(הקדמה) הנבואה העשירית תחילתה ויהי דבר ה׳ אלי לאמר בן אדם שתים נשים בנות אם אחת היו וגומר עד ויהי דבר ה׳ אלי לאמר בשנה התשיעית בחדש העשירי וגומר: ויש בה שבע פרשיות. הראשונה, ויהי דבר ה׳ אלי לאמר בן אדם שתים נשים. השנית, לכן אהליבה. השלישית, כי כה אמר ה׳ אלהים הנני נותנך. הרביעית, כה אמר ה׳ אלהים כוס אחותך תשתי. החמישית, לכן כה אמר ה׳ אלהים יען שכחת אותי. השישית, ויאמר אלי בן אדם התשפוט את אהלה. השביעית, כי כה אמר ה׳ אלהים העלה עליהם קהל: וראיתי להעיר בה ששת השאלות:
השאלה הראשונה למה זה במשל שתים הבנות קרא מלכות אפרים אהלה ומלכות יהודה אהליבה כי עם היות שאין טעם לשמות הנה בדברים הנבואיים אין ראוי לחשוב שנקראו השמות כי אם כפי ענינם שיורו עליהם:
השאלה השנית באומרו ושמותן שומרון אהלה וירושלם אהליבה כי למעלה מזה פירש שמותן באומרו אהלה הגדולה ואהליבה אחותה ולמה אם כן חזר לומר שנית ושמותן שומרון אהלה וירושלם אהליבה ומהו הטעם בשינוי השמות האלה:
השאלה השלישית באומרו אל בני אשור עגבה, והיא כי הנה אהלה אין ספק שעגבה וזנתה עם אשור ולקה על ידה כי מלכי אשור הם אשר החריבו וגלו מלכות אפרים כולו אבל מלכות יהודה לא נתחבר למלך אשור ולא לקה על ידו אלא עם מלך בבל כמ״ש דמות בני בבל כשדים ותעגב עליהם ויבאו אליה בני בבל וכל כשדים ומה לה אם כן אשור שאמר על בני אשור עגבה, וכן אמר בענין העונש וכל כשדים פקוד ושוע וקוע כל בני אשור ומה לכשדיים עם האשורים:
השאלה הרביעית באומרו ותעגבה על פילגשיהם אשר בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם, והיא כי הנה פילגשים הם נשים ואיך אמר שעגבה עליהם, גם שעל הפילגשים אינו נופל אשר בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם, ויש מי שפירש פילגשיהם על העבדים והוא מאמר כוזב כי עבדים לא יקראו פילגשים, והרד״ק פירש פילגשיהם כפשוטו, אבל קשה עליו מה אמר אשר בשר חמורים בשרם וגומר והוצרך מפני זה לומר שעל הנשים הפילגשים אמר אשר בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם והוא מאמר בטל אין ראוי לקבלו בפירוש הפסוק הזה:
השאלה החמישית באומרו ועשו אותך בחמה אפך ואזניך יסירו ואחריתך בחרב תפול המה בניך ובנותיך יקחו ואחריתך תאכל באש, והיא כי למה הגביל עונשה בשיסירו אפה ואזניה ולא זכר העינים והשפתים ושאר איברי הגוף, ולמה זכר האחרית שתי פעמים כי ראשונה אמר ואחריתך בחרב תפול וסמוך לו אמר שנית ואחריתך תאכל באש, ומלבד הכפל יש סתירה בדבר כי החרב אינו האש והאש אינו החרב:
השאלה השישית באומרו ואומר לבלה נאופים עתה הזנו תזנותיה, והיא כי הנה אומרו לבלה נאופים יראה שאין ענין לו ואם אמרו על אהלה כבר היתה נחרבת קודם זה שנים רבות ואיך יאמר עליה לבלה נאופים וכן עתה יזנו תזנותיה, גם שמלת יזנו היא לרבים ותזנותיה היא ליחידה נקבה מאמר והיא אין לו ענין. והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות כולם:
הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא שהשם אמר לנביא משל אחד מתיחס ודומה למלכות אפרים ומלכות יהודה במה שפשעו נגדו יתברך ובמה שלקו בעונותיהם, ועשה לו משל בזה משתים נשים לפי שהאומה בערכו יתברך היא כאשה בעולת בעל שאליו תשוקתוא והוא ימשול בה ושהיו בנות אם אחת כי כן היתה האומה כולה עם אחד תורה אחת ומשפט אחד להם אבל נעשו שתים אחרי חילוק המלכיות בימי רחבעם, וקרא שם הגדולה כוללת רוב השבטים אהלה לפי שלא היה לה חלק ונחלה באהל השם כי אם באהל שלה והאחרת מלכות יהוד׳ ובנימין קרא אהליבה לפי שהיה אהל השם ובית מקדשו בתוכם, וסיפר שבהיותם במצרים התחילו לעשות כמעשה ארץ מצרים בעבודה זרה ואחרי שבאו לארץ ונחלקו המלכיות הבת הגדולה אהלה זנתה ונאפה עם מלך אשור ועם מצרים גם כן והיה זה במה שנתחברה עמהם ובטחה באהבתם וגם כן במה שלמדה מדרכי אשור ומצרים לעבוד את אלהיהם, ומפני זה היתה משפטה ועונשה שנחרבה על ידי האשורים ושאהליבה אחותה למדה ממעשיה וזנתה גם כן אל אשור ובבל כי מלך בבל כבר היה מולך באשור בבטחה בהם ובעבודתה לאלהיה, ולכן היה מהמשפט האלהי שהיא נפלה ביד מלך בבל שהיה אהובו בתחילה ואחר כך סרה נפשה ממנו ומרד בו המלך צדקיה ולכן באו על ירושלם בבל ואשור ועשו בה שפטים לפי שהיו כבר הבבליים שונאים את היהודים ועשו בהם נקמת השם ומשפטו באף ובחמה ובקצף גדול וגלו בניהם ובנותיהם והציתו אש בציון ולקחו כלי תפארתם באופן שכמו שדמתה אהליבה לאהלה במעשיה כן דמתה בעונשה אליה כי הנה כוס התרעלה אשר שתה אהלה תשתה גם כן אהליבה, ולכן צוה השם לנביא שיתן משפטו בזה ויגיד לאהליבה את כל תועבותיה שהיו ביניהם גילוי עריות ושפיכות דמים וע״ז ועבודת המולך וחילול המקדש והשבתות ושדרשה אל האומות ואל אלהיה לא דרשה, ולכן אותם האומות כאנשים צדיקים ישפטוה בכל ארבע מיתות בית דין שהוא המשפט הראוי אליה לדעת כי אלהים שופט לתת לה כדרכיה וכפרי מעלליה:
(א)ויהי דבר ה׳ אלי לאמר בן אדם שתים נשים וכו׳ עד לכן אהליבה.
בן אדם שתים נשים בנות אם אחת היו – המשיל הכנסה המיוחדת לאם ובהתחלקם היו כבנות ובמצרים היו עדה אחת וכן עד שנחלקה מלכות בית דוד ותרגם יונתן בר אדם אתנבי על תרתין מדינן דאינון כתרתין נשין די בנת אימא חדא הואה.
ענין הפרשה הזו הוא שעשה הקב״ה בענין מלכות יהודה ובענין מלכות אפרים משל כאילו הן שתים נשים בנות אם אחת כי כן היו בני יהודה ובני ישראל אחים בני אב אחד וכן במצרים היתה אומה אחת ותמיד עמדו באחדותם עד שנחלקו המלכיות בימי רחבעם בן שלמה, ומפני שבכתבי הקדש נמשלה הע״ז לזנות מפני שהאומה הנבחרת היתה כאשה מיוחדת לאלהיה ובהיותה עובדת אלהים אחרים היא מזנה תחתיו לכן בנבואה הזאת המשיל שתי המלכיות לשתי נשים אחיות בנות אם אחת להגיד שזנתו פעמים רבות ושמפני זה נדונו כנשים מנאפות, וכל עניני הזנות שבפרשה הזאת כולם הם משל לע״ז ואין דבר מזה הזנות כפשוטו וכן תרגמו יונתן.
שתים נשים – ר״ל שתי מלכיות באו מכנסיה אחת והם מלכות יהודה ומלכות אפרים.
שתים נשים – משל על מלכות יהודה ומלכות ישראל.
שתים נשים – המשיל מלכות אפרים ויהודה לשתי נשים, שהשם יצייר ענינו עם ישראל כאיש לאשתו, כי כן בא עמהם בברית דודים ועת יסורו מתחתיו לעבוד עבודת נכר יצייר אותה כאשה הזונה תחת בעלה, ואמר ששתים נשים אלה שהם אפרים ויהודה הגם שעתה הם מחולקים היו בנות אם אחת – שבראשיתם היו תמיד אומה אחת.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל
They played the prostitute in Egypt; they played the prostitute in their youth. There were their breasts pressed, and there was handled the bosom of their virginity.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
שמה מעכו שדיהן – מה שלא נזכר שם פועלו (=פעל), וממנו ״ומעוך וכתות״ (ויקרא כ״ב:כ״ד), והוא עיסוי ודריכה.1
ושם עשו דדי בתוליהן – פירושו: מעיכה,2 <וצורתו> עבר של כבד דגוש (=פיעל), ובא ממנו כבד נוסף: (=פועל): ״בעשות ממצרים דדיך״ (פסוק כא) [על-פי טענת אחד מהם],3 וייתכן שהוא מן <הבניין> הקל, וזה מתאים יותר.4
1. להוראת התיבה ״מעכו״ השווה: אלפסי, ערך ׳מעך׳; מנחם, ערך ׳מעך׳; ריב״ג, אצול, ערך ׳מעך׳, ראב״ע, פירושו לויק׳ כב, כד; רד״ק.
2. השווה: אלפסי, ערך ׳עס׳; ריב״ג, אצול, ערך ׳עשה׳ (כך כנראה סבר גם חיוג׳, ערכים ׳עשה׳ ו״עסס׳); רד״ק.
3. ראה הערה 3 בטקסט הערבי.
4. השווה: חיוג׳, ערך ׳עשה׳; ראב״ע, מאזנים, לח ע״א. אפשר שפרשננו התכוון לתיבת ״עשה״ שבצפניה ג, יט; אם כן, השווה: חיוג׳, שם; ראב״ע ורד״ק לצפניה, שם.
שמה מועכו – בני מצרים את שדיהם לשון ומעוך (ויקרא כ״ב:כ״ד).
ושם עשו – המצריים את דדי בתוליהן כלומר למדום את דרכי תועבותם, עשו איטייניריש בלעז.
There...were pressed [Heb. מֹעְכוּ]. The Egyptians [pressed] their bosoms, an expression of: "and anything that has been crushed (וּמַעוּךְ)" (Vayikra 22:24).
and there they squeezed The Egyptians [squeezed] their virgin breasts; i.e., they taught them the ways of their abominations. [Heb. עִשׂוּ,] eteyn[d]irent in Old French, they squeezed.
מועכו – לשון מעוך וכתות.
ושם עשו – כמו סחטו, כמו: ועשותם רשעים. כלומר תחילהא התחילו לזנות במצרים לעבוד עבודה זרה שבמצרים, כעיניין שנאמר: ואומר להם במצרים איש שיקוצי עיניו השליכו וגו׳ (יחזקאל כ׳:ז׳).
בנעוריהן – בהיותם במצרים כמו שאמר למעלה שמרו בו בתוך ארץ מצרים בגלוליהם ובשקוציהם.
מעכו – כמו וחניתו מעוכה בארץ (שמואל א כ״א:ז׳) לשון דוחק ותחיבה.
דדי בתוליהן – שהן קשות במישמוש.
ותזנינה – כבר פירשנו כי כל לשון זנות הבא בכנסת ישראל הוא עכו״ם ואף על פי שהמליצה היא במשפטי הזנות כדרך התשמיש הכל הוא לענין המליצה לפי שדמה אותה לזונה אבל המשל הוא על כל מיני עכו״ם וכן תרגם יונתן וטעאה במצרים בתר פולחן טעותהון טעאה תמן פלחא לטעותא ותמן קלקלא עובדיהן וכן כל הענין תרגם על זה הדרך.
שמה מעכו שדיהן – מעכו משלא נזכר פועלו מהדגוש בשקל דועכו כאש קוצים (תהלים קי״ח:י״ב), וענינו מענין ומעוך וכתות וחניתו מעוכה בארץ (שמואל א כ״ו:ז׳) ומעיכת השדים הוא מדרך הזנות וכן בדברי רבותינו ז״ל מה עשה לה ערבי זה מפני שמיעך לה בין דדיה פסלה לכהונה וכפל הענין במלות שונות ואמר ושם עשו דדי בתוליהן בעודן בתולות עשו דדיהן ועשו מבנין פעל הדגוש בשקל כאשר כלו (בראשית כ״ד:כ״ב), ופירוש עשו עשו המצריים שלמדום דרכי תועבותיהן והשדים הם משל למצות שירשו מהאבות דור מדור עד אברהם אבינו עלינו השלום והם ימי הבתולים ובטלו במצרים זהו עשוי השדים.
ומכלל הזנות גם כן שהיו בוטחות בעזר האומות ושואלות מהן עזרה ואת השם לא דרשו וזהו שאמר ותזנינה במצרים בנעוריהן רוצה לומר שבהיות האומה בגלות מצרים שמה התחילה בעבודה זרה, אבל לפי שעשו ממנה שם דבר מועט לכן אמר ששם מועכו שדיהן ושם עשו דדי בתוליהן שהוא ענין משמוש הידים שהוא התחלת הזנות, ומעכו הוא כמו ומעוך וכתות (ויקרא כב, כד) כלומר משמוש, וכפל הענין במלות שונות ואומרו ושם עשו דדי בתוליהן רוצה לומר עשו המצריים, והנמשל בזה הוא שבני ישראל במצרים למדו דרכי תועבות המצריים וכאילו אנשים מצרים היו מחלישים המצות והאמונות הטובות שקבלו בימי אבותיהם.
עשו – גם הוא ענין סחיטה וכתישה במשמוש היד וכן הנני עושה את כל מעניך (צפניה ג׳:י״ט).
ותזנינה – בעת נעוריהן כשהיו במצרים זנו עמהם.
שמה – בהיותן במצרים מעכו הנואפים את שדיהן והוא ענין התחלת הזנות ובדרז״ל וכי מה עשה לה ערבי הלז וכי מפני שמיעך לה בין דדיה וכו׳ (בבלי כתובות ל״ו).
עשו – המצרים משמשו וכתשו הדדים בעודן בתולות והוא כפל ענין במ״ש ור״ל עוד היו במצרים התחילו לעבוד עבודת כוכבים של מצרים ולפי שעשו שם דבר מועט לכן אמר מעכו ועשו שאין בה זנות ממש.
שמה מעכו שדיהן ושם עשו דדי בתוליהן – המפרשים כלם פירשו שתי המליצות האלה על משמוש השדים דרך חבה וזנות. ופירשו עשו לשון כתישה ומעוך, כמו שהוא לדעתם הנני עושה את כל מעניך (צפניה ג׳:י״ט). וקרוב ללשון ועשותם רשעים (מלאכי ג׳:כ״א). ופירוש זה רחוק בעיני מאד. וראשונה קשה בעיני שהמשמוש דרך חִבה יקָרא בְלָשון המורה כתישה, ואשר לא מצאנוהו אלא לרעה. ואין להשיב ממה שמצאנו בלשון חכמים דרוסת איש, שהוא קרוב ללשון כתישה, כי אמנם לשון זה יפהא יפול על המשגל, שהזכר מתמודד על הנקבה וכאלו ידרסנה. אך לא יתישב לשון זה על המשמוש דרך חבה.
ושנית, אף על פי שבהרבה מקומות ספרי הקדש מדברים בעניני הניאוף והזנות, הנה בשום מקום לא נזכר מעוך השדים זולתי ותחבק חיק נכריה {משלי ה׳:כ׳} שהוא לשון נקיה, ואינו דומה כלל ללשון האמור כאן. ואין להביא ראיה ממליצת דדיה ירווך בכל עת {משלי ה׳:י״ט}, כי שם משל הוא כאלו החלב היוצא מדדיה ירוה צמאונו,ב
ועוד שלישית, אפילו יעלה על הדעת שרצה יחזקאל להזכיר משמוש השדים, הנה לא יתכן שיזכירהו אחר שכבר הזכיר מה שהוא קשה ממנו, שהוא הזנות, באמרו ותזנינה במצרים בנעוריהן זנו שמה מעכו שדיהן. וכן למטה (פסוק ח׳) הזכיר אותו אחר שהזכיר השכיבה באמרו כי אותה שכבו בנעוריה והמה עשו דדי בתוליה וישפכו תזנותם עליה.
על כן לבי אומר לי: שאין כוונת יחזקאל כלל על מה שחשבו כל המפרשים. וגם אומר אני שאין דדים כמו שדים כלל, אלא דד הוא בלשון מקרא מה שנקרא בלשון חכמים ראש הדד, והוא העוקץ שהתינוק מוצץ ביניקתו. ולפרש כוונת מליצת הנביא, אקדים ואומר כי על הרוב שדי הנערות הבתולות הם יותר עגולים קטנים וקשים משדי הבעולות. וכמו שכתב החכם הרופא Etmüller חלק ב׳ עמוד 825, וזה לשונו: ...ג
גם בדבר אחר הבתולות נבדלות מן הבעולות, והוא שהבתולה אין לה ראש דד אלא מעט מזער, והוא מתרבה בבעולות ככתוב בספר אנציקלופידיע ערך Mammelon, וזה לשונו:ד
Comme la substance du mamelon est caverneuse… c'est pour cette raison qu'il grossit et se relève quand on le manie, que les impressions de l'amour agissent, et que les enfants tettent
מעתה נראה לי שאין כוונת הנביא אלא להזכיר סימני אבדת הבתולים וסימני הזנות בבתולות, והוא שיתמעכו שדיהן ויתרככו כדבר המעוך וכתות, ודדי בתוליהן אשר היו כלא היו יהיוה ניכרים ונעשים, ויקנו שלמותם אשר לא היתה להם מתחלה.
א. כן נוסף בין השיטין בכ״י לוצקי, וכן בכ״י ירושלים, שוקן. בדפוס ראשון חסר: ״יפה״.
ב. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן נוסף כאן: ״מלבד כי קרוב הדבר (כדעת ידידי כמוהר״ר הלל הכהן דילאטורי) שהקריאה הנכונה דֹדיה ירווך (מלשון לכה נרוה דודים {משלי ז׳:י״ח}).״
ג. כן בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן. בדפוס ראשון חסר: ״וזה לשונו״ והציטוט עצמו.
ד. כן בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן. בדפוס ראשון חסר: ״וזה לשונו״ והציטוט עצמו.
ה. כן בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן. בדפוס ראשון חסר: ״יהיו״.
עשו – מענין ועסותם רשעים, מיעוך וכתישה, ומזה שם עיסה בלשון המשנה, ושם עריסה במקרא, ראשית עריסותיכם, שהרי״ש נוסף כמו שרביט שבט, סרעף סעיף וכדומה ושדים הם העליונים, ודדים במקרא הם במקום הבתולים, כמ״ש בפי׳ משלי על דדיה ירווך בכל עת.
ותזנינה ועוד במצרים התחילו לזנות מאחרי ה׳, והיה להם אז ע״ז ג׳ תירוצים,
א. מצד שהיו במצרים מקום הזימה ר״ל ששם סרו מאחרי ה׳ מפני שמצרים היתה מלאה תועבות,
ב. שמסבת נעוריהן זנו שהיה הזנות ע״י רתיחת התאוה וקוצר השכל שבימי הנעורים, ר״ל שאז עדיין לא קבלו את התורה והאמונה כראוי,
ג. שם מעכו שדיהן שהם ענינים שהיו עושים במצרים לעורר תאות המשגל, היינו שהמצרים התעו אותם במעשהם ובמנהגיהם אל עבודת נכר.
מעכו – מגזרת מך בלשון ארמי ״מָאִיךְ״, מורה משמוש הידים בדבר רך שישפל מבליטתו, ויעשה מך וקטן.
שדיהן – ממקור ״שְׁדָא״ בלשון ארמי שפך והשליך, וממקור זה גם שם שדה ע״ש שמשקים אותו, או שזורים ומשליכים בו זרע.
עשו – כדרך שממשמשים בתאנה כדי שֶׁתֵּעָשֶׂה וְתִבָּשֵׁל קודם זמנה, וקרוב לגזרת ועסותם רשעים (מלאכי ג׳:כ״א), ולשם עסיס, משקה יוצא ע״י סחיטה.
דדי – הוא שד בחלוף אותיות (פרש–פרד), וגם הברה טבעית היא בפי יונק שדים.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Their names were Oholah the elder, and Oholibah her sister; and they became mine, and they bore sons and daughters. As for their names, Samaria is Oholah, and Jerusalem Oholibah.
ושמותן – הראשונים שומרון היא שאני מכנה אהלה שנעשית אהל מתחילה לעגלי ירבעם ובית הבעל לאחאב ואע״פ ששומרון לא נבנתה אלא בימי עמרי קורא את מלכי ישראל על שמה שמשנבנית נעשית ראש.
אהליבה – על שם שאהלי היה בה ומקדשי.
And their names i.e., their nicknames were Oholah and Oholibah.
and their names The original ones. Samaria is the one I nickname Oholah, for from the beginning she became a tent (אֹהֶל) for the calves of Jeroboam and for Ahab's temple of Baal. Although Samaria was not built until the days of Omri, He calls the kings of Israel by its name, because as soon as it was built, it became the capital.
Oholibah Because My tent (אֹהֹלִי) was in her (בָה), and My sanctuary.
ושמותן – של שתי נשים.
אהלה הגדולה – שומרון שהיה בה אהל עבודה זרה, שהרי ראש אפרים שומרון. ולפי שכל השבטים היו עובדין לעבודה זרה שבשומרון קורא אותה גדולה, ששם היו עשרת השבטים.
{ו}אהליבה אחותה – זו ירושלם. אהליבה – שהיה בהא בית המקדש, ושם היו שבט יהודה ובנימן שעובדים עבודה זרה.
ותהיינהבלי ותלדנה בנים ובנות – פתרונו: בעוד שהיו הולכים בדרכיי היו פרים ורבים והיו מולידים בנים ובנות. ותירגם יונתן: והוואה משמשין קדמי ואצלחן בבנין ובבנן.
ב. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״ותהינה״.
ועתה הן נשים גדולות, ושמותן אהלה הגדולה.
אהלה – אהל לעצמה.
ואהליבה – אהלי בה.
ותהיינה לי – עד שלא הייתה אהלה לעצמה.
ושמותן – זה המשל הוא על שתי הבנות שהם עתה שמותן כן אהלה הגדולה ומפרש כי שמרון נקראת אהלה וירושלם אהליבה וזכר שמרון לפי שהיתה ראש ממלכת ישראל מעת שבנה אותה עמרי וירושלם ראש ממלכת יהודה ופירוש אהלה כי האהל שלה אין לי חלק בו והם העגלים שעשה ירבעם.
ואהליבה ירושלים – רוצה לומר כי אהלי בה ושם אני שוכן כי בה בית המקדש שהוא משכן כבודי ופירוש ותהיינה לי מתחילה היו לי לנשים על דרך משל כלומר היו נשמעים אלי ועושים מצותי.
ותלדנה בנים ובנות – כלומר הצליחו במעשיהן כשהיו שתיהן עדה אחת והיו עובדין לי.
ויונתן תרגם: והואה משמשן קדמי ואצלחא בבנין ובנן.
וביאר שמות שתי הבנות ההמה אחרי שזכר ענין מצרים לפי ששם ובמדבר ובארץ עד מות שלמה היתה עדה אחת כולה, אמנם אחר שנחלקו המלכיות מפני מעשיהם נחלפו שמותיהם ונקראת הגדולה שהיא מלכות אפרים הכולל לרוב השבטים אהלה והאחרת משבט יהודה ובנימין נקראת אהליבה, והיה סבת השמות האלה כי מלכות אפרים נתרחקה מעל ה׳ ומעל בית מקדשו ולכן נקראת אהלה רוצה לומר שהאהל היה שלה לא של הקדוש ברוך הוא כי האהל שלה היה בעגלים שעשה ירבעם, אמנם מלכות יהודה בירושלם לפי שהיה ביניהם מקדש ה׳ לשכינתו לכן קראה הקדוש ברוך הוא אהליבה יען היה אהלו ובית מקדשו בה, והותרה בזה השאלה הראשונה.
ואמרו ותהיינה לי ותלדנה בנים ובנות אין הכוונה ששתי המלכיות עבדו את השם אחרי היותם חלוקות אלא שמתחילה היו לו לנשים ותלדנה בנים ובנות והם רבוי העם שנתרבה בהם, וכל זה רוצה לומר שהיו לו לנשים ותלדנה בנים ובנות היה קודם חלוק המלכיות בהיותם עם אחד ותורה אחת ומשפט אחד ביניהם, והנמשל במה שאמר ותהיינה לי ותלדנה בנים ובנות הוא שהיו נשמעים אליו ית׳ ועושים מצותיו כאשה הצדקת אצל בעלה והיו מצליחות במעשיהן, ויונתן תרגם והוואה משמשין קדמי ואצלחה בבנין ובנן, ואמנם אומרו אחר זה ושמותן שומרון אהלה וירושלם אהליבה יראה שהשמות ההם חוזרים לבנים ולבנות שנאמרו בנים ובנות על העיירות והמדינות הגדולות שהיו ביניהם שאותם קרא בנים ובנות ולכן זכר שם ראש מלכות אפרים שהיה שומרון ושם מלכות יהודה שהיה ירושלם, אבל מאשר אין ראוי לפרש בנים ובנות על העיירות והמדינות וגם מלת ותלדנה אינו נופל יפה על זה כי לא הולידו בני יהודה את ירושלם, לכן הפירוש היותר נכון בזה הוא שבראשונה אמר ושמותן אהלה הגדולה ואהליבה לפי שהם שמות קראן הקדוש ברוך הוא להן בנבואה הזאת כמשפט הבנות הנזכרות במשל, ולפי שלא היה נודע לנו מה היא אשר קרא אהלה ומה היא אשר קרא אהליבה הוצרך לומר שנית ושמותן רוצה לומר השמות אשר להן בעצמן הוא שומרון למה שקראתי אהלה, וירושלם למה שקראתי אהליבה והותרה במה שפירשתי בזה השאלה השנית.
וסיפר מענין הבנות ההנה ופשעיהן וזנותן, תחילה מאהלה לפי שמלכות אפרים עם היות שהיתה אהלה ועשתה את העגלים לא היתה עדיין עובדת ע״ז עד שבא אחאב ועשה הבעל ועבדו ועל זה אמר
ותהיינה – במקצת דפוסים אחרונים כתוב ותהיין בנון ארוכה בסוף תיבה אבל בדפוסים ראשונים וגם בספרים מדוייקים כ״י כתוב בנון ה״א לבסוף ומסורת דהאי סיפרא סימן כ״ט סלקא כוותיייהו.
ושמותן – בשם הכנוי.
אהלה הגדולה – הגדולה שבהן נקראת אהלה ואהליבה היה שם אחותה הנטפלת עליה הקטנה ממנה.
ותהיינה לי – לקחתי אותן לי לנשים.
ושמותן – העצמי.
שומרון אהלה – זו שהיה שם הכנוי שלה אהלה שם העצמי היא שומרון ונקראת אהלה ע״ש שהיה בה אוהל לעגלי הזהב וכאומר אהל שלה ואין לי חלק בה.
אהליבה – ע״ש שהיה אהלי בה והוא בה״מ ור״ל לקחתים לי לעם והם פרו ורבו וגדלו והצליחו.
אהלה – לפי שקרא לירושלם אהליבה על שם שהיה בית המקדש בתוכה, קרא לשומרון אהלה – כלומר אהל שלה ולא שלי (רד״ק). והיה ראוי לקרוא אהלהּ ואהליבהּ במפיק, על דרך חפצי — בהּ(מלכים ב כ״א:א׳). ויחזקאל כתב אהליבה תיבה אחת, לפיכך הניחו הה״א בלא מפיק, כמו שלהבתיה {שיר השירים ח׳:ו׳} (עיין מנחת שי בסוף שיר השירים).א
א. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן (במקום ״שלה ולא שלי... שיר השירים״) רק: ״גדול״.
אהלה – אהל שלה מופרדת מבעלה.
אהליבה – היינו אהלי בה.
ושמותן – ואז כבר נתחלקו בשמות, כי היו נמצאים שבטים שהיו אדוקים בתורת האבות, כמו שבט לוי שלא עבדו ע״ז במצרים ולא בטלו ברית מילה וכן היתה יהודה לקדשו והם היו המיעוט, כי יתר השבטים נקראו אהלה שהיה להם אהל בפ״ע נפרד מה׳, והיא היתה הגדולה – ר״ל שהם היו הרוב,
ואהליבה שהם שבט לוי ויהודה שהי׳ אהלי בה, והיו צדיקים וה׳ שוכן בם שהם היו לה׳, ובכ״ז היתה אחותה – ר״ל לא נפרדו אז והיו גוי אחד ותהיינה לי – ה׳ ארש את שתיהן לו לעם במ״ת.
ותלדנה בנים ובנות שפרו ורבו בא״י ואז נתחלקו לשתי ממלכות, ור״ל הגם שבמצרים נתחלקו בשמות בכ״ז היו אח״כ שתיהן לי עוסקים בעבודתי, ונקראו שתיהן בשם אחד, עד אח״כ שילדו בנים ובנות, אז נתחלקו בימי ירבעם, עד שבימי אחאב התחילו לעבוד את הבעל, ואז נתחלקו שנית, אם בשם, אם במקום מגורתן, כי אז ושמותם שמרון אהלה ששומרון הקבעה לעיר מלכות אפרים ונקראה ביחוד בשם אהלה, כי אז נפרדו מה׳ לגמרי וירושלים היתה לעיר מלכות יהודה ונקראה אהליבה ששם נשאר מקדש ה׳.
אהלה – אהל שלה ולא שלי, שלא עבדה אותי.
אהליבה – משכני בתוכה; ובשתי התיבות המשמשות כשם פרטי חסר המפיק.
אל אשור קרובים – שהיו שכנים לה ושלחו להם להיות להם לעזר זה היה מנחם בן גדי שנתן מס לפול מלך אשור להיות ידו אתו להחזיק הממלכה בידו (מלכים ב ט״ו:י״ט) והנביא מדמה הדבר לאשה מנאפת שאם היו עובדים להקב״ה לא נצטרכו למלכי אשור.
and she lusted [Heb. וַתַּעְגַּב,] and she lusted, esvayer or eswaier in Old French, to covet, to lust after. Some editions read: desirer, to desire.
for the Assyrians, who were nearby Who were her neighbors, and they sent to them [requesting that they] aid them. This is Menachem the son of Gadi (Melakhim II 15:19f.), who gave tribute to Pul king of Assyria in order "that his hands might be with him to strengthen the kingdom in his hand." The prophet likens the matter to an adulterous woman, for, had they worshipped the Holy One, blessed be He, they would not have needed the kings of Assyria.
(ה-ו)תחת{י}א – כאשה שמזנה תחת בעלה המספיק לה כל טוב שבעולם.
ותעגב – פתרונו: ותאהב. ותרגם יונתן: ואיתרעיאת.
אל אשור קרובים – לעבודה זרה שבאשור שהם קרובים, שהם לבושי תכלת.
א. כן בפסוק. בכ״י לוצקי 777, פרמא 2994: ״תחת״.
ותעגב – לשון תאוה שהיתה רדופה אחריהם לעזרה ואותי לא דרשה.
ותזן אהלה תחתי – אחר שהיתה אהלה ועשתה העגלים היתה עדין תחתי כי לשם האל עשה ירבעם העגלים מתחלה ואחר כך בא אחאב ועשה הבעל ועבדו זהו זנות שזנתה אהלה שעזבה עבודתי ועבדה לאלהים אחרים.
ותעגב על מאהביה – ענין חשק כמו מאסו בך עוגבים (ירמיהו ד׳:ל׳), ודומיהם שבפרשה זו. וכתב אדוני אבי ז״ל כי כל הנמצא בלשון הזה הוא בענין חשק הזנות על כן טעו הפייטים ששמו המלה הזאת בענין חשק האל ית׳.
אל אשור קרובים – עגבה אל אשור ועשתה אותם קרובים.
או פירוש קרובים – כאילו הם לה קרובים כמו ששלח אחז אל מלך אשור עבדך ובנך אני עלה והושיעני (מלכים ב ט״ז:ז׳) ואז לקח דמות המזבח מדמשק ואמר כי אלהי מלכי ארם הם מעזרים אותם להם אזבח ויעזרוני (דברי הימים ב כ״ח:כ״ג) וכן עשו מלכי ישראל שהם אהלה ואם לא נכתב.
ותזן אהלה תחתי שעזבה עבודתי ועבדה אלהים אחרים, ואומרו ותעגב על מאהביה הוא ענין חשק כמו מאסו בך עוגבים (ירמיה ד, ל), ואמר אל אשור קרובים להגיד שנדבקה באשור כאילו היו קרובים אליה.
ותעגב – בס״א כ״י ותעגב בסגול התי״ו וכן כתוב במקרא גדולה ס״א ותעגב ובס״א כ״י נכתב עליו למדנחאי ותעגב.
ותעגב – כן יקרא חשק הזנות כמו מאסו בך עוגבים (ירמיהו ד׳:ל׳).
ותעגב – חשקה חשק הזנות על תאות מאהביה וחוזר ומפרש חשקה היה אל בני אשור כאלו היו קרובים אליה.
ותעגב – לא נמצא פעל זה רק בסימן זה ובירמיה ד׳:ל׳, וממנו השם עֲגָבִים (למטה ל״ג:ל״א-ל״ב). וענינו לפי מקומו אהבה של זנות.
אל אשור – זה מנחם בן גדי שנתן אלף ככר כסף לפוּל מלך אשור להיות ידיו אתו להחזיק הממלכה בידו (מלכים ב ט״ו:י״ט) (רש״י).
קרובים – נראה לי אנשי מלחמה. עיין למטה פסוק י״ב.
ותעגב – העיגוב הוא קודם אל הזנות שתעורר הזונים בדברי חשק ועגבים, כמו עגבים בפיהם, שיר עגבים (לקמן ל״ג).
ותזן – מאז זנתה אהלה לע״ז ולהתערב בגויי הארצות, עד שלבסוף ותעגב על מאהביה אל בני אשור שהיו קרובים ר״ל שבאו לארצה, וזה היה בימי מנחם שנתן לפול מלך אשור אלף ככר לחזק הממלכה בידו.
ותעגב – ממקור ״עֻגָּב״ כלי שיר שמשימים בחכמה אצבעות הידים על הנקבים שבגבו (על־גב), ובו היו מנגנים תחת חלונות חשוקותיהם.
קרובים – כאן וגם בפסוק י״ב מפרשו שד״ל מגזרת ״קְרָב״ (המלמד ידי לקרב, תהלים קמ״ד:א׳), אנשי מלחמה.
לבושי תכלת – השרים שבאו עם מלך אשור וכראותה בחורי חמד במלבושים נאים רוכבי סוסים חשקה בהם והתערבה בהם ולמדה ממעשיהם זהו שאמר.
וסיפר מתכשיטי שרי האשורים שהיו לבושי תכלת פחות וסגנים והיו כולם בחורי חמד כולם פרשים רוכבי סוסים.
תכלת – שם צבע חשובה.
פחות וסגנים – ענין שררה.
לבושי תכלת – לפי שהיו מלובשים בצבע תכלת והיו פחות וסגנים וכולם היו בחורים חמודים ופרשים ולתוספת ביאור אמר רוכבי סוסים ולא הולכי רגל.
א[פחות וסגנים – דומים בלבושם לפחות וסגנים.]
א. ביאור זה מופיע רק בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן. הוא חסר בדפוס ראשון (מהדורה בתרא).
לבשי – ר״ל שעגבה לבני אשור, אם מצד יופי מלבושיהן שהם לבשי תכלת – אם מצד מעלתם שהיו פחות וסגנים ואם מצד יפים בחורי חמד כלם ואם מצד גבורתם פרשים רכבי סוסים.
פחות – תיבה פרסית Pascha.
סגנים – אולי ממקור סגלה (דטלנ״ת).
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
ובראות אהלה אותם כן חשקה נפשה בהם והתערבה עמהם ובטחה בהם ולמדה ממעשיהם וזהו ותתן תזנותיה עליהם לפי שהיו מבחר בני אשור כולם וגם הם יצאו אליה כי בכל אשר עגבה בכל גלוליהם נטמאה.
ותתן תזנותיה עליהם – ר״ל לכן נתנה רוח זנונים עליהם וחשקה להם לכל הנבחרים מבני אשור.
ובכל אשר עגבה – ולכל מי שחשקה נטמאים בכל תועבותיהם המאוסים כגלל של רעי כי כן זנתה ונאפה עמהם ר״ל סרתה מעלי וחשקה לפסילי אשור בראותה מרבית הצלחתם וכמו שחשקה כן עשתה ועבדה לפסיליהם.
ובכל אשר עגבה וגו׳ – בכל האומות אשר נשתתפה עמהן למדה דרכיהם ונטמאה בגלוליהם (רש״י), אף על פי שהוא נגד הנגינות.
ותתן – ואח״כ נתנה תזנותיה עליהם בימי הושע בן אלה שאז היה לו עבד, ובכל גלוליהם נטמאה לעשות כתועבותיהם.
ובכל וגו׳ – שפרשה ידיה להם למען יעזרוה.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Neither has she left her prostitution from Egypt; for in her youth they lay with her, and they handled the bosom of her virginity; and they poured out their prostitution on her.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
ואת תזנותיה ממצרים לא עזבה – גם על מלכי מצרים סמכו שמצינו בהושע בן אלה אשר שלח מלאכים אל סוא מלך מצרים (מלכים ב י״ז:ד׳).
כי אותה שכבו וגו׳ – ומאז וישפכו תזנותם עליה תאות זנונים נכנס בה מימי נעוריה.
And her harlotries from Egypt she did not abandon They relied also upon the kings of Egypt, for we find (Melakhim II 17:4), concerning Hoshea the son of Elah, that he sent messengers to So the king of Egypt.
for they had lain with her, etc. And since then, "they poured out their harlotry upon her" – her promiscuous spirit entered her from the days of her youth.
ושמא תאמר: לאחרא ששבעה לזנות אל בני אשור1 שכחה להם תזנותיה מצרים. לכך נאמר ואת תזנותיהבממצרים לא עזבה.
וישפכו תזנותם עליה – תאוות תזנותם נכנס בה מימי נערותיה.
ואני אומר: כמה שאדם אומר בלעז: שיאר ירטש שיש אמי שתינו שור לאוי. משמע כל עברות, וישפכו תזנותם עליה.
ב. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5. מלת ״תזנותיה״ חסרה בכ״י לוצקי 777, פרמא 2994.
ואת תזנותיה ממצרים – שמנעוריה {לא עזבה}.
ואת תזנותיה ממצרים לא עזבה – אף על פי שלמדה מעשי עכו״ם מאשור לא עזבה מה שלמדה גם בנעוריה מבני מצרים בגילולים ובכשפים כי הם למדום ראשונה זהו כי אותה שכבו בנעוריה.
וישפכו – שלמדום לרוב כמו הדבר הנשפך בדברי המעוננים והמכשפים.
וסיפר עוד מרשעת אהלה שאף על פי שלמדה מעשה ע״ז מאשור לא עזבה מה שלמדה ממצרים בנעוריה וזהו כי אותה שכבו בנעוריה והמה עשו דדי בתוליה רוצה לומר שהם התחילו בזנות ראשונה והמה היו גם באחרונה וזהו וישפכו תזנותם עליה.
ואת תזנותיה ממצרים – חשק הזנות שהיה לה ממצרים לא עזבה כי בני מצרים שכבו עמה בנעוריה בדרך חיבה והמה משמשו וכתשו דדיה בעודה בתולה ולכן נתקע אהבתם בלבה וגם הם שפכו תאות זנותם עליה מאז ולכן לא עזבה אותם ר״ל שלא עזבה פסילי מצרים על כל הורגלה בהם מאז.
ואת תזנותיה ממצרים – אף על פי שלמדה מעשה עבודה זרה מאשור, לא עזבה מה שלמדה בנעוריה מבני מצרים (רד״ק), והיא עבודתא העגלים (ראזנמילר).
א. כן בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן. בדפוס ראשון: ״עובדת״.
תזנותיה – יש הבדל בין זנות, ובין תזנות, ובין זנונים, ובין זמה, שזנות היא הזנות הרגיל וזנונים בכפל עי״ן הפעל מורה על התמדת הזנות ושהיא בפרהסיא כמו קח לך אשת זנונים וילדי זנונים, שכ״ה בכל השמות שנכפל עי״ן הפעל, כמ״ש בכ״מ. ותזנות, מורה ששופך זנות על אחרים, שע״ז בא בצורת ההפעיל. וזמה, מורה השתקעות המחשבה בזנות. ובזה תבין שנויי הלשונות בפרשה זאת.
ואת תזנותיה ממצרים לא עזבה – ר״ל שאח״כ מצא מלך אשור קשר בהושע ששלח מלאכים אל סוא מלך מצרים,
כי אותה שכבו בנעוריה והיה להם ברית עם מצרים מכבר.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
Therefore, I delivered her, etc. For Sennacherib came and exiled them.
ביד בני אשור – בימי הושע בן אלה.
לכן נתתיה – לפי שסלקה בטחונה ממני ועזבה עבודתי ובטחה בבני אשור ולמדה תועבותם וגלוליהם נתתי אותם בידם.
ומפני שסלקה בטחונה ממני ועזבה עבודתי ובטחה בבני אשור ולמדה תועבותם וגלוליהם לכן בא על אהלה מה שבא שנתתיה ביד מאהביה שהוא יד בני אשור אשר עגבה עליהם ואהבה אותם.
נתתיה – מסרתי אותם ביד מאהביה ולתוספת ביאור אמר ביד בני אשור אשר חשקה להם.
לכן נתתיה וגו׳ – הם תגלת פלאסר ושלמנאסר.
לכן נתתיה זה היה סבה מאת ה׳ שלכן חשבם מלך אשור כמורדים אחר שכבר עגבה עליהם והיו תחת רשות אשור ע״כ נקם מהם על שרצו למרד בו ולקבל עול מלכות מצרים.
תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל
These uncovered her nakedness; they took her sons and her daughters; and they killed her with the sword. And she became a byword among women; for they executed judgments on her.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
ושפוטים עשו בה – שם עצם, ביחיד: ״חרב שפוט ודבר ורעב״ (דברי הימים ב כ׳:ט׳).1
1. למרות ההבדל בניקודה של האות ו״ו בתיבת ״שפוטים״ ובתיבת ״שפוט״ שבדברי הימים ב כ, ט. כך ניתחו גם ריב״ג, אצול, ערך ׳שפט׳, ורד״ק.
ותהי שם לנשים – לוקח מהן קללה לכל הנואפות להווסר ממנה ראו מה עלתה לפלונית על זימתה.
ושפוטים – כמו שפטים יושטישאט בלעז.
and she became a name for the women to take from them a curse for any adulteress to learn a lesson from her: See what happened to so and so because of her lewdness.
and... judgments [Heb. וּשְּׁפוּטִים,] like שְּׁפָטִים, judgments, justises, jostises in Old French, judgments, punishments.
ותהי שם לנשים – ותהי ישראל לשם רע לכל האמור, ולוקח ממנה קללה לכל הנאפות להיווסר ממנה.
ותהי – היא, שם לנשים – ושמע להתיסר שלא יעשו כזמתה.
המה – תחלה הגלו את בני גד ובני ראובן ואחר כך הגלו שאר השבטים שהוא מלכות אפרים.
לקחו – הקטנים שאינם בני מלחמה שבו אותם והרגו הבחורים ואנשי המלחמה והמלך ושריו וגדוליו.
ותהי שם לנשים – היתה שם רע לשאר נשים העוגבות כי את אשר עגבה אהלה הקל אותה ובזה אותה והרגה והמשל לנשים לשאר המדינות כתרגומו והות שום למדינתא.
ושפוטים עשו בה – משפטי נקמות עשו בה. שפוטים שם שפוט בשקל זבול ובא בחולם דבר שפוט וחרב.
והמה לא חסו עליה מפני אהבת׳ אבל בהפך שגלו את ערותה בניה ובנותיה לקחו וגלו לארצם, ואפשר שאמר בניה ובנותי׳ על בני גד ובני ראובן שהגלו בני אשור ראשונה ואחר כך ארצה זבולון וארצה נפתלי שהחריבו, ושומרון אשר קרא אהלה החריבו באחרונה ועליה אמר ואותה בחרב הרגו. וזכר מפחיתות בני ישראל שבעת שבאו האשורים עליהם לא עצרו כח לנגדם אבל היו לפניהם כנשים החלושות ועל זה אמר ותהיה שם לנשים ושפוטים עשו בה שזה כולו הוא בארצם כשהחריבום.
ואותה בחרב הרגו – במסרא דדפוסא הכי איתא הכא ובפרשת שמיני נמי דכוותה ואתה ד׳ בקריאה ג׳ חסרים וחד מלא וסימן מדוע לא אכלתם וגו׳ ואתה נתן (פרש׳ שמיני) ואתה החייתי (פרשת בלק) ואתה בחרב הרגו ואותה לא יראה (יחזקאל י״ב) בתראה מלא ע״כ. והך מסרה ודאי לאו דסמכא הא ואינה אלא מן המתמיהות דאשכחנא בה מילי טובא דלית בהון מששא חדא דלדידה ואותה החייתי חסר ולאו הכין הוא דבכולהו סיפרי מלא כדחזינן להרמ״ה ז״ל דמסר הכי באורייתא אותה ב׳ מלאים וא״ו בלישנא וסימן ואותה החייתי ואם ביום שמע אישה יניא אותה. ושארא חסרים וא״ו כולהון עכ״ל. ובר מן דין במסרה אחריתי דדפוסא פרשת בלק נמסר י״ב מלאים בלישנא וקדמאה דידהו ואותה החייתי. עוד קשיא לן דפסוק ואותה בחרב הרגו הוא נמי מלא בכל הספרים ולאו דין בלחוד הוא בלא אלא כולהון דספר יחזקאל מלאים בר מן חד ויתן אתה למרטה לתפש בכף בסימן כ״א כדמוכח במסרה דפרשת בלק דבעינן למימר קמן והואיל דאתא לידן מסורת דפרשת בלק חזינא למכתב לה הכא כדי לברורא שפיר ואותה י״ב מלאים בלישנא וסי׳ ואותה החייתי פ׳ בלק ואם ביום שמע אישה יניא אותה פ׳ מטות ב׳ מלא באורייתא. ויטבל אותה ביערת (שמואל א י״ד) ויצא אותה משרתו (שמואל ב י״ג) ב׳ מלא בסיפרא. נשים באות מאירות אותם (ישעיהו כ״ז) אשר יראה הרואה אותה (ישעיהו כח) הלא שמעת למרחוק אותה (ישעיהו ל״ז) ג׳ מלא בסיפרא. למן היום אשר בנו אותה (ירמיהו ל״ב) יוצר אותה להכינה (ירמיהו ל״ג) ב׳ מלא בסיפרא. צרר רוח אותה (הושע ד׳) הארצה אותה מידכם (מלאכי א׳) ה׳ מלא בספרא (היינו בתרי עשר) אחת שאלתי מאת ה׳ אותה אבקש (תהלים כ״ז) וכל יהושע ושופטים ויחזקאל דכוותא במ״ג חסרים וסימנם להרג את כל ישבי העי וגו׳ ויכו אתה לפי חרב (יהושע ח׳) והתחלקו אתה (שם סימן י״ח) ויתן אתה למרטה לתפש בכף (יחזקאל כ״א) ע״כ. ולישנא דמסרת הדין לא אשכחנא בספרי כ״י רק זוגי זוגי קא מסרי בכל ספרא וספרא כי האי גוונא באורייתא נמסר ב׳ מלא באורייתא בשמואל ב׳ מלא בסיפרא בישעיה ג׳ מלא בסיפרא בירמיה ב׳ מלא בסיפרא בתרי עשר ב׳ מלא בסיפרא ואינון הני גופייהו דאמרן במסרה דלעיל ברם על אותה אבקש דתילים לא איתמסר מידי אע״ג דהוא מלא בכולהו ספרי.
המה – עם כי היו אהובים עכ״ז עשו בה משפט וגלו ערותה וזהו הקלון שעושים לאשה זונה שמפשיטים בגדיה ומוליכים אותה ערומה בפני הבריות.
לקחו – בשבי.
ותהי שם לנשים – הדבר הזה היה תועלת להיות שם ופרסום לנשים לבל יעשו כמעשיה וגם היה תועלת לעשות בה משפט הגמול הראוי ור״ל המקום מסרה ביד אשור ובזתה וחללה את כבודה ומתחלה לקחו בניה ובנותיה והם בני גד ובני ראובן שגלו תחלה וארצה זבולון וארצה נפתלי שגלו אחריהם ואחר זה גלו את שומרון ראש המלוכה הנקראת בשם אהלה ונעשה לה כזאת למען יוסר יהודה ולמען תשלום שכר גמול עון.
המה גלו ערותה – לכן מלך אשור כבש את הארץ ולקחו בניה ובנותיה – היינו שהגלה אותם לחלח וחבור,
ואותה בחרב הרגו שהרג רובם בחרב ובטל את המלכות,
ותהי שם לנשים – שהגוים שהושיב שם יראו עי״כ את ה׳ ועונשיו ולקחו מוסר משומרון.
ושפוטים – ובראש פרשת מסעי עשה ה׳ שפטים; עונש כפי הדין.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Her sister Oholibah saw this, yet was she more corrupt in her doting than she, and in her prostitution which were more than the prostitution of her sister.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
ותרא אחותה אהליבה – את כל הרעה אשר בא לאחותה על זנוניה ולא יראה.
ותשחת עגבתה – תאותה זויטר בלעז.
And her sister Oholibah saw all the evil that befell her sister because of her harlotries, but she was unafraid.
she became... corrupt in her lust [Heb. עַגְבָתָה,] her lust, wai(y)ter in Old French, unbridled passion.
ותרא אחותה אהליבה – שבט יהודה ובנימן מה שהלכו עשרת השבטים אחר עבודה זרה.
ותשחת – את דרכיה אחר עבודה זרה יותר מעשרת השבטים, כעיניין שאמר ירמיה: ותרא בגודה יהודה אחותה ותלך ותזן גם היא (ירמיהו ג׳:ח׳).
ותרא אחותה אהליבה – עגבתה. שם עגבה בפלס על זה אהבה אמר אף על פי שראתה אהליבה חרבן וגלות אהלה אחותה בחטאתיה לא נמנעה בעבור זה מלבטוח במלכי אומות העולם וללמוד ממעשיהם אלא שהשחיתה עגבתה ממנה כמו שאמר ירמיהו צדקה נפשה משובה ישראל מבוגדה יהודה (ירמיהו ג׳:י״א).
מזניני אחותה – נכפל בו עי״ן הפעל כמו הגיני מן הגה כן זנוני מן זנה.
ותרא אחותה אהליבה עתה יספר מרשעת אהליבה ירושלם שראתה כל אשר קרה לאהלה אחותה ולא לקחה מוסר וזהו ותשחת עגבתה ממנה רוצה לומר העגבה והחשק בזנות השחיתה בה יותר מבאהלה, וכפל הענין במלות שונות ואת תזנותיה מזנוני אחותך רוצה לומר ותשחת תזנותיך מזנוני אחותך, והענין שירושלם דבקה בע״ז יותר משומרון וכן אמר ירמיהו (ירמיה ג, יא) צדקה נפשה משובה ישראל מבוגדה יהודה.
עגבתה ממנה – הנו״ן בקמ״ץ.
ותרא – ראתה את כל הרעה שבאה על אחותה אהלה ולא לקחה מוסר והשחיתה בדבר עון וחשקה יותר ממנה ואת דבר הזנות השחיתה יותר מזנוני אחותה.
ותרא אחותה אהליבה – הגם שירושלים ראתה סופה של אהלה, בכ״ז לא לקחה מוסר, כמ״ש (ירמיהו ג׳) ולא יראה בגודה אחותה יהודה ותלך ותזן גם היא,
ותשחת עגבתה ממנה וזה היה בימי אחז שנתן שוחד למלך אשור, ובימי מנשה שבאו עליו שרי הצבא אשר למלך אשור, ועז״א ותשחת עגבתה – ומפרש
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
For the sons of Assyria she lusted This is Ahaz, who sent to the king of Assyria for aid (Melakhim II 16:7).
לבושי מִכְלוֺל – לבושים נאים.
אל בני אשור עגבה – להיות עובדת אלהיה בימי מנשה ואמון.
אל בני אשור עגבה – כבר פירשנו הענין למעלה מה שעשה אחז.
קרובים – פירשנוהו.
לבוש מכלול – בכל מיני לבושים נאים והוא כולל מה שפרט למעלה תכלת ועוד דברים רבים אחרים כמו ארגמן ושני וכרמל.
אל בני אשור עגבה רוצה לומר שחשקה בבני אשור כאהלה, והענין לבטוח בם וכן לעבוד את אלהיהם וללמוד ממעשיהם כמו שראינו (מלכים ב טז, ז) ששלח אחז מלך יהודה אל מלך אשור עבדך ובנך אני עלה עלי והושיעני ולקח דמות המזבח מדמשק ואמר כי אלהי מלכי ארם הם עוזרים אותם להם אזבח ויעזרוני.
מכלול – מלשון כל ור״ל כלול בכל היופי וכן מכלל יופי (תהלים נ׳:ב׳).
אל בני אשור – חשקה אל בני אשור על כי היו פחות וסגנים וכאלו היו קרובים אליה.
לבושי מכלול – ועל כי היו מלובשים במלבושים הכלולים בכל מיני יופי והיו פרשים ולתוספת ביאור אמר רוכבי סוסים וכולם היו בחורי למד לזה חשקה להם.
אל בני אשור עגבה – זה אחז ששלח אל מלך אשור לעזרה (מלכים ב ט״ז:ז׳) (רש״י).
קרובים – לא יתכן שיכניס בין הכנויים האלה פחות וסגנים לבושי מכלול וגו׳ ההודעה שהיו קרובים לארץ ישראל. לפיכך נראה לי שהכוונה אנשי קרב ומלחמה.
אל בני אשור עגבה – הגם שראו מה שעשו לאחותה.
מכלול – בגדי כלילת יופי.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
(יג-טו)וארא כי נטמאה – גם היא. מוסב וארא על ותקע נפשי מעליה (יחזקאל כ״ג:י״ח), אלא שמאריך לפרש בכי נטמאה שהוסיפה אל תזנותיה שעם בני אשור לזנות גם עם בני בבל ובידם נפלה.
ותרא אנשי מחקה על הקיר – כאן בארץ כנען ראתה ע״ז של בני בבל דמות בני בבל שבכשדים שהיא ארץ מולדתם.
וארא – טעם וארא נמשך ובא עד ותקע נפשי מעליה (יחזקאל כ״ג:י״ח).
וארא כי נטמאה דרך אחד לשתיהן רוצה לומר לאהלה ולאהליבה.
וארא – ראיתי כמו שחשקה להם כן זינתה בפועל ונטמאה ודרך אחד לשתיהן כמו שעשתה אהלה כן עשתה אהליבה ר״ל גם היא חשקה לפסילי אשור בעבור מרבית הצלחתם וכמו שחשקה כן עבדה להם.
וארא ואני ראיתי שהסבה לכ״ז הוא מפני כי נטמאה – שהגם שלא עשו בפרהסיא כמו עשרת השבטים כמ״ש (ירמיהו ג׳) והיה מקול זנותה ותחנף את הארץ, בכ״ז ה׳ ראה כי דרך אחד לשתיהן שסרו מאחרי ה׳ כמו עשרת השבטים.
תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
ותוסף אל תזנותיה – להתאוות לצלמים שלא ראתה אותם אלא דמותם.
מחוקה על הקיר וגו׳ – בששר כזאת לא עשתה אחותה.
צלמי כשדים – דמות אנשי כשדים שמשונין בלבושיהון.
בששר – מיני ציור.
And she increased her harlotries to lust for images that she had not seen [in actuality], only their likeness,
engraved on the wall with types of drawings, whereas her sister did not do anything like this.
images of Chaldeans The likeness of Chaldean men, who were unusual in their attire.
with types of drawings [Heb. בַּשָׁשַׁר,] types of drawings.
ותוסף אל תזנותיהא – של אחותה, שאחותה הם עשרת השבטים אם היו רואים אדם הם מתאוים לו אבל למראה דמות אדם לאב היו מתאוים. ואחותה, הם שבט יהודה ובנימן, אפילו כשהיתה רואה דמות אנשים מחזיקים דמות צלמי כשדים היתה מתאוה להם, שהוסיפה תאוה על תאותה. בלעז: מינייא.
ותוסף אל תזנותיה – כמו על ועוד הוסיפה על הגלולים שעבדה.
ותרא אנשי מחקה – כלומר ראתה לחקות ולצייר אנשים בקיר. והם צלמי כשדים ומרוב חשקה בהם ובלבושיהם ובמעשיהם ציירה לה אותם על הקיר לראותם תמיד כי אמרה להתערב עמהם במעשה עבודתם ובאלהיהם כי כל משפטיהם ומעשיהם ישרו בעיניה זהו שאמר הכתוב ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם (תהלים ק״ו:ל״ה).
אנשי – כמו אנשים ובא בסימן רבוי אחד וכן מאנשי התרים (דברי הימים ב ט׳:י״ד), חלוני שקופים והדומים להם וזה הענין הוא מה שאמר למעלה בנבואת השנה הששית וכל גלולי בית ישראל מחקה על הקיר סביב סביב (יחזקאל ח׳:י׳) כמו שפירשתי שם.
כשדיים – כתוב בשני יודי״ן כמו אלה העבריים וקרי כשדים ביו״ד אחד על הרוב.
חקקים בששר – דמותם חקוק על הקיר בסמנים שמציירין בהם וששר הוא שם כלל הסמנין ההם וכן תרגם יונתן מציירין בסממניא ועוד מפרש ששר שם אחד מן הסמנים שקורין מינ״י בלע״ז.
ועוד הוסיפה אהליבה בתזנותיה שראתה לחקוק ולצייר אנשים בקיר והם צלמי כשדיים חקוקים בששר.
ותוסף – עוד הוסיפה על תזנותיה לחשוק למי שלא ראתה בעיניה ורק כשראתה אנשים חקוקים על הקיר צלמי אנשי כשדים מצויירים בצבע הששר.
אנשי מחקה – נראה לי נגד הנגינות אנשי סמוך למחקה. ומחקה שם דבר, כמו במלכים א ו׳:ל״ה, וענינו ציור, אנשי ציור. כלומר אנשים מצויירים. חקה ענין דמיון, כמו בלשון חכמים: שלא יחקה את המינים (חולין מ״א:). וכל זה משל (כמו שפירש רש״י) על מלאכי בבל שבאו אל חזקיה, לפי שמארץ רחוקה באו ולא היו בני כשדים רגילים אצלם, ובשביל ראות פניהם פעם אחת נתחבבו עליהם. אמר דרך משל כאלו ראו דמותם מצויירת וחשקו בה.
אנשי מחקה – כמו אנשים, וכן מאנשי התרים (מלכים א י׳).
בששר – מין צבע.
ותוסף – אח״כ בטלה מלכות אשור, ונבוכדנצר בשנה הראשונה למלכו כבש את נינוה ונעשה ראש למלכות אשור והושיב את כסא אשור בבבל, והיא לא הכירה עדיין את הכשדים, רק שראתה צורתם על הקיר והיה להם סימן שהיא צורתם,
א. מצד החקיקה, ועז״א מחקה על הקיר
ב. מצד המלאכה, שהיו צלמי כשדים – שהיו עשויים כפי המלאכה שנהגו בכשדים,
ג. מצד שהיו חקקים בששר שהיא צבע שהכשדים לבדם היו מושחים בו, וכן הכירו בם מצד צורת האנשים שהיו
girded with girdles on their waists, with flowing turbans on their heads, all of them princes to look on, after the likeness of the Babylonians in Chaldea, the land of their birth.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
סרוחי טבולים בראשיהם – יש שפירש אותו:1 שראשיהם כאילו טבולים במצנפות, ולהן ציציות גולשות.
1. לפי ביאור זה, שהוא מבנה-עומק, תיבת ״ראשיהם״ (ללא בי״ת השימוש) משמשת נושא המשפט; תיבת ״טבולים״ – בהוראה מושאלת – משמשת נשוא לתיבת ״ראשיהם״, ותיבת ״מצנפת״, החסרה בפסוק, מיוצגת ע״י המתאר ״סרוחי״. ביאור זה דומה מאוד לדברי ריב״ג, אצול, ערך ׳טבל׳. אולם בהמשך דבריו, שם (השווה גם ערך ׳סרח׳), הוא סבור, שתיבת ״טבולים״ מתייחסת ל׳מצנפות״ המכסות את הראש (בהשאלה), או משום שהן צבועות וטבולות בצבע. כך פירשו גם אלפסי, ערך ׳שבל׳, ורד״ק.
חגורי אזור – כן דרך לבושי כשדים.
סרוחי טבולים – יתירי כובעים גדולים ומנחם פירש כמו ויטבלו הכתונת בדם (בראשית ל״ז:). ופתרון סרוחי טבולים – כן הוא סרח העודף (שמות כ״ו:י״ב) מן המצנפת צבועה, טבולים אין לו דמיון ופתרונו לפי הענין וכן ת״י מחתין קולסין.
שלישים – גבורים.
Girded with girdles This was the way of the Chaldeans' attire.
hanging turbans [Heb. סְרוּחֵי טְבוּלִים.] [סְרוּחֵי means] oversized, large hats. Menachem (p. 97) explains [טְבוּלִים] like "and dipped (וַיִטְבְּלוּ) the shirt in the blood" (Bereshit 37:31). Thus the interpretation of סְרוּחֵי טְבוּלִים is as follows: "The overhanging (וְסֵרַח) length" (Shemot 26:12) of the dyed turban. There is no [other occurrence of a word] similar to טְבוּלִים, and its meaning is derived from the context, and so did Jonathan render: helmets placed on their heads].
mighty men [Heb. שָׁלִישִׁים,] mighty men.
סרוחי טבוליםא בראשיהם – כובעים גדולים על ראשיהם. סרוחי – כמו וסרח העודף (שמות כ״ו:י״ב), וכן תירגם יונתן: מחתיןב קולסין בראשיהון,ג לשון מקולסין, כובע של ברזל כדי להגן על הראש שקורין היילמא.
סרוחי טבולים – קושרים כעין רדידים בראשם ומשלשלין ומפשילין ראשי הרדיד לאחוריהם והוא הסרח.
חגורי אזור במתניהם – חגורי בחולם והוא תאר ספר תכונת מלבושיהם הנראים בעיניהם יפים והוא שהיו חגורים במתניהם מה שאין עושין כן בני ארץ ישראל ושבחו מנהגם על מנהג עצמם וכן מצאנו בדברי רבותינו ז״ל כי בני בבל מנהגם לחגור אזור במתניהם שאמרו בפרק יציאות השבת מאימתי התחלת אכילה רב אמר משיטול ידיו ורבי חנינא אמר משיתיר חגורו ולא פליגי הא לן והא להו פירוש לבני בבל משיתיר חגורו לבני ארץ ישראל משיטול ידיו ועוד אמרו הני חבראין בבלאי למאן דאמר תפלת ערבית רשות כיון דשרא ליה המיניה לא מטרחינן ליה משמע כי בני בבל היו חוגרין אזור במתניהם.
סרוחי טבולים בראשיהם – טבולים אומר על הצניפים הצבועים במיני צבעונים טבולים רוצה לומר טבולים בצבע כמו ויטבלו את הכתנת בדם (בראשית ל״ז:ל״א) ובא בחסרון המתואר כמו כעדר הקצובות (שיר השירים ד׳:ב׳), ומאכלו בריאה והדומים להם אמר כי בני בבל משימים בראשיהם צניפים צבועים ואותם הצניפים הם עודפים ותלוים להם מאחוריהם ולא כן מנהג בני ארץ ישראל וסרוחי רוצה לומר עודפים ויתרים כמו וסרח העודף חצי היריעה העודפת תסרח (שמות כ״ו:י״ב) ומלת סרוחי נופלת עליהם או כי הם סרוחים מצד הצניפים הטבולים שהם סרוחים על דרך כאלה נובלת עליה (ישעיהו א׳:ל׳), שהיא נקראת נובלת מצד עליה שהם נובלים וכן קרועי בגדים, מגלחי זקן והדומים להם.
מראה שלישים כלם – כמו ושלישים על כלו (שמות י״ד:ז׳), גדולים ונכבדים כלומר כלם יש להם מראה שרים ונכבדים בהתגאותם בלבושיהם ובדרכיהם.
דמות בני בבל – כן הוא דמות בני בבל שהם כשדים.
ארץ מולדתם – והמנהג הזה שהם נוהגים הוא מנהג ארץ מולדתם מקדם לא שלקחו אותו המנהג מעם אחר כמו שחומדים ישראל ונאה בעיניהם מנהגם ממנהג עצמם.
ומצויירים כאילו היו חגורי אזור במתניהם סרוחי טבולים בראשיהם, וטבולים אומר על הצניפים הצבועים במיני צבעונים שהם טבולים בצבע כמו ויטבלו את הכתונת (בראשית לז, לא) כי היו בני בבל משימים בראשיהם צניפים צבועים ואותם הצניפים היו עודפין ותולין להם מאחוריהם ולכן אמר סרוחי טבולים בראשיהם כלומר העודפים הטבולים צבועים בראשיהם וסרוחים הוא מלשון וסרח העודף (שמות כו, יב), ומראה שלישים כולם כלומר שרים כמו ושלישים על כולו (שם יד, ז), זה היה דמות בני בבל הכשדיים וזה היה מנהג ארץ מולדתם, ולאהבת אהליבה אותם ראתה ורצתה לחקוק ולצייר אותם על הקיר שלהם
חגורי – יש ספרים חגורי בשורק ורד״ק כתבו בחולם.
מראה שלשים – במקצת ספרים שלשים חסר יו״ד קדמאה בחברו שבסמוך.
אזור – חגורה.
סרוחי – ענין עודף ויתרון כמו וסרח העודף (שמות כ״ו:י״ב).
טבולים – שם מין צניף הנכרך על הראש. וכן בלשון כושי טבלל ענינו כריכה (סימוניס וגעזעניוס).
דמות בני בבל – כפל ענין של צלמי כשדים {יחזקאל כ״ג:י״ד} האמור למעלה. כלומר ראתה דמות בני בבל.
כשדים ארץ מולדתם – כן נראה לי נגד הנגינות. וכן תרגם ר״ש דטמאלד.
א. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן חסר: ״וכן בנביאים... בשורק״.
סרוחי טבולים – המצנפת טבול בצבע וסרח העודף ממנו יוצא משני צדדיו למטה.
שלישים – גבורים ונכבדים כמו ושלישיה על כולו.
חגורי אזור במתניהם – שבני בבל היו חוגרים בחוזק כמ״ש (שבת דף י׳) הני חברין בבלאי וכו׳ כיון דשרי המייניה לא מטרחינן ליה,
וסרוחי טבולים בראשיהם כובעים ארוכים, והיו מראה שלישים וגבורים וזה היה דמות בני בבל אשר כשדים ארץ מולדתם כי הנכרים שהיו בבבל לא היו הולכים במלבושים כאלה רק בני בבל שנולדו בארץ כשדים.
The Babylonians came to her into the bed of love, and they defiled her with their prostitution, and she was polluted with them, and her soul was alienated from them.
ויבאו אליה בני בבל למשכב דודים – כרתו יחד ברית ואומר אני שזה נאמר על חזקיה ששמח על מלאכי מרודך בלאדן והאכילן על שלחנו והראם את כל בית נכותה (מלכים ב כ׳:י״ג) ודוגמא שאמר הנביא אנשי מחוקה על הקיר (יחזקאל כ״ג:י״ד) לפי שמארץ רחוקה באו ולא היו בני כשדים רגילים אצלם כמו שנאמר שם מארץ רחוקה באו אלי (ישעיהו ל״ט:ג׳) ובשביל ראות פניהם פעם אחת נתחבבו עליו והקפיד הקב״ה על הדבר כמה שנאמר הנה ימים באים ונשא את כל אשר בביתך וגו׳ (ישעיהו ל״ט:ו׳), ולא כגמול עלי השיב חזקיהו כי גבה לבו ויהי עליו קצף גדול וגו׳ (דברי הימים ב ל״ב:כ״ה).
ותקע נפשה מהם – שמרד בהם יהויקים וצדקיהו, ותקע אשלוקיר בלעז, ותקע כמו ותקע כף ירך יעקב (בראשית ל״ב:כ״ו), הוקעה לשון חבור ותקיעת עץ בארץ הוא, וכן בהשתלפו מן הארץ יפול בו לשון קעייה כאשר תאמר ותשרש שרשיה (תהלים פ׳:י׳) לשון קליטה ובכל תבואתי תשרש (איוב ל״א:י״ב) לשון עקור וכן בסעיפיה פוריה (ישעיהו י״ז:ו׳) לשון ענפים ומסעף פארה (ישעיהו י׳:ל״ג) לשון קוצץ ענפי העץ ופארותיו.
And the children of Babylon came to her for a bed of love They made a covenant together, and I say that this is said concerning Hezekiah, who rejoiced about the emissaries of Merodach-baladan (Yeshayahu 39, Melakhim II 20), and he fed them at his table and showed them his entire treasure house. This resembles the prophet's statement, "men engraved on the wall" (verse 14), because they came from a distant land, and the Chaldeans were not frequent visitors to them, as it is said: "They have come to me from a distant country" (Yeshayahu 39:3), and from seeing their faces once, they became endeared to him. And the Holy One, blessed be He, became wroth with him because of this matter, as it is written (Yeshayahu 36:6, Melakhim II 20:17): "Behold a time will come when everything in your palace...will be carried off, etc.," and in Divrei HaYamim: "But Hezekiah did not pay back according to the benefit they had done for him, but his heart became haughty; therefore, wrath came upon him and upon Judah, etc." (Divrei HaYamim II 32:25).
her soul was disgusted with them [Heb. וַתֵּקַע.] That Jehoiakim and Zedekiah rebelled against them. וַתֵּקַע is esloched in Old French, dislocated. וַתֵּקַע is like: "and the upper joint of Jacob's thigh was dislocated (וַתֵּקַע)" (Bereshit 32:26). הוֹקָעָה is an expression of joining and inserting a pole into the earth, and also when it is withdrawn from the earth, is the expression קְעִיָה appropriate for it, just as you say: "it took root (וַתַשְׁרֵשׁ)" (Tehillim 80:10), as an expression of taking root, and, "and it uproots (תְּשָׁרֵשׁ) all my grain" (Iyyov 31:12), as an expression of uprooting. Similarly: "on its branches (בִּסְעִפֶיהָ) when it produces fruit" (Yeshayahu 17:6), is an expression of branches, and, "lops off (מְסָעֵף) the branches" (ibid. 10:33), is an expression of cutting off the branches of the tree and its boughs.
ויבואו אליה – נבוכדנצר שבא עליה והחריבה.
ותקע נפשה מהם – ותסר נפשה מהם, כמוא ותקע כף ירך (בראשית ל״ב:כ״ו). זה צדקיה שמרד במלך בבל.
א. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״כמה״.
ותטמא בם – כל כך שתקע נפשי מהם ומאסה בהם בימי יהויקים וצדקיה שמרדו.
ותקע נפשה מהם – כמו ותקע כף ירך יעקב (בראשית ל״ב:כ״ו) ענין הסרת הדבר ממקומו ושרשו קעע וענין זה המרד שמרד יהויקים במלך בבל וכן צדקיהו.
ויבואו אליה בני בבל למשכב דודים רוצה לומר לזנות ויטמאו אותה בתזנותם ותקע נפשה מהם והוא כמו ותקע כף ירך יעקב (בראשית לב, כו) שענינו הסרת הדבר ממקומו רוצה לומר וסרה נפשה ממקומה מהם כלומר בסבתם ומפני אהבתם והמשל בכל זה הוא שבני יהודה נטו אחרי אלהי אשור לעבדם ולהתחבר אל מלך אשור באהבה וחבה עד שהיו מציירים בכותלי ביתם האשורים ויפיים והעלתם וכמעשה אחז אשר זכרתי.
נפשה – ענין רצון כמו אם יש את נפשכם (בראשית כ״ג:ח׳).
למשכב דודים – לשכוב עמה בדרך אהבה וחיבה וטמאו אותה במשכב הזנות.
ותטמא בם – וכאשר נטמאה בם נמשכה אחריהם וסרתה מעצמה ורצונה מסבת האהבה להם רצה לומר מגודל האהבה לא נשאר בה רצון כי הכל עשתה כפי רצונם.
ותקע נפשה מהם – כי יהויקים וצדקיהו מרדו בנבוכדנאצר (מלכים ב כ״ד:א׳ וכ׳) [רש״י]. ולענין מלת ותקע עיין ירמיה ו׳:ח׳.
ותקע – שרשו יקע ובא על הסרת הדבר ממקומו, ופה על הסרת דבקת הנפש לאהבה אל השנאה, וכן פן תקע נפשי ממך (ירמיהו ו׳ ח׳).
ויבאו אליה – הם באו תחלה רק למשכב דדים – ר״ל שבאו ככורתי ברית אהבה ואח״כ ויטמאו אותה בתזנותם – שכבשום למס עובד ותטמא בם – ר״ל והם למדו תועבות הכשדים ואחר כך ותקע נפשה מהם שהתחילו למרוד בם בימי יהויקים וצדקיהו.
ותקע – כמו ותקע כף ירך יעקב (פרשת וישלח); יהויקים וצדקיה מרדו בנבוכדראצר.
כאשר נקעה – שאף יהודה ובנימן הלכו בגלות כמו עשרת השבטים.
ותגל תזנותיה – כי נודע לכל כי זנתה אחרי אלהים אחרים.
ותגל את ערותה – זהו שבזה צדקיהו את האלה אשר השביעו מלך בבל באלהים.
ותקע נפשי מעליה – כלומר סלקתי שכינתי ממנה שתהיה הפקר למלך בבל אויביה ויחריב העיר ויגלה העם כמו שעשה לשמרון.
וזכר שכאשר ראה השם גלוי תזנותיה ושהיא גלתה את ערותה תקע נפשו מעליה רוצה לומר סרה נפשו ואהבתו ממנה כאשר סרה מעל אחותה מלכות שומרון.
ותגל – מלשון גלוי.
ותגל תזנותיה – וכאשר גלתה זנותה לעשות בפרסום וגלתה את בשר ערותה להלהיב חשק מנאפיה.
ותקע – אז סרה נפשי ורצוני מעליה והיתה שנואה בעיני כמו שסרתה נפשי מעל אחותה אהלה ושנאתיה ור״ל כששמעה הצלחת הכשדים ומרבית טובתם שלחה אליהם מלאכים לקבל פסיליהם לאלוה ומאוד נמשכה אחריהם ובעבור זה סרה נפשי ממנה כמו שסרה מאהלה.
ותגל – אמנם הגם שנקעה נפשה מהם בכ״ז התמידה בזנות דהיינו בע״ז עד שגלתה את תזנותיה ועבדה ע״ז בפרהסיא,
ותגל את ערותה – שעברה שאר עבירות בפרהסיא בלא בושה, כמ״ש ותפשקי את רגליך לכל עובר,
ואז ותקע נפשי מעליה – גזרתי עליה גלות כמו על עשרת השבטים.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
לזכור את ימי נעוריה – עלתה על לבה תאות בני מצרים ששלח צדקיהו אליהם שנאמר: וימרד בו לשלוח מלאכיו מצרים (יחזקאל י״ז:ט״ו).
to remember the days of her youth The desire for the Egyptians rose in her heart, for Zedekiah sent to them, as it is said: "But he rebelled against him by sending to Egypt" (Yechezkel 17:15).
ותרבה את תזנותיה לזכור את ימי נעוריה – שמרד צדקיה במלך בבל ושלח מלאכים למלך מצרים לתת לו סוסים (יחזקאל י״ז:ט״ו).
וכאשר ראתה שנקעה נפש בני בבל ממנה, ותזכר את תזנותיה שבימי נעוריה.
ותרבה, לזכר את ימי נעוריה – כל כך הרבתה תזנותיה עד שזכר לה האל יתברך את הרעות שעשתה בימי נעוריה במצרים.
ובמקום שהיה לה לעשות תשובה ולהתחרט ממעשיה היא לא עשתה כן אבל הרבתה את תזנותיה לזכור נעוריה אשר זנתה במצרים כי כן עתה רצתה לראות עם המצריים.
ותרבה – והיא הרבתה עוד תזנותיה לזכור את הנעשה בימי נעוריה אשר זנתה בארץ מצרים.
ותרבה וגו׳ – הוא מה ששלח צדקיהו מלאכיו מצרים [רש״י].
ותרבה את תזנותיה – ואז התחילה לשאול עזר ממצרים בימי צדקיהו ולעשות ג״כ כמעשה ארץ מצרים.
לזכר – בְּזָכְרָהּ; כרתה ברית עם מצרים נגד נבוכדנאצר.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
וזרמת סוסים זרמתם – רוצה לומר: ריבוי הזרע הזורם מהם; השווה אותם בכך לסוסים.1
1. השווה: ת״י; אלפסי, ערך ׳זרם׳; רש״י ורד״ק. מנחם, ערך ׳זרם׳, סבור שההוראה היא ״שאון״ (שיכול אותיות ״זרם״ – ״זמר״), והוא מביא אף דעה נוספת, המפרשת בהוראת ״זיעה״, פירוש הקרוב למשמע של השורש זר״ם.
ותעגבה על פלגשיהם – על פלגשות׳ להיות להם לפלגש.
אשר בשר חמורים בשרם – אבר תשמיש.
וזרמת סוסים – לשון רבוי תשמיש שמרבים תשמיש יותר משאר כל הזכרים שבבהמה.
And she lusted for their concubinage [Heb. פִּלַּגְשֵׁיהֶם,] for their concubinage, to be a concubine to them.
those whose flesh is the flesh of donkeys [i.e.,] the phallus.
and...is the issue of horses An expression of a profusion of sexual intercourse, for they engage in sexual intercourse more than any other male animals.
זִרְמַת – refers to the stream of semen, like: "A stream (זֶרֶם) of water passed" (Chavakkuk 3:10).
ותעגבה על פילגשיהם – להיות להם לפלגש, שאף על פי שהלכו בדרכי כשדים לא הניחו מעשה מצרים.
זרמת סוסים – לשון ריבוי תשמיש, יותר משאר כל הזכרים שבבהמה. זרמת – קילוח הזרע שבבהמה, כמו: זרם מים (חבקוק ג׳:י׳).
ותעגבה אל פלגשים – שהיו לה במצרים לשלח אליהם לעזרה, לכרות ברית עמם בימי יהויקים.
בשר חמורים – אותו אבר.
וזרמת – זרע.
ותעגבה על פלגשיהם – פירשו המפרשים פלגשים עבדיהם כי פילגשים במקום הזה אנשים לא נשים ויורה על זה אשר בשר חמורים בשרם שהוא כנוי לאבר האיש כמו רר בשרו את זובו או החתים בשרו מזובו (ויקרא ט״ו:ג׳) שהוא כנוי והנכון בעיני שהוא כמשמעו ופירוש על כמו עם וכמוהו ויבאו האנשים על הנשים (שמות ל״ה:כ״ב) והדומים לו אמר כל כך חשקה בהם עד שנדמתה להם כמו פלגשיהם לא נשותיהם ולענין זה נוטה דעת המתרגם שתרגם ואתרעיאת למהוי שמוטא להון בטי״ת בקצת נוסחאות פירוש שמוטא להם ובקצת נוסחאות שמשא כמו שפחה.
אשר בשר חמורים בשרם – טעמו על הפילגשים כי גם ערות הנקבה מכונה בלשון בשר כמו דם יהיה זובה בבשרה (ויקרא ט״ו:י״ט) או טעמו על המצריים ועל הכשדים ועל זה המשל אמר וזרמת סוסים זרמתם כנוי לזרע היוצא כזרם מים היוצא בכח ודמה ערותם לחמורים שהם גדולי בשר ודמה אותם לסוסים שהם שטופים בזמה יותר משאר הבהמות וזכר הספור הזה לגנאי שהמצריים מכוערים במעשיהם ואף על פי כן חשקה בהם ולמדה את מעשיהם המעשים המכוערים והפחותים שבמעשיהם זהו משל פלגשיהם ואף על פי שזכר זנות מצרים בתחילת הענין זכר אותו גם כן בסוף הענין לפי שהיא היתה תחילת זנותה והיא היתה סבת זנותם בכל הזמנים שזנו וזהו שאמר ותפקדי זכרת הזנות שזנית במצרים ואהבת אותם גם כן בארצך לזנות אחרי אלהים אחרים.
ואומרו ותעגבה על פילגשיהם אשר בשר חמורים בשרם אין ראוי לבאר פילגשיהם על האנשים כי אין פילגשים לשון עבדים כמו שחשבו קצת המפרשים, אבל פילגשיהם הם נשים פלגשי המצריים, אבל אומרו אשר בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם אין ראוי לפרשו על אברי המשגל שבנשים ועל זרעיהן כמו שפירשו ה״ר דוד קמחי, אבל ענין הכתוב שאהליבה תעגבה ואהבה את פילגשי המצריים בעבור שהיו פילגשיהם באומרה אליהן שהיה טוב מזלן שנבעלו לאנשים כמו הם מפני שבשר חמורים בשרם באבר המשגל, וזרמת סוסים זרמתם שרב הזרע היוצא מהם וזה היה תכלית הזנות וההפקר שהאשה תדבר לנשים כדברים הפחותים האלה.
על פלגשיהם – כמו אל פלגשיהם.
בשר – כן נקרא אבר התאוה וכן כי יהיה זב מבשרו (ויקרא ט״ו:ב׳).
וזרמת – מרוצת המים יקרא זרם כמו כזרם מים (ישעיהו כ״ח:ב׳).
ותעגבה – חשקה אל פלגשותם להיות להם לפלגש המוכנת למשכב המשגל.
אשר וגו׳ – על אשר אבר התשמיש שלהם גדול כשל חמור וזרמת הזרע שלהם מרובה כזרם שפיכת זרע הסוסים ודרך זונה מופלגת בתכלית ההפקר להתאוות באלה.
פלגשיהם – לשון זכר רד״ק (וגעזעניוס).
על פלגשיהם – עם פלגשיהם, כמו ויבואו האנשים על הנשים.
בשר – כינוי אל אבר התשמיש כמו רר בשרו את זובו.
ותעגבה – עד שהיתה ביחד עם פלגשיהם – ועגבה עמהם ביחד, כי היתה להם כפלגש המיוחדת לזנות ולשפחות, וזה מצד שבשר חמורים בשרם וצריכים פלגשים הרבה, ר״ל שהיתה נכנעת למצרים עם יתר האומות שהיו משועבדות למצרים, שקראם (לקמן ל׳) סומכי מצרים שהם כוש ופוט ולוד.
ותעגבה וגו׳ – לא קותה שהמצרים יחשבוה כאחת מיקרות אוהביה, כי ידעה כי גסי הרוח הם, והלואי ואולי אם תהיה בעיניהם כאוהבת פחותה, כאימה שאין לקוות הרבה ממנה.
וזרמת – מגזרת זרם מים, לשון משל.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
And you remembered [Heb. וַתִּפְקְדִי,] and you remembered.
were squeezed [Heb. בַּעֲשׂוֹת,] an expression of pressing.
בעשות ממצרים – זהו לבדו מן הקל בענין עשוי והענין הזה מפורש למעלה ופירוש למען שדי נעוריך בעבור מעיכת שדיך שערב לך אז זכרת עתה לעשות זמה וזנות גם עתה.
כאילו זכרת זמת נעוריך בעשות דדיך מזמן מצרים ולכן חשקת בהם גם עתה, והנמשל בכל זה הוא שמלכות יהודה חשקה והתחברה למלך בבל כי הוא היה גם כן מלך אשור לפי שנבוכד נצר בשנה הראשונה ממלכותו כבש את נינוה שהיה ראש מלכות אשור ומאז והלאה היה מלך אשור מלך בבל, האמנם העתיק כסא המלכות מן ננוה ושם אותה בבבל ולכן נקרא תמיד מלך בבל עם היותו גם כן מלך אשור, והנה מלכי יהודה התחברו ראשונה עם מלך בבל והיו עובדים את אלהיהם ובוטחים בהם ואחר שמרדו בו עשו אהבתם עם מלך מצרים, וגם היו עובדים אלהיהם, וזהו נמשל כל הספור הזה מהזנות עם אשור ועם מצרים רוצה לומר באהבתם עמהם לעזרה ובעבודת אלהיהם שעשו כמעשיהם, והותרו בזה השאלות השלישית והרביעית:
בעשות – בכמה ספרים כתובי יד מדוייקים העי״ן בשוא לבדו וכן בדפוס ישן ואחרים בחטף פתח.
ותפקדי – ענין זכרון כמו מימים רבים תפקד (יחזקאל ל״ח:ח׳).
בעשות – ענין מעיכה וכתישה במשמוש היד.
ותפקדי – זכרת את הזמה שעשית בנעוריך בעת שהיו דדיך מעוכים וכתושים במשמוש היד מבני מצרים.
למען שדי נעוריך – למען השדיים שהיו מעוכים בידם בימי נעוריך לכן חשקת עוד מהם וכפל הדבר במ״ש ור״ל שעבדה גם אלהי מצרים וזכרה מה שהורגלה בהם מאז.
למען – נראה לי כמו לְמָעֵךְ.
ותפקדי – וחוץ מזה החזקת במעשים מקולקלים של מצרים ומחשבות עמוקות של מינות שהיה לך בנעוריך קודם יצ״מ.
ותפקדי – ותזכרי.
למען – הראוי ״למעך״ (שד״ל).
תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Therefore, Oholibah,' thus says Adonai Elohim, 'Behold, I will raise up your lovers against you, from whom your soul is alienated, and I will bring them against you on every side:
תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
את אשר נקעה נפשך מהם – אשר חזר צדקיהו ושנאם ומרד בהם.
your lovers The Chaldeans, who pleased Hezekiah.
those with whom your soul has become disgusted Whom Zedekiah [in a change of heart] subsequently hated and against whom he rebelled.
מאהביך – בני בבל, אשר נקעה נפשך מהם – שמרדת בם.
לכן, הנני מעיר את מאהביך עליך – שהיו מאהביך מתחילה.
את אשר נקעה נפשך מהם – שמרדת בהם ונקעה שרשו קעע והוא בפלס ורחבה ונסבה או שרשו נקע.
לכן אהליבה כה אמר השם עד ויאמר אלי בן אדם התשפוט את אהלה עתה יספר בעונש שיגיע לאהליבה על אשר זנתה באלהיה אם בשאלת העזר מהאומות ואת אלהיה לא דרשה ואם בעובדה לאלהים אחרים כי כל זה נכלל בזנות והעונש הוא הנני מעיר את מאהביך עליך רוצה לומר שיעורר את לבם לבא להלחם על ירושלם וקרא מאהביך לפי שהיא אהבה אותם וחברתם ועבודת אלהיהם, ואומרו את אשר נקעה נפשך מהם היא נתינת הסבה למה יבאו להלחם בה אחרי שהם היו מאהביה ואמר שהיה זה לפי שבהיותם מאהביה נקעה וסרה נפשה מהם רמז לצדקיהו שמרד במלך בבל ואותו מרד יעוררם לבוא להחריב את ירושלם.
מעיר – מלשון התעוררות.
נקעה – סרתה.
נפשך – רצונך.
הנני מעיר וגו׳ – אעיר עליך לבות מאהביך את אשר נמשכת אחריהם וסרתה רצונך מעצמך מסבת האהבה להם ולא נשאר בך רצון כי הכל עשית כפי רצונם.
והבאתים – אותם אביא עליך להלחם בך בכל סביבך.
לכן אהליבה, הנני מעיר את מאהביך עליך – ר״ל בעת שאעיר את כשדים ללכת עליך למלחמה לא ילכו כשונאים להחריב את הארץ רק כאוהבים המבקשים אהבה, והולכים רק בעבור אשר נקעה נפשך מהם – שעי״כ ילכו להשיב אותך אל אהבתם, כי בתחלה הלך נבוכדנצר להכריח את צדקיהו שישלים אתו ולא יחזיק במרדו ואם היה משלים אתו לא היה מחריב את העיר והמקדש כמבואר בירמיה (סי׳ כ״א וסי׳ ל״ח), ובאופן זה והבאתים עליך מסביב.
תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
the Babylonians and all the Chaldeans, Pekod and Shoa and Koa, all the Assyrians with them; desirable young men, governors and rulers all of them, princes and men of renown, all of them riding on horses.
פקוד ושוע וקוע – ת״י שם מדינות ומקרא מסייעו: על הארץ מרתים עלה עליה (ירמיהו נ׳:כ״א) ועל יושבי פקוד, והפותרים אומרים לשון פקודים ושרים ושלטונים.
וקרואים – שמונץ בלעז.
Pekod, Shoa, and Koa Jonathan rendered [these as] the names of states, and Scripture supports him in the Book of Yirmeyahu: "Upon the rebellious land, march upon her, and upon the inhabitants of Pekod" (Yirmeyahu 50:21). [But] the Commentators say that they are an expression of appointees, princes, and rulers.
and summoned ones Somonz, semonz in Old French, summoned (top people).
פקוד ושוע – שם אומה. ומקרא מסייעו, וכן תרגם יונתן:א פקודאי ושועאי וקועאי. ולפי שאומר הכתוב על כשדים, נראה שהם בַיְיוְרֵש שוּנסו, שהם נחשבים למלכות אשכנז. אף כאן, אף על פי שהם אומותב כולם נחשבים למלכות כשדים. וזהו שאומר: וכל כשדים – כל אומות המשועבדים למלכותו.
שלשים וקרואים – שלטונים וטורנין. ותירגם נציבי פלשתים: טורני פלישתאי. אף כאן אני למד תרגומו כי קרואים נציבים הם.
א. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י מינכן 5, לוצקי 777 במקום ״וכת״י״: ״בספר״.
ב. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777: ״אומר״.
פקוד ושוע וקוע – משפחות אשור הם.
וקרואים – מרוב חשיבתם.
בני בבל וכל כשדים – משאר מדינות בבל.
פקוד ושוע וקוע – שמות תאר לשרים הנזכרים בשם בספר ירמיה נבוזראדן נבושזבן שראצר רב מג (ירמיהו ל״ט:י״ג) ושאר הנזכרים שם פקוד כמו פקיד וכן שוע שם לנדיב גדול וכן קוע שם תאר לשר גדול אף על פי שלא מצאנו לו חבר במקרא.
ויונתן לא תרגם בענין אחר אלא אמר פקודאי ושועאי וקועאי.
כל בני אשור אותם – פירוש באו אותם אותם כמו אתם וכן ואדבר אותך (יחזקאל ב׳:א׳) כמו אתך, וכן וגם היטב אין אותם (ירמיהו י׳:ה׳) אולי י״י אותי (יהושע י״ד:י״ב) והדומים להם.
וקרואים – כמו קרואי העדה (במדבר כ״ו:ט׳), ותרגם יונתן זמנין.
וביאר מי המה הבאים ואמר בני בבל וכל כשדים רוצה לומר שבשאר מדינות בבל פקוד ושוע הם תארים לשרים שיבואו שמה כי פוקד כמו פקיד ושוע הוא תואר לנדיב וקוע הוא כדומה לזה שם תואר לשר גדול, אבל יונתן תרגם פקודאי ושועאי וקועאי לפי שהיו אצלו שמות העמים הבאים שמה למלחמה או שמות השרים שבאו על ירושלם, ובספר ירמיהו (ירמיה לט, יג) נזכרו שמות אחרים נבוזראדן שראצר ושאר הנזכרים שם, ובעבור שמלך בבל היה מולך גם כן על אשור לכן אמר כל בני אשור אותם ופירשו המפרשים אותם כמו אתם רוצה לומר שבאו עם הבבליים, ולי נראה שאין אותם כמו אתם אבל לפי שלמעלה בענין אהלה סיפר מיופי האשורים ותכשיטיהם לכן עתה כשבא לזוכרם פעם שנית אמר כל בני אשור אותם בחורי חמד וגומר רוצה לומר אותם בחורי חמד שזכרתי למעלה שהיו בחורים יפים וחמודים, ובמעלתם והמשלתם היו פחות וסגנים ולענין המלחמה היו כולם שלישים וקרואים שהוא מלשון ושלישים על כולו (שמות יד, ז) וקרואי עדה שהם שמות וכנויים לשרי הצבא, וזכר שכל בני אשור הבאים למלחמה הם רוכבי סוסים כי לא בא שום איש רגלי.
שלשים וקרואים – ברוב הספרים חסר יו״ד קדמאה.
פקוד וגו׳ – שמות עיירות בבבל.
אותם – עמהם.
פחות וסגנים – מין שררה.
שלישים – שרים ומושלים.
וקרואים – ר״ל גדולים נקראים לכל דבר חשיבות וכן נשיאי עדה קריאי מועד (במדבר ט״ז:ב׳).
בני בבל וגו׳ – עכשיו יפרש מי הם הבאים.
אותם – יבואו עמהם.
פקוד ושוע וקוע – נראה שהם תארי גדולה ושררה. פקוד – לשון פקיד. שוע – ענין שררה, כמו בישעיה ל״ב:ה׳, ואיוב ל״ד:י״ט. וקוע – לא נודע. ואולי מן קועא בלשון תלמוד שענינו צואר, כי על דרך שנקראו השרים ראשים, יתכן שנקרא מי שהוא תחת הראש בשם צואר. והקרוב יותר שהם שמות שררה בלשון אשור, והם דבקים למה שאחריו, אף על פי שאין כן דעת בעלי הטעמים. ולדעת יונתן ושאר הקדמונים חוץ מיירונימוס שלשתם שמות מדינות. ויש מביאים ראיה לזה מדברי ירמיה (נ׳:כ״א) ואל יושבי פקוד. ואני חושש שמא הקריאה הנכונה ואל יושביה פקוד חֶרֶב. כי חֲרֹב איננו פעל יוצא.
וקרואים – קריאי עדה.
פקוד שוע וקוע – שמות מדינות כן ת״י.
אותם – כמו אתם.
בני בבל פקוד ושוע וקוע – הם העמים שסרו למשמעת בבל,
וכל בני אשור אותם פי׳ הנני מעיר את מאהביך וכל בני אשור (הנני מעיר) אותם, ר״ל שגם הם יזכרו אהבתך הקדומה ויבואו להשיב את האהבה אל איתנה כבתחלה, ועז״א בחורי חמד וכו׳ שהם היו האוהבים שלה.
פקוד ושוע וקוע – שמות גדולה ואצילות, פקידים ושועים (נדיבים); וקוע – בלשון ארמי ר״ל גרון, ואולי כאן הוראתו נטוי גרון.
They shall come against you with weapons, chariots, and wagons, and with a company of peoples; they shall set themselves against you with buckler and shield and helmet round about. And I will commit the judgment to them, and they shall judge you according to their judgments.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
ובאו עליך הצן – שם עצם על משקל ״בקר״ ו״חדש״, ויש אומרים1 שפירושו אוסף, אולם אני מפקפק בכך.
1. נראה, שלדעתו תיבת ״הצן״ משמשת כשם כללי לכלי-נשק המפורטים בהמשך הפסוק. כך פירשו גם ת״י ורד״ק, וכך נמצא גם בגלוסות של כ״י רואין – אצול, ערך ׳הצן׳. על פירושים אחרים המוצעים לתיבת ״הצן״ עיין: אלפסי, ערך ׳הצן׳; מנחם, ערך ׳צן׳; דונש, תשובות על מנחם, עמ׳ 59; רש״י ורד״ק.
הצן – פירש דונש אחד מכלי המלחמה הוא ואני אומר לשון הקפות מחנות כמו ולצנינים בצדיכם (במדבר ל״ג:נ״ה) ולמשירין מקפנכון הצן.
[מנחם פירשו כמו צנה וסוחרה אמתו (תהלים צ״א:ד׳) ואין דונש מודה לו והתרגום שמתרגם וייתון עלך במאני זיינא מסייע לדונש.]
הצן כמו בהוצן ויש משמע הוצן כמו חוצן מן והביאו בניך בחוצן (ישעיהו מ״ט:כ״ב) שפירושו זרוע וכן ובאו עליך הוצן ועניינו חיל כמו וזרועות הנגב (דניאל י״א:ט״ו) שפירושו וחיילות הנגב.
ונתתי לפניהם משפט – מה שעלי לשפוט אעשה אותם שלוחי לעשות המשפט.
במשפטיהם – משפט שלא כתבתי בתורתי והוא ממשפטי נימוסיהם ואיזה זה זה סימוי עינים שעוורו את עיני צדקיהו.
weapons [Heb. הֹצֶן]. Dunash (p. 59) explained it as one type of weapon, but I say that it is an expression of the surroundings of camps like: "and camps (וְלִצְנִינִים) in your sides" (Bemidbar 33:55), [which Onkelos renders:] and camps surrounding you. Menachem (p. 150) explains הֹצֶן like (Tehillim 91:4): "His truth is an encompassing shield (צִנָה וְסֹחֵרָה), but Dunash does not agree with him, and the Targum supports Dunash, rendering: they will come upon you with weapons. הֹצֶן is like בְּהֹצֶן, with weapons, and הֹצֶן could mean the same as חֹצֶן, from: "and they shall bring your sons בְּחֹצֶן" (Yeshayahu 49:22),which means with the arm, and so too: "And they will come upon you הֹצֶן," meaning [as with] an army, as, "and the arms (וּזְרוֹעוֹת) of the south" (Dan. 11:15), meaning the armies of the south.
and I shall place judgment before them What is incumbent upon Me to judge. I will make them My agents to execute the judgment.
with their judgments A judgment that I did not write in My Torah, but which is one of the judgments of their customs, and what is it? Blinding the eyes, that they blinded Zedekiah's eyes.
ובאו עליך הצן – הביא מנחם בחלק אחד עם צנה וסוחרה אמתו (תהלים צ״א:ד׳), במחברת צד״י. והשיב לו דונש בן לברטא שאינו ממחברת צד״י אלא ממחברת היו״ד. ואינו כאשר דמית, שאם כן היה טעמו מתחת נקוד בשתי נקודות הקמיצהב הקטנה, כאשר ינקד הסופר כמו חוגר חגורה (מלכים ב ג׳:כ״א). ומעיניין הפסוק תדע שאין הוצן מגיזרת צינה, בהביאה בפסוק: הצן צינה ורכב וגלגל ובקהל עמים, לא היה כופל בפסוק צינה. מיכאן למדנו שאין הצן צינה. ועוד אביא לךג עד מבטא ונאמן, כי כל מִילַה עלי משקל הצן שהטעם בה מלמעלה פתוחה כפתוחה קטנה, ולא תהיה נופלת על פעל, אלא על שם דבר כמו: בוסר, גומא, עופר,ד בושם. כולם טעמם מלמעלה והם פתוחים, והפועלים טעמם מלרע והם קמוצים, כמו בוחן וסואן עונן וחונן. והתבונן ואל תתאונן.
ואומר דונש: כלי מלחמה שהורגים בו את האדם ואיני יודע היאך שמו. וכן תירגם יונתן: וייתון עלךה במאני זיינא.
ונתתי – אותך.
לפניהם – בידיהם.
משפט – לעשות ממך משפט.
ושפטוך במשפטיהם – כמשפטי האומות, משפט שלא כתבתי בתורתי. ואיזה הוא משפט? זהו סימוי עיניים שסימא את עיני צדקיהו.
א. כן בכ״י מינכן 5, ובדומה בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי הושמט: ״בחלק אחד... בן לברט״.
ב. כן כנראה צ״ל. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994: ״הקמיעה״.
ג. כן כנראה צ״ל. בכ״י לוצקי 777: ״אבי מלך״. בכ״י מינכן 5, פרמא 2994, פריס 162: ״אבימלך״.
ד. כן כנראה צ״ל. בכ״י לוצקי 777: ״עופה״. בכ״י מינכן 5: ״עיפה״. המלה חסרה בכ״י פרמא 2994, פריס 162.
ה. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777: ״ויתון עלי״.
הוצן – פוּנְיֵינְט, מלשון ולצנינים בצדיכם (במדבר ל״ג:נ״ה) ואינו לשון צנה שהרי אומר צנה ומגן.
ישימו עליך – מלחמה. כמו ויאמר אל עבדיו שימו וישימו על העיר (מלכים א כ׳:י״ב).
ובאו עליך הצן – שם לאחד ממיני המרכבות או לאחד מכלי הזין ואין לו חבר במקרא ואפשר שהוא שם לכלל כלי הזין וכן תרגם יונתן וייתין עלך במאני זיינא ברתיכין וגלגלין.
ואדוני אבי ז״ל פירש כמו חוצן בחי״ת מן והביאו בניך בחוצן (ישעיהו מ״ט:כ״ב), שפירושו זרוע והחיל יקרא זרוע כמו וזרועות הנגב (דניאל י״א:ט״ו), שפירושו חיילותא.
צנה ומגן וקובע ישימו עליך סביב – כתרגומו מזויינין בעגילין וקולסין ימנון עלך. וקובע בקו״ף ומלרע ועניינו ידוע שהוא כלי מגן על הראש.
ונתתי לפניהם משפט – אתן המשפט לפניהם שישפטוך כלומר תהיה ידי עמהם להחריבך.
ושפטוך במשפטיהם – את אהבת מנהגם ומשפטיהם לפיכך אתן אותך בידם שישפטוך כמו שמנהגם לשפוט המורד והפושע והמשפט הוא ששחט בני צדקיהו לעיניו וגם כל שרי יהודה שחטו ואת עיני צדקיהו עור (ירמיהו נ״ב:י׳-י״א).
ואומרו ובאו עליך הוצן יש מפרשים אותו על כלל כלי הזין, והרד״ק פירש בשם אביו שהוצן כמו חוצן שהוא לשון זרוע מן והביאו בניך בחוצן (ישעיה מט, כב), והחיל יקרא זרוע יאמר שיבואו הבבליים והכשדיים עליהם בזרוע גדול רכב וגלגל שעליו תגלגל המרכבה ובקהל עמים רבים שהם הרגליים שיבאו למלחמה, ובעבורם אמר צנה ומגן וקובע ישימו עליך סביב, ולפי שהם ילחמו מלחמות ה׳ וישפטו משפטו על הרשעים ההמה לכן אמר ונתתי לפניהם משפט כאילו הבבליים ואשורים יהיה שופטים ושוטרים בין השם ובין ישראל והם ישפטוהו כפי רשעתו במשפטיהם ר״ל במשפטים שיעשו בהם כי הם לא יחריבו ירושלם בכוחם וגבורתם אבל קנאת השם צבאות תעשה זאת.
(הצן – אמר המגיה במקראות ויניציאה חדשים מקרוב באו כתוב בגליון ס״א חצן בחי״ת וטעות גמור הוא שהרי כל המפרשים פרשוה בה״א ואף למאן דמפרשי ליה לשון זרוע כתבו שהוא כמו חצן בחי״ת ועיין רד״ק כאן בפירוש ובשרשים שרש הצן ומה שכתב רש״י כאן ועוד ראיה ממס״ג מערכת אות ה״א דנמסר שם שטה מן ל״א קריין ה״א ולית דכוו׳ ובכללן הצן ע״כ.
צנה ומגן – שם כלי מלחמה עשוי להציל ולהגן ממכת חרב וחנית.
וקובע – היא כלי מגן על הראש כמו ונתן קובע נחשת על ראשו (שמואל א י״ז:ל״ח).
הוצן – בהוצן והוא שם כללי לכל כלי המלחמה.
רכב וגלגל – ברכב ובגלגל הם אופני הרכב.
ישימו עליך – ר״ל את אלה ישימו על עצמם לבוא עליך מסביב.
ונתתי – אמסור בידם המשפט והם ישפטו אותך כמשפטיהם שיעשו בך כאלו הם שלוחים לעשות משפט.
הוצן – כמו חוצן (ישעיה מ״ט:כ״ב), שענינו זרוע, וזרוע נאמר על חיל וצבא (דניאל י״א:ט״ו, כ״ב, ול״א). וענינו בצבא (ר׳ יוסף קמחי). וכן הוא ברש״י בפירוש שני, אשר אמנם איננו בכתב יד שלי.א
וראזנמילר וגעזעניוס פירשו על פי לשון כושי, שקוראין לברזל חַצִין, יבאו עליך בכלי ברזל.
א. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן חסר: ״וכן הוא ברש״י... בכתב יד שלי״.
הצן – כמו והביאו בניך בחצן מין מרכבה, עז״א הצן ורכב.
צנה ומגן – על הגוף (צנה מגין בפני חרב, ומגן בפני חץ, וצנה מקיף מג׳ רוחות).
ונתתי לפניהם משפט – אבל בבואם אז אערוך לפניהם המשפט שיש לי עליך על שזנית תחת בעלך, כמ״ש (ירמיהו א׳) ובאו ונתנו איש כסאו פתח שערי ירושלים וכו׳ ודברתי משפטי אותם על כל רעתם, שמצייר שחיל בבל יהיו השופטים וה׳ יהיה הבע״ד אשר יסדר טענותיו לפניהם, ומצד זה יעשו בה שני מיני משפטים,
א. מצד הבע״ד שהוא ה׳, שמצד זה יעשו הפסק דין והעונש כפי משפטי ה׳ ודינו,
ב. מצד השופטים שהם בפ״ע יענשו אותה כפי נמוסיהם ודיניהם, על הראשון אמר ונתתי לפניהם משפט – ועל השני אמר ושפטוך במשפטיהם – ועתה מפרש שני מיני העונשים, נגד מ״ש ונתתי לפניהם משפט שהוא המשפט שיתן ה׳ לפי דתיו וחקיו אומר
חוצן – פירשוהו להוראת ברזל, Eisen בלשון אשכנז, או הוא כמו חוסן וענינו חיל.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
I will set My jealousy against you, and they shall deal with you in fury; they shall take away your nose and your ears; and your residue shall fall by the sword. They shall take your sons and your daughters; and your residue shall be devoured by the fire.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אפך ואזניך – הם תפארת הפרצוף ולהם המשיל הכהונה והמלכות.
ואחריתך – שאר העם.
ואחריתך תאכל באש – ושפר ארעיך שהן אחריות לישען עליהם לפרנסה.
your nose and your ears They are the beauty of the countenance, and to them he compared the priesthood and the kingship.
and your survivors The rest of the people.
and your residue will be consumed by fire And the best of your land, which is the security upon which to rely for a livelihood.
אפיך ואזניךא יסירו – לפי שאמר למעלה ותפקדי את זמת נעוריך (יחזקאל כ״ג:כ״א), פוקדים עליך זמת נעוריך, שעושין לך כמו שעושין לזונה המנאפת תחת אישה.1ב והיאך עושין לה? בעלה כורת חוטמה ואוזניה ומסיר אותה מעל פניה כדי שתהא מגונה בעיני הבריות ולא תזני עוד. ודמיון הוא: אפיך ואוזניך – הם שרים נכבדים, שהם תפארת המלכות, כאף שהוא הדר פנים, שהורגים אותם, כמו: ואת בני צדקיהו שחטו (מלכים ב כ״ה:ז׳) לפניו, ויקח רב טבחים את שריה כהן הראש ואת צפניה כהן המשנה ואת שלשת שמרי הסף (ירמיהו נ״ב:כ״ד), ומעיר לקח סריס אחד (ירמיהו נ״ב:כ״ה), ויך אותם מלך בבל {וימיתם} ברבלהג בארץ חמת (מלכים ב כ״ה:כ״א).
וזהו שאמר: ואחריתך בחרב תפול – שהם בניך ובנותיך והורגים אותם, ואת בני צדקיהו שחטו לעיניו (מלכים ב כ״ה:ז׳). שרצון כל אדם שיהו בניו על אחריתו.
ואחריתך תאכל האשד – היא הנחלה שאדם מוריש באחריתו לבניו. ותרגם יונתן: שפר ארעך תיתוקד בנורא. אילו נכסים שיש להם אחריות לישען עליהם לפרנסה. סמכו חכמים מיכן לכתוב בכתובה: שפר ארג נכסין. וכן מצינו: וישרוף את בית י״י ואת בית המלך ואת כל בתי ירושלם ואת כל ביתה הגדול שרף באש (ירמיהו נ״ב:י״ג).
אפך ואזניך יסירו – זה המשפט יעשו אותו לאשה מזנה תחת בעלה שיסירו ממנה האזנים והאפים שהם הנחירים והם הדרת פנים וכן למי שרוצים לשפוט בחימה יסירו ממנו הנחירים והאזנים והעינים וזה משל למלכות ולכהונה שהוסר ממנה, אפך הוא משל למלך כמו אפך כמגדל הלבנון (שיר השירים ז׳:ה׳), שהוא משל למלך כי המלך הוא גבה ורם על כל העם וכן האף הוא גבוה על הפנים ואזניך הוא הכהן המשמיע קול לאזנים בבואו אל הקדש בפעמוני הזהב ותרגם יונתן ואפך ואזניך יסירו רברבך ויקירך יגלון.
ואחריתך בחרב תפול – תרגם יונתן ועמיך בחרבא יתקטלון נראה כי דעתו היה לפרש ואחריתך שהוא כנגד הראש שזכר ואם הגדולים נקראים ראש העם יקרא אחרית שהוא כנגד הראש כמו שאמר טוב אחרית דבר מראשיתו (קהלת ז׳:ח׳) כי הגדול הוא ראשית ותחילה לעם יוצא ובא לפניהם.
המה בניך ובנותיך יקחו – יקחו אותם לעבדים וישבו אותם על דרך שנאמר נתן בניו פלטים ובנותיו בשבית (במדבר כ״א:כ״ט) ופירושו פלטים מחרב כי ברוב לא יהרוג האויב הקטנים והקטנות אלא ישבה אותם לגדלם עמו לעבדים ולשפחות.
ואחריתך תאכל באש – אמר אחריתך על הבתים הנשארים אחרי האדם במותו וכן כתוב ואת כל בתי ירושלם ואת כל בית גדול שרף באש (מלכים ב כ״ה:ט׳) ותרגם יונתן ואחריתך ושפר ארעיך.
והוא אומרו ונתתי קנאתי בך ועשו אותך בחמה רוצה לומר אתן קנאתי בך על ידיהם והמה יעשו אתך בחמה נקמה רבה, ואמנם אומרו אפך ואזניך יסירו ואחריתך בחרב תפול רוצה לומר שיעשו בה הנקמה שעושים באשה המנאפת תחת בעלה כי הנה מפני מה שהעזה פניה עם הנואף ואזניה שמעו דברי הניאוף כדי שיהיה לבשתה וכלימתה יכרתו לאשה הזונה האף והשנים ואחר זה יכריתו שולי מלבושיה כדי שתגלה רעתה בקהל, וזהו הנהוג לעשות לנשים הזונות מתחת בעליהם, ולכן אמר כאן כפי המשל הזה אפך ואזניך יסירו כמו שיכרתו לזונה האף והאזנים, ואחריתך בחרב תפול רוצה לומר אחרית השולים שמצד אחור על העגבות תפול בחרב שיכרתו אותה אחרית וזהו תכלית הבושה והכלימה.
ולפי שכל זה אמר כפי המשל ביאר הנמשל באומרו המה בניך ובנותיך יקחו והוא הנמשל באף ובאזנים, ואחריתך תאכל באש שהוא רמז לבית המלך ובית כל השרים שנשרפו באש שהוא הנמשל למה שאמר ואחריתך בחרב תפול, ויש מפרשים האף על המלך והאזנים על הכהנים ואינו נכון.
קנאתי – ענין כעס כמו הם קנאוני בלא אל (דברים ל״ב:כ״א).
אפך – הוא החוטם.
ונתתי קנאתי בך – אתן בך כעסי ויעשו עמך משפט בחמה ויסירו ממך אפך ואזניך כדרך משפט הזונות בכדי לנוולה.
ואחריתך – סוף הפרצוף ושאריתו תפול בחרב.
יקחו – בשבי.
ואחריתך – על הבתים והשדות יאמר הנשארים אחרי מות האדם.
אפך ואזניך יסירו – הזכיר Caelius rhodiginus (Lect. antiq 21.45) שהיו המצרים כורתים החוטם לאשה מנאפת. וכאן הוא משל לגדולי העם, המלך והשרים. ונמצא בדברי הימים למלכי פרס כי Amestri אשת אחשורוש (Serse), כשידעה כי בעלה היה מנאף עם אשת אחיו, כרתה אפה ואזניה. ואולי כך היה המנהג בבבל ופרס לעשות כן למנאפות.א
א. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן חסר: ״ונמצא בדברי הימים... למנאפות״.
ונתתי קנאתי בך שאעמוד נגדך כאיש המקנא לאשתו על אשר זנתה תחתיו, ונגד מ״ש ושפטוך במשפטיהם אמר ועשו אותך בחמה שיעשו המשפט דרך חמה וכעס, ומפרש נגד מ״ש ונתתי קנאתי בך אפך ואזניך יסירו – יתנהגו עמך כמו שיעשו לאשה שזנתה תחת בעלה שיסירו את חטמה ואזניה כדי שתמאס בעיני הזונים, ועל שהעיזה פניה, ועל שהטתה אזניה לדברי עגבים,
ואחריתך בחרב תפול פי׳ רי״א שהמנהג לעשות חרפה להזונה שיכריתו שולי בגדיה בחרב, והיא הבושה היותר גדולה שישארו עגבותיה חשופי שת לקלון מתמיד, ונגד מ״ש ועשו אותך בחמה שהם בפ״ע יעשו משפט אחר לפי חמתם, אמר המה ר״ל המשפט שיעשו המה בפ״ע חוץ ממשפטי, יהיה מה שבניך ובנותיך יקחו בשבי,
ואחריתך תאכל באש הוא מה ששרפו בית ה׳ ובית המלך, ור״ל שכפי משפטי ה׳ היה די להסיר תפארתה ולקצץ את הרשעים בחרב, והם יוסיפו הגלות ושריפת בהמ״ק.
אפך וגו׳ – זה היה עונש המנאפות לפי משפטי הארצות הנזכרות בסימן זה.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
והפשיטוך – אשר זנית תחת בעלך בשביל כלי תפארתך שנתתי לך אני מפשיטן ממך. כמו שעושים לזונה כשהיא מזנה תחת בעלה שמפשיטין בגדיה מעליה ונוטלין ממנה כלי תפארתה.
והפשיטוך את בגדיך ולקחו כלי תפארתך – אפשר שזה נאמר על בגדי כהונה ועל כלי בית המקדש או נאמר על כל שלל העיר בין בבית המקדש בין בשאר הבתים.
ואומרו ויפשטו את בגדיך ולקחו כלי תפארתך רמז בו למלכות ולכהונה ולכל כלי בית המקדש שהם היו כלי תפארת האומה שהכל לקחו והסירו מהם.
Thus I will make your lewdness to cease from you, and your prostitution brought from the land of Egypt; so that you shall not lift up your eyes to them, nor remember Egypt anymore.'
תרגום יונתןר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
ב. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״ומניחה״.
ולא תשאי עיניך אליהם – עוד לזנות.
והשבתי זמתך ממך – כי מיום שגלו לא עבדו עכו״ם.
ואמר והשבתי זמתך ממך ואת זנותך מארץ מצרים להגיד שאחרי שתחרב ירושלם וילכו בגלות לא יעבדו עוד עבודה זרה ועליו אמר והשבתי זמתך ממך, ולפי שהם היו בוטחים במלך מצרים שיבא לעזרם כנגד מלך בבל הגיד להם שלא יהיה כן והוא אומרו ואת זנותך מארץ מצרים ולא תשאי עיניך אליהם ומצרים לא תזכרי עוד לבקש מהם עזרה וכפי מה שפירשתי בפסוקים האלה הותרה השאלה החמישית.
והשבתי – ענין בטול ומניעה.
והשבתי – בעבור מרבית הצרות הבאות לא תהיה עוד רדופה אחר הזמה ואחר הזנות שנתקעה בלבך מארץ מצרים.
ולא תשאי וגו׳ – כפל הדבר במ״ש ר״ל בני בבל יבואו עליה למלחמה והם יהיו שלוחי המשפט ויהרגו השרים והמושלים ויתר העם ומהם יקחו בשבי וישרפו בה״מ ובתי הגדולים וישללו חמדת עשרם ומגודל הצרות לא תפנה עוד אל הגלולים ולא תזכור באלהי מצרים.
ולא תשאי עיניך אליהם – לא תוכלי עוד להשען על מלך מצרים כאשר עשה צדקיהו, כי לא יהיה עוד בך מלך וממלכה.
זמתך. זנותך – כבר התבאר (פסוק ח׳) ונגד זמתך שהוא השתקעות המחשבה בזנות, אמר ולא תשאי עיניך אליהם, ונגד זנותך מא״מ, אמר ומצרים לא תזכרי עוד.
והשבתי – ועי״כ אשבית את זמתך שהם המחשבות העמוקות בזנות, דהיינו המינות והדיבוק בעכו״ם, כי מאז נבטלה עבודת כו״ם,
ואת זנותך מארץ מצרים שמאז לא בטחו עוד במצרים,
ולא תשאי עיניך אליהם אל הזמה וע״ז,
ומצרים לא תזכרי עוד – כי נפלו גם מצרים, ובני יהודה שבא לשם נהרגו עמהם.
תרגום יונתןר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
those you hate The Chaldeans, against whom you rebelled.
ביד אשר שנאת – כמו שאומר למעלה {ו}את כל אשר אהבת על כל אשר שנאת (יחזקאל ט״ז:ל״ז), כך אומר בכאן. למעלה הוא אומר: הנני מעיר את מאהביך עליך (יחזקאל כ״ג:כ״ב), ואחר כך הוא אומר: הנני נותנך ביד אשר שנאת.א
א. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777: ״שנאתי״.
ביד אשר שנאת – בני בבל.
אשר נקעה נפשך מהם – ומרדת בם.
כי כה אמר י״י הנני נותנך – הנו״ן בקמץ לנקבה ומשפטה בצרי אלא הוא כמו שכתבנו כי כשמדבר כנגד הכנסה מדבר פעם לשון זכר ופעם לשון נקבה ושנה הענין הזה עוד לחזק.
וחיזק הנביא הייעוד הזה באומרו כי כה אמר השם אלהים הנני נותנך ביד אשר שנאת רוצה לומר ביד מלך בבל והכשדיים, כי עם היות שאמרתי למעלה ביד מאהביך לפי שהיית אוהב אותם בראשונה הנה עתה אחרי שצדקיהו מרד בנבוכד נצר כבר נעשו שונאיך הכשדיים לפי שנקעה וסרה נפשך מהם.
ביד אשר שנאת – הם הכשדים שמרדת בהם.
אשר נקעה – אשר סרתה נפשך מהם לשנאותם וכפל הדבר במ״ש.
כי כה אמר ה׳ הנני נתנך ביד אשר שנאת – ר״ל הגם שתחלה אמר הנני מעיר את מאהביך שבעת יתעוררו לצאת על ירושלים יהיה מצד האהבה שירצו שישראל ישובו להיות בברית אתם ולא יהיה ראוי שיעשו לה כל אלה, אבל בעת שאתן אותך בידם עת יכבשו העיר, אז תהיה ביד אשר שנאת, יהיה מצד השנאה, שאז יבער בלבם השנאה שנולדה ע״י שנקעה נפשך מהם ויתנהגו כאויבים וצוררים, ולכן
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
They shall deal with you in hatred, and shall take away all your labor, and shall leave you naked and bare; and the nakedness of your prostitution shall be uncovered, both your lewdness and your prostitution.
תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
זנוניך – ואמר זנון מן זנה בהכפל עי״ן הפעל כמו הגיגי מן הגה.
ולכן אל תדמי בלבך שיעשו עמך כאוהבים אבל בהפך שיעשו אותך בשנאה וילקחו כל יגיעך והם שדות וכרמים ובתים אשר בנית וכל ממונך, באופן שיעזבוך עירום ועריה ושתגלה ערות זנוניך והוא הנמשל ג״כ במה שאמר למעלה במשל ואחריתך בחרב תפול.
ועשו אותך – יעשו עמך דברים בשנאה ויקחו כל עשרך אשר יגעת לאספה ויעזבו אותך ערום ועריה מבלי לבוש.
ונגלה – אז יהיה נגלה חרפת זנותך כי מגמול המעשה יגולה ויוודע מעשה העון.
וזמתך ותזנותיך – כפל הדבר במ״ש לפי מרבית הזנות ויאמר על העכו״ם המחולפים.
ערות זנוניך – היא רוב הזנות שזנית בפועל.
וזמתך – היא השתקעות המחשבה בזנות ר״ל ראוי לעשות אלה לך.
ועשו אותך בשנאה – לא מצד האהבה הקודמת רק מצד השנאה של עתה, ועי״כ ולקחו כל יגיעך ועזבוך ערם ועריה שהחריבו הכל ולא השאירו כלום ונגלה אז לא יכסו עליך כלל רק יגלה ערות זמתך.
תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
These will be done [Heb. עָשׂה,] an expression of continuous action, faisant in French, doing (gerundive).
עשה אלה לך – דין הוא לעשות לך כל הרעות האמורות בפרשה זאת מפני אשר זנית אחרי גוים ונטמאת.
עשה – ראוי לעשות אלה לך.
עשה אלה לך – מקור כלומר אלה שיעשה לך בעונש עונותך הוא בזנותיך. עשה בחולם ומקור בשקל בבנותיך.
עשה אלה לך בזנותך אחרי גוים רוצה לומר והנה יעשה כל הרעות האלה לך מלך בבל בעון אשר זנית אחרי גוים שהלכת מצרים לעזרה, ואומרו עוד על אשר נטמאת בגלוליהם אינו כפל ענין במלות שונות כמו שחשבו המפרשים אבל היו שתים רעות נכללים בזנות שזכר באומה. הא׳ במה שבטחו במלכי הגוים וחשבו להעזר מהם ואת השם אלהי ישראל לא דרשו. והב׳ על אשר עבדו את אלהיהם ועשו כמעשיהם ועזבו תורת ה׳. ועל שתי הרעות האלה אמר כאן עשה אלה לך בזנותך אחרי גוים והזנות הוא שהיה בוטח בהם ומתחבר אליהם, והפשע השני היה על אשר נטמאת בגלוליהם והוא בעבודת אלהיהם.
עשה אלה לך – מלת עשה בה״א ועיין מה שכ׳ בעל המסורת בירמ׳ כ״ב שיש ספרים נמ׳ זה בוא״ו במקו״ם ה״א עם עשו תעשו דהתם וכבר ביררתי זה הענין שם בסייעתא דשמיא ועיין עוד מ״ש בירמיה ד׳.
עשה אלה לך – אלה הדברים נעשו לך בגמול שזנית אחרי עבודת כוכבים ויפרש אמריו לומר על אשר נטמאת בגלוליהם לקבלם לאלוה.
עשה אלה לך הטעם שיעשה לך העונש הגדול הזה, הוא מפני ג״ד,
א. בזנותיך אחרי גוים שירדת מצרים לעזרה ועל ה׳ לא בטחת
ב. על אשר נטמאת בגלוליהם שעבדו עכו״ם כמוהם ועשו כתועבותיהם.
עשה – יֵעָשֶׂה.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
בדרך אחותך הלכתא – שהלכו שבט יהודה ובנימין אחר עבודה זרה כעשרת השבטים. כעיניין שנאמר: בגודהב אחותה יהודה ותלך ותזן גם היא (ירמיהו ג׳:ח׳).
ונתתי כוסה בידך – ולפיכך דין הוא שישתה יהודה ובנימן אותו כוס של פורענות ששתו עשרת השבטים, כמו שגלו שבטים עשרה בג׳ פעמים כעיניין ששנינו בסדר עולם: אמר ר׳ יוסי כשתמצא לומר אילו מתוך שלש ואילו מתוך שלש,ג לקיים מה שנאמר: בדרך אחותך הלכת ונתתי כוסה בידך.
א. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 777: ״הולכת״.
ב. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בגיליון כ״י לוצקי 777: ״בגידה״.
ג. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777 הושמט ע״י הדומות: ״ואילו מתוך שלש״.
כוסה בידך – לשתות.
בדרך – מבואר הוא.
וכיון שבכל זה בדרך אחותך שמרון אהלה הלכת בבטחון הגוים ובע״ז לכן אתן כוסה בידך.
בדרך – לפי שהלכת בדרך אהלה אחותך לכן אתן בידך את כוס החמה לשתותה כמו ששתתה היא (המשיל חמת ה׳ לכוס מלא יין המשכר ומבלבל דעת האדם).
ג. בדרך אחותך הלכת אחר שהלכת בדרך אחותך הגם שכבר ראית עונשה ולא לקחת מוסר, לכן ונתתי כוסה בידך – ראוי שתשתה כוס של מים המאררים ששתתה היא.
תרגום יונתןר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
מרבה להכיל – תואר ל״כוס״, כלומר שהיא גדולה יותר מכדי לשאת.1
1. ריב״ג, אללמע, עמ׳ 57, 127 (רקמה, עמ׳ ע״ב, ק״נ) ורד״ק ביארו גם הם את תיבת ״מרבה״ כשם תואר המתאר את תיבת ״כוס״. רד״ק סבור, כי תיבת ״להכיל״ מוסבת על תיבת ״כוס״, ופירשה כמשמעה.
מרבה להכיל – יתירה מלהכיל כמו מלסבול.
too much to bear Too much to contain, like to bear.
כוס אחותך תשתי – בדרך אחותך הלכת (יחזקאל כ״ג:ל״א), לפיכך דין הואא שכוס אחותך תשתה.
העמוקה והרחבה – אותו כוס הגדול הוא, וזהו אותו שתהיה לשחוקב וללעזג כשתגלה בין האומות.
מרבה להכיל – אף על פי שהוא עמוק ורחב ומחזיק הרבה,ד כמו: אלפים בת יכיל (מלכים א ז׳:כ״ו).
כה אמר, תהיה – פירושו הכוס תהיה לצחוק וללעג פירוש שהגוים יצחקו וילעגו על רוב הפורענות הבא עליך.
מרבה להכיל – תאר לכוס שהיה רבה להכיל ולהחזיק יין תרעלה רב.
וביאר ענין הכוס באומרו כוס אחותך תשתי העמוקה והרחבה רוצה לומר שאותו כוס ששתה אהלה היתה עמוקה לצד מטה ורחבה לצד מעלה כפי רוב הסם המות שהיה בתוכה, ולכן תהיה לשחוק וללעג לכל העמים כי ילעגו ממך ועל הכוס אמר מרבה להכיל רוצה לומר שהיה הכוס גדולה להכיל משקה הרבה.
להכיל – לסבול כמו ומי מכלכל את יום בואו (מלאכי ג׳:ב׳).
כוס אחותך – הכוס ששתתה אחותך תשתי גם את.
העמוקה – אשר היא עמוקה ורחבה ומחזקת הרבה.
תהיה לצחוק – הבריות יצחקו בך וילעגו עליך בשיעור גדול עד שתהיה מרובה להכיל ולסבול כל הצחוק והלעג.
(לב-לג)תהיה לצחוק וללעג מרבה להכיל – נראה לי (היום י״ט אייר תרכ״ה) תהיי לצחוק וללעג כאיש המתפאר שהוא מכיל יין הרבה, שהוא יכול לשתות הרבה בלי שישתכר, כי בשתותך הכוס הזאת שכרון ויגון תמלאי; ותהיה הקריאה מַרְבֶּה (איש המכיל הרבה) או מַרְבָּה (אשה המכילהא הרבה).ב
א. כן בלוח התיקונים בדפוס ראשון.
ב. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן מופיעה מהדורה קמא: ״מרבה להכיל – נראה לי הכוס ההיא היא גדולה יותר מדי שיוכל אדם להכיל בקרבו כל המשקה אשר בה, לפיכך תשכרי ותהיי לצחוק וללעג.״
לצחק וללעג – הלעג הוא יתר מן השחוק, כמ״ש (ירמיהו כ׳ ז׳).
כה אמר ה׳ כוס אחותך תשתי ר״ל שתגלי כמוה,
העמקה והרחבה להחזיק משקה הרבה ועדיין יש בו הרבה מן המים המרים עד שיש די להשקות גם אותך,
תהיה לצחק – ר״ל כמו ששומרון שתתה את הכוס שלש פעמים, כי שלש גלויות גלו ע״י סנחריב כן שתתה ירושלים את הכוס ג״פ שגלו ג״פ ע״י נבוכדנצר כמ״ש בישעיה כל ראש לחלי וכו׳ עי״ש בפעם א׳ תהיה לצחק – ובפעם השני ללעג שהלעג הוא יותר מן הצחוק שהצחוק הוא גם שלא בפניו והלעג רובו בפניו, ובפעם הג׳ מרבה להכיל יהיה הלעג רב כ״כ עד שלא תכילנו עוד כי אז תחרב לגמרי.
מרבה – מְרֻבֶּה, יותר מדאי שאי אפשר להכיל ולסבול.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
שכרון ויגון תמלאי – אותו השכרון הוא היגון שתמלאי ממנו כי הכוס והיין הוא משל על הצרות.
וביאר מה היה המשקה אשר בתוך הכוס באומרו שכרון ויגון תמלאי כוס שמה ושממה רוצה לומר שהיין שתשתה תביאה לשכרות גדול במעשיה אבל לא תהיה כשכורי היין שהיין משמחם כי זה יהיה שכרון ויגון שממנו תמלא הכוס לפי שהיא כוס שמה ושממה שתחרב הארץ ותשומם כן היה כוס אחותך שומרון וכן תהיה לך.
שכרון ויגון תמלאי בפעם הא׳ תתמלא שכרון. ולא שכרון יין המשמח, רק של משקה המשכרה ומאבדת השכל וממלאה עוד יגון, ובפעם השני תשתה כוס שמה ושממה שתשם כל הארץ, ובפעם ג׳ תשתה כוס אחותך שמרון שהיתה עיר המלוכה.
תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
You shall even drink it and drain it out, and you shall gnaw the broken pieces of it, and shall tear your breasts; for I have spoken it,' says Adonai Elohim.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
ושתית אותה ומצית ואת חרשיה תגרמי – מה דרכו של חרס לאחר שנשבר אין לו רפואה כך כשתפסוק הפורענות מישראל אין עתידה לחזור להם, אבל בעובדי אלילים מהו אומר כוס זהב בבל ביד ה׳, מה דרכו של זהב כשנשבר יש לו רפואה כך כשתפסוק הפורענות מן העו״א עתיד לחזור להם.
ואת חרשיה תגרמי – תשברי, פועל בעתיד מהכבד הדגוש (=פיעל).1
1. אבן בלעם לא קישר את תיבת ״תגרמי״ לשם העצם ״גרם״, כפי שעשה בפירושיו לבמדבר כד, ח; ירמיהו נ, ז וצפניה ג, ג, ונראה שהוא הותיר זאת לקורא. אלפסי, ערך ׳גרם׳; מנחם, ערך ׳גרם׳; ריב״ג, אצול, ערך ׳גרם׳; ורד״ק – פירשו גם הם בהוראת שבירה. לדעת רש״י, מדובר ברדיית הבשר מהעצמות.
ומצית – לשון מוצץ עד התמצית אישוצראש בלעז.
ואת חרשיה – דימה כוס המשקה פורענות לישראל לכלי חרש שמשנשתבר אין לו תקנה כך משתבא תשועתם וישבר הכוס לא ישוב להשקותם עוד וכשהוא מדבר בהשקאת האומות קורא אותו זהב שנאמר כוס זהב בבל ביד י״י המשכרת כל הארץ (ירמיהו נ״א:ז׳).
ואת חרשיה תגרמי – כמו ועצמותיהם יגרם (במדבר כ״ד:ח׳), לא גרמו לבקר (צפניה ג׳:ג׳), רונגייר בלעז גורר בשיניו את סביבות העצם או החרש לרדות מעליו בשר הדבוק בו ומנחם חברו לשון שבירה וגם כן פתר ועצמותיהם יגרם וכן לא גרמו לבקר (צפניה ג׳:ג׳).
and drain [Heb. וּמָצְת,] an expression of sucking to the last drop, et tu suceras in French, and you will suck.
and its shards He compares the cup that gives Israel the drink of retribution to an earthenware vessel, which, once broken, can no longer be repaired. So will it be that once their salvation comes and the cup breaks, He will not return to give them any more to drink. When He speaks of giving drink to the nations, however, He calls it gold, as it is said: "Babylon is a golden cup in the Lord's hand, it intoxicates all the earth" (Yirmeyahu 51:7).
you shall scrape [Heb. תְּגָרֵמִי,] like: "and he scrapes (יְגָרֵם) their bones" (Bemidbar 24:8); "they did not leave over the bones (גָרְמוּ) for morning" (Zephanyah 3:3), ronger in French, to gnaw. He scrapes with his teeth around the bone or the shard to detach from it the meat adhering to it. Menachem (p. 59) connects it to an expression of breaking, and he interprets: "and he breaks their bones," and "they did not break the bones for morning," in like manner.
אותהא – שותה אותו הכל עד התמצית.
ואת חרשיה תגרמיב – תגמרי. דוֺרְדַש בלעז. שאפילו חרשיה של אותו כלי את שותה ומוצצת ולוקקת בלשונך ובשפתך. כלומר שלא יפחות מכל הפורענות שהראיתי על עשרת השבטים שלא יביא על שבט יהודה ובנימן ושריך שמניתה.
ב. כן בכ״י פרמא 2994, ובפסוק. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״תגמרי״.
תגרמי – רְדּונְיְירָש.
ושדיך – שזנית בם.
תנתקי – מרוב צרה.
ושתית אותה ומצית – תשתי אותה הכוס כלה עד התמצית שתמציא.
ואת חרשיה תגרמי – ולא עוד אלא שחרשיה תגרמי אחרי שתמציא אותה תשברי הכוס בשיניך למצות חרסיה והמשיל הענין לכוס חרס לפי שנבלע היין בתוך החרס ואמר חרשיה ל׳ רבים כי בהשברה יהיו חלקיה רבים.
תגרמי – מלה מושאלת מן ועצמותיהם יגרם (במדבר כ״ד:ח׳), שפירושו שבירת העצמים רוצה לומר ילעוס אותם כמו תשרש שהוא עקירת השרש כן תגרמי יגרם שבירת הגרמים כי העצם נקרא גם כן גרם כמו שכתוב תשבר גרם (משלי כ״ה:ט״ו), גרמיו כמטיל ברזל (איוב מ׳:י״ח) וכן תרגום עצם גרמא וכן אמר לשבירת החרשים בלעיסה תגרמי.
ושדיך תנתקי – תעקרי שדיך בשתיית יין התרעלה ותרגם יונתן ובסריך תתלשין והמשל הזה הוא שיערבו עליהם צרות עד כלותם כליון חרוץ משל ושדיך תנתקי הוא על בטול התורות בגלות כי השדים משל לתורה שבכתב ותורה שבעל פה כמו שכתבנו בפרשת הודע ובגלות בבל ראינו ששכחו התורה ובטלו אותם כמו שראינו שנשאו נשים נכריות וחללו את השבת ודברים אחרים שלא נכתבו ואף הל׳ שכחו.
והוא ושתית אותה ומצית רוצה לומר תשתה כוס כולה ומצית עד הטפה האחרונה שבה, ולא עוד אלא שאת חרשיה תגרמי רוצה לומר שתשברי הכוס בשיניך למצות חרשיה, והמשיל הענין לכוס חרס לפי שנבלע היין בתוך החרס והענין שישתה יין הכוס ותמוץ אותה וישבר בשיניה הכוס הפחות ההוא של חרס ויעשה אותה גרמים וחלקים רבים כדי למוץ אותם החרסים, ואמר ושדיך תנתקי להגיד שהסם הממית אשר בכוס כשיבא בגופם ינתק השדים ושאר האברים שבגוף, ואפשר שרמז בזה על ביטול ב׳ התורות בגלות תורה שבכתב ותורה שבע״פ שבגלות בבל בזמן מועט שכחו התורה ובטלו המצות.
ומצית – מלשון מציצה.
חרשיה – כמו חרסיה בסמ״ך.
תגרמי – העצם יקרא גרם כמו גרמיו כמטיל ברזל (איוב מ׳:י״ח) ובדרך השאלה אמר על החרסים ור״ל תשבר החרסים כמו ובכל תבואתו תשרש (איוב ל״א:י״ב) ור״ל תעקר השורש.
תנתקי – ענין עקירה והעתקה.
ומצית – תמצוץ הבלועה.
ואת חרשיה – חרסי הכוס תשברי בשנייך ללעוס החרסים למצוץ כל הבלוע.
ושדיך תנתקי – נראה לי שאין הכוונה שדים שלך, אלא שדים שאת מוצצת ויונקת מהם. כי אחר שהזכיר משל המציצה ונשיכת הכוס למצוץ המשקה הנבלע בתוכו, אמר כל כך תַמֹצי עד שתנתקי השדים אשר מהם תמצי. וקרוב הדבר שהיתה זו מליצה נהוגה בהמון לומר שהיונק מנתק שדי אמו, לומר שהוא מוצץ בכח. ואל תתמה על היותי מפרש שדיך השדים שאת יונקת מהם, כי אמנם הסמיכות נאמרת להורות על כל מיני יחוס והצטרפות בין שם לשם. כגון זעקת סדום (בראשית י״ח:כ׳) הזעקה שזועקים נגד סדום. ברית ראשונים (ויקרא כ״ו:מ״ה) הברית אשר נכרתה עם הראשונים. חמור לחם (שמואל א ט״ז:כ׳) – חמור נושא לחם. וכאלה רבים.
תגרמו – מענין גרם, כמו ועצמותיהם יגרם שהיא שבירת העצמות למצצם, והושאל על חרשי הכלי.
ושתית בפעם הא׳ תשתה הכוס, ובפעם הב׳ ומצית מה שיהיה בשולי הכוס, ובפעם הג׳ את חרשיה תגרמי – לא יהא משקה בשולי הכוס רק מה שנבלע בחרשים שהוא הכלי שמחזיק את המשקה ותשבר את החרשים לחתיכות קטנות למצוץ המשקה הנבלע בחרשים, והוא נמשל שכבר כלו כל העם, רק ירושלים שהיא הכלי שיש בה עוד משקה תשבר את העיר לחתיכות ועי״ז תמצץ עוד משקה המרה ר״ל שתשרף העיר ותרחב ושדיך תנתקי עם החרשים הנשברים תנתקי שדים מרוב הצער והיא מליצה נפלאה, שירושלים היתה כאם לבניה שהם ערי ארץ יהודה, משפעת חלב ומזון גשמי ורוחני לכולם, ואז תנתק האם שדיה ולא תוסיף להניק את בניה, ר״ל שיבוטל המשרה והכהונה והעבודה והנבואה שכולם יצאו מירושלים אל בנותיה.
תגרמי – מלשון ועצמותיהם יגרם (פרשת בלק), לשון שבירת עצם, וכאן הושאל לשבירת כלי חרס; בשכרותך תשברי הכוס ותנתקי שדיך.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Therefore thus says Adonai Elohim, 'Because you have forgotten Me, and cast me behind your back, therefore bear you also your lewdness and your prostitution.'"
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
bear your lewdness Accept the liabilities of the counsel of your sins.
וגם את שאי זמתך – וגם את שאי תזנותך שזנית.
לכן כה אמר י״י, אחרי גוך – כאדם המשליך דבר אחרי גוו שלא יראנו ולא יזכרנו.
וגם את שאי זמתך – עונש זמתך שאי וסבלי.
וביאר מיד סבת רעתן והוא אומרו מיד יען שכחת אותי רוצה לומר שלא בטחת בי ובטחת בגוים ותשליכי אותי אחרי גוך והוא בענין העבודה שעבדתם אלהים אחרים ולא עבדת אותי, לכן כנגד אותם שני מיני הזנויות תענש וזהו וגם את שאי זמתך כנגד בטחון הגוים ואת תזנותיך כנגד עבודת אלהיהם:
ותשליכי – כאדם המשליך דבר אחורי גופו לבל יראהו ולא יזכר בו.
וגם את – כמו שעשית למולי כן גם את סבלי גמול זימתך ואת תשלום תזנותיך.
לכן כה אמר ה׳ יען שכחת אותי – סיים דבריו שעקר הסבה שבא לך כ״ז היה ע״י ששכחו את ה׳ לגמרי, כאשה זונה שעזבה את בעלה לגמרי ושכחה אותו, לכן גם את שאי זמתך כמו שנשאתי אני חרפה בעבורך כן תשאי גם את את העונש.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
will you judge [Heb. הֲתִשׁפֹט,] an expression of debate.
ויאמר, התשפט את אהלה ואת אהליבה – אחר שהיו שתיהם בדרך אחד הגד להן את תועבותיהן.
ויאמר ה׳ אלי בן אדם התשפוט את אהלה ואת אהליבה וגומר עד סוף הנבואה הזאת ופרשת ויהי דבר ה׳ אלי בשנה התשיעית: לאחר שסיפר הנביא מה שאמר לו השם ממשל השתי בנות ומעשיהן וסופן צוהו שיתן הוא המשפט על שתיהן ויגזור כפי הדין כדת מה לעשות להן ושיגד להן את תועבותיהן אשר עשו כדי שיצדיקו עליהן את הדין.
התשפוט – האם רוצה אתה להתווכח עם אהלה ועם אהליבה.
והגד – אז הגד להן בהויכוח את כל תועבותיהן.
ויאמר הוסיף לאמר לו שאם הוא בעצמו ישפט המשפט הזה יראה כי משפטי ה׳ צדקו יחדיו בין באהלה בין באהליבה, רק שיגד בבירור כל תועבותיהן.
תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
For they have committed adultery, and blood is in their hands; and with their idols they have committed adultery; and they have also caused their sons, whom they bore to Me, to pass through the fire to them to be devoured.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וגם את בניהן וגו׳ – וזהו שפיכות הדם שבידיהם. [כלומר שהוציאו זרע לבטלה בידיהם ולא עשו תשובה.]
and blood is on their hands Through their adulteries, they shed blood.
and with their idols they have committed adultery Their adultery was with their idols.
and also their children, etc. And this is the bloodshed that is on their hands (i.e., they masturbated with their hands and they did not repent).
כי נאפו ודם בידיהןא – ניאפו באשת איש וגם שפכו דם, שהיו הורגים את הבעלים ונוטלים את הנשים ביד חזקה.
ואת גילוליהןב נאפו – ניאוף שלהם על הגילוליהם היה כעיניין שנאמר: ותנאף את האבן ואת העץ (ירמיהו ג׳:ט׳).
ענין אחר: כי ניאפו ודם בידיהןג – ולא פירש, ואחרי כן פירשדואת גילוליהן נאפו וגם את וגו׳. מפרש כי ניאפו ודם בידיהם. וכן אומרה המקרא: כי ניאפו שאמרתי זהו: שגם את בניהם אשר ילדו העבירו להם לזבחי מתים. שהם היו שוחטים אותם לעבודה זרה, כמו שאומר למעלה: ותשחטי את בנייךו ותתנם בהעביר אותם להם (יחזקאל ט״ז:כ״א). וכמו שאומר בסמוך: ובשחטם את בניהם לגילוליהם (יחזקאל כ״ג:ל״ט).
כי נאפו – זה איננו משל אלא כמשמעו שהיו מנאפים את נשי רעיהם (ירמיהו כ״ט:כ״ג).
ודם בידיהן – כמו שאמר ישעיהו הנביא ידיכם דמים מלאו (ישעיהו א׳:ט״ו) וכן נקראת ירושלם עיר הדמים כמו שכתוב למעלה.
ואת גלוליהן נאפו – זהו דרך משל לעבודת הגילולים כמו שהאשה המנאפת תחת אישה תקח זרים (יחזקאל ט״ז:ל״ב) כן ישראל זנו תחת האל יתברך שהיה אישה לקחה אלהים אחרים לעבדם.
וגם את בניהן אשר ילדו לי – כלומר לעבודתי כי בשמונה ימים ללידתם מלו אותם והכניסום בבריתי ואחר כך העבירו להם לאכלה העבירום לגלוליהם באש זהו לאכילת האש.
והתועבות הן אשר יזכור ואינן בדרך משל אלא כמשמען וזהו כי נאפו בגלוי עריות ודם בידיהם בשפיכות דמים כמו שאמר ישעיהו (ישעיה א, טו) ידיכם דמים מלאו, ואת גלוליהן נאפו והיא העבודה זרה שעבדו, ומהעבודות זרות כולן היותר מגונה ורעה שעשו היא שגם את בניהן אשר ילדו לי לעבודתי העבירו להם לאכלה רוצה לומר העבירום לגלוליהם לשתאכל אותם האש לפניהם והיא עבודת המולך שהיו שורפים בניהם ובנותיהם באש.
העבירו להם – בדפוס ישן וגם בכמה ספרים כתובי יד מדוייקים כתוב להם במ״ם לא להן בנו״ן וכנוי הרבים מוסב אל הגלולים כמו שפירשו רד״ק והריא״ה וכן הוא במכלל יופי ובמאיר נתיב שרש אכל עוד יש להביא ראיה מהמסורת שהביאה כאן סימן מן י״ד להן ואחד מהם הוא והגד להן שבפ׳ הקודם ואין זה בתוכם.
כי נאפו – בגלוי עריות.
ודם בידיהן – שפכו דם נקי.
ואת גלוליהן נאפו – זהו עבודת גלולים.
אשר ילדו לי – ר״ל המיוחדים לי ללמוד בבית הספר.
העבירו – היו מעבירים ומוליכים לפסילים להיות להם למאכל.
ואת גלוליהן נאפו – הוי״ו לפירוש. והאתנח ראוי להיות תחת בידיהן.
העבירו להם – לגלוליהם.
כי נאפו הוא ג״ע,
ודם בידיהן ש״ד ואת גלוליהן נאפו הוא עבודת גלולים,
וגם את בניהן אשר ילדו לי הבנים שהקדישו לשמים ולתלמוד תורה אותם העבירו לבעל להשרף באש.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
טמאו את מקדשי ביום ההוא – ביום ששחטו את בניהם לעבודה זרה באות לפני במקדשי לעשות בו תועבה להכעיסני.
ואת שבתותי חללו – שהיו שוחטין את בניהם בשבת.
they defiled My sanctuary on that day On the day they slaughter their children for idolatry, they come before Me in My sanctuary to commit abominations therein, to provoke Me.
and they profaned My Sabbaths For they would slaughter their children on the Sabbath.
עוד זאת עשו – כי טימאו את מקדשיאואת שבתותי חללו – אילו עבדו עבודה זרה והניחו שלא לטמא את מקדשי עדיין היה הדבר קשה. אלא ביום שעובדין בו עבודה זרה שבו להכעיסני, בו ביום באו אל מקדשי והכניסו בו צלם, ואת שבתותי חללו – בעבודה שעובדין בשבת.
א. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777 נוסף כאן: ״עדיין היה דבר זה שם ההוא״. בכ״י מינכן 5 נוסף רק: ״שם ההוא״.
עוד, ביום ההוא – זה ענין כפל עבדו הגלולים להכעיסני ובאותו יום עצמו באו להקריב בביתי כאילו איני רואה מעשיהם וקרבנותיהם הם טומאת מקדשי.
ועוד זאת עשו לי רעה אחרת והיא שטמאו את מקדשי ביום ההוא רוצה לומר שבאותו יום עצמו שהיו מעבירים בניהם ובנתיהם למולך היו באים אל מקדש ה׳ להקריב קרבנות כאילו הוא לא היה רואה מעשיהם וטומאותיהם ובזה היו הם מטמאים את מקדש ה׳, ומלבד זה את שבתותי חללו שגם בשבת היו עושים המעשים הרעים ההם.
טמאו וגו׳ – בו ביום שהעבירו בניהן לפסילים באו אל המקדש להקריב בה קרבנות וטמאו את המקדש עם הקרבנות הואיל ואינם לי לרצון.
ואת שבתותי חללו – כי גם בשבת העבירו את בניהן להם לאכלה.
עוד זאת עשו לי – שביום ההוא שהקריבו בניהם למולך הלכו אל המקדש להקריב בו קרבן כדי לחלל המקדש והיו מכוונים שיהיה ביום השבת כדי לחלל השבת ג״כ, באופן שנגע החילול במה שהוא מקודש בעולם שהוא המקדש, והמקודש בשנה שהוא השבת, והמקודש בנפש שהוא הבן המיוחד לה׳ לת״ת, שהוא מה שפגמו בעולם שנה נפש.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
For when they had slain their children to their idols, then they came the same day into My sanctuary to profane it; and behold, thus have they done in the midst of My house.
תרגום יונתןר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
ובשחטם את בניהם לגילוליהם – ובאותו היום ששחטו את בניהם לגילוליהם,אבאו אל מקדשי והכניסו בו צלם.
והנה כה עשו בתוך ביתי – גילוליהם נאפו וששחטו את בניהם לגילוליהם, זאת עשו חוץ לביתי. ובביתי עשו לי דבר זה לחללי.ב
א. בכ״י לוצקי 777 יש כאן דיטוגרפיה.
ב. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5. בכ״י פרמא 2994, פריס 162: ״לחללני״.
ובשחטם את בניהםא{לגלוליהם} – אז ויבאו אל מקדשי.
בתוך ביתי – אף בתוך ביתי.
א. בכ״י: בניהן.
ובשחטם – מקור מן הקל ויש אומרים מן הדגוש וכפל הענין בזה הפסוק במילות שונות.
והנה כה עשו בתוך ביתי – והנה עשו זה החלול בתוך ביתי.
או פירוש גם כן עשו גלולים בתוך ביתי שהיו מציירים צורות בתוך לשכות העזרה ומקטרים להם כמו שכתבנו בפרשת שנה הששית.
ועוד היו עושין כי כאשר היו שוחטין את בניהם לגלוליהם שהיא עבודת המולך והיו באים ביום ההוא אל מקדשי לא היו עושין זה אלא לחללו כי לא היו מכוונים בבואם אל בית ה׳ אלא לתכלית החלול והבזוי, ואומרו והנה כה עשו בתוך ביתי הוא תשלום המאמר הקודם רוצה לומר כל זה אשר ספרתי עשו בתוך ביתי.
ובשחטם – בס״ס הוא״ו במאריך.
ובשחטם – ר״ל הוסיפו עוד לעשות כן בעת ששחטו את בניהם לפסילים אז באו אל מקדשי ביום ההוא למען חללו וכאומר הביאה היתה בכוונה מיוחדת לחלל המקדש ולבזותו.
והנה כה עשו – ר״ל הדבר שספרתי עשו בתוך ביתי.
ובשחטם ר״ל הנה זה העון האחרון אשר ביום ששחטו בניהם באו אל מקדשי ביום ההוא – זה מראה ודומה כאילו עשו מעשה הזאת של שחיטת הילדים בתוך ביתי, אחר שמן מקום השחיטה באו אל המקדש ששם ה׳, אני מחשיב שעשו כה בתוך ביתי – ששחטו את הבנים במקדש ה׳ לעכו״ם וזה עוון היותר גדול שאפשר והנה מדמה אותה בזה כאשה המנאפת תחת אישה בביתו ובפניו ואינה נשמרת עוד ממנו שזה המעורר הקנאה היותר גדולה.
ביום ההוא – עצמו שחטו בניהם למולך ובאו ג״כ אל מקדשי.
תרגום יונתןר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Furthermore you have sent for men who come from far, to whom a messenger was sent, and behold, they came; for whom you washed yourself, painted your eyes, and decked yourself with ornaments,
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
ואף כי תשלחנה – וכל שכן קשה מן הכל כי תשלחנה להביא אליהן משרי האומות אויביהן ורואין החלול שמחללות מקדשי.
שלוח אליהם וגו׳ – מאת אהלה ואהליבה לבא אליהם.
והנה באו לאשר רחצת כחלת וגו׳ – לאשר תרגם יונתן לאתר אללוא בלעז אל מקום אשר יעדת להם לאמר במקום פלוני נצא לקראתכם מקושטות במרחץ וכחול.
כחלת – מין צבע ושמו כחול וצובעות בו עיניהם אוקלירא בלעז.
And furthermore, that they would send [Heb. וְאַף כִּי.] And surely, worst of all is that they would send to bring to them [invite] some of the princes of the nations, their lovers, and these see the profanation with which they profane My sanctuary.
to whom an emissary is sent, etc. from Oholah and Oholibah to come to them.
and behold they came to the place where you bathed, daubed, etc. [Heb. לַאֲשֶׁר,] to which. Jonathan renders: לַאֲתַר, to the place, au lieu in Modern French. To the place that you designated for them, saying, "In such and such a place, we will come out to meet you, beautified by the bathing and the daubing."
daubed [Heb. כָּחַלְתָּ,] a kind of dye named כָּחוֹל, with which they color their eyes, ecler in Old French, to brighten.
ואף כי תשלחנהא – כה עשו בתוך ביתי (יחזקאל כ״ג:ל״ט). ואף לא דיי להם בדבר זה להכעיסני, אלא שהוסיפו לשלוח לאנשים שבאים אליה מארץ רחוקה.
אשר מלאך שלוח אליהם והנה באו לאשר רחצת – וכיון שהייתה שולחת מלאך אליהם, והרי באו מיד למקום שהיו יודעין שרחצת. וכחלת עינייך בפוך ועדית תכשיטים וזמנת עצמך כנגדם. ותרגם יונתן: והא אתו לאתר דזמנת אתקינית שווקין ובית פלטרין.
ואף כי תשלחנה – כל שכן שעשו יותר תועבה שיש עלי לתתם ביד אויביהם ששלחו לאנשים באים ממרחק שבאו אליהם ממרחק ע״י שליחותיה וכן פירוש אשר מלאך שלוח אליהם והנה באו שלחה אליהם שיבואו אליה להנהיגם בדרכיהם ובמעשיהם.
לאשר רחצה כחלת עיניך ועדית עדי – אמר כנגד אהליבה למי שלחת למי שבעבורו נתיפית כדרך הזונה שרוחצת במרחץ וכוחלת עיניה ולובשת מלבושים נאים כדי שתהיה יפה בעיני הרואים אותה ויחשקו בה והמשל כי שלחה אליה אגרות מדברות נכבדות ומנחות להביא אהבתם עליה ושתתערב עמהם ותלמד מנהגם ומעשיהם.
ותרגם יונתן לאתר דזמינת אתקינת שוקין ומנית פלטורין.
וזכר עוד מפשעם באומרו ואף כי תשלחנה לאנשים באים ממרחק רוצה לומר כל שכן שעשו יותר תועבה ששלחו לאנשים שיבואו אליהם ממרחקי ארץ והשליחות היה ע״י מלאך שלוח אליהם ע״ז, והענין שיבאו להנהיגם וללמדם בדרכיהם ומעשיהם, והנה באו לאשר רחצת כחלת עיניך ועדית עדי רוצה לומר והנה באו שלוחי מלך בבל ומלך מצרים שהיית מתחברת אליהם ואתה כדי לכבדם רחצת וכחלת עיניך ועדית עדי כזונה.
ואף כי – ענינו כמו כ״ש וק״ו כמו אף כי אש אכלתהו (יחזקאל ט״ו:ה׳).
מלאך – שליח.
כחלת – שם הצבע כחל ובדרז״ל לא כחל ולא שרק (בבלי כתובות י״ז).
ואף כי תשלחנה וגו׳ – ר״ל כ״ש שעשתה עוד יותר תועבה אשר תשלחנה לאנשים שיהיו באים אליה מארץ מרחק ממקום שהם שם.
אשר מלאך וגו׳ – ר״ל השליחות היה על ידי מלאך השלוח אליהם בכוונה מיוחדת.
והנה באו – והנה כן עשו ובאו אל המקום אשר רחצת שמה ומלאת עיניך עם הכחל והוא מין צבע וקשטת עצמך בקשוטים וראו בעיניהם מה שאת מייפה עצמך למצוא חן בעיני הנואפים הבאים.
תשלחנה – אהלה ואהליבה.
לאשר – אשר להם, כמו עם אשר תמצא את אלהיך {בראשית ל״א:ל״ב}.
ואף כי מוסיף להראות ההפקרות הזאת שעשתה בפני הבעל, שנדמתה כזונה השולחת שלוחים בפרהסיא לאנשים הבאים ממרחק, ע״י מלאך שנשלח אליהם שיבואו והיא שולחת שלוחים לקבל פניהם, והם באו לסבת אשר רחצת כחלת ועדית עדי למצא חן בעיניהם.
לאשר – אשר להם.
כחלת – צבעת אדום, וקרוב לחכלילי עינים (פרשת ויחי); ושם כחל ידוע בלשון תלמוד, ובלשון מקרא נקרא פוך (מלכים ב׳ ט׳:ל׳).
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
וישבת על מטה כבודה – בוי״ו עם הדגש וכן כבודה בת מלך פנימה (תהלים מ״ה:י״ד) ואת הכבודה לפניהם (שופטים י״ח:כ״א) והדומים להם.
ושולחן ערוך לפניה – לפני המטה כי כן היה מנהגם להסב על המטות בעת האכילה כמו שמצאנו בדברי רז״ל ופירוש ערוך ערוך בכל מיני מאכלים טובים.
והקטרתי ושמני שמת עליה – בקמץ חטף הטי״ת לקריאת בן אשר ולקריאת בן נפתלי וקטרתי בפתח הטי״ת.
עליה – על המטה כי כן היה מנהגם לגמר אחר האכילה כמו שמצאנו בדברי רבותינו ז״ל שהיו משימים בשמים על הגחלים להעלות עשנה אל האף לריח טוב וכן היו משוחים בשמן הטוב אחר האכילה ומה שאמר וקטרתי ושמני ביו״ד כנוי המדבר רוצה לומר כי אני נתתים לה והיא עבדה בהם לעבודה זרה כמו שאמר בפרשת הודע את ירושלם (יחזקאל ט״ז:ב׳). דרגשין ידוע בדברי רבותינו ז״ל שאמרו מאי דרגש ערסא דגדא והיא מטה עשויה לכבוד המזל. מככין פירוש מצעות תרגום רפדתי ערשי מאכית שווי משכב וספות תרגומו מככין.
וישבת על מטה כבודה רוצה לומר מטה נכבדת ושולחן ערוך לפני הזונה ההיא רוצה לומר ערוך בכל מיני מאכלים, וקטרתי ושמני שמת עליה רוצה לומר על המטה כדי לבשמה ולהריח בה ריח טוב, וכל זה המאמר הוא ממנהגי האשה הזונה הגברת כשתשלח בעד אוהביה לבוא אצלה שתתקשט בכל מיני קישוטים ריחות ותענוגים לבקש אהבה ככה אהלה ואהליבה שלחה כל אחת מהן אל מלכי הגוים לבקש אהבתם ובאו שלוחיהם אליהם וכבוד גדול עשו להם ומנחה ומתנות נתן להם.
כבודה – בוא״ו עם הדגש ועיין שופטים י״ח.
והקטרתי – הטי״ת בקמץ והוא חטוף ובחילופי ב״א וב״נ שבדפוס יש טעות וצריך להגיה כמו שמצאתי בחילופים כ״י לב״א וקטרתי בקמץ לב״נ וקטרתי וכן כתב רד״ק בפירוש ובשרשים וכן הוא בכל ספרים כ״י מדוייקים בקמץ כמשפט ועיין לעיל סימן ט״ז.
ערוך – מסודר.
וקטרתי – עשן בשמים.
וישבת – ואח״ז ישבת על מטה מכובדת ויקרה ולפניך היה שולחן מסודר במיני מאכל (כי כן היה מנהגם להסב על המטה בעת האכילה) והקטרת והשמן שנתתי לך שמת על השולחן להאכיל את הנואפים ולסוכם בשמן ולהעלות ריח הקטורת אחר האכילה (כי כן היה מנהגם למשוח בשמן הטוב אחר האכילה ולהשים בשמים על הגחלים להעלות העשן לריח טוב) ר״ל שלחת אל העכו״ם לבוא ללמדך דרך תועבותם ועשית להם כבוד והראית חיבה יתירה ונתת להם דורונות ממה שהשפעתי לך.
וישבת – כדרך אשה זונה.
ושלחן וגו׳ וקטרתי וגו׳ – משל על הקרבנות וההקטרות שהיו מקטירים לעבודה זרה. ולפי המליצה הכוונה (כמו שפירש רד״ק) על המוגמר שהיו מקטירים אחר הסעודה.
ושמני – הוא שמן טוב שהיו מושחין את בשרם.
וישבת ואת ישבת על מטה כבודה לקבל שם הבאים אל המטה, ולפני המטה שולחן ערוך בכל מיני מאכל, ועליה שמן וקטורת לתת ריח, והם שמן והקטורת שנתן לה הבעל.
וקטרתי – שהיתה ראויה לי, הִקְטַרְתְּ אותה לאלילים.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
The voice of a multitude being at ease was with her; and with men of the common sort were brought drunkards from the wilderness; and they put bracelets on their hands, and beautiful crowns on their heads.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וקול המון שלו בה – מלמד שהיו עושים הומניות לע״א, ואל אנשים וגו׳ מובאים סבאים, קטיספין דחיין.
ויתנו צדידים אל ידיהן – רבי יהודה בר׳ סימון אמר קדשים.
מובאים סבאים ממדבר – מיוחסים ל״כוש וסבא״ (ישעיהו מ״ג:ג׳), והיא קיימת בצורה אחרת, בכתוב ״וסבאים אנשי מדה״ (ישעיהו מ״ה:י״ד).1
1. השווה רד״ק. ת״י ורש״י סבורים שגזרון תיבת ״סבאים״ הוא מן השורש סב״ב, כלומר אלה שבאים אליה מהסביבה; וריב״ג, אצול, ערך ׳סבא׳, פירש בהוראת שיכורים.
וקול המון – של אומות רבות היו בה ולא המון של מלחמה אלא קול המון שליו.
ואל אנשים – בשביל אנשים ושל אנשים היו אותו המון ולא של בהמה.
מרוב אדם – שהיו בתוכה המובאים לנאוף מן המדבר.
סבאים – שהיו דרין סביב לה משכיניה עמון ומואב וכן תרגום סבאים מסחור סחור.
ויתנו – אהלה ואהליבה.
צמידים אל ידיהן – להתקשט לנאוף כלומר עמון ומואב מתוך שהן רבים היא מתקשטת ומתפארת להם ומתוך שהם שכיניה מתפארת לעיניהם בקישוטיה לפיכך ויתנו אהלה ואהליבה צמידים על ידיהם כדי שיהו נאות בעיני הנואפים וי״ו של ויתנו יתירה כמו אותה של עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה (שמות ט״ו:ב׳) וכמו אותך של ואשר לא שם לבו אל דבר י״י ויעזב (שמות ט׳:כ״א).
And the sound of a multitude of many nanons were in her; not a multitude that came for war, but the voice of a tranquil multitude.
for the sake of men [Heb. וְאֶל אֶנָשִׁים,] for the sake of men. That multitude was of men, not of animals.
of the many people who were in her midst, who were brought to commit adultery, from the desert.
those dwelling all around [Heb. סָבָאִים,] people who lived around her. Of her neighbors, Ammon and Moab, and so did [Jonathan] render סָבָאִים "from all around."
they placed Oholah and Oholibah [placed] bracelets on their hands to adorn themselves in order to commit adultery; i.e., Ammon and Moab, since they are many, she adorns and beautifies herself for them, and because they are her neighbors, she beautifies herself before their eyes with her ornaments; therefore, Oholah and Oholibah put bracelets on their hands in order to be beautiful in the eyes of the adulterers. The "vav" of וַיִתְּנוּ is superfluous, like that of: "The strength and the cutting of God was (וַיְהִי) my salvation" (Shemot 15:2), and like that of: "But whoever did not take the word of the Lord to heart left (וַיַעֲזֹב)" (ibid. 9:21).
וקול המון שליו בה – וקול שְל המון היה משוכך ושליו ושקט באותה שעה, באותו שולחן שסביב אותה מיטה לא היה שום אדם שיעשה הרגש בה, כדי להרגיל הבאים אליה לעבירה, לפי שהיתה רוצה רוב בני אדם הבאים אליהא לתשמיש, אותן המובאין ממרחק, כמו שאמרנו למעלה: ואף כי תשלחנה לאנשים באים ממרחק (יחזקאל כ״ג:מ׳). והם האנשים היושבים ומסבבין אותה את המדבר, שכל האומות ארם ועמון ומצרים יושבים סביב למדבר. ותרגם יונתן: הבאים מסחור מדברא. דאף על פיבוקול המון שליו בה, של אומות רבות היה בה, ולא המון דמלחמה, אלא קול המון שליו.
ויתנו צמידים עלגידיהןד – על עצמם להתקשט לניאוף כדי לחבבה בעונה.
נחזור למעלה: ואל אנשים מרוב אדם מובאים סבאים ממדבר תשלחנה ואחריהן שואפות. כי תשלחנה לאנשים באים ממרחק (יחזקאל כ״ג:מ׳) של מעלה מוסבה על ואל אנשים מרוב אדם – מרוב שחמדה לזנות אחר כל העולם.
מובאים סבאים – נראה שאין סבאים האמור כאן אומתו סבא, שאם כן היה לו לינקד סבאים. וכתרגומו: לשון הסיבה שמקיפין דרך גדול עד שבאים אליה, והוא מגיזרת: רב לכם סב (דברים ב׳:ג׳).
א. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994, פריס 162. בכ״י לוצקי 777 הושמט ע״י הדומות: ״לעבירה לפי... הבאים אליה״.
ב. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״דאעפ״כ״.
ג. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, פריס 162, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״אל״.
בה – בירושלים. שאינם דואגים ופוחדים ממני כאילו אינם חוטאים וכאילו לא ראו רעה.
ואל אנשים – זינתה.
שמרוב אדם – הבאים אליה לזנות נשמע קול זנותה למרחוק,
והיו מובאים סבאים – אנשי סבא.
ממדבר – ממקום שהיו הולכים בשיירא במדבר.
וקול המון שלו בה – בי״ת בה רפה ואף על פי שוי״ו שלו מפיק וכמוהו קו תהו (ישעיהו ל״ד:י״א), ה׳ בם אמר קול המון נשמע בה באהליבה וההמון ההוא שלו כלומר לשלום בא כמו אליה לא למלחמה כי היא שלחה אליהם לבא אליה להיותם שלמים עמה כי ישרו מעשיהם בעיניהם.
ואל אנשים מרוב אדם – ואל כמו ועם וכן ואשה אל אחותה (ויקרא י״ח:י״ח), קברו אותי אל אבותי (בראשית מ״ט:כ״ט) והדומים להם אמר אלה ששלחה אליהם באו עם אנשים אחרים.
מרוב אדם – מרוב אדם שרצו להביא עמהם להיות ההמון רב הביאו אנשים סבאים ממדבר זהו מובאים שהם הביאו אותם והם היו מובאים.
סבאים – גוי סבא והם מבני כוש וכמוהו וסבאים אנשי מדה (ישעיהו מ״ה:י״ד), אלא שבא הסמ״ך בשוא וזה בקמץ.
ויתנו צמידים אל ידיהן – אל כמו על וכמוהו רבים ואמר ידיהן וראשיהן על שתיהן אהלה ואהליבה וכשמדבר בלשון יחיד אמר על אהליבה כי היא האחרונה ועליה עיקר נבואת הנביא.
ועל זה אמר וקול המון שלו בה ואל אנשים מרוב אדם מובאים סבאים רוצה לומר אלה ששלחו אהלה ואהליבה לקרוא לשאר האומות לא עשאוהו מפאת ההכרח כי כל המון שלו בה רוצה לומר שקול המון אהלה ואהליבה היה שלו בתוכה ואותם אשר שלחו הביאו עמהם מהאומות אנשים רבים וזהו ואל אנשים מרוב אדם מובאים רוצה לומר ששבו עם אנשים מרוב אדם שהביאו עמהם, וגם סבאים ממדבר כי הנה שלוחי המלכים אשר באו היו מביאים עמהם סבאים והם גוי סבא מבני כוש, ויתנו צמידים אל ידיהן רוצה לומר על ידיהן ועטרת תפארת על ראשיהן ואין הכוונה שהאומות נתנו המתנות על ידיהן ועל ראשיהן של אהלה ואהליבה כי הן נתנו מתנות לאומות אבל לא קבלו מהן אך ענינו שאהלה ואהליבה נתנו מתנות לאומות והמתנות היו הצמידים שהיו על ידיהן ועטרות שהיו על ראשיהן של אהלה ואהליבה כי כל הזהב והכסף אבנים טובות ומרגליות שהיו להן נתנו במתנה לאותם המלכים שהיו מבקשים אהבתם.
שלו בה – חד מן ג׳ רפין אף על פי שהם מפיק כמו שכתבתי בישעיה ל״ד ותילים ס״ח.
סובאים – סבאים ק׳ והסמ״ך בקמץ רחב.
ויתנו צמידים אל ידיהן – בכל הספרים כתוב אל וכן כתב רד״ק שהוא כמו על.
צמידים – שם העדי של הזרוע כמו ושני צמידים על ידיה (בראשית כ״ד:כ״ב).
וקול המון – קול המיית שלוה היה נשמע בה לא קול המיית מלחמה.
ואל אנשים – ר״ל עם האנשים הבאים על כי היו בני אדם מרובים היה מובא עמהם גם אנשי סבא מן היושבים במדבר וכאומר עכ״ז היה לה רב שלוה עם כי אנשי סבא המה אכזרים אנשי רשע.
ויתנו צמידים – כי נתנו צמידים על ידיהן וכו׳ להתקשט ביותר ומצאה חן בעיני כולם ולא עשו עמה רעה ר״ל שהיתה מתאהבת לכולן לעבוד לכל אלהי העכו״ם.
וקול המון שלו בה – היה נראה לי להגיה בא באל״ף.א וכן בתרגום סורי וְקָלָא דְחַדְוַתְהֵין אָזֵל הֲוָא. ותלמידי חזקיה מיכאל יצחק פואה מפרש: בה – על המטה הנזכרת בפסוק הקודם. והמטה היא הדיואן סביב סביב בכל החדר, ויש בכללה החדר כלו. והנה כנוי בה חוזר למטה, והכוונה על החדר.
ורד״ק פירש: בה – באהליבה.
ואליעזר אברהם פואה אומר: כי לא יתכן, שהרי מסיים בלשון רבים: אל ידיהן ועל ראשיהן.ב
ואל אנשים – ובשביל אותם האנשים. ובשביל אותו רבוי של בני אדם שהיו באים אצלה ממדבר, סובאים ושכורים, היו אהלה ואהליבה נותנות צמידים אל ידיהן ועטרת תפארת על ראשיהן – להתייפות בעיניהם.
א. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן (מהדורה קמא): ״וקול המון שלו בה – נראה לי בא״. ועיינו בהערה הבאה ששד״ל שינה את דעתו במהדורה בתרא.
ב. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן חסר: ״ותלמידי חזקיה... ועל ראשיהן״.
ואל אנשים ויתנו צמידים – ר״ל נתנו צמידים אל אנשים, והוי״ו כוי״ו ביום השלישי וישא אברהם את עיניו.
וסבאים – פי׳ שכורים כמו אל תהיו בסבאי יין.
וקול המון שלו בה – ר״ל ובמטה הזאת נמצא קול המון של אנשים שהם בשלוה ואין פוחדים מאומה, שלא כזונים שבאים בשתיקה ואינם שלוים כי פוחדים מבעלה, כי הם משמיעים קול המון במטה והם שלוים בלתי מתיראים,
ואל אנשים מרב אדם מובאים ר״ל אל אנשים שהם מובאים מרוב אדם אנשים, שאנשים רבים הלכו להביאם, ומי הם האנשים סבאים ממדבר הם אנשים שכורים שסבאו יין הרבה ובאים ממדבר, ר״ל אנשים שכורים ופראים מדבריים (שאדם רב הביאו אותם אליך בפרהסיא גדולה) אל אנשים האלה,
ויתנו צמידים אל ידיהן נתנו המביאים אותם צמידים על ידיהם,
ועטרת תפארת על ראשיהן שידמה שהם שרים גדולים ונכבדים, ר״ל שהבאת אליך אנשים נבזים ושפלים, ושמת בראשם עטרות ועל ידיהם צמידים לכבדם ולנאף עמם, וכ״ז עשית בפרהסיא גדולה מאד.
בה – בא (שד״ל).
ואל – ובעבור; וכן מֵרֹב בעבור בני אדם הרבה או בעלי גדולה.
סבאים – מאומת ״סְבָא״; ובעבור אנשים אלה אהלה ואהליבה נתנו צמידים וגו׳.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
ואומר לבלה נאופים – תרגם עקילס פלייא פורני דהיא מבליא, ר׳ יהודה בר׳ סימון אומר אין לשון בלה אלא עבודת אלילים כמה דאת אמר ופקדתי על בל בבבל.
ואמר לבלה נאופים – שם תואר, והתכוון לומר: הזקנה השחוקה, כלומר באה בימים.1
1. ריב״ג, אללמע, עמ׳ 310 (רקמה, עמ׳ שכו), רואה בתיבת ״לבלה״ תואר. אלפסי, ערך ׳בלי׳, ואבן ברון, ערך ׳בלה׳, משתמשים, כפרשגנו, במלה דומה בערבית. אולם, בעוד שמדברי פרשננו לא ברור הקשר בין תיבת ״לבלה״ לבין תיבת ״נאופים״, לדעת אלפסי, דונש, תשובות על מנחם, עמ׳ 17, אבן ברון, רש״י ורד״ק משמשת תיבת: ״נאופים״ כתיאור לתיבת ״לבלה״, ר״ל מזדקנת בניאופים. דונש, שם, חולק על מנחם, ערך ׳בל׳, הסבור כי הוראת התיבת ״לבלה״ היא ״תבל״ (ויקרא כ׳:י״ב), ר״ל ״קדשה״. גם רב האי גאון, שדעתו מובאת על-ידי אבן ברון, שם, סבור שהוראתה של תיבת ״לבלה״, על-פי דמיון למלה ערבית אחרת (״באל״), הוא: ״זאת אשר תשומת לבה נתונה לניאופים״.
ואומר לבלה נאופים – עתה יזנו וגו׳ אמר לי לבי על זו שבלתה והזקינה בנאופים מעתה שהזקינה יזנו תזנותיה ממנה ותצא תאות זנותה מלבה ותחזור בה והרי היא עודנה בזנוניה כאשר בתחלה.
יזנו – יצאו כל זונה תרגום נפקת ברא כך שמעתי וכן ת״י לבלה נאופים כמו לבלה בנאופים, כאשר תאמר ותשב בית אביה (בראשית ל״ח:י״א) כמו בבית אביה, ירחצו מים (שמות ל׳:כ׳) כמו ירחצו במים, ויצאה חנם (שמות כ״א:י״א), ואם בית אישה נדרה (במדבר ל׳:י״א). וכן פירש דונש ומנחם חברו עם תבל עשו (ויקרא כ׳:י״ב) ולא יתכנו דבריו.
And I said of the one who had aged [in] adulteries, "Now her harlotries will end," etc. I said to Myself about this one who had become worn out and aged in her adulteries, "From now on, since she has aged, her harlotries will leave her, and the desires for her harlotry will leave her heart, and she will repent," but she is still in her harlotries as in the beginning.
will end [Heb. יִזְנוּ] will leave. Every "harlot" (זוֹנָה) is translated into Aramaic as נֳפְקֲתבְּרָא, one who goes out. So did I hear, and so did Jonathan render.
of the one who had aged [in] adulteries like: [lit. to the one who had aged adulteries,] the one who had aged in adulteries, as you say: "and she remained her father's house" (Bereshit 38:11), is like "in her father's house"; "they shall wash water" (Shemot 30:20), is like "they shall wash with water." [Likewise,]: "And he shall go out freedom;" (ibid.) [and]: "But if she made a vow [in] her father's house" (Bemidbar 30:11). So did Dunash (p. 17) explain [this]. However, Menachem connected it (p. 45) to: "they committed a disgraceful act (תֶּבֶל)" (Vayikra 20:12), but his words are impossible.
ואמר לבלה נאופיםא – ואמר לאותה שהזקינה בניאופים, כמו אחרי בלתי היתה לי עדנה (בראשית י״ח:י״ב). כלומר: שכל ימיה זינתה, ואפילו לעת זיקנתה.
עתה זנתה תזנותיה – עד עכשיו הזנית בתזנותיה,ב ומעתה לא יש לה עוד לזנות בתזנותיה לפי שכבר הזקינה. שדרך אשה לזנות בבחרותה, אבל לעת זקנתה אינה מזנה.
והיא – לא עשתה כן, שאפילו לעת זקנתה זנתה.
א. כן בכ״י פרמא 2994, פריס 162, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״בניאופים״.
ב. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״בתיזנותיה״.
ואמר לבלה נאופים – וכשאני סובר שניאופיה בלו ונתישנו לה, שאחרי בלותה וזקנתה יהו לה נאופים לבלה, שלא תנאף עוד כשהחדשים שבאו לה עתה.
עתה – מתחילים לזנות אל תזנותיה.
והיא – עמם, כאילו לא זנתה מעולם, כן היא שמזנה בכל יום כמותן שלא זנו ימים רבים ודבר תאוה וחידוש הוא להם.
ואומר לבלה נאופים – רוצה לומר אמר השם יתעלה כשראיתי את דרכיה אמרתי וכי הזונה הזקנה נאף. בלה זקנה כמו אחרי בלותי (בראשית י״ח:י״ב), ועל דרך המשל אמר נזדקנה בעכו״ם כמה שנים ועדיין לא נתנה אל לבה ולא שבה אלי.
עתה יזנה תזנותיה והיא – עתה יאבדו עכו״ם תזנותיה והיא עמהם כי בגלותה יאבד הכל האלילים והעובדים אותם ואמר יזנו כלומר יצאו מרשותם ומארצם כי הזונה יוצאה מרשות הבעל וכן ותזנה עליו פלגשו (שופטים י״ט:ב׳). יזנה כתיב בה״א כמו ידינו לא שפכה (דברים כ״א:ז׳), וקרי בוי״ו יזנו.
ואומר לבלה נאופים עתה יזנו תזנותיה פירוש בלה הוא זקנה מלשון אחרי בלותי היתה לי עדנה (בראשית יח, יב) וענין הפסוק הזה שכאשר ראה הקב״ה תזנותי אהליבה ושהיו זונים מכל זנוני אהלה אחותה אמר השם לבלה נאופים האם הזקנה אהלה יש לה גם עתה נאופים כי אלה הם נאופי אהלה ואיך אם כן עתה יזנו תזנותיה וכי היא עדיין זונה, וזה אומרו והיא כלומר כיון שעתה הזנו תזנותיה הנה היא עדיין בחיים והוא בדרך תימה ולעג.
יזנו – ר״ל יסורו ועש״ז תקרא המנאפת זונה על כי סרתם מבעלה להבעל לאחר.
והיא – ר״ל כשהיתה כן היא.
ואמר לבלה נאופים – אמרתי על הזקנה שנזדקנה בנאוף עתה יסורו ממנה תזנותי׳ הואיל וכבר שבעה בזנות ר״ל חשבתי שאחר שעבדו זמן רב לאלהי העכו״ם וראו שאין בהם ממש יפרשו מהם.
והיא – אבל עדיין היא בהוייתה כמו מאז ודוגמתו איה ה׳ אלהי אליהו אף הוא (מלכים ב ב׳:י״ד) ור״ל אף הוא בהוייתו בכל עת ולא ישתנה.
עת – אולי הקריאה עֵת, כלומר הגיע העת שיפסקו תזנותיה.
והיא – יאבדו תזנותיה והיא עמהם (רד״ק). ואמנם לא מצאנו שרש זנה להוראת האבדון וההפסק. לכך נראה לי שהראוי יזנח, והוא פעל עומד, כמו זנח עגלך שומרון (הושע ח׳:ה׳). והואיל ושרש זנח כשהוא פעל יוצא ענינו שכחה ועזיבה, יתכן שבהיותו פעל עומד יהיה ענינו נשכח ואבד.
(מג-מד)לבלה – היא שם המופשט של הצרעת המתדבק בנואפים ומכלה את בשרם ועצמותיהם, כמו חילי הצרפתים בזה״ז, וחולי הזאת קורא ג״כ בשם אשות הזמה אשות שם הרבים משם אש האש הבוער והקדחת הבא מסבת הזימה, ונשתנה משקלו להורות שהוא אש משונה מעצם עד בשר יכלה, ור״ל נאופים (אשר) עתה יזנו הנואפים ותזנות של הנואפות והיא (היינו הנואפת עצמה), כולם יהיו לבלה, החולאת הזאת ששמה בלה, תקחם. ומ״ש ויבא מוסב על שם בלה. וכבר התבאר אצלי שבשמות המופשטים ישמש עליהם לפעמים בלשון זכר ולפעמים בלשון נקבה, לכן אמר ויבא בלשון זכר על תוקף ביאתו, וכאשר יצייר הבלה כבא על אשה זונה, ר״ל שנדבק בה כמער איש ולויות. וכן יצייר שאשות ולהבות הזימה, באו אליהם בשחפת וקדחת להשחיתם, והיא מליצה נפלאה מאד.
ואמר ואני הבעל כשראיתי כ״ז אמרתי,
לבלה נאפים עתה יזנו תזנותיה והיא – אמרתי נאופים האלה, אשר עתה יזנו הזונים יהיו לבלה, הנאוף הזה יבלה את הזונים ויהיו לבלה וקרבון תזנותיה והיא ר״ל בין תזנותיה בין היא שגם היא הזונה עצמה תהיה לבלה, (היא החולי והצרעת המתדבקת בזונים המבלה כל גופם ואיבריהם), קללתי אותם, שהבלה המתדבקת בנאופים יבא עליהם, על תזנותיה ועליה כל מה שיזנו עתה תדבק בם צרעת המבלה.
לבלה – מלשון אחרי בלתי (פרשת וירא), והוא לשון תימה; וכי לזקנה יהיו עוד ניאופים.
עתה – לפי הכתיב ״עֵת״.
יזנו וגו׳ – מקרא קשה, ופירשוהו הגיעה העת שתזנינה, כלומר תסורנה ותחדלנה תזנותיה, אבל היא היא תמיד בעלת זנות; ורחוק, אבל איני מוצא פירוש מתקבל יותר.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
the lewd women [Heb. אִשֹׁת הַזִמָּה,] [like] נְשֵׁי הַזִמָּה, women of lewdness.
נחזור למעלה: אישות הזומה – כשם שאישות נסב ללשון הרבים, אליכם אישים (משלי ח׳:ד׳), כמו כן תיסוב לאישה אישות בלשון הרבים.
ויבא אליה – כמו ויבאו.
כבוא אל אשה זונה – שאינה מעכבת ומסרבת אלא מזומנת להם בלי פחד ודאגה כאשה זונה שאין לה בעל ולא כאשת איש מנאפת, שדואגת ויראה.
אשות – מאשה, אשות כמו מאיש אישים.
ויבא – לשון יחוד כלומר כל גוי וגוי והוא אחד משמנה בלשון ביאה דסבירין לשון רבים והויין לשון יחיד.
אשת הזימה – זה לבדו בא מן אשה אשות כי יאמר נשים נשי לגנאי בא כן.
ונתן הסבה למאמר הזה באומרו ויבא אליה כבוא אל אשה זונה רוצה לומר ויבא מלך בבל אל אהליבה וכן מלך מצרים כבוא האדם אל אשה זונה, ובדבר הזה נתדמו שתיהן כי כן באו אל אהלה וכן באו אל אהליבה אשת הזמה והניאוף, ועם מה שפירשתי בפסוק ואומר לבלה וגומר הותרה השאלה השישית.
והנה בפסוק הזה יש קרי וכתיב ואני פירשתיו כפי הקרי מסכים עם הנקודה, אמנם כפי הכתיב שהוא עת יזנה תזנותיה יש לי לפרשו כמין חומר שאמר כמתמיה לבלה ניאופים האם ראוי לזקנה שיהיו לה נאופים עת יזנה תזנותה האם היא עת לשתזנה תזנותה בו כי להיותו עת זקנתה לא היה עת לזנות תזנותה ואם אהלה להיותה קטנה זנתה איך אפשר באהלה שהיא גם כן תזנה שאמר כל זה מפני שמעשי אהליבה יוכיחו כאילו היא עצמה עשה אותם.
ויבוא אליה כבוא אל אשה זונה – יונתן תרגם ועלו לותה ודין הוא חד מן ח׳ דקריין לישן חד וחמיין לישן סגין בלישנא וסימנהון ויעלו בנגב ויבא עד חברון ויבוא אלי אנשים מזקני ישראל (יחזקאל סוף סימן י״ג) ויבוא אליה כבוא אל דהכא ויבוא אל הגוים אשר באו שם (יחזקאל ל״ו) והנה עבדי דוד ויואב בא (שמואל ב ג׳) ואל אדמת ישראל לאיבוא (יחזקאל כ׳) בפסוק וברותי מכם המרדים. אך בה׳ לי אמר צדקות ועז עדיו יבוא ויבשו (ישעיהו מ״ה) כי מצפון יבוא לה (ירמיהו נ״א) בפסוק ורננו על בבל ע״כ. וכן נמסר בריש פרשת שלח לך במ״ג ובלבול זה לערב מלין דכתיב יבוא עם ויבוא איני יודע מהו כי כבר נמסרו סוף פרשת שמיני עם י״ד יבוא דסבירין יבואו ובמסרה אחריתי חשיב נמי ויבא כל העם להברות את דוד (שמואל ב ג׳) ויבא כל העם לפני המלך (שמואל ב י״ט) וכל ויבא העם דכותיה וחשיב נמי כי שכם בא כל ישראל דוילך רחבעם דמלכים (א׳ יב) ובד״ה אומר באו ובמסרה אחרת כ״י לא נמסר כי אם ז׳ מהנך דאמרן לעיל ואפיק מינייהו ויואב בא דלא דמי לאחריני וודאי דכולהו אתו לדרשא והיכא דאיכא למידרש דרשינן.
אשות – מלשון אשה.
ויבוא אליה – כל הרוצה בא אליה כדרך שבאים אל אשה זונה מפורסמת כן באו וגו׳ ר״ל עבדה לכל עכו״ם שבעולם.
אשות הזמה – נשי הזמה.
אשת הזמה – לא נמצא אשות אלא כאן, ולהיותו חסר וי״ו נ״ל הקריאה: אֵשֶת הזמה. והוא על אהליבה, ושיעור הכתוב כן: באו אל אהלה מקדם וכן באו עתה אל אהליבה אשת הזמה. א
א. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן נוסף כאן: ״המקרא הזה נ״ל מקומו קודם המקרא שלפניו ואֹמר לבלה נאופים {יחזקאל כ״ג:מ״ג}.״ בכ״י לוצקי וירושלים, הביאור על פסוק מ״ד מופיע קודם הביאור על פסוק מ״ג.
ויבא אליה ונתקיים הקללה כי הבלה בא אליה ונדבק בה כבוא אל אשה זונה כמו שהוא בא תמיד אל אשה זונה ונדבק בה לבלות אותה,
כן באו אל אהלה ואל אהליבה אשות הזמה החולי הזאת המבלה המנאפת קורא אשות הזמה – היא האש ותבערת החום הבוער ע״י הזמה ורוב הניאוף, אשות וחמימות הזמה והצרעת והבלה והרקב הנולד מזה, באו אל אהלה ואהליבה, וחולי זה ידוע גם היום שהוא כאש בוער וצרעת ממארת ורקבון דבוק במנאפים לבלות ולהבעיר גוויתם ועצמותם.
Righteous men, they shall judge them with the judgment of adulteresses, and with the judgment of women who shed blood; because they are adulteresses, and blood is in their hands.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
ואנשים צדיקים המה ישפטו אותהם – מתנצחים, כמו ״ומה יצדק אנוש עם אל״ (איוב ט׳:ב׳).1
1. השווה: אלפסי, ערך ׳צדק׳; ריק״ם (המובא אצל רד״ק); רש״י. ת״י סבור, שיש לפרשה בהוראת ״צדיקים ביחס אליך״. רס״ג תרגם את תיבת ״יצדק״ (איוב ט׳:ב׳) כפרשננו, וכך פירש ריב״ג, אצול, ערך ׳צדק׳, את ״יצדק״ שבתהלים קמג, ב.
ואנשים צדיקים – אנשים דיינים שרי מלך בבל ומלך אשור.
ויונתן תרגם: זכאין בקיבליהון לפי מעשיהן של אלו הזונות צדיקים גוים מהנה.
משפט נאפות ומשפט שופכות דם – כמו שמפורש אחריו.
And righteous men Judges, the princes of the king of Babylon and the king of Assyria. But Jonathan renders: righteous, as compared to them. According to the deeds of these harlots, the nations are more righteous than they.
the judgment of adulteresses, etc. as is delineated further.
ואנשים צדיקים – הם האומות הבאים עם נבוכדנצר להחריבם שהם צדיקים מישראל. שישראל המירו באלוהם. והם לא המירו.
המה ישפטו אתהם משפט נאפות ומשפט שופכות דם – ומהו משפט נואפות ומשפט שופכות דם, כמו שאומר בסמוך.
ואנשים צדיקים – כנגדה. שבגדה בבריתם ומרדה בם, בני בבל.
כי נואפת הנה ודם בידיהן – במה שפתח בו סיים.
ואנשים צדיקים – כתב אדוני אבי ז״ל אינו אומר צדיקים ממש אך בעלי טענות ומחודדין בדין ישפטו אתכם בשני דינין משפט נואפות ומשפט שופכות דם נקי כי מה שאמר ושופכות דם רוצה לומר דם נקי כמו ויסלף דברי צדיקים (דברים ט״ז:י״ט).
אותהם – בחולם האל״ף.
ואומרו ואנשים צדיקים המה ישפטו אתהן אפשר לפרשו על הכשדיים והאשורים שהמה היו צדיקים במעשיהם שהחריבו שומרון והחריבו ירושלם כאילו שפטו אתהן משפט נואפות ומשפט שופכות דם.
משפט נאפות – מלא וא״ו תניינא והשני שבפסוק חסר ברוב מדוייקים והם ג׳ במ״ג והשלישי הוא לעיל בסי׳ ט״ז ושפטתיך משפטי נאפות.
ואנשים צדיקים – הם שרי מלך בבל שהמה נחשבים לצדיקים למולן.
משפט נואפות – משפט הראוי בגמול הנאוף ומשפט הראוי בגמול שפיכת דם נקי.
ודם בידיהן – מה ששחטו בניהן לעכו״ם.
אותהם – תחת אתהן וי״ל אות שלהם, אות הצרעת שבהם, זה אות שהם נואפות ושופכות דם.
ואנשים צדיקים – והנה הזונה הזאת שנדבק בה הצרעת הזאת, תדון כשופכת דם, כי כל מי שמזנה עמה ומתקרב אילה תדבק בו החולי הזאת והיא הורגת נפשות ע״י זנותה, עד שלכן אנשים צדיקים יחלטו משפט הזונות האלה לשני עונשים משום נאפות ומשום שפכות דם – וישתדלו לבער אותם מן העולם, ועז״א כי מנאפות הנה מצד הניאוף, ודם בידיהן כי רוצחות את כל הדבק אליהם בארס נחש חולי הבלה – וחולי אשות הזמה.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
Let...be brought up...and let them be submitted All these are expressions of doing and of a continuous action.
י״י העלה עליהם קהל ונתן אתהםא לזעוה – להסיען ממקום למקום,ב כמו ולא קם ולא זע ממנו (אסתר ה׳:ט׳). כלומר יעלה עליהם האומות הנקבצים עם נבוכדנצר להגלותם בבלה לפי ששפכו דם, ודם מחניף את הארץ, ותקיא הארץ אתכם.
ב. כן בכ״י פרמא 2994, פריס 162. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5 חסר: ״למקום״.
(מו-מז)העלה, ונתן,אוברא – כלם לשון פָעול.
א. בכ״י: ונתץ
כי כה אמר י״י, העלה עליהם קהל – העלה מקור וכן ונתן אותם לזעוה כאילו אמר אעלה ואתן.
ויורה על אמתת זה הפירוש אומרו מיד אחרי זה כי כה אמר השם אעלה עליהם קהל שהוא קהל האויבים ונתון אתהן רוצה לומר אהלה ואהליבה לזעוה ולבז כי כן הוא המשפט הראוי אליהן.
קהל – אסיפת העם.
לזעוה – ענין חרדה ורעדה כמו והייתם לזעוה (דברים כ״ח:כ״ה).
ולבז – מלשון בזה ושלל.
העלה וגו׳ – ר״ל אמור בנבואה שאני אעלה עליהן קהל רב ואתן אתהן לרעדה ולבזה.
העלה... ונתֹן – מקור. כלומר כך ראוי לעשות להן.
כי כה אמר ה׳ העלה עליהם קהל שיתקבצו לבער רעתה מן העולם,
ונתן אתהן לזעוה מצד צרתם,
ולבז משום הניאוף.
לזעוה – שארם השומע גורלם יזוע ויחרד.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
The company shall stone them with stones, and dispatch them with their swords; they shall kill their sons and their daughters, and burn up their houses with fire.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וברא אותהן בחרבותם – כריתה,1 ו״ברי״ בלשון הערבית – היא גם כן כריתה, והיא <צורת> מקור מהכבד (=פיעל).2
1. השוה: ת״י; רש״י; רד״ק; אלפסי, ערך ׳בר׳; ריב״ג, אצול, ערך ׳ברא׳; ראב״ע, בפירושו לבראשית א, א, שיטה האחרת לבראשית א, א ובפירושו לבמדבר טז, ל. על ההשוואה לערבית, ראה: אבן קריש, עמ׳ 240; ריב״ג, שם, המשתמש גם הוא במלה הערבית ״אלברי״.
2. השווה: ראב״ע, בפירושו לבראשית א, א. אולם רד״ק סבור שמדובר בבניין קל, זמן עבר, על משקל ״ירא״.
ורגמו עליהן אבן – הריגת בניהן ובנותיהן ושריפת בתיהן הוא משפט נואפות וברא אתהן בחרבותם הוא משפט שופכות דם וברא לשון קציצה וכן ובראתו דיער יהיה לך בספר יהושע (יהושע י״ז:י״ח).
shall pelt them with stone The slaying of their sons and daughters and the burning of their houses is the judgment of adulteresses.
and slash them with their swords That is the judgment of murderesses. [The word] וּבָרֵא is an expression of cutting, and so: "and you shall cut it down (וּבֵרֵאתוֹ)," of "the forest shall be yours" in the Book of Yehoshua (17:18).
ורגמו עליהם אבן – זה דין נאפות, כמו שנאמר: וסקלוה כל אנשי עירה באבנים (דברים כ״ב:כ״א).
וברא – כמו ובראת לך שם (יהושע י״ז:ט״ו) דבני יוסף. אָרַנֵייר.
ורגמו עליהן אבן קהל – קהל העמים ירגמו עליהם באבנים כמשפט הנואפות והמשל הוא הדיק שבנו על העיר.
וברא אותהן בחרבותם – וברא פעל עבר מן הקל לגזרת פעל בצרי בשקל ירא והוא ענין כריתה כמו ובראת לך שם (יהושע י״ז:ט״ו), והוא מן הדגוש כלומר יכרתו אותם הגוים בחרבותם וכן תרגם יונתן ויבזעון יתהן בסיפיהון ואמר וברא לשון יחיד על דרך כלל.
ורגמו עליהן אבן הקהל ההוא וברא אותהן בחרבותם רוצה לומר שיכרתו אותן בחרבותם מלשון ובראת לך שם, ובתיהם באש ישרופו כי כן שרפו בית ה׳ ובית המלך ובתי כל השרים. ואפשר לפרש ואנשים צדיקים המה ישפטו שאם נברר אנשים צדיקים לשפוט המשפט הזה אין ספק שישפטו את אהלה ואת אהליבה משפט נואפות ומפשט שופכות דם, ולכן גזר השם עליהן ארבע מיתות בית דין סקילה שרפה הרג וחנק כמו שביאר בפרשה.
בניהם ובנותיהם – בספרי ספרד מלא וא״ו אחר נו״ן.
ורגמו – ענין השלכת אבנים כמו באבן ירגמו אותם (ויקרא כ׳:כ״ז).
וברא – ענין כריתה כמו כי יער הוא ובראתו (יהושע י״ז:י״ח).
בחרבותם – מלשון חרב.
ורגמו עליהן אבן קהל – בני הקהל ההוא יגרמו עליהן אבנים.
וברא – הוא יבריא אותן עם חרבותם.
וברא – עיין למעלה כ״ח:כ״ד.
וברא – מקור, להכרית אותן.
ורגמו – וידונו אותם בד׳ מיתות ב״ד וחושב סקילה הרג שריפה, וחנק א״צ לחשוב שהיא המיתה האמורה בתורה סתם, והיא הקלה שבכולם, והוא משפט הידוע של כל א״א שזנתה, וא״צ להודיע.
וברא – לשון מקור, והוראתו פצע ובקע (יהושע סוף סימן י״ז); ועיין מה שכתבתי עליו למעלה כ״א:כ״ד.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
ונוסרו כל הנשים – נפעל השונה מחבריו בתנועת הו״ו, שכן היה צריך להיות כמו ׳ונוקשו ונלכדו״ (ישעיהו ח׳:ט״ו), ״נועדו עברו יחדו״ (תהלים מ״ח:ה׳);1 ואבו זכריא סבר שיש לעדן את תנועת הו״ו באופן שיוציא אותה מהחריגות, [שהרי אמר],2 שת״ו ההתפעל נבלעה בו, שכן ״נתפעל״ מצוי בלשוננו, כמו ״ונכפר להם הדם״ (דברים כ״א:ח׳), ״ואשת מדינים נשתוה״ (משלי כ״ז:ט״ו). וטעה לגביו בעל אגרות החברים, כי העליל על אבו זכריא דברים שלא בדו יהירותו ועצבנותו ואמר, שאבו זכריא סבר שהוא נפעל באופן חריג,3 אך הוא לא עשה כן, אלא אמר במלים ברורות: ״כי הנו״ן שבו היא נו״ן הנפעל״,4 ומה שהיה בעיניו חריג הוא הנעת הו״ו בלבד, כי אין הוא כחבריו אשר הזכרנו. אך הוא הקל על עצמו לומר בשמו מה שהוא לא אמר, כדי להוכיח לעצמו דעה מסוימת, ובנה את הבניין על שוליים מטים לנפול.5
1. הסבר זה, לפיו הפועל ״ונוסרו״ הוא מבניין נפעל, שונה מההסבר שהוא מציע לגבי תיבת ״ונכפר״ בדברים כא, ח. בפירושו שם הוא מסביר, שבפועל זה, כמו בפעלים אחרים המנויים שם, התאחדו הבניינים נפעל והתפעל. כך סבור אף חיוג׳, שדבריו מובאים בהמשך הפירוש.
2. כך אכן אומר חיוג׳, עמ׳ 40, והשווה לדבריו שם, ערך ׳דום׳; כך ניתחו גם: ריב״ג, מחברות, ערך ׳אסף׳; אללמע, עמ׳ 169 (רקמה, עמ׳ קצג); פרשננו, פירושו לדברים כא, ח; ראב״ע, מאזנים, כ ע״א; צחות, סט ע״ב ופירושו לדברים כא, ח; ורד״ק.
3. החריגות היא בכך שלמרות היותו נפעל, ורק נפעל, הו״ו מונעת, שלא כמקרים אחרים מפעלי פ״י. לפי סגנון דבריו של חיוג׳, עמ׳ 40, נראה דווקא שהנגיד הבין נכון את דברי חיוג׳, שכן חיוג׳ מסביר שאפשר שבניינה של תיבת ״ונוסרו״ הוא ״נתפעל״, רק לאחר שהוא מציע אפשרות לפיה הפועל ׳ונוסרו״ הוא מבניין נפעל, בדרך חריגה, בשל הגעת הו״ו.
4. השוה: חיוג׳, שם.
5. נבצר מאתנו לדעת מה ביקש הנגיד לבנות על בסיס דברי חיוג׳, שכן דברי הנגיד, שהיו כנראה חלק מהתנצחותו עם ריב״ג, לא שרדו.
והשבתי זמה מן הארץ – ואני מבער אהלה ואהליבה מן הארץ שהיו עושין זימה בעולם.א שפירשתי למעלה: והעלה עליהם קהל ורגמו עליהם אבן (יחזקאל כ״ג:מ״ו-מ״ז).
ונוסרו כל הנשים – ומתייסרות כל הנשים הזונות ממשפטים שאני כך עושה, שכל האומות ששומעין אילו המשפטים אומרות: דין הוא לייסר כל הזונות כמו כן, ומתוך שהן מתייראות לא תעשינה כזימתכנה.
ונוסרו – דגש הוי״ו לחסרון תי״ו התפעל ודגש הסמ״ך לאות הבנין והראוי ונתוסרו והמלה מורכבת מן נפעל והתפעל וכן ונכפר להם הדם (דברים כ״א:ח׳), הראוי ונתכפר אמר הגוים האחרים יקחו מוסר מכם שראו שלקחתם העונש בעונכם ובזמתכם שעשיתם.
ולא תעשינה כזמתכנה – ואף על פי שיעשו לא יעשו כזמתכן שלא יחליפו עבודות אלהיהם בעבודות אלהים אחרים ולא יעבדו אלהים רבים כאשר עשיתם אתם.
וכשתעשה המשפט הזה תבטל הזמה מן הארץ כי מיד שגלו שבתה הע״ז והגלולים כולם וכל העם ישמעו וייראו ונוסרו רוצה לומר שיקבלו מוסר כל הנשים, הנה אם כן יצאו לנו שלשה תועלות מהמשפט הזה. הראשון שתבטל העבודה זרה מן הארץ הקדושה ועל זה אמר והשבתי זמה מן הארץ. והשני שיקבלו מוסר כל הנשים וכל האומות ולא תעזוב אומה עבודת אלהיה ועל זה אמר ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כזמתכנה.
ונוסרו – דגש בוא״ו ובסמ״ך ובמקצת ספרים כ״י אשכנזי׳ הוא״ו בקמץ ובספרדים בפתח והיא מלה מורכבת מנפעל והתפעל והספרים שהוא״ו בקמץ הם כמשפט הנפעל ואותם שבפתח כמשפט ההתפעל.
והשבתי – ענין בטול.
ונוסרו – מלשון מוסר.
והשבתי זמה – עם המשפט הזה אבטל זמה מן הארץ כי כולם יפחדו מפחד המשפט.
ונוסרו – יקבלו מוסר ולא תעשינה כמו הזמה שעשיתן ר״ל לא יעבוד עוד מי לעכו״ם.
ונוסדו – עיין דקדוקי 379 §.א
א. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן חסר חסר ביאור זה.
ונוסרו – מורכב מנפעל והתפעל, שתחלה יקבלו מוסר בהכרח ע״י פועל שיעשה בהזונה, ואח״כ יתיסרו בעצמם ברצון.
והשבתי ויהי זה לתועלת שעי״כ אשבית זמה בכלל,
כי כל הנשים תוסרנה ויקחו מוסר ולא תעשינה כזמתכנה.
ונוסרו – לפי נקודתו הוא מבנין נתפעל הנהוג בלשון חכמים; ורצונו כל הנשים תקחנה מוסר.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
ונתנו זמתכנה עליכן – שופטיכן יתנו את משפט זמתכן בראשיכן.
And they shall put their lewdness upon you Your judges shall put the judgment of your lewdness on your heads.
ונתנו זימתכנה עליהןא – מעשים הרעים אני אפרע מכם.
תשאינה – כמו והם ישאו את עוונם (במדבר י״ח:כ״ג). כלומר אתם מקבלים פורענות על מעשיכם הרעים.
א. כן בכ״י לוצקי 777, פרמא 2994. בפסוק: ״עליכן״.
ונתנו זמתכנה עליכן – יתנו בדבריהם עונש זמתכן עליכן כי יאמרו כי משפט הוא שיבא עליכם עונש זמתכן.
וחטאי גלוליכן תשאינה – כמו עונם ישאו, תשא את עונה (במדבר ה׳:ל״א) והדומים להם ענין הסבל והמשא ומלת תשאינה בתנועת האל״ף בסגול והיו״ד למשך.
והשלישי שלא יהיה חוטא נשכר אבל הנפש החוטאת היא תמות ותלקה בעונשה באופן שיכירו וידעו כל יושבי תבל כי יש אלהים שופטים בארץ ועל זה אמר ונתנו זמתכנה עליכן וחטאי גלוליכן תשאינה וידעתם כי אני ה׳ אלהים:
ונתנו זמתכנה – בספרים המדוייקים אין דגש בנו״ן וכן נכון כמשפט נו״ן הנקבות וכמו שכתבתי לעיל ובסימן י״ג.
תשאינה – בספרים מדוייקים כ״י וגם בספרי הדפוס השי״ן בסגול והאל״ף והיו״ד נחות ורד״ק בפירושו כתב ומלת תשאינה בתנועת האל״ף בסגול והיו״ד למשך נראה שהוא קורא תשאינה וכ״כ בשרשים.
תשאינה – מלשון משא וסבל.
ונתנו – הקהל העולה יתנו עליכן גמול זמתכן וחטאי תועבותיכן המאוסים כגלל של רעי הנה אתן תסבלו הגמול.
וידעתם – אז תדעו שאני ה׳ הנאמן לשלם גמול.
ונתנו – אותם שירגמו אתכן באבן.
ונתנו – שעד עתה היה עונש זמתכן על הכלל שנעשה זה ביניהם אבל אחר שיעשו משפט עמכם, ישאר העון והעונש רק עליכן בין מן הזמה בין מן הע״ז שעבדו.
ונתנו – אויביכן יתנו עליכן עונש זמתכן.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל