Yechezkel 5 – יחזקאל ה‏ – Mikraot Gedolot

Loading text...

(א) וְאַתָּ֨ה בֶן⁠־אָדָ֜ם קַח⁠־לְךָ֣׀ חֶ֣רֶב חַדָּ֗ה תַּ֤עַר הַגַּלָּבִים֙ תִּקָּחֶ֣נָּה לָּ֔ךְ וְהַעֲבַרְתָּ֥ עַל⁠־רֹאשְׁךָ֖ וְעַל⁠־זְקָנֶ֑ךָ וְלָקַחְתָּ֥ לְךָ֛ מֹאזְנֵ֥י מִשְׁקָ֖ל וְחִלַּקְתָּֽם׃

You, son of man, take a sharp sword; as a barber's razor you shall take it to you, and shall cause it to pass on your head and on your beard. Then take balances to weigh, and divide the hair.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משה

וְאַתְּ בַּר אָדָם סַב לָךְ חַרְבָּא חֲרִיפָא מַסְפַּר גַלְבַיָא תִּסַב לָךְ וְתַעְבֵּד עַל רֵישֵׁךְ וְעַל דִקְנָךְ וְתִסֵב לָךְ מוֹזְנָיָן דְמַתְקַל וְתַפְלְגִינוּן.

ואתה בן אדם קח לך חרב חדה תער הגלבים תקחנה לך והעברת על ראשך ועל זקנך – זהו מסוג הציווי לשכב על אחד משני צדיו,⁠

השוה: יח׳ ד, ד ופירושו שם.

וזה ניסיון לו. וכבר צוו כל הלוויים לעשות זאת, והם צייתו למה שצוו בו, כאומרו: ״והעבירו תער על כל בשרם״ (במדבר ח׳:ז׳), וזה כלל, שאין הזקן יוצא מהכלל כי אם על-פי קבלה, אולם הקבלה לא דיברה אודותיו במיוחד,⁠

משום כך, יש להבין מהכתוב לגבי הלוויים כי אין הזקן יוצא מכלל זה. לפי זה, הדמיון בין יחזקאל לבין הלוויים שלם.

ומשום כך הוא נשאר ככלל.⁠

דברים דומים הוא אומר בפירושו לבמדבר ח, ז (ראה הערתנו שם). ואכן, מדברי חז״ל (נגעים פי״ד מ״ד; נזיר מ ע״א-מב ע״א) עולה שיש לגלח גם את הזקן.

חרב חדה – סימן לחרב נבוכדנצר.

תער הגלבים – הרצענים ולשון יווני הוא וי״א פרקמציר בלעז ומנחם חבר תער הגלבים תער הגולחים ואין לו דמיון בתור׳.

a sharp sword symbolizing the sword of Nebuchadnezzar.

a cobbler's razor Heb. הַגַלָבִים, the cobblers. It is Greek, and some say that it is parcheminer in Old French, cobbler, saddler. However, Menachem (p. 56) defines תַעַר הַגַלָבִים as, the barber's razor. No similar word exists in Scripture.

תער הגלבים – תער הרצענין, ולשון יוון הוא.

מאזני משקל וחילקתם – לשערות ראשך וזקנך לשלשה חלקים.

הגלבים – המגלחים לפי ענינו.

והעברת על ראשך ועל זקניך – לפי שעמים נמשלים לשער ראש וזקן כדכתיב: יגלח י״י בתער השכירה וגו׳ (ישעיהו ז׳:כ׳).

ואתה בן אדם – אמר לו שיעשה אות אחר שיקח חרב חדה והכל במראה הנבואה וחרב חדה היא תער הגלבים שהיא חריפה מאד וכורתת מהר הגלבים הספרים והם המגלחים ראשי בני אדם וזקנם ולא מצאנו לו חבר במקרא. ובבראשית רבה היה המלאך עומד ומגלב ותרגום ירושלמי וכל זקן גדועה מגליביה.

ואתה בן אדם קח לך חרב חדה תער הגלבים וגומר עד ויהי דבר השם אלי לאמר בן אדם שים פניך אל הרי ישראל. אחרי שצוה ה׳ לנביא לעשות על הלבנה חקוי ירושלם ולשכב על שני צדדיו ולעשות לחם מגואל, ושביאר לו הנמשל והנרמז בשלשת המשלים האלה צוהו עתה עוד שיעשה אות וסימן רביעי והוא שיקח חרב חדה, והנה אמר קח לך שיראה מלת לך מיותרת להגיד שיעשה זה בעצמו ולא יצוה לאדם אחר שיגלחהו והוא על דרך לך לך מארצך וממולדתך (בראשית יב, א) שפי׳ בו במקומו שילך הוא בלבד ולא עם אביו וקרוביו כאשר הלך בראשונה מאור כשדים עד חרן, וכן ולך לך אל ארץ המוריה (שם כב, ב) ר״ל שילך הוא לבדו מבלי נעריו כמו שעשה, וכן פסל לך (שמות לד, א) שיהיה משה פוסל הלוחות ולא אחר, וכן שלח לך אנשים (במדבר יג, ב) שהוא לבדו ישלחם ולא ידע העם מהליכתם, ועל הדרך הזה נאמר כאן לך חרב חדה והיא תער הגלבים שהיא חריפה מאד וכורתת מהרה, וגלבים הם הספרים המגלחים ראשי בני אדם וזקנם, ואומרו עוד תקחנה לך הוא להודיעו שלא יצוהו ע״ז כדי שהנביא יגלח לאיש או לאנשים אחרים אלא שיקחנה לעצמו והוא בידיו יעבירה על ראשו ועל זקנו באופן שיתגלח מכל שערו, וכבר כתב הרב המורה שהיה זה במראה הנבואה כי לא יתכן שיצוה השם לנביא להשחית את פאות זקנו אשר לא כדת, והעברת השער בתער הוא משל על השחתת הדבר כי התער משחית השער לגמרי וירמוז לחרבן ירושלם וגלות עמו, ועל דרך זה נאמר בהשחית האל את מחנה מלך אשור יגלח השם בתער השכירה (ישעיה ז, כ) וגומר, וצוהו לחלוק השער המגולח ממנו לג׳ חלקים משל לישרא׳ המגולחים והגולים מארצ׳ ומן העול׳.

תקחנה לך – הלמ״ד דגושה מכלול דף ק״ו.

תער – הוא סכין העשוי לגלח בו וכן והעבירו תער (במדבר ח׳:ז׳).

הגלבים – הם הספרים ודוגמתו בתרגום ירושלמי כי כל זקן גרועה (ישעיהו ט״ו:ב׳) תרגמו ירושלמי גליבא.

והעברת – מלשון העברה ועל הגלוח יאמר.

חרב חדה – וחזר ופירש שתער הגלבים יקח שהיא חריפה מאוד ואותה תעביר על ראשך וכו׳ לגלח שער הראש והזקן.

מאזני משקל – מאזנים העשוי לשקול בהם.

וחלקתם – בהם תחלק את השער לחלקים שווים.

הגלבים – מגלחים בארמי וסורי. וקרוב לזה ברומי glaber שענינו חָלָק ובלי שֵעַר.

תער הגלבים תקחנה לך – תקח החרב במקום התער והיא תהיה לך לתער, לרמז לחרב האויב.

וחלקתם – השערות.⁠

כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא), וכן גם בכ״י לוצקי. בכ״י ירושלים, שוקן חסר: ״וחלקתם – השערות״.

ואתה – עתה צוה לו שיעשה סימן אל מה שיתהוה בעיר בסוף ימי המצור,

קח לך חרב חדה – ואת החרב הזה תער הגלבים תקחנה ר״ל שתעשה מן החרב תער,

והעברת – השער דבוקים אל הגוף ורמז להעם שדבקם ה׳ אליו ועתה מעביר אותם מאתו, ושער הראש היו רגילים לגלח והיה נוול אל הנושאם וזה משל אל הרשעים, ושער הזקן היה לכבוד והוא משל אל הצדיקים (כמ״ש ישעיה ז׳) והנמשל שיספה צדיק עם רשע.

גלבים – מגלחים, וכתב שד״ל שכן הוראתו בסורי וערבי; ומקור גלח וגלב הוא ״גל״, מקור שורש גִלָּה; וע״י גלוח השער, מתגלה עור הבשר.

תקחנה – במקום תער לרמוז על חרב האויב.

וחלקתם – השערות.

(ב) שְׁלִשִׁ֗ית בָּא֤וּר תַּבְעִיר֙ בְּת֣וֹךְ הָעִ֔יר כִּמְלֹ֖את יְמֵ֣י הַמָּצ֑וֹר וְלָקַחְתָּ֣ אֶת⁠־הַשְּׁלִשִׁ֗ית תַּכֶּ֤ה בַחֶ֙רֶב֙ סְבִ֣יבוֹתֶ֔יהָ וְהַשְּׁלִשִׁית֙ תִּזְרֶ֣ה לָר֔וּחַ וְחֶ֖רֶב אָרִ֥יק אַחֲרֵיהֶֽם׃

A third part you shall burn in the fire in the midst of the city, when the days of the siege are fulfilled; and you shall take a third part, and strike with the sword round about it; and a third part you shall scatter to the wind, and I will draw out a sword after them.

תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משה

תִּלְתָּא בְּנוּרָא תַדְלֵיק בְּגוֹ קַרְתָּא כְּמִשְׁלַם יְמֵי צַיְרָא וְתִסַב יַת תִּלְתָּא תִּקְטֵיל בְּחַרְבָּא סָחֲרָנָהָא וְתִלְתָּא יִתְבַּדְרוּן וּדְקַטְלִין בְּחַרְבָּא אֱגָרֵי בַּתְרֵיהוֹן.

בתוך העיר – אשר חקות על הלבינה ככלות ימי מצורך אות היא שיכלו שלישית׳ בזלעפו׳ רעב בתוכה שהם כאש כענין שנאמר עורנו כתנור נכמרו מפני זלעפות רעב (איכה ה׳:י׳).

תכה – אותה בחרב.

סביבותי׳ – סביב אותה לבינה סימן על הבורחים מן העיר שישיגום כשדים ויהרגום סביב ירושלים.

והשלישית תזרה לרוח – סימן לגולים שילכו למצרים ויוחנן בן קרח וחבורתו ושם אריק חרב אחריהם שהלך נבוכדנצר והחריב את מצרים ושם נהרגו.

in the midst of the city that you inscribed on the brick, as the completion of the days of the siege. This is a sign that a third of them will perish in the heat of hunger in its midst, which is like fire, in the same way that it says: "Our skin is parched as by a furnace because of the heat of hunger" (Lam. 5:10).

and strike it.

with a sword all around it Around that brick, symbolizing those who flee from the city, whom the Chaldeans will overtake and slay in the environs of Jerusalem.

and a third you shall scatter to the wind symbolizing the exiles who will go to Egypt, viz. Johanan son of Kareach and his associates, and there I shall unsheathe a sword [in pursuit] after them, for Nebuchadnezzar went and destroyed Egypt, and there they were slain.

שלישית באור תבעיר – בארבעים יום. ואות לאותם שימותו בדבר בעיר, כן יפרש למטה.

תכה בחרב סביבותיה – הם הנופלים בחרב נבוכדנצר, לכל רוח אזרה, הם הגולים.

שלישית – העברת השער בתער הוא משל על השחתת הדבר כי התער משחית השער לגמרי וכן אמר ולא תשחית את פאת זקנך (ויקרא י״ט:כ״ז) וכן אמר דרך משל בהשחית האל מחנה אשור יגלח י״י בתער השכירה וגו׳ (ישעיהו ז׳:כ׳) וצוהו לחלוק השער המגולח לג׳ חלקים משל לישראל המגולחים ומוסרים מארצם ומהעולם מהם ברעב מהם בחרב מהם בגלות.

באור תבעיר בתוך העיר – העיר שחקק בלבינה.

במלאת ימי המצור – ימי מצורו שהיו ת״ל יום וזה היה משל לאותם שכלו בירושלם בתוך העיר הן ברעב הן בדבר מיום המצור עד יום שנכבשה.

תכה בחרב סביבותיה – זה משל על צדקיהו וסיעתו שיצאו מן העיר והשיגום הכשדים והכום בחרב וזה היה סביבות ירושלים כי בערבות יריחו השיגום והכום.

והשלישית חזרה לרוח וחרב אריק אחריהם – וכן אמר בתוכחות והריקותי אחריכם חרב (ויקרא כ״ו:ל״ג) וענין הרקת החרב היא הוצאת החרב מתערה וזה משל לאותם שהלכו לארץ מצרים עם יוחנן בן קרח ואמר להם הנביא והיתה החרב אשר אתם יראים ממנה שם תשיג אתכם בארץ מצרים (ירמיהו מ״ב:ט״ז) וכן הלכו בשאר ארצות קודם החרבן כמו שכתוב בדבר גדליה.

כי אמ׳ שלישית באור תבעיר בתוך העיר וגו׳ לרמוז לאשר ימותו בתוך ירושלם בימי המצור בדבר וברעב, והשלישית האחר צוה שיכה בחרב סביבות ירושלם לרמוז לבני יהודה אשר מתו בחרב האויבים מחוץ לעיר, והנה אמר בשלישית הזאת ולקחת את השלישית לרמוז לצדקיהו ולאנשיו שברחו מירושלם כשהובקעה העיר ורדפו הכשדים אחריהם והשיגום והביאום לפני נבוכדנצר והכה אותם בחרב ולזה אמר עליהם ולקחת את השלישית רוצה לומר שישיגום ויקחום ואז יכו אותם בחרב, ועל שלישית השער האחרון אמר והשלישית תזרה לרוח והוא רמז לבני יהודה וירושלם שילכו בגולה ולא אמר זה כנגד ההולכים לבבל בלבד כ״א ג״כ לאשר הלכו למצרים עם יוחנן בן קרח שאמר להם הנביא ירמיהו והיתה החרב אשר אתם יראים ממנה שם תשיג אתכם ומהם הלכו לארץ יון ומהם למלכות צרפת ומהם למלכיות ספרד והיא קצה הים הנקר׳ א״ינגלטירה, ולרמוז על השמדות ועל ההריגות שעשו שם בהם אשר שפכו דמם כמים נאמר כאן וחרב אריק אחריהם.

באור – להב אש.

תבעיר – מלשון הבערה ושריפה.

כמלאות – ענין השלמה כמו ובמלאת ימי טהרה (ויקרא י״ב:ו׳).

תזרה – ענין פזור כמו וזריתי פרש (מלאכי ב׳:ג׳).

אריק – מלשון ריק ור״ל ארוקן אותה מתערה וכן שמן תורק (שיר השירים א׳:ג׳).

שלישית – חלק שלישי תדליק באור בתוך העיר החקוקה על הלבנה בעת ישלמו ימי המצור שהם ת״ל יום והוא לסימן ששלישית העם ימותו במצור בתוך העיר ברעב ובדבר.

את השלישית – החלק השליש השני תקח ותכה אותה בחרב סביבות העיר החקוקה והוא לסימן ששלישית העם ימותו בחרב האויב מחוץ לעיר בעת המלחמה.

תזרה לרוח – תפזר לפני הרוח לשיהא הרוח מפזרם במקומות רבות והוא לסימן על ההולכים בגולה הפזורים בכנפות הארץ.

וחרב אריק אחריהם – אשלוף חרבי מתערה לרדוף אחריהם להכותם במקום אשר ינוחו והוא לסימן שהמקום יגרה בהם האויב במקום גלותם לשפוך דמם כמים.

וחרב אריק אחריהם – לא היה אפשר ליחזקאל להריק חרבו על השערות הפורחות באויר, לפיכך אמר כי האל עצמו יריק חרבו אחריהם. ואחד מתלמידי אומר: לקרוא תריק, כי א׳ ות׳ דומות בכתב שמרוני.⁠

כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י ירושלים, שוקן מופיעה מהדורה קמא: ״וחרב אריק אחריהם – אגב שיטפה לא דק והזכיר בספור המשל מה שהוא מן הנמשל, וכמו שמורש למטה פסוק י״ב. והיה נראה בעיני שאינו אלא ט״ס, כי המעתיק טעה ונתחלף לו והשלישית תזרה לרוח עם והשלישית לכל רוח אזרה {יחזקאל ה׳:י״ב}, וכתב כאן סיום הפסוק ההוא שהיה שמור בזכרונו. ותלמידי רמ״בם עהרענרייך אומר כי כאן צ״ל: וחרב תריק אחריהם (כי א׳ ות׳ דומות במכתב שומרוני, עיין למעלה ג׳:י״ב). האל מצוה לנביא להריק חרבו אחרי השערות אשר זרה לרוח, וקצתם צוהו לצור בכנפיו דרך שמירה, וקצתם ישליכם אל תוך האש, ולמטה מפרש הנמשל: וחרב אריק אחריהם וכלה אפי וכו׳ {יחזקאל ה׳:י״ב-י״ג}.⁠״ בכ״י לוצקי מופיע רק: ״וחרב אריק אחריהם – אגב שיטפה לא דק והזכיר בספור המשל מה שהוא מן הנמשל, וכמו שמורש למטה פסוק י״ב.⁠״

(ב-ד) באור תבעיר – ושרפת באש, בער, מציין תחלת הבערה, ומצייר שתחלת הבערה תהיה באור שהוא קטן מאש, ושרפה מציין השרפה עצמה כמ״ש (ישעיהו ח׳, ד׳ י״ז) כי אח״כ כבר היה אש שורף סביבותיו.

שלשית באור תבעיר – הוא משל אל מה שבסוף ימי המצור יכלו שליש העם ברעב ודבר בתוך העיר,

ולקחת הוא משל אל שהשלישית יכה האויב בחרב סביבות העיר,

והשלישית תזרה לרוח הוא משל על אלה שברחו מן האויב ונתפזרו לכל רוח,

וחרב אריק אחריהם כי רבים מהם תשיגם חרב בארצות אויביהם.

בתוך העיר – החקוקה על הלבנה.

כמלאת וגו׳ – אחר מלאת מספר הימים ששכב על שני צדיו (למעלה ד׳:ה׳⁠־ו׳).

סביבותיה – סביבות העיר החקוקה.

אריק – היל״ל תריק בת״ו, שנתחלפה באל״ף, ושתי האותיות בכתב שמרוני דומות זו לזו מאד.

(ג) וְלָקַחְתָּ֥ מִשָּׁ֖ם מְעַ֣ט בְּמִסְפָּ֑ר וְצַרְתָּ֥ אוֹתָ֖ם בִּכְנָפֶֽיךָ׃

You shall take of it a few in number, and bind them in your skirts.

תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משה

וְתִסֵב מִתַּמָן זְעֵיר בְּמִנְיַן וּתְצוּר יַתְהוֹן בִכְנָפָךְ.

וצרת אותם בכנפיך – אלו מתי מעט שיגלו לבבל ויחיו.

and you shall bind them in your skirts These are the few people who will be exiled to Babylon and will live. An addendum to Rashi reads: and you shall bind them From here is an allusion [to the fact] that whoever cuts his hair should not cast it away, but should hide it, for any act written in these verses has implications of evil.

ולקחת משם – משלישית אשר תזרה תקח קודם זרייתם מעט.

וצרת אותם בכנפיך – כלומר שלא תזרה כלם. מקצת יתעכבו בארץ שלא יצאו בגוים.

ולקחת – זה משל לאותם שגלו לבבל לפיכך אמר וצרת אותם בכנפך שהיו שמורים שם עד שובם לארצם כדבר הצרור והקשור בכנף הבגד ומה שאמר מעט במספר כי מעט היו מתי מספר עשרת אלפים גולה.

ואומרו ולקחת משם מעט במספר וגומר כתבו המפרשים שנאמר זה על אותם שגלו לבבל.

וצרת אותם – כפי המסורה מלא וא״ו כי לא נמנה במ״ג במנין החסרים וכן מצאתי במקצת ספרים מדוייקים וכן והשלכת אותם שבסמוך אבל ושרפת אתם באש הוא אחד מהחסרים.

וצרת – ענין קשירה כמו מי צרר מים בשמלה (משלי ל׳:ד׳).

בכנפיך – שולי הבגד כמו על כנפי בגדיהם (במדבר ט״ו:ל״ח).

ולקחת משם – מאלה הפזורים לרוח תקח מעט אשר יהיה מהאפשר לספרם ותקשור אותם בכנפי בגדיך והוא לסימן שאותם שגלו לבבל שהמה מתי מספר בערך הגולים לשאר הארצות שהם יהיו שמורים לבוא לירושלים בבנין בית השני.

מעט במספר – משפטו לפי דעתי ולקח֥תי מש֛ם מע֖ט במספ֑ר. ומליצת במספר רומזת על מספר קטן.⁠

בכ״י לוצקי מופיע כאן ״ולפי שאמר שיזרה את השלישית לרוח, הנה בהזרותם יתפרדו אחד לאחד, והמספר לא יהיה אלא בהפרדת הדברים אחד לאחד, לפיכך אמר המליצה הזאת, כאילו בקחתו מן השערות אחד מכאן ואחד מכאן ימנה מספרם (שש״א תלמידי).⁠״ בכ״י ירושלים הועבר קולמוס על ביאור זה, והביאור הושמט כליל בכ״י שוקן ובדפוס ראשון.

ביאור ד״ה ״וצרת״ מופיע רק בכ״י ירושלים, לוצקי, שוקן. הוא הושמט בדפוס ראשון.

[וצרת אותם בכנפיך – אלו מתי מעט שיגלו לבבל ויחיו (רש״י).]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

ולקחת משם מעט במספר הוא משל אל מעט מדלת העם הנשארים שהשאיר נבוזראדן לכורמים וליוגבים תחת יד גדליה, וזה וצרת אותם.

במספר – מעט, כאלו סופרם.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון