותיכם האחד מראשם בפלס ממלכה והוא שם לרשות ולממלכה ואמר ירד ואמר מראשותיכם לשון רבים ר״ל שום רשות לא נשאר לכם אלא הכל יורד כי אף בגלותם לא נהגו בהם מנהג מלכים שהרי נתנו יהויכין בבית הכלא כאחד העם.

עטרת תפארתכם – כפל הענין במלות שונות ואמר ירד לשון זכר ומראשותיכם ועטרת לשון נקבה רוצה לומר דבר מראשותיכם, וכן כי יהיה נערה, יעשה מלאכה, אשר כמוהו לא נהיתה (שמות י״א:ו׳) והדומים לו ובזה נוכל לתקן גם לשון רבוי אבל ענין טוב הוא מה שכתבנו בו.

ועל זה אמר השם לנביא אמור למלך שהוא צדקיהו ולגבירה שהיא המלכה אשתו השפילו שבו כלומר שישבו בשפלה כאבלים וירדו כאבלים ולפי שירדה מראשותיהם עטרת תפארתם רוצה לומר עטרת המלכות שהוסרה מהם והם אינם כבר מלכים ולכן צוה אותם השפילו שבו ולא תשבו על כסאות המלכים, והמפרשים פירשו זה על יהויכין ואמו.

ולגבירה – היא המלכה.

מראשותיכם – מלשון ראש ור״ל גדולתכם.

אמור – ה׳ אמר אל הנביא אמור ליהויכין ולמלכה אשתו השפילו שבו ר״ל שבו במקום שפל מוטה לארץ ואל תשבו על כסאות.

כי ירד מראשותיכם – ר״ל גדולתכם וחזר ופירש עטרת תפארתכם.

למלך ולגבירה – יהויכין ואמו שגלו ככתוב למטה כ״ט:ב׳ (רש״י, רד״ק, וראזנמילר). הן אמת כי גם למטה כתוב הגבירה ולא פורַש אם היא אמו או אשתו.

ודון יצחק וגעזעניוס אומרים: אשתו. והנה מצאנו (מלכים א ט״ו:י״ג) וגם את מעכה אמו ויסירה מגבירה. וכן ונרד לִשְלום בני המלך ובני הגבירה (מלכים ב י׳:י״ג) שנראה שהכוונה בני המלך יהורם ובני איזבל אמו, כי מה צורך להזכיר בני המלך ובני המלכה?

השפילו שבו – שבו בשפל.

כי ירד מראשותיכם – מה שהיה תחת ראשיכם. שהיה ראשיכם מתנשא בו, עתיד לירד ולנפול.

מַרְאֲשוֹת – שם דבר, מורה על כל מה שנותנים עליו הראש. לא מה שנותנים על הראש כפירוש ראזנמילר שחשב כי מראשותיכם היא עצמה עטרת תפארתיכם. גם איננו שם המקרה (רָאשוּת ושלטון כדעת רד״ק ואחרים) כי הוא כתוב ביו״ד, כמו: מראשותיו {בראשית כ״ח:י״א}, מראשותי שאול (שמואל א כ״ו:י״ב). ונקוד מַרְאשותיכם הוא על דרך מַלְאכותיך (תהלים ע״ג:כ״ח), ונקוד מְרַאשותיו הוא על דרך מְלָאכה מָלאכות, אלא שכאן נחה האל״ף וכאן לא נחה.

מראשתיכם – מה שמונח סביב ראשו.

אמור – עתה יפרש מה שצוה ה׳ שיאמר להם, הוא שיאמר למלך ולגבירה שישפילו מעלתם ויכנעו לנ״נ,

ושישבו ולא ילחמו,

כי כבר ירד מראשתיכם הדבר שעליו תניחו ראשיכם, ר״ל חלק המדינה שהיה עיקר הסמיכה שלכם עליה כבר ירדה ונחרבה,

ועטרת תפארתכם שהם השרים והחרש והמסגר.

מראשותיכם – תיבה זרה, ונתן לשם ראש במספר רבים סימן הנקבות; ובהוה מראשות ומרגלות ר״ל סביבות הראש והרגלים.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יט) עָרֵ֥י הַנֶּ֛גֶב סֻגְּר֖וּ וְאֵ֣ין פֹּתֵ֑חַ הׇגְלָ֧ת יְהוּדָ֛ה כֻּלָּ֖הּ הׇגְלָ֥ת שְׁלוֹמִֽים׃

The cities of the South are shut up, and there is none to open them. Judah is carried away captive, all of it; it is wholly carried away captive.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

קִרְוֵי דָרוֹמָא אִתְאַחִידוּ וְלֵית דְפָּתַח גְלוֹ דְבֵית יְהוּדָה כּוּלְהוֹן גָלוּ שְׁלֵימָא אִתְקַבְּלוּ תוּשְׁלִימַת עוֹבָדֵיכוֹן.

הגלת יהודה כלה הָגְלָת שלומים – גלות שלֵמה.⁠¹

1. כך ת״י על אתר וריב״ג, אצול, ערך ׳חבר׳ וערך ׳שלם׳. ואולם אלפסי, ערך ׳גל׳, מפרש את ״שלומים״ במשמעות שלום.

ערי הנגב סגרו – לפני הבאין עליהם מן הצפון ערי א״י סגורות מאימת נבוכדנצר.

הגלת שלומים – לא ילחם יהויכין כי לשלום יצא ויגלהו.

לשון אחר: שלומים גרדונאמינ״ץ בלעז כלומר תשלום עוונם וכן ת״י איתקבלו תושלמת חוביהון.

The cities of the South are shut up before those coming upon them from the north [i.e.,] the cities of Eretz Israel are shut up because of fear of Nebuchadnezzar.

she was exiled peacefully Jehoiachin will not wage war, but he will come out peacefully, and he will exile them. Another interpretation. שלומים (gueredon in Old French), reprisal. That is to say: she was exiled as the recompense for their iniquity. And Jonathan rendered in this manner: the recompense of their sins was received.

ערי הנגב סוגרו ואין פותח – אילו ערי יהודה ובנימין היושבין בדרומה של ארץ ישראל.

סוגרו ואין פותח – פירש מאין יוצא ובא כמו שנאמר בצר משא צר הלילו אניות תרשיש כי שדד מבית^א מבוא (ישעיהו כ״ג:א׳) שודד צור מהיכנס עוד אדם, אף כאן סוגרו ואין פותח נשמו מעובר ושב.

ואע״פ שנשמו הערים מעובר ושב, עשה הקב״ה ברחמיו שהגלת יהודה כלה הגלת שלומים – זה גלות יהויכין^ב שהוגלה הוא ואמו והחרש והמסגר שגלו כולן גלות של שלום ולא הגלת חרב והרג ואבדן כשם שגלה גלות צדקיה.

א. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י פריס 163: ״מאין״.

ב. כן בכ״י מינכן 5, פריס 162. בכ״י פריס 163: יהודה. בכ״י פרמא 2994: ״יהויקים״.

ערי הנגב – תרגם יונתן קרוי דרומא ועל ערי יהודה אומר כי חלק יהודה היה בדרום א״י כמו שכתוב וזכרו בזה הלשון מפני הפסוק הבא אחריו שזכר צפון הבאים מצפון כי המחריבים והמגלים יבאו מצפון.

סגרו ואין פותח – ר״ל חרבו כי העיר החרבה אין יוצא ואין בא אין סוגר ואין פותח ובאמרו סוגר ר״ל שלא יכנס אדם שם וכן אמר בזה הלשון בחרבן הארץ בנבואת ישעיהו סגר כל בית מבוא (ישעיהו כ״ד:י׳).

הגלת יהודה כלה – ואף על פי שלא הגלת כלה עד צדקיהו כיון שגלה מלכם והוא יהויכין הרי היא כאילו גלתה כלה כי סופה לגלות בקרוב והגדולים שבהם גלו עם יהויכין.

הגלת שלומים – כפל ענין במלות שונות כי שלומים כמו כלם ר״ל שלמים וכן מוסר שלומנו עליו (ישעיהו נ״ג:ה׳) כמו מוסר כלנו.

ויונתן תרגם רבוי מלת שלומים וכלל בו שני ענינים גלו שלמא אתקבלו תושלמת עובדיכון.

הגלת – משפטה הגלתה כמו והרצת את שבתותיה (ויקרא כ״ו:ל״ד) – והרצתה.

שלומים – משלומים והטעם משלום.

הלא תדעו כי ערי הנגב והם ערי יהודה שבדרום ארץ ישראל הרי הם חרבים ולכן סוגרו ואין פותח כי הנה במקום החרב שאין בו אדם אין מי שיפתח שער העיר והגלת יהודה כלומר גלות בני יהודה היא עתה הגלת שלומים רוצה לומר גלות שלימה, כי מפני שראשונה גלה יהויכין והחרש והמסגר ונשארו המלך צדקיהו והשרים וכל עם הארץ שלא גלו לכן אמר עתה שהגלות הזה יהיה הגלת שלומים שיגלו כולם, ולפי שזה היה יעוד העתיד להיות ועדיין לא באו האויבים והוא היה מנבא כאלו הדבר כבר בא לזה אמר

הגלת שלומים – ברוב המדוייקים מלא וא״ו.

שלומים – מלשון שלם והכל.

ערי הנגב – הם ערי יהודה שהמה בדרום א״י.

סוגרו ואין פותח – ר״ל הרי הם חרבים ולכן סוגרו ואין מי פותח כי הואיל ואין שם אדם מי יפתח שערי העיר.

הגלת יהודה כולה – כל יהודה גלה.

הגלת שלומים – ר״ל גלות שלימה כי כשגלה יכניה נשארו רבים מהשרים וכל עם הארץ לכן אמר עתה בגלות צדקיה יהיה גלות שלימה כי יגלו כולם.

ערי הנגב – היא ארץ הדרום, למטה מירושלם.

סֻגרו – מפחד האויב הבא מצפון. וזה אות כי כבר לכד רוב ארץ ישראל.

הגלת יהודה – זה מוסיף על הקודם, והוא מצייר כאלו באו האויבים והגלו את כל אנשי ארץ יהודה.

הגלת – משפטו הָגְלְתָה – כמו: ועָשָת את התבואה {ויקרא כ״ה:כ״א}.

הגלת שלומים – הגלתם גלות שְלֵמָה (כמו בעמוס א׳:ו׳). ומלת שלומים שֵם בלשון רבים, עומדת במקום תֹאר הפֹעל, כמו: ותרד פלאים {איכה א׳:ט׳}.

הגלת – כמו הגלתה.

ושלומים – שם הרבים מן שלום, כמו ולשלומים למוקש.

ערי הנגב – ירושלים היתה בצפון של ארץ יהודה ומשם בא נ״נ מצפון, אולם באמצע המצור יצא חיל פרעה ממצרים לעזור ליהודה, והכשדים עלו מעל ירושלים, (כמ״ש לקמן סי׳ ל״ז) היינו שיצאו לקראת חיל פרעה, שפרעה בא ממצרים שהוא בדרום א״י ואז באו חיל כשדים בדרום,

וכל ערי הנגב סוגרו אז ע״י האויב שכבשום, וכבר הגלת יהודה כולה שכבר כבש כל ערי מבצר, וגם הגלת שלומים הברית שלום שהיה לכם עם נ״נ גלה מאתכם, והנה אז כשיצא נ״נ לקראת פרעה חשב צדקיהו שלא ישוב עוד אל ירושלים, לעומת זה אמר

סגרו – כאלו סגרם האויב מאחר שאין בהן עוד יושב.

הגלת – הגלתה וכמהו ועשת את התבואה (פרשת בהר).

שלומים – תאר הפעל, וכמהו ותרד פלאים (איכה א׳:ט׳), שד״ל.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(כ) [שְׂא֤וּ] (שאי) עֵֽינֵיכֶם֙ [וּרְא֔וּ] (וראי) הַבָּאִ֖ים מִצָּפ֑וֹן אַיֵּ֗ה הָעֵ֙דֶר֙ נִתַּן⁠־לָ֔ךְ צֹ֖אן תִּפְאַרְתֵּֽךְ׃

Lift up your eyes, and see those who come from the north. Where is the flock that was given you, your beautiful flock?

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

זְקִיפוּ עֵינֵיכוֹן וַחֲזוֹ דְאָתָן מִצִפּוּנָא אָן עַמָא דְאִתְמָסַר לִיךְ עַם תּוּשְׁבַּחְתִּיךְ.

איה העדר נתן לך – כמו שאומרים: איזה דבר נתתי, כמה יפה הוא! על דרך ההתפעלות, ואין הוא שאלה על מקום.⁠¹

1. באותיות העניינים, ערך ׳איה׳, אומר אבן בלעם דברים דומים: ״ואולם ׳איה העדר׳ הוא ללשון גדולה, כאומ׳ דבר טוב מעולה נתתי לו״. כך פירש גם ריב״ג, אצול, ערך ׳אי׳. ואולם ת״י מתרגם במשמעות הרגילה: ״אן״, כשאלה על מקום.

שאו עיניכם וראו – את הבאים עליכם מצפון.

איה העדר נתן לך – אחר שיגלו יאמר לירושלים כן.

Lift your eyes and see those coming upon you from the North.

Where is the flock that was given you After they are exiled, this will be said to Jerusalem.

שאו עיניכם וראו – אתם ראו דורו^א של צדקיהו, שאו עיניכם וראו חיל כשדים הבאים מצפון – להכרית מכם אדם ובהמה וכשיבואו עליך ולא ישאירו בכל חילך שריד אז יכולין לומר לך איה העדר נתן לך.

א. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י פריס 163, פרמא 2994 חסרה מלת: ״דורו״.

שאו עיניכם – כתיב שאי וראי כנגד הכנסה כמו תכלית הפסוק ושני הפסוקים הבאים אחריו, וקרי שאו וראו כנגד הרבים הפרטים ולפי דעתי כי שאו וראו אמר למלך ולגבירה (ירמיהו י״ג:י״ח) שזכר כי להם היה העדר כי הם הרועים ומה שזכר בלשון נקבה הוא כנגד כנסת השרים הגדולים שגלו עם יהויכין החרש והמסגר שגם להם הוא העדר והם בכלל הרועים אמר שאו עיניכם וראו הבאים מצפון ראו הכשדים הבאים מצפון להגלותכם.

איה העדר נתן לך – ראי העדר שנתן לך להיות רועה עליהם והיו צאן תפארתך איה הם עתה כי לא תרעם עוד.

שאו עיניכם וראו הבאים מצפון והם הכשדים, ושאי וראי הם בכתב בלשון נקבה כנגד כנסת ישראל וקרי שאו וראו כנגד האישים. והרד״ק פירש שאו וראו שהוא כנוי למלך ולגבירה וכנגדם אמר איה העדר ניתן לך צאן תפארתך שהם בני יהודה שהיית רועה אותם.

שאי – שאו קרי.

וראי – ראו קרי.

שאו עיניכם – אתה המלך והגבירה שאו עיניכם וראו חיל כשדים הבאים מצפון.

איה העדר – איה עם יהודה הניתן לך להיות להם לרועה ומלך ואיה צאן תפארתך הלא ילכו גולה.

^אאיה העדר וגו׳ – מדבר עם ירושלם שגלו אנשיה, ואומר לה איה עתה העדר הניתן לך ושהיית מתפארת בו? כי בא האויב ולקחו וגלה ממך כבודך. והעדר הם אנשי ישראל, שקראם למעלה (ירמיהו י״ג:י״ז) עדר ה׳. והאל הוא אשר מסר עדרו לירושלם שהיא אֵם המלוכה. ובסוף הסימן הזה הזכיר בפירוש שַם ירושלם, אוי לך ירושלם. וזה טעם שאו עיניכם וראו שהכתיב הוא ביו״ד שאי עיניכם וראי, והדבור כנגד ירושלם. ותחת שהתקינו לקרוא שאו וראו היה ראוי שיתקינו לקרוא עֵינַיִך.⁠^ב

א. בכ״י לוצקי 675א, שוקן כתוב כאן: ״שאו עיניכם – מצייר מחדש ביאת האויבים.⁠״ הביאור לא מופיע בדפוס ראשון, ובמקומו מופיע ביאור אחר בסוף הפסוק.

ב. כן בדפוס ראשון. בכ״י לוצקי 675א, לוצקי 675ב, שוקן חסר: ״וזה טעם... לקרוא עיניך״.

שאו עיניכם וראו הבאים מצפון – הנה באו שנית הבאים מצפון היינו חיל נ״נ שהם מצפון לא״י, הם באו אליכם, לא חיל פרעה, הבאים מדרום איה העדר נתן לך הלא נ״נ יקח מאתך דין וחשבון,

איה העדר? שהוא השארית שהשאיר אחרי הגלה את יהויקים ונתנם לך למלוך עליהם.

לך – ירושלים, ונכון הכתיב ״שאי וראי״ לשון יחיד לנקבה. ודבר עם העיר, אבל כונתו על מלכה.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(כא) מַה⁠־תֹּֽאמְרִי֙ כִּֽי⁠־יִפְקֹ֣ד עָלַ֔יִךְ וְ֠אַ֠תְּ לִמַּ֨דְתְּ אֹתָ֥ם עָלַ֛יִךְ אַלֻּפִ֖ים לְרֹ֑אשׁ הֲל֤וֹא חֲבָלִים֙ יֹֽאחֱז֔וּךְ כְּמ֖וֹ אֵ֥שֶׁת לֵדָֽה׃

What will you say when He shall set over you as head those whom you have yourself taught to be friends to you? Shall not pangs take hold of you, as of a woman in travail?

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

מַה תֵּימְרוּן אֲרֵי יִסְעַר עֲלָךְ חוֹבָךְ וְאַתְּ אַלֵיפְתְּ יַתְהוֹן לְמֶעְבַּד בִּישִׁין עֲלָךְ הֲווֹ רַבְרְבִין כִּדְמַן אַוְלָא הֲלָא עָקָא וְחֶבְלִין יִיחְדוּנָךְ הָא כְּחֶבְלִין לְיָלֵידְתָּא.

מה תאמרי כי יפקוד – הקב״ה עליך.

למדת אותם עליך אלופים לראש – שלחתם אליהם מלאכים לכשדיים להביא משם אלילים שלהם לעבדם כמו שנאמר: ותעגבה עליהם למראה עיניה ותשלח מלאכים אליהם כשדימה (יחזקאל כ״ג:ט״ז).

דבר אחר: למדת אותם עליך אלופים חזקיהו שהראה לשלוחי מרודך בלאדן את כל בית נכאתה (מלכים ב כ׳:י״ג).

What will you say when He visits i.e., when the Holy One, blessed be He, visits upon you?

when you accustomed them to be princes at your head You sent emissaries to the Chaldees to bring their idols from there to worship them, as it is written in Yechezkel: "And she lusted for them to the sight of her eyes, and she sent emissaries to them, to the Chaldees" (23 16). Another explanation of "you accustomed them to be princes over you": Hezekiah who showed the emissaries of Merodach-baladan his entire treasure house (Yeshayahu 39:2, Melakhim II 20:13).

מה תאמרי כי יפקוד עליך – הקב״ה כל משפחות ממלכות צפונה לבוא עליך.

ואת למדת אותם עליך אלופים לראש – כעניין שנאמר ותרא אנשי מחוקה על הקיר^א צלמי כשדים חקוקים בששר (יחזקאל כ״ג:י״ד), ותעגב עליהם למראה עיניה ותשלח מלאכים אליהם כשדימה וגו׳ (יחזקאל כ״ג:ט״ז).

א. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5, לוצקי 777. בכ״י פריס 163: ״העיר״.

מה תאמרי כי יפקוד עליך – יפקוד האויב עליך כלומר שיבא עליך להגלותך ולהחריבך מה תאמרי אז.

ויונתן תרגם: ארי יסער עלך חובך ר״ל יפקוד האל אבל לענין הפסוק נראה מה שפירשנו שהרי אומר ואת למדת אותם עליך אלופים לראש ואמר מה תאמרי כי יפקוד עליך האויב כי את למדת אותם להיות עליך אלופים ולהיות לך לראש כי אחז שלח למלך אשור עבדך ובנך אני עלה והושיעני מכף מלך ארם ומכף מלך ישראל הקמים עלי (מלכים ב ט״ז:ז׳) אמר את גרמת לך שיגלוך אלה ויחריבוך כי את הרגלת אותם עליך כי רחוקים היו מארצך מה תאמרי כשיבאו להחריבך כי כבר באו להושיעך.

הלא חבלים יאחזוך – כשתראי זה יאחזו אותך חבלים כמו אשת לידה האשה העומדת ללדת וזה הענין יתהפך כי נאמר צירים וחבלים יאחזוך.

יאחזוך – החי״ת בחטף סגול.

לדה – יתכן שיהיה שם כמו מלידה ומבטן (הושע ט׳:י״א), ויהיה אשת סמוך.

גם אפשר שיהיה לדה תואר כמו וכח אין ללידה (מלכים ב י״ט:ג׳), ויהיה אשת מוכרת כמו אשת יפת תואר (דברים כ״א:י״א).

ואת למדת אתם עליך – בזה הערה גדולה.

וא״ת שלא תחוש לעדר שהוא עם מרעיתך מה תאמרי כי יפקוד עליך רוצה לומר האויב, והענין כאשר יבא הצר הצורר להגלות אותך המלך והגבירה מה תאמרי ואת למדת אותם עליך אלופים לראש רוצה לומר ואתה יהודה למדת את הכשדיים להיות עליך אלופים לראש כי הנה אחז שלח למלך אשור לומר עבדך ובנך אני עלה והושיעני מכף מלך ארם ומלך ישראל הקמים עלי (מלכים ב טז, ז), ואם למדת אותם להיות לך לאלופים וראשים מה תאמרי עתה שיבאו עליך בהכרח הוא שחבלים וכאבים יאחזום כאשה יולדת בהיותה על המשבר.

ואת למדת – בספרי הדפוס כתוב למדתי ביו״ד ומסורת עליו יתיר יו״ד ובספרים כתובי יד מדוייקים כתוב בלא יו״ד גם לא נמנה במסורת ריש מלכים עם מלין דכתיבין יו״ד בסוף תיבותא ולא קרי׳ ומלת למדתי דהתם הוא בירמיה ב׳ בפסוק מה תיטבי. ומסרה זו מצאתיה גם במקרא כ״י במלכים ב׳ ד׳ ולא נזכר מזה כלום.

יאחזוך – ראיתי כמה ספרים חלוקים זה מזה בנקודת החי״ת מי בצירי ומי בסגול ומי בחטף פתח ובמדוייקים בחטף סגול וכ״כ רד״ק בכי׳ ובשרשים.

יפקוד – ענין השגחה.

למדת – ענין ההרגל וכן פרה למד מדבר (ירמיהו ב׳:כ״ד).

אלופים – שרים וכן מפריד אלוף (משלי ט״ז:כ״ח).

חבלים – מכאובי יולדה וכן חבלי יולדה (הושע י״ג:י״ג).

מה תאמרי – במה תנצל כאשר האויב ישגיח בך לקחת אותך בשבי.

ואת למדת – אתה בעצמך הרגלת את הבבלים להיות עליך אלופים להיות ראשים עליך כי על שהראה חזקיה לשלוחי מרודך בלאדן מלך בבל את כל בית נכאתה הסית לבם אותם להלחם בישראל פעם בפעם לקחת האוצרות.

חבלים יאחזוך – בבוא האויב יאחוז אותך חבלים ומכאובים כמו אשה הכורעת ללדת.

כי יפקוד עליך – כשיבא בעל הצאן (הוא האל) לפקוד ולדרוש את צאנו מידך.

ואת למדת אותם עליך אלופים לראש – רד״ק ודון יצחק, ראזנמילר וגעזעניוס פירשו: אלופים – לשון שררה, ופירשו אותם – על הכשדים, והענין על אחז שקרא מלך אשור לעזרתו. והנה ידענו כי אין מלכות כשדים מלכות אשור, אלא אחרת. ולא מצאנו למלכי יהודה שהתחברו מעולם עם הכשדים, אלא חזקיה שקבל מלאכי מרודך. אך מימי מנשה ואילך היו הכשדים תמיד אויבים לישראל.

ואני בראותי למעלה: ואני ככבש אלוף {ירמיהו י״א:י״ט}, ובראותי כאן פועל לִמַדְתְּ, ובהיות גם כן הענין על העדר והצאן, נראה לי: שהכוונה באוֹתָם על הצאן שזכר, ואלופים מענין כבש אלוף. והכוונה: וְאַתְּ הנה כבר היית אוהבת את צאנך מאד, עד שלמדת אותם לבוא על ראשך. על דרך הכבשים האלופים והמלומדים החביבים לבעליהם. וכל זה (מלבד פַחְדֵךְ כי יפקוד עלַיִךְ) יוסיף לך מכאוב כאשר ילכו בשבי.

והנה צייר צער הרועה כשתהיינה צאן מרעיתו אובדות ממנו, כי יהיה צערו כפול. מצד אחד מצטער על חסרון כיסו, כי יבא בעל הצאן, ומידו יבקש האובדת. ומצד אחר יצטער גם מאהבתו אשר אהב את האובדת, אם היתה מלומדת וחביבה לו.

אשת לדה – אשה של לדה, ולדה שם כמו מלדה ומבטן.

מה תאמרי כי יפקד עליך – אם יפקד אליך וישאלך ״איה העדר נתן לך״ – למה האבדת את כולם ע״י המרידה? מה תאמרי, (כמ״ש וידבר אתו משפטים), והלא את למדת אותם שיהיו אלופים עליך כי נשבע לו שלא ימרוד בו, וקבל מלכותו עליו ומה תאמרי בפקדו משפט, הלא חבלים יאחזוך.

יפקד עליך – יבוא עמך בחשבון עליהם.

