ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריהו בן יברכיהו יש לספק מאד ראשונה שהנה אוריה הכהן היה בימי אחז אותו שעשה דמות המזבח שהיה בדמשק, (
מלכים ב טז, י - יא) והיה חוטא לאלהים ואיך קראו עד נאמן, ושנית ש
זכריה לא נולד עדיין, כי הוא היה בימי דריוש מלך פרס, (עין
זכריה א, א) ומבואר שמזאת הנבואה עד אותו זמן היו יותר מר״ס שנה, ואיך היה אם כן עד בדבר עם ישעיהו, ואין לומר שהיה זה זכריהו בן יהוידע הכהן הגדול, כי כבר היה מת קודם ישעיהו מאה ואחד שנה, ושלישית כי איך יהיו אוריה וזכריה עדים בעת קרבת הנביא לאשתו, ורביעית שאיך אמר כי בטרם ידע הנער קרא אבי ואמי וגומר, כי הנה שלל שומרון וחרבנו, היה בשנת שש לחזקיהו, והיה אם כן הנער שנולד בתחילת מלכות אחז בן שבע עשרה או שמנה עשרה שנה כשנחרב שומרון, ואיך יצדק על זה בטרם ידע הנער קרא אבי ואמי, ועוד הקשו על זה חכמים זכרם לברכה בפרק אלו הן הלוקין
(מכות כד, ב) מה ענין אוריה אצל זכריה שהיה אוריה בבית ראשון בימי יהויקים, וזכריהו בבית שני בשנת שתים לדריוש, והיתה תשובתם שאוריה נבא על החרבן, והוא שכתבו עליו בספר ירמיה
(כו, כ) וגם איש היה מתנבא בשם השם אוריה בן שמעיהו מקרית יערים, וינבא על העיר הזאת ועל הארץ הזאת ככל דברי ירמיהו שהיה מנבא (שם פסוק יח,
מיכה ג,
יב) לכן בגללכם ציון שדה תחרש ושזכריהו נבא בנחמת ציון, שאמר
(זכריה ח, ד) עוד ישובו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם ואיש משענתו בידו מרוב ימים, תהיה נבואת אוריהו עדות לנבואת זכריהו כשם שנתקיימה עדות אוריה כך עתיד להתקיים עדות זכריהו, והם היו דברי רבי עקיבא לרבן גמליאל ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ונסתפקו בזה עד שאמרו עקיבא נחמתנו עקיבא נחמתנו, ולדעת הזה נמשך יונתן גם כן.
אבל הדעת הזה אינו מתישב אצלי, אם לפי שאוריה נבא על מלך יהודה, וכאן לא היתה הנבואה על חרבן ירושלם, כי אם על חרבן שומרון ומה לנו אם כן בעדותו שלא היה מנבא דבר משומרון ולא מרצין, ואיך אם כן ייעד על נבואת ישעיהו, ועוד שנבואת זכריהו ואמתתה היה על בית שני, לא על השבטים שהגלה מלך אשור שלא שבו עוד, ואיך היתה אם כן עדותו מתיחס לנבואת ישעיהו, כל שכן שהעדים כפי הדין צריך שימצאו יחד בדבר, ואלו כפי הסברא הישרה לא היו בימי ישעיהו, אם לא שנאמר שחיה אוריה מאה וחמשים ושלש שנה, וחיה זכריה מאתים שנה, והוא זר מאד עד שמפני זה כולו חשבו אנשים שאוריה הנזכר בכאן אינו אותו אשר מקרית יערים כי כאן אמר אוריה הכהן ושם לא נאמר שהיה כהן, ושגם כן זכריהו בן יברכיהו הנזכר כאן לא היה הנזכר בתרי עשר נביאים, ושהיו אנשים אחרים נמצאים בירושלם בימי ישעיהו, ואם היה כדבריהם לא ידענו מי אלה העדים, ולא נמצא תועלת בעדותם זה, גם כי זכריהו נזכר כאן ובתרי עשר שמו ושם אביו, ואיך נוכל להכחיש ענינו, וכן יהיה ענין אוריה, ולדעת המפרשים היה מאמר: ואעידה לי עדים נאמנים, דברי הנביא ישעיהו שהיו מעידים בזה עמו שני העדים ההמה, ולכן כתבו שהיו שניהם בימיו עם היותם נערים ושחיו חיים ארוכים מאד, ואם לא נודע מי המה אלה ולא ענינם מה צורך שמותם. והנראה לי בדבר הזה הוא שאמרו:
ואעידה לי עדים נאמנים, הם דברי השם יתברך שצוה לישעיהו, שיקח גליון גדול ושהוא יכתוב עליו בלבד: למהר שלל חש בז, כי זהו היה מורה על גלות שומרון ועל חרבן דמשק שיהיה מהרה כמו שיזכור, ונתן לו טעם למה יהיה הגליון גדול, ואמר שהיה זה מפני שהיה רוצה שיעידו גם כן שמה שני נביאים אחרים שיבאו אחריו ימים רבים, והם אוריה הכהן, והוא אשר זכר שהיה מקרית יערים כי כהן היה, והודיעו שהוא היה עתיד להיות ולהנבא על חרבן ירושלם וארץ ישראל גם כן, ויצטרך עוד להיות הגליון גדול, לפי שגם כן יכתוב שם עדותו זכריהו בן יברכיהו שהיה עתיד להיות בזמן בית שני שהוא זכר הגלויות כולם, ובנין הבית העתיד להיותו כמו שתראה כל זה מדבריו שמה, ומפני זה היה צריך בגודל הגליון, לפי שכל נביא ונביא מהם יכתוב עדותו ממה שיראה, אם ישעיהו מחרבן שומרון ודמשק שיהיה בימיו על ידי מלך אשור, ואם אוריה מחרבן יהודה וירושלם, שיהיה ע״י נבוכדנצר מלך בבל ואם זכריה מבנין הבתים השנית כנגד גלות יהודה והעתידה כנגד גלות ישראל כאלו יהיה באותו הגליון כתוב וחתום, מה דלהוי באחרית יומיא, ולא יחסר בו דבר מהרעות ומהטובות.
הנה התבאר מזה שלא היו העדים האלה עדים בנבואת ישעיהו זאת כמחשבת המפרשים, ולא שהיו עמו בעת שישכב עם הנביאה, ולא היו בזמנו ולא דברו בענינו, אבל כל אחד היה בזמנו, והגיד מה שראה וכאלו יכתב כל זה באותו גליון, ומפני זה היה ראוי שיהיה גדול, והיתה נבואת ישעיהו כל כך שלמה שהודיעו השם יתברך בה שמות הנביאים ההם שיבואו אחריו, והנה לא פירש לו ענין עדותם אם בחרבן ירושלם ואם בבנינו, לפי שלא היה זה מענין נבואתו זאת ומענין אחז ובשורתו הטובה, אבל רמז לו האל יתברך בדברים האלה שאם הוא ראה חרבן שומרון, גם כן יבא נביא אחר שיראה חרבן אחר ונביא אחר שיראה נחמתו ולא גלה לו עוד בזה.