ועוללתי – ובחלק אחד הבאת ועוללתי בעפר קרני (איוב ט״ז:ט״ו) עם ופרקת עֻלו מעל צוארך (בראשית כ״ז:מ׳), וגם אמרת יתכן להיות מגזרת עולל יעוללו כגפן (ירמיהו ו׳:ט׳). ולא יתכן כראשון ולא כשני כי אין לו דומה במקרא, ופתרונו לפי עינינו: ופילשתי בעפר קרני, ויראה להיות פתרונו והבאתי בעפר קרני מן הכתוב בלשון ארמית, דניאל על על אריוך (דניאל ב׳:כ״ד) אשר פתרונו בא אל אריוך. וכמהו מתרגם כי תבאו אל הארץ (שמות י״ב:כ״ה) – ארי תעלון לארעא. והודה על האמת ואותָה שמעה, יחלץ אלהים עינך מדמעה.

העין והלמד הכפולה – עמי נגשיו מעולל (ישעיהו ג׳:י״ב) עוללים שאלו לחם (איכה ד׳:ד׳) כבר נזכר בספר בעלי הכפל. ודע כי עוללים שאלו לחם קבוץ שפוך על עולל (ירמיהו ו׳:י״א) אבל מפי עוללים ויונקים (תהלים ח׳:ג׳) הוא קבוץ עולל ויונק (איכה ב׳:י״א). ונזכר בו עולל יעוללו כגפן (ירמיהו ו׳:ט׳) ונשאר בו עוללות (ישעיהו י״ז:ו׳) ופרוש עוללות הפרט שישאר בכרם. ונזכר בו עוד ושם לה עלילות דברים (דברים כ״ב:י״ד) ועולל למו (איכה א׳:כ״ב) את אשר התעללתי (שמות י׳:ב׳) רע מעלליכם (ירמיהו ד׳:ד׳) בענין אחד. ואנחנו רואים להפריש עלילות דברים ועולל למו מזולתם מן המלות נשימם בענין הסבוב ונשים את אשר התעוללתי ורע מעלליכם בענין אחר. ומענין הסבוב אצלי גם אני אבחר בתעלוליהם (ישעיהו ס״ו:ד׳) כלו׳ במה שאסבב להם מן הרעות וגם כן גדול העצה ורב העליליה (ירמיהו ל״ב:י״ט) התעיבו עלילה (תהלים י״ד:א׳) [להתעולל עלילות (תהלים קמ״א:ד׳)]. אבל את אשר התעללתי (שמות י׳:ב׳) ורע מעלליכם (ירמיהו ד׳:ד׳) הוא כמו שאמר התרגום בכפרי מעלליכם (ירמיהו כ״א:י״ד) כפרי עובדיכון וכמוהם אזכר מעללי יה (תהלים ע״ז:י״ב) והגיתי בכל פעלך ובעלילותיך אשיחה (תהלים ע״ז:י״ג). [ויתכן שיהיה כמותו] וזכרתם שם את דרכיכם ואת כל עלילותיכם אשר נטמאתם בם (יחזקאל כ׳:מ״ג) לא כדרכיכם הרעים וכעלילותיכם הנשחתות (יחזקאל כ׳:מ״ד). אך ונוקם על עלילותם (תהלים צ״ט:ח׳) לבני ישראל עלילותיו (תהלים ק״ג:ז׳) הם סובלים השני ענינים יחדו. וזכר עוד בו עול ברזל (דברים כ״ז:מ״ה) ופרקת עלו (בראשית כ״ז:מ׳) וחבר אליו ועוללתי בעפר קרני (איוב ט״ז:ט״ו) ואיננו רחוק בו הענין הזה אך יש לנו אנחנו בו דעת זולתי זה והוא שאומר שבשרש הזה ענין לא זכרו ר׳ יהודה והוא ענין הרוממות וההעלאה כמו במועל ידיהם (נחמיה ח׳:ו׳) נורא עלילה על בני אדם (תהלים ס״ו:ה׳) ועוללתי בעפר קרני (איוב ט״ז:ט״ו) והוא שענין במועל ידיהם כענין בנשיאות ידיהם על דרך בנשאי ידי אל דביר קדשך (תהלים כ״ח:ב׳) וזאת המלה מפעלי הכפל על משקל והבאתי מורך (ויקרא כ״ו:ל״ו) אשר הוא מן ולא רככה בשמן (ישעיהו א׳:ו׳) כאשר בארתי בספר התוספת ואמרתי שם כי עקרו מורכך והושם בו הנח הרפה אחר המם תמורת הכפל החסר. אבל נורא עלילה על בני אדם (תהלים ס״ו:ה׳) אע״פ שהביא אותו ר׳ יהודה עם עלילות דברים (דברים כ״ב:י״ד) פרושו אצלנו נורא ועליון על בני אדם כאשר נאמר ונורא על כל סביביו (תהלים פ״ט:ח׳) וההא בו להפלגה לא לנקבה כאשר בארתי בספר הרקמה כמו במלת מכשפה (שמות כ״ב:י״ז) וזולתה. אבל ועוללתי בעפר קרני (איוב ט״ז:ט״ו) פרושו העליתי על ראשי העפר כאשר נאמר ויעלו עפר על ראשם (יהושע ז׳:ו׳). וכבר התבאר שענין המלות האל הוא רוממות ועליה. ואשר הביא ר׳ יהודה שישים ועוללתי מן על ברזל הוא שלא שם לבו אל במועל ידיהם ולא שם לבו גם כן אל נורא עלילה ושמהו מן עלילות דברים. אבל כסף צרוף בעליל לארץ (תהלים י״ב:ז׳) סובל אצלנו ענינים מהם שתהיה הבית בו שרשיה ותהיה הלמד כפולה כהכפל רש סגריר ושפריר ויהיה פרושו באדון העפר ובעליו כלומר אדון רב מיני המתכות אשר הם מן המוצאים ותהיה הלמד בלארץ במקום הא הידיעה כאשר נאמר אשר למלך נשען על ידו (מלכים ב ז׳:ב׳) במקום המלך וכאלו אמר בעליל הארץ כלומר אדון העפר וכבר זכרנו זה בספר הרקמה. ויתכן הענין הזה מבלי שתושם הלמד במקום הא ההודעה אבל תהיה לסמיכה כאשר נאמר מי אדון לנו (תהלים י״ב:ה׳) שמו אדון לביתו (תהלים ק״ה:כ״א) [וכאלו אמר אדון לארץ]. ומהם שתהיה הבית נוספת אין לה ענין כאשר היא נוספת בבכל אשר תרמש האדמה ובכל דגי הים (בראשית ט׳:ב׳) כאשר זכרנו בספר הרקמה ויהיה עליל דומה לאמרו נורא עלילה ובמעל ידיהם ועוללתי בעפר קרני ויהיה פרושו העליון שבעפר כלומר החשוב שבו. ומהם שתהיה הבית נוספת אין לה ענין ויהיה דומה לאמרו באדין עללין חרטמיא (דניאל ד׳:ד׳) לבית משתיא עללת (דניאל ה׳:י׳) הועלו קדמי (דניאל ה׳:ט״ו) ויהיה פרושו בא בעפר כלומר שהוא נלקח מן המוצאים. ומהם שתהיה הבית נוספת גם כן ויהיה פרושו ככסף הצרוף בחשוב שבעפר והעליון שבו כאשר הוא ידוע כי הכורים אינם נלקחים כי אם מן החשוב שבעפר כאשר אמרנו בפרוש במעבה האדמה (מלכים א ז׳:מ״ו) ותהיה למד לארץ על הדרך הזה גם כן במקום הא ההודעה. ושמנו הארץ בפנים האלה במקום האדמה כאשר הושמה האדמה במקומות הרבה במקום הארץ. וכבר פרש זולתנו בעליל בכורים כפי הענין. ויתכן להיות מן השרש הזה גלת עלית (שופטים א׳:ט״ו) על משקל אשר נתנו חתיתם (יחזקאל ל״ב:כ״ד) משקלם פעלית כי שרשם על הדרך הזה עללית חתתית והובלע הכפל האחד בשני. וכבר נהגו העברים להוסיף היוד עם התו בקצת השמות הנלקחים מבעלי הכפל כמו גזית ובורית ויש שיוסיפו בהם הוו עם התו כאשר עשו בכרום זלות (תהלים י״ב:ט׳) וכבר זכרנו בספר הרקמה בעלית וחתית הפנים האלה וזולתם.
ובשרש הזה ענין אחר לא זכרו ר׳ יהודה ולא הוספנוהו אנחנו והוא ויתעללו בה כל הלילה (שופטים י״ט:כ״ה) ופרושו דומה ללשון הערב תעללוא כמו צחקו בה והצחוק הוא המשגל כאשר נאמר בענין המשגל בלשון אחרת בצחוק בא אלי העבד העברי אשר הבאת לנו לצחק בי (בראשית ל״ט:י״ז). ובענין אחר גם כן לא זכרו ר׳ יהודה והוא הלעיבה והבזיון כי התעללת בי (במדבר כ״ב:כ״ט) כלומר הלעבת בי וצחקת בי וכמהו גם כן פן יתנו אותי בידם והתעללו בי (ירמיהו ל״ח:י״ט) כלומר יבזו אותי ויצחקו בי וכבר טעה בזה אדם גדול שחשב והתעללו בי מענין ויתעללו בה כל הלילה.

עלל – שְׁפֹךְ עַל עוֹלָל (ירמיהו ו׳:י״א), עוֹלָלִים שָׁאֲלוּ לֶחֶם (איכה ד׳:ד׳). ובצירי עוֹלֵל וְיוֹנֵק (איכה ב׳:י״א), מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים (תהלים ח׳:ג׳), הם הקטנים. ואפשר שיהיו המלות מרובעים מן עוּל יָמִים (ישעיהו ס״ה:כ׳). ומזה עוד עַמִּי נֹגְשָׂיו מְעוֹלֵל (ישעיהו ג׳:י״ב), והוא תאר בתוספת מ״ם.
והתאר עוד בתוספת תי״ו וְתַעֲלוּלִים יִמְשְׁלוּ בָם (ישעיהו ג׳:ד׳). ויש ענין אחר שהוא ענין עצם המעשה והפעולה אבל הוא על ענינים שונים כל אחד לפי מקומו. נוֹרָא עֲלִילָה (תהלים ס״ו:ה׳), נורא מעשה כלומר שמעשיו נוראים. וכן גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה (ירמיהו ל״ב:י״ט), כלומר רב המעשה ובא הָעֲלִילִיָּה ועֲלִילָה כמו פְּלִילִיָּה (ישעיהו כ״ח:ז׳) ופְּלִילָה (ישעיהו ט״ז:ג׳). אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם (שמות י׳:ב׳), שהראיתי בהם מעשי הנוראים והגדולים. לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲלִילוֹתָיו (תהלים ק״ג:ז׳), מעשיו הגדולים. וכן אֶזְכֹּיר [אֶזְכּוֹר] מַעַלְלֵי יָהּ (תהלים ע״ז:י״ב). וּבַעֲלִילוֹתֶיךָ אָשִׂיחָה (תהלים ע״ז:י״ג), וכל הדומים לאלו על הדרך הזה. אֶבְחַר בְּתַעֲלֻלֵיהֶם (ישעיהו ס״ו:ד׳), במעשה ההשחתה וההרס שאתעלל בהם. לְהִתְעוֹלֵל עֲלִלוֹת בְּרֶשַׁע (תהלים קמ״א:ד׳), הרי פירש העלילות שהם ברשע. וכן רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם (ירמיהו ד׳:ד׳), וְאֵת כָּל עֲלִילוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר נִטְמֵאתֶם בָּם (יחזקאל כ׳:מ״ג), וְכַעֲלִילוֹתֵיכֶם הַנִּשְׁחָתוֹת (יחזקאל כ׳:מ״ד). אֲשֶׁר עוֹלַל לִי (איכה א׳:י״ב). עֵינִי עוֹלְלָה לְנַפְשִׁי (איכה ג׳:נ״א), עשתה לנפשי הדאגה והדאבון מרוב בכותה מכל בנות עירי. וְעוֹלֵל לָמוֹ כַּאֲשֶׁר עוֹלַלְתָּ לִי (איכה א׳:כ״ב), עשה להם הגמול על פשעם כאשר עשית לי. כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי (במדבר כ״ב:כ״ט), עשית בי מעשה תעתועים ובזיון וצחקת בי. וכן פֶּן יָבֹאוּ הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה וְהִתְעַלְּלוּ בִי (דברי הימים א י׳:ד׳), וּדְקָרֻנִי וְהִתְעַלְּלוּ בִי (שמואל א ל״א:ד׳), יעשו בי בהרגם אותי דקירות נקמה ובזיון. וַיִּתְעַלְּלוּ בָהּ (שופטים י״ט:כ״ה), עשו בה מעשה תועבה והעלול במשגל. ובא התפעל בענין הזה בענין פעל לפי שהוא מורה רוב הפעולה ומנהג הלשון ברוב הפעולה שישובו הנפעל וההתפעל פעלים ואם הם בעצמם פעולים כמו הַנִּדְבָּרִים בְּךָ (יחזקאל ל״ג:ל׳) מִתְדַּפְּקִים עַל הַדָּלֶת (שופטים י״ט:כ״ב), והדומים להם שכתבנו בחלק הראשון מן הספר בבנין התפעל. וְעֹלַלְתִּי בֶעָפָר קַרְנִי (איוב ט״ז:ט״ו), שעשיתי קרני בעפר כלומר עוללתי ראשי בעפר ואפר. עֲלִילֹת דְּבָרִים (דברים כ״ב:י״ד), הוא גלגול הדברים בעקיפין אנקוישו״ש בלע״ז. ורבותינו ז״ל הרגילו בזה הלשון באמרם (בבא קמא קי״ד:) כל שכן שֶׁעִלָּה מצא לטמא משקין שהן עלולין לקבל טומאה (פסחים י״ח:).
וענין אחר: בְּמֹעַל יְדֵיהֶם (נחמיה ח׳:ו׳), בפלס וְהֵבֵאתִי מֹרֶךְ בִּלְבָבָם (ויקרא כ״ו:ל״ו) מן רָכַךְ, ופירושו ברוממות ונשיאות ידיהם. ואפשר להיות מזה ועוללתי בעפר קרני, רצונו לומר ועוללתי קרני בעפר כלומר העליתי עפר על ראשי. אֵת גֻּלֹּת עִלִּיּוֹת (יהושע ט״ו:י״ט), גלות השדה העליונה. ופירש רבי יונה מזה נוֹרָא עֲלִילָה (תהלים ס״ו:ה׳), והוא תאר אחר תאר כלומר נורא ועליון והה״א נוספת. ואיננו נכון בעבור היות המלה מלרע להיות הה״א נוספת. וכן פירש מזה. בַּעֲלִיל לָאָרֶץ (תהלים י״ב:ז׳), כלומר ככסף הצרוף במשובח שבעפר ובעליון שבו, כי כורי המצרף יעשה אדם מן העפר המשובח. ואדוני אבי ז״ל פירשו כמו עלי בְּתוֹךְ הָרִיפוֹת בַּעֱלִי (משלי כ״ז:כ״ב), והוא שם כלי שכותשין בתוכו. וכן בעליל הכור שמתיכין לתוכו הזהב והכסף לפי שדומה לו. ויהיה עֱלִי ועֲלִיל שרשם עלה. עֱלִי בשקל שְׁבִי, צְבִי. עֲלִיל בשקל הֲגִיג מן הָגָה, חֲזִיז מן חָזָה, כן כתב. ואין אצלנו פירוש עלי המכתש שכותשין בתוכו אלא יד המכתש שכותשין בו. וכבר פירשתיו שהבי״ת שרשית, ופירוש בַּעֲלִיל אדון הארץ, ושבה המלה כנגד השם יתברך שאמו בתחלה אמרות י״י אמרות טהורות, אמר כי אמרותיו כסף צרוף מאדון הארץ שהוא השם יתברך שהוא צרף וזקק אותם. ורבותינו ז״ל פירשו בעליל במקום הנראה והנגלה באמרם (משנה ראש השנה א׳:ה׳, בבלי ר״ה כ״ב:) בין שנראה בעליל ואמרו (בבלי ר״ה כ״ב:) מאי משמע, דהאי עליל לישנא דגלויי הוא? דכתיב בעליל לארץ. ועוד אמרו (סנהדרין י״ד:) וּמָדְדוּ שאפילו נמצא החלל בעליל לעיר מצוה לעסוק במדידה, כלומר אף על פי שגלוי ונראה לנו שהחלל קרוב לעיר הזאת מצוה למדוד.
וענין אחר: עוֹלֵל יְעוֹלְלוּ כַגֶּפֶן (ירמיהו ו׳:ט׳), לֹא תְעוֹלֵל אַחֲרֶיךָ (דברים כ״ד:כ״א). וְנִשְׁאַר בּוֹ עוֹלֵלֹת (ישעיהו י״ז:ו׳). וַיְעֹלְלֻהוּ בַּמְסִלּוֹת (שופטים כ׳:מ״ה), רוצה לומר שלא השאירו עוללות שכל שמצאו במסלות הרגו. ועוד מפרשים מזה עַמִּי נֹגְשָׂיו מְעוֹלֵל (ישעיהו ג׳:י״ב), וכן תרגם יונתן דְסִרְכוֹהִי בַזְזְהוֹי כִמְעַלְלֵי לְכַרְמָא.
וענין אחר: לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל (במדבר י״ט:ב׳), עֹל בַּרְזֶל (דברים כ״ח:מ״ח), וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ (בראשית כ״ז:מ׳), וַאֲנִי אֹסִיף עַל עֻלְּכֶם (מלכים א י״ב:י״א), ידוע.