Tehillim 1 – תהלים א‏ – Mikraot Gedolot

וִיהֵי כְּאִילָן חַיֵי דִנְצִיב עַל טְיָפֵי מוֹי דִי אִנְבֵּיהּ מְבַשֵׁל בְּעִדָנֵיהּ וְאַטְרְפוֹי לָא נָתְרִין וְכָל לַבְלְבוֹי דִמְלַבְלֵב מְגַרְגָר וּמַצְלָח.

And he will be like a living tree planted by streams of water, whose fruit ripens in due course, and its leaves do not fall, and all its branches that grow ripen and flourish.

והיה כעץ שתול – זה שאמר הכתוב (משלי ג׳:י״ח) עץ חיים היא למחזיקים בה. א״ר יצחק בר׳ חייא למה נקרא תורה עץ חיים. שחביבה על כל החיים. א״ר יודן למה נמשלה בעץ החיים. מה עץ החיים פרוש לכל באי עולם (בגן עולם) בג״ע כך התורה פרושה לכל החיים ומביאתן לחיי העולם הבא. תנא עץ חיים מהלך חמש מאות שנה וכל מימי בראשית מתפלגין תחתיו. ר׳ שמואל בר רב יצחק היה שותל עצמו מחבורה לחבורה כדי לקיים (תהלים קי״ט:צ״ט) מכל מלמדי השכלתי. מהו על פלגי מים כמו טבריה וחברותיה ציפורי וחברותיה. אשר פריו יתן בעתו אלו תלמידיו של אדם שיגעין בתורה ועושין את היום עתים עת לתורה עת למקרא עת למשנה עת לתלמוד. ועלהו לא יבול שהכל צריכין לשיחתו ולתלמודו. וכל אשר יעשה יצליח שהכל צריכים לעצתו. כגון ר׳ אלעזר בן ערך שהיה יועץ עצות ומתקיימות ומצליחות. אמרו לו נביא אתה. אמר להן לא נביא אנכי ולא בן נביא אלא כך אני מקובל מרבותי כל עצה שהיא לשם שמים סופה להתקיים. א״ר מנשיא מקרא מלא הוא שנאמר (משלי י״ט:כ״א) ועצת ה׳ היא תקום. עצה שיש בה דבר ה׳ היא תקום.

והיה כעץ שתול – ששתלו הקב״ה בג״ע, אשר פריו יתן בעתו – זה קין. ועלהו לא יבול – זה הבל. וכל אשר יעשה יצליח – זה שת. לא כן הרשעים זה נחש. לא יקומו רשעים במשפט זה נחש, שהכל מתרפאים לעתיד לבא חוץ מן הנחש וגבעוני שנאמר ונחש עפר לחמו, גבעוני מנין והעובד העיר. כי יודע ה׳ דרך צדיקים אלו אדם וחוה, ודרך רשעים תאבד זה נחש שאין לו רפואה.

רמז תריד

דבר אחר כעץ שתול – נטוע אין כתיב כאן אלא שתול ללמדך שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו, וכתוב אחד אומר לא ימוש ספר הזה מפיך, אם עשית כן אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל, תצליח בעוה״ז ותשכיל לעוה״ב, ועוד כתיב בהתהלכך תנחה אותך בעולם הזה, בשכבך תשמור עליך בקבר מן רמה ותולעה, והקיצות היא תשיחך לעתיד לבא.

דבר אחר מן רמה ותולעה, והקיצות היא תשיחך לעתיד לבא.

וכל אשר יעשה יצליח – (ברמז ז׳).

רמז תרטז

והיה כעץ שתול – אמר רבי יצחק בר ר׳ חייא למה נקראת תורה עץ חיים שחיא חביבה על כל החיים, ואמר רבי יוחנן למה נמשלה לעץ חיים מה עץ חיים פרוש על באי גן עדן, כך התורה פרושה על כל החיים ומביאתו תחת עץ החיים, תני עץ החיים מהלך ת״ק שנה וכל מי בראשית מתפלגין תחתיו, אמר ר׳ אלעזר לא סוף דבר נופו מהלך ת״ק שנה אלא אפי׳ (בירתו) [קורתו]. תניא עץ החיים אחד מששים לגן, וגן אחד מששים לעדן, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, תמצית כור שותה תרקב, תמצית כוש שותה מצרים. נמצאת אומר מצרים מהלך ארבעים יום וכוש מהלך שבע שנים, רבנן אמרין מהארץ לרקיע מהלך ת״ק שנה כנגד אבות הראשונים מה טעם אשר נשבע ה׳ לאבותיכם וגו׳ כימי השמים על הארץ, ממזרח למערב מהלך ת״ק שנה, מה טעם כגבוה השמים וגו׳ כרחוק מזרח מערב.

רמז תריז

רשב״ג בר רב יצחק היה שותל עצמו מחבורה לחבורה על שם מכל מלמדי השכלתי, תמן תנינן ר׳ נהוראי אומר הוי גולה למקום תורה, מהו על פלגי מים כמי טבריא וחברותיה [צפורי וחברותיה]. אשר פריו יתן בעתו – אמר ר׳ יודן אלו תלמידיו של אדם שהוא יגע בהם אלו שתי שעות ביום ואלו שתי שעות בלילה, רבי חנינא אמר זה תלמודו של אדם שהוא יגע ועושה היום עתים עת למקרא עת למשנה עת לגמרא. ועלהו לא יבול – שהכל צריכין לשיחתו ולתלמודו, וכל אשר יעשה יצליח – שיהו הכל צריכין לעצתו כגון ר׳ אלעזר בן ערך שיעץ עצות ומצליחות, אמר לו נביא אתה, אמר לו לא נביא אנכי אלא כך מקובלני מרבותי כל עצה שהיא לשם שמים סופה להתקיים, אמר רב אחא בר אדא מנין שאפילו שיחת תלמיד חכם צריכה למוד, ת״ל ועלהו לא יבול, כי הא דאמר רב שמעון מעשה בטבי עבדו של רבן גמליאל שישן תחת המטה א״ל רבן גמליאל לזקנים ראיתם טבי עבדי שהוא תלמיד חכם ויודע שעבדים פטורים מן הסוכה לפיכך הוא ישן תחת המטה, אמר רבי שמעון משיחתו של רבן גמליאל למדנו שני דברים, למדנו שעבדים פטורין מן הסוכה, ולמדנו שהישן תחת המטה בסוכה לא יצא ידי חובתו.

והיה כעץ שתול – דרש רבי יוסי למה הדבר דומה לאדם שהיה הולך בארץ ציה ונפשו מתחלחלת בצמא, מצא אילן נאה ומעין תחתיו ופירותיו מתוקין וצלו נאה אכל מפירותיו ושתה ממימיו וישן בצלו וחזרה נפשו עליו, בשעת פטירתו ללכת אמר לו אילן במה אברכך שיהו מעינות תחתיך הרי מעינות תחתיך, שיהו פירותיך מתוקין הרי פירותיך מתוקין, שיהא צלך נאה הרי צלך נאה, אלא יהי רצון שכל נטיעות שיטעו ממך יהיו כמותך, כך אמר הקב״ה לאברהם אברהם במה אברכך אם אומר לך הודיעני הרי הודעתני, אם אומר תמליכני הרי המלכתני, אלא יהי רצון שכל צאצאי מעיך יהו כמותך, לכך נאמר והיה כעץ שתול וגו׳ אשר פריו יתן בעתו – אלו תלמידי חכמים שירבו בזרעך, ועלהו לא יבול – שלא יפסוק בעלי אמונים מזרעך, וכל אשר יעשה יצליח – זה אברהם שהרעיש כל מלכי מזרח ומערב תחתיו שנאמר מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו.

פאנה יכון כשג׳רה מגרוסה עלי אקסאם מא, תכ׳רג׳ ת׳מרהא פי וקתה, וורקהא לא יסקט, וכל מא יעמל ינג׳ח פיה.

שהרי הוא יהיה כמו אילן שתול על התפלגות המים שאילן כזה מוציא פירותיו בזמנם והעלים של אילן כזה אינם נופלים. ולא עוד (אלא שהאדם הזה) יצליח בכל מה שיעשה.

יצליח, יצליח בו. כי אין ההצלחה לנפעל אלא לפועל.

וקד כאן קו׳ אשר פריו יתן בעתו מגׄניא ען קו׳ ועלהו לא יבול גיר אנה גׄמע פי דׄלך נועי אלשגׄר אעני מא כאן מנה מתׄמרא וגיר מתׄמר פאלמתׄמר קאל פיה אשר פריו יתן בעתו וגיר אלמתׄמר כׄפﹶי בה אנה לא יסקט לה ורק. וענד קו׳ וכל אשר יעשה יצליח אועב בוצף אלשגׄרה ובדיَ בוצף אלאנסאן אלמשבה בהא פהו אלמעטוף עלי והיה לא עלי וצף אלעץ אלדׄי הו שתול על פלגי מים ומא בעדה אלי ועליהו לא יבול פיכון אלאנסאן פי מכאן אלרענן פכאנה קאל והיה רענן וכל אשר יעשה יצליח.

The verse “Which yields his fruit in season” (Psalms 1:3) is the harvest of the verse, “Whose foliage never fall.” It does not include the species of trees; I mean fruit bearing trees and non-fruit bearing trees. The fruit bearing tree is referred to in, “Which yields his fruit in season,” (Psalms 1:3), whilst the non-fruit bearing tree is included in it (the fruit bearing tree), as it does not lose a leaf.⁠¹ Regarding, “And whatever he produces thrives,” (Psalms 1:3); it inserts a description of the tree before proceeding with a description (waṣf) of the man who is compared (mušabbah) to it (the foliage), since (the man as subject) is referred to in “He is like”, not as a description (waṣf) of the tree which is “Planted beside streams of water,” (Psalms 1:3), but to what follows it, “Whose foliage never fades.” (Psalms 1:1) The man replaces the (tree), as if it said, ‘And he was moist and whatever he (the man) produces, thrives.’²

1. Ibn Chiquitilla translates יבול as יסקט “fall”. So too RASAG ad. loc. Menahem, “fall” (Maḥbereṯ 84*). Ibn Ezra adds a philosophical-allegorical solution to the double expression, “Which yields his fruit in season, Whose foliage never fades” ad. loc.

2. The phrase, “and whatever he produces thrives,” is ambiguous. Is its subject the righteous man who is compared to either the tree’s fruit, or is its subject the tree located by the stream, in which case the verse translates as “and whatever it produces thrives”. Ibn Chiquitilla prefers the first option, identifying the righteous man with the tree’s fruit that yields at the right time. RASAG clarifies the ambiguity in his translates found in his commentary and Introduction; וכל מא יעמל ינגׄח פיה “and whatever he does succeeds.” Since tree is feminine in Arabic and the subject of this clause is masculine, RASAG must read the verse as referring to the righteous man. Ibn Ezra and Radaq cites both explanations anonymously ad. locum. A third explanation offered by Ibn Ezra, which compares the man to a leaf, following “and the leaf thereof for healing” Ez. 47:12. This is the explanation proposed by the massoretes, (Prijs 1959, 185, n. 11).

[שתול – פלנדיץ בלעז. פלגי – ראיירנוש בלעז.]⁠^א

ועלהו לא יבול – אפילו הפסולת שבו לצורך היא, שיחתן של חכמים צריכה תלמוד.

יבול – לשון כמש, פליישטייד.

א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים, אך אינו מופיע בכ״י לוצקי 778 ובשאר כתבי היד הקדומים של רש״י.

planted Heb. שתול, plonte in Old French (plante).

rivulets ruyseys in Old French, (ruisseaux), brooks (Yechezkel 32:6).

and its leaves do not wilt Even the inferior part of it serves a purpose. The conversation of Torah scholars is essential and requires study.

do not wilt Heb. יבול, an expression of wilting, fleistre in Old French.

והיה כעץ שתול על פלגי מים – פתרונו: והיה כגן שתול על פלגי מים, שעץ האמור כאן אינו לשון יחיד, אלא גן שיש בו עץ עושה פירות הרבה.

{ועלהו לא יבול – כמו:}⁠^א והיה עלהו רענן (ירמיהו י״ז:ח׳), שהעלה מכסה את הפרי שלא ישרפנו החמה ביום, הוא שאמרו רבותינו: ״אילמלא עלייא לא מתקיימין אתכליא״ (בבלי חולין צ״ב.).

א. אפשר שבכ״י הושמטו המלים ע״י הדומות.

והיה – פלגי מים – מגזרת חלקים שיצאו מהנהר, וכן: נהר פלגיו (תהלים מ״ו:ה׳). ואמר: פלגי מים – כי הם רבים.

וטעם אשר פריו – שיפתח לבו להבין דברי אמת וסוד נפשו שהוא הפרי.

ועלהו לא יבול – לא ימחה שמו.

ויש אומרים כי השם יתן לו זרע בעתו.

ועלהו לא יבול – רמז להונו.

וכל אשר יעשה יצליח – שב אל אשרי האיש (תהלים א׳:א׳), וכמוהו: ברוך י״י שלא נתננו טרף לשניהם (תהלים קכ״ד:ו׳).

ור׳ משה {אמר}: כי כל אשר יעשה – לכל סעיף שילקח ממנו.

והיה – פלגי – מגזרת פלג לשונם (תהלים נ״ה:י׳).

ועל פלגי מים – על אחת הפלגים, כמו: אל ירכתי הספינה (יונה א׳:ה׳), ויקבר בערי גלעד (שופטים י״ב:ז׳), בן אתונות (זכריה ט׳:ט׳).

ויש אומרים: כי טעם פריו – כמו: בני הנעורים (תהלים קכ״ז:ד׳).

ועלהו לא יבול – עשרו כל ימיו, על דרך: טובה חכמה עם נחלה (קהלת ז׳:י״א).

וכל אשר יעשה יצליח – ישוב על האדם הנמשל לעץ.

ויש אומרים: כי ישוב כל אשר יעשה יצליח – על העץ, כי אם יוקח ממנו סעיף ויוטע, יצליח.

ואחרים אמרו: כי שב על עלהו, כמו: ועלהו לתרופה (יחזקאל מ״ז:י״ב).

ולפי דעתי: כי טעם פריו – הנשמה החכמה שתהיה מלאה תורת אלהים להכיר בוראה ומעשיו העומדים לנצח, ותדבק בעולמה העליון בהפרדה מעל גויתה, כמו הפרי המבושל באילן ויפרד ממנו ואין צורך לו, כי בעבור הפרי היה העץ.

ועלהו לא יבול – זכרו הטוב, כדרך: זכר צדיק לברכה (משלי י׳:ז׳).

וכל אשר יעשה יצליח – הון ובנים וכבוד.

BROOKS OF WATER. The word palge (brooks) is related to the word pallag (divide) in divide (pallag) their tongue (Psalms 55:10). By brooks of water means, by one of the brooks.⁠¹ It is similar to Into the innermost parts (yarkete) of the ship (Jonah 1:5);⁠² And was buried in the cities of Gilead³ (Judges 12:7)⁴ and, the foal of asses⁵ (Zech. 9:9).⁠⁶

Some say that its fruit refers to the children of one’s youth.⁠⁷

AND WHOSE LEAF DOES NOT WITHER. His wealth shall be preserved for as long as he lives, for Wisdom is good with an inheritance (Ecc. 7:11).

AND IN WHATSOEVER HE DOETH HE SHALL PROSPER. The reference is to the person who is compared to a tree. Others say that And whatsoever he doesth he shall prosper⁸ refers to the tree. If a branch will be taken from the tree and planted, it will prosper. Others say that the reference is to its leaf.⁠⁹ It is similar to and the leaf thereof for healing (Ezk. 47:12).

According to my opinion:

[1] Its fruit refers to the rational soul.⁠¹⁰ It will be satiated with God’s Torah. It will know its creator and His everlasting deeds.⁠¹¹ The rational soul will cleave to the¹² upper world¹³ when it leaves the body. The soul when separating from its body can be compared to a ripe fruit on a tree, which separates from the tree. The fruit no longer has a need for the tree, for the tree was created for the fruit.⁠¹⁴

[2] And whose leaf does not whither refers to the memory of the righteous. Compare, The memory of the righteous shall be for a blessing (Prov.10:7).

[3] And in whatsoever he doeth he shall prosper refers to wealth, children¹⁵ and honor.

1. A tree normally grows by a brook of water. Why then does the Psalm speak of brooks? Hence Ibn Ezra comment that by brooks means, by a brook.

2. Wherein yarkete (parts) is to be understood as one of the parts, for Jonah did not lay down in the innermost parts of the ships he rather lay down in one of the innermost parts of the ship.

3. Translated literally.

4. Wherein the meaning of cities is, one of the cities, for Jeptah was not buried in the cities of Gilead.

5. Translated literally.

6. Of asses should be understood as of an ass.

7. In other words piryo (its fruit) refers to the righteous person rather than to the tree. It should be noted that if this is the case then piryo should be rendered, his fruit.

8. According to this opinion ve-khol asher ya’aseh yatzli’ach (And whatsoever he doeth shall prosper) means, and whatsoever it does shall prosper.

9. When used for medicinal purposes.

10. Lit. “The wise soul.” Heb. Ha-neshamah ha-chakhamah. According to Ibn Ezra there are three souls in the human body, a rational soul, an animal soul and a vegetable soul. See Chapter 7 of the Yesod Mora; The Secret of the Torah p. 96.

11. The reference is to the various categories into which all created things fall. The categories are eternal while the particulars are in flux. The soul gains immortality by obtaining knowledge of that which is eternal. See Chapter 1 of the Yesod Mora; The Secret of the Torah p. 33.

12. Lit., “its.”

13. The place of its origin.

14. The body was similarly created to serve the soul. When the soul no longer has any need of the body it discards it.

15. Or sons.

והיה כעץ – דמה האדם הטוב לעץ שתול על פלגי מים ואמר: האדם שיסור מרע ויעשה טוב הנה הוא כעץ השתול על פלגי מים שהוא שבע לעולם, כן הוא ישמח לעולם בחלקו, אם מעט אם הרבה יאכל. ופירוש פלגי מים – שיהא פלג מים מזו הפאה ופלג מים מזו הפאה ויעברו תחתיו ולעולם הוא עליהם.

אשר פריו יתן בעתו – כי העץ שהוא במקום צמא ומקוה למטר, בעת שלא ירד המטר כפי הצורך, לא יתן פריו בעתו, אלא יתעכב ויאחר להוציא פריו מפני צמאונו. אבל העץ השתול על פלגי מים יתן פריו בעתו.

ועלהו לא יבול – כי מפני היובש יבול העלה. וזה שהוא על פלגי מים לא יבול עלהו.

ובעתו – שזכר עומד במקום שנים. כאלו אמר: לא יבול עלהו בעתו והוא עת ימות החמה שצריך צלו לבני אדם. והנה ימצאו בו מרגוע בני אדם העוברים ושבים וינוחו תחתיו לצל העלים, וישתו מן המים אשר תחתיו ויאכלו מפריו. כי בימות הגשמים יפלו העלים מרוב האילנות. או על דרך הפלגה הוא, כי אפילו בימות הגשמים לא יפול עלהו, כמו שהוא במקצת העלים מטבע רוב הלחות אשר בם. וכמו שאמר: לא יבול עלהו ולא יתם (יחזקאל מ״ז:י״ב), ואומר והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה (יחזקאל מ״ז:י״ב). כן האדם הטוב יקחו ממני בני אדם פריו ומוסרו, והוא שילמדו ממנו תורתו ומעשיו הטובים.

ועלהו לא יבול – שיחסו בצל דרכיו הטובים.

ורבותינו פרשו (בבלי עבודה זרה י״ט:): יתן בעתו שמורה בעת שהגיע להוראה ולא קודם עתו. ובהגיע עתו לא ימשוך עצמו מן ההוראה.

ופירוש בעתו – בעת הלמוד למוד, ובעת המעשה מעשה. ועוד פרשו רבותינו זכרם לברכה (שם בקצת שנוי): ועלהו לא יבול שאפילו שיחת חכמים צריכה למוד, כלומר אפילו שיחת חולין שלהם יכול אדם ללמוד ממנה מוסר העולם והנהגת הבריות זה עם זה.

וכל אשר יעשה יצליח – אם יקחו מן העץ הזה מטע יצליח ויהיה כמוהו. וכן האדם הטוב בניו ותולדותיו יהיו כמוהו.

ורבותינו פרשו (שם) וכל אשר יעשה יצליח – אם עוסק בתורה נכסיו מצליחין לו.

ויש לפרש הפסוק הזה דרך ברכה ושלום ושכר טוב. כי אם יסור מדרך הרעה ויעשה טוב יהיה גמולו שיהיה כעץ שתול על פלגי מים.

והחכם ר׳ אברהם אבן עזרא, זכרו לברכה, פרש: כי פריו הנפש החכמה שתהיה מלאה תורה וחכמת אלהים להכיר בוראה ומעשיו העומדים לנצח, ותדבק בעולם העליון בהפרדה מעל גויתה כמו הפרי המבושל באילן ויפרד ממנו ואינו צריך לו. כי בעבור הפרי יהיה העץ.

ועלהו לא יבול – זכרו הטוב, כדרך זכר צדיק לברכה (משלי י׳:ז׳).

וכל אשר יעשה – הון ובנים וכבוד.

And he shall be like a tree – He compares the good man to a tree planted over the streams of water: and says that the man who departs from evil and does good, lo! he is as a tree planted upon streams of water which is continually satisfied; so he rejoices continually in his portion whether he have little to eat or much. And the interpretation of streams of water (is) that there is a stream of water on this side and a stream of water on that side, and they will be passing under it and it will be always over them.

That bringeth forth its fruit in its season – for the tree that is in a thirsty spot and that longs for rain does not bring forth its fruit in its season so long as the necessary rain does not descend, but is late and backward in putting forth its fruit because of its parched condition; but the tree that is planted upon the streams of water brings forth its fruit in its season.

His leaf also shall not wither – for the leaf withers from dryness, but in the case of this (that is planted) over the streams of water – its leaf does not wither. And (the phrase) in its season, which he has mentioned already, is to be supplied here, as if he said: its leaf shall not wither in its season; and this is the hot season when the children of men need its shade. Notice that the children of men who are crossing backwards and forwards find in it (a source of) refreshment, and rest beneath it for the shade of its leaves, and drink from the water under it, and eat of its fruit, for in the rainy season the leaves fall from most of the trees. Or it may be (taken) hyperbolically; for even in the rainy season its leaf does not fall, as is the case with some trees, from the nature of the large amount of sap in them. And as it says, "its leaf shall not wither nor fail" (Ezek. 47:12); it says also, "And the fruit thereof shall be for meat, and the leaf thereof for healing" (ibid.), so from the good man the children of men get his fruit and his instruction, and it is from him they learn his Law (religion) and his good works. Whose leaf also shall not wither, for they will take refuge in the shadow of his good ways. Our teachers have expounded (Bavli Abodah Zarah 19b) bringeth forth in its season (as meaning) that he teaches when he has attained the right to teach and not before his time; but when he has attained his time he does not hold back from the office. And the interpretation of in its season (is) in the time for learning, learning, and in the time for work, work. And further our teachers of blessed memory have interpreted (ibid. with a slight change) whose leaf also shall not wither (as meaning) that even the conversation of the wise must be studied, as though to say that even from their ordinary conversation a man can learn instruction (in the affairs of) the world and (proper) human conduct (in intercourse) one with another.

And whatsoever he produceth shall propser – If a cutting is taken from this tree it flourishes and become like it; so also in the case of the good man, his children and his descendants shall be like him. And our teachers (ibid.) have interpreted thus: and whatsoever he produceth (doeth) shall propser – if he "busies himself with Torah (study) his worldly affairs shall prosper.⁠" It is possible also to interpret this verse by way of blessing and peace and good reward; for if he departs from the evil way and does good his recompense will be that he shall be like a tree planted upon the streams of water. The learned Rabbi Abraham ibn Ezra of blessed memory has interpreted (thus): his fruit is the wise soul which shall be full of Torah and divine wisdom, so as to recognise her Creator and His works which abide forever; and will cleave to the world above on her separation from the body, like the fruit which when it ripens on the tree separates itself from and has no further need of it; for the tree exists for the sake of the fruit. Whose leaf also shall not wither – i.e. his good memorial, in accordance with (the text) "the memory of the just is blessed" (Prov. 10:7). And whatsoever he getteth shall prosper – i.e. wealth, children, and honour.

והיה כעץ שתול על פלגי מים. אמר, כי כאשר ישיג האדם שלימות כזה, יהיה כמו ה׳עץ׳ ה׳שתול על פלגי מים׳ שאינו צריך לעבודת האדם, כי אמנם הכח השכלי האנושי הנקרא ׳צלם אלהים׳, כאשר יהיה על שלימותו, לא יצטרך בפעולתו השכלית משום¹ כח גשמי², וזה יורה שאינו כח בגוף, אבל הוא עצם נבדל מחומר³: אשר פריו יתן בעתו. כאילו זה העץ ישפוט בזמן העתיד ויכין הפרי לאותו הזמן⁴, וכן השכל האנושי בהיותו על שלימותו ישפוט העתיד אשר לא יפול תחת החושים, וזה גם כן מאותותיו שאינו כח בגוף, אבל עצם נבדל מחומר⁵: ועלהו לא יבול. שלא יזקין, וכן השכל האנושי השלם לא יחלש לעת זקנה, אבל יתחזק, וזה גם כן אות שאינו כח בגוף, כי כל שאר הכוחות שהם גשמיות יחלשו לעת זקנה⁶: וכל אשר יעשה יצליח. כי זה העץ⁷, גם שיתן הפרי, לא יחדל להיטיב בזולת זה בכל חלקיו⁸, וכמו כן השכל האנושי, גם שירבה פעולת ההשכלה באיזה מושכל, לא יקרה לו בזה ליאות ועייפות כמו שיקרה לכוחות הגשמיות, אבל יתחזק בזה ויתבונן אז יותר, כאמרם ז״ל (ברכות מ.) ׳אם שמוע – בישן, תשמעו – בחדש׳⁹. וגם זה אות שאינו כח גשמי, אבל כח נבדל ראוי לנצחיות¹⁰:

1. יש לבדוק כת״י: לשום. ובכת״י אוקס׳ היה ׳לשום׳ ותוקן ׳משום׳, ויל״ע. בכת״י פ׳ וח״ח הוא משום.

2. כאשר האדם השלים את שכלו, נמשל שכלו לעץ השתול ליד פלגי מים, שהנהר משקה אותו, ואינו צריך לאדם שיטפל בו. וכן הוא שכלו של אדם שהוא רוחני, וכאשר האדם הביא אותו לשלימותו, יוכל להשתמש בו להשכיל ללא שום כח גשמי, כמו הדמיון שמקורו בחושיו הגשמיים של האדם.

3. כיון שיכול להשכיל מבלי להתבסס על שום כח חומרי, מוכח שכח השכל הינו כח רוחני הנבדל מחומר, כי אין שום כח גשמי שיכול לפעול פעולה בלי כלי גשמי. וכן כתב באור עמים: ׳והביא המשורר מופתים שכליים על אושר ונצחיות האיש הנזכר בהביאו ראיה על טבע זה הכח השכלי אשר בו ישאר מאושר ונצחי באיש, ראשונה, באמרו והיה כעץ שתול על פלגי מים - כלומר, כי כמו שהעץ השתול על פלגי מים לא יצטרך לעובד אדמה שיבוא אליו מן החוץ להוציא את פריו מן הכח אל הפועל, כן זה הכח השכלי לא יצטרך בפעולותיו - והם ההפשט והקיבול - אל שום דבר חוץ ממנו, כמו שהתבאר למעלה, והיפך זה יקרה לכוחות הגשמיות שהם כולם צריכות לכלי גשמי, וזה יורה על היות זה הכוח בלתי גשמי, ומזה יתחייב שהוא עצם פשוט ונצחי׳. ובשיעורים: ׳כי כמו שהעץ הנטוע על המים לא יצטרך לעובד אדמה שיבוא אליו מן החוץ לעבדו ולשמרו ולהוציא את פריו מן הכח אל הפועל, כן זה הכח השכלי אשר בנו לא יצטרך בפעולותיו המיוחדות לו - והם הֶפְשֶט הצורות החומריות מנושאן וקיבולם - אל שום דבר חוץ ממנו, הגם שיצטרך אל נושא, שהן הצורות המדומות, והיפך זה יקרה לכוחות הגשמיות שיצטרכו לכלי גשמי׳. הרי שהוסיף ביאור, שאף שאין השכל צריך שום דבר גשמי שאינו חלק ממנו, בכל זאת צריך הוא לדמיונות, ששורשם בגשמיות, כדי לבסס עליהם את השכלותיו, והשכל הופך את מה שמשיג בדמיון לדבר מושכל. ועניין זה התבאר בפירוש רבינו לצורת הכרובים המרמזים לשכל האנושי, בשמות (כה כ).

4. ׳שהפרי בא בעתו, כי הערמון והזיתים והדברים החמים יבואו בזמן הקור, והפירות הלחים הקרים יבואו בזמן היובש והחום, ודבר בעתו מה טוב׳ (שיעורים). והיינו כי העץ הנותן את פריו בזמן הראוי, שאז צריך לאותו הפרי, הרי שהתחיל לגדל את הפרי זמן רב לפני כן כדי שיהיה מוכן בעתו, והוא משל לאדם המתבונן ורואה את הנולד.

5. כי דבר שהוא כח בגוף – הרי הוא גשמי, ואינו יכול לראות את העתיד, כי את העתיד לא ניתן להשיג בחושים הגשמיים, כי אם בשכל רוחני. וכן כתב באור עמים: ׳באמרו אשר פריו יתן בעתו, שהוא כמו שופט ויודע צורך בני האדם העתיד להיות באותו הזמן, וכמו כן זה הכח השכלי שופט בעתידות, ומבלי אין דרך לשום כח גשמי להתעסק בעתידות כלל, התבאר שזה הכח הוא בלתי גשמי, ומזה יתחייב שהוא עצם נצחי כמו שהתבאר׳. ולפני כן שם: ׳ובלעדי זאת יתבאר זה [שנפש האדם הוא רוחני], כי אמנם זה הכוח [השכל] שופט בעתידות אשר אין דרך לשום כח בגוף להשיגם, ואם כן אין לייחס זה המשפט זולתי לאיזה כח נבדל, כמו שביאר אריסטו בספר ׳הנפש׳ [מאמר ג פרק נג] באמרו ׳השכל מכריח אותנו להישמר מאיזה דבר מפני איזה עתיד, והתאווה תביט לתענוג ההווה עתה׳ עכ״ל׳. ובקהלת (ב יג-טז) כתב רבינו: ׳וראיתי אני שיש יתרון לחכמה - המושגת בכח שכלי, [יותר] מן הסכלות - המשיג את המוחש בלבד, בלתי התבוננות, כיתרון האור מן החושך - שהוא העדר האור, וזה כי החכם עיניו בראשו - רואה את הנולד העתיד, עד שלפעמים ימאס תענוג הווה לברוח מאיזה היזק עתיד, ומזה יתחייב שיהיה זה הכח השכלי כח בלתי גשמי שופט על העתיד, והכסיל בחושך הולך - בלתי רואה את העתיד, ובזה יווקש בו׳. כלומר, כיון שיכול לבחור במה שיהיה טוב עבורו בעתיד למרות שיש לפניו דבר הנראה לחוש הגשמי שהוא יותר טוב עכשיו, מוכח שיש בו הבנה וידיעה על מה שעתיד להיות, והעתיד אינו מוחש, ורק שֵׂכֶל רוחני יכול להשיג דבר כזה, ומכאן מוכח ששכלו של אדם הוא רוחני ונצחי. וראה מש״כ רבינו בבראשית (א א) ובשמות (לד כג) למה נקראו השופטים בשם ׳אלהים׳, ׳כי הם ישפטו לפעמים מבלעדי החושים, כענין שלמה שנאמר עליו (מלכים א׳ ג כח) כִּי חָכְמַת אֱלֹהִים בְּקִרְבּוֹ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט׳ (שמות שם), וראה מש״כ להלן (פב ו).

6. באור עמים כתב: ׳באמרו ועלהו לא יבול - כלומר שלא יזקין, וכמו כן זה הכח לא יחלש, אבל יגבר לעת זקנה כמו שאמרו ז״ל (משנה סוף קנים) תלמידי חכמים כל זמן שמזקינים חכמה נתוספת בהם, ובזה יבחן שהוא נצחי, כי כל דבר שלא יזקין הוא בלי ספק בלתי נפסד׳. וכ״ה בשיעורים. ועוד כתב בשיעורים ׳כי כל דבר שלא יזדקן, לא יפסד בלי ספק׳, א״כ ההוכחה היא כי אם לא יזדקן מוכח שלא יכלה לעולם, הרי שהוא נצחי, ואם הוא נצחי, מוכח שהוא רוחני. ואילו כאן הוכיח שהוא נצחי ורוחני מזה עצמו שלא יזדקן, כי כל מה שהוא גשמי הרי הוא מזדקן ומתכלה. וראה במו״נ (ח״א פל״ב), ומה שהאריך בשיעורים, ובביאורים שם.

7. האבע״ז דן על מי נאמר ׳וכל אשר יעשה יצליח׳, אם על האדם, או על העץ, או על עלהו, ורבינו מפרשו שהמשל על העץ והנמשל על האדם.

8. מלבד הפירות שהוא נותן, העץ מיטיב גם בשאר חלקיו, בענפים והעלים ובשורשו, וכריתת פירותיו אינם גורמים לו להיחלש בשאר הדברים שבו.

9. לא זו בלבד שהתבוננותו של האדם בצעירותו אינה מזיקה להתבוננותו בזקנותו, אלא עוד להיפך, על ידי מה שהשיג לפני כן יוכל להשיג יותר בזקנותו. ובשיעורים הוסיף ׳ועל זה אמר ישעיהו (מ ל) ׳ויעפו נערים וייגעו׳, שהם הכוחות הגשמיות, ׳וקווי ה׳ יחליפו כח׳ (שם), שהוא כח ההשכלה׳, וראה בדברי רבינו באור עמים (פרק השגחה) המובאים בהערות בשיעורים. ובקהלת (יא ט) כתב רבינו: ׳שמח בחור בילדותך - שמח במה שהשגת מן השלימות בילדותך שאין בו טרדות ורעיונים מבהילים, ובזה הוא לזכרון תמיד, כאמרם ז״ל (שבת כא:) ׳למאי נפקא מינה - לגרסא דינקותא׳, ויטיבך לבך בימי בחורותיך, ומה שהשגת אז יעזרך להשיג ולהוסיף שלימות ׳בימי בחורותיך׳, כאמרם ז״ל אם שמוע בישן, תשמע בחדש׳.

10. ובאור עמים: ׳באמרו וכל אשר יעשה יצליח - ובזה יורה על היות זה הכח נבדל מכל הכוחות הגשמיות בשתים, ראשונה, שזה הכח, כפי מה שיוסיף לפעול פעולת ההשכלה המיוחדת אליו - יוסיף הבנה ויכולת להשיג מושכלות זולת המושגים בהשכלתו הראשונה, כמו שאמרו ׳אם שמוע בישן תשמע בחדש׳, והיפך זה יקרה לכוחות הגשמיות, שכולם כאשר יפעלו - יתפעלו ויקרה להם ליאות ויגיעה, כמו שהתבאר למעלה, ובזה יבחן שזה הכוח הוא בלתי גשמי, ובזה יבחן שהוא נצחי, כמו שהתבאר לעיל. שנית, ביאר באמרו וכל אשר יעשה יצליח, שכל פעולות זה הכח ישרות, כאשר התבאר, והיפך זה קרה לכל כוח גשמי, כי רבות מפעולותיו הן בלתי ישרות׳. וגם בשיעורים ביאר שעניין ׳וכל אשר יעשה יצליח׳ מתחלק לשניים, אלא שלא פירש מפני שפעולותיו ישרות, אלא ׳שבהשכיל זה הכח מושכל חזק, כל שכן וכל שכן שישכיל הרפה, היפך החושים, שאם יתקעו באוזן אדם בחצוצרות וקול שופר, לא יוכל אחר כך לשמוע מה שהיה מוכן לשמוע בתחילה׳. וכדבריו כאן כתב רבינו גם בבראשית (א כז): ׳אמנם, בהיות כי השכל האנושי אף על פי שפעולת השכלתו הוא בלתי שום כלי חָמְרִי [שאינו צריך לשום דבר חומרי כדי להתבונן בשכלו, כמו שביאר ׳והיה כעץ שתול על פלגי מים׳], ותתפשט על בלתי מוחש ועל קצת עתידות [האדם יכול להשיג בשכלו דברים רוחניים שאינם ניתנים לחוש בחושים הגשמיים, וכן להבין מה שיהיה לעתיד, שגם הוא דבר שאינו להשיג בחושים הגשמיים, וזהו ׳אשר פריו יתן בעתו׳], ולא יחלש בהרבותו פעולת השכלתו ולא בעת זקנת הגוף, אבל יוסיף אומץ [׳ועלהו לא יבול׳], ומכל אלה התבאר שהוא נבדל מחומר בלי ספק, כי אמנם היפך כל אלה יִקְרֶה לכוחות הגוף החמריות׳.

ואחרי שהיישיר אל האושר והודיענו את הדרך אשר נלך בה באור ה׳, ובה נקנה נצחיות הנפש ואושרה, הביא המשורר מופתים על נצחיות הנפש בהשכלה, והם ארבעה מופתים להורות היות כח השכלי אשר בנו נבדל ונצחי:

א׳, באמרו וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם, כי כמו שהעץ הנטוע על המים לא יצטרך לעובד אדמה שיבוא אליו מן החוץ לעבדו ולשמרו ולהוציא את פריו מן הכח אל הפועל, כן זה הכח השכלי אשר בָּנוּ לא יצטרך בפעולותיו המיוחדות לו – והם הֶפְשֶׁט הצורות החומריות מנושאן וקיבולם – אל שום דבר חוץ ממנו, הגם שיצטרך אל נושא, שהן הצורות המדומות¹, והיפך זה יקרה לכוחות הגשמיות שיצטרכו לכלי גשמי. אם כן – זה הכח נבדל, ואם כן – הוא נצחי².

ב׳, באמרו אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ, כי כמו שהפרי בא ׳בעתו׳, כי הערמון והזיתים והדברים החמים יבואו בזמן הקור, והפירות הלחים הקרים יבואו בזמן היובש והחום, ׳ודבר בעתו מה טוב׳ (משלי ט״ו:כ״ג), כך זה הכח שופט ויודע צורך בני אדם גם בני איש העתיד להיות באותו הזמן, ומבלי אין דרך לשום כח גשמי להתעסק בעתידות – אם כן מבואר שזהו נצחי ונבדל³.

ג׳, באמרו וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל, כלומר שלא יזקין, וכמו כן זה הכח לא יחלש ויגווע, אבל לעת זקנותו חילים יגבר, כאמרם ז״ל (שבת קנב., וראה במשנה סוף קינים) ׳תלמידי חכמים כל זמן שמזקינים חכמה נתוספת בהם׳, ובזה יבחן שהוא נצחי ובלתי חומרי, כי כל דבר שלא יזדקן, לא יפסד בלי ספק⁴.

ד׳, באמרו וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ, שיורה היות זה הכח נבדל מן הכוחות הגשמיות בשתיים, ראשונה – שזה הכח, מה שיוסיף לפעול פעולתו כל זמן – יוסיף אומץ, היפך הכוחות הגשמיות שכאשר יפעלו – יתפעלו, ועל זה אמר ישעיהו (מ ל) ׳ויעפו נערים וייגעו׳, שהם הכוחות הגשמיות, ׳וקווי ה׳ יחליפו כח׳ (שם), שהוא כח ההשכלה⁵, ומזה יתבאר שהוא נצחי. שנית – שבהשכיל זה הכח מושכל חזק, כל שכן וכל שכן שישכיל הרפה⁶, היפך החושים, שאם יתקעו באוזן אדם בחצוצרות וקול שופר, לא יוכל אחר כך לשמוע מה שהיה מוכן לשמוע בתחילה, ומזה גם כן יתבאר היותו נצחי ונבדל⁷.

ואם יקשה עלינו אדם ממה שאמרו ז״ל (חגיגה יג.) ׳התבונן במה שהורשית, אין לך עסק בנסתרות׳, כאמרו (משלי כ״ה:ט״ז) ׳דבש מצאת אכול דייך פן תשבענו והקאתו׳⁸, יראה אם כן בלתי אמיתי מה שאמרנו, שאחרי השכילו המושכל החזק וישבענו אולי יקיאנו ולא יכיל הרפה. נשיב, כי אין ספק ששכלי האדם נבדלים זה מזה כפי התמזגות הכוחות הגשמיים המשרתים להם והתחלפות קצתם זה מזה, אולם אם יתבונן איש במושכל חזק בערכו, כל שכן שישכיל הרפה, היפך מה שיקרה לחושים⁹.

אלה הם אם כן ארבעה מופתים שהן חמישה, הביא המשורר על נצחיות זה הכח נושא לאושר האחרון, וקצתם נעשו מאריסטו בשלישי מספר ׳הנפש׳. והביא הרב אלו המופתים וקצת פירוש המזמור הזה בספרו ׳אור עמים׳ שחיבר, בחקירת ׳הנפש׳, אפס קצהו תראה וכולו לא תראה, וקחהו משם¹⁰:

1. בשיעורים לבראשית (ח כא): ׳ואין ספק שהשכל עודנו מוטבע בזה החומר יצטרך לכלי הגשמיים בהשכילו כמו שאמר הפילוסוף [ב..] מהנפש וז״ל ׳יתחייב למשכיל שיסתכל בצורות המדומות׳⁠ ⁠׳.

2. באור עמים: ׳והביא המשורר מופתים שכליים על אושר ונצחיות האיש הנזכר בהביאו ראיה על טבע זה הכח השכלי אשר בו ישאר מאושר ונצחי באיש, ראשונה, באמרו והיה כעץ שתול על פלגי מים – כלומר, כי כמו שהעץ השתול על פלגי מים לא יצטרך לעובד אדמה שיבוא אליו מן החוץ להוציא את פריו מן הכח אל הפועל, כן זה הכח השכלי לא יצטרך בפעולותיו – והם ההפשט והקיבול – אל שום דבר חוץ ממנו, כמו שהתבאר למעלה, והיפך זה יקרה לכוחות הגשמיות שהם כולם צריכות לכלי גשמי, וזה יורה על היות זה הכוח בלתי גשמי, ומזה יתחייב שהוא עצם פשוט ונצחי׳. וראה מש״כ בשמות (כה כ) בביאור פעולת ההשכלה הנלמדת מצורת הכרובים.

3. באור עמים: ׳באמרו אשר פריו יתן בעתו, שהוא כמו שופט ויודע צורך בני האדם העתיד להיות באותו הזמן, וכמו כן זה הכח השכלי שופט בעתידות, ומבלי אין דרך לשום כח גשמי להתעסק בעתידות כלל, התבאר שזה הכח הוא בלתי גשמי, ומזה יתחייב שהוא עצם נצחי כמו שהתבאר׳, וראה מש״כ שם לפני כן. וראה מש״כ בקהלת (ב יג-טז). וראה בבראשית (א א) ובשמות (לד כג).

4. באור עמים: ׳באמרו ועלהו לא יבול – כלומר שלא יזקין, וכמו כן זה הכח לא יחלש, אבל יגבר לעת זקנה כמו שאמרו ז״ל תלמידי חכמים כל זמן שמזקינים חכמה נתוספת בהם, ובזה יבחן שהוא נצחי, כי כל דבר שלא יזקין הוא בלי ספק בלתי נפסד׳.

5. ראה באור עמים (פרק השגחה) מש״כ לפרש את נבואת ישעיה שהזכירה כאן: ׳והוסיף להשיב על הטענה אשר אמרו שאין ראוי לנכבד שישגיח על הפחות, ואמר ׳נותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה׳, כלומר שבהיות באישי האדם כח אשר הוא עצם נבדל, ויורה על זה היותו מרבה עצמה לאין אונים, כלומר לעת זקנה, כמו שאמרו ׳תלמידי חכמים כל זמן שמזקינים חכמה ניתוספת בהם׳, ומזה יתבאר שזה הכח הוא בלתי מזקין, ומזה יתחייב שהוא בלתי נפסד, אם כן לא יצדק עליו שיהיה דבר פחות בלתי ראוי אל ההשגחה האלקית אשר חשב החולק באמרו ׳ומאלקי משפטי יעבור׳. והוסיף ראיה על מעלת זה הכח ואמר ויעפו נערים ויגעו ובחורים כשול יכשלו, וקווי ה׳ יחליפו כח׳ וגו׳, כלומר, ויעיד גם כן על היות זה הכח בלתי חמרי ובלתי נפסד, כי אמנם הכוחות החומריות גם בעת הבחרות, כאשר יפעלו, יתפעלו ויקבלו ליאות ועייפות, וזה הכח, כל עוד שיפעל יותר – יוסיף אומץ, כמו שאמרו אם שמוע בישן – תשמע בחדש׳.

6. המושכל הרפה, הקל.

7. ובאור עמים: ׳באמרו וכל אשר יעשה יצליח – ובזה יורה על היות זה הכח נבדל מכל הכוחות הגשמיות בשתים, ראשונה, שזה הכח, כפי מה שיוסיף לפעול פעולת ההשכלה המיוחדת אליו – יוסיף הבנה ויכולת להשיג מושכלות זולת המושגים בהשכלתו הראשונה, כמו שאמרו ׳אם שמוע בישן תשמע בחדש׳, והיפך זה יקרה לכוחות הגשמיות, שכולם כאשר יפעלו – יתפעלו ויקרה להם ליאות ויגיעה, כמו שהתבאר למעלה, ובזה יבחן שזה הכוח הוא בלתי גשמי, ובזה יבחן שהוא נצחי, כמו שהתבאר לעיל. שנית, ביאר באמרו וכל אשר יעשה יצליח, שכל פעולות זה הכח ישרות, כאשר התבאר, והיפך זה קרה לכל כוח גשמי, כי רבות מפעולותיו הן בלתי ישרות׳.

8. לא דרשו בחגיגה פסוק ׳דבש מצאת׳ על ׳במה שהורשית׳, אך בהמשך (יד:) דרשו כן על בן זומא שנכנס לפרדס והציץ ונפגע. וראה זו״ח (ח״ב עא.) ׳דבש מצאת אכול דיך – דבמה שהורשית התבונן ואין לך עסק בנסתרות׳.

9. ראה רמב״ם (הל׳ ע״ז פ״ב ה״ג) ׳כל מחשבה שהוא גורם לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה מוזהרין אנו שלא להעלותה על לבנו וכו׳, מפני שדעתו של אדם קצרה ולא כל הדעות יכולין להשיג האמת על בוריו, ואם ימשך כל אדם אחר מחשבות לבו – נמצא מחריב את העולם לפי קוצר דעתו׳. ויסוד דברי רבינו במו״נ (ח״א פל״ב), וראה פירוש אברבנאל למו״נ שם.

10. וראה גם בפירוש רבינו לבראשית (א כז) שרמז לכל ההוכחות האלה.

והיה כעץ – טעם המלה מיושב ובספרי ספרד הוא״ו בגעיא.

פלגי מים – ברוב הספרים המ״ם קמוצה ועיין במסורה פ׳ עקב על פסוק ארץ נחלי מים וגירסא דהתם ניחא אבל בתילים ס״ו ומשלי למ״ד חשוב בהדי ג׳ פתחין באתנחתא וסוף פסוק ישם נהרות למדבר ושבושא הוא וצ״ל ישם מדבר לאגם מים.

שתול – נטוע כמו שתולים בבית ה׳ (תהלים צ״ב:י״ד).

על – סמוך עמו והחונים עליו (במדבר ב׳:כ״ז).

פלגי מים – אמת המים כמו נהר פלגיו (תהלים מ״ו:ה׳) ע״ש שהוא מתפלג ומתפרש ללכת אילך ואילך.

יבול – יכמוש כמו כאלה נובלת עליה (ישעיהו א׳:ל׳).

והיה – ובעבור זה היה גמול שכרו להיות דומה לאילן הנטוע במקום המים שמגדל פירותיו בזמנו ואף העלים אינם כומשים בעבור מרבית הלחלוחית ושפע הרטיבות כי כן האיש הזה משופע ברוב טובה מבלי מחסור וכאומר הנה מגמול השכר ניכר יושר דרכו.

וכל אשר יעשה – ר״ל ובכל הנטיעות אשר ינטעו ממנו יצליח להיות כמותו וכן צאצאי האיש הזה יהיו כמוהו.

שתול – כבר בארתי בספר התורה והמצוה (קדושים סי׳ מ״ט) ששתילה מורה שנעקר ממקום זה ונשתל במקום אחר, וחז״ל אמרו על זה (בע״ז דף י״ט) כל הלומד מרב אחד אינו רואה סימן ברכה לעולם, שנאמר כעץ שתול ולא כעץ נטוע.

והיה כעץ – אם נפנה אל האדם מצד כח הצומח שבו, אשר מצדו ישתתף בסוגו העליון עם העץ והצומח, נשכילהו כעץ אשר שרשיו נטועים ונשרשים למעלה ונופו נוטה למטה, כי המוח באדם הוא תחת השורש בעץ השדה, ממנו יוצאות כל ההרגשות אל הענפים שהם האיברים כולמו ואליו ישובון, כמו שישלח העץ לחותיו ומזונו מן השורש אל הענפים, מזה ישכיל האדם כי לא כעץ השדה הנהו, אשר חיותו ועקרו באדמה, כי שרשו ועקרו בעליונים משם יקבל שפעו וחיותו, על מוצא פי ה׳ יחיה האדם, ואם על הלחם לבדו יחיה ויפנה אך אל האדמה, אז ידמה כהולך הפוך, ראשו למטה ורגליו למעלה, ואמרו חכמינו זכרונם לברכה שצדיקים דומים כאילן ששרשו נטוע במקום טהרה ונופו נוטה למקום טומאה והרשע בהפך, ויש הבדל בין העץ והעשב, כי העשב נראהו צץ בימי האביב מוציא פרחו וזרעו למינהו, ואז יבול ואיננו, עד שנדמה שכל תכליתו אך קיום מינו לא אישו, לא כן העץ שיתקיים ימים רבים, יוציא ציץ ופרח ופרי, וזרעו בו שנה שנה, כאילו מלבד קיום מינו גם אישו יעמוד ימים רבים והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה, ומצד המשל הזה אמר באושר איש השלם ומעלותיו, (מעלה א׳) כי יהיה כעץ – לא כעשב לא כציץ, אשר רק מינו ישמור והוא תכליתו האחרון, וכן המון בני האדם, לא יעשו מאומה לקיום אישם רק לקיום מינם ולהניח יתרם לעולליהם, כאילו אין להם תכלית אחר רק קיום המין, אבל הוא דומה כעץ אשר מלבד קיום מינו אשר עוד ינוב בשיבה גם אישו יתקיים, ויתן פרי קדש הלולים תורה ומעשים טובים להשארת נפשו (מעלה ב׳) כי הוא דומה כעץ שתול לא כעץ נטוע, כי יש הבדל בין הנטוע והנשתל, הנטוע הוא הנטוע במקומו, והשתול הוא הצמח שנעקר ממקומו ונשתל במקום אחר להשביחו ולתקנו, והנה יש עשבים לחים ורעננים, שאי אפשר לשתלם ממקום למקום מרוב לחותם והם לא ישביחו ולא יתקיימו ימים רבים, אבל העץ אשר אין לחותו רב כל כך ורטוב הוא לפני שמש, עת יעקרנו ממקומו וישתלהו במקום אחר ישביח ויתקיים יותר, כמו שבארתי זאת בפי׳ (איוב ח׳:י״א) היגאה גומא בלא בצה וכו׳ רטוב הוא לפני שמש עיי״ש, שממשיל שם את הרשע כעשב הנטוע במקומו ואי אפשר לשתלו ממקום למקום מרוב לחותו, שזה לפני כל חציר ייבש, ואת הצדיק ממשיל כנטע שאין בו לחות כל כך ונשתל ממקום למקום וזה משוש דרכו ומעפר אחר יצמח, כן הרשע העולם הזה הוא ביתו ופה מקום נטעו, אבל הצדיק נעקר מזה העולם וממאויו, ושותל את עצמו על פלגי מים העליונים כמ״ש שתולים בבית ה׳ (מעלה ג׳) על פלגי מים – כי העץ הנטוע במקום יבש ידאג בשנת בצורת וימוש מעשות פרי, או לא יעשם בזמנם (כמ״ש בירמיה י״ז:ח׳), לא כן הנטוע על פלגי מים שמוצא תמיד מזונו ולחותו, כן הישרים בעדת הפילוסופים אשר התנהגו בצדק וחסד על פי נימוסים שכליים, לא מצאו תמיד די ספקם, כי השכל האנושי ילאה מקלוע אל המטרה תמיד ויטעה ברוב משפטיו, לא כן הנטוע על תורת ה׳ ופקודיו, שימצא תמיד חקו מבלי יחטא (מעלה ד׳) אשר פריו יתן – העץ הזה יתן פריו, רצה לומר לא כעשב וירק שלא יתן רק זרעו ואינו קיים באיש רק במין, כי יתן פריו בעצמו כל שנה, ולא כעץ הנטוע בערבה, שיפסיד ענינו ולא יתן פריו המיוחד לו, רק פירות גרועים ונשחתים, אבל זה פריו המיוחד לו יתן, וכן הצדיק אינו כמשכילים בעכו״ם שמוציאים פרי על ידי עיוניהם ומופתיהם השכליים, אבל אינם פרי הנפש המיוחדת לה מצד שהיא בת מרום אלהית שפריה מצד זה קודש הלולים, ולא יצאו לפועל אך על ידי התורה האלהית ומצותיה (מעלה ה׳) בעתו – שהעץ הזה יוציא פירותיו בזמנו המיוחד לו וכן אושר הנפש והצלחת הצדיקים יהיה בעתם המיוחד עת תשוב לבצרון אל המקום אשר לקחה משם (מעלה ו׳) שגם עלהו לא יבול מצד שהם השומרים את פריו ומגינים עליהם, כן גם הצלחותיו הזמניים עשרו ונכסיו ובריאת גופו יתקיימו ולא יבולו למען יהיו לו עזר אל אושרו האחרון שהוא פריו, כי פרי הצדיק שהוא עוסקו בתורה ובמצות, ישמרו בקל על ידי העלים שהם הקנינים ובריאות הגוף, כי בנבול העלים האלה ישביתהו עניו או חליו מעבודת ה׳ (מעלה ז׳) וכל אשר יעשה יצליח – שהאילן הזה יצליח גם את זרעו שכל אשר נזרע ונטע ממנו יהיה כמוהו, כן הצדיק גם בניו יוצלחו בזכותו גבור בארץ יהיה זרעו דור ישרים יבורך.

שתול – שרש שתל בכל מקום ענינו נתישה ממקום זה ונטיעה במקום אחר יפה ממנו והפכו בלשון חכמים תלש בהיפוך אותיות (מורי שחז״ל) ואולי מקורו שָת⁠־לְ, ושורש שות הוא קדמון לשום ונתן, וכן אד״הר קרא לבנו שת כי שת לי אלהים זרע אחר (בראשית) וגם כאן יבא שרש זה על מקומו, איש צדיק המסיר אזנו מדברי לצים ללמוד תורה הוא כעץ שרשוהו מארץ חררים לנטעו באדמה שמנה.

על פלגי מים – לשון רבים, במקום שנהר מתפלג טרם נפלו לים (כמו נילוס במדינת Delta) ושם האדמה היא זבת חלב ודבש, ורק פעם במקרא בא פלג לשון יחיד, פלג אלהים מלא מים (למטה ס״ה:י׳) הארץ כולה היא פלג אלהים כלומר כולה משקה.

בעתו – לא יקדים ולא יאחר, שאף ההקדמה בפירות האדמה לא לתועלת היא.

עלהו – לשון יחיד, שם כולל לכל טרפי האילן ורק בנחמיה ח׳:ט״ז מצאנוהו לשון רבים, עלי זית ועלי עץ שמן, ועיין במשתדל על פסוק והנה עלה זית טרף בפיה (נח).

יצליח – משרש צלח שענינו עבר (וצלחו הירדן, שמואל ב׳ י״ט:י״ח) יקומו עליו צרים למנעו מלעשות חפצו והוא יעבור עליהם, ומצאנו שרש זה בבנין הקל להוראת פעל עומד, אך בהפעיל נ״ל שהוא תמיד פועל יוצא, וגם כאן פעולו וכל אשר יעשה, ותיבות וכל אשר יעשה יצליח הם לפרש המשל, שלא בלבד יתן עץ זה פריו כי גם עלהו דבר תפל ישאר עליו, וכן ההוגה בתורת ה׳ לא בלבד יגדלו מעשיו הטובים וחכמתו רק גם הצלחתו הזמנית תרבה.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון