×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר יְהֹוָ֛הי״י֛ אֶל⁠־בָּבֶ֖ל אֶל⁠־אֶ֣רֶץ כַּשְׂדִּ֑ים בְּיַ֖ד יִרְמְיָ֥הוּ הַנָּבִֽיא׃
The word that Hashem spoke concerning Babylon, concerning the land of the Chaldeans, by Jeremiah the prophet.
תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודעודהכל
פִּתְגָמָא דְמַלֵיל יְיָ עַל בָּבֶל וְעַל אֲרַע כַּסְדָאֵי בְּיַד יִרְמְיָה נְבִיָא.
הדבר אשר דבר י״י אל בבל אל ארץ כשדים.
הדבר אשר דבר י״י – אחר שנבא על נפילת כל האומות על ידי נבוכדנצר ועמו, סיים דבריו בנפילת זאת המלכות על ידי מלכות מדי ופרס שהוא צפוני לבבל, והוא החיה השנית, וכבר קדם זה בקצרה במשל כוס החימה וסיים: ומלך ששך ישתה אחריהם (ירמיהו כ״ה:כ״ו). ודע כי בזה שאלות ותשובות רבות רוצה לומר בשלוח השם את נבוכדנצר להשחית האומות ובפרט ירושלים עד שקראו עבדי, כאלו היה אחד מהנביאים הגדולים, ואחר יזכור שהוא ית׳ יענשיהו על זה, וכבר כתבנו זאת השאלה בספר כסף סיגים. ואולם ההתרה ימצא בגביע.
(הקדמה)
הנבואה השבעה עשר היא מה שניבא ירמיהו על חרבן בבל, תחילתה הדבר אשר דיבר ה׳ אל בבל עד בן עשרים ואחת שנה צדקיהו במלכו. ויש בנבואה הזאת ט״ו פרשיות. הא׳, הדבר אשר דיבר ה׳ אל בבל אל ארץ כשדים. הב׳, שה פזורה ישרא׳. הג׳, על הארץ מרתים. הד׳, השמיעו אל בבל. הה׳, הנני אליך זדון. הו׳, כה אמר ה׳ צבאות עשוקים. הז׳, הנה עם בא מצפון. הח׳, כה אמר ה׳ הנני מעיר על בבל. הט׳, עושה ארץ בכחו. הי׳, מפץ אתה לי. הי״א, כי כה אמר ה׳ צבאות חומת בבל. הי״ב, לכן כה אמר ה׳ הנני רב את ריבך. הי״ג, לכן הנה ימים באים. הי״ד, כה אמר ה׳ צבאות חומת בבל. הט״ו, הדבר אשר צוה ירמיהו הנביא את שריה. והנה שאלתי בדברי הנבואה הזאת ו׳ השאלות:
השאלה הראשונה באומרו בייעוד פקידת בית שני ועלות היהודים שמה מבבל יבאו בני ישראל המה ובני יהודה יחדו הלוך ובכו ילכו ואת ה׳ אלהיה׳ יבקשו וכן אמ׳ ושובבתי את ישראל אל נוהו ורעה הכרמל והבשן ובהר אפרים והגלעד וגו׳ ואמר עוד בימים ההם ובעת ההיא יבוקש את עון ישראל ואיננו ואת חטאת יהודה ולא תמצאנה וגומר, וידוע שישראל והם עשרת השבטים לא שבו לירושלם בפקידת בית שני:
השאלה השנית באומרו בחרבן בבל הנה כאריה יעלה מגאון הירדן אל נוה איתן כי ארגיעה אריצם מעליה וגומר לכן שמעו עצת ה׳ אשר יעץ וגומר, והנה אלה הפסוקים עצמם נאמרו למעלה במפלת אדום ואיך באו המשפטים והמאמרים שוים ודומים באדום ובבל כל שכן בהיו׳ נבואת אדום לעתיד לבא ונבואת בבל לשעתה ואיך יהיו צעירי הצאן המחריבים אדום הם עצמם מחריבי בבל בהיות בניהם אלפים מהשנים:
השאלה השלישית בפרשת עושה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו שנאמרה במפלת בבל ותמצאה למעלה אחרי פרשת כדנא תאמרון להום, ומה ראה הנביא לשנות כל אותם הפסוקים ומה צורך בהשנות הדברים הקצור קצרה לשונו למצא אחרים ומה היחס אשר לאותם הפסוקים במקום הזה אשר הביאם פה:
השאלה הרביעית במ״ש הנביא שני פעמים בייעדו שהגוים שיחריבו את בבל יהיה מדי וכמו שאמר העיר ה׳ את רוח מלכי מדי ולא זכר פרס וידוע שפרס ומדי שניהם החריבוה, גם אומרו מלכי מדי יקשה מאד כי מלך אחד היה במדי לא מלכים רבים:
השאלה החמישית באומרו רץ לקראת רץ מגיד לקראת מגיד להגיד למלך בבל כי נלכדה עירו מקצה, ויקשה המאמר הזה אם מאומרו רץ לקראת רץ שהיה ראוי לומר רץ אחר רץ אם כל הרצים והמגידים היו הולכים להגיד את המלך ואם מפני שמלך בבל בבבל היה ואיך יהיו א״כ הרצים להגיד לו כי נלכדה עירו, גם שכאשר נלכדה בבל כבר היה מת המלך בלשצר ואיך אמר א״כ להגיד למלך כי נלכדה עירו וכבר לא היה שם מלך:
השאלה השישית באומרו בסוף הנבואה עד הנה דברי ירמיהו, כי אם אמר זה על נבואת בבל שלא היתה יותר ממה שנכתב כאן הנה זה לא היה צורך בה ולא נאמר כזה בנבואות שאר האומות ומה שנאמר עד הנה משפט מואב הוא לסבה אחרת כמו שבארתי שם, ואם נאמר להודיע שנפסקה הנבואה מירמיהו קודם מותו כדברי הרב המורה ז״ל הנה זה אינו צודק כי נבואת בבל היתה כמו שהעיד הכתוב בשנה הרביעית למלכות צדקיהו ואיך נאמר שאז פסקה נבואתו כי הנה אחר זה שנים רבות ניבא נבואות רבות בירושלם אל צדקיהו ואחרי צאתו משם אל אנשי הגולה היורדים למצרים כמו שנזכרו למעלה בזה הספר: והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות כלם:
הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא ליעד שתחרב בבל ע״י מדי ופרס שיעלו עליה וישחיתוה ושגבוריה יהיו לאין ושריה לאפס, ושתהפך בבל כמהפכת סדום ועמורה ושיהיה זה נקמה מהש״י שינקום דם עמו ושריפת היכלו וחרבן ביתו, ושמתוך חרבן בבל יצאו בני ישראל וישובו אל ירושלם ויבנו את בית ה׳, ויספר שזאת הנבואה ניבא אותה ירמיהו בשנה הרביעית למלכות צדקיהו וששלחה אל בבל ביד שריה כששלחו המלך צדקיהו לבבל על עניניו, וצוה הנביא את שריהו ששם יקרא את המגלה הזאת וישליכה בנהר פרת ויאמר ככה תשקע בבל וכמו שיתבאר בפסוקים:
(א) הדבר אשר דיבר ה׳ אל בבל אל ארץ כשדים וגו׳ עד שה פזורה ישראל אריות הדיחו. כמו שנאמר בפרשת כוס היין החמה ומלך ששך ישתה באחרונה שיזכור חרבן מלך בבל שהוא ששך באחרונה אחר זכרון חרבן שאר האומות, כן עשה שבסוף דבריו ניבא על בבל המדינה גברת במדינות ועל עם הכשדים כולם שהחריבו שאר הארצות, וכבר ראית בדברי זה הנביא שהיה נהוג אצלו לומר מלת אל במקום על וכמוהו אל ההרים לא אכל (יחזקאל יח, ו) ורבים כמוהו. ולפי שנבוכדנצר החריב עמים רבים וארצות רבות לכן אמר הנביא כאן
אל בבל אל ארץ כשדים – על בבל ועל ארץ כשדים.
תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודהכל
 
(ב) הַגִּ֨ידוּ בַגּוֹיִ֤ם וְהַשְׁמִ֙יעוּ֙ וּֽשְׂאוּ⁠־נֵ֔ס הַשְׁמִ֖יעוּ אַל⁠־תְּכַחֵ֑דוּ אִמְרוּ֩ נִלְכְּדָ֨ה בָבֶ֜ל הֹבִ֥ישׁ בֵּל֙ חַ֣ת מְרֹדָ֔ךְ הֹבִ֣ישׁוּ עֲצַבֶּ֔יהָ חַ֖תּוּ גִּלּוּלֶֽיהָ׃
"Declare among the nations and publish, and set up a standard; publish, and don't conceal. Say, 'Babylon is taken, Bel is disappointed, Merodach is dismayed; her images are disappointed, her idols are dismayed.'
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
חֲווּ בְעַמְמַיָא וּבְסַרוּ וּזְקוּפוּ אָתָא בַּסְרוּ לָא תִמְנְעוּן אֲמָרוּ אִתְכְּבִישַׁת בָּבֶל בְּהִיתוּ דְפָלְחִין לְבַל אִתְּבָרוּ דְפָלְחִין לִמְרוֹדָךְ בְּהִיתוּ צַלְמְנָהָא אִתְּבְרָא טַעֲוָתָהָא.
ושאו נס – פורקא בלעז סימן אסיפה הוא.
בל – ומרודך שמות עבודה זרה של בבל.
and raise a standard (Perche in French.) That is a signal for gathering.
Bel... Merodach The names of the Babylonian deities.
הוביש בל חתא מרודך – ת״י: בהיותו דפלחין לבל איתברו דפלחין למרודך. בל ומרודך ע״ז הם.
א. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5. בכ״י פרמא 2994 חסרה מלת: ״חת״.
הגידו בגוים – לפי שנבוכדנצר השמיד כל הגוים אמר שיבשרו בשורה זו בגוים.
הוביש בל חת מרודך – אלה היו אלהי בבל ואמר הרי הם כאילו הובישו עתה וחתו כי לא יוכלו להציל את עובדיהם, חת פעל עבר בשקל תם עונך (איכה ד׳:כ״ב). שרשו תחת חתו מלעיל.
הגידו בגוים והשמיעו רוצה לומר שיגידו בשורה זו מחרבן וכשדים בקרב הגוים, ולחזק הענין אמר שני פעמים והשמיעו ושאו נס השמיעו אל תכחדו והוא שנלכד בבל לפי שאלוהות בבל לא יכלו להציל את עמה לכן אמר הנביא הוביש בל חת מרודך שהם שמות הפסילים שהיו הבבליים מאמינים בהם אלהות ועובדים אותם, וזהו אומרו במלות שונות בדרך כלל הובישו עצביה חתו גלוליה שהם הפסילים שהיו המה עובדים להם.
חתו – מלעיל. רד״ק.
נס – כלונס ארוך ומפה בראשו והוא עשוי לרמז בו אסיפה.
תכחדו – ענין העלמה כמו אל נא תכחד ממני (שמואל א ג׳:י״ז).
הוביש – מלשון בושה.
בל – מרודך שמות גלולי בבל.
חת – ענין שבירה כמו והחתתי את עילם (ירמיהו מ״ט:ל״ז).
עצביה – כן יקראו הגלולים על כי מעציב לב עובדיהם צועקים אליו ואינם נענים.
הגידו – אתם המבשרים חדשות הגידו בין עכו״ם בשורה זו מחורבן בבל כי לשמחה יחשב להם על כי הם החריבו עמים רבים.
ושאו נס – למען יאספו כולם וישמעו.
אל תכחדו – אל תעלימו דבר מה מגודל החורבן.
הוביש בל – הפסל בל נתבייש ומרודך נשבר ולא יוכלו להציל את עמם.
הובישו וכו׳ – כל הפסילים נתביישו ונשברו.
הגידו והשמיעו – השמיעו היא ההכרזה (כנ״ל ד׳ ה׳).
הוביש בל חת מרודך – אליל בל היה אליל הכבוד ועשו לו עצבים אמר הוביש, אליל מרודך היה אליל הגבורה ועשו לו גלולים אמר חת שהוא הפך אומץ לב.
הגידו בגוים ויותר מזה השמיעו הכריזו בפרסום, ויותר מזה שאו נס, השמיעו את כל הפרטים ואל תכחדו דבר,
אמרו נלכדה בבל, הוביש בל שעבדוהו בבל וכן יתר הגלולים.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ג) כִּ֣י עָלָה֩ עָלֶ֨יהָ גּ֜וֹי מִצָּפ֗וֹן הֽוּא⁠־יָשִׁ֤ית אֶת⁠־אַרְצָהּ֙ לְשַׁמָּ֔ה וְלֹא⁠־יִהְיֶ֥ה יוֹשֵׁ֖ב בָּ֑הּ מֵאָדָ֥ם וְעַד⁠־בְּהֵמָ֖ה נָ֥דוּ הָלָֽכוּ׃
For out of the north there comes up a nation against her, which shall make her land desolate, and none shall dwell therein. They have fled, they are gone, both man and animal.⁠"
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אֲרֵי סְלִיק עֲלָהּ עַם מֵאַרְעָא צִפוּנָא הוּא יְשַׁוֵי יַת אַרְעַהּ לְצָדוּ וְלָא יְהֵי יָתֵיב בָּהּ מֵאֱנָשָׁא עַד בְּעִירָא אִטַלְטָלוּ גְלוֹ.
גוי מצפון – מדי ופרס.
a nation...from the north [viz.] Persia and Media.
כי עלה עליה גוי מצפון – זה מדי היושב בצפונה של בבל.
כי עלה, גוי מצפון – מדי ופרס.
וביאר למה יבושו באומרו כי עלה עליה רוצה לומר על מלכות בבל גוי מצפון והם מדי ופרס השוכני׳ לצד צפון ואותו גוי העול׳ עליה ישית את ארצה לשמה ולא יהיה בה יושב עוד מאדם ועד בהמה שהיו בבבל נדדו הלכו בגולה ובשבי
ישית – ענין שימה כמו אם כופר יושת עליו (שמות כ״א:ל׳).
נדו – מלשון נדידה.
גוי מצפון – הם מדי ופרס השוכנים בפאת צפון במקצוע צפונית מזרחית.
נדו הלכו – נדו משם והלכו בגולה.
כי עלה עליה גוי מצפון – כמו שהם עלו על ישראל מצפון.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ד) בַּיָּמִ֨ים הָהֵ֜מָּה וּבָעֵ֤ת הַהִיא֙ נְאֻם⁠־יְהֹוָ֔הי״י֔ יָבֹ֧אוּ בְנֵי⁠־יִשְׂרָאֵ֛ל הֵ֥מָּה וּבְנֵי⁠־יְהוּדָ֖ה יַחְדָּ֑ו הָל֤וֹךְ וּבָכוֹ֙ יֵלֵ֔כוּ וְאֶת⁠־יְהֹוָ֥הי״י֥ אֱלֹהֵיהֶ֖ם יְבַקֵּֽשׁוּ׃
"In those days, and in that time,⁠" says Hashem, "the children of Israel shall come, they and the children of Judah together; they shall go on their way weeping, and shall seek Hashem their God.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
בְּיוֹמַיָא הָאִינוּן וּבְעִדָנָא הַהִיא אֲמַר יְיָ וְיִתְחַבְּרוּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִינוּן וּבְנֵי יְהוּדָה כַּחֲדָא בְּמִגְלֵיהוֹן כַּד הֲווֹ בְּכָן גְלוֹ וּבְמוֹתְבֵיהוֹן מֵאֲרַע גָלוּתְהוֹן פוּלְחָנָא דַייָ אֱלָהָהוֹן יִתְבְּעוּן.
הלוך ובכה – ילכו לבקש רחמים. ודבר זה היה לבבל במלאות ע׳ שנה ובאה עת גאולה.
{ו}⁠אתא י״י אלהיהם יבקשו – לקיים מה שנאמר ובקשתם משם את י״י אלהיך ומצאת (דברים ד׳:כ״ט).
א. בכ״י פרמא 2994, מינכן 5: ״את״.
ההמה – כי כשחרבה בבל יצאו ישראל מהגלות על ידי כורש מלך פרס.
יבאו בני ישראל המה ובני יהודה יחדו – פי׳ המה אותם שהיו בגלות בבל עם יהודה ובנימין כי כשגלו עשרת השבטים נשארו בארץ מעטים מפוזרים כמו שכתוב בדברי חזקיהו ויאשיהו ועל אותם בני ישראל אומר שגלו עם יהודה לבבל והם יצאו עמהם כשעלו מבבל על ידי כרש מלך פרס.
הלוך ובכה – משמחתם בשובם לארצם כי יש בכי של שמחה כמו בבכי יבאו (ירמיהו ל״א:ח׳), כמו וישק יעקב לרחל וישא את קולו ויבך (בראשית כ״ט:י״א), ויבך על צואריו עוד (בראשית מ״ו:כ״ט).
ובימים ההמה כאשר הלכו בגול׳ לבבל עם בני יהודה ובנימין וזה כי כשגלו עשרת השבטים נשארו אנשים מועטים מהם בורחים ונפוצים בארץ כמו שנאמר בדבורי חזקיהו ויאשיהו ונטפלו עם בני יהודה והם אשר גלו עמהם, ועליהם אמר שישובו עם בני יהודה יחדו מבבל ואת ה׳ אלהיהם יבקשו וזה היה כשנתן להם רשות כורש מלך פרס לעלות ולבנות בית ה׳ בירושלם, ואמר הלוך ובכו להגיד שיבכו מרוב השמחה בזכרם חרבן ירושלם ושריפת בית ה׳.
בני ישראל – הם הנשארים בארץ אחרי גלות עשרת השבטים ונטפלו עם בני יהודה ובנימין וגלו עמהם לבבל.
המה וכו׳ – ר״ל בני ישראל ובני יהודה יבואו יחד.
הלוך ובכו ילכו – בתשובה ובתחנונים ילכו ואת ה׳ יבקשו לשאול ממנו עזר ודרך מצלחת.
בימים ההמה ובעת ההיא – בעת מציין חלות הדבר בנקודה מיוחדת מן הזמן ובימים מציין המשך הדבר, ופה ר״ל שזה יהיה כל ימי משך הימים ויתחיל בעת ההיא, וכן פירושו תמיד.
בני ישראל ר״ל שבט לוי ובנימין יתחברו עם שבט יהודה,
הלוך ובכו ילכו כמי שנאבד לו אביו המוליכו בדרך כן יבקשו למצוא את ה׳ לשוב אליו.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ה) צִיּ֣וֹן יִשְׁאָ֔לוּ דֶּ֖רֶךְ הֵ֣נָּה פְנֵיהֶ֑ם בֹּ֚אוּ וְנִלְו֣וּ אֶל⁠־יְהֹוָ֔הי״י֔ בְּרִ֥ית עוֹלָ֖ם לֹ֥א תִשָּׁכֵֽחַ׃
They shall inquire concerning Zion with their faces turned toward it, saying,' Come, and join yourselves to Hashem in an everlasting covenant that shall not be forgotten.'
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
לְצִיוֹן יִשְׁאָלוּן לְמֵיזַל אוֹרְחָא מְכַבְּשָׁא קֳדָמֵיהוֹן יֵיתוּן וִיתּוֹסְפוּן עַל עַמֵיהּ דַייָ וְיַגְזַר לְהוֹן קַיָם עֲלָם דְלָא יִפְסוֹק.
באו ונלוו אל ה׳ – ראוי שיהיה ״והלוו״ על משקל ״לאשר בחשך הגלו״ (ישעיהו מ״ט:ט׳), כי הוא <צורת> ציווי, וכמוהו: ״עושו ובאו כל הגוים מסביב ונקבצו״ (יואל ד׳:י״א) שכוונתו: ״והקבצו״, ולא ייתכן כי אם פירוש זה, ודע אותו.⁠1
1. בדומה לזה אומר אבן בלעם גם בפירושו ליואל ד, יא: ״ואמא ונקבצו פהו במעני והקבצו אמר מן אנפעאל וקד ד׳כרתה מע באו ונלוו אל ה׳ ולא ת׳אלת׳ להמא״. ובעברית: ״ובאשר ל׳ונקבצו׳, הרי הוא במשמעו ׳והקבצו׳ – <צורת> ציווי מ<בניין> נפעל, וכבר הזכרתיו עם באו ונלוו אל ה׳, ואין שלישי לשניהם״. וכך גם ריב״ג, אצול, ערך ׳לוה׳, וכן רד״ק. ואולם ת״י מתרגם את שני הפעלים ״באו ונלוו״ בעתיד: ״ייתון ויתוספון״; וראה רד״ק, שם.
דרך הנה – דרך המקום הזה ירושלים יסבו פניהם כשתחרב בבל ויצאו מתוכה ברשיון כורש מלך פרס.
are directed hitherward Toward this place, Jerusalem, they shall direct their faces when Babylon will be destroyed and they will leave it with the sanction of Cyrus, king of Persia.
ציון ישאלו דרך {הנה} פניהם – כך יהו שואלין לעוברי דרכים דרך הפונה הנה הוא דרך ששמים בו פניהם המבקשים ללכת לציון.
בואו ונילוו אל י״י – המורים לכם את הדרך יאמרו לכם בואו ונראה לכם את הדרך ונלוו המורים להם דרך על השואלים ללכת שניהם לציון. וכן בנבואת זכריה אומר כה אמר י״י צבאות עוד אשר יבאו עמים ויושבי ערים רבות והלכו יושבי אחת אל אחת לאמר נלכה לחלות את י״י ולבקש את י״י צבאות אלכה גם אני (זכריה ח׳:כ׳-כ״א).
ברית עולם לא תשכח – ת״י: דלא תפסוק.
ציון ישאלו – בשובם מגלות בבל ישאלו זה לזה דרך ציון.
דרך הנה – דרך המקום הזה כמו לא אתם שלחתם אותי הנה (בראשית מ״ה:ח׳) והדומים לו.
באו ונלוו אל י״י – כל אחד יאמר לחברו באו ונלוו אל י״י, ונלוו צווי בא על דרך העבר וכן ונלוו אל י״י ונקבצו שניהם צווי נלוו ונקבצו.
ויונתן תרגם באו ונלוו – עבר מוסב לעתיד ייתון ויתוספון על עמא דיי׳ ויגזר להון קיים עלם דלא יפסוק דעתו בזה שילוו עמהם גרים בעלותם מבבל וכן אמר בנבואת בבל בישעיה ונלוה הגר עליהם (ישעיהו י״ד:א׳) ואנחנו פירשנוהו שם כי הוא לעתיד חצי הפסוק בעלותם מבבל וחציו לעתיד בימות המשיח כמו שפי׳ שם.
ובשובם מגלות בבל ציון ישאלו דרך שישאלו זה לזה אי זה דרך ציון לפי שהנה פניהם יהיו מכוונות לשם יתברך, ויאמרו איש אל אחיו בואו ונלוו לה׳ ולא נשוב לחטוא לפניו אבל יהיה בריתנו אתו כברית עולם לא תשכח.
ואם תאמר אם חפץ ה׳ בתשועת עמו למה זה שלחם בגלות להשיב לזה אמר
הנה – לפה ולכאן.
ונלוו – ענין התחברות כמו ונלוה הגר (ישעיהו י״ד:א׳).
ברית – ענינו בכ״מ דבר המתקיים.
ציון ישאלו – את הדרך ההולך לציון ויסבו פניהם דרך פה.
בואו – ר״ל אמרו אלו לאלו באו והתחברו אל ה׳ בברית המתקיים עד עולם ולא תשכח עוד.
ציון ישאלו דרך – כמו ישאלו דרך ציון ויל״פ שיאמר על צד המליצה את ציון ישאלו שתגיד להם הדרך, כי יכינו פני הליכתם אל ציון, וכאילו שואלים את העיר שתגיד להם את דרכם, והיא משיבה בואו ונלוו אל ה׳.
ונלוו – ציווי ע״ד העבר מבנין נפעל.
ציון ישאלו דרך – הם ישאלו את הדרך ההולך לציון, כי עד עתה הנה פניהם היה פניהם לציון בתפלתם, כמ״ש וכוין פתיחן ליה בעליתיה נגד ירושלים באו – ציון תשיב להם לאמר באו ונלוו אל ה׳ כי ברית עולם שהיה לו עמכם לא תשכח.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ו) צֹ֤אן אֹֽבְדוֹת֙ [הָי֣וּ] (היה) עַמִּ֔י רֹעֵיהֶ֣ם הִתְע֔וּם הָרִ֖ים [שׁוֹבְב֑וּם] (שובבים)א מֵהַ֤ר אֶל⁠־גִּבְעָה֙ הָלָ֔כוּ שָׁכְח֖וּ רִבְצָֽם׃
My people have been lost sheep. Their shepherds have caused them to go astray. They have turned them away on the mountains. They have gone from mountain to hill; they have forgotten their resting place.
א. [שׁוֹבְב֑וּם] (שובבים) א-כתיב=שׁוֹבֲב֑יּם (חטף)
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
עָאן מְבַדְרָא הֲווֹ עַמִי מַלְכַיָא טַלְטְלוּנוּן שִׁלְטוֹנַיָא בַּזוּנוּן מִטוּר לְרָמָא גָלוּ אִתְנְשִׂיאוּ מִבֵּית רוּחֲצָנֵיהוֹן.
רועיהם התעום – גדוליהם התעום מעלי.
הרים שובבים – אל ההרים אל עבודה זרה שבהרים, שובבום אנווייזאנץ בלעז שובבום מלכיהם.
ויונתן תרגם: הרים שובבים – שלטוניא בזונון.
their shepherds caused them to stray Their kings caused them to stray away from Me.
mountains...led them astray To the mountains, to the idol worship that was on the mountains. שׁוֹבְבוּם (esvayent in Old French), led astray, their kings led them astray. And Jonathan rendered: their governors plundered them.
צאן אובדות היו עמי רועיהם התעום – אילו ירבעם וחביריו שהתעו את ישר׳ אחר ע״ז.
הרים שובבום – שרים שלהן המרידום, הכריחו את ישראל למרוד במקום.
שובבום – לשון שובבה. וי״ת מלכיא טלטלינון, לשון שביה.
ופשוטו של מקרא וישובו:
צאן אובדות היו עמי רועיהם התעום הרים שובבום – להרים שובבום. כלומר שהדיחו אותם ממקום רבצם לחוץ שלא להיות מכריחין אותן לע״ז עד שגלו בעוונם. וכן ביחזקאל הוא אומר יען בצדא ובכתף תהדופו ובקרניכם תנגיחו כל הנחלות אשר הפיצותם אותם אל החוצה (יחזקאל ל״ד:כ״א).
שכחו רבצם – זו ארץ ישראל.
א. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5. בכ״י פרמא 2994, לוצקי 777: ״בצר״.
צאן אובדות – שאין מבקש אותן כן היו עמי עד אותו הזמן שתחרב בבל כי אז יהיה להם דורש ומבקש.
היה עמי – כתוב על דרך כלל היו קרי על דרך פרט.
רועיהם התעום – מלכיהם היו סבת אבדתם והם התעום שהלכו בדרך הרעה.
הרים שובבים – כתוב ביו״ד וקרי בוי״ו ואותיות אה״וי מתחלפות וענינו ענין גרוש ושלוח וכן כי שבבים יהיה (הושע ח׳:ו׳), על דעת רבי יונה פירושו אל ההרים גרשום ושלחום.
ויש לפרש שברום וכתתום בלכתם בגלות מהר אל הר ומהר אל גבעה וכן כי שבבים יהיה (הושע ח׳:ו׳) ענין שבר וכתיתה, וכן ושבבתיך וששאתיך (יחזקאל ל״ט:ב׳).
צאן אובדות היו עמי רוצה לומר כמו הצאן האובדות היו עמי והם האובדים מן העדר ורועיה המלכים התעום כי במקום שהיה מוטל על הרועים לשמרם כדי שלא תאבדנה הם היו המטעים אותם להאביד אותם, ואותם הרועים שובבו אותן אל ההרים, ושובבים הוא מלשון ושובבתיך, והענין שהרועים ברשעתם האבידו אותן והם שובבום ללכת בגולה מהר לגבעה ובזה הדרך שכחו רבצם רוצה לומר נשכחו מארצם כי הורגלו כבר לשבת בארץ אויביהם.
היה – היו ק׳ ועיין מ״ש ביהושע סימן ט״ו.
שובבים – שובבום קרי.
התעום – מלשון תועה.
שובבום – ענינו ההליכות בדרך הלב כמו מדוע שובבה (ירמיהו ח׳:ה׳).
רבצם – ענין מקום שכיבה לנוח כמו כרע רבץ כאריה (בראשית מ״ט:ט׳).
צאן אובדות – הוא מאמר הנביא בשם ה׳ שאמר הנה עד הנה היו עמי כצאן האבוד מן העדר כי גדוליהם הנהיגום בדרך תועה ועזבום ללכת בדרכי לבם לעלות בהרים ר״ל פנו מדרך ה׳ וגדוליהם התעום ללכת בדרך רע.
מהר – ולכן הלכו מהר אל גבעה ושכחו מקום רבצם ורצה לומר לכן הלכו בגולה על ההרים ונגרשו מארצם.
הרים – הרים שובבו אותם, ללכת שובב.
צאן (דברי השם) עמי היו דומים כצאן אבדות במדבר שהם הפקר, ומה היתה הסבה לזה,
כי רעיהם התעום ועלו על ההרים, וההרים שובבו אותם – ור״ל תחילה עבדו ע״א בארצם, ועי״כ הלכו מן ההר אל הגבעה שתחת ההר, ועי״כ שכחו רבצם הקודם, ור״ל שאחר כך עבדו ע״א בארצות אויביהם.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ז) כׇּל⁠־מוֹצְאֵיהֶ֣ם אֲכָל֔וּם וְצָרֵיהֶ֥ם אָמְר֖וּ לֹ֣א נֶאְשָׁ֑ם תַּ֗חַת אֲשֶׁ֨ר חָטְא֤וּ לַֽיהֹוָה֙י״י֙ נְוֵה⁠־צֶ֔דֶק וּמִקְוֵ֥ה אֲבוֹתֵיהֶ֖ם יְהֹוָֽהי״יֽ׃
All who found them have devoured them; and their adversaries said, 'We are not guilty, because they have sinned against Hashem, the habitation of righteousness, even Hashem, the hope of their fathers.'
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
כָּל דְאַשְׁכְּחוּנוּן בַּזוּנוּן וְסַנְאֵיהוֹן אָמְרִין לֵית עֲלָנָא חוֹבָא חֲלַף דְחָבוּ קֳדָם יְיָ אִתְרְחִיקוּ מִמְדוֹר קוּדְשֵׁיהּ וְסִבּוּר אֲבָהָתְהוֹן יְיָ.
ומקוה אבותיהם – וסבור אבהתהון.
and the hope of their forefathers Jonathan renders: וְסִבּוּר אֲבָהָתְהוֹן, and the hope of their forefathers.
כל מוצאיהם אכלום – לאחר שהיו צאן אבדות ומהר אל גבעה הלכו בלי רועה והיו הפקר, דבר זה גורם שכל מוצאיהם אכלום.
וצריהם אמרו לא נאשם – שכל מה שאנו שוללין ובוזזין אותם אין אנו אשימים בדבר תחת אשר חטאו לי״י.
נוה צדק – אין אילו דברי הצרים שיאמר הצר עליהן שכל מה שאנו מריעין להן אין אנו אשימים בדבר מפני שחטאו לי״י. אלא אילו דברי הנביא שמפרש מה טעם כל מוצאיהם אכלום וצריהם בוזזין אותם,
ואומר לא נאשם – דבר זה גורם שחטאו לי״י.
נוה צדק ומקוה אבתיהם י״י – ושכחו תקוות אבותיהם י״י.
כל, וצריהם – שעושים להם צרות.
אמרו לא נאשם – אין עלינו אשם בהרע להם תחת אשר חטאו וזה דבר הנביא אומר להם למה באה להם כל הצרה הזאת.
נוה צדק – שהיה להם נוה צדק ומעון אמת כשהיו עושים רצונו.
ומקוה אבותיהם י״י – וכן היה מקוה אבותיהם שהיו בוטחים בו ומקוים אליו הוא היה להם מקוה שהיו מוצאים תקותם בו.
ובהיותם כצאן אובדות הולכות בהרים כל מוצאיהם אכלום וצריהם שעושים להם צרות אומרים לא נאשם כלומר אין עון ולא אשמה באוכלנו הצאן האלה לפי שהם חטאו לה׳ אדון העולם שהוא נוה ומקום צדק כולו והוא מקוה אבותיהם, ורמז בזה לדברים שדיבר נבוזראדן בשם נבוכדנצר לנביא ירמיהו ה׳ אלהיך דיבר את הרעה הזאת אל המקום הזה ויבא ויעש ה׳ כאשר דיבר כי חטאתם לה׳ ולא שמעתם בקולו. אמנם המפרשים פירשו מה שנאמר כאן תחת אשר חטאו להשם נוה צדק ומקוה אבותיהם השם שהם דברי הנביא שאמר ואם תשאלו למה קראם כל זה דעו כי הוא תחת אשר חטאו להשם וגומר וגם נכון הוא.
נאשם – האל״ף בשוא לבדו. שרשים.
וצריהם – אויביהם.
נאשם – מלשון אשמה ועון.
תחת – בעבור.
נוה – ענין מדור.
ומקוה – מלשון תקוה ותוחלת.
כל מוצאיהם – ר״ל והיו כצאן התועה ומופקר שכל המוצא אותם יאכלם.
וצריהם – האויבים אמרו לא יהיה לנו אשמה על מה שאנו אוכלים אותם בעבור אשר חטאו לה׳ שהוא נוה ומקוה הצדק כולו והוא תוחלת אבותיהם והוא מילא תקותם ושמו הוא ה׳ המורה שהוא מושל בכל והואיל וחטאו לו ראוים המה לאבדון ולא נאשם בהם.
כל – ועי״ז נעשו הפקר עד אשר כל מצאיהם אכלום להנאתן,
וצריהם שהם השחיתו אותם מפני שנאה שלא להנאתם כלל,
אמרו לא נאשם בעבור זאת, כי ראוים לכליה תחת אשר חטאו לה׳ – שבזה חטאו בשתים,
א. שהוא היה נוה צדק – הנוה מיוחד אל הצאן ובנוה ה׳ שם שכן הצדק,
ב. ושם שכן ה׳ שהוא מקוה אבותיהם – ר״ל שעזבו הצדק בין אדם לחבירו, ואת ה׳ אלהי אבותיהם בענינים שבין אדם למקום.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ח) נֻ֚דוּ מִתּ֣וֹךְ בָּבֶ֔ל וּמֵאֶ֥רֶץ כַּשְׂדִּ֖ים [צֵ֑אוּ] (יצאו) וִֽהְי֕וּ כְּעַתּוּדִ֖ים לִפְנֵי⁠־צֹֽאן׃
Flee out of the midst of Babylon, and go forth out of the land of the Chaldeans, and be as the male goats before the flocks.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
גְלוֹ מִגוֹ בָּבֶל וּמֵאֲרַע כַּסְדָאֵי פּוּקוּ וַהֲווֹ כְּרַבְרְבִין בְּרֵישׁ עַמָא.
נודו מתוך בבל – מעתה צאו משם.
כעתודים לפני צאן – דרך העתודים ללכת לפני העדר בראש העזים.
Wander out of Babylon Accordingly, go out of there.
like the he goats before the flocks It is customary for the he-goats to go before the flock, at the head of the she-goats.
נודו מתוך בבל... והיו כעתודים לפני הצאןא – אמר ירמיה יודע אני שעתידה בבל כל הנמצא ידקר וכל הנספה יפל בחרב (ישעיהו י״ג:ט״ו), כל הנאספין בה לשעבר בבוא עת פקודתה איש אל עמו ואל ארצו ינוסו. לפיכך קדמו אותם קודם שיבא פורענותה ונוסו ותהיו אתם ראשנים לאותן הבורחין.
כעתדים – הבורחין.
לפני הצאןב – כך תברחו אתם לפני אותן הבורחים משם. וכן אומר בסמוך צאו מתוכה עמי ומלטו {איש} את נפשוג מחרון אף י״י ופן ירך לבבכם ותיראו בשמועה הנשמעת בארץ (ירמיהו נ״א:מ״ה-מ״ו).
א. כן בכ״י פרמא 2994, מינכן 5. בפסוק: ״צאן״.
ב. כן בכ״י פרמא 2994, מינכן 5. בפסוק: ״צאן״.
ג. כן בכ״י מינכן 5, לוצקי 777. בכ״י פרמא 2994: ״ומלטי את נפשך״.
נדו – אמר כנגד ישראל נדו מתוך בבל.
יצאו – כתיב מדבר שלא לנכח וקרי צאו מדבר לנכח עניין אחד.
והיו כעתודים לפני צאן – תהיו בצאתכם כמו העתודים שהולכים לפני הצאן כן תהיו אתם בלא פחד ובלא יראה.
ויונתן תרגם: והוו כרברבין בריש עמא.
וכמייעד על תשובת היהודים מבבל אמר נודו מתוך בבל ומארץ כשדים רוצה לומר משאר הערים שבארץ הכשדיים יצאו בני הגולה, ומפני שרבים מהם נשארו שמה לכן אמר והיו כעתודים לפני צאן שדמה העולים לירושלם בגבורתם וזריזותם לעתודים והנשארים שמה לצאן החלושות.
יצאו – צאו קרי.
נדו – מלשון נדידה.
כעתודים – הם הזכרים מן העזים.
נודו – ומעתה נודו מתוך בבל.
כעתודים – מהרו ללכת משם כמו העתודים ההולכים לפני שאר הצאן ר״ל אף אם רבים ישארו בבבל אתם השבים מהרו ללכת.
נדו – הנד הוא ממקום למקום, והיוצא הוא לגמרי, ר״ל ואח״כ צאו מכלל הארץ.
נדו – ה׳ אומר לצאן עמו,
נדו מעיר המלוכה בבל – כי בבל תתהפך ואח״כ צאו מכלל ארץ כשדים – והגם שאין לכם רועים שיוליכו אתכם,
היו כעתודים ההולכים לפני הצאן והצאן הולכים אחריהם, והם המנהיגים שהלכו לפניהם שהם עזרא ונחמיה וראשי הגולה.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ט) כִּ֣י הִנֵּ֣ה אָנֹכִ֡י מֵעִיר֩ וּמַעֲלֶ֨ה עַל⁠־בָּבֶ֜ל קְהַל⁠־גּוֹיִ֤ם גְּדֹלִים֙ מֵאֶ֣רֶץ צָפ֔וֹן וְעָ֣רְכוּ לָ֔הּ מִשָּׁ֖ם תִּלָּכֵ֑ד חִצָּיו֙ כְּגִבּ֣וֹר מַשְׁכִּ֔יל לֹ֥א יָשׁ֖וּב רֵיקָֽם׃
For, behold, I will stir up and cause to come up against Babylon a company of great nations from the north country; and they shall set themselves in array against her. From there she shall be taken. Their arrows shall be as of an expert mighty man; none shall return in vain.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אֲרֵי הָא אֲנָא מֵיתֵי וּמַסֵיק עַל בָּבֶל מַשִׁרְיַת עַמְמִין סַגִיאִין מֵאַרְעָא צִפּוּנָא וִיסַדְרוּן עֲלָהּ קְרָב מִתַּמָן תִּתְאֲחַד גִרְרוֹהִי כְּגִבַּר מְתַכֵּיל לָא תָיְבִין רֵיקָן.
וערכו לה – ויסדרון עלה קרב.
and they shall set themselves in array against her They shall array themselves in battle against her.
מעיר ומעלה על בבל קהל גוים גדולים – זה מדי. וכן בישעיה הוא אומר הנני מעיר עליהם את מדי (ישעיהו י״ג:י״ז).
וערכו לה – מלחמה, וכת״י.
משם תלכד – מרוח צפון, מדי היושבין בצפונה של בבל.
כי הנה, וערכו לה משם תלכד – במקום שיערכו מלחמה משם ילכדו אותה לא יצטרכו ללכת אל מקום אחר.
חציו כגבור משכיל – חצי הקהל הזה שיעלו על בבל יהיו כחצי גבור משכיל שלא ישובו ריקם בירותו שלא יהרג כן יהיו חצי כל הנלחמים על בבל משכיל פעל יוצא הגבור משכיל בהרגו ואם נהרג שכולה.
כי הנה אנכי מעיר ומעלה על בבל קהל גוים גדולים מארץ צפון והם פרס ומדי וערכו לה רוצה לומר שיערכו מלחמה עליה משם תלכד בבל מאותו מקום שיערכו המצור לא יצטרכו ללכת אל מקום אחר, חציו כגבור משכיל כלומר חצי הקהל הזה יהיו כחצי גבור משכיל שלא ישוב ריקם בידוע שלא יהרג כן יהיו חצי כל הנלחמים על בבל.
גדלים – חסר וא״ו ע״פ המסורת בירמיה סימן כ״ה ובדוכתי אחריני.
מעיר – מלשון התעוררות.
קהל – קבוץ עם.
וערכו – ענין סדור המלחמה.
משכיל – מלשון שכול והרג כמו ומשכלת גוייך היית (יחזקאל ל״ו:י״ג).
לא ישוב ריקם – אחז במשל מבן אדם השולח מי לעשות דבר וחתר לפעמים ריקם וכן לא ישיב אלי ריקם (ישעיהו נ״ה:י״א).
מארץ צפון – הם מדי ופרס.
וערכו לה – יערכו עליה מלחמה ומשם ממקום שיערכו עליה משם תלכד ולא יצטרכו ללכת ממקום אל מקום.
חציו – של הקהל ההוא יהיו כגבור המשכיל והורג אנשים שלא ישוב ריקם מבלי להמית את מי כן יהיו כל חצי הקהל ההוא.
כי – עתה יספר בפרטות איך נפלה בבל,
א. כי אנכי מעיר בהשגחה,
ב. שיהיה קהל גוים גדולים מארץ צפון
ג. שיערכו לה ומשם תלכד – ר״ל שיכבשו החומה מצד צפון,
ד. חציו כגבור משכיל – חצי האויב יהיו דומים כאילו יש להם שכל ויבואו מעצמם אל המטרה לא ישובו ריקם כגבור שיש לו שכל, (ולנוסח שכתב משכיל בשי״ן ימנית, פי׳ שיהיו דומים כגבור שבעת שלא ימצא את מי להרוג הורג ילדים קטנים ומשכיל את האב לבל ישוב ריקם).
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(י) וְהָיְתָ֥ה כַשְׂדִּ֖ים לְשָׁלָ֑ל כׇּל⁠־שֹׁלְלֶ֥יהָא יִשְׂבָּ֖עוּ נְאֻם⁠־יְהֹוָֽהי״יֽ׃
Chaldea shall be a prey. All who prey on her shall be satisfied,⁠" says Hashem.
א. כׇּל⁠־שֹׁלְלֶ֥יהָ א=כָּל⁠־שֹׁלֲלֶ֥יהָ (חטף)
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וּתְהֵי אֲרַע כַּסְדָאֵי לְבִזָא כָּל בָּזְזָהָא יִסְבְּעוּן אֲמַר יְיָ.
שולליה ישבעו – ימצאו שלל לרוב לחלוק ביניהם.
והיתה כשדים – פי׳ ארץ כשדים וכן תירגם יונתן ארע כשדאי או פי׳ עדת כשדים.
והיתה הכשדים לשלל רוצה לומר שתהיה ארץ כשדים כולה לשלל וכל שולליה ישבעו כי יאספו כל כך מהממון שישבעו מהשלל ההוא.
לשלל – ענין בזה.
ישבעו – ר״ל הרבה שלל ישללו בה.
והיתה – הודיע עוד,
ה. כי אחר שינצחו את בבל אז הכשדים בני המדינה לא ילחמו עוד רק יהיו כשלל שנשאר אחרי המלחמה,
ו. שלא יהיה ככובש את הארץ אחרי מלחמות רבות שיסתירו את כל אשר להם או יאבדוהו בל יבא לידי האויב, כי כל שולליה ישבעו – כי ימצאו די והותר.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יא) כִּ֤י [תִשְׂמְחוּ֙] (תשמחי) כִּ֣י [תַעַלְז֔וּ] (תעלזי) שֹׁסֵ֖י נַחֲלָתִ֑י כִּ֤י [תָפ֙וּשׁוּ֙] (תפושי) כְּעֶגְלָ֣ה דָשָׁ֔ה [וְתִצְהֲל֖וּ] (ותצהלי) כָּאַבִּרִֽים׃
"Because you are glad, because you rejoice, O you who plunder My heritage, because you are wanton as a heifer that treads the grain, and neigh as strong horses;
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אֲרֵי תֶחְדוּן וַאֲרֵי תְבוּעוּן בָּזְזֵי אַחְסַנְתִּי אֲרֵי תְרוּצוּן כְּעֶגְלֵי רִבְקָא וּתְטוּלוּן כְּגִבָּרַיָא.
כי תפושו כעגלה דשה – פירושו: ריבוי, לדעת אבו אלוליד, וכמוהו, לדעתו, ״ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק״ (מלאכי ג׳:כ׳);⁠1 ואילו נאמר שמשמעותו קפיצה ומשחק,⁠2 לא היה זה בלתי-סביר. ואבו זכריא שגה לגבי ״דשה״ ואמר שהיא נכתבת באל״ף,⁠3 ואולם היא בה״א בכל ספר, במשמעות דישה. ויש שחשבו4 שהיא במשמעות ״תדשא הארץ״ (בראשית א׳:י״א), וזו טעות, כי אין היא ״דשאה״, על משקל ״צמאה״ (ראה דברים כ״ט:י״ח), ״טמאה״ (ויקרא ה׳:ב׳), כי התארים מפועלי ל״א הם כך.
1. כך אמנם פירש ריב״ג, אצול, ערך ׳פוש׳. והשווה: מנחם, ערך ׳פש׳; אלפסי, ערך ׳פש׳; רד״ק.
2. המשמעות הזאת מצויה באצול, שם, בגלוסות של כ״י רואין, הערה 20; והשווה: ת״י, המתרגם ״תרוצון״.
3. השוה: חיוג׳, עמ׳ 16, האומר כי האל״ף היא במקום ה״א, וכבר העיר על השגיאה הזאת ריב״ג, אללמע, עמ׳ 89 (רקמה, עמ׳ קו). ריב״ג, שם, מעיר, כי שגיאת חיוג׳ היא בכתיבת המילה, כלומר, שלפניו היתה הגירסה ״דשא״ ולא ״דשה״, אף-על-פי שהוא, חיוג׳, הבין אותה כ״דשה״. ואולם דונש, תשובות על מנחם, עמ׳ 59-58, טוען ״כי דשא הוא באל״ף״, ומפרש במשמעות השורש דש״א, וכך גם ראב״ע, צחות, יג ע״ב – יד ע״א. כאבן בלעם פירשו גם: ריב״ג, שם; מנחם, ערך ׳דש׳; אלפסי, ערך ׳דש׳.
4. כך פירש, כאמור, דונש, שם, וטיעונו של אבן בלעם מצוי כבר אצל ריב״ג, שם, וכנגדם ראב״ע, שם, הטוען ש״דשא״ היא במקום ״דשאה״, כמו ש״יוצא״ (קהלת י׳:ה׳) היא במקום ״יוצאה״, ו״התחברו שנים נחים נעלמים״. והשווה רד״ק על אתר.
שוסי נחלתי – בוזזי נחלתי.
כי תפושו – לשון שומן.
כעגלה דשה – הדשה בתבואה ואוכלת תמיד.
O spoilers of My heritage Heb. שֹּׁסֵי.
as you become fat Heb. תפושו, an expression of fat.
a threshing heifer Heb. דשא, a heifer that threshes the grain and eats constantly.
כי תשמחו כי תעלזוא – פי׳ במידת ששמחתם ושעלזתם כשהייתם שוסים נחלתי כן אשמח ואעלוז אחרים כשיהו שוסים ושוללים אתכם.
כי תפושו – לשון שומן כמו ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק (מלאכי ג׳:כ׳).
כעגלה דשאב – פי׳ כעגלה הרבוצה בנאות דשא ורועה במרעה טוב שמשתמנת מתוך מרעה הטוב. פי׳ כשם שהייתם משתמנין כשהייתם שוסין ואוכלין את נחלתי כמו כן אשמן זרים מנכסיכם.⁠ג
ותצהלו כאבירים – כשם שנצהלתםד על נחלתי כאבירי בשן, הן העגלים הרועים בבשן, ככה אצהיל עליכם את מדי. וכל הפותר כעגלה דשא היא העגלה הדשה בתבואה, ומביאין ראיה לדבריהן שעגלה הדשה בתבואה אוכלת ומשתמנת, אינה ראיה וטועה הוא. ומתוך דבריו הוא נתפש, שאין המקרא מדבר אלא בכשדים שהיו שמחין כשהיו אוכלין אותנו ומשמנים עצמן משלנו ומדמה את שמחתם ואת שומנן לעגלה דשא. ואם כדברי הפותר שזו היא עגלה הדשה בתבואה, היתכן לומר שבהמה העושה מלאכה משתמנת בשעת מלאכתה. אדרבה נכחשת בשעת מלאכתה. לפיכך אין הפתרון אלא כעגלה הרועה במרעה הטוב, הם נאות דשא. ותדע שכן הוא שהרי דשא זו כת׳ בא׳ ודשה בתבואה בה׳.⁠ה
א. כן בפסוק. בכ״י פרמא 2994, מינכן 5: ״תעלוזו״.
ב. כן בכ״י פרמא 2994, מינכן 5, וכן מפורש בהמשך הביאור, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״דשה״.
ג. בכ״י פרמא 2994: ״מנכסיהם״.
ד. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י פרמא 2994: ״שהצלתם״.
ה. עיינו בהערה לעיל לגבי הנוסח בפסוק.
כי תשמחי – כתוב ביו״ד וקרי בוי״ו וכן תעלוזי תפושי ותצהלי כתוב ביו״ד וקרי בוי״ו והכתוב שהוא כנוי הנקבה כנגד בבל אומר על הכנסה דרך כלל והקרי כנוי הרבים כנגד יושבי בבל דרך פרט אמר אתם שוסי נחלתי הייתם שמחים ועלזים בהחריבכם ארצי והייתם פשים ורבים בטוב ארצי כמו עגלה דשנה והייתם צהלים ושמחים כמו אבירים בנצחכם המלחמה ואתם לא בגבורתכם נצחתם את עמי כי אם מפני חרוני שהיה עליהם.
תפושו – ענין רבוי ר״ל רבוי הבשר ובריאותו כמו ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק (מלאכי ג׳:כ׳).
כעגלה דשא – כעגלה שהיא תמיד רועה בדשא שהיא שמנה ובריאת בשר ודשא כתוב באל״ף והוא תאר במקום ה״א הנקבה ואל״ף השרש נגרעה או נפלה הה״א והקמץ סימן נפילתה וכן שיוצא מלפני השליט (קהלת י׳:ה׳). ומשפטו דשאה בפלס מלאה או דשאה בפלס חכמה ובמקצת ספרים הוא כתוב בה״א ופי׳ מענין דיש ופירש כעגלה שהיא דשה שהיא אוכלת כל היום מדישה לא כעגלה שהיא חורשת שאיננה אוכלת.
ויונתן תירגם: ארי תרוצון כעגלי רבקא.
ונתן הסבה למה תבא הרעה ההיא כולה על בבל באומרו כי תשמחי כי תעלזי שוסי נחלתי, ובא בכתוב הזה תשמחי תעלוזי בלשון נקבה יחידה כנגד בת בבל ושוסי נחלתי בלשון זכרים רבים כנגד הכשדים, יאמר והנה יהיה זה בעבור מה שתשמחי ותעלוזי כאשר החרבתם ירושלם והייתם שוסי ושוללי נחלתי, כי אז תפושי כעגלה דשא ותפושי הוא מענין רבוי כמו ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק (מלאכי ג, כ) יאמר והייתם פשים ורבים בטוב ארצי כעגלה דשא והיא העגלה שרועה תמיד בדשא ולא עלה עליה עול ולא עשתה עבודה אבל תמיד היא אוכלת מדישה, וכן אתם היתם צוהלים בשמחה בהיותכם מנצחים את בני יהודה.
תשמחי – תשמחו קרי.
תעלזי – תעלזו קרי.
חפושי – חפושו קרי.
דשא – בספרים מדוייקים שלפני בה״א וכן הוא דעת ר׳ יונה המדקדק ובדפוסים ישנים מצאתיהו באל״ף ורד״ק הביא שתי הגירסאות בפירוש ובשרשים שרש דיש ושרש דשא גם בעל מאיר נתיב הביאו בשרש דוש בה״א ובשרש דשא באל״ף אבל האפודי כתב בפ׳ כ״ד מספרו שר״י המדקדק מנה זה בכלל אחרים שהאל״ף תבוא תמורת ה״א וטעה כי הוא בה״א כפי המסרה עד כאן לשונו וראיית המסרה נ״ל שהיא בה״א מה שלא נחשב זה עם מלין דמשתמשין א׳ בסוף תיבותא וכל חד וחד לית דכותיה ונמסר בריש מסרה גדולה.
ותצהלי – ותצהלו קרי.
כאבירים – למערבאי כאבירים מלא למדנחאי כאברים חסר כ״כ בחילופים שלנו וכן מצאתי בכמה מדוייקים כתובי יד מלא דמלא.
תעלזו – ענין שמחה.
שוסי – ענין בזה ושלל כמו משנאינו שסו למו (תהלים מ״ד:י״א).
תפושו – ענין רבוי ור״ל רבוי הבשר כמו ופשתם כעגלי מרבק (מלאכי ג׳:כ׳).
דשא – מלשון דישה ובאה האל״ף במקום ה״א.
ותצהלו – ענין הרמת קול שמחה כמו צהלו מים (ישעיהו כ״ד:י״ד).
כאבירים – סוסים חזקים וכן מדהרות דהרות אביריו (שופטים ה׳:כ״ב).
כי תשמחו – אשר תשמחו עד הנה אתם השוסים את נחלתי.
כי תפושו – כי אז הייתם פשים ורבים בטוב ארצי כעגלה הדשה ואוכלת מדישה.
ותצהלו כאבירים – הרימו קול גדול של שמחה כמו הסוסים החזקים המרימים קול שמחה.
תשמחו תעלזו – השמחה היא בלב, והעלז מרקד מרוב השמחה,
שוסי נחלתי – הנחלה אצל ה׳ קשור בו ציור הקדושה.
תפושו – ריבוי הבשר,
כעגלה דשא – שדה בתבואה כמ״ש אפרים עגלה מלומדת אוהבת לדוש כי אז תאכל בתבואות, וי״מ מענין דשא הרועה בנאות דשא, וי״ס כתוב בא׳ ויש בה׳.
כי – עתה יודיע הזמן מתי יהיה זה, שזה יהיה בעת שאתם שוסי נחלתי תשמחו בלב ותעלזו בפעל, בעת (שעשה בלטשצאר משתה ושמח בכלי בהמ״ק ששסה מישראל), בעת כי תפושו כעגלה דשא – כן תשמנו מרוב טוב, אז בעת ההיא
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יב) בּ֤וֹשָׁה אִמְּכֶם֙ מְאֹ֔ד חָפְרָ֖ה יוֹלַדְתְּכֶ֑ם הִנֵּה֙ אַחֲרִ֣ית גּוֹיִ֔ם מִדְבָּ֖ר צִיָּ֥ה וַעֲרָבָֽה׃
your mother shall be utterly disappointed; she who bore you shall be confounded. Behold, she shall be the least of the nations, a wilderness, a dry land, and a desert.
תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
בְּהִיתַת כְּנִישַׁתְכוֹן לַחֲדָא אִתְבָרַת מְדִינַתְכוֹן הָא סוֹפְהוֹן דְעַמְמַיָא מִדְבָּר צָדֵי וַחֲרוֹב.
אמכם – כניסתכם.
אחרית – אתם הכשדים אם ראשיתכם גדול אחריתכם יהיו מדבר.
Your mother Your nation.
the end of the nations Although your beginning was great, your end will be a desert.
בושה אמכם מאד – מן השמחה שהייתם שמחים כשהייתם שוסים נחלתי תהיו עתה בושים כשיבאו אחרים וישוסו אתכם ופירוש אמכם ויולדתם היא כניסתכם וקהילתכם וכן ריבו באמכם (הושע ב׳:ד׳), ותירגם יונתן אמכם כנשתכון ותירגם יולדתכם מדינתכון.
הנה אחרית גוים – ואחרית גוים מלכות בבל סופם שתהיה ארצם מדבר כי הם יהרגו ותשאר ארצם ציה וערבה כמו מדבר.
ואמנם עתה לא תצהלי ולא תשמחי בת בבל אבל בהפך כי בושה אמכם מאד חפרה יולדתכם והם כולם תוארים לבת בבל, ותהיה הבושה בראותם שהנה אחרית גוים כלומר אחרית הכשדים הוא שתהיה ארצם כמדבר ציה וערבה מבלי יושב.
הפרה – ענין בושה.
ציה – שממה.
וערבה – ענינו כמו מדבר.
בושה אמכם – אבל מעתה בושה אמכם בבל אשר ילדה בנים לבהלה.
חפרה יולדתכם – כפל הדבר במ״ש.
הנה אחרית גוים – ר״ל הבושה תהיה על כי הנה אחרית הכשדים בניה תהיה חסר מטובה כמדבר ציה וערבה וכפל המלות בשמות נרדפים כמו אדמת עפר (דניאל י״ב:ב׳).
בושה אמכם חפרה יולדתכם – חפר הוא יותר מן בושה שחופר פנים בטמון, ואם כולל גם האומנת, ויולדת היא רק האם שילדה, ובושתה גדולה יותר.
מדבר ציה וערבה – עי׳ הבדלם (ישעיהו ל״ה א׳).
בושה אמכם – היינו הארץ שילדה אתכם, כי האחרית של גוים גדולים שילדה האם הזאת והיינו הגוים שישבו בארץ, אחריתם יהיה שתשאר שם מדבר ציה וערבה.
תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יג) מִקֶּ֤צֶף יְהֹוָה֙י״י֙ לֹ֣א תֵשֵׁ֔ב וְהָיְתָ֥ה שְׁמָמָ֖ה כֻּלָּ֑הּ כֹּ֚ל עֹבֵ֣ר עַל⁠־בָּבֶ֔ל יִשֹּׁ֥ם וְיִשְׁרֹ֖ק עַל⁠־כׇּל⁠־מַכּוֹתֶֽיהָ׃
Because of the wrath of Hashem she shall not be inhabited, but she shall be wholly desolate. Everyone who goes by Babylon shall be astonished, and hiss at all her plagues.⁠"
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
עַל דְאַרְגֵיזְתְּ בָּבֶל קֳדָם יְיָ לָא תִּתְיְתֵב וּתְהֵי לְצָדוּ כֻּלָהּ כֹּל דְיֶעְבַּר עַל בָּבֶל יִכְלֵי וִיגִיד עַל כָּל מְחָתָהָא.
מקצף י״י – מקצף שקצף עליה.
ויונתן תירגם: על דארגזת בבל קדם י״י.
לא תשב – כלומר לא ישבו בה בני אדם ומדבר על העיר כמו על יושביה. וכן העיר היוצאת אלף (עמוס ה׳:ג׳) – רוצה לומר אנשים שיוצאים ממנה.
והיתה שממה כלה – שלא ישאר בכל העיר שום ישוב ובבל שישוב דריוש וכרש ושהיא עד היום אינה אותה בבל שהיתה מקדם כי אותה היה חרבה ובנו עיר אחרת באותה בקעה ושמה בבל גם כן.
והנה לא ישב בה עוד בן אדם מקצף השם צבאות שקצף על בבל ולכן תהיה שממה כולה וכל עובר על מדינת בבל ההוללה ישום וישרוק על כל מכותיה, ואין ספק שנתקיים כל זה כי נחרבה בבל רבתא והעיר אשר ישב בה אחר כך דריוש וכורש ואשר היא בבל עד היום הזה אינה בבל הראשונה שהיתה בימי נבוכדנצר כי היא נחרבה ולא ישב בה עוד בן אדם, אבל נעשית בבל אחרת הרחק ממנה מעט באותה בקעה שקראה בשמה בבל בלשון היהודים אבל הישמעאלים לא יקראו לה אלה בגד״ד.
ישום – ענין תמהון.
וישרוק – הוא הקול הבא בקבוץ השפתים ודרך לעשותם על אבדן דבר חשוב.
מקצף ה׳ – על כי ה׳ קצף על בבל לכן לא תהיה עוד מיושבת וכל העובר עליה יתמה וישרוק.
מקצף – ותהיה עוד גרועה מן המדבר בג׳ דברים,
א. המדבר שמם בטבע והיא לא תשב מסבת קצף ה׳
ב. במדבר ימצאו מקומות שאינם שוממים והיא והיתה שממה כלה
ג. על שממות המדבר לא ישתומם איש, אבל היא כל עבר על בבל ישם וישרק.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יד) עִרְכ֨וּ עַל⁠־בָּבֶ֤ל ׀ סָבִיב֙ כׇּל⁠־דֹּ֣רְכֵי קֶ֔שֶׁת יְד֣וּ אֵלֶ֔יהָ אַֽל⁠־תַּחְמְל֖וּ אֶל⁠־חֵ֑ץ כִּ֥י לַיהֹוָ֖הי״י֖ חָטָֽאָה׃
"Set yourselves in array against Babylon round about, all you who bend the bow; shoot at her, spare no arrows, for she has sinned against Hashem.
תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
סְדָרוּ עַל בָּבֶל סְחוֹר סְחוֹר כָּל מְחָתֵי קַשְׁתָּא שְׁדוֹ בָהּ לָא תְחוּסּוּן עַל גַרְרַיָא אֲרֵי קֳדָם יְיָ חָבַת.
ידו אליה – זרקו לה אבנים כמו וידו אבן בי (איכה ג׳:נ״ג).
shoot at her Heb. ידו, cast stones at her. Cf. "And they cast (וידוּ) stones at me" (Lam. 3:53).
ערכו – פירושו ערכו מלחמה.
ידו אליה – השליכו אליה. ומן הכבד, לידות את קרנות הגוים (זכריה ב׳:ד׳). ר״ל השליכו החצים או האבנים.
אל תחמלו אל חץ – אל כמו על וכמוהו רבים אמר לא תחוסו על החצים ותאמרו שמא נירה אותו ולא נכה אדם כי לא ישוב ריקם כמו שאמר למעלה כי כל חץ שתשליכו יהרוג אדם כי לי״י חטאה.
ואמר הנביא בשם הש״י כנגד פרס ומדי ערכו על בבל סביב רוצה לומר ערכו מלחמה כל דורכי קשת ידו אליה אל תחמלו אל חץ ולא תחוסו עליו לאמר אולי לא יכה אדם וילך לבטלה כי לה׳ חטאה ולכן אתם תצלחו וכל החצים אשר תשליכו שמה יהרגו בני אדם.
דורכי – הדרך לדרוך ברגל על הקשת למותחה היטב לירות למרחוק.
ידו – ענין השלכה כמו לידות את קרנות הגוים (זכריה ב׳:ד׳).
ערכו על בבל – מכל סביבה ערכו מלחמה על בבל.
ידו אליה – השליכו חצים אליה.
אל תחמלו – לא תחוסו על החץ לאמר אולי לא יכה אדם וילך לבטלה.
כי לה׳ חטאה – ולכן תצלחו בה וכל החצים שתשליכו שמה יהרגו אנשים.
ידו – המשליך ביד, וכן לידות את קרנות הגוים.
ערכו – (עתה יבאר איכות הכיבוש) ערכו על בבל סביב אתם כל דרכי קשת – מוסיף לאמר ידו אליה – אל תשליכו את החצים ע״י הקשת רק השליכו אותם בידכם, כי גם ביד תקלעו למטרה, ומוסיף אל תחמלו אל חץ שתיראו פן תשליכו החץ בחנם,
כי לה׳ חטאה – ובודאי תשיגם החץ.
תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(טו) הָרִ֨יעוּ עָלֶ֤יהָ סָבִיב֙ נָתְנָ֣ה יָדָ֔הּ נָֽפְלוּ֙ [אׇשְׁיוֹתֶ֔יהָ] (אשויתיה)א נֶהֶרְס֖וּ חוֹמוֹתֶ֑יהָ כִּי֩ נִקְמַ֨ת יְהֹוָ֥הי״י֥ הִיא֙ הִנָּ֣קְמוּ בָ֔הּ כַּאֲשֶׁ֥ר עָשְׂתָ֖ה עֲשׂוּ⁠־לָֽהּ׃
Shout against her round about. She has submitted herself. Her bulwarks are fallen, her walls are thrown down; for it is the vengeance of Hashem. Take vengeance on her. As she has done, do to her.
א. [אׇשְׁיוֹתֶ֔יהָ] (אשויתיה) א-כתיב=אָשְׁויֹתֶ֔יהָ
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
יַבִּיבוּ עֲלָהּ סְחוֹר סְחוֹר אִתְמְסָרַת בִּידֵיהוֹן נְפָלָא אֲשִׁיָתָהָא אִתְפַּגְרָא שׁוּרָהָא אֲרֵי פּוּרְעֲנּוּת עַמָא דַייָ הִיא אִתְפְּרָעוּ מִנָהּ כְּמָה דַעֲבַדְתָּא עֲבִידוּ לָהּ.
נפלו אשיותיה – כלומר, יסודות; כך פירשו לגביה רוב המפרשים.⁠1
1. כך ת״י, מנחם, ערך ׳אש׳; ריב״ג, אצול, ערך ׳אשה׳, המשווה לערבית ולארמית; רד״ק. ואולם אלפסי, ערך ׳אש׳, מפרש בהוראת יציעיה, וריב״ג, שם, מפרש גם – עמודיה, בהשוואה למילה אחרת, דומה, בערבית.
ונתנה ידה – כאדם שאין בו כח ומושיט יד לכל מי שרואה לבקש רחמים ועזרה וכן מצרים נתנו יד (איכה ה׳:ו׳) הושטנו יד למצרים לבקש מהם עזרה.
אשיותיה – חוזק יסודותיה וכן ואשיא יחיטו (עזרא ד׳:י״ב) ובלשון משנה כגון אלו התופרים לאושין וכן והתאוששו והתחזקו.
כאשר עשתה – לעיר י״י.
she gave her hand like a person who has no strength and stretches forth his hand to whomever he sees, to beg mercy and aid. Cf. We gave our hand to Egypt" (Lam. 5:6).
her foundations have fallen Heb. אשיותיה. The strength of her foundations. Cf. "And the foundations (וְאֻשַּׁיָא) shall be fastened" (Ezra 4:12). And in the language of the Mishnah: Those who dig for foundations (לְאֻשִׁין) [Baba Kamma 50a]. Cf. "And strengthen yourselves (והתאוששוּ)" (Yeshayahu 46:8), equivalent to והתחזקוּ, and strengthen yourselves.
as she did to the city of the Lord.
הריעו עליה סביב נתנה ידה – פתרונו הריעו עליהן סביב בקול שמחה שכבר פושטין ידיהן ואומר נצא אליכם ונעשה כטוב בעיניכם. וכן משפט גייסות הצרין על העיר, כשרואין שיענום שלום אנשי העיר ועולין על החומה ונותנין ידם לפתוח להם את העיר ולהיות להם למס עובד אותה שעה גייסות הצרין על העיר מרימין קול בתרועה ואומרים נתנו ידם אנשי העיר.
אשיותיה – יסודותיה.
כי נקמת י״י... כאשר עשתה – שנתצו חיל כשדים את חומות ירושלם סביב דכתיב בזה הספר ואת כל חומות ירושלם {סביב} נתצו כלא חיל כשדים (ירמיהו נ״ב:י״ד), כן עשו להם אתם מדיים.
א. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י פרמא 2994 חסרה מלת: ״כל״.
הריעו עליה סביב – פי׳ כדי להבהילם כמו שעשו ביריחו.
נתנה ידה – כלומר מסרה עצמה אל האויבים כי לא תוכל לעמוד בפניהם וכנגדם.
נפלו אשויתיה – האל״ף נקרא בקמץ חטף ופי׳ יסודותיה וכן בארמית ואושיא יחיטו (עזרא ד׳:י״ב) פי׳ כאשר עשתה שהרסה חומות ירושלים.
וכדי להבהיל את הבבליים הריעו על בבל מסביב כי היא נתנה ידה רוצה לומר תמסר עצמה אל האויבים כי לא תוכל לעמוד נגדם, נפלו אשיותיה רוצה לומר יסודותיה וחומותיה יפלו ארצה, ובא בפסוק עבר במקום עתיד, והסבה בכל זה כי נקמת ה׳ הנקמו בה ר״ל בבבל כאשר עשתה לירושלם עשו לה.
אשויתיה – אשיותיה קרי ויש ספרים שהאל״ף בפתח ורד״ק כתב בפירוש ובשרשים שהאל״ף בקמץ חטף נעלם ארחותיה.
הריעו – מלשון תרועה והשמעת קול.
אשיותיה – ענין יסודות כמו לאשישי קיר חרשת (ישעיהו ט״ז:ז׳).
הריעו – להבהיל את העם הריעו עליה מסביב.
נתנה ידה – כדרך אדם הנופל המושיט יד למי שאצלו לעזור לו ולהקימו וכן מצרים נתנו יד (איכה ה׳:ו׳).
נפלו אשיותיה – נפלו יסודות חומות העיר.
כי נקמת – על כי היא נקמת ה׳ לכן הנקמו בה וכאשר עשתה לישראל כן עשו לה.
אשיותיה – יסודות כמו בלשון ארמי ואושיא יחיטו (עזרא ד׳).
הריעו עליה מסביב – לסימן שנכבשה החומה, כי כבר נתנה ידה וחדלה להלחם, ומוסיף נפלו אשיותיה שכבר נפלו יסודות החומה כמו שהיה בחומת יריחו, עי״ז נהרסו חומותיה ממילא,
כי נקמת ה׳ הנקמו
א. תנקמו נקמת ה׳ מה שהחריבו בהמ״ק וחללו את שמו,
ב. כאשר עשתה עשו לה כי גם היא החריבה גוים רבים.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(טז) כִּרְת֤וּ זוֹרֵ֙עַ֙ מִבָּבֶ֔ל וְתֹפֵ֥שׂ מַגָּ֖ל בְּעֵ֣ת קָצִ֑יר מִפְּנֵי֙ חֶ֣רֶב הַיּוֹנָ֔ה אִ֤ישׁ אֶל⁠־עַמּוֹ֙ יִפְנ֔וּ וְאִ֥ישׁ לְאַרְצ֖וֹ יָנֻֽסוּ׃
Cut off the sower from Babylon, and him who handles the sickle in the time of harvest. For fear of the oppressing sword everyone shall turn to his people, and everyone shall flee to his own land.⁠"
תרגום יונתןרש״ירד״קמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
שֵׁיצוּ מַלְכָּא מִבָּבֶל וַאֲחִדוּ חַרְבָּא בְּעִדַן קְטוֹל מִן קֳדָם חֶרֶב סַנְאָה דְהִיא כַּחֲמַר מְרַוְיָא גְבַר לְעַמֵיהּ יִתְפְּנוּן וּגְבַר לְאַרְעֵיהּ יֶעְרְקוּן.
כרתו זורע – שיצו מלכא מבבל ואחידו חרבא בעידן קטול.
Cut off a sower Destroy a king from Babylon and one who grasps a sword in time of slaughter.
כרתו זורע – אחר שתהיה שממה לא יזרע בה אדם ולא יקצור.
ויונתן תירגם דרך משל: שיצו מלכא מבבל ואחידו חרבא בעדן קטול.
מפני חרב היונה – פירשנוהו כי ענינו האונסת מן והאכלתי את מוניך (ישעיהו מ״ט:כ״ו), ולא יונו נשיאי עוד את עמי.
ויונתן תרגם: מן קדם חרב סנאה דהיא כחמרא מרויא תרגמו עניין יין.
איש אל עמו יפנו – מאשר היו בבבל גולים מעמים רבים אומר שיפנו איש אל עמו.
ואיש לארצו – בספר אחד כתיבת יד ובשם דפוסים ישנים כתוב ואיש אל ארצו וברובן של ספרים כתוב לארצו.
ותופש – ענין אחיזה.
מגל – הוא החרמש והוא כלי עשוי לקצור בו וכן שלחו מגל (יואל ד׳:י״ג).
היונה – מלשון אונאה וענינו עשיקת הגוף והממון וכן העיר היונה (צפניה ג׳:א׳).
יפנו – ענין סבוב.
כרתו – ר״ל לא ימצא עוד בבבל זורע שדות ואוחז מגל בעת הקציר כי תהיה שממה ולא יזרע שמה.
מפני חרב היונה – מפני חרב האויב המאנה ואונסת לעשוק הגוף והממון יפנו משם השכירים עובדי האדמה וינוסו כ״א לעמו ולארצו אשר באו משם.
כרתו זורע מבבל – בל תשאירו בה לכורמים וליוגבים, ומוסיף שלא ימצא אף תופש מגל בעת קציר – שגם הנזרע כבר לא ימצא מי שיקצרנו, ויען שעד עתה היו בני הנכר שבה אכריהם והקוצרים שדותיהם, אומר שעתה איש אל עמו יפנו – ויתחברו יחד וינוסו איש לארצו.
תרגום יונתןרש״ירד״קמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יז) שֶׂ֧ה פְזוּרָ֛ה יִשְׂרָאֵ֖ל אֲרָי֣וֹת הִדִּ֑יחוּ הָרִאשׁ֤וֹן אֲכָלוֹ֙ מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר וְזֶ֤ה הָאַֽחֲרוֹן֙ עִצְּמ֔וֹ נְבוּכַדְרֶאצַּ֖ר מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃
"Israel is a hunted sheep; the lions have driven him away. First, the king of Assyria devoured him; and now at last Nebuchadnezzar king of Babylon has broken his bones.⁠"
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
עַם מְבַדְרָא יִשְׂרָאֵל מַלְכַּיָא טַלְטְלִינוּן קַדְמָאָה שַׁלִיט בְּהוֹן מַלְכָּא דְאַתּוּר וְדֵין בַּתְרָאָה אַסְפִינוּן נְבוּכַדְרֶאצַר מַלְכָּא דְבָבֶל.

רמז שלד

שה פזורה ישראל – משולים כשה מה דרכו של שה לוקה באחד מאבריו וכלם מרגישים אף ישראל אחד חוטא וכלם נענשים. תני רבי שמעון בן יוחאי משל לשני בני אדם שהיו נתונים בספינה נטל אחד מהם מקדח והתחיל קודח תחתיו אמרו לו חבריו למה אתה עושה כך, אמר להם מה איכפת לכם לא תחתי אני קודח, אמרו לו מפני שאתה מציף עלינו את הספינה, אף איוב אמר כן ואף אמנם שגיתי אתי תלין משוגתי, אמרו לו חבריו כי יוסיף על חטאתו פשע בינינו יספוק, אתה מספיק בינינו את עונותינו.
שה פזורה ישראל אריות הדיחו – נשמט ממנו כינוי המושא, וראוי להיות ״הדיחוה״.⁠1
וזה האחרון עצמו – שיבר עצמותיו; מילה גזורה מ״עצם״.⁠2
1. השוה: ת״י, ריב״ג, אללמע, עמ׳ 272 (רקמה, עמ׳ רפו); רד״ק.
2. כלומר, כפועל דנומינטיבי, והשווה: ספר הפעלים, ערך ׳עצם׳; וכך גם ריב״ג, מחברות, ערך ׳פאר׳, אצול, ערך ׳עצם׳. והשווה: ת״י; אלפסי, ערך ׳עצם׳; אבן ג׳יקטילה בפירושו שבכ״י לתהלים י, י; ראב״ע, שפה ברורה, לב ע״ב, ובפירושו לבמדבר כד, ח; רד״ק. גם מנחם, ערך ׳עצם׳, מביא ואת יחד עם ״עצם מעצמי״ (בראשית ב׳:כ״ג), ללא ביאור.
הראשון אכלו – שהגלה י׳ השבטים.
עצמו – גרמו גירם עצמותיו שגמר השיריים יהודה ובנימן, עצמו דישושאר בלעז.
First...devoured him For he exiled the Ten Tribes.
broke his bones He broke his bones, for he finished the leftovers, Judah and Benjamin. עִצְמוֹ (desossa in French), [broke the bones].
(יז-יח) שה פזורה ישראל – ישראל משולה לשה פזורה שהדיחוה אריות ממקום המרעה ומשמדיחין אותה ממקום השמור עומדין ואוכלין אותה, אף ישראל כן.
הראשון אכלו מלך אשור – משעברא הראשון, הוא מלך אשור, מצא ישראל על מליאתו שאנן מנעוריו ושוקט על שמריו ועדיין בגולה לא הלך. לפיכך מצא בו כדי לאכל. וזהו שנאמר הראשון אכלו מלך אשור (ירמיהו נ׳:י״ז).
אבל זה האחרון – נבוכדנצר, שבא לבזוז ולשלול אחריו לא מצא בו כי אם עצם יבש, כשה זה שטרפה חיהב רעה ושבע מבשרה ולא השאיר בה כי אם עצמות ובא חיה אחרת אחריה ומצאה את העצמות ומגרם אותה. לפיכך אמר במלך בבל וזה האחרון עצמו.
א. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י פרמא 2994: ״משער״.
ב. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י פרמא 2994 חסרה מלת: ״חיה״.
שה פזורה ישראל אריות הדיחו – פי׳ הדיחו אותה ואריות הוא משל על מלכי האומות שהגלו אותם מארצם.
הראשון אכלו מלך אשור – פי׳ אכל בשרו שלא נשאר לו אלא העצמות והוא מלך אשור שהגלה לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה (דברי הימים א ה׳:כ״ו) ואחר כך שאר השבטים, לא נשאר אלא יהודה ובנימין.
וזה האחרון עצמו – פירוש שבר עצמותיו עד שלא נשאר בו דבר זה נבוכדנצר שהגלה יהודה ובנימין שהחריב ירושלם וכל ערי יהודה.
ואחרי חרבנה כרתו זורע מבבל כי לא יהיה בארץ ההיא עוד זורע שדה ולא קוצר וזהו ותופש מגל בעת קציר מפני חרב היונה שהיא חרב האויבים האונסת וחומסת אותם, ולפי שהקוצרים בתבואות הם אנשים שבאים מארץ אחרת לקצור לכן אמר איש אל עמו יפנו ואיש אל ארצו ינוסו ולא יקצרו עוד:
שה פזורה ישראל וכו׳ עד הנה עם בא מצפון. אמר הנביא כמו שהשה הפזורה שיצא מעדרו אבוד בשדה כן היה ישראל, אריות הדיחו רוצה לומר הדיחו אותה והבריחוה מעדרה הראשון, אכלו מלך אשור כי הוא היה כאריה שבא על השה ההוא ואכל את בשרו ולא השאיר בו כי אם העצמות כי מלך אשור הגלה עשרת השבטים והעצמות שנשארו הם יהוד׳ ובנימין, וזה האחרון עצמו נבוכדנצר מלך בבל הוא אכל את העצמות שנשארו ממלך אשור כי הוא הגלה יהודה ובנימין הנשארים ובזה עצמו את השה כי שבר כל עצמותיו ולא נשאר ממנו דבר.
פזורה – ענין פרוד.
הדיחו – מלשון דחיה.
עצמו – ר״ל שבר עצמיו ודוגמתו ובכל תבואתי תשרש (איוב ל״א:י״ב) ור״ל תעקור השורש.
שה פזורה ישראל – הנה ישראל היה כשה פזורה ופרודה מן העדר אשר אריות הדיחו אותה והבריחוה מעדרה כי כן הדיחו אותו מארצו.
הראשון – המדיח הראשון אכל בשרו והוא מלך אשור שגלה עשרת השבטים.
וזה האחרון – זה המדיח האחרון שבר עצמותיו והוא נ״נ מלך בבל שגלה יהודה ובנימין.
שה פזורה שיעור הכתוב אריות הדיחו שה פזורה ישראל שהדיחוהו ממקומו, האריה הראשון אכלו – אכל הבשר, והוא מלך אשור – וזה האריה האחרון עצמו שבר וכתת עצמותיו, והוא מלך בבל.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יח) לָכֵ֗ן כֹּה⁠־אָמַ֞ר יְהֹוָ֤הי״י֤ צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הִנְנִ֥י פֹקֵ֛ד אֶל⁠־מֶ֥לֶךְ בָּבֶ֖ל וְאֶל⁠־אַרְצ֑וֹ כַּאֲשֶׁ֥ר פָּקַ֖דְתִּי אֶל⁠־מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃
Therefore thus says Hashem of Hosts, the God of Israel, "Behold, I will punish the king of Babylon and his land, as I have punished the king of Assyria.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
בְּכֵן כִּדְנַן אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל הָא אֲנָא מַסְעֵר עַל מַלְכָּא דְבָבֶל וְעַל אַרְעֵיהּ כְּמָא דְאַסְעֲרֵית עַל מַלְכָּא דְאַתּוּר.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

לכן, אל – כמו על.
ולכן כה אמר ה׳ צבאות שהוא אלהי ישראל וגואלם הנני פוקד על מלך בבל ועל ארצו כאשר פקדתי על מלך אשור.
פוקד – ענין השגחת הבאת הרעה.
הנני פוקד – אשגיח להביא גמול על בבל וכו׳.
לכן כה אמר ה׳, הנני פקד כמו שפקדתי על אשור כן אפקוד על מלך בבל.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יט) וְשֹׁבַבְתִּ֤י אֶת⁠־יִשְׂרָאֵל֙ אֶל⁠־נָוֵ֔הוּ וְרָעָ֥ה הַכַּרְמֶ֖ל וְהַבָּשָׁ֑ן וּבְהַ֥ר אֶפְרַ֛יִם וְהַגִּלְעָ֖ד תִּשְׂבַּ֥ע נַפְשֽׁוֹ׃
I will bring Israel again to his pasture, and he shall feed on Carmel and Bashan, and his soul shall be satisfied on the hills of Ephraim and in Gilead.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וְאָתֵיב יַת יִשְׂרָאֵל לְאַתְרֵיהוֹן וְיִתְפַּרְנְסוּן בְּאַרְעָא כַרְמְלָא מַתְנָן וּבְטוּר בֵּית אֶפְרַיִם וְגִלְעָד וּמַקְדְשָׁא תִּשְׂבַּע נַפְשְׁהוֹן.
ורעה הכרמל – לשון מרעה.
and he shall pasture in the Carmel An expression of pasture.
ושובבתי את ישראל אל נוהואריות הדיחו את השה הוא ישראל אל נוהו.
ושובבתי – אשיבנו אל נוהו אחר שאפקוד על אויביו.
ורעה – לפי שהמשילו לשה אמר ורעה וזכר המקומות האלה שהם ארץ מרעה וזה הפסוק ואשר אחריו בשיבת גלות בבל או הם לעתיד והוא הנכון כי כמו שפקד על מלך אשור ועל מלך בבל כן יפקוד על כל לוחצי ישראל כמו שנאמר ופקדתי על כל לוחציו (ירמיהו ל׳:כ׳).
ושובבתי ואמשוך ואשיב את ישראל שהיו גולים בבבל אל נוהו שהוא ירושלם, ולפי שהמשילו בשה פזורה אמר בו ורעה את הכרמל רוצה לומר אותו שה פזורה תרעה את ארץ הכרמל והבשן ובהר אפרים והגלעד תשבע נפשו מרוב דשא, וזכר המקומות ההם לפי שהם כולם ארץ מרעה, ולפי שגלות בבל היה על חטאת ישראל ורשעתם והם לא עשו תשובה בבבל ואיך אם כן תצא משם ותחזור לירושלם הוצרך השם לומר
ושובבתי – מלשון השבה.
נוהו – מדורו.
ורעה – מלשון מרעה.
הכרמל – כן יקרא מקום שדות וכרמים.
ושובבתי – ר״ל עוד יבא זמן בימי המשיח שאשיב אותו אל נוהו וירעה במרעה הכרמל והבשן שהמה מקום מרעה שמן ולפי שהמשילם לשה אמר לשון הנופל בשה.
תשבע נפשו – מרוב המרעה המצוי שם.
ושבבתי אשיב את השה אל נוהו שהוא מרעה הצאן, ושם ירעה הכרמל והבשן ששם מרעה צאן, וגם בהר אפרים תשבע נפשו בשביעה די והותר.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כ) בַּיָּמִ֣ים הָהֵם֩ וּבָעֵ֨ת הַהִ֜יא נְאֻם⁠־יְהֹוָ֗הי״י֗ יְבֻקַּ֞שׁ אֶת⁠־עֲוֺ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ וְאֵינֶ֔נּוּ וְאֶת⁠־חַטֹּ֥את יְהוּדָ֖ה וְלֹ֣א תִמָּצֶ֑אינָה כִּ֥י אֶסְלַ֖ח לַאֲשֶׁ֥ר אַשְׁאִֽיר׃
In those days, and in that time,⁠" says Hashem, "the iniquity of Israel shall be sought for, and there shall be none; and the sins of Judah, and they shall not be found. For I will pardon them whom I leave as a remnant.⁠"
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
בְּיוֹמַיָא הָאִינוּן וּבְעִדָנָא הַהִיא אֲמַר יְיָ יִתְבְּעוּן יַת חוֹבֵי יִשְׂרָאֵל וְלֵיתִינוּן וְחֶטְאֵי בֵּית יְהוּדָה וְלָא יִשְׁתַּכְּחוּן אֲרֵי אֶשְׁבּוֹק לִשְׁאָרָא דְאַשְׁאָר.
בימים ההם – ענין זה הפסוק מוכיח שהיא עתידה כמו שאמר למעלה כי אסלח לעונם ולחטאתם לא אזכור עוד (ירמיהו ל״א:ל״ג). ואמר כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם (ירמיהו ל״א:ל״ג) וכמה פושעים וחטאים היו בבית שני ואחריו בגלות זה.
לאשר אשאיר – וגם זה מוכיח שהיא עתידה כמו שאמר והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו (ישעיהו ד׳:ג׳), ונאמר שארית ישראל לא יעשו עולה וגו׳ (צפניה ג׳:י״ג).
בימים ההם ובעת ההיא נאם השם יבוקש את עון ישראל ואיננו ואת חטאת יהודה ולא תמצאנה לא להיותם נקיים מעון אלא לפי שאסלח לאשר אשאיר, ויתכן שאמר זה יבוקש את עון ישראל ואיננו על ביטול השמיטות כי כבר יהיו גולים כמספר השנים שלא שמטו בארץ וזהו ואיננו כי כבר שלמו נשיים, ואמנם אומרו בנבואה הזאת ישראל ויהודה אין ראוי שיובן שם ישראל כאן על עשרת השבטים אבל אמרו על הנשארים מהשבטים שלא הלכו עם אחיהם בגלות אשורה ונשארו נטפלים עם יהוד׳ ובנימן, ולהראו׳ זה אמר כי אסלח לאשר אשאיר ירמוז לנשארים מעשרת השבטים, והותרה בזה השאלה הראשונה. וה״ר דוד קמחי פירש הייעוד הזה לעתיד לבא וישראל הנאמר כאן על עשרת השבטים ואינו נכון.
ולפי שאמר הנביא שלא ימצא עון יהודה וישראל בימים ההם אמר מיד שבענין בבל יהיה הדבר בהפך כי העון והחטאת יעלה עליה וזהו
בימים ההם ובעת ההיא – זה כתוב ההם למערבאי ולמעלה בתחלת הפרשה בימים ההמה ואין בו מחלוקת.
יבוקש – אף אם יבוקש לא יהיה.
לאשר אשאיר – לאלו שאשאיר מהם אסלח לעונם כי יהיו נמרקים בקושי השעבוד וילכו להם.
עון, חטאת – הבדלם מבואר בכ״מ עוון גדול מחטאת, שהוא עוות המחשבה.
בימים ההם יבקש את עון ישראל – ישראל הם עשרת השבטים שהם עבדו ע״ז שזה נקרא עון, שמורה על עוות השכל והכפירה, זה לא יהיה במציאות כלל כי יתבטל יצרא דע״ז ואת חטאת יהודה – יהודה לא הכחישו את ה׳ רק היו להם חטאים מצד התאוה שזה נקרא חטאת, והגם שזה יהיה בעולם במציאות, בכ״ז לא תמצאינה כי אסלח לאשר אשאיר לאלה שאשאיר מן הגולה אסלח להם חטאתיהם ולכן לא ימצאו.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כא) עַל⁠־הָאָ֤רֶץ מְרָתַ֙יִם֙ עֲלֵ֣ה עָלֶ֔יהָ וְאֶל⁠־יוֹשְׁבֵ֖י פְּק֑וֹד חֲרֹ֨ב וְהַחֲרֵ֤ם אַחֲרֵיהֶם֙ נְאֻם⁠־יְהֹוָ֔הי״י֔ וַעֲשֵׂ֕ה כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר צִוִּיתִֽיךָ׃
"Go up against the land of Merathaim, even against it, and against the inhabitants of Pekod. Kill and utterly destroy after them,⁠" says Hashem, "and do according to all that I have commanded you.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
עַל אַרְעָא דְעַמָא סַרְבָן סַקוּ עֲלָהּ וְעַל יַתְבֵי פִּקוֹד דְקַטְלִין בְּחַרְבָּא יֵיתוּן לְגַמְרָא שְׁאֵרִיתְהוֹן אֲמַר יְיָ וַעֲבֵיד כְּכֹל דְפַקֵידְתָּךְ.
חרב והחרם אחריהם – <צורת> ציווי גזורה מ״חרב״: הרגו אותם בחרב.⁠1
1. גם כאן הוא רואה את המילה ״חרב״ כפועל דנומינטיבי משם-העצם ״חרב״; ואולם בספר הפעלים, ערך ׳חרב׳, אין פרשננו מביאה, כנראה מתוך שכחה. לפירוש הזה השווה: ת״י; ריב״ג, אצול, ערך ׳חרב׳; רד״ק.
מרתים – שהמרתני והרגזתני.
פקוד – שם מדינה וכן פקוד ושוע וקוע (יחזקאל כ״ג:כ״ג) ת״י שם מדינות.
ועשה ככל אשר צויתיך – אתה כורש ביד ישעיה הנביא (ישעיהו מ״ה:א׳).
the rebellious land Heb. מרתים, which rebelled against Me and provoked Me.
Pekod The name of a province. Cf. "Pekod and Shoa and Koa" (Yechezkel 23:23). Jonathan renders [them as] names of provinces.
and do according to all that I have commanded you You, Cyrus, through Yeshayahu the prophet.
על הארץ מרתים – על ארץ בבל שמרתה הרבה, כמה פעמים.
עלה עליה – מצוה הקב״ה למדי שיעלה עליה ועל יושבי עיר ששמה פקוד.
ועשה ככל אשר ציויתיך – שאמרתי על ידי ישעיה עלי עילם צרי מדי (ישעיהו כ״א:ב׳).
על הארץ מרתים – קרא מלכות בבל מרתים עניין מרי וכן תירגם יונתן על ארעא דעמא סרבן.
עלה עליה – אמר כנגד דריוש.
ואל יושבי פקוד – קראה גם כן פקוד שבא העת לפקוד עונם.
ויונתן לא תירגם כן פקוד לדעתו שהוא שם מערי בבל כמו שכתוב פקוד ושוע וקוע (יחזקאל כ״ג:כ״ג).
חרוב והחרם אחריהם – חרוב צווי מעניין חרב כלומר חרוב בחרב. וכן והחרם כמו ואת כל הנשמה החרים (יהושע י׳:מ׳). ופי׳ אחריהם לאשר ינוסו רדוף אחריהם בחרב כמו וחרב אריק אחריהם (יחזקאל י״ב:י״ד), והריקותי אחריכם חרב (ויקרא כ״ו:ל״ג).
ויונתן פירש אחריהם כמו ואחריתם בחרב אהרוג (עמוס ט׳:א׳), שפירש בניהם שהם שארית האדם ואחריתו, וכן תרגם יונתן: ועל יתבי פקוד דקטלין בחרבא ייתון לגמרא שאריתהון.
על הארץ מרתים עלה עליה, והמפרשים פירשו וארץ מרתים על בבל כי היא מדינת המרד והפשע, וכן תרגם על ארעא דעמא חרבן, וכן תרגם ואל יושבי פקוד שהיה פקוד שם עיר מערי בבל, ויותר נכון לפרש שעל הארץ רוצה לומר ארץ בבל כי היא הארץ הידועה במקום הזה מרתים המרדים שעשה בבל ופשעיה, אמר ה׳ כנגד כל מרי מהם עלה עליה ואל יושבי פקוד רוצה לומר ואל יושבי ההריגה שהם הכשדיים וקראם יושבי פקוד כלומר המתמידים בהריגה והחסרון לפי שהיו תמיד הורגים עמים מלשון ולא נפקד ממנו איש (במדבר לא, מט), חרוב כלומר חרוב תחרב אותם, ואם ינוסו וימלטו מהם אנשים החרם אחריהם ועשה ככל אשר צויתיך והכל דבור לנגד העון והמרד של הבבליים שהוא יעלה עליהם ויחריבם, והוא על דרך עונותיו ילכדונו את הרשע. והמפרשים פירשו עלה עליה וכל הפסוק על דריוש מלך מדי שהשם צוה לו שיחריב את בבל
מרתים – מלשון מרי ומרד.
חרוב – מלשון חורבן.
והחרם – ענין כליון כמו כל הנשמה החרים (יהושע י׳:מ׳).
על הארץ מרתים – חזר לדבריו הראשונים אמר אל מול המחריב את בבל עלה למלחמה על הארץ שמרדה ופשעה בכל העובדי כוכבים והיא בבל.
ואל יושבי פקוד – שם עיר מערי בבל כמ״ש פקוד ושוע וקוע (יחזקאל כ״ג:כ״ג) או על בבל יאמר וקראה כן לפי שבא עת לפקוד ולזכור עוונה.
חרוב – תחרב אותה והנסים רדוף אחריהם והחרימם.
ועשה וכו׳ – חזר לזרזו.
מרתים – מענין מרי, וצייר המרי כעצם מופשט עולה על הארץ.
יושבי פקוד – מענין פקודת עון.
חרוב – מענין חרב.
על הארץ מרתים – רק אתה מרתים ומרי,
על ארץ בבל עלה עליה – אתה מרתים עלה אל יושבי פקוד שהם הכשדים שעליהם אפקוד עונם (כמ״ש הנני פוקד על מלך בבל),
ועשה ר״ל אתה מרתים עשה כאשר צויתיך להחריב ולהשמיד הכל.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כב) ק֥וֹל מִלְחָמָ֖ה בָּאָ֑רֶץ וְשֶׁ֖בֶר גָּדֽוֹל׃
A sound of battle is in the land, and of great destruction.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
קַל קְרָבָא בְּאַרְעָא וּתְבָרָא רַבָּא.
קול – מבואר הוא.
ולכן אמר הנביא שהוא כאילו שומע קול מלחמה בארץ ושבר גדול בבבל.
בארץ – נשמע בארץ בבל.
קול מלחמה בארץ בבל, ותיכף נשמע קול שבר גדול שנשברה בבל.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כג) אֵ֤יךְ נִגְדַּע֙ וַיִּשָּׁבֵ֔ר פַּטִּ֖ישׁ כׇּל⁠־הָאָ֑רֶץ אֵ֣יךְ הָיְתָ֧ה לְשַׁמָּ֛ה בָּבֶ֖ל בַּגּוֹיִֽם׃
How has the hammer of the whole earth cut apart and broken! How has Babylon become a desolation among the nations!
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אֵיכְדֵין אִתְקְטֵיף וְאִתְּבַר מַלְכָּא דַהֲוָה מְזִיחַ לְכָל אַרְעָא אֵיכְדֵין הֲוַת לְצָדוּ בָּבֶל בְּעַמְמַיָא.
פטיש כל הארץ – שהיה מפוצץ ומכתת את הכל.
the hammer of the whole earth which would shatter and crush everyone.
פטיש כל הארץ – שבו הקב״ה היה משבר כל הארץ.
איך נגדע, פטיש כל הארץ – כי הוא היה כמו הפטיש ששובר ומפוצץ ועתה נשבר איך היה זה.
והוא תמה על זה באומרו איך נגדע ונשבר פטיש כל הארץ רוצה לומר בבל שבחזקה ותוקפה היה כפטיש שובר ומפוצץ הכל ועתה איך היה זה שנשבר.
נגדע – בדפוסים חדשים הנו״ן בסגול אבל בישנים בכתובי יד מדוייקים בחירק.
נגדע – ענין כריתה כמו שקמים גדעו (ישעיהו ט׳:ט׳).
פטיש – הוא המקבת כמו כפטיש יפוצץ סלע (ירמיהו כ״ג:כ״ט).
לשמה – לתמהון.
איך נגדע – איך נכרת בבל שהיה משבר ומפוצץ כל הארץ, כפטיש המפוצץ סלע.
לשמה – לתמהון היתה בין העובדי כוכבים כולם יתמהו על חורבנה.
איך – עפ״ז יתמה,
א. על קול המלחמה שאיך נגדע וישבר פטיש כל הארץ – הלא בבל היתה כפטיש יפוצץ סלע כי פזרו כל האומות לשברים, ואיך התחברו שנית למלחמה, איה הפטיש המפוצץ חבורם, ונגד השבר הגדול שואל,
ב. איך היתה בבל לשמה בגוים אחר שהיו תמיד בעזרתה גוים רבים ועצומים.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כד) יָקֹ֨שְׁתִּי לָ֤ךְ וְגַם⁠־נִלְכַּדְתְּ֙א בָּבֶ֔ל וְאַ֖תְּ לֹ֣א יָדָ֑עַתְּ נִמְצֵאת֙ וְגַם⁠־נִתְפַּ֔שְׂתְּ כִּ֥י בַיהֹוָ֖הי״י֖ הִתְגָּרִֽית׃
I have laid a snare for you, and you are also taken, Babylon, and you weren't aware. You are found, and also caught, because you have striven against Hashem.
א. וְגַם⁠־נִלְכַּדְתְּ֙ =א,ל
• דפוסים=וְגַם⁠־נִלְכַּ֙דְתְּ֙ בטעם כפול, אולי בגלל המרחק מתחילת ההברה.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אִיתְצֵידִית לִיךְ וְאַף אִתְאֲחַדְתְּ בָּבֶל וְאַתְּ לָא יְדָעַתְּ אִתְבְּעִיאוּ חוֹבָךְ אִשְׁתַּכָּחוּ וְאַף אִתְאֲחַדְתְּ אֲרֵי בְּעַמָא יְיָ אִתְגְרֵית.
יקשתי לך וגם נלכדת – טמנתי לך את המלכודות ולכן נלכדת בהן. ושם הפח: ״יקוש״, כמו: ״פח יקוש״ (הושע ט׳:ח׳), ונגזר ממנו הפועל ״יקשתי״.⁠1
1. רוצה לומר, ״יקשתי״ הוא פועל דנומינטיבי, משם-העצם ״יקוש״, וכך הוא אומר גם בספר הפעלים, ערך ׳יקש׳. והשווה: ת״י, מנחם, ערך ׳קש׳; אלפסי, ערך ׳יקש׳; ריב״ג, אצול, ערך ׳יקש׳; רד״ק.
יקשתי לך – לשון מוקש.
I laid a snare for you Heb. יקשתי, an expression of a snare (מוֹקֵש).
וגם נלכדת בבל ואת {לא}א ידעת – שבפתע פתאום נלכדה בבל כדכתיב בישעיה את נשף חשקי שם לי לחרדה (ישעיהו כ״א:ד׳) וכל הענין שכת׳ שם.
א. כן בנוסח שלנו. בכ״י פרמא 2994, מינכן 5 חסרה מלת ״לא״.
יקשתי לך – שמתי לך מוקש שנלכדת בו.
נמצאת וגם נתפשת – שאילו ידעת טרם בא עליך שמא היית בורחת אבל עתה שלא ידעת כי פתאום באה עליך הרעה ונמצאת במקומך ונתפשת.
ויונתן תרגם: אתבעיאו חובך אשתכחו.
התגרית – ענין התערב הריב כמו ואל תתגר בם מלחמה (דברים ב׳:ט׳).
והקדוש ברוך הוא אומר יקשתי לך וגם נלכדת בבל רוצה לומר אני שמתי לך מוקש שנלכדת בו ואת לא ידעת מהמוקש ההוא שהיה לפניך כי אילו ידעת אולי היית נמלט מידי פרס ומדי אבל לפי שלא ידעת דבר מביאתם לכן נמצאת וגם נתפשת כי לא יכולת לברוח ותפשוך, והיה המכשול הזה ממני לפי שבה׳ התגרית רוצה לומר נלחמת והוא מלשון ואל תתגר בם מלחמה (דברים ב, ט).
יקושתי – מלשון מוקש.
נתפשת – ענין אחיזה בחזקה.
התגרית – מלשון תגר ומלחמה כמו אל תתגרו בם (דברים ב׳:ה׳).
יקושתי – הכנתי לך מוקש וגם נלכדת בה ולא ידעת להשמר ממנה כי פתאום באה.
התגרית – עם ה׳ עשית תגר ומלחמה כי עמו טבחת ולא חמלת.
יקשתי – נתתי לפניך מוקש.
יקשתי – נגד השאלה הראשונה משיב אני נתתי לך מוקש ועל ידו נלכדת בהפח, ונגד השאלה השניה משיב נמצאת וגם נתפשת שאחר שכבר היית בהפח נמצאת שם, וגם תפשו אותך, וכ״ז היה יען כי בה׳ התגרית – ועל ידי זה
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כה) פָּתַ֤ח יְהֹוָה֙י״י֙ אֶת⁠־א֣וֹצָר֔וֹ וַיּוֹצֵ֖א אֶת⁠־כְּלֵ֣י זַעְמ֑וֹ כִּֽי⁠־מְלָאכָ֣ה הִ֗יא לַאדֹנָ֧י יֱהֹוִ֛היֱ⁠־הֹוִ֛ה צְבָא֖וֹת בְּאֶ֥רֶץ כַּשְׂדִּֽים׃
Hashem has opened his armory, and has brought forth the weapons of his indignation; for the Lord, Hashem of Hosts, has a work to do in the land of the Chaldeans.
תרגום יונתןילקוט שמעונירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
גְלָא יְיָ יַת בֵּית גְנָזֵיהּ וְאָפֵּיק יַת מָנֵי כָס דִלְוָט קֳדָמוֹהִי אֲרֵי עֲבִידָא הִיא קֳדָם יְיָ אֱלֹהִים צְבָאוֹת בְּאַרְעָא כַסְדָאֵי.

רמז שלה

פתח ה׳ וגו׳ – ר׳ פנחס בש״ר אושעיא אע״ג דכתיב כי בו שבת מכל מלאכתו ממלאכת עולמו שבת ולא ממלאכת רשעים וצדיקים אלא פועל עם אלו ופועל עם אלו מראה לאלו מעין דיגמטורי שלהם ולאלו מעין דיגמטורי שלהם. ומנין שפורענותם של רשעים קרויה מלאכה שנאמר פתח ה׳ את אוצרו ויצא את כלי זעמו כי מלאכה היא לה׳, ומנין שמתן שכרן של צדיקים קרויה מלאכה שנאמר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך.
פתח – על דרך משל שידעו ויכירו כי הוא נלחם בהם.
עתה תדע שמאתי היתה כל רעתך כי פתח ה׳ את אוצרו והוציא את כלי זעמו יען היתה המלחמה הזאת לא לפרס ומדי כי מלאכה היא לאדני השם צבאות לעשות׳ בארץ כשדים.
אוצרו – מלשון אוצר ומטמון.
זעמו – ענין כעס וחימה.
מלאכה – ענין שליחות וכן ארור עושה מלאכת ה׳ רמיה (ירמיהו מ״ח:י׳).
את כלי זעמו – הם פרס ומדי ור״ל המקום העיר לבם לבוא על בבל להשחיתה.
כי מלאכה היא לאד׳ – השחתת ארץ כשדים היא דבר שליחות של ה׳.
פתח ה׳ את אוצרו – שהמלחמה שלחמו בך היה בכלי זעם של ה׳, (ולעומת שהם פתחו האוצר ולקחו כלי ה׳ אל המשתה, שזה רמז במ״ש כי בה׳ התגרית,
פתח גם הוא את אוצרו ויוצא כליו שהם כלי זעמו) כי המלאכה היא לה׳ – מלאכה הזאת תתיחס אל ה׳ שהוא החריבה, ואתם האויבים
תרגום יונתןילקוט שמעונירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כו) בֹּֽאוּ⁠־לָ֤הּ מִקֵּץ֙ פִּתְח֣וּ מַאֲבֻסֶ֔יהָ סׇלּ֥וּהָ כְמֽוֹ⁠־עֲרֵמִ֖ים וְהַחֲרִימ֑וּהָ אַל⁠־תְּהִי⁠־לָ֖הּ שְׁאֵרִֽית׃
Come against her from the utmost border; open her storehouses; cast her up as heaps, and destroy her utterly; let nothing of her be left.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
עוּלוּ לָהּ מִסִטְרָא פְּתָחוּ אִבּוּלָהָא גְמִירוּ נִכְסָהָא כְּמָא דִמְגַמְרִין יַת עֲרֵימַת עִבּוּרָא כֵּן גַמְרוּהָא לָא יְהֵי לָהּ שְׁאָרָא.
סלוה כמו ערמים – <צורת> ציווי מ״סלה כל אבירי ה׳⁠ ⁠⁠״ (איכה א׳:ט״ו), אך לא משורשו, כלומר שהוא מן הכפולים, ותרגומו: רמסו אותה כמו שרומסים באסמים.⁠1 ו״ערמים״ – ריבוי הזכר, כי <צורת> היחיד: ״ערמת חטים״ (שיר השירים ז׳:ג׳), ובא בצורה הנכונה: ״החלו הערמות ליסוד״ (דברי הימים ב ל״א:ז׳).⁠2
1. רוצה לומר, המשמעות של ״סלה״ ושל ״סלוה״ זהה, דהיינו – רמיסה, אף-על-פי ש״סלה״ היא משורש סל״ה, ו״סלוה״ היא משורש סל״ל. הבחנה דומה עושה ראב״ע בפירושו לפסוק ממגילת איכה. על המשמעות הזאת למילה הנידונה ראה פירושו של אבן בלעם לפסוק מאיכה. והשווה: מנחם, ערך ׳סל׳; אלפסי, ערך ׳סל׳; ריב״ג, אצול, ערך ׳סלל׳ – בגלוסות של כ״י רואין; וכן פירוש רד״ק עצמו, בניגוד לפירוש אביו, המצוטט שם, שעל-פיו יש לפרש את ״סלוה״ מלשון ״סוללה״: ״עשו תלים תלים״.
2. לגבי המשמעות, השווה: ת״י; מנחם, ערך ׳ערם׳; אלפסי, ערך ׳ערם׳;
באו לה מקץ – מסוף העיר התחילו בה שלא תדע ותתפש פתאום.
פתחו מאבוסיה – ת״י אבולהא שעריה ואין לו דמיון, ומנחם חברו לשון אבוס.
סלוה – דושו אותה.
כמו ערמים – גרנות.
Come against her from her border From the end of the city, commence upon her, that she not know, and she will be taken suddenly.
open her gates Jonathan renders: אִבּוּלָהָא, her gates, but it has no similar instance [in Scripture]. Menahem (Machbereth p. 14) classifies it as an expression of a manger.
thresh her Heb. סלוה.
stacks Granaries.
בואו לה מקץ – היכנסו לה באותו צד שנוחה ליכבש.
פתחו מאבוסיה – הוציאו כל שמן וכל איש חיל שמשתמנין בתוכה כשור באבוס. ואף למעלה דימה לעגלה דשא ולעגלים אבירים.
סלוה – תנו אותה למרמס כמסילה זו שהכל דורכין בה.
כמו ערימים – היא ערימת חטים שדשין אותה. וכן הוא אומר במקום אחר: בת בבל {כגורן}⁠א עת הדריכה (ירמיהו נ״א:ל״ג).
א. בכ״י פרמא 2994, מינכן 5 חסרה מלת: ״כגורן״.
באו לה מקץ – תרגם יונתן עולו לה מסטרא ויש לפרש מקץ מעת שבא קצה באו לה.
פתחו מאבוסיה – המקומות שיאצרו בהם התבואות והפירות מעניין אבוס בעליו שהוא מקום שיתנו בו מאכל הבהמות.
סלוה כמו ערמים – ידרכו עליה במסלה כמו שדורכים על הערמים לדושם.
ואדוני אבי ז״ל פי׳ כי עשו תלים תלים כמו ערמים משללה כי לדעתו כל לשון מסלה עניין הרמה.
ויונתן תרגם: גמרו נכסהא כמה דמגמרין ית ערמת עבורא.
והוא מצוה את המדיים והפרסיים ואומר אליהם בואו לה מקץ רוצה לומר לבבל מעת שבאה קצה פתחו מאבוסיה המקומות שאוצרים שמה התבואות והפירות חוץ מן העיר שלקחו אותם האויבים בבואם עליה, סלוה כמו ערמים רוצה לומר דרכו עליה במסילה כמו שדורכים על הערמים לדושם, וה״ר דוד קמחי בשם אביו פירש עשו תלים תלים כמו ערמים משללה כי לדעתו כל לשון מסילה ענין הרמה הוא, והחרימוה אל תהי לה שארית.
סלוה – ציווי בקמץ חטוף מפני דגשות הלמ״ד.
מקץ – מן הקצה.
מאבוסיה – ענינו אוצר התבואה והוא מענין אבוס בעליו (ישעיהו א׳:ג׳) שהוא מקום שיתנו בו מאכל הבהמות.
סלוה – ענין רמיסה כמו סלית כל שוגים (תהלים קי״ט:קי״ח).
ערמים – אגודות שבלים כמו בטנך ערמת חטים (שיר השירים ז׳:ג׳).
והחרימוה – מלשון חרם ואבדון.
בואו לה מקץ – מקצה המדינה בואו להלחם בה פתאום עד לא יכונו למלחמה.
פתחו מאבוסיה – לקחת התבואות האצורים שמה.
סלוה – רמסו אנשיה כמו שרומסים על אגודות שבלים לדושם להוציא התבואה.
והחרימוה – אבדו וכלו אנשיה.
מקץ – בסוף המעשה.
מאבוסיה – האבוס הוא מקום שעומדת הבהמה לאכול ולהתפטם, ומאבוס הם האוצרות ששם נמצאו התבואות המוכנים לתתם אל האבוס.
סלוה – מענין הרמה כמו וישפכו סוללה.
וערמים – גלים של תבואה כמו בטנך ערמת חטים.
באו לה מקץ – בסוף וגמר המלאכה שיעשה ה׳ אז בואו אתם, (כי ע״י כתיבת המלאך נהרג בלשצאר ואח״כ באו חיל מדי ופרס),
פתחו מאבוסיה אין לכם לעשות רק לשלול שלל, שתפתחו את אוצרות התבואה שנותנים אל האבוס שיתפטמו שם הפרים (ר״ל תקחו עשרם),
סלוה כמו ערמים – ר״ל אשר הם סללו ורוממו את התבואה באבוסים כמו ערמים, ערמות של תבואה, פתחו אותם, ואח״כ והחרימוה עד שלא תשאר שארית.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כז) חִרְבוּ֙ כׇּל⁠־פָּרֶ֔יהָ יֵרְד֖וּ לַטָּ֑בַח ה֣וֹי עֲלֵיהֶ֔ם כִּי⁠־בָ֥א יוֹמָ֖ם עֵ֥ת פְּקֻדָּתָֽם׃
Kill all her bulls; let them go down to the slaughter. Woe to them! For their day has come, the time of their visitation.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
שֵׁיצִיאִי כָּל גִבָּרָהָא אִתְמַסְרָא לִקְטָלָא וַי עֲלֵיהוֹן אֲרֵי מְטָא יוֹם תְּבִירְהוֹן עִדַן סְעוּרַן בִּישַׁתְהוֹן.
חרבו כל פריה – אותו הדבר כמו: ״חרב והחרם״ (פסוק כא).⁠1
1. ריב״ג, אצול, ערך ׳ערם׳. כלומר, שהוא פועל דנומינטיבי משם-העצם ״חרב״; וראה את פירושו לפסוק כא דלעיל, וגם את הפסוק הזה אין אבן בלעם מזכיר בספר הפעלים, ערך ׳חרב׳. כך פירשו את הפועל הזה גם: ריב״ג, אצול, ערך ׳חרב׳; רד״ק; וקרוב לזה גם ת״י המתרגם: ״שיציאו״.
כל פריה – שריה כן דרך הנביאי׳ להמשיל השרים לפרים אבירים ולעתודים.
all her bulls Her princes. So is the custom of the prophets to compare the princes to mighty bulls and to he-goats.
חרבו כל פריהא – כל גבוריה.
א. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5. בכ״י פרמא 2994: ״פיריה״.
חרבו כל פריה – עניין הריגה וחרב פריה משל על גדולים וגבורים כמו סבבוני פרים (תהלים כ״ב:י״ג). וכן תרגם יונתן גברהא.
ואמנם כנגד השרים אמר חרבו כל פריה ירדו לטבח וחרבו הוא מלשון חרב, ופריה הוא כנוי לשרים שהוא כמו סבבוני פרים רבים (תהלים כב, יג) וכן תרגם יונתן, יאמר הרגו כל שריה וירדו לטבח בענין שיאמרו כל אדם הוי עליהם כי בא יומם עת פקודתם.
חרבו – מלשון חרב.
פריה – ר״ל שריה וכן סבבוני פרים רבים (תהלים כ״ב:י״ג).
פקדתם – ענין זכרון.
חרבו – הרגו בחרב.
כל פריה – הם השרים.
ירדו לטבח – כפל הדבר במ״ש.
הוי עליהם – אוי להם כי בא יום גמולם עת זכרון עוונם.
חרבו – הרגו בחרב.
חרבו – אח״כ הכו בחרב את כל הפרים – וקראו הוי עליהם כי בא יומם להשחט, ובא עת פקדתם הזמן לפקוד את עונם.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כח) ק֥וֹל נָסִ֛ים וּפְלֵטִ֖ים מֵאֶ֣רֶץ בָּבֶ֑ל לְהַגִּ֣יד בְּצִיּ֗וֹן אֶת⁠־נִקְמַת֙ יְהֹוָ֣הי״י֣ אֱלֹהֵ֔ינוּ נִקְמַ֖ת הֵיכָלֽוֹ׃
The voice of those who flee and escape out of the land of Babylon, to declare in Zion the vengeance of Hashem our God, the vengeance of His temple.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
קַל דְעָרְקִין וּמִשְׁתֵּיזְבִין מֵאַרְעָא דְבָבֶל לְחַוָאָה בְצִיוֹן יַת פּוּרְעֲנוּתָא דַייָ אֱלָהָנָא פּוּרְעֲנּוּת הֵיכָלֵיהּ.
קול נסים – הנסים והפלטים הם ישראל ואף על פי שלא היה להם לנוס כי כורש העביר קול בכל מלכותו מי בכם מכל עמו יהי אלהיו עמו ויעל (עזרא א׳:ג׳). דריוש מלך קודם כורש והוא כבש בבל והחריבה וכשבא חילו על בבל היו מקצת ישראל נסים מתוכה והולכים לציון כי ידעו כי דבר י״י הוא שנבא להם ירמיהו חרבן בבל.
וראה הנביא בנבואתו כאילו רבים מבני ישראל שהיו בבבל היו נסים ופלטים משם ובאים לירושלם להגיד בציון את נקמת השם אלהינו ונקמת היכלו ששרפו הכשדיים. וראה עוד בנבואתו כאילו בעת בוא פרס ומדי על בבל היו משמיעים קול הכשדיים ומאספים עם רב להנצל מהם וזהו
ופלטים – נמלטים.
קול נסים – הנה נשמע קול מאנשי ישראל הנסים מבבל ובאים להגיד בציון את נקמת ה׳ וחוזר ומפרש את נקמת היכלו שלקח נקם מיד בבל.
נסים ופלטים – הפליט כבר היה תחת החרב.
קול נסים שילכו להגיד בציון את נקמת ה׳ מה שחללו כבודו,
ואת נקמת היכלו ששרפו המקדש ושחללו כלי המקדש.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כט) הַשְׁמִ֣יעוּ אֶל⁠־בָּבֶ֣ל ׀ רַ֠בִּ֠ים כׇּל⁠־דֹּ֨רְכֵי קֶ֜שֶׁת חֲנ֧וּ עָלֶ֣יהָ סָבִ֗יב אַל⁠־יְהִי⁠־[לָהּ֙] פְּלֵיטָ֔הא שַׁלְּמוּ⁠־לָ֣הּ כְּפׇעֳלָ֔הּ כְּכֹ֛ל אֲשֶׁ֥ר עָשְׂתָ֖ה עֲשׂוּ⁠־לָ֑הּ כִּ֧י אֶל⁠־יְהֹוָ֛הי״י֛ זָ֖דָה אֶל⁠־קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל׃
Call together the archers against Babylon, all those who bend the bow; encamp against her round about. Let none of it escape. Recompense her according to her work; according to all that she has done, do to her. For she has been proud against Hashem, against the Holy One of Israel.
א. אַל⁠־יְהִי⁠־[לָהּ֙] פְּלֵיטָ֔ה א-כתיב=אַל⁠־יְהִי⁠־[֯] פְּלֵיטָ֔ה (רווח ריק בלי ניקוד וטעמים, ולמעלה עיגול מסורה)
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
בִּסְרוּ עַל בָּבֶל סַגִיאִין כָּל מָחֲתֵי קַשְׁתָּא שְׁרוֹ עֲלָהּ סְחוֹר סְחוֹר לָא יְהֵי לָהּ שֵׁיזְבָא שְׁלִימוּ לָהּ כְּאַגְרָהּ כְּכֹל דַעֲבְדַת עֱבִידוּ לָהּ אֲרֵי עַל עַמָא דַייָ בַּסְרַת אֲמָרַת מִלִין דְלָא כַשְׁרִין קֳדָם קַדִישָׁא דְיִשְׂרָאֵל.
השמיעו אל בבל רבים – הם היורים, והוא תואר מן הכפולים.⁠1
1. לגבי השורש של ״רבים״, ראה גם: חיוג׳, ערך ׳רבב׳, וכתאב אלנתף לפסוק הזה (עמ׳ 40); ריב״ג, אצול, ערך ׳דבב׳ – אף אם אין הם נותנים את משמעות המילה. והשווה: ראב״ע בפירושו לבראשית כא, כ ו-מט, כג; רד״ק. לגבי המשמעות, השווה: מנחם, ערך ׳רב׳; ראב״ע ורד״ק, שם. ואולם ת״י על אתר ואלפסי, ערך ׳רב׳, מפרשים אותה במשמעות הרגילה, ההיפך של ״מעטים״, ואלפסי אף מצטט את המשמעות ׳יורים׳ ומצביע על העדפת המשמעות הנפוצה.
השמיעו אל בבל רבים – לשון וישמע שאול את העם (שמואל א ט״ו:ד׳) הזעיקו להאסף אל בבל מורים בחצים כמו יסובו עלי רביו (איוב ט״ז:י״ג).
Gather archers against Babylon Heb. השמיעו, an expression similar to: "And Saul called the people together (וַיְשַׁמַע)" (I Sam. 15:4). Call out that archers assemble against Babylon. Cf. "His archers (רַבָּיו) surround me" (Iyyov 16:13).
השמיעו – אספו לפי שאסיפת העם על יד השמעת קול נאמרה בלשון שמיעה וכן מן הדגוש וישמע שאול את העם (שמואל א ט״ו:ד׳).
רבים – יורי חצים כמו וימררוהו ורבו (בראשית מ״ט:כ״ג), יסבו עליו רביו (איוב ט״ז:י״ג).
ויונתן תרגם: סגיאין כמו הן רבים עתה עם הארץ (שמות ה׳:ה׳).
אל יהי לה פלטה – לה קרי ולא כתיב של מעלה אל תהי לה שארית (ירמיהו נ׳:כ״ו), וזה אל יהי לה פליטה והסימן תשי״ף.
כי אל י״י זדה – עבר מלעיל ענין זדון.
ותרגם יונתן ארי על עמא דיי׳ בסרת אמרת מלין דלא כשרן קדם קדישא דישראל.
השמיעו אל בבל רוצה לומר אספו כל בבל כי הנה רבים והם המורים בחצים מלשון ויהי רובה קשת (בראשית כא, כ), וימררוהו ורבו (שם מט, כג), שהם המורים בחצים דורכי קשת יחנו לה סביב אל יהי לה פליטה כי אל ה׳ זדה שחשב בבל לבא בזדון על עם ה׳ ועל בית מקדשו.
אל יהי פלטה – לה קרי ולא כתיב נדרים פרק אין בין המודר מסורת ריש סדר ואלה הדברים וזהו אחת מן י׳ תיבות הנקראות ולא נכתבו וסימנם סדרתי ברות ועלתו כי בבל היא כסא המלוכה ובית המלכות וכן הוא אומר הלא דא היא בבל רבתא די אנה בניתה לבית מלכו וגו׳ ובה שקעה גלות ישראל ובטלה מלכותם ונבחרו מלכיהם ובישר ירמיהו הנביא אל שארית ישראל בנקמת ה׳ ממנה בשני עולמים וכתב אל יהי לה פליטה בעולם הזה והוסיף לה מבחוץ וכתב ואל יהי לה פליטה לעה״ב כן מצאתי כתוב בס״ס.
ככל אשר עשתה – מתחלפת ככל אשר עשתה.
זדה – עבר מלעיל. רד״ק.
השמיעו – ענין אסיפה וקבוץ כמו וישמע שאול את העם (שמואל א ט״ו:ד׳) וזהו לפי שאסיפת העם באה ע״י השמעת קול.
רבים – מורים בחצים כמו יסבו עליו רביו (איוב ט״ז:י״ג).
זדה – מלשון זדון ורשע.
השמיעו – התאספו אל בבל רובי חצים כל דורכי קשת חנו עליה מסביב למען לא יהיה לה פליטה לבל יוכל מי לברוח.
ככל אשר עשתה – לישראל כן עשו לה.
זדה – הרשיעה אל ה׳.
רבים – מענין רובה קשת.
כפעלה, כאשר עשתה – הפעל, הוא העסק והמעשה, הוא העשיה והגמר, עי׳ מ״ש (ישעיהו ה׳ מ״ב), ועל העסק שלא עשה עדיין לא יצדק עשו רק שלמו.
ה׳ קדוש ישראל – כ״מ שאמר ה׳, ידבר עליו מצד בורא העולם בכלל ואלהי ישראל, הוא הקשר שי״ל עם ישראל (כמ״ש ישעיה א׳ ד׳ ובכ״מ). וקדוש ישראל, יציין מצד קדושת ישראל שיתקדשו על כי קדוש ה׳.
השמיעו צייר שאחר שישראל נסו מארץ בבל מצוה שנית שיקבצו עמים רבים, וכל דרכי קשת, ויחנו עליה מסביב כדי שאל יהי לה פליטה – שלא יניחו איש לנוס עוד מן העיר שלמו לה כפעלה – הפעל הוא העסק, והמעשה הוא גמר הדבר, ושלמו לה תשלומין לפי העסק שהתעסקה, ותעשו לה מדה במדה,
ככל אשר עשתה – ומפרש שלמו לה כפעלה, כי אל ה׳ זדה – העסק שלה היה מצד שזדה אל ה׳ לכפור ביכלתו,
וככל אשר עשתה עשו לה כי זדה אל קדוש ישראל המעשה עצמה ששרפו בהמ״ק ועיר הקדש שהוא מעשה נגד קדוש ישראל, שבשם זה נקרא בו מצד קדושת ישראל וקדושת הקדש והמקדש השוכן בה.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ל) לָכֵ֛ן יִפְּל֥וּ בַחוּרֶ֖יהָ בִּרְחֹבֹתֶ֑יהָ וְכׇל⁠־אַנְשֵׁ֨י מִלְחַמְתָּ֥הּ יִדַּ֛מּוּ בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא נְאֻם⁠־יְהֹוָֽהי״יֽ׃
Therefore shall her young men fall in her streets, and all her men of war shall be brought to silence in that day,⁠" says Hashem.
תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
בְכֵן יִתְרְמִין עוּלֵימָהָא בִּרְחוֹבָהָא וְכָל אֱנָשֵׁי עָבְדֵי קְרָבָא יִתַּבְּרוּן בְּעִדָנָא הַהִיא אֲמַר יְיָ.
לכן – לשון שבועה.
Therefore An expression of an oath.
לכן, ידמו – יכרתו.
ובאותו עון מהזדון יפלו בחוריה ברחובותיה וכל אנשי מלחמתה של בבל ידמו ויכרתו ביום ההוא נאם ה׳ וגזרתו, ולפי שבעל הזדון היה מלך בבל מזרע אותו רשע נבוכדנצר לכן ניבא כנגדו
ידמו – ענין כריתה.
לכן – הואיל וזדה אל ה׳ לכן יפלו וכו׳.
לכן יפלו בחוריה ברחובתיה ע״י שיחנו עליה מסביב ולא יוכלו להמלט.
תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(לא) הִנְנִ֤י אֵלֶ֙יךָ֙ זָד֔וֹן נְאֻם⁠־אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִ֖היֱ⁠־הֹוִ֖ה צְבָא֑וֹת כִּ֛י בָּ֥א יוֹמְךָ֖ עֵ֥ת פְּקַדְתִּֽיךָ׃
"Behold, I am against you, you proud one,⁠" says the Lord, Hashem of Hosts; "for your day has come, the time that I will visit you.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
הָא אֲנָא שְׁלַח רוּגְזַי עֲלָךְ מַלְכָּא רַשִׁיעָא אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים צְבָאוֹת אֲרֵי מָטָא יוֹם תְבִירָךְ עִדַן סְעוּרַן בִּישְׁתִּיךְ.
הנני אליך זדון – הנני אליך בבל מלכות הרשעה. וכת״י: מלכות רשיעא.
הנני אליך זדון – שם תאר כמו זד יהיר (משלי כ״א:כ״ד).
הנני אליך זדון רוצה לומר אני אלחם עליך כי בא יומך והגיעה העת של פקודתך.
הנני אליך זדון – אתה בלשצר איש זדון הנה אני אלחם עליך כי בא יום תשלום גמולך עת זכרון עוונך.
יומך עת פקדתיך – התבאר למעלה (מ״ו כ״א).
הנני אליך זדון – עתה מתחיל לדבר על מפלת המלך,
כי בא יומך מצד המערכה שערבה שמש הצלחתך, ובא גם עת פקדתיך מצד ההשגחה על עונך.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(לב) וְכָשַׁ֤ל זָדוֹן֙ וְנָפַ֔ל וְאֵ֥ין ל֖וֹ מֵקִ֑ים וְהִצַּ֤תִּי אֵשׁ֙ בְּעָרָ֔יו וְאָכְלָ֖ה כׇּל⁠־סְבִיבֹתָֽיו׃
The proud one shall stumble and fall, and none shall raise him up; and I will kindle a fire in his cities, and it shall devour all who are round about him.⁠"
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וְיִתְקֵיל מַלְכָּא רַשִׁיעַיָא וְיִפּוֹל וְלֵית לֵיהּ מֵקִים וְאַדְלֵיק אֶשְׁתָּא בְּקִרְווֹהִי וּתְשֵׁיצֵי כָּל סַחֲרָנֵיהוֹן.
וכשל זדון ונפל – אמר זה כנגד מלך בבל וכן תרגם יונתן הא אנא שלח רוגזי עלך מלכא רשיעא.
ואז יכשל זדון ונפל והוא מלך בלשצר שהרגוהו, ואין מקים לו כי לא יהיה עוד מזרעו מולך בבבל ואבער אש בערי בבל ואכלה כל סביבותיו העוזרים אותו.
והצתי – ענין הבערה והדלקה כמו ותצת בסבכי היער (ישעיהו ט׳:י״ז).
ואכלה – ענין שריפה כמו מאכולת אש (שם).
וכשל זדון – בלשצר יהרג.
ואין לו מקים – ר״ל לא ימלוך מי מזרעו בבבל.
סביבותיו – סביבות עריו.
וכשל זדון ועי״כ יפול, והצתי אש בעריו ומן הערים תאכל כל סביבותיך הפך מכיבוש מלחמה הרגיל, שיכבשו תחלה את הסביבות ואח״כ ערי הממלכה.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(לג) כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣הי״י֣ צְבָא֔וֹת עֲשׁוּקִ֛ים בְּנֵי⁠־יִשְׂרָאֵ֥ל וּבְנֵי⁠־יְהוּדָ֖ה יַחְדָּ֑ו וְכׇל⁠־שֹֽׁבֵיהֶם֙ הֶחֱזִ֣יקוּ בָ֔ם מֵאֲנ֖וּ שַׁלְּחָֽם׃
Thus says Hashem of Hosts, "The children of Israel and the children of Judah are oppressed together; and all who took them captive hold them fast; they refuse to let them go.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
כִּדְנַן אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת אֲנִיסִין בֵּית יִשְׂרָאֵל וּבֵית יְהוּדָה כַּחֲדָא וְכָל שָׁבֵיהוֹן אַתְקִיפוּ בְהוֹן מְסָרְבִין לְשַׁלְחוּתְהוֹן.
כה אמר י״י – מבואר הוא.
ואתה מלך בבל חשבת שבני ישראל ובני יהודה כל המחזיק בהם יזכה בהם לעד אין הדבר כן כי הם שלי ואם הם בידכם עתה הם עשוקים, ואמר בני ישראל כנגד השבטים שהלכו גולים לאשור ובני יהודה כנגד גלות בבל, וכל שוביהם מלבד הרעה אשר עשו בגלות אותם הנה עוד היום החזיקו בהם מאנו שלחם.
עשוקים – ענין שדידה וגזל.
שוביהם – מלשון שבי ור״ל הכשדים שלקחום בשבי.
החזיקו – אחזו בחזקה.
מאנו – מלשון מיאון.
עשוקים וכו׳ יחדיו – ר״ל כמו שנעשקו עשרת השבטים על ידי אשור כן נעשקו בני יהודה על ידי מלך בבל.
וכל שוביהם – כמו אשור כן בבל החזיקה בהם וממאנים לשלחם חפשי.
כה אמר ה׳, עשוקים – ר״ל הנה בדרך הטבע א״א כלל שיגאלו ישראל, כי א״א שקצתם שאינם בגלות יפדו את השבוים, כי עשוקים בני ישראל ובני יהודה יחדו – ולא שמקצת השובים לא יחזיקו בם לעבדים, כי כל שוביהם החזיקו בם – ולא שישלחו אותם אח״ז לחפשי כי מאנו שלחם – אבל
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(לד) גֹּאֲלָ֣ם׀ חָזָ֗ק יְהֹוָ֤הי״י֤ צְבָאוֹת֙ שְׁמ֔וֹ רִ֥יב יָרִ֖יב אֶת⁠־רִיבָ֑ם לְמַ֙עַן֙ הִרְגִּ֣יעַ אֶת⁠־הָאָ֔רֶץ וְהִרְגִּ֖יז לְיֹשְׁבֵ֥י בָבֶֽל׃
Their Redeemer is strong. Hashem of Hosts is His name. He will thoroughly plead their cause, that He may give rest to the earth, and disquiet the inhabitants of Babylon.⁠"
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
פְּרִיקְהוֹן תַּקִיפָא יְיָ צְבָאוֹת שְׁמֵיהּ אִתְפְּרָעָא אִתְפְּרַע יַת עוּלְבָּנֵיהוֹן לְמִתְּבַר רַשִׁיעֵי אַרְעֵהוֹן וּלְאַיְתָאָה זְיָעָא לְכָל יַתְבֵי בָבֶל.
[הרגיע את הארץ – לדעתי, משמעותו: נזיפה, ודומה להרגיז אשר אחריו,⁠1 וכמוהו: ״רגע הים ויהמו גליו״ (ישעיהו נ״א:ט״ו), שמשמעותו תנועה והזדעזעות, והוא היפוכה של המשמעות שקט הידועה לגבי השורש הזה, כלומר ״ומצאו מרגוע״ (ירמיהו ו׳:ט״ו),⁠2 ואחרים].
1. כלומר, כמשמעות השורש גע״ר, אף-על-פי שאין אבן בלעם מזכיר כלל את השיכול. גם מהמשך דבריו, על משמעות המילים ״רגע הים״, מובן שאין הוא מיישם את שיכול האותיות, שהרי בפירושו לישעיהו נא, טו, המצוטט כאן מיד, הוא מפרש במשמעות דומה לזו שניתנה ל״רגע״ כאן, ומתנגד באופן ברור לדרך השיכול. כפירוש אבן בלעם פירשו גם: ת״י; אלפסי, ערך ׳גער׳; ריב״ג, אצול, ערך ׳רגע׳, המצהיר במפורש [ראה אללמע, עמ׳ 95 (רקמה, עמ׳ קיג)] על חוסר הצורך בשיכול.
2. אולם רד״ק אומר: ״ופי׳ הרגיע עניין מרגוע ומנוחה, כי ברוגז שיבא ליושבי בבל יהיה מרגוע לארץ״.
הרגיע את הארץ – כשתפול בבל יהי מרגוע והנחה לכל.
in order to give rest to the earth When Babylon falls, there will be rest and peace for all.
למען הרגיע – למען המציא מרגוע לארץ ישראל.
והרגיז – ולהמציא רוגז ליושבי בבל. וי״ת: בדיל למיתבר, לשון רוגע הים.
גואלם, הרגיע והרגיז – שניהם מקור ובאה הה״א בהם בחיר״ק כמו העבר וכן באו כמו הם גנון והציל פסוח והמליט (ישעיהו ל״א:ה׳) עד השמידו אותם.
ופי׳ הרגיע עניין מרגוע ומנוחה כי ברוגז שיבא ליושבי בבל יהיה מרגוע לארץ כי מלך בבל היה מרגיז הארץ ומרעיש ממלכות.
ויונתן תרגם הרגיע – ענין רוגע הים שתרגם בדיל למתבר רשיעי ארעא ולאיתאה זיעא לכל יתבי בבל.
דעו נא כי גואלם חזק ה׳ צבאות שמו והוא יריב את ריבם למען הרגיע את הארץ שהיה מלך בבל מרגיז אותה בהכנעה רבה ובמותו יהיה מרגוע בכל הארץ והרגיז ליושבי בבל.
הרגיע – מלשון מרגוע והשקט.
והרגיז – ענין רעדה וחרדה כמו רגזו ואל תחטאו (תהלים ד׳:ה׳).
גאלם חזק – אם כי אינם משלחים מרצונם הנה גאלם חזק והוא יריב את ריבם ויאבד את בבל ויצאו הגולים חפשי.
למען הרגיע – למען יהיה מרגוע בכל הארץ יביא רוגז וחרדה על יושבי בבל ולא יוסיפו למשול בעמים.
הרגיע, הרגיז – מקור, להרגיע, ובא בצורת העבר, וכן גנון והציל פסוח והמליט רד״ק.
גאלם חזק שמו הוא ה׳ צבאות המושל בכל הצבאות, והוא ריב יריב את ריבם ומן הריב הזה תצא תועלת כללי א] למען הרגיע את הארץ מאויביהם ב] עונש לבבל והרגיז לישבי בבל ועל ידי הריב הזה
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(לה) חֶ֥רֶב עַל⁠־כַּשְׂדִּ֖ים נְאֻם⁠־יְהֹוָ֑הי״י֑ וְאֶל⁠־יֹשְׁבֵ֣י בָבֶ֔ל וְאֶל⁠־שָׂרֶ֖יהָ וְאֶל⁠־חֲכָמֶֽיהָ׃
"A sword is on the Chaldeans,⁠" says Hashem, "and on the inhabitants of Babylon, and on her princes, and on her wise men.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
דְקַטְלִין בְּחַרְבָּא יֵיתוּן עַל אַרְעָא דְכַסְדָאֵי אֲמַר יְיָ וְעַל יַתְבֵי בָבֶל וְעַל רַבְרְבָהָא וְעַל חַכִּימָהָא.
(לה-לו) חרב אל שריה... חרב אל הבדים – אל הדלים. כמו שמצינו בכל מקום שמתחיל החרב בגדולים ומסיים בקטנים כעינין שנאמר בזכריה חרב עורי על רועי הך את הרועה ותפוצינה הצאן והשיבותי ידי על הצוערים (זכריה י״ג:ז׳).
ובדים לשון ענפים הן. ות״י״ חרבא על קסומהא וישתבשון, לשון מיפר אותות בדים (ישעיהו מ״ד:כ״ה).
חרב על כשדים – מבואר הוא.
ומפני זה היתה הגזרה העליונה שיהיה חרב על כשדים ושריהם וחכמיהם.
ולפי שהמלחמה תעשה בחכמה וגבורה כמו שאמר עצה וגבורה למלחמה.
חרב על כשדים – חרב תבוא על הכשדים.
חרב על כשדים נאום ה׳ הוא על המדינה,
ואל ישבי בבל עיר המלוכה,
ואל שריה ואל חכמיה אשר יושבים ג״כ בבבל.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(לו) חֶ֥רֶב אֶל⁠־הַבַּדִּ֖ים וְנֹאָ֑לוּ חֶ֥רֶב אֶל⁠־גִּבּוֹרֶ֖יהָ וָחָֽתּוּ׃
A sword is on the boasters, and they shall become fools; a sword is on her mighty men, and they shall be dismayed.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
דְקַטְלִין בְּחַרְבָּא יֵיתוּן עַל קִסְמָהָא וְיִשְׁתַּבְּשׁוּן דְקַטְלִין בְּחַרְבָּא יֵיתוּן עַל גִבָּרָהָא וְיִתַּבְּרוּן.
חרב אל הבדים ונאלו – מאחזי-העיניים והממציאים, והתרגום <הארמי> של ״אוב וידעני״ (דברים י״ח:י״א) – ״בדין וזכורו״.⁠1 [וכבר הזכרתי את פירוש הראשונים לגבי ״ידעני״ בספר ההכרעה].⁠2
1. השווה: ריב״ג, אצול, ערך ׳בד׳, ובדומה לזה גם ת״י ורד״ק. ראב״ע, שפה ברורה, יב ע״א, אומר: ״הם המתבודדים במחשבה אחת״.
2. כנראה הזכיר זאת בפירושו לויקרא יט, לא, פירוש שעדיין לא נמצא. חז״ל, סנהדרין סה ע״ב, אומרים: ״ידעוני זה המניח עצם ידוע בפיו והוא מדבר מאליו״.
אל הבדים – אל הקוסמים שלה.
ונואלו – בקסמיהם ודומה לו מפר אותות בדים (ישעיהו מ״ד:כ״ה) וכן ת״י על שם שבודים ואומרים דברי כזב.
upon the imposters Heb. הבדים, to her diviners.
and they shall become foolish with their divining. Similar to this is: "Who frustrates the signs of imposters" (Yeshayahu 44:25), and so did Jonathan render. They are called בּדים because they fabricate (בּוֹדִים) and say false things.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לה]

חרב אל הבדים ונואלו – הבדים פי׳ הכוזבים מן בדיך מתים יחרישו (איוב י״א:ג׳) והם הקוסמים ועתה בבא הרעה עליהם נואלו ולא ידעו דבר ולא הועילו להם קסמיהם.
נואלו – עניין סכלות וכן נואלו שרי צוען (ישעיהו י״ט:י״ג), אשר נואלנו. וכן תירגם יונתן על קסמהא וישתבשון.
כנגד העצה אמר חרב אל הבדים ונואלו רוצה לומר שחכמי בבל וקוסמיו היו מיעדים הכשדיים בהצלחה וכבוד ועתה שידעו כי בדים הם וכוזבים יהרגום מלשון בדיך מתים יחרישו (איוב יא, ג) ואמנם כנגד הגבורים אמר חרב אל גבוריה וחתו.
הבדים – ענין המצאת הכזב מן הלב כמו בדיך מתים יחרישו (איוב י״א:ג׳) וקרא כן את הקוסמים כי דרכם להמציא כזב מלבם.
ונואלו – ענין סכלות כמו נואלו שרי צען (ישעיהו י״ט:י״ג).
וחתו – ונשברו.
אל הבדים – אל הקוסמים שבודים דברים מלבם.
ונאלו – יסכלו בעצתם ולא ידעו במה ינצלו.
הבדים – הקוסמים או חוזי כוכבים.
חרב על הבדים חוזי כוכבים,
ונואלו כי לא יחכמו עוד באצטגנינות שלהם, והגבורים יחתו.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(לז) חֶ֜רֶב אֶל⁠־סוּסָ֣יו וְאֶל⁠־רִכְבּ֗וֹ וְאֶל⁠־כׇּל⁠־הָעֶ֛רֶב אֲשֶׁ֥ר בְּתוֹכָ֖הּ וְהָי֣וּ לְנָשִׁ֑ים חֶ֥רֶב אֶל⁠־אוֹצְרֹתֶ֖יהָ וּבֻזָּֽזוּ׃
A sword is on their horses, and on their chariots, and on all the mixed people who are in the midst of her; and they shall become as women. A sword is on her treasures, and they shall be robbed.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
דְקַטְלִין בְּחַרְבָּא יֵיתוּן עַל סוּסְוַתְהוֹן וְעַל רְתִיכֵיהוֹן וְעַל כָל סוּמְכְוָתָא דִי בְּגַוָהּ וִיהוֹן חֲלָשִׁין כִּנְשַׁיָא דְקַטְלִין בְּחַרְבָּא יֵיתוּן עַל בֵּית נִגְזָהָא וְיִתְבְּזִיזוּן.
הערב – סומכוותא גרנטיאה בלעז.
the allies Heb. הערב. Jonathan renders: סוּמְכותא (garantie in French).
ואתא כל הערב – אל כל אומה שמעורבין בתוכה.
והיו לנשים – ויהון חלשין כנשים.
חרב אל אוצרותיה ובוזזו – ת״י: דקטלין בחרבא ייתון על בית גנזהא ויתבזזון.
א. כן בכ״י פרמא 2994, מינכן 5. בפסוק: ״ואל״.
חרב, ואל כל הערב – כמו ערב רב (שמות י״ב:ל״ח), רוצה לומר אנשים נכרים שהיו בבבל מכמה ארצות או יהיה עניין סחורה כמו ועורבי מערבך (יחזקאל כ״ז:כ״ז), ר״ל אל כל אנשי הערב כלומר הסוחרים.
והיו לנשים – חלשים כנשים שלא ילחמו כנגד אויביהם.
חרב אל אוצרותיה – אפשר לפרש חרב זה כמו כי חרבך הנפת עליה (שמות כ׳:כ״א) שהוא חרב הבנין וההריסה והנתיצה.
ויונתן תרגם: דקטלין בחרבא ייתון על בית גנזהא ויתבזזון.
חרב אל סוסיו וגומר, ולפי שהיו נכריים רבים בבבל אמר ואל כל הערב אשר בתוכה רוצה לומר ערב רב שהיו בתוך בבל, או אמר ואל כל הערב על הסוחרים שהיו בהם מלשון ועורבי מערבך (יחזקאל כז, כז), ואמר שכל החכמים והגבורים והערב כולם יהיו לנשים בחולשתם ופחדם, ולפי שהבבליים היו בוטחים בעושרם ואוצרותיהם אמר חרב אל אוצרותיה ובוזזו שישללו האויבים אותם, ולפי שנהר פרת היה עובר בתוך בבל והיה עולה על הארץ כנילוס במצרים וממימיו היו מתברכים תבואותיהם אמר
הערב – מלשון תערובות.
ובזזו – מלשון בזה ושלל.
ואל רכבו – קבוצת אנשי הרכב.
ואל כל הערב – תערובות האומות שהיו יושבים בבבל.
והיו לנשים – יהיו תשושי כח כנשים.
חרב אל אוצרותיה – אנשי חרב יבואו אל אוצרותיה ויבוזו אותה.
הערב – הסוחרים עורבי מערבה.
חרב אל סוסיו המוכנים למלחמה.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(לח) חֹ֥רֶב אֶל⁠־מֵימֶ֖יהָ וְיָבֵ֑שׁוּ כִּ֣י אֶ֤רֶץ פְּסִלִים֙ הִ֔יא וּבָאֵימִ֖ים יִתְהֹלָֽלוּ׃
A drought is on her waters, and they shall be dried up; for it is a land of engraved images, and they are mad over idols.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
שַׁרְבָא בְמוֹהָא וְיִבְשׁוּן אֲרֵי אַרְעָא צַלְמָנַיָא הִיא וּבְטַעֲוָתָא מִשְׁתַּבְּחִין.
ובאימים יתהללו – קרא לפסילים ״אימים״ על-פי מה שיהיה בסופם של עובדיהם,⁠1 כמו שגם קרא להם ״צירים״ באומרו ״חרשי צירים״ (ישעיהו מ״ה:ט״ז) על שם הכאבים, וכבר הזכרנוהו בעבר.⁠2
1. כלומר, הפחד. השווה: אלפסי, ערך ׳אימה׳; וריב״ג, אצול, ערך ׳אים׳ – המוסיף שהכינוי הזה הוא בדרך הלגלוג; רד״ק על אתר. ת״י מתרגם: ״ובטעותא״, ללא הצבעה על השימוש עצמו.
2. דברים דומים הוא אומר על ״צירים״ שבישעיהו מה, טז, וראה הערתנו שם.
ובאימים יתהללו – ישתטו.
ל״א: פורוונטרונט בלעז וכת״י משתבחין באלהי הענקים שהיו להם.
and they are mad upon things of horror Heb. יתהללו, they shall become mad. Another interpretation: (Pour vanter in French) in order to boast. And so did Jonathan render: משתבּחין, they boast, [i.e.,] with the gods of the giants that they had.
ובאימים יתהוללו – ובטעוותא, על שם שע״ז הוא אימתם.
חרב אל מימיה ויבשו – מן חרבו המים (בראשית ח׳:י״ג). לפי שבבל רבת מים אמר על דרך משל שיבשו מימיה רוצה לומר שיכלה טובה ועושרה.
כי ארץ פסילים היא – כלומר לפי שהיו בוטחים בפסיליהם.
ובאימים יתהוללו – נקראו העצבים אימים לפי שעובדיהם יפחדו מהם ואמר שיהיו משתגעים בהם ובעבודתם ומן התימה שתרגם יונתן ובטעותהא משתבחין תרגם יתהוללו ענין תהלה והוא לפי הנמצא עניין הוללות וסכלות כמו ויתהולל בידם (שמואל א כ״א:י״ד), והתהוללו הרכב.
חורב אל מימיה ויבשו כי יבשת המים יקרא חרבה וחרב וראוי הוא שיהיה כל אשר להם לחרב לפי שארץ פסילים היא בבל ובאימים שהם הצלמים יתהוללו וישתגעו, אבל יונתן תרגם ובטעוותא משתבחין שתרגם יתהוללו מלשון הלול ומהלל.
פסלים – חסר יו״ד קדמאה ע״פ המסורת בשופטים סימן ג׳ וכן הוא בספרים מדוייקים: יקים.
חורב – ענין יובש כמו חרבו המים (בראשית ח׳:י״ג).
ובאימים – הוא שם כנוי על הגלולים.
יתהוללו – מלשון הוללות וסכלות.
חורב – לפי שנהר פרת היה עובר בבבל והיה משקה שדותם כנילוס במצרים לכן אמר שיבוא חורב אל מימיה ויבשו.
כי ארץ פסילים היא – הרבה פסילים עשו לעבודת כוכבים.
ובאימים יתהוללו – משתטים ומשתגעים עם העבודת כוכבים שלהם ויקרא העבודת כוכבים אימים כי מביאים אימה על עובדיהם וכאשר יקרא מפלצת כמ״ש אשר עשתה מפלצת לאשרה (מלכים א ט״ו:י״ג).
חרב אל מימיה שהיה סביב העיר למצור,
כי ארץ פסילים היא ר״ל יען שעושים ליראתם פסילים משונים,
ויתהללו וישתגעו בפסילים אימים תמונות מחיות משונות המטילים אימה ופחד.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(לט) לָכֵ֗ן יֵשְׁב֤וּ צִיִּים֙ אֶת⁠־אִיִּ֔ים וְיָ֥שְׁבוּ בָ֖הּ בְּנ֣וֹת יַעֲנָ֑ה וְלֹא⁠־תֵשֵׁ֥ב עוֹד֙ לָנֶ֔צַח וְלֹ֥א תִשְׁכּ֖וֹן עַד⁠־דּ֥וֹר וָדֹֽר׃
Therefore the wild animals of the desert with the wolves shall dwell there, and the ostriches shall dwell therein. And it shall not be inhabited forever; neither shall it be lived in from generation to generation.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
בְּכֵן יְעַרְעָן תַּמְוָן בַּחֲתוּלִין וְיִשְׁרוּן בָּה בְּנַת נַעֲמִין וְלָא תִתֵּב עוֹד לַעֲלָם וְלָא תִשְׁרֵי עַד דָר וְדָר.
ציים את איים – יערעון תמון בחתולין מיני חיות המצויין בחורבה.
martens...with cats Jonathan [renders]: And martens shall meet cats. [These are] species of animals found in ruins.
ציים – מרטרינש.
איים – חתולין.
לכן, ציים – חיות השוכנות בציה ותירגם יונתן תמוון וי״מ שהם נמיות הנזכר בדברי רבותינו זכרונם לברכה כדי שלא תקפוץ הנמיה מרטי״נא בלעז.
איים – תירגם יונתן חתולין.
ולכן להיות בבל ארץ פסילים ואלילים תהיה משפטה שתחרב וישבו ציים את איים ובנות יענה שהם החיות השוכנות בארץ ציה, ולא תשב עוד ארץ בבל ולא ישכון בה אדם עד דור דור.
ציים – איים שמות מיני חיות.
בנות יענה – שם עוף בת היענה.
לכן – הואיל והיו כ״כ דבוקים בעבודת הצורות לכן תהיה לחרבה ושם ישבו ציים עם איים שדרכם לשכון בחרבות.
ולא תשב – לא תהיה עוד מיושבת עד עולם.
עד דור ודור – עד שיכלו כל ימי הדורות וכפל הדבר במ״ש.
לא תשב לנצח ולא תשכון עד דור ודור – התבאר (ישעיהו י״ד).
לכן ישבו ציים אשלח לשם חיות נוראות כדמות חיות האימים שהיו להם לפסילים והם ישבו בארץ לא תשב עוד לנצח.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(מ) כְּמַהְפֵּכַ֨ת אֱלֹהִ֜ים אֶת⁠־סְדֹ֧ם וְאֶת⁠־עֲמֹרָ֛ה וְאֶת⁠־שְׁכֵנֶ֖יהָ נְאֻם⁠־יְהֹוָ֑הי״י֑ לֹא⁠־יֵשֵׁ֥ב שָׁם֙ אִ֔ישׁ וְלֹא⁠־יָג֥וּר בָּ֖הּ בֶּן⁠־אָדָֽם׃
As when God overthrew Sodom and Gomorrah and the neighbor cities of it,⁠" says Hashem, "so shall no man dwell there, neither shall any son of man sojourn therein.
מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותעודהכל
רָחֵיק מֵימְרִי יַתְכוֹן כְּמָא דְרָחִיק יְיָ יַת סְדוֹם וְיַת עֲמוֹרָה וְקָרִיבָהָא אֲמַר יְיָ לָא יָתֵיב תַּמָן אֱנַשׁ וְלָא יִתּוֹתַב בָּהּ בַּר אֱנַשׁ.
כמהפכת – להפלגה והוא שם סמוך אל הפועל, כמהפכת סדום ועמורה (דברים כ״ט:כ״ב) שם סמוך אל הפעול.
ואת שכניה – שכני סדום ושכני עמורה והם אדמה וצבוים והאחרות.
ותרגם יונתן רחיק מימרי יתהון כמה דרחיק י״י ית סדום וית עמורה וקריבהא.
וזה לפי שארץ בבל תתהפך מאת ה׳ מן השמים כמהפכת סדום ועמורה ושכניה שהם ערי הככר, וכמו שבארץ סדום ועמורה לא שכן בה אדם כן יהיה בבבל:
יגור – ידור.
כמהפכת – תהיה כמו ההפכה אשר הפך אלהים את סדום ואת עמורה ואת שכניה.
ולא יגור – אף דרך עראי.
לא ישב שם איש, בן אדם – התבאר למעלה (ב׳ ח׳).
מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותהכל
 
(מא) הִנֵּ֛ה עַ֥ם בָּ֖א מִצָּפ֑וֹן וְג֤וֹי גָּדוֹל֙ וּמְלָכִ֣ים רַבִּ֔ים יֵעֹ֖רוּ מִיַּרְכְּתֵי⁠־אָֽרֶץ׃
Behold, a people comes from the north; and a great nation and many kings shall be stirred up from the uttermost parts of the earth.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
הָא עַמָא אֲתָא מִצִפּוּנָא וְעַמְמִין רַבְרְבִין וּמַלְכִין סַגִיאִין יֵיתוּן בִּגְלֵי מִסְיָפֵי אַרְעָא.
(מא-מב) הנה עם בא מצפון – בלשון שתמצא הכשדים באו על ישראל בו בלשון אתה מוצא כשבא מדי על בבל. כשכשדים באו על ישראל ערוך כאיש מלחמה עליך בת ציון, וכשמדי בא על בבל כתיב ערוך כאיש למלחמהא עליך בת בבל – מקול שנתפשה בבל נרעשה כל הארץ.
א. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5. בכ״י פרמא 2994: ״מלחמה״.
הנה, ומלכים רבים – גדולים וחשובים כמו על כל רב ביתו (אסתר א׳:ח׳), והם דריוש וכורש.
או פירוש רבים במנין כי באו עם דריוש מלכי אומות אחרות כמו שאמר למטה ממלכות אררט מני ואשכנז (ירמיהו נ״א:כ״ז).
הנה עם בא מצפון וכו׳ עד מפץ אתה לי כלי מלחמה עתה יספר הנביא איך יהיה חרבן בבל, ואמר הנה עם בא מצפון והוא גוי גדול ומלכים רבים רוצה לומר גדולים מלשון על כל רב ביתו (אסתר א, ח) יעורו מירכתי ארץ והם דריוש מלך מדי וכורש מלך פרס
יעורו – מלשון התעוררות.
מצפון – מדי ופרס המה מצפון בבל במקצוע צפונית מזרחית.
רבים – רצה לומר גדולים כמו ורבי המלך (ירמיהו מ״א:א׳).
מירכתי ארץ – מסוף הארץ ר״ל ממרחק.
(מא-מג) פסוקים אלה באו והתבארו למעלה (ו׳, כ״ב כ״ג כ״ד).
הנה עם בא מצפון – כשם שנבא פסוק זה על ביאת הכשדים לא״י (למעלה ו׳:כ״ב) אמר שכן יבא עליהם עם מצפון, ועל ידיהם יערו גוי גדול ומלכים רבים מירכתי ארץ שיעזרו למדי ופרס.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(מב) קֶ֣שֶׁת וְכִידֹ֞ן יַחֲזִ֗יקוּ אַכְזָרִ֥י הֵ֙מָּה֙ וְלֹ֣א יְרַחֵ֔מוּ קוֹלָם֙ כַּיָּ֣ם יֶהֱמֶ֔ה וְעַל⁠־סוּסִ֖ים יִרְכָּ֑בוּ עָר֗וּךְ כְּאִישׁ֙ לַמִּלְחָמָ֔ה עָלַ֖יִךְ בַּת⁠־בָּבֶֽל׃
They lay hold on bow and spear; they are cruel, and have no mercy; their voice roars like the sea; and they ride on horses, everyone set in array, as a man to the battle, against you, daughter of Babylon.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
קַשְׁתָּא וּתְרֵיסִין אֲחִידָן אַכְזְרָאִין אִינוּן וְלֵית לְהוֹן רַחֲמִין קָלְהוֹן כְּיַמָא בְּאִתְרְגוּשְׁתֵּיהּ וְעַל סוּסְוָתָא רָכְבִין מְסַדְרִין אִינוּן כִּגְבַר עָבֵיד קְרָבִין עֲלָךְ כְּנִשְׁתָּא דְבָבֶל.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק מא]

קשת וכידון – כתרגומו קשתן ותריסין פי׳ כידון כלי מגן ואפשר שיהיה כמין רומח כמו וישחק לרעש כידון (איוב מ״א:כ״א), להב חנית וכידון (איוב ל״ט:כ״ג).
ערוך כאיש למלחמה – כל אחד מהם ערוך בכל כלי זיין כמו אדם אחד שרוצה להלחם עם חברו עורך עצמו בכל כלי זיין.
קשת וכידון יחזיקו שהם הקשת שמורים בו בחצים והכידון הוא הרומח כמו שאמר ויצחק לרעש כידון (איוב מא, כא), להב חנית וכידון (שם לט, כג), וזכר מתכונתם שאכזריים המה על כל בריה, קולם כים יהמה בבואם ועל סוסים ירכבו לרוב גבורתם והעם הזה הוא ערוך רוצה לומר בכלי זין כאיש הגבור הבא למלחמה וכלם באים עליך בת בבל.
וכידון – הוא כעין רומח.
יחזיקו – יאחזו.
ערוך – מסודר.
כים יהמה – כמו הים כשיהמה בעת יסוער הרוח.
ערוך כאיש – ערוך בכלי זיין כאיש גבור שיורד במלחמה.
עליך – ר״ל ועליך יבואו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק מא]

קשת וכידן יחזיקו במלחמתם ועל סוסים ירכבו אשר הסוסים ערוכים למלחמה כאנשים.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(מג) שָׁמַ֧ע מֶלֶךְ⁠־בָּבֶ֛ל אֶת⁠־שִׁמְעָ֖ם וְרָפ֣וּ יָדָ֑יו צָרָה֙ הֶחֱזִיקַ֔תְהוּ חִ֖יל כַּיּוֹלֵדָֽה׃
The king of Babylon has heard the news of them, and his hands grow weak; anguish has taken hold of him, and pangs as of a woman in travail.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותעודהכל
שְׁמַע מַלְכָּא דְבָבֶל וְאִתְרַשָׁלָא יְדוֹהִי עָקָא אֲחַדְתֵּיהּ הָא כְּחֶבְלִין לְיָלֶדְתָּא.
שמע מלך בבל – הוא בלשצר.
ולהיות בואו דבר אלהי מאת השם היה שכאשר שמע מלך בבל את שמעם רפו ידיו מתוך הפחד ומורך הלב צרה החזיקתהו חיל כיולדה בעת שתלד.
ורפו – מלשון רפיון.
החזקתהו – ענין אחיזה.
חיל – חלחלה ורעד.
את שמעם – את שמע גבורתם.
ורפו ידיו – ידיו נעשו רפויים מלהלחם למולם.
החזיקתהו – הצרה אחזה אותו והיה לו חיל כיולדה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק מא]

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותהכל
 
(מד) הִ֠נֵּ֠ה כְּאַרְיֵ֞ה יַעֲלֶ֨ה מִגְּא֣וֹן הַיַּרְדֵּן֮ אֶל⁠־נְוֵ֣ה אֵיתָן֒ כִּֽי⁠־אַרְגִּ֤עָה [אֲרִיצֵם֙] (ארוצם) מֵעָלֶ֔יהָ וּמִ֥י בָח֖וּר אֵלֶ֣יהָ אֶפְקֹ֑ד כִּ֣י מִ֤י כָמ֙וֹנִי֙ וּמִ֣י יוֹעִדֶ֔נִּי וּמִי⁠־זֶ֣ה רֹעֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר יַעֲמֹ֖ד לְפָנָֽי׃
Behold, he shall come up like a lion from the pride of the Jordan against the strong habitation. For I will suddenly make them run away from it; and whoever is chosen, him I will appoint over it. For who is like Me? And who will appoint Me a time? And who is the shepherd who can stand before Me?
תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
הָא מְלַךְ בְּמַשִׁרְיָתֵיהּ יִסַק עֲלֵיהוֹן כְּאַרְיָא דְסָלֵיק מֵרוּם יַרְדְנָא וַהֲוֵי לְדִיר רָעֲיָן אֲרֵי בִזְמַן דְאַיְתִינוּן עֲלָהּ וְשִׁלְטוֹנִין אֲמַנֵי עֲלָהּ אֲרֵי מַן כְּוָתִי וּמַן דִיעַרְעִינַנִי וְלֵית מְלַךְ דְאִית לֵיהּ תְּקוֹף קֳדָמַי.
הנה כאריה – אשר יעלה מגאון הירדן כן יבא השודד אל נוה איתן כך תירגם יונתן הא מלך במשרייתיה ייסק עליהון כאריה דסלק מרום ירדנא למדנו שגאון הירדן מקום אריות הוא ואף כך תרגמו יונתן ואיך תעשה בגאון הירדן (ירמיהו י״ב:ה׳) לקבל חיות ברא ברום ירדנא.
כי ארגיעה – כשאביא השעה.
מעליה – ממעל לה.
ומי יועידני – למלחמה.
Behold, as a lion that ascends from the heights of the Jordan, so will the spoiler come to the strong dwelling. So did Jonathan paraphrase: Behold a king with his camp shall ascend upon them like a lion that ascends from the height of the Jordan. We learn that the height of the Jordan is a place of lions. Also, in this manner Jonathan renders: "How will you do in the heights of the Jordan" (12:5): Against the wild beasts of the heights of the Jordan.
when I bring the moment Heb. ארגיעה, when I bring the time.
over her Heb. מעליה.
and who will appoint Me a time for war?
הנה כאריה יעלה – פירשנו הפסוק למעלה בנבואת אדום ועוד אנו מפרשים אותו הנה אמר כי משחית בבל יעלה כמו אריה בלי פחד ויעלה מגאון הירדן כלומר יעלה ויתגבר כמו שמתגברים המים כשהירדן בגאונו מלא על כל גדותיו. וזכר הירדן לפי שהוא בארץ ישראל ומגאון ישראל יבא עליהם הרע כלומר מעונש ישראל יבא הרע לבבל ויעלו ישראל לגאון על ידי המלך הכובש בבל.
אל נוה איתן – אל נוה מקום איתן והיא בבל.
כי ארגיעם אריצם מעליה – ר״ל כאשר ארגיע ואשקוט לישראל אריץ אותם מעל ארץ בבל שהם שם בגלות, ומי בחור אליה אפקוד וכל מי שהוא בחור למלחמה אפקוד ואמנה אותו על בבל להלחם בה ושאר הפסוק מבואר הוא.
יועידני – הנו״ן דגושה כמו אשר למעלה.
והנה הבבליים רפו ידיהם והמדיים והפרסיים היו בהפך כי עלו על בבל כמו האריה כאשר יעלה מגאון המדבר אל נוה רועי׳ איתן, וה״ר ר׳ דוד קמחי פירש שהעם הבא כאריה יעלה ויהיה זה מגאון הירדן שהוא השם יתברך וארץ ישראל כי בסבתו עלה העם הזה כאריה על נוה איתן שהוא בבל שהוא נוה ומקום חזק, כי ארגיעה אריצם מעליה רוצה לומר בבוא שעת הפקידה על בבל אריצם ואבריח את הכשדים מעליה, ומי בחור אליה אפקוד ירמוז לכורש שהוא הבחור שיפקוד למשול בבבל כי דריוש לא משל בה כי אם שנה אחת, כי מי כמוני לתת ממשלה לנבוכדנצר ומי יועידני להסירה ממנו ומי זה רועה אשר יעמוד לפני להמליך את כורש בעולם.
מגאון – הגימ״ל דגושה.
כי ארגיעה – ג׳ ב׳ מלא וחד חסר וסימנהון כי ארגיעה אריצנו לעיל סימן מ״ט אריצם לשון שקר (משלי יב) וכן נמסר בספרים אחרים ב׳ מלא וחד חסר ולא מסייעי ובספר אחד כתיבת יד נמסר על דין דהכא לית חסר ועיין מה שכתב המגיה בסימן מ״ט לעיל ובמשלי סימן יב.
ארוצם – אריצם קרי.
יועדני – בסגול הדל״ת ובדגש הנו״ן שלא כמנהג כמו אשר למעלה בסימן מ״ט רד״ק בפירוש ומכלול דף מ״ג והגהת לוית חן שער ו׳ פ״ה.
מגאון – ענין גבהות ורוממות ור״ל ככר המעולה הסמוך לירדן ושם היה מקום האריות וכן נאמר ואיך תעשה בגאון הירדן (ירמיהו י״ב:ה׳).
נוה – ענין מדור.
איתן – ענין חוזק כמו איתן מושבך (במדבר כ״ד:כ״א).
ארגיעה – מלשון מרגוע והשקט.
אריצם – מלשון ריצה ומהירות ההליכה.
אפקוד – אצוה כמו והוא פקד עלי (עזרא א׳:ב׳).
יועידני – ענינו עת קבוע כמו ואם למשפט מי יעידני (איוב ט׳:י״ט).
הנה כאריה – האויב הבא עליה יעלה בחזקה רבה כמו שיעלה האריה מגאון הירדן ממקום רבצו אל נוה איתן ר״ל אל מדור הרועה המחוזק בבשר כי זהו איתנו וטובו.
כי ארגיעה – כי חפצי להשקיט ולהרגיע את ישראל ואריץ אותם מעל ארץ בבל לשוב לארצם ולכן אצוה עליה להשחיתם את מי שאבחר בו.
כי מי כמוני – שיוכל למחות בידי.
ומי יועידני – מי יקבע עמדי זמן מיועד להלחם בי.
ומי זה רועה – מי הוא הרועה אשר יעמוד לפני להציל צאנו מידי ר״ל מי הוא הרועה שיציל עמו מידי וכפל הדבר במ״ש.
(מד-מו) פסוקים אלה באו והתבארו למעלה (מ״ט, י״ט כ׳ כ״א).
הנה כאריה יעלה מלך פרס ורגע הריץ אותו מבבל ואח״כ חזר עליה עם כל בחורי הגבורים, וכלשון הזה נבא על אדום למעלה מ״ט י״ט כ׳ ע״ש פירושו, שנבא על בבל ועל אדום ששניהם החריבו מקדשי ה׳ בסגנון א׳.
תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(מה) לָכֵ֞ן שִׁמְע֣וּ עֲצַת⁠־יְהֹוָ֗הי״י֗ אֲשֶׁ֤ר יָעַץ֙ אֶל⁠־בָּבֶ֔ל וּמַ֨חְשְׁבוֹתָ֔יו אֲשֶׁ֥ר חָשַׁ֖ב אֶל⁠־אֶ֣רֶץ כַּשְׂדִּ֑ים אִם⁠־לֹ֤א יִסְחָבוּם֙ צְעִירֵ֣י הַצֹּ֔אן אִם⁠־לֹ֥א יַשִּׁ֛ים עֲלֵיהֶ֖ם נָוֶֽה׃
Therefore hear the counsel of Hashem that He has taken against Babylon; and His purposes, that He has purposed against the land of the Chaldeans. Surely they shall drag them away, even the little ones of the flock; surely He shall make their habitation desolate over them.
תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותעודהכל
בְּכֵן שְׁמָעוּ מַלְכָּא דַייָ דִי מְלַךְ עַל בָּבֶל וּמַחֲשַׁבְתֵּיהּ דַחֲשֵׁיב עַל יַתְבֵי אַרְעָא כַּסְדָאֵי אִם לָא יִגְרְרוּן וְיִקְטְלוּן תַּקִיפֵי עַמָא אִם לָא יִצְדוּן עֲלֵיהוֹן מְדוֹרֵיהוֹן.
צעירי הצאן – פרס צעיר לבני יפת.
the young of the flock Persia, the youngest of the sons of Japheth.
לכן אל בבל – כמו על בבל וכן אל ארץ כשדים כמו על.
אם לא יסחבום צעירי הצאן – הם ישראל כמו שפי׳ למעלה ואף על פי שהסוחבים בני בבל לא היו ישראל כי אם מדי ופרס ישראל היו סבת סחיבתם והרי הם כאילו הם סחבום כי בעונש ישראל בא עליהם האויב כמו שנאמר נקמת י״י אלהינו נקמת היכלו (ירמיהו נ׳:כ״ח).
אם לא ישים עליהם נוה – ולמעלה נוהו ושם מבואר העניין.
לכן שמעו עצת ה׳ אשר יעץ על כשדים וגומר המה התגאו במעלתם וממשלתם אם יסחבו וירמסו ברגליהם ארצו צעירי הצאן והם פרס ומדי אם לא ישום וישומם זה העם הבא עליהם הנוה והמקום שלהם בבל.
אם לא יסחבום – מי שחשב לכתוב לוא מלא בוא״ו ואל״ף טעה בין זה ובין האמור למעלה בסימן מ״ט לפי שראה במסורת האומרת אם לוא יסחבום קדמאה הוא סבר שרוצה לומר לא קדמאה שבפסוק זה ולא היה דר״ל קדמאה דספר ירמיה.
יסחבום – ענין גרירה ומשיכה בארץ כמו סחוב והשלך (ירמיהו כ״ב:י״ט).
צעירי – ענין קוטן.
ישים – מלשון שממה.
לכן – הואיל ואין מי ימחה בידו וכן תקום לכן שמעו וכו׳.
אם לא – הוא ענין שבועה ור״ל העצה היא בשבועה אשר צעירי הצאן יגררום מארצם והוא פרס שהוא הצעיר בבני יפת כי ארז״ל תירס הוא פרס (בבלי יומא י).
אם לא ישים – בשבועה אשר יעשה את כל נוה ונוה שממה.
עליהם – ר״ל לפניהם בעל כרחם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק מד]

תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותהכל
 
(מו) מִקּוֹל֙ נִתְפְּשָׂ֣ה בָבֶ֔ל נִרְעֲשָׁ֖ה הָאָ֑רֶץ וּזְעָקָ֖ה בַּגּוֹיִ֥ם נִשְׁמָֽע׃
At the noise of the taking of Babylon the earth trembles, and the cry is heard among the nations.⁠"
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותעודהכל
מִקַל דְאִתְאֲחָדַת בָּבֶל זָעַת אַרְעָא וְצִוְחָתָא בְּעַמְמַיָא אִשְׁתְּמָעַת.
מקול נתפשה בבל נרעשה הארץ – מקול שנתפשה בבל וכן תירגם יונתן מקל דאיתאחדת בבל זעת ארעא.
וזעקה בגוים נשמע – פירוש וקול זעקה וקול שזכר עמד במקום שנים והוצרכנו לזה לפי שזעקה לשון נקבה ונשמע לשון זכר וכן אשר כמוהו לא נהיתה (שמות י״א:ו׳) זכר ונקבה. ואע״פ שלא זכר קול כי הזעקה היא הקול.
וישמע חרבן בבל כי רבה היא כי מקול ושמועת תפישת בבל נרעשה הארץ כולה וזעקה בגוים נשמעה, וכבר נאמרו הפסוקים האלה למעלה בחרבן אדום ואינו מן התימה כי לפי שהיה פרס המחריב את בבל והוא העתיד להחריב את אדום לכן אמר בשניהם הפסוקים שוה בשוה, גם כי אופן החרבן והמהפכה תהיה שוה בשניהם והותרה בזה השאלה השנית:
נתפשה – ענין לכידה וכבוש.
נרעשה – מלשון רעש ורעד.
מקול נתפשה – מקול השמועה אשר נתפשה בבל תרעש הארץ כי יפחדו שלא יקרה להם כמקרם.
וזעקה – קול זעקת בבל יהיה נשמע בין העמים.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק מד]

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×