(ח-ט) מימים רבים תפקד – מזמן מרובה חטאת לפני ולא פרעתי ממך, ומאותו חטא שחטאת לפני מזמן מרובה, עכשיו אני פורע ממך, ואפקוד עליך חטאיך להשיב גמולך על ראשך.
א[ואני הכותב תמיה על אשר פירש ר׳ יוסף:
מימים רבים תיפקד – מזמן מרובה. והלא מעתה יגזור הקב״ה להעמידו מלך ולהלחם על ישראל, אם כן תחילה לא נלחם ולא חטא? ונראה לי לפרש כך:
מימים רבים תיפקד – שיאמרו בעולם:
ב מימים רבים – מפרעה מלך מצרים ועד עתה, לא נלחם הקב״ה ולא נקם נקמת ישראל משום מלך כך כמו שנקם ממך. הרי תפקד אתה עם פרעה, שנאמר בו: ויהי בימים הרבים ההם וגומ׳
(שמות ב׳:כ״ג). וכה פתרונו:
מימים רבים – מפרעה ועד הנה לא נפקד כמוהו עמו שום מלך בייסורין, כי אם אתה תפקד. דוד ב״ר מנחם מבהם.]
באחרית השנים – ואימתי יהיה פריעת עוונך לפקוד גמולך על ראשך? באחרית השנים – שיסיימו השנים הטובים שגזרתי שהיה מלכותך מקויים בהם, שאין שנים קיום מלכותך עוד אחריהם לפי שהן כלין, באותה שעה תבא אל הארץ. כלומר מימים רבים חטאת אותו חטא שהקב״ה פוקד עליך לעת פיסוק מלכותך.
והיאך פורע ממך, שהוא מוציא אותך ואת כל חייליך ממקומכם ו
תבוא אל ארץ משובבת מחרב – ותבא אל אומה אחת, כמו {ו}כל הארץ באו מצרימה
(בראשית מ״א:נ״ז), שהיא
משובבת – שהיא שבה על מקומה, והחזירה הקב״ה והצילה מכמה חרבות ששלפו האומות עליהם, וקיבצם מבין האומות שהיו נפרדין בתוכן.
על הרי ישראל – תפול
ג (יחזקאל ל״ט:ד׳), ומביא אותך על הרי ישראל, כלומר:
תיפקדד להביאך על אומה אחת שהיא משובבת מחרב ומקובצת מעמים, וישבים
ה בגובהו של עולם.
אשר היו לחרבה תמיד – שאתה אומר בלבך: וודאי אם אעלה עליה אני אחריבה, לפי שלא עלה עליה מלך מעולם אפילו חלשים ממך שלא החריבוה, וכל שכן אני שכבשתי כל העולם תחת ידי, שאני מחריבה. שכבר החריבה סנחריב והגלה עשרת השבטים לג׳ פעמים, והחריבה ג׳ פעמים, וכן נבוכדנצר עלה והגלה יהודה ובנימן לג׳ פעמיםו והחריבה ג׳ פעמים, וגם אני אחריבנה.
והיא מעמים הוצאה – וטעות גדול בידו שהוא סבור להחריבה. שאם היה פקח, היה לו לחשוב ולומר: שוטה אני שאני סבור להחריבן, שהקב״ה הוציאם מבין האומות ששיעבדו בהם, ועשה בהם שפטים ובאלוהיהם, ולא היוז האומות יכולין לעמוד מפניו. פרעה והמן שרצו להשתעבד בהם נטרדו מן העולם, וכל הנפלאות הללו שעשה להם, לא עשה אלא כדי ליישבן כולן בשלווה. ואני סבור לאבדם ממקומם,ח אתמיה. בטוח אני שאעשה לירשם שאעשה להן,ט והיה לו למשוך ידו מעליהם.
והוא לא חושב כן, אלא אומר: אעלה עליהם בחיילותי שהומים כשואה ויהיו מכסין את הארץ כענן המכסה את הארץ. ולפיכך תהיה אתה וכל אגפיך עמים רבים אשר אתך לחרב ומאבדך, כשם שאיבד את הראשונים שקמו עליהם לאבדם. מדקאמר הנביא: והיא מעמים הוצאה – כבר כשהיא מקובצת מעמים, ואחר כך כתב מפלת גוג, מכלל שהגאולה קודמת למלחמת גוג. כלומר: מעמים רבים הוצאה כבר כשהוא יבא.
(ח-יא) ועוד יש לפרש בעיניין אחר: והיא מעמים הוצאה וישבו לבטח כולם – משיבאו – הוא יבא עליהם, והם אינם מתייראין ממנו. שמשעה שישראל רואין כח גבורתו של הקב״ה שהוציאם מן העמים, מיכן ואילך הם יושבים לבטח כולם באין חומה דלתים ובריח, לפי שמשימים בטחונם בהקב״ה. ודבר זה גורם לגוג שיבא עליהם, שאמר:י אעלה אל ארץ פרזות אבוא על אותם השקטיםיא ויושבין לבטח, שיושבין באין חומה דלתים ובריח, ומיד הם מסורים בידי, ואשלול אותם שנוחים ליכבש.יב
א. תוספת זו של המעתיק מופיעה רק בכ״י פירנצה
II.24. היא חסרה בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, פירנצה
III.8, פריס 162. והשוו לתוספת המובאת בשם ר׳ דוד בפירוש
ליחזקאל כ״ט:ז׳.
ב. מלה זו תוקנה בכ״י, ונראה שבמקור היה כתוב: ״העולם״ ואז תוקנה ל״בעולם״.
ג. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777: ״תפלי״.
ד. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״תפקוד״.
ה. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777: ״וישבם״.
ו. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777 חסר: ״פעמים״.
ז. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״יכלו״.
ח. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777: ״במקומם״.
ט. כן בכ״י לוצקי 777, וצ״ע בנוסח.
י. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777 נוסף כאן: ״למעלה״.
יא. כן בכ״י מינכן 5, ובדומה בפסוק. בכ״י לוצקי 777: ״השקיטים״.
יב. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״לכבש״.