Iyyov 14 – איוב יד‏ – Mikraot Gedolot

(א) אָ֭דָם יְל֣וּד אִשָּׁ֑ה⁠ קְצַ֥ר יָ֝מִ֗ים וּֽשְׂבַֽע⁠־רֹֽגֶז׃

Man that is born of a woman is of few days, and full of trouble.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראר״מ קמחיר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

בַּר נָשׁ דְאִתְיְלִיד מִן אִתְּתָא גוּץ יוֹמִין וּשְׂבַע רוּגְזָא.

אלאנסאן מולוד אלנסא, קציר אלעמר וכת׳יר אלרג׳ז.

אדם, האדם ילוד אשה קצר ימים ורב רוגז. שבע ענין רבוי, וכדלעיל ז ד. ותימה שלא הזכיר זאת רבנו לעיל.

אדם ילוד אשה – האדם הזה שאתה מדקדק אחריו, מדבר הרך שאין בו כח הוא נולד, ולפי שהוא בא מדבר התש^א אינו יכול לעצור כח בפני יצר הרע שלא לחטא.

ולא עוד אלא שהוא קצר ימים, וכדיי היה באותן מעט ימים שהוא חי שיהא שבע שלוה וטובה, כי לא הרבה יזכור את ימי חייו (קהלת ה׳:י״ט).

ולא דיי לו שהוא קצר ימים אלא אף על צרה זו שהוא קצר ימים אתה מוסיף עליו צרה אחרת, שבאותם קצר ימים הוא שבע רוגז.

א. כן בכ״י פריס 162, דפוס ברסלאו. בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20: ״הרך״.

אדם – כי מאדמה נברא.

ילוד אשה – כי אדם הראשון מנקיות יצא וחיה שנים רבות והם תתק״ל וממנו לוקחה הנקבה אך ילוד אשה נוצר מטנף והוא קצר ימים שכבר קצרו ימיו, כענין ימי שנותינו בהם שבעים שנה (תהלים צ׳:י׳).

ושבע-רוגז – כי הקורות ירגיזוהו ויכעיסוהו.

כי אמנם אָדָם באשר הוא יְלוּד אִשָּׁה, הוא קְצַר יָמִים מצד חמרו¹, וּשְׂבַע רֹגֶז לבקש צרכיו עם רב המונעים:

1. ק׳: עצמו.

ושבע רגז – בספרים ישנים מהדפוס וכ״י הוא״ו במאריך ובחילופי ב״א וב״נ שלפנינו נראה שהשי״ן בשוא ופתח לב״א ולא ראיתי כן בשום ספר גם רד״ק הביא ובשוא לבד ולא אמר כלום מהחילוף זה דומה שהחילוף אינו אלא בטעם במאריך בלבד ועיין מ״ש בשופטים ה׳.

רוגז – חרדה כמו מרגיז הארץ (ישעיהו י״ד:ט״ז).

אדם וגו׳ – הלא האדם הוא ילוד מאשה וא״כ מקורו משחת כי היא חמת מלאה צואה ופיה מלאה דם ואף הוא קצר ימים ומרובה בחרדות עד כי ישבע מהם לגודל רבויים.

אדם – האדם שהוא פחות וגרוע מצד שני קצות חייו, כי מצד קצהו הראשון הוא ילוד אשה, נולד מטפה טמאה וניזון מדם הנדות עובר במעבר השתן מקום טומאה וגיעול, ומצד קצהו האחרון הוא קצר ימים, והבריח המבריח בין שני הקצות, שהוא במשך ימי חייו הוא שבע רוגז, כי רעותיו רבו מן טובותיו, כפי שבאר לדעתו בסי׳ ג׳:

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראר״מ קמחיר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ב) כְּצִ֣יץ יָ֭צָא וַיִּמָּ֑ל⁠ וַיִּבְרַ֥ח כַּ֝צֵּ֗ל וְלֹ֣א יַעֲמֽוֹד׃

He comes forth like a flower, and withers; he flees also as a shadow, and does not continue.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותרלב״ג ביאור הפרשהמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

הֵיךְ נִיצָא נָפֵק וְאִתְמוֹלֵל וַעֲרַק הֵיךְ טוּלָא וְלָא יְקוּם.

או כנואר טלע ת׳ם אנקצף, או יהרב כאלט׳ל ולא יקף.

כציץ, או כנץ שצמח ונכל או יכרח כצל ולא יעמד. ציץ ״נואר״ והוא הנץ היוצא לפני הפרי ואח״כ מתפתח ונעשה פרי, וכן תרגם בבמדבר יז כג.

אדם שהוא כציץ יצא וימל ויברח כצל ולא יעמד.

כציץ יצא – כציץ ופרח היוצא מן האילן ונימל, כך היא דוגמתו של אדם.

ויברח – ימיו כצל עובר (תהלים קמ״ד:ד׳), שאינו מתקיים.

וימל – מן מלילות והוא לשון נפעל.

חרוצים – גזורים וכן אתה חרצת (מלכים א כ׳:מ׳).

כציץ – שהוא רך כן האדם בצאתו מבטן אמו.

כצל – כי בזרוח השמש על הארץ אז יברחו הצללים מעליה כן האדם בורח ואין לו העמדה.

כציץ – כפרח.

וימל – ויכרת כי הפרח נכר׳ בקלות וזמן קיומו מעט.

אדם הוא ילוד אשה ר״ל שבריאתו מטיפה סרוחה והוא דם הנקבה והוא עם זה קצר ימים ושבע רוגז ורעה, הנה הוא כציץ השדה שכאשר יצא יכרת ויברח כמו הצל שאין לו עמידה וממשות ולא יתקיים, אהה השם יתברך אף על בריאה שפלה כזאת תפקח עיניך ותביא אותי במשפט עמך על שלא עשיתי כל ימי טוב בלי הפסק כמו שהיה צופר אומר היתכן לך שתענוש אותי על שלא עשיתי מה שאי אפשר לאדם לעשותו, ואיך אפשר שיהיה מזאת הבריאה הפחותה הטמאה בטומאת הכחות החומריות מה שיהיה טהור ולא יעשה דבר רק שישכיל אותך כמו המלאכים הנה אין אחד שיוכל לעשות טהור מטמא בזה האופן או ירצה שלא ימצא אחד מהאנשים שיהיה טהור בזה האופן, אהה השם אחר שימיו קצובים הרפה מעליו וישלם חדלו וזמנו עד אשר יבא העת אשר ימות בו מות טבעי וירצה היום ההוא אז כמו השכיר שיקוה היום שישלים בו שכירותו כדי שיפרע מפעלו וזה כי בעת הזקנה המופלגת ירצה אדם המות ויחשקהו כאמרו עד אשר לא יבאו ימי רעה ויגיעו ימים אשר תאמר אין לי בהם חפץ, וזה כי יש לעץ תקוה אחר הכרתו או אחר זקנתו או אחר מותו ואולם האדם כאשר מת כבר נכרת לגמרי אבדה ממנו תקוה שישוב לחיות ולזה ראוי שתעזבהו וישלים ימיו, הנה כמו שכאשר אזלו המים מני ים והנהר יחרב ויבש לא ישאר בהם דבר מן המים ההם שיהיה כחיי אל שישיבו בו הים והנהר לאיתנם, בן האיש כאשר מת לא יקום לעולם כי לא ישאר בו דבר שיהיה כחיי על שישובו בו החיים האנושיים עד שיפסדו השמים המתים לא יקיצו ולא יעורו משנתם ר״ל שלא יחיו אחר המות כמו שלא יפסדו השמי׳, מי יתן ויהיה אפשר שיחיה האדם אחר מותו ותהיה שאלתי שתצפנני בשאול ותסתירני שם עד שוב אפך ואחר כך תשית לי חק ותזכרני ותחייני ולא ארגיש בזה המכאוב החזק אשר חוליתי בו, אם כאשר ימות גבר ישוב לחיות כל ימי הצבא המוגבל לי עתה לחיות איחל ואחשה בא חליפתי אולי תהיה מערכתי יותר טובה בעת התהוותי אז ממה שהיתה יום הולד׳ אותי, מי יתן ותקר׳ ואנכי אענך ואתוכח עמך האם ראוי שתכסוף להשחית מעשה ידיך, כי עתה צעדי תספור לא תמתין על ענשי ר״ל שאינך נותן לי מרגוע מאלו המכאובים כלל, חתום בצרור פשעי עד שלא יסור עם מה שחלו עלי מהמכות והנגעים אבל הוא קיים תמיד ולא די בזה אבל אתה מוסיף לי עון על עוני, ואולם כמו ההר אשר נפל והצור אשר נעתק ממקומו יבלו ויפסדו ולא ישובו לקדמות׳ לעול׳, וכמו האבנים ששחקו המים אותם שנפסדו ולא ישובו כמו שהיו וכמו ספיחיה של עפר הארץ אשר תשטפם המים ויפסדו ולא ישובו לקדמותם לעולם כן תקות אנוש האבדת ר״ל שלא ישוב לחיות אחר מותו, תנצחהו ההפעלות הממית נצוח נצחי ויעדר ואמנם אמר זה לפי שהמות הוא כשינצחו הכחות המתפעלות הכחות הפועלו׳ כמו שהתבא׳ בטבעיו׳ וכאשר ישנה פניו ר״ל שיהפוך פניו וידרוך אל ההפסד ותשלחהו שלוח עולמי הנה אחר המות לא ירגיש האדם דבר מאלו הדברים שהיה מרגיש בהם בעודו חי, הנה כבר ירבו ויכבדו בניו ולא ידע או יצערו ויתמעטו ולא יבין למו אך בשרו בעת שהיה עליו כאב יכאב וירגיש בדברים המצערים אותו ר״ל בעוד שהוא חי ונפשו בעת שהיא עליו תאבל ותרעם למכאובים אמנם אחר המות לא יהיה בזה הפעלות והרגש לא לבשרו ולא לנפשו והנה אמר איוב כל זה לפי דעת רעיו שיראו שאלו המכו׳ חלו עליו לעונש על מריו והוא ירחיק זה שאם היה הענין כן לא היה ראוי שירדפהו השם יתברך בכמו אלו ההרדפות לפי שהוא היה צדיק וישר ואם היה שחטא הוא מעט ובהיו׳ הענין כן הנה הוא מבוא׳ שכבר יעשה לו השם יתברך עול אם ימיתנו באלו המכאובות אשר מוליכות אותו אל מות לפי מה שהתבאר לו מהם על מרי מעט אשר אפשר שיוחס לו עם שיקפח שכרו מן הצדק והיושר שעשה כי הוא לא ישוב לחיות אחר מותו בדרך שיוכל או להטיב לו השם יתברך על הטוב אשר עשה. והכלל העולה מהדברים הוא שאיוב גינה דעת צופר ובלדד לפי שהיו מכחישים המוחש ואמר איוב שהם היו מבטלי׳ הידיעה לפי שכאשר לא יעשה מהמוחש שרש והתחלה לא יהיה בכאן לידיעה דרך וגינה צופר על אשר היה מבזה אותו להיות צופר שאנן ושליו והוא היה נכון למועדי תל ואחר כן הביא ראיה מהחוש לסתור דברי צופר והוא שאנחנו נמצא מהרשעים המצליחים מי שאין להם פחד כלל ושפט כי היה בלתי אפשר בצופר שידע מפעלות השם יתברך ונפלאותיו השיעור אשר היה הוא יודע אותו בזה כי הוא היה צעיר ממנו ואורך הזמן יוסיף אמו׳ בעניינים מצד מה שיושג בו מהמוחש ולפי שלא התבאר לצופר מהחוש מה שראוי בזאת החקירה היה טועה בזה המבוקש זה האופן מהטעות ואחר כן גינה צופר ובלדד על אשר היו מנצלים השם יתברך מעשיית העול בכמו אלו הטענות הכוזבות כי זה היה ממה שיורה שהם יאמינו שהש״י עושה עול אבל ירצו לשאת פניו בזה האופן כמו שיכסה האדם פשע אוהבו באי זה צד שיוכל ואחר כן הביא ראיה מחוזק הכאב לסתור דעותיהם לפי שלא היה לו פשע והיה עם זה נענש בזה העונש הנפלא ואחר ביאר ואמר שלא יאשימהו אדם על זה הדעת שהיה לו ויאמר שלפי זה הדרך יהיה שוא עבוד אלהים ועשות צדקה וחסד כי הוא יראה שראוי לאדם שינהיג גופו ונפשו במנהגים המשובחים כדי שתגיע לנפש הצלחתה ותושע בשם יתברך ואחר כן הביא שתי טענות האחת יסתור בה שיהיה השם יתברך משגיח באישי האדם והב׳ יסתור בה בייחוד דעת צופר אמנם הראשונה היא שהאדם הוא פחות ונבזה ולזה לא יתכן שישגיח השם יתברך בו עם היותו בתכלית הכבוד ולא תחשוב זאת הטענה חלושה אבל היא פלוסופית וכבר השתמשו בה הפלוסופים וחייבו ממנה שהשם יתברך לא ידע כי כי אם עצמו ואופן הביאור בו כי השם יתברך אם יקנה כמו אלו הידיעות הנה יחשוב שיחוייב מזה שישלם הנכבד בפחות וזה בתכלית הגנות ועוד שהשמחה והשלימות יהיה יותר למשיג בשיושג אצלו היותר נכבד ולפי שהמשיג השלם יעשה פעולתו ביותר שלם שאפשר הנה יחשוב שיחוייב מזה שלא ישיג השם יתברך כי אם העניינים היותר נכבדים ולזה שפטו שלא ישיג השם יתברך כי אם עצמו ואולם האמת בזה כבר ביארנו בספר מלחמות י״י, והטענה השנית שלא יתכן שיענש האדם על אשר לא יעשה מה שאי אפשר לו עשייתו ולפי שאי אפשר לאדם שיעשה הטוב תמיד להיותו חומרי ר״ל שאי אפשר לו שישכיל ויתבונן תמיד לפעולות השם יתברך הנה לא יתכן שיענש על זה ואחר כן זכר מהפלגת מכאובו שהוא היה בוחר המות עליו והנה ההתוכחות שהיה לו עם השם יתברך בזה המענה הוא לפי דעת אלו האנשים החולקים עמו לא לפי דעתו ובו טענה על דבריהם כמו שקדם.

כציץ – כפרח.

וימל – ויוכרת כמו ימולל ויבש (תהלים צ׳:ו׳).

כציץ – דומה הוא לציץ אשר יוכרת מיד כאשר יצא ולא יעמוד זמן רב.

ויברח – מהר יברח מן העולם כצל הזה אשר לא יעמוד זמן רב במקום אחד כי כאשר יפנה השמש כן ינטה הצל ממקומו.

ויברח כצל – הצל מציין תמיד את הזמן שנמשך אחר תנועת השמש כמו הצל, וכשילך השמש למערב יברח הצל מן העולם עם בריחת השמש, (תהלות (ק״ב י״ב, ק״ט כ״ג, קמ״ד ד׳, קהלת ז׳ ב׳, ח׳ י״ג).

כציץ – מלבד זה אין לו חוזק וקיום, בין מצד עצמו, כי כציץ יצא וימל, כמו שהציץ בעת שפורח ויצא פרחו אז ימל ויכרת, כנודע בטבע הצמחים שעת הוצאת הפרח הוא קץ ימי חיי הצמח, כי מאז יתחיל להבלות, וכן האדם אחר שיוליד ויוציא זרעו אחר שיפרח כציץ באמצע ימי חייו שהם ימי העמידה יתחילו ימי הירידה ימי זקנה ושיבה, בין מצד זמנו כי יברח כצל ולא יעמד רגע על מצב אחד כי הולך ומתקרב תמיד אל המות:

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותרלב״ג ביאור הפרשהמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ג) אַף⁠־עַל⁠־זֶ֭ה פָּקַ֣חְתָּ עֵינֶ֑ךָ וְאֹ֘תִ֤י תָבִ֖יא בְמִשְׁפָּ֣ט עִמָּֽךְ׃

And even upon such a one, You open Your eyes; and me, You bring me into judgment with You?

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

לְחוֹד עַל דֵין פְּקַחְתָּא עֵינָךְ וְיָתִי תְעֵל לְדִינָא עִמָךְ.

אלי הד׳א צרפת ענאיתך, או מת׳לי מן תדכ׳לה באלחכם מעך.

אף, אל זה הפנית את בקורתך? או כמוני מי שתביאהו למשפט עמך? עיניד ״ענאיתך״ יהיה אפשר לתרגם השגחתך, אלא ששמוש השגחה בפי בני אדם לטובה, וכאן אינה דוקא לטובה, וחשתי שמא לא יובן יפה ולפיכך תרגמתי בקורת.

אף על זה – ההבל והנרקב.

פקחת עיניך – לדקדק בחטאיו.

ואותי – אתה מביא במשפט על עוונותי.

also on this one [creature of] futility that decays have You opened Your eyes to be exact with his sins, and You bring me into judgment for my iniquities?

אף על זה פקחת עיניך ואותי תביא במשפט עמך – בתמיה.

אף על זה – הנגף,⁠^א פקחת עיניך – לרדוף אחריו. כך היה אומר על עצמו ועל בשרו.

א. בכ״י לוצקי 778: הננף. וצ״ע בנוסח.

אף על זה פקחת עיניך – כמו שאמר: העלה נדף תערוץ ואת קש יבש תרדוף (איוב י״ג:כ״ה).

אף על זה – מדוכא כמוני.

פקחת עיניך – פעמים רבות להושיעני ועתה תחפוץ להביאני במשפט.

אף על זה – שהוא צל עובר ואיננו, תפקח עיניך להביאו במשפט עמך. ויסדר איוב תוכחתו עם האלהים לאמר שלא חטא, ואם יודיעהו האל שחטא למה היה חשוב בעיניו להעניש גופו, כי הוא הבל וסופו לרקבון, וכוונתו לאמר כי פחיתותו והיותו הבל וריק בעיני הבורא מסיר ממנו השגחתו, כי מתחלתו להבל דמה ואין לבורא השגחה בו, כי אם ימלא מספר ימיו או ימות בחצי ימיו, הכל כצל עובר.

(ג-ד) [פקחת עיניך]¹: אַף עַל זֶה פָּקַחְתָּ עֵינֶךָ. אתה הטהור בתכלית, וְאֹתִי תָבִיא בְמִשְׁפָּט עִמָּךְ בהיותי יוצא מן הטמא², כי אמנם מִי יִתֵּן ויוציא טָהוֹר לגמרי מן הטָּמֵא, לֹא אֶחָד יוכל לעשות זה, ובכן אני שיצאתי מזרע זכר ונקבה המתכוונים לתענוג של חטא בלבד, הוא נמנע שאהיה טהור לגמרי מכל חטא, ואין ראוי להעניש אותי על כל חטא כל כך³:

1. ראה בראשית ג ז].

2. אתה טהוא בתכלית לעומת אני ׳ילוד אשה – שבא מטיפה סרוחה ודם נידה׳ (רשב״ץ).

3. ראה תהלים נא ז, ובמצויין שם. וכ״כ הרשב״ץ.

פקחת עינך – דין הוא חד מן ו׳ חסרים יו״ד בלישנא וסימן נסדר בפרשת ראה במ״ג.

תביא במשפט – כל ס׳ איוב במשפט הבי״ת בפתח וזה לבדו בשוא.

פקחת – פתחת כמו פקח עיניך (משלי כ׳:י״ג).

אף על זה – אף על בריה שפלה כזה פקחת עיניך להשגיח במעשיו ולדקדק אחריו ויותר מזה שגם אותי שאני מנוקה מעון תביא עמך במשפט לענשני על אשר קצרתי בחכמה לפי שיעור הכנתי וכאשר אמר צופר.

אף – אם אף על זה האדם השפל בתכלית השפלות פקחת עיניך להשגיח עליו בתכלית ההשגחה, עד שאותו תביא במשפט עמך, שזה מורה תכלית ההשגחה לא לבד על המין כי גם על כל איש מאישיו, ולא לבד השגחה כללית רק השגחה פרטיית לבקר כל פרטי מעשיו, עד שתביא אותי שאני איש פרטי במשפט על מעשי הפרטיים, אם כן הלא ראוי לך לותר נגדו מצד שני השקפות,

• א) שראוי לך לחשב, הלא.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ד) מִֽי⁠־יִתֵּ֣ן טָ֭הוֹר מִטָּמֵ֗א⁠ לֹ֣א אֶחָֽד׃

Who can bring a clean thing out of an unclean? Not one.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

מַה יִתֵּן דַכֵּי מִן גְבַר דְאִסְתָּאֵב בְּחוֹבִין אִלוּלָפָן אֱלָהָא דִי הוּא חַד דִי יִשְׁבּוֹק לֵיהּ.

מי יתן טהור מטמא לא אחד – תניא דם נעכר ונעשה חלב דברי ר׳ מאיר, ר׳ יוסי אומר אבריה מתפרקין ואין נפשה חוזרת עליה עד כ״ד חדש, מאי טעמא דר׳ מאיר דכתיב מי יתן טהור מטמא לא אחד, ורבנן א״ר יוחנן זו שכבת זרע שהיא מטמאה ואדם הנוצר ממנה טהור, ור׳ אלעזר אמר אלו מי הנדה שמזה והמזין עליו טהור והנוגע טמא, ומזה דכתיב בקרא ומזה מי הנדה יכבס בגדיו היינו נושא, והאי דאפקית בלשון מזה, הא קא משמע לן עד דדרי כשעור הזאה.

מי יתן טהור מטמא לא אחד – כגון אברהם מתרח, חזקיה מאחז, מרדכי משמעי, ישראל מעו״א, ומי עשה כן ומי צו כן ומי גזר כן, לא אחד לא יחידו של עולם, תמן תנינן האשה שמת ולדה בתוך מעיה והושיטה החיה את ידה ונגעה בו החיה טמאה טומאת שבעה והאשה טהורה עד שיצא הולד, יצא הולד המת בבית הבית טהור יצא ממנו מטמא אותו, מי גזר כן, לא יחידו של עולם. תמן תנינן כל העוסקים בפרה מתחלה ועד סוף מטמאים בגדים והיא גופה מטהרת טמא, אלא אמר הקב״ה חקה חקקתי גזרה גזרתי ואין אתם רשאים לעבור על גזרתי.

פאמא אן ימות והו יג׳על אלטאהר מע אלנג׳ס גיר מנפרד.

מי, אשר או שימות והוא עדין עושה הטהור עם הטמא בלתי נפרדים, והנה לא אחד לא יחידים, כלומר שאינו מבחין שכל אחד הוא בפני עצמו.

אבל מי יתן טהור מטמא,

ואמא מי יתן טהור מטמא.

מי יתן טהור – מדבר טיפה סרוחה ושכבת זרע שהוא טמא לא אחד בהם טהור שלא יחטא.

Who can bring a clean thing from a putrid drop, and semen, which is unclean? Not one of them is clean, that he should not sin.

מי יתן טהור מטמא לא אחד – פתרונו: מי יתן טהור,⁠^א מדבר שעשית אותו טמא, הוא האדם שבראת יצר לבו רע.

לא אחד – פתרונו: אין אחד בעולם שיעשה טהור, מדבר שעשית אותו טמא.

א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 הושמט ע״י הדומות: ״מטמא לא אחד פתרונו מי יתן מטהור״.

מי יתן טהור – מי יוכל ליתננו ולעשותו טהור מהיות עוד טמא.

לא אחד – אין איש בעולם, אפילו אחד, שיוכל לנקותו ולטהרו.

מי יתן טהור – ענינו כענין: הן בעון חוללתי (תהלים נ״א:ז׳), כי האדם נברא מדבר טמא.

(ד-ה) מי יתן טהור מטמא לא אחד – אין יתכן שיהיה טהור ונקי ושרשו מטיפת {הזרע} שהיא טמאה לא ימצא אפילו אחד באותה טהרה שאתם אומרים שאפילו שמים לא זכו בעיניו, כל שכן כי ימיו מעטים וחק ימי חייו שמת ולא יעבור החק.

(ד-ה) מי יתן טהור מטמא – מטיפת הזרע שהיא טמאה אין אדם טהור,

כל שכן כי ימיו חרוצים וקצובים, וחקיו עשית – כמה ימי חייו לא יעבר.

מי יתן טהור מטמא – כן היה רצוני רק לא יתכן.

לא אחד – שימצא טהור מאדם שנוצר טמא ויצא מטנף.

מי יתן טהור מטמא – האדם הבא ממקום טמא מי ישימנו טהור.

אין גם אחד שיהיה טהור, כי גם עידוי הצדיקים בחטא, כענין הן בעון חוללתי ובחטא יחמתני אמי (תהלים נ״א:ז׳).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

מי יתן – וכי אפשר שהנולד מן הטמא יטהר כ״כ עד שיתמיד בכל עת להרחיב לבו בחכמה והלא אבי ואמי שניהם היו טמאים מעמי הארצות לא רק האחד להיות זה וזה גורם כ״א שניהם היו טמאים זה כזה ומאוד קשה להיות הנולד מהם טהור כ״כ.

מי יתן טהור מטמא לא אחד – איך אפשר שטהור היוצא מטמא לא יהיה אחד עם הטמא, הלא הענף מתדמה תמיד אל שרשו, והצמח מתדמה אל זרעו שצמח ממנו, וא״כ האדם שנולד מטמא כי הוא ילוד אשה מזרע ודם הנדה שהוא דבר טמא, איך יוכל להפך טבעו שלא יהיה אחד עם פחיתות שורש מולדתו ומקבת בור נקרתו, והוא א״כ עלול לטומאה מלידה ומבטן ומהריון, זאת שנית הלא.

If, despite all the arguments to the contrary, God does in fact govern and there is individual Providence, then it should take account of two factors: (i) man's inherent uncleanliness by reason of the manner of his conception and birth; (ii) that man has no free-will, his fate being predetermined from above.⁠¹

1. During the 18th century a fierce debate raged between those who believed that the growth and development of an embryo was 'epigenetic', i.e., all its limbs and parts emerge from the primordial material and become recognizable at the same rate, and those who believed in the doctrine of 'preformation' according to which the primordial germ already contains a miniature replica of the adult and this only has to enlarge and unfold before birth. Whereas the former theory required an agency which conjured the limbs from the undifferentiated primordial material the latter just involved an inherent mechanical process. Aristotle, who advocated the epigenetic model, regarded the semen as being the spiritual agency that conjured the limbs and other body parts from the menstrual blood.
True to his eclectic ways, Malbim combines elements of both theories in his interpretation of this verse as a demand that God make allowances for man's innate unclean tendencies when he judges him. As he writes:
For is the branch not always like its root and the plant like the seed from which it grew? And so, how can man who is born out of uncleanliness, for he is born of woman – from semen and menstrual blood which is an unclean thing – how can he change his nature and not be at one with the lowliness of the source of his birth 'and the quarry from which he was hewn' (Isaiah 51.1)? He therefore tends to uncleanliness from his birth and from the womb and from conception.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ה) אִ֥ם חֲרוּצִ֨ים׀ יָמָ֗יו⁠ מִֽסְפַּר⁠־חֳדָשָׁ֥יו אִתָּ֑ךְ חֻקָּ֥ו עָ֝שִׂ֗יתָ וְלֹ֣א יַעֲבֹֽר׃

Seeing his days are determined, the number of his months is with You, and You have appointed his bounds that he cannot pass;

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

אִין לָא יְתוּב סְרִינִין יוֹמוֹי מִנְיָן יַרְחוֹי גַבָּךְ גְזֵרָתוֹ עֲבַדְתָּ וְלָא יֶעְבַּר.

אם חרוצים ימיו מספר חדשיו אתך חקיו עשית ולא יעבור – בשעה שברא הקב״ה את העולם חרץ ימיו של כל אחד ואחד שנאמר והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים, ולמי נתנם ליעקב שנאמר מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל, מספר חדשיו אתך חקיו עשית אמר הקב״ה לישראל אם עשיתם חקי אין השטן נוגע בכם שנאמר מדי עברו יקח אתכם כי בבקר בבקר יעבור ביום ובלילה חקיו עשית ולא יעבור, וכך אמר לשלמה בשעה ששאל את החכמה גם אשר לא שאלת נתתי לך גם עושר גם כבוד אם תקיים את התורה ואת החקים אין מלאך המות נוגע בך. אם תלך בדרכי לשמור חקי ומצותי כאשר הלך דוד אביך והארכתי את ימיך, אדם הראשון אלו שמר את המצוה שנתתי לו לא היה מת לפיכך אם בחקתי תלכו.

או יבתר עמרה, או יבלג אחצא שהורה אלד׳י ענדך, פקד ג׳עלת רסומא לא יקדר יתג׳אוזהא.

אם, או שייחרצו ימיו וימות בבחרותו או שישלים מספר חדשיו הידועים לפניך כי כבר שתת לך חוק שאינו יכול לעבור אותו. קורא הוא את חיי האדם אף הארוכים ביותר חדשים, כי באופן יחסי אינם אלא מספר ימים. ומדתם ומספרם ידועים רק לפני ה׳ ואין האדם יכול לעבור את ימי חייו הקצובים, ובענין זה הרחיב רבנו בספרו הנבחר באמו״ד מאמר ז ט״ו מהדורתי עמ׳ רט. וראה פירוש רבנו לתורה מהדורתי דברים א לז הע׳ 13.

אם חרוצים ימיו, הנה אלה מתארי חולשת האדם והעדר עצתו וקוצר חייו, אמר, אדוני, האם תשפוט מי שהוא במצב זה, או שימות בקטנותו בעודו חושב הטהור והטמא דבר אחד וזהו אמרו מי יתן טהור מטמא לא אחד, וזה כדברי יונה על הנערים אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו¹, כך אמר איוב מי יתן טהור מטמא. או שימיתהו באמצע ימיו והוא בחור ויהיה נכרת ובו אמר אם חרוצים ימיו, או ישלים מספר חדשיו וכמה הוא מספרן² ובו אמר ומספר חדשיו אתך, ומי שהוא באחת משלש דרגות אלו הפסק ממנו יסוריך ומכותיך, הוא אמרו שעה מעליו ויחדל.

1. יונה ד יא.

2. הרי אינם מאומה באופן יחסי.

אם חרוצים ימיו, פאן ד׳לך מן צפאת צ׳עף אלאדמי וקלה חילתה וקצר עמרה, קאל יא סידי אתחאכם מן הו בהד׳ה אלחאלה אמא אן ימות צגירא והו יט׳ן אלטאהר ואלג׳נס שיא ואחדא פקאל מי יתן טהור מטמא לא אחד, והד׳א כקול יונה ען אלצביאן אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו, כד׳אך קאל איוב מי יתן טהור מטמא. או יכ׳תרמה פי וסט עמרה והו שאב פיציר מבתורא, ופיה יקול אם חרוצים ימיו, או יכמל אחצא שהורה וכם הו מקדארהא ופיה יקול ומספר חדשיו אתך, פמן הו באחד הד׳ה אלת׳לאת׳ מנאזל אכף ענה אלמך ואפתך הו קולה שעה מעליו ויחדל.

אם חרוצים ימיו – אם גמול זה הוא משתלם שחרוצים וקצובים ליום קבוע ומיועד למיתה.

ומספר חדשיו אתך – קצובים וחוק זה עשית לו ולא יתקיים עוד יותר בעולם די לך בתשלומין הללו.

If his days are limited If he is requited with this recompense – that his days are limited to a day set for death, and the number of months is set with You, and [that] You set this boundary – and he will no longer exist in the world, [then] this payment is sufficient for You.

אם חרוצים ימיו – פתרונו: אם חשבון ימיו קצובים וחצובים לפניך, ואם מספר חדשיו מנויים הם עמך, ואם עשית לו חקים וזמנים אשר לא יעבור – שלא יחיה כי אם עד אותו יום שקבעת לו.

(ה-ו) אם חרוצים – אם חשבון ימיו קצובים וחצובים לפניך, ואם מספר חדשיו מנויים הם עמך, ואם עשית לו חוקים וזמנים אשר לא יעבור – שלא יחיה כי אם עד יום פלוני, למה לא תחדל ותִשְעֶה מעליו שלא תביא לו ייסורין באותן ימים מועטים עד אשר יבא יום פקודת מיתתו, כי שעתו קצובה לו כשעה הקצובה לשכיר.

אם חרוצים – כבר גזרת עליו גזרת קץ כמה יחיה וחרצת את משפטו, ושמת לו חוקים וגבולים לא יוכל לעברם.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

חרוצים – אחר שגזורים ימיו הרפה מעליו ידיך.

חקיו – חק הימים וחק החדשים והשנים על כן חקיו.

אם חרוצים ימיו – אם ימיו של אדם קצובים, אתך מספר חדשיו, כי אתה חרצת אותם, וחוקיו וגבולו עשית ולא יוכל לעבור עליהם לחיות יותר,

אם חרוצים ימיו וגו׳ – אם ימיו קצובים ומוגבלים כמו שמבואר מעניינו הניחהו וישלים זמנו.

אִם חֲרוּצִים יָמָיו. ועם זה, מאחר שנתת זמן קצר מוגבל לחייו, חֻקָּיו עָשִׂיתָ במצוות בני נח אשר יעשה אותם וחי בהם:

אם חרוצים וגו׳ – כאן תחילת הסימן.

חקו – חקיו קרי.

חרוצים – כרות במדה וקצוב כמו אתה חרצת (מלכים א כ׳:מ׳).

אם חרוצים – אם אמנם ימי האדם הם קצובים וכרותים במדה ומספר חדשיו המה עמך כי אתה שמת להם מספ׳ ועשית לו חוק קבוע עד כמה יחיה ולא יעבור הגבול.

חרוצים – קצובים וגזורים.

אם חרוצים ימיו – אחר שכל עניניו חרוצים ומוגבלים, בין ימי חייו הם חרוצים וקצובים בגזרה עליונה, ר״ל כל מעשה ימיו חרוצים, מה שיעשה ושיעשה עמו יום יום הכל מסודר וחרוץ מאתך, וגם מספר חדשיו (חרוצים) אתך, כמה חדשים יחיה, שהכל לפי הגזרה וההכרח, בין כמות ימי חייו בין איכותם ופעולותיו, וא״כ הלא חקיו עשית ולא יעבר אתה עשית כל חקיו ששמת חקים וסדרים לכל פעולותיו, והחק הזה לא יעבר, שא״א שישתנה ע״י בחירתו, ככל הנמצאים אשר גבל פעולותיהם חק נתן ולא יעבור, וא״כ אינו חפשי במעשיו וא״א לבקש מאתו עליהם דין וחשבון, וא״כ כשאתה רוצה להביאו במשפט על מעשיו כאילו הוא חפשי בבחירתו, הלא א״כ ראוי, כי.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ו) שְׁעֵ֣ה מֵעָלָ֣יו וְיֶחְדָּ֑ל⁠ עַד⁠־יִ֝רְצֶ֗ה כְּשָׂכִ֥יר יוֹמֽוֹ׃

Look away from him, that he may rest, until he shall serve his day like a hireling.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

פְּסִיק מִינֵהּ וְיִפְסוֹק מְחָתֵיהּ עַד דִיקַבֵּל סוּטְרֵיהּ הֵיךְ כַּאֲגִירָא בְּיוֹמֵיהּ.

פכף ענה אלי אן יתנאהא, פיסתופי כאלאג׳יר יומה.

שעה, הפסק ממנו את יסוריך עד שיגיע לתכליתו לסוף ימיו ואז ישתלם יומו כשכיר כמו שהשכיר עובד מבקר עד הערב ואח״כ מקבל שכרו כך תן לאדם לעבור ימי חייו מתחלתן ועד סופן ברציפות ללא הפרעות והפסקות היסורין והפגעים. וכתב רבנו בפירושו לתורה הבאתיו במהדורתי עמ׳ קעא: שתי אותיות אלו ״שע״ בכל מקום שנאמרו יש להן בלשוננו שבעה ענינים, א, ישועה ותשועה כמו אל אלהים ישעי, תהלים סב ח. אראנו בישע אלהים, שם כ כג. ב, קבלה ורצון, וישע ה׳ אלא הבל ואל מנחתו, בראשית ד ה. ג, מחדל ועזיבה, שעה מעליו ויחדל. ד, פנייה, ישעה האדם על עושהו, ישעיה יג ז. ה, התעסקות, ואל ישעו בדברי שקר, שמות ה ט. ו, עלייה, מקרקר קיר ושוע אל ההר, ישעיה כב ה. ז, נדיבות, ולכולי לא יאמר עוד שוע, שם לב ה. אבל פקוד ושוע וקוע, יחזקאל כג כג, הם שמות מקומות בבבל. ע״כ. ונראה לי כי רבנו מפרש ויחדל כמו אדעה מה חדל אני, תהלים לט ה, שהיא בחלוף חלד, ראה שם מהדורתי, וכדלעיל יא לז. ופירוש ירצה ענין שילום ותשלומין, וכמו שכתב בפירושו לתהלים סח לא: וגזרתי ברצי כסף מן אז תרצה הארץ, ויקרא כו לד, וכן עד ירצה כשכיר יומו, לפיכך עשיתיו שילום, ראה שם מהדורתי. והוא כלשון חז״ל המרצה מעות, ברכות סא א.

שעה מעליו – באותו מיעוט חרץ הימים ויחדל לו ממכאוב עד ירצה בזקנותו ותשות כחו, את יום מותו כשכיר הרוצה להשלמת עבודת יומו כי עבירתו מן העולם חלוטה ונצמתת משאר כל העוברים.

Turn away from him during those few limited days and let him rest from pain until he desires, in his old age and the weakness of his strength, the day of his death like a hireling who desires the completion of his day's work; for his passing from the world is decided and more definite than all passings.

למה לא תחדל ותשעה מעליו – שלא תביא לו ייסורים באותן ימים מועטים, עד אשר יום פקודת מיתתו יבא, כי שעתו קצובה, כשעה הקצובה לשכיר.

שעה מעליו – פתרונו: סור מעליו, כמו: על כן אמרתי שעו מני (ישעיהו כ״ב:ד׳).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

(ו) שעה – אְנְטֵינדְּרַא בלעז, כמו: ואל ישעו בדברי שקר (שמות ה׳:ט׳).

שעה – עסוק בדברים אחרים כדי שתחדל מעליו, דוגמת: גש הלאה (בראשית י״ט:ט׳) – ברחוק ממנו שלא תקרב אלינו, וכן: קרב אליך אל תגע^א בי (ישעיהו ס״ה:ה׳), וכן: גשה לי ואשבה (ישעיהו מ״ט:כ׳) – הימשך עצמך לצדדין למען אשב אצלך.

א. כן בכ״י, וכן בהרבה כ״י של המקרא ובנוסחאות של מפרשי צרפת. עיין בהערות על ר״י קרא בראשית י״ט:ט׳.

שעה – הרפה, כמו: שעו מני (ישעיהו כ״ב:ד׳).

ויחדל – ישמח בחלדו,⁠^א כמו: כל יושבי חלד^ב (תהלים מ״ט:ב׳).

או ויחדל – מהתרעם.

עד ירצה – ישלים, כמו: והרצת את שבתותיה (ויקרא כ״ו:ל״ד).

א. כן בכ״י פריס 334. בכ״י פרמא 2395, אוקספורד 567, לונדון 24896: ״בחדלו״.

ב. כן בכ״י פרמא 2395, לונדון 24896, פריס 334. בכ״י אוקספורד 567: ״חדל״ כמו בישעיהו ל״ח:י״א.

שעה – הרפה.

ויחדל – י״א מן חֶדֶל שטעמו זמן או כמשמעו.

ויחדל – ישלים חדלו והטעם זמנו או יחדל מן הצרות.

ירצה – יש אומ׳ ישלים והקרוב אלי יקבל ברצון ימיו וחדשיו כשכיר שכר יומו.

אם כן שעה – הרפה מעליו ויחדל מרעתו, עד ישלים כשכיר, המצפה לבוא יומו.

ירצה – מלשון והרצת את שבתותיה (ויקרא כ״ו:ל״ד).

שעה מעליו – הרפה ממנו.

ויחדל – וישלים חדלו וזמנו.

שְׁעֵה מֵעָלָיו. הנח לו בלא יסורין: עַד יִרְצֶה כְּשָׂכִיר יוֹמוֹ. עד שיעשה המוטל עליו לעשות בזה הזמן כמו שראוי לשכיר יום:

שעה – הסר כמו השע ממני (תהלים ל״ט:י״ד).

שעה – לזאת הסר מעליו מכות ידיך ויהי׳ חדל מהם במעט ימיו עד אשר יבואו ימי הזקנה וירצה במיתה ויקוה לה כשכיר הרוצה בהשלמת היום ומקוה לה.

שעה מעליו – כמו למעלה י׳:כ׳ הלא מעט ימי וחדל, ואף כאן ראוי להיות: וחדל.

ויחדל – מוסב על החק שהוא טבע האדם ותכונתו אשר חרץ, ומלת ירצה מענין רצון.

שעה מעליו, ויחדל החק שהגבלת לו, ראוי שתשעה מעליו ולא תכריח את מעשיו ע״י ידיעתך הקדומה, והחק הקצוב לפעולותיו יחדל עד שיהיה בחירי במעשיו, עד ירצה כשכיר יומו, עד שירצה ברצונו ובבחירתו למלאת דבר יומו והעבודה שלו, כשכיר העובד ברצון בעבור השכר, לא כן עתה שאין לו רצון ובחירה והוא מוכרח במעשיו ע״י החקים שגבלת לו:

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ז) כִּ֤י יֵ֥שׁ לָעֵ֗ץ⁠ תִּ֫קְוָ֥ה⁠ אִֽם⁠־יִ֭כָּרֵת וְע֣וֹד יַחֲלִ֑יף⁠ וְ֝יֹנַקְתּ֗וֹ לֹ֣א תֶחְדָּֽל׃

For there is hope of a tree, if it is cut down, that it will sprout again, and that its tender branch will not cease.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

אֲרוּם אִית לְאִילָנָא סְבַר אִין יִתְּקַץ תּוּב יְשַׁבְשֵׁב וְיַנְקוּתֵיהּ לָא תִפְסוֹק.

כי יש לעץ תקוה – זה אברהם, אם יכרת ועוד יחליף אם יאמר עליו כורת הברית עוד יחליף מצות ומעשים טובים. ויונקתו וגו׳ זה לחלוחית שלו.

לאן אלשג׳רה מוג׳וד להא רג׳א, וקד תקטע ת׳ם תכ׳לף, ופראכ׳הא לא תנתהי.

כי, כי העץ יש לו תקוה ויש שייחתך ואחר כך יחליף וזמורותיו לא יכלו. יונקתו ״סראך״ והם הזלזלים הדקים הצומחים משרשי האילנות, וכך מתרגם בכל מקום, וכתבתי זמורות קרוב למקור.

וענין אמרו כי יש לעץ תקוה, כלומר שהצמח אף על פי שהוא במערכה למטה מדרגת האדם ואף למטה מדרגת בעלי החיים, הרי מצבו טוב יותר מבני אדם בענין תקות חיי העולם, והוא שהעץ אפשר שיפסק ממנו המים והטפול והרבה יחיה ויוציא פירות, אבל החי כולו¹ אם מת אין לו עצה שיחיה מעצמו אלא אם ירצה ה׳ ישתבח, ולפיכך אמר

1. האדם וכל יתר בעלי החיים.

ומעני קולה כי יש לעץ תקוה, יריד בה אן אלנבאת ועלי אנה פי אלתרתיב דון דרג׳הֵ אלנאטקין ודון דרג׳הֵ אלחיואן איצ׳א, פאנה אצלח חאלא מן אלנאס פי באב רג׳א חיוהֵ אלדניא, וד׳לך אן אלשג׳רה קד ינקטע מנהא אלמא ואלענאיה פכת׳ירא מא תעיש ותכ׳רג׳ ת׳מרה, ואמא אלחיואן כלה פאד׳א מאת פליס לה חילה יטיק אן יעיש מן ד׳אתה אלא אן ישא אללה סבחאנה, ולד׳לך קאל

כי יש לעץ תקוה – שיחלוף.

ויונקתו – אשר מגזעו.

לא תחדל – מהיות ענף.

a tree has This [tree] has hope that it will renew itself and its bough will not cease from being a branch.

כי יש לעץ תקוה – כי לכל דברים יש תקוה, אף על פי שחלפו ועברו להם, העץ הזה יש לו תקוה אפילו אחר שנכרת, כמו שמפרש^א והולך: כי יש לעץ תקוה אם יכרת ועוד יחליף ויונקתו – היוצא מגזעו, לא תחדל.

יונקתו – הוא ענף שגדל מן השרשים, כמו: ויעל כיונק לפניו (ישעיהו נ״ג:ב׳).

א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162: ״שפירש״.

ועוד יחליף – שורש להוציא גזע וענפים.

לא תחדל – לא תפסוק.

יחליף – יעשה מה שיהיה חלף לו.⁠^א

א. כן בכ״י אוקספורד 567, לונדון 24896, פריס 334. בכ״י פרמא 2395 חסר: ״חלף לו״.

(ז-י) כי יש לעץ תקוה אם יכרת ועוד יחליף – ויפריח מריח מים ויזקין בארץ שרשו – עוד יעשה יונקות כמו נטע מים קטן.

וגבר ימות ויחלש – לאחר שיחלה, מלשון תלמוד: ׳פלוני חלש׳ – חלה.

כי יש לעץ – אחרי אשר עוד יחליף – ריימט בלעז, כמו יציץ וחלף (תהלים צ׳:ו׳).

יחליף – ימיר מן יחליפנו.

ועוד יחליף – יתן תמורת מה שנכרת ממנו.

וינקתו – הפארה היונקת ממני.

יחליף – יוסיף להצמיח גזע אחר, רמוש בלעז.

לא תחדל – לא תמנע מלהצמיח.

(ז-יג) כִּי יֵשׁ לָעֵץ תִּקְוָה. כי אמנם אין לקוות מן האדם שישוב לכמות שהיה אחר המוות כמו שיקווה מן העץ, כי אמנם אם היה אפשר זה, מִי יִתֵּן בִּשְׁאוֹל תַּצְפִּנֵנִי בקבר, ושם תַּסְתִּירֵנִי עַד שׁוּב אַפֶּךָ הזמן הקצוב לי מאתך לסבול עונש¹, וְתִזְכְּרֵנִי להשיבני לאיתני:

1. ׳עד שוב אפך תשית לי חק׳, כלומר עד החק וזמן שקבעת לי לשית אפך בי.

וינקתו – בספרים מדוייקים חסר וא״ו אחר יו״ד.

ויונקתו – ענפיו הרכים.

כי יש לעץ תקוה – הלא האדם הוא נופל וגרוע מעץ השדה כי לעץ יש תקוה לחזור לקדמותו אף אם יכרת עוד יחליף לחדש ענפים אחרים תמורתם ולא יופסק ממנו ענפיו הרכים.

יחליף – מענין חליפים ותמורה, שכן פי׳ תמיד כשבא בהפעיל, ר״ל שיגדל עץ אחר תחתיו.

כי יש לעץ תקוה – עתה שב להתוכח על סוף דברי צופר, שאמר שעקר השכר של הצדיקים הוא אחר המות, שאז יש לו תקוה על חיים טובים מחיי העוה״ז ונעימות נצח, כמ״ש ובטחת כי יש תקוה וחפרת לבטח תשכב, משיב שבאמת תקוה כזאת לצמוח שנית אחרי בלותו יש להעץ, אבל לא לבן אדם, שבמותו אבדה תקוה ולא יחיה שנית, הנה העץ יש לו תקוה על זאת בשני אופנים,

• א) עץ שנכרת מן שרשו בעודו רענן והשורש עדן חי ורטוב, אם יכרת ועוד יחליף וישוב לצמוח שנית משרשו ויגדל העץ שנית בלא שום עזר מדבר אחר, יען כי ויונקתו לא תחדל, אחר שעדן יניקתו קיימת ומשרשיו יפרה:

Rejecting Zophar's thesis that the virtuous receive their real reward in the Hereafter, Job argues that unlike trees that may hope to revive after being cut down, man has nothing to hope for after death.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ח) אִם⁠־יַזְקִ֣ין בָּאָ֣רֶץ שׇׁרְשׁ֑וֹ וּ֝בֶעָפָ֗ר יָמ֥וּת גִּזְעֽוֹ׃

Though its root grows old in the earth, and its stock dies in the ground;

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחיר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

אִין מִתְּסַב בְּאַרְעָא שׁוֹרְשֵׁיהּ וּבְעַפְרָא יְסוּף נִצְבֵיהּ.

אם יזקין בארץ שרשו – ואברהם זקן.

ובעפר ימות גזעו – ותמת שרה.

אם יזקין בארץ שרשו – אם ראה אדם שהתורה פוסקת מזרעו ישא בת תלמיד חכם שנאמר מריח מים יפריח.

אן שאך׳ עלי אלארץ׳ ענצרהא, וכאד אן ימות פי אלתראב סנכהא.

אם, אם הזקין באדמה שרשו וכמעט שמת בעפר נזעו. הוסיף וכמעט, כי אם כבר מת ויבש לגמרי אינו מפריח עוד אף אם יפלגו מתחתיו כל מימי בראשית. ותרגם גזע ״סגך״ והיא מלה נדירה בשמוש הערבית.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

(ח-ט) מריח מים יפריח – אפילו מן הריח יעשה קציר וענף כאילו הוא נטע חדש אף על פי שיזקין בארץ שרשו.

יזקן – מן זקנה והוא פועל יוצא.

יזקין – העץ, הוא הפועל, והשורש מוזקן ופי׳ אם יעמידנו בזקנתו בארץ.

גזעו ושרשו כפל דבר.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

גזעו – גם הוא ענין שורש כמו מגזע ישי (ישעיהו י״א:א׳).

אם יזקין – אף אם יזקין שרשו בארץ עד שלא ישאר בו לחלוחית.

ובעפר וגו׳ – כפל הדבר במ״ש.

שרשו, גזעו – השורש הוא מתחת לקרקע והגזע הוא מלמעלה, וכן אמרו חז״ל מן הגזע שלו, מן השרשים של בעה״ב. והעפר הוא מלמעלה על הארץ, ושם מקום הגזע, והארץ מציין עומק הארץ ששם טמונים השרשים, ובשרשים אשר יזקן שרשו, כי אם מת השורש אין לו תקנה, ועמ״ש ישעיה (י״א א׳).

אם – האופן השני אם לא נכרת, רק שנפסק כח העץ ויניקתו ע״י הזקנה, באופן שיזקין בארץ שרשו אשר מתחת שהוא בעומק הארץ נעשה זקן, ונחלש כח יניקתו, וגזעו שלמעלה מן השורש אשר הוא בעפר שלמעלה מן הארץ ימות לגמרי ונתיבש, שאז לא ישוב לצמוח מעצמו אחר כי תם ליחו וחדלה יניקתו, בכ״ז יוכל לחיות שנית ע״י עזר המים, אחר שרק הגזע מת אבל השורש עדן חי בארץ רק שנחלש מזוקן, או.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחיר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ט) מֵרֵ֣יחַ מַ֣יִם יַפְרִ֑חַ וְעָשָׂ֖ה קָצִ֣יר כְּמוֹ⁠־נָֽטַע׃

Yet through the scent of water it will bud, and put forth boughs like a plant.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

מִן הַנְיַת מוֹי יְלַבְלֵב וְיַעְבֵּד זָאזָא הֵיךְ נִצְבָא.

מריח מים יפריח – מריח מעשים טובים יפריח.

ועשה קציר כמו נטע – נטע כמו קציר אין כתיב כאן אלא ועשה קציר כמו נטע, התוספת מרובה על העקר ויוסף אברהם ויקח אשה.

פהי מן ראיחהֵ אלמא תפרע, פתמד ערוקהא מת׳ל גרס ג׳דיד.

מרוח, הרי מרוח המים יפריח ויתפשטו שרשיו כמו נטע חדש. קציר ״ערוק״ שרשים, וכך תרגם בתהלים פ יב. וברור כי הבטוי מריח על דרך ההשאלה כי אין העץ מריח. וכמו שכתב בספרו הנבחר באמו״ד מאמר ב פ״י מהדורתי עמ׳ קג.

ועשה קציר – היא יונקת, כמו: תשלח קציריה עד ים (תהלים פ׳:י״ב).

נטע – שם דבר הוא וטעם הברתו למעלה בנו״ן וננקד כולו קמץ מפני שהוא סוף פסוק אף מגזרת נטע הוא.

and it will produce a branch Heb. קציר. This is a branch, as, "She sent out her boughs (קצירה) to the sea" (Tehillim 80:12).

a sapling Heb. נטע. This is a noun. It is accented on the first syllable, and is punctuated completely with a "kamatz" because it is the end of the verse, but it is derived from נֶטַע, a sapling.

קציר – הוא: יונקת ענף בחור, כמו: תשלח קציריה עד ים (תהלים פ׳:י״ב).

נטע – שם דבר הוא, כמו נֵטע,⁠^א וסוף פסוק פותחה בהברתו, וננקד חציו קמץ וחציו פתח, הברה ראשונה קמוצה, מפני סוף הפסוק, כי הטעם קבוע בה כמשפט כמו בשאר^ב חביריו: זֵבח, פֵשע, תֵקע, רֵשע, קרח, והברה אחרונה פתוחה כמשפטה, כי אין סוף פסוק נוגע בה. הרי למדת שלעץ יש תקוה אפילו לאחר שנכרת.

א. כן הניקוד בכ״י אוקספורד הונט׳ 225.

ב. כן בכ״י ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162: ״כשאר״. בכ״י אוקספורד הונט׳ 225: ״שאר״.

כמו נָטַע – עולה וצומח בנטיעה, כאשר בתחלה אשר היתה נטועה.

נָטַע – כמו נֶטָע, וסוף פסוק פותחהו בהברתו, וננקד חציו קמץ וחציו פתח, הברה ראשונה קמוצה מפני סוף פסוק, כי הטעם קבוע בה כמשפט כמו בשאר חביריו: זֶבַח פֶשַע תֶקַע רֶשַע קֶרַח, והברה אחרונה פתוחה כמשפטה, כי אין סוף הפסוק {נוגע}⁠^א בה.

א. ההשלמה מפירוש ר״י קרא.

קציר – סעיף, כמו: תשלח קציריה עד ים^א (תהלים פ׳:י״ב).

א. כן בכ״י אוקספורד 567. בכ״י פרמא 2395, לונדון 24896 חסר: ״עד ים״.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

קציר – סעיף.

יפרח – יתן פרח.

קציר – סעיף.

כמו [נטע] – הנטוע יעשה פארות.

מריח מים יפריח – בהריח אותם.

ועשה קציר – כמו סעיף.

נטע – כלומר הוא אילן שנטע עתה כן יהיה סעיף גדול וטוב.

קציר – בד ופארה, ברנקא בלעז.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

קציר – ענף כמו תשלח קציריה (תהלים פ׳:י״ב).

מריח מים – מ״מ כשיבוא עליו מעט מים ומיד כשיריח את המים יחזור ויפרח ויגדל ענף כאלו נטעו זה מקרוב.

ועשה קציר – בא לרוב נגד השורש: והם הענפים שגדלו מן השורש אחר שנקצץ האילן, וכן לקמן (י״ח ח׳, כ״ט י״ט), ור״ל הקציר דומה כנטיעה.

מריח מים יפריח – הגם שלא יבאו עליו מים רבים, רק שיריח ריח המים, בזה יחיו שרשיו שנית ע״י ליחות המים, ועשה קציר ובדים ופארות כאילו נטע מחדש:

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(י) וְגֶ֣בֶר יָ֭מוּת וַֽיֶּחֱלָ֑שׁ וַיִּגְוַ֖ע אָדָ֣ם וְאַיּֽוֹ׃

But man dies, and lies low; yes, man perishes, and where is he?

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וְגַבְרָא יְמוּת וְיִתְמַקְמַק אִתְנְגִיד בַּר נָשׁ וְאָן הוּא.

ואלמר אד׳א מאת פקד אנכדד, ואלאנסאן אד׳א תופי אין הו מנהא.

ונכר, והאיש אם מת הרי ככר נטרד, והאדם אם גוע היכן הוא מהם כלומר כמה רחוק מצבו ממצב העץ. ותרגם ויחלש ״אנכדד״ וכך תרגם בשמות יז יג ויחלש יהושע, שענינה גירוש וטרודה בתוקף וביד חזקה. ואין ענינה חוסר כח כרגיל, כי אחר שמת האדם לא שיך בו חולשה.

וגבר ימות ויחלש,

וגבר משמת אבדה תקותו, כשם שמפרש והולך: וגבר ימות ויחלש ויגוע אדם ואיו.

ואיו – אחרי גויעתו לא נודע מקומו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

(י-יב) וגבר ימות ויחלש ויגוע אדם ואיו – ואם באים להשקותו כל מימי הימים והנהרות לא יחיה. זהו אזלו מים מני ים. ונהר יצא ממקומו ויחרב ויבש.

לאחר ששכב איש לא יקום עד בלתי שמים לא יקיצו – ואין זו כפירה בתחיית המתים כי הוא ספר תולדת האיש שאין זה בטבעו, אך ביכולת הבורא יתברך שמו לא דבר.

וי״ו ויחלש לאחר כמו שפירשתי בווי״ן אחרים.

ויחלש – פועל עומד, ויחלש יהושע פועל יוצא או שניהם יוצאים כאשר אפרש.

ויחלש – כטעם נהרג או ויחלש השם תולדתו על כן ימות.

ויגוע – ויאמרו מכיריו איו.

וגבר ימות ויחלש – פירשו בו יחלש וימות, כי בחליו יחלש האדם ואח״כ ימות, והביאו לו דומים. והנראה יותר כי החלישות בלשון הקדש ענין שבר וכריתה, וכן ויחלוש יהושע (שמות י״ז:י״ג), כי באמרו ״לפי חרב״ רצה לומר ששיבר מחנהו והכה את כולם לפי חרב, וכן תרגם אונקלוס ויחלש, ותבר, גם הכתוב החלש יאמר גבור אני (יואל ד׳:י׳), הוא שבור הלב, הפך ואמיץ לבו בגבורים (עמוס ב׳:ט״ז). וכזה אמר התרגום: וגברא ימות ויתמקמק, וסוף הפסוק ויגוע אדם ואיו – הוא כפול כענין התוכחות.

ויחלש – ויכרת כמו ויחלוש יהושע את עמלק והטעם שלא יוסיף להחליף כמו שעושה העץ אבל הוא כולו נכרת לגמרי.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

ויחלש – בספרים אחרים ישן מאוד כתוב ויחלש בשוא הוא״ו וגם בדפוס ישן מוינציאה יש הערה מחילוף זה וטועים כל האומרים כן שכן במכלול דף נ״ה יש וא״ו שמורה הזמן שכבר עבר קודם הפעל אשר לפניו כמו הן אתה קצפת ונחטא ר״ל וכבר חטאנו על כן קצפת עלינו. וגבר ימות ויחלש וכבר חלש כי קודם שימות יחלש ויחלה.

וגבר – אבל גבר כאשר ימות הלא מאד נחלש כי לא יחזור עוד לקדמותו וכאשר יגוע איו הוא הלא לא ישוב עד עולם.

ויחלש – ויגוע (אהוד).

גבר – שם לאדם הגבור וכשהוא במבחר שניו ובגבורתו, ונגד זה אמר ויחלש – הפך העץ שלא יחלש כחו על ידי הקצצה כי כחו עדן חזק בשרשו.

ויגוע – היא המיתה מתוך חולשה, כנ״ל ג׳ על מבטן יצאתי ואגוע.

וגבר – אבל האדם אין לו תקוה בשני האופנים האלה, בין באופן הראשון אם יכרת בעודו גבר, שימות בימי עלומיו לא ע״י חולשת הזקנה רק ע״י סבה אחרת, אינו דומה כעץ הנכרת בעודו בריא אולם שלא יחלש עי״ז, אבל הגבר אשר ימות בגבורתו, יחלש ע״י המות ולא יצמח שנית לשוב לחיות, וכן באופן השני, אם מת מתוך חולשת הזקנה, שאפסו כחותיו עד שיגוע אדם דרך גויעה מאפיסת הכחות, אז ואיו כי לא נשאר ממנו דבר קיים:

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(יא) אָֽזְלוּ⁠־מַ֭יִם מִנִּי⁠־יָ֑ם⁠ וְ֝נָהָ֗ר יֶחֱרַ֥ב וְיָבֵֽשׁ׃

As the waters fail from the sea, and the river is drained dry;

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

אֲזַלוּ מוֹי מִן יַמָא דְסוּף וַהֲדַרוּ לְבֵית כְּנִשְׁתְּהוֹן וְיוּרְדְנָא אִתְנְגִיב וְיִתְיַבֵּשׁ קֳדָם אֲרוֹנָא דַייָ וַהֲדַרוּ עַל בֵּית פַּרְצִידֵיהוֹן.

וכמא יד׳הב אלמא מן אלבחר, ואלנהר יג׳ף וייבס.

אזלו, כמו שאוזלים הולכים המים מן הים והנהר יחרב וייבש, והמלה אזלו ארמית, תרגום הלך אזל.

אלא המשילו למי שמשתמש מים מן הים כך הוא כאמרו אזלו מים מני ים. ולא נתכוון איוב בזה חוסר יכולת הבורא ישתבח מלהחיות המתים, אלא נתכוון לאי יכולת האדם וחולשתו מלהתרומם ממפלתו. ולא הניח איוב דבריו אלה ללא פירוש, אלא כבר באר כי ה׳ יתרומם ויתהדר יכול להחיות את המתים, וכבר הבטיח שיקרא להם ויחיה אותם ויטיב להם, כאמרו

ולכן מת׳לה מת׳ל מתצרף למא מן אלבחר כד׳אך הו לקולה אזלו מים מני ים. ולם יקצד איוב בהדא תעג׳ז אלבארי סבחאנה ען אחיא אלמותי, לכנה קצד תעג׳ז אלאנסאן וצ׳עפה ען אלנהוץ׳ מן צרעתה. ולם ידע איוב קולה הד׳א (מתלה) [מהמלא] בל קד שרח אן אללה ג׳ל ועז קאדרא עלי אחיא אלמותי, וקד ועד באן ידעו בהם ויחייהם וינעם עליהם, לקולה

אזלו מים מני ים – ממקום שנהר בא ויוצא ממקורו הבא מאליו מן הים.

והנהר – הבא משם יחרב ויבש לעולם, כן איש שכב ולא יקום (איוב י״ד:י״ב).

As the waters fail from the sea From the place where the river comes and emerges, from its source that comes to it from the sea. [Alternative explanation of Rashi: From the place where the river comes, and they went away from its source (from) which (the water) comes to it.]

and the river that comes from there is drained dry forever. So does a man lie down and not rise.

וכן: אזלו מים מני ים – הים מתפשט בכל יום ויוצא ממקומו, ולערב הוא שב למקומו, וגם נהר אם יחרב ויבש, מחר מטר יורד והנהר חוזר ומתמלא.

אזלו מים מני ים – גלי הים נתלשים ויוצאים למרחוק, ואחר כך חוזרים אלי הים ושוב אינן שבים.

ונהר יחרב ויבש – שנסתם מקורו ומעיינו שלא יצאו ולא יזובו עוד מים משם.

אזלו מים – כן דמה האדם.

אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש – אחר שימות בן אדם אם היו באים להשקותו כל מימי הים ונהרות אדם שמת.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

(יא-יב) אזלו מים – כמי הים שאין להם העמדה, או כנהר שיחרב כן האדם ישכב בקבר.

לא יקיצו – להיות בטבע הראשון.

אזלו מים מני ים – המים הנגרים מן הים לחרבה אשר לא יאספו.⁠¹

ונהר יחרב ויבש – כי יכזב מקורו, כן איש שוכב ולא יקום (איוב י״ד:י״ב) לעולם.

1. השוו ללשון הפסוק בשמואל ב י״ד:י״ד.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

אזלו מים – במאריך האל״ף.

אזלו – הלכו כמו ואוזל לו אז יתהלל (משלי כ׳:י״ד).

יחרב – גם הוא ענין יובש כמו חרבו המים (בראשית ח׳:י״ג).

אזלו – כמו כאשר ילכו להם המים מן הים והנהר הנמשך ממנו הלא יחרב ויבש ולא ישובו בו המים מעצמו בזולת מי הים.

ונהר יחרב ויבש – כי כל הנחלים הולכים אל הים ומשם הם שבים ללכת אל הנחלים, ואם אזלו מים מן הים יחרבו הנהרות, ויבוש מוסיף על חרב שהוא היבושת לגמרי, כמ״ש בכ״מ.

אזלו – וגם לא ישוב לצמוח ולחיות ע״י עזר המים, כמו העץ שנחלש מזוקן, כי לא לבד שלא יפרח מריח מים, כי גם אם אזלו מים מני ים. וגם נהר יחרב ויבש, אם ישפכו על גוף המת כל מי הים וכל מי הנהרות עד שיחרבו הנהרות מרוב שפיכת המים על גוף המת, כ״ז לא יועיל:

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(יב) וְאִ֥ישׁ שָׁכַ֗ב⁠ וְֽלֹא⁠־יָ֫ק֥וּם⁠ עַד⁠־בִּלְתִּ֣י שָׁ֭מַיִם לֹ֣א יָקִ֑יצוּ וְלֹֽא⁠־יֵ֝עֹ֗רוּ מִשְּׁנָתָֽם׃

So man lies down and does not rise; until the heavens are no more, they shall not awake, or be roused out of their sleep.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחיר״י אבן כספיר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וּבַר נָשׁ שְׁכִיב וְלָא יְקוּם עַד דְלֵית שְׁמַיָא לָא יִתְעַרוּן רַשִׁיעַיָא וְלָא מִתְעָרִין מִבֵּית דִמְכְהוֹן.

כד׳אך אלמר אד׳א אנצ׳ג׳ע פי אלקבר לא יטיק אן יקום, ואלי בלא אלסמא לא יקדרון אן יסתקיט׳ון, ולא ינתבהו מן סנתהם.

ואיש, כך האיש אם שכב בקבר לא יוכל לקום ועד כלות השמים לא יוכלו להקיץ, ולא יתעוררו משנתם. וענין בלתי כמו אחרי בלותי, בראשית יח יב. ועל פשט משמעות פסוקים הללו שנראים נגד האמונה בתחית המתים, ראה בפירושו. וכתב רבנו בפירושו לתהלים עח לט: ואמרו על רוח האדם שהוא רוח הילד ולא ישוב, אין כוונתו בכך שה׳ יתרומם ויתהדר אינו יכול להחזירו אליו, וגם לא שהוא לא הבטיח דבר זה, אלא יכול הוא וכבר הבטיח בכך, וזה שאמר ולא ישוב הודיענו את טבע האדם שאינו יכול להחזיר את נפשו אל גופו אחרי צאתה ממנו באופן טבעי עד אשר ירצה הבורא יתהדר ויתרומם. וכך הם דברי איוב אם ימות גבר היחיה, וכן ואיש שכב ולא יקום, וכן כן יורד שאול לא יעלה, הכוונה בכל אלה ספור חולשת האדם ואי יכלתו וקוצר ידו מלחזור ולשוב מצד עצמו עד אשר ירצה ה׳. ע״כ. ובספרו הנבחר באמו״ד מאמר ז פ״ג מהדורתי עמ׳ רכה אחר שהביא כל הפסוקים הללו כתב: אין כוונת החסידים בדברים הללו שאין הבורא יכול להחיות את המתים... אלא כוונתם בכך תאור קוצר יכולת האדם אחר ירידתו לקבר וחולשתו מלהקים את עצמו או להתעורר משנתו או לחזור לביתו וכו׳ ע״ש.

ואיש שכב ולא יקום – למדת: שלכל יש תקוה, אפילו משחלף והלך לו, חוץ מן האדם הזה. וגם ר׳ יצחק בר׳ מאיר הפייט מנרבונא מסייע לדברי, שייסד בפיזמונו: אזלו מים מני ים (איוב י״ד:י״א), עוד ישובון לקיוויים, בני בארץ שבים, לא שבו למאוויים.⁠^א

א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 הושמט אולי ע״י הדומות: ״בני בארץ... למאוויים״.

שכב ולא יקום עד בלתי שמים – כל ימות עולם שיתקיימו^א שמים לא יעורו ולא יקיצו וג׳.

א. בכ״י לוצקי 778 נוסף כאן עם סימני מחיקה: ״הוא מנהג האדם שהוא ישכב״.

ואיש שכב ולא יקום – לא ירטב מי המים ולא יקום.

עד בלתי שמים לא יקיצו – לעולם כי אין בתולדתו טבע כמו טבע האילנות. ועל זה לא כפר בתחיית המתים כי דרך הטבע זכר ולא יכולת הבורא ית׳.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

ואמנם אמרו: ואיש שכב ולא יקום וכו׳ – מדעתי, לא רמז כלל לתחיית המתים, כי בכל ספר איוב אין שום רמז מענין צדיק ורשע, רק עניני העולם הזה שאנו בו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

ולא יקום – הוא״ו בגעיא.

בלתי – ענינו כמו בלה.

יקיצו – יעורו ענין שניהם התעוררות מן השינה.

ואיש – וכן כאשר ימות האיש לא יקום עוד.

עד בלתי שמים – עד יבלו ויופסדו השמים ר״ל עד עולם לא יקיצו המתים ולא יעורו מן השינה.

לא יקיצו ולא יעורו – ההתעררות קלה מן היקיצה, ואמר תמיד העירה והקיצה כמ״ש חבקוק ב׳, ומוסיף שגם לא יעורו.

ואיש שכב ולא יקום – ר״ל כי לא עץ שכב ויבש שיועיל לו המים, רק איש שכב, והוא לא יקום ע״י מים, עד בלתי שמים לא יקיצו, ר״ל כן הוא טבע זה העולם שתחת שמים אלה, שגוף המת לא יחיה עוד, וכל עוד שלא תשתנה הטבע הזאת הכללית, כל עוד שלא יבראו שמים חדשים וטבע אחרת ולא יהיה עוד שמים שהם עתה טבע הזאת במציאות לא יקיצו המתים משנתם:

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחיר״י אבן כספיר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(יג) מִ֤י יִתֵּ֨ן׀ בִּשְׁא֬וֹל תַּצְפִּנֵ֗נִי⁠ תַּ֭סְתִּירֵנִי עַד⁠־שׁ֣וּב אַפֶּ֑ךָ תָּ֤שִֽׁית לִ֖י חֹ֣ק וְתִזְכְּרֵֽנִי׃

Oh that You would hide me in the nether-world, that You would keep me secret, until Your wrath has passed, that You would appoint me a set time, and remember me!—

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

לְוַי בְּבֵית קְבוּרְתָּא תִּטְשִׁנַנִי תִּטְמְרִנַנִי עַד דִיתוּב רוּגְזָךְ תְּשַׁוֵי לִי גְזֵירָא וְתִדְכְּרִנַנִי.

פליתני פי אלת׳רי כ׳זנת, פכאן יסתרני אלי אן ירג׳ע גצ׳בך עני, פתג׳על לי רסמא ותד׳כרני.

מי, מי יתן בשאול נצפנתי, כי אז היה מסתירני השאול עד אשר ישוב חרונך מעלי ואז תשים לי חוק ותזכרני. כלומר תטיב לי ותנהלני בשופי כמנהג העולם וחקו.

מי יתן בשאול תצפינני – מי יתן שיהא חוק נתון לאדם^א שבשעה שאתה כועס עליו^ב שתצפינהו ותסתירהו בשאול שלא תראיהו בעיניך.

עד שוב אפך – שתזכּרהו.

א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 חסר: ״מי יתן בשאול... נתון לאדם״.

ב. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20. בכ״י פריס 162, דפוס ברסלאו חסר: ״עליו״.

מי יתן שתצפינני לשאול – להיות מת ותתנהג עמי בהסתר פנים עד אשר יעבר זעמך מעלי, על תנאי שתשית לי חק וזמן שתזכרני להחיותי. שאם לא הייתי עולה מן הקבר, למה לי חיים על תנאי זה, לא אהיה נזכר לעולם לתת לי חיים.

מי יתן בשאול תצפינני – שתסתירני למטה מן הקרקע עד עבר אפק ואחר תשית לי חק ותזכרני להוציאני מאותו הבור וזהו בימי חיותי.

(יג-יד) מי יתן – שתסתירני עד שוב אפך ואחרי כן תשית לי חק ותזכרני עד בוא חליפתי מרעה לטובה.

(יג-יד) תשית לי חק – לסבול הצרות.

ותזכרני – להוציאני מן הקבר וזה לא יתכן כי אם ימות גבר היחיה לשוב אל טבעו.

צבאי – פרשתיו חיל והוא מערכת העליון.

חליפתי – מיתתי.

מי יתן בשאול תצפינני – הייתי מתאוה שתהיה מיתת האדם לזמן ויהיה ימים במספר נצפן ונסתר בשאול עד שישוב אף האלהים ממנו, ותהיה מיתתו לפי חטאיו שעשה, ויזכרנו להחיותו אחרי כן, כי אם היה העונש לפי חטאו, אך עתה שהוא מת לעולם ואיננו יכול להנצל לא היה ראוי ליענש כאשר פירשתי.

תשית לי חק ותזכרני – רוצה לומר: תשים לי טבע וכדור שאשיב לחיות עוד כמו הענין כעץ ואז תזכרני להטיב לי.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

תשית לי – בספרים מדוייקים כ״כ בב׳ טעמים.

תצפנני – מלשון צפון והסתר.

חוק – זמן קבוע.

מי יתן – ר״ל אם היה מהאפשר להחיות אחר המיתה תהיה שאלתי מי יתן שתסתירני בשאול עד ישוב אפך ממני ותשים לי חוק מתי ישוב אפך ממני ואז תזכרני להוציאני משם לחיות ע״פ האדמה.

תצפנני, תסתירני – הצפון אינו במקום סתר רק שעומד מן הצד עד שאין העין רואהו, הפך צפה, כמו צפוי הוא אלי חרב, והסתר מסתיר לגמרי, ולכן הוסיף שעכ״פ תסתירני (עיין ירמיה ט״ו י״ז).

חק – כמו חק נתן, גבול וקצב כמה יהיה בשאול.

מי יתן – מסיים דבריו, נגד מ״ש צופר וחפרת לבטח תשכב ומצהרים יקום חלד, שאחר המות ישוב ויחיה בחיים חדשים, משיב ע״ז הלואי שבשאול רק תצפנני לפי שעה, כי תסתירני שם עד תשוב אפך, ותשית לי חק וגבול כמה שנים אהיה קבור בשאול ובקבר, ואח״כ תזכרני להוציא אותי מן הקבר ולהחיותני, כמו שאמרת כי מצהרים יקום חלד, אבל זה דבר שא״א, כי.

Even were he to be punished in that eternal world, the punishment would some day end and he would at least have that to look forward to. But the notion that there is another world, where the injustices of this world are corrected, defies reason.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(יד) אִם⁠־יָמ֥וּת גֶּ֗בֶר⁠ הֲיִֽ֫חְיֶ֥ה⁠ כׇּל⁠־יְמֵ֣י צְבָאִ֣י אֲיַחֵ֑ל⁠ עַד⁠־בּ֝֗וֹא^א חֲלִיפָתִֽי׃

If a man dies, may he live again? All the days of my service would I wait, until my relief should come—

א. עַד⁠־בּ֝֗וֹא א=עַד⁠־בּ֝וֹא (השמטת נקודת הרביע)

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

אִין יְמוּת גַבְרָא רַשִׁיעָא אֶפְשַׁר דִיחֵי מְטוּל הֵיכְנָא כָל יוֹמֵי חֵילִי אוֹרִיךְ עַד דְיֵתֵי חִלוּפֵי חַיָי.

ומע תעג׳בי אד׳א מאת אלמר איטיק אן יעיש, פאנא טול איאם נצבתי אצבר, אלי אן יאתי מצ׳יי.

אם, ועם התפלאותי אם מת הגבר היוכל לחיות הרי אני כל זמן שאני נצב עומד חי וקיים אוחיל עד בוא חליפתי. תרגם צבאי מלשון התיצבות ושרשו יצב ולא נצב. ותרגם חליפתי מלשון חלף עבר.

כל ימי צבאי איחל,

כל ימי צבאי איחל – לתחייה.

All the days of my lifespan, I will hope for life.

אם ימות גבר היחיה – היש לו עוד תקוה לחיות.

אימתי יש לו תקוה, כל זמן שהוא חי, לפיכך כל ימי צבאי אייחל עד בוא חליפתי – מן העולם.

היחיה – אם יחיה כן הוא אשר לא יחיה. על כן אקוה כל ימי זמני עד יום בוא פקודת מיתתי, שיתן לי חיים ורפואה.

צבאי – זמני, כמו הלא צבא לאנוש (איוב ז׳:א׳).

חליפתי – שאחלוף מן העולם.

כל ימי צבאי איחל – זמני.

חליפתי – מיתתי, מן: והאלילים כליל יחלוף (ישעיהו ב׳:י״ח), או הליכתי, כמו: חלף הלך לו (שיר השירים ב׳:י״א), כי הנולד – יקרא בא והמת – הולך, כענין: דור הולך ודור בא (קהלת א׳:ד׳), אנכי הולך בדרך כל הארץ (מלכים א ב׳:ב׳).

אם ימות גבר היחיה – לא יחיה בתולדת הטבע. על כן בעולמי זה אקוה, עד בא חליפתי.

תקרא ואנכי אענך – תקראני להוציאני מן הכלא שתצפנני שם ואני אענה: הנני אדוני.

למעשה ידיך תכסוף – ותחמוד.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

צבאי – זמני או חילי והוא הנכון.

חליפתי – כטעם כריתה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

אם ימות גבר היחיה – כלומר האפשר שיחיה.

כל ימי צבאי איחל – עד שתבוא חליפתי ואמות, כי אם ידעתי שאני חי אחרי כן רצוני למות ולהיות נשפט עמך שם.

צבאי – מדת ימי.

חליפתי – כריתתי.

היחיה – בספר אחד מטוליטולא הה״א בגעיא.

צבאי – זמני כמו הלא צבא לאנוש (איוב ז׳:א׳).

איחל – מלשון תוחלת ותקוה.

חליפתי – ענין העברה מן העולם וכן אם יחליף ויסגיר (איוב י״א:י׳).

אם ימות – אבל אין זה אפשרות כי אשר ימות האיש האם יחזור ויחיה אך כל ימי הזמן הניתן לי אקוה להשאר חי עד בוא עת חליפתי ולא לאח״ז.

חליפתי – שאחלוף מן העולם, ויותר נכון מענין חליפין ותמורה, ימליץ כאילו אז יחליף שמלותיו הקודמים ויתהוה בריאה אחרת תמורתו כמו הפורחים שהיו תחלה רימה ותולעה ויתעטפו במעטפה ואח״כ יתחדשו להיות בעלי כנף, ואז תכסף למעשה ידיך החדש. וע״ז תפס במליצה ותטפול על עוני, כאלו במעטפה הלז (פערפאפט) יטיח על עוניו של גוף הקודם.

אם ימות גבר היחיה – הכי אפשר שיחיה אח״כ, וא״כ איך תאמר אלי לפי שטתך כי כל ימי צבאי איחל עד בא חליפתי, שכל ימי חיי בעוה״ז איחל אל החיים שאחר המות, ששם יבאו חיים אחרים חליפת החיים האלה שיפסקו בעת המות, שאז.

If God is callous towards us in this world and permits injustices, why should He act differently in the other world? And if the next world is fairer than this one, should we not be spending our lives in this imperfect world hoping to die quickly so as to enter the next perfect world as soon as possible?

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(טו) תִּ֭קְרָא וְאָנֹכִ֣י אֶעֱנֶ֑ךָּ לְֽמַעֲשֵׂ֖ה יָדֶ֣יךָ תִכְסֹֽף׃

You would call, and I would answer You; you would long for the work of Your hands.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

תְּהֵי קָרֵי וַאֲנָא אֲתִיב לָךְ לְעוֹבָדֵי אִידָךְ תְּרַגְרֵג.

תדעו בי פאג׳יבך תעטי צנעתך מא כאן ישתאק אליהא.

תקרא, תקראני ואז אענך, ותתן למעשיך מה שהיה משותקק אליו. חיי העולם הבא. וראה בספרו הנבחר באמו״ד סוף המאמר הששי.

תקרא ואנכי אענה, אמר כל זמן שאני בעולם איחל ואקוה לאלהי עד שיבוא קצי ועת חליפתי, ותקראני אל העולם הבא ואענך, ותתן לי אשר אני מעשה ידיך מה שהייתי משתוקק אליו, כפי שאמר למעשה ידיך תכסוף, ואין להסב את הכוסף הזה לאדון העולמים, אלא על הצדיקים שהוא יתן להם חמדתם כאמרו הנה שכרו אתו¹, ואמר הנביא אני אמרתי לריק יגעתי לתהו והבל כחי כליתי אכן משפטי את ה׳ ופעלתי את אלהי². וכפי שאמרנו במלת תכסף כך נאמר בישמח ה׳ במעשיו³ שהוא מוסב מתארו יתעלה אל הנבראים, וענינו שהוא יתעלה ישמחם במעשיהם⁴, כלומר שהם רצוים לפניו, כאמרו שמחו בה׳ וגילו צדיקים⁵, ישמח צדיק בה׳⁶, שמחו צדיקים בה׳⁷, וכל הדומה לכך.

1. ישעיה מ, י.

2. שם מט ד.

3. תהלים קד לא. ושם תרגם וישמחו עבדי ה׳ במעשיו.

4. ״באעמאלהם״ ולפי נוסח תרגומו בתהלים ״באעמאלה״ ומוסב על מעשה ה׳ ותרגומו במעשיו. וכאן אי אפשר להגיה כן שחרי ממשיך כלומר שהם רצוים לפניו, וכוונתו על המעשים.

5. תהלים לב יא.

6. שם סד יא.

7. שם צז יב.

תקרא ואנכי אענה, קאל מא דמת פי אלדניא אצבר וארג׳ו רבי אלי אן יג׳י אג׳לי ווקת מצ׳יי, פתדעי בי אלי אלאכ׳רה פאג׳יבך, ותעטיני אלד׳י אנא צניעתך מא כנת משתאקא אליה, לאנה קאל למעשה ידך תכסוף, לא ינעטף הד׳א אלשוק אלי רב אלעאלמין בל עלי אלצאלחין אנה יעטיהם מנאהם לקולה הנה שכרו אתו, וקאל אלנבי אני אמרתי לריק יגעתי לתהו והבל כחי כליתי אכן משפטי את ה׳ ופעלתי את אלהי. וכאלקול פי תכסף כד׳אך אלקול פי ישמח ה׳ במעשיו אנה מנקולא מן צפתה תעאלי אלי אלמכ׳לוקין, ומענאה אנה תעאלי יפרחהם באעמאלהם, אי אנה ירצ׳אהא, כקולה שמחו בה׳ וגילו צדיקים, ישמח צדיק בה׳, שמחו צדיקים בה׳, ומא אשבה ד׳לך.

תקרא – תחינה היא קרא אלי ואנכי אענך להוכיח דברי.

תכסוף – תחמוד.

Call This is a supplication. Call to me and I will answer you to prove my case.

You desire Heb. תִכְסֹף, You desire.

וזו היא תקותי, שתקרא ואנכי אענך למעשה ידיך תכסוף – פתרונו: אם אין אתה עושה דבר זה למעני, כדיי הדבר שייעשה^א שאני מעשה ידיך שתקרא ואנכי^ב אענך.

א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225. בכ״י פריס 162 חסר: ״שייעשה״.

ב. כן בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225. בכ״י ס״פ I.20, דפוס ברסלאו, פירנצה II.24 הושמט: ״אתה עושה... ואנכי״.

תקרא – להוכיחני על מעשיי.

ואנכי – אתפלל לפניך בתחנה שתכסף עלי כי אני מעשה ידיך.

תקרא ואנכי אענך – לקחת נפשי, אין בי כח¹ למאן.

תכסוף – כאילו תתאוה לראות מעשה ידיך, והיא הנשמה, כענין: כי רוח מלפני יעטוף (ישעיהו נ״ז:ט״ז).

1. השוו ללשון הפסוק בישעיהו נ׳:ב׳.

תקרא – לקחת נפשי.

ואנכי אענך – והמענה שאומר לך:

למעשה ידיך תכסף – תחמוד. והענין אתה עשית הנשמה ותחמוד לקחתה. או למעשה ידיך היה חומד, אל תשחיתהו ואל תמאסהו.

כי תקרא ואנכי אענך – ללכת לפניך בעת.

ולמעשה ידיך תכסוף ותתאוה לראותו.

ואז תִּקְרָא - תקראני על ידי יסורין לשוב בתשובה וְאָנֹכִי אענה¹ ואשוב בתשובה כשתשיבני לאיתני, באופן כי לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ תִכְסֹף, וישמח ה׳ במעשיו:

1. לשה״כ ׳אענך׳, ועיין.

למעשה – בגעיא הלמ״ד בס״ס.

תכסוף – תחמוד כמו נכסוף נכספתה (בראשית ל״א:ל׳).

תקרא – מי יתן אשר תקרא לאמר מדוע תייסרני ואנכי אשיב להתווכח עמך הן ידעתי כי תחמוד אותו הואיל ואני מעשה ידיך ולמה א״כ תמאס בי אם אצא זכאי.

תקרא ואנכי אענך – שהגם שבחיים האלה בעוה״ז אינו רוצה לענות אותי על צעקתי שאני צועק על שנתיסרתי בחנם, בחיים האחרים שיבואו חליפת חיים אלה אז תקרא אתה אלי ותחייני ותשיב לי טובה תחת יסורי, כאלו אז למעשי ידיך תכסוף, הגם שעתה לא תפנה אל מעשה ידיך ותיסרני בחנם, אז תשוב לכסוף את מעשה ידיך ולפנות אלי בהשגחתך, איך תאמר כזאת, הלא השכל מורה להפך:

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(טז) כִּֽי⁠־עַ֭תָּה צְעָדַ֣י תִּסְפּ֑וֹר⁠ לֹֽא⁠־תִ֝שְׁמֹ֗ר עַל⁠־חַטָּאתִֽי׃

But now You number my steps, you do not even wait for my sin;

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

אֲרוּם כְּדוּן פְּסִיעָתִי תַמְנִי לָא תִנְטוֹר עַל סוּרְחָנִי.

פכיף אלאן תחצי כ׳טאי, ולא תחפט׳ חינא עלי ד׳נבי.

כי, והיאך עתה תספור צעדי ולא תשמור אז על חטאי. וסוף הפסוק בתמיה, היאך יתכן שאת צעדי אתה סופר ולא תשמור על חטאיו. אלא

אחר כך אמר כי עתה צעדי תספר.

ת׳ם קאל כי עתה צעדי תספר,

כי עתה – אתה מריע לי.

צעדי – אתה סופר.

לא תשמור – אינך ממתין על חטאתי מלהפרע, כמו: ואביו שמר את הדבר (בראשית ל״ז:י״א) – המתין שתתקיים, ובלשון משנה (בבלי סנהדרין ס״ג) לא יאמר אדם לחבירו שמור לי בצד עבודת כוכבי׳ פלונית לשון המתן.

But now You are harming me.

my steps You are counting.

You do not wait Heb. תשמר. You do not wait for my sin to requite me, as, "but his father awaited (שמר) the matter" (Bereshit 37:11), and in the language of the Mishnah (Sanh. 63b): "A person may not say to his companion, 'Wait (שמר) for me beside such and such a pagan deity.'" [It is] an expression of waiting.

ולא תשמור על חטאתי – אינך ממתין על חטואתיי מלהיפרע, כמו: ואביו שמר את הדבר (בראשית ל״ז:י״א), המתין^א שיתקיים, ובלשון משנה (בבלי סנהדרין ס״ג:): לא יאמר^ב אדם לחבירו שמור לי^ג בצד עבודה זרה של פלנית, המתן.

א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162: ״המתן״.

ב. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225. בכ״י פריס 162, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו חסר ״לא״ וכתוב: ״אומר״.

ג. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 חסר: ״לי״.

ולא תשמור – רק על חטאתי, וכמו: אין טוב באדם שיאכל ושתה (קהלת ב׳:כ״ד) כאשר פירשתי בספר קהלת.

כי עתה צעדי תספור – וקודם לכן לא היית שומר על חטאתי.

לא תשמור – צעדי רק בעבור חטאתי.

כי עתה – בעולם הזה לא תקראני למשפט, רק צעדי תספור – ולא תמתין על חטאי עד יום המיתה.

תשמור – מלשון ואביו שמר את הדבר (בראשית ל״ז:י״א), ובלשון חכמינו ז״ל אל יאמר אדם לחבירו שמר לי על פתח עבודה זרה פלונית. וי״מ אם ימות גבר היחיה – כלומר יודע אני שלא יחיה ואני איחל ליום בא מיתתי שתקראני ואנכי אענה לאמר הנני בידך למות כל עת שתכסוף אלי לקחת נשמתי, אם כן למה תספור עתה צעדי ותוכיחני ביסורין, ולא תמתין לי לאותו יום שתמיתני בו.

לא תשמור – לא תמתין מעניין ואביו שמר את הדבר.

על חטאתי – על עונשי כדרך מחטאת סדום.

כִּי עַתָּה שאין הדבר כך, צְעָדַי תִּסְפּוֹר - אתה מדקדק לספור כל צעדי לראות אם נמצא בהם חטא, לֹא תִשְׁמוֹר - לא תמתין לענוש עַל חַטָּאתִי שהוא בשוגג:

לא תשמר – בספרים ישנים כ״י ומהדפוס חסר וא״ו ומה שנמסר עליו במקרא גדולה ד׳ מלא הוא שבוש כי במסרה גדולה בשמואל ב׳ י״א נמסר ג׳ מלאים בלישנא יחידאין בקריאה וסימן ויהי בשמור יואב (שמואל ב י״א) לעולם אשמור לו חסדי (תהלים פט). ותשמור כל ארחתי (איוב סימן יג). ובמסרה אחריתי מוסיף הארח עולם תשמור (איוב כב). ואולם מצאתי אחרי כן לשון מסרה אחת בס״א כ״י ונ״ל יותר נכון תשמור ד׳ מלא בקריא וסימנהון אז תצליח. ואתה אם תלך. ותשם בסד. הארח ע״כ. והנני מבארן הראשון (בד״ה א׳ כ״ב). השני (בד״ה ב ז). השלישי והרביעי הם השנים שזכרתי למעלה דאיוב הצד השוה שבהן שזה חסר.

צעדי – פסיעותי.

תשמור – תמתין כמו ואביו שמר את הדבר (בראשית ל״ז:י״א).

כי עתה – טרם אספר מעשה הטוב שעשיתי הנה תספור צעדי לדקדק אחרי בכל פסיעה ופסיעה ולא תמתין מלהפרע על חטאתי ר״ל לא תפרע מעט מעט כ״א על הכל ביחד.

תשמור – תמתין, כמו ואביו שמר את הדבר.

כי עתה צעדי תספר – הלא עתה אתה אורב על צעדי ומבקש עלי מוקש להפילני בחנם, ולא תשמר על חטאתי, לא תמתין כלל עד שאחטא, כי יסרתני קודם שחטאתי כמי ששונא את חברו ואורב עליו להפילו בעלילה כל שהוא בלי חטא ועון, וא״כ איך אקוה שאח״כ תשוב לי לאוהב כ״כ עד שיהיה.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(יז) חָתֻ֣ם בִּצְר֣וֹר פִּשְׁעִ֑י⁠ וַ֝תִּטְפֹּ֗ל עַל⁠־עֲוֺנִֽי׃

My transgression is sealed up in a bag, and You heap up my iniquity.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

חֲתִים בְּסֵפֶר דָכְרָנַיָא מְרוֹדִי וּתְחַבֵּר עַל עַוְיָתִי.

וכאן ג׳רומי פי צרה מכ׳תומה, וכאנך תאולת עלי ד׳נבי.

חתם, וכאלו חטאי בצרור חתומים וכאלו אתה מחטט על חטאי תרגם ותטפול ״תאויל״ והכוונה אתה מבארם לרע וכאלו אתה מחטט להוסיף עליהם.

חתום בצרור פשעי, וזה מצדו דרך תחנה, אמר, אלהי, כיון שהבטחתני בזה ואתה תמלא הבטחתך, מדוע תיסרני בעולם הזה וכאלו אתה סופר את צעדי, או כאלו אתה מחטט על חטאי הוא אמרו ותטפל על עוני, או כאלו אתה מחשב עמי על עונות נעורי שהם עונות בשם לא בענין כאמרו עונות נעורי¹, אך רפאני ורחמני כדי שתטיב לי בשני העולמות יחד.

1. לעיל יג כו. וראה בפירושו לעיל יג ד.

חתום בצרור פשעי, הד׳א מנה באב תחנן, יקול יא רבי אד׳א כנת לי עלי הד׳א אלועד ואנת תפי במא תעד, פכיף תולמני פי הד׳א אלדאר וכאנך אנמא תחצי עלי כ׳טאי, או כאנך תתאול עלי ד׳נובי הו קולה ותטפל על עוני, או כאנך תאכ׳ד׳ני בד׳נוב אלצבא אלד׳י הי ד׳נוב באלאסם לא באלמעני לקולה עונת נעורי, בל אשפני וארחמני חתי תכון קד אנעמת עלי פי אלדארין ג׳מיעא.

חתום בצרור – חתום ומשומר בצרור בגד ככסף ומרגליות שלא תאבד.

ותטפול על עוני – נתחברת על עוני.

sealed up in a bundle Sealed and preserved in a cloth bundle like silver and pearls, lest it be lost.

and You have attached Yourself to my iniquity Heb. ותטפל, You have attached Yourself to my iniquity.

חתום בצרור בגד פשעי ככסף ומרגלית שלא יאבד.

ותטפול על עווני – פתרונו: ולא עוד, אלא שאתה מוסיף על עווני.

ותטפל – כמו: טפלו עלי (תהלים קי״ט:ס״ט).

ותטפל על עוני – תחבר ותכביד עלי ייסוריך.

בצרור – כענין צרור עון אפרים (הושע י״ג:י״ב).

ותטפל על – תחבר עצמך עלי בעבור עוני.

חתום בצרור פשעי – ליום המיתה.

ותטפול על עוני – לדון אותי בייסורין הללו.

חתום בצרור פשעי – הטעם פשעי חתום וסתום וצרור בצרור בדרך שלא יסור הפשע עם מה שיגיע עלי מהעונש בעבורו אבל ישאר פשעי תמיד.

ותטפול על עוני – ותחבר ותוסיף עון על עוני.

[חָתֻם בִּצְרוֹר פִּשְׁעִי] וַתִּטְפֹּל עַל עֲוֹנִי. וצרפת וחיברת השגגה עם הזדון למען תעניש לאבדון:

חתום – ענין סגירה.

בצרור – ענין קשור כמו צרור כספו (בראשית מ״ב:ל״ה).

ותטפול – ותחבר כמו טופלי שקר (איוב י״ג:ד׳).

חתום – ועכ״ז סגורים פשעי בקשר מעולה ולא ינוכה מה מהם ע״י היסורים אשר חלפו ועברו עלי.

ותטפול – ועוד תחבר על עוני דבר עון אשר אין ראוי לענוש עליו כי תורישני עונות נעורי אבל אחר שאספר מעשה הטוב אשר עשיתי הן ידעתי כי תכסף עלי.

ותטפל על עוני – זה מענין טפול בלשון חכמים, שענינו טיחה. וטעמו כמו חתום בצרור פשעי – אתה נותן על עוני טיח, וכיוצא בו דרך חתום.⁠^א

א. כן בדפוס ראשון. בכ״י שוקן וכ״י לוצקי: ״חותם״.

חתום בצרור – כמו כצרור אבן במרגמה, הפשע צבורה כמו צרור עון אפרים, וחתום על הצרור מלמעלה, והפשע הוא המרד בפועל, והעון מצייר עוות השכל, שזה בל״ז נסתר מכל ברי׳ וה׳ טופל עליו וטוח בטיט בל יראה לשום נברא.

חתום בצרור פשעי – שתצרור את פשעי בצרור ותחתום עליו מלמעלה בל יפתח הצרור ולא יתגלה פשעי, ותטפול על עוני בטיט, למען יהיה מכוסה, כאילו שם תתהפך מאויב לאוהב עד שעל כל פשעים תכסה אהבה, ותחת שעתה תיסרני בלא חטא אח״כ תכסה גם על הפשעים ועונות הכבדים:

I am now being made to suffer even though I have not sinned. Will You then be so loving as to cover up my sins however great they may be?

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(יח) וְ֭אוּלָם הַר⁠־נוֹפֵ֣ל יִבּ֑וֹל⁠ וְ֝צ֗וּר יֶעְתַּ֥ק מִמְּקֹמֽוֹ׃

And surely the falling mountain crumbles away, and the rock is removed out of its place;

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וּבְרַם טוּר נָפֵל יִתַּר וְטִינָר מִסְתְּלָק מִן אַתְרֵיהּ.[ת״א] וּבְרַם לוֹט דְאִתְפְּרֵשׁ מֵאַבְרָהָם דִמְתִיל לְטוּר רָם נְתַר וְתַקִיפָא סַלֵיק אַיְקַר שְׁכִנְתֵּיהּ מִסְדוֹם דְהוּא אַתְרֵיהּ.

ואולם הר נופל יבול – זה לוט שנפל מהר.

וצור יעתק ממקומו – זה אברהם שפנה ממקומו לפי שחרב מקומה של סדום ופסקו העוברים והשבים, אמר מה אני מפסיק צדקה מביתי, הלך ונטה לו אהל בגרר דכתיב ויסע משם אברהם.

ולכן אלג׳בל אלואקע יסקט, ואלצואן ינתקל מן מוצ׳עה.

ואולם, אבל ההר הרעוע יפול והצור ייעתק ממקומו.

ואמרו ואולם הר נופל, המשיל את האדם כהר נופל, כלומר רעוע העומד לפול.

וקולה ואולם הר נופל, מת׳ל אלאנסאן כג׳בל ואקע, יעני ואהי יריד אן יקע.

ואולם הר נופל – הר הנופל גבהו יבול ויעשה עפר ותהא לו תקוה ליהנות ממנו וצור אשר נעתק ממקומו גם הוא, יבול לשון תבואה, או.

And surely the falling mountain gives forth produce The height of a falling mountain will give forth produce. It will produce dust, and there will be hope of deriving benefit from it. and the rock that moves from its place will also give forth produce. This is an expression of grain.

ואולם הר נופל יבל^א – גם זה מן הדברים שלא אבדה תקוותם, ולא נגזרו למו אפילו אחר שנעקרו ממקומם, כמו שמפרש והולך: הר נופל – אפילו לאחר שיפול ממקום גבהו, וכן: צור שנעתק ממקומו – כל תוחלתם ותקותם שהיה להם במקום שנעקרו משם, יש להם כמו כן במקום שמונחין עתה, אם שם צמחו עליהם אילנות ודשאים אף כאן יצמח עליהם מוצא דשא ואילנות.

יבל^ב – פתרונו: כמו יפל, כמו נבל תבל דיתרו (שמות י״ח:י״ח), שפתרונו: נפל תפל, וכן: כנבל^ג עלה דישעיה (ישעיהו ל״ד:ד׳), שפתרונו: כנפול^ד עלה.

א. כן בכ״י פריס 162 (וגם להלן), וכן בהרבה כ״י של המקרא. בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו, וכן בנוסח שלנו: ״יבול״.

ב. כן בכ״י פריס 162 (וגם לעיל), וכן בהרבה כ״י של המקרא. בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, וכן בנוסח שלנו: ״יבול״.

ג. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 חסר ״וכן״ וכתוב: ״הנבל״.

ד. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20. בכ״י פריס 162: ״נופל״.

(יח-יט) ואולם – ואלא כך הוא המעשה באדם: הר נופל יבול – שאין לו תקנה וצורך, וכן צור שנעתק שאין בו תועלה, וכן אבנים שחוקים.

הר נופל – יש אומרים: שהוא מנפילים (בראשית ו׳:ד׳).

ויש אומרים: נופל ויבול.

ואולם הר נופל יבול – הר גדול היה נופל מייסוריו אלו.

דבר אחר: נופל – גבוה מן הנפילים היו בארץ (בראשית ו׳:ד׳), וצור יעתק ממקומו.

אבנים שחקו מים – הלא אבנים קשים והמים רכים ואם יזלו על האבנים תדיר ישחקו האבנים ותשטוף ספיח המים את עפר הארץ כן תקות אנוש בעולם.

תשטוף ספיחיה – זכר המים לשון נקבה – תעלת המים, שנאמר: מי פלג לשטף תעלה (איוב ל״ח:כ״ה), וכן אמר מטר סוחף (משלי כ״ח:ג׳) מן ספיחיה הפוך.

ואולם הר נופל יבול – מכבוד ייסוריי היה נופל הר גדול וצור יעתק ממקומו.

הר-נופל – יש אומ׳ גדול מן הנפילים. והנכון כמשמעו כאשר אפרש.

ואולם הר – יהיה נופל ויבול אם תטפול עליו וכן הצור יסע ממקומו אם תטפול עצמך עליו.

ואולם הר נופל יבול – פירשו בו גדול, מלשון והנפילים היו בארץ, אולי ההר הגבוה והתלול שיפול האדם בעלותו שם יקרא כן, ואפשר שיקרא על שם סופו שיבול, כדרך ונפש חללים תשוע (איוב כ״ד:י״ב), שיאמר אולם הר שהוא גדול ותקיף נופל יבול, כי תבוא סערה ויפול, ולחלקיו יבול, כנבול עלה מגפן (ישעיהו ל״ד:ד׳). והענין כי ההר יבול ברוב הימים והצור הקשה יעתק מן ההר שהוא מקומו,

הר נופל יבול – רוצה לומר: ההר שנפל יבולה ויפסד.

(יח-כב) וְאוּלָם הַר נוֹפֵל יִבּוֹל. לא יקרה לאדם אפילו כמו שיקרה לדומם, כי אמנם יקרה להר שיפלו ממנו אבנים ובכן אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם - המים ישחקו במרוצתם וישברו¹ ממנו איזה אבן: תִּשְׁטֹף סְפִיחֶיהָ עֲפַר אָרֶץ. ויקרה עם זה ש׳עפר ארץ׳ אשר בקרקע המים ישטוף וידחוף שברי האבן² זה על זה וישוב אבן כמו שהיה: וְתִקְוַת אֱנוֹשׁ הֶאֱבַדְתָּ. מכל כיוצא בזה, כי אמנם תִּתְקְפֵהוּ לָנֶצַח לעת זקנה כשיגבר החומר על הכח³, וַיַּהֲלֹךְ אל ההפסד: אַךְ בְּשָׂרוֹ עָלָיו יִכְאָב. במקרי הזקנה: וְנַפְשׁוֹ עָלָיו תֶּאֱבָל. התגברות⁴ השחורה, אשר בה יהיה הרוח החיוני נעכר ומתאבל⁵:

1. ד״ר ׳וישכחו׳.

2. ׳ספיחיה׳.

3. ראה לעיל שהרפואה בהתגברות הכח על החומר, ובזקנה יקרה פחות.

4. ק׳: התגבורת.

5. בזקנותו של אדם, התרבות והתגברות הליחה השחורה גורמת ללב להיחלש (ראה פירוש רבינו לקהלת יב ב), ומתוך כך האדם נעצב ומתעצל מלפעול ולעשות. ובישעיה נג ג: ׳וִידוּעַ חֹלִי שחורה, שהיא מזקת לפעולות׳.

יעתק ממקומו – בספרים מדוייקים חסר וא״ו אחר קו״ף וכן במסורת ריש עזרא מסור מקמו ו׳ חסרים בלישנא ובתר הכי אמר וכל אורייתא ואיוב דכוותא חסר בר מן ב׳ מלא וסימן ולא יכירנו עוד מקומו סימן ז׳. אף לזאת יחרד לבי ריש סימן לז.

יבול – מלשון בליה והפסד.

ואולם – ובאמת כמו הר הנופל אשר נעשה בלה ומופסד כי לא יוסיף לקום וכמו הצור אשר יעתק ממקום גדולו הנה לא ישוב לצמוח מעתה כאשר מאז.

יבול – ישא יבול ותנובה, ובא מנע״ו כמו בול הרים ישאו (לקמן מ״ב), או מן הכפלים כמו בשדה בלילו יקצורו, שכולם משתתפים עם יבול מנחי פ״י בדרך הכפולים ונחי פ״י ונחי העי״ן שמשתתפים לרוב, כמו שכן שטת רש״י ור׳ מנחם בן סרוק וכל קדמוני הלשון, כמו שבארתי במק״א.

(יח-יט) צור, אבנים – הצור הוא הקשה ואין המים שוחקים אותו, אבל האבנים רכים. שחקו כמו ושחקת ממנה הדק.

ספיחיה – היא הצמח הצומח מאליו, והושאל אל האבנים שהם ספיחי הארץ, שהעפר של הארץ יתדבק ויתקשה ויהוו ממנו אבנים, וע״י שחיקת המים ישובו להיות עפר כבתחלה.

ואולם – האמת שהגם שבכל הדברים הטבעיים לא יפסד דבר מן המציאות, כי ההר הנופל אל העמק לא יפסד ע״י נפילתו כי יבול ויצמח שנית ויתהוה מן העפר הר אחר, (ורבים מהטבעיים הסכימו שההרים צומחים), וגם צור (הנופל) רק יעתק ממקומו אל מקום אחר, אבל לא יפסד ענינו, כי יהיה כמו שהיה:

Malbim notes that 'naturalists have agreed that mountains grow'. He is perhaps referring to the hypothesis of a geological uplifting force that balances erosion first proposed by Hutton in 1785 and popularized half a century later by Lyell.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(יט) אֲבָנִ֤ים׀ שָׁ֥חֲקוּ מַ֗יִם⁠ תִּשְׁטֹֽף⁠־סְפִיחֶ֥יהָ עֲפַר⁠־אָ֑רֶץ⁠ וְתִקְוַ֖ת אֱנ֣וֹשׁ הֶאֱבַֽדְתָּ׃

The waters wear the stones; its torrents wash away the dust of the earth; so You destroy the hope of man.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

אַבְנַיָא שַׁיְפָא מַיָא שִׁטְפָא כְּתָּהָא עַפְרָא דְאַרְעָא וּסְבַר בַּר נָשׁ הוֹבַדְתָּא.

חתי תסחק אלמיאה חג׳ארתה, ותגרק נבאתה ותראב ארצ׳ה, כד׳אך רג׳א אלאנסאן אבדת.

אפנים, עד ששחקו המים את אפניו ושטפו את צמחייתו ועפר אדמתו, כך תקות האדם האבדת. וכתב רבנו בפירושו לספר יצירה פ״ב הל׳ ה כי זה מן המקראות המהופכים, ודומה לו עכר ביתו בצע בצע, שענינו בוצע בצע עוכר ביתו. ראה שם מהדורתי.

ואמרו ספיחיה, רומז על כל הצמחים והזכיר מכללם אחדים¹, כאמרו כי כוכבי השמים וכסיליהם² והוא מתכוון על כל הכוכבים, וכאמרו כי חרבך הנפת עליה³ וכוונתו על כל כלי הברזל.

1. כלומר הספיחים יכוונתו על כל הצמחייה.

2. ישעיה יג י.

3. שמות כ כא.

וקולה ספיחיה, יומי אלי ג׳מיע אלנבאת, פד׳כר מן ג׳מלתה בעצ׳א, כקולה כי כוכבי השמים וכסיליהם והו יריד ג׳מיע אלנג׳ום, וכקולה כי חרבך הנפת עליה והו יומי אלי ג׳מיע אלאת אלחדיד.

אבנים – אשר שחקו מים בעברם עליהם תמיד.

תשטף – השטיפו ספיחיה של אבן ליהפך לעפר ולצמוח בו דבר כאשר יצמח ספיח הקציר שעבר כן יתהפך עפר זה ספיחיה לאבן.

ותקות אנוש – אינה כן אשר משימות אבדה סלה.

Stones which the water eroded by constantly passing over them.

it washes away i.e., the flood. its aftergrowth of the stone, to be transformed into dust so that something should grow in it. As the aftergrowths of the harvest grow, so will the aftergrowths of this earth be transformed to stone.

but the hope of man is not so, because as soon as he dies, it is lost forever.

אבנים שחקו מים – וכן אם המים שוחקין את האבנים ושוטפין ספיחיה של אבן לעפר ארץ, אותה תועלת שהייתה לה מקודם לכן כשהיתה אבן שלימה, יש להן גם עתה. אם צמחו עליה מתחילה דשאים או אילנות, גם עתה כשנשחקת לעפר ארץ איפשר שיצמיח בהם כל דבר הגדל מתפשט בארץ.

אבל תקות אנוש האבדת^א – משימות.

ספיחיה – אילו השחקים של אבן ששחקו המים וכיתתוהו לעפר ארץ, כל דבר הנופל מן העיקר נקרא ספיח.

א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י ס״פ I.20: ״האבדתה״. בכ״י פריס 162: ״אבדת״.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יח]

(יט) תשטף ספיחיה – ריבוייה של ארץ שוטפים עפר ארץ – שאין בה תקנה.

ותקות אנוש – לכל דברים זה משול האדם, שאין בו תקנה לאחר מיתתו.

ספיחיה – לשון ריבוי ואסיפה, כמו: ספחני נא אל {אחת} הכהונות (שמואל א ב׳:ל״ו).

ותקות אנוש – במקום שמדבר המקרא ברעת האדם ובביזיונו, שם קורהו אנוש, על שם שהוא אנוש, ומזכיר אנישתו, כמו: מה אנוש כי תזכרנו (תהלים ח׳:ה׳), וכן הרבה.

אבנים – המים הם משחקים האבנים בזמנים רבים.

ספיחיה – ישוב לשבולת המים, והענין: ישטפו גליה עפר, כן תקות האנוש האבדת במותו.⁠^א

א. כן בכ״י אוקספורד 567, לונדון 24896, וטיקן 84. בכ״י פריס 334: ״כמותו״. בכ״י פרמא 2395: ״כמוהו״.

הלא המים רכים והאבנים קשים וכאשר ירדו נטפי מים תמיד על האבנים שוחקים אותם. וזה משל על חליו שהם קשים ולא יכול לסבלם.

תשטף – תי״ו תשטף לנוכח השם.

ספיחיה – הצומח מבלי זריעה נקרא ספיח.

אבנים – הם פעולים בי המים שוחקים אותם והטעם שחיקת האבנים ושטיפת ספיחי הארץ שהם בעפר.

ותקות אנוש – אתה מאביד שלשתן.

והאבנים – שהם קשים ישחקו אותן המים ברוב הליכתם עליהם, והנה הכל ישתנה לרעה או לטובה, אבל ותקות אנוש – אבדה לנצח לא תשתנה ברוב ימים וזמנים. ויתכן שנפרש כי יאמר ההר הגדול יבול והצור אשר בו יעתק ממקומו ויהיה לאבנים, והמים ישחקו אותם ברוב הימים ותקות אנוש אובדת מכל אלה, כי הם ישתנו מיסודם ליסוד אחר ולא יהיו אפס, או ישובו לאשר היו ברוב הזמנים, ותקות אנוש אובדת לגמרי והיתה לאין, והיא מליצה נמרצת.

תשטוף ספיחיה עפר ארץ – פירשו כי המים ישחקו את האבנים לעפר ארץ ויצמחו שם הספיחים ותשטוף אותם שבולת הנהר, או מים, לשון יחידה נקבה, כמו מי נדה לא זורק עליו (במדבר י״ט:י״ג,כ׳). ויותר נכון לי כי הארץ תשטוף בשטף המים הנזכרים, ר״ל כל הצומח בעפרה, והנה כולם יעקרו וישטפו, ותקות האנוש יותר אובדת מהם ולא תמצא לעולם.

תשטוף ספיחיה עפר ארץ – הרצון בזה כמו ששחקו המים האבנים וכתתו אותם עד שלא יהיה מציאות לאבנים ההם וכמו שתשטוף שבולת המים ספיחיה של עפר ארץ עד שתסור צמיחת הספיחים ההם ויאבדו כן תקות אנוש האבדת או יהיה ספיחי׳ הפוך כמו מטר סוחף והרצון בו שכמו שתשטוף כל אחד מסחיפי המים עפר ארץ ותאבדהו כן תקות אנוש האבדת.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יח]

תשטף ספיחיה – בדפוס ישן כתיב תשטף בקמץ חטוף והוא דעת ב״נ אבל לבן אשר בחולם.

שחקו – טחנו כמו ושחקת ממנה הדק (שמות ל׳:ל״ו).

ספיחיה – הם הגדילים מהגרעינין הנופלים מאליהם בעת הקציר כמו ספיח קצירך (ויקרא כ״ה:ה׳).

אבנים – וכמו אבנים אשר המים שוחקים מה מהם כאשר יעבר עליהם בתמידות הנה המעט הנשחק לא תשוב למקומו.

תשטוף ספיחיה – וכמו הספיחים של עפר הארץ אשר המה ממעל הנה בבוא שטף מים הלא בקל תשטוף אותם ולא יוחזרו למקומם.

ותקות אנוש – ודומה להם האבדת תקות האדם כי לא יקוה לשוב לקדמותו אחר המיתה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יח]

אבנים – וגם אבנים (אשר) שחקו מים, שהמים שחקו אותם לאבק ונשתנה צורתם, גם הם לא נאבד ענינים, כי תשטף ספיחיה עפר ארץ, כי האבנים הם ספיחים של הארץ, שחלקי חומר של הארץ ורגביה יתדבקו ונתקשו וממנו גדלו האבנים, וא״כ במה ששבו האבנים לעפר ארץ, שבו אל ענינם הקודם, שהיו תחלה עפר של הארץ, והם ספיח וגידול של הארץ, ולכן תשטף עפר ארץ ע״י המים את הספיחים שלה ושבו אל הארץ כמו שהיה תחלה ואין כאן אבדה מן המציאות, אבל תקות האנוש האבדת, שהאיש המת בטל מציאותו לגמרי ואין לו תקוה:

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(כ) תִּתְקְפֵ֣הוּ לָ֭נֶצַח וַֽיַּהֲלֹ֑ךְ מְשַׁנֶּ֥ה פָ֝נָ֗יו וַֽתְּשַׁלְּחֵֽהוּ׃

You prevail forever against him, and he passes; you change his countenance, and send him away.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

תַּשְׁלְמִינֵיהּ לְעַלְמָא וְיִזֵיל מְתַנֵי קְלַסְתְּרֵיהּ וּתְשַׁדְרִנֵיהּ.

תתקפדו לנצח ויהלוך – תוקף שנתן הקב״ה לאדם לנצח לעולם היה. ויהלוך בשעה שהניח דעתו של הקב״ה והלך אחר דעתו של נחש, משנה פניו ותשלחהו.

למא תנאהיה אלי אלגאיה פיד׳הב, תגיר וג׳הה פתטרדה.

תתקפהו, כאשר תביאהו אל התכלית הסופית ויאבד תשנה פניו ותגרשהו. תרגם תתקפהו ״תנאהיה״ וענינה תגיעהו עד הסוף והתכלית, וברור כי רבנו מפרשה מלשון תקופה, שכך תרגם בשמות לד כב תקופת השנה ״נהאיה אלסנה״. ובתהלים יט ז ותקיפתו עד קצותם ״ומנתהאהא״ ולעיל א ה הקיפו ימי המשתה ״אנתהת״. ואין אלה כדלקמן טו כד. ופירש ותשלחהו גירוש. כי השרש ״שלח״ חלקו רבנו לשבע צורות. א, גירוש, כגון זו, או וישלחהו ה׳ אלהים מגן עדן. ב, שחרור ואי החזקה, וישלח את העורב, וישלח את היונה. ג, לווי ולוויה, ואברהם הולך עמם לשלחם. ד, גירוש בזעף על ידי רודפים ונוגשים, ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אותו. ה, שליחות, וישלחנו ה׳ לשחתה וישלח יעקב מלאכים. ו, הצלה ומלוט, וישלח את לוט מתור ההפכה. ז, עזיבה והנחה, ואשלחהו בשרירות לבם. ובכל אלה ראה פירושי רבנו מהדורתי. וענין פסוק זה, תגיע את האדם עד תכליתו הסופית כלומר תכלית ימי חייו ויאבד, תשנה פניו ותגרשהו מן העולם הזה.

תתקפהו – תחזק ממנו ותאנסהו בתקפך ויהלך מן העולם.

You overpower him You are stronger than he; You overcome him with Your power, and he goes away from the world.

תתקפהו לנצח – פתרונו: כשאתה נוטל תוקפו ממנו, הרי הוא אבוד לנצח, והרבה תיבות מצינו כיוצא בזה, שמשמשים עיקור ועיקר: בסעפותיו קוננו (יחזקאל ל״א:ו׳), פתרונו: בענפיו קוננו, מסעף פורה^א (ישעיהו י׳:ל״ג), פתרונו: כורת סעיפיו דשבירניירר.⁠^ב אף כאן: תתקפהו – פתרונו:⁠^ג משעה שאתה נוטל תוקפו ממנו לנצח, ויהלוך – חלף והלך לו לנצח.

וכן יש לומר: תתקפהו – תחזק ממנו ותאנסהו בתוקפך, ויהלוך – מן העולם.

משנה פניו – כיון שנפל אדם לחולי פניו משתנים.

א. כן בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״פֻארה״.

ב. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 הלעז חסר.

ג. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 (בחילוף סדר המלים): ״פתרונו תתקפהו״.

תתקפהו לנצח ויהלוך וג׳ – כל זאת עד סוף המענה פירוש של ותקות אנוש האבדת (איוב י״ד:י״ט).

משנֶּה פניו – כשאתה משנה זיו תארו, שהוא מת, אתה משלחהו ומסתירו מעל הארץ.

תתקפהו – תתגבר עליו ותשנה פניו.

תתקפהו – תתקף עליו ותגבר עליו ותשנה פנים.

ותשלחהו – ותהרגנו, מן שלח.

תתקפהו לנצח – תתגבר ותתקף עליו ויהלוך מהעולם.

אתה משנה פניו ותשלחהו – תהרגהו.

תתקפהו – תתקוף ממנו.

ותשלחהו – מן בשלח ופי׳ תהרגהו או כמשמעו.

תתקפהו – תתחזק עליו והענין אתה חזק לנצח והוא הולך.

משנה פניו – שינוס ליחו.

ותשלחהו – תגרשהו כענין וישלחהו י״י אלהים מגן עדן (בראשית ג׳:כ״ג).

תתקפהו לנצח – תהיה תקיף ממנו להוליכו לנצח.

תתקפהו – תנצחהו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יח]

ויהלך – בדפוס נאפולי וגם בס״א ישן כ״י הוא״ו בשוא ובשאר ספרים בפתח.

תתקפהו – ענין האחוזה בחזקה כמו ואם יתקפו האחד (קהלת ד׳:י״ב).

משנה – מלשון שנוי.

תתקפהו – האבדון תאחז אותו בחוזק רב באחיזה המתקיימת עד נצח והרי הוא הולך אחוז בה ואין עוזר לו.

משנה פניו – והוא משנה פניו ותשלח אותו שלוח עולמית ולא ישוב עוד.

תתקפהו – נסתר לנקבה, ומוסב על התקוה, תתן לו תוקף.

משנה פניו – מציין עת הזקנה שישנה צורתו, ואז לא תכירהו תקוה ותשלחהו מאתם.

תתקפהו – מוסב על התקוה, התקוה שלו היא תתקפהו לנצח, ר״ל שהאדם בימי עלומיו אז התקוה תאזרהו עז, תצייר לפניו את עולמו והצלחתו כאלו יתקף בה לנצח ויצליח לעולם, וכן יהלך בתהלוכות התקוה, יקוה על חיי אושר והצלחה לעולם, אבל בעת אשר משנה פניו בעת הזקנה שתואר פניו מתחיל להשתנות ושיבה זרקה בו אז לא תכירהו עוד התקוה אהובתו, ואז ותשלחהו מאתה, והתקוה תתרחק ממנו:

Hope is a cruel illusion, that entices a man when he is young, only to fail him when he becomes old. For when a person dies, there is nothing more. To hope for a life after death is futile.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(כא) יִכְבְּד֣וּ בָ֭נָיו וְלֹ֣א יֵדָ֑ע⁠ וְ֝יִצְעֲר֗וּ וְֽלֹא⁠־יָבִ֥ין לָֽמוֹ׃

His sons come to honor, and he does not know it; and they are brought low, but he does not regard them.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

שָׁרְיַן בִּיקַר בְּנוֹי וְלָא יֵידַע וּמִצְטַעֲרִי וְלָא יִתְבַּיֵן לְהוֹן.

רמז תתקז

יכבדו בניו ולא ידע – בני ר׳ חייא נפוק לקרייתא אייקר להו למודייהו והוו יתבי וקא מצערי למהדריה, אמר ליה חד לחבריה ידע אבונא בצערא, אמר לו ומי ידע והכתיב יכבדו בניו ולא ידע ויצערו ולא יבין למו, ולא ידעי והא כתיב אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל, וא״ר יצחק קשה רמה למת כמחט בבשר החי, בצערא דגופיה ידעי בצערא דאחריני לא ידעי. רבי יהושע דסכנין בשם ר׳ יהושע בן לוי כל תלתא יומין נפשא טייסא על גופה סבירא דהיא חזר על גופה, כיון דחזא ליה דאישתנין זיווהי דאפוי היא שבקא ליה ואזלא לה, לאחר תלתא יומין הכרס נבקעת על פניו ואומרת לו הא לך מה שגזלת וחמסת ונתת בי, ר׳ חגי בשם ר׳ יאשיהו מייתי לה מהכא וזריתי פרש על פניכם פרש חניכם באותה שעה אך בשרו עליו יכאב.

פאן כת׳רו בניה פלא יעלם, ואן קלו לם יפהם.

יכבדו, אם ירבו בניו לא ידע ואם מעטו לא יבין. והנה כבד אינו ענין לעושר אלא לרמי הבנים והצאצאים.

וכוונתו באמרו יכבדו בניו,

וגרצ׳ה פי קולה יכבדו בניו,

יכבדו – יהיו כבידים בכסף ובזהב והוא לא ידע.

ויצערו – וימעטו מכל טוב והוא לא יבין.

become wealthy Heb. יכבדו, lit. they will become heavy. They will become heavy with silver and gold, but he will not know.

and they become poor And they have little of any good, but he will not understand it.

יכבדו בניו ולא ידע יצערו^א ולא יבין למו – כיון שרואה שנוטה למות, מיד הוא שכח לו כל עמלו שעמל בעולם הזה מתוך דאגה שהוא דואג שתאכלינו רימה ותוליעה בקבר. אם בניו רבים אינו משים אל לבו, וכן: אם יצערו ולא יבין למו.

א. בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו, וכן בכמה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״ויצערו״.

ולא ידע – לאחר ששכן בקבר.

יכבדו בניו – מלשון כבוד, וכמוהו: למען שמי יכבד י״י (ישעיהו ס״ו:ה׳).

ויצערו – הפך הדבר.

יכבדו בניו ולא ידע או ויצערו ולא יבין – ויכבדו מן לשון חיל כבד (מלכים א י׳:ב׳). כמו ירבו יצערו.

יכבדו – מן כבוד.

יכבדו – מן כבוד או כענין בעם כבד. ופי׳ ירכו או ימעטו.

יכבדו בניו ולא ידע – יטעון כי אמרתם שיגמלהו טוב או ירע על בניו, הוא לא ידע ולא יבין להם,

יכבדו – ירבו כטעם עם כבד עון.

ויצערו – וימעט.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יח]

ולא יבין – הוא״ו בגעיא.

ויצערו – וימעטו כמו הלא מצער היא (בראשית י״ט:כ׳).

יכבדו – הן אם בניו יהיו מכובדים לא ידע מזה והן אם ימעטו בכבוד לא יבין את זאת.

ויצערו – מענין מצער, כמו צעיר אני ונבזה, והוא הפך של יכבדו, ונכלל בו ג״כ ענין צער.

יכבדו – כי גם על הצלחת בניו לא יקוה עוד, כי אם יכבדו בניו לא ידע, כי המתים אינם יודעים מאומה:

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(כב) אַךְ⁠־בְּ֭שָׂרוֹ עָלָ֣יו יִכְאָ֑ב⁠ וְ֝נַפְשׁ֗וֹ עָלָ֥יו תֶּאֱבָֽל׃

But his flesh grieves for him, and his soul mourns over him.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״י אבן כספירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

בְּרַם בִּסְרֵיהּ מִן רִחֲשָׁא עֲלוֹי כָּאֵב וְנַפְשֵׁיהּ בְּבֵית דִינָא עֲלוֹי מִתְאַבָּלָא:[ת״א] בְּרַם בִּסְרֵיהּ עַד לָא יִסְתַּתֵּם גוֹלְלָא עֲלוֹהִי כָאֵב וְנַפְשָׁא שִׁבְעֲתָא יוֹמֵי אֶבְלָא עֲלוֹי מִתְאַבְּלָא בְּבֵית קְבוּרָתָא:

ונפשו עליו תאבל – אמר רב נפשו של אדם מתאבלת עליו שנאמר ונפשו עליו תאבל. אמר רב יהודה מי שאין לו מנחמין הולכים עשרה בני אדם ויושבים במקומו. ההוא דשכיב בשבבותיה דר׳ יהודה לא הוו ליה מנחמין, כל יומא הוה דבר רב יהודה עשרה ויתיב בדוכתא, איחזי ליה בחלמא א״ל תנוח דעתך שהנחת דעתי. א״ר אבהו כל מה שאומר בפני המת יודע עד שיסתם הגולל, פליגי בה ר׳ חייא ור׳ שמעון ברבי, חד אמר עד שיסתם הגולל, וחד אמר עד שיתעכל הבשר, מאן דאמר עד שיתעכל הבשר דכתיב אך בשרו עליו יכאב, ומאן דאמר עד שיסתם הגולל דכתיב וישוב העפר על הארץ.

לכן בדנה יוג׳עה, ונפסה עליה תחזן.

אך, אבל כשרו יכאב לו. כלומר במשפטו חשבונו ודינו לפני ממ״ה הקב״ה. ובספרו הנבחר באמו״ד מאמר ו פ״ז מהדורתי עמ׳ ריב-ריג הסב פסוק זה על צער הגוף בהתפרדו ליסודותיו וצער הנפש עליו, ע״ש.

ואך בשרו, ואף על פי שהמת אחר מותו אינו יודע מה שנעשה בעולם ולא את מצב בניו אם מעטו או רבו, הרי הוא טרוד בעסק עצמו וחשבונו ומכאוביו וענויו ודאגותיו. והמורם מן הפרק הזה שהוא תשובת איוב הוא אמרו ישליו אהלים לשדדים, לפי שכאשר אמר לו צפר שהצדיק שאמרת שאתה ראיתה אותו מיוסר אינו באמת צדיק, אלא מתראה בצדקות. אמר בלבו דחייה זו היתה אפשרית להם נגדי, כי יש בבני אדם המתראה צדיק ואינו צדיק, ולכן אניח טענה זו ואטען בטובת הרשעים, לפי שאז אינם יכולים לומר שהרשע מתראה לבני אדם כרשע ואינו רשע באמת, כי אין כיוצא בזה כרגיל¹, לפיכך אמר ישליו אהלים לשדדים. ותיאר שלשה מינים מן הרשעים, שודדים והם העושקים ממון, ומרגיזי אל והם הפושעים העוברים על החמורות, לאשר הביא אלוה בידו והם הכופרים. ואמר הנה אנו רואים שלשה סוגים הללו נמצאים בטובה. והנני מציין מה שהשיבו אליפז על זה. אמר:

1. במציאות כפי שאנו מכירים את בני אדם.

ואך בשרו, אן אלמית ועלי אנה בעד מותה לא יעלם במא יכון פי אלדניא ולא מן אמר בניה קלו אם כת׳רו, פאנה משגול בשגל נפסה וחסאבה ואוג׳אעה ועד׳אבה ואחזאנה.

ואלמברז מן הד׳א אלפצל לג׳ואב איוב הו קולה ישליו אהלים לשדדים, וד׳לך אן צפר חין קאל לה אן אלצאלח אלד׳י קלת אנך שאהדתאה מולמא ליס הו עלי אלחקיקה צאלח, ואנמא יתט׳אהר באלצלאח. קאל פי נפסה הד׳ה מדאפעה מתג׳הה תמצ׳י להם מעי, לאן פי אלנאס מן יט׳הר אנה צאלח וליס באלצאלח.

ולכני אדע הד׳א אלאחתג׳אג׳ ואחתג׳ בנעמהֵ אלטאלחין, לאנהם חיניד׳ לא ימכנהם אן יקולון אן אלטאלח יראיי אלנאס באלט׳לם וליס בט׳אלם עלי אלחקיקה, אד׳ ליס מת׳ל הד׳א פי אלעאדה, פלד׳לך קאל ישליו אהלים לשדדים.

ווצף ת׳לאת׳ה אנואע מן אלעצאה, שודדים והם אלט׳אלמין פי אלאמואל, ומרגיזי אל והם אלפסאק מרתכבי אלכבאיר, לאשר הביא אלוה בידו והם אלכפאר. פקאל הוד׳א נשאהד הד׳ה אלת׳לאת׳ה אלצנוף מנעם עליהם. והאנא מת׳בת מא אג׳אבה אליפז מן ד׳לך. פקאל.

אך בשרו עליו יכאב – קשה רימה למת כמחט בבשר החי.

But his flesh causes him pain A worm is as painful to the dead as a needle in the flesh of the living.

אך בשרו – שיאכלנו רימה ותוליעה, על דבר זה יכאב.

ונפשו עליו תאבל – פתרונו: ונפשו תאבל^א על גופו, שכמה ימים היו קשורים זה בזה, ועכשיו נפרדים זה מזה. זהו מכאובו של גוף בשעה שהוא רואה שהוא סמוך למיתה, וזו היא אבלה של נפש. אבל על בניו אם יכבדו לא ישים על לב, ואם יצערו לא יבין למו, זהו פשוטו. ומדרשו ידוע.

א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162, ס״פ I.20 הושמט ע״י הדומות: ״פתרונו ונפשו תאבל״.

אך בשרו עליו יכאב – ענינו ימס וירקב וישחת, כמו: וכל החלקה הטובה תכאיבו באבנים (מלכים ב ג׳:י״ט) ופירש עליו על עצמו ודרך הדרש ידוע ובשרו הוא גופו, וכמוהו רבים בקהלת.

אב בשרו עליו יכאב – בעת מיתתו ונפשו עליו תאבל.

יכאב – יש אומ׳ ישחת. והנכון כמשמעו.

עליו יכאב – בעת חליו.

[ונפשו] עליו תאבל – אחר מותו או בעת חליו תאבל כי היא יודעת שיהרס משכנה וזהו נכון.

כי אך בשרו – של אדם עליו יכאב, ונפשו עליו תאבל – תאבל על עצמו, כי יקרבו ימיו למות, אין חפץ בבנים ובנות אחריו.

והחכם ראב״ע פירש אך בשרו עליו יכאב וישחת אחרי מותו, מלשון וכל החלקה הטובה תכאיבו באבנים (מלכים ב ג׳:י״ט). והנכון מה שפירשתי.

ואמרו: אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל וכו׳ – מליצה שירית, כמו שיאמרו בארצנו זאת: עם המת ילך האבל.

תאבל – תכאב ותצטער.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יח]

אך בשרו עליו – אך עודו חי כאשר בשרו עוד עליו אז יכאב מדבר המכאוב וכשהיתה נפשו אצלו אז התאבלה בעבור צער ורוע המקרה אבל לאחר המיתה לא ירגיש עוד בדבר מהדברים ויאמר בזה אם אמנם כן הוא סוף האדם שעה ממנו במעט ימי חייו כי די לו בזה (העולה מהמענה ההיא כי יסכל אמרי צופר לומר עליו כי מעט השיג מן החכמה וכי הוא יודע יותר ממנו אף יגנה ריעיו בכללם על אשר שחנפו לה׳ ותולים בו עון רב אשר לא כן ויסתור דעת צופר שאמר שבאו עליו היסורים על כי קצר בחכמה לפי שעור מדרגת הכנתו כי ישיב אמרים הלא כ״ז הוא בעבור כי נולד הוא מטמא ולכן א״א להיות מוטהר כ״כ ולא יתכן שיענש המקום ע״ז כי אינה דבר אפשרי).

אך בשרו עליו יכאב – ומה שיכאב בשרו בקבר אינו על צער בניו שאינו יודע מהם, רק עליו על צער עצמו יכאב בשרו, וכן מה שתאבל נפשו, עליו תאבל לא על בניו, כי אינו יודע מאומה:

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״י אבן כספירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון