Ezra 1 – עזרא א‏ – Mikraot Gedolot

(א) וּבִשְׁנַ֣ת אַחַ֗ת לְכ֙וֹרֶשׁ֙ מֶ֣לֶךְ פָּרַ֔ס לִכְל֥וֹת דְּבַר⁠־יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה מִפִּ֣י יִרְמְיָ֑ה הֵעִ֣יר יְהֹוָ֗היְ⁠־⁠הֹוָ֗ה אֶת⁠־ר֙וּחַ֙ כֹּ֣רֶשׁ מֶֽלֶךְ⁠־פָּרַ֔ס וַיַּֽעֲבֶר⁠־קוֹל֙ בְּכׇל⁠־מַלְכוּת֔וֹ וְגַם⁠־בְּמִכְתָּ֖ב לֵאמֹֽר׃

Now in the first year of Cyrus king of Persia, to fulfill the word of Hashem by the mouth of Jeremiah, Hashem stirred up the spirit of Cyrus king of Persia, so that he made a proclamation throughout all his kingdom, and put it also in writing, saying,

מקבילות במקראילקוט שמעונימיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

(א-ד) הצהרת כורש * – דברי הימים ב ל״ו:כ״ב-כ״ג

(א) נבואת ירמיהו על שבעים שנה לגלות בבל – ירמיהו כ״ה:י״א-י״ב, ירמיהו כ״ט:י׳, זכריה א׳:י״ב, זכריה ז׳:ה׳, דניאל ט׳:ב׳, דברי הימים ב ל״ו:כ״א

רמז תתרסז

ובשנת אחת לכורש מלך פרס לכלות דבר ה׳ מפי ירמיה – הרי הוא אומר לפי מלאת לבבל שבעים שנה ואומר למלאת לחרבות ירושלים שבעים שנה. שתים וחמשים שנה שעשו בגולה ועלו, שלשה של כורש וארבעה עשר של אחשורוש ושתים של דריוש שנאמר בשנת שתים לדריוש המלך ויען ויאמר מלאך ה׳ צבאות עד מתי אתה לא תרחם את ירושלים, ארבע שנה היה הבית נבנה שנאמר ושיציא ביתה דנה עד יום תלתא לירח אדר שנת שית לדריוש מלכא, באותו זמן לשנה הבאה עלה עזרא מבבל וגלותו עלו עמו, שכן הוא אומר ויעלו בני ישראל מן הכהנים ומן הלוים והמשוררים והשוערים והנתינים אל ירושלים בשנת שבע לארתחשסתא המלך ויבא ירושלים.

ובשנת אחת לכורש מלך פרס – סדר ספר זה סדור ומשוך אחר ספר דניאל כמפורש בב״ב והמלה מוסבת מזה לזה שנאמר בדניאל בשנת אחת למלכו אני דניאל בינותי בספרים מספר השנים אשר היה דבר י״י אל ירמיה הנביא למלאות לחרבות ירושלים שבעים שנה (דניאל ט׳:ב׳) וכן הולכת ומספרת כל הפרשה בחורבן הבית וזמן גלות בבל ואת וידויו אשר התוודה על חטאת ישראל ותחילת סדר ספר זה כך הוא שלאחר שנהרג בלשצר מלך דריוש המדי שנאמר ודריוש מדאה קביל מלכותא וגומר ולאחר מיתת דריוש מלך כורש זה מלך פרס ובשנת אחת למלכו הושלמו שבעים שנה לפקידת גלות בבל מיום שגלה יהויקים שנאמר: לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם וגו׳ (ירמיהו כ״ט:י׳) שחזרו ישראל מגלות בבל לארץ ישראל ובאותה שנה בשנת אחת לכורש יסדו ישראל יסוד בית המקדש וצרי יהודה ובנימין הלשינו עליהם לכורש מלך פרס וצוה לבטל המלאכה שלא לבנות עוד בנין בית המקדש והיו ישראל בטלים שלא בנו הבית כל מלכות כורש ואחשורוש שמלך אחריו עד שנת שתים למלכות דריוש בן אחשורוש מלך פרס שהוא דריוש בן אסתר ובשנת שתים למלכותו התחילו לבנות בית המקדש עד אשר הושלם הבנין ומשנת אחת לכורש עד שנת שתים לדריוש בן אחשורוש (דניאל ט׳:א׳) מלך פרס שנבנה הבית בימיו היו י״ח שנה לקיים מה שנאמר: למלאות לחרבות ירושלים שבעים שנה וגו׳ (דניאל ט׳:ב׳) ועכשיו בשנת שתים לדריוש הושלמו שבעים שנה למלאות לחרבות ירושלים חורבן הבית שגלה צדקיהו ומגלות יהויקים עד גלות צדקיהו שנחרב הבית היו שמנה עשרה שנה ועכשיו בשנת אחת לכורש מלך פרס הושלמו שבעים שנה מגלות יהויקים שגלו ישראל לבבל ובכך נתקיים המקרא שנאמר: כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם וגומר (ירמיהו כ״ט:י׳) וזו היא הפקידה שחזרו ישראל על אדמתם ובנו יסוד בנין הבית אע״פ שלא נגמר עכשיו נמצא שהיה נ״ב שנה מגלות צדקיהו שנחרב הבית עד שנה אחת לכורש מלך פרס ושמנה עשרה לאחר שנה א׳ לכורש שהיא שנת שתים לדריוש מלך פרס הושלמו שבעים שנה לחורבות ירושלים מגלות צדקיהו שנחרב הבית עד שתים לדריוש שהתחילו ישראל לבנות הבנין וגמרוהו וכן מוכיח בסדר עולם ובמסכת מגילה ובספר זה כאשר בארתי.

לכלות דבר י״י מפי ירמיה – לזמן אשר הושלם דברו של הקב״ה אשר דבר ירמיהו הנביא שנאמר: כי לפי מלאות לבבל וגו׳ (ירמיהו כ״ט:י׳).

העיר י״י את רוח – רצון.

קול – כרוז הכריז בכל מלכותו.

וגם במכתב – ואף מכתבו שלח בכל מלכותו על דבר זה.

לאמר – וכה אמר להם בהכרז הכרוז אשר הכריז ובאגרת מכתבו אשר שלח בכל מלכותו.

And in the first year of Cyrus, the king of Persia This book is arranged as a continuation of the Book of Daniel, as is explained in Baba Bathra (15a), and the word [וּבְשְׁנַת] refers back from this [book] to that one, for it is stated in Daniel (9:2): "In the first year of his reign, I, Daniel, contemplated the calculations of the number of the years that the word of the Lord had come to Jeremiah the prophet from the destruction of Jerusalem, seventy years.⁠" And so the entire chapter proceeds to relate [the story] of the destruction of the Temple, the time of the Babylonian exile, and his confession, in which he confessed Israel's sin. The beginning of this book is as follows: After Belshazzar was assassinated, Darius the Mede reigned, as it says (Dan. 6:1): "And Darius the Mede received the kingdom etc.⁠" and after Darius' death, this Cyrus, the king of Persia, reigned, and in the first year of his reign, the seventy years for the remembrance of the Babylonian exile, [counting] from the day that Jehoiakim was exiled, were completed, as it says (Jer. 29:10): "At the completion of seventy years of Babylon, I will remember you etc.⁠" When Israel returned from the Babylonian exile to the land of Israel, in that year, in the first year of Cyrus, Israel laid the foundation of the Temple, and the adversaries of Judah and Benjamin slandered them to Cyrus, the king of Persia, and he commanded [them] to curtail the work, no longer to build the edifice of the Temple; and the Israelites were idle, for they did not build the Temple during the entire reign of Cyrus and Ahasuerus, who succeeded him, until the second year of Darius, the son of Ahasuerus, the king of Persia, who was Darius, the son of Esther. And in the second year of his reign, they began building the Temple until the building was completed. And from the first year of Cyrus until the second year of Darius, the son of Ahasuerus the king of Persia, in whose days the Temple was built, were eighteen years, to fulfill what was said (Dan. 9:2): "from the destruction of Jerusalem, seventy years etc.⁠" And now, in the second year of Darius, seventy years had elapsed since the destruction of Jerusalem; [i.e.,] the destruction of the Temple, when Zedekiah was exiled. From the exile of Jehoiakim until the exile of Zedekiah, when the Temple was destroyed, were eighteen years, and now in the first year of Cyrus, the king of Persia, seventy years since the exile of Jehoiakim, when Israel was exiled to Babylon, were completed, and thereby the verse that states (Jer. 29:10): "for at the completion of seventy years of Babylon I will remember you etc.⁠" was fulfilled. And this is the remembrance, that Israel returned to their soil and built the foundation of the building of the Temple, although it was not yet completed. We find that there were fifty-two years from the exile of Zedekiah, when the Temple was destroyed, until the first year of Cyrus, the king of Persia; and eighteen years after the first year of Cyrus, which is the second year of Darius, when Israel commenced to build the edifice, and they completed it. This is proven in Seder Olam (ch. 29), in Tractate Megillah (11b) and in this book, as I explained.

at the completion of the word of the Lord from the mouth of Jeremiah at the time that the word of the Holy One, blessed be He, which Jeremiah spoke, was completed, as it says (Jer. 29:10): "for at the completion of seventy years of Babylon etc.⁠"

the Lord aroused the spirit the will.

a proclamation He proclaimed a proclamation throughout his kingdom.

and also in writing And he also sent his letter throughout his kingdom about this matter.

saying And so he said to them in his proclamation that he proclaimed and in his epistle that he sent throughout his kingdom.

ובשנת אחת לכורש מלך פרס – זה כורש בן אחשורוש בן אסתר המלכה ותנא הוא כורש [הוא דריוש] הוא ארתחשסתא כורש על שמלך כשר היה דריוש שדרשו ישר׳ לאל בימיו ובימיו נדרשו הייחוסין על ידי עזרא ובימיו דרש האל גליותיו וגאלן ארתחשסתא על שם מלכותו בלשון פרסי.

לכלות דבר י״י מפי ירמיהו – הנביא שאמ׳ לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם (ירמיהו כ״ט:י׳) והוא לא אמר לגלות בבל אלא לחרבן בבל ודניאל טעה בזה החשבון שנ׳ בשנת אחת למלכו אני דניאל בינוי בספרים מספר השנים אשר היה דבר י״י אל ירמיהו הנביא למלאות לחרבות ירושלם שבעים שנה (דניאל ט׳:ב׳) ופסוק אחר מקשה לו לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם לפקידה ולא לגאולה כמו שנ׳ ובשנת אחת לכורש מלך פרס לכלות דבר י״י משנחרבה בבל בימי בלשצר בן נבוכדנצר על ידי כורש הראשון עד שנת אחת לכורש האחרון הם ע׳ שנה.

כי אמרו: לכלות דבר י״י מפי ירמיה – הנה יש בו עיון, וכבר זכרנוהו, ובארנו בו בפירוש דניאל, ולא אוכל לכפול הדברים, יעויין שם.

ובשנת אחת לכורש מלך פרס וגו׳ – עד ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו (עזרא ד׳:ו׳).

לכלות דבר י״י מפי ירמיה – רוצה לומר: שאז נמלאו לגלות בבל שבעים שנה מן הגלות הראשון שהיה בשנה הראשונה לנבוכדנצר.

העיר י״י את רוח כורש וגו׳ – ידמה שהראה השם ית׳ בחלום לכורש זה הענין ובו צוהו לבנות לו בית בירושלים אשר ביהודה וידמה שראה בחלומו שאמר לו השם ית׳ כי הוא נתן לו כל ממלכות הארץ ולזה צוהו לבנות לו בית בירושלים.

(א-ד) ואולם התועלות המגיעים מזה הספור הם אלו:

התועלת הראשון הוא להודיע קיום יעודי הנביא ישעיה שיעד כי כורש ישלח הגלות באמרו הוא יבנה עירי וגלותי ישלח לא במחיר ולא בשחד (ישעיהו מ״ה:י״ג). ואמר עוד האומר לכורש רועי וכל חפצי ישלים וגו׳ (ישעיהו מ״ד:כ״ח). וכבר נתבאר בזה הספור שכל זה נתקיים כי לא במחיר ולא בשחד היה זה מכורש להשגיח על שיבת ירושלים ולבנותה ולבנות ביהמ״ק. והנה נוסד ההיכל בימי כורש כמו שאמר ישעיה.

ובשנת – טעם המלה גלגל.

לכורש – במדוייקים מלא וא״ו וכן במסורת ב׳ חסר וסימ׳ העיר ה׳ את. כה אמר כרש.

העיר – מלשון התעוררות.

רוח – רצון כמו הנני נותן בו רוח (מלכים ב י״ט:ז׳).

ויעבר קול – ענין הכרזה כמו ויעבירו קול במחנה (שמות ל״ו:ו׳).

ובשנת אחת – בשנה הראשונה.

לכלות – לעת כלה הזמן אשר דבר ה׳ מפי ירמיה והיא בכלות שבעים שנה מעת שכבש נבוכדנצר את יהויקים בראשונה וכאשר פירשנו בדניאל.

ויעבר קול – צוה להכריז.

בכל מלכותו – בכל מדינות מלכותו.

וגם במכתב – שלח הדברים האלה במכתב.

לאמור – וכה אמר.

השאלות:

על מה מורה וא״ו החיבור של מלת ובשנת? במה העיר ה׳ את רוחו? ולמה קול ומכתב?

ובשנת אחת לכורש מלך פרס – עזרא [שכתב ספרו וספר דה״י] סיים בסוף דה״י ויגל את השארית אל בבל ויהיו לו ולבניו לעבדים עד מלוך מלכות פרס למלאת דבר ה׳ בפי ירמיה, עד רצתה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה שבתה למלאת שבעים שנה, ובשנת אחת לכורש מלך פרס לכלות דבר ה׳ בפי ירמיה העיר ה׳ את רוח כורש וכו׳, עד מי בכם בכל עמו ה׳ אלהיו עמו ויעל, מבואר שספר עזרא נכתב אחר ספר דה״י ולכן התחיל ספרו זה בשני פסוקים האחרונים שסיים ספרו הקודם. לכן אמר ובשנת בוי״ו שזה המשך ספר דה״י [וכ״ד הרי״א]. ור״ל כי נבואת ירמיה היתה מפורשת שתהיה הפקודה בעת חורבן בבל, שזה אחר שבעים שנה למלכות בבל כמבואר שם [כ״ה י״ב, כ״ט י׳], אמנם לפי העונש שנענשו להיות בגלות שבעים שנה בעבור ביטול השמטות, היה צריך להתחיל החשבון מגלות צדקיהו שהיה י״ח שנה אחר התחלת מלכות נ״נ, שמאז היתה הארץ שממה ורצתה את שבתותיה, וכמו שגלה המלאך זאת לדניאל במחזה הג׳ [ט׳ כ״ד] במ״ש שבועים שבעים נחתך על עמך כמש״פ שם, ולכן הבין דניאל בספרי׳ שהחשבון צריך להיות למלאת לחרבות ירושלים כמש״ש [ט׳ ב׳] ושניהם נתקיימו, שלמלאת דבר ה׳ בפי ירמיה העיר ה׳ את רוח כורש בשנת אחת למלכו ונתן פקודה שישובו לירושלים ויבנו המקדש והי׳ רק פקודה למלאת מ״ש ירמיה שבמלאת שבעים שנה של בבל והקימותי עליכם דברי הטוב להשיב אתכם אל המקום הזה, ולא יעד שם שיבנה המקדש אז שזה לא היה זמנו עתה, רק י״ח שנה אח״ז למלאת שבעים שנה לחורבת ירושלים שאז יגמר מכפרה בעון השמטות, רק שאם לא היה נותן רשיון לבנות המקדש לא היו שבים מן הגולה, העיר ה׳ את רוחו שיתן רשיון לבנות המקדש ועי״כ שבו רבים מבבל ונתקיימו דברי ירמיה, ואח״כ נתבטל הבנין עד שנת שתים לדריוש שחזר ונתן רשות, ונתקיים עד רצתה הארץ את שבתותיה שזה נחשב מעת החורבן, וז״ש בסוף דה״י שלמלאת דבר ה׳ מפי ירמיה [שע״ז היה צריך שישובו תיכף בתחלת מלכות כורש], ולקיים עד רצתה הארץ את שבתותיה שזה לא נתמלא עד י״ח שנה אח״ז לכן בשנת א׳ לכורש העיר ה׳ רוחו, ובזה נמשך ס׳ עזרא שהוא השלמת ס׳ דה״י שספר שאז עלו הגולים ונתקיימו דברי ירמיה, ואח״כ ספר איך נתבטל הבנין, וחזרו לבנותו י״ח שנה אח״ז בשנת שתים לדריוש, שנתקיים עד רצתה הארץ את שבתותיה: העיר ה׳ את רוח כורש מבואר ביוסיפון שעת פתר דניאל לבלשאצר מכתב המלך שיענש בלשאצר על שחלל כלי המקדש, ונהרג בו בלילה ודריוש מדאה קבל מלכותו, נודע זה לדריוש וכורש ונדרו לבנות המקדש, וגם י״ל שנודע לו מנבואת ישעיה שנבא עליו הוא יבנה עירי וגלותי ישלח, ודברי ה׳ אלה העירו עת רוחו, ויעבר קול בכל מלכותו וגם במכתב שהכריזו כן בקול, וגם נתן הפקודה במכתב כי הפקודה בלא מכתב יוכלו לשנותה, אבל כתב אשר נכתב בשם המלך, לא היה אפשר לבטל בדתי מדי ופרס [כמבואר באסתר, בדניאל סי׳ וא״ו], כי מה שבטל הבנין אח״ז לא היה בזה שינוי מפקודה זאת כמו שית׳ בסי׳ ד׳, וגם שע״י המכתב הזה יכלו להחל לבנות שנית בימי דריוש האחרון כמ״ש לקמן (סי׳ וא״ו א׳ ב׳):

וגם – הודיע במכתב.

מקבילות במקראילקוט שמעונימיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(ב) כֹּ֣ה אָמַ֗ר כֹּ֚רֶשׁ מֶ֣לֶךְ פָּרַ֔ס כֹּ֚ל מַמְלְכ֣וֹת הָאָ֔רֶץ נָ֣תַן לִ֔י יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י הַשָּׁמָ֑יִם וְהֽוּא⁠־פָקַ֤ד עָלַי֙ לִבְנֽוֹת⁠־ל֣וֹ בַ֔יִת בִּירוּשָׁלַ֖͏ִם אֲשֶׁ֥ר בִּֽיהוּדָֽה׃

"Thus says Cyrus king of Persia, 'All the kingdoms of the earth has Hashem, the God of heaven, given me; and He has charged me to build Him a house in Jerusalem, which is in Judah.

מקבילות במקראמיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

כה אמר כורש מלך פרס וגו׳ נתן לי – שאני מלך ושליט על כל הממלכות.

והוא פקד עלי – צוה עלי על ידי ישעיה הנביא לבנות לו בית המקדש בירושלים כמו שנאמר בספר: האומר לכורש רועי וכל חפצי ישלים ולאמר לירושלים תבנה והיכל תוסד (ישעיהו מ״ד:כ״ח), כה אמר י״י למשיחו לכורש אשר החזקתי בימינו וגומר (ישעיהו מ״ה:א׳), וכבר נאמרה נבואה זו על ידי ישעיה.

בירושלים אשר ביהודה – אשר במדינת יהודה.

So said Cyrus, the king of Persia...delivered to me that I am the king and ruler over all the kingdoms.

and He commanded me He commanded me through Isaiah the prophet to build for Him the Temple in Jerusalem, as it says in the Book of Isaiah (44:28): "Who says to Cyrus, 'He is My shepherd, and all My desire he shall fulfill,' and to say to Jerusalem, 'It shall be built, and the Temple shall be founded.'" (ibid. 45:1): "So said the Lord to His anointed one, to Cyrus, whose right hand I held....⁠" And this prophecy was already stated by lsaiah.

in Jerusalem, which is in Judea whch is in the province of Judea.

כל ממלכות הארץ נתן לי י״י – ללמדך שכל המולך בארץ ישר׳ כמולך בכל העולם כולו וכן הוא אומ׳ רבתי בגוים שרתי במדינות (איכה א׳:א׳) וכל כך [למה] בזכות שעסק בבית המקדש ואמרו חכמי׳ ארבעה [מלכים] שלטו בכל העולם כולו ואלו הן שלמה מלך ישר׳ דכת׳ וכל מלכי הארץ מבקשים את פני שלמה (מלכים א י׳:כ״ד) אחאב בן עמרי דכת׳ אם יש גוי וממלכה אשר לא שלח אדני [שם לבקשך] (מלכים א י״ח:י׳) וכת׳ והשביע את הממלכה ואת הגוי (שם) אחשורוש דכת׳ וישם המלך אחשורוש מס על הארץ ואיי הים (אסתר י׳:א׳) כורש דכת׳ כל ממלכות הארץ נתן לי י״י.

והוא פקד עלי – הוא צוה עלי ויצו מתרג׳ ופקיד (בראשית ב׳:ט״ז) והיכן צוהו הוי אומ׳ על ידי ישעיהו הנביא שנ׳ כה אמר י״י למשיחו לכורש (ישעיהו מ״ה:א׳) וכי כורש משיח היה אלא אמ׳ הב״ה למשיח קובל אני לך על כורש אני אמרתי לו הוא יבנה עירי וגלותי ישלח (ישעיהו מ״ה:י״ג) והוא אמ׳ מי בכם מכל עמו יהי אלהיו עמו ויעל.

כל ממלכות הארץ נתן לי י״י וג׳ – אין תימה כלל באמרו זה, וזהו כי זאת החיה השנית כמו הראשונה, וכן הבאות אחרי זאת כמו שמבואר יותר בספר יוסיפון, היה מלכותם על כל הארצות ההם, מכוש ומצרים וארץ ישראל ודמשק, בבל וכל אשור, וכל מדי ופרס, וגם היה להם שם ממלכה וממשלה על ארץ יון ורומי וכל ארצינו זאת, כי הממלכה והממשלה סוג על מינים רבים, ומתחלף חלופים לאין מספר, בפחות ויתר, ועוד ידוע שתוף מלת כל בעברי.

והוא פקד עלי וג׳ – כבר הודענו. כי כל שרש פקד, הוא שם נרדף עם: פוקד עון אבות על בנים (שמות כ׳:ד׳). וזכור זה מאד.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

כל ממלכותך – כ״כ.

פקד – צוה כמו פקודי ה׳ (תהלים י״ט:ט׳).

נתן לי – ר״ל הואיל וה׳ מסר בידי כל הממלכות אם כן מהראוי לי לעשות מצותו.

פקד עלי – צוה עלי לבנות וכו׳ כמ״ש האומר לכורש וגו׳ והיכל תוסד (ישעיהו מד).

אשר ביהודה – אשר בארץ יהודה.

כל ממלכות – הודיע שמאמין שיש אלהים בשמים מושל על כל, וקראו רק ״אלהי השמים״ כי חשב שהנהגת הארץ ימסור ביד מי שיתמנה להיות במקומו, ושהוא נבחר מה׳ להיות מנהיג תחתיו בארץ ומסר ממלכות הארץ בידו, והוא ג״כ ״פקד עלי לבנות לו בית בירושלים״ כי שם אוה למושב לו בין העם העובדים אותו:

כל – גוזמא, רובם ככולם; ובאמת הידועים בימיו רובם היו תחת ממשלתו.

מקבילות במקראמיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(ג) מִֽי⁠־בָכֶ֣ם מִכׇּל⁠־עַמּ֗וֹ יְהִ֤י אֱלֹהָיו֙ עִמּ֔וֹ וְיַ֕עַל לִירוּשָׁלַ֖͏ִם אֲשֶׁ֣ר בִּיהוּדָ֑ה וְיִ֗בֶן אֶת⁠־בֵּ֤ית יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל ה֥וּא הָאֱלֹהִ֖ים אֲשֶׁ֥ר בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃

Whoever there is among you of all His people, his God be with him, and let him go up to Jerusalem, which is in Judah, and build the house of Hashem, the God of Israel, He is God, which is in Jerusalem.

מקבילות במקראילקוט שמעונימיוחס לרש״יר״י אבן כספירלב״ג תועלותמצודת דודמלבי״םעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

כה אמר כורש מלך פרס וגו׳ ה׳ אלהי ישראל הוא האלהים – א״ר יוסף גדול תלמוד תורה וכו׳ (כתוב ברמז תתמ״ג ובסוף מגלה בפסוק ורצוי לרוב אחיו).

מי בכם – כך היה מכריז וכותב לכל הממלכות מי בכם מכל עמו של הקב״ה יהי הקב״ה בעזרו ויעלה לבנות ביתו אשר בירושלים.

Who is among you So did he announce and write to all the kingdoms, "Who is among you of all His people,⁠" [i.e., of the people] of the Holy One, blessed be He, may the Holy One, blessed be He, be at his assistance, and let him ascend to build His house that is in Jerusalem.

הוא האלהים אשר בירושלים וג׳ – רמז באמרו: הוא אל השם בן ד׳ אותיות שקדם זכרו, שהוא שם המפורש, ושמו המיוחד לו ית׳.

ואמר: האלהים אשר בירושלים – כי אלהים הוא שם משותף, וכבר בארנו שהוא מעניין אלה ושבועה. אם כן אמרו: הוא האלהים אשר בירושלים נכון מצדדים רבים יחד: האחד – מצד שבאותו השם הנכבד ישבעו יושבי ירושלים כמו שמצינו: ובשמו תשבע (דברים ו׳:י״ג), והשנית – שלפי מחשבתו הוא דיבר, כיתר אלהי העמים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

מי בכם – כי הדברים האלה צוה להכריז ושלח בין העובדי כוכבים ולזה אמר מי הנמצא בכם מעם ה׳ יהיה ה׳ עמו ובעזרתו ויעל וגו׳ – ר״ל הרשות נתון ממני לעלות.

הוא האלהים – פירש לומר שאלהי ישראל הוא האלהים השוכן בירושלים.

השאלות:

למה אמר הוא האלהים אשר בירושלים? ומה רצה במ״ש וכל הנשאר, ובמ״ש ינשאוהו אנשי מקומו?:

מי בכם – אמר כן אל האומות מי אשר נמצא ביניכם מכל עמו, כי אחר שבנין ביתו א״א רק ע״י עמו א״כ צריכים אתם לשלוח אותם לשם, יהי ה׳ אלהיו עמו, ר״ל תלוה אליו עזר אלוה והתעוררות עליון, אם על העליה לירושלים שעז״א ״ויעל לירושלים, אם על הבנין שעז״א ויבן את בית ה׳ אלהי ישראל״, ור״ל כי לעתיד כתיב כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים, ולא יקרא בפרטות שהוא אלהי ישראל כי כל העמים יעבדוהו, אבל עתה לא הגיע הזמן לזה, ועז״א ״הוא האלהים אשר בירושלים״ לבד, כי הנהגת כל העולם חוץ מירושלים מסר ביד המערכה לדעתו, והנה אמר שמי שיתעורר מעצמו לעלות ולבנות ילך, אבל.

מקבילות במקראילקוט שמעונימיוחס לרש״יר״י אבן כספירלב״ג תועלותמצודת דודמלבי״םהכל

(ד) וְכׇל⁠־הַנִּשְׁאָ֗ר מִֽכׇּל⁠־הַמְּקֹמוֹת֮ אֲשֶׁ֣ר ה֣וּא גָֽר⁠־שָׁם֒ יְנַשְּׂא֙וּהוּ֙ אַנְשֵׁ֣י מְקֹמ֔וֹ בְּכֶ֥סֶף וּבְזָהָ֖ב וּבִרְכ֣וּשׁ וּבִבְהֵמָ֑ה עִ֨ם⁠־הַנְּדָבָ֔ה^א לְבֵ֥ית הָאֱלֹהִ֖ים אֲשֶׁ֥ר בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃

Whoever is left, in any place where he sojourns, let the men of his place help him with silver, and with gold, and with goods, and with animals, besides the freewill offering for the house of God which is in Jerusalem.'"

א. עִ֨ם⁠־הַנְּדָבָ֔ה =ק-מ ושיטת-א ובדפוסים
• ל,ש1,ב1=עִם⁠־הַ֨נְּדָבָ֔ה (מקום המתיגה)

מקבילות במקראמיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וכל הנשאר – וכל יהודי הנשאר במקומו שלא יוכל לעלות מחמת שאין לו ממון.

ינשאוהו – מצוה אני לאנשי מקומו שיעניקוהו וינשאוהו בכסף ובזהב ורכוש ובהמות למען יוכל לעלות לירושלים עם הנדבה אשר יתנדבו אנשי מקומו לבנין הבית שאף האומות יש בהם אשר היו מתנדבים נדבה לבנין הבית.

לבית האלהים אשר בירושלים – מן כה אמר כורש (עזרא א׳:ב׳) עד כאן הכרזת הכרוז ושליחות אגרת המכתב.

And whoever remains and every Jew who remains in his place, who cannot ascend because he has no money.

shall help him I command the people of his place to provide him and help him with silver, gold, possessions and cattle, in order that he be able to ascend to Jerusalem with the donation that the people of his place will donate for the building of the Temple, for also among the nations there were some who contributed donations to the building of the Temple.

to the House of God, which is in Jerusalem From "So said Cyrus" until here is the proclamation and the message of the written epistle.

ינשאוהו אנשי מקומו – ישאוהו אנשי העיר אשר הוא דר ביניהם הם גרי ארצו.

וכל הנשאר מכל המקומות אשר הוא גר שם וגו׳ – רוצה לומר: שאשר ישאר מישראל מכל המקומות אשר גר שם העולה לירושלים לבנות את בית י״י ינשאו כל אחד מהעולים אשר ממקומם ושיתנו להם כסף וזהב ורכוש ובהמה לתת לעולים לעזרם מלבד מה שיתנדבו אנשי המקום לבית האלהים אשר בירושלים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וברכוש – כן יקרא כל שוה כסף כמו ואת כל רכושו (בראשית י״ד:י״ב).

וכל הנשאר – ר״ל וכל אשר בע״כ ישאר במקומו כי דל הוא ואין ידו משגת לעלות.

מכל המקומות – ר״ל מצוה אני אשר כל המקומות אשר דל כזה גר שם שאנשי מקום כ״א ירוממו אותו במתן כסף וכו׳ ללכת לירושלים.

עם הנדבה – ר״ל הנדבה ההיא תהיה מלבד הנדבה אשר יתנו לבית ה׳.

וכל הנשאר – מי שלא יתעורר ללכת וישאר בחו״ל, שזה יהיה אם מפני שנפשו שפלה בלתי מתנשא לדבר הגדול הזה אם מפני שחסר לו ההוצאה, אם מפני שאין לו להביא נדבה לבנין המקדש, ע״ז צוה ״שכל הנשאר מכל המקומות״, הוא מצוה לאנשי מקומו, א] ״שינשאוהו בכסף ובזהב, וברכוש״ שהוא שוה כסף, ״ובבהמה״ לרכוב עליה, ב] ״שינשאוהו״ שכולל שינשאו את רוחו לזה, ג] ״עם הנדבה״ והאומות ישלחו על ידו נדבה הקדש לבית אלהים:

וכל הנשאר – שלא ילך לירושלים, ינשאוהו. הנשארים האלה לאותו שהכין עצמו ללכת שם, יעניקוהו.

עם – מלבד הנדבה לבדק הכית.

מקבילות במקראמיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(ה) וַיָּק֜וּמוּ רָאשֵׁ֣י הָאָב֗וֹת לִֽיהוּדָה֙ וּבִנְיָמִ֔ן וְהַכֹּהֲנִ֖ים וְהַלְוִיִּ֑ם לְכֹ֨ל הֵעִ֤יר הָאֱלֹהִים֙ אֶת⁠־רוּח֔וֹ לַעֲל֣וֹת לִבְנ֔וֹת אֶת⁠־בֵּ֥ית יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה אֲשֶׁ֥ר בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃

Then rose up the heads of fathers' houses of Judah and Benjamin, and the priests, and the Levites, even all whose spirit God had stirred to go up to build the house of Hashem which is in Jerusalem.

מיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

ליהודה ובנימין – אותן ראשי האבות אשר לשבטים הללו של יהודה ובנימין.

לכל העיר – עם כל אותן שהעיר י״י רוחו לעלות ולבנות הבית עלו לירושלים לבנות הבית.

of Judah and Benjamin the heads of the families of the tribes of Judah and Benjamin.

all whom... inspired They ascended to Jerusalem to build the Temple with all those whom God inspired to ascend and to build the Temple.

לכל העיר – כלומ׳ כל אשר העיר י״י לבו ורוחו בנדבה לבוא לירושלם.

לכל העיר האלהים את רוחו וג׳ – נכון בעברי ובהגיון, כאלו אמר: לכל אשר העיר, או: לכל מי שהעיר.

את בית י״י אשר בירושלים – אחר שזה דברי עזרא החכם, הנה אמרו: אשר בירושלים דבק עם בית.

ראשי האבות – ראשי המשפחות.

לכל העיר – את כל העיר הלמ״ד במקום את וכן הרגו לאבנר (שמואל ב ג׳:ל׳).

רוחו – רצונו.

ליהודה – אשר ליהודה.

לכל העיר – את כל אשר העיר האלהים וכו׳.

(ה-ו) ויקומו – ספר שהיו שני ענינים, א] שהעם התנשאו מעצמם לדבר זה ובראשם היו ״ראשי האבות ליהודה ובנימין״ שהם התעוררו לזה תחילה והי׳ איתערותא דלתתא ויקומו, ומזה בא איתערותא דלעילא, כי ״לכל״, ר״ל לכל העולים, העיר ״האלהים את רוחו״ בין ״לעלות״ בין ״לבנות את בית ה׳⁠ ⁠⁠״, ובכ״ז גם ״כל סביבותיהם״ היינו העמים שסביבותם ״חזקו בידיהם״ [חיזוק ידים רפות בא תמיד ביחוס הפעול, אבל פה לא היו צריכים חיזוק מצד רפיון ידים, רק שחזקום במתנות להיות חזקים יותר, וע״ז בא בקישור הב׳], ״לבד״ רצה לומר שכ״ז נתנו לצורך העולים לצידה והוצאת הדרך, חוץ מה ששלחו על ידם נדבות לבהמ״ק:

לכל – שימוש למ״ד זו מצאנוהו גם בסוף פרשת תרומה, ויקהל, לכל כלי המשכן, והוראתו כפל מלת כל, רובם ככולם העיר האלהים את רוחם לעלות.

מיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(ו) וְכׇל⁠־סְבִיבֹֽתֵיהֶם֙ חִזְּק֣וּ בִֽידֵיהֶ֔ם בִּכְלֵי⁠־כֶ֧סֶף בַּזָּהָ֛ב בָּרְכ֥וּשׁ וּבַבְּהֵמָ֖ה וּבַמִּגְדָּנ֑וֹת לְבַ֖ד עַל⁠־כׇּל⁠־הִתְנַדֵּֽב׃

All those who were round about them strengthened their hands with vessels of silver, with gold, with goods, and with animals, and with precious things, besides all that was willingly offered.

מיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

וכל סביבותיהם – וכל העמים שהיו שכניהם של ישראל סייעו והחזיקו ידי היהודים בזהב ובכסף ומתנות הללו למען יוכלו לעלות לירושלים.

לבד על כל התנדב – כל זאת היו עושים שכיני היהודים לבד מה שהם מתנדבים בעצמם לבנין הבית.

And all those around them And all the nations who were Israel's neighbors assisted and strengthened the hands of the Jews with gold and silver and all these gifts in order that they be able to ascend to Jerusalem.

besides all that was donated All this the neighbors of the Jews did, besides what they [the Jews] themselves donated for the building of the Temple.

ובמגדנות – ובמתנות כמ׳ שנ׳ ומגדנות [נתן] (בראשית כ״ד:נ״ג) מתרג׳ ומתנן יהב.

ובמגדנות – הם דברים משובחים בגדים או פירות או אבן יקרה.

ובמגדנות – המלה ההיא יורה על דבר המעולה בין בפירות בין במלבושים בין בכלים וכן ומגדנות לחזקיה (דברי הימים ב ל״ב:כ״ג).

לבד על – הוא כפול לתוספ׳ ביאור וכן הרק אך במשה (במדבר י״ב:ב׳).

וכל סביבותיהם – כל העובדי כוכבים אשר סביבותיהם חזקו בידי העולים בתת להם די ספוקם כלי כסף וכו׳.

לבד – חוץ מאשר כל התנדב מה מהם לבית ה׳.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

ובמגדנות – מצאנוהו גם בפרשת חיי שרה, ומגדנות נתן לאחיה ולאמה, והוא כמו מעדנות, מאכלים עריבים.

לבד וגו׳ – ממי שהתנדב לבית המקדש עצמו; וכלי כסף וגו׳ שהזכיר בראש הפסוק היו לעולים עצמם ולא נדבה לבית המקדש.

מיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(ז) ^אוְהַמֶּ֣לֶךְ כּ֔וֹרֶשׁ הוֹצִ֖יא אֶת⁠־כְּלֵ֣י בֵית⁠־יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה אֲשֶׁ֨ר הוֹצִ֤יא נְבֽוּכַדְנֶצַּר֙ מִיר֣וּשָׁלַ֔͏ִם וַֽיִּתְּנֵ֖ם בְּבֵ֥ית אֱלֹהָֽיו׃

Also Cyrus the king brought forth the vessels of the house of Hashem which Nebuchadnezzar had brought forth out of Jerusalem and had put in the house of his gods.

א. ‹פפ› ל=פרשה סתומה

מיוחס לרש״ימצודת דודמלבי״םעודהכל

ויתנם בבית אלהיו – אשר נתנם נבוכדנצר בבית עבודה זרה שלו.

and had placed them in the temple of his god that Nebuchadnezzar had placed in the temple of his pagan deity.

הוציא – מאוצר בית העבודת כוכבים אשר נתנם שם נ״נ כמ״ש בדניאל.

(ז-ח) השאלות:

למה כפל הוציא ויוציאם: והמלך כורש הוציא וכו׳ ויוציאם – כי כאשר היו בבית אלילים וא״א לשמש בהם עוד בבהמ״ק, ספר שכורש הוציא אותם תחלה מבית ע״א ויתנם אל הגזבר, וזה היה כעין ביטול, אחרי שיצאו מרשות ע״א לרשות המלך, ומרשות המלך הוציאם על ידי הגזבר שלו ויספרם לששבצר:

מיוחס לרש״ימצודת דודמלבי״םהכל

(ח) וַיּֽוֹצִיאֵ֗ם כּ֚וֹרֶשׁ מֶ֣לֶךְ פָּרַ֔ס עַל⁠־יַ֖ד מִתְרְדָ֣ת הַגִּזְבָּ֑ר וַֽיִּסְפְּרֵם֙ לְשֵׁשְׁבַּצַּ֔ר הַנָּשִׂ֖יא לִיהוּדָֽה׃

And Cyrus king of Persia brought them forth by the hand of Mithredath the treasurer, and numbered them to Sheshbazzar, the prince of Judah.

מיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

על יד מתרדת הגזבר – כך שמו של גזבר אשר לכורש וצוהו כורש להוציאם.

ויספרם – הגזבר הזה מנה אותם ומסרם לששבצר למען ישאם ויוליכם לירושלים ואמרו רבותינו הוא ששבצר הוא דניאל ולמה נקרא שמו ששבצר שעמד בשש צרות.

הנשיא ליהודה – הוא הנשיא אשר לשבט יהודה.

by the hand of Mithderath the treasurer such was the name of Cyrus's treasurer, and Cyrus commanded [him] to take them out.

and he counted them out This treasurer counted them and delivered them to Sheshbazzar, so that he would carry them and transport them to Jerusalem. Our Rabbis said: "Sheshbazzar is identical with Daniel, and why was he called Sheshbazzar? Because he endured six troubles (שֵּׁשּׁ צָרוֹת).⁠"

the prince of Judah He is the prince of the tribe of Judah.

מתרדת הגזבר – לוי היה ממונה על כלי בית י״י ושמו מתרדת ופי׳ מתיר דת שעל פיו נתרת דת המלך כלומר על פיו יצאו ועל פיו יבואו.

הגזבר – הוא [ה]⁠ממונה ומאי גזבר גונז בר אוצר תבואה.

ויספרם – וימנם לשון מספר.

לששבצר – ששב באוצר.

הגזבר – הממונה על שמירת כלי בית י״י.

ויספרם – הוא מענין מנין והנה ששבצר הוא זרובבל אך קראוהו ככה בלשון פרסי או בלשון כשדים ולזה אמר אחר זה אשר באו עם זרובבל.

על יד – ביד על במקום בי״ת וכן על צבאותם (שמות י״ב:נ״א) ורבים כמוהו.

הגזבר – הפקיד.

על יד – הוציאם בפקודת המלך.

ויספרם – מסרם במספר לששבצר והוא זרובבל וכן היה נקרא בל׳ פרס, ורז״ל אמרו שהוא דניאל ונקרא כן על שעמד בשש צרות.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

על יד – צוה לו שיתנם במספר לעולים לירושלים, והיה ידוע לבני ישראל מספר הכלים שהוציא נבוכדנאצר מבית ה׳.

הגזבר – תיבה ארמית, ומצאנו בדניאל (ג׳:ב׳) גדבריא והוא גזבריא בחילוף זי״ן בדל״ת (זה⁠־דין).

אגרטלי – פירשוהו מזרקים, ותיבה נכרית היא.

מחלפים – ידענוהו מלשון הש״ס, סכינים החולפים ועוברים מצד אל צד.

מיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

(ט) ^אוְאֵ֖לֶּה מִסְפָּרָ֑ם אֲגַרְטְלֵ֨י זָהָ֜ב שְׁלֹשִׁ֗ים אֲגַרְטְלֵי⁠־כֶ֙סֶף֙ אָ֔לֶף מַחֲלָפִ֖ים תִּשְׁעָ֥ה וְעֶשְׂרִֽים׃

This is their number: thirty platters of gold, one thousand platters of silver, twenty-nine knives,

א. ‹סס› ל=אין פרשה

מיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גמצודת ציוןמלבי״םעודהכל

מספרם – של כלי בית י״י.

אגרטלי – מיני כלים הם.

מחלפים – הם סכינים והוא ל׳ בית החלפות שעל כן שהיו נותנין בה הסכינין היתה נקראת לשכת בית החלפות.

their number of the vessels of the House of the Lord.

basins Heb. אֲגַרְטְלֵי. They are kinds of vessels.

knives Heb. מַחֲלָפִים. They are knives, and this expression refers to the chamber of the knives (בֵּית הַחֲלִיפוֹת). Because they would deposit the knives therein, it was called the chamber of the depository of the knives (לִשְּׁכַּת בֵּית הַחֲלִיפוֹת).

אגרטלי – הם מזרקות של דם.

ד״א: אגרטלי – גרסינן ביומא ירושלמית כלי שאוגרין בו דמו של טלה כמין מזרקות.

מחלפים – הם סכינים כמו ששנינו משנה בית החלפות בית הסכינים שבמקדש גם אלו [הסכינים] לצורך שחיטה הפשט ונתוח ועל כן נקרא סכין של שחיטה חלאפא.

אגרטלי – הם כלים ליטול ידים.

מחלפים – כלים כורתים והם הסכינים ומה שידמה להם.

אגרטלי – שם כלי ינתן בו המים לנטילת הידים.

מחלפים – סכינים והוא מלשון כליל יחלוף (ישעיהו ב׳:י״ח) ע״ש שבהם שוחטים ומחליפים מחיים למיתה ועש״ז קראו חז״ל לצדדי האולם מזה ומזה בית החליפות (משנה מדות ד׳) כי שם גנזו הכהנים סכיניהם.

(ט-י) אגרטלי – לדעת חז״ל מין מזרקים.

מחלפים – סכינים, ״כפורי״ מין מזרקים עי׳ רש״י.

משנים – שהיו אחרי הקודמים במדרגה, כמו על מיטב הצאן והמשנים (שמואל א ט״ו):

מיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גמצודת ציוןמלבי״םהכל

(י) כְּפוֹרֵ֤י זָהָב֙ שְׁלֹשִׁ֔ים כְּפ֤וֹרֵי כֶ֙סֶף֙ מִשְׁנִ֔ים אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת וַעֲשָׂרָ֑ה כֵּלִ֥ים אֲחֵרִ֖ים אָֽלֶף׃

thirty bowls of gold, silver bowls of a second sort four hundred and ten, and other vessels one thousand.

מיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גמצודת ציוןמלבי״םהואיל משהעודהכל

כפורי – מזרקים ונקראו כפורי מל׳ קנוח כמו דכפר ידיה בגלימא דחבריה על שם שהמקבל דם במזרק הי׳ מקנח נצוצות הדם שנתזו על ידו בשפת המזרק.

משנים – שניים כלים אחרים של מין אחר.

bowls Heb. כְּפוֹרֵי, bowls, and they were called כְּפוֹרֵי from an expression of wiping, like (Bava Mezia 24b): "who wiped (דְּכָפַר) his hands on his neighbor's cloak,⁠" because the one who would receive the blood in a bowl would wipe the squirtings of the blood that splattered on his hand on the rim of the bowl.

secondary Heb. מִשְּׁנִים, secondary ones, other vessels of another kind.

כפורי זהב כפורי כסף – רקועי פחים וטסין של זהב ושל כסף כמין כפרת שהכפרת ארכה ורחבה כמדת מכסה הארון ועביה טפח וכל דבר שהוא נמתח ונרקע ואין לו עובי וקומה נקרא כפרת ודומה לו וכפרת אותה (בראשית ו׳:י״ד).

משנים – משונים זה מזה בצורה ובמלאכה. ויש אומ׳ משנים מוכפלים כמ׳ שנ׳ כי כל ביתה לבוש שנים (משלי ל״א:כ״א) פי׳ כפלים וכת׳ כי משנה (דברים ט״ו:י״ח) מתרגמ׳ ארי על חד תרין.

כפורי זהב – מזרקי זהב.

כפורי כסף משנים – מזרקי כסף שנים.

כפורי – מזרקות וע״ש שהכהן הזורק היה מקנח אצבעו מן הדם בשפת המזרק לזה קרוי כפור שהוא ענין קנוח ובדרז״ל ובעי לכפורי ידיה (בבלי גיטין נ״ו).

משנים – מלשון שניים ור״ל כפולים הראוי להשתמש בהן בשתי עבריהן.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

כפורי – גם הם מזרקים, ונראה שהם קטנים מאגרטלים.

משנים – פירשוהו שניים בערכם לערך אותם שזכר בפסוק הקודם; ויש גם כן להניח בהפך, שמחירם פי שנים על הראשונים, על האגרטלים שלמעלה, או מחמת עָבְיָם או מלאכתם היקרה.

מיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גמצודת ציוןמלבי״םהואיל משההכל

(יא) ^אכׇּל⁠־כֵּלִים֙ לַזָּהָ֣ב וְלַכֶּ֔סֶף חֲמֵ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים וְאַרְבַּ֣ע מֵא֑וֹת הַכֹּ֞ל הֶעֱלָ֣ה שֵׁשְׁבַּצַּ֗ר עִ֚ם הֵעָל֣וֹת הַגּוֹלָ֔ה מִבָּבֶ֖ל לִירוּשָׁלָֽ͏ִם׃

All the vessels of gold and of silver were five thousand and four hundred. All these Sheshbazzar brought up, when they of the captivity were brought up from Babylon to Jerusalem.

א. ‹רווח› ל=פרשה סתומה

מיוחס לרש״ימנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל

כל כלים – עתה כולל חשבון המנויין ושאינן מנויין כולן במניין אחד אבל החשובין הוא מונה.

העלות – לשון יפעל.

All the vessels Now he totals the sum of those counted and those who were not counted all into one number, but the important ones he counts.

when the exiles were brought up Heb. הֵעָלוֹת, [a passive] expression.

העלות – ברוב המדוייקים הה״א בצירי לא בסגול וכן חברו שבמסורת ולפי העלות הענן פ׳ בהעלתך.

לזהב ולכסף – בין של זהב בין של כסף.

חמשת אלפים וכו׳ – כמספר הזה היו כל הכלים הקטנים עם הגדולים ולמעלה לא מנה כ״א הגדולים והחשובים.

עם העלות – העלם יחד עם העלאת בני הגולה.

כל כלים – שחוץ כלים שהוציא נ״נ התנדב גם כורש כלים והיה בין כולם חמשת אלפים וד׳ מאות:

לזהב ולכסף – על דרך מזמור לדוד, כלי הזהב; והלמ״ד משמשת להוראת סמוך.

עם וגו׳ – בהעלותו עמו אנשי הגולה, והיה ראוי לנקד הַעֲלוֹת.\

מיוחס לרש״ימנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משההכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון