וכדי לאמת נבואתו אמר בסופה מדושתי ובן גרני והוא תואר לישראל, אתם מדושתי רמוסים ממני כערמת חטים הרמוסה ברגלי השוורים להוציא ממנה התבן ולברר את הכר, שכן אותם מדושים ממני ומתוכחותי, דעו שמה שראיתי מאת ה׳ צבאות בחרבן בבל הגדתי לכם.
וחכמים ז״ל דרשו בכתובים האלה שאמר הקדוש ברוך הוא לישעיהו, עתיד אחד מתלמידיך לקרוא תגר על מדותי, על אורך שלותה של בבל, והוא חבקוק שעג עוגה ועמד בתוכה, ואמר
(ב, א) על משמרתי אעמודה ואתיצבה על מצור ואצפה לראות מה ידבר בי, אמר הקדוש ברוך הוא לישעיהו העמד המצפה והבטיחהו מאתי שיעמוד על מצפהו, ואשר יראה במפלתה של בבל, יגיד וראה רכב, אני אראה לו שם כמין רכב צמד פרשים, אחד רוכב חמור ואחד רוכב גמל, שהם סימן לפרס ומדי, והקשיב קשב ושם ישמע בנבואתו, רוב המיות ושאונות מתשואות וחיילות, ויקרא אריה הוא חבקוק שאריה בגמטריא חבקוק, ונבא אם כן ישעיהו שעתיד חבקוק להתפלל על זה, ולומר על מצפה השם אנכי נצב ועומד יומם ולילה, וסמכו זה למלת אריה שעולה בגמטריא חבקוק, הלא אלה הם דברי המפרשים בכוונת הנבואה הזאת וזהו דרך דרש. ואתה רואה כמה מהדוחקים יסבלו הכתובים, בשנאמר שהיתה כוונת הנבואה הזאת להגיד חרבן בבל, אם באומרו משא מדבר ים כסופות בנגב לחלוף, שכפי פירושם יחזור למדי ופרס, וכן ממדבר בא מארץ נוראה ולא נזכרו בכתוב, ואם באומרו חזות קשה הוגד לי ולמה יהיה חרבן בבל קשה על הנביא, שהיה מתפלל עליו כל היום, ואם באומרו על כן מלאו מתני חלחלה, כי אם יאמר זה בשם מלך בבל, והוא דבר שלא נזכר בכתוב, ואם נאמר שהנביא היה אומר זה על עצמו, יקשה למה יאחזוהו צירים על חרבן בבל ראש אויביו, ואם באומרו כי כה אמר ה׳ אלי העמד המצפה, ופירשו זה על מלך בבל שיאמר לכל אחד משריו, או שהיה הנביא ממשל כאלו הוא בבבל ואומר ככה, וכל זה הוא בדוחק רב, ואם באומרו ויקרא אריה על מצפה והנה פרס ומדי לא נקראו אריה בשום מקום, גם שמצפה סמוך לה׳ והם פירשוהו מוכרת, ואם באומרו אנכי נצב כל היום שיפרשו אותו על הנביא, ונתנו אם כן הכתוב לשיעורין, ובכלל אומר לך שהכתובים כולם יצעקו חוצה שאי אפשר לפרשם על חורבן בבל.
ומפני זה אחשוב אני שלא באה הנבואה הזאת, כי אם לספר חרבן ירושלם על ידי נבוכדנצר מלך בבל, ולכן אמר משא מדבר ים רוצה לומר שמדבר ים שהוא בבל, יבוא על ירושלם במהירות גדול כסופות בנגב, וזהו לחלוף, רוצה לומר לחלוף וללכת בדרכים, ומפרשי הנוצרים כתבו שנקרא בבל מדבר ים, לפי שהיה נהר פרת עובר בתוכה שהוא נהר גדול כים ונכון הוא, וקראו מדבר לפי שבבוא מבבל לירושלם יעבור האדם בארץ מדבר שמם, ולזה אמר גם כן ממדבר בא מארץ נוראה, שהוא ביאתו דרך המדבר על ירושלם, ולפי שהיתה הנבואה הזאת קשה ורעה על ישראל אמר, חזות קשה הוגד לי רוצה לומר נבואה רעה הגיד לי הקדוש ברוך הוא על ישראל והוא, שהשודד והוא נבוכדנצר ישודדם והבוגד יבוא לבגוד בם, וכן קראו חבקוק בוגד (ב, ה) ואף כי היין בוגד גבר יהיר ולא ינום, ואמר עלי עילם צורי מדי לפי שעילם ומדי באו עם נבוכד נצר על ירושלם, כי הוא היה מושל עליהם, וכמו שאמר על זה ישעיהו עצמו (כב, ו) ועילם נשא אשפה, ואומרו כל אנחתה השבתי, חוזר לחזות קשה שזכר, יאמר שכל אנחתה של אותה חזות קשה השבתי אותה, וענין זה שהאדם כאשר תהיה צרותו תכופה מאד מאד, לא יאנח אבל יצעק בקול מר, ולכן אמר שהיה החזות כל כך קשה, שכל אנחתה שבת, לפי שמלאו מתניו חלחלה צירים אחזוהו כצירי היולדה, כי נעוה משמוע דברי נבואתו בזה, ונבהל מראות במראה הנבואה חרבן ירושלם העתיד להיות, והוא אומרו עוד תעה לבבי פלצות שכולם הם דברי הנביא על צרת נבואתו אשר ראה, ולפי שהנבואה ההיא באה לו בלילה בחלום נבואיי, לכן אמר את נשף חשקי שם לי לחרדה, רוצה לומר הלילה שהייתי חושק בה, כמאמר איוב
(ז, יג) כי אמרתי תנחמני ערסי, נהפכה לי לחרדה בצרת הנבואה הזאת שראיתי בה, וכפי הפירוש הזה לא יהיה תי״ו אנחתה נוספת אבל היא כינויית לחזות הקשה שזכר.
וספר הנביא שהיו ישראל שומעים השמועה הרעה הזאת מביאת נבוכדנאצר עליהם, והיו אוכלים ושותים וכמו שאמר אחר זה (כב, יג) אכול ושתה כי מחר נמות, וזהו אומרו ערוך השלחן צפה הצפית, כלומר שמצד אחד היו אוכלים ושותים בשלחן ערוך כאילו היו בשובה ונחת, בהיות הצופה מצפה בביאת נבוכדנאצר וחילו, ומצד אחד היו אומרים קומו השרים משחו מגן, ר״ל משחו המגינים להלחם באויבים, ולפי שאמר צפה הצפית זכר שהקדוש ברוך הוא צוה לו שיעמוד המצפה בהר גבוה ותלול, כדי שאשר יראה יגיד וייעדו השם יתברך שיראה מחנה נבוכדנאצר ופרשיו כי רבו מארבה, והוא אומרו וראה רכב צמד פרשים ר״ל פרשים צומדים הרבה לא בלבד בסוסים, כי אם בחמורים ובגמלים כאלו היו באים לבתיהם וזכר הנביא כאלו הקשיב המצפה לקול המיית האויבים, ואז קרא בקול גדול אריה על מצפה ה׳, וכבר ידעת שאריה נקרא נבוכדנאצר, וכמו שאמר
(ירמיה ד, ז) עלה אריה מסבכו, ולכן יאמר הצופה לאנשי ירושלם, דעו כי האריה הוא על מצפה ה׳, כלומר נבוכדנאצר וחילו הנה הוא בא על ירושלם שהוא מצפה ה׳, אשר הוא צופה שמה ועיניו ולבו שם כל הימים וה״ר אברהם אבן עזרא כתב בפירוש ויקרא אריה על מצפה שיחסר בו כ״ף, כמו אש אוכלה הוא, יאמר ויקרא הצופה כאריה בקול גדול על מצפה ה׳ אנכי עומד היום הזה, וגם נכון הוא, ויגיד הצופה איך ידע זה באומרו, אנכי עומד תמיד כל היום וגם כן אנכי נצב על משמרתי כל הלילות, כדרך הצופה הטוב הכוסף לדעת אמתת הענינים, ושראה שבאה רכב איש צמד פרשים, והיה אומר נפלה נפלה בבל, ואין הנפילה שתפול בבל מכבודה, אלא שנפלה בבל על ירושלם ללכדה, ושהיה זה בסבת הע״ז שהיה בירושלם. וזהו אומרו וכל פסיליה שבר לארץ ירמוז לנבוכדנאצר הנזכר ויהיה נפלה נפלה בבל מלשון מלחמה, שכן יאמר בצובאים והלוחמים לשון נפילה, כמו
(שופטים ז, יב) ומדין ועמלק וכל בני קדם נופלים בעמק, וכן
(איוב א, טו) ותפול שבא ותקחם, גם אפשר לפרש שאחרי שזכר ביאת נבוכדנאצר על ירושלם באומרו ויקרא אריה על מצפה ה׳ כמו שפירשתי, אמר הנביא על זה אנכי עומד תמיד ועל משמרתי אנכי נצב כל הלילות, כמו שאמר חבקוק על משמרתי אעמודה ואתיצבה על מצור וגומר, והענין שהתלונן והתרעם לפני האלהים על הרעות אשר עשה נבוכדנאצר בארצו ובביתו ובעמו, והודיעו הנביא שהראהו השם יתברך בנבואתו את נבוכדנאצר המחריב את ירושלם שגם הוא עדי אובד, וזה שאמר אנכי נצב וגומר, והנה זה בא רכב איש צמד פרשים, והוא המבשר שנראה לו כאלו בא ובישר שנפלה נפלה בבל וכל פסיליה שבר לארץ, שזהו חרבן בבל שהיה שבעים שנה אחרי חרבן ירושלם. וכתב הרב רבי אברהם אבן עזרא בפירוש מדושתי שאותו רכב איש וצמד פרשים שהיה מגיד חרבן בבל, היה אומר
מדושתי ובן גרני כלומר אני דשתי את בבל והיא לפני כבן גורן, ואמר בו שתי פעמים נפלה נפלה כנגד שתי נפילות שיהיו לה, אחת על ידי פרס ומדי, והשנית מן השמים שאחרי חרבנה שנה אחת נהפכה כמהפכת סדום ועמורה. וכמו שנזכר למעלה, ולפי שהיתה זאת חזות קשה לישראל מחרבן ירושלם, לכן אמר הנביא
מדושתי ובן גרני והוא לדעתי תואר לישראל כאלו אמר תבואת קדש שלי ערמת חטים שאתם כבר הנקי ושאר האומות כתבן, דעו נא וראו כי אשר ראיתי
מאת ה׳ צבאות הגדתי לכם והוא יעץ ומי יפר, ועם מה שפירשתי בפרשה הזאת נתיישבו הכתובים מבלי דוחק, והותרו השאלות שלישית ורביעית וחמישית.