Tehillim 126 – תהלים קכו‏ – Mikraot Gedolot

דְזָרְעִין בְּדִמְעֲתָא בְּשַׁבַּחְתָּא יַחְצְדוּן.

Those¹ who sow with tears will harvest with praise.⁠²

1. Those: the people.

2. Harvest with praise: reap in joy and gladness.

ואג׳על אלזארעין בדמע, יחצדון בפרח.

ותעשה שיקצרו בשמחה אלה שזורעים בדמעות.

הזרעים, ועשה שהזורעים בדמעה.

ועלי הדֺא אלמגאז איצֺא יכׄרג קול הזורעים בדמעה ברנה יקצרו לאנה לו אראד וקת זרעהם וכאן אלמריד ללזרע די אלארץׄ לא תתאתי לדֺלך אלקחט ואלגדב לאמתנע מן אלזרע ואנמא יריד אלזארעין אלדֺי זרעוא פי מא מצֺי עלי תרי תֺם אנהם ראוא בעד דֺלך מן אלקחט מא אספוא ונדמוא עלי מן זרעוא לקוא בעד דֺלך מא סרוא בה ואיקנהם בחצדהם למא זרעוא.

By way of a metaphor also, the verse “They who sow in tears shall reap with songs of joy” can be expounded. If it was a time to sow and they wish to do so, they would be prevented because of a lack of rain and drought. Those who sowed their crops wished to do so as seen in the past. Later, they witnessed that drought which they cried about, and repented, as in those who had been sowing in a desolate country. Afterwards, they were joyful in it and certain of their harvest.

אשר הזורעים בה בארץ ציה בדמעה דואגים שסבורים שמא לא תצמח, ברנה קוצרים על ידי אפיקי המים כשהם משולחים בה.

כדכתיב: הזורעים בדמעה ברנה יקצרו – מפני שהזכיר מקום נגב כתב לשון זה, שבמקום נגב היו זורעים בדמעה מפני שאין הזרע גדל שם.

הזורעים – המשיל הגלות לנגב שאין שם מים והישועה כאפיקי מים ודמה בני הגלות כזורעים. והטעם שומרי התורה.

THEY THAT SOW. The psalmist compares the exile to the Negev, which has no water. He compares salvation¹ to streams of water.

The psalmist compares the people of the exile to those who sow. This reference is to those who keep the Torah.⁠²

1. Literally, “the salvation.”

2. Ibn Ezra renders They that sow in tears shall reap in joy as “They that keep the Torah in tears (i.e., in exile) shall reap in joy.”

הזורעים – לפי שדימה הגלות לארץ הנגב, שהזורע יזרע בה בדמעה, כי בזורעו בוכה ומתחנן לאל שימטיר עליה ויקצור מה שזורע בברכה, והדבר רחוק שהזורע בה יקצור ממנה, אם לא יהיו רחמים האל. כן ישראל בגלות, עם כל צרתם, זורעים, והזריעה היא מעשה המצות. ועושים אותם בדמעה מפני צרת הגלות. ומחלים לאל שיוציאם מהגלות, ויקצרו ברכה מה שזרעו בדמעה. והקציר הוא הגמול הטוב, כדכתיב: זרעו לכם צדקה קצרו לפי חסד (הושע י׳:י״ב).

ואמר הזורעים בדמעה, כלומר, מרוב יראתם על יובש הארץ ומתפללים ובוכים לפני האל שלא תהיה יגיעתם לריק. ואחר כן ברנה יקצורו, בהכינך להם גשמים הרבה. וכן נושא משך הזרע, והוא הכלי שהזורע נושא בו הזרע, ונקרא כן על שהזרע נזרע במשך השדה.

הזורעים בדמעה. וצדיקי הדור שזרעו מעשים טובים בגלות ׳בדמעה׳ מרוב רעות וצרות, ברינה יקצורו - יהי רצון שבקיבוץ גלויות ׳יקצרו ברינה׳ פרי מעשיהם¹, והקרן תהיה קיימת להם לעולם הבא:

1. הקצירה שייך בפירות לא בעיקר

הזורעים – אשר הזורעים במקום הנגוב ההוא הלא זרעו בדמעה בחשבם פן לא תצמח ויפסידו הזרע.

ברנה יקצרו – כשבא שם אפיקי המים והצמיחה הנה יקצרו התבואה ברנה.

הזרעים בדמעה – ביגעים לריק ואינם רואים שכר טוב בעמלם, או כל שני המקראות אלה לשון משל, על לחץ הגלות שהועיל לבני ישראל לנתק לבם מזנות אחר עבודה זרה ולהישירו אחר ה׳, שבעבדם אותו תנוח עליהם ברכה.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון