בשביעי בעשרים ואחד וגומר עד בעשרים וארבעה לתשיעי – זאת היא הנבואה השלישית וענינה שהיו באותם שעלו מבבל לירושלם אנשים שראו את הבית הראשון אשר בנה שלמה שהיה גדול ורם ורב כולו זהב טהור ואבן יקרה, והבית הזה אשר היו בונים להיותו קטן כפי מצות מלך פרס ומבלי עושר לדלות העם שעלו בפקידה היה כאין בעיניהם והיו מפני זה מתרשלים בבנין.

ולכן צוה השם לאמר אליהם מי בכם הנשאר אשר ראה הבית הזה בכבודו הראשון רוצה לומר מי בכם הנשאר מאנשי חרבן ראשון הזקנים שראו את הבית הזה שבעבור שהיה באותו מקום עצמו קראו בית הזה בכבודו הראשון כפי מה שבנה אותו שלמה, ומה אתם רואים אותו עתה רוצה לומר ומה שאתם רואים אותו עתה בבנין הזה הלא כמוהו כאין בעיניכם ירצה בערך אל אותו הבית הראשון ובבחינתו יהיה זה כאין בעיניכם.

אבל עם כל זה אין ראוי שירפו ידיכם מהבנין ולכן חזק זרובבל הנשיא הראש וחזק יהושע הכהן הגדול שאתה במעלה אחריו וחזק כל עם הארץ איש איש כפי מדרגתו ועשו כי אני אתכם נאם ה׳ ר״ל ועשו הבנין הזה כי שפע השם ועזרו יהיה אתכם ואותה אתם מבקשים להמשיך רצון הש״י והשפעתו עליכם לא יופי הבית ועושרו.

ואמנם אומרו עוד את הדבר אשר כרתי אתכם בצאתכם ממצרים ענינו שאין עיקר הבית בגודלו ורוממותו ועושרו כ״א בקדושת ושמירת התורה אשר יהיה בו, ולפי שאמר למעלה ועשו כי אני אתכם ביאר שג״כ יעשו את הדבר אשר כרת אתם בצאתם ממצרים שהיא התורה כי אם ישמרוה כראוי תהיה רוחו עומדת בתוככם רומז שתשוב השכינה והנבואה ושאר הדברים הקדושים שהיו חסרים ביניהם אם ייטיבו מעשיהם בשמירת התורה כי זה היה תכלית הפקידה ותכלית בנין הבית כמו שביארתי למעלה, מזה ימשך שאם לא יעשו כן ולא ישמרו את התורה כראוי לא תעמוד רוחו בקרבם ובזה נחמם על קוטן הבית ודלותו שיהיה כאין בעיני הזקנים אשר ראו הבית הראשון:

ואמנם אומרו עוד אחת מעט היא ואני מרעיש את השמים ואת הארץ וכל שאר הנבואה כבר ראית שהמפרשים כולם פירשוה על עניני בית שני ואמרו כי אמר עוד אחת מעט היא על ממשלת יון על ישראל שתבא אחרי ממשלת פרס ומדי לפי שגם היא מעט מהזמן תכלה, ופירוש הרעש על מלחמת החשמונאים שהוא רעש בדרך משל, ואחרים פירשוהו על הרעש שהיה בפעל בימי הורדוס, וכן פירשו גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון על בית שני כמו שדרשו רב ושמואל בפרק קמא דבבא בתרא (ג, א) חד אמר בשנים שבית ראשון עמד ד׳ מאות וי׳ שנה ובית שני עמד ת״ק שנה וחד אמר בבנין שבנין הורדוס היה דבר יפה ונאה מאד:

וכבר זכרתי בשאלות שהפירוש הזה קשה לסובלו מפאת הספקות אשר העירותי עליהם שמה, וכבר התעצמו בהם חכמי הנוצרים להוכיח מהם שלא נאמרה הנבואה הזאת על בית שני אומרו עוד אחת מעט היא ואני מרעיש את השמים ואת הארץ לפי שהאלוה סבת הסבות ומניע את השמים ואת הארץ ומה רעש יותר גדול מזה בשמים ובארץ.

ושעל קיבוץ העמים לקבלת אמונתו אמר והרעשתי את כל הגוים ובאו חמדת כל הגוים שבאו כולם לקבל אמונתם, ושבעבור שהיה משכן משה והבית אשר בנה שלמה דבר מועט וקטן כפי רבוי העמים שהאמינו אז וכפי גשמות עבודת הקרבנות שהיו עושים בזמן ההוא לכן אמר הנביא על בית תורתם ואמונתם גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון וכמו שהרחיבו בזה פה האריכו לשון, אבל כבר יתחייבו אליהם בדעתם זה ספיקות ובטולים עצומים. האחד באומרו עוד אחת מעט היא שפירשו הם במעט זמן יבא זה הרעש וחדוש הדת הזאת וידוע שמעת שנאמרה נבואה זו על לידת משיחם שהיה לדבריהם בסוף בית שני עברו קרוב לארבע מאות שנה ואיך יאמר עליו מעט היא, והנה מיכה (מיכה ד, א) אמר והיה באחרית הימים ופירשוהו על ענין דתם ואמרו שמפני רוחק הזמן קרא אותו אחרית הימים ואיך יאמרו עתה שיקראהו עוד מעט: והבטול השני שהרעש שזכר חגי כאן הוא הרעש שזכר אחר כך בפרשת ויהי דבר ה׳ שנית אל חגי בעשרים וארבעה לחדש אמור אל זרובבל פחת יהודה לאמר אני מרעיש את השמים ואת הארץ והפכתי כסא ממלכות הגוים וגומר ביום ההוא נאם ה׳ צבאות אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי נאם ה׳ ושמתיך כחותם וגומר, וזה יורה בביאור שאותו הרעש שנזכר בדברי הנביא הזה שני פעמים אחד הוא ואם האחרון היה בימי זרובבל לא אחריו ארבע מאות שנה גם הראשון אי אפשר לפרשו אלא כן. והבטול השלישי מאומרו ובמקום הזה אתן שלום אמר ה׳ צבאות ורמיזת במקום הזה אין ספק שנאמר על ירושלם והנה מיום שנולד משיחם לא היה שלום בירושלם כי אם חרב באחיו קטטות ומלחמות עד נחרצת שוממות ואיך נתקיים א״כ ובמקום הזה אתן שלום: והבטול הד׳ כי השלום אשר יעד עליו חגי הוא השלום אשר יעדו הנביאים לימות המשיח בקבוץ גליותינו ואין ענינו אלא שלא יהיה אחריו מלחמה בכל הארץ לפי שישתתפו האומות כולם באמונת הש״י, וכאשר לא יהיה ביניהם אמונות שונות שהוא הסבה להחזיק במחלוקת לא ישאו גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה ואיך יפורש זה על משיחם שאחרי בואו נתחלפו האמונות והדתות ונתרבו המלחמות בכל הגוים:

הנה מפאת הטענות שעשו חכמי הנוצרים שזכרתי בשאלות יראה שאין לפרש הנבואה הזאת על בית שני: ומכח הטענות עשיתי עליהם פה מלבד מה שעיקרי אמונתם הם נמנעים בעצמם ויוצאים מדרך האמת והמושכל מבואר נגלה שאי אפשר שתפורש על פי דעתם: ויצא לנו מזה שהפרשה הזאת לא נתקיימה עד כה ושהיא עתידה להתקיים בימי הגאולה אשר קוינוה וזה ענין הפרשה כפי הדעת האמיתי הזה:

הנה הנביא בעבור שאמר למעלה שהיה הבית הזה אשר היו בונים כאין בעיניהם אמר להם כי כה אמר ה׳ צבאות עוד אחת מעט היא ר״ל הבית הזה השני אשר אתם בונים אמת הוא שמעט יהיה בערך אל הבית הראשון שבנה שלמה כאשר אמרתם וזהו עוד אחת מעט היא כלומר מלבד הבית הראשון ההוא אשר ראו הזקנים שבכם עוד תבנה ותכונן עתה בית אחר זה השני שיהיה מעט בערך אל הראשון, ואין לתמוה מאשר אמר בלשון נקבה כי כן דרך הנביאים לתאר פעמים הזכר בלשון נקבה כפי בחינה מהבחינות וכמו שאמר (ישעיה יז, י) על כן תטעי נטעי נעמנים וזמורה זר תזרענו כי תטעי הוא לשון נקבה ותזרענו לשון זכר: ואמר הנביא עוד אודיע לכם גרעון שני שיהיה בבית הזה והוא שלא יתמיד ולא יעמוד זמן רב גם הוא כי יבא אחריו חורבן וגלות אחר ארוך ומופלג ועל זה אומר ואני מרעיש את השמים ואת הארץ את הים ואת החרבה רוצה לומר שהכוכבים ממסילותם ילחמו באנשי בית שני וגם מלכי האדמה כולם יבאו להלחם בם מהם בים ומהם בחרבה רומז לאוכלוסי הרומיים אשר באו לחורבן בית שני מארבע פנות הארץ, אבל דעו נא וראו שאחר כך יבא זמן שתהיה נקמת השם יתברך על המחריבים ההם ועל עבדיו יתנחם ויבנה בית שלישי אחרון לכולם, ועל חורבן האומות אמר והרעשתי את כל הגוים שהוא רמז אל מלחמת האומות וחרבנם בזמן קיבוץ הגליות ועליו אמר ובאו חמדת כל הגוים שיבאו על אדמת הקדש ושם ינקם מהם, ואז בזמן ההוא אמלא את הבית הזה כבוד רוצה לומר הן אמת שבבית השני אשר תבנו עתה לא יהיה לכם כבוד ולא עושר ואין שלום אבל בזמן ההוא אני אמלא את הבית ההוא כבוד מפני שתבא שמה שכינה עליונה והעושר והכבוד מלפניה והשם יברך את עמו בשלום.

כי הנה לי הכסף ולי הזהב אמר ה׳ צבאות ולכן אני ארבה אותם בבית האחרון ההוא העתיד להיות

באופן שגדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון שהוא הבית השלישי מן הראשון אשר עשה שלמה ובמקום הזה שהוא ירושלם אתן אז שלום ולא ישמע חמס שוד ושבר בגבולו, והנה אמר ברמיזה הבית הזה לפי שבאותו מקום שבנה שלמה את הבית שם בנו בית שני ושם יבנה הבית האחרן לעתיד לבא. הנה התבאר שפרשת עוד אחת מעט היא ומה שנאמר והרעשתי כל הגוים וגומר ומלאתי את הבית הזה כבוד וגומר גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון וגומר לא נאמר על בית שני כי אם על הבית העתיד להיות כי הראה הש״י לנביאו אגב גררא דבית שני ענין הבית העתיד שיהיה בית ה׳ לכבוד ולתפארת. והותרו בזה השאלה השלישית והרביעית והחמישית:

בעשרים וארבעה לתשיעי וגומר עד ויהי דבר ה׳ שנית אל חגי: זאת היא הנבואה הרביעית שבאה לחגי.

ואמרו חכמים ז״ל בפר״ק דתעניות דרשו בעניני טומאה וטהרה שצוה השם את הנביא שאל את הכהנים תורה שמא שכחו בגלותם הלכות קדש וטומאה וטהרה.

ופירשו בשר קדש טומאת נבילה או שרץ, וכן פירשו היקדש שענינו היטמא כמו שתרגם יונתן היסתאב ונחלקו בה רב ושמואל חד אמר אשתבוש כהני דבעא מניהו רביעי בקדש ואמרו ליה טהור וחד אמר לא אשתבוש כהני חמישי בקדש בעא מנייהו ופירשו ונגע בכנפו שלא נגע בשרץ עצמו אלא בבגד שהוא ראשון.

וכן פירשו אם יגע טמא נפש שהכנף נגע במת, וכן בירושלמי בפרק אמרו (ירושלמי סוטה ה׳:ב׳) שתי שאלות שאלם חגי הנביא אחת השיבו לו כראוי ואחת השיבו לו שלא כראוי. האמנם סגנון הפרשה ודברי הנביא בה מוכיחים שלא צוה השם לנביא שישאל את הכהנים דברי טומאה וטהרה שמא שכחו הלכותיהם בגלות כי הנה תורת השם היתה בפיהם ולא היו חוטאים בסכלות הדינים כי אם ביצר הרע ולתגבורת התאוה, ואם בא לשאול מהם תורה למה לא שאל מאתם דבר ממעשה הקרבנות שהיו מיוסדים לכהנים או משרשי התורה ועיקריה באמונות או מן המשפטים בין דם לדם בין ריב לריב בין נגע לנגע ושאל אותם בלבד על הדבר הזה, ועוד כי הנה בבואם אל הארץ בעלותם מבבל בנו המזבח והיו מקריבים שם קרבנות תשעה עשר שנה קודם בנין הבית ולמה זה לא שאלם כל השנים כך מעת שהחלו להקריב קרבנות, ועוד למה זה עשה להם שתי שאלות בלבד לאחת השיבוהו לו ולשנית יטמא ואם היה שבאחת מהן השיבו שלא כהוגן איך לא הוכיחם על זה כי הנה אמרו כן העם הזה וכן הגוי הזה לא יורה שטעו בתשובתם אבל בהפך שהיה הדבר כדבריהם, ועוד למה בשאלה הראשונה אמר היקדש ובשנית אמר היטמא בלשונות מתחלפות אם היה הענין אחד.

ומפני זה כולו אחשוב אני עם היות דברי חכמים ז״ל דברי אלהים חיים בענין הדין ושהם ראו לפרש ענין הדין הזה בנבואה הזאת שהנה לא כיוון הנביא ולא צוהו השם בשאלות האלה מפאת עצמם כי אם לעשות מזה משל לענין בנין הבית כמו שמפרש הנביא בדברים, והיה זה לפי שהכהנים בעבור היות להם מזבח וקרבנות תמידין כסדרן מוספין כהלכתן לא היו מוכיחים את העם על התעצלם לבנין הבית, ומפני כן צוה השם לנביא שישאל מהם תורה בדבר ילמדו ממנו ענין התוכחה שהיה רוצה לעשות להם באמרו הן ישא איש בשר קדש בכנף בגדו ואחשוב שלא אמר בשר קדש על נבלה וטרפה או מגע שרץ וכל דבר טומאה כי אם על בשר הקדש שנתקדש לגבוה וקרב על המזבח ושאל מאתם האם בעבור שהיה אותו הבשר קדש אם בהיותו בכנף בגדו שאינו ראוי לקדש ונגע האיש בכנפו הזה אל הלחם או אל הנזיד שהוא התבשיל המבושל או אל היין ואל השמן ואל כל מאכל אחר היקדש ר״ל היקדש היין והשמן או התבשיל והלחם מפני שנוגע בו הכנף שהיה בו בשר קדש, והכהנים ענו והשיבו לא ר״ל שאין כח בקדש לקדש מה שאינו קדש על ידי מגע אמצעי, ועוד שאלם שאלה שנית הפך הראשונה שהראשונה היתה אם בשר קדש יקדש דבר אחר בנגעם בו על ידי אמצעי והשנית היא מענין הטומאה אם יגע טמא נפש בכל אלה היטמא ר״ל אם יגע האיש שנגע במת שהוא טמא נפש בכל אחד מכל אלה אשר זכר כלומר לחם או נזיד יין ושמן וכל מאכל היטמא כיון שהמת עצמו לא נגע באותה מאכל או משקה כ״א על ידי אמצעי, ויענו הכהנים ויאמרו יטמא כי הנה הטמא נפש בנגעו בכל מאכל מטמא אותו.

והנביא ביאר הנמשל המכוון אצלו בשתי השאלות האלה באומרו כנגד הראשונה כן העם הזה וכן הגוי הזה לפני נאם ה׳ ורצה בזה שהם מפני הקרבנות שהיו מקריבים על המזבח שלהם היו חושבים שאותו בשר קדש יקריבו שם יקדש ויברך תבואותיהם בלחם וביין ובשאר הדברים, והיא מחשבה נפסדת הבל ורעות רוח כי כבר ענו הכהנים שבשר קדש לא יקדש באמצעות הכנף את שאר המאכלות כן הקרבן הנקרב על גבי המזבח שהוא בכנף בית השם עומד בקצהו לא יקדש ולא יברך את תבואותיהם. וכנגד השאלה השנית אמר וכן כל מעשה ידיהם ואשר יקריבו שם טמא הוא ר״ל וכן אמר מכח השאלה הב׳ ותשובתה שמעשה ידיהם של אלו המביאים קרבנות ואשר יקריבו שם על אותו מזבח לא די שאינו בשר קדש ושלא יקדש ולא יברך את התבואות אבל בהפך שטמא הוא מפני שאותו שנגע בהם ומביא אות הוא טמא נפש וקרא אותם טמא נפש לפי שהיו מתחייבים בנפשם בבנותם את ביתם והתעצלם בבנין בית ה׳.

ולכן צוה אותם שישימו לבבם מהיום ההוא ומעלה לפי שהיום ההוא היה יום ארבעה ועשרים לחדש הששי שהוא אלול שבו החלו לבנות ובו ביום באה הנבואה הזאת לחגי שתכליתה שיעיינו ויתנו לב ממה שהיה קודם הבנין טרם שום אבן על אבן בהיכל ה׳.

והוא שהיתה אז מארה בכל תבואותיהם כי קודם הבנין מי שהיה בא בא אל ערמת עשרים כלומר ערמה שהיא ראוי לשים ממנה עשרים סאים הנה מפני אותה מארה המשתלחת בה היתה נותנת עשרה, וכן הבא אל היקב לחשוף חמשים פורה כלומר להוציא חמשים מדות מאותה פורה היה מוציא עשרים ומלת לחשוף היא מלשון לחשוף מים מגבא (ישעיה ל, יד) שענינו להוציא או לשאוב ופורה מלשון פורה דרכתי לבדי (שם סג, ג) שהיא דריכת הענבים ביקב.

ואמר זה דרך משל להשתלחות המארה וכן הכתי אתכם בשדפון ובירקון ובברד הם כולם מכות בתבואה כי השדפון הוא בקמה כמו שדופות קדים (בראשית מא, כג), וירקון הוא שמריק אותה מהגרעינין ולכן זכר אחריו הברד, ואמר אחריהם את כל מעשי ידיכם ר״ל שהכה את כל יגיע כפם ותבואותיהם במכות האלה ואין אתכם אלי רוצה לומר ועם כל זה אין אתם שבים אלי כ״ז היה קודם הבנין.

אבל עתה שכבר התחלתם לבנות שימו נא לבבכם מן היום הזה ומעלה רוצה לומר והלאה וכתבו לכם את עצם היום הזה שהוא יום עשרים וארבעה לחדש התשיעי שהוא היום אשר יוסד היכל ה׳, כי הנה מה שנזכר למעלה שעשו מלאכה ביום הששי היה כמו שפירשתי לתקן האבנים והעצים הצריכים למלאכה ובחדש התשיעי החלו לשום אבן על אבן ליסד את הבית.

ומכאן והלאה שימו לב ועיינו העוד הזרע במגורה רוצה לומר ראו אם יש עוד זרע במגורה כי רובו הוצאתם לזריעה ומעט הוא הנשאר לכם במגורה, ועד הגפן והתאנה והרמון ועץ הזית לא נשא רוצה לומר אפילו אותם עצי פירות לא היו נושאים פרי כראוי, אבל מהיום הזה והלאה אברך אתכם כלומר אברך אתכם שישאו פרי לרוב, וזכר אלה העצים בפרט לפי שנשתבחה בהם ארץ ישראל כמו שאמר (דברים ח, ח) ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית ודבש. ורש״י פירש העוד זרע במגורה אם עדיין לא זרעתם בשנה הזאת והאילנות עדיין לא חנטו הביטו וראו כי מן היום הזה אברך הזרע והפירות כי זה בכסליו היה כשיסדו את הבית בחדש התשיעי והיו מהאנשים שכבר זרעו ומהם שהיו להם הזרע במגורה, וכבר הוקשה על הרב רבי דוד קמחי מה שאמר על עץ הזית לא נשא כי הנה עץ הזית זמנו במרחשון וכסלו לתת פריו והשיב שאולי מפני המארה שהיתה בהם מתחילה היה מתאחר לתת פריו:

ויהי דבר ה׳ אל חגי שנית וגומר עד סוף הספר: זו היא הנבואה החמישית שניבא חגי לענין זרובבל, כי אחרי שניבא על בנין הבית כמו שנזכר ניבא על ענין זרובבל וגילה הכתוב שהיה זה באותו יום עצמו שניבא הנבואה הרביעית שהוא יום כ״ד לחדש התשיעי ששני פעמים דיבר השם לחגי באותו יום.

והמפרשים פירשו אני מרעיש את השמים ואת הארץ

והפכתי כסא ממלכות והשמדתי חוזק ממלכות הגוים, ואומרו עוד והפכתי מרכבה ורוכביה וירדו סוסים ורוכביהם איש בחרב אחיו כולו על המלחמות אשר יהיו למלכי פרס עם היונים ולאלכסנדרוס מוקדון על הפרסיים.

ושנאמר זה לזרובבל לבשרו כי בעבור המלחמות ההם לא תשפל מעלתו אבל תגדל מאד, וכבר הודעתיך בשאלות מה שיתחייב בזה מהספק לפי שזרובבל לא מלך בירושלם ולא משל בה לא הוא ולא אדם מזרעו אבל מיד אחר בנין הבית שב לבבל ושם מת בגלותו ואיך יאמר ביום ההוא אקחך זרובבל. כי אחר מפלת מלכות פרס לא נודע זרובבל בגדולה ולא נזכר שמו בעולם, ומה יהיה ג״כ ענין ושמתיך כחותם כי בך בחרתי שהחותם הוא כטבעת שהאדם מביא בידו לא תסור ממנה לא ביום ולא בלילה ומתי נתקיים בזרובבל. אבל אמתת הענין הזה הוא אצלי שהש״י הודיע את זרובבל שענין הבית השני לא יתמיד כי תבא אחריו גלות אחרת ועל זה אמר אני מרעיש את השמים ואת הארץ שהמערכות השמימיות יחייבו על בני יהודה רעה, וכן מארבע כנפות הארץ יבאו עליהם חיל הרומיים להחריב ירושלם ולהגלות את עמה כמו שביארתי, והודיעו עוד שאחר כך זמן הרבה יקח השם נקמתו מהאומות ההם אשר אכלו את יעקב ואת נוהו השמו ועל זה אמר והפכתי כסא ממלכות והשמדתי חוזק ממלכות הגוים והפכתי מרכבה ורוכבים וירדו סוסים ורוכביהם איש בחרב אחיו כי הנה הראה לו גם כן בזה ממשלת ארבע המלכיות וחורבנם והמלחמות והנקמה שעתיד הקדוש ברוך הוא לעשות בהם ולכן זכר מרכבה ורוכביה וסוסים רמז אל המרכבה והסוסים שראה זכריה וכמו שיתבאר, ואמר איש בחרב אחיו להגיד כי כן תהיה המלחמה העתידה בין אדום וישמעאל כמו שזכרתי לך פעמים רבות, והודיע לו עוד שהמלך אשר ימלוך בישראל בזמן גאולתם משיח מזרע זרובבל ומבית דוד. וראה הקדוש ברוך הוא להודיעו כל זה כדי לנחמו ולדבר על לבו וכאילו אמר לו הן אמת שלא תמלוך אתה בזמן בית שני ולא איש מזרעך אבל ביום ההוא שיהפך השם יתברך כסא ממלכות הגוים בקבוץ עמו ישראל וגאולתם אז תמלוך אתה על עמי כי מזרעך יהיה המולך מישראל בעת ההיא עד עולם ועל זה אמר אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי ושמתיך כחותם כי בך בחרתי כי להיות מלך המשיח מזרעו אמר שיקחהו והוא על דרך מה שאמר (יחזקאל לז, כה) ודוד עבדי נשיא להם לעולם שמלך המשיח הוא יהיה דוד הוא יהיה זרובבל להיותו חוטר יוצא מגזעם:

ואחשוב אני שמפני הנבואה הזאת הלך זרובבל מירושלם אחרי שבנה הבית ושב לבבל וישב שם עד יום מותו מפני שידע שהוא וזרעו לא ימלכו בבית שני והגלות שהיה עתיד לבא על עמו. ובפסיקתא (פס״ר מח, א; פסדר״כ קסג, א) אמרו גדולה תשובה שבטלה את הגזרה ובטלה את השבועה, בטלה את השבועה מנין חי אני נאם ה׳ כי אם יהיה כניהו כבן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני כי משם אתקנך (ירמיה כב, כד), וכתיב ביום ההוא אקחך זרובבל, בטלה את הגזרה מניין כה אמר ה׳ כתבו את האיש ערירי (שם ל) וכתיב (דברי הימים א ג, יז) ובני יכניה אסיר שהיה חבוש בבית האסורים שאלתיאל שממנו נשתלה מלכות בית דוד. הנה ביארו שייעוד זרובבל לא היה כי אם שממנו נשתלה מלכות בית דוד שהוא רמז למלך המשיח, וכן דרשו שם קודם לזה המאמר א״ר מאיר נשבע הקדוש ברוך הוא שאינו מעמיד מיכניה מלך שנאמר אם יהיה כניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני משם אתקנך, רבי חמא ב״ר חנינא אמר משם אני נותן מלכות לבית דוד, ד״א אנתקך אין כתיב כאן אלא אתקנך בתשובה ממקום נתיקתו תהיה תקנתו. הנך רואה שבדבריהם לעתיד לבוא כיוונו והותרה עם מה שפירשתי בזה השאלה הששית:

תם ספר חגי התלי״ת: