×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
יהושע י״גתנ״ך
א֣
אָ
(א) אוִיהוֹשֻׁ֣עַ זָקֵ֔ן בָּ֖א בַּיָּמִ֑ים וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜הי״י֜ אֵלָ֗יו אַתָּ֤ה זָקַ֙נְתָּה֙ בָּ֣אתָ בַיָּמִ֔ים וְהָאָ֛רֶץ נִשְׁאֲרָ֥ה הַרְבֵּֽה⁠־מְאֹ֖ד לְרִשְׁתָּֽהּ׃ (ב) זֹ֥את הָאָ֖רֶץ הַנִּשְׁאָ֑רֶת כׇּל⁠־גְּלִיל֥וֹת הַפְּלִשְׁתִּ֖ים וְכׇל⁠־הַגְּשׁוּרִֽי׃ (ג) מִֽן⁠־הַשִּׁיח֞וֹר אֲשֶׁ֣ר׀ עַל⁠־פְּנֵ֣י מִצְרַ֗יִם וְעַ֨ד גְּב֤וּל עֶקְרוֹן֙ צָפ֔וֹנָה לַֽכְּנַעֲנִ֖י תֵּחָשֵׁ֑ב חֲמֵ֣שֶׁת׀ סַרְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֗ים הָֽעַזָּתִ֤י וְהָֽאַשְׁדּוֹדִי֙ הָאֶשְׁקְלוֹנִ֣י הַגִּתִּ֔י וְהָעֶקְרוֹנִ֖י וְהָעַוִּֽים׃ (ד) מִתֵּימָ֞ן כׇּל⁠־אֶ֣רֶץ הַֽכְּנַעֲנִ֗י וּמְעָרָ֛ה אֲשֶׁ֥ר לַצִּידֹנִ֖ים עַד⁠־אֲפֵ֑קָה עַ֖ד גְּב֥וּל הָאֱמֹרִֽי׃ (ה) וְהָאָ֣רֶץ הַגִּבְלִ֗י וְכׇל⁠־הַלְּבָנוֹן֙ מִזְרַ֣ח הַשֶּׁ֔מֶשׁ מִבַּ֣עַל גָּ֔ד תַּ֖חַת הַר⁠־חֶרְמ֑וֹן עַ֖ד לְב֥וֹא חֲמָֽת׃ (ו) כׇּל⁠־יֹשְׁבֵ֣י הָ֠הָ֠ר מִֽן⁠־הַלְּבָנ֞וֹן עַד⁠־מִשְׂרְפֹ֥ת מַ֙יִם֙ כׇּל⁠־צִ֣ידֹנִ֔ים אָֽנֹכִי֙ אֽוֹרִישֵׁ֔ם מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל רַ֠ק הַפִּלֶ֤הָ לְיִשְׂרָאֵל֙ בְּֽנַחֲלָ֔ה כַּאֲשֶׁ֖ר צִוִּיתִֽיךָ׃ (ז) וְעַתָּ֗ה חַלֵּ֞ק אֶת⁠־הָאָ֧רֶץ הַזֹּ֛את בְּנַחֲלָ֖ה לְתִשְׁעַ֣ת הַשְּׁבָטִ֑ים וַֽחֲצִ֖י הַשֵּׁ֥בֶט הַֽמְנַשֶּֽׁהב׃ (ח) עִמּ֗וֹ הָרֽאוּבֵנִי֙ וְהַגָּדִ֔י לָקְח֖וּ נַחֲלָתָ֑ם אֲשֶׁר֩ נָתַ֨ן לָהֶ֜ם מֹשֶׁ֗ה בְּעֵ֤בֶר הַיַּרְדֵּן֙ מִזְרָ֔חָה כַּֽאֲשֶׁר֙ נָתַ֣ן לָהֶ֔ם מֹשֶׁ֖ה עֶ֥בֶד יְהֹוָֽהי״יֽ׃ (ט) מֵעֲרוֹעֵ֡ר אֲשֶׁר֩ עַל⁠־שְׂפַת⁠־נַ֨חַל אַרְנ֜וֹן וְהָעִ֨יר אֲשֶׁ֧ר בְּתוֹךְ⁠־הַנַּ֛חַל וְכׇל⁠־הַמִּישֹׁ֥ר מֵידְבָ֖א עַד⁠־דִּיבֽוֹן׃ (י) וְכֹ֗ל עָרֵי֙ סִיחוֹן֙ מֶ֣לֶךְ הָאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁ֥ר מָלַ֖ךְ בְּחֶשְׁבּ֑וֹן עַד⁠־גְּב֖וּל בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן׃ (יא) וְהַגִּלְעָ֞ד וּגְב֧וּל הַגְּשׁוּרִ֣י וְהַמַּעֲכָתִ֗י וְכֹ֨ל הַ֥ר חֶרְמ֛וֹן וְכׇל⁠־הַבָּשָׁ֖ן עַד⁠־סַלְכָֽה׃ (יב) כׇּל⁠־מַמְלְכ֥וּת עוֹג֙ בַּבָּשָׁ֔ן אֲשֶׁר⁠־מָלַ֥ךְ בְּעַשְׁתָּר֖וֹת וּבְאֶדְרֶ֑עִי ה֤וּא נִשְׁאַר֙ מִיֶּ֣תֶר הָרְפָאִ֔ים וַיַּכֵּ֥ם מֹשֶׁ֖ה וַיֹּרִשֵֽׁם׃ (יג) וְלֹ֤א הוֹרִ֙ישׁוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת⁠־הַגְּשׁוּרִ֖י וְאֶת⁠־הַמַּעֲכָתִ֑י וַיֵּ֨שֶׁב גְּשׁ֤וּר וּמַֽעֲכָת֙ בְּקֶ֣רֶב יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ (יד) רַ֚ק לְשֵׁ֣בֶט הַלֵּוִ֔י לֹ֥א נָתַ֖ן נַחֲלָ֑ה אִשֵּׁ֨י יְהֹוָ֜הי״י֜ אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ ה֣וּא נַחֲלָת֔וֹ כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּר⁠־לֽוֹ׃ (טו) וַיִּתֵּ֣ן מֹשֶׁ֔ה לְמַטֵּ֥ה בְנֵי⁠־רְאוּבֵ֖ן לְמִשְׁפְּחֹתָֽם׃ (טז) וַיְהִ֨י לָהֶ֜ם הַגְּב֗וּל מֵעֲרוֹעֵ֡ר אֲשֶׁר֩ עַל⁠־שְׂפַת⁠־נַ֨חַל אַרְנ֜וֹן וְהָעִ֨יר אֲשֶׁ֧ר בְּתוֹךְ⁠־הַנַּ֛חַל וְכׇל⁠־הַמִּישֹׁ֖ר עַל⁠־מֵידְבָֽא׃ (יז) חֶשְׁבּ֥וֹן וְכׇל⁠־עָרֶ֖יהָ אֲשֶׁ֣ר בַּמִּישֹׁ֑ר דִּיבֹן֙ וּבָמ֣וֹת בַּ֔עַל וּבֵ֖ית בַּ֥עַל מְעֽוֹן׃ (יח) וְיַ֥הְצָה וּקְדֵמֹ֖ת וּמֵפָֽעַת׃ (יט) וְקִרְיָתַ֣יִם וְשִׂבְמָ֔ה וְצֶ֥רֶת הַשַּׁ֖חַר בְּהַ֥ר הָעֵֽמֶק׃ (כ) וּבֵ֥ית פְּע֛וֹר וְאַשְׁדּ֥וֹת הַפִּסְגָּ֖ה וּבֵ֥ית הַיְשִׁמֽוֹת׃ (כא) וְכֹל֙ עָרֵ֣י הַמִּישֹׁ֔ר וְכׇֽל⁠־מַמְלְכ֗וּת סִיחוֹן֙ מֶ֣לֶךְ הָאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁ֥ר מָלַ֖ךְ בְּחֶשְׁבּ֑וֹן אֲשֶׁר֩ הִכָּ֨ה מֹשֶׁ֜ה אֹת֣וֹ׀ וְאֶת⁠־נְשִׂיאֵ֣י מִדְיָ֗ן אֶת⁠־אֱוִ֤י וְאֶת⁠־רֶ֙קֶם֙ וְאֶת⁠־צ֤וּר וְאֶת⁠־חוּר֙ וְאֶת⁠־רֶ֔בַע נְסִיכֵ֣י סִיח֔וֹן יֹשְׁבֵ֖י הָאָֽרֶץ׃ (כב) וְאֶת⁠־בִּלְעָ֥ם בֶּן⁠־בְּע֖וֹר הַקּוֹסֵ֑ם הָרְג֧וּ בְנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵ֛ל בַּחֶ֖רֶב אֶל⁠־חַלְלֵיהֶֽם׃ (כג) וַיְהִ֗י גְּבוּל֙ בְּנֵ֣י רְאוּבֵ֔ן הַיַּרְדֵּ֖ן וּגְב֑וּל זֹ֣את נַחֲלַ֤ת בְּנֵֽי⁠־רְאוּבֵן֙ לְמִשְׁפְּחוֹתָ֔ם הֶעָרִ֖ים וְחַצְרֵיהֶֽן׃ (כד) וַיִּתֵּ֤ן מֹשֶׁה֙ לְמַטֵּה⁠־גָ֔ד לִבְנֵי⁠־גָ֖ד לְמִשְׁפְּחֹתָֽם׃ (כה) וַיְהִ֤י לָהֶם֙ הַגְּב֔וּל יַעְזֵר֙ וְכׇל⁠־עָרֵ֣י הַגִּלְעָ֔ד וַחֲצִ֕י אֶ֖רֶץ בְּנֵ֣י עַמּ֑וֹן עַד⁠־עֲרוֹעֵ֕ר אֲשֶׁ֖ר עַל⁠־פְּנֵ֥י רַבָּֽה׃ (כו) וּמֵחֶשְׁבּ֛וֹן עַד⁠־רָמַ֥ת הַמִּצְפֶּ֖ה וּבְטֹנִ֑ים וּמִֽמַּחֲנַ֖יִם עַד⁠־גְּב֥וּל לִדְבִֽר׃ (כז) וּבָעֵ֡מֶק בֵּ֣ית הָרָם֩ וּבֵ֨ית נִמְרָ֜ה וְסֻכּ֣וֹת וְצָפ֗וֹן יֶ֚תֶר מַמְלְכ֗וּת סִיחוֹן֙ מֶ֣לֶךְ חֶשְׁבּ֔וֹן הַיַּרְדֵּ֖ן וּגְבֻ֑ל עַד⁠־קְצֵה֙ יָם⁠־כִּנֶּ֔רֶת עֵ֥בֶר הַיַּרְדֵּ֖ן מִזְרָֽחָה׃ (כח) זֹ֛את נַחֲלַ֥ת בְּנֵי⁠־גָ֖ד לְמִשְׁפְּחֹתָ֑ם הֶעָרִ֖ים וְחַצְרֵיהֶֽם׃ (כט) וַיִּתֵּ֣ן מֹשֶׁ֔ה לַחֲצִ֖י שֵׁ֣בֶט מְנַשֶּׁ֑ה וַיְהִ֗י לַחֲצִ֛י מַטֵּ֥ה בְנֵי⁠־מְנַשֶּׁ֖ה לְמִשְׁפְּחוֹתָֽם׃ (ל) וַיְהִ֣י גְבוּלָ֗ם מִמַּחֲנַ֨יִם כׇּֽל⁠־הַבָּשָׁ֜ן כׇּֽל⁠־מַמְלְכ֣וּת׀ ע֣וֹג מֶֽלֶךְ⁠־הַבָּשָׁ֗ן וְכׇל⁠־חַוֺּ֥ת יָאִ֛יר אֲשֶׁ֥ר בַּבָּשָׁ֖ן שִׁשִּׁ֥ים עִֽיר׃ (לא) וַחֲצִ֤י הַגִּלְעָד֙ וְעַשְׁתָּר֣וֹת וְאֶדְרֶ֔עִי עָרֵ֛י מַמְלְכ֥וּת ע֖וֹג בַּבָּשָׁ֑ן לִבְנֵ֤י מָכִיר֙ בֶּן⁠־מְנַשֶּׁ֔ה לַחֲצִ֥י בְנֵֽי⁠־מָכִ֖יר לְמִשְׁפְּחוֹתָֽם׃ (לב) אֵ֕לֶּה אֲשֶׁר⁠־נִחַ֥ל מֹשֶׁ֖ה בְּעַֽרְב֣וֹת מוֹאָ֑ב מֵעֵ֛בֶר לְיַרְדֵּ֥ן יְרִיח֖וֹ מִזְרָֽחָה׃ (לג) וּלְשֵׁ֙בֶט֙ הַלֵּוִ֔י לֹא⁠־נָתַ֥ן מֹשֶׁ֖ה נַחֲלָ֑ה יְהֹוָ֞הי״י֞ אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ ה֣וּא נַחֲלָתָ֔ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר לָהֶֽם׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א ‹פפפ› צורת הפרשה מעוצבת כדי להיות מתאימה מיד לאחר צורת השיר בטבלה (רשימת מלכי כנען בסוף פרק י״ב).
ב הַֽמְנַשֶּֽׁה א=הַֽמֲנַשֶּֽׁה (חטף)
E/ע
הערותNotes
(הקדמה) פרשה שלש עשרה במה שצוה האל ית׳ לחלוק הארץ ומה שזכר מאשר נתן יהושע בעבר הירדן. תחלתה ויהושע זקן בא בימים, עד ויגשו בני יהודה אל יהושע הגלגל וגו׳, ושאלתי בפרשה הזאת בסדר הפסוקים ששה שאלות:
השאלה הראשונה מה ראה בעל הספר להודיע בכאן שהראובני והגדי וחצי שבט המנשה לקחו נחלתם מעבר הירדן ופרט הארץ אשר כבש משה והנחיל אליהם, באמרו מערוער אשר על שפת נחל ארנון וגו׳ וכל ערי סיחון וגו׳? והנה כבר נזכר כל זה למעלה, באמרו אלה מלכי הארץ אשר הכו בני ישראל וגו׳ כל נחל ארנון וגו׳, ושם פרט כל אלה הארצות שפרט בכאן ואמר בסוף משה עבד ה׳ ובני ישראל הכום, ויתנה משה עבד ה׳ ירושה לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה, ולכן היה מה שכפל הספור הזה מותר, והיה לו לזכור לבד איך נתחלקה אותה הארץ לשני השבטים וחצי השבט לא שזכרה בכלל כמו שזכרה:
השאלה השנית באומרו רק לשבט הלוי לא נתן נחלה אשי ה׳ וגו׳, ומאחר שכבר זכר שתי פעמים שכל הארץ ההיא נתן לראובני ולגדי וחצי שבט המנשה בידוע שלא נתן ממנו לשבט הלוי, ולא היה צריך להודיעו, כמו שלא זכר שלא נתן דבר לשבט יהודה ולא לשבט אחר, ומה לו לזכור זה ביחוד בשבט לוי מבין שאר השבטים?
השאלה השלישית במה שהכניס בתוך ספור גורל ראובן ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בני ישראל בחרב אל חלליהם, והנה בכאן לא ספר ממה שהרגו, כי אם ממה שנחלו ומה שנפל בגורל ראובן, ולכן קשה הכנסו בתוכו שהרגו את בלעם ושהרגוהו בחרב:
השאלה הרביעית באומרו בסוף אלה הגורלות אשר נחל משה בערבות מואב מעבר לירדן וגו׳, ולשבט הלוי לא נתן משה עבד ה׳ נחלה וגו׳, ויקשה למה הוסיף לומר זה פעם שנית? אחרי שכבר זכרו למעלה, ולמה זכר זה ג״כ בשבט לוי ולא זכר כן בשבט משאר השבטים?
השאלה החמשית מה ראה יהושע לזכור בספרו איך נתחלקה הארץ אשר מעבר לירדן לשני השבטים וחצי השבט? והנה זה לא עשה הוא ולא צוה עליו ולמה יזכור אותו? והיה ראוי לבד שיזכור מה שעשה הוא אחרי מות משה, כי מה שעשה משה נזכר בתורה:
השאלה הששית באמרו עוד כי נתן משה נחלת שני המטות וחצי המטה מעבר לירדן וללוים לא נתן נחלה בתוכם, כי היו בני יוסף שני מטות מנשה ואפרים ולא נתנו חלק ללוים בארץ, ויקשה מה ראה לזכור ענין הלוים פעמים הרבה בכל דבור ודבור:
והנני מפר׳ הפסוקי׳ ואשתדל להתיר השאלות כפי האפשרי אצלי וכפי מה שיסבול חומר הפסוקים, כי אין ספק שבאו בהם דברים נכפלים מאד, והמפר׳ לא התעוררו לתת צורך לאותו כפל כלל:
(א) ויהושע זקן בא בימים וגו׳, זכר שבהיות יהושע זקן כפי שניו ובא בימים כפי הכנתו בטבע, והיתה הכנתו מורה על שנותיו ומפני כן היה חלש, לא יוכל לצאת ולבוא, ולא היה ככלב שהיה זקן במספר שנותיו ולא היה בא בימים כפי הכנתו, אבל אמר ככחי אז כחי עתה לצאת ולבוא במלחמה. מפני זה אמר האל ית׳ אתה זקנת באת בימים והארץ נשארה הרבה ממנה לרשתה. (ו) כמו שפירש מיד מה היא הארץ אשר נשארה לרשתה והודיעו אנכי אורישם מפני בני ישראל, ר״ל לאחר מיתתך אני אוריש הערים והמחוזות האלה כלם מפני בני ישראל, כי הם ילחמו באויביהם בלתך. (ז) ולכן צוהו ועתה חלק את הארץ וגו׳, רוצה לומר חלק את הארץ כלה בין הנכבשת ובין הבלתי נכבשת כלה הפילה לישראל בנחלה, באופן שאחרי זה כל אחד יכבוש החלק אשר נפל בחלקו, וגם יהיה בזה תועלת שני והוא, שבהיות המלחמה על האויבים מכל עבר ומכל צד וכל שבט ילחם בארצו לא יוכלו העמים להתקבץ להלחם בבני ישראל, כמו שעשו פעמים בימי יהושע, וכל אחד מהם ישתדל במלחמה המיוחדת אליו. והנה צוהו האל יתברך שהחלוקה הזאת יעשה לתשעת השבטים וחצי שבט המנשה. (ח) ואמרו עמו הראובני והגדי, ר״ל לפי שעם החצי שבט המנשה האחר לקחו הראובני והגדי חלקם ונחלתם בעבר הירדן. ועם היות שלא זכר כאן החצי האחר בפירוש, אמר סתם עמו הראובני לפי שהזכיר החצי הראשון. (ט) ופירש מה הנחלה אשר לקחו ואמר מערוער אשר על שפת וגו׳, וראוי שתדקדק באומרו לקחו נחלתם אשר נתן להם משה וגו׳, לפי שבמה שעבר לא זכר הארצות האלה כי אם להזכיר המלכים שהכה משה, וכן אמר שמה אלה מלכי הארץ אשר הכו בני ישראל וגו׳. ולפי שהוצרך לזכור המלכים אמר סיחון מלך האמורי היושב בחשבון וגו׳, לספר גדולת אותם השני מלכים שלכד משה, שלא היו מלכים קטנים כמלכים אשר לכד יהושע כמו שפירשתי, וא״כ לא נזכרו שם הארצות מפני החלוק כי אם לזכור המלכים שלכד משה, ולכן אמר בסוף משה עבד ה׳ ובני ישראל הכום ויתנה משה עבד ה׳ ירושה לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה, וככה זכר שמה המלכים אשר לכד יהושע ושנתן את ארצם לשבטי ישראל ירושה במחלקותם, אבל לא זכר אם אותם השבטים נתרצו באותה ירושה ולקחו אותה אם לא, כ״א שנתנה משה אליהם, לפי שהיה הדרוש שמה בספור המלכים לא בחלוקת הארץ כמו שאמרתי, ומפני זה כאשר צוה האל ית׳ בחלוקת הארץ, אמר שהראובני והגדי וחצי שבט המנשה לקחו נחלתם באותם הארצות וזכרם כלם פעם שנית, ואין בזה כפל כי היה הזכרון הזה בכאן מפאת החלוק והנחלה, ולמעלה נזכרו בספור המלכים כמו שאמרתי, ולכן אמר בכאן לקחו נחלתם אשר נתן להם משה, רוצה לומר שנתרצו באותה הנחלה, וא״כ היתה הנחלה קיימת כיון שמשה נתנה להם והם קבלוה על עצמם. וראה יהושע בכאן לזכור איך נתחלקה אותה הארץ בימי משה, לפי שהיה עתיד לזכור חלקי שאר השבטים בארץ, חשב לחבר כל הנחלות והזכיר אותם יחד שבטי ישראל, ולכן זכר ראשונה הארצות שכבש משה בכלל ואיך חלקה לאותם השבטים והמשיך אחריה ג״כ חלוקת שאר השבטים. ואולי שהאל יתברך צוהו על זה, ר״ל שיזכור גם כן חלוקת השבטים שהנחיל משה, במה שאמר ועתה חלק את הארץ הזאת בנחלה לתשעת השבטים וחצי השבט המנשה, עמו הראובני והגדי וגו׳, ר״ל ועם זה זכור חלוקת הראובני והגדי, ולא זכר החצי שבט המנשה כי עם שני השבטים השלמים יוכלל, ויהיה פירוש הפסוקים שהראובני והגדי לקחו נחלתם אשר נתן להם משה בעבר הירדן מזרחה. ולפי שלא נחשוב שנתנה אליהם בכלל ושהם חלקוה ביניהם מעצמם, כי בפרשת ראשי המטות לא נזכר שמשה חלק את הארץ לאותם השבטים, כי אם שנתנה אליהם בכלל, מפני זה הוסיף לומר עוד כאשר נתן להם משה עבד ה׳, רוצה לומר שמשה חלקה ביניהם והוא הבדיל והפריש נחלת כל אחד מהם. ולפי שהודיע בכאן שתי פעמים אשר נתן משה כאשר נתן משה, הראשונה לענין הנחלה שהנחילה להם בכלל, והשנית שחלקה ביניהם, לכן ביאר שניהם, אם נתינת הארץ בכלל לאותם השבטים אמר מערוער וגומר, ואם החלוק שחלק ביניהם אמר ויתן משה למטה ראובן וגומר, ויתן משה למטה גד וגומר, ויתן משה לחצי שבט המנשה וגו׳, והותרה עם זה השאלה הראשונה והשאלה החמשית: (יג) ולא הורישו בני ישראל את הגשורי וגו׳, רק לשבט הלוי לא נתן וגו׳. כוונתי ודעתי בזה היא, שהקדים יהושע שני פסוקים האלה להגיד שקרה לו בכל הדברים מה שקרה למשה רבו, אם בענין המלחמה, שכמו שקרה למשה במלחמתו של סיחון ועוג שלא הוריש את כל האויבים ונשארו שמה הגשורי והמעכתי, ועכ״ז לא נמנע מלחלק הארץ לאותם השבטים, ככה יהושע, עם היות שלא כלה להוריש את האויבים ונשארה חלק גדול מהארץ לרשתה, לא נמנע מפני זה מלחלק את הארץ בין השבטים. וזכר עוד שגם כן בענין החלוק עשה כמו שעשה משה רבו, וזה כי עם היות שהלוים היו עתידים להיות להם ערים לשבת מכל חלקי השבטים, וגם מראובן וגד ומנשה, הנה משה לא הבדיל להם ערים כלל מחלקי השבטים ההם אשר מעבר הירדן. (יד) וזהו אמרו רק לשבט הלוי לא נתן משה נחלה וגו׳. ולא אמר זה לבד על נחלת שדה וכרם, כי אם גם על ערים לשבת שלא הפרישם משה אליהם בעת החלוקה ולכן עשאו גם כן יהושע ככה שחלק את הארץ לשבטים ולא הפריש ערי הלוים קודם החלוקה, כ״א אחר שהשלים החלוקה כלה. והיה זה אצלי לפי שהלוים היו נושאי ארון ברית ה׳, ולכן היה ראוי שיקרה אליהם כמו שיקרה לארון, ולא יהיה להם ערים לשבת כי אם אחר היות הארון בעיר מושב, וכן היה במצות האל ית׳, שאחר שצוה בחלוקת הארץ והחולקים אותה צוה בערי המקלט ושיתנו ללוים לשבת וכן היה בשעת המעשה, שלא נתנו הערים ללוים כי אם אחרי היות הארון בשילה וכל הארץ מתחלקת לשבטים. ואמנם אמרו אשי ה׳ ונחלתו וגו׳, יראה שלא יובן בערים לשבת כי אם בנחלת שדה וכרם, אבל אין ראוי שיפורש כן, לפי שהסבה הזאת שנתן תהיה לשלול אותם מכל נחלה, וזה ראוי שיבא בדברי יהושע שהוא הנחיל את הארץ לכל השבטים ולא למשה שהנחיל לבד שני השבטים וחצי, אבל האמת הוא שכיוון למה שאמרתי שלשבט הלוי לא הבדיל משה ערים ללוים מכל שבטי ראובן וגד ומנשה בארצות שהנחיל להם, לפי שהיה ראוי שתהיה נחלתם כמו אשי ה׳, ולא אמר אישים בכאן לבד על מתנות הלוים כ״א בכלל על הענינים האלהיים, וכמו שאחר זה יאמר ה׳ הוא נחלתו ולא זכר אשי ה׳, והכוונה הנה היא שכמו שאשי ה׳ היו לבד אחרי היותם בארץ והתישב הארון בעיר מושב, ככה ערי הלוים ראוי שאז ינתנו אליהם ולא קודם לזה. ואמנם מה כיוון באומרו נחלתם הנה אפרשהו אחרי זה. והותרה השאלה השנית: (כב) ואת בלעם בן בעור וגו׳. כתב רבי דוד קמחי שבלעם חזר למדין לבקש שכרו על העצה שנתן להם למואב ולמדין להזנות בנותיהם היפות כדי שיהיה קצף על ישראל, וכשראה שנתקיימה עצתו הלך לבקש שכרו, ונמצא שמה בעת לכידת הערים והרגוהו ישראל עם חללי העמים ההם, והוא דרך דרש. גם אמרו חז״ל (סנהדרין ק״ו, במ״ר פר׳ כ״ב רפ״ג) שהיה בלעם ומלכי מדין עושים כשפים ובורחים מפני חרב ישראל ופורחים באויר, וכיון שהראה להם פנחס הציץ נפלו על חלליהם. ועוד אמרו (ספרי פר׳ מטות כ״ז עמ׳ ק״ז) שפירוש חלליהם שעשו להם ארבע מיתות בין דין ושפנחס הרג לבלעם. ואחשוב כפי הפשט שמפני שזכר שנתן משה לראובן נחלה והיה מכללה בית פעור, זכר מההשגחה האלהית שבדרך מקרה מצאו שם את בלעם בן בעור הקוסם שהיה קוסם מטבעו ואמתתו, כי היה מה שנזכר מנבואתו דבר שזכה אליו לצורך שעה לכבוד ישראל וכדי לברכם, וכאשר ישראל מצאו שם את בלעם הרגו אותו בחרב על חללי האומות. או יהיה על חלליהם כמו בסבת חלליהם של ישראל, ירמוז למתים בדבר פעור בסבת עצת בלעם, והיה אם כן מקום הרשע שמה המשפט, ובמקום מה שחטא והרג רבים מישראל שם נענש והרגוהו והותרה בזה השאלה השלישית, ועם זה השלים ספור חלק ראובן. (כג) ואמר ויהי גבול ראובן הירדן וגבול, רוצה לומר שהיה גבולי ארץ ראובן הירדן וג״כ גבול אחר מהארץ, וזהו אמרו עוד וגבול, ותרגם יונתן ירדנא ותחומיא, כלומר הערים הסמוכות לירדן: (לב-לג) אלה אשר נחל משה וגו׳, ולשבט הלוי וגו׳. אחר שזכר חלוקת עבר הירדן לראובן וגד ולחצי שבט המנשה השלים הספור אלה אשר נחל משה וגו׳, ר״ל אלה הם השבטים הנזכרים אשר הנחילם משה בערבות הירדן וגו׳. והנה אמר פעם שנית ולשבט הלוי לא נתן משה נחלה וגו׳, אחרי שכבר אמרו, לפי שכמו שזכרתי יהושע הגיד בכאן שמשה עשה שני דברים, הא׳ לתת הארץ לאותם השבטים, והיה זה בכלל שנתן להם את הארץ ההיא כלה, השנית שהוא עצמו חלקה להם בקו. ולפי שהערים אשר היה הכרחי לתת ללוים היה אפשר שמשה יפרישם ויגבילם, אם בראשונה אחרי תתו את הארץ בכלל לאותם השבטים קודם החלוקה וגם אחריה אחרי שחלקה לשבטים, לזה אמר שלא נתן ללוים הערים ההם לא קודם החלוקה כשנתן הארץ בכללה לשבטים (ולזה אמר למעלה קודם שיזכור החלוקה רק לשבט לוי לא נתן נחלה גם כן) ולא גם כן שהקדיש והבדיל הערים אחר החלוקה, ולכן בכאן אחרי החלוקה הפרטית אמר פעם שנית ולשבט הלוי לא נתן משה נחלה, והנה הסבה בזה הוא שה׳ אלהי ישראל הוא נחלתם, ר״ל שנחלתם היא כמו ארון ה׳, ולכן לא נתנו להם הערים בעוד שהיה הארון הולך ונוסע מבלי ישוב. ואם נפרש נחלה על נחלת שדה וכרם נאמר גם כן שזכר זה בספור נתינת הארץ בכלל וג״כ אחרי החלוק שלא נתנו להם נחלה, וזה כי הנחלה הוא הדבר המיוחד באדם להנחילו לבניו לאלף דור, ולא היו מן ערי הלוים כי היו לבד ערים לשבת, אבל היו מהשבטים אותם הערים, ועם היות שהלוים ישבו בהן לא יוכלו להנחילם ולא למכרם כי אינם נחלתם, והנה יתבאר זה עוד בפסוקים הנמשכים, והותרה עם זה השאלה הרביעית: רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×