ואת וגו׳ – אין זו התנצלות אם אתה המלך תאמר הכריחוני לעשות כרצונם.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(כב) וְכִ֤י תֹֽאמְרִי֙ בִּלְבָבֵ֔ךְ מַדּ֖וּעַ קְרָאֻ֣נִי אֵ֑לֶּה בְּרֹ֧ב עֲוֺנֵ֛ךְ נִגְל֥וּ שׁוּלַ֖יִךְ נֶחְמְס֥וּ עֲקֵבָֽיִךְ׃

If you say in your heart, 'Why have these things come on me?' For the greatness of your iniquity are your skirts uncovered, and your heels suffer violence.

וַאֲרֵי תֵימְרִין בְּלִבִּיךְ מָא דֵין עַרְעוּנִי כָּל אִלֵין עַל דְסַגִיאוּ חוֹבָךְ אִתְגְלִיאַת בַּהֲתָתִיךְ אִתְחֲזֵי קְלָנִיךְ.

נחמסו עקביך – נחשפו עקבייך, <גזור> מן ״ויחמס כגן שכו״ (איכה ב׳:ו׳).⁠¹

1. בדרך הזאת מפרש אבן בלעם גם בפירושו לפסוק מאיכה, ושם הוא גם מציין לפסוקנו. וכך גם ריב״ג, אצול, ערך ׳חמס׳, ובדומה לזה: ת״י על אתר; אלפסי, ערך ׳חמס׳; ראב״ע בפירושו לאיכה ב, ו, לתהלים עב, יד ולאיוב טו, לג. מנחם, ערך ׳חמס׳, מפרש את המילה בהוראת השחתה.

שוליך – שיפולי הבגדים טי״ש אורלא״ש בלעז כשמפשיטין את האשה דרך בזיון מהפכין חלוקה מלמטה למעלה.

נחמסו עקביך – נגזרו דרכיך, נחמסו כמו ויחמס כגן שוכו (איכה ב׳:ו׳).

עקביך – טרצי״ש בלעז פסקו עוברי דרכים.

your skirts The skirts of the garments (tes ourlets in French), your hems. When a woman is stripped in a humiliating way, they turn her chemise upside down.

your steps cut off Your ways are cut off. נחמסו is like "And He cut off (ויחמֹס) like a garden His dwelling" (Lam. 2:6).

your steps (traces in Old French) Travelers have stopped.

ברוב עונך – נגלו שולי בגדיך ונגלה ערותך.

נחמסו עקיביך – לשון גילוי כמו ויחמס כגן סכו (איכה ב׳:ו׳).

וכי תאמרי – נגלו שוליך שולי הבגד הם התחתונים וכשיהפכו למעלה הנה הם נגלים והלובש נגלה וכן אמר וגלותי שוליך על פניך (נחום ג׳:ה׳) והנה אחר שיהפכו השולים העקבים נגלים.

נחמסו – כמו נגלו וכן ויחמוס כגן סכו (איכה ב׳:ו׳) – ויגלם. וזה הוא משל על כנסת ישראל שהיתה נסתרת תחת כנפי האל ונכבדת בארצה ועתה היא גולה והוסר סתרה מעליה והנה היא גלויה ונגלה קלונה לעין כל בארצות נכרים.

וכי תאמרי בלבבך מדוע קראוני אלה הצרות דע לך כי ברוב עונך נגלו שוליך נחמסו עקביך רצה לומר כאשר היית בסתר עליון ובצל שדי תתלונן היית נסתר ולא יראה בך ערות דבר, אבל עתה שהיית כאשה זונה נגלו שוליך והם שולי כסותך ואז נחמסו שהוא נתגלו או נכרתו מלשון ויחמוס כגן סוכו (איכה ב, ו) עקביך שהם המקומות המטונפים שבגופך, והוא משל לענשה שכאשר יצאה מתחת כנפי השם נגלית בגלות וכל הגוים ראו את ערותה.

קראני – מלשון מקרה.

שוליך – הם תחתיות הבגד כמו על שולי המעיל (שמות כ״ח:ל״ד).

נחמסו – ענין הסרה כמו ויחמס כגן שכו (איכה ב׳:ו׳).

עקביך – עקבי הרגל.

וכי תאמרי – וכי תוכל להרהר בלבך מדוע קרה לי הצרות האלה הלא בעבור רוב עוונך בא לך בזיון רב כאשה זונה שמפשיטין חלוקה ומהפכין מלמטה למעלה דרך בזיון ומגלים שולי החלוק בהגבהתה כלפי מעלה.

נחמסו עקביך – עקבי רגליך נתגלו והוסרו מן הכסות שעליהם ר״ל קבלת בזיון הרבה ולפי שהמשילה לזונה אמר לשון הנופל בזונה שמפשיטין חלוקה ומוליכים אותה ערומה ויחפה.

נגלו שוליך – דרך בזיון לאשה כבודה. כטעם: וגליתי שוליך על פניך ונראה קלונך (נחום ג׳:ה׳). וכן למטה (ירמיהו י״ג:כ״ו) חשפתי שוליך על פניך ונראה קלונך. וכל זה סימן לירידה מכבוד, ועיין ישעיה מ״ז:ב׳. ומליצת גלוי השולים איננה מליצה מדוייקת, כי הבשר יתגלה בהגבהת השולים. וכן אריק חרבי {שמות ט״ו:ט׳}, עיין שם רש״י.

נחמסו – נגלו. וכן ויחמס כגן סֻכּוֹ (רד״ק).⁠^א

ונראה לי: חמס בהפוך ובתמורה כמו: חשף.

א. בכ״י לוצקי 675א נוספו כאן מלים שהועבר עליהן קולמוס: ״וכן נראה לי: יחמס כגפן בסרו (איוב ט״ו:ל״ג)״.

נחמסו – נתגלו כמו ויחמוס כגן סוכו.

וכי תאמרי בלבבך מדוע קראני אלה – את תחשב שהדבר הזה מקרה והרעה באה לך ע״י מקרי העולם, ותשאל מדוע קראך מקרים אלה ומדוע לא הצילך ה׳, משיב לה תחלה מדוע היה זה ומה הסבה,

ברוב עונך נגלו שוליך – מצייר העון שבלבה כטומאת הנדה שדם הטמא שבקרבה יוצא לחוץ וטומאתה בשולי בגדיה, וכשנגלו שולי הבגדים נראה דם טומאתה, וז״ש נגלו שוליך, וגם שבלכת האשה דוה והדם זב מבשרה נתגלו עקביה – כי במקום שהלכה נמצאו טפי דמים, וזה ציור שע״י עונה שלא האמינה באלהים הלכו לבקש עזר ממצרים ונגלו עקבותיה ע״י זוב טומאתה.

נגלו וגו׳ – ונגלית ערותך, וְתִוָּדַעְנָה חטאותיך הנסתרות.

נחמסו – נגלו, וכן ויחמס כגן שכו (איכה ב׳:ו׳), רד״ק; ושד״ל מוסיף שחמס בחילוף אותיות בומ״ף ובהיפוך התיבה, הוא חשך.

(כג) הֲיַהֲפֹ֤ךְ כּוּשִׁי֙ עוֹר֔וֹ וְנָמֵ֖ר חֲבַרְבֻּרֹתָ֑יו גַּם⁠־אַתֶּם֙ תּוּכְל֣וּ לְהֵיטִ֔יב לִמֻּדֵ֖י הָרֵֽעַ׃

Can the Ethiopian change his skin, or the leopard his spots? Then may you also do good, who are accustomed to do evil.⁠"

תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

הַאֶפְשַׁר דִישַׁנֵי הִנְדוֹאָה מַשְׁכֵיהּ וְנִמְרָא שִׁלְטֵי רִקְמָתֵיהּ אַף אִתּוּן תִּיכְלוּן לְאוֹטָבָא דַהֲוֵיתוּן מִלְפִין לְמֶעְבַּד בִּישִׁין.

היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו – בעא מיניה לוי מרבי מנין לחבורה שאינה חוזרת דכתיב ונמר חברבורותיו, מאי חברבורותיו אילימא ריקמי ריקמי האי כנמר גווניה מבעי ליה, אלא ככושי, מה כושי זה אינו חוזר אף חבורה אינה חוזרת.

ונמר חברברתיו – משמעותה היסודית – מן ״חבורה תחת חבורה״ (שמות כ״א:כ״ה), והן כתמי הנמר שדימה אותן לחבורות,⁠¹ והכפיל אותה משום שאין הן חבורות ממש.

1. השווה: ת״י על אתר; מנחם, ערך ׳חבר׳; אלפסי, ערך ׳חבר׳; ריב״ג, אצול, ערך ׳חבר׳. לא מצאנו אצל קודמיו של אבן בלעם את הנימוק שבו הוא מנמק את עצם השימוש במילה ״חברברותיו״.

כושי – שם אדם שחור וקורין מא״ר בלעז.

ונמר – ליאפר״ט בלעז.

חברבורותיו – הנמר מנומר הוא והם החברבורות טק״ש בלעז ואי אפשר שיהפכו.

הרע – כמו להרע.

a Cushite Heb. כושי, the name of a black man, who is called Maure in French, a Moor.

or a leopard leopard in French.

his spots The leopard is spotted, and they are the spots (taches in French), and it is impossible for them to change.

to do evil Heb. הרע, like להרע, to do evil.

היהפוך כושי עורו – כלומר כשם שאי^א איפשר לכושי להפוך עורו משחור ללבן ולא לנמר לשנות חברבורותיו להיעשות כולו בגוון אחד גם אתם אי^ב איפשר לכם שתוכלו להיטיב לאחר שלמדתם הרע ללכת בדרכי האומות.

הרע – כמו להרע.

א. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י פריס 163 חסרה מלת: ״שאי״.

ב. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י פריס 163, פרמא 2994 חסרה מלת: ״אי״.

היהפוך – כי דבר טבעי הוא השחרות בכושי ואינו דבר מקרה ולא יסור ממנו לעולם וכן החברבורות בנמר, כן הרשע לא יוכל לסור מכם כאילו הוא טבעי בכם כל כך למדתם והרגלתם עצמכם במעשה הרע עד ששב אצלכם דבר טבעי.

למדי – כמו למוד מדבר (ירמיהו ב׳:כ״ד), מורגל.

הרע – מקור כמו ואם הרע תריע (שמואל א י״ב:כ״ה).

ויונתן תרגם כושי – הנדואה.

חברבורותיו – כתמיו.

ויונתן תרגם: שלטי רקמתיה.

ואמר כ״כ היתה הרשעה מורגלת ביניכם עד שנעשית בכם כדבר טבעי כשחרות הכושי שלא יוכל להפוך עורו וכנמר שלא יוכל להפוך חברבורותיו כן אתם תוכלו להטיב כלומר אם יוכל הכושי להפוך עורו השחור ונמר חברבורותיו ג״כ תוכלו אתם להטיב כ״כ הייתם למודי הרע שנהפך הרשע טבעי בכם, והשגת זה ההקש התנאי המתדבק היא אבל לא יוכל להפוך הכושי עורו כן לא תוכלו אתם להטיב מפני למוד הרשע אשר למדתם.

כושי – הם השחורים.

ונמר – שם חיה.

חברברתיו – ענין כתמים וכן חבורה תחת חבורה (שמות כ״א:כ״ה) כי במקום המכה נראה כעין כתם.

למדו – ענין הרגל.

היהפוך – האם יוכל הכושי להפוך עורו משחרות ללובן האם יוכל הנמר להפוך הכתמים שבעורו לבל יהיה בו הכתמים הלא הוא דבר שא״א כי המה דבר טבעי בהם.

גם אתם – כן גם אתם לא תוכלו להיטיב מפני ההרגל הרע שאתם מורגלים ונעשה אצלכם כדבר טבעי ור״ל כמו שאין הכושי והנמר יכול להשתנות כן גם אתם והוא ענין גוזמא והפלגה ולומר בקושי רב תשתנו ממעשיכם.

היהפוך וגו׳ – אחר שאמר ברב עונך {ירמיהו י״ג:כ״ב}, חזק הענין ואמרו כי כל כך הם משוקעים בחטא, שכמעט לא יוכלו לשוב, כמו שהכושי לא יהפוך עורו.

חברבורותיו – כתמים הדומים לכתמי חבורה (רד״ק).

חברברותיו – העור צבוע כמו כתמים וחבורות.

היהפוך וגם ראיתי שא״א שתשוב מדרכך הרע שנעשה לך כטבע, וכמו שא״א שהכושי יהפך עורו השחור ללבן, ואף למה שאומרים ששחרות הכוש סבתו הוא השמש הבוער שם בארץ אפריקא ושיצוייר שבני הכושים אם יהיו בארצות הקרות יהפך עורם, הלא א״א שהנמר יהפך חברברותיו – שצבע עורו הוא טבע כולל בכל המין וכל הנמרים, כן אי אפשר שתוכלו להיטיב אתם למודי הרע שכבר נעשה הרע טבעי לך, ולכן

ונמר – שֶׁעוֹרוֹ מְנֻמָּר בגוונים ומזה שמו.

חברברתיו – צבע עורו המשונה במראיתו כמראה חבורה משונה מחברתה (כפל אותיות) בעור בשר האדם.

למדי הרע – שנעשה לכם הֶרְגֵּל.

תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(כד) וַאֲפִיצֵ֖ם כְּקַשׁ⁠־עוֹבֵ֑ר לְר֖וּחַ מִדְבָּֽר׃

"Therefore I will scatter them, as the stubble that passes away, by the wind of the wilderness.

תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וָאֱבַדְרִינוּן כְּקַשָׁא דְעָדֵי מִן קֳדָם רוּחָא לְמַדְבְּרָא.

(כד-כה) בעון זה אפיצם כקש עובר... זה גורלך מנת מדיך – שכר זה לפעולה זו יען שכחת אותי – ותבטחי על עזרת האומות שהן עזרת שקר.

ואפיצם – לפיכך אפיץ אותם מהרה בקלות כקש עובר לרוח מדבר פירוש כקש שהוא עובר מהרה בעבור הרוח שנושבת בו כן אפיצם במדבר כלומר אוציאם מעריהם למקום רחוק כמו המדבר גם יש מדבר בין ירושלם ובבל.

ולפיכך אפיץ אותם כקש עובר לרוח מדבר כלומר כקש שהוא עובר מהרה לסבת הרוח ובפרט במדבר שאין הרים שישגבו שם מהרוח.

ואפיצם – ענין פזור.

ואפיצם – לכן אפזרם במצרים במהירות רב כמו הקש העובר ממקומו בקלות על ידי הרוח הבא מפאת המדבר שאין שם דבר לעמוד בפני הרוח ולעכבו.

כקש עובר – כקש שהוא עובר ממקום למקום לקלותו.

לרוח מדבר – חוזר לתחלת המקרא: אפיצם לרוח מדבר, כלומר: ברוח חזק כמו הרוח הבא מצד המדבר, שהוא יותר חזק. כמו: והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר (איוב א׳:י״ט).

ואפיצם כקש עובר – אינו מקרי כמ״ש מדוע קראני אלה, כי אני אפיץ אותם, וז״ש

תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל

(כה) זֶ֣ה גוֹרָלֵ֧ךְ מְנָת⁠־מִדַּ֛יִךְ מֵאִתִּ֖י נְאֻם⁠־יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה אֲשֶׁר֙ שָׁכַ֣חַתְּ אוֹתִ֔י וַֽתִּבְטְחִ֖י בַּשָּֽׁקֶר׃

This is your lot, the portion measured to you from me,⁠" says Hashem; "because you have forgotten me, and trusted in falsehood.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

דֵין עִדְבִיךְ וְחוּלַק אַחְסַנְתִּיךְ מִן קָדָמַי אֲמַר יְיָ דִשְׁבַקְתְּ פּוּלְחָנִי וְאִתְרַחֵיצְתְּ עַל שִׁקְרָא.

מנת מדיך – חלק מדותיך מדה כנגד מדה.

the portion of your measures The portion of your measures, a measure for a measure.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כד]

זה גורלך מנת מדיך – כמו מדותיך או יהיה מדה מחובר בלשון זכרים ובלשון נקבות כמו ארבע פנותיו ויקובץ בלשון זכרים כמו שער הפנים (זכריה י״ד:י׳). כן יאמר מן מדה מדות ויאמר מדים וממנו מדיך. ופי׳ במדה שמדדת מדדתי לך את שכחת אותי ואני שכחתי אותך פנית אלי עורף ולא פנים (ירמיהו ב׳:כ״ז) ואני הסתרתי פני ממך והיית לאכול ומצאוך צרות רבות ורעות¹ וזה גורלך ומנתך מאתי.

1. השוו ללשון הפסוק בתהלים ע״א:כ׳.

וכל זה העונש הוא גורלך והוא מנת מדיך רוצה לומר מדותיך מאתי שמדדתי לך מדה כנגד מדה לפי ששכחת אותי ותבטחי בשקר גם אני שכחתיך בטחת בשקר שהוא מצרים תשאר בנוי על שקר.

גורלך – חלקך לפי שעל פי רוב חולקים בגורל יקרא חלק בשם גורל.

מנת – גם זה ענין חלק כמו מנת שועלים יהיו (תהלים ס״ג:י״א).

מדיך – מלשון מדה.

זה גורלך – זה הגמול יהיה חלקך וזהו המנה הניתן לך מאתי מדה במדה על אשר שכחת אותי ובטחת במצרים שהיא שקר לכן אשכחך גם אני.

מנת מדיך – כמדתך, המנה הראויה לך. לשון מִדּוֹ בַד {ויקרא ו׳:ג׳}, שהוא בגד כמדת אֹרך האדם.

גורלך מנת מדיך – מנת מדיך הוא לפי המדה, והגורל הוא לפעמים יותר מן המגיע כמ״ש (ישעיהו י״ז י״ד) ההבדל בין חלק לגורל, ושניהם הם מאתי לא במקרה ומדיך מגזרת מדד והנפרד מהמדה.

זה גורלך מנת מדיך מאתי – שזה בא לך מאתי לא מן המקרה, ובא לך מדה כנגד מדה כפי עונך,

יען אשר שכחת אותי ותבטחי על שקר כמ״ש הוי היורדים מצרים לעזרה ויבטחו על רכב וכו׳ ולא שעו על ה׳.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(כו) וְגַם⁠־אֲנִ֛י חָשַׂ֥פְתִּי שׁוּלַ֖יִךְ עַל⁠־פָּנָ֑יִךְ וְנִרְאָ֖ה קְלוֹנֵֽךְ׃

Therefore I will also uncover your skirts on your face, and your shame shall appear.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְאַף אֲנָא אַגְלֵי בַּהֲתַת חוֹבָךְ עַל אַפָּךְ וְיִתְחֲזֵי קְלָנִיךְ.

חשפתי שוליך – גיליתי שיפולי בגדיך להפכם על פניך.

have uncovered your skirts I have uncovered the hems of your garments upon your face.

וגם אני חשפתי שוליך – פתרונו הנני מעיר את חיל כשדים עליך אשר לימדת אותם עליך אלופים לראש (ירמיהו י״ג:כ״א) והפשיטוך את בגדיך ולקחו כלי תפארתך (יחזקאל כ״ג:כ״ו) ולקחו כל יגיעך ועזבוך ערום ועריה (יחזקאל כ״ג:כ״ט) ונראה ערות זנותך.

וזהו גם אני חשפתי שוליך על פניך ונראה קלונך – ואף נבואה זו אמרה יחזקאל אלא שלא אמרוה בלשון אחד.

וגם אני – מבואר הוא.

וכמו שאתה זנית מעבודתי כן גם אני עשיתי לך כאשר יעשו לאשה זונה וחשפתי שוליך על פניך באופן שנראה קלונך.

חשפתי – ענין גלוי כמו וחשופי שת (ישעיהו כ׳:ד׳).

שוליך – תחתיות הבגד.

קלונך – מלשון קלון ובזיון.

וגם אני חשפתי שוליך – ר״ל על כי זנית אחרי עכו״ם לכן אביא עליך בזיון רב כדרך שמבזין את הזונה ולפי שהמשיל אותה לזונה אמר לשון בזיון הזונה שמפשיטין חלוקה ומהפכין מלמטה למעלה ומגלים שולי החלוק בהגבהתה כלפי מעלה על פניה.

ונראה קלונך – בזיונך יהיה נראה לכל.

וגם אני חשפתי שוליך על פניך הטומאה שהיתה בך בסתר בשולי הבגדים חשפתי אותם על פניך, עד שנראה קלונך לכל, עד שנראה לכל

קלונך – שלא מתוך אמונה בהם אתם עובדים הבעל והאשרה, כי יודעים אתם שאין בהם יסוד, רק לבעבור שַֹבֵּע יצרכם הרע על ידי ניאופים.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(כז) נִאֻפַ֤יִךְ וּמִצְהֲלוֹתַ֙יִךְ֙ זִמַּ֣ת זְנוּתֵ֔ךְ עַל⁠־גְּבָעוֹת֙ בַּשָּׂדֶ֔ה רָאִ֖יתִי שִׁקּוּצָ֑יִךְ א֥וֹי לָךְ֙ יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם לֹ֣א תִטְהֲרִ֔י אַחֲרֵ֥י מָתַ֖י עֹֽד׃

I have seen your abominations, even your adulteries, and your neighing, the lewdness of your prostitution, on the hills in the field. Woe to you, Jerusalem! You will not be made clean; how long shall it yet be?⁠"

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

טַפְּשׁוּתִיךְ וּשְׁטוּתִיךְ וַעֲצַת חֶטְאֵי יַנְקוּתִיךְ עַל רָמָתָא בְּחַקְלָא גְלֵי קָדָמַי שִׁקוּצִיךְ וַי לִיךְ יְרוּשְׁלֵם לָא תִדְכִּין עַד כְּעַן לִיךְ אַרְכָא יוֹמִין סַגִיאִין.

מצהלותיך – כצהלת סוסים נואפים.

אחרי מתי – תטהרי עוד.

your neighings like the neighing of adulterous horses.

After when will you ever become purified?

לא תטהרי אחרי מתי עוד – לא תטהרי אחרי שהזהרתיך ימים רבים לומר מתי תשובי מדרכך ואת לא שבת מעתה לא תטהרי עוד.

נאופיך – כבר פירשנו כי כל ענין הנאוף הוא משל לע״א.

ומצהלותיך – שהיית שמחה על מעשיך הרעים.

לא תטהרי אחרי מתי עוד – לא תטהרי אחרי שנטמאת ואם תאמרי שתטהרי מתי עוד כיון שלא תטהרי קודם שתגלי.

ויונתן תרגם: לא תדכן עוד כען ליך ארכא יומין סגיאין.

והקלון שנראה הוא נאופיך ומצהלותיך כמצהלות הזונים שהוא זמת זנותך כי הנה על גבעות בשדה ראיתי שקוציך שהוא העבודה זרה שעבדת אוי לך ירושלם לא תטהרי אחרי שנטמאת עד כה ואם תאמר שעדיין תטהרי מתי עוד כלומר מתי תטהרי עוד האם אחרי שתלך בגלות: תמה הנבואה החמשית:

נאופיך – ענין זנות.

ומצהלותיך – ענין הרמת קול שמחה של קלות וכן איש אל אשת רעהו יצהלו (ירמיהו ה׳:ח׳).

זמת – ענין מחשבה רעה.

שקוציך – מלשון שקץ ותעב.

מתי – ענין השאלה על הזמן וכן מתי תנחמני (תהלים קי״ט:פ״ב).

נאופיך – מרבית הניאוף שבך והרמת קול שמחה של קלות ראש ומחשבות זנותך ר״ל הנה כל אלה עדיין הם עמך ולא עזבתם.

שקוציך – העכו״ם כמתועב השקץ.

לא תטהרי – ר״ל אינך רוצה לטהר אחר שנטמאת כי קשה לך לפרוש מן הטומאה ואם תאמרי שתטהרי עדיין אמרי אחרי מתי עוד תטהרי וכי אחר שתלך בגולה.

נאופיך ומצהלותיך זמת זנותך – ראיתי, ועל גבעות בשדה ראיתי שקוציך. והיא מליצה קצרה.

מצהלות – תחלת הנחתו על קול הסוס, מצהלות אביריו (ירמיהו ח׳:ט״ז). והושאל לקול שמחה של זנות ואחר כך לכל מיני שמחה, כגון והעיר שושן צהלה ושמחה (אסתר ח׳:ט״ו).

לא תטהרי וגו׳ – אמר תחלה אי אפשר שתטהרי משקוציך, ואחר כך תִקֵן הענין ואמר אחרי מתי תַמְתִינִי עוד להטהר? רמז בזה כי עוד יש בידם לשוב ולהטהר. מצאנו לשון המתנה מובן אחר מלת מתי, ואתה ה׳ עד מתי {תהלים ו׳:ד׳}.

נאופיך, זמת זנותך – הנאוף הוא פעולת הנאוף עצמו והזנות היא היציאה להפקר (כנ״ל ג׳ ח׳). וזמת הזנות היא השתקעות המחשבה בזנות שזה גדר זימה (אילת השחר כלל תקל״א).

ומצהלותיך הושאל מצהלת הסוס בעת הזנות, וכן איש אל אשת רעהו יצהלו.

על גבעות בשדה – ממליץ אחרי היציאה מן העיר, כמ״ש כי עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה.

נאופיך – הנאוף עצמו,

ומצהלותיך אל הנאוף שהוא הפרסום, של הניאוף, וגם זמת זנותך שהם המחשבות העמוקות שיש לך אל הזנות, המעשה והמחשבה והפרסום, אולם גם על גבעות בשדה ראיתי שקוציך גם אחרי שיצאת מן העיר לגולה ושכנת בשדה, לא הנחת שקוציך, ושגם שם ראיתי שקוציך על הגבעות אשר בשדה בפרהסיא, כמו שהיו מקטירים למולך במצרים, א״כ אוי לך ירושלם לא תטהרי אחרי מתי עוד – הלא גם אחרי החורבן לא תטהרי, ומתי תטהרי.

מצהלותיך – קול שמחת הסוס בראותו נקבה ממינו (עיין מה שכתבתי עליו למעלה ה׳:ח׳).

לא תטהרי – האם לא תטהרי עדין, מתי תטהרי עוד? ותיבות החסרות היו נשמעות מקול הנביא, ממראה פניו ומתנועות ידיו.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון