Tehillim 126 – תהלים קכו‏ – Mikraot Gedolot

מַהְלְכָא יַהֲלוֹךְ בִּבְכוּתָא מְסוֹבַר נִגְדָא דְבַר זַרְעָא מֵיתָא יֵיתֵי בְּתּוּשְׁבְּחָא כַּד יְסוֹבַר אֱסַרְתּוֹי.

He will surely go with weeping; the ox that bears a load of seed will surely come with praise, when he bears his sheaves and grazes on the young growth from the furrow.

ואין כאן הו מאר יבכי ויחמל עפיצהֵ אלבד׳אר, פיקבל ברנין ויחמל ג׳רזה.

ואפילו כשעבר הוא היה בוכה כשהוא נושא את שק הזרע. יגיע ברננה כשהוא מרים את חבילותיו.

הלוך, ואם היה הולך ובוכה כאשר נשא סלסלת הזרעונים בוא יבוא ברנה כשהוא נושא אלומותיו. והנה משך שם הכלי. ואם יורשה לי לשער השערות תלושות הייתי אומר שנקרא כן מפני שהפלחים עושין אותו מעור מצה מיובש שאינו קל להשבר ולהתעקם ואם זה נכון הרי הוא תרגום עור – משכא.

וגזרתי אלומותיו מן והנה אנחנו מאלמים אלומים¹.

1. בראשית לז ז.

ואשתקקת אלומותיו מן והנה אנחנו מאלמים אלומים.

והלך ילך ובכה וגו׳ – כן ישראל זורעים בדמעה בגלות וברנה יקצרו כשתשלם משכורתם לעתיד.

He will go along weeping, etc. So do Israel in exile sow charity in tears, and they will reap it when You pay their reward in the future.

הלך – ובכה – הטעם היה בוכה שיפחד שיאבד הזרע.

וטעם משך – הכלי שיש בו הזרע.

ו״ו אלומותיו – שב אל הזרע וזה משל לשכר שומרי התורה וסובלי הגלות.

THOUGH HE GOETH ON HIS WAY WEEPING. Bokheh (weeping) is to be interpreted as “was weeping.”¹ He was weeping because he feared that he would forfeit his seed.

Meshekh (measure of) refers to the utensil wherein the seed is.

The vav of alummotav (his sheaves)⁠² refers back to the seed.⁠³

He shall come home with joy, bearing his sheaves is a metaphor for the reward of those who keep the Torah and suffer the pangs of the exile.

1. Ibn Ezra renders our clause, “Though he that beareth the measure of seed went on his way weeping”; that is, he cried when he carried the seed. Ibn Ezra renders bokheh (weeping) as a perfect, for why would the bearer of seeds cry when things are going well?

2. The vav stands for the pronoun “his” or “its.”

3. According to this interpretation, our verse reads, “He shall come home with joy, bearing its sheaves. The sheaves produced by the seeds planted when weeping.”

הלוך ילך ובכה נשא משך – פירוש: יקר הזרע, וכן: ומשך חכמה מפנינים (איוב כ״ח:י״ח) – יקר החכמה. ונקרא הדבר היקר משך לפי ששמו נמשך למרחוק, והזרע יקר בארץ הנגב. והעני הנושא אותו, והולך אל השדה לזרוע, הולך ובוכה מפחדו שמא יעבוד ולא יצמח מפני יבשות הארץ. והאל רואה דמעיו ומרחם עליו, וממטיר על הארץ, ובעת הקציר יבא לביתו ברנה תחת אשר היה הולך ובוכה בעת הזרע, וישא ברנה אלומות קצירו אל ביתו.

כן ישראל בגלות, סובלים עול הגלות, ונושאים משא המסים לקיים התורה והמצות, שהם הזרע במשל. ובעת הגאולה, שהוא עת הקציר, יבואו אל ארץ ישראל ברנה וישאו אלומות הטובות שייטיב עמהם האל, ויצאו מהגלות בכסף וזהב.

ואמר הלוך ילך ובכה, ר״ל מרוב פחדו, ובסוף יבא ברנה במשא אלומותיו.

והנמשל כי עשיית הטוב הוא הנקרא זריעה כדרך זרעו לכם לצדקה (הושע י, יב), והגמול הוא הקצירה כדרך קצרו לכם לפי חסד (שם). ואמר שישראל מקיימים המצוות בגלות בדמע, ליראתם מפני צרת הגלות, ומיחלים לאל ומתפללים לפניו שיתן להם יכולת לסבול ויתנם מחיה מעט בעבודתם, ואז בעת הגאולה יקחו חלקם בגמול ובאו ציון ברנה. וראיתי מי שפירש על חיי העולם הבא, וקרא הטובות שאדם עושה בעולם הזה זריעה, והגמול לעולם הנצחי קצירה ברנה, כענין יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו (שיר השירים ב, טז). ופירש בנושא אלומותיו שהוא חסר למ״ד, כלומר, בא יבא ברנה לנושא אלומותיו, והוא השכל הפועל אשר ממנו נאצלו הצורות הנדבקות בחומר, ואליו ישובו. והדברים טובים בעצמם, אלא שאין פרטי המקראות נמשכים יפה עליהם.

נושא משך הזרע. שהוצרך בגלות למשוך אלא הלוך ובכה המעשים טובים בחבלי אדם נגד גזירות האומות¹, ובכן ראוי שיבוא ברינה נושא אלומותיו ופרי מעלליו², כאמרו (ישעיה סא ג) ׳לשום לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר [וגו׳] מעטה תהילה תחת רוח כהה׳:

1. יל״ע כת״י, לכאורה יש אי-סדר: נושא משך הזרע. שהוצרך בגלות למשוך אלה המעשים טובים בחבלי אדם הלוך ובכה נגד גזירות האומות. ׳הזריעה היא מעשה הַמִּצְוֹת, ועושים אותם בדמעה, מפני צרת הגלות׳ (רד״ק). ואולי כוונת רבינו כאן [לפי הגירסאות שאולי נמצא] שהגויים מושכי הזרע וישראל נושאים, כמו שפירש רבינו להלן ׳האריכנו למעניתם׳ ודו״ק.

2. ׳כך ישראל זורעין לפני הקב״ה צדקה בדמעה בגלות וברנה יקצורו כשתשלם משכורתם לעתיד׳ (רש״י).

הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע. שהיה זמן משוך וארוך, ולכן עתה בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו, וגאלם למען שמך, כי טוב חסדך:

משך – מלשון משיכה והולכה.

אלומותיו – ענין אגודות תבואה כמו מאלמים אלומים (בראשית ל״ז:ז׳).

נושא משך הזרע – ר״ל בעת היה נושא משיכת והולכת הזרע אל השדה הלא ילך ויבכה מפחדו פן לא תצמח.

בא יבא – אבל יבוא לביתו ברנה בעת ישא האלומות מן השדה אשר ברכו ה׳ והביא בו אפיקי המים והוא כפל ענין במ״ש ור״ל כן נהיה אנחנו עם כי בגולה אנו זורעים מעשה המצות בדמעה על כי חושבים אנחנו שח״ו אבדה תקותינו ובחנם כל מעשי המצות הנה כאשר בא יבוא זמן הגאולה אז נקבל הגמול בשמחה מרובה.

נושא משך הזרע – שימשך כפי מה שזרע לא יותר, וכינוי אלומותיו על הזרע.

הלוך ילך ובכה – שבעת הליכתו לקצור עדיין בוכה מפני שחושב שישא משך הזרע – ר״ל שלא ישא מן השדה רק מה שזרע, שאם זרע כור אינו מצפה לקצור רק כור כפי מה שזרע, ואח״כ פתאום בא יבא מן השדה לביתו ברנה – כי פתאום הוא נושא אלומותיו של הזרע, ושמחה זו גדולה עוד יותר שהיא שמחה פתאומית, ובאור המשל הראשון שתהיה הגאולה קודם הזמן, ובאור המשל השני שהגם שגם בעת הגאולה לא קיוו רק תשועה מועטת, כמו בימי כורש שהיו תחת רשות מלכי פרס ימצאו תשועה גדולה וישאו אלומות ההצלחה.

משך – שאדם מושך הזרע אחריו בזרוק אותו בתלמים הנמשכים כמו חוט.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון