Tehillim 126 – תהלים קכו‏ – Mikraot Gedolot

(א) שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת⁠ ^אבְּשׁ֣וּב יְ֭הֹוָהיְ֭⁠־⁠הֹוָה אֶת⁠־שִׁיבַ֣ת צִיּ֑וֹן⁠ הָ֝יִ֗ינוּ כְּחֹלְמִֽים׃

A song of ascents.⁠¹ When Hashem restored the fortunes of Zion² we were³ as dreamers.

1. A song of ascents | שִׁיר הַמַּעֲלוֹת – Regarding the meaning of this title, see the note on Tehillim 120:1. Commentators debate this psalm's setting. Many relate it to the Babylonian exile, either reading it as thanksgiving for the return to Zion or as a prayer and hope for redemption (Rashi, Ibn Ezra). Others maintain that it refers to the current exile and future ingathering (Radak, Sforno). A last approach suggests that the psalm isn't related to redemption at all, but is simply a prayer for the revival of the land from drought or the like.

2. restored the fortunes of Zion | בְּשׁוּב... אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן – See Shadal on Devarim 30:3 that "שִׁיבַת", like "בְּשׁוּב", stems from the root "שוב", to return, and that the idiom means "to restore something to its original condition". Compare such usage in Iyyov 42:10 and Yechezkel 16:53. Alternatively: "brought back the captives/exiles of Zion", understanding "שִׁיבַת" to stem from the root "שבה", to take captive (Targum, Ibn Ezra, Metzudat David).

3. we were | הָיִינוּ – Alternatively: "We will be as dreamers.⁠" See Hoil Moshe that the psalmist writes in the past tense to express his confidence that the request will be fulfilled. Tenses are often fluid in Tanakh, especially in poetic passages; for other examples, see Tenses.

א. ‹ר3› פרשה פתוחה

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

שִׁירָא דְאִתְאַמַר עַל מַסוּקִין דִתְהוֹמָא כַּד יְתוּב יְיָ יַת גַלְוָת צִיוֹן הֲוֵינָא הֵיךְ מַרְעַיָא דְאִתַּסְיָן.

A song that was uttered on the ascents of the abyss. When the LORD makes the exiles of Zion return, we were¹ like the sick who were healed.⁠²

1. We were: we will resemble.

2. Who were healed: + from their sickness.

שיר המעלות בשוב ה׳ את שיבת ציון היינו כחולמים – אמר רבי יוחנן אין ירושלם נבנה אלא בזכות השבטים. כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על מקרא זה מי איכא דניים שבעים שנין בחלמא. יומא חד הוה קא אזיל באורחא חזא ההוא גברא דהוה קא נטע חרובא אמר ליה מכדי חרוב עד כמה טעין עד שבעין שנין פשיטא לך דחיית שבעין שנין. אמר ליה ואנא עלמא חריבא אשכחית כי היכי דשתלו לי אבהתי אנא נמי אשתיל לבני. אדיתיב וקא כריך רפתא אתיא ליה שינתיה ניים אהדרא ליה משוניתא איכסי מעינא נאים שבעין שנין כי אתער חזא ההוא גברא דהוה קא לקיט מההוא חרובא. אמר ליה אנת הוא דשתליה. אמר ליה אנא בר בריה אנא. חזא לחמרא דילדא ליה רמכי רמכי. אמר ליה אנא ודאי שבעין שנין ניימנא בחלמא. אזל לביתיה אמר להו אנא הוא ולא הימנו ליה. אזל לבי מדרשא שמעינהו לרבנן דקא אמרי נהירא לן שמעתתא כי הנך שני דחוני המעגל דכי הוה עולה לבי מדרשא כל קושיא דהוי להו לרבנן הוה מפרק להו. אמר להו אנא הוא ולא המנוה ולא נהגו ביה יקרא כדבעי ליה. בעא רחמי ונח נפשיה. והיינו דאמרי אינשי או חבריא כחברי דאיוב או מתותא. חוני המעגל בר בריה דחוני המעגל הוה סמוך לחורבנא דבי מקדשא נפק לטורא לגבי פועליו עד דיתיב תמן נחית מטרא על למערתא נם ודמך ליה ועביד שקיעה שנתיה שבעין שנין עד דחרב מקדשא ואיתבני. לסוף אתער משנתיה הוה עלמא מחלף דהוה זיתים עבידא כרמים כרמים הוה עבידא זרעים. עלל למדינתא אמר לון מה קלא בעלמא. אמרין ליה ומאן את. אמר לון אנא חוני המעגל אנא. אמרו ליה שומעין אנן כד הוה חוני המעגל עלל לעיריה הוה מנהרא. עלל ונהרת. קרא על גרמיה בשוב ה׳ את שיבת ציון היינו כחולמים.

שיר המעלות בשוב י״י את שיבת ציון וגו׳. א״ר יוחנן כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על מקרא זה בשוב ה׳ את שיבת ציון היינו כחולמים מי איכא דניים שבעין שנין בחלמא, יומא חד הוה קא אזיל באורחא חזא ההוא גברא דהוה קא נטע חרובא, אמר ליה מיכדי חרובא עד כמה טעין עד שבעין שנין פשיטא לך דחיית שבעין שנין, אמר ליה ואנא עלמא חריבא אשכחית, כי היכי דשתלו לי אבהתי אנא נמי אישתיל לבני, אדיתיב וקא כריך ריפתא אתיא ליה שינתא גיים אהדרא ליה משוניתא איכסי מעינא ניים שבעין שנין, כי אתער חזא ההוא גברא דהוה נקיט מההוא חרובא אמר ליה אנת הוא דשתילתא, אמר ליה ודאי שבעין שנין נימנא כי חלמא, אזל לביתיה אמר לה אנא הוא לא הימנו ליה, אזל לבי מדרשא שמעינהו לרבנן דקאמרי נהירא לן שמעתתא כי הנך שני דחוני המעגל דכי הוה עייל לבי מדרשא כל קושיא דהוה להו לרבנן הוה מפרק להו, אמר לון אנא הוא ולא הימנוהו ולא נהגו ביה יקרא כדבעי ליה, בעא רחמי ונח נפשיה, והיינו דאמרי אינשי או חברי כחברי דאיוב או מיתותא. חוני המעגל בר בריה דחוני המעגל הוה סמוך לחורבנא דבי מקדשא נפק לטורא לגבי פועלוי, עד דיתיב תמן נחית מיטרא עלל למערתא גם ודמך ליה ועביד שקיעא שנתיה שבעין שנין עד דחרב מקדשא ואיתבני, לסוף איתער משנתיה חזא עלמא מחלף, חזא זווי דהוה עבידא זיתים עבדא כרמים, זווי דהוה עבידא כרומים הוה עבידא זרעין, עלל למדינתא אמר לון מה קלא בעלמה, אמרין ליה ומאן את, אמר לון חוני המעגל אנא, אמרין ליה שמעין אנן כד הוה חוני המעגל עלל לעיריה הוה מנהרא עלל ונהרת, קרא על גרמיה בשוב ה׳ את שיבת ציון היינו כחולים.

ותסביח ברפע צות, אד׳א רד אללה סבי ציון, נכון ד׳לך אלוקת כאלד׳ין חלמוא.

וגם זה הלל בהרמת קול כאשר ה׳ החזיר את שביית ציון אנחנו נהייה באותו זמן כמו אלה שחלמו.

ושיר בקול רם, כאשר ישיב ה׳ את שבית ציון נהיה באותו הזמן כחולמים. תרגם שיבת ״סבי״ שבי ושביה, והמלה מן המהופכות.

(א-ג) שיר המעלות בשוב

ומעני היינו כחלמים ממא לם ניקן בדֺלך במא בלגנא אלצֺר ואלדֺי פחסבנאה חלמא במא בדלנא מן חזננא פרחא ועוצֺנא מן כרבנא סרורא במא קאל הגדיל ייי לעשות עמנו היינו שמחים.

(1-3) It means “we see it as in a dream” meaning, we were unsure of that, for we were worthy of punishment and suffering. We have dreamt of swapping our sadness for joy and our recompense for our sorrow as it says; “The Lord will do great things for us and we shall rejoice.”

בשוב י״י את שיבת ציון – מגלות בבל היינו כחולמים.

When the Lord returns the returnees to Zion from the Babylonian exile, we were like dreamers.

שיר המעלות, היינו כחלמים – בעת שוב י״י את שבות ציון, הרי אנו^א כחלמים – בגלות בבל למפרע, שיהא לנו כחלום, מתוך שהיינו בגלות אטומים ונרדמים ולא היינו יודעים היכן שרוים למפרע. וכשנגאל נהיה כאיש אשר יעור משנתו,⁠¹ ונמצא שכל מה שרואה בחלומו אמת הוא, אבל כשינעור^ב יודע הוא שחלם מה שראה למפרע. וכן: ויקץ פרעה והנה חלום (בראשית מ״א:ז׳), ויקץ שלמה והנה חלום (מלכים א ג׳:ט״ו), וגם עתה נעורנו מן הצרה והיינו כחלמים.

1. השוו לשון הפסוק בזכריה ד׳:א׳.

א. בכ״י ס״פ: אני.

ב. אולי צ״ל: כשניעור.

שיר המעלות בשוב י״י – טעם זה השיר כטעם שיר העליון.

שיבת – על משקל שבתם וקימתם כן יאמר ישראל בשוב השם שבותה אין אדם רואה בהקיץ הפלא הזה רק בחלום.

A SONG OF ASCENTS. WHEN THE LORD BROUGHT BACK. The theme of this psalm¹ is the same as that of the previous one.⁠²

THOSE THAT RETURNED TO ZION. Shivat (those that returned) follows the form of shivtam (their sitting down) in their sitting down and their rising up (Lam. 3:63).⁠³

Israel will say the following when God brings back those that return to Zion: “A person does not see such a wonder when awake. He only sees it in a dream.”

1. Literally, “the meaning.”

2. Literally, “the upper psalm.” It, too, deals with salvation.

3. Shivat (those that returned) should have read shuvat, for it comes from the root shin, vav, bet. However, it is vocalized like shivtam (their sitting down), which comes from the root yod, shin, bet. In other words, shivat – which is an ayin vav – is vocalized like shivtam – which is a peh yod – and has a different meaning. See Filwarg.

בשוב י״י את שיבת ציון – בשוב – ענין הנחה, כמו: שובה י״י רבבות אלפי ישראל (במדבר י׳:ל״ו), וכן: ושב י״י אלהיך את שבותך ורחמיך וגו׳ (דברים ל׳:ג׳).

או יהיה ענין תשובה, ויהיה פעל יוצא.

שיבת – ענין תשובה, שישובו בני ציון לה.

היינו כחולמים – כחלום יעוף יהיו בעינינו צרות הגלות, מרוב השמחה שתהיה לנו בשובנו לארצנו. כן פירשו אדוני אבי ז״ל.

והחכם ראב״ע פירש: כן יאמרו ישראל בשוב האל את שבותם, אין אדם רואה בעיניו בפלא הזה, רק בחלום.

שיר המעלות בשוב ה׳, והוא ג״כ נאמר על ענין הגלות. ואמר בשוב, פעל יוצא כמו בהשיב ה׳. ויש מפרשים בו לשון הנחה, כמו בשובה ונחת תושעון (ישעיה ל, טו). וכן יפרשו באמרו ושב ה׳ אלהיך את שבותך (דברים ל, ג), וכן שובה ה׳ רבבות אלפי ישראל (במדבר י, לו). ולי נראה לפרש מלשון שיבה, ובודד.⁠¹ והמשל, כי בהיות ישראל בגלות, שמו של הקב״ה אינו מתיחד בפי הבריות כראוי, וכמו שדרשו רז״ל(תענית טז, א) בפסוק בכל צרתם לו צר (ישעיה סג, ט), וכן הושיעה ימינך (תהלים ס, ז), וכן עמו אנכי בצרה (שם צא, טו). ולפי זה את כמו עם. ואמר היינו כחולמים, ופירושו אז כשיגיע אותה העת יהיו צרות הגלות בעינינו כחלום ולא נחשבם כלל. ויש מפרשים שהפלא יהיה אז גדול עד שכל אדם ידמה בעיניו כאלו אינו אלא חלום. ויש לפרשו על שלא נתיאש מן הישועה, אבל דעתנו ולבנו עליה תמיד. ואמר שבעודנו בגלות אנחנו כחולמים ענין הגאולה, כלומר, שלבנו ודעתנו עליה, עד שמרוב השתקע דמיוננו עליה אנחנו חולמים עניניה.

1. כלומר: הוא פועל יחיד במינו.

(הקדמה) בזה המזמור התפלל המשורר שיזכו להיות בקיבוץ גלויות גם בלתי ראוים לזה. אמר:

(א) בשוב ה׳ את שיבת ציון שבקיבוץ גלויות, היינו כחולמים, יראה בעינינו שקרה לנו כמו שיקרה לחולם, הרואה בחלומו דברים שהיו נמנעים אצלו בהקיץ¹:

1. ׳והחכם ראב״ע פירש, כן יאמרו ישראל בשוב האל יתברך שבותם: אין אדם רואה בעיניו כפלא הזה רק בחלום׳ (רד״ק).

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה׳ אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים. כי כמו שהחולם יראה בדמיונו דברים נמנעים, כספינת ברזל תעוף בשמים¹, כך היה נראה לנו נמנע שאנו מדוכים ומעונים – ניגאל:

1. ראה שמונה פרקים להרמב״ם (פ״א).

בשוב – מלשון השבה.

שיבת – מלשון שבי.

בשוב – כאשר ישיב ה׳ מן גלות בבל את בני ציון יאמרו אז הנה כל הצרות שעברו הרי הם כאילו חלמנו חלום ר״ל לרוב הטובה שיהיה להם אז ידמה להם שלא היו הצרות באמת כ״א בחלום ראו כאלו מצרים להם.

שיר המעלות – הוסד בגלות בבל על שיבת ציון והגולה, בשוב ה׳ שיעור הכתוב היינו כחולמים בשוב ה׳ את שיבת ציון אז ימלא שחוק פינו – יציין תקות ישראל מה שיקוו שימלא ה׳ הבטחתו ע״י נביאיו להשיב שבותם, כחולם חלום נבואיי, שרואה את העתיד כדבר הוה עתה, וכאלו הוא במציאות ושמח עליו כשמח על דבר טוב הוה עתה, כמ״ש ירמיה על זאת הקיצותי ואראה ושנתי ערבה לי, ואין הבדל בן ראיית הנביא במחזה ובין ראיית הדבר בעת יצא אל הפועל, רק שהנביא שמחתו הוא בלב בלבד ואינו יכול להוציא השמחה בפועל ע״י שחוק ורנה בפה ולשון, עז״א שכבר היינו כחולמים ראינו דבר זה כבר במחזה, אשר בעת שישיב ה׳ את שיבת ציון בפועל.

בשוב – ושיבת או שבות (פסוק ד׳) יש להם הוראת חזרה והוראת הפיכת מצב כמו ושב הלבנון לכרמל (ישעיה כ״ט:י״ז).

היינו – עבר במקום עתיד, בטוחים אנו שהדבר יהיה ויבא, ובעינינו כאילו בא כבר.

כחלמים – שיראה לנו כדבר בלתי אפשר.

(ב) אָ֤ז יִמָּלֵ֪א שְׂח֡וֹק פִּינוּ֮ וּלְשׁוֹנֵ֢נוּ רִ֫נָּ֥ה⁠ אָ֭ז יֹאמְר֣וּ בַגּוֹיִ֑ם⁠ הִגְדִּ֥יל יְ֝הֹוָ֗היְ֝⁠־⁠הֹוָ֗ה לַעֲשׂ֥וֹת עִם⁠־אֵֽלֶּה׃

Then, our mouths were filled with laughter, and our tongues with song. Then, they said among nations, "Hashem has done great things with these".

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

הֵיכְדֵין יִתְמְלֵי פוּמָנָא חוֹכָא וְלִישָׁנָנָא תּוּשְׁבְּחָא הֵידֵין יֵימְרוּן בְּעַמַיָא אַסְגֵי יְיָ לְמֶעְבַּד טָבָא עִם אִלֵין.

Then will our mouths be full of laughter, and our tongue with praise;⁠¹ then will they say among the Gentiles, “The LORD has done great good to these.”

1. Praise: joy in praise.

אז ימלא שחוק פינו – אמר רבי יוחנן אר״ש בן יוחאי אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה שנאמר אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה. אימתי בזמן שיאמרו בגוים הגדיל ה׳ לעשות עם אלה. אמרו עליו על רבי שמעון בן לקיש שכל ימיו לא מלא שחוק פיו בתר דשמעיה מרבי יוחנן. רב ירמיה הוה יתיב קמיה דרבי זירא חזא דהוה בדח טובא. אמר ליה כתיב (משלי י״ד:כ״ג) בכל עצב יהיה מותר. אמר ליה תפילין מנחנא. מר בריה דרבא עבד הילולא לבריה חזא להו לרבנן דהוי קא בדחי טובא אייתי כסא דמן קרתא בת ארבע מאה זוזי ותבר קמייהו ואתעציבו. רב אשי עבד הילולא לבריה חזא לרבנן דקא בדחי טובא אייתי כסא דזוגיתא חיורתי ותבר קמייהו ואתעציבו. יש אז להבא שנאמר אז ימלא שחוק פינו.

רמז תתפא

אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה – א״ר יוחנן אמר רשב״י אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעוה״ז שנאמר אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה אימתי בזמן שיאמרו בגוים הגדיל י״י לעשות עם אלה. אמרו עליו על ר׳ שמעון בן לקיש שכל ימיו לא מלא שחוק פיו בתר דשמעיה מר׳ יוחנן. ר׳ ירמיה הוה יתיב קמיה דר׳ זירא חזייה דהוה בדח טובא אמר ליה בכל עצב יהיה מותר כתיב א״ל תפילין מנחנא. מר בריה דרבא עבד הילולא לבריה חזא להו לרבנן דקא בדחי טובא אייתי כסא דמן קדחא בת ארבע מאה זוזי ותבר קמייהו ואיעציבו. רב אשי עבד הילולא לבריה חזא לרבנן דקא בדחי טובא אייתי כסא דגוגיתא חוורתא ותבר קמייהו ואיעציבו. יש אז להבא שנאמר אז ימלא שחוק פינו (כתוב ביהושע רמז כ׳).

חיניד׳ ימתלא פואנא צ׳חכא ולסאננא רנינא, וחיניד׳ יקול אלאמם קד עט׳ם אללה מא יפעלה מע האולאי.

באתו זמן יתמלא הפה שלנו צחוק ויתמלא לשוננו רננות. ובזמן שיאמרו האומות כבר הגדיל ה׳ את מה שעשה עם אלה.

אז, ואז יאמרו הגוים הגדיל ה׳ את אשר הוא עושה עם אלה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 1]

אז – פינו – לשון יחיד, כמו: נפשנו כצפור נמלטה (תהלים קכ״ד:ז׳). והטעם פי כל אחד אז יאמרו^א אלה לאלה או מבשרים.

בגוים הגדיל י״י לעשות עם אלה – שהשיב שיבת ציון.

א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. ״כמו נפשינו... אז יאמרו״ חסר בכ״י מנטובה 13.

[THEN SAID THEY AMONG THE NATIONS.] The meaning of this is, “These will say to these,⁠¹ or they will announce in the nations: ‘The Lord hath done great things with these,’ for He has brought back those that returned to Zion.”

1. One nation shall say to the other nation, “The Lord hath done great things with these.”

אז ימלא – יתמהו הגוים פלא גדול, ויאמרו: הגדיל י״י לעשות עם אלה – כלומר, עם ישראל.

ואמר על עת הגאולה שאז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה, ואז יאמרו בגוים כעין פלא. הגדיל ה׳ לעשות עם אלה, ובאמת כי כן הוא, ר״ל כעין פלא.

ובכן ימלא שחוק פינו. ׳ימלא׳ - בלתי תערובת יגון, כאמרו (ישעיה לה י) ׳ונסו יגון ואנחה׳: ולשוננו רינה. וכן תמלא ׳לשוננו רינה׳ והודאה, בלתי צורך תחינות ובקשות על כל צרה¹:

1. שלא נצטרך להתפלל ולבקש, רק להודות ולהלל, וזה ׳ימלא לשוננו רינה׳, שלא תהיה דבר בפינו מלבד רינה. והוא ע״ד כל הקרבנות בטלים חוץ מתודה. ו׳רינה׳ מפורש כ״פ שהוא סידור שבחו של מקום שלפני התפילה, וכאן אמר שימלא פיו רינה, שלא יצטרך יותר מסידור שבחו של מקום.

(ב-ה) אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ בפה מלא בלי הפסק דאגה פתאום, כמו שאמרו ז״ל (ברכות לא.) שאין שחוק עד העולם הבא שנאמר ׳אז ימלא שחוק פינו׳¹, ואז תמלא לְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה, שהתפילה שנעשה תהיה בכוונה שלימה², ולא כמו שאנו עושים בגלות ׳דממנינא אפרוחי ומנינא כוכבי׳ (ירושלמי ברכות פ״ב ה״ד): אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל ה׳ לַעֲשׂוֹת עִם [אֵלֶּה] הנבזים, שיאמרו הגוים, איכה ׳הגדיל ה׳ לעשות עם אלה׳ הפחותים נבזים ולא חשבנום³, וזה כי פעמים רבות הִגְדִּיל ה׳ לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ והָיִינוּ שְׂמֵחִים בלבד, אבל לא נתמלא פינו שחוק, אבל עתה, אנא, שׁוּבָה ה׳ אֶת שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב, שאפילו שאינם כל כך ראויים, גאלם חוץ מן הראוי ברוב רחמיך, כי כמו שאפיקי המים בנגב בארץ הדרום שכולה מדברות הם דבר זר חוץ מן הטבע⁴, כן גאל ה׳ את אלו אף על פי שאינם כל כך ראויים כמו האחרים, לפי שגם התאבלו על ירושלים בחורבנה, ולכן הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה⁵ – בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ⁶:

1. ראה בשיעורים לפרשת בראשית בקללות שנתקלל אדם הראשון בעבור חטא עץ הדעת, ובשיעורים לדברים (טז טו), וראה לעיל (תהלים טז ט-י, כ״ג:ו׳), ובישעיה (כה ו).

2. ׳רינה זו תפילה׳ (ברכות לא.). ובנדפס פירש ׳רינה׳ – סידור שבחו של מקום, כי לא יהיה עוד צורך ב׳תפילה׳ שהיא בקשה.

3. בפירוש ר״א מנולה התבאר יותר: ׳יתמהו איך הפליא לעשות עמנו, ואמרו ׳אלה׳ דרך לעג, כגון ׳הני רבנן׳, ׳מה יושיענו זה׳, כאילו יאמר מי האמין לשמועתנו וזרוע תשועת ה׳ על מי נגלתה׳.

4. כעין זה ברד״ק.

5. באבילות על ירושלים.

6. ראה תענית (ל:) ׳כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה׳.

הגדיל ה׳ – ר״ל הגדולות האלה הם מה׳ ולא באו במקרה.

(ב-ג) אז ימלא שחוק פינו שהשחוק הנמצא בלבנו עתה ואינו יכול למלאות את פינו. אז ימלא פינו ממנו, ולשוננו הרונן עתה בחלום בלא תנועה רק בכח ולא בפועל, אז ימלא רנה וזולת זה ההבדל היה הדבר אצלנו כאלו כבר יצא אל המציאות בעת היינו כחולמים אז – ר״ל אצל הגוים יהיה זה דבר חדש והם יאמרו אז, הגדיל ה׳ לעשות עם אלה – כאלו הדבר התחדש אז, אבל אצלנו אינו דבר חדש, כי כבר היינו שמחים הגדיל ה׳ לעשות עמנו כבר שמחנו ע״ז בעבר, בעת היינו כחולמים ראינו ושמחנו בעת החזיון על שהגדיל ה׳ לעשות עמנו, והוא אצלנו שמחה ישינה^א ששמחנו בה מראשית קדומים, כי היה הדבר ברור אצלנו כאלו כבר יצא אל המציאות בעת ראינוהו במחזה.

א. כן בכי״ק, וכן גם במלבי״ם נחמיה ב׳:י״ג ועוד מקומות. מובנו: ״ישנה״.

(ג) הִגְדִּ֣יל יְ֭הֹוָהיְ֭⁠־⁠הֹוָה לַעֲשׂ֥וֹת עִמָּ֗נוּ הָיִ֥ינוּ שְׂמֵחִֽים׃

Hashem has done great things with us. We were joyous.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

אַסְגֵי יְיָ לְמֶעְבַּד טָבָא עִמָנָא הֲוֵינָא חָדִין.

The LORD has done great good to us; we are joyful.

וכד׳לך אד׳א עט׳ם אללה מא יפעלה מענא נכון פארחין.

באופן הזה כאשר ה׳ יגדיל את מה שיעשה אתנו. אנחנו נהיה שמחים.

הגדיל, וכך כאשר יגדיל ה׳ את אשר יעשה עמנו נהיה שמחים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 1]

והיינו שמחים – ונהיה שמחים.

הגדיל – בראותנו כן אז נשמח.

GREAT THINGS. When we see that the Lord hath done great things for us, we shall rejoice.

הגדיל – ואומרים ישראל: הגדיל י״י לעשות עמנו, לפיכך היינו שמחים. כלומר, זו השמחה גדולה שתראה בנו, ושימלא שחוק פינו (תהלים קכ״ו:ב׳), מפני שהגדיל י״י לעשות עמנו פלא גדול, וטובה גדולה.

והוא אמרו הגדיל ה׳ לעשות עמנו, והיינו שמחים לנפלאותיו. והכל עבר במקום עתיד, כדרך לשון הנבואות.

[אז יאמרו בגוים] הגדיל ה׳ לעשות עם אלה. שהיו בעינינו בלתי נחשבים¹, ובאמת כי הגדיל ה׳ לעשות עמנו - בלתי ראוים², ובזה היינו שמחים, כי נקווה שיגביר עלינו חסדו יום יום:

1. ישראל לא נחשבו לכלום בעיני הגוים.

2. לא רק שלא נחשבים בעיני הגויים, אלא באמת לא היינו ראויים לחסדים שעשה ה׳.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

הגדיל ה׳ לעשות עמנו – כאילו ישיבו ישראל לומר הן אמת שה׳ הגדיל לעשות עמנו ובעבור בטחון הישועה ההיא היינו שמחים מאז עוד היינו בגולה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

(ד) שׁוּבָ֣ה יְ֭הֹוָהיְ֭⁠־⁠הֹוָה אֶת⁠־[שְׁבִיתֵ֑נוּ] (שבותנו) כַּאֲפִיקִ֥ים בַּנֶּֽגֶב׃

Restore our fortunes,⁠¹ Hashem, like watercourses² in the Negev.⁠³

1. Restore our fortunes | שׁוּבָה י"י אֶת שְׁבִיתֵנוּ – See the note on verse 1. The request of this verse appears at odds with verse 1, which implied that the return to Zion was already a fact. This leads some to read the entire psalm as a request for the future. Cf. Y. Breslavi in "Ka-Afikim Ba-Negev – Tehilim 126 Ve-Ha-Shitfonot Ba-Negev,⁠" found in his book, "Ha-Yadata et Ha-Aretz " who suggests that each half of the psalm speaks of a different stage of the return to Zion. The first verses refer to the dreamlike, joyful state of those who heeded Koresh's proclamation (Ezra 1), but since only a small number of the exiles actually responded to the call, the second half of the psalm constitutes a prayer that others will follow.

2. watercourses | כַּאֲפִיקִים – See the commentary attributed to Rashbam that the image is a metaphor for revival. Just as the wadis are parched in the summer, but fill up with rainwater after the winter, so too Israel will be revived as the people return from captivity. Cf. Ibn Ezra that "אֲפִיקִים" refer specifically to strong, raging waters and see Y. Breslavi (cited in the previous note) that the reference is to flash flooding, when great amounts of water suddenly swarm the riverbeds of the Negev. The psalmist prays that a new wave of immigrants return to Zion in torrents, not like the few thousand which had trickled in at first.

3. in the Negev | בַּנֶּגֶב – See Radak that this refers to dry land, pointing to Yehoshua 15:19 as support. Ibn Ezra on Bereshit 12:9 further notes that in Aramaic the root "נגב" means dry.

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אֲתִיב יְיָ יַת גַלְוָתָן הֵיךְ דִמְיַתְבָא אַרְעָא כַּד נָבְעִין מַפְקָנֵי מַיָא בִּבְצוֹרְתָּא.

O LORD, make our exiles return, like a land that is made habitable¹ when fountains of water flow during drought.

1. Made habitable: becomes inhabited.

שובה ה׳ את שביתנו – אמר רבי יצחק גדול יום הגשמים כקיבוץ גליות. שנאמר שובה ה׳ את שביתנו כאפיקים בנגב. ואין אפיקים אלא מטר שנאמר (שמואל ב כ״ב:ט״ז) ויראו אפיקי ים. הזורעים בדמעה ברנה יקצורו. אמר רבי יהודה שור כשהוא מהלך מהלך ובוכה ובחזרתו אוכל חזיז מן התלם. דבר אחר הזורעים בדמעה זה יעקב שזרע את הברכות בדמעה. ברנה יקצורו (בראשית כ״ז:כ״ח) ויתן לך האלהים. הלך ילך ובכה (שם כ״ט:י״א) וישא את קולו ויבך. נושא משך הזרע שמשך השבטים מחרן. בא יבא ברנה נושא אלמותיו. אנא טעון עולמי ועולמותי.

שובה ה׳ את שביתנו – אמר ר׳ יצחק גדול יום הגשמים כקבוץ גליות שנאמר שובה ה׳ את שביתנו כאפיקים בנגב ואין אפיקים אלא מטר שנאמר ויראו אפיקי מים.

אללהם רד סבינא, כגדראן עאדת אלי אלצחרא.

ה׳! תחזיר את השביה שלנו כמו הנחלים שחזרו אל השדות (שהארץ משתוקקת להם) [כך תשיב אותנו אל ציון כשארץ ישראל משתוקקת אלינו].

שובה, השיבה ה׳ את שביינו כיובלי מים השבים אל המדבר. ותרגם אפיקים ״גדראן״ וכך נקרא הנהר, וגם שלוליות המים הנשארות אחרי הגשם וכך תרגם הרמב״ם במשנה מועד קטן פ״א מ״א קילון ״גדיר״.

פירשוני נגב מדבר כעין אמרו על נגב יהודה ועל נגב הירחמאלי¹. ו״עפיצה׳ אלבד׳אר״ הוא הסל אשר שמים בו הזרעונים.

1. שמואל⁠־א כז י.

פסרת נגב אלצחרא, מת׳ל קולה על נגב יהודה ועל נגב הירחמאלי. ועפיצהֵ אלבד׳אר, הו אלזנביל אלד׳י יג׳על פיה אלחב.

וקו׳ כאפיקים בנגב יעני אנא בחאל אלתשווק אלי עטפך עלינא פאנה יחמלנא מתֺל [116 א] סואקי אלמא פי ארץׄ אלגנוב לאנהא מפרטה אלחר אלא תרי אן ארץׄ אלחבשה פיהא וקד אפרט אלחר עלי אהלהא פאסדות אלואנהם וקד קיל אנה מן מעני אלגפוף תרג חרבו המים (בראשית ח:יג) נגובו מיא (אונקלוס בראשית ח:יג) תֺם אכׄדֺ פי וצף חלול אלמא פי תלך אלארץׄ אלעטשא אלתי כאן ייס אהלהא מן נבאת מא זרעוה פיהא וכאן אלזארע קד בכא אספא פי מא מצֺי מן כׄיבתה ואנפאקה תֺם עאד פארחא מסרורא במא חצדה מן זרעה וחמלה מן גרן חצידה.

It states; “like watercourses in the Negeb” Meaning we are pining for Your affection for us. He bears us like streamlets of water of the south for they are excessively hot. Do you not see, the land of Ethiopia is located there and it is hottest over her tents, therefore they are black-skinned? Some say that the meaning is arid and dry as in “the waters began to dry” (Gen. 8:13). “The waters dried” (Onqelos et al.). In addition, it describes the release of the water in that land of thirst which he has deprived their tents of (the) crop which they had sown in it. The sowing of the crop had been filled with tears of sorrow, because of the disillusion and expenditure. Now though, he returns joyfully and happily with what he harvested and carried from his threshing floor.

כאפיקים בנגב – כאפיקי מים בארץ יבשה שמלחלחים אותה כן נהיה מרטיבים בשובך את שבותנו.

like rivulets in arid land Like rivulets in arid land, which moisten it, so shall we be moistened [freshened] when You return [us from] our captivity, for those who sow in an arid land, with tears, worrying that it will not grow, reap with song through the rivulets of water, when they are directed into it [that land].

כאפיקים בנגב – מים שחוזרים והלכים במקום הנגב, שבימות החמה הנחלים נגובים ובצעי מים, ובימות הגשמים חוזרים ומתמלאים, כך השב את שבותינו.

שובה – המשורר ידבר על לשון ישראל.

כאפיקים – כמים חזקים.

בנגב – לעולם חם בעבור השמש.

או לשון תרגום נגובו מיא.

TURN OUR CAPTIVITY. The poet speaks on behalf of Israel.⁠¹

AS THE STREAMS. Ka-afikim (as the streams) means, “as the mighty waters.” [IN THE NEGEV.] It is always hot in the south (negev) because of the sun.⁠² On the other hand, the word negev might be an Aramaic term.⁠³ Compare this to neguvu maya (the waters were dried up) (Onkelos, Gen. 8:13).⁠⁴

1. Hence the plural our captivity.

2. The word negev means “south.” Hence Ibn Ezra’s comment.

3. Meaning “dry.”

4. Onkelos renders charevu ha-mayim (the waters were dried up) as neguvu maya. In this case, negev means “dry land.”

שובה י״י – יאמרו ישראל בעודם בגלות: שובה י״י, ופירושו כמו שפירשנו (רד״ק תהלים קכ״ו:א׳) – הניח אותנו, או כמו: השיבה.

שבותינו – גלותינו. וכתוב בוי״ו וקרי ביו״ד, והענין אחד.

כאפיקים בנגב – נגב היא ארץ יבישה, כמו: ארץ הנגב נתתני (יהושע ט״ו:י״ט). והיא צמאה למים, ואם יעברו בה אפיקי מים יהיה חידוש גדול וטובה גדולה. כן תהיה תשובת גלותינו. ודימה הגלות לנגב והישועה לאפיקי מים.

ושובה ה׳ את שביתנו, ביאור כענין בשוב ה׳. ושבותנו, כתוב בוא״ו וקרי ביו״ד. וכאפיקים בנגב פי׳ חפירות מלאות מים כבירים הנגרים בחוזק, ובלעז גרוקש. ובנגב, פי׳ מקום נגוב כמו ארץ הנגב נתתני (שופטים א, טו), וחרבו המים (בראשית ח, יג) תרגומ׳ נגובו מיא, או דרום ממש כי הוא לעולם יבש מרוב החום. ופי׳, שובה שביתנו כי צמאים אנחנו לתשועתך לרוב עיפותנו בגלות והתעלפנו מרוב תוקף הצרות, עד שתשועתך תהיה כאפיקים בנגב.

כאפיקים בנגב. כמו שהמצאת אפיקי מים ב׳נגב׳, שהיא ארץ יבשה, בלתי ראויה לאפיקי מים¹:

1. ׳כאפיקי מים בארץ יבשה שמלחלחין אותה׳ (רש״י). ׳נגב היא ארץ יְבֵשָׁה, כמו (יהושע טו, יט): ארץ הנגב נתתני, והיא צמאה למים, ואם יעברו בה אפיקי מים יהיה חידוש גדול וטובה גדולה. כן תהיה תשובת גלותנו ותשועת ישראל. דימה הגלות לנגב והישועה לאפיקים׳ (רד״ק).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

שובה ה׳ – מלרע.

שבותנו – שביתנו קרי וכ״כ רד״ק שכתוב בוא״ו וקרי ביו״ד וקשיא לי שלא נמנה במסרה גדולה עם מלין דכתובין וא״ו באמצע תיבה וקרי׳ יו״ד וראיתי לא׳ מספרי ספרד שנתחלה נכתב הקרי והכתיב בספרים שלנו ואח״כ נמחק מבחוץ הקרי ונגררה הוא״ו שבפנים ונשארה יו״ד.

שובה – מלשון השבה.

שביתנו – מלשון שבי.

כאפיקים – עניינו מים הנגרים בחוזק כמו אפיקי מים (תהלים מ״ב:ב׳).

בנגב – ענין יובש כמו ארץ הנגב נתתני (יהושע ט״ו:י״ט).

שובה ה׳ – עודם בגולה יאמרו השב בני הגולה למקומם ונהיה כאפיקים בנגב ר״ל כמים הנגרים בחוזק במקום נגובה ויבשה.

כאפיקים – אפיקי מים בארץ נגובה.

(ד-ה) שובה – ע״פ ההצעה הנזכרת יבקש המשורר שיעשה ה׳ שתהיה התשועה בדבר חדש אשר לא קוו עליה, והוא מה שיביא הגאולה קודם הזמן, כי אם תבא הגאולה בזמן המיועד מפי הנביאים אחרי שבעים שנה דומה לקוצר שדה תבואה על ראש גיא שמנים בארץ טובה, אשר בטח בלבו שישא אלומותיו והשמחה אינה גדולה כ״כ כי אינו דבר חדש, משא״כ אם תבוא הגאולה קודם זמן המיועד ידמה למי שזרע בארץ נגובה שכבר התיאש למצוא שם פרי תבואה, ופתאום באו אפיקי מים והשקו את פני האדמה, ובבוא לקצור נהפך אבלו לששון, שזה דבר שלא קוה עליו, וז״ש שובה ה׳ את שביתנו קודם הזמן בענין שנדמה לאפיקים בנגב – אשר הזורעים בדמעה שבעת הזריעה התיאש ממצוא שכר בעמלו ופתאום יקצרו ברנה – ומוסיף והולך עוד ציור יותר גדול, שאם גם אח״כ שכבר באו אפיקים והשקו את האדמה לא ידע בעל השדה מזה, עד שגם בעת שהולך לקציר הוא בוכה עדיין, וז״ש.

כאפיקים – מגזרת פוק או נפק שהוראתו בלשון ארמי יצא, וענינו נחלים היוצאים ונובעים מן ההרים בשריית השלג שעליהם, או בעבור הגשם הנכנס במעיהם ומשביע מקור הנחלים, והם מתהלכים בשדי הנגב (מקום חרבה ויובש) ומחדשים פני האדמה.

(ה) הַזֹּרְעִ֥ים בְּדִמְעָ֗ה⁠ בְּרִנָּ֥ה יִקְצֹֽרוּ׃

Those who sow with tears,⁠¹ will reap with song.

1. sow with tears | הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה – This verse might be literal, expressing hope and belief that the land will be blessed and fruitful, or metaphoric, figuratively speaking of the revival of the nation from exile (Ibn Ezra, Radak). According to those who read the second half of the psalm as a request by the initial returnees to Zion for a full restoration, the verses might be referencing the drought that plagued the land in their first years back from Babylon (see Chaggai 1:9-11 and 2:15-19).

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

דְזָרְעִין בְּדִמְעֲתָא בְּשַׁבַּחְתָּא יַחְצְדוּן.

Those¹ who sow with tears will harvest with praise.⁠²

1. Those: the people.

2. Harvest with praise: reap in joy and gladness.

(ה-ו) הזורעים בדמעה ברנה יקצורו – א״ר יהודה שור כשהוא מהלך בוכה ובחזרתו אוכל חזיז מן התלם (כתוב בתרי עשר ברמז תקל״ד).

דבר אחר: הזורעים בדמעה – זה יעקב שזרע את הברכות בדמעה, ברנה יקצורו ויתן לך האלהים, הלוך ילך ובכה וישא את קולו ויבך, נושא משך הזרע שמשך השבטים מחרן, בא יבא ברנה נושא אלמותיו אתא טעין עולימי ועולימות.

ואג׳על אלזארעין בדמע, יחצדון בפרח.

ותעשה שיקצרו בשמחה אלה שזורעים בדמעות.

הזרעים, ועשה שהזורעים בדמעה.

ועלי הדֺא אלמגאז איצֺא יכׄרג קול הזורעים בדמעה ברנה יקצרו לאנה לו אראד וקת זרעהם וכאן אלמריד ללזרע די אלארץׄ לא תתאתי לדֺלך אלקחט ואלגדב לאמתנע מן אלזרע ואנמא יריד אלזארעין אלדֺי זרעוא פי מא מצֺי עלי תרי תֺם אנהם ראוא בעד דֺלך מן אלקחט מא אספוא ונדמוא עלי מן זרעוא לקוא בעד דֺלך מא סרוא בה ואיקנהם בחצדהם למא זרעוא.

By way of a metaphor also, the verse “They who sow in tears shall reap with songs of joy” can be expounded. If it was a time to sow and they wish to do so, they would be prevented because of a lack of rain and drought. Those who sowed their crops wished to do so as seen in the past. Later, they witnessed that drought which they cried about, and repented, as in those who had been sowing in a desolate country. Afterwards, they were joyful in it and certain of their harvest.

אשר הזורעים בה בארץ ציה בדמעה דואגים שסבורים שמא לא תצמח, ברנה קוצרים על ידי אפיקי המים כשהם משולחים בה.

כדכתיב: הזורעים בדמעה ברנה יקצרו – מפני שהזכיר מקום נגב כתב לשון זה, שבמקום נגב היו זורעים בדמעה מפני שאין הזרע גדל שם.

הזורעים – המשיל הגלות לנגב שאין שם מים והישועה כאפיקי מים ודמה בני הגלות כזורעים. והטעם שומרי התורה.

THEY THAT SOW. The psalmist compares the exile to the Negev, which has no water. He compares salvation¹ to streams of water.

The psalmist compares the people of the exile to those who sow. This reference is to those who keep the Torah.⁠²

1. Literally, “the salvation.”

2. Ibn Ezra renders They that sow in tears shall reap in joy as “They that keep the Torah in tears (i.e., in exile) shall reap in joy.”

הזורעים – לפי שדימה הגלות לארץ הנגב, שהזורע יזרע בה בדמעה, כי בזורעו בוכה ומתחנן לאל שימטיר עליה ויקצור מה שזורע בברכה, והדבר רחוק שהזורע בה יקצור ממנה, אם לא יהיו רחמים האל. כן ישראל בגלות, עם כל צרתם, זורעים, והזריעה היא מעשה המצות. ועושים אותם בדמעה מפני צרת הגלות. ומחלים לאל שיוציאם מהגלות, ויקצרו ברכה מה שזרעו בדמעה. והקציר הוא הגמול הטוב, כדכתיב: זרעו לכם צדקה קצרו לפי חסד (הושע י׳:י״ב).

ואמר הזורעים בדמעה, כלומר, מרוב יראתם על יובש הארץ ומתפללים ובוכים לפני האל שלא תהיה יגיעתם לריק. ואחר כן ברנה יקצורו, בהכינך להם גשמים הרבה. וכן נושא משך הזרע, והוא הכלי שהזורע נושא בו הזרע, ונקרא כן על שהזרע נזרע במשך השדה.

הזורעים בדמעה. וצדיקי הדור שזרעו מעשים טובים בגלות ׳בדמעה׳ מרוב רעות וצרות, ברינה יקצורו - יהי רצון שבקיבוץ גלויות ׳יקצרו ברינה׳ פרי מעשיהם¹, והקרן תהיה קיימת להם לעולם הבא:

1. הקצירה שייך בפירות לא בעיקר

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

הזורעים – אשר הזורעים במקום הנגוב ההוא הלא זרעו בדמעה בחשבם פן לא תצמח ויפסידו הזרע.

ברנה יקצרו – כשבא שם אפיקי המים והצמיחה הנה יקצרו התבואה ברנה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

הזרעים בדמעה – ביגעים לריק ואינם רואים שכר טוב בעמלם, או כל שני המקראות אלה לשון משל, על לחץ הגלות שהועיל לבני ישראל לנתק לבם מזנות אחר עבודה זרה ולהישירו אחר ה׳, שבעבדם אותו תנוח עליהם ברכה.

(ו) הָ֘ל֤וֹךְ יֵלֵ֨ךְ׀ וּבָכֹה֮ נֹשֵׂ֢א מֶשֶׁךְ⁠־הַ֫זָּ֥רַע⁠ בֹּא⁠־יָבֹ֥א בְרִנָּ֑ה⁠ נֹ֝שֵׂ֗א אֲלֻמֹּתָֽיו׃

He goes weeping along his way, the one who bears the bag of seed.⁠¹ He will surely come in song, bearing his sheaves.

1. bag of seed | מֶשֶׁךְ הַזָּרַע – The word "מֶשֶׁך" appears only twice in Tanakh, making it difficult to translate. See Ibn Ezra that it refers to a utensil which holds seeds. The Aramaic for skin/leather is "משך" (see Targum Onkelos on Vayikra 7:8) so perhaps the psalmist speaks of a leather pouch. Cf. Radak that the word means value, and that seed is considered precious to the poor. Hoil Moshe, relating the noun to the verb "למשך", to draw or drag, suggests that the connotation is that one is trailing seed as they sow.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

מַהְלְכָא יַהֲלוֹךְ בִּבְכוּתָא מְסוֹבַר נִגְדָא דְבַר זַרְעָא מֵיתָא יֵיתֵי בְּתּוּשְׁבְּחָא כַּד יְסוֹבַר אֱסַרְתּוֹי.

He will surely go with weeping; the ox that bears a load of seed will surely come with praise, when he bears his sheaves and grazes on the young growth from the furrow.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

ואין כאן הו מאר יבכי ויחמל עפיצהֵ אלבד׳אר, פיקבל ברנין ויחמל ג׳רזה.

ואפילו כשעבר הוא היה בוכה כשהוא נושא את שק הזרע. יגיע ברננה כשהוא מרים את חבילותיו.

הלוך, ואם היה הולך ובוכה כאשר נשא סלסלת הזרעונים בוא יבוא ברנה כשהוא נושא אלומותיו. והנה משך שם הכלי. ואם יורשה לי לשער השערות תלושות הייתי אומר שנקרא כן מפני שהפלחים עושין אותו מעור מצה מיובש שאינו קל להשבר ולהתעקם ואם זה נכון הרי הוא תרגום עור – משכא.

וגזרתי אלומותיו מן והנה אנחנו מאלמים אלומים¹.

1. בראשית לז ז.

ואשתקקת אלומותיו מן והנה אנחנו מאלמים אלומים.

והלך ילך ובכה וגו׳ – כן ישראל זורעים בדמעה בגלות וברנה יקצרו כשתשלם משכורתם לעתיד.

He will go along weeping, etc. So do Israel in exile sow charity in tears, and they will reap it when You pay their reward in the future.

הלך – ובכה – הטעם היה בוכה שיפחד שיאבד הזרע.

וטעם משך – הכלי שיש בו הזרע.

ו״ו אלומותיו – שב אל הזרע וזה משל לשכר שומרי התורה וסובלי הגלות.

THOUGH HE GOETH ON HIS WAY WEEPING. Bokheh (weeping) is to be interpreted as “was weeping.”¹ He was weeping because he feared that he would forfeit his seed.

Meshekh (measure of) refers to the utensil wherein the seed is.

The vav of alummotav (his sheaves)⁠² refers back to the seed.⁠³

He shall come home with joy, bearing his sheaves is a metaphor for the reward of those who keep the Torah and suffer the pangs of the exile.

1. Ibn Ezra renders our clause, “Though he that beareth the measure of seed went on his way weeping”; that is, he cried when he carried the seed. Ibn Ezra renders bokheh (weeping) as a perfect, for why would the bearer of seeds cry when things are going well?

2. The vav stands for the pronoun “his” or “its.”

3. According to this interpretation, our verse reads, “He shall come home with joy, bearing its sheaves. The sheaves produced by the seeds planted when weeping.”

הלוך ילך ובכה נשא משך – פירוש: יקר הזרע, וכן: ומשך חכמה מפנינים (איוב כ״ח:י״ח) – יקר החכמה. ונקרא הדבר היקר משך לפי ששמו נמשך למרחוק, והזרע יקר בארץ הנגב. והעני הנושא אותו, והולך אל השדה לזרוע, הולך ובוכה מפחדו שמא יעבוד ולא יצמח מפני יבשות הארץ. והאל רואה דמעיו ומרחם עליו, וממטיר על הארץ, ובעת הקציר יבא לביתו ברנה תחת אשר היה הולך ובוכה בעת הזרע, וישא ברנה אלומות קצירו אל ביתו.

כן ישראל בגלות, סובלים עול הגלות, ונושאים משא המסים לקיים התורה והמצות, שהם הזרע במשל. ובעת הגאולה, שהוא עת הקציר, יבואו אל ארץ ישראל ברנה וישאו אלומות הטובות שייטיב עמהם האל, ויצאו מהגלות בכסף וזהב.

ואמר הלוך ילך ובכה, ר״ל מרוב פחדו, ובסוף יבא ברנה במשא אלומותיו.

והנמשל כי עשיית הטוב הוא הנקרא זריעה כדרך זרעו לכם לצדקה (הושע י, יב), והגמול הוא הקצירה כדרך קצרו לכם לפי חסד (שם). ואמר שישראל מקיימים המצוות בגלות בדמע, ליראתם מפני צרת הגלות, ומיחלים לאל ומתפללים לפניו שיתן להם יכולת לסבול ויתנם מחיה מעט בעבודתם, ואז בעת הגאולה יקחו חלקם בגמול ובאו ציון ברנה. וראיתי מי שפירש על חיי העולם הבא, וקרא הטובות שאדם עושה בעולם הזה זריעה, והגמול לעולם הנצחי קצירה ברנה, כענין יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו (שיר השירים ב, טז). ופירש בנושא אלומותיו שהוא חסר למ״ד, כלומר, בא יבא ברנה לנושא אלומותיו, והוא השכל הפועל אשר ממנו נאצלו הצורות הנדבקות בחומר, ואליו ישובו. והדברים טובים בעצמם, אלא שאין פרטי המקראות נמשכים יפה עליהם.

נושא משך הזרע. שהוצרך בגלות למשוך אלא הלוך ובכה המעשים טובים בחבלי אדם נגד גזירות האומות¹, ובכן ראוי שיבוא ברינה נושא אלומותיו ופרי מעלליו², כאמרו (ישעיה סא ג) ׳לשום לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר [וגו׳] מעטה תהילה תחת רוח כהה׳:

1. יל״ע כת״י, לכאורה יש אי-סדר: נושא משך הזרע. שהוצרך בגלות למשוך אלה המעשים טובים בחבלי אדם הלוך ובכה נגד גזירות האומות. ׳הזריעה היא מעשה הַמִּצְוֹת, ועושים אותם בדמעה, מפני צרת הגלות׳ (רד״ק). ואולי כוונת רבינו כאן [לפי הגירסאות שאולי נמצא] שהגויים מושכי הזרע וישראל נושאים, כמו שפירש רבינו להלן ׳האריכנו למעניתם׳ ודו״ק.

2. ׳כך ישראל זורעין לפני הקב״ה צדקה בדמעה בגלות וברנה יקצורו כשתשלם משכורתם לעתיד׳ (רש״י).

הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע. שהיה זמן משוך וארוך, ולכן עתה בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו, וגאלם למען שמך, כי טוב חסדך:

משך – מלשון משיכה והולכה.

אלומותיו – ענין אגודות תבואה כמו מאלמים אלומים (בראשית ל״ז:ז׳).

נושא משך הזרע – ר״ל בעת היה נושא משיכת והולכת הזרע אל השדה הלא ילך ויבכה מפחדו פן לא תצמח.

בא יבא – אבל יבוא לביתו ברנה בעת ישא האלומות מן השדה אשר ברכו ה׳ והביא בו אפיקי המים והוא כפל ענין במ״ש ור״ל כן נהיה אנחנו עם כי בגולה אנו זורעים מעשה המצות בדמעה על כי חושבים אנחנו שח״ו אבדה תקותינו ובחנם כל מעשי המצות הנה כאשר בא יבוא זמן הגאולה אז נקבל הגמול בשמחה מרובה.

נושא משך הזרע – שימשך כפי מה שזרע לא יותר, וכינוי אלומותיו על הזרע.

הלוך ילך ובכה – שבעת הליכתו לקצור עדיין בוכה מפני שחושב שישא משך הזרע – ר״ל שלא ישא מן השדה רק מה שזרע, שאם זרע כור אינו מצפה לקצור רק כור כפי מה שזרע, ואח״כ פתאום בא יבא מן השדה לביתו ברנה – כי פתאום הוא נושא אלומותיו של הזרע, ושמחה זו גדולה עוד יותר שהיא שמחה פתאומית, ובאור המשל הראשון שתהיה הגאולה קודם הזמן, ובאור המשל השני שהגם שגם בעת הגאולה לא קיוו רק תשועה מועטת, כמו בימי כורש שהיו תחת רשות מלכי פרס ימצאו תשועה גדולה וישאו אלומות ההצלחה.

משך – שאדם מושך הזרע אחריו בזרוק אותו בתלמים הנמשכים כמו חוט.

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון