(הקדמה)
פרשה שלש עשרה במה שצוה האל ית׳ לחלוק הארץ ומה שזכר מאשר נתן יהושע בעבר הירדן. תחלתה ויהושע זקן בא בימים, עד ויגשו בני יהודה אל יהושע הגלגל וגו׳, ושאלתי בפרשה הזאת בסדר הפסוקים ששה שאלות:

השאלה הראשונה מה ראה בעל הספר להודיע בכאן שהראובני והגדי וחצי שבט המנשה לקחו נחלתם מעבר הירדן ופרט הארץ אשר כבש משה והנחיל אליהם, באמרו מערוער אשר על שפת נחל ארנון וגו׳ וכל ערי סיחון וגו׳? והנה כבר נזכר כל זה למעלה, באמרו אלה מלכי הארץ אשר הכו בני ישראל וגו׳ כל נחל ארנון וגו׳, ושם פרט כל אלה הארצות שפרט בכאן ואמר בסוף משה עבד ה׳ ובני ישראל הכום, ויתנה משה עבד ה׳ ירושה לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה, ולכן היה מה שכפל הספור הזה מותר, והיה לו לזכור לבד איך נתחלקה אותה הארץ לשני השבטים וחצי השבט לא שזכרה בכלל כמו שזכרה:

השאלה השנית באומרו רק לשבט הלוי לא נתן נחלה אשי ה׳ וגו׳, ומאחר שכבר זכר שתי פעמים שכל הארץ ההיא נתן לראובני ולגדי וחצי שבט המנשה בידוע שלא נתן ממנו לשבט הלוי, ולא היה צריך להודיעו, כמו שלא זכר שלא נתן דבר לשבט יהודה ולא לשבט אחר, ומה לו לזכור זה ביחוד בשבט לוי מבין שאר השבטים?

השאלה השלישית במה שהכניס בתוך ספור גורל ראובן ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בני ישראל בחרב אל חלליהם, והנה בכאן לא ספר ממה שהרגו, כי אם ממה שנחלו ומה שנפל בגורל ראובן, ולכן קשה הכנסו בתוכו שהרגו את בלעם ושהרגוהו בחרב:

השאלה הרביעית באומרו בסוף אלה הגורלות אשר נחל משה בערבות מואב מעבר לירדן וגו׳, ולשבט הלוי לא נתן משה עבד ה׳ נחלה וגו׳, ויקשה למה הוסיף לומר זה פעם שנית? אחרי שכבר זכרו למעלה, ולמה זכר זה ג״כ בשבט לוי ולא זכר כן בשבט משאר השבטים?

השאלה החמשית מה ראה יהושע לזכור בספרו איך נתחלקה הארץ אשר מעבר לירדן לשני השבטים וחצי השבט? והנה זה לא עשה הוא ולא צוה עליו ולמה יזכור אותו? והיה ראוי לבד שיזכור מה שעשה הוא אחרי מות משה, כי מה שעשה משה נזכר בתורה:

השאלה הששית באמרו עוד כי נתן משה נחלת שני המטות וחצי המטה מעבר לירדן וללוים לא נתן נחלה בתוכם, כי היו בני יוסף שני מטות מנשה ואפרים ולא נתנו חלק ללוים בארץ, ויקשה מה ראה לזכור ענין הלוים פעמים הרבה בכל דבור ודבור:

והנני מפר׳ הפסוקי׳ ואשתדל להתיר השאלות כפי האפשרי אצלי וכפי מה שיסבול חומר הפסוקים, כי אין ספק שבאו בהם דברים נכפלים מאד, והמפר׳ לא התעוררו לתת צורך לאותו כפל כלל:

(א) ויהושע זקן בא בימים וגו׳, זכר שבהיות יהושע זקן כפי שניו ובא בימים כפי הכנתו בטבע, והיתה הכנתו מורה על שנותיו ומפני כן היה חלש, לא יוכל לצאת ולבוא, ולא היה ככלב שהיה זקן במספר שנותיו ולא היה בא בימים כפי הכנתו, אבל אמר ככחי אז כחי עתה לצאת ולבוא במלחמה. מפני זה אמר האל ית׳ אתה זקנת באת בימים והארץ נשארה הרבה ממנה לרשתה.

כמו שפירש מיד מה היא הארץ אשר נשארה לרשתה והודיעו אנכי אורישם מפני בני ישראל, ר״ל לאחר מיתתך אני אוריש הערים והמחוזות האלה כלם מפני בני ישראל, כי הם ילחמו באויביהם בלתך.

ולכן צוהו ועתה חלק את הארץ וגו׳, רוצה לומר חלק את הארץ כלה בין הנכבשת ובין הבלתי נכבשת כלה הפילה לישראל בנחלה, באופן שאחרי זה כל אחד יכבוש החלק אשר נפל בחלקו, וגם יהיה בזה תועלת שני והוא, שבהיות המלחמה על האויבים מכל עבר ומכל צד וכל שבט ילחם בארצו לא יוכלו העמים להתקבץ להלחם בבני ישראל, כמו שעשו פעמים בימי יהושע, וכל אחד מהם ישתדל במלחמה המיוחדת אליו. והנה צוהו האל יתברך שהחלוקה הזאת יעשה לתשעת השבטים וחצי שבט המנשה.

ואמרו עמו הראובני והגדי, ר״ל לפי שעם החצי שבט המנשה האחר לקחו הראובני והגדי חלקם ונחלתם בעבר הירדן. ועם היות שלא זכר כאן החצי האחר בפירוש, אמר סתם עמו הראובני לפי שהזכיר החצי הראשון.

ופירש מה הנחלה אשר לקחו ואמר מערוער אשר על שפת וגו׳, וראוי שתדקדק באומרו לקחו נחלתם אשר נתן להם משה וגו׳, לפי שבמה שעבר לא זכר הארצות האלה כי אם להזכיר המלכים שהכה משה, וכן אמר שמה אלה מלכי הארץ אשר הכו בני ישראל וגו׳. ולפי שהוצרך לזכור המלכים אמר סיחון מלך האמורי היושב בחשבון וגו׳, לספר גדולת אותם השני מלכים שלכד משה, שלא היו מלכים קטנים כמלכים אשר לכד יהושע כמו שפירשתי, וא״כ לא נזכרו שם הארצות מפני החלוק כי אם לזכור המלכים שלכד משה, ולכן אמר בסוף משה עבד ה׳ ובני ישראל הכום ויתנה משה עבד ה׳ ירושה לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה, וככה זכר שמה המלכים אשר לכד יהושע ושנתן את ארצם לשבטי ישראל ירושה במחלקותם, אבל לא זכר אם אותם השבטים נתרצו באותה ירושה ולקחו אותה אם לא, כ״א שנתנה משה אליהם, לפי שהיה הדרוש שמה בספור המלכים לא בחלוקת הארץ כמו שאמרתי, ומפני זה כאשר צוה האל ית׳ בחלוקת הארץ, אמר שהראובני והגדי וחצי שבט המנשה לקחו נחלתם באותם הארצות וזכרם כלם פעם שנית, ואין בזה כפל כי היה הזכרון הזה בכאן מפאת החלוק והנחלה, ולמעלה נזכרו בספור המלכים כמו שאמרתי, ולכן אמר בכאן לקחו נחלתם אשר נתן להם משה, רוצה לומר שנתרצו באותה הנחלה, וא״כ היתה הנחלה קיימת כיון שמשה נתנה להם והם קבלוה על עצמם. וראה יהושע בכאן לזכור איך נתחלקה אותה הארץ בימי משה, לפי שהיה עתיד לזכור חלקי שאר השבטים בארץ, חשב לחבר כל הנחלות והזכיר אותם יחד שבטי ישראל, ולכן זכר ראשונה הארצות שכבש משה בכלל ואיך חלקה לאותם השבטים והמשיך אחריה ג״כ חלוקת שאר השבטים. ואולי שהאל יתברך צוהו על זה, ר״ל שיזכור גם כן חלוקת השבטים שהנחיל משה, במה שאמר ועתה חלק את הארץ הזאת בנחלה לתשעת השבטים וחצי השבט המנשה, עמו הראובני והגדי וגו׳, ר״ל ועם זה זכור חלוקת הראובני והגדי, ולא זכר החצי שבט המנשה כי עם שני השבטים השלמים יוכלל, ויהיה פירוש הפסוקים שהראובני והגדי לקחו נחלתם אשר נתן להם משה בעבר הירדן מזרחה. ולפי שלא נחשוב שנתנה אליהם בכלל ושהם חלקוה ביניהם מעצמם, כי בפרשת ראשי המטות לא נזכר שמשה חלק את הארץ לאותם השבטים, כי אם שנתנה אליהם בכלל, מפני זה הוסיף לומר עוד כאשר נתן להם משה עבד ה׳, רוצה לומר שמשה חלקה ביניהם והוא הבדיל והפריש נחלת כל אחד מהם. ולפי שהודיע בכאן שתי פעמים אשר נתן משה כאשר נתן משה, הראשונה לענין הנחלה שהנחילה להם בכלל, והשנית שחלקה ביניהם, לכן ביאר שניהם, אם נתינת הארץ בכלל לאותם השבטים אמר מערוער וגומר, ואם החלוק שחלק ביניהם אמר ויתן משה למטה ראובן וגומר, ויתן משה למטה גד וגומר, ויתן משה לחצי שבט המנשה וגו׳, והותרה עם זה השאלה הראשונה והשאלה החמשית:

ולא הורישו בני ישראל את הגשורי וגו׳, רק לשבט הלוי לא נתן וגו׳. כוונתי ודעתי בזה היא, שהקדים יהושע שני פסוקים האלה להגיד שקרה לו בכל הדברים מה שקרה למשה רבו, אם בענין המלחמה, שכמו שקרה למשה במלחמתו של סיחון ועוג שלא הוריש את כל האויבים ונשארו שמה הגשורי והמעכתי, ועכ״ז לא נמנע מלחלק הארץ לאותם השבטים, ככה יהושע, עם היות שלא כלה להוריש את האויבים ונשארה חלק גדול מהארץ לרשתה, לא נמנע מפני זה מלחלק את הארץ בין השבטים. וזכר עוד שגם כן בענין החלוק עשה כמו שעשה משה רבו, וזה כי עם היות שהלוים היו עתידים להיות להם ערים לשבת מכל חלקי השבטים, וגם מראובן וגד ומנשה, הנה משה לא הבדיל להם ערים כלל מחלקי השבטים ההם אשר מעבר הירדן.

וזהו אמרו רק לשבט הלוי לא נתן משה נחלה וגו׳. ולא אמר זה לבד על נחלת שדה וכרם, כי אם גם על ערים לשבת שלא הפרישם משה אליהם בעת החלוקה ולכן עשאו גם כן יהושע ככה שחלק את הארץ לשבטים ולא הפריש ערי הלוים קודם החלוקה, כ״א אחר שהשלים החלוקה כלה. והיה זה אצלי לפי שהלוים היו נושאי ארון ברית ה׳, ולכן היה ראוי שיקרה אליהם כמו שיקרה לארון, ולא יהיה להם ערים לשבת כי אם אחר היות הארון בעיר מושב, וכן היה במצות האל ית׳, שאחר שצוה בחלוקת הארץ והחולקים אותה צוה בערי המקלט ושיתנו ללוים לשבת וכן היה בשעת המעשה, שלא נתנו הערים ללוים כי אם אחרי היות הארון בשילה וכל הארץ מתחלקת לשבטים. ואמנם אמרו אשי ה׳ ונחלתו וגו׳, יראה שלא יובן בערים לשבת כי אם בנחלת שדה וכרם, אבל אין ראוי שיפורש כן, לפי שהסבה הזאת שנתן תהיה לשלול אותם מכל נחלה, וזה ראוי שיבא בדברי יהושע שהוא הנחיל את הארץ לכל השבטים ולא למשה שהנחיל לבד שני השבטים וחצי, אבל האמת הוא שכיוון למה שאמרתי שלשבט הלוי לא הבדיל משה ערים ללוים מכל שבטי ראובן וגד ומנשה בארצות שהנחיל להם, לפי שהיה ראוי שתהיה נחלתם כמו אשי ה׳, ולא אמר אישים בכאן לבד על מתנות הלוים כ״א בכלל על הענינים האלהיים, וכמו שאחר זה יאמר ה׳ הוא נחלתו ולא זכר אשי ה׳, והכוונה הנה היא שכמו שאשי ה׳ היו לבד אחרי היותם בארץ והתישב הארון בעיר מושב, ככה ערי הלוים ראוי שאז ינתנו אליהם ולא קודם לזה. ואמנם מה כיוון באומרו נחלתם הנה אפרשהו אחרי זה. והותרה השאלה השנית:

ואת בלעם בן בעור וגו׳. כתב רבי דוד קמחי שבלעם חזר למדין לבקש שכרו על העצה שנתן להם למואב ולמדין להזנות בנותיהם היפות כדי שיהיה קצף על ישראל, וכשראה שנתקיימה עצתו הלך לבקש שכרו, ונמצא שמה בעת לכידת הערים והרגוהו ישראל עם חללי העמים ההם, והוא דרך דרש. גם אמרו חז״ל (סנהדרין ק״ו, במ״ר פר׳ כ״ב רפ״ג) שהיה בלעם ומלכי מדין עושים כשפים ובורחים מפני חרב ישראל ופורחים באויר, וכיון שהראה להם פנחס הציץ נפלו על חלליהם. ועוד אמרו (ספרי פר׳ מטות כ״ז עמ׳ ק״ז) שפירוש חלליהם שעשו להם ארבע מיתות בין דין ושפנחס הרג לבלעם. ואחשוב כפי הפשט שמפני שזכר שנתן משה לראובן נחלה והיה מכללה בית פעור, זכר מההשגחה האלהית שבדרך מקרה מצאו שם את בלעם בן בעור הקוסם שהיה קוסם מטבעו ואמתתו, כי היה מה שנזכר מנבואתו דבר שזכה אליו לצורך שעה לכבוד ישראל וכדי לברכם, וכאשר ישראל מצאו שם את בלעם הרגו אותו בחרב על חללי האומות. או יהיה על חלליהם כמו בסבת חלליהם של ישראל, ירמוז למתים בדבר פעור בסבת עצת בלעם, והיה אם כן מקום הרשע שמה המשפט, ובמקום מה שחטא והרג רבים מישראל שם נענש והרגוהו והותרה בזה השאלה השלישית, ועם זה השלים ספור חלק ראובן.

ואמר ויהי גבול ראובן הירדן וגבול, רוצה לומר שהיה גבולי ארץ ראובן הירדן וג״כ גבול אחר מהארץ, וזהו אמרו עוד וגבול, ותרגם יונתן ירדנא ותחומיא, כלומר הערים הסמוכות לירדן:

(לב-לג) אלה אשר נחל משה וגו׳, ולשבט הלוי וגו׳. אחר שזכר חלוקת עבר הירדן לראובן וגד ולחצי שבט המנשה השלים הספור אלה אשר נחל משה וגו׳, ר״ל אלה הם השבטים הנזכרים אשר הנחילם משה בערבות הירדן וגו׳. והנה אמר פעם שנית ולשבט הלוי לא נתן משה נחלה וגו׳, אחרי שכבר אמרו, לפי שכמו שזכרתי יהושע הגיד בכאן שמשה עשה שני דברים, הא׳ לתת הארץ לאותם השבטים, והיה זה בכלל שנתן להם את הארץ ההיא כלה, השנית שהוא עצמו חלקה להם בקו. ולפי שהערים אשר היה הכרחי לתת ללוים היה אפשר שמשה יפרישם ויגבילם, אם בראשונה אחרי תתו את הארץ בכלל לאותם השבטים קודם החלוקה וגם אחריה אחרי שחלקה לשבטים, לזה אמר שלא נתן ללוים הערים ההם לא קודם החלוקה כשנתן הארץ בכללה לשבטים (ולזה אמר למעלה קודם שיזכור החלוקה רק לשבט לוי לא נתן נחלה גם כן) ולא גם כן שהקדיש והבדיל הערים אחר החלוקה, ולכן בכאן אחרי החלוקה הפרטית אמר פעם שנית ולשבט הלוי לא נתן משה נחלה, והנה הסבה בזה הוא שה׳ אלהי ישראל הוא נחלתם, ר״ל שנחלתם היא כמו ארון ה׳, ולכן לא נתנו להם הערים בעוד שהיה הארון הולך ונוסע מבלי ישוב. ואם נפרש נחלה על נחלת שדה וכרם נאמר גם כן שזכר זה בספור נתינת הארץ בכלל וג״כ אחרי החלוק שלא נתנו להם נחלה, וזה כי הנחלה הוא הדבר המיוחד באדם להנחילו לבניו לאלף דור, ולא היו מן ערי הלוים כי היו לבד ערים לשבת, אבל היו מהשבטים אותם הערים, ועם היות שהלוים ישבו בהן לא יוכלו להנחילם ולא למכרם כי אינם נחלתם, והנה יתבאר זה עוד בפסוקים הנמשכים, והותרה עם זה השאלה הרביעית:

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לב]