על – מתחלק לעשר מחלוקת:
האחד: על העצים אשר על האש (ויקרא א׳:ח׳), עלי עשור ועלי נבל (תהלים צ״ב:ד׳), למקרה במים עליותיו (תהלים ק״ד:ג׳), ומעלתהו (יחזקאל מ״ג:י״ז), ולא תעלה במעלת (שמות כ׳:כ״ב), עלית קיר (מלכים ב ד׳:י׳), הבית הזה יהיה עליון (מלכים א ט׳:ח׳), המה יעלו בהר (שמות י״ט:י״ג), עלתיך הבשר והדם (דברים י״ב:כ״ז), הקם על (שמואל ב כ״ג:א׳), הבוטה בשמים מעלותו (עמוס ט׳:ו׳), יעלו בתהו ויאבדו (איוב ו׳:י״ח).
השני: בתוך הריפות בעלי (משלי כ״ז:כ״ב), יתכן מלה זאת להיות מגזרת ׳מעלי׳, ועוד השני. בהעלתך את הנרות (במדבר ח׳:ב׳), ובהעלת אהרן (שמות ל׳:ח׳), העלה נרתיה (במדבר ח׳:ג׳), ואף אלהים עלה בהם (תהלים ע״ח:ל״א), אם תעלה חמת המלך (שמואל ב י״א:כ׳), לשון הבערה המה.
השלישי: אל אמונה ואין עול (דברים ל״ב:ד׳), מכף מעול וחומץ (תהלים ע״א:ד׳), אף בלב עולת תפעלון (תהלים נ״ח:ג׳), ועלתה קפצה פיה (איוב ה׳:ט״ז), מה מצאו אבותיכם בי עול (ירמיהו ב׳:ה׳).
הרביעי: נורא עלילה (תהלים ס״ו:ה׳), הודיעו בעמים עלילותיו (ישעיהו י״ב:ד׳), את אשר התעללתי (שמות י׳:ב׳), ושם לה עלילת (דברים כ״ב:י״ד), רב העליליה (ירמיהו ל״ב:י״ט), וכל עלה ושחיתה (דניאל ו׳:ה׳).
החמישי: עול ימים וזקן (ישעיהו ס״ה:כ׳), התשכח אשה עולה (ישעיהו מ״ט:ט״ו), שתי פרות עלות (שמואל א ו׳:י׳), עלות ינהל (ישעיהו מ׳:י״א), מפי עוללים וינקים (תהלים ח׳:ג׳), והבקר עלות עלי (בראשית ל״ג:י״ג).
הששי: קול עלה נדף (ויקרא כ״ו:ל״ו), ועלהו לא יבול (תהלים א׳:ג׳), עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים (נחמיה ח׳:ט״ו), והנה עלה זית טרף בפיה (בראשית ח׳:י״א).
השביעי: ופרקת עלו (בראשית כ״ז:מ׳), עול ברזל (דברים כ״ח:מ״ח), שברתי עלך (ירמיהו ב׳:כ׳), וחבל על מפני שמן (ישעיהו י׳:כ״ז).
השמיני: עולל יעוללו כגפן (ירמיהו ו׳:ט׳), וכרמך לא תעולל (ויקרא י״ט:י׳), ונשאר בו עללות (ישעיהו י״ז:ו׳), ועללתי בעפר קרני (איוב ט״ז:ט״ו). ואף יתכן להיות מגזרת עול, שני המראות נראים בדבר.
התשיעי: רפאות תעלה אין לך (ירמיהו ל׳:י״ג), מה הועיל פסל (חבקוק ב׳:י״ח), נחלו ולא יועילו (ירמיהו י״ב:י״ג), ומה נועיל כי נפגע בו (איוב כ״א:ט״ו).
העשירי: מי פלג לשטף תעלה (איוב ל״ח:כ״ה), וגם את התעלה מלא מים (מלכים א י״ח:ל״ה), המים אשר בתעלה לחכה (מלכים א י״ח:ל״ח), תעלת הברכה (ישעיהו ז׳:ג׳), כמו גולה.

והנני אערך לך מהנשארים / עלי אל״ף בי״ת כמאה ועשרים / להיות התשובות מאתים / בעזרת בורא ניב שפתים.¹
אספות – דברי חכמים כדרבנות וכמשמרות^א נטועים (קהלת י״ב:י״א).
מאירות – ביבש קצירה תשברנה נשים באות (ישעיהו כ״ז:י״א).
אגורת – והיה כל הנותר בביתך יבא להשתחות (שמואל א ב׳:ל״ו).
אלוף – ואני ככבש אלוף יובל לטבח (ירמיהו י״א:י״ט).
אל – תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים (שמות י״ב:ט׳).
ארמון – כי ארמון נוטש המון עיר עוזב (ישעיהו ל״ב:י״ד).
אגמון – מנחיריו יצא עשן כדוד נפוח (איוב מ״א:י״ב).
ארבל – וקאם שאון בעמך וכל מבצריך יושד (הושע י׳:י״ד).
אחריתכן – נשבע י״י אלהים בנפשו כי הנה ימים באים (ירמיהו ל׳:ג׳).
תבעה – כקדח אש המסים מים תבעה אש (ישעיהו ס״ד:א׳).^ב
יביע – זבובי מות יבאיש יביע שמן רקח (קהלת י׳:א׳).
בת – שמרני כאישון בת עין (תהלים י״ז:ח׳).
בא – וישב אל אחיו ויאמר הילד איננו (בראשית ל״ז:ל׳).
בשסכם – לכן יען בשסכם על דל (עמוס ה׳:י״א).
ולבקר – אחת שאלתי מאת י״י אתה אבקש (תהלים כ״ז:ד׳).
כגילכם^ג – ויאמר שר הסריסים לדניאל ירא אני (דניאל א׳:י׳).
גלה – לכן גלה עמי מבלי הדעת^ד (ישעיהו ה׳:י״ג).
הגידו – כי שמעתי דבת רבים מגור מסביב (ירמיהו כ״א:י׳, תהלים ל״א:י״ד).
יגון – ופדויי י״י ישובון ובאו ציון ברנה (ישעיהו ל״ה:י׳, נ״א:י״א).
גאלי – זכרה להם אלהי על גאלי הכהונה (נחמיה י״ג:כ״ט).
גל – גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום (שיר השירים ד׳:י״ב).
נגרזתי – ואני אמרתי נגרזתי מנגד עיניך (תהלים ל״א:כ״ג).
ודחון – אדין אזל מלכא להכלא ובת טות (דניאל ו׳:י״ט).
דַשַׁא – כי תשמחו כי תעלזו שסי נחלתי (ירמיהו נ׳:י״א).
וידגו – המלאך הגואל אתי מכל רע יברך את הנערים (בראשית מ״ח:ט״ז).
דגון – על כן לא ידרכו כהני (שמואל א ה׳:ה׳) במות.
דרור – גם צפור מצאה בית ודרור קן לה (תהלים פ״ד:ד׳).
ותהינו – ותענו ותאמרו אלי חטאנו לי״י (דברים א׳:מ״א).
הוצן – ובאו עליך הוצן רכב וגלגל (יחזקאל כ״ג:כ״ד).
הגה – בסאסאה בשלחה תריבנה (ישעיהו כ״ז:ח׳).
יזח – וירכסו את החשן מטבעתיו (שמות כ״ח:כ״ח, ל״ט:כ״א).
האזקים – ואני הנה פתחתיך היום מן האזקים (ירמיהו מ׳:ד׳).
חלמות – היאכל תפל מבלי מלח (איוב ו׳:ו׳).
ויחגרו – בני נכר יבלו ויחגרו ממסגרתיהם^ה (שמואל ב כ״ב:מ״ו, תהלים י״ח:מ״ו).
יחד – ועתה פתוחיה יחד (תהלים ע״ד:ו׳).
חנך – שם פחדו פחד לא היה פחד (תהלים נ״ג:ו׳).
נחנת – יושבת בלבנון מקוננת בארזים (ירמיהו כ״ב:כ״ג).
חותה – כי גחלים אתה חותה על ראשו (משלי כ״ה:כ״ב).
חנטה – התאנה חנטה פגיה (שיר השירים ב׳:י״ג).
ובחוחים – ואיש ישראל ראו כי צר לו (שמואל א י״ג:ו׳).
מחספס – ותעל שכבת הטל והנה על פני המדבר (שמות ט״ז:י״ד).
מטעני – ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב (ישעיהו י״ד:י״ט).
וכנה – אשר נטעה ימינך (תהלים פ׳:ט״ז) על בן אדם.
כסוחים – והיו עמים משרפות שיד (ישעיהו ל״ג:י״ב).
כמה – אלהים אלי אתה אשחרך צמאה לך נפשי (תהלים ס״ג:ב׳).
כרמים – קל הוא על פני מים תקלל חלקתם בארץ (איוב כ״ד:י״ח).
כרכב – ונתתה אותה תחת כרכב המזבח מלמטה (שמות כ״ז:ה׳).
כדכד – ושמתי כדכד שמשותיך (ישעיהו נ״ד:י״ב).
וכבש – שש מעלות לכסא וכבש בזהב לכסא מאחזים (דברי הימים ב ט׳:י״ח).
להג – ויותר מהמה בני הזהר (קהלת י״ב:י״ב).
ומלק – והביא אתם אל הכהן (ויקרא ה׳:ח׳).
תמרוקיהן – ויפקד המלך פקידים (אסתר ב׳:ג׳).
מורטה – למען טבח טבח הוחדה (יחזקאל כ״א:ט״ו).
וימרח – ויאמר ישעיהו ישאו דבלת תאנים (ישעיהו ל״ח:כ״א).
ולמזח – תהי לו כבגד יעטה (תהלים ק״ט:י״ט).
נד – וברוח אפיך נערמו מים (שמות ט״ו:ח׳).
סרבים – ואתה בן אדם אל תירא מהם (יחזקאל ב׳:ו׳).
סוחף – גבר רש ועושק דלים (משלי כ״ח:ג׳).
מסכן – טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל (קהלת ד׳:י״ג).
מעוטה – למען למוג לב והרבה המכשולות^ו (יחזקאל כ״א:כ׳).
יעננה – כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ (חבקוק ב׳:י״א).
לעות – י״י אלהים נתן לי לשון למודים לדעת (ישעיהו נ׳:ד׳).
וענה – גאון ישראל בפניו (הושע ה׳:ה׳, ז׳:י׳).
ענה – אני מליאה הלכתי וריקם השיבני י״י (רות א׳:כ״א).
עין – וישכן ישראל בטח בדד (דברים ל״ג:כ״ח).
עין^ז – תחת עין.
עיני^ח – תמיד אל י״י (תהלים כ״ה:ט״ו).
עוין^ט – את דוד.
היעזב – מצור שדי שלג לבנון (ירמיהו י״ח:י״ד).
עדיים – רבבה כצמח השדה נתתיך (יחזקאל ט״ז:ז׳).
ועוללתי – שק תפרתי עלי גלדי (איוב ט״ז:ט״ו).
עשן – עלה עשן באפו (שמואל ב כ״ב:ט׳).
תתעלפנה – ביום ההוא (עמוס ח׳:י״ג).
כערוער – נוסו ומלטו נפשכם (ירמיהו מ״ח:ו׳).
ועורקי – לילה עצמי נקר מעלי (איוב ל׳:י״ז).
יעלעו – ואפרחיו יעלעו דם (איוב ל״ט:ל׳).
עועים^י – י״י מסך בקרבה רוח (ישעיהו י״ט:י״ד).^יא
פגיה – התאנה חנטה פגיה (שיר השירים ב׳:י״ג).
פגרו – ויבא דוד אל מאתים האנשים (שמואל א ל׳:כ״א).
בצלם – אך בצלם יתהלך איש (תהלים ל״ט:ז׳).
צמתך – כפלח הרמון רקתך מבעד (שיר השירים ד׳:ג׳, ו׳:ז׳).
ויצעק – ורוח י״י לבשה את גדעון (שופטים ו׳:ל״ד).
צפד – חשך משחור תארם (איכה ד׳:ח׳).
צחנתו – ואת הצפוני ארחיק מעליכם (יואל ב׳:כ׳).
יצהר – ראשית דגנך ותירושך.
ובצוק – ותדע ותשכל מן מוצא (דניאל ט׳:כ״ה).
צהלי – קולך בת גלים הקשיבי לישה (ישעיהו י׳:ל׳).
להצהיל – ויין ישמח לבב אנוש (תהלים ק״ד:ט״ו).
וקויי – י״י יחליפו כח יעלו אבר כנשרים (ישעיהו מ׳:ל״א).
ההקדיש – וכל ההקדיש שמואל הרואה (דברי הימים א כ״ו:כ״ח).
מקום – מי יעלה בהר י״י ומי יקום (תהלים כ״ד:ג׳).
תקוץ^יב – מוסר י״י בני אל תמאס (משלי ג׳:י״א).
קלל – ורגליהם רגל ישרה וכף רגליהם (יחזקאל א׳:ז׳).
קמח – קחי רחים וטחני קמח (ישעיהו מ״ז:ב׳).
קורץ – עין יתן עצבת ואויל שפתים ילבט (משלי י׳:י׳).
רר – וזאת תהיה טמאתו בזובו (ויקרא ט״ו:ג׳).
לראוה – גבה לבך ביפיך שחת חכמתך (יחזקאל כ״ח:י״ז).
רמה – כן איש רמה את רעהו (משלי כ״ו:י״ט).
שלהבת – לא יסור מני חשך יונקתו תיבש (איוב ט״ו:ל׳).
תשוקתך – ואל האשה אמר הרבה ארבה (בראשית ג׳:ט״ז).
שן – השכבים על מטות שן (עמוס ו׳:ד׳).
שמים – השמים שמים לי״י (תהלים קט״ו:ט״ז), מתחת שמי י״י (איכה ג׳:ס״ו).
למשעי – ומלדתיך ביום הולדת אותך (יחזקאל ט״ז:ד׳).
שרשרת – ושתי שרשרת זהב טהור (שמות כ״ח:י״ד).
ושרשך – גם אל יתצך לנצח יחתך ויסחך (תהלים נ״ב:ז׳).
שחוט – חץ שחוט לשונם מרמה דבר (ירמיהו ט׳:ז׳).
ששר – האומר אבנה לי בית מדות (ירמיהו כ״ב:י״ד).
אשמנים – נגששה כעורים קיר (ישעיהו נ״ט:י׳).
תשאני – אל רוח תרכיבני (איוב ל׳:כ״ב).
ואשא – כי לא אויב יחרפני ואשא (תהלים נ״ה:י״ג).
שק – תפרתי עלי גלדי (איוב ט״ז:ט״ו).
שפם – והצרוע אשר בו הנגע (ויקרא י״ג:מ״ה).
ושכתי – והיה בעבר כבדי ושמתיך (שמות ל״ג:כ״ב).
תרגלתי – ואנכי תרגלתי לאפרים (הושע י״א:ג׳).
תורי – זהב נעשה לך (שיר השירים א׳:י״א).
תנה^יג – בני לבך לי ועיניך (משלי כ״ג:כ״ו).
תת – אז ידבר יהושע לי״י ביום תת (יהושע י׳:י״ב).
תולעת – ותכלת וארגמן ותולעת.

ועוללתי – ובחלק אחד הבאת ועוללתי בעפר קרני (איוב ט״ז:ט״ו) עם ופרקת עֻלו מעל צוארך (בראשית כ״ז:מ׳), וגם אמרת יתכן להיות מגזרת עולל יעוללו כגפן (ירמיהו ו׳:ט׳). ולא יתכן כראשון ולא כשני כי אין לו דומה במקרא, ופתרונו לפי עינינו: ופילשתי בעפר קרני, ויראה להיות פתרונו והבאתי בעפר קרני מן הכתוב בלשון ארמית, דניאל על על אריוך (דניאל ב׳:כ״ד) אשר פתרונו בא אל אריוך. וכמהו מתרגם כי תבאו אל הארץ (שמות י״ב:כ״ה) – ארי תעלון לארעא. והודה על האמת ואותָה שמעה, יחלץ אלהים עינך מדמעה.

העין והואו והלמד – עול ימים וזקן (ישעיהו ס״ה:כ׳) עלות ינהל (ישעיהו מ׳:י״א) ישלחו כצאן עויליהם (איוב כ״א:י״א) גם עוילים מאסו בי (איוב י״ט:י״ח) כבר נזכר בספר אותות הרפיון. ונזכר בו עוד לא תעשו עול במשפט (ויקרא י״ט:ל״ה) מכף מעול וחומץ (תהלים ע״א:ד׳) ולא יודע עול בשת (צפניה ג׳:ה׳) איש שתה כמים עולה (איוב ט״ו:ט״ז) ענינם החמס והאון. ויש לו מקום אחר לא זכרו ר׳ יהודה והוא התרמית היש בלשוני עולה (איוב ו׳:ל׳) [הלאל תדברו עולה (איוב י״ג:ז׳) יסגירני אל אל עויל (איוב ט״ז:י״א) עושה חמס.] אם תדברנה שפתי עולה ולשוני אם יהגה רמיה (איוב כ״ז:ד׳) ויכשר להיות מזה איש שתה כמים עולה.

העין והלמד הכפולה – עמי נגשיו מעולל (ישעיהו ג׳:י״ב) עוללים שאלו לחם (איכה ד׳:ד׳) כבר נזכר בספר בעלי הכפל. ודע כי עוללים שאלו לחם קבוץ שפוך על עולל (ירמיהו ו׳:י״א) אבל מפי עוללים ויונקים (תהלים ח׳:ג׳) הוא קבוץ עולל ויונק (איכה ב׳:י״א). ונזכר בו עולל יעוללו כגפן (ירמיהו ו׳:ט׳) ונשאר בו עוללות (ישעיהו י״ז:ו׳) ופרוש עוללות הפרט שישאר בכרם. ונזכר בו עוד ושם לה עלילות דברים (דברים כ״ב:י״ד) ועולל למו (איכה א׳:כ״ב) את אשר התעללתי (שמות י׳:ב׳) רע מעלליכם (ירמיהו ד׳:ד׳) בענין אחד. ואנחנו רואים להפריש עלילות דברים ועולל למו מזולתם מן המלות נשימם בענין הסבוב ונשים את אשר התעוללתי ורע מעלליכם בענין אחר. ומענין הסבוב אצלי גם אני אבחר בתעלוליהם (ישעיהו ס״ו:ד׳) כלו׳ במה שאסבב להם מן הרעות וגם כן גדול העצה ורב העליליה (ירמיהו ל״ב:י״ט) התעיבו עלילה (תהלים י״ד:א׳) [להתעולל עלילות (תהלים קמ״א:ד׳)]. אבל את אשר התעללתי (שמות י׳:ב׳) ורע מעלליכם (ירמיהו ד׳:ד׳) הוא כמו שאמר התרגום בכפרי מעלליכם (ירמיהו כ״א:י״ד) כפרי עובדיכון וכמוהם אזכר מעללי יה (תהלים ע״ז:י״ב) והגיתי בכל פעלך ובעלילותיך אשיחה (תהלים ע״ז:י״ג). [ויתכן שיהיה כמותו] וזכרתם שם את דרכיכם ואת כל עלילותיכם אשר נטמאתם בם (יחזקאל כ׳:מ״ג) לא כדרכיכם הרעים וכעלילותיכם הנשחתות (יחזקאל כ׳:מ״ד). אך ונוקם על עלילותם (תהלים צ״ט:ח׳) לבני ישראל עלילותיו (תהלים ק״ג:ז׳) הם סובלים השני ענינים יחדו. וזכר עוד בו עול ברזל (דברים כ״ז:מ״ה) ופרקת עלו (בראשית כ״ז:מ׳) וחבר אליו ועוללתי בעפר קרני (איוב ט״ז:ט״ו) ואיננו רחוק בו הענין הזה אך יש לנו אנחנו בו דעת זולתי זה והוא שאומר שבשרש הזה ענין לא זכרו ר׳ יהודה והוא ענין הרוממות וההעלאה כמו במועל ידיהם (נחמיה ח׳:ו׳) נורא עלילה על בני אדם (תהלים ס״ו:ה׳) ועוללתי בעפר קרני (איוב ט״ז:ט״ו) והוא שענין במועל ידיהם כענין בנשיאות ידיהם על דרך בנשאי ידי אל דביר קדשך (תהלים כ״ח:ב׳) וזאת המלה מפעלי הכפל על משקל והבאתי מורך (ויקרא כ״ו:ל״ו) אשר הוא מן ולא רככה בשמן (ישעיהו א׳:ו׳) כאשר בארתי בספר התוספת ואמרתי שם כי עקרו מורכך והושם בו הנח הרפה אחר המם תמורת הכפל החסר. אבל נורא עלילה על בני אדם (תהלים ס״ו:ה׳) אע״פ שהביא אותו ר׳ יהודה עם עלילות דברים (דברים כ״ב:י״ד) פרושו אצלנו נורא ועליון על בני אדם כאשר נאמר ונורא על כל סביביו (תהלים פ״ט:ח׳) וההא בו להפלגה לא לנקבה כאשר בארתי בספר הרקמה כמו במלת מכשפה (שמות כ״ב:י״ז) וזולתה. אבל ועוללתי בעפר קרני (איוב ט״ז:ט״ו) פרושו העליתי על ראשי העפר כאשר נאמר ויעלו עפר על ראשם (יהושע ז׳:ו׳). וכבר התבאר שענין המלות האל הוא רוממות ועליה. ואשר הביא ר׳ יהודה שישים ועוללתי מן על ברזל הוא שלא שם לבו אל במועל ידיהם ולא שם לבו גם כן אל נורא עלילה ושמהו מן עלילות דברים. אבל כסף צרוף בעליל לארץ (תהלים י״ב:ז׳) סובל אצלנו ענינים מהם שתהיה הבית בו שרשיה ותהיה הלמד כפולה כהכפל רש סגריר ושפריר ויהיה פרושו באדון העפר ובעליו כלומר אדון רב מיני המתכות אשר הם מן המוצאים ותהיה הלמד בלארץ במקום הא הידיעה כאשר נאמר אשר למלך נשען על ידו (מלכים ב ז׳:ב׳) במקום המלך וכאלו אמר בעליל הארץ כלומר אדון העפר וכבר זכרנו זה בספר הרקמה. ויתכן הענין הזה מבלי שתושם הלמד במקום הא ההודעה אבל תהיה לסמיכה כאשר נאמר מי אדון לנו (תהלים י״ב:ה׳) שמו אדון לביתו (תהלים ק״ה:כ״א) [וכאלו אמר אדון לארץ]. ומהם שתהיה הבית נוספת אין לה ענין כאשר היא נוספת בבכל אשר תרמש האדמה ובכל דגי הים (בראשית ט׳:ב׳) כאשר זכרנו בספר הרקמה ויהיה עליל דומה לאמרו נורא עלילה ובמעל ידיהם ועוללתי בעפר קרני ויהיה פרושו העליון שבעפר כלומר החשוב שבו. ומהם שתהיה הבית נוספת אין לה ענין ויהיה דומה לאמרו באדין עללין חרטמיא (דניאל ד׳:ד׳) לבית משתיא עללת (דניאל ה׳:י׳) הועלו קדמי (דניאל ה׳:ט״ו) ויהיה פרושו בא בעפר כלומר שהוא נלקח מן המוצאים. ומהם שתהיה הבית נוספת גם כן ויהיה פרושו ככסף הצרוף בחשוב שבעפר והעליון שבו כאשר הוא ידוע כי הכורים אינם נלקחים כי אם מן החשוב שבעפר כאשר אמרנו בפרוש במעבה האדמה (מלכים א ז׳:מ״ו) ותהיה למד לארץ על הדרך הזה גם כן במקום הא ההודעה. ושמנו הארץ בפנים האלה במקום האדמה כאשר הושמה האדמה במקומות הרבה במקום הארץ. וכבר פרש זולתנו בעליל בכורים כפי הענין. ויתכן להיות מן השרש הזה גלת עלית (שופטים א׳:ט״ו) על משקל אשר נתנו חתיתם (יחזקאל ל״ב:כ״ד) משקלם פעלית כי שרשם על הדרך הזה עללית חתתית והובלע הכפל האחד בשני. וכבר נהגו העברים להוסיף היוד עם התו בקצת השמות הנלקחים מבעלי הכפל כמו גזית ובורית ויש שיוסיפו בהם הוו עם התו כאשר עשו בכרום זלות (תהלים י״ב:ט׳) וכבר זכרנו בספר הרקמה בעלית וחתית הפנים האלה וזולתם.
ובשרש הזה ענין אחר לא זכרו ר׳ יהודה ולא הוספנוהו אנחנו והוא ויתעללו בה כל הלילה (שופטים י״ט:כ״ה) ופרושו דומה ללשון הערב תעללוא כמו צחקו בה והצחוק הוא המשגל כאשר נאמר בענין המשגל בלשון אחרת בצחוק בא אלי העבד העברי אשר הבאת לנו לצחק בי (בראשית ל״ט:י״ז). ובענין אחר גם כן לא זכרו ר׳ יהודה והוא הלעיבה והבזיון כי התעללת בי (במדבר כ״ב:כ״ט) כלומר הלעבת בי וצחקת בי וכמהו גם כן פן יתנו אותי בידם והתעללו בי (ירמיהו ל״ח:י״ט) כלומר יבזו אותי ויצחקו בי וכבר טעה בזה אדם גדול שחשב והתעללו בי מענין ויתעללו בה כל הלילה.

על – אמר בחלק א׳ על העין (בראשית ט״ז:ז׳), עלי עשור (תהלים צ״ב:ד׳), וחבר עמהם עליותיו (תהלים ק״ד:ג׳), הוקם על (שמואל ב כ״ג:א׳), שהוא כמו עליון, הבית הזה יהיה עליון (מלכים א ט׳:ח׳), ולא פרשו, ופתר׳, הבית הזה שהוא עליון, עתה כל עובר עליו ישחק ויניד בראשו בעת חרבנו, וחבר עמהם יעלו בתוהו (איוב ו׳:י״ח), והוא לשון כריתה, ודומהו כעלות גדיש בעתו (איוב ה׳:כ״ו), אל תעלני בחצי ימי (תהלים ק״ב:כ״ה), ואנכי אעלך גם עלה (בראשית מ״ו:ד׳), אמיתך, ויוסף ישית ידו על עיניך (בראשית מ״ו:ד׳) יוכיח, וזה חלק לא זכרו, ושרשם עלה. וחלק אחד אמר בהעלותך את הנרות (במדבר ח׳:ב׳) וחבריו, ושרשם מיסודם. וחלק אחר לשון עול עולה, והו״ו שרש אע״פ שהיא נחה במלת עולות תפעלון (תהלים נ״ח:ג׳), ועולתה קפצה פיה (איוב ה׳:ט״ז). וחלק אחר נורא עלילה (תהלים ס״ו:ה׳), עלילותיו, אשר התעללתי במצרים (שמות י׳:ב׳), וחברם עם עלילות דברים (דברים כ״ב:י״ד), וקדמוני עתים פרשום כך, נורא עלילה, נורא עליון, עלילותיו, גדולותיו, התעללתי, התנשאתי והתגדלתי, והם מלשון במועל ידיהם (נחמיה ח׳:ו׳), שהוא כמו נשיאות ידיהם, שהרימו ידיהם ויברכו את י״י, ושורש מועל עלל, בשקל מורך רכך. ועלילות דברים מענין עילה ושחיתא (דניאל ו׳:ה׳) ויכול להיות עלילות דברים נשיאות דברים שנשא ושם עליה שם רע. ואמר בחלק עול ברזל (דברים כ״ח:מ״ח), יכול להיות ממנו ועוללתי בעפר קרני (איוב ט״ז:ט״ו), וזכרתיו למעלה כי טוב הוא. פן יפקוד עליה (ישעיהו כ״ו:ג׳), וזכרו ולא פרשו וזה פתר׳ הענין, אמר בתחלה כרם היה לידידי (ישעיהו ה׳:א׳), המשיל ישראל לכרם, ואמר אח״כ כרם חמד עָנּוּ לה (ישעיהו כ״ז:ב׳), זאת הכרם שהיא עושה עתה שמיר ושית הנה ימים באים [נאם] ה׳ שיענו ויאמרו כרם חמד, כרם יין טוב, אני י״י נוצרה לרגעים אשקנה פן יפקד עליה, פן יחסר העלה שלה אשקנה לרגעים, וכל שכן שלא יחסרו הענבים. ויש ספרים חולקים, מקצתם כתובים יפקד, ומקצתם אפקד, ופת׳ אפקד פן אחסר עלה שלה, כי אם לא אשקנה יחסר העלה שלה, ומנחם פת׳ פן יפקד האויב עליה. ואמר אח״כ על הכרם העתידה לעשות ענבים טובים ועושה עתה באושים, אמר חמה אין לי מי יתנני שמיר שית במלחמה אפשעה בה אציתנה יחד, פתר׳ חמה אין לי אין מדת כבודי חמה, כי אם היתה לי חמה מי יתנני שמיר שית במלחמה, אותה הכרם שנותנת לי שמיר ושית במקום ענבים, במלחמה, שהיתה ביני לבינה, הייתי פוסע בה ומצית אותה, או יחזק במעוזי או יהיה מחזיק בתורתי, אז היה עושה שלום לי. והכרם בכאן פעמים זכר ופעמים נקבה. שמיר ושית מיני חרולים, כמו ועלה שמיר ושית (ישעיהו ה׳:ו׳).

עול – עָלוֹת יְנַהֵל (ישעיהו מ׳:י״א), וּשְׁתֵּי פָרוֹת עָלוֹת (שמואל א ו׳:ז׳), וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר עָלוֹת עָלָי (בראשית ל״ג:י״ג), נקראו הבהמות המיניקות כן על שם בניהם שהם עולים. וכן הנערים בבני אדם נקראו כן עוּל יָמִים וְזָקֵן (ישעיהו ס״ה:כ׳), הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ (ישעיהו מ״ט:ט״ו). ובהראות עי״ן הפעל יְשַׁלְּחוּ כַצֹּאן עֲוִילֵיהֶם (איוב כ״א:י״א), גַּם עַוִילִים מָאֲסוּ בִי (איוב י״ט:י״ח). ונכון להיות מעקר זה ומענין זה עוד בנין מרובע [פֹּעלֵל] והוא עַמִּי נֹגְשָׂיו מְעוֹלֵל (ישעיהו ג׳:י״ב).
והתאר: עוֹלֵל וְיוֹנֵק (איכה ב׳:י״א), בצירי, לְהַכְרִית עוֹלָל (ירמיהו ט׳:כ׳), בקמץ. והקבוץ עוֹלָלִים שָׁאֲלוּ לֶחֶם (איכה ד׳:ד׳), בקמץ, מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים (תהלים ח׳:ג׳), בשוא, [והוא קבוץ עוֹלֵל בצירי].
וענין אחר: לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט (ויקרא י״ט:ל״ה), ובסמוך בְּעָוֶל רְכֻלָּתְךָ (יחזקאל כ״ח:י״ח), בשש נקודות. והכנוי בְּעַוְלוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה יָמוּת (יחזקאל י״ח:כ״ו).
והתאר: וְלֹא יוֹדֵעַ עַוָּל בֹּשֶׁת (צפניה ג׳:ה׳). ומשקל אחר יַסְגִּירֵנִי אֵל אֶל עֲוִיל (איוב ט״ז:י״א).
והשם: עוד עם ה״א הנקבה וְלֹא יֹסִיפוּ בְנֵי עַוְלָה לְעַנּוֹתוֹ (שמואל ב ז׳:י׳), אִישׁ שֹׁתֶה כַמַּיִם עַוְלָה (איוב ט״ו:ט״ז), הַלְאֵל תְּדַבְּרוּ עַוְלָה (איוב י״ג:ז׳), אִם תְּדַבֵּרְנָה שְׂפָתַי עַוְלָה (איוב כ״ז:ד׳), ונהפכה עי״ן הפעל למ״ד הפעל נראית במלת עַל בְּנֵי עַלְוָה (הושע י׳:ט׳), כמו שַֹלְמָה ושִֹמְלָה, כֶּשֶֹב כֶּבֶשֹ. ובשני סימני נקבה עַד נִמְצָא עַוְלָתָה בָּךְ (יחזקאל כ״ח:ט״ו). ונחה עי״ן הפעל אַף בְּלֵב עוֹלֹת תִּפְעָלוּן (תהלים נ״ח:ג׳), וְעֹלָתָה קָפְצָה פִּיהָ (איוב ה׳:ט״ז), יַחְפְּשׂוּ עוֹלֹת (תהלים ס״ד:ז׳).
והפעל הכבד [פִּעֵל] מזה הענין: בְּאֶרֶץ נְכֹחוֹת יְעַוֵּל (ישעיהו כ״ו:י׳), מִכַּף מְעַוֵּל וְחוֹמֵץ (תהלים ע״א:ד׳). ויש מפרשים מזה הענין עַמִּי נֹגְשָׂיו מְעוֹלֵל (ישעיהו ג׳:י״ב) וענינם ענין התרמית והאון והעוות.

עלל – שְׁפֹךְ עַל עוֹלָל (ירמיהו ו׳:י״א), עוֹלָלִים שָׁאֲלוּ לֶחֶם (איכה ד׳:ד׳). ובצירי עוֹלֵל וְיוֹנֵק (איכה ב׳:י״א), מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים (תהלים ח׳:ג׳), הם הקטנים. ואפשר שיהיו המלות מרובעים מן עוּל יָמִים (ישעיהו ס״ה:כ׳). ומזה עוד עַמִּי נֹגְשָׂיו מְעוֹלֵל (ישעיהו ג׳:י״ב), והוא תאר בתוספת מ״ם.
והתאר עוד בתוספת תי״ו וְתַעֲלוּלִים יִמְשְׁלוּ בָם (ישעיהו ג׳:ד׳). ויש ענין אחר שהוא ענין עצם המעשה והפעולה אבל הוא על ענינים שונים כל אחד לפי מקומו. נוֹרָא עֲלִילָה (תהלים ס״ו:ה׳), נורא מעשה כלומר שמעשיו נוראים. וכן גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה (ירמיהו ל״ב:י״ט), כלומר רב המעשה ובא הָעֲלִילִיָּה ועֲלִילָה כמו פְּלִילִיָּה (ישעיהו כ״ח:ז׳) ופְּלִילָה (ישעיהו ט״ז:ג׳). אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם (שמות י׳:ב׳), שהראיתי בהם מעשי הנוראים והגדולים. לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲלִילוֹתָיו (תהלים ק״ג:ז׳), מעשיו הגדולים. וכן אֶזְכֹּיר [אֶזְכּוֹר] מַעַלְלֵי יָהּ (תהלים ע״ז:י״ב). וּבַעֲלִילוֹתֶיךָ אָשִׂיחָה (תהלים ע״ז:י״ג), וכל הדומים לאלו על הדרך הזה. אֶבְחַר בְּתַעֲלֻלֵיהֶם (ישעיהו ס״ו:ד׳), במעשה ההשחתה וההרס שאתעלל בהם. לְהִתְעוֹלֵל עֲלִלוֹת בְּרֶשַׁע (תהלים קמ״א:ד׳), הרי פירש העלילות שהם ברשע. וכן רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם (ירמיהו ד׳:ד׳), וְאֵת כָּל עֲלִילוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר נִטְמֵאתֶם בָּם (יחזקאל כ׳:מ״ג), וְכַעֲלִילוֹתֵיכֶם הַנִּשְׁחָתוֹת (יחזקאל כ׳:מ״ד). אֲשֶׁר עוֹלַל לִי (איכה א׳:י״ב). עֵינִי עוֹלְלָה לְנַפְשִׁי (איכה ג׳:נ״א), עשתה לנפשי הדאגה והדאבון מרוב בכותה מכל בנות עירי. וְעוֹלֵל לָמוֹ כַּאֲשֶׁר עוֹלַלְתָּ לִי (איכה א׳:כ״ב), עשה להם הגמול על פשעם כאשר עשית לי. כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי (במדבר כ״ב:כ״ט), עשית בי מעשה תעתועים ובזיון וצחקת בי. וכן פֶּן יָבֹאוּ הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה וְהִתְעַלְּלוּ בִי (דברי הימים א י׳:ד׳), וּדְקָרֻנִי וְהִתְעַלְּלוּ בִי (שמואל א ל״א:ד׳), יעשו בי בהרגם אותי דקירות נקמה ובזיון. וַיִּתְעַלְּלוּ בָהּ (שופטים י״ט:כ״ה), עשו בה מעשה תועבה והעלול במשגל. ובא התפעל בענין הזה בענין פעל לפי שהוא מורה רוב הפעולה ומנהג הלשון ברוב הפעולה שישובו הנפעל וההתפעל פעלים ואם הם בעצמם פעולים כמו הַנִּדְבָּרִים בְּךָ (יחזקאל ל״ג:ל׳) מִתְדַּפְּקִים עַל הַדָּלֶת (שופטים י״ט:כ״ב), והדומים להם שכתבנו בחלק הראשון מן הספר בבנין התפעל. וְעֹלַלְתִּי בֶעָפָר קַרְנִי (איוב ט״ז:ט״ו), שעשיתי קרני בעפר כלומר עוללתי ראשי בעפר ואפר. עֲלִילֹת דְּבָרִים (דברים כ״ב:י״ד), הוא גלגול הדברים בעקיפין אנקוישו״ש בלע״ז. ורבותינו ז״ל הרגילו בזה הלשון באמרם (בבא קמא קי״ד:) כל שכן שֶׁעִלָּה מצא לטמא משקין שהן עלולין לקבל טומאה (פסחים י״ח:).
וענין אחר: בְּמֹעַל יְדֵיהֶם (נחמיה ח׳:ו׳), בפלס וְהֵבֵאתִי מֹרֶךְ בִּלְבָבָם (ויקרא כ״ו:ל״ו) מן רָכַךְ, ופירושו ברוממות ונשיאות ידיהם. ואפשר להיות מזה ועוללתי בעפר קרני, רצונו לומר ועוללתי קרני בעפר כלומר העליתי עפר על ראשי. אֵת גֻּלֹּת עִלִּיּוֹת (יהושע ט״ו:י״ט), גלות השדה העליונה. ופירש רבי יונה מזה נוֹרָא עֲלִילָה (תהלים ס״ו:ה׳), והוא תאר אחר תאר כלומר נורא ועליון והה״א נוספת. ואיננו נכון בעבור היות המלה מלרע להיות הה״א נוספת. וכן פירש מזה. בַּעֲלִיל לָאָרֶץ (תהלים י״ב:ז׳), כלומר ככסף הצרוף במשובח שבעפר ובעליון שבו, כי כורי המצרף יעשה אדם מן העפר המשובח. ואדוני אבי ז״ל פירשו כמו עלי בְּתוֹךְ הָרִיפוֹת בַּעֱלִי (משלי כ״ז:כ״ב), והוא שם כלי שכותשין בתוכו. וכן בעליל הכור שמתיכין לתוכו הזהב והכסף לפי שדומה לו. ויהיה עֱלִי ועֲלִיל שרשם עלה. עֱלִי בשקל שְׁבִי, צְבִי. עֲלִיל בשקל הֲגִיג מן הָגָה, חֲזִיז מן חָזָה, כן כתב. ואין אצלנו פירוש עלי המכתש שכותשין בתוכו אלא יד המכתש שכותשין בו. וכבר פירשתיו שהבי״ת שרשית, ופירוש בַּעֲלִיל אדון הארץ, ושבה המלה כנגד השם יתברך שאמו בתחלה אמרות י״י אמרות טהורות, אמר כי אמרותיו כסף צרוף מאדון הארץ שהוא השם יתברך שהוא צרף וזקק אותם. ורבותינו ז״ל פירשו בעליל במקום הנראה והנגלה באמרם (משנה ראש השנה א׳:ה׳, בבלי ר״ה כ״ב:) בין שנראה בעליל ואמרו (בבלי ר״ה כ״ב:) מאי משמע, דהאי עליל לישנא דגלויי הוא? דכתיב בעליל לארץ. ועוד אמרו (סנהדרין י״ד:) וּמָדְדוּ שאפילו נמצא החלל בעליל לעיר מצוה לעסוק במדידה, כלומר אף על פי שגלוי ונראה לנו שהחלל קרוב לעיר הזאת מצוה למדוד.
וענין אחר: עוֹלֵל יְעוֹלְלוּ כַגֶּפֶן (ירמיהו ו׳:ט׳), לֹא תְעוֹלֵל אַחֲרֶיךָ (דברים כ״ד:כ״א). וְנִשְׁאַר בּוֹ עוֹלֵלֹת (ישעיהו י״ז:ו׳). וַיְעֹלְלֻהוּ בַּמְסִלּוֹת (שופטים כ׳:מ״ה), רוצה לומר שלא השאירו עוללות שכל שמצאו במסלות הרגו. ועוד מפרשים מזה עַמִּי נֹגְשָׂיו מְעוֹלֵל (ישעיהו ג׳:י״ב), וכן תרגם יונתן דְסִרְכוֹהִי בַזְזְהוֹי כִמְעַלְלֵי לְכַרְמָא.
וענין אחר: לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל (במדבר י״ט:ב׳), עֹל בַּרְזֶל (דברים כ״ח:מ״ח), וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ (בראשית כ״ז:מ׳), וַאֲנִי אֹסִיף עַל עֻלְּכֶם (מלכים א י״ב:י״א), ידוע.