Tehillim 1 – תהלים א‏ – Mikraot Gedolot

לָא מְטוּל הֵיכְנָא רַשִׁיעֵי אֱלָהֵן כְּמוֹזָא דִי תַשְׁקְפִנֵיהּ עַלְעוֹלָא.

Not so the wicked; instead, they are like the chaff that the storm-wind will drive.

לא כן הרשעים – זה שאמר הכתוב (שיר השירים ב׳:א׳) אני חבצלת השרון. אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה חביבה אני שחבבת אותי מכל האומות. חבצלת שעשיתי לך צל על ידי בצלאל. השרון שאמרתי לפניו שירה על ידי משה.

דבר אחר: השרון חביבה אני שהייתי חבויה בצלן של מצרים ולשעה קלה כנסני הקב״ה לרעמסס והרטבתי במעשים טובים כשושנה ואמרתי לפניו שירה. שנאמר (ישעיהו ל׳:כ״ט) השיר יהיה לכם כליל התקדש חג. א״ר יוחנן בשם ר׳ שמעון בן יהוצדק פסוק הזה בא ללמד על פרעה ועל סנחריב.

דבר אחר: אני חבצלת השרון אני הוא וחביבה אני שהייתי חבויה בסיני שכפה עלי ההר כגיגית. שנאמר (שמות י״ט:י״ז) ויתיצבו בתחתית ההר. ובשעה קלה הרטבתי במעשים טובים כשושנה ואמרתי (שם כ״ד:ז׳) כל אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע.

דבר אחר: אני חבצלת השרון חביבה אני שהייתי חבויה בצלה של מלכיות וכשיגאל אותי הקב״ה אני מרטבת במעשים טובים ואומרת לפניו שירה. שנאמר (תהלים צ״ח:א׳) שירו לה׳ שיר חדש כי נפלאות עשה. א״ר ברכיה אמרו דור המדבר אני הוא וחביב אני שכל הטובות שבעולם חבויין בי. הדא הוא דכתיב (ישעיהו מ״א:י״ט) אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן. וכשיבקש הקב״ה ממני אני מחזיר לו את פקדונו ואני מרטיב כשושנה ואומרת לפניו שירה. שנאמר (שם ל״ה:א׳) ישושום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת פרוח תפרח ותגל אף גילת ורנן. ורבנן אמרי ארץ אומרת חביבה אני שכל מתי עולם חבויין בי וכשיבקש הקב״ה אני מחזיר לו פקדונו ומרטבת כשושנה ואומרת לפניו שירה. שנאמר (שם כ״ד:ט״ז) מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק. רבי יודן ור׳ אלעזר אמר משל את הצדיקים במשובח שבמינין ובמשובח שבאותו המין. משובח שבמינין שושנה ובמשובח שבאותו המין שושנת העמקים. ולא כשושנת הר שהיא נוחה לכמוש אלא כשושנת העמקים שמרטבת והולכת. ומשל את הרשעים במגונה שבמינין ובמגונה שבאותו המין. וזהו המוץ. שנאמר (תהלים ל״ה:ה׳) יהיו כמוץ לפני רוח. ואומר לא כן הרשעים כי אם כמוץ. ואם תאמר כמוץ שבבקעה שיש בו לחלוחית לא אלא כמוץ הרים לפני רוח. א״ר אבא בר כהנא אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה אני שושנת העמקים הנתונה בעמקי הצרות וכשידלני המקום ממעמקי הצרות אני מרטבת במעשים טובים כשושנה ואומרת לפניו שירה. שנאמר (שם מ׳:ד׳) ויתן בפי שיר חדש. אתיא דרבנן כהדא דר׳ אלעזר המודעי לעתיד לבוא באין אומות העכו״ם לקטרג את ישראל לפני הקב״ה ואומרים לפניו רבונו של עולם אלו שופכי דמים ואלו שופכי דמים אלו עובדים עבודה זרה ואלו עובדים עבודה זרה אלו מגלים עריות ואלו מגלים עריות מפני מה הללו יורדין לגיהנם והללו יורדין לגן עדן. אומר להן אם כן תרד כל אומה ואומה ואלהיה עמה שנאמר (מיכה ד׳:ה׳) כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו. רבי ראובן בשם ר׳ חנינא אמר אלמלא מקרא כתוב אי איפשר לאומרו שנאמר (ישעיהו ס״ו:ס״ז) כי באש ה׳ נשפט. שופט אין כתיב כאן אלא נשפט. והוא שדוד אמר (תהלים כ״ג:ד׳) גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע. שבטך אלו הייסורין שנאמר (שם פ״ט:ל״ג) ופקדתי בשבט פשעם. ומשענתך זו התורה שנאמר (במדבר כ״א:י״ח) במחוקק במשענותם. המה ינחמוני. יכול בלא ייסורין תלמוד לומר אך. יכול בעולם הזה תלמוד לומר (תהלים כ״ג:ו׳) אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי. ולמה ושבתי בבית ה׳. אבא תנחומא אמר למה הצדיקים דומין בעולם הזה לטבלא המוקבעת באבנים טובות ומרגליות ונקובות ידים בתוכה נוטלה ונשפך כל מה שבתוכה ונראה שבח הטבלא. כך הרשעים נבלעים מן העולם כחציר שנאמר (ישעיהו מ׳:ח׳) יבש חציר נבל ציץ. וצדיקים נראין לעולם שנאמר (שם) ודבר אלהינו יקום לעולם. אלו הצדיקים שקיימו דבר אלהינו.

רמז תריח

לא כן הרשעים וגו׳ – רבי יודן ורבי אלעזר משל את הצדיקים למשובח שבמינים וזהו שושנה, שנאמר אני חבצלת השרון שושנת העמקים היא המשובחת שבאותו המין, לא כשושנת ההר שנוחה ליכמש, אלא כשושנת העמקים שמרטבת והולכת, ומשל את הר שעיר במגונה שבמינים זהו מוץ שנאמר לא כן הרשעים כי אם כמוץ, ואם תאמר מוץ שבבקעה שיש בה לחלוחית אלא כמוץ לפני רוח שנאמר יהיו כמוץ לפני רוח.

לא כן הרשעים – ר׳ יודן ורבי פנחס, אמר ר׳ יודן אמר הקב״ה לרשעים אני בראתי העולם בכן שנאמר ויהי כן, אתם אומרים לא כן שנאמר ולב כסילים לא כן, חייכם על כן לא יקומו רשעים במשפט. רבי פנחס אומר אמר הקב״ה לרשעים אני אמרתי ויהי כן ואתם אומרים לא כן, אני אמרתי לא כן ואתם אומרים כן, חייכם לא כן.

ליס כד׳אך אלפאסקין, בל הם כאלהשים אלד׳י תדפעה אלריאח.

אבל אין הרשעים כך (כמו אילן שתול וכו׳) אלא הם כמו המוץ (קליפות החיטה) שהרוחות דוחפות אותם.

ופירשתי לא יקומו שאין להם קיום כמו ולא תהיה לכם תקומה¹, לפי שתיבת קימה בלשונינו לכמה פנים, מהם העמידה על הרגלים כעין אמרו יקומו כל העם ונצבו איש פתח אהלו², ומהם דבר שהוא יזמת פעולה כגון אמרו וקם העם הזה וזנה³, ומהם שהוא מבוכה כגון אמרו קמו ויבשו ועבדך ישמח⁴.

1. ויקרא כו לז.

2. שמות לג ח.

3. דברים לא טז.

4. לקמן קט כח.

ועברת לא יקומו, לא ת׳באת להם, מת׳ל ולא תהיה לכם תקומה, לאן לפט׳הֵ קימה פי לגתנא עלי פנון, מנהא אלוקוף עלי קדם נחו קולה יקומו כל העם ונצבו איש פתח אהלו, ומנהא מא הו קצד פעל מת׳ל קולה וקם העם הזה וזנה, ומנהא מא הו חירה מת׳ל קולה קמו ויבשו ועבדך ישמח.

וקו׳ כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח יתאול וגׄהין מן אלתאויל אחדהמא אן יכון וצף אלהשים פי וקת תדׄרוה אלריח פיה פיכון אסרע מא יכון דׄהאבאً. ואלתׄאני אן יכון וצפאً לה אٔיْ אלדׄי שאנה דׄלך.

ומתׄל אלוגׄה אלאול כאשר יינתק פתיל הנעורת בהריחו אש (שופטים טז:ט) לאן פתיל הנערות ינחלّﹶ והו בהריחו איש אשדّﹶ אנחלאלא גﹶיר אןّ אֲשֶר יכון תפסירה עלי הדׄא אלוגׄה אדׄ ועלי אלוגׄה אלתׄא⁠[ני] אלדׄי.

ולפטׄה מוץ מפרדה ולא יגׄה לגׄמעהא.

The phrase, “Rather, they are like chaff when wind blows” (Psalms 1:4) can be explained (taʾwîl) in two ways. One of them is a description of the chaff at the moment the wind blows it in a circle. It accelerates, which causes it (the chaff) to depart.⁠¹ The second is a description of him,⁠² who possesses that (lightness and is easily moved).⁠³

It is similar to “Whereat he pulled the tendons apart, as a strand of tow comes apart at the touch of fire” (Judg. 16:11), since “a strand of tow” came loose and it is “at the touch of fire” most efficaciously released. Not so ʾašęr, whose explanation (tafsîr) is either the first way “at” or the second way “which.”⁴

The word “môṣ” (Psalms 1:4) is singular and does not appear in the singular.⁠⁵

1. The first explanation identifies the analogue as an attribute (waṣf) of the wicked man, who is compared to whirling chaff before it flies off in the wind. The relationship between the image and topic of the parable is that of chaff to a test. The divergent images of the righteous and wicked (respectively the verdant and non-verdant trees of the first part of the allegory) are characterized by the effect of the test on their steadfastness. Alternatively, ʾašęr means “when,” as in “Rather, they are like chaff when the wind blows.” This temporal meaning is Menahem’s first meaning for the relative pronoun ʾašęr, (Maḥbereṯ, 64*). Ibn Chiquitilla, like Ḥayyûj and Ibn Janâḥ considered ʾašęr a noun, equivalent to the Arabic ʾallaḏî. (Basal 2001, 52, 102–3). Hence, Ibn Janâḥ may have considered אדׄא (at) and אלדׄי (when) as one and the same, (Téné and Maman 2016, 50, n. 17). See (ʾUṣûl, 73, 19 = HaŠôrāšîm, 50). For the interpretation following ‘which’ (Seʿadyah, Psalms, 38, 58; Jepheth b. Eli 1; Targûm, Psalms 29; Ibn Ezra ad. loc; Šôrāšîm, 30).

2. The wicked man.

3. The second explanation compares the mean the chaff blowing away in the wind. ʾašęr retains its usual meaning “which”. The verse translates as “Rather, they are like chaff which the wind blows”.

4. Ka-ʾašęr, according to Ibn Chiquitilla is a temporal noun meaning whereat. ʾašęr is polysemous meaning either when or at.

5. The chaff is a singular collective noun representing the plural noun rešaʿîm “wicked.”

[כמוץ – לשון קש, קומבלא בלעז.]⁠^א

א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים, אך אינו מופיע בכ״י לוצקי 778 ובשאר כתבי היד הקדומים של רש״י.

like chaff An expression of straw, come bale in Old French (comme paille), like straw.

לא כן הרשעים פתרונו: הרשעים הנזכרים למעלה: ״אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים״ (תהלים א׳:א׳).

לא כן – אינן דומין לחפצ⁠[ים בתור]⁠ת יי׳, שהחפצים בתורת^א יי׳ דומין ״לאילן ששרשיו מרובין, ואפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו״ (משנה אבות ג׳:י״ז).

לא כן הרשעים כי אם כמוץ – שאפילו כשאין הרוח מנשבת הוא נדף מפני קלותו, כל שכן שתדפנו רוח.

מוץ – כמו: ״וימץ טל מן הגזה״ (שופטים ו׳:ל״ח). אשקרדורא.¹

1. eschardure: translation of מוץ (“chaff”). A newly attested noun derived from Old French “escharder”, ‘break up; open (a shell)’.

א. בכ״י בטעות: ״בתורה״.

לא – הנה פירש טעם אשרי האיש (תהלים א׳:א׳), כי הרשעים – ואם פרחו כעשב (תהלים צ״ב:ח׳), בבא עליהם הצרה פתאם יאבדו (תהלים צ״ב:י׳), ואם עמדו הם לא יעמדו בניהם שהם חשובים כמוהם. והנה הדבק בשם, נפשו היא שבעה כעץ השתול על המים, והנפש הרחוקה ממנו לעולם רעבה בעולם הזה ואף כי בעולם הבא.

אשר תדפנו רוח – ואיננו. והרוח לא תוכל לנדוף העץ השתול. והטעם: כי השם יציל הצדיק מצרותיו.

לא כן – כמוץ – הדק מהתבן, כמוץ יסוער מגורן (הושע י״ג:ג׳). והנה נפש הצדיק דומה אל הדגן שהוא עומד והרשעים כתבן לפני רוח (איוב כ״א:י״ח).

LIKE THE CHAFF. Motz (chaff) refers to the thin part of the straw. Compare, As the chaff (ka-motz) that is driven by the wind out of the threshing-floor (Hos.13:3).

Note the following: The soul of the righteous is compared to grain, for¹ the grain [unlike the chaff] endures. However, the wicked are like straw before the wind.

1. Literally, “which.”

לא כן הרשעים כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח – אמר: כי הרשעים, ובכללם החטאים והלצים, אינם כן, כי לא יהנו מהם בני אדם ומטובתם, אבל יזיקו להם. ותנועתם לרע היא כמו המוץ, והוא הקש הדק שבתבן שלא יהנו ממנו בני אדם והרוח תדפנו קל מהרה ויזיק בתנועתו, שיכה העוברים בפניהם ובעיניהם, או תדפנו הרוח לבתים או לגנות ויזיק. ולפירוש האחרון שפרשנו הפסוק שלפני זה דרך שכר וגמול טוב, יהיה פירוש זה הפסוק: שיאבדו הרשעים קל מהרה כמו המוץ אשר תדפנו הרוח.

Not so the wicked! But they are like the chaff which the wind driveth away. – He says that the wicked, and in these the sinners and the scornful are included, are not so, for the children of men are not profited by them and by their good (fortune), but they (only) do them harm. Their impulse also for evil is like the chaff – that is, the light stubble in the straw, which is no use to the sons of men, which the wind driveth away very quickly, and which does harm in its movement, for it strikes passers – by in the face and eyes; or the wind driveth it into houses or gardens, and it does harm (there). And according to the latter interpretation which we have adopted of the previous verse – of requital and good reward – the interpretation of this verse will be, that the wicked will perish very quickly like the chaff which the wind driveth away.

לא כן הרשעים. אשר כל עסקם בקנות הון ועושר¹: כי אם כמוץ. שהוא שומר לפרי ואינו פרי כלל, וכן מקבצי הממון לא ישיגו ויקנו זולתי כלים צריכים למשרתי הכח השכלי²:

1. כמו שכתב (פסוק א) שזו מהות ה׳רשע׳, שכל עיסוקו הוא להשיג קניינים והנאות חומריות, ואינו משיג דבר עבור נפשו השכלית, שרק היא נצחית.

2. לעומת הצדיק הקונה שלימות לנפשו המשול ל׳עץ׳, הרשעים משולים ל׳מוץ׳, כי כל עסקם והשתדלותם הגשמית היא עבור הגוף וחושיו, שהם עצמם לא נבראו לשם עצמם, אלא כ׳משרתים׳ של הכח השכלי, שתכלית בריאת האדם עבור נשמתו, אלא שניתן לו גוף וכוחות גשמיים כדי לשרת לנשמתו ושכלו, לקנות שלימות בחייו הגשמיים. נמצא שהגוף ביחס לנשמה נמשל למוץ ביחס לחיטה, שלא נועד אלא לשרת אותה ולשמור עליה, והרשעים שכל עסקם עבור הגוף, לא החיו אלא את המוץ, ומשולים אף הם למוץ שאין לו כל ערך אחרי שנפרד מן החיטה.

הנה אם כן הדריכנו המשורר בנתיב יושר ומסלול נכון אל האושר. והוסיף ואמר לֹא כֵן הָרְשָׁעִים כִּי אִם כַּמֹּץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ. ר״ל, הצדיק שאמרנו נטע אילן ועץ יבש¹ ועשה פרי למעלה², כאמרו (פסוק ג) ׳אשר פריו יתן בעתו׳, והיפך זה הם ׳הרשעים׳, שהם נזרעו דגן ונולדו תבן וקש ו׳מוץ׳, שיצטרך שה׳רוח תדפנו׳ כדי שלא יתערב עם הדגן³, כאמרו (ירמיה כ״ג:כ״ח) ׳מה לתבן את הבר נאום ה׳⁠ ⁠׳, וכאמרו (ישעיה ה׳:ב׳) ׳ויקו לעשות ענבים – ויעש באושים׳:

1. אולי מרמז לכתוב ביחזקאל (יז כד) ׳השפלתי עץ גבוה הגבהתי עץ שפל הובשתי עץ לח והפרחתי עץ יבש׳.

2. לשה״כ בישעיה (לז לא), וראה פירוש רבינו שם.

3. ביאור הדברים, הצדיקים נמשלו לעץ, שנוטעים יחור עץ שאינו ראוי למאכל – והוא גדל ונותן פירות למעלה, לעומת הרשעים שנמשלו לדגן, שזורעים את הגרעינים שהם המאכל עצמו, אך הם לא הצמיחו מאכל כלל, אלא מוץ וקש. ובזה מפרש עוד את המשל ׳אשר פריו יתן בעתו׳, כי הצדיקים רואים את הנולד כמו העץ המכין את הפרי להיות מוכן בעונה הצריך לו, כפירושו לעיל, ולכן מכינים הם את ה׳פרי למעלה׳ – לעולם הבא, ואילו הרשעים אינם חושבים אלא על חיי עולם הזה הגשמיים, ואינם מכינים שום ׳פרי למעלה׳.

כמץ – חסר וא״ו וכן נמסר בהדיא כמץ ב׳ דגושים וחסרים וסימן וגבעות כמץ תשים (ישעיהו מ״א).

כי אם כמוץ אשר – האל״ף בגעיא בספרים מדויקים.

תדפנו – הדלי״ת דגושה.

כמוץ – היא פסולת התבואה כמו כמוץ יסוער מגורן (הושע י״ג:ג׳).

תדפנו – ענין דחיפה והכאה כמו קול עלה נדף (ויקרא כ״ו:ל״ו).

לא כן – לא יהיו רשעים מוצלחים כן ותהי עוד להפך כי מכאובים רבים נכונים לרשע פעם בפעם כמוץ הזה הנדף בכל עת מנשיבת הרוח ולא מצא מנוח.

לא כן הרשעים – אחר שבאר אושר הצדיק, מבאר כי ימצא ההפך ברשעים שלא לבד שלא ימצא להם האושר וההצלחה הנמצא אל הצדיק שעל זה אמר לא כן הרשעים, אבל הם דומים בהפך כמוץ, ולא כמוץ שהדגן בתוכו, שהוא שומר להפרי, שאז הרוח לא יזיזנו ממקומו כי הבר והדגן מגין עליו, רק כמוץ אשר תדפנו רוח – אשר הוסר הדגן מתוכו והרוח ישאנו, כי כן בעוד שההמון מתדבק אל הצדיק לשמרו ולהקיף עליו כמוץ על הדגן בו ימצא סתרה, לא כן אם הוא בפני עצמו כמוץ וקליפה, ובאר גם כן במשל הזה כי כמו שדחיפת המוץ מן הרוח יש לו צורך לזרות ולהבר לנקות הבר מן הפסולת, כן אבדן הרשעים הוא לצורך בל יתערבו עם הצדיקים, שעל זה אמר על כן לא יקומו, ויהיה מלת על כן כמלת כדי שלא יקומו בעדת צדיקים ולא יתערבו עמהם.

כמץ – משרש מצץ, לפי שהרוח המסוערתו היא במוצצת אותו מן התבואה, ומשל זה הוא הפך משל העץ השתול במקום ששרשיו ירבו, וירמיה (י״ז:ח׳) לקח משלו מכאן ופירשו יותר.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון