×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) וַיְהִ֥י דְבַר⁠־יְהֹוָ֖הי״י֖ אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
The word of Hashem came to me, saying,
תרגום יונתןרד״קאברבנאלעודהכל
וַהֲוָה פִּתְגָם נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ עִמִי לְמֵימָר.
ויהי.
ויהי דבר ה׳ אלי לאמר בן אדם הנבא אל נביאי ישראל וגומר עד בן אדם שים פניך אל בנות עמך. בעבור שנביאי השקר היו מכחישים את דברי הנביא יחזקאל שנזכרו למעלה לכן באתהו הנבואה עליהם.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלהכל
 
(ב) בֶּן⁠־אָדָ֕ם הִנָּבֵ֛א אֶל⁠־נְבִיאֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל הַנִּבָּאִ֑ים וְאָֽמַרְתָּ֙ לִנְבִיאֵ֣י מִלִּבָּ֔ם שִׁמְע֖וּ דְּבַר⁠־יְהֹוָֽהי״יֽ׃
"Son of man, prophesy against the prophets of Israel who prophesy, and say to those who prophesy out of their own heart, 'Hear the word of Hashem.
תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
בַּר אָדָם אִתְנַבֵּי עַל נְבִיֵי שִׁקְרָא דְמִתְנַבֵּן וְתֵימַר לִדְמִתְנַבֵּן בִּרְעוּת לִבְּהוֹן קַבִּילוּ פִתְגָמָא דַיָי.
מלבם – ולא ממני.
בן אדם, הנבאים – בקמץ הבי״ת ולית כוותיה.
לנביאי מלבם – הסמיכות בא על אות השמוש כמו גמולי מחלב (ישעיהו כ״ח:ט׳) והדומים להם ופירושו כי מלבם אומרים הנבואה לא שראו אותה כמו שאמר ולבלתי ראו.
לנביאי מלבם – הטעם לנביאים או לנביאיהם רמז לישראל או לנביאיה, וכן ואל יושבי לב קמי (ירמיהו נ״א:א׳), כמו שפרשתי שענינו יושביהם או יושביה.
בן אדם הנבא אל נביאי ישראל והוסיף לומר הנבאים לפי שהנביא יקרא נביא משתי בחינות אם מפאת שהם מביאים ומושכים משפע העליון ועל זה אמר ונביא לבב חכמה (תהלים צ, יב), ואם מפני שהם מדברים לבני אדם מגזרת ניב שפתים, לכן ביאר שלא קראם נביאי ישראל מפני קבולם השפע העליון אלא מפני שהם מנבאים ומדברים ולזה אמר הנבאים רוצה לומר המדברים, ולענין השפע אמר ואמרת לנביאי מלבם רוצה לומר שאין להם שפע עליון אלא מה שהם בודים מלבם.
הנבאים – בקמץ הבי״ת ולית כוותיה ושאר נבאים הנבאים בשו״א רד״ק בפירוש ושרשים.
אל נביאי ישראל – על נביאי השקר יאמר.
לנביאי מלבם – לאלו המתנבאים לבדות מלבם לאמור שמעו דבר ה׳ כאלו ה׳ שלחם.
הנבאים – לא נמצא בקמץ, ושאר כל הנבאים בשו״א, כי הנבואה המדומה יאמר תמיד בהתפעל, כל איש משוגע ומתנבא כמ״ש בפי׳ ש״א, וכן בנפעל מורה שאינם נבאים באמת רק עושים עצמם כן.
הנבא – צוהו לנבאות על נביאי השקר שבדו נבואות שקר מליבם ומחזיקים ידי מריעים בל ישובו מדרכם הרעה.
תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ג) כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔היֱ⁠־הֹוִ֔ה ה֖וֹי עַל⁠־הַנְּבִיאִ֣ים הַנְּבָלִ֑ים אֲשֶׁ֥ר הֹלְכִ֛ים אַחַ֥ר רוּחָ֖ם וּלְבִלְתִּ֥י רָאֽוּ׃
Thus says Adonai Elohim, 'Woe to the foolish prophets, who follow their own spirit, and have seen nothing!
תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים וַי עַל נְבִיֵי שִׁקְרָא דְמִשְׁתַּטָן דְאָזְלִין בָּתַר הִרְהוּר לִבְּהוֹן וּמִדַעַם לָא חָזָן.
הנבלי׳ – השוטים.
רוחם – כמו רצונם.
mad Heb. הַנְבָלִים, madmen.
their desire Heb. רוּחָם [lit. their spirit,] like רְצוֹנָם, their will.
אחר רוחם – אחר בדיית דעתם.
כה אמר, הנבלים – אנשים פחותים ונבזים כמו כאחד הנבלים (שמואל ב י״ג:י״ג) כאחת הנבלות ותרגם יונתן כאחד מן שטיא ותרגם זה גם כן דמשתטן.
אחר רוחם – אחר רצונם.
וכן אמר הוי על הנביאים הנבלים אשר הולכים אחר רוחם ולבלתי ראו רוצה לומר שהם היו נבלים מנבלים השפע האלהי ומזייפים אותו בהיותם הולכים אחר רוחם ובודים מלבם ולבלתי ראו רוצה לומר מה שלא ראו בנבואה.
ולבלתי ראו – מה שנמסר במסור׳ הדפוס כאן הוא לשון מבולבל והריני כותב בלשון ברור כל פסוק דאית ביה תרי לבלתי קדמאה לבלתי בלא וא״ו תניינא ולבלתי בוא״ו בר מן א׳ לבלתי הביא משא וגו׳ (ירמיהו יז) דאית בההוא פסוקא תרי לבלתי בלא וא״ו וכל פסוק דלית ביה אלא חד לבלתי היא בלא וא״ו בר מן ד׳ דאינון ולבלי בוא״ו וסימנהון לקדש את יום השבת ולבלתי שאת משא (ירמיהו סוף סימן י״ז) אם תפרו את בריתי וגו׳ ולבלתי היות (ירמיהו ל״ג) ולבלתי בנות בתים ולשבתנו (ירמיהו לה) ההלכים אחר רוחם ולבלתי ראו אלין ולבלתי ולית להון זוגא.
(ד) כשעלים בחרבות – בא הפ״א בחטף קמץ מכלול דף רי״ו ובמסורה ב׳ קמצין וסימ׳ תעליא צחו ע״כ. פי׳ תעליא הוא פסוק זה דכתיב ביה כשעלים ופי׳ צחו הוא פסוק ולא צמאו בחרבות דכתיב בישעיה סוף סימן מ״ח.
הוי – הוא ענין לשון יללה.
הנבלים – הפחותים ונבזים כמו ונבל נבלה ידבר (ישעיהו ל״ב:ו׳).
רוחם – ענין רצון.
הוי – יש להתאונן על הנביאים האלה הנבלים אשר הולכים אחר רצונם לומר מה שיש עם רצונם ומה שלא ראו בנבואה.
הוי – במקום אוי. כי אחריו על.
הולכים אחר רוחם – כמו איש הולך רוח (מיכה ב׳ י״א).
הוי על הנביאים הנבלים ר״ל כי הנביא מתנאו,
א. שישיג נבואה אמיתית,
ב. שתכלית נבואתו תהיה לתקן את העם, ונגד הא׳ אמר שהם נביאים נבלים שלא דבר ה׳ בם, והנה הנביא האמת ישיג נבואתו או ברוח ה׳ שיחול עליו וידבר בו, לעומת זה אמר שהם הולכים אחר רוחם – ר״ל רוח דמיונם, ולא רוח ה׳ דבר בם, או שיראה מחזות גדולות שמטעם זה נקראו רואים חוזים צופים, אבל הם לבלתי ראו – מאומה.
הוי – הראוי אוי באל״ף.
רוחם – מה ששכלם יועצם.
ולבלתי ראו – ואחר מה שלא ראו ברוח נבואה.
תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ד) כְּשֻׁעָלִ֖ים בׇּחֳרָב֑וֹת נְבִיאֶ֥יךָ יִשְׂרָאֵ֖ל הָיֽוּ׃
Israel, your prophets have been like foxes in the waste places.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
כִּתְעָלִין בְּחָרְבָתָא נְבִיֵי שִׁקְרָךְ יִשְׂרָאֵל הֲווֹ.

רמז שנב

כשועלים בחרבות נביאיך ישראל היו – ר׳ נחוניא אומר השועל הזה יושב ומצפה בחורבה בשעה שהוא רואה אדם לאי זה צד יברח כך כשועלים בחרבות.
כשועלים בחרבות – כשיבא אדם על פרץ החורבה בורח השועל על דרך פרץ אחרת ואינו עומד בפרץ להלחם.
Like foxes in ruins When a man comes upon a breach in a ruin, the fox flees through another breach, and it does not stand in the breach to fight.
כשועלים בחרבות נביאיך ישראל היו – כשועל הזהא שבורח אילך ואילך בזמן שהוא רואה אדם. כך הם נביאי השקר שמתנבאין להם לשלום. ובזמן שפורענות באה עליהם הם מתחבאיםב בחדר.
א. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״היה״.
ב. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י פרמא 2994: ״מתחבא״. בכ״י לוצקי 777: ״מתחברים״.
כשועלים בחרבות – שועלים מצויין בחרבות שנעשו מטעי כרם, כענין שועלים הלכו בו (איכה ה׳:י״ח) שועלים קטנים מחבלים כרמים (שיר השירים ב׳:ט״ז). וירושלים מטעי כרם היתה והן קופצים ומדלגים בפרצות. ופורצין בהן עוד ומוסיפין על הפרצה.
כך נביאיך ישראל היו – רואין הפרצות שבכם שגלו עשרת השבטים וגלו אחרי כן יויכין וגלותו, ורואין שיעבוד מלך בבל שמתחזק יום יום והיה להם להוכיחם, והן מתנבאים להן שלום שלום יהיה לכם ומחזקין ידיהם לעשות הרע לספות עוד על חרון אף י״י.
כשועלים בחרבות – כמו השועלים הנכנסים במקום הנפרץ בגדר הכרם ומשחיתים הכרמים כן היו נביאיך כמו שאמר שועלים קטנים מחבלים כרמים (שיר השירים ב׳:ט״ו) והפרץ נקרא חרבה כי חרב הוא מקום הפרץ באמרו בפרצות וישראל נקראו כרם והנה נביאי השקר שהם שועלים נכנסים דרך הפרץ להשחית הכרם והפרץ הוא משל לקטני אמנה שבהם שמיפים להם נביאי השקר דבריהם ונפתים להם והם סומכים ידיהם שישמעו להם גם כן האחרים ומשחיתים כרם י״י צבאות (ישעיהו ה׳:ז׳). ואמר נביאיך כלומר נביאיך הם ולא נביאי י״י.
ואומרו כשועלים בחרבות נביאיך ישראל היו פירש הרב רבי דוד קמחי שחרבות הם פרצי הכרם ושהשועלים נכנסים בפרצות לכרם ומשחיתים אותה כמו שאמר שועלים קטנים מחבלים כרמים (שיר השירים ב, טו) כן היו בישראל נביאי השקר, ובמדרש מגלת אסתר אמרו חכמים ז״ל כשועלים בחרבות נביאיך ישראל היו רבי נחוניא אומר השועל הזה יושב ומצפה בחרבה בשעה שרואה אדם לאיזה צד יברח ככה כשועלים בחרבות היו נביאיהם.
כשועלים – שם חיה מה.
בחרבות – מלשון חורבה.
כשועלים בחרבות – כמו השועלים כשהם בחרבות כשאדם בא בפרצת החורבה אין מי עומד למולו לעכבו מליכנס שמה אבל כלם יברחו דרך פרצה אחרת וכמו השועלים ההם כן היו נביאיך אתה ישראל וכאשר יפרש במקרא שלאחריו.
כשעלים וגו׳ – תחת שהיה לנביאים לגדור פרצות העם, כלומר להזהירם כדי שיחזרו למוטב, הנה אין לבם כי אם על בצעם. ולפיכך הם מחניפים את הרשעים, והנה הם כשעלים בחרבות שאינם נכנסים שם לגדור אלא לאכול ולחבל.
כשועלים ונגד הענין השני צריך שיתקן פרצת העם, אמר שנביאיך ישראל דומים כשועלים בחרבות – שהשועל טוב לו הפרצה מן הגדר,
א. שדרך הפרצה יכנס אל הכרם להשחיתו,
ב. שדרך הפרצה יברח, שאם יבא אדם כנגדו בפרצה זו יברח בפרצה שכנגדה בערמתו, וכן היו נביאי השקר שדרך הפרצות אשר היו בעם נכנסו אליהם וקבלו דבריהם אשר החניפו להם שדרכם טובה,
ג. שדרך הפרצות ברחו בעת נתפשו בדבריהם ושקרותם תלו הדבר בפרצות העם.
כשעלים – שבעלותם בחרבות מוסיפים על חרבנן.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ה) לֹ֤א עֲלִיתֶם֙ בַּפְּרָצ֔וֹת וַתִּגְדְּר֥וּ גָדֵ֖ר עַל⁠־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל לַעֲמֹ֥ד בַּמִּלְחָמָ֖ה בְּי֥וֹם יְהֹוָֽהי״יֽ׃
You have not gone up into the gaps, neither built up the wall for the house of Israel, to stand in the battle in the day of Hashem.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
לָא קַמְתּוּן בְּתַרְעֲתָא וְלָא עֲבַדְתּוּן לְכוֹן עוֹבָדִין טָבִין לְמִבְעֵי עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל לְמֵיקָם לְמִבְעֵי עֲלֵיהוֹן רַחֲמִין בְּעִדַן דַאֲתוֹ עֲלֵיהוֹן עָבְדֵי קְרָבָא בְּיוֹם רוּגְזָא דַיָי.
לא עליתם בפרצות – כמשה, ולמה היה משה דומה לרועה יפה שנפרץ גדר צאנו בערב שבת עם חשכה עמד וגדרה ונשתייר שם פרצה אחת ועמד בה, בא ארי ועמד כנגדו בא זאב ועמד כנגדו.
אבל לא עליתם בפרצות – שאילו כן הייתם יכולים לעלת ביום אף ה׳.
לא עליתם בפרצות – לא עשיתם מעשים טובים שתוכלו לעכב את הרעה מלבא.
You have not gone up into the breaches You did not do good deeds so that you could prevent the evil from coming.
לא עליתם בפרצות – לא העלתה תעלה לפורענותם של ישראל, ולא עשיתם מעשיכם טובים להיות לכם לגדר ולחומה לעלות לבקש רחמים ביום אף י״י.
ותגדרו גדר – להשיבם מדרכם הרעה אולי יסתרו ביום אף י״י.⁠א
א. כן בכ״י אוקספורד. ״ותגדרו גדר... אף י״י״ הושמט ע״י הדומות במהדורת פוזננסקי.
לא עליתם בפרצות ותגדרו גדר – אמר כנגד שרי ישראל וגדוליו שהיה כח בידם למחות בהם אמר לא עליתם באותם פרצות לעמוד כנגד השועלים שלא יכנסו לבדם ולהכות בהם ולכלותם וכן לא גדרתם גדר ולא בניתם אותם הפרצות בתשובה ומעשים טובים לשמור על בית ישראל.
לעמוד במלחמה ביום י״י – כלומר ביום אף י״י (איכה ב׳:כ״ב) וגזרתו וכן תרגם יונתן ביום רוגזא די״י כי אם עשיתם כן מעשיכם היו עומדים לכם במלחמה ולא היתה שולטת בכם יד אויביכם.
ולא עליתם בפרצות כמשה ולמה היה משה דומה לרועה יפה שנפרץ גדר צאנו וערב שבת עם חשיכה עמד וגדרה ונשתיירה שם פרצה אחת ועמד בה בא ארי ועמד כנגדו בא זאב ועמד כנגדו, אבל אתם לא עליתם בפרצות שאילו כן הייתם יכולים לעמוד במלחמה ביום אף ה׳. הנה ביארו הפסוקים האלה על נביאי השקר לא על נשיאי ישראל.
ולי נראה שהשועלים תמיד נכנסים במקומות החרבים כי הנה לא יבואו במקומות המיושבים מיראת בני אדם, ולכן דימה את נביאי השקר שיכנסו בחרבות שהם לא נכנסו בישראל בימי דוד ושלמה ושאר המלכים הצדיקים כמו שלא יכנסו השועלים במקומות המיושבים אבל אחר שנגזרה גזירה על ירושלם שתחרב אז קמו נביאי השקר ובאו א״כ בחרבות בירושלם החרבה ועומדת ליחרב בגזירה אלהית, ולכן דיבר כנגד הנביאים ההם לא עליתם בפרצות, ופירשו המפרשים הפסוק הזה כנגד שרי ישראל וגדוליהם שהיה כח בידם למחות בנביאים ההם ולא עלו באותם הפרצות לעמוד כנגד השועלים שלא יכנסו בכרמים ולכלותם, וכן לא גדרו גדר באותם הפרצות בתשובה ומעשים טובים לשמור על בית ישראל לעמוד במלחמה ביום השם רוצה לומר כ״א עשו כן היו עומדים להם במלחמה ולא היה שולט בהם יד האויב. ואינו נכון בעיני כי הנבואה הזאת על הנביאים היתה לא על השרים שלא מיחו בידם, אבל פירושו כך הוא הנה נביאי השקר היו מנבאים לישראל שלום וכמו שאמר אחר זה יען וביען התעו את עמי לאמר שלום שלום ואין שלום, ולכן כמהתל אמר הנביא אליהם אם אתם מנבאים שלום ונצחון לישראל למה לא עליתם בפרצות רוצה לומר בפרצות שעשו הכשדים בחומה למה לא עליתם שמה להגין על העיר ותגדרו גדר לבל יכנסו האויבים בעיר והגדר הוא לעמוד במלחמה ביום ה׳, כ״א הדבר כאשר נבאתם מהשלום היה ראוי שתעלו בפרצות ותגדרו גדרי׳ בעיר ותעמדו במלחמה ביום ה׳ כיון שאתם יודעים רצונו שהוא לשלום ישראל והצלתם.
בפרצות – מלשון פרצה ושבר.
ותגדרו גדר – ענין בנין כותל.
לא עליתם בפרצות – אתם הנביאים הנבלים לא עמדת׳ בפרצו׳ לעכב על האויב לבל יבוא ר״ל לא עמדתם בתפלה לעכב הפורעניות.
ותגדרו – מלת לא משמשת בשתים לומר לא גדרתם גדר במקום הפרצה ר״ל לא החזרתם את ישראל למוטב לעשות תשובה.
לעמוד – למען יכלו עמוד במלחמה מול האויב בעת בוא מה׳ תשלום גמול העון.
לעמוד – כדי שיוכל בית ישראל לקום לפני אויביו.
לא עליתם בפרצות ר״ל כי נביאי האמת משתדלים,
א. לגדור גדר שלא ימצא פרץ בין העם,
ב. לעמוד בפרץ, שגם במקום שנשאר פרוץ שלא נגדר, אם בא האויב (היינו המקטרג על העם) עמדו בפרץ ללחום עם האויב, דהיינו ילמדו זכות ויתפללו וישיבו חמה ויגינו בזכותם על הדור (כמ״ש (לקמן כ״ב) ואבקש איש גודר גדר ועומד בפרץ לפני), כמשל הגבור העומד במקום שהחומה פרוצה ולוחם עם האויב, אבל אתם לא עליתם בפרצות להשיב מלחמה בעצמכם נגד האויב, כי להפך הייתם כשועלים בחרבות שבבוא באויב בורחים בעד הפרצה, ולא גדרתם גדר על בית ישראל לגדר פרצה ר״ל לתקן את הדור, כי הייתם כשועלים שטוב להם הפרצה ליכנס דרך שם,
לעמד במלחמה שמצד שני אלה יעמדו במלחמה ביום שגזר ה׳ שיבא האויב, אם ע״י הגדר שיכליא האויב מלבא, אם ע״י גבורי כח לעמוד בפרץ.
לעמד – למען יעמדו.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ו) חָ֤זוּ שָׁוְא֙ וְקֶ֣סֶם כָּזָ֔ב הָאֹֽמְרִים֙ נְאֻם⁠־יְהֹוָ֔הי״י֔ וַיהֹוָ֖הי״י֖ לֹ֣א שְׁלָחָ֑ם וְיִחֲל֖וּ לְקַיֵּ֥ם דָּבָֽר׃
They have seen falsehood and lying divination, who say, 'Hashem says'; but Hashem has not sent them. And they have made men hope that the word would be confirmed.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
מִתְנַבָּן שְׁקַר וּמַלְפַן כַּדְבִין אָמְרִין אֲמַר יְיָ וַיָי לָא שַׁלְחִינוּן וּמַחְצְפִין דְתִתְקַייָם מִלַתְהוֹן.
חזו – לשון נבואה.
ויחלו לקיים דבר – ואיך סבורים לקיים דבריהם, לשון תוחלת. וי״א איקווייריראט בלעז.
לשון אחר: לשון המתנה.
They prophesied Heb. חָזוּ, a term for prophecy.
and expect their words to be fulfilled Heb. וְיִחֲלוּ. "Now how do they expect that their words will be fulfilled?⁠" [The word is] an expression of hope (תּוֹחֶלֶת). Some say that it is ecuydiyant in Old French, and they hoped. [Other editions read: et croiront, and they believed.] Another explanation: An expression of waiting.
ויחלו לקיים דבר – מבטלין דברי הנביאים כדי לקיים דבריהם, כמו: לא יחל דברו (במדבר ל׳:ג׳), דמתרגם: לא יבטל.
ויחלו לקיים דבר – ומוחילים אל העם תוחלת לקיים דבריהם. ואיך יכולין לעשות זאת.
חזו שוא וקסם כזב – פירוש וקסם כזב קסמו או אמרו כי נביאי השקר היו דבריהם על שני פנים היו יודעים דברי קסמים להגיד העתידות שלפעמים היו באים דבריהם כמו שאמר מודיעים לחדשים מאשר יבאו עליך (ישעיהו מ״ז:י״ג) מאשר ולא כל אשר לפיכך היו נפתים לדבריהם והיו אומרים גם כן כי דבר י״י היה להם בחזון וזהו חזון שוא שאומר שחזו והחזון היה שוא והקסם כזב.
ויחלו לקיים דבר – מיחלים ישראל לקיים דבריהם והיא תוחלת נכזבת.
ויחלו – מטעם תוחלת, כלומר כי היו מיחלים לזה כל בני ישראל שהיו שוטים גמורים.
אלא שכל דבריכם הם חזון שוא וקסם כזב רוצה לומר חזון משוא ושקר וקסם מכזבים שאף בקסם אין אתם יודעים דבר עם היות שאתם אומרים נאם ה׳ ומיחסים אליו הנבואה ואין הדבר כן כי השם לא שלח אתכם.
ויחלו – מלשון תוחלת ותקוה.
חזו שוא – בשוא נבאו ובכזב קסמו כי גם הקסם לא אמרו באמת.
האומרים – בדבריהם אמרו נאום ה׳ ולא כן הוא כי ה׳ לא שלחם.
ויחלו – ר״ל ואיך א״כ מבטיחים תוחלתם אל העם שיתקיים הדבר שאומרים.
שוא, כזב – שוא דבר שאין בו ממש, וכזב דבר בלתי מתקיים.
חזו שוא ר״ל
א. החזון שיחזו הוא דבר שוא וריק שאין לו מציאות רק ברוח דמיונם,
והקסם שבו יגידו העתידות הוא דבר כזב שלא יהיה הדבר כמו שאמרו, עד שאין ממש בדבריהם לא מצד הדבר עצמו שהוא שוא, ולא מצד התועלת שידעו על ידו את העתיד כי הוא כזב,
ב. שחוץ מזה הם מיחסים השוא הזה לדבר ה׳, וז״ש ואומרים נאום ה׳ – ובאמת ה׳ לא שלחם – וא״כ אחר שאין לדבריהם מציאות לא מצד עצמם ולא מצד משלחם איך ייחלו לקיים דבר – איך יתקיימו דבריהם.
ויחלו – מלשון תוחלת, ומבטיחים שומעיהם שדברם יתאמת.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ז) הֲל֤וֹא מַֽחֲזֵה⁠־שָׁוְא֙ חֲזִיתֶ֔ם וּמִקְסַ֥ם כָּזָ֖ב אֲמַרְתֶּ֑ם וְאֹֽמְרִים֙ נְאֻם⁠־יְהֹוָ֔הי״י֔ וַאֲנִ֖י לֹ֥א דִבַּֽרְתִּי׃
Haven't you seen a false vision, and haven't you spoken a lying divination, in that you say, 'Hashem says'; but I have not spoken?
תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
הֲלָא נְבוּאָן דִשְׁקַר אִתְנַבֵּיתוּן וּקְסַם כַּדְבִין אֲמַרְתּוּן וְאָמְרִין אֲמַר יְיָ וּמִן קֳדָם יְיָ לָא אִתְמַלָל.
(ז-ט) הלא מחזה שוא חזיתם... בסוד עמי – בקיבוצם, שאקבצם מן הגוים.
ובכתב ביתא ישראל – להיות להם שם וזכר בעולם,
לא יבאו – כמו שהן מתנבאין לבא.
א. בכ״י: בני.
הלא – אמר כנגד הנביאים.
ואומרים – ואתם אומרים.
כי מחזה שוא חזיתם ומקסם כזב אמרתם ואיך א״כ אתם אומרים נאם ה׳ ואני לא דברתי, ועם מה שפירשתי בזה הותרו שתי השאלות הא׳ והב׳.
הלוא מחזה – במקצת מדוייקים מלא ו׳ ואל״ף וכן נכון כי איננו מן ח׳ הלא חסרים בסיפרא וסימ׳ נמסר לעיל במסרה גדולה ס״ס י״ב.
מחזה – נבואת שוא נבואתם כי לא היתה נבואה.
ומקסם כזב – ר״ל אף הקסם אמרתם בשקר.
לא דברתי – מוסיף על לא שלחם (פסוק ו׳), כמ״ש (ירמיהו כ״ג כ״א) לא שלחתי, לא דברתי.
הלוא א״א שיתקיים מצד עצמו כי מחזה שוא חזיתם ולא מצד המשלח כי אמרים נאום ה׳ ואני לא דברתי שלא לבד שלא שלחתים בשליחות כי לא דברתי כלל.
תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ח) לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔היֱ⁠־הֹוִ֔ה יַ֚עַן דַּבֶּרְכֶ֣ם שָׁ֔וְא וַחֲזִיתֶ֖ם כָּזָ֑ב לָכֵן֙ הִנְנִ֣י אֲלֵיכֶ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽהיֱ⁠־הֹוִֽה׃
Therefore thus says Adonai Elohim, 'Because you have spoken falsehood, and seen lies, therefore, behold, I am against you,' says Adonai Elohim.
תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
בְּכֵן כִּדְנַן יְיָ אֱלֹהִים חֲלַף דְאִתְנַבֵּיתוּן שְׁקַר וַאֲלַפְתּוּן כַּדְבִין בְּכֵן הָא אֲנָא שְׁלַח רוּגְזִי עֲלֵיכוֹן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

לכן הנני אליכם – כמו ונתתי אני את פני באיש ההוא (ויקרא כ׳:ה׳).
ויונתן תרגם: הא אנא שלח רוגזי עליכון.
אבל אתם הנביאים יען שדברתם שוא ושקר בשמי וחזיתם כזב בקסמיכם
הנני – הנה אני אלחם עמכם.
לכן יאמר שמגיע להם עונש כפול,
א. על מה שינבאו כזה בשם ה׳, שגם אם לא היו מחטיאים את העם בנבואתם הלא נביא השקר מיתתו בחנק,
ב. על מה שבדבריהם מתעים את העם מדרכי ה׳, ותחלה יגיד ענשם על נבואת השקר, וז״ש יען דברכם שוא וחזיתם כזב הנני אליכם כי זה הנוגע לכבודי.
תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ט) וְהָיְתָ֣ה יָדִ֗י אֶֽל⁠־הַנְּבִיאִ֞ים הַחֹזִ֣ים שָׁוְא֮ וְהַקֹּסְמִ֣ים כָּזָב֒ בְּס֧וֹד עַמִּ֣י לֹֽא⁠־יִֽהְי֗וּ וּבִכְתָ֤ב בֵּֽית⁠־יִשְׂרָאֵל֙ לֹ֣א יִכָּתֵ֔בוּ וְאֶל⁠־אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֣א יָבֹ֑אוּ וִידַעְתֶּ֕ם כִּ֥י אֲנִ֖י אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽהיֱ⁠־הֹוִֽה׃
'My hand shall be against the prophets who see false visions, and who divine lies. They shall not be in the council of My people, neither shall they be written in the writing of the house of Israel, neither shall they enter into the land of Israel; and you shall know that I am Adonai Elohim.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וּתְהֵי מְחַת גְבוּרְתִּי עַל נְבִיֵי שִׁקְרָא דְמִתְנַבֵּן שְׁקַר וּמַלְפִין כַּדִיבִין בְּרַז טַב דְגָנִיז לְעַמִי לָא יְהוֹן וּבִכְתַב חַיֵי עַלְמָא דִכְתִיב לְצַדִיקֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל לָא יִתְכַּתְבוּן וּלְאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל לָא יַעֲלוּן וְתִידְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ אֱלֹהִים.
והיתה ידי אל הנביאים החוזים שוא – ר׳ זירא כי סליק לארץ ישראל אמר פלטי לי מחדא, כי סמכיה אמר פלטי לי מתרתי, כי אותביה בסוד העיבור אמר פלטי לי מן תלת, שנאמר והיתה ידיד אל הנביאים החוזים שוא והקוסמים כזב.
בסוד עמי לא יהיו – זהו סוד העיבור.
ובכתב בית ישראל לא יכתבו – זה סמיכה.
ואל אדמת ישראל לא יבאו – כמשמעו.
בסוד עמי – בסוד שאני רגיל לגלות לעבדי הנביאים, כמו דכתיב: כי לא יעשה י״י אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים (עמוס ג׳:ז׳) – לא יהיו שלא אעמידא מהם נביאים.
ובכתב בית ישראל לא יכתבו – בכתב חיי עולם שנכתבים בו צדיקים של ישראל לא יכתבו.
דבר אחר: בסוד עמי – זו סמיכה, ובכתב ביתב ישראל {לא יכתבו – זה סוד העיבור}.⁠ג
א. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״אעמיד״.
ב. כן בפסוק ובכ״י פרמא 2994. בכ״י מינכן 5, לוצקי 777: ״בני״.
ג. השחזור על פי בבלי כתובות קי״ב. (שם: ״בסוד עמי לא יהיו זה סוד עיבור ובכתב בית ישראל לא יכתבו זה סמיכה״), ואולי צריך להפוך את הנוסח בפירוש ר״י קרא. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, פריס 162, פירנצה III.8, יש כנראה השמטה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

והיתה ידי אל הנביאים – כמו על.
בסוד עמי לא יהיו ובכתב עמי ישראל לא יכתבו – פירושו כתרגומו ברז טב דגניז לעמי לא יהון ובכתב חיי עלמא דכתיב לצדיקי בית ישראל לא יתכתבון.
ואל אדמת ישראל לא יבאו – בשוב גלות בבל.
ובכתב בני ישראל לא יכתבו – כבר העירותי שענין הכתיבה הוא הקיום, וכן כתבם על לוח לבך (משלי ג׳:ג׳).
לכן והיתה ידי אל הנביאים רוצה לומר על הנביאים החוזים שוא ויהיה עונשם שבסוד עמי לא יהיו רוצה לומר בקבוץ עמי לא יכנסו ולא יחשבו לעם ה׳ והוא מלשון בסודם אל תבא נפשי (בראשית מט, ו) ובכתב בית ישראל לא יכתבו רוצה לומר שלא יכתבו שמיהם על ספר לכבוד ולתפארת ואל אדמת ישראל לא יבואו כאשר ישובו מבבל לא יזכו לשוב ולעלות לירושלם.
ובכתב בית ישראל – בקמץ התי״ו והוא סמוך ר״י בס׳ הרקמה.
בסוד – ענין קבוץ ואסיפה כמו בסוד משחקים (ירמיהו ט״ו:י״ז).
ידי – מכת ידי.
בסוד – לא יהיו בקבוצת עמי להכנס יחד עמהם להחשב עם ה׳ כמותם.
ובכתב וגו׳ – להיות נכתב עמהם להחיות בעולם הנצחי כמ״ש כל הכתוב לחיים בירושלים (ישעיהו ד׳:ג׳).
לא יבאו – בתוך הבאים בזמן הגאולה.
כי אני אד׳ – הנאמן לשלם גמול.
ואל אדמת ישראל לא יבאו – בשוב גלות בבל (רד״ק).
והיתה ידי – חושב ג׳ עונשים
א. בסוד עמי לא יהיו שלא יהיה להם חלק בסוד עם ה׳ שהיא תורתם וקדושתם שבעבורם נקראו עם ה׳,
ב. בכתב בית ישראל לא יכתבו שלא יהיה להם חלק לעוה״ב שזה נמלץ בדברי הנביאים בכתיבה כמ״ש כל הכתוב לחיים בירושלים (ישעיהו ד׳), כל הכתוב לחיים (דניאל י״ב), ויכתב בספר זכרון לפניו והיו לי ליום אשר אני עושה סגולה (מלאכי ג׳),
ג. שלא יהיה להם חלק בארץ וז״ש ואל אדמת ישראל לא יבאו (והוא נגד מ״ש ג׳ מתנות טובות נתן הקב״ה לישראל תורה וארץ ישראל ועוה״ב, שא״י בא לתקן חיי הגוף וחיים המדיניים, ועוה״ב על חיי הנפש, והתורה הנר המאיר לשני השלמיות האלה ומקשרם יחד).
בסוד – בקהל; סוד בחורים יחדו (ירמיהו י׳:י״א).
לא יבאו – בשוב יתר הגולים לא״י.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(י) יַ֣עַן וּבְיַ֜עַן הִטְע֧וּ אֶת⁠־עַמִּ֛י לֵאמֹ֥ר שָׁל֖וֹם וְאֵ֣ין שָׁל֑וֹם וְהוּא֙ בֹּ֣נֶה חַ֔יִץ וְהִנָּ֛ם טָחִ֥ים אֹת֖וֹ תָּפֵֽל׃
Because, even because they have seduced My people, saying, 'Peace'; and there is no peace; and when one builds up a wall, behold, they daub it with whitewash.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
חֲלַף דְאִתְנַבִּיאוּ שְׁקַר וַחֲלַף דְאַטְעִיאוּ יַת עַמִי לְמֵימָר שְׁלָמָא וְלֵית שְׁלָם וְאִינוּן דָמָן לִדְבָנֵי מְחִיצָא וְשָׁעֵיָע לֵיהּ טִין פַּטִיר דְלָא תֲבָן.
והוא בונה חיץ – והנה עמי כבונים בנין מחיצה והנביאים טחים אותו תפל קרקע הדומה לסיד ואינו מתקיים לפני הגשמים.
תפל – אוטומנץ בלעז וי״א בלאשטנייא בלעז.
and it is building a flimsy wall And behold My people are like builders of a partition, and the prophets are plastering with daub-earth similar to lime cement, but which does not resist the rains.
daub Heb. תָּפֵל, ajo[s]tamanz in Old French, coating, layer, and others say: plastre, plaster.
בונה חייץא – דומה לאותו שעשהב מחיצה רעועה.
והנם – הנביאים.
טחים אותו תפלג – לקרקע הדומה לסיד בו טחים אותו, ואין מעמיד הביניין בסיד ואין מתקיים בפני הגשמים.
חייץ – מחיצה.
תפל – שאין עיקר, שאין מתפיס את האבנים זו עם זו בסיד, והוא טיט בלא תבן. וכן תירגם יונתן: ואינון דמן לבני מיחצא ושפע ליהו טין פטיר דלא תבן. והוא דמיון, כלומר: דברי כזב שהם מתנבאים, כמו שאמר למעלה יען דברכם שוא וחזותכם כזב (יחזקאל י״ג:ח׳), יהיו כאדם הבונה כותל וטח אותו בתפל, אם יהיה גשם שוטף הוא מפיל את החומה שטוחה בתפל.
א. כן בכ״י פירנצה III.8, וכן נוסף בגיליון בכ״י פריס 162. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994 חסר: ״בונה חייץ״.
ב. כן בכ״י פריס 162, פירנצה III.8. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994: ״ששנה״.
ג. כן בפסוק וכן תוקן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״טפל״.
והוא – עמי.
בנה חיץ – כאדם שבונה הפסק בעלמא של אבנים זו על זו בלא טיט אך להפסיק.
והנם – הנביאים.
טחים אותוא – מבחוץ.
תפל – בלי טיט מבפנים, כלומר בנין עמי ומעשיו אינן קיימין לסמוך עליהן להגן עליהם מזרם וממטר. והיה לנביאים לומר להם שבנינם סתירה הוא ולא יסמכו עליו, והם משבחים אותם ומחזיקים ידם לסמוך על החיץ התפל.
א. בכ״י: אתם.
יען וביען – הכפל לחזק העונש וכן יען וביען במשפטי מאסו (ויקרא כ״ו:מ״ג) ותרגם יונתן חלף דאתנביאו שקר וחלף דאטעיאו ית עמי.
הטעו את עמי – זה לבדו בטי״ת במקר׳ כי במקרא ישתמשו בענין זה בתי״ו תעה לבבי, כי רוח זנונים התעה (הושע ד׳:י״ב) וכן כלם בתי״ו אבל במשנה וגמרא נשתמשו בענין הזה בטי״ת העובר לפני התיבה וטעה והטעו את בעל הבית וזולתם רבים וכן שמושים בענין הזה בטי״ת והטי״ת והתי״ו ממוצא אחד הם ויבא זה במקום זה.
והוא בונה חיץ והנה טחים אותו תפל – נביא השקר בהבטיחו על שקר דומה למי שבנה חיץ והיא מחיצה גרועה והוא משל שהם אומרים לבנות ירושלם בנין קיים לאמר שלום ואין שלום הנה הבנין תפל וישראל המקבלים דבריהם דומים לטחי החיץ בחומר תפל וגרוע שאין לו קיימה כמו היאכל תפל מבלי מלח (איוב ו׳:ו׳) לפי שהוא דבר שאין לו טעם.
ואדני אבי ז״ל פירש תפל לבנים שאינם שרופים ובנין שעושין מהם בבא הגשם עליו יפול.
ויונתן תרגם: ושעיע ליה טין פטיר דלא תבן ויש לפרש והנם טחים אותו תפל על נביאי השקר עצמם שבונים החיץ ואחר כן טחין אותו כלומר שמיפים דבריהם בדברי חלקות כבונה בית וטח אותו ליפותו וכן אמר למטה בפרשה את ארץ לא מטוהרה היא (יחזקאל כ״ב:כ״ד) ונביאיה טחו להם תפל (יחזקאל כ״ב:כ״ח).
והיה זה יען וביען הטעו את עמי רוצה לומר שהיו מחטיאים את הרבים לאמר ששלום יהיה להם ולא יראו ממלך בבל ובזה מנוע מהם התשובה, ולא היה כן כי אין שלום אמר ה׳ לרשעים, ואומרו והוא בונה חיץ והנם טחים אותו תפל חיץ היא מחיצה גרועה ותפל הוא דבר שאין בו ממש ולא קיום מלשון היאכל תפל מבלי מלח (איוב ו, ו), יאמר שהנביאים ההם כל אחד מהם היה בונה חיץ שהיא כותל לבנים גרועה וחלושה והיא הנבואה שהיו אומרים והיו טחים אותו תפל שמיפים אות׳ בדברי חלקות כבונה בית ועושה אותו בדבר שאין בו קיום ולא ממש.
הטעו – מלשון הטעאה ומתעה.
חיץ – הוא מלשון מחיצה המוזכר בדרז״ל.
טחים – ענין מריחה לסתום הנקב וכן וטח את הבית (ויקרא י״ד:מ״ב).
תפל – כל דבר שאינו מתוקן כל צרכו קרוי תפל וכן היאכל תפל מבלי מלח (איוב ו׳:ו׳).
יען וביען – הכפל לחזק ולומר בעבור זה העון לבד ראוים הם לגמול העונש הזה.
הטעו את עמי – היו מטעים אותם לאמר שלום יהיה לכם ובעבור זה אחזו בדרכם ולא עשו תשובה.
ואין שלום – ר״ל ובשקר הבטיחו השלום כי אין שלום מיועד להם.
והוא בונה חיץ – כ״א מהנביאים ההם היה בונה חיץ שהוא כותל לבנים גרועה וקלושה והיא הנבואה שהיו אומרים.
והנם – והנה הם טחים על הכותל טיח תפל שאינו מתוקן כהלכתו לייפות הכותל ולהחליקו ר״ל מייפים הנבואה במליצה נאותה ומזויפת להיות מקובל על הלב.
והוא בונה חַיִץ – העם בונים מחיצה וקיר,⁠א והם, הנביאים, טחים אותו בטיט גרוע ובלתי מתקיים.⁠ב
תפל – גרוע כמו המאכל שאין בו מלח.⁠ג
דוכן תרגמו יונתן: טין פטיר דלא תבן, ויירונימוס: luto absque paleis,⁠ה והחמר בלא תבן אינו חזק כל כך לקשר החומה. ו
א. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן (במקום ״וקיר״): ״כלומר קיר בלתי חזק״.
ב. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן (במקום ״גרוע ובלתי מתקיים״): ״ליפותו, אע״פ שהקיר הוא תפל״.
ג. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן (במקום ״תפל – גרוע כמו המאכל שאין בו מלח.⁠״): ״תפל – נראה לי כמו שהמאכל הוא תפל כשהוא בלי מלח, כן הקיר נקרא תפל כשהוא בלא חֹמֶר, שאינו קיר חזק אלא גדר (עיין נימוקי הבחור, שרש גדר) ומחיצה. והנה המשיל נביאי השקר המחניפים את הרשעים ואומרים להם שלום יהיה לכם, לאדם הטח בטיט מבחוץ קיר שאין בו טיט מבפנים. ועל ידי הטיט המכסה אותו מבחוץ אין אדם רואה תכונת הקיר, החזק הוא הרפה, היש בתוכו חומר אם אין.⁠״
ד. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן נוסף כאן: ״והמפרשים פירשו תפל – בנוי בחמר גרוע,⁠״.
ה. כן בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן. בדפוס ראשון הושמט הציטוט מהיירונימוס.
ו. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן נוסף כאן: ״וזה אמנם אין לו ענין כאן. כי כאן אינו מדבר בבנין הקיר אלא בטיחת הקיר, ולשון טיחה אינה אלא מבחוץ, כמו שמצאנו (דברי הימים א כ״ט:ד) ושבעת אלפים ככר כסף מזוקק לטוח קירות הבתים. וכן אין לקבל מה שכתבו ראזנמילר וגעזעניוס כי תפל כמו טפיל בארמי שענינו חומר.⁠״
יען וביען – עונש במדה ובמשקל, ועמ״ש התו״ה בחקותי (סימן נ״א).
חיץ – מענין מחיצת הקנים בלשון משנה, שחוצה המקום לשנים ע״י מחיצה.
יען – עתה יודיע העונש ע״מ שהתעו את העם, וז״ש יען וביען ר״ל עונש תוך עונש, עונש כפול על פרי המעשה חוץ מן המעשה עצמו,
יען שהתעו את עמי לאמר שלום – שהבטיחו אותם על שלומם הפנימי שדרכם טובה ועל שלום החיצון שלא יבוא עליהם האויב, ובזה חזקו ידיהם בל ישובו, ובאמת אין שלום,
והוא בונה חיץ – מצייר שהעם בונה מחיצה של קנים חלושה, ונביאי השקר טחים את המחיצה הזאת בתפל – טיח עב המכביד על הקיר ובלתי מתקיים, והנמשל י״ל פנימי וחיצון,
א. שהקיר רומז ע״מ שחזקו ובצרו חומת ירושלים מפני האויב וחשבו שלא יכול לכבשה ובאמת הוא חיץ חלש, והם בדבריהם טחים את הקיר שיתראה חזק ובאמת הוא טיח תפל המכביד על הקיר ולא יתקיים כמו שיבאר, וגם ירמוז בהקיר אל קיר הברזל ששם ה׳ בינו לבין העיר (כמ״ש למעלה סי׳ ד׳), ור״ל שהם שמו חיץ ומחיצה בינם לבין אלהיהם, כמ״ש כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם ובאשר שדרך המחיצה של קנים שיש בה נקבים יכול עדיין להביט אליהם דרך הנקבים כמציץ מן החרכים, הם טחים אותו תפל, ר״ל גורמים שתסור ההשגחה מהם לגמרי ע״י שמשחיתים דרך העם.
חיץ – מחיצה להגן.
תפל – טיט רע, במאכל בלי מלח.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יא) אֱמֹ֛ר אֶל⁠־טָחֵ֥י תָפֵ֖ל וְיִפֹּ֑ל הָיָ֣ה׀ גֶּ֣שֶׁם שׁוֹטֵ֗ף וְאַתֵּ֜נָה אַבְנֵ֤י אֶלְגָּבִישׁ֙ תִּפֹּ֔לְנָה וְר֥וּחַ סְעָר֖וֹת תְּבַקֵּֽעַ׃
Tell those who daub it with whitewash that it shall fall. There shall be an overflowing shower; and you, great hailstones, shall fall; and a stormy wind shall tear it.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אֱמַר לִדְבָנֵי מְחִיצָא וְשָׁעֵיָא לֵיהּ טִין פַּטִיר דְלָא תֶבֶן נָפִיל הוּא כְּעַן יְהֵי מְטַר מַגְבַּר וְיַת אַבְנֵי אֶלְגָבִישׁ יַחְתָן וְרוּחַ עַלְעוֹלִין תְּבַזַע.
[אבני אלגביש] – יש שתרגם אותה:⁠1 ברק⁠[ים, והם גצים הניצתים באוויר] מהאדים החמ⁠[ים, ומה שמגיע מהם לארץ] שורף, ויש שהוא שוקע באד⁠[מה וכבה שם]. ויש אומרים, שאם בשקיעתו הוא עובר [במקום מחצב], ניתך כל מה שהוא עובר על פניו בשל חו⁠[מו] העז,⁠2 [וזה] עצום.
1. אין תיעוד לפירוש זה אצל קודמיו; נראה, כי מטרת אריכות דבריו היא לחזק את הקשר שבין תיבת ״אלגביש״ לבין תיבת ״אבני״ שלפניה. מנחם, ערך ׳אלגביש׳, אלפסי, ערך ׳גבש׳; ריב״ג, אצול, ערך ׳גבש׳, רש״י ורד״ק מפרשים: ״אבני ברד גדולות״. יש לציין, כי מנחם, ריב״ג ואבן בלעם ראו את תיבת ״אלגביש״ כמלה אחת. לא כן רד״ק ומנחת שי.
2. דברים דומים (אם כי חלקיים) מצויים בל סאן אל ערב, ערך ׳צעק׳.
ואתנה – כמו ואתן.
אבני אלגביש – אבני ברד גדולות ואומר אני לפי שהם מזהירות ככל אבני גביש הוא מדמה אותם אל גביש שהיא אבן טובה כענין שנאמר ראמות וגביש (איוב כ״ח:י״ח) ורבותינו אמרו אל גביש שעמדו באויר על גב איש וזהו משה רבינו שנאמר ומטר לא נתך ארצה (שמות ט׳:ל״ג) אותם שהתחילו לירד לא הגיעו לארץ.
תפולנה – על הקיר.
then you Heb. וְאַתֵּנָה, like וְאֶתֵּן [the second person pronoun in the feminine plural].
gigantic hailstones Heb. אַבְנֵי אֶלְגָּבִישּׁ, huge hailstones, and I say that because they shine as do all [crystal] hailstones, he likens them to crystal (גָבִישּׁ), which is a precious stone, as in the way that it is stated: "Coral and crystal (וְגָבִישּׁ)" (Iyyov 28:18). Our Sages (Bavli Berakhot 54b) said: [They are called] אֶלְגָבִישּׁ because they [once] stood in the air over a man עַל גַב אִישּׁ, and this is Moshe, our teacher, as it is said: "and rain did not reach the earth" (Shemot 9:33) those that started to fall did not reach the earth.
will fall on the wall.
אל טחי תפל ויפול – כשיהיה גשם שוטף וגם אם אתנה אבני אלגביש הן מפילות אותן טחי תפל, וגם אם יהיה רוח סערה תבקע – החומה לארץ. אפילו באחת מכל אילו שלש לא תוכל לעמוד, כל שכן אם יבואו כולם עליה בבת אחת, שעוקרת והופכת על פניה. ואני אביא שלשתן על אותן שטחין ומחליקין לישראל בשקריהם ובפחזותם.
וכבוא הזרם והרוח, ויפל – כשהיה גשם שוטף.
ואתנה – ואתם. כמו ואתנה ידעתן (בראשית ל״א:ו׳).
אלגביש – אבני ברד. ולפי שצוהבות כאבן גביש שהיא אבן טובה לבנה קוראה אלגביש. כמו ראמות וגביש לא יזכר (איוב כ״ח:י״ח).
אמור אל טחי תפל ויפל – הבונים בכלל.
ויונתן תרגם: אמר לדבני מחיצא ושעיע ליה טין פטיר דלא תבן נפיל הוא.
ויפול – הוי״ו כפ״א רפה בלשון ישמעאל כוי״ו וישא אברהם את עיניו (בראשית כ״ב:ד׳) והדומים לו כלומר יפול זה הבנין ואפילו יהיה חזק כמחשבותיכם כי יהיה גשם שוטף שיפילנו.
היה – עבר במקום עתיד.
ואתנה אבני אלגביש תפלנה – כנגד אבני הברד ידבר ואומר להם תפלנה הבנין הזה וכן תהיה רוח סערות שתבקע אותו והגשם והאבנים והרוח משל לאויבים החזקים.
ואתנה – כמו ואתן והה״א נוספת כמו ואתנה.
ויונתן תרגם ואתנה כמו וית אבני אלגביש יחתן. ובמקצת נוסחאות כתיב ואת אבני אלגביש ואבני אלגביש הם אבני ברד גדולות ויקרא אלגביש ואלגביש מלה אחת במקצת הספרים ובקצתם שתי מלות.
ויש מפרשים: במלה אחת ענין שתי מלות דומות אל גביש מן ראמות וגביש (איוב כ״ח:י״ח).
ואתנה – דבר לנכח האבנים שכן צחות המליצה בעברי.
ולכן אמר כנגד הנביאים ההם אמור אל טחי תפל ויפול ר״ל אמור אליהם למה אתם טחים תפל בבנינכם הלא תדעו שיפול ולא יתקיים, הנה יבוא גשם שוטף וכן אתן אני אבני אלגביש שיפלו ורוח סערה גם כן שתבקע הבית אשר בנו.
ואתנה – במקצת ספרים קדמונים התי״ו בסגול ועיין למטה בפ׳ זו ובסימן ל״ד ובפ׳ ויצא. ויונתן שתרגם וית אבני אלגביש נראה שהיה קורא ואת אבני אלגביש וגם רד״ק כתב שכן כתוב במקצת נוסחאות אמנם כפי המסורת שאכתוב בסמוך צ״ל ואתנה.
אבני אלגביש – בס״א כ״י שתי מלות וכן כתב רד״ק שכן נמצא במקצת הספרים ועיין מה שכתבתי בסי׳ ל״ח בע״ה.
היה – כמו יהיה.
שוטף – יורד בחוזק.
ואתנה – כמו ואתן.
אלגביש – הוא כמו שתי מלות אל גביש ור״ל אבני ברד דומות אל גביש והוא אבן יקר כמו ראמות וגביש (איוב כ״ח:י״ח).
אמור וכו׳ – ויפול ר״ל אמור על טחי התפל למה אתה טחים הבנין הלא תדעו שיפיל ולא יתקיים כלומר מה תועלת מיופי המליצה הלא אין ממש בנבואה.
היה גשם שוטף – הנה אם יהיה גשם שוטף וכן אם אתן אני אבני אלגביש שתפולנה עליה וגם רוח סערה שתבקע את הקיר ר״ל אם יבוא אויב חזק יהיה א״כ נראה לכל בטול הנבואה.
א
אבני אלגביש – אבני קרח (גבש בערבי נקפא), כלומר אבני ברד.
תבקעerumpere. כל יציאה בכח נקראת בקיעה, כמו אז יבקע כשחר אורך {ישעיהו נ״ח:ח׳}, בצורות יאורים בקע (איוב כ״ח:י׳).
א. בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן נוסף כאן: ״ויפל – קיר תפל אשר מטבעו לנפול.⁠״ הביאור הושמט בדפוס ראשון.
ויפל – אשר יפול.
ואתנה – כמו ואתן, כמו ואתנה ידעתן (בראשית ל״א).
אמר לאותם אשר טחים תפל אשר יפול ר״ל שהתפל הלא הוא מצד עצמו מוכן ליפול ובלתי מתקיים, מכ״ש אם היה גשם שוטף שכשיהיה גשם בודאי הגשם ידיח את התפל מן הקיר, ובפרט כי עם הגשם הטבעי אתן אני בהשגחתי דבר הבלתי טבעי, כי אבני אלגביש תפלנה שהם שוברים את הקיר בעצמו ורוח סערות תבקע את הקיר.
אלגביש – אל גב אש (ואש מתלקחת בתוך הברד, פרשת וארא); אבני ברד מעורבות עם בזקי אש.
תבקע – הקיר; בני ישראל נועצים מה לעשות בצרה המאימת עליהם, ונביאי השקר מבטיחים אותם שקר, באופן שאינם בוחרים בעצה טובה.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יב) וְהִנֵּ֖ה נָפַ֣ל הַקִּ֑יר הֲלוֹא֙ יֵאָמֵ֣ר אֲלֵיכֶ֔ם אַיֵּ֥ה הַטִּ֖יחַ אֲשֶׁ֥ר טַחְתֶּֽם׃
Behold, when the wall is fallen, shall it not be said to you, 'Where is the daubing with which you have daubed it?'
תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וְהָא נְפַל כָּתְלָא הֲלָא יִתְאֲמַר לְכוֹן אָן שִׁיעָא דְשַׁעְתּוּן.
איה הטיח – כך כשתבא הרעה יאמר לכם איה השלום שהבטחתם.
Where is the plaster When the calamity comes, such will be said to you: "Where is the peace that you promised?⁠"
איה הטיח – איה נבואתכם שחיזקתם בהם ידי העם.
והנההלא יאמר אליכם איה הטיח אשר טחתם וכן איה הבנין אשר בניתם אלא לקח הענין האחרון לקצר או לפי שבוני החיץ לא יהיו אחרי נפול הקיר כי יכלו ויסופו נביאי השקר וישארו קצת מן הטחים והם ישראל ולנשארים יאמר איה הטיח אשר טחתם והנה קרא החיץ קיר ואמר והנה נפל הקיר רוצה לומר כי בנפול הקיר והיא חומת ירושלם שנבקעה ידוע כי נפל החיץ הנאמר על דרך משל.
והנה נפל הקיר רוצה לומר וכאשר יפול הקיר שהוא החיץ שאמר למעלה בסבת הגשם השוטף ורוח הסערה שישלח השם מן השמים, הלא יאמר לכם איה הטיח אשר הטחתם ומה תשיבו עם כזביכם, והגשם השוטף ואבני אלגביש ורוח סערה הוא משל לאויב החזקים שיבואו עליהם, ואתנה הוא כמו ואתן, ובעבור שאמר היה גשם שוטף ואתנה בלשון מסופק אם יהיה כן
הקיר – הכותל והוא החיץ שזכר.
והנה נפל הקיר – כשיפול הקיר הלא יאמר מה תועלת היה בטיח ר״ל כשתבוטל הנבואה הלא יאמר מה תועלת ביופי המליצה מיטב הדבור.
והנה עי״כ נפל הקיר בעצמו הלוא אז יאמר אליכם איה הטיח אשר טחתם שאם תפול הקיר כ״ש שלא יתקיים התפל, ועתה יבאר דבריו.
תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יג) לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔היֱ⁠־הֹוִ֔ה וּבִקַּעְתִּ֥י רוּחַ⁠־סְעָר֖וֹת בַּחֲמָתִ֑י וְגֶ֤שֶׁם שֹׁטֵף֙ בְּאַפִּ֣י יִֽהְיֶ֔ה וְאַבְנֵ֥י אֶלְגָּבִ֖ישׁ בְּחֵמָ֥ה לְכָלָֽה׃
Therefore thus says Adonai Elohim, 'I will even tear it with a stormy wind in My wrath; and there shall be an overflowing shower in My anger, and great hailstones in wrath to consume it.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בְּכֵן כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים וְאַיְתֵי מְלַךְ דְתַקִיף בְּרוּחַ עַלְעוֹלִין בַּחֲמָתִי וְעַמְמִין קְטוֹלִין כִמְטַר מַגְבַּר בְּרוּגְזִי יֵיתוּן וּמַלְכְּוָן דַחֲסִינִין כְּאַבְנֵי אֶלְגָבִישׁ בִּרְגַז לְשֵׁיצָאָה.
הדא הוא דכתיב: כה אמר י״י ובקעתי רוח סערות בחמתי וגשם שוטףא באפי יהיה ואבני אלגביש בחומהב לכלה – אותו בניין שאמר בסמוך: והסירותיג את הקיר וגו׳.
עניין אחר: גשם שוטף – אילו חיילותיו של נבוכדנצר.
ואבני אלגביש – ממרום שלח אש בעצמותי (איכה א׳:י״ג).
רוח סערות – וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון (יחזקאל א׳:ד׳).
א. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״ושוטף״.
ב. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, פריס 162. בנוסח שלנו: ״בְּחֵמָה״.
ג. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, פריס 162. בנוסח שלנו: ״והרסתי״.
לכן, ובקעתי – פעל יוצא לשלישי כי הרוח תבקע.
מפני זה אמר אחריו לכן כה אמר ה׳ אלהים ובקעתי רוח סערות בחמתי רוצה לומר שהרוח סערה ואבני אלגביש והגשם אשר זכר כולם יבואו בהכרח שהם משל לנבוכד נצר וחיילי הכשדים ויהיה זה בחמה לכלה רוצה לומר באפו ובחמתו לכלותם.
ובקעתי – הבי״ת בחירק.
ובקעתי – ר״ל כן אעשה ואבקע את הקיר בחמתי ע״י רוח סערה ובאפי יהיה עליה גשם שוטף ואבני אלגביש אוריד עליה בחמה לכלותה ר״ל אביא אויב חזק ותבוטל הנבואה.
ובקעתי – פעל יוצא לשלישי.
בחמתי, באפי – עי׳ הבדלם למעלה (ה׳ י״ג).
כה אמר ה׳ ובקעתי רוח סערות בחמתי – שיש הבדל בין חמה ובין אף,
שהחמה היא הכעס הפנימי השמור בלב,
ואף הוא התגלות הכעס ע״י עונש, וכשיהיה האף בלא חמה פנימית, אינו רע, אבל האף שיצא ע״י חמה פנימית הוא רע, ובכ״ז לפעמים אחר שיצא האף ויעניש תשוכך החמה כי אז תתקרר דעת הקוצף ע״י שהעניש וכלה חמתו, אבל אם אחר שיצא האף עוד החמה קיימת אין תקוה, וז״ש שע״י החמה הפנימית אבקע רוח סערות, ובצאת החמה לחוץ להיות אף חיצון אז יתגשם להיות גשם שוטף – ר״ל לא גשם רגיל רק שישטוף הכל ע״י האף, ובכ״ז לא תשוכך החמה בזה רק תתעורר שנית עד שהגשם יתגשם ויגלד להתהוות ממנו אבני אלגביש ע״י החמה וזה יהיה לכלה.
ובקעתי – השמים, וכן יש לפרשו גם למעלה פסוק י״א.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יד) וְהָ֨רַסְתִּ֜י אֶת⁠־הַקִּ֨יר אֲשֶׁר⁠־טַחְתֶּ֥ם תָּפֵ֛ל וְהִגַּעְתִּ֥יהוּ אֶל⁠־הָאָ֖רֶץ וְנִגְלָ֣ה יְסֹד֑וֹ וְנָֽפְלָה֙ וּכְלִיתֶ֣ם בְּתוֹכָ֔הּ וִידַעְתֶּ֖ם כִּֽי⁠־אֲנִ֥י יְהֹוָֽהי״יֽ׃
So I will break down the wall that you have daubed with whitewash, and bring it down to the ground, so that its foundation shall be uncovered; and it shall fall, and you shall be consumed in its midst. And you shall know that I am Hashem.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְאַפְגַר יַת קַרְתָּא דְאִתְנַבֵּיתוּן בָּהּ נְבוּאַן דִשְׁקַר וְאֶרְמִינָהּ לְאַרְעָא וְיִתְגְלוּן אוּשָׁהָא וְתַפֵּל וְתִשְׁתֵּיצוּן בְּגַוָהּ וְתֵידְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ.
אשר טחתם תפל והגעתיהו אל הארץ ונגלה יסודו – כלומר, באמצעות הטיט ללא תבן,⁠1 ו״טח⁠[תם״ ...] מה [..., גז]⁠ור מן ״ואחרי הטוח״ (ויקרא י״ד:מ״ג).⁠2
1. כך פירשו: ת״י; רס״ג, פירוש לאיוב ו, ו; אלפסי, ערך ׳תפל׳; ריב״ג, אצול, ערך ׳תפל׳. מנחם, ערך ׳פל׳, סבור שהמלה קרובה בהוראתה ל״נפל״. ריק״ם, המובא בפירוש רד״ק לפסוק יו״ד, מפרש ״לבנים שאינן שרופות״; ורד״ק סבור, ש״תפל״ הוא ״חומר גרוע״.
2. נראה, שמטרת ההשוואה היא להראות, ששורשה של תיבת ״טחתם״ הוא טו״ח ובמשמעותו. השווה: חיוג׳, ערך ׳שוח׳; ריב״ג, אצול, ערך ׳שוח׳.
הקיר – היא ירושלים.
the wall That is Jerusalem.
וכליתם – אתם נביאי השקר.
והרסתי, ונפלה – ירושלם.
בתוכה – בתוך ירושלם כי נביאי השקר נהרגו בה בנפול הקיר לא נמלט אחד.
והרסתי את הקיר אשר טחתם תפל רוצה לומר ואז אהרוס את הקיר שהוא החיץ שזכר למעלה שטחתם אותו למעלה בכזביכם ושקריכם והגעתיהו אל הארץ ונגלה יסודו, והנמשל בזה שתחרב ירושלם ולא יהיה להם שלום כמו שנבאו בשקרותם.
והרסתי – מלשון הריסה ונתיצה.
ונגלה – מלשון גלוי.
והגעתיהו – את הקיר אגיע עד הארץ כי תפול למטה.
ונגלה יסודו – על כי תפול הכותל ממעל שעל היסוד יהיה א״כ נראה היסוד.
ונפלה – כאשר תפול הקיר אז גם אתם טחי התפל תכלו בתוכה רוצה לומר כשיבוא האויב ותבוטל הנבואה אז יכלו הנביאים ההם.
כי אני ה׳ – הנאמן לשלם גמול.
והרסתי צייר ג׳ ענינים,
א. הירוס הקיר – שהוא התפוררות שלא תהיה שלמה, והוא בקיעת העיר,
ב. והגעתיהו אל הארץ שהיא הנפילה לגמרי,
ג. ונגלה יסודו שלא ישאר שארית עד היסוד בה, ובל תחשוב שתפול הקיר לבדה ולא יוזקו האנשים, ע״כ אמר ונפלה וכליתם בתוכה שתפול הקיר על האנשים, ובזה וידעתם כי אני ה׳.
ונפלה – העיר.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(טו) וְכִלֵּיתִ֤י אֶת⁠־חֲמָתִי֙ בַּקִּ֔יר וּבַטָּחִ֥ים אֹת֖וֹ תָּפֵ֑ל וְאֹמַ֤ר לָכֶם֙ אֵ֣ין הַקִּ֔יר וְאֵ֖ין הַטָּחִ֥ים אֹתֽוֹ׃
Thus I will accomplish My wrath on the wall, and on those who have daubed it with whitewash; and I will tell you, 'The wall is no longer, neither those who daubed it;
תרגום יונתןר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְיָחוּל רוּגְזִי בְּקַרְתָּא וּבִנְבִיֵי שִׁקְרָא דְאִתְנַבִּיאוּ בָּהּ נְבוּאַן דִשְׁקַר וְיִתְאַמַר לְכוֹן לֵית קַרְתָּא וְלֵית נְבִיֵי שִׁקְרָא.
ואמר לכם אין הקירא – ואין אני יכול להתווכח לכם, אין הנביאים ואין הנשמעים לדברי טחי תפל.
א. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777, פרמא 2994: ״קיר״.
ואמר לכם – עליכם.
וכליתי, ואומר לכם – ואז אומר לכם אין הקיר ואין הטחים אותו והם נביאי ישראל הנבאים מלבם שנאמר משל זה עליהם וגם ישראל המחזיקים בידיהם והמקבלים דבריהם כלו בתוכה או בחרב או ברעב או בדבר.
נביאי ישראל – כאלו כתב רוצה לומר נביאי ישראל, כי זה פירוש לטחים הנזכר (יחזקאל י״ג:י׳).
וכליתי את חמתי בקיר ובטחים אותו שהקיר הוא רמז לירושלם והטחים לנביאי השקר, באופן שאז אומר לכם אין הקיר ואין הטחים אותו כלומר כבר נחרבה ירושלם שהיא הקיר ונהרגו נביאי השקר.
וכליתי – ענין השלמה.
וכליתי – אשלים את חמתי בקיר ר״ל אבטל את כל דברי הנבואה.
ובטחים – ר״ל בהנביאים המייפים נבואת השקר במליצ׳ נאותה ומזויפת.
ואומר לכם – אז אומר לכם אין הקיר ר״ל הנה לא נתקיימה הנבואה ואין תקומה אל הטחים אותו הם הנביאים ההם כי אז יכלו גם המה.
ואמר לכם – בקצת ספרים ואָמר בקמץ האל״ף. וכן תירגם יונתן: ויתאמר לכון. והוא דומה למה שכתוב למעלה {יחזקאל י״ג:י״ב} הלא יאמר אליכם, אלא ששם אמר אליכם. כי מלות איה הטיח אשר טחתם {יחזקאל י״ג:י״ב} יאמרו אותן אליהם, אבל מלות אין הקיר ואין הטחים אותו לא יתכן לומר אותן אליהם, אלא עליהם.
אין הקיר ואין וגו׳ – אין כמו אֵי ואַיֵה. ואמרו אֵין במקום אֵי כמו שאמרו אֵי במקום אֵין (אֵי שֵכָר, ובלשון חכמים: אי אפשר) וכן מֵאַיִן יבא עזרי (תהלים קכ״א:א׳). ובלשון חכמים {בבלי חגיגה ט״ו.}: מאַיִן ולאַיִן בן זומא.
וכליתי מודיע כי אחרית החמה אכלה רק בקיר ובטחים תפל, שהוא בירושלים ובנביאי שקר שבה לא בכלל ישראל.
אין – אֵי, כמו מאין יבא עזרי (תהלים קכ״א:א׳).
תרגום יונתןר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(טז) נְבִיאֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל הַֽנִּבְּאִים֙ אֶל⁠־יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם וְהַחֹזִ֥ים לָ֖הּ חֲז֣וֹן שָׁלֹ֑ם וְאֵ֣ין שָׁלֹ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽהיֱ⁠־הֹוִֽה׃
the prophets of Israel who prophesy concerning Jerusalem, and who see visions of peace for her, and there is no peace,' says Adonai Elohim.⁠"
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
נְבִיֵי שִׁקְרָא דְיִשְׂרָאֵל דְמִתְנַבֵּין עַל יְרוּשְׁלֵם וּמַטְעִין לָהּ בְּאוּלְפַן שְׁלָם וְלֵית שְׁלָם אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים.
נביאי ישראל הנבאים – בשו״א הבי״ת.
ויונתן תרגם הקיר הראשון – כותלא והשאר קרתא. ותרגם את הקיר אשר טחתם (יחזקאל י״ג:י״ד) ית קרתא דאתנביתון בה נבואן דשקר וכן ובטחים אותו (יחזקאל י״ג:ט״ו) ואין לו הטחים.
ולפי שבאו הדברים כולם בלשון טחים הוצרך לבאר מי המה באמרו נביאי ישראל הנבאים אל ירושלם והחוזים לה חזון שלום רוצה לומר אלה הם הטחים את הקיר ועליהם יהיה העונש והכלייה הנזכרת לפי שהטעו את ישראל בכזביהם ושקרותם:
נביאי ישראל – יפרש אמריו לומר הבונים והטחים הם נביאי ישראל וכו׳.
חזון שלום – נבואה מהבטחת שלום.
ואין שלום – ר״ל ובשקר יבטיחו כי אין שלום מיועד להם.
נביאי ישראל ר״ל עונש זה יבא ע״י נביאי ישראל יען שנבאים אל ירושלים והחוזים לה חזון שלום וע״יכ אינם שבים בתשובה ואין שלום.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יז) וְאַתָּ֣ה בֶן⁠־אָדָ֗ם שִׂ֤ים פָּנֶ֙יךָ֙ אֶל⁠־בְּנ֣וֹת עַמְּךָ֔ הַמִּֽתְנַבְּא֖וֹת מִֽלִּבְּהֶ֑ן וְהִנָּבֵ֖א עֲלֵיהֶֽן׃
"You, son of man, set your face against the daughters of your people, who prophesy out of their own heart; and prophesy against them,
תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודעודהכל
וְאַתְּ בַּר אָדָם קַבֵּיל נְבוּאָה עַל בְּנַת עַמָךְ דְמִתְנַבָּן כִּרְעוּת לִבְּהוֹן וְאִתְנַבֵּי עֲלֵיהֶן.
ואתה – אחר שאמר לו להנבא על נביאי השקר אמר לו להנבא על נביאות השקר.
המתנבאות מלבהן – ואומרות כי רוח י״י דבר בהן ומגידות עתידות ואומרות זה יחיה וזה ימות וזה יבא לו כך וכך לטוב או לרע ועושות מעשה כשפים ואומרות כי בנבואה בא להן זה.
שים פניך אל בנות עמך – כאשר נבא על אבוד האנשים המתנבאים שקר, כן ינבא עתה על הנשים, ואין לנו להעמיק או לשאול ענין מלאכת הרעות האלה, כי כל ענינים כשוף או הדומה לזה.
ואתה בן אדם שים פניך אל בנות עמך וגומר עד ויהי דבר ה׳ אלי לאמר ארץ כי תחטא מפני שהיו בישראל נשים מכשפות ומראות עצמן נביאות ואומרות שרוח ה׳ נוססה בהן להגדת העתידות אומרות זה יחיה וזה ימות ודברים אחרים, לכן אחרי שצוה השם לנביא מה שידבר על נביאי השקר צוהו גם כן אל בנות עמו המתנבאות בשקר וכזב.
שים פניך אל בנות – בחילופים שלנו כתוב למערבאי על בנות למדנחאי אל בנות ונראה שצריך להפך הגרסא כי בכל הספרים כתוב אל בנות וכן במסורת אל בנות ג׳ וסימן הנפלים היו בארץ. וישב ישראל בשטים. בן אדם שים פניך.
המתנבאות מלבהן – אשר בודות מלבהן ואומרות בנבואה.
תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודהכל
 
(יח) וְאָמַרְתָּ֞ כֹּה⁠־אָמַ֣ר׀ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗היֱ⁠־הֹוִ֗ה הוֹי֩ לִֽמְתַפְּר֨וֹת כְּסָת֜וֹת עַ֣ל׀ כׇּל⁠־אַצִּילֵ֣י יָדַ֗י וְעֹשׂ֧וֹת הַמִּסְפָּח֛וֹת עַל⁠־רֹ֥אשׁ כׇּל⁠־קוֹמָ֖ה לְצוֹדֵ֣ד נְפָשׁ֑וֹת הַנְּפָשׁוֹת֙ תְּצוֹדֵ֣דְנָה לְעַמִּ֔י וּנְפָשׁ֖וֹת לָכֶ֥נָה תְחַיֶּֽינָה׃
and say, 'Thus says Adonai Elohim, 'Woe to the women who sew pillows on all elbows, and make kerchiefs for the head of persons of every stature to hunt souls! Will you hunt the souls of My people, and save souls alive for yourselves?
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְתֵימַר כִּדְנַן יְיָ אֱלֹהִים וַי עֲלֵיהוֹן עַל דִמְחַטְטָן רְקִיעֵי חֲשׁוֹךְ עַל כָּל מַרְפְּקִי יָדִין וְעָבְדִן פַּת כּוּמָרִין עַל רֵישׁ כָּל קוֹמָה לְאַבָּדָא נַפְשָׁן הַנְפָשׁוֹת עַמִי אַתֵּן יָכְלָן לְאַבָּדָא וּלְקַיָמָא הֲלָא נַפְשָׁתְכֵן דִילְכֵן הֲלָא יְכַלְתֵּין לְקַיָמָא.
הוי למתפרות כסתות על כל אצילי ידי – ״מתפרות״ – בינוני פועל מהכבד הדגוש (=פיעל);⁠1 ו״כסתות״ – סמרטוטים;⁠2 צורת היחיד שלה: ״כסת״. וכבר הזכרנו את ״אצילי ידי״, ואמרנו שאינה לשייכות,⁠3 לגבי ״וקרע לו חלוני״ (ירמיהו כ״ב:י״ד).⁠4
ועושות המספחות על ראש כל קומה – יש שפירש אותה:⁠5 כלי-קיבול מבגדים, ככתוב ״וקרעתי את מספחותיכם״ (פסוק כא), ולכן הן ו״כסתות״ היינו הך.⁠6
הנפשות תצודדנה לעמי ונפשות לכנה ת⁠[חיינה] – <משפט> שאלה, אף-על-פי שהיא (=הנו״ן) דגושה, כמו ״הברוב כח יריב עמדי״ (איוב כ״ג:ו׳), והשיעור: ״הנפשות עמי תצודדנה ונפשות לכנה תחיינה״ – האם תצודנה את נפשות [עמי ואת נפשותיכן תחיינה]?⁠7
1. השוה: ריב״ג, אצול, ערך ׳תפר׳.
2. לא מצאנו תיעוד לביאור מעין זה אצל מפרשים אחרים, ונראה שפירש כך על סמך ההקשר. ראה דברי פרשננו בד״ה ״ועושות המספחות...⁠״ והערותינו שם. ביאור קרוב לזה, נמצא אצל ת״י. ריב״ג, אצול, ערך ׳כסת׳ ורד״ק מפרשים בהוראת ״כריות״; מנחם, ערך ׳כסת׳ – בהוראת ׳שק״, ״אמתחת״, ואלפסי, ערך ׳כס׳ – במשמעות הכללית של כיסוי.
3. ״ידי״ כאן היא אפוא בהוראת ״ידיים״. כך: ת״י; חיוג׳, כתאב אלנתף על אתר; ראב״ע, צחות, כו ע״ב; רד״ק.
4. כך אכן הוא אומר גם בפירושו לירמיהו כב, יד.
5. כך ריב״ג, אצול, ערך ׳ספח׳, המשווה לתיבת ״כסתות״. אבן ברון, ערך ׳ספח׳, משווה לערבית (״ספיחאן״), וסבור שהוראתה היא שני שקים משני עבריה של הבהמה. רד״ק סבור שהכוונה לרעלות – מטפחות. שבהן מכסות הנשים את פניהן. מדברי פרשננו על תיבת ״כסתות״ ניתן להניח, שההשוואה שעורך ריב״ג בין תיבת ״מספחות״ לבין תיבת ״כסתות״ אינה מקובלת עליו, או שמא הוראתה של תיבת ״כ׳רק״, שבה משתמש פרשננו, היא כלי קיבול שנתפרו מקרעי בגדים ומסמרטוטים.
6. אם, כאמור, ההשוואה היא על דעת פרשננו, ניתן להסיק, שבדבריו על תיבת ״כסתות״ (=״כ׳רק׳) הוא מתכוון לכלי-קיבול שנעשו מקרעי בגדים ומסמרטוטים. השוואה זו כאן מחזקת את פירושו לתיבה זו כפי שהוא הבינה, בניגוד לריב״ג.
7. כך גם: ת״י; ריב״ג, אללמע, עמ׳ 357 (רקמה, שעב); רש״י ורד״ק.
הוי למתפרות כסתות – קוטראש בלעז כמין כסתות קטנות היו תופרות ותולות לנשאלים אליהם על אצילי ידיהם וקוסמות להם באותן כסתות קסם שקרי׳ ולמי שהם חפצות אומרות קסם טוב ולמי שרוצות אומרות קסם רע.
אצילי – איישילש בלעז.
אצילי ידי – כמו אצילי ידים וכמו תלמי שדי (הושע י׳:ד׳).
ועושות המספחות – על ראשי האנשים אף הם לקסום בהם ולא ידעתי מה הם מתוך שנאמר וקרעתי אותם (יחזקאל י״ג:כ׳) אומר אני שהן של בגד ויונתן תרגמו פת כומרים וכן תרגם במות טלואות מחפיין פת כומרים.
המספחות – כמו ספחני נא (שמואל א ב׳:ל״ו) לישאגמנץ בלעז ויש לועזים פלטראייש בלעז.
לצודד נפשות – בהן הן צדות הנפשות לגיהנם שמחזיקות ידי הרשעים לקסום להם שלום ומרפות ידי צדיקים לקסום להם רעה.
הנפשות תצודדנה וגו׳ – תמיה היא.
ונפשות לכנה תחיינה – לכנה כמו לכם שאתנה נוטלות שכר על כך ומתפרנסות בכך.
Woe to those who sew cushions Heb. לִמְתַפְּרוֹת, coseres(es) in Old French, needle-women; coudre, to sew. They would sew something like small cushions and hang them on the armpits of those consulting them, and they would divine with those cushions with a false divination; and to those whom they wished, they would tell a favorable divination, and to whom they wished, they would tell an unfavorable divination.
armpits Heb. אַצִילֵי, aisselles in French.
armpits Heb. אַצִילֵי יָדַי, like אַצִילֵי יָדַיִם, as in: "the furrows of the fields (שָׂדָי)" (Hoshea 12:12).
and who make the veils on the heads of people. They, too, are made to divine with, but I do not know what they are. Since it says, "And I shall tear them" (verse 21), I say that they are of cloth, and Jonathan renders: פַּתכּוּמָרִין, embroidered cloths over the heads of idolatrous statues, and so he renders: "mounds of striped clothing" (16:16) בָּמוֹתטְלֻאוֹת covered with פַּתכּוּמָרִין "cloths of idolatrous statues.⁠"
the veils Heb. הָמִּסְפָּחוֹת, like: "Allow me to join (סָפְחֵנִי)" (I Sam. 2:36). Faltres in Old French, veils, wraps, coverings.
to ensnare souls With them they ensnare souls for Gehinnom, for they encourage the wicked by divining favorably for them, and they discourage the righteous by divining unfavorably for them.
Will you ensnare the souls, etc. This is a rhetorical question.
and sustain your own souls Heb. לָכֶנָה, like לָכֶן, for you take reward for this and thereby earn a livelihood.
למתפרות כסתות – שתופרין כיסין על בגדיהם.
תחת אצילי ידיהם – יו״ד זו אינו מן העיקר, והרבה הם שבאים במקרא בסוף התיבה ואינם מן היסוד. כמו: וגםא בהמות שדי (תהלים ח׳:ח׳), וקרע לו חלוני (ירמיהו כ״ב:י״ד).
ועושות המספחות – פתרונו: ונוספות, כמו: ונספחו על בית יעקב (ישעיהו י״ד:א׳), שנוטלות המקלות מקלפות בהם עשרים פצלים או שלשים, לאחד מרבה בפצלות ולאחד ממעטת. וקושרתו בזרועה, ולכל אדם שתעבור לפניה, קורא⁠{ת} אותו ואומרת לו: תן לי שכר ואני אגיד לך מספר ימי חייך. ולפי שהוא נותן לה שכר, היא מראה לו הפצלות שפצלה במקלות. אם הרבה לה בשכר, היא מרבה לו בשנים. והוציאהב לו במקל שפצלה בהן פצלות הרבה ואומרתג לו הוגד לי בנבואה שתחייה בחשבון הפצלות שנפצלין כאן במקל זה. ואם ממעט לה בשכר מראה לו מקל שאין מסומניןד בו אלא מעט.
כסתות – הן כיסין.
אצילי ידיהם – פרקי הידים, וכן תרגומו: על כלה מרפיק ידין, כמו ששנינו: עד מרפיקו.
הנפשות תצוד⁠{ד}⁠נהו לעמי – בעון שהם נשמעין להם, אני צודה נשמתן מהם קודם זמנן.
ונפשות לכנה תחיינה – כלומר כל זאת שהן עושות שמתפרות כסתות, אינן עושות אלא כדי שיתנו להם שכר שיזונו את עצמן בו.
א. כן בפסוק ובכ״י פרמא 2994. בכ״י מינכן 5, לוצקי 777: ״גם את״.
ב. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״והמציאה״.
ג. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״ואמר״.
ד. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״מסמנין״.
ה. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״כן״.
ו. כן בנוסח שלנו. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994: ״תצודנה״, וכן גם להלן בביאור לפסוק י״ט.
על כל אצילי ידי – כמו תלמי שדי (הושע י׳:ד׳). כמוא שדות כן ידי שם ידים וכהנה רבות. וכן היו עושות כסות על גבה האציל היא גובה הזרוע על הכתף, אחת מימין, ואחת משמאל, ונראה גובה מיכן וגובה מיכן.
ומספחת גבוהה עוד על ראש קומה למעלה, והוא סימן והיכר שהן נביאות, כמו אדרת שער לנביאים.
ומיני כשפים וקסמים בהן, שקוסמות בהן ואומרת זה יחיה וזה ימות ועל ידי הכשפים ממיתות ומחיות את מי שרוצות.
לכנה תחיינה – בשכר קסמיכם.
א. בכ״י: עם.
ואמרת, הוי למתפרות כסתות – כסת היא כר שמשימים תחת הראש כששוכב אדם ופעמים אדם יושב עליו והנשים האלה היו עושות זה הענין בדרך כשפים והיו מתפרות כסתות על כל אצילי ידי מן השואלים בהן ומתקנות מספחות על ראש כל קומה מן השואלים בהם והיו אומרות להם כי על ידי אותם מעשים ודברים שהיו הן אומרות מודיעות להם את העתידות ומה שאמר קומה לפי שהיו מעמידות אותם על רגליהם בעוד שהיו עושות המעשה.
אצילי ידי – כמו ידים וכן ואורגים חורי (ישעיהו י״ט:ט׳) כמו חורים וקרע לו חלוני (ירמיהו כ״ב:י״ד) כמו חלונים ואצילי הם בית השחי וכן תרגם יונתן על כל מרפקי ידיו והמרפיק הוא בית השחי כמו שאמרו רבותינו ז״ל במשנה בפיו ובמרפק.
המספחות – כמו המטפחות והם הצעיפים שמכסות בהם הנשים את פניהן.
לצודד נפשות – כי נפשות הצדיקים התמימים הם כאילו נתפשות במצודותיכן שאתן אומרות עליהן שתמותינה לפי שאינה שואלים בכן שידעו כי עון הוא ואף על פי כן הם מתפחדים מדבריהון וסבורים כי הן יודעות העתידות אבל לרשעים המחזיקים בידיהן ושואלין בהן ונותנין להן שכריהן אומרות להם שתחיינה נפשותם ותבא להם טובה.
הנפשות תצודדנה לעמי – הה״א לשאלה כמו הדרכי לא יתכנו (יחזקאל י״ח:כ״ט) וכי תחשבו שתצודדנה נפשות עמי והם התמימים.
ונפשות לכנה תחיינה – ונפשות שהן לכן והם נפשות הרשעים תחיינה אותם כאילו בדבריכן נפשות תלויות להמית ולהחיות.
ויונתן תרגם: הנפשות עמי אתון יכלן לאבדא ולקיימא הלא נפשתכון דילכן לא יכילתון לקיימא.
ויש מפרשים: ונפשות לכנה תחיינה – בשכר שהיו לוקחות במעשיהן.
ואמר עליהן למתפרות כסתות על כל אצילי ידי ועושות המספחות על ראש כל קומה, והכסתות כתב רש״י שהיו הנשים ההמה מתפרות הכסתות והן בגדי פשתן ותולות אותם לנשאלים על אצילי ידיהם וקוסמות באותן כסתות קסם שקרים והיו אומרות למי שחפצות קסם טוב ולמי שחפצות קסם רע, ושהמספחות שהיו שמים על ראש כל קומה ר״ל כל אדם שואל אף הם היו לקסום בהם. והרד״ק פירש שכסת הוא כר שמשימים תחת הראש כשישכב האדם ופעמים ישב עליו או ישען את זרועו עליו והנשים אלה עושות זה הענין בדרך כשפים שהיו מתפרות כסתות על כל אצילי ידי רוצה לומר על כל אצילי ידים מן השואלים בהם וכן היו מתקנות מספחות על ראש כל קומה מן השואלים בהם ובעבור שהיו השואלים בעת השאלה עומדים על רגליהם לכן אמר כל קומה, והפירוש הזה יותר נכון מפירוש רש״י.
והיותר נכון מכולם הוא שבבוא השואל לפניהן היו מתפרות כסתות והם הכרים הנקראים בלעז קושיני״ש והיו שמים אותם לפני השואל כדי שישען עליהם בזרועותיו וזה טעם על כל אצילי ידי, ואחר זה היו עושות מספחת והוא הצניף ושמים אותה על ראש השואל והיו הכסתות כנגד הלב ולכן היו תחת אצילי ידים והמספחות היו כנגד המוח ולכן היו כנגד הראש, ועם המעשים ההמה היו אומרות שתבוא אליהן הגדת העתידות, ומספחות הוא כמו מטפחות שהם הצניפים שמכסות בהם הנשים את פניהן והיו עושות כל התחבולות האלה כדי לרמות בני אדם והוא אומרו לצודד נפשות, ולכן אמר כנגדן הנפשות תצודדנה לעמי כלומר אתנה המכשפות תצודדנה הנפשות לעמי ישראל כי תביאו עליהם עון ואשמה, ואמנם בדבריכם ואתם מתפרנסות מזה שנוטלות שכר על התחבולות והכזבים האלה וע״ז אמר ונפשות לכנה תחיינה שהיו מחיות את נפשותיהן בשכר שהיו נוטלות על זה, ואומרו ונפשות לכנה הוא כאילו אמר ונפשותיכן. וה״ר דוד קמחי פירשו באופן אחר שה״א הנפשות תצודדנה היא ה״א השאלה כאילו אמר התחשבו שתצודדנה נפשות עמי שהם הצדיקים אינו כן אלא נפשות לכנה רוצה לומר נפשות הרשעים שהם כמוכן אותם תחיו מגידות להם עתידות טובות שיחיו, ובזה אתם מרמים אותם בחשבם ושבדבריכן תלוים המות והחיים, ויונתן תרגם הנפשות עמי אתון יכלן לאבדא ולקיימא הלא נפשתכון די לכון לא יכילתו לקיימא, ומה שפירשתי אני הוא היותר נכון לפי הפשט.
תצודדנה – במקצת דפוסים ראשונים התי״ו בחירק ואינה אלא בשוא.
למתפרות – מלשון תפירה.
כסתות – כעין כרים העשוים למצעות המטה ובדרז״ל ובא למעטה בכרים ובכסתות (בבלי סוכה ג׳).
אצילי – הם בתי השחי תחת הזרועות וכן תחת אצילות ידיך (ירמיהו ל״ח:י״ב).
ידי – כמו ידים ונפלה המ״ם וכן וקרע לו חלוני (ירמיהו כ״ב:י״ד).
המספחות – היא כמו מטפחות והוא כעין צעיף כמו והמטפחות והחריטים (ישעיהו ג׳:כ״ב) ולפי שהן נדבקות ונצמדות על הראש אמר מספחות מלשון ספחני נא (שמואל א ב׳:ל״ו).
לצודד – מלשון צדיה ולכידה.
לכנה – שלכן.
הוי למתפרות כסתות – יש להתאונן על המתפרות כסתות וכו׳ כן היה דרכם לתפור כסתות קטנות והיו תולות להנשאלין על אצילי ידיהם ובאותן כסתות היו קוסמות ולמי שחפצות אומרות קסם טוב ולמי שחפצות אומרות קסם רע.
על כל וגו׳ – על הנשאלין.
ועושות המספחות – כעין מטפחות היו עושות לקסום קסמים להשימם על ראש כל קומה ר״ל על ראש כל אדם מהבאים לשאול קסמיה (ויקרא האדם קומה על כי הוא לבד הולך בקומה זקופה ולא כן שאר הבריות).
לצודד נפשות – ר״ל לרמות אותם להביא עליה׳ עון אשמה במה שמאמינים בקסמים.
הנפשות – וכי מהראוי לצודד נפשות של עמי להחטיאם בעון הקסם ולהחיות בזה נפש עצמיכן לקחת על זה שכר להתפרנס בה וכי הגון הדבר שבעבור השכר תחטיאו אנשים.
הוי למתפרות וגו׳ – המפרשים פירשו שהכסתות והמספחות האלה היו מנהג כשפים וקסמים.
וראזנמילר ולפניו Theodoretus פירשו: משל על מה שהיו מחניפות את העם ומתנבאות להם שלום. כאילו היו משכיבות אותם על כרים וכסתות רבים. ואני בראותי מלות: לצודד נפשות, ומלות: אשר אתנה מצודדות שם את הנפשות לפורחות וקרעתי אותם מעל זרועותיכם ושלחתי את הנפשות אשר אתם מצודדות את נפשים לפורחות וקרעתי את מספחותיכם והצלתי את עמי מידכן ולא יהיו עוד בידכן למצודה {יחזקאל י״ג:כ׳-כ״א}, נראה לי ברור שאין הכוונה כאן אלא על מין ממיני צידת העופות. והכסתות והמספחות הן מין ממיני הרשתות שהעופות נלכדים בהן בראשן. וממליצת וקרעתי אותן מעל זרועותיכם נראה שהיו הכסתות תפורות על אצילי ידיהן של הנשים המצודדות, וא״כ למתפרות כסתות על כל אצילי ידי ענינו שמדביקות הכסתות על זרועותן.
אמנם המספחות על ראש כל קומה – נראה שענינו שהמספחות היו מתוקנות בשביל כל ראשא מאיזו קומה שיהיה.⁠ב כלומר שאותן המספחות היו מהן גדולות ומהן קטנות כפי שיעור העופות שהיו רוצים לצודד.⁠ג
אצילי ידי – בענין מלת אצילי – עיין ירמיה ל״ח:י״ב.
הנפשות וגו׳ – הה״א לתמיהה, כמו הדְּרכי לא יתכנו {יחזקאל י״ח:כ״ט}. ועיין רד״ק.
א. כן בדפוס ראשון. בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן נוסף כאן: ״אדם״.
ב. כן בדפוס ראשון. בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן נוסף כאן: ״האיש״.
ג. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן חסר: ״כלומר שאותן המספחות... לצודד״.
אצילי ידי – בית השחי וידי כמו ידים, כמו וקרע בו חלוני.
הוי למתפרות כסתות – שכמו שבקדושה מניחים תפילין על היד כנגד הלב לשעבד תאות ומחשבת הלב לה׳, ומניחים על הראש כנגד המוח לשעבד כח השכל והמחשבה אליו יתברך, כן היו הנשים הקוסמות מתפרות כסתות על אצילי היד במקום תפש״י, והיו קוסמות שהן מצודדות לשם נפשות החיים של העם וכח לבבם שיהיו שבוים תחת רשותם, ללכת אחרי זימה וכל תאוה רעה,
והיו עושות מספחות על ראש כל קומה לצודד שם כחות המחשבה שיסורו העם אל מחשבות כוזבות להכחיש את ה׳ ותורתו, על הראשון אמר הנפשות תצודדנה לעמי וכי יהיה בכחכם לצודד נפשות עמי תחת רשותכן, ובזה תחיינה נפשות השייכות לכנה להיות לכם מזון ומחיה, ונגד השני שצודדו מחשבותיהם למינות ולכפירה אמר
למתפרות וגו׳ – נשים מכשפות, ודבר מכשפותן הנרמז כאן לא ידענוהו.
אצילי – הוא מה שקורים לו בלשון משנה בית השחי; ואולי היא מגזרת צֵל, מקום נסתר.
ידי – ידים.
המספחות – המטפחות (רות ג׳:ט״ו), פרס⁠־פרט.
הנפשות – הה״א היתה ראויה להנקד חטף פתח, לפי שהיא ה״א התימה.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יט) וַתְּחַלֶּלְ֨נָה אֹתִ֜י אֶל⁠־עַמִּ֗י בְּשַׁעֲלֵ֣י שְׂעֹרִים֮ וּבִפְת֣וֹתֵי לֶחֶם֒ לְהָמִ֤ית נְפָשׁוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא⁠־תְמוּתֶ֔נָה וּלְחַיּ֥וֹת נְפָשׁ֖וֹת אֲשֶׁ֣ר לֹא⁠־תִֽחְיֶ֑ינָה בְּכַ֨זֶּבְכֶ֔ם לְעַמִּ֖י שֹׁמְעֵ֥י כָזָֽב׃
You have profaned Me among My people for handfuls of barley and for pieces of bread, to kill the souls who should not die, and to save the souls alive who should not live, by your lying to My people who listen to lies.'
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְאָחַלְתֵּין רְעוּתִי בְּעַמִי בְּשַׁעֲלֵי סְעָרִן וּבִמְנוּסִין דִלְחֵים לַאֲמָתָא נַפְשָׁן דְלָא חֲזֵי לְהֵין דִימוּתוּן לָא אַתֵּן מְמִיתָן וּלְקַיָמָא נַפְשָׁן דְלָא חֲזֵי לְהֵין לְקַיָמָא דְתִתְקַיְמָן לָא אַתֵּין מְקַיְמָן בְּכַדָבוּתְכֵין לְעַמִי שָׁמְעֵי כַדְבִין.
[בש]⁠עלי שערים ו⁠[ב]⁠פתותי [לחם... – רוצה] לומר, במחיר מועט [...]⁠1
1. לא מצאנו תיעוד מפורש להוראה זו.
בשעלי שעורים – כמו מי מדד בשעלו מים (ישעיהו מ׳:י״ב) אונגיאלוניאש בלעז.
לשון אחר: לשון מדה.
ובפתותי לחם – איאנפיצאש בלעז שאתן נוטלות בשכרכן.
להמית נפשות אשר לא תמותנה – כלומר לאמר על נפשות אשר לא תמותנה אלו ימותו ולאמ׳ על אשר לא תחיינ׳ יחיו כי קסמיכם שקר ועמי מקבלים את קסמי כזב שלכם.
for fistfuls of barley Heb. בְּשֳּׁעֲלֵי, like: "Who measured water with his fist (בְּשָּׁעֳלוֹ)?⁠" (Yeshayahu 40:12). Jaloynes in Old French, double-handfuls. Another explanation: an expression of a measure.
and for morsels of bread E an piyezes in Old French, and with morsels, that you take as your fee.
to slay souls that will not die i.e., to say about souls that will not die, "These will die,⁠" and to say about souls that will not live, "These will live,⁠" for your divinations are false, and My people accept your false divinations.
בשעלי שעורים – במליאי חופני של שעורים, כמו: אם יספוק עפר שומרון לשועלים (מלכים א כ׳:י׳), כלומר בשכר שעלי שעורים.
ובפתותי לחם – בשכר פיתותי לחם.
להמית נפשות אשר לאא תמותנה – שאומרין לאותן שעדיין לא קרבו ימיהן למות: קרבו ימיו למיתה. אמנם אבקש עליך להוסיף על ימיך לפי השכר שתוסיף על שכרי. אף אם תוסיף לי הרבה, גם אני אבקש עליך רחמים להוסיף על ימיך שנים הרבה.
ולהחיות נפשות אשר לא תחיינה – ולאותו שימות במהרה אומרות לא תמות לפי שהרבה לה שכר.
דבר אחר: להמית נפשות אשר לא תמותנה – גורמת מיתה לבני אדם שיהו עדיין, אילו לא היו נשמעים להם. אלא בעון שהן נשמעין להם גורמים מיתה לעצמן קודם זמנן. והעיניין מוכיח, שכן הוא אומר: הנפשות תצוד⁠{ד}⁠נה לעמי, שאתנה גורמות לו מיתה כדי שיתן לכנה שכר להחיות באותו שכר את נפשותיכנה, וזהו: נפשות לכנה תחיינה (יחזקאל י״ג:י״ח).
א. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777 חסרה מלת: ״לא״.
ותחללנה אותי – שאתם אומרות להם נביאות שקריכם משמי בשביל שעלי שעורים ופתותי לחם שנותנים לכם.
להמית נפשות אשר לא תמותנה – בכשפיכם, לפי שאינן נותנין לכם וכיוצא בו תמצא בנביאי השקר: ואשר לא יתן אל פיהם וקדשו עליו מלחמה (מיכה ג׳:ה׳) לאיים עליהם בנבואותיהם.
ולחיות נפשותא – הנותנין להם. ודבר זה הוא שקר שאין כח באדם לחיות אשר לא תחיה. כמו שיש בו כח להמית אשר לא תמות. אבל בנבואתן אומרות להן שיחיו, ועל דבר זה בלבד אומר בכזבכם לעמי שמעי כזב.
א. בכ״י: נפשם.
ותחללנה אותי אל עמי – כמו בעמי וכן ואל הארון (שמות כ״ה:כ״א) כמו בארון והחלול הוא שמסירין בטחונם ממני ובוטחים בדבריכן שהם כזב.
בשעלי שעורים ובפתותי לחם – שכר מעשיהן ששואלים בהם נותנים להם מלא אגרוף שעורים או פת לחם.
ויש מפרשים: כי השעורים והלחם היו נותנות תוך הכסתות ובהם היו עושות המעשה.
להמית נפשות אשר לא תמותנה – אלו הן נפשות הצדיקים.
ולחיות נפשות אשר לא תחיינה – אלו נפשות הרשעים כי בעבור דברים לא תחיינה ולא תמותנה אבל אתן מכזבות להם למי שהם בעמי שומעי כזב.
בכזבכם – הזי״ן בסגול.
(יט-כב) להמית נפשות אשר לא תמותנה, וכתב אחר כך: יען הכאות לב צדיק שקר ואני לא הכאבתיו ולחזק וגו׳ – ראה הפלגות אלו הלשונות, כי הכונה בזה שהנשים המכשפות האלה העושות עצמם נביאות המיעדות טוב ורע, היו אומרות לצדיק כי הוא ימות מהרה, ולרשע כי יחיה לארך ימים, ומצד זה הדבור תאר הנשים ההן בשהן ממיתות ומחיות, כאלו היו עושות זה בידים, ואין בזה זרות כלל, כי הכל בשוה יקרא פעל, וכן הדבור החיצוני והמחשבה, כי הידים והלשון והלב כלם שם, יעשה פעל ומעשה, אם כן מכמה צדדים נכון לאמר המית החיה, וכן כל שמוש פעל. גם ראה אמרו אשר לא תמותנה, ואשר לא תחיינה, כי הכונה בזה שאינן ראויות ומחויבת למות ולחיות לזמן שהן מיעדות, וזכור כל אלה ההערות כי תמצא מזה דעות יקרות.
עוד סיפר קסם ותחבולה אחרת שהיו עושות באומרו ותחללנה אותי אל עמי בשעלי שעורים ובפתותי לחם והוא אצלי ענין הגורלות שגם היום עושות הנשים השאננות שמשליכות השעורים וכפי הנחתם ומקומות נפילתם ישפטו מה שיהיה, וכן הוא פתותי לכם הפתיתים הקטנים שמשליכין אותם באותו דרך שמשליכין השעורים וכפי צורתם ומקומותיהם בנפילה ישפטו ויאמרו זה ימות או זה יחיה וכל זה שקר וכזב, וע״ז אמר להמית נפשות אשר לא תמותינה ולחיות נפשות אשר לא תחיינה רוצה לומר שכל דבריהן שקר כי לא ימותו ולא יחיו הנפשות כדבריהן וזהו בכזבכם לעמי שומע כזב, והנה אמר בתחילת הפסוק ותחללנה אותי את עמי לפי שבמעשים האלה היו מחללים את השם הנכבד בתוך עמו בהיותם הסבה שיסירו האנשים בטחונם מהש״י ויבטחו בדבריהן שהם כזב, ורש״י פירש בשעלי שעורים ובפתותי לחם שהן היו נוטלות בשכרן.
תמותנה – בכל ספרים כ״י מדוייקים אין דגש בנו״ן וכן ראוי כמנהג נו״ן הנקבות וכן כסתותיכנה שבסמוך ובמקצת ספרים מלא יו״ד בין תי״ו לנו״ן.
ותחללנה – מלשון חלול ובזיון.
בשעלי – כן יקרא האגרוף וכן מי מדד בשעלו מים (ישעיהו מ׳:י״ב).
ובפתותי – ענין חתיכות ופריסות כמו פתות אותה פתים (ויקרא ב׳:ו׳).
ותחללנה – אתן מחללים אותי בפני עמי להסיר מלבם בטחון ה׳ ולפנות אל הקסם ואת זה תעשו בשכר מלא אגרוף שעורים ובחתיכות לחם.
להמית נפשות – לקסום שוא לשפוט מיתה על נפשות אשר באמת לא תמותנה ולשפוט החיים על נפשות אשר באמת לא תחיינה ולא יהיה א״כ כדבריכן.
בכזבכם – ר״ל הדברים האלה תאמרו ותשפטו בעת תכזבו אל עמי השומעים כזב ומאמינים לה.
בשעלי – מלשון מי מדד בשעלו מים {ישעיהו מ׳:י״ב}.
ותחללנה – כמו לחלל את שם קדשי.
ותחללנה אתי אל עמי שתוציאו קדושת שמי לחולין שתגרמו לחלל שמי, וזאת תעשו בעבור שעלי שעורים ופתותי לחם שיתנו לכן,
להמית נפשות במיתת הנפש ועי״כ להחיות נפשות שלכן, או שתנבאו על נפשות הצדיקים שימותו ועל הרשעים שיחיו על ידי שתכזבו לעמי בדברי כזב ואמונות כוזבות והם שומעי כזב ומקבלים דברי כזבכם.
ותחללנה אתי – גם ממנהגים אלה לא ידענו, ומה זה לשון חלול שנשתמש בו כאן.
בשעלי – בקומצי, מלשון מי מדד בשעלו מים (ישעיהו מ׳:י״ב).
להמית – לנבא מות או חיים, ונבואתן לא תתאמת.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כ) לָכֵ֞ן כֹּה⁠־אָמַ֣ר׀ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗היֱ⁠־הֹוִ֗ה הִנְנִ֤י אֶל⁠־כִּסְּתוֹתֵיכֶ֙נָה֙ אֲשֶׁ֣ר אַ֠תֵּ֠נָה מְצֹדְד֨וֹתא שָׁ֤ם אֶת⁠־הַנְּפָשׁוֹת֙ לְפֹ֣רְח֔וֹת וְקָרַעְתִּ֣י אֹתָ֔ם מֵעַ֖ל זְרוֹעֹֽתֵיכֶ֑ם וְשִׁלַּחְתִּי֙ אֶת⁠־הַנְּפָשׁ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֛ם מְצֹדְד֥וֹתב אֶת⁠־נְפָשִׁ֖ים לְפֹרְחֹֽת׃
Therefore thus says Adonai Elohim, 'Behold, I am against your pillows, with which you there hunt the souls to make them fly, and I will tear them from your arms; and I will let the souls go, even the souls who you hunt to make them fly.
א. מְצֹדְד֨וֹת א=מְצֹדֲד֨וֹת (חטף)
ב. מְצֹדְד֥וֹת א=מְצֹדֲד֥וֹת (חטף)
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בְּכֵן כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים הָא אֲנָא שְׁלַח רוּגְזִי עַל רְקִיעַי חֲשִׁיכִין דְאַתִּין מַטְעֲיָן לְמֵימַר בְּהוֹן אֲנַחְנָא מְחַרְשָׁן יַת נַפְשָׁן לְאַבָּדָא וְאַפְסֵיק יַתְהֵין מֵעָל דַרְעֵיכוֹן וַאֲשֵׁיזֵיב יַת נַפְשָׁתָא דְאַתּוּן מְחַרְשָׁן יַת נַפְשֵׁיהֵן לְאַבָּדוּתָהָא.
[מצדדות שם א]⁠ת הנפשות לפורחות –[... ] והתעופפות.⁠1
אשר אתם [מצדדות את נפשים לפרחות – ר]⁠יבה כאן את ״נפש״ בריבוי [זכרי ...]⁠2
1. גם אלפסי, ערך ׳פרח׳, ריב״ג, אצול, ערך ׳פרח׳, ורש״י סבורים, שתיבת ״לפורחות״ הוראתה ״עפות״. אולם לא ברור מהפירוש המקוטע כאן אם תיבת ״לפורחות״ מתארת את מעשה ה׳ (כדברי ריב״ג) או את מעשי הנשים המתנבאות, כדעת רש״י ורד״ק (השווה ת״י).
2. השוה: ריב״ג, אללמע, עמ׳ 247 (רקמה, עמ׳ רסב); רד״ק.
לפורחות – להיות פורחות על ידיכן לגיהנם.
ושלחתי את הנפשות – כתרגומו ואשזיב ית נפשתא דאתון מחרשן ית נפשיהן לאבדותה׳.
את נפשים – את אנשים להיות הנפשות פורחות.
to fly away To fly to Gehinnom because of you.
and I shall free the people whose souls As the Targum renders: and I shall save the people upon whose souls you cast a spell to destroy them.
whose souls The people [whose souls you ensure] to fly away.
לפורחות – תרגומו: ית נפשא לאבדא, כלומר: להפריח את הנפש.
ושלחתי את הנפשות – פתרונו: והצלתי את הנפשות, וכן תירגם יונתן: ואשיזיב ית נפשיא.
מצודדות שם – בכשפים שבהן.
לפורחות – להיות פורחות שלא בעתם.
וקרעתי אותם – כי ירגישו בשקריהם ובכשפיהם ויהרגו אתכם כדרך שעשה נבוכדנצר לאחאב בן קוליה ולצדקיה בן מעשיה.
ושלחתי את הנפשות – מידכן.
נפשים – בעלי נפש וחיים.
לפורחות – להיות נפשותם פורחות שלא בזמנם.
לכן, הנני אל כסתותיכנה – כמו הנני אליכם (יחזקאל ל״ו:ט׳) שפירש ודגש סמ״ך כסתותיכנה לתפארת הקריאה כדגש קו״ף מקדש י״י.
לפורחות – להיות פורחות בדבריכם שתאמרו שימותו.
וקרעתי אותם מעל זרועותיכם – הם אצילי ידים שזכר ואמר זרועותיכם ואם היו על זרועות השואלים אותם בהם הם כאילו הם זרועותיהם כי הן היו עושות בהם המעשה ויש אומרים כי בזרועות המכשפות היו תלויות אלה הכסתות.
ושלחתי את הנפשות – אשלח אותן חפשי מידכן אשר אתן מצודות אותן.
את נפשים – בא מקובץ בלשון זכרים כמו פלגשים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

ולכן כה אמר ה׳ אני אבטל כל מעשיכן ותחבולותיכן ואתן את כסותיכנה שבהן אתן מצודדות את הנפשות כמ״ש למעלה אתן אותם לפורחות, ולפי שהיו שמים אותם על כל אצילי ידים אמר וקרעתי אותם מעל זרועותיכם ושלחתי את הנפשות רוצה לומר שתחרב ירושלם ויתבטלו כל אותם התחבולות והכזבים כאילו יהיו פורחות באויר וקרועים כאילו לא היו, ולזה אמר ושלחתי את הנפשות אשר אתם מצודדות בכזביכם אשלח׳ את נפשים והוא רמז לכשדיים כאילו יפרחו מירושלם וילכו לבבל ונפשים הוא קבוץ בלשון זכר כמו פילגשים.
כסתותיכנה – אין דגש בנו״ן כמ״ש בסמוך ועיין במכלול דף פ״ג ודף קצ״ז.
אשר אתנה – במקצת ספרם התי״ו בצירי וקצתן בסגול ובכולם אין דגש בנו״ן ובמסורת ואתנה ג׳ וסימן ואתנה ידעתן (פ׳ ויצא) ואתנה אבני אלגביש לעיל בסמוך ואתנה צאני (יחזקאל לד) וחד אתנה וסימן הנני אל כסתותיכנה אשר אתנה אבל ואתן צאני צאן מרעיתי דלקמן סי׳ ל״ד אינו מהם ומטעים בהו אינשי.
זרועתיכם – בספרים כ״י מדוייקים ודפוסים ישנים מלא וא״ו קדמאה.
שם – ר״ל בהם.
לפורחות – מלשון הפרחה ועפיפה.
ושלחתי – כן יאמר על דבר הנעזב לרצון עצמו וכן קן משולח (ישעיהו ט״ז:ב׳).
הנני – הנה אני אפנה אל הכסתות שלכן אשר אתן מצודדות עמהם את הנפשות להחטיא אנשים להוציא ולהפריח מהם נפשותם.
וקרעתי – כי אקרע אותם מעל הזרועות אשר שמתן עליהם אותם הכסתות ר״ל שתחרב ירושלים ותתבטל כל התחבולות והכזבים כאלו יקרעו מעל הזרועות והיו כלא היו.
ושלחתי – אז אשלח חפשי את הנפשות אשר אתם מצודדות ר״ל אז לא תוכלו עוד לרמות ולהחטיא.
את נפשים לפורחות – אמר לתוספת ביאור את הנפשות הנצדות בידכן להוציאן ולהפריחן מן הגוף להיות אבודות בעוונם אותם אשלח חפשי.
לפורחות – ענין עופפות, כמו בלשון ארמי ובלשון חכמים.
נפשים – לא בא דוגמתו, וע׳ בפי׳.
לכן כה אמר ה׳ נגד הכסתות,
הנני אל כסתותיכנה וכו׳ ושלחתי את הנפשות אשר אתם מצודדים את נפשים – ר״ל שאתן מצודדים נפשות ביד נפשים ר״ל ברשות כחות הטומאה שהם נפשים לפורחות לשדים ומזיקין הפורחים באויר.
לפרחות – פרח בלשון ארמי וגם בלשון חכמים ענינו עוּף, לצפרים המעופפות.
נפשים לפרחות – נפשות הצפרים הפורחות.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כא) וְקָרַעְתִּ֞י אֶת⁠־מִסְפְּחֹֽתֵיכֶ֗ם וְהִצַּלְתִּ֤י אֶת⁠־עַמִּי֙ מִיֶּדְכֶ֔ן וְלֹא⁠־יִהְי֥וּ ע֛וֹד בְּיֶדְכֶ֖ן לִמְצוּדָ֑ה וִידַעְתֶּ֖ן כִּֽי⁠־אֲנִ֥י יְהֹוָֽהי״יֽ׃
Your kerchiefs also I will tear, and deliver My people out of your hand, and they shall no longer be in your hand to be hunted; and you shall know that I am Hashem.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְאַפְסֵיק יַת פַּת כּוּמָרֵיכוֹן וַאֲשֵׁיזֵיב יַת עַמִי מִיֶדְכוֹן וְלָא יִתְמַסְרוּן עוֹד בְּיֶדְכוֹן לְאִשְׁתֵּיצָאָה וְתִידְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ.
ולא יהיו עוד בידכן למצודה – המ״ם שלה [נוספת], והיא כדוגמת ״מהומה״ (דברים ז׳:כ״ג), <גזורה> מ״יצודנו״ (תהלים מ׳:י״ב); אולם ב״מצודת ציון״ (שמואל ב ה׳:ז׳) היא שורשית, לאור קריאתו למקום הזה [...] ״מצד״, ככתוב ״וישב דוד במצד על כן קראן⁠[ו] לו עיר דוד״ (דברי הימים א י״א:ז׳), וה״מצאד״ בלשון הערבית: מבצר ומגדל, והמ״ם שבה היא, לדידם, שורשית, וזה ברור.⁠1
1. על פירוש ״מצודה״ עיין ת״י. פרשננו מסכם למעשה את דברי ריב״ג, אצול, ערך ׳מצד׳. ראה עוד: תג׳ניס, ערך ׳מצודה׳.
וקרעתי את מספחותיכם – וכן אקרע מספחותיכם שהייתן משימות על ראש כל קומה (יחזקאל י״ג:י״ח) וקריעת הכסתות והמספחות הוא כליון הנשים המכשפות ומיתתן וכיון שיבטלו הן יבטלו מעשיהן.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

וכן אקרע את מספחותיכם שהייתם משימות על ראש כל קומה כי בכליון הנשים המכשפות ומיתתן יתבטלו כל המעשים ההם ואז תכירו האמת וידעתם כי אני ה׳, ורש״י פירש את נפשים לפורחות על נפשות ישראל שיהיו פורחות על ידיהן לגיהנם.
ולא יהיו עוד בידכן – הספרים מתחלפים ומי יתן יבאו אנשי כנסת הגדולה ויאמרו. במקצת ספרים אשכנזים ישנים מכמה שנים כתוב בידכם במ״ם וכן מצאתי נסחה ישנה מאד ספרדית שכך היה כתוב בה בתחלה אע״פ שנגררה המ״ם אחרי כן ועשאוה נו״ן ואולם בנסחא מדוייקת מטולעטלא וגם בספרים אחרים כ״י כתוב בנו״ן כחברו שבפסוק והצלתי את עמי מידכן וכן הוא בשרשים ומאיר נתיב.
למצדה – במקצת ספרים ישנים למצודה בוא״ו ורד״ק כתב שהוא חסר וא״ו.
למצדה – מלשון צדיה ולכידה.
וקרעתי וגו׳ – ר״ל גם התחבולה של המטפחות תתבטל כאלו אקרעם והיו כלא היו.
והצלתי וגו׳ – לבל יהיו נלכדים בידכן להכשילם בעון הקסם ולתוספת ביאור אמר ולא יהיו עוד בידכן להיות נצודים.
כי אני ה׳ – שהכל בידי.
וקרעתי – ונגד מספחות הראש אקרע מספחתיכם, והצלתי את עמי שלא תטעו אותם באמונות כוזבות,
וידעתן כי אני ה׳ ותכירו אלהותי.
למצדה – לצוד ולרמות את עמי.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כב) יַ֣עַן הַכְא֤וֹת לֵב⁠־צַדִּיק֙ שֶׁ֔קֶר וַאֲנִ֖י לֹ֣א הִכְאַבְתִּ֑יו וּלְחַזֵּק֙ יְדֵ֣י רָשָׁ֔ע לְבִלְתִּי⁠־שׁ֛וּב מִדַּרְכּ֥וֹ הָרָ֖ע לְהַחֲיֹתֽוֹ׃
Because with lies you have grieved the heart of the righteous, whom I have not made sad; and strengthened the hands of the wicked, that he should not return from his wicked way, and be saved alive.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
חֲלַף דְאַכְהֵיתֵן לֵב זַכַּאי לִמֶהֱוֵי שְׁקַר וּמִן קֳדָם מֵימְרִי לָא אִתְבְּהִי וּלְתַקָפָא יְדֵי רַשִׁיעָא בְּדִיל דְלָא לְמֵיתָב מֵאוֹרְחֵיהּ בִּישְׁתָא לְקַיָמוּתֵיהּ.
יען הכאות לב צדיק שקר – כשאתן קוסמות לו רעה הוא מצטער ולבו נכאה.
Because you break the heart of the righteous one with falsehood When you divine unfavorably for him, and he is anguished, and his heart is broken.
יען הכאות נפש צדיק שקר – מכניעות לב הצדיק ומכאיבות אותו על דברי השקר, כי תדברנה אליו שלא יחיה.
ואני לא הכאבתיו – שלא נהיה מאתי להכאיבו, שעדיין לא הגיע לקיצו למות.
ולחזק ידי רשע – כי תדברנה אליו שיחיה, והוא רשע בעונו ימות. ואילמלא שמבטיחות אותו שיחיה, היה שב מרשעו לפי שהיה דואג מן המיתה, ויחיה כשישוב מרשעו. נמצאת למד שעל ידי שמבטיחות אותו שיחיה, גורמות לו מיתה.
יען הכאות – ולדכא לב צדיק שלא נתחייב שימות בנו וקרובו.
לשקר – חנם. שאני לא הכאבתיו ואתם אומרות משמי ומחללות אותי.
ולחזק ידי רשע – החייב, ואתם מבטיחות אותו משמי על שקר, וזה חילול הוא.
יען הכאות לב צדיק שקר ואני לא הכאבתיו – שהיה הצדיק מתפחד מדבריהם כמו שפירשנו והן היו מכאיבות אותו בשמי שקר כי אני לא דברתי להן.
ולחזק ידי רשע – כמו כן שהיו אומרות לו שיחיה.
הכאות – ענין כאב כמו ונכאה לבב (תהלים ק״ט:ט״ז).
מדרכו הרע – כן ימצא פעמים דרך לשון זכר כמו זה הדרך לכו בו (ישעיהו ל׳:כ״א).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

ויהיה זה יען הכאות לב צדיק שקר ואני לא הכאבתיו רוצה לומר בעבור שאתנה נותנות כאב וצער בלב הצדיק והוא מלשון ונכאה לבב שכאשר אתן קוסמות לו רעה הוא מצטער ומפחד והוא כולו שקר כי אני לא הכאבתיו, וכן תחזקו ידי רשע בקסמכם לו טובה והצלחה וזה יהיה סבה לשלא ישוב מדרכו הרעה בשהיו אומרות שיחיה הרשע וימות הצדיק, ובעבור שאתנה בשקר וכזב מכאיבות לב צדיק ומחזיקות ידי רשע
הכאות – ענין שבירה כמו ונכאה לבב (תהלים ק״ט:ט״ז).
הכאבתיו – מלשון מכאוב וחלי.
יען – בעבור שהיו משברות לב צדיק לצערו באמרי שקר שאמרו לו מות תמות.
ואני – אבל אני לא הכאבתי לבו כי לא גזרתי עליו המיתה.
ולחזק – והיו עוסקות לחזק ידי רשע להבטיחו על השלום והיה זה סבה לבלתי ישוב מדרכו הרע להשיג החיים ע״י התשובה וא״כ עשו רעה גם לצדיק גם לרשע.
הכאות – מן ונכאה לבב {תהלים ק״ט:ט״ז}.⁠א
א. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן חסר ד״ה ״הכאות״.
הכאות – כמו ונכאה לבב.
יען חוץ מזה יען שתכאו לב צדיק בשקר שתפחידו אות בקסמיכם שתבא עליו רעה הגם שאני לא הכאבתיו ואת ידי הרשע תחזקו שתנבאו עליו טובות.
הכאות – מלשון ונכאה לבב (תהלים ק״ט:ט״ז), וקרוב אל הכאבתיו שאחריו, ואותיות ״כא״ ישנן בשניהם.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כג) לָכֵ֗ן שָׁ֚וְא לֹ֣א תֶחֱזֶ֔ינָה וְקֶ֖סֶם לֹא⁠־תִקְסַ֣מְנָה ע֑וֹד וְהִצַּלְתִּ֤י אֶת⁠־עַמִּי֙ מִיֶּדְכֶ֔ן וִידַעְתֶּ֖ן כִּֽי⁠־אֲנִ֥י יְהֹוָֽהי״יֽ׃
Therefore you shall no longer see false visions, nor practice divination. I will deliver My people out of your hand; and you shall know that I am Hashem.'"
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
בְּכֵן שְׁקַר לָא תִתְנַבְּאוּן וְאוּלְפַן לָא תֵילְפוּן עוֹד וַאֲשֵׁיזִיב יַת עַמִי מִיֶדְכוֹן וְתִידְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ.
לכן שוא – מבואר הוא.
ויש מפרשים: הענין הזה בדרישת המתים שהיו הנשים בעלות אוב מעלות נפשות המתים בדבריהן ומפרשים לפורחות בעבור אותן נפשות שאומר שהיו מעלות מקבריהן ופורחות באויר.
לכן לא תחזינה עוד שוא וקסם כי במיתתכן יתבטלו הפעולות ההנה, ויש מפרשים שהיו הנשים ההנה דורשות אל המתים כענין הבעלת אוב ואומרות שהיו מעלות נפשות המתים בדבריהן ושעל זה אמר ושלחתי את הנפשות אשר אתנה צודדות:
לא תחזינה – לא תנבאו עוד שוא.
וקסם וגו׳ – מוסב על שוא לומר וקסם שוא לא תקסמנה.
והצלתי וגו׳ – לבל יהיו נלכדים בידכן.
כי אני ה׳ – שהכל בידי.
לכן שוא לא תחזינה כי אכלה אתכם.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יחזקאל יג – נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על⁠־התורה, תרגום יונתן יחזקאל יג, ילקוט שמעוני יחזקאל יג, ר׳ יהודה אבן בלעם יחזקאל יג, רש"י יחזקאל יג, ר"י קרא יחזקאל יג, ר"א מבלגנצי יחזקאל יג, רד"ק יחזקאל יג, ר"י אבן כספי יחזקאל יג, אברבנאל יחזקאל יג, מנחת שי יחזקאל יג, מצודת ציון יחזקאל יג, מצודת דוד יחזקאל יג, שד"ל יחזקאל יג – מהדורת הרב יונתן רבינוביץ ועל⁠־התורה המבוססת על דפוס ראשון עם הוספות, הערות, ותיקונים רבים על פי כתבי יד לוצקי, ירושלים, שוקן (כל הזכויות שמורות), מלבי"ם ביאור המילות יחזקאל יג, מלבי"ם ביאור הענין יחזקאל יג, הואיל משה יחזקאל יג

Yechezkel 13, Targum Yonatan Yechezkel 13, Yalkut Shimoni Yechezkel 13, R. Yehuda ibn Balaam Yechezkel 13, Rashi Yechezkel 13 – The Judaica Press complete Tanach with Rashi, translated by Rabbi A.J. Rosenberg (CC BY 3.0), R. Yosef Kara Yechezkel 13, R. Eliezer of Beaugency Yechezkel 13, Radak Yechezkel 13, R. Yosef ibn Kaspi Yechezkel 13, Abarbanel Yechezkel 13, Minchat Shai Yechezkel 13, Metzudat Zion Yechezkel 13, Metzudat David Yechezkel 13, Shadal Yechezkel 13, Malbim Beur HaMilot Yechezkel 13, Malbim Beur HaInyan Yechezkel 13, Hoil Moshe Yechezkel 13

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×