ויהי דבר ה׳ אלי לאמר בן אדם הנבא אל נביאי ישראל וגומר עד בן אדם שים פניך אל בנות עמך. בעבור שנביאי השקר היו מכחישים את דברי הנביא יחזקאל שנזכרו למעלה לכן באתהו הנבואה עליהם.

בן אדם הנבא אל נביאי ישראל והוסיף לומר הנבאים לפי שהנביא יקרא נביא משתי בחינות אם מפאת שהם מביאים ומושכים משפע העליון ועל זה אמר ונביא לבב חכמה (תהלים צ, יב), ואם מפני שהם מדברים לבני אדם מגזרת ניב שפתים, לכן ביאר שלא קראם נביאי ישראל מפני קבולם השפע העליון אלא מפני שהם מנבאים ומדברים ולזה אמר הנבאים רוצה לומר המדברים, ולענין השפע אמר ואמרת לנביאי מלבם רוצה לומר שאין להם שפע עליון אלא מה שהם בודים מלבם.

וכן אמר הוי על הנביאים הנבלים אשר הולכים אחר רוחם ולבלתי ראו רוצה לומר שהם היו נבלים מנבלים השפע האלהי ומזייפים אותו בהיותם הולכים אחר רוחם ובודים מלבם ולבלתי ראו רוצה לומר מה שלא ראו בנבואה.

ואומרו כשועלים בחרבות נביאיך ישראל היו פירש הרב רבי דוד קמחי שחרבות הם פרצי הכרם ושהשועלים נכנסים בפרצות לכרם ומשחיתים אותה כמו שאמר שועלים קטנים מחבלים כרמים (שיר השירים ב, טו) כן היו בישראל נביאי השקר, ובמדרש מגלת אסתר אמרו חכמים ז״ל כשועלים בחרבות נביאיך ישראל היו רבי נחוניא אומר השועל הזה יושב ומצפה בחרבה בשעה שרואה אדם לאיזה צד יברח ככה כשועלים בחרבות היו נביאיהם.

ולא עליתם בפרצות כמשה ולמה היה משה דומה לרועה יפה שנפרץ גדר צאנו וערב שבת עם חשיכה עמד וגדרה ונשתיירה שם פרצה אחת ועמד בה בא ארי ועמד כנגדו בא זאב ועמד כנגדו, אבל אתם לא עליתם בפרצות שאילו כן הייתם יכולים לעמוד במלחמה ביום אף ה׳. הנה ביארו הפסוקים האלה על נביאי השקר לא על נשיאי ישראל.

ולי נראה שהשועלים תמיד נכנסים במקומות החרבים כי הנה לא יבואו במקומות המיושבים מיראת בני אדם, ולכן דימה את נביאי השקר שיכנסו בחרבות שהם לא נכנסו בישראל בימי דוד ושלמה ושאר המלכים הצדיקים כמו שלא יכנסו השועלים במקומות המיושבים אבל אחר שנגזרה גזירה על ירושלם שתחרב אז קמו נביאי השקר ובאו א״כ בחרבות בירושלם החרבה ועומדת ליחרב בגזירה אלהית, ולכן דיבר כנגד הנביאים ההם לא עליתם בפרצות, ופירשו המפרשים הפסוק הזה כנגד שרי ישראל וגדוליהם שהיה כח בידם למחות בנביאים ההם ולא עלו באותם הפרצות לעמוד כנגד השועלים שלא יכנסו בכרמים ולכלותם, וכן לא גדרו גדר באותם הפרצות בתשובה ומעשים טובים לשמור על בית ישראל לעמוד במלחמה ביום השם רוצה לומר כ״א עשו כן היו עומדים להם במלחמה ולא היה שולט בהם יד האויב. ואינו נכון בעיני כי הנבואה הזאת על הנביאים היתה לא על השרים שלא מיחו בידם, אבל פירושו כך הוא הנה נביאי השקר היו מנבאים לישראל שלום וכמו שאמר אחר זה יען וביען התעו את עמי לאמר שלום שלום ואין שלום, ולכן כמהתל אמר הנביא אליהם אם אתם מנבאים שלום ונצחון לישראל למה לא עליתם בפרצות רוצה לומר בפרצות שעשו הכשדים בחומה למה לא עליתם שמה להגין על העיר ותגדרו גדר לבל יכנסו האויבים בעיר והגדר הוא לעמוד במלחמה ביום ה׳, כ״א הדבר כאשר נבאתם מהשלום היה ראוי שתעלו בפרצות ותגדרו גדרי׳ בעיר ותעמדו במלחמה ביום ה׳ כיון שאתם יודעים רצונו שהוא לשלום ישראל והצלתם.

אלא שכל דבריכם הם חזון שוא וקסם כזב רוצה לומר חזון משוא ושקר וקסם מכזבים שאף בקסם אין אתם יודעים דבר עם היות שאתם אומרים נאם ה׳ ומיחסים אליו הנבואה ואין הדבר כן כי השם לא שלח אתכם.

כי מחזה שוא חזיתם ומקסם כזב אמרתם ואיך א״כ אתם אומרים נאם ה׳ ואני לא דברתי, ועם מה שפירשתי בזה הותרו שתי השאלות הא׳ והב׳.

אבל אתם הנביאים יען שדברתם שוא ושקר בשמי וחזיתם כזב בקסמיכם

לכן והיתה ידי אל הנביאים רוצה לומר על הנביאים החוזים שוא ויהיה עונשם שבסוד עמי לא יהיו רוצה לומר בקבוץ עמי לא יכנסו ולא יחשבו לעם ה׳ והוא מלשון בסודם אל תבא נפשי (בראשית מט, ו) ובכתב בית ישראל לא יכתבו רוצה לומר שלא יכתבו שמיהם על ספר לכבוד ולתפארת ואל אדמת ישראל לא יבואו כאשר ישובו מבבל לא יזכו לשוב ולעלות לירושלם.

והיה זה יען וביען הטעו את עמי רוצה לומר שהיו מחטיאים את הרבים לאמר ששלום יהיה להם ולא יראו ממלך בבל ובזה מנוע מהם התשובה, ולא היה כן כי אין שלום אמר ה׳ לרשעים, ואומרו והוא בונה חיץ והנם טחים אותו תפל חיץ היא מחיצה גרועה ותפל הוא דבר שאין בו ממש ולא קיום מלשון היאכל תפל מבלי מלח (איוב ו, ו), יאמר שהנביאים ההם כל אחד מהם היה בונה חיץ שהיא כותל לבנים גרועה וחלושה והיא הנבואה שהיו אומרים והיו טחים אותו תפל שמיפים אות׳ בדברי חלקות כבונה בית ועושה אותו בדבר שאין בו קיום ולא ממש.

ולכן אמר כנגד הנביאים ההם אמור אל טחי תפל ויפול ר״ל אמור אליהם למה אתם טחים תפל בבנינכם הלא תדעו שיפול ולא יתקיים, הנה יבוא גשם שוטף וכן אתן אני אבני אלגביש שיפלו ורוח סערה גם כן שתבקע הבית אשר בנו.

והנה נפל הקיר רוצה לומר וכאשר יפול הקיר שהוא החיץ שאמר למעלה בסבת הגשם השוטף ורוח הסערה שישלח השם מן השמים, הלא יאמר לכם איה הטיח אשר הטחתם ומה תשיבו עם כזביכם, והגשם השוטף ואבני אלגביש ורוח סערה הוא משל לאויב החזקים שיבואו עליהם, ואתנה הוא כמו ואתן, ובעבור שאמר היה גשם שוטף ואתנה בלשון מסופק אם יהיה כן

מפני זה אמר אחריו לכן כה אמר ה׳ אלהים ובקעתי רוח סערות בחמתי רוצה לומר שהרוח סערה ואבני אלגביש והגשם אשר זכר כולם יבואו בהכרח שהם משל לנבוכד נצר וחיילי הכשדים ויהיה זה בחמה לכלה רוצה לומר באפו ובחמתו לכלותם.

והרסתי את הקיר אשר טחתם תפל רוצה לומר ואז אהרוס את הקיר שהוא החיץ שזכר למעלה שטחתם אותו למעלה בכזביכם ושקריכם והגעתיהו אל הארץ ונגלה יסודו, והנמשל בזה שתחרב ירושלם ולא יהיה להם שלום כמו שנבאו בשקרותם.

וכליתי את חמתי בקיר ובטחים אותו שהקיר הוא רמז לירושלם והטחים לנביאי השקר, באופן שאז אומר לכם אין הקיר ואין הטחים אותו כלומר כבר נחרבה ירושלם שהיא הקיר ונהרגו נביאי השקר.

ולפי שבאו הדברים כולם בלשון טחים הוצרך לבאר מי המה באמרו נביאי ישראל הנבאים אל ירושלם והחוזים לה חזון שלום רוצה לומר אלה הם הטחים את הקיר ועליהם יהיה העונש והכלייה הנזכרת לפי שהטעו את ישראל בכזביהם ושקרותם:

ואתה בן אדם שים פניך אל בנות עמך וגומר עד ויהי דבר ה׳ אלי לאמר ארץ כי תחטא מפני שהיו בישראל נשים מכשפות ומראות עצמן נביאות ואומרות שרוח ה׳ נוססה בהן להגדת העתידות אומרות זה יחיה וזה ימות ודברים אחרים, לכן אחרי שצוה השם לנביא מה שידבר על נביאי השקר צוהו גם כן אל בנות עמו המתנבאות בשקר וכזב.

ואמר עליהן למתפרות כסתות על כל אצילי ידי ועושות המספחות על ראש כל קומה, והכסתות כתב רש״י שהיו הנשים ההמה מתפרות הכסתות והן בגדי פשתן ותולות אותם לנשאלים על אצילי ידיהם וקוסמות באותן כסתות קסם שקרים והיו אומרות למי שחפצות קסם טוב ולמי שחפצות קסם רע, ושהמספחות שהיו שמים על ראש כל קומה ר״ל כל אדם שואל אף הם היו לקסום בהם. והרד״ק פירש שכסת הוא כר שמשימים תחת הראש כשישכב האדם ופעמים ישב עליו או ישען את זרועו עליו והנשים אלה עושות זה הענין בדרך כשפים שהיו מתפרות כסתות על כל אצילי ידי רוצה לומר על כל אצילי ידים מן השואלים בהם וכן היו מתקנות מספחות על ראש כל קומה מן השואלים בהם ובעבור שהיו השואלים בעת השאלה עומדים על רגליהם לכן אמר כל קומה, והפירוש הזה יותר נכון מפירוש רש״י.

והיותר נכון מכולם הוא שבבוא השואל לפניהן היו מתפרות כסתות והם הכרים הנקראים בלעז קושיני״ש והיו שמים אותם לפני השואל כדי שישען עליהם בזרועותיו וזה טעם על כל אצילי ידי, ואחר זה היו עושות מספחת והוא הצניף ושמים אותה על ראש השואל והיו הכסתות כנגד הלב ולכן היו תחת אצילי ידים והמספחות היו כנגד המוח ולכן היו כנגד הראש, ועם המעשים ההמה היו אומרות שתבוא אליהן הגדת העתידות, ומספחות הוא כמו מטפחות שהם הצניפים שמכסות בהם הנשים את פניהן והיו עושות כל התחבולות האלה כדי לרמות בני אדם והוא אומרו לצודד נפשות, ולכן אמר כנגדן הנפשות תצודדנה לעמי כלומר אתנה המכשפות תצודדנה הנפשות לעמי ישראל כי תביאו עליהם עון ואשמה, ואמנם בדבריכם ואתם מתפרנסות מזה שנוטלות שכר על התחבולות והכזבים האלה וע״ז אמר ונפשות לכנה תחיינה שהיו מחיות את נפשותיהן בשכר שהיו נוטלות על זה, ואומרו ונפשות לכנה הוא כאילו אמר ונפשותיכן. וה״ר דוד קמחי פירשו באופן אחר שה״א הנפשות תצודדנה היא ה״א השאלה כאילו אמר התחשבו שתצודדנה נפשות עמי שהם הצדיקים אינו כן אלא נפשות לכנה רוצה לומר נפשות הרשעים שהם כמוכן אותם תחיו מגידות להם עתידות טובות שיחיו, ובזה אתם מרמים אותם בחשבם ושבדבריכן תלוים המות והחיים, ויונתן תרגם הנפשות עמי אתון יכלן לאבדא ולקיימא הלא נפשתכון די לכון לא יכילתו לקיימא, ומה שפירשתי אני הוא היותר נכון לפי הפשט.

עוד סיפר קסם ותחבולה אחרת שהיו עושות באומרו ותחללנה אותי אל עמי בשעלי שעורים ובפתותי לחם והוא אצלי ענין הגורלות שגם היום עושות הנשים השאננות שמשליכות השעורים וכפי הנחתם ומקומות נפילתם ישפטו מה שיהיה, וכן הוא פתותי לכם הפתיתים הקטנים שמשליכין אותם באותו דרך שמשליכין השעורים וכפי צורתם ומקומותיהם בנפילה ישפטו ויאמרו זה ימות או זה יחיה וכל זה שקר וכזב, וע״ז אמר להמית נפשות אשר לא תמותינה ולחיות נפשות אשר לא תחיינה רוצה לומר שכל דבריהן שקר כי לא ימותו ולא יחיו הנפשות כדבריהן וזהו בכזבכם לעמי שומע כזב, והנה אמר בתחילת הפסוק ותחללנה אותי את עמי לפי שבמעשים האלה היו מחללים את השם הנכבד בתוך עמו בהיותם הסבה שיסירו האנשים בטחונם מהש״י ויבטחו בדבריהן שהם כזב, ורש״י פירש בשעלי שעורים ובפתותי לחם שהן היו נוטלות בשכרן.

ולכן כה אמר ה׳ אני אבטל כל מעשיכן ותחבולותיכן ואתן את כסותיכנה שבהן אתן מצודדות את הנפשות כמ״ש למעלה אתן אותם לפורחות, ולפי שהיו שמים אותם על כל אצילי ידים אמר וקרעתי אותם מעל זרועותיכם ושלחתי את הנפשות רוצה לומר שתחרב ירושלם ויתבטלו כל אותם התחבולות והכזבים כאילו יהיו פורחות באויר וקרועים כאילו לא היו, ולזה אמר ושלחתי את הנפשות אשר אתם מצודדות בכזביכם אשלח׳ את נפשים והוא רמז לכשדיים כאילו יפרחו מירושלם וילכו לבבל ונפשים הוא קבוץ בלשון זכר כמו פילגשים.

וכן אקרע את מספחותיכם שהייתם משימות על ראש כל קומה כי בכליון הנשים המכשפות ומיתתן יתבטלו כל המעשים ההם ואז תכירו האמת וידעתם כי אני ה׳, ורש״י פירש את נפשים לפורחות על נפשות ישראל שיהיו פורחות על ידיהן לגיהנם.

ויהיה זה יען הכאות לב צדיק שקר ואני לא הכאבתיו רוצה לומר בעבור שאתנה נותנות כאב וצער בלב הצדיק והוא מלשון ונכאה לבב שכאשר אתן קוסמות לו רעה הוא מצטער ומפחד והוא כולו שקר כי אני לא הכאבתיו, וכן תחזקו ידי רשע בקסמכם לו טובה והצלחה וזה יהיה סבה לשלא ישוב מדרכו הרעה בשהיו אומרות שיחיה הרשע וימות הצדיק, ובעבור שאתנה בשקר וכזב מכאיבות לב צדיק ומחזיקות ידי רשע

לכן לא תחזינה עוד שוא וקסם כי במיתתכן יתבטלו הפעולות ההנה, ויש מפרשים שהיו הנשים ההנה דורשות אל המתים כענין הבעלת אוב ואומרות שהיו מעלות נפשות המתים בדבריהן ושעל זה אמר ושלחתי את הנפשות אשר אתנה צודדות: