×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
ירמיהו ל״התנ״ך
א֣
אָ
(א)  הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר⁠־הָיָ֥ה אֶֽל⁠־יִרְמְיָ֖הוּ מֵאֵ֣ת יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה בִּימֵ֨י יְהוֹיָקִ֧ים בֶּן⁠־יֹאשִׁיָּ֛הוּ מֶ֥לֶךְ יְהוּדָ֖ה לֵאמֹֽר׃ (ב) הָלוֹךְ֮ אֶל⁠־בֵּ֣ית הָרֵכָבִים֒ וְדִבַּרְתָּ֣ אוֹתָ֔ם וַהֲבִֽאוֹתָם֙ בֵּ֣ית יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה אֶל⁠־אַחַ֖ת הַלְּשָׁכ֑וֹת וְהִשְׁקִיתָ֥ אוֹתָ֖ם יָֽיִן׃ (ג) וָאֶקַּ֞ח אֶת⁠־יַאֲזַנְיָ֤ה בֶֽן⁠־יִרְמְיָ֙הוּ֙ בֶּן⁠־חֲבַצִּנְיָ֔ה וְאֶת⁠־אֶחָ֖יו וְאֶת⁠־כׇּל⁠־בָּנָ֑יו וְאֵ֖ת כׇּל⁠־בֵּ֥ית הָרֵכָבִֽים׃ (ד) וָאָבִ֤א אֹתָם֙ בֵּ֣ית יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה אֶל⁠־לִשְׁכַּ֗ת בְּנֵ֛י חָנָ֥ן בֶּן⁠־יִגְדַּלְיָ֖הוּ אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֑ים אֲשֶׁר⁠־אֵ֙צֶל֙ לִשְׁכַּ֣ת הַשָּׂרִ֔ים אֲשֶׁ֣ר מִמַּ֗עַל לְלִשְׁכַּ֛ת מַעֲשֵׂיָ֥הוּ בֶן⁠־שַׁלֻּ֖ם שֹׁמֵ֥ר הַסַּֽף׃ (ה) וָאֶתֵּ֞ן לִפְנֵ֣י׀ בְּנֵ֣י בֵית⁠־הָרֵכָבִ֗ים גְּבִעִ֛ים מְלֵאִ֥ים יַ֖יִן וְכֹס֑וֹת וָאֹמַ֥ר אֲלֵיהֶ֖ם שְׁתוּ⁠־יָֽיִן׃ (ו) וַיֹּאמְר֖וּ לֹ֣א נִשְׁתֶּה⁠־יָּ֑יִן כִּי֩ יוֹנָדָ֨ב בֶּן⁠־רֵכָ֜ב אָבִ֗ינוּ צִוָּ֤ה עָלֵ֙ינוּ֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֧א תִשְׁתּוּ⁠־יַ֛יִן אַתֶּ֥ם וּבְנֵיכֶ֖ם עַד⁠־עוֹלָֽם׃ (ז) וּבַ֣יִת לֹֽא⁠־תִבְנ֗וּ וְזֶ֤רַע לֹֽא⁠־תִזְרָ֙עוּ֙ וְכֶ֣רֶם לֹֽא⁠־תִטָּ֔עוּ וְלֹ֥א יִהְיֶ֖ה לָכֶ֑ם כִּ֠י בׇּאֳהָלִ֤ים תֵּֽשְׁבוּ֙ כׇּל⁠־יְמֵיכֶ֔ם לְמַ֨עַן תִּֽחְי֜וּ יָמִ֤ים רַבִּים֙ עַל⁠־פְּנֵ֣י הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם גָּרִ֥ים שָֽׁם׃ (ח) וַנִּשְׁמַ֗ע בְּק֨וֹל יְהוֹנָדָ֤ב בֶּן⁠־רֵכָב֙ אָבִ֔ינוּ לְכֹ֖ל אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֑נוּ לְבִלְתִּ֤י שְׁתֽוֹת⁠־יַ֙יִן֙ כׇּל⁠־יָמֵ֔ינוּ אֲנַ֣חְנוּ נָשֵׁ֔ינוּ בָּנֵ֖ינוּ וּבְנֹתֵֽינוּ׃ (ט) וּלְבִלְתִּ֛י בְּנ֥וֹת בָּתִּ֖ים לְשִׁבְתֵּ֑נוּ וְכֶ֧רֶם וְשָׂדֶ֛ה וָזֶ֖רַע לֹ֥א יִֽהְיֶה⁠־לָּֽנוּ׃ (י) וַנֵּ֖שֶׁב בׇּאֳהָלִ֑ים וַנִּשְׁמַ֣ע וַנַּ֔עַשׂ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר⁠־צִוָּ֖נוּ יוֹנָדָ֥ב אָבִֽינוּ׃ (יא) וַיְהִ֗י בַּעֲל֨וֹת נְבוּכַדְרֶאצַּ֥ר מֶֽלֶךְ⁠־בָּבֶל֮ אֶל⁠־הָאָ֒רֶץ֒ וַנֹּ֗אמֶר בֹּ֚אוּ וְנָב֣וֹא יְרוּשָׁלַ֔͏ִם מִפְּנֵי֙ חֵ֣יל הַכַּשְׂדִּ֔ים וּמִפְּנֵ֖י חֵ֣יל אֲרָ֑ם וַנֵּ֖שֶׁב בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃ (יב)  וַֽיְהִי֙ דְּבַר⁠־יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה אֶֽל⁠־יִרְמְיָ֖הוּ לֵאמֹֽר׃ (יג) כֹּה⁠־אָמַ֞ר יְהֹוָ֤היְ⁠־⁠הֹוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הָלֹ֤ךְ וְאָֽמַרְתָּ֙ לְאִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה וּלְיוֹשְׁבֵ֖י יְרוּשָׁלָ֑͏ִם הֲל֨וֹא תִקְח֥וּ מוּסָ֛ר לִשְׁמֹ֥עַ אֶל⁠־דְּבָרַ֖י נְאֻם⁠־יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃ (יד) הוּקַ֡ם אֶת⁠־דִּבְרֵ֣י יְהוֹנָדָ֣ב בֶּן⁠־רֵ֠כָ֠ב אֲשֶׁר⁠־צִוָּ֨ה אֶת⁠־בָּנָ֜יו לְבִלְתִּ֣י שְׁתֽוֹת⁠־יַ֗יִן וְלֹ֤א שָׁתוּ֙ עַד⁠־הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה כִּ֣י שָֽׁמְע֔וּ אֵ֖ת מִצְוַ֣ת אֲבִיהֶ֑ם וְאָ֨נֹכִ֜י דִּבַּ֤רְתִּי אֲלֵיכֶם֙ הַשְׁכֵּ֣ם וְדַבֵּ֔ר וְלֹ֥א שְׁמַעְתֶּ֖ם אֵלָֽי׃ (טו) וָאֶשְׁלַ֣ח אֲלֵיכֶ֣ם אֶת⁠־כׇּל⁠־עֲבָדַ֣י הַנְּבִאִ֣ים ׀ הַשְׁכֵּ֣ם וְשָׁלֹ֣חַ ׀ לֵאמֹ֡ר שֻֽׁבוּ⁠־נָ֡א אִישׁ֩ מִדַּרְכּ֨וֹ הָרָעָ֜ה וְהֵיטִ֣יבוּ מַעַלְלֵיכֶ֗ם וְאַל⁠־תֵּ֨לְכ֜וּ אַחֲרֵ֨י אֱלֹהִ֤ים אֲחֵרִים֙ לְעׇבְדָ֔ם וּשְׁבוּ֙ אֶל⁠־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר⁠־נָתַ֥תִּי לָכֶ֖ם וְלַאֲבֹֽתֵיכֶ֑ם וְלֹ֤א הִטִּיתֶם֙ אֶֽת⁠־אׇזְנְכֶ֔ם וְלֹ֥א שְׁמַעְתֶּ֖ם אֵלָֽי׃ (טז) כִּ֣י הֵקִ֗ימוּ בְּנֵי֙ יְהוֹנָדָ֣ב בֶּן⁠־רֵכָ֔ב אֶת⁠־מִצְוַ֥ת אֲבִיהֶ֖ם אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֑ם וְהָעָ֣ם הַזֶּ֔ה לֹ֥א שָׁמְע֖וּ אֵלָֽי׃ (יז) לָ֠כֵ֠ן כֹּֽה⁠־אָמַ֨ר יְהֹוָ֜היְ⁠־⁠הֹוָ֜ה אֱלֹהֵ֤י צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הִנְנִ֧י מֵבִ֣יא אֶל⁠־יְהוּדָ֗ה וְאֶ֤ל כׇּל⁠־יֽוֹשְׁבֵי֙ יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם אֵ֚ת כׇּל⁠־הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתִּי עֲלֵיהֶ֑ם יַ֣עַן דִּבַּ֤רְתִּי אֲלֵיהֶם֙ וְלֹ֣א שָׁמֵ֔עוּ וָאֶקְרָ֥א לָהֶ֖ם וְלֹ֥א עָנֽוּ׃ (יח) וּלְבֵ֨ית הָרֵכָבִ֜ים אָמַ֣ר יִרְמְיָ֗הוּ כֹּֽה⁠־אָמַ֞ר יְהֹוָ֤היְ⁠־⁠הֹוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל יַ֚עַן אֲשֶׁ֣ר שְׁמַעְתֶּ֔ם עַל⁠־מִצְוַ֖ת יְהוֹנָדָ֣ב אֲבִיכֶ֑ם וַֽתִּשְׁמְרוּ֙ אֶת⁠־כׇּל⁠־מִצְוֺתָ֔יו וַֽתַּעֲשׂ֔וּ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר⁠־צִוָּ֖ה אֶתְכֶֽם׃ (יט) לָכֵ֗ן כֹּ֥ה אָמַ֛ר יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לֹא⁠־יִכָּרֵ֨ת אִ֜ישׁ לְיוֹנָדָ֧ב בֶּן⁠־רֵכָ֛ב עֹמֵ֥ד לְפָנַ֖י כׇּל⁠־הַיָּמִֽים׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
E/ע
הערותNotes
(הקדמה) הנבואה השלשה עשר תחילתה הדבר אשר היה וכו׳ הלוך אל בית הרכבים וכו׳ עד ויהי בשנה הרביעית ליהויקים, ויש בנבואה הזאת שלשה פרשיות בלבד. הראשונה, הדבר אשר היה. השנית, ויהי דבר ה׳ אל ירמיהו. השלישית, לכן כה אמר השם אלהי צבאות אלהי ישראל. ושאלתי בנבואה הזאת ששת השאלות: השאלה הראשונה למה נזכרו הנבואות שניבא ירמיהו בימי המלך יהויקים אחרי הנבואות אשר נבא בימי צדקיהו שמלך אחריו שנים עשר שנים והיה ראוי שיוזכרו נבואותיהם כפי סדר זמניהם בקדימה ואיחור ויהיו נבואות זמן יהויקים תחילה ונבואות זמן צדקיהו באחרונה: השאלה השנית אם היה שיונדב בן רכב צוה את בניו על דברים ארבעה והם שלא ישתו יין ושלא יבנו בית ושלא יזרעו שדה ושלא יטעו כרם ובכולם קיימו מצותו, למה זה לקח יתברך המשלו מהיין בלבד ולא מבנין הבתים ומטע הכרמים וזריעת השדות בהיות שבכולם צוה אותם יחד ובכולם קיימו ושמרו מצותו: השאלה השלישית באומרו הלוך אל בית הרכבי׳ ודברת אותם והבאותם בית ה׳ אל אחת הלשכות והשקית אותם יין, כי מה צורך בהליכה ובדבור ובהבאה והיה די שיאמר יתברך לנביא בא אל הרכבים והשקית אותם יין כדי שהם ישיבו עם מצות אביהם ויוכח את העם בזה: השאלה הרביעית אם ירמיהו לא אמר לרכבים אלא שתו יין בלבד ולא דבר ולא צוה אותם על דבר אחר, מדוע הם בתשובתם זכרו בנין הבית והכרם והשדה שצוה אותם אביהם ושבכולם היו מקיימים מצותו והוא לא שאל כי אם על היין ועליו היה ראוי להשיב בלבד: השאלה החמישית באומרם אחרי תשובתם המספקת ויהי כעלות נבוכד נצר מלך בבל על הארץ ויאמר בואו ונבוא ירושלם מפני חיל הכשדיים ומפני חיל ארם ונשב בירושלם כי זה איננו מענין התשובה וגם הנביא לא שאלם ע״ז דבר ומה להם בזה: השאלה השישית באומרו יתברך בתוכחתו אחרי שיאמר הלא תקחו מוסר לשמוע אל דברי נאם ה׳ הוקם את דברי יונדב בן רכב וכו׳ חזר לומ׳ כי הקימו בני יונדב בן רכב את מצות אביהם אשר צום והעם הזה לא שמעו אלי, והוא כפל מבואר אחרי שכבר נאמר זה עצמו, והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות כולם: הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא להוכיח את ישראל למה לא ישמעו בקול ה׳ אלהיהם ולא יקיימו מצותיו, והביא להם משל מבני רכב שאינם שותים יין עם היותו משקה אהוב אצל טבע בני האדם והם ימאסו בו ולא ישתוהו כדי לקיים מצות יונדב בן רכב אביהם הזקן שצוה שלא ישתו יין, ואם הרכבים בדבר שאין בו היזק עצמיי יעזבו ערבותם ותועלתם לקיים מצות אביהם יותר היה ראוי לבני יהודה שישמעו בקול ה׳ וישמרו מצותיו בהיות חייהם וטובתם תלויים בזה וכמו שיתבאר בפסוקים: (א) הדבר אשר היה אל ירמיהו הנביא עד ויהי דבר ה׳ אל ירמיהו וכו׳. הנה בכתבו הנבואה הזאת במקום הזה אחרי זכרון הנבואות שניבא ירמיהו בימי צדקיהו נוכל לומר טעמים אם שהנבואות האלה מירמיהו היו מפוזרות ואנשי כנסת הגדולה קבצו אותם ושמום בספר וכאשר מצאו כל נבואה ונבואה מהם כתבו אותה ולא חששו אל הזמנים אלא לזכרון הנבואות שניבא בתוכחתו לבני יהודה והתראתו בהם עם החרבן שהיה עתיד לבוא עליהם ועל ירושלם ובית ה׳, ואף שנאמר שירמיהו כתב ספרו כמו שזכרו חכמים ז״ל בפרק קמא דבתרא (ב״ב טו, א), נאמר שהיו הנבואות האלה כולנה נזכרות אצלו או בכתב כל אחת בעצמה וכאשר קבצם ושמם על ספר שם אותם כמו שמצא אותם או שנזכרו לו ולא חשש על זמניהם בקדימה ואיחור וזה ממה שלא יזיק, והיותר נכון אצלי הוא כי ירמיהו כאשר כתב הנבואה שבאה לו ושניבא לבני יהודה על מצות דרור העבדים והשפחות שנזכרה למעלה והוכיחם על ביטולה, הביא אחריה נבואת בני רכב שהיו שומרים ומקיימים מצות אביהם להוכיח את בני יהודה למה לא יקיימו מצות האלוה יתברך שצוה אותם על דרור העבדים והשפחות, הנה אם כן נזכרה הנבואה הזאת במקום הזה עם היותה קודמת בזמן להוכיח עמה על ענין הדרור שזכר קודם לזה כדי שלא נחשוב שבזמן הזה בהיות המצור על ירושלם הגיעה לירמיהו הנבואה הזאת הודיע ואמר בה שהיתה בימי יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה עם היות שנזכרה בזה הזמן להיותה מתיחסת לדרור והותרה בזה השאלה האחת. והנה צוה השם לירמיהו (ב) הלוך אל בית הרכבים ודברת אותם והבאותם בית ה׳ וגומר לפי שחשש אולי הרכבים כשישים לפניהם היין לשתות יגערו בו ויחרפוהו להיות היין דבר נמאס אליהם, גם שאולי לא ירצו לבוא אל בית ה׳ להתקבץ בלשכה לעשות הבחינה הזו בפרסום, ולכן צוהו השם שילך אל בית הרכבים והם היו מבני חובב חותן משה ונקראו רכבים על שם רכב אבי יונדב שהיה גדול משפחתם, וכן אומר בדברי הימים (דברי הימים א ב, נה) המה הקנים הבאים מחמת אבי בית רכב, וידבר אליהם והדבור היה להודיעם שהשם יתברך צוהו שיעשה ההמשל הזה בפרסום בבית ה׳, ושלכן ירצו לבוא ולהתקבץ שמה ולא יחר בעיניהם המעשה ההוא כי אינו אלא לתכלית טוב, ועל ההתנצלות וההודעה הזאת אמר הלוך אל בית הרכבים שהיו כלם חונים בירושלם בבית אחד ודברת אליהם רוצה לומר שתודיעם תכלית המעשה הזה וענינו, ואז והביאותם בית ה׳ כי הודיעו שהם יבואו בנפש חפצה למעשה ההוא ולא יקוצו בו, ואמר והשקית אותם יין לומר שישתדל להשקותם יין כי הם לא שתו אבל שמו לפניהם לשתות. והנה לא עשה הנסיון הזה על שאר הדברים שצוה גם כן יונדב בן רכב לבניו מבנין הבתים ומטע הכרמים וזריעת השדות כ״א בענין היין בלבד, לסבות מהם שבענין הבתים והכרמים והשדות לא יוכלו לפרשם מצות אביהם כמו שיפרסמוהו ביין שהיה לפניהם והנביא אומר להם שתו ולא שתו ונתנו בדבר סבת מצות אביהם אבל אם היה אומר להם בנו בתים או זרעו שדות ונטעו כרמים היה לרואים לומר ואיך יבנו ואין להם עצים ולא אבנים ולא קרקע ואיך יטעו ואין להם קרקע וכן בכרמים, או יאמרו הנה הם נעדרים מהבתים והשדה והכרם לפי שהם נכרים ולא ניתן להם בארץ חלק ונחלה, או שהם כולם דלים או סכלים ואינם יודעים לעשותו גם שאין להם הקרן שצריך אליו, מפני זה לא עשה נסיונו אלא מהיין שאין צריך לשתייתו לא חכמה ולא קרן ולא הכנות כי היו הכוסות והגביעים לעיניה׳, גם שבשתייתו היה להם ערבות ועדון ולא עמל כאשר הוא בשאר הדברים, והותרו בזה השאלות ב׳ וג׳: (ג) והנה הנביא לקח מהרכבים הגדולים עם הקטנים לראות אם יתעורר אחד מהם לשתות אם מהזקנים לחולשת זקנתו ואם מהנערים לחולשת דעתו בשמירת המצות, כי הנערים ירדפו הערב כמו שאמר הפלוסוף בספר המדות, ולזה אמר שהביא את יאזניה ואת אחיו שהיו זקנים ואת כל בניהם שהיו נערים ובכלל כל בית הרכבים. (ד) והביאם בית ה׳ לפי שהיו שם מתקבצים העם בפרסום גדול, ובאותה לשכה שהיה של בני חנן שהיה איש האלהי׳ ובמקו׳ ההוא יהיה יראת אלהים תמיד, גם היתה אצל לשכת השרים כדי שיעיינו בדבר, גם שהיתה ממעל ללשכת שומר הסף שהיו עמו כל כלי הבית כלי יין וזולתם. (ה) ומשם לקח הנביא הגביעים והכוסות ואולי היין גם כן ולזה נזכרו השמות האלה לענין אותו מקום, והנה ירמיהו לקיים דבר השם אמר לרכבים שתו יין. (ו) והם השיבוהו בפני כל העם אשר שם ראשונה לענין היין לא נשתה יין כי יונדב בן רכב אבינו צוה עלינו לא תשתו יין אתם ובניכם עד עולם, וכאשר ידעו הרכבים צורך המעשה ההוא ממה שדיבר אליהם ירמיהו קודם בואם שמה כמו שזכרתי לא נסתפקו להשיב על ענין היין בלבד (ז) אבל גם הוסיפו לבאר שגם כן צוה אותם אביהם הזקן שלא יבנו בית ולא יזרעו זרע בשדה וכרם לא יטעו, ואומרו עוד ולא יהי׳ לכם ענינו שלא דיי שלא יבנו ושלא יטעו ולא יזרעו אותו אבל גם בית בנוי וכרם עשוי ושדה נזרע לא יהיה להם לא בקנייה ולא אם יתנו להם במתנה בשום צד לא יהיה להם בית וכרם ושדה, ואמר למען תחיו לפי שהבתים והשדות והכרמים מעכבים את האדם במקומו אף שיהיה בארצו רעב דבר או חרב מלחמה וימות מפני זה בקצור שנים וכאשר לא יהיה להם דבר מזה וישבו באהלים כשיהיה במקום אהליהם חוסר לחם מגפה או מלחמה בארץ ילכו משם אל מקום אחר אשר ייטב להם ולא יעכבום שדה וכרם ולא הבתים ובזה יאריכו ימים. ואמנם טעם איסור היין לא הוצרכו לפרשו מפני שהיזקו מבואר מטירוף הדעת וכמו שאמר שלמה (משלי כג, כט) למי אוי למי אבוי למי מדינים למי שיח למי פצעים חנם למי חכלילות עינים, שהם כולם רעות גדולות, וביאר שהם יתקבצו במאחרים על היין וכו׳ שמרבים בשתייתו. (ח) והיה תכלית דברי הרכבים שבכל המצות שצוה להם יונדב עם היותם רבות וחוץ מהרגל אצל בני אדם שמעו אליו ועשו ככל אשר צוה אין איש עובר על מצותו, והנה קראו אל יונדב אבינו לא שהיה הוא המוליד אותם אלא שראשון המשפחה יקרא אב כמו שנאמר אברהם אבינו יצחק אבינו ועל אדם נאמר אביך הראשון חטא. (ט-י) והנה הוסיפו הרכבים דברים בענין הבית והשדה והכרם מלבד היין שנשאלו עליו כדי לפרסם שמצות רבות צוה אותם יונדב וכולם היו שומרים מבלי חלול כלל. (יא) ואמנם אומרו בסוף דבריהם ויהי בעלות נבוכדנצר וגומר כדי להשיב על קושיא אחת שאפשר שיקשו עליהם השומעים דבריהם רוצה לומר ואם אתם מצווים לשבת באהלים בשדה ושלא יהיה להם בית למה תשבו בירושלם והרי יש לכם בית, להשיב על זה אמרו ואם היום אנחנו בבתים בירושלם היה זה מפאת ההכרח שכאשר עלה נבוכד נצר על הארץ וכן הארמים גנבים שודדי לילה כדי להנצל מידיהם ברחנו ונכנסנו פה ולכן נשב בירושל׳ מפני ההכרח לא מהרצון ולא אמרו ויהי כעלות נבוכד נצר על עלותו על ירושלם בימי צדקיהו כשהחריבה כי הנה הנבואה הזאת היתה בימי יהויקים אבל אמרו זה על עלותו בימי יהויקים. והותרו עם מה שפירשתי השאלות ד׳ וה׳: (יב) ויהי דבר ה׳ אל ירמיהו וכו׳ עד סוף הנבואה זכר שכאשר נעשה נסיון הרכבים ונשמעו דבריהם דיבר השם יתברך לירמיהו וצוהו (יג) שיאמר לאיש יהודה רוצה לומר לאנשי יהודה וליושבי ירושלם הלא תקחו מוסר לשמוע אל דברי רוצה לומר מהנסיון הזה אשר ראיתם ומדברי הרכבים אשר שמעתם הלא תקחו מוסר ולמוד מהם לשמוע אל דברי. (יד) הוקם קיימו וקבלו הרכבים דברי יונדב בן רכב, ואיני רוצה לדבר בבית ובכרם ובשדה כי תאמרו שאין להם נחלת שדה וכרם כי ארץ ישראל לבני השבטים נתחלקה לא לנכרים ושלזה הם אינם מתעסקים בזה, אבל מה תאמרו בענין היין שצוה שלא ישתו והם אינם שותים אותו לא שלא יערב לחכם כ״א מפני ששמעו את מצות אביהם ואתם למה אינכם שומעים דברי ומקיימים מצותי האין ראוי לכבד אותי ולשמוע מצותי מדברי יונדב ומצותו, והנה אנכי דברתי אליכם השכם ודבר ולא שמעתם ואחשוב שאמר זה על מעמד הר סיני ששמעו אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה וזהו ואנכי דברתי אליכם ולא שמעתם כי מיד עשיתם העגל ואבותיכם פרעו מוסר. (טו) גם שלחתי אליכם את כל עבדי הנביאים והם הנביאים שנבאו לישראל אחרי מות משה רבינו, ומה טוב אומרו את כל עבדי הנביאים כי הנה גילה בזה שלא קמו נביאים עבדי ה׳ בשום אומה אחרת כ״א בישראל כדי להישירם וזהו השכם ושלוח רוצה לומר בכל יום הייתי משתדל בזה כאדם המשכים לעשות מלאכתו והם לא היו מבקשים מכם גדולות אלא שובו נא איש מדרכו הרעה וזהו במצות לא תעשה, והטיבו מעלליכם וזהו במצות עשה, ובפרט היו מזהירים אותם להרחיקם מהעבודה זרה כי היא שקולה כנגד כל העבירות וזהו ואל תלכו אחרי אלהים אחרים לעבד׳ כדי שתשבו על האדמה הזאת אשר נתתי את אבותיכם כי היה דעתי שתהיה תמיד בידכם ואתם לא הטיתם את אזניכם ולא שמעתם אלי לפי שחשכתם את עצמיכם מקבל מצותי. (טז) ואמנם אומרו אחר זה כי הקימו בני יונדב וגומר שיראה מיותר הוא באמת מקושר עם הפסוקים שאחריו ואינו קשור עם הקודמים לו, ואמר כמוציא תולדה וכלל מכל מה שאמר כי הקימו רוצה לומר ובעבור מה שזכרתי שהקימו בני יונדב בן רכב את מצות אביהם אשר צום ושהעם הזה לא שמעו אלי (יז) לכן מפני זה אמר ה׳ אלהי צבאות השמים ואלהי ישראל ומשגיח בהם שיתן לכל אחד מהכתות האלה שכרו וענשו והראוי לו, כי יהיה ענשם של העם הזה שלא שמעו אלי שאביא על יהודה ועל יושבי ירושלם והם אשר לא רצו לשמוע אלי את כל הרעה אשר דברתי אליהם רוצה לומר אם בקללות האמורות בתורה ואם על ידי הנביאים, ויהיה זה ענשם על אשר לא שמעו אלי וכאשר קראתי אותם בתוכחותם לא ענו. (יח) ואמנם לבני יונדב על אשר שמעו את מצות אביהם (יט) יהיה שכרם שלא יכרת איש ליונדב בן רכב עומד לפני כל הימים ואין הכונה שיהיו כהנים ויכנסו בהיכל ה׳ לעבוד כי לכל איש ישראל אסור להכנס בהיכל ה׳ אף כי לנכרי אלא שיהיו בניו בקרב ישראל מאמינים יראי ה׳ וחושבי שמו, וחז״ל (עיין תנחומא במדבר כו) אמרו שיהיו בניו יושבים בסנהדרין ומורים בדברי תורה, ויש אומרים שיהיו בנותיהם נשואות לכהונה ויהיו מבני בנותיהם מקריבים על גבי המזבח, ואמר הכתוב בשכר הרכבים ולבית הרכבים אמר ירמיהו להגיד שהשכר הזה שדיבר השם עליהם הודיע אותו הנביא מיד אליהם, ורשם במעלותיהם ג׳ דברים. אחד, יען אשר שמעתם על יהונדב אביכם. והב׳, ותשמרו את כל מצותיו. והג׳, ותעשו כל אשר צוה אתכם. ויראה ששלשת המאמרים האלה כחם אחד, ואינו כן כי הנה שבחם ראשונה באשר שמעו אל דברי יהונדב אביהם ולא נמנעו מלשמוע הדברים שצוה אותם כשיצאו מפניו, ושבחם עוד שנית ותשמרו את כל מצותיו רוצה לומר שלא שכחו דבריו עם היותם דברי הדיוט שמרו אותם בלבם באופן שלא נשכחו מפיהם עד היום הזה, ושבחם שלישית בענין העשייה והקיום שעם היותם מצות רבות עשו כלם ולא נפקד מהנה דבר וזהו ותעשו ככל אשר צוה אתכם שלא נפל מכל דבריו ארצה לפניכם והותרה השאלה הששית:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144