כי אם בתורת ה׳ חפצו – אמר ר״ל אלו שש מצות שצוה הקב״ה לאדם שנאמר ויצו ה׳ אלהים על האדם. ובתורתו יהגה – באלו שש מצות שנתן לו.

כי אם בתורת ה׳ חפצו – זה שבט לוי שנאמר תורת תורת אמת היתה בפיהו, והיה כעץ שתול וגו׳ זה שבטו של לוי ששתלו הקב״ה בארץ ישראל שכלן נכנסו לארץ. רבי זעירא בשם רבי יהושע כל האנשים והנשים לא מתו אלא משה ואהרן ומרים. ד״א אשרי האיש זה בניו של קרח שלא הלכו בעצת אביהם שנאמר סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים, וכתיב ובני קרח לא מתו. ובדרך חטאים לא עמד שנאמר את מחתות החטאים האלה בנפשותם, ובמושב לצים לא ישב זה קרח שהיה מתלוצץ על משה ואהרן, מה עשה כנס עליהם כל ישראל והקהיל עליהם קרח את כל העדה התחיל לומר לפניהם דברי ליצנות, ואמר אלמנה אחת בשכונתי ועמה שתי נערות יתומות והיה לה שדה אחת, בקשה לחרוש בא משה ואמר לה לא תחרוש בשור ובחמור יחדו, באת לזרוע בא משה ואמר שדך לא תזרע כלאים, באת לקצור ולעשות ערימה אמר הניחי לקט שכחה ופאה, עשתה גורן א״ל תני תרומה ומעשר ראשון ומעשר שני, הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו, מה עשתה מיד עמדה ומכרה את השדה ולקחה שתי כבשות כדי ללבוש מגזותיהם וליהנות מפירותיהן. כיון שילדו בא אהרן לקחת הבכורות שנאמר כל הבכור אשר יולד בבקרך, הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו את הולדות, הגיע זמן גזיזה א״ל תני לי ראשית הגז, אמרה אין כח לעמוד באיש הזה הריני שוחטן ואוכלתן, כיון ששחטה אותן א״ל תני לי הזרוע והלחיים והקיבה, אמרה אחר ששחטתי אותן לא נצלתי מידו, אמרה הרי הן עלי חרם, אמר חרם כלה שלי היא שנאמר כל חרם בישראל לך יהיה, נוטל והלך לו והניחה בוכה היא ובנותיה אריך כדין, הוי כולהון עבדין ותולין בהקב״ה. כי אם בתורת ה׳ חפצו – אלו בניו שאמרו שירה אמרו אנו חייבין בכבוד אבינו נחלוק על משה, עמדו והכריעו עצמן בשביל כבודו של משה. ובתורתו יהגה – אלו בניו של קרח. והיה כעץ שתול על פלגי מים כיון שנבלעו קרח ועדתו נמצאו בניו עומדין כתורן הזה של ספינה שנאמר ויהי לנס, רשב״ג אמר לא היו שלשתן עומדין במקום אחד אלא כל אחד ואחד היה עומד בפני עצמו והיו נראין כג׳ עמודים, והיינו דקאמר ברייתא על מה קאים עלמא על שלשה עמודים, אית דאמרי אבות העולם, ואית דאמרי חנניה מישאל ועזריה, ואית דאמרי שלשה בני קרח. לא כן הרשעים זה קרח ועדתו, על כן לא יקומו רשעים במשפט זה קרח ועדתו, כי יודע ה׳ דרך צדיקים אלו בניו, ודרך רשעים תאבד זה קרח ועדתו. אמר רבא לעולם ילמד אדם תורה ממי שהוא חפץ שנאמר כי אם בתורת ה׳ חפצו – אמר רבי אין אדם לומד תורה אלא במה שלבו חפץ. לוי ורבי שמעון ב״ר הוו יתבי קמיה דרבי קא פסקי סדרא, סליק פרקא, לוי אמר אייתו ספר משלי, רבי שמעון אמר אייתו ספר תהלים, כפייה ללוי אייתי תהלים כי מטו הכא פירש רבי אין אדם לומד תורה אלא ממי שלבו חפץ, קם לוי אכרעיה אמר לו רבי נתת לי רשות לעמוד. אמר רב דימי בר חמא כל העוסק בתורה הקב״ה עושה לו חפציו שנאמר כי אם בתורת ה׳ חפצו. ואמר רבא ליגמר אינש והדר ליסבר שנאמר כי אם בתורת ה׳ חפצו והדר ובתורתו יהגה. ואמר רבא בתחלה נקראת על שמו של הקב״ה שנאמר בתורת ה׳ חפצו ולבסוף נקראת על שמו שנאמר ובתורתו יהגה. והיה כעץ שתול אמר רבי ינאי כעץ שתול ולא כעץ נטוע, כל הלומד תורה מרב אחד אינו רואה סימן ברכה לעולם, ואמר להו רב חסדא לרבנן בעינא דאימא לכו מילתא ומסתפינא דשבקיתו לי ואזליתו כל הלומד תורה מרב אחד אינו רואה ברכה לעולם, שבקוהי ואזלי קמיה דרבא איקפד, אמר להו ה״מ גמרא אבל סברא מחד רבי מעלי כי היכי דלא ליטרוד. על פלגי מים א״ר תנחום בר חנינא לעולם ישלים אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בגמרא, ומי ידע אינש כמה חיי, כי קאמר ביומיה. אשר פריו יתן בעתו אמר אמר רבא אם פריו יתן בעתו עלהו לא יבול ואם לאו על הלמד ועל המלמד נאמר לא כן הרשעים וגו׳.

דבר אחר: ובתורתו יהגה יומם ולילה – ר״א אומר אמרו ישראל לפני הקב״ה רבש״ע רצוננו להיות יגעים בתורה יום ולילה אבל אין לנו פנאי, א״ל הקב״ה קיימו מצות תפלין ומעלה אני עליכם כאלו אתם יגעים בתורה יומם ולילה, ר׳ יוחנן אמר מקרא מלא הוא שנאמר והיה לאות על ידכה וגו׳ למען תהיה תורת ה׳ בפיך, ר׳ יהושע אומר מ״ש ר״א אינו אלא פרט ללילות שאין מצות תפלין אלא ביום שנאמר ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה, [א״ל ר״א] ומה אתה מקיים יומם ולילה, א״ל ר׳ יהושע זה ק״ש שחרית וערבית ומעלה עליהם הכתוב כאלו הן יגעין בתורה, בר קפרא אמר כל מי שהוא שונה שני פרקים שחרית וערבית קיים ובתורתו יהגה יומם ולילה. אמר רבי חייא בר אבא לא אמר בר קפרא אלא במי שהוא רגיל לפשוט בהן, מאן דמוסיף תרתי הלכות בצפרא ותרתי הלכות ברמשא כאלו יגע בתורה יומם ולילה. שאלו את ר׳ יהושע מהו שילמד אדם חכמת יונית, א״ל אם בשעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה מותר שנאמר והגית בו יומם ולילה, א״ל לא ילמד אדם את בנו אפילו אומנות שלא יבטל מד״ת, אמר ליה ובחרת בחיים. תנן בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה אחת ארוכה ואחת קצרה. ר׳ סימון בשם רבי שמעון בר נחמן שיהיו) [ותהא] הגיות יומם ולילה שוים, ע״ש והגית בו יומם ולילה, [אמר ר׳ יוסי] ע״ש שבע ביום הללתיך, רב נחמן אמר בשם רבי אבין כל המקיים שבע ביום הללתיך כאלו קיים והגית בו יומם ולילה.

רמז תרטו

תנו רבנן ואספת דגנך מה ת״ל, לפי שנאמר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה יכול דברים ככתבן ת״ל ואספת דגנך תנהוג בהם מנהג דרך ארץ דברי ר׳ ישמעאל, רשב״י אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה תורתו אימתי נעשית, אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים שנאמר ועמדו זרים ורעו צאנכם, ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי עצמן שנאמר ואספת דגנך, ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידם שנאמר ועבדת את אויביך, אמר אביי הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידם, כרשב״י ולא עלתה בידם. א״ל רבא לרבנן במטותא מנייכו ביומי ניסן וביומי תשרי לא תיתו לבי מדרשא דלא תטרדו במזונייכו כולי שתא. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מה בין דורות הראשונים לדורות האחרונים, הראשונים שעשו תורתן קבע ומלאכתן עראי זה וזה נתקיים בידם, אחרונים שעשו תורתן עראי ומלאכתן קבע זה וזה לא נתקיימו בידם.