×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) וַיְהִ֥י דְבַר⁠־יְהֹוָ֖הי״י֖ אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
The word of Hashem came to me, saying,
תרגום יונתןרד״קאברבנאלעודהכל
וַהֲוָה פִּתְגַם נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ עִמִי לְמֵימַר.
ויהי.
(הקדמה)
הנבואה השמונה עשר תחילתה ויהי דבר ה׳ אלי לאמר בן אדם שים פניך אל גוג וגומר עד בעשרים וחמש שנה לגלותנו. ויש בה ח׳ פרשיות. הראשונה, ויהי דבר ה׳ וגומר בן אדם שים פניך אל גוג. השנית, כה אמר ה׳ אלהים והיה ביום ההוא יעלו דברים על לבבך. השלישית, כה אמר ה׳ אלהים האתה הוא אשר דברתי. הרביעית, והיה ביום ההוא ביום בא גוג. החמישית, ואתה בן אדם הנבא על גוג. השישית, והיה ביום ההוא אתן לגוג מקום שם קבר. הז׳, ואתה בן אדם וגומר אמור לצפור כל כנף. הח׳, לכן אמר ה׳ אלהים עתה אשיב את שבות יעקב. וראיתי לשאול בה ששה שאלות:
השאלה הראשונה אם היה ענין הנבואה הזאת כדעת המפרשים שאנשי סוף הצפון מבני יפת באחרית הימים אחרי קיבוץ הגליות ותשועת ישראל והתישבות בני ישראל על אדמתם יתעוררו מארצם לבוא על ישראל להלחם בם, ושיהיה זה לצרוף וללבן הרשעים שבהם ושתעלה חמת השם בגוג על בואו להחריב את ירושלים ושאז יהיה רעש גדול באדמת ישראל כמו שיקרה פעמים רבות שתגעש ותרעש הארץ ותהיה בגוג חרב איש באחיו וישלח השם אש בהם, ומתוך זה יתגדל ויתקדש שמו וכמו שכתבו בזה, הנה יקשה ראשונה למה יתעורר אז הגוי הגדול ההוא לבוא על ארץ ישראל לשחתה מירכתי צפון מה שלא תעשה אומה אחרת לא מצרים ולא בבל ושאר העמים שהיו יותר קרובים לארץ ישראל.
השאלה השנית למה זה יצטרך הקדוש ברוך הוא להביא הצרה הזאת על ישראל אחרי היותם נגאלים ומיושבים על הארץ, ואם נאמר שיהיה זה לצרף וללבן פושעי ישראל מהם הלא כבר צרף אותם כצרוף כסף בכור הגלות ויותר מזה בקבוץ הגליות ובמדבר העמים אשר יביאם בו כמו שנזכר למעלה בפרשה (לעיל כ, לב) והעולה על רוחכם שנאמר שם (פסוק לה) והבאתי אתכם אל מדבר העמים וגומר וברותי מכם המורדים והפושעים בי מארץ מגוריהם אוציא אותם ואל אדמת ישראל לא יבאו (שם לח) ואיך א״כ אחרי שצרפם יביאם לצער הגדול הזה באחרונה אם לא היה לו יתברך בו תכלית אחר הכרחי.
השאלה השלישית אם היו הבאים למלחמה הזאת גוג מארץ המגוג נשיא ראש משך ותובל והגוי ההוא בלבד הוא אשר יבוא למלחמה ההיא איך יהיה חרב גוג איש ברעהו אם אין שם אומה אחרת לוחמת עמו והנה בכל הנבואה הזאת לא נזכרה אומה אחרת זולת גוג ואיך ילחם עם עצמו.
השאלה הרביעית אם תהיה ביאת גוג על ישראל בסמוך אחרי גאולתם וישיבתם בארץ כדברי המפרשים איך אמר עליו מימים רבים תפקד באחרית השנים תבוא אל ארץ משובבת בחרב מקובצת מעמים וכן אמר אח״ז אל עם מאוסף מגוים עושה מקנה וקנין יושבי על טבור הארץ כי זה אי אפשר לפרשו על ישראל כי הוא עם אחד וגוי אחד ואינם עמים רבים ואינם מאוסף מגוים ואינם עושה מקנה.
השאלה החמישית בכפל שבא בזאת הנבואה בביאת גוג, כי הנה אמר ראשונה הנני אליך גוג וגומר ושובבתיך ונתתי חחים בלחייך וגומר ואחר כך אמר שנית ובאת ממקומך מירכתי צפון וגומר ועלית על עמי ישראל וגומר ואחר כך אמר שלישית ואתה בן אדם הנבא על גוג הנני אליך גוג נשיא ראש משך ותובל ושובבתיך וששאתיך וכח זה המאמר השלישי הוא עצמו המאמר הראשון ומה צורך בהכפל הזה.
השאלה השישית באומרו בסוף נבואת גוג לכן כה אמר ה׳ אלהים עתה אשיב את שבות יעקב וגומר וקבצתי אותם מארצות אויביהם, כי הנה כפי דעת המפרשים כל זה יהיה קודם ביאת גוג ואיך יאמר אחרי בואו עתה אשיב את שבות יעקב וגומר וקבצתי אותם וגומר, והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות כולם.
הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא להגיד שקודם קיבוץ הגליות כשיבאו הנוצרים בני אדום לכבוש את ארץ ישראל ולמשול בירושלים ויעלו עליהם אנשי המזרח וירכתי הצפון כמו שביארתי למעלה על פרשת נהה את המון מצרים, הנה יהיה אחת מן האומות שיבואו שם על הנוצרים וילחמו בהם על ארץ ישראל גוי גוג וארץ המגוג שיעלו שם באותה מלחמה קהל גדול וחיל רב ועמהם פרס כוש ופוט ושאר האומות, ויבואו על הרי ישראל בהיות הנוצרים שמה כובשים את הארץ ויחשבו גוג שימצאום בערי הפרזות שקטים יושבים לבטח ולשלול שללם ולבוז בזם, והנה תהיה ביאת גוג שמה מסובבת מהאל יתברך להנקם מגוג על אשר החריבו את ארץ ישראל בימי סנחריב וגלו עשרת השבטים ולכן יביאהו שמה מקום הרשע אשר עשה כדי ששם יקבל המשפט ובקנאת ה׳ צבאות ואש עברתו תהיה רעש גדול על אדמת ישראל, והרעש הוא משל אל תוקף המלחמה ההיא עם הנוצרים שיהרגו אלו לאלו וימותו שם מלכים ושרים ושם יפול גוג והעמים אשר אתו ותהיה נבלתם לעוף השמים ולחית הארץ, ומלבד זה ירד אש אלהים מן השמים במגוג באופן שיכירו שיד ה׳ הויה בהם ותהיה כל כך ההריגה מהנוצרים בגוג וחייליו בארץ ישראל שיצאו יושבי ערי ישראל לשאת נשק מגן וצנה קשת וחצים ורומח ויבערו בהם אש שבע שנים שלא יצטרכו לעצים אחרים, האמנם יהיה לגוג מקום קבר בארץ הקדושה וקברום בית ישראל למען טהר את הארץ ויהיה ההרוגים כל כך רבים ששבעה חדשים כל עם הארץ יתעסקו בקבורה ההיא מלבד מה שיאכלו מהם כל עוף כנף וחית השדה, ואחרי המלחמה הזאת ישיב השם את שבות עמו ויקבצם מגלותם וכמו שיתבאר כל זה בפסוקים.
(א) ויהי דבר י״י אלי לאמר בן אדם שים פניך אל גוג עד והיה ביום ההוא ביום בוא גוג על אדמת ישראל וגו׳.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלהכל
 
(ב) בֶּן⁠־אָדָ֗ם שִׂ֤ים פָּנֶ֙יךָ֙ אֶל⁠־גּוֹג֙ אֶ֣רֶץ הַמָּג֔וֹג נְשִׂ֕יא רֹ֖אשׁ מֶ֣שֶׁךְ וְתֻבָ֑ל וְהִנָּבֵ֖א עָלָֽיו׃
"Son of man, set your face toward Gog, of the land of Magog, the prince of Rosh, Meshech, and Tubal, and prophesy against him,
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בַּר אָדָם קַבֵּיל נְבוּאָה עַל גוֹג אַרְעָא מָגוֹג רַב רֵישׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל וְאִתְנַבֵּי עֲלוֹהִי.
אל גוג – כך שם המלך.
המגוג – שם האומה, כמהא דאת אמר: גומר ומגוג (בראשית י׳:ב׳).
א. כן בכ״י אוקספורד 165, שוקן 19526. בכ״י לוצקי 778: ״כמא״.
toward Gog So is the king's name.
Magog The name of the nation, as Scripture states: "Gomer and Magog" (Bereshit 10:2).
אל גוג – הנבא אל גוג ארץ המגוג – אל גוג שהוא מארץ המגוג, ומבני יפת הוא, כמו שנאמר: בני יפת גומר ומגוג (בראשית י׳:ב׳). {שם} הוא אומר {שם}:⁠א ותובל ומשך וגו׳, ואף כאן: ראש משך ותובל.⁠ב
נשיא ראש משך – כלומר: מלך הוא מארץ המגוג, ומלך של משךג ותובל – של אילו אומות.
א. כן אולי צ״ל. בכ״י מינכן 5: ״נשיא״.
ב. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777 הושמט ע״י הדומות: ״ותובל ומשך... ראש משך ותובל״.
ג. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777 הושמט ע״י הדומות: ״כלומר מלך הוא... של משך״.
ארץ המגוג – בן יפת. והה״י מזקיקו לפרש כמו המגוגי, כמו הכנעני האמרי, כי לא תמצא הכנען.
נשיא ראש משך ותובל – אחיו.
בן אדם אל גוג ארץ המגוג – מגוג היה מבני יפת וכן משך ותובל ובאמרו המגוג בה״א הידיעה ואין ה״א הידיעה באה על שם אדם אפשר שהוא שם היחס כי הראשון שהיה בן יפת העם היוצא ממנו נקראים מגוג שמתיחסים אל מגוג הראשון וכן שבט המנשה ועל שם היחס תבא ה״א הידיעה וגוג שם המלך המולך עליהם ואל עומד במקום שנים כאילו אמר אל גוג אל ארץ המגוג.
נשיא ראש משך ותובל – גוג הוא מלך מגוג ומלך שתי האומות האלה משך ותובל ובאמרו נשיא ראש הוא ענין כפול במלות שונות והוא סמוך על סמוך וכן מבחר וטוב לבנון (יחזקאל ל״א:ט״ז), מספר מפקד העם (שמואל ב כ״ד:ט׳).
ענין הנבואה הזאת היא כענין הנבואה שפירשתי למעלה בן אדם נהה על המון מצרים, והוא שבאחרית הימים כשהקדוש ברוך הוא ירצה לגאול את עמו ולקבץ נדחיו ילכו הנוצרים כולם בני אדום על אדמת ישראל לכבשה ויחריבו ראשונה את מצרים ויעשו בה חללים הרבה וילכו לכבוש את ארץ ישראל כדי ללכוד את ירושלם ולמשול בה, ומפני זה יתקבצו אומות המזרח והצפון לבוא עליהם למלחמה ומכללם יהיה גוג ארץ המגוג שיצא גם כן מירכתי צפון לבוא למלחמה הזאת, וכתב רש״י שגוג הוא שם המלך ומגוג הוא שם האומה, ולי נראה שאין הדבר כן אלא שגוג הוא שם האומה ומגוג הוא שם המחוז והארץ אשר הוא גר בה, ואף שנאמר שהיו הם מבני יפת שנתישבו בארץ הצפון אין ספק שמשם יצאו אוכלוסין מהם להתישב בארץ המערב כמו שכתב יוסף בן גוריון, וזהו מה שאמר כאן נשיא ראש משך ותובל לפי שאותם שתי האומות יצאו משם, והודיע הנביא מי הוא גוג אשר לא ידענו עם משך ותובל אשר ידענו שיצאו מהם כי הנה בראשונה יראה שנתישבו בארץ הצפון ואחר כך אם שלא יכלה הארץ לשאת אותם או לסבות אחרות יצאו משם משך ותובל והלכו להם לצד המערב כי כן עשו אומות אחרות בארצותם לגויהם שנעתקו מפה אל פה, ואולי שעל כן נקרא העם ההוא משך לפי שנמשך ויצא מארצו לרשת משכנות לא לו במערב, ותובל שהוא מלשון הולכה או הובאה, והראיה על זה שכאשר זכר כאן גוג וביאר האומות שבאו עמו אמר פרס כוש ופוט אתם וגומר וכל אגפיה בית תוגרמה ירכתי צפון אבל לא זכר שבאו עמו משך ותובל לפי שכבר בזמן ההוא לא יהיה שם אדם מהם ולא מהמונם, ואם אמת היה הדבר שמשך ותובל הם גם כן גם היום אומות מארץ המגוג כדברי המפרשים נאמר שבאותה פרשה שלמעלה מזכרון האומות נכלל ענין גוג במה שאמר שם משך ותובל שהכל אחד ושם תהיה מפלתו בתוך שאר האומות אבל נכתב שם בקוצר, ועתה הראהו השם לנביא בפרטיות בפרשה ונבואה בפני עצמה, ואם הדבר כדברי יוסף בן גוריון שמשך ותובל הם מכלל הנוצרים נאמר אם כן שלהיות מפלת גוג גדולה עד מאד לא זכר אותה שמה עם שאר האומות וזכר אותה בפני עצמה עתה בארוכה.
אבל כללות הענין הזה הוא שלא תהיה ביאת גוג ומגוג על אדמת ישראל להלחם עם בני ישראל כי אם להלחם בנוצרים שיעלו בה לכובשה וגוג יבוא גם כן ללוקחה מידם, ולזה היה התעוררות לבוא מירכתי צפון כמו שיתעוררו ג״כ לזה אשור ועילם ושאר האומות שזכר באותה פרשה הנזכר, ולא היה אם כן כוונת הקב״ה בפעל הזה לכלות פושעי ישראל ולבערם אלא להנקם מאויביו הנוצרים הבאים מארץ המערב ולהנקם גם כן משאר הגוים שיבואו ממזרח ומצפון, זהו אמתת הענין הזה ולא כמו שחשבו המפרשים והותרו בזה שתי השאלות הראשונות הא׳ והב׳, והותרו גם כן השאלה השלישית שבאופן זה יהיה חרב גוג איש ברעהו בהיותם לוחמים כנגד הנוצרים ועליהם אמר אל ארץ משובבת מחרב מקובצת מעמים רבים שהעמים רבים הם גויי הנוצרים ועליהם אמר אל עם מאוסף מגוים וכמו שיתבאר והותרו גם כן השאלות השלישית והרביעית.
ותבל והנבא – ברוב ספרים מדוייקים חסר וא״ו וכן אותו שבפסוק הנמשך ויש ספרים שניהם מלאים.
גוג – כן שם המלך.
המגוג – משך ותובל שמות אומות והיו מבני יפת כמ״ש בני יפת גומר ומגוג ומדי ויון ותובל ומשך ותירס (בראשית י׳:ב׳).
אל גוג ארץ המגוג – מלת אל משמשת בשתים כאלו אמר אל גוג אל ארץ המגוג.
נשיא ראש – כפל המלה בשמות נרדפים וכן אדמת עפר (דניאל י״ב:ב׳) ועל גוג יאמר שהוא נשיא גם על משך ותובל.
שים פניך אל גוג – כבר התבאר למעלה (סי׳ ל״ב), כי נבא יחזקאל שבאחרית הימים ילחמו כל העמים סביב לירושלים, ויהיו הלוחמים מצד א׳ מצרים ואשור ועילם שהם הישמעאלים, והלוחמים מצד השני משך ותובל, ונסיכי אדום, ומלכי הצפון וכולם יהרגו איש את אחיו ויפלו בנופלים וחז״ל קבלו שג׳ פעמים יבא גוג על ירושלים. ופה באר שני פעמים והפעם הג׳ התבאר בזכריה (סי י״ד), וגוג וכן ארץ המגוג לא ידענו עתה מי הם רק כפי המבואר שהוא נשיא משך ותובל הם מבני יפת ואינם נמולים, והם יתעוררו באחרית הימים אחר שיתיישב ישראל בארץ ישראל וישבו בשלוה. לבא עליהם, וזה יהיה ע״י התעוררות מעם ה׳, וז״ש.
שים פניך – בחזיון נבואתך; ועל מעלת חזיון זה עיין מה שכתבתי במבוא.
גוג – ממקור גַּג שהוא מרום הבית, ובחלוף אותיות גיכ״ק גוי שראשית הוראתו לשון גדולה (בלשון אשכנז hoch), ומזה הגוי גם צדיק תהרג (פרשת וירא) שענינו מלך. וגוים הם אומות שיש להם מלך, ומזה אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבותי (פרשת שופטים), ואגג שם מלכי עמלק (וירם מאגג מלכו, בלק), והמן האגגי אולי ענינו מזרע אצילים, ומגוג עם מ״ם נוספות ענינו גדולה קיימת כמו בשם מגור, מכון, מלון, מצור, מקום, מרום ודומיהם, וכבר אות הגימ״ל (ראשונה באותיות פעל גדל, גאה, גאל, גבה, גבר) ענינה רוממות, ובהכפלה רוממות כפולה, א״כ מגוג ר״ל ארץ מרוממה כפלים ומעולם; וכשרש מוג או מוך המ״ם היא להוראת מן, וענינם נופל מגדולתו ושפל; ומצאנו שם מגוג לשני בין בני יפת, אולי גבר על אחיו ומזה שמו.
ארץ המגוג – מלת אל שזכר עומדת במקום שתים.
ראש – שם אומה, וכן דעת כעל הטעמים שאל״כ היה מטעים נש֛יא ר֖אש, ומצאנו נהר נקרא אראם (Araxes), ועל ידו ישבו קדמוני הָרוּסִים.
משך – ממנו עם נקרא לפנים בשם Moschi ויושבים בארץ הנקראת היום Georgia.
תיבל – ממנו העם הנקרא לפנים Tibareni, שכני בני משך (שלשה אלה מפירוש שד״ל עה״ת).
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ג) וְאָ֣מַרְתָּ֔ כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑היֱ⁠־הֹוִ֑ה הִנְנִ֤י אֵלֶ֙יךָ֙ גּ֔וֹג נְשִׂ֕יא רֹ֖אשׁ מֶ֥שֶׁךְ וְתֻבָֽל׃
and say, 'Thus says Adonai Elohim, 'Behold, I am against you, Gog, prince of Rosh, Meshech, and Tubal,
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וְתֵימַר כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים הָא אֲנָא שְׁלַח רוּגְזִי עֲלָךְ גוֹג רַב רֵישׁ מֶשֶׁךְ וְתֻבָל.
הנה אני מתנבא אליך – שיעשה לך המקום דבר זה.
ואמרת – מבואר הוא.
ואין ספק אצלי שהאומה הזאת גוג ארץ המגוג היתה מתחילה עצומה בגבורותיה מטלת אימה רבה על כל שכניה, ואולי שלכן נקראת מגוג מלשון והגבעות תתמוגגנה (עמוס ט, יג) וגם נמוגו כל יושבי הארץ מפנינו (יהושע ב, כד) ולזה אמר הנני אליך גוג נשיא ראש משך ותובל רוצה לומר אני אסבב סבות לשאנקם ממך גוג, והתבונן אומרו נשיא ראש משך ותובל ולא אמר נשיא משך ותובל לפי שמשך ותובל כבר יצאו משם ונעתקו לעמים אחרים שהם עתה מכלל הנוצרים ולכן אין עתה גוג נשיא למשך ותובל אבל היה נשיא בתחילה לראשי משך ותובל בהתחלתם קודם שיצאו מהארץ ההיא.
הנני אליך – הנה אני אפנה אליך אתה גוג וכו׳.
הנני אליך גוג – כי בני אדום החריבו בית שני ומשך ותובל היו עמהם כי הרומיים המחריבים היו אז ראש להאומות שאח״כ נקראו השם הכולל אדום על שם אמונתם כמ״ש המפ׳ הקדמונים, וכמ״ש מהרי״א בספריו באורך. ורוצה ה׳ שבאחרית הימים יתאספו שם במקום הרשע הם ובני ישמעאל שתחתם גלו ישראל וסבלו רעות רבות וצרות ושם יוריד אותם אל עמק יהושפט.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ד) וְשׁ֣וֹבַבְתִּ֔יךָ וְנָתַתִּ֥י חַחִ֖ים בִּלְחָיֶ֑יךָ וְהוֹצֵאתִי֩ אוֹתְךָ֨ וְאֶת⁠־כׇּל⁠־חֵילֶ֜ךָ סוּסִ֣ים וּפָרָשִׁ֗ים לְבֻשֵׁ֤י מִכְלוֹל֙ כֻּלָּ֔ם קָהָ֥ל רָב֙ צִנָּ֣ה וּמָגֵ֔ן תֹּפְשֵׂ֥י חֲרָב֖וֹת כֻּלָּֽם׃
and I will turn you about, and put hooks into your jaws, and I will bring you forth, and all your army, horses and horsemen, all of them clothed in full armor, a great company with buckler and shield, all of them handling swords:
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וַאֲשַׁדְלִינָךְ וְאֶתֵּן שֵׁירִין עַל לִיסָתָךְ וְאַפֵּיק יָתָךְ וְיַת כָּל מַשְׁרִיָתָךְ סוּסְוָן וּפָרָשִׁין לְבוּשֵׁי גְמִיר כּוּלְהוֹן מַשִׁרְיָן סַגִיאָן דִי מְזַיְנִין בַּעֲגִילִין וּתְרֵיסִין אָחֳדֵי סַיְפִין כּוּלְהוֹן.
ושובבתיך ונתתי חחים בלחייך – במשמעות ״שבירה״,⁠1 וממנו ״כי שבבים יהיה״ (הושע ח׳:ו׳).⁠2
1. כך רד״ק. יונתן תרגם ״ואשדלינך״. ריב״ג, אצול, ערך ׳שבב׳, פירש בהוראת ״גירוש״. רש״י פירש בהוראת ״שובב״ – ההולך בשרירות לבו. חיוג׳, ערך ׳שבב׳, סבור שהוראתן של התיבות ״ושובבתיך״ ביח׳ לט, ב ו״שבבים״ בהושע ח, ו אחת היא, אך, כהרגלו, אין הוא מציין מהי.
2. בפירושו להושעץ מביא פרשננו ביאור לפיו הוראתה של תיבת ״שבבים״ היא ״שבירה״, אולם בהמשך דבריו הוא מציע לפרשה בהוראת ״שבבין״ – על-פי התרגום הארמי לתיבת ״נזם״ (שמות ל״ה:ל״ג).
ושובבתיך – אעשה אותך שובב, אינוויישייר בלעז, כבן ההולך שובב בדרך לבו. [כל ההולך בשרירות לבו נקרא שובב כמו: וילך שובב בדרך לבו (ישעיהו נ״ז:י״ז).]⁠א
ונתתי חחים בלחייך – דרך חיה להוציאה בחחים שבלחייה לפי שאינה רוצה לצאת. גם אני אתן בלבך הירהורין ויצר המושך אותך מארצך לבא על ארץ ישראל.
א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בדפוסים, אך אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, שוקן 19526, אוקספורד פוק׳ 127, ברלין 122, אוקספורד 34. תוספת דומה מופיע בכ״י ברלין 935, וייתכן שהוא מר׳ שמעיה.
And I shall unbridle you [Heb. וְשּׁוֹבַבְתִּיךָ.] I shall make you שׁוֹבָב a unbridled, backsliding, envoyzer in Old French, to unbridle. Whoever follows the dictates of his heart is called שּׁוֹבַב, as: "for he went rebelliously (שּׁוֹבֵב) in the way of his heart" (Yeshayahu 57:17).
and I shall put hooks into your jaws It is customary to lead out a beast with the hooks in its jaws because it does not want to go [voluntarily]. I, too, will put thoughts into your heart and an urge that will draw you from your land to come upon Israel.
(ד-ו) ושובבתיך – פתרון: והמרדתיךא
ונתתי חחים בלחייךבאני אתן המחשבה בלבך שתמרוד בעצמך ונהוג עצמך שררה להיות מושל על ארץ ישראל. ומתוך שאתה רוצה להיות מושל על ארץ ישראל, אתה תצא מארצך להלחם עם ישראל ולכבוש את הארץ תחת ידך, ובזהג העיניין אפתה אותך שתצא מארצך.
לבושי מכלול כולם – מלובשים בבגדים נאים כולם.
ואת כל חיליך – ולא חיל מועט אלא קהל רב מזויינים בצינה ומגן – כלומר תוגרמה – השרויים בצפון וכל חייליו.
א. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״ והמדרתיך״.
ב. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5 נוסף כאן: ״אלא״.
ג. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״וכזה״.
ושובבתיך – אסיתך לצאת. כל שביבה לשון אֶשְבַיֶיזְמֶנְט, כמו נפשי ישובב (תהלים כ״ג:ג׳), שובביםא מהר אל גבעה (ירמיהו נ׳:ו׳), בנים שובבים (ירמיהו ג׳:י״ד) – מדרך היושר.
חחים בלחייך – למושכך. כלומר אתן בך רוח לבא.
א. בכ״י מלת ״שובבים״ מופיעה לאחר המלה ״גבעה״.
ושובבתיך – אשברך מן כי שבבים יהיה עגל שומרון (הושע ח׳:ו׳) וכן בדברי רז״ל דברים שמשבבים לבו של אדם ובאמרו ושובבתיך רוצה לומר אשבר לבך עד שתתאוה מאד לצאת ממקומך לבא אל ארץ ישראל ובא זה על דרך ומשכתי אליך אל נחל קישון את סיסרא שר צבא יבין ואת רכבו ואת המונו (שופטים ד׳:ז׳) ויעשה זה האל יתברך כדי שיהא נודע בכל העמים ונקדש בהם.
ונתתי חחים בלחייך – על דרך משל למשוך אותך כמו שעושים לדג.
ויונתן תרגם ושובבתיך – ואשדלינך רוצה לומר אפתה אותך כתרגומו של כי יפתה ארי ישדל.
לבושי מכלול כולם – בכל מיני עדי.
קהל רב צנה ומגן – בצינה ומגן.
ואמר ושובבתיך ונתתי חחים בלחייך להגיד שיעיר לבבו ורצונו לבוא בחיל גדול על הנוצרים שיעלו על ארץ ישראל וכאילו עליית הנוצרים שסבב השם יהיו החחים להמשיך ולהביא את גוג ומגוג שמה, וכמוהו בדברי דבורה לברק (שופטים ד, ו - ז) לך ומשכת בהר תבור וגומר ומשכתי אליך אל נחל קישון את סיסרא וגומר כי צוה אותו שיעלה בהר תבור לפי שבעליתו שמה יתעורר סיסרא וכל המונו לבא עליו להסירו ולסלקו מהמקום החזק ההוא, וכן יהיה ענין גוג שיבא על ארץ ישראל מפני הנוצרים אשר כבשוה וישבו עליה. וסיפר ממעלתם של גוג באומרו סוסים ופרשים לבושי מכלול כולם קהל רב צנה ומגן תופשי חרבות כולם כלומר שיהיו רבים בכמותם ונכבדים במלבושיהם ובכלי מלחמתם שהם לא יבאו למלחמה כבני כושיים שאין להם חרב וחנית אבל גוג ומגוג עם היותם קהל רב כולם יהיו לבושי מכלול לכולם יהיו צנה ומגן ביד אחת תופשי חרבות ביד האחרת.
ושובבתיך – ענין מרד והליכה בדרכי הלב כמו משובה ישראל (ירמיהו ג׳:ו׳).
חחים – הם הטבעות שמשימים בלחיי החיה למושכה ע״י וכן ויביאוהו בחחים (יחזקאל י״ט:ד׳).
בלחייך – כן נקראו חלק הפה ממעל ומתחת.
מכלול – מלשון כל ר״ל כלול בכל יופי.
צנה ומגן – שמות כלי מלחמה עשויים להציל ממכת חרב וחנית.
תופשי – אוחזי.
חרבות – מלשון חרב.
ושובבתיך – אתן בלבך להיות שובב ומורד ואתן חחים בלחייך למשוך אותך ע״י כדרך שמושכים החיות אל מקום הנרצה ר״ל אעיר לבך אל הדבר ואוציא אותך ממקומך עם אנשיך במרבית סוסים ופרשים וכולם יהיו מלובשים במלבושי פאר ויהיו עם רב בצנה ובמגן וכולם יתפשו חרבות כדרך אנשי מלחמה.
ושובבתיך – מענין בנים שובבים והחיה השובבה תגבר בה הפראיית.
וחחים – משימין בלחי החיה הרעה למושכה בם (כנ״ל כ״ט ד׳).
צנה ומגן – צנה בפני חרב, ומגן בפני קשת, עז״א תופשי חרבות כולם, משא״כ אח״כ אמר מגן וכובע ולא הזכיר צנה, כי הם רק רובי קשת.
ושובבתיך – החיה תצא מארצה, אם ע״י שובבות שאז תצא ברצון, אם ע״י שאחר מושך אותה בחחים, אומר כי תלך מעצמך ע״י שאשובב אותך,
וגם אוציאך ע״י חחים בעל כרחך,
הוצאתי אותך ואת כל חילך ומפ׳ שאנשי החיל יהיו רוכבי סוסים ופרשים ויהיו לבושי מכלול – ועמהם יהיה גם עם רב המתנדבים לצאת עמו, וז״ש קהל רב וגם הם ישאו צנה ומגן להגן בפני חרב וקשת, וגם כולם יהיו תופשי חרבות.
ושובבתיך – מלשון וילך שובב בדרך לבו (ישעיהו נ״ז:י״ז), ודעתך היא שובבתך (שם מ״ז:י׳), לשון שטות, ואין אדם חוטא אא״כ נכנסה בו רוח שטות; ומקורו מענין שוב, שוב מדעתו התדירית או ממנהגו, ומזה לשון שוב להוראת הפכה, ושב לבנון לכרמל (ישעיהו כ״ט:י״ז); ומורי ורבי שא״ט פירשו אשברך מן שבבים יהיה עגל שומרון (הושע ח׳:ו׳).
ונתתי חחים בלחייך – מורי ורבי הנ״ל פירשו אֲפַתֶּךָ, כמו שמפתים הדגים ע״י אוכל שתוקעים בְחִצֵי החחים הנתחבים בלחיים.
לבשי מכלול – גם למעלה כ״ג:י״ב, ובסימן כ״ז:כ״ד במכללים המפורש אחריו בגלומי תכלת, א״כ ר״ל מעיל שאדם כולל וכורך עצמו בו, ובפרט הפרשים צריכים למעיל כזה לכסות בו שוקיהם ביום קרה; וגם רז״ל (בבלי שבת ע״ז:) אמרו: ״גלימא שנעשה בו כגולם״ בלי חתוך אברים.
צנה – גדולה ממגן ומקפת הגוף מג׳ רוחות, כצנה רצון תעטרנו (תהלים ה׳:י״ג); ותיבות ״קהל״ או ״תופשי״ חוזרות גם אל צנה ומגן וכן למטה כלם מגן וכובע, חלוצי מגן וכובע.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ה) פָּרַ֛ס כּ֥וּשׁ וּפ֖וּט אִתָּ֑ם כֻּלָּ֖ם מָגֵ֥ן וְכוֹבָֽע׃
Persia, Cush, and Put with them, all of them with shield and helmet;
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
פַּרְסָאֵי כּוּשְׁאֵי וּפוּטָאֵי עִמְהוֹן כּוּלְהוֹן מְזַיְנִין בַּעֲגִילִין וְקוּלְסִין.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

פרס, כולם מגן וכובע – במגן וכובע וכובע מלרע.
וזכר שיבאו עמו בחברתו אומות אחרות שהם אנשי פרס וכוש ופוט ואמר בהם כולם מגן וכובע להגיד שעם היות מנהג הכושיים לבוא למלחמותם מבלי כלי מלחמה כי אם מאבני השדה הנה אז בסבת בואם עם גוג ומגוג כולם ישאו בידיהם מגן וכובע בראשם והוא אומרו אתם רוצה לומר שלהיותם אתם עם גוג ומגוג יבאו כן במגע וכובע.
וכובע – כן יקרא כלי המגן שעל הראש.
אתם – יהיו אתם בעזרתם.
כולם מגן וכובע – כולם יבואו במגן וכובע.
פרס בצד האחר ילכו גם חיל ישמעאל, שהם פרס – ועם פרס יהיו כוש ופוט – פרס הם אחים עם עילם, וכוש קרובים לאשור ופוט למצרים, והם האומות שחשב למעלה (סי׳ ל״ב) מצרים ואשור ועילם.
כוש – לפי דברי אוהב גר בנו של שד״ל הם יושבי Meroe בארץ הנקראת עתה Nubia, ופוט הם בני Libia.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ו) גֹּ֚מֶר וְכׇל⁠־אֲגַפֶּ֔יהָ בֵּ֚ית תּֽוֹגַרְמָ֔ה יַרְכְּתֵ֥י צָפ֖וֹן וְאֶת⁠־כׇּל⁠־אֲגַפָּ֑יו עַמִּ֥ים רַבִּ֖ים אִתָּֽךְ׃
Gomer, and all his hordes; the house of Togarmah in the uttermost parts of the north, and all his hordes; even many peoples with you.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
גוֹמֶר וְכָל מַשִׁרְיָתָהָא מְדִינַת גַרְמַמְיָא סְיָפֵי צִפּוּנָא וְיַת כָּל מַשִׁרְיָתְהוֹן עַמְמִין סַגִיאִין דִי עִמָךְ.
וכל אגפיה – כל סביביה.
and all its wings And all those around it.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

אגפיה – סביבותיה ושכניה.
גמר וכל אגפיה – רוצה לומר עדת גמר וכל חיילותיה וכן כל אגפיו כל חיילותיו וכן תרגם יונתן משירייתהא.
בית תוגרמה – כמו בית ישראל.
ויונתן תרגם: מדינת גרממיא וכן אמרו רז״ל במסכת יומא גמר זו גרממיא כדעת התרגום.
ירכתי צפון – כל אלה בני יפת שוכנים בסוף צפון.
אגפיו – אגפי תוגרמה.
וכן גומר וכל אגפיה ר״ל עדת גומר וכל חיילותיה, וכן בית תוגרמה ירכתי צפון יבאו עם גוג וכבר זכר יוסף בן גוריון שהם עשר משפחות מבית תוגרמה, ומפני שממשפחות תוגרמה יש מהם שאינם בירכתי צפון והם הטורקו״ש שהם שוכני ארץ יון ומושלים בה היום שגם הם מכלל התוגרמה כמו שזכר, לכן כדי להוציא אותם מכלל הבאים עם גוג אמר בית תוגרמה ירכתי צפון רוצה לומר אותם שהם בירכתי צפון ובכלל אמר כנגד גוג עמים רבים אתך.
אגפיה – כנפיה וכן וכל אגפיו (יחזקאל י״ב:י״ד) ויאמר על התפשטות החיילות.
ירכתי צפון – היושבים בפאת צפון.
עמים רבים אתך – יבואו עמך.
גומר – וגם יהיה גומר וכל אגפיה שהם אינם נמולים,
ובית תוגרמה אשר בצפון (לאפוקי תוגרמה השוכנים בארץ יון שהם שייכים להישמעאלים, והם ילכו עם מצרים בצד האחר) וכן עמים רבים אתך כמ״ש (למעלה סי׳ ל״ב) אדום וכל נסיכיה ונסיכי צפון כולם וכל צידוני.
גמרCimeri יושבים על שפת הים השחור הנקרא בלשון ערבי באר⁠־אל קרם, ומשמם שם Crimea.
אגפיה – כנפיה, ומקורו א⁠־גף, על הגף או הגוף (בגפו, פרשת משפטים), וכאן הוא לשון מושאל להוראת גבול.
תוגרמה – בני Armenia שעוד היום קוראים עצמם בשם Nogarmii.
ירכתי – מלשון בירכתים (פרשת תרומה) גבול האחרון, וכן ירכתי ההר הם שפוליו.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ז) הִכֹּן֙ וְהָכֵ֣ן לְךָ֔ אַתָּ֕ה וְכׇל⁠־קְהָלֶ֖ךָ הַנִּקְהָלִ֣ים עָלֶ֑יךָ וְהָיִ֥יתָ לָהֶ֖ם לְמִשְׁמָֽר׃
Be prepared, yes, prepare yourself, you, and all your companies who are assembled to you, and be a guard to them.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אִזְדַרַז וְאַתְקֵין לָךְ אַתְּ וְכָל מַשִׁרְיָתָךְ דְאִתְכְּנִישׁוּ עֲלָךְ וּתְהֵי לְהוֹן לְמַטָרָא.
הכון והכן לךהכון – אתה, והכןא לך – חיל אחרים.
הכון – הזדמן.
והייתב להם למשמר – דרך המלכים לתת לב על חיילותיהם היאך יצאו, ולהעמיד משמרות שלא יבא משחית על חילו בלילה.
א. כן בכ״י שוקן 19526, אוקספורד פוק׳ 127, ברלין 122. בכ״י לוצקי 778: ״הכן״.
ב. כן בכ״י שוקן 19526, וכן בפסוק. בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד פוק׳ 127, ברלין 122, אוקספורד 34: ״והיתה״. בכ״י לוצקי 778: ״והיה״.
Be prepared and make ready for yourself Prepare yourself, and make ready for yourself an army of others.
be prepared [as translated,] be prepared.
and you will be to them for a guardian It is the custom of kings to pay attention, concerning their armies, to how they will march forth, and to appoint guards so that a destroyer should not come upon his army at night.
הכן לך והכןא לך – כאדם המתקן את עצמו למלחמה וחבירו משחק עליו ואומר לו: הזמן והתקן עצמך למלחמה. שאף על פי שאתה מזיינך למלחמה להלחם על ישראל, אין אתה עושה להם רעה, אלא למפלתך אתה מתקן את עצמך, כמו שאומר לקמן: על הרי ישראל תפול (יחזקאל ל״ט:ד׳).
ענין אחר: הכן והכן לך – זהו אחד מן השיטים שאין צריך לפרש לפי שפירושם בצידם: הכןאתה, והכןכל קהליך.
הנקהלים עליך – הנקהלים עמך, כמו: והחנים עליו (במדבר ב׳:ה׳), וכמו: ונתתי אותם עליו וגומ׳ (יחזקאל ל״ז:י״ט).
והיית להם למשמר – והיית לראש במלחמה, והן יוצאים אחריך.
א. כן בכ״י מינכן 5, וכן בפסוק, וכן בהמשך. בכ״י לוצקי 777: ״והוכן״.
הכון – אתה.
והכן – כל קהליך.
הנקהלים עליך – ששלחת להביאם אליך.
והיית להם למשמר – למתינות, משמר ומצפה להם שיבאו אליך ותסע ועלית כשואה תבוא. כך הוא הדיבור,
הכון והכן לך – הכון אתה והכן לך כל קהליך למשמר שישמרו אותך איזה דרך תלך וילכו עמך.
וכאלו היה השם מוכיח ומיעד את גוג הכון והכן לך אתה וכל קהלך רוצה לומר אל תקל בעיניך המלחמה הזאת אבל התיצב והכן לך בשמירה רבה וכן כל קהלך הנקהלים עליך והיית להם למשמר כי שמירת החיל מוטל על ראש הצבא.
והכן לך – בספרים כ״י לך ולא דקדק כי זהו אחד מן י׳ לך זקפין בקריאה עפ״ה.
וכל קהלך – ברוב הספרים חסר יו״ד אחר למ״ד וחילוף זה הוא ג״כ על הקהלת קהלך שבסמוך.
הכון – מלשון הכנה.
קהליך – אסיפת עם.
הכון והסן לך – הכון עצמך והכן לך אחרים וז״ש אתה וכל קהליך הנאספים עליך לעזרה.
והיית להם למשמר – כי שמירת החיל מן הנזק מוטל על ראש הצבא.
הנקהלים עליך – קהל שאחריו מלת על הוא לריב ומלחמה על מי שיקהל עליו, כמו ויקהל עליהם קרח את כל העדה.
למשמר – כמו ויעמד משמר עליהם (נחמיה ד׳).
הכון בעצמך והכן את חילך ומפרש (הכון) אתה (והכן) לכל קהליך – ואמר הנקהלים עליך – כי בין החיל הזה ימצא ג״כ הנקהלים עליו (כענין ויקהל עליהם קרח את כל העדה) שהוא הקהלה להתנגד אליו, כי קהלת הישמעאלים שהם פרס כוש ופוט הוא בעצם כנגדו והיית להם למשמר ר״ל ואתה תשמור אותם מעשות רע כי בעת יתחילו ישמעאלים להרע בירושלים יקומו האדומים נגדם ויהרגו אותם, ומזה יסתבב שאח״כ יהרגו הם באדומים ויהיה חרב איש באחיו (כמ״ש למעלה סי׳ ל״ב).
הִכֹּן – היה אתה נכון תמיד לצאת עם בני ארצך, וְהָכֵן גם עוזריך שיהיו נכונים לצאת כשתחפוץ.
למשמר – מורי ורבי שא״ט הלך בעקבות רש״י ותרגמו Schutzwache, salvaguardia; שמור את אנשי חילך שלא ינזקו; ומהר״ר א״ל תרגמו הכן שישמרו את פיך, שיביטו אליך תמיד ממתינים אם תצוה עליהם לצאת.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ח) מִיָּמִ֣ים רַבִּים֮ תִּפָּקֵד֒ בְּאַחֲרִ֨ית הַשָּׁנִ֜ים תָּב֣וֹא׀ אֶל⁠־אֶ֣רֶץ׀ מְשׁוֹבֶ֣בֶת מֵחֶ֗רֶב מְקֻבֶּ֙צֶת֙ מֵעַמִּ֣ים רַבִּ֔ים עַ֚ל הָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר⁠־הָי֥וּ לְחׇרְבָּ֖ה תָּמִ֑יד וְהִיא֙ מֵעַמִּ֣ים הוּצָ֔אָה וְיָשְׁב֥וּ לָבֶ֖טַח כֻּלָּֽם׃
After many days you shall be remembered. In the latter years you shall come into the land that is brought back from the sword, that is gathered out of many peoples, on the mountains of Israel, which have been a continual waste; but it is brought forth out of the peoples, and they shall dwell securely, all of them.
תרגום יונתןר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
מִיוֹמִין סַגִיאִין תְּמַנִי מַשִׁרְיָתָךְ בְּסוֹף שְׁנַיָא תְהַךְ עַל אַרְעָא דְתָבוּ עֲלָה מְקַטְלֵי חַרְבָּא דְאִתְכְּנָשׁוּ מֵעַמְמִין סַגִיאִין עַל טוּרֵי אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל דַהֲווֹ לְחָרְבָא תְּדִירָא וְאִינוּן מִבֵּינֵי עַמְמַיָא אִתְגְלִיאוּ וִיתִיבוּ לְרוֹחֲצָן כּוּלְהוֹן.
ארץ משובבת מחרב – משובבת [פעול ומשקלה] כמו פועל. (מובא בשפה ברורה כ״ט.)
מימים רבים תפקד – מימים רבים שחטאת לי תפקד עתה לפני לזכור עונותיך להשיב גמולך, ואשיאך באחרית השנים לבא אל ארץ ישראל המשובבת מחרב ששבו יושביה מן הגולה אשר גלו שם על ידי חרב האויב.
אשר היו לחרבה תמיד – זה שנים רבות וסמוך לבואך עליהם חזרו.
והיא מעמים הוצאה – והיה לך לשום על לב שהיא מעמים הוצאה, והמוציאה מן העמים לא יעזבנה בידך.
From many days past you will be remembered From the many days past that you sinned against Me, you will now be remembered before Me, for [Me] to remember your iniquities and to pay you your recompense. And I shall entice you at the end of years into coming to the land of Israel, "returned from the sword" whose inhabitants returned from the exile wherein they had been exiled by the enemy's sword.
which had been continually laid waste these many years, and [only] shortly before your coming upon them, they returned.
but it was liberated from the nations But you should have taken into consideration that it liberated from the nations, and He Who liberated it from the nations will not leave it in your hands.
(ח-ט) מימים רבים תפקד – מזמן מרובה חטאת לפני ולא פרעתי ממך, ומאותו חטא שחטאת לפני מזמן מרובה, עכשיו אני פורע ממך, ואפקוד עליך חטאיך להשיב גמולך על ראשך.
א[ואני הכותב תמיה על אשר פירש ר׳ יוסף: מימים רבים תיפקד – מזמן מרובה. והלא מעתה יגזור הקב״ה להעמידו מלך ולהלחם על ישראל, אם כן תחילה לא נלחם ולא חטא? ונראה לי לפרש כך: מימים רבים תיפקד – שיאמרו בעולם:⁠ב מימים רבים – מפרעה מלך מצרים ועד עתה, לא נלחם הקב״ה ולא נקם נקמת ישראל משום מלך כך כמו שנקם ממך. הרי תפקד אתה עם פרעה, שנאמר בו: ויהי בימים הרבים ההם וגומ׳ (שמות ב׳:כ״ג). וכה פתרונו: מימים רבים – מפרעה ועד הנה לא נפקד כמוהו עמו שום מלך בייסורין, כי אם אתה תפקד. דוד ב״ר מנחם מבהם.]
באחרית השנים – ואימתי יהיה פריעת עוונך לפקוד גמולך על ראשך? באחרית השנים – שיסיימו השנים הטובים שגזרתי שהיה מלכותך מקויים בהם, שאין שנים קיום מלכותך עוד אחריהם לפי שהן כלין, באותה שעה תבא אל הארץ. כלומר מימים רבים חטאת אותו חטא שהקב״ה פוקד עליך לעת פיסוק מלכותך.
והיאך פורע ממך, שהוא מוציא אותך ואת כל חייליך ממקומכם ותבוא אל ארץ משובבת מחרב – ותבא אל אומה אחת, כמו {ו}⁠כל הארץ באו מצרימה (בראשית מ״א:נ״ז), שהיא משובבת – שהיא שבה על מקומה, והחזירה הקב״ה והצילה מכמה חרבות ששלפו האומות עליהם, וקיבצם מבין האומות שהיו נפרדין בתוכן.
על הרי ישראל – תפולג (יחזקאל ל״ט:ד׳), ומביא אותך על הרי ישראל, כלומר: תיפקדד להביאך על אומה אחת שהיא משובבת מחרב ומקובצת מעמים, וישביםה בגובהו של עולם.
אשר היו לחרבה תמיד – שאתה אומר בלבך: וודאי אם אעלה עליה אני אחריבה, לפי שלא עלה עליה מלך מעולם אפילו חלשים ממך שלא החריבוה, וכל שכן אני שכבשתי כל העולם תחת ידי, שאני מחריבה. שכבר החריבה סנחריב והגלה עשרת השבטים לג׳ פעמים, והחריבה ג׳ פעמים, וכן נבוכדנצר עלה והגלה יהודה ובנימן לג׳ פעמיםו והחריבה ג׳ פעמים, וגם אני אחריבנה.
והיא מעמים הוצאה – וטעות גדול בידו שהוא סבור להחריבה. שאם היה פקח, היה לו לחשוב ולומר: שוטה אני שאני סבור להחריבן, שהקב״ה הוציאם מבין האומות ששיעבדו בהם, ועשה בהם שפטים ובאלוהיהם, ולא היוז האומות יכולין לעמוד מפניו. פרעה והמן שרצו להשתעבד בהם נטרדו מן העולם, וכל הנפלאות הללו שעשה להם, לא עשה אלא כדי ליישבן כולן בשלווה. ואני סבור לאבדם ממקומם,⁠ח אתמיה. בטוח אני שאעשה לירשם שאעשה להן,⁠ט והיה לו למשוך ידו מעליהם.
והוא לא חושב כן, אלא אומר: אעלה עליהם בחיילותי שהומים כשואה ויהיו מכסין את הארץ כענן המכסה את הארץ. ולפיכך תהיה אתה וכל אגפיך עמים רבים אשר אתך לחרב ומאבדך, כשם שאיבד את הראשונים שקמו עליהם לאבדם. מדקאמר הנביא: והיא מעמים הוצאה – כבר כשהיא מקובצת מעמים, ואחר כך כתב מפלת גוג, מכלל שהגאולה קודמת למלחמת גוג. כלומר: מעמים רבים הוצאה כבר כשהוא יבא.
(ח-יא) ועוד יש לפרש בעיניין אחר: והיא מעמים הוצאה וישבו לבטח כולם – משיבאו – הוא יבא עליהם, והם אינם מתייראין ממנו. שמשעה שישראל רואין כח גבורתו של הקב״ה שהוציאם מן העמים, מיכן ואילך הם יושבים לבטח כולם באין חומה דלתים ובריח, לפי שמשימים בטחונם בהקב״ה. ודבר זה גורם לגוג שיבא עליהם, שאמר:⁠י אעלה אל ארץ פרזות אבוא על אותם השקטיםיא ויושבין לבטח, שיושבין באין חומה דלתים ובריח, ומיד הם מסורים בידי, ואשלול אותם שנוחים ליכבש.⁠יב
א. תוספת זו של המעתיק מופיעה רק בכ״י פירנצה II.24. היא חסרה בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, פירנצה III.8, פריס 162. והשוו לתוספת המובאת בשם ר׳ דוד בפירוש ליחזקאל כ״ט:ז׳.
ב. מלה זו תוקנה בכ״י, ונראה שבמקור היה כתוב: ״העולם״ ואז תוקנה ל״בעולם״.
ג. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777: ״תפלי״.
ד. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״תפקוד״.
ה. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777: ״וישבם״.
ו. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777 חסר: ״פעמים״.
ז. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״יכלו״.
ח. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777: ״במקומם״.
ט. כן בכ״י לוצקי 777, וצ״ע בנוסח.
י. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777 נוסף כאן: ״למעלה״.
יא. כן בכ״י מינכן 5, ובדומה בפסוק. בכ״י לוצקי 777: ״השקיטים״.
יב. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״לכבש״.
אבל לפי שאמר הכון והכן לך, שמשמע בקרוב זמן, הפסיק לומר: מימים רבים תפקד – קודם ביאתך אתה נפקד ונזכר לפני לעלות על ארצי,
כי באחרית השנים – שני גלותם, תבא – ולא עתה.
אל ארץ – שהיתה משובבת – ממקומה בגולה מפני חרב האויב,
ועתה היא מקובצת מעמים – אשר נשתובבו שם.
אשר היו לחרבה – ששובבתי עַמם מהם. ומוסב על משובבת.
והיא מעמים הוצאה – מוסב על מקובצת מעמים.
מימים רבים תפקד – אמרו כי מימי אלכסנדרוס מלך יון היו בני מגוג נסגרים שם בסוף צפון כי הסגירם שם אלכסנדרוס אחר ההרים ולא יצאו משם עוד וזהו שאמר מימים רבים תפקד כלומר תזכר בפי בני העולם בצאתך כי עד היום ההוא לא נזכרת כי היית נסגר ולא היית יוצא ביניהם.
באחרית השנים – זה יהיה בעת הישועה אחר צאת כל ישראל מהגלות או רובם.
משובבת מחרב – כמו ושובבתיך משוברת מחרב העמים.
ויונתן תרגם מענין שב: דתבו עלה מקטולי חרבא.
ונתן הסבה בצורך ההכנה והשמירה הזאת בעמיו וקהלותיו באמרו מימים רבים תפקד באחרית השנים רוצה לומר אילו היית מלומד מלחמה לא הייתי צריך לצוותך על זה אבל אתה לא קרבת למלחמה זה ימים רבים ואנשיך בלתי מלומדים בה ולכן תהיה נפילתם קרובה כי מימים רבים שלא נלחמת תפקד לזאת המלחמה ובאחרית השנים תבא להלחם בה, והמפרשים פירשו מימים רבים תפקד שמימי אלכסנדרוס מוקדון מלך יון היו בני יפת נסגרים שם בסוף צפון כי הסגירם שם אלכסנדרוס אחר ההרים ולא יצאו משם עוד ולזה אמר מימים רבים תפקד כלומר תזכר בפי בני אדם בצאתך כי עד היום ההוא לא נזכרת לפי שהיית נסגר ולא היית יוצא ביניהם, ובאחרית השנים שהוא באחרית הגלות תצא כי אז תבוא למלחמה ונכון הוא, ואמר לא תחשוב שתהיה המלחמה הזאת בארצך אשר בטחת בה כי אתה באחרית שנות הגלות תבא אל ארץ משובבת שהוא מלשון ושובבתיך (לקמן לט, ב) רוצה לומר שהקב״ה הכינה להביא עליה כל העמים תופשי חרב, והיא מקובצת מעמים רבים שהם הנוצרים שנקבצו עמים רבים מהם על הרי ישראל אותם ההרים שהיו לחרבה תמיד פעם משלו בהם הרומיים ופעם הישמעאלים ופעם אחרת משלו בה בני אדום אחריהם ואחר כך הישמעאלים לכדוה מידם, ועתה היא מעמים הוצאה רוצה לומר שהנוצרים הוציאו אותה מידי הישמעאלים שהיו מושלים בה וישבו לבטח כולם אותם הנוצרים שלכדוה היו יושבים לבטח עליה.
תפקד – ענין זכרון כמו וה׳ פקד (בראשית כ״א:א׳).
משובבת – מלשון הושבה.
מימים רבים תפקד – תהיה נזכר להפרע ממך על מה שעשית מימים רבים והוא כי המה עזרו אל האויב הבא על ישראל.
באחרית השנים – בסוף השנים תבוא אל ארץ אשר שבו יושביה להתיישב בה ממקום שגלו ע״י חרב האויב.
מקובצת מעמים רבים – המה נקבצו בה מן העמים הרבים שהיו פזורים שמה בגולה.
על הרי ישראל – עתה יפרש מה הוא הארץ ואמר על הרי ישראל אשר היו לחרבה תמיד ר״ל זה זמן רב.
והיא – העדה היושבת עתה בה הוצאה מן העמים ממקום גלותם ועתה המה כולם יושבים לבטח.
מימים רבים תפקד – כמו ומרוב ימים יפקדו (ישעיהו כ״ד כ״ב), עונות של ימים רבים.
משובבת – לשון השבה, כמו בשובבי אותם מן העמים, או מענין הנחה והשקט כמו בשובה ונחת תושעון.
מימים רבים תפקד – אחר שתפקד לשלם לך עונש על מה שעשית מימים רבים בימי קדם שהרעות לישראל, לכן יסבב ה׳ שבאחרית השנים תבוא אל ארץ משובבת ר״ל שיהיה הבדל בין ביאתך עתה ובין ביאתך בימי קדם, שאז ישבו ישראל ימים רבים על אדמתם, ועתה היא,
א. משובבת מחרב שהחרב הרגה תמיד בעמיה,
ב. מקבצת מעמים רבים ששבו מגלויות רבות ונקבצו לארצם מכל העמים השונים שהיו מפוזרים שם,
ג. על הרי ישראל אשר היו לחרבה תמיד ועתה היא מעמים הוצאה – שהניחו אותם לצאת להתיישב בארץ,
וישבו לבטח כולם – שאין להם מלחמה עם שום אדם, ואין לך שום טענה לבא עליהם.
תפקד – כל לשון פקודה היא תת לב על הדבר בבוא זמנו בלי שכחה מקודם, שאז ישתמש בפעַל זכר; ואולי מקור פקד הוא קד מגזרת יקוד אש, והפ״א בו נוספת (כפ״א רפה בלשון ישמעאל, שהזכירה רד״ק כמה פעמים) חוש בלבו חמדה (שגם היא מגזרת חוֹם) לִפְעוֹל; וכן כאן, זאת תהיה דעתך מעולם, אבל תתעכב מהוציא מחשבתך לפעַל עד אחרית הימים שלא תוכל עוד להתאפק ותזדרז לצאת.
משובבת מחרב – שבימים הקדמונים היתה לשבבים ונחרבה מחמת חרב מלחמה, רד״ק; ומהר״ר א״ל תרגם ארץ נושבת מחדש אחר המלחמות; ופֿיליפפזאָן ארץ שהכריחה החרב כלומר העריצים להשיבה אל אדוניה הקדמון; רש״י והחכם דעטמאלד ששבו יושביה מן הגולה.
תמיד – כמו לעולם שהוראתו לנצח ולזמן ארוך; ועור יש לומר שהוראתו כאן כל עוד שהרים אחרים נתישבו הם היו חרבה.
והיא – כלומר יושביה הוצאו ע״י אוהביהם ומבקשי טובתם וקובצו מן עמים רבים ועתה יושבים לבטח כי ממלכות תקיפות דורשות שלומם.
תרגום יונתןר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ט) וְעָלִ֙יתָ֙ כַּשֹּׁאָ֣ה תָב֔וֹא כֶּעָנָ֛ן לְכַסּ֥וֹת הָאָ֖רֶץ תִּֽהְיֶ֑ה אַתָּה֙ וְכׇל⁠־אֲגַפֶּ֔יךָ וְעַמִּ֥ים רַבִּ֖ים אוֹתָֽךְ׃
You shall ascend, you shall come like a storm, you shall be like a cloud to cover the land, you, and all your hordes, and many peoples with you.'
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְתִסַק בְּאִתְרְגוּשְׁתָּא תֵּיתֵי כַּעֲנָנָא דְסָלֵיק וְחָפֵי יַת אַרְעָא תְּהֵי אַתְּ וְכָל מַשִׁרְיָתָךְ וְעַמְמִין סַגִיאִין דִי עִמָךְ.
כשואה – כחשך המכסה את הארץ. שואה – ברואונא בלעז.
like mist [Heb. כַּשּׁוֹאָה,] like darkness that covers the earth, שּׁוֹאָה is broine, bruine in Old French, fog, mist.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

כשואה – הוא ענן העולה פתאום כרוח סועה ומכסה את כל הארץ, וקולו נשמע מרחוק בבואו ולכך קוראו שואה, שבא בקול שאון, כשאון מים כבירים.
ועלית כשואה – כהמון מים רבים שבאים פתאום ומשמיעים קול ושוטפין וכן בבא כשואה פחדכם.
אותך – כמו אתך בדגש ענינו כמו עמך.
ומפני זה תעלה עתה גוג ומגוג כמו השואה שתבוא פתאום ולרוב המונך תהיה כענן לכסות את הארץ.
כשואה – יש ספרים חסר וא״ו.
כשואה – ענין חושך כמו אמש שואה ומשואה (איוב ל׳:ג׳).
אותך – עמך.
ועלית – אתה תעלה עליהם למלחמה ותבוא פתאום כחשך הבא פתאום ולפי מרבית העם תהיה כענן המכסה את הארץ וחוזר ומפרש מי הם יהיו כענן ואמר אתה וכל אנשי חילך ועמים רבים אשר עמך ומוסב למעלה שאמר מימים רבים תפקד כי באחרית השנים תבוא וכו׳ ושם תקבל גמולך משלם.
ועלית – ועלייתך תהיה בשני פנים, מצד אחד כשואה תבוא כי מרוב הסוסים והפרשים יהיה נראה שבאת כשואה וחשך להחשיך אורם ולהרגם, ומצד אחר כענן לכסות הארץ תהיה כי רבוי העם שאינם מבני החיל שיבואו עמך (הגם שישראל יהיו מועטים ולא יצטרך לבא עליהם ברוב עם כל כך) מראה שבאת כענן המביא מטר ומכסה הארץ, ר״ל שאתה רוצה להושיב את הארץ באוכלוסין לא להחריבה, ומפרש כשואה תבא אתה וכל אגפיך שהם החיל,
וכענין תהיה ע״י עמים רבים אשר אתך שיכסו הארץ ברבוי המונם כענן ר״ל לא יודע תחלה אם באת להחריב את הארץ ולהגלות יושביה כשואה או באת רק לתפוס מלכות שם ולהושיב בה עמים רבים ולהגן עליה כענן המביא מטר וגשמי נדבות.
כשואה – כסופה, ומפורש בכפל ענין כאן בתיבת ענן, ובמשלי (א׳:כ״ז) בבוא כשואה פחדכם ואידכם כסופה יאתה; ורש״י פירשו כחשך המכסה את הארץ ויש לו סמך באיוב (ל׳:ג׳) אמש שואה ומשואה, ואמש הוא מלשון ממשש בצהרים (פרשת תבא) שעות החשך שאדם ממשש לבלתי הכשל, ובלשון ארמי רְמַש ענינו לילה.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(י) כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑היֱ⁠־הֹוִ֑ה וְהָיָ֣ה׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יַעֲל֤וּ דְבָרִים֙ עַל⁠־לְבָבֶ֔ךָ וְחָשַׁבְתָּ֖ מַחֲשֶׁ֥בֶת רָעָֽה׃
Thus says Adonai Elohim, 'It shall happen on that day, that things shall come into your mind, and you shall devise an evil device,
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים וִיהֵי בְּעִדָנָא הַהִיא יִסְקוּן הִרְהוּרִין עַל לִבָּךְ וּתְחַשֵׁב מַחְשְׁבָן בִּישָׁן.
יעלו דברים – יסקון הירהורין.
מחשבת רעה – להלחם כנגדי.
words will enter Thoughts will arise.
a thought of evil to wage war against Me.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

מחשבת רעה – לעשות רעה.
כה אמר – מבואר הוא.
ולפי שהנוצרים אחרי כיבושם את הארץ ישבו לבטח ימים אחדים עליה וחז״ל (יומא י, א; סנהדרין צח, ב) אמרו שיהיו תשעה חדשים וכמו שאמרו עתידה מלכות הרשעה שתתפשט בעולם תשעה חדשים שנאמר (מיכה ה, ב) לכן יתנם עד עת יולדה ילדה, לכן אמר על גוג והיה ביום ההוא יעלו דברים על לבבך וחשבת מחשבת רעה ר״ל שתהיה רעה לך.
ביום ההוא – בעת שישובו ישראל אל אדמתם.
יעלו דברים וכו׳ – ר״ל תהרהר הרהורים.
יעלו דברים על לבבך, וחשבת מחשבת רעה – העלאה על לב קטנה מן המחשבה (כמ״ש ישעיה ס״ה י״ז) ובא על הציור שעולה על לבו לפי שעה, כמו אשר יעלה על לב איש להביא בית ה׳ (מלכים ב י״ב ה׳), ואחריו המחשבה שמעיין בציור שעלה על לבו וחושב עליו, ואחריו האמירה בפיו.
כה אמר ה׳ והיה ביום ההוא – ר״ל תחלה בעלותך לא תדע בעצמך ע״מ אתה עולה אם להחריב את הארץ, אם לתפוס בה מלכות ולהושיב בה דיורין, רק ביום ההוא שתהיה שם אז יעלו דברים על לבך מה שלא חשבת מקודם, וחשבת מחשבת רעה.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יא) וְאָמַרְתָּ֗ אֶֽעֱלֶה֙ עַל⁠־אֶ֣רֶץ פְּרָז֔וֹת אָבוֹא֙ הַשֹּׁ֣קְטִ֔ים יֹשְׁבֵ֖י לָבֶ֑טַח כֻּלָּ֗ם יֹֽשְׁבִים֙ בְּאֵ֣ין חוֹמָ֔ה וּבְרִ֥יחַ וּדְלָתַ֖יִם אֵ֥ין לָהֶֽם׃
and you shall say, 'I will go up to the land of unwalled villages; I will go to those who are at rest, who dwell securely, all of them dwelling without walls, and having neither bars nor gates;'
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְתֵימַר אֶסַק עַל אַרְעָא דְיָתְבָא שְׁלֵיוָא בְּקִרְוֵי פִצְחַיָא אֱהַךְ עַל עַמָא דְשָׁקְטִין וְשָׁרָן לְרוֹחֲצָן כּוּלְהוֹן יָתְבִין בְּלָא שׁוּרָא וְעָבְרִין וְדָשִׁין לֵית לְהוֹן.
אלא ארץ פרזות – יושבי כפרים מאין חומה שבוטחים במעוזם ואינם יראים להֵאָסף אל ערי המבצר.
פרזות – כמו: לבד מערי הפרזי (דברים ג׳:ה׳), מאין חומה.
אבאב – אל השקטים ואראה מה הוא מבטחם.
א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, שוקן 19526, אוקספורד פוק׳ 127, ברלין 122, אוקספורד 34, וכן בכמה כ״י של המקרא. בנוסח המקרא שלנו: ״על״.
ב. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, שוקן 19526, אוקספורד פוק׳ 127, ברלין 122, אוקספורד 34, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח המקרא שלנו: ״אבוא״.
upon a land of open cities [Heb. פְּרָזוֹת,] dwellers in villages without a wall, who trust in their might and are not [so] afraid as to gather into fortified cities.
פְּרָזוֹת – is like: "in addition to the very many open cities (עָרֵי הַפְרָזִי)" (Devarim 3:5), without a wall.
I shall come to the tranquil ones and see what they trust in.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

פרזות – בלי חומה מרוב שלום.
ואמרת, על ארץ פרזות – כמו פרזות תשב ירושלם (זכריה ב׳:ח׳), ערי הפרזות פירוש ערי השדה שאין להם חומה.
אבוא השוקטים – אל השוקטים וכן ויבא ירושלם כמו אל ירושלם וכן רבים.
והיא שתאמר אעלה על ארץ פרזות ר״ל אין במלחמה זאת סכנה כי לא אלחם על עיר מבצר ובית מקדש מלך ולא עם עם חזק מלומד מלחמה אבל אעלה על ערי פרזות שאין להם חומה והן נכבשות מאיליהן, ואבוא על אנשים שקטים לבטח באין חומה ובריח ודלתים אין להם שהם הנוצרים באופן שלא יהיה טורח גדול בהחרימם.
פרזות – כן יקראו הערים אשר אין חומה להם וכן פרזות תשב ירושלים (זכריה ב׳:ח׳).
השוקטים – מלשון השקט ומנוחה.
ובריח – הוא המטה הסוגר הדלתות.
על ארץ פרזות – על היושבים בערי הפרזי.
אבוא השוקטים – אבוא אל השוקטים במנוחה ויושבים לבטח ר״ל אינם נשמרים מן האויבים להתאסף בערי המבצר כי לבם בטוח מן האויב ולכן יושבים מבלי חומה סביב ואין להם בריח ודלתים וכאומר והואיל וכן אכבוש אותם בקלות רב.
אבוא השקטים – אל השוקטים, השקטים שאין רגש ומרד בפנים יושבים לבטח. שא״ל מלחמה מבחוץ. (עי׳ ישעיה ל׳ ט״ו).
ואמרת – מפרש הדברים שיעלו על לבך, הוא שתאמר הלא א״צ ללחום בארץ הזאת, ולא יקנה הלוחם בה שם וכבוד, כי הארץ תהיה קשה לכבוש מפני ג׳ טעמים,
א. אם הארץ מבוצרת מצד טבעה כגון שהיא מוקפת הרים ומצודת סלעים או ימים ונהרות, ונגד זה אמר אעלה על ארץ פרזות
ב. אם האנשים בעלי מלחמה עם שכיניהם סביב ומוכנים לקראת נשק נגד זה אמר אבוא השקטים יושבי לבטח ר״ל שהם אינם לוחמים כי הם שוקטים, ואין מכינים א״ע בנשק נגד הצר הצורר אותם כי הם יושבי לבטח,
ג. אם הערים הם מוקפים חומה, נגד זה אמר כולם יושבים באין חומה וכו׳ וא״כ כיון שאין תפארת מן המלחמה הזאת, יהיה תכלית בואי רק
ארץ פרזות – שלא עמלו לבנות חומה לעריהם, כי בטחו שלא יקום עוד גוי למלחמה עליהם.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יב) לִשְׁלֹ֥ל שָׁלָ֖ל וְלָבֹ֣ז בַּ֑ז לְהָשִׁ֨יב יָדְךָ֜ עַל⁠־חֳרָב֣וֹת נוֹשָׁב֗וֹת וְאֶל⁠־עַם֙ מְאֻסָּ֣ף מִגּוֹיִ֔ם עֹשֶׂה֙ מִקְנֶ֣ה וְקִנְיָ֔ן יֹשְׁבֵ֖י עַל⁠־טַבּ֥וּר הָאָֽרֶץ׃
to take the spoil and to take the prey; to turn your hand against the waste places that are now inhabited, and against the people who are gathered out of the nations, who have gotten livestock and goods, who dwell in the middle of the earth.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
לְמִבַּז בִּזָא וּלְמֶעְדֵי עֲדָאָה לְכַנָשָׁא מַשִׁרְיָתָךְ עַל חָרְבָתָא דְאִתְיַתְבָא וְעַל עַמָא דְאִתְכַּנְשׁוּ מִבֵּינֵי עַמְמַיָא דְאִצְלָחוּ בְּנִכְסִין וְקִנְיָנִין יָתְבִין עַל תּוּקְפָא דְאַרְעָא.
להשיב ידך על חרבות נושבות – להשחית שנית את עריםא שהיו חורבות עד הנה ועכשיו נתיישבו.
אל עם המאוסף – מעמים העושים עתה מקנה וקניין.
על טבור הארץ – על גובה וחוזק הארץ, כטבור זה שהוא אמצעו של אדם ומשפע מכל צדדיו.
א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, שוקן 19526, אוקספורד פוק׳ 127, ברלין 122. בכ״י אוקספורד 34: ״הערים״.
to return your hand upon the resettled ruins To destroy a second time the cities that were in ruins until now, and now have been settled.
and to a people gathered from peoples, who now acquire livestock and possessions.
on the navel of the earth In the height and the strength of the earth, like the navel, which is in the center of a person and slopes downward from all its sides.
להשיב ידך על חרבות נושבות – להשיב ידך עוד פעם שנייה לשלול שלל ולהחריבן אותן ערים שהיו מיושבות מחורבן,⁠א שכבר יהיו נחזרים מן הגליות ויהיו מאוספים מבין האומות.
עשה מקנה וקניין – מרבהב מקנה ומרבה נכסים, כמו:⁠ג באלהים נעשה חיל (תהלים ס׳:י״ד).
לפי שהן יושבין על טבור הארץ – באמצעיתו של עולם, בתוך הספר שסביב לארץ ישראל יושבים כל האומות, ובאין לשם וקונין מהן ומוכרין להן, ומתוך כך הם מתעשרים במקנה וקיניין.
א. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777 נוסף כאן: ״כלל״.
ב. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777 נכפלה כאן מלת: ״מרבה״.
ג. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777 חסר: ״כמו״.
{להשיב ידך על חרבות נושבות} – להחריב חרבות שהן נושבות עתה להחזירן לחרבנן כבתחלה.
טבור – אין לו דמיון. ופתרונו לפי ענינו: מבחר הארץ.
לשלל, להשיב ידך על חרבות נושבות – להשיב ידך עליהם להחריבם כמו שהיו.
ויונתן תרגם: לכנשא משירייתך.
עשה מקנה וקנין – האחד על הבהמות והאחד על שאר נכסים וכן מקניהם וקנינם (בראשית ל״ד:כ״ג), ותרגם יונתן ואצלחו בנכסין וקנינון.
יושבי על טבור הארץ – פעמים יבא הסמיכות על מלת על וכן יושבי על מדין והולכי על דרך (שופטים ה׳:י׳) ונקראת א״י טבור הארץ לפי שהיא באמצע העולם כמו שהטבור באמצע הגוף.
ויונתן תרגם: על תוקפא דארעא לפי שארץ ישראל גבוה מכל הארצות.
אלא לשלול שלל ולבוז בז ולהשיב ידך על חרבות ארץ ישראל שהם עתה נושבות מהנוצרים שהוא עם מאוסף מגוים מתחלפים שנאספו לבוא בארץ ההיא, ואחר שכבשוה עשו בה מקנה וקנין מאשר גזלו והם יושבים על טבור הארץ שהיא ארץ ישראל אמצע העולם (תנחומא קדושים י) כאמרך שאיך ישבו הפחותים ההם על טבור הארץ צבי לכל הארצות. ולפי שגוג ומגוג שמו מגמתם בשלל וביזה ולא כאשור ועילם שנזכרו למעלה שיבאו לאותה מלחמה לנקום את נקמת מצרים אחיהם מהרעה אשר יעשו בה הנוצרים ולהציל את הארץ הקדושה מידי ערלים, אבל גוג ומגוג שלא היה כוונתו כי אם לשלול שלל ולבוז בז לכן אומר השם כמלעיג עליהם
עושה – ענין אסיפה כמו ואת הנפש אשר עשו בחרן (בראשית י״ב:ה׳).
טבור – הוא השרר ובדרז״ל ופיו סתום וטבורו פתוח (בבלי נדה ל׳) וכן מעם טבור הארץ (שופטים ט׳:ל״ז).
לשלול שלל – תחשוב לשלול שללם ולהשיב ידך לבוא שנית למלחמה על החרבות שנתיישבו מקרוב ולפי שכבר בא פעם בעזרת האויב כמ״ש למעלה לכן אמר להשיב ידך.
מאוסף מגוים – המאוספים מבין העכו״ם ממקום גלותם.
עושה מקנה וקנין – מאספים מקנה בקר וצאן ושאר דברים הנקנים.
על טבור הארץ – על מצוע הארץ וגבהה ולפי שהטבור הוא אמצע הגוף קורא למקום המצוע בל׳ טבור.
מקנה וקנין – כבר בארתי הבדלם בס׳ התו״ה אמור (סי׳ פ״ז) ששם מקנה מציין הפעולה שקנה אותי, ושם קנין הוא שם המופשט של הקנין עצמו, וכולל אף מה שהרויח בלא קנין כמו הולדות של שפחותיו ובהמותיו, ופירות שדהו, ועז״א (בראשית ל״ו) את מקנהו ואת כל בהמתו ואת כל קנינו אשר רכש, ור״ל שעושה מקנה בכסף ומרויחים קנינים שהסחורה משבחת ומולדת ולדות ופרי בביתם.
לשלול שלל – ר״ל רק ג׳ דברים,
א. מפני השלל והבז והקנין
ב. להשיב ידך על חרבות נושבות להחריב הארץ שתהיה חרבה כמו שהיתה,
ג. מפני העם שהוא מאוסף מגוים ועי״כ הם עושים מקנה וקנין – כי כל אחד סוחר ועושה מקנה עם הגוי שיצא משם ונתרבה שם המסחר מאד, עד שהם יושבים על טבור הארץ ומסחר כל העמים בא עליהם, וצריך לבטל המסחר הזה המזיק לכל העולם כולו
לשלל וגו׳ – ההפרש בין שלל ובז הוא שהראשון ישמש כשלוקחים במלחמה, והשני בלתה או אחריה; ובכן גם שם בז הנזכר במלחמת מדין (פרשת מטות) על מקומו יבוא בשלום, ועיין באוצר נרדפי סימן תט״ו.
להשיב ידך – להכותן מכה חדשה.
עשה וגו׳ – מצליח בהשתדלותו וחריצותו.
על טבור הארץ – א״י יושבת לה באמצע בין שלשת חלקי הארץ הנודעים מאז, וגם בימינו מעותדת היא להצליח ולהתישב בעבור מצבה זה; ומוהר״ר א״ל ופיליפפזאן פירשוהו בעקבות הקדמונים יושבים על ארץ הרים, שנקל למנוע מאויב לבוא שם.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יג) שְׁבָ֡א וּ֠דְדָ֠ן וְסֹחֲרֵ֨י תַרְשִׁ֤ישׁ וְכׇל⁠־כְּפִירֶ֙יהָ֙ יֹאמְר֣וּ לְךָ֔ הֲלִשְׁלֹ֤ל שָׁלָל֙ אַתָּ֣ה בָ֔א הֲלָבֹ֥ז בַּ֖ז הִקְהַ֣לְתָּ קְהָלֶ֑ךָ לָשֵׂ֣את׀ כֶּ֣סֶף וְזָהָ֗ב לָקַ֙חַת֙ מִקְנֶ֣ה וְקִנְיָ֔ן לִשְׁלֹ֖ל שָׁלָ֥ל גָּדֽוֹל׃
Sheba, and Dedan, and the merchants of Tarshish, with all its young lions, shall tell you, 'Have you come to take the spoil? Have you assembled your company to take the prey,to carry away silver and gold, to take away livestock and goods, to take great spoil?'
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
שְׁבָא וּדְדָן וְתַגְרֵי יַמָא וְכָל מַלְכָּהָא יֵימְרוּן לָךְ הַלְמִבַּז בִּזָא אַתְּ אָתֵי הַלְמֶעֱדֵי עָדָאָה כְּנִישַׁת מַשִׁרְיָתָךְ לְמִיסַב כְּסַף וּדְהַב לְמַשְׁבֵי נִכְסִין וְקִנְיָנִין לְמֶעְדֵי עֲדִי סַגִי.
וכל כפיריה – סוחרים חריפים שבה, הרגילים לצאת ולשוט ככפירים בכל מדינות, ויודעים איזה מקום העושר.
הם יאמרו לך הלשלול שלל אתהא – כלומר מי הגיד לך את מקום העשר, הידעת כי לארץ מלאה שלל בזב אתה הולך ושם באמת תמצא הון עתק.
א. כן בכ״י לוצקי 778, שוקן 19526, ברלין 122, אוקספורד 34. בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד פוק׳ 127 נוסף כאן: ״בא״.
ב. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165. בכ״י אוקספורד פוק׳ 127, אוקספורד 34: ״שלל ובז״.
and all its magnates [Heb. כְּפִירֶיהָ,] shrewd merchants therein, who are accustomed to roam, like young lions (כְּפִירִים), in all the countries and who know where the place of riches is.
Are you coming to take spoil i.e., who told you the place of the riches? Did you know [for a fact] that you are going to a land full of spoil and loot, and that there you will really find powerful wealth?
תרשיש וכל כפיריה – אומות התלויותא וניזונות ומשועבדותב לתרשיש, שהם אנשי התרים ומסחר הרוכלים (מלכים א י׳:ט״ו) ויודעים עושר המלכיות, יהיו מוכנים ללכת עמך, כסבורים לקנות ממך שלל שתשלול מישראל, ויבטיחך על השקר.
ויאמרו לך: הלשלול שלל אתה בא הלבוז בז הקהלת קהליך – יפה נתתה בדעתך לעלות אל ארץ ישראל, שמשם אתה יכול לשאת כסף וזהב לקחת מקנה וקיניין לשלול שלל גדול.
א. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777: ״התליות״.
ב. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777: ״ומשובעדות״.
שבא ודדן – שהן הולכי דרכים בפרגמטיא.
כפיריה – כמו כפריה.
איאמרו לך – כשיפגשוך.
הלשלול שלל – עלית.⁠ב ויפחדו על עצמם, ויאמרו בלבם עליך שמא לשלול שלל הוא בא. אבל הנביא אומר לגוג, יפחדו עליך שלשלול שלל אתה בא כשתלך דבר עליהם כלומר כל הרואה אותן יפחדו.
א. בכ״י, ד״ה ״יאמרו״ מופיע קודם ד״ה ״כפיריה״.
ב. בכ״י: עלינו.
שבא, וכל כפיריה – מלכיה ושריה וכן כפיר גוים נדמת (יחזקאל ל״ב:ב׳), ונקרא כן על דרך משל כמו שכפיר אריות מלך על כל שאר החיות וכן תרגם יונתן וכל מלכהא.
שבא ודדן סוחרי תרשיש וכל כפיריה יאמרו לך כמתמיהים ממך הלשלול שלל אתה בא הלבוז בז הקהלת קהליך כי הנה יאמרו זה הסוחרים כאילו הם באו שמה לקנות מגוג ומגוג ומן השלל והבזה אשר היתה מחשבתו שיקח מהנוצרים ולא יהיה כן כי יפלו גוג ומגוג חללים כדומן על פני האדמה ולכן יתמהו הסוחרים ממפלתם.
כפיריה – אריה בחור יקרא כפיר.
הקהלת – אספת.
לשאת – לקחת.
וכל כפיריה – ר״ל שריה וגדוליה.
הלשלול שלל – בה״א השאלה אם בא אתה לשלול שלל וכאלו יאמרו הנה מוכנים אנחנו לקנות השלל מידך.
כפיריה – האריות והשרום שלהם.
שלל, בז – התבאר הבדלם ישעיה (א׳ א׳) שהשלל הוא הנשאר הפקר אחרי המלחמה והוא שייך אל המלך, ומה שאנשי הצבא בוזזים איש לו נקרא בז, וכמ״ש אנשי הצבא בזזו איש לו ויפול שם שלל גם על הריוח, כמו כמוצא שלל רב, ושלל לא יחסר.
שבא – ממליץ כי הסוחרים שעושים שם מסחר בא״י בכסף ובזהב ובאבן יקרה, שהם שבא ודדן וסוחרי תרשיש שזה סחורתם כמ״ש למעלה (כ״ז י״ב כ״ג) בנבואת צור, הם ישאלו אותך על מה באת,
הלשלול שלל אתה בא – ויש הבדל בין שלל ובין בז, השלל הוא הנשאר מעצמו בעת המלחמה, וזה שייך אל המלך כמ״ש (שמואל א ל׳) זה שלל דוד, והבזה הוא מה שבני החיל בוזזים איש לו ועז״א הלבוז בז הקהלת קהליך כי זה שייך אל הקהל אם באת כדרך לשלול ולבוז, או באת כסוחר לשאת כסף וזהב ולקחת מקנה וקנין לסחורה, ובדרך זה תשלול שלל גדול – כי גם ההרוחה הגדולה נקראת שלל כמ״ש בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר, שהוא על הריוח בדרך המסחר, כאילו ילוצצו כמסתפקים למה באת אל עם סוחרים אשר דבר אין להם עם אדם, באת כשודד ובוזז או כסוחר ומוכר וקונה.
שבא ודדן – מיוצאי ירך חם (בראשית י׳:ז׳) או מיוצאי ירך שם (שם פסוק כ״ח, וסימן כ״ה:ג׳), אולי נתערבו אלה באלה ויצאו מהם הנקראים Sabei בארץ Arabia Felice ויושבי עיר Daden על הים הפרסי (דעות אלה כולן מפירוש שד״ל על התורה הוצאו).
וסחרי תרשיש – עיר הנקראת Tartessos בארץ ספרד או עיר Tarsus בארץ Kleinasien, Asia Minore; רק כמו שקראו לספינות המוכנות לארצות רחוקות אניות תרשיש (תהלים מ״ח:ח׳) כן גם כאן קורא סוחרי תרשיש לעמים המתעסקים בסחורה הרבה, המקוים תועלת מישוב א״י; ויש אומרים ששם תרשיש ענינו ששון של אדם הולך לתור את הארץ, ונוסעי מסעות רחוקות קראו בשם זה לכל מחוז בטוח שנזדמן לפניהם אחר מסע ארוך וכבד; ויש שחוה דעתו, כי גם שם עירנו Trieste היה מקודם תרשיש.
כפיריה – כפיר בחלוף אותיות גביר, הוא האריה בתקפו, וכאן משמש להוראת שר ומלך כמו אריאל למואב (שמואל ב׳ כ״ג:כ׳).
הלשלל שלל וגו׳ – הלא אין לך לא דין וג״כ לא תואנה להלחם, כי בני ישראל לא חטאו לך, ומלחמתך איננה כי אם לשלול שלל; וה״א של הלשלל היא להוראת הלא.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יד) לָכֵן֙ הִנָּבֵ֣א בֶן⁠־אָדָ֔ם וְאָמַרְתָּ֣ לְג֔וֹג כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑היֱ⁠־הֹוִ֑ה הֲל֣וֹא׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא בְּשֶׁ֨בֶת עַמִּ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל לָבֶ֖טַח תֵּדָֽע׃
Therefore, son of man, prophesy, and tell Gog, 'Thus says Adonai Elohim, 'On that day when My people Israel dwells securely, shall you not know it?
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בְּכֵן אִתְנַבֵי בַּר אָדָם וְתֵימַר לְגוֹג כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים הֲלָא בְּעִדָנָא הַהִיא כַּד יַתְבוּן עַמִי יִשְׂרָאֵל לְרוֹחֲצָן תֵּידַע פוּרְעֲנוּת גְבוּרְתִּי.
תדע – תרגם יונתן: תידע פורענות גבורתי, כלומר תדע ותכיר מי הוא מעוזם ומבטחם.
you will know Jonathan renders: you will know the retribution of My might, i.e., you will know and recognize Who is their might and their stronghold.
בשבת עמי ישראל לבטח – באין חומה ובריח ודלתים (יחזקאל ל״ח:י״א) ויושבים בפרזות, ואתה תבוא עליהם למלחמה, כשם שאומר למעלה.
תדע – אני פורע ממך, ואודיעך במי שמו בטחונם לישב בלא חומה, שאני מגן עליהם ואחריבך.⁠א
א. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777: ״ואחרי כן״.
לכן. תדע – כאשר תדע שהם יושבים בארצם לבטח תבא ממקומך.
ויונתן תרגם: פורענות גבורתי.
ומפני זה צוה השם לנביא שינבא ויגיד למה זה חשב השם כך על גוג ומגוג והוא אומרו הנבא בן אדם ואמרת אל גוג כה אמר ה׳ הגבור והנורא שאין שכחה לפני כסא כבודו הלא ביום ההוא בשבת עמי לבטח תדע רוצה לומר זכור תזכור ותדע מזמן סנחריב כאשר היה יושב עמי ישראל לבטח בארצי.
לכן – הואיל וכן יהיה הנבא וכו׳.
תדע – ר״ל יהיה ידוע ונגלה לך שיושבים לבטח ואינם נשמרים מן האויב.
לכן הנבא בן אדם ואמרת לגוג – כי היה בכאן שתי נבואות,
א. שירע לישראל בעתיד בזמן חורבן בית שני ובזמן הגלויות, ועז״א הנבא בן אדם
ב. מה שיקבל ענשו באחרית הימים על הרי ישראל, ועז״א ואמרת לגוג הלא ביום ההוא – ר״ל בעת חורבן בית שני בשבת עמי ישראל לבטח שאז ישבו על אדמתם תדע מה שתעשה עמהם כי אז (טו-טז) ובאת ממקומך מירכתי צפון ועלית על עמי ישראל כענן – שאז עלית כענן לקחת את ארצם ולמלוך עליהם, כי תכלית הרומיים היו למשול על ישראל ולהרחיב מלכותם, וע״כ באחרית הימים תהיה ותתקיים,
והבאותיך אז על ארצי לא כדי להחריבה רק למען דעת הגוים אותי בהקדשי בך לעיניהם שעל ידי המופתים שאעשה בך יכירו כולם אלהותי איך אני שופט הגוים ומיסר הפושעים.
תדע – מחובר לתיבת ובאת שאחריו, תכף שתדע בהצלחתם תבוא עליהם למלחמה.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(טו) וּבָ֤אתָ מִמְּקֽוֹמְךָ֙ מִיַּרְכְּתֵ֣י צָפ֔וֹן אַתָּ֕ה וְעַמִּ֥ים רַבִּ֖ים אִתָּ֑ךְ רֹכְבֵ֤י סוּסִים֙ כֻּלָּ֔ם קָהָ֥ל גָּד֖וֹל וְחַ֥יִל רָֽב׃
You shall come from your place out of the uttermost parts of the north, you, and many peoples with you, all of them riding on horses, a great company and a mighty army;
תרגום יונתןר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלעודהכל
וְתֵיתֵי מֵאַתְרָךְ מִסְיָפֵי צִפּוּנָא אַתְּ וְעַמְמִין סַגִיאִין דִי עִמָךְ רוֹכְבֵי סוּסְוָן כּוּלְהוֹן מַשִׁרְיָן סַגִיאִין וְעַם סַגִי.
לפי שאני יודע שתצא ותבא ממקומך שהוא בקרן צפונית. למעלה אמר: והוצאתי אותך (יחזקאל ל״ח:ד׳), ולא פירש מאי זה מקום, ופירשו בכאן.
אתה ועמים רבים – היושבים בצפון, כמו שאמר למעלה: גומר ותוגרמה ירכתי צפון.
מירכתי – מסוף.
ובאת – מבואר הוא.
ותדע גם כן שאז אתה גוג באת ממקומך מירכתי צפון אתה ועמים רבים מחיילי מלך אשור כולכם רוכבי סוסים קהל גדול וחיל רב.
תרגום יונתןר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלהכל
 
(טז) וְעָלִ֙יתָ֙ עַל⁠־עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כֶּעָנָ֖ן לְכַסּ֣וֹת הָאָ֑רֶץ בְּאַחֲרִ֨ית הַיָּמִ֜ים תִּהְיֶ֗ה וַהֲבִאוֹתִ֙יךָ֙ עַל⁠־אַרְצִ֔י לְמַ֩עַן֩ דַּ֨עַת הַגּוֹיִ֜ם אֹתִ֗י בְּהִקָּדְשִׁ֥י בְךָ֛ לְעֵינֵיהֶ֖ם גּֽוֹג׃
and you shall come up against My people Israel, as a cloud to cover the land. It shall happen in the latter days, that I will bring you against My land, that the nations may know Me, when I shall be sanctified in you, Gog, before their eyes.'
תרגום יונתןר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותהואיל משהעודהכל
וְתִיסַק עַל עַמִי יִשְׂרָאֵל כַּעֲנָנָא דְסָלֵיק וְחָפֵי יַת אַרְעָא בְּסוֹף יוֹמַיָא תְּהֵי וְאַיְתִינָךְ עַל אַרְעָא בֵּית שְׁכִנְתִּי בְּדִיל דְיִדְעוּן עַמְמַיָא פּוּרְעֲנוּת גְבוּרְתִּי כַּד אִתְקַדֵשׁ בָּךְ דִיהוֹן חָזָן בְּפוּרְעֲנוּתָךְ גוֹג.
ותעלה על עמי ישראל כענן לכסות הארץ באחרית הימים – שתפסוק מלכותך יהיה דבר זה, שאני אביאך אל ארצו ואעשה בך שפטים. ויראו האומות שיש כח בידי להושיע האומות מידיך ולהפיל אותך, ומקדישין ומייחדין אלוהותי, ואומרים: אין כמוך באלהים (תהלים פ״ו:ח׳) עיזוז וגיבור להושיע אומתו כמוך.
באחרית הימים – ימי גלותם.
למען דעת הגוים אותי – כמו שעשיתי לפרעה על ים סוף שנתתי בו רוח לבוא {על} עמי להתקדש בו.
ועלית, לעיניהם גוג – לשון קריאה אתה גוג.
ותדע שעלית על עמי ישראל כענן לכסות הארץ וכל זה הוא ספור מה שהיה בזמן גלות השבטים, והיה תכלית זה המאמר באחרית הימים תהיה והביאותיך אל ארצי למען דעת הגוים אותי רוצה לומר כמו שבאת בימים ההם להחריב ולגלות לשבטי ישראל כן תהיה עתה באחרית הימים שאביא אותך על ארצי כדי שידעו הגוים אותי בהענישי אותך על מעשיך.
והבאותיך – יש חילופים בספרים ובמקצת מדוייקים חסר יו״ד אחר הבי״ת וכן חברו שבפרשה הנמשכת והם ב׳ בסיפרא.
כענן – ר״ל ברבת עם כענן הבא לכסות הארץ.
תהיה – הדבר הזה.
והביאותיך – ר״ל אעיר לבך לבוא על ארצי למען ידעו אותי הגוים ויכירו בי בעת אהיה מקודש לעיניהם על ידך אתה גוג כי כשיעשה משפט יקודש שמו הגדול.
תהיה – הוא נוכח לזכר, תהיה במציאות לקבל עונש, וגם ר״ל תהיה גוג, אז ידעו כי אתה גוג.
תהיה – זאת.
והביאותיך – ע״ד ויחזק ה׳ את לב פרעה ודומיהם, מאחר שלא מנעתיך מבוא היא כאלו הביאותיך אני.
בהקדשי – קרוש יקרא לכל שונא עול ומתרחק ממנו עד הקצה האחרון וסר מכל דבר שיוכל להביאו לידי עול; וכאן ר״ל שאני שונא עול ומשלם לעושהו כפעלו.
גוג – לשון קריאה.
תרגום יונתןר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותהואיל משההכל
 
(יז) כֹּה⁠־אָמַ֞ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗היֱ⁠־הֹוִ֗ה הַאַתָּה⁠־ה֨וּא אֲשֶׁר⁠־דִּבַּ֜רְתִּי בְּיָמִ֣ים קַדְמוֹנִ֗ים בְּיַד֙ עֲבָדַי֙ נְבִיאֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַֽנִּבְּאִ֛ים בַּיָּמִ֥ים הָהֵ֖ם שָׁנִ֑ים לְהָבִ֥יא אֹתְךָ֖ עֲלֵיהֶֽם׃
Thus says Adonai Elohim, 'Are you he of whom I spoke in old times by My servants the prophets of Israel, who prophesied in those days for many years that I would bring you against them?
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים הַאַתְּ הוּא דְמַלֵלִית בְּיוֹמֵי קֶדֶם בְּיַד עַבְדֵי נְבִיֵי יִשְׂרָאֵל דְאִתְנַבִיאוּ בְּיוֹמַיָא הָאִינוּן מִלְקַדְמַת דְנָא שָׁנִין סַגִיאִין לְאַיְתָאָה יָתָךְ עֲלֵיהוֹן.
כה אמר אדני ה׳ האתה הוא אשר דברתי בימים קדמונים ביד עבדי נביאי ישראל הנבאים בימים ההם שנים – אל תקרי שנים אלא שנים אלו הם שני נביאים שנתתנבאו בפרק אחד נבואה אחת הוי אומר אלו אלדד ומידד, וכל הנביאים נתנבאו ופסקו והם נתנבאו ולא פסקו שנאמר מתנבאים במחנה עדין מתנבאים והולכים דא״ר שמעון וישארו שני אנשים במחנה במחנה נשתיירו, בשעה שאמר הקב״ה למשה אספה לי שבעים איש אמרו אלדד ומידד הם אינם ראויים לאותה גדולה, א״ל הקב״ה הואיל ומעטתם עצמכם הריני מוסיף גדולה על גדולתכם שכל הנביאים נתנבאו ופסקו והם נתנבאו ולא פסקו, ומה נבואה נתנבאו משה מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ, אבא חנן משום ר׳ אליעזר אומר על עסקי גוג ומגוג היו מתנבאים עלי שליו עלי שליו, רב נחמן אמר על עסקי גוג ומגוג היו מתנבאים שנאמר כה אמר אדני ה׳ האתה הוא אשר דברתי בימים וגו׳ שנים אל תקרי שנים אלא שנים.
האתה הוא אשר דברתי – אין הה״א לשאלה, אלא שמעמדה <הוא> מעמד הה״א של ״המן העץ אשר צויתיך״ (בראשית ג׳:י״א).⁠1
1. לפי פירושו לבמדבר טו, טו ודכ, י ה״א ״האתה״ – כמו ה״א ״המן העץ וגו׳⁠ ⁠⁠״ – היא ה״א האימות, והוראתה היא ״אכן״.
האתה הוא – באותן הימים יאמר הקב״ה: האתה הוא אשר דברתי בימים קדמונים ביד עבדי נביאי ישראל – כגון יחזקאל וזכריה שאף הוא נתנבא על מלחמת גוג ומגוג: ואספתי את כל הגוים וגו׳ (זכריה י״ד:ב׳).
ורבותינו אמרו: אלדד ומידד הם נתנבאו עליו, וזהו שנים האמור כאן, אל תקרי שָנִים אלא שְנַים. שני נביאים שנתנבאו נבואה אחת בפרק אחד.
Are you he In those days, the Holy One, blessed be He, will say, "Are you the one about whom I spoke in ancient days through My servants, the prophets of Israel, e.g. Yechezkel and Zekharyah?⁠" For he [Zekharyah] too prophesied about the wars of Gog and Magog: "And I will gather all the nations, etc.⁠" (Zekharyah 14:2). Our Sages said (Sanh. 17a): Eldad and Medad they [also] prophesied about it. That is the שָּׁנִים stated here. Do not read שָּׁנִים, years, but שְּׁנַיִם, two. Two prophets prophesied one prophecy at one time (though not in the same style of expression).
כה אמר י״י – ואז אומר לך: כה אמר י״י אלהיםא האתה הוא – והלא אתה הוא גוג.
אשר דברתי – אשר נבאתי.
על ידי עבדי הנביאים נביאי המתנבאיםב בימים ההם – שדברתי להם ממנו שנים – משנים קדמונים, שדברתי ממנוג מכמה שנים להביא אותך עליהם. ומה היתה הנבואה שדברתיד בימים קדמונים שאני עתיד להביא אותך על ישראל, ומי היו נביאי ישראל שניבאו עליו בימים קדמונים? הן יחזקאל וזכריה. יחזקאל – הא דאמרן, זכריה – הנה יום בא לי״י וחולק שללך בקרבך (זכריה י״ד:א׳). וכתב: ואספתי את כל הגוים וגומ׳ (זכריה י״ד:ב׳). וחכמים ז״ל אמרו: אל תקרי שָׁנִים אלא שְׁנַיִם, והן אלדד ומידד שנתנבאו עליו.
א. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 777: ״האלהים״.
ב. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777: ״המתנבאו״.
ג. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777 הושמט ע״י הדומות: ״שנים משנים קדמונים שדברתי ממנו״.
ד. כן כנראה צ״ל. בכ״י מינכן: ״שדברת״. בכ״י לוצקי 777, פירנצה II.24: ״שדכת׳⁠ ⁠⁠״.
האתה הוא – כלומר הלא כמה ימים ושנים שנתנבאו עליך ולא באת אך עתה באחרית הימים. וכלפי העולם אומר לו כן, להודיעך שכל דבריו אמת, ואם יתמהמה דברו חכה לו כי בא יבא.
בימים ההם שנים – הללו שבאת. שבאחרית הימים תבוא. מפני שאבא לשפוט בך.
כה אמר, ביד עבדי – הנביאים יחזקאל וזכריה ואף על פי שזכריה לא זכר גוג ומגוג בפרשה הנה יום בא (זכריה י״ד:א׳) על מלחמה זו נאמרה.
בימים ההם שנים – כאלו אמר זה שנים רבות.
ויונתן תרגם: מלקדמת דנא שנין סגיאין.
ובדברי רז״ל אלדד ומידד מתנבאים במחנה (במדבר י״א:כ״ז) על עסקי גוג ומגוג היו מתנבאים שנאמר האתה הוא וגו׳ אל תקרי שנים אלא שנים הם שנים נביאים אלו שנתנבאו נבואה אחת.
וזה שאמר מיד כה אמר ה׳ האתה הוא אשר דברתי בימים קדמונים רוצה לומר הלא ידעת שאתה הוא אשר דברתי עליך בימים הקדמונים ביד עבדי הנביאים הנבאים ויעדתי להביא אותך עליהם ר״ל להביא אותך פה להחריבך בעבורם ולנקום נקמתם ממך, ואמר בימים ההם שנים כאילו אמר זה שנים רבות כי היו גוג ומגוג ממלכיות מלך אשור והם גלו הראובני והגדי וחצי שבט המנשי שהיו מעבר לירדן ושאר השבטים שהיו בארץ ובמלכות שומרון, ולכן היה משפט האלהים שבאותה ארץ ששפכו דמי ישראל כמים ישפכו דמי חלליהם כמים הנגרים ארצה.
האתה הוא – הנה אתה הוא אשר דברתי עליך בימים קדמונים ביד עבדי נביאי וכו׳ ועל ישעיה ויחזקאל וזכריה יאמר.
שנים – ר״ל זה שנים רבות כי בבואו יעבור זמן דב מימי הנביאים ההם.
כה אמר ה׳ האתה הוא – ר״ל כי שם גוג ושם מגוג כבר ישכח בימים ההם עד לא ידעו כלל מי הוא האומה שנקראת בפי הנביא מגוג ושם מלכה גוג, רק אז כשיבא על הארץ ויתקיימו דברי הנביא אז ידעו שזה הוא המלך גוג שנבא עליו, וז״ש באחרית הימים תהיה והביאותיך על ארצי וכו׳ לעיניהם גוג – ר״ל באחרית הימים תהיה גוג שאז ידעו כי אתה הוא גוג וז״ש האתה הוא שעליך דברו הנביאים בימים קדמונים, ביד עבדי הנביאים בימים ההם שנים ר״ל שנבאו עלים שנים רבות, וכן יל״פ בימים שנים, ששני נבואתם כמה פעמים, כי כן יבוא גוג שתי פעמים או שלש כדברי חז״ל.
האתה – הלא אתה.
דברתי – אין בכל נביאי תנ״ך מי שנבא כיחזקאל (חוץ מזכריה סימן י״ד והוא משבי הגולה) שאחר הגאולה העתידה יאספו שנית עמים על ירושלים; א״כ מהו אשר דברתי הכתוב כאן? אולי היו נבואות כאלה ידועות לבני ישראל מפי נביאים קדמונים ולא נכתבו על ספר, או נכתבו ואבדו; ויש ג״כ להניח שהפעל דברתי משמש כאן להוראת עתיד⁠־עבר כלומר דבר עתיד שלערך דבר אחר שיבא אחריו יהיה עבר (וכן פירשתי אשר לקחתי מיד האמרי בפרשת ויחי, עיין בהואיל משה); ביום בואך הלא תהיה אתה הגוי שאני דברתי עליו בימים קדמונים ועכ״ז תעלה חמתי באפי בראותי אותך בא.
בימים ההם שנים – בימים ובשנים ההם, ואולי מליצה זו הזרה היתה שגורה בפי בני ישראל בימי יחזקאל, שהלשון היה הולך ודל.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יח) וְהָיָ֣ה׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא בְּי֨וֹם בּ֥וֹא גוֹג֙ עַל⁠־אַדְמַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑היֱ⁠־הֹוִ֑ה תַּעֲלֶ֥ה חֲמָתִ֖י בְּאַפִּֽי׃
It shall happen in that day, when Gog shall come against the land of Israel,' says Adonai Elohim, 'that My wrath shall come up into My nostrils.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קרארד״קאברבנאלמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וִיהֵי בְּעִדָנָא הַהִיא בְּיוֹם מֵיתֵי גוֹג עַל אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים יַדְלִיק רוּגְזִי וְחֵימְתִי.
ביום בוא גוג על אדמת ישראל – אר״ש בן פזי א״ר יהושע בן לוי משום בר קפרא כל המקיים שלש סעודות בשבת נצול משלש פורעניות, מחבלו של משיח, מדינה של גיהנם, ממלחמת גוג ומגוג, מחבלי של משיח כתיב הכא יום וכתיב התם הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה׳, מדינה של גיהנם כתיב הכא יום וכתיב התם יום עברה היום ההוא, ממלחמת גוג ומגוג כתיב הכא יום וכתיב התם ביום בוא גוג.
והיה ביום ההוא – שיבא גוג על אדמת ישראל – כלומר יחזקאל וזכריה נבאו מימים קדמונים על מלחמת גוג.
ומה נבואה נבאו? שכשיבוא גוג על אדמת ישראל להחריבה, תעלה חמתי באפי – אמרו שכן אמר הבורא שתעלה חמתי באפיא עליו, ומתמלאים מחימה גדולה שיש ליב עליו, כל חרי אף,⁠ג שכן אמר משה: שוב מחרון אפך (שמות ל״ב:י״ב).
א. כן בכ״י מינכן 5, פירנצה II.24. בכ״י לוצקי 777 הושמט ע״י הדומות: ״אמרו שכן... חמתי״.
ב. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777: ״לו״.
ג. צ״ע בהבנת הנוסח.
והיה – מבואר הוא.
והיה ביום ההוא ביום בוא גוג על אדמת ישראל וגומר עד סוף הנבואה. לפי שאמר שהוא ייעד לנביאים להביא את גוג על מה שעשו לישראל ביאר עתה מה הנקמה שיעשה בגוג בבואו שמה, ואמר שבזמן ההוא ביום בוא גוג על אדמת ישראל אותם שבימים הקדמונים החריבו וגלו את עמו תעלה חמת השם באפו כי זכור יזכור מה שעשו הרשעים ההמה בארצו ובעמו.
(יח-יט) חמתי. באפי, עברתי – הבדלם בארתי (למעלה ה׳ י״ג) שאף הוא האף החיצוני, וחמה הוא הפנימית, וכשתצא החמה לחוץ להנקם עלתה באפו, ועברה הוא שע״י הקצף יעניש את הכלל, עי׳ למעלה (כ״ב כ׳).
והיה ביום זה שייך למעלה שדברתי בימים קדמונים להביא אותך עליהם ושביום ההוא ביום בוא גוג תעלה חמתי באפי, תעלה חמתי ר״ל שהחמה הפנימית השמורה בלב על רשעתם בימים קדמונים תעלה אז באפי להתגלות לחוץ, שזה ההבדל בין אף ובין חמה.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קרארד״קאברבנאלמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יט) וּבְקִנְאָתִ֥י בְאֵשׁ⁠־עֶבְרָתִ֖י דִּבַּ֑רְתִּי אִם⁠־לֹ֣א׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִֽהְיֶה֙ רַ֣עַשׁ גָּד֔וֹל עַ֖ל אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵֽל׃
For in My jealousy and in the fire of My wrath I have spoken; surely on that day there shall be a great shaking in the land of Israel.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וּבְאִתְגְלָאָה פּוּרְעֲנוּתִי בְמִדְלַק אֶשַׁת רוּגְזִי גְזָרֵית בְמֵימְרִי אִם לָא בְּיוֹמָא הַהוּא יְהֵי זִיעַ סַגִי עַל אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל.
רעש גדול – על ידי קולות ורעמים כמו שהוא אומר.
a great noise [Heb. רַעַשּׁ,] through noise and thunder, as he states.
ובקנאתי באש עברתיא דברתי – שבשנאתי אותו, מרוב שנאה שאני שונאו, אני ארבה חמתי עליו שהיא בוערת כאש אוכלת, כעיניין שנאמר: כי י״י אלהיך אש אוכלה הוא אל קנא וגו׳ (דברים ד׳:כ״ד).
אם {לא} ביום ההוא – בשבועה, לא יפול מדבר1 זה לעולם. כלומר לא יהיה לעולם שלא יתקיים דבר,⁠ב שבוודאי בארג יהיה רעש גדול על אדמת ישראל.
1. השוו ללשון הפסוק במלכים ב י׳:י׳.
א. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 777: ״ובעברתי״.
ב. כן בכ״י מינכן 5, לוצקי 777. בכ״י פרמא 2994: ״דברי״.
ג. צ״ע בנוסח.
ובקנאתי, רעש גדול – כמשמעו שתרעש א״י וכן נאמר בנבואת זכריה ונבקע הר הזיתים (זכריה י״ד:ד׳) ונאמר ונסתם גי הרי כאשר נסתם מפני הרעש בימי עוזיהו מלך יהודה (זכריה י״ד:ה׳).
ולכן בקנאתו ובאש עברתו דיבר רוצה לומר גזר ונשבע אם לא ביום ההוא רוצה לומר שבאותו זמן יהיה רעש גדול על אדמת ישראל ואין הרעש הזה כפשוטו כמו שחשבו המפרשים אבל הוא דמיון ומשל להפלגות ההריגה אשר תהיה בהם ועל המלכים והשרים שיפלו חללים שמה.
ובקנאתי – ענין כעס.
עברתי – מלשון עברה וזעם.
ובקנאתי – בעבור קנאתי דברתי באש עברתי.
אם לא – הוא ענין שבועה וגזם ולא אמר.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יח]

ובקנאתי – ואז דברתי בקנאתי על הרעות שעשו לישראל,
אם לא ביום ההוא יהיה רעש גדול וזה מצד העברה הכללית שתתפשט על הכלל.
דברתי – עתה כשומי בואך נגד פני.
אם לא – לשון שבועה לקיום דבר, יבואני כך וכך אם לא אעשה.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כ) וְרָעֲשׁ֣וּ מִפָּנַ֡י דְּגֵ֣י הַיָּם֩ וְע֨וֹף הַשָּׁמַ֜יִם וְחַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֗ה וְכׇל⁠־הָרֶ֙מֶשׂ֙ הָרֹמֵ֣שׂ עַל⁠־הָאֲדָמָ֔ה וְכֹל֙ הָאָדָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל⁠־פְּנֵ֣י הָאֲדָמָ֑ה וְנֶהֶרְס֣וּ הֶהָרִ֗ים וְנָֽפְלוּ֙ הַמַּדְרֵג֔וֹת וְכׇל⁠־חוֹמָ֖ה לָאָ֥רֶץ תִּפּֽוֹל׃
And the fish of the sea, and the birds of the sky, and the animals of the field, and all creeping things who creep on the earth, and all the men who are on the surface of the earth, shall shake at My presence, and the mountains shall be thrown down, and the steep places shall fall, and every wall shall fall to the ground.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וִיזוּעוּן מִן קֳדָמַי נוּנֵי יַמָא וְעוֹפָא דִשְׁמַיָא וְחַיַת בָּרָא וְכָל רִחֲשָׁא דְרָחֵישׁ עַל אַרְעָא וְכָל אֱנָשָׁא דִי עַל אַפֵּי אַרְעָא וְיִתְפַּגְרוּן טוּרַיָא וְיִתְתַּלְשׁוּן מִגְדָלַיָא וְכָל שׁוּר רָם לְאַרְעָא יִתְחַמָר.
ונפלו המדרגות – אני שמעתי: שהם סלעים הזקופים ותלויים ונראים כנופלים.
ואני אומר: הם תלי המגדלים שחופרין סביב וזורקין העפר באמצע להגביה התל ועשוי מדרגות מדרגות, אישקלילש בלעז, כדי שיעמד העפר ולאחר שנכבש העפרא יפה נוטלים המַלְבֵּנים מעמידי המדרגה.
א. כן בכ״י לוצקי 778. בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, שוקן 19526, אוקספורד פוק׳ 127, ברלין 122, אוקספורד 34 חסר: ״העפר״.
and the cliffs shall fall [Heb. הַמַּדְרִגוֹת.] I heard that they are perpendicular hanging rocks, which appear to be falling, but I say that they are mounds of the towers, for they dig around and cast up the earth in the center to raise the mound, and it is made into steps, eschelons, eschillons in Old French, steps, in order that the earth remain, and after it is pressed down well, they remove the forms that hold up the step.
ונהרסו ההרים – הם הרים שיכול אדםא לעלות בהם, שאינן גבוהים כל כך.
ונפלו המדרגות – מדרגות – לשון מדרון,⁠ב הר גבוה ותלול,⁠1 ומדרון שן סלע הוא, והולך ותולה חוץ להר, כמו: בסתר המדרגה (שיר השירים ב׳:י״ד). ויונתן תירגם: מדרגות – מגדליא.
1. השוו ללשון הפסוק ביחזקאל י״ז:כ״ב.
א. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״אדום״.
ב. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״מודרון״.
דגי הים – אף דגי הים.
ועוף השמים – שאינן על הארץ אלא במים ובאויר.
ונפלו המדרגות – בנינים.
ורעשו – כל זה יהיה בא״י ומה שאמר דגי הים וכו׳ על דרך הפלגת הרעש והמהומה שתהיה אז לא שירעשו הדגים והעופות והחיות והרמש ואפשר כמשמעו ותרעש מקום ים א״י וכן העופות והחיות שיהיו במקומות הרעש.
ונהרסו ההרים – כמו שנאמר בנבואת זכריה ונבקע הר הזיתים (זכריה י״ד:ד׳) אולי כי גם כן יקרא להרים אחרים.
ונפלו המדרגות – תרגם יונתן ויתתלשון מגדליא ורש״י ז״ל כתב שמעתי שהם סלעים זקופים תלוים ונראים כנופלים.
ולכן אמר ורעשו מפני דגי הים ועוף השמים וגומר שהוא כולו משל לגודל הנקמה וההריגה, ואמר ונהרסו ההרים ונפלו המדרגות וכל חומה לארץ תפול כנגד המלכים והשרים שיפלו שמה.
ורעשו – בלא מאריכים.
ורעשו – ענין נדנוד ותנועה חזקה.
הרמש – כן יקראו בריות קטניות קצרי הרגל וכן רמש וצפור כנף (תהלים קמ״ח:י׳).
המדרגות – ענין מעלות כמו בסתר המדרגה (שיר השירים ב׳:י״ד).
ורעשו וגו׳ – הוא ענין מליצה ור״ל חרדה גדולה תהיה בעולם.
ונפלו המדרגות – הנעשים לעלות בהן על העליות והכל הוא ענין מליצה ויורה על גודל החרדה.
המדרגות – פרש״י סלעים זקופים, ובלשון ארמית מעלות מדרגות.
ורעשו מפני – עד שהרעש תתפשט בין על האדם בין על הבע״ח, השוחה, והמעופף, והחי ביבשה, והרומש, ובין על הדומם שיהרסו ההרים, והרעש הזה יל״פ כפשוטו כמ״ש בזכריה ונסתם מפני הרעש וכו׳, או שבא ע״ד המליצה על גודל המלחמה והשמעת קול כלי תותח וכלי הנשק שיהיו באחרית הימים, המחריבים הרים ומהרסים חומות בצורות בקול רעש גדול ואדיר מאד, וכ״ז הצטייר במחזה הנביא ברעש והמולה גדולה.
ורעשו מפני וגו׳ – ע״ד ונתתי מופתים בשמים ובארץ (יואל ג׳:ג׳); מכות גדולות ונפלאות ע״י רעש ושטף מים ודומיהם תורינה כי חרה אפי על הארץ.
המדרגות – סלעים זה שפל מזה שקופצים מזה לזה, וכן יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה (שיר השירים ב׳:י״ד).
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כא) וְקָרָ֨אתִי עָלָ֤יו לְכׇל⁠־הָרַי֙ חֶ֔רֶב נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑היֱ⁠־הֹוִ֑ה חֶ֥רֶב אִ֖ישׁ בְּאָחִ֥יו תִּהְיֶֽה׃
I will call for a sword against him to all My mountains,' says Adonai Elohim, 'every man's sword shall be against his brother.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וַאֲזַמְנִינֵיהּ לְמִפַּל בְּחַרְבָּא עַל טוּרֵי יִשְׂרָאֵל עַמִי אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים חֶרֶב גְבַר בַּאֲחוּהִי תְהֵי.
וקראתי חרב לכל הריא – לבא חרב בהם עליו, וקראתי וזימנתי ומה היא החרב שאקרא עליו חרבם של עצמם חרב איש באחיו.
א. כן בכ״י לוצקי 778, לייפציג 1, ברלין 122, אוקספורד 34. בכ״י אוקספורד 165: ״לכל הרי חרב״.
And I will call the sword against him upon all My mountains for the sword to come upon them, against him. "And I will call" means, I will prepare. And what is the sword that I will call against him? Their own sword: "every man's sword shall be against his brother.⁠"
וקראתי עליו – אכריז עליו לכל יושבי הרים שיהרגו אותו.
חרב איש באחיו תהיה – שכל אחד ואחד מחיילותיו של גוג הורג את חבירו מרוב שגעון, שכן דרך שאינו יודע מהו עושה. וסבור להכות ישראל אחד ומכה חבירו כעיניין שאמרא זכריה: אכה כל סוס בעיורוןב ורכבו בשגעון (זכריה י״ב:ד׳), וכתיב: והחזיקו איש יד רעהוג ועלתה ידו על יד רעהו (זכריה י״ד:י״ג) – כל דאלים גבר.
ענין אחר: וקראתי עליו לכל הרי חרב – אני אפקדנו לכל יושבי הרים להורגו לחרב.
קראתי – בלעז אַבָנְטְ בְרַיְילוֺ.
א. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״שנ׳ שאמ׳⁠ ⁠⁠״.
ב. כן בטעות בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, פירנצה II.24, פירנצה III.8, פריס 162 על פי סוף הפסוק. בפסוק: ״בתמהון״.
ג. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 777: ״לרעהו״.
וקראתי עליו – על גוג.
לכל הרי – כמו בכל הרי, או כמו על כל הרי, כמו שאמר על הרי ישראל תפול (יחזקאל ל״ט:ד׳) ותרגם יונתן ואזמניניה למיפל בחרבא על טורי ישראל עמי.
חרב איש באחיו תהיה – כי הם יהרגו איש את אחיו במהומת י״י שתהיה בהם.
והוא מה שביאר באומרו וקראתי עליו לכל הרי חרב שהוא החרב הוא הרעש שזכר ואמר חרב איש באחיו תהיה לרמוז לאדום וישמעאל שהם אחים כפי אבותיהם הראשונים, כן ראוי שיפורש ענין הרעש שזכר הנביא כאן וכן הוא מה שאמר בנבואת זכריה (זכריה יד, ד) ונבקע הר הזתים שהענין בו שתהיה המלחמה כל כך חזקה שמה בין שתי הכתות אדום וישמעאל כאילו נבקע הר הזיתים אשר שם ילחמו לאותם הפאות שזכר שהם בבחינת הלוחמים עליכם עד שמפחד המלחמה ההיא ינוסו כולם כאילו רעשה הארץ והוא אומרו שם (שם ה) ונסתם גיא הרי וגומר כאשר נסתם מפני הרעש בימי עוזיהו.
וקראתי עליו – על גוג אקרא שיבוא החרב אל כל הרי מקום שהוא שם כמ״ש למעלה תבוא וגו׳ על הרי ישראל.
חרב איש באחיו – החרב הבאה תהיה חרב איש בלב אחיו לגודל המהומה שיבוא בהם.
וקראתי – היא קריאת השם שאחריו למ״ד, ויקרא לה נבח, שיקרא שם ההרים חרב.
ועליו – פי׳ בעבורו.
וקראתי – ופי׳ מה הוא הרעש שאקרא לההרים בשם חרב שההרים עצמם יהיו חרבות להרוג בהם ולכלות אותם, וכ״ז מליצה, ומפרש שהחרב הזה לא תהיה מאויב מחוץ רק חרב איש באחיו תהיה שאדום וישמעאל ילחמו איש באחיו, (כמ״ש בסימן ל״ב בארך).
וקראתי וגו׳ – אצוה לכל הרי שילחמו נגד גוג, וחרב כאן הוא לשון מושאל; וחרב איש וגו׳ שאחריו כמשמעו, תכנס מחלוקת בין חילותיו.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כב) וְנִשְׁפַּטְתִּ֥י אִתּ֖וֹ בְּדֶ֣בֶר וּבְדָ֑ם וְגֶ֣שֶׁם שׁוֹטֵף֩ וְאַבְנֵ֨י אֶלְגָּבִ֜ישׁ אֵ֣שׁ וְגׇפְרִ֗ית אַמְטִ֤יר עָלָיו֙ וְעַל⁠־אֲגַפָּ֔יו וְעַל⁠־עַמִּ֥ים רַבִּ֖ים אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ׃
With pestilence and with blood I will enter into judgment with him; and I will rain on him, and on his hordes, and on the many peoples who are with him, an overflowing shower, and great hailstones, fire, and sulfur.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְאֶתְפְּרַע מִנֵיהּ בְּמוֹתָא וּבִקְטָלָא וּמְטַר מִגְבַּר וְאַבְנֵי אֶלְגָבִישׁ אֶשְׁתָּא וְגוּפְרִיתָא אֶמְטַר עֲלוֹהִי וְעַל מַשִׁרְיָתֵיהּ וְעַל עַמְמִין סַגִיאִין דִי עִמֵיהּ.

רמז שעח

ונשפטתי אתו בדבר ובדם – א״ר שמעון בן יוחאי אין שמו של הקב״ה מתגדל בעולם אלא כשהוא עושה משפט ברשעים, ואית לן קריין סגיאין ונשפטתי אתו בדבר ובדם ואח״כ והתגדלתי והתקדשתי, שמה שבר רשפי קשת מגן וחרב אחריו מהו אומר נודע ביהודה אלהים בישראל גדול שמו, ואכבדה בפרעה ובכל חילו וידעו מצרים כי אני ה׳, ושמתי בהם אות ושלחתי מהם פליטים וגו׳, כה אמר ה׳ יגיע מצרים וסחר כוש אחריו מהו אומר אתה אל מסתתר, ונודעה יד ה׳ את עבדיו וזעם את אויביו, לכן הנני מודיעם בפעם הזאת וגו׳, ויגבה ה׳ צבאות במשפט וגו׳.
אבני אל גבישא – אבני ברד המאירות כאבנים טובות ששמם גביש, כעיניין שנאמר: ראמות וגביש (איוב כ״ח:י״ח).
ורבותינו אמרו: אל גבישב – אל גב איש, אבני ברד שהתחילו לירד על מצרים ועמדו באויר על גב האיש משה שהתפלל שלא ירדו, כעיניין שנאמר: לא נתך ארצה (שמות ט׳:ל״ג) – לא הגיע לארץ.
א. כן בכ״י לוצקי 778, וכן גם בהמשך, וכן בכ״י ברלין 935, וכן בכמה כ״י של המקרא. בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, שוקן 19526, אוקספורד פוק׳ 127, ברלין 122, אוקספורד 34, וכן בנוסח המקרא שלנו: ״אלגביש״.
ב. כן בכ״י לוצקי 778. בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, שוקן 19526, אוקספורד פוק׳ 127, ברלין 122, אוקספורד 34 חסר: ״אל גביש״.
and great hailstones Hailstones that glisten like precious stones named גָּבִישּׁ, crystal, as the matter is stated: "Coral and crystal (וְגָּבִישּׁ)" (Iyyov 28:18). Our Sages said (Bavli Berakhot 54b): עַל גַב אִישּׁ: Hailstones that started to fall on Egypt, and stood in the air over the man (עַל גַב אִישּׁ), Moshe, who prayed that they not fall, as the matter that is stated (Shemot 9:33), לֹא נִתַּךְ אַרְצָה "[it] did not reach the ground.⁠"
ונשפטתי אתו – ועם העם אשר אתו. ובמה אשפטנו.
בדבר ובדם וגשם שוטףא – שמשטף ומאבד את כל חיילותיו. לפי שאמר למעלה דבר ודם, ופירש למעלה את הדם, שאמר: חרב איש באחיו תהיה (יחזקאל ל״ח:כ״א), והדבר שאמר בכאן לאב פירש, עכשיוג מפרש: אני מכלה חיילותיו בדבר שהגשם משטפם.
אבני אלגביש – אבני ברד ומאש וגפריתד אשרוף אותם, שיורד עם אבני ברד. כמו שעשה למצרים: ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד (שמות ט׳:כ״ד).
א. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 777: ״ושוטף״.
ב. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״ולא״.
ג. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״ועכשיו״.
ד. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 777: ״ומגופרית״.
ובדם – חרב איש באחיו.
אלגביש – ברד צהוב.
ונשפטתי, ואבני אלגביש – הוא מין ממיני הברד.
ויש מפרשים: שהם שתי מלות רוצה לומר אבני ברד דומות אל גביש מן ראמות וגביש (איוב כ״ח:י״ח), שהיא אבן לבנה מהאבנים היקרות.
וזכר הנביא שמלבד חרב המלחמה הזאת ישפטם השם בדבר במגפה שתפול ביניהם וימותו מעצמם וגם בגשם שוטף ואבני אלגביש אש וגפרית ורוח זלעפות שימטיר על גוג ועל עמים רבים שיהיו באותה מלחמה.
אלגביש – בספרים שלנו חדא מלה כתיב ובשרשים שרש גבש כתב כי הוא שתי מלות במקצת ספרים המדוייקים ובמקצתם ימצא מלה אחת ועיין לעיל סי׳ י״ג.
ונשפטתי – ענין ויכוח כמו כי באש ה׳ נשפט (ישעיהו ס״ו:ט״ז).
אלגביש – אבני ברד דומות אל אבן יקר הנקרא גביש וכן ואתנה אבני אלגביש (יחזקאל י״ג:י״א).
וגפרית – שם המין הבוער.
ונשפטתי אתו – אתווכח עמו בהבאת עליו דבר ושפיכת דם וגשם שוטף וכו׳ להומם ולאבדם וזה תחשב לויכוח כי בזה יודיע שפשעו לו.
ונשפטתי אתו – מצייר שהתחלת המשפט יהיה בדבר ובדם שהם דברים טבעיים ורגילים, שיוכלו לתלות אותם במקרה ובטבע, כי כן דרך המלחמה שישפך דם הרבה ושיתפשט דבר מרוב ההרוגים והחללים, עז״א ונשפטתי בנפעל וכאילו ישפט עמהם, כי עדיין יכחישו ידו הגדולה, ואח״כ גשם שוטף ואבני אלגביש אש וגפרית אמטיר עליו שזה עונשים שמימיים ונסיים, שניכר לכל כי אצבע אלהים הוא, ואז
ונשפטתי – בא בבנין נפעל להוראת הראות כי הדין יש עם אחד משני המריבים, וכן איש חכם נשפט את איש אויל (משלי כ״ט:ט׳); אודיע כי הדין אתי ע״י דבר וגו׳.
אלגביש – פירשו שד״ל למעלה (י״ג:י״א) אבני קֶרַח, ומצאנו באיוב ראמות וגביש (כ״ח:י״ח), ושם ר״ל אבנים נוצצות כאבני הברד.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כג) וְהִתְגַּדִּלְתִּי֙ וְהִתְקַדִּשְׁתִּ֔י וְנ֣וֹדַעְתִּ֔י לְעֵינֵ֖י גּוֹיִ֣ם רַבִּ֑ים וְיָדְע֖וּ כִּֽי⁠־אֲנִ֥י יְהֹוָֽהי״יֽ׃
I will magnify Myself, and sanctify Myself, and I will make Myself known in the eyes of many nations; and they shall know that I am Hashem.'"
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְאִתְרַבֵּי וְאִתְקַדֵשׁ וַאֲגַלֵי גְבוּרְתִּי לְעֵינֵי עַמְמִין סַגִיאִין וְיֵדְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ.
והתגדלתי והתקדשתי – אני אגדל את עצמי בעולם בנפלאות הללו שאני אעשה לגוג, שכשרואין אומות העולם כח גבורתי, מכירין את אלהותיא ומגדילין ומקדישין אותי.
ויודעים האומות כי אני י״י – ואין עוד, שכן אמר זכריה: והיה כלב הנותר מכל הגוים הבאים על ירושלםג ועלו מדי שנה בשנה להשתחוות וגומ׳ (זכריה י״ד:ט״ז).
א. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777 בטעות: ״אלותתי״.
ב. כן בכ״י מינכן 5, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 777, פרמא 2994 חסר: ״כל״.
ג. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 777: ״ירושלים״.
והתגדלתי – מבואר הוא.
ומתוך כך אמר והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני עמים רבים כי בהנקמו מאויביו יתגדל ויתקדש שמו.
והתגדלתי – ואז אהיה מגודל ומקודש ונודע ומפורסם לעיני גוים רבים וידעו הכל שאני ה׳ ואין עוד זולתי.
והתגדלתי – יכירו שאני גדול ושכל הסבות מאתי, ושאני קדוש מובדל מן הטבע ומתנשא עליו באותות ומופתים, ועי״כ ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני ה׳.
והתגדלתי והתקדשתי – אין למצוא טעם מדוע נקדו שתי הדלתי״ן חירק, ויש לומר גם כאן גם בשאר מקומות (כמו בִּן נון, עד הִשמידו ודומיהם) שהיתה קבלה בידם מאבותיהם שקראו כך, ובודאי נבואה זו היתה שגורה לכל הפחות בפי כל החכמים כמו שהיו חמשה חומשי תורה שגורים בפיהם.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יחזקאל לח – נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על⁠־התורה, תרגום יונתן יחזקאל לח, ילקוט שמעוני יחזקאל לח, ר׳ משה אבן ג'יקטילה יחזקאל לח, ר׳ יהודה אבן בלעם יחזקאל לח, רש"י יחזקאל לח, ר"י קרא יחזקאל לח, ר"א מבלגנצי יחזקאל לח, רד"ק יחזקאל לח, אברבנאל יחזקאל לח, מנחת שי יחזקאל לח, מצודת ציון יחזקאל לח, מצודת דוד יחזקאל לח, מלבי"ם ביאור המילות יחזקאל לח, מלבי"ם ביאור הענין יחזקאל לח, הואיל משה יחזקאל לח

Yechezkel 38, Targum Yonatan Yechezkel 38, Yalkut Shimoni Yechezkel 38, R. Moshe ibn Chiquitilla Yechezkel 38, R. Yehuda ibn Balaam Yechezkel 38, Rashi Yechezkel 38 – The Judaica Press complete Tanach with Rashi, translated by Rabbi A.J. Rosenberg (CC BY 3.0), R. Yosef Kara Yechezkel 38, R. Eliezer of Beaugency Yechezkel 38, Radak Yechezkel 38, Abarbanel Yechezkel 38, Minchat Shai Yechezkel 38, Metzudat Zion Yechezkel 38, Metzudat David Yechezkel 38, Malbim Beur HaMilot Yechezkel 38, Malbim Beur HaInyan Yechezkel 38, Hoil Moshe Yechezkel 38

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